העולם נמצא במשבר אמון
מאמר דעה של י. רומנצ'וק, נשיא המרכז למחקר מדעי MIZESA:
כסף לא יכול לקנות אהבה. זהו נכס יקר ערך עבור האושר המשפחתי. כדי להשיג רווחה כלכלית הוא לא מספיק. צריך גם אמון. גם אותו אי אפשר לקנות. אפשר ליצור אותו, לאסוף חלקים-חלקים. בידיים זהירות, תחת המבט הבוחן של היגיון בריא ולב רחב. האמון הכרחי במיוחד כדי להתגבר על המשבר.
במשבר של המשפחה, הבעל אינו יכול לכתוב לאישה צ'ק כדי למלא את החוסר באמון. גם במשבר העסקים הגדלת אשראי פשוטה אינה פותרת, אלא לעיתים תכופות מחמירה את הבעיה. נראה שהממשלה גם לא יכולה לפרוע את עצמה מהמשבר על ידי הגדלת החובות, מכירת "כלי הכסף המשפחתיים", או קיצוץ בהכנסות התושבים.
נדרש אמון, הרבה אמון. של המשקיעים – כלפי הבנקים, של הבנקים – כלפי הלווים, של העסקים – כלפי המשטר, של האזרחים – כלפי הממשלה, של הצרכנים – כלפי היצרנים, של האנשים הפשוטים – כלפי המנהיגים הפוליטיים, כלפי העסקים, כלי התקשורת, הארגונים החברתיים. כדי לצאת מהמשבר יש צורך בסמכויות מוסריות חזקות. הרשימה שלהם אף פעם לא מתאימה לדירוג האנשים העשירים ביותר, כדוגמת FORBES-500.
התייחסותי: כל עוד האגו מנהל את האנשים, אנחנו נמשיך לא לתת אמון אחד בשני. הרי כל אחד שואף רק לטובתו האישית, ורק הפחד לגרום לעצמי רע מונע מאיתנו להשמיד זה את זה. הרי אפשר לתת אמון רק במי שאוהב אותך, כמו תינוק בידי אימו, או אם נצליח להשתנות משנאת חינם (השנאה הטבעית) לאהבה, כאשר השיטה הוכנה עבורנו על ידי הטבע, תחת השפעת החינוך האינטגרלי, בכל מקרה האהבה תגיע לעולם. השאלה היא רק האם זה יקרה לפני או אחרי גילוי כל שנאת החינם?
ידיעות קודמות בנושא:
החיים שלנו הפכו לעסק
איך להמיס את החישוב הקר
כיצד המשבר הפיננסי השפיע על התיאוריה הכלכלית
להשאיר תגובה | שלח לחבר
|  הדפס
|
שייך לקטגוריה: משבר עולמי, פוסטים נבחרים |
מסך מעל כל הספקות
שאלה: כשאנחנו נמצאים ב"אמונה בתוך הדעת", אנחנו לא מעריכים את החברים, אנחנו מזלזלים בהם ושונאים אותם. אבל ב"אמונה למעלה מהדעת", אנחנו צריכים לקבל את דעת החברה שכדאי לנו לראות אותם כגדולים כדי שנוכל להתפעל. ויוצא מזה, שאני יכול לחייב את הגוף הגשמי שלי לחייך ולשחק, אבל בינתיים זה לא נכנס לרגשות שלי. האם זה נקרא "אמונה למעלה מהדעת"?
תשובתי: אתה מרגיש שנאה ביחס לחברים שלך, ואילו אתה צריך להגיע למצב שאתה תרגיש את החבר כאוהב. אבל זה לא נקרא "אמונה למעלה מהדעת".
זה כמו שמביאים לי איזה מאכל לא ידוע, שאני לא רגיל אליו, והוא לא מוצא חן בעיניי בהתחלה, ואני בכלל לא מבין איך האנשים יכולים לאכול את זה. אבל אם כל יום אני אטעם מהמאכל הזה, אז כעבור חודש זה ייראה לי כדבר הטעים ביותר. כאילו שאמרו לי: "תאמין "למעלה מהדעת" שזה טעים. תטעם פעם, פעמיים, ואחר כך תתרגל ותיווכח שזה טעים, ואתה כבר בעצמך תבקש". אבל זאת אינה "אמונה למעלה מהדעת", שעליה מדברת חכמת הקבלה. אנחנו לא מכבדים אמונה כזאת.
בחיים אני הולך ללא כל סיבה אחרי עצת החברים, וכך בעצם פועלת כל האנושות. על זה מבוססות כל הפרסומות, שמשכנעות אותך לקבל ב"אמונה למעלה מהדעת" את זה שאתה צריך מוצר מסוים, ושתקנה אותו. אבל זאת אינה "אמונה למעלה מהדעת", אלא פשוט הרגל לכל דבר חדש שבינתיים איננו רגילים אליו. אנחנו מקרבים אותו, ומתחילים לאהוב אותו "בתוך הדעת", ורוכשים את טעמו.
בעוד ש"אמונה למעלה מהדעת" ביחס לאור היא, שאני משתוקק שהוא יהיה כמה שיותר נעלה בעיניי, כלומר, למעלה מכל הספקות שלי. אבל אני רוצה שהספקות האלה יישארו בכל גובהם. הרגשות והשׂכל שלי לא מסכימים איתו, אבל אני רוצה להיות דומה לו מעל להסכמה שלי.
זה אומר, שאני מתקשר עם האור היותר עליון.
לדוגמה, נניח שיש איזה אדם חכם, ואני לא מבין אותו, אלא אני רק מבין שהוא חכם, והוא מחליט לגמרי הפוך מההבנה שלי, אז ככה ההתפעלות שלי ממנו היא יותר גדולה.
כלומר, אנחנו צריכים לפתח את ה"אמונה למעלה מהדעת" שלנו, ביחס לצורות שמתלבשות בחומר שלנו, וביחס לאור, לבורא, ולהישאר בתוכו.
הבורא פתאום מתלבש בתוכי, ואומר: "בוא נתחבק כמו אחים!". ובאותו הרגע, כשאני מתכונן לחבק אותו, אני צריך להעלות אותו מעליי, להגביה אותו עוד יותר, אחרת זו תהיה קבלה ב"תוך הדעת", קבלה למען עצמי, שבירה. אתם מרגישים איפה נמצא כאן הגבול?, זה צריך להיות כל הזמן "מעל לדעת" שלי, נגד הרצון שלי. ובצורה כזאת אני אהיה מוכן להצטרף אליו.
ההבדל, הוא בין איך שאני מרגיש אותו בתוכי, מתחבר עימו ונמצא בקשר איתו, לבין איך שאני מעלה אותו מעליי. הוא נוצר על ידי ה"מסך". ואז אפילו מה שאני מקבל ממנו אני מקבל בעל מנת להשפיע. הוא כל פעם מתגלה, ומראה לי שכאילו הוא כמוני, ואילו אני כל הזמן רוצה לראות אותו כגדול ממני, בכך שאני מעלה אותו יותר ויותר.
זאת אומרת, שאני שומר על עצמי, ודואג לכך שכל הזמן יהיה לי "מסך". "אמונה למעלה מהדעת", זאת השמירה שלי מהקבלה למען עצמי.
אפשר לספר על כך המון, אבל מצד שני, חוץ מזה אין יותר כלום. עם כל הנבראים, החל מ"אדם הראשון", אתה צריך להתחבר, כאיש אחד בלב אחד, והבורא כל הזמן צריך להימצא עבורך בפסגת ההר.
אם אני מתכונן להשיג את זה בתוכי, להתחבר כשווה לכולם, אז זה נקרא ב"תוך הדעת".
אבל אם אני משתוקק כל הזמן לשמור על זה מעליי, אז זה יהיה ל"מעלה מהדעת".
המגמה שלי היא זו שחשובה, ההשתוקקות שלי, כדי שהבורא יהיה מעלי. אני לא מתחבר עימו בצורה פשוטה, כמו שני חברים ותיקים שמרגישים את עצמם כשווים, אלא אני כל הזמן מחזיק אותו למעלה.
לכן, אני רוצה שתמיד יישאר לי משהו לא מובן, ולא מורגש עד הסוף. כל זה יסמל לי שאני נמשך יותר ויותר למעלה. האדם מתפתח בזכות השאלות והספקות.
מתוך שיעור על מאמרו של הרב"ש, 15.02.2012
ידיעות קודמות בנושא:
האור – למעלה מהדעת
האמונה שמעל הספק
להתעלות מעל למה שאני יודע
|
להשאיר תגובה | שלח לחבר
| הדפס
|
שייך לקטגוריה: התפתחות רוחנית, קבוצה, שיעור הקבלה היומי |
בכל מקום מפוזרות הזמנות לעלות
לא יהיה תיקון לאדם, עד שהוא יבין שהוא חייב לעלות לדרגה הבאה. הוא תמיד חייב לצייר לעצמו פתרון כזה, כאילו שהוא נמצא לא במצב הנוכחי, אלא במצב הבא וכבר השיג את המדרגה העליונה, עלה בעזרת המאור המחזיר למוטב.
בדרך כלל, אנחנו רוצים לתקן את המצב שלנו באותו המקום שאנחנו נמצאים עכשיו. וזה עוצר אותנו, מפני שאנחנו חושבים שהמצב הגיע כדי שאנחנו נתקן אותו ישירות במקום.
ובזה אנחנו מבלבלים את עצמנו, מפני שכל המצבים מגיעים כדי שנתעלה מעליהם למצבים הבאים. אין לנו בכלל מה לתקן במצב הנוכחי. תיקון המצב הוא בעלייה שלי ממנו כלפי מעלה.
קשה מאוד לקבל את זה, מפני שבעולם שלנו לא קיימת גישה כזאת, אבל כך זה עובד ברוחניות. משום שכל המצבים ניתנים, לא כדי שהאדם יתקן אותם, אלא כדי שהוא יתקן את עצמו. ולתקן את עצמך אפשר רק על ידי עלייה מעל כל מצב, וזה נקרא ללכת תמיד ב"אמונה למעלה מהדעת".
בכל פעם שאני מרגיש בתוכי איזו אבחנה או תכונה לא נכונה ולא אמיתית, אני רואה את זה כהזמנה להתעלות מעליה. ובאופן כזה אני רואה שכל מה שמתרחש איתי, מגיע רק כדי להראות לי את החסרונות שלי. והמילוי והתיקון שלהם מתרחש במדרגה הבאה, ואף פעם לא במצב הנוכחי.
כל האופנים שאני רואה ביחס אליי, ביחס לעולם הזה, ביחס לחברים ולבורא, שנראה לי כרע ולא שלם, זה אבחנות של אותם המקומות שאני צריך להתעלות מעליהם ולהידבק להשפעה גדולה יותר. כך אני אתקדם עד שאשיג את ההשפעה השלמה.
מתוך שיעור על אגרת של בעל הסולם, 18.04.2012
ידיעות קודמות בנושא:
תשתוקקו ותמצאו!
מחר מתחיל היום
סולם למעלה בצבעים שחור לבן
|
להשאיר תגובה | שלח לחבר
| הדפס
|
שייך לקטגוריה: התפתחות רוחנית, קבוצה, שיעור הקבלה היומי |
מההפכים אל הרוחניות
המקובלים נותנים לי עצות "בחושך". בסופו של דבר אני עומד כמו ילד קטן לפני מציאות לא ידועה בינתיים.
כך לדוגמה, אנחנו נותנים הוראות לילדים הקטנים, והם מבצעים אותן בצייתנות. מפני שלהם אין כל הרגשה לגבי מה שאנחנו מדברים, הם בוטחים במבוגרים לחלוטין. ילד מטבעו, בצורה אינסטינקטיבית, מאמין לנו והולך אחרינו "בעיניים עצומות". כך בדיוק אנחנו צריכים ללכת אחרי המקובלים.
זה גורם לנו, כמובן, אי נוחות. אנחנו אנשים מבוגרים, רוצים להבין, להרגיש. "חכו רגע, במה אני בעצם עוסק, למה, בשביל מה, מהיכן זה נובע?". לכל אחד יש תירוצים רבים ושאלות רבות. הכול נכון! אם היינו ילדים, העולם העליון היה מתגלה לנו תוך פרק זמן קצר. אך היינו קיימים בתוכו בדרגת "מלאכים", לא יותר מהדרגה הבהמית.
אם אנחנו רוצים להגיע לדרגת הבורא, אנחנו צריכים על כל צעד ושעל לרכוש כל פעולה, לא בנטיות הטבעיות, אלא באמונה למעלה מהדעת. או במילים אחרות, בניגוד לדעת שלנו. וזה כל הקושי. נותנים לי עצה כלשהי, אך איני רואה בה כל היגיון. מפני שבשׂכל וברגש אני שייך לעולם הזה, איני רואה ואיני מרגיש שצריך לפעול דווקא באופן הזה.
אומרים לי: "אף על פי שאינך מבין את זה, תדע ששָם, בעולם העליון, העניינים הם דווקא כאלה. מפני ששם הכול מכוון לנתינה, בעוד שכאן הכול מכוון לקבלה. שם הכול נמצא בחיבור וכאן בריחוק. שם הכול נצחי ושלם, הכול שואף לאיזון, ואילו כאן, להיפך". אך המילים אינן עוזרות לי. אני בכל זאת נמצא בעולם הזה, מכאן אני צריך לרכוש את העולם העליון.
נכון, מצד אחד, זה קשה, מצד שני, זה הכרחי. כי אני לא צריך לעבור מעולם לעולם, אלא לחיות בשני העולמות, כדי להיות עצמאי ביחס לבורא. כמו אורח שעומד מול בעל הבית ואומר: "אני רוצה להיות כמוך. אתה המשפיע, ואני רוצה להשפיע. אתה נותן לי, ואני רוצה לתת לך. אני תלוי בך, ורוצה שאתה תהיה תלוי בי." כך גם אני צריך להיות עצמאי, לעמוד מול הבורא.
קשה לנו אפילו לתאר זאת. מצד אחד, "אין עוד מלבדו", ומצד שני, קיים משהו עצמאי. המצב הזה נבנה רק מפני שאנחנו נמצאים בשני העולמות. אני כל הזמן בונה את העולם העליון על פני העולם הזה. זאת הסיבה שהדרך כל כך קשה. כי כל פעולה שלי, כל מדרגה, חייבת להיות מנוגדת לרצון ולהבנה שלי. מנוגדת לכל מה שאני יודע, לכל מה שאגרתי, אספתי בתוכי, במשך כל החיים. הכול הפוך. אפילו כשאנחנו מדברים על אהבה וחיבור בינינו, זאת לא אותה האהבה ולא אותו החיבור שאנחנו רגילים אליהם. אלה נמצאים גבוה יותר, מעל לטבע שלנו. כלומר, אני צריך להגיע לכזה מצב, שבו אני כאילו לא קיים כלל.
זה מזכיר במקצת אימא שמתמסרת לחלוטין לתינוקה. אבל כאן אני צריך ללכת עד הסוף, כלפי כל העולם, בחיבור מלא וחסר גבולות. ועל אף כל המכשולים, כשמתגלה שכל הכלים האלה שאליהם עליי למסור את עצמי עד הסוף במאה אחוז, הפוכים לי, שׂונאים ודוחים אותי, עם גדילת דרגת העביות מראים לי את הפער בין הקבלה להשפעה, ואז אני מגלה את כל הקושי שקיים בחיבור. וכל זה כדי לרכוש עצמאות בגובה של הבורא.
לכן, עלינו להסכים עם מה שאנחנו עוברים. למרות שהקיום שלנו, הטבע של העולם הזה, דוחה את כל הצורות של העולם הרוחני, עלינו להסכים עם זה. דווקא לזה אנחנו הולכים, לקראת ההופכיות הזאת שתהפוך לרצויה.
הצורה הרוחנית היא הפוכה, שׂנואה עליי, אינה מתקבלת על ידי, אולם כך זה צריך להיות. אני צריך להבין את זה ולאהוב את זה. אני צריך להכין את עצמי לכך על ידי הקבוצה והסביבה, וכך אנחנו מתקדמים לאמת.
מתוך שיעור מס' 7 בכנס ערבה, 25.02.2012
ידיעות קודמות בנושא:
לקבלת התשלום תעברו לרוחניות
לשקר, אבל בכנות
מדרגות ההתגברות
|
להשאיר תגובה | שלח לחבר
| הדפס
|
שייך לקטגוריה: התפתחות רוחנית, כנסים, קבוצה |
אור זה כאשר מואר בפנים
שאלה: כיצד ניתן להשיג את אור האמונה?
תשובתי: האור נקבע רק על ידי הרצון שלנו, ואילו באור עצמו אין שינויים. כל השינויים הם רק בתוך האדם: לאן הוא מכוון את הרצון שלו ולאיזה כוח הוא זקוק. בהתאם לכך הוא מקבל.
כל הזמן משפיע עלינו האור במידה מסוימת, רק הוא מאוד חלש. איננו נמצאים בהשתוות לאור הזה, אלא נמצאים בהופכיות, בחיסרון, ולכן אנחנו לא מזהים אותו.
האור, הוא כוח, אבל הוא משפיע עלינו או במידת השתוות שלנו איתו, או בניגוד אליו. לכן האור של חג הפסח הוא אור גדול מאוד, אך הוא לא מתגלה לנו.
אנחנו חושבים שאור זה כשמואר בחוץ. אולם מבחוץ אין דבר, כל העולם נמצא בתוכנו. ולכן אור, זה נקרא "אור השכל", "אור הרגש", שמתגלה במערכת הרגשית או במערכת השכלית שלנו.
העולם הגדול שנדמה לנו שמקיף אותנו, למעשה מתגלה בתוך המערכת הרגשית והשכלית שלנו. והאור זהו כוח הגילוי או הרגשי או השכלי.
מתוך שיעור על מאמר מספר "שמעתי", 01.04.2012
ידיעות קודמות בנושא:
אור – זה מאוד פשוט!
אור, שלמעשה אינו בר השגה
תהליך ושמו אור
|
להשאיר תגובה | שלח לחבר
| הדפס
|
שייך לקטגוריה: התפתחות רוחנית, מציאות מדומה |
מתי הקוף יהיה בן אדם?
שאלה: הכרת השבירה, ההופכיות המלאה של התכונות שלנו, היא פשוט אסון שלאחריו לא רואים איך אפשר להתקדם. מה אפשר לעשות עם זה?
תשובתי: אם האדם מגלה כזאת שבירה, אז הוא כבר מתחיל את התיקון שלו, מפני שאז הוא מבין שההתקדמות שלו אפשרית רק ב"אמונה למעלה מהדעת".
זה כמו להימצא בדרגה הבהמית ולרצות לעלות ולהיות אדם. כמו שהיית מנסה לעשות אדם מפרה, מחתול ואפילו מקוף. אבל אתה מבין שזה לעולם לא יקרה.
ועכשיו אתה מגלה שלעולם לא תוכל להיות אדם! כי אתה הרי נמצא בכזה מצב, שבו הבורא תמיד יקיף אותך מכל הצדדים, מפני שאתה בהמה, מלאך.
ותוכל לעלות להיות אדם רק בתנאי שיבוא האור העליון ויעשה איתך נס. לכן זה נקרא "נס יציאת מצרים", "נס קריעת ים סוף". כל זה מתרחש באופן מופלא, כלומר, בצורה שלא מתאימה למדרגה ולמצב שבו אתה נמצא. מגיע אליך כוח ממדרגה עליונה יותר ועושה לך את הנס הזה.
המדענים אינם יודעים באיזה אופן נוצר הצומח מהחומר הדומם. תנסה להחיות אבן, בוא נראה אותך. או איך מהצומח יצא חי? דבר כזה פשוט לא יכול להיות בטבע, שבו קיימות מדרגות נפרדות בצורה מדויקת: אחת היא דרגת ה"צומח", והשנייה היא דרגת ה"חי". אבל באמצע קיימת איזושהי צורת ביניים, שנקראת "כלב השדה", ובין הדומם לצומח, ישנם האלמוגים. ובאמצע, בין החי והאדם, קיים הקוף, שלא שייך לא זה ולא לזה.
אבל אפילו איננו מבינים, מה מסמלת ברוחניות צורת הקוף הזאת. להיות קוף, זה אומר לבצע פעולות שעל ידן אתה מנסה להידמות לאדם. ואז האור העליון פועל ומשפיע עליך, ומעביר אותך מדרגת החי לדרגת המדבר.
המושג "קוף" מורה על כך שהרצון שלי רוצה להיות דומה לאדם, כלומר דומה לבורא.
מתוך שיעור על ספרו של בעל הסולם "תלמוד עשר הספירות", 08.03.2012
ידיעות קודמת בנושא:
קשה להיות אדם...
המודל המלאכותי של האדם
האדם שבאדם
|
להשאיר תגובה | שלח לחבר
| הדפס
|
שייך לקטגוריה: התפתחות רוחנית, שיעור הקבלה היומי |
כל אחד והצעצוע שלו
שאלה: מה גורם לנו ליצור לעצמנו "פסלים", ולייחס תכונות רוחניות לפעולות וחפצים גשמיים?
תשובתי: אנחנו כמו ילדים: כל אחד הולך עם המוצץ שלו, עם הבובה שלו, עם הצעצוע שלו. הילדים הקטנים צריכים שיהיה להם קשר עם משהו שאפשר לאחוז אותו. הם זקוקים למשהו שהם הורגלו אליו, משהו קרוב ומרגיע, שקשור לבית ההורים.
כל אדם שמוצא את עצמו במקום חדש ולא ידוע, אינו יודע איך להתנהג, איך לדבר, למה לצפות. הוא חש אי נוחות, לא יכול להירדם, מתעצבן... אך כשהוא בבית שלו זה משהו אחר: הכול רגיל, מובן ונוח, ואנחנו מדברים עם הקרובים שלנו באותה שפה.
כך אנחנו בנויים, וכך הוא המצב גם בעולם הרוחני, שממנו כל זה נובע. איך אתה יכול להיות במקום שאתה לא נמצא איתו בהשתוות? כדי ללמוד ולהבין את המצב, האדם זקוק לתומכים כלשהם, לסימנים פשוטים למיניהם. ככל שהאנשים רחוקים יותר מהרוחניות וככל שהם מרגישים חלשים יותר, כך הם תלויים יותר בקישוטים החיצוניים. ההמונים – במידה רבה, והיחידים – במידה קטנה יותר.
בהתאם לכך, כל המסורות והמנהגים החיצוניים של היהדות מתחילים מימי חורבן הבית. ולפני כן, פשוט לא היה צורך בסמלים הגשמיים, מפני שהאדם הרי חי בעולם הרוחני.
מתוך שיעור על מאמרו של בעל הסולם "הקדמה לתלמוד עשר הספירות", 15.01.2012
ידיעות קודמות בנושא:
לא תעשה לך פסל
איך לנצח את ההרגל
עבודת אלילים
|
להשאיר תגובה | שלח לחבר
| הדפס
|
שייך לקטגוריה: הדת בראי הקבלה, התפתחות רוחנית, שיעור הקבלה היומי |
שיחה על אמונת רבו, 20.01.2012
שיחה על אמונת רבו
לצפייה בשיחה
|
להשאיר תגובה | שלח לחבר
| הדפס
|
שייך לקטגוריה: להיות מקובל, שאלות ותשובות, שיעורים והרצאות |
טעימות שיעור הקבלהה יומי (28.12.2011), חלק א'
גדלות הבורא
ספקות באמונה
מתנה לחבר
|
להשאיר תגובה | שלח לחבר
| הדפס
|
שייך לקטגוריה: שאלות ותשובות, שיעור הקבלה היומי |
כולנו מאמינים במשהו
במאמרים כמו "מהות הדת ומטרתה", בעל הסולם מתכוון למשהו נעלה יותר מאשר דת זו או אחרת. ה"דת", במקרה הזה, הוא היחס לחיים, התפיסה וההרגשה של המציאות. כיצד המציאות מצטיירת לי: חיצונית או פנימית? האם אני מסוגל להבדיל בין שתיהן? האם אני יכול להיות בטוח במה שאני מרגיש? האם אני יכול לבטח בשכל וברגש שלי? האם אני תופס בצורה נכונה את המצב, או שאני נמצא בשבי הרגשות המעורפלים? יכול להיות שהכול למעשה הוא לא כמו מה שאני רואה ומרגיש? באיזה אופן ניתן לבדוק את האמינות של תמונת המציאות שלי? איך אפשר להבין את התופעות שבהן אני מבחין בתוך התמונה? ואיך אפשר להשתמש בהן בצורה נכונה? מהיכן לקחת את הקריטריונים לכך? כיצד ניתן להסתכל על עצמי מהצד, בצורה אובייקטיבית?
כל השאלות האלה, ורבות נוספות, נכנסות לתוך המושג "דת".
בחיים הרגילים, ה"דת" היא היחס שלנו לתפיסה כלשהי שבנינו לעצמנו בעצמנו. כמעט כל אדם בעולם רוצה להאמין במשהו שהוא לא יודע ולא מרגיש, משהו שהוא לא יכול להיווכח בו על ידי בדיקה הגיונית בריאה. נוח לאדם, מבחינה אגואיסטית, להמציא לעצמו תיאוריות למיניהן שיעזרו לו להמתיק במקצת את חייו. התשובות שלהן אינן ניתנות לבדיקה, איש אינו יודע האם הן נכונות, ולכל אחד יש תיאוריה כזאת משלו. אך יחד עם זאת, האדם מרגיש טוב איתן, הוא סובל פחות, ומה שיהיה יהיה. הרי בכל מקרה איננו מסוגלים להתעלות מעל למציאות שלנו כדי באמת לבדוק ולנתח את הכול.
ולכן אנחנו זקוקים למדע אחר, לתפיסה אחרת, שמגיעה מלמעלה, מחוץ לטבע שלנו. אינני יודע מה זה להיות אובייקטיבי באמת, כי איך שלא תסובב את זה, אני תמיד נמצא בתוך הרצון שלי, בתוך הרגש והשכל שלי. איזו אובייקטיביות יש כאן? גם אם ניקח בחשבון את כל האפשרויות, את כל הרצונות והמחשבות, את כל המדעים של העולם, בכל זאת לא נגיע לאובייקטיביות.
אם כן, מתוך כל המצב הנוכחי אנחנו אף פעם לא יכולים לקבוע את הגישה הנכונה, את המבט הנכון על החיים שלנו. ולכן לא ניתן לענות על השאלות: למה ובשביל מה אני חי. לא צריך להתבייש מהן, אבל אין עליהן תשובה, מפני שאנחנו נמצאים במצב מוגבל.
לא ידוע לנו כיצד נוצר היקום ומה היה לפניו. לא ידוע לנו מה מניע את התפתחותו וגם לא מה מפתח את האבולוציה של הטבע הדומם, הצומח, החי והמדבר על פני כדור הארץ. אנחנו לא יודעים על התהליך שאנחנו עוברים וכיצד הוא יסתיים. ולכן, כמה שלא נתפלסף, כמה השערות שלא נבנה, כל זה יהיה חסר כל ערך. איש אינו יכול להוכיח שזאת האמת. יכולים להגיד את זה, אבל לאף אחד אין באמת עובדות.
וזה אומר שאנחנו זקוקים לא לשיטה נוספת, אלא לגילוי האמיתי של הכוח העליון שמנהל את המציאות. ועד שנגלה אותו, אסור לנו להסתמך על שום דבר.
מתוך שיעור על מאמרו של בעל הסולם "מהות הדת ומטרתה", 27.11.2011
ידיעות קודמות בנושא:
יוצרי המיתוסים
התלונות על הבורא
חומר שנרקם על ידי האור מהרצון
|
להשאיר תגובה | שלח לחבר
| הדפס
|
שייך לקטגוריה: הדת בראי הקבלה, התפתחות רוחנית, שיעור הקבלה היומי |
יוצרי המיתוסים
שאלה: האם אנחנו יכולים להיפטר מהאמונות אם אנחנו צריכים להאמין במה שעוד לא השגנו?
תשובתי: אברהם עלה למדרגה שלו לאחר שניתץ את כל האלילים. במדרגה השנייה הוא נכנס ל"כבשן האש". בשלבים האלה האדם מתנתק מכל הקשרים הדמיוניים בין המציאות ה"בהמית" שהוא מגלה בחמשת חושיו לבין המציאות הרוחנית.
זה מאוד קשה. אי אפשר להיפטר לגמרי מהמיתוסים, ההרגלים והדעות הקדומות, עד שלא יוצאים אל העולם הרוחני. בלית ברירה, האדם בכל זאת מדמיין לעצמו את הרוחניות בהקבלה לגשמיות, ששולטת ללא עוררין ברצונות, בתכונות וברגשות שלו. רק גילוי האור יעזור לאדם לגרש את כל הדמיונות והדמויות המיסטיות שאליהם הורגל. ועד אז, ה"מלאכים", ה"שדים", ה"רוחות", הבורא והנברא, ה"היכלות" וה"רקיעים" – בכל זאת יצטיירו אצלו כמשהו חיצוני. אפילו אם הוא מבין שמדובר בכוחות, עדיין נדמה לו שהם פועלים מחוץ לו ולא בתוכו. הוא פשוט עדיין לא גילה אותם בתוכו.
אם כן, אני צריך להכניס אותם פנימה, לזהות אותם ככוחות של הנשמה שלי. חוץ מהם אין יותר שום דבר, כולל מה שאני מרגיש עכשיו, כולל הקבוצה, המציאות, הבורא. את כל זה אני מרגיש בתוך הרצונות שלי. אין לי שום אחיזה מחוץ להם. אבל נוכל לחיות בתוך התמונה הפנימית הזאת רק אם נגיע לגילוי. רק אז ישתנה היחס שלנו לפילוסופיה, לאמונות, למיתוסים ולתפיסות המוטעות שהתרגלנו אליהם. אבל לא לפני כן.
ובינתיים האדם יקשור על ידו חוט אדום, יעשה מדיטציה על כל מיני תמונות ואפילו ישיג מזה הרגשות טובות, אבל רק לטווח הקצר, בדרגה הגשמית הארצית. הוא מרגיע את עצמו באופן פסיכולוגי ורוכש ביטחון מדומה...
אבל אנחנו הרי מדברים על התפיסה האמיתית, על השינוי האיכותי בתוכנו, כשאנחנו מתקנים ומעלים את עצמנו ובזכות זה מתייחסים בצורה נכונה לצרות שלנו. הרי הן מגיעות כדי שאני אזהה אותן ומייד אשנה את היחס שלי מקבלה להשפעה.
ואילו אני, במקום זה, קונה מים קדושים, נותן צדקה וכן הלאה. במילים אחרות, אני לא מתקן את הסיבה לרע, שאותו אני מרגיש באחד הרצונות שלי, אלא קונה לעצמי פיצוי פסיכולוגי, אם יש לי את הכסף בשביל זה, כמובן.
זה מנוגד לחלוטין לחכמת הקבלה, שמצביעה על הנזק הגדול שגורמות השיטות מהסוג הזה, שרק מרחיקות את האדם מהתיקון.
מתוך שיעור על מאמרו של בעל הסולם "מהות הדת ומטרתה", 27.11.2011
ידיעות קודמות בנושא:
כולנו מאמינים במשהו
לקחת את האגואיזם בתור שותף
הדת היא הקשר ההפוך עם הרוחניות
|
להשאיר תגובה | שלח לחבר
| הדפס
|
שייך לקטגוריה: הדת בראי הקבלה, התפתחות רוחנית, שיעור הקבלה היומי |
מתחמקים
שאלה: מה משמעות העיקרון "נעשה ונשמע", שמתגלה רק לאחר יציאת מצרים?
תשובתי: "נעשה ונשמע" זהו תנאי העבודה באמונה למעלה מהדעת. אתה מבצע פעולות שונות לקראת החיבור ואינך דורש עבורן שום פרס, מלבד תכונת ההשפעה. אתה רוצה "לשמוע" דווקא את קול ההשפעה, את דרגת הבינה. אתה מסכים לכך ומתחבר עם האחרים, כאיש אחד בלב אחד. מה יוצא לך מהחיבור הזה? – במצב הנוכחי, כלום. ואתה רוצה להישאר עם הכלום הזה, ורק לשקוע, לטבוע באחרים. זה נקרא "לשמוע". מדובר על רווח בכלי ההשפעה ולא בכלי הקבלה.
נכון להיום, עדיין לא יצאנו לדרגה הזאת. עדיין אין לנו רצון לעלות לדרגת הבינה. עדיין אין בנו את הכרת הרע, עוד לא הגענו להר סיני, עדיין איננו ניצבים מול הר השנאה ומוכנים לקבל את כוחות ההשפעה ההדדית.
אם עדיין לא יצאנו ממצרים, סימן שעוד לא ברחנו מהרע ומהחושך. החיים הנוכחיים שלנו אינם נראים לנו גרועים כל כך. אנחנו לא תופסים אותם כמשהו בלתי נסבל. אם עכשיו אני ארד מהדרך הרוחנית, האם אוכל להמשיך לחיות הלאה? – יכול מאוד להיות שכן.
מצב כזה הוא עדיין לא בריחה מהרע, מהחיים שהפכו בלתי נסבלים. בינתיים אנחנו, להיפך, מתחמקים מדרך היציאה ממצרים, ורוצים להישאר כאן ולחפש רווחים גשמיים. החיים שלנו הם עדיין לא מצרים עם עשר המכות שלה. כולם מסתדרים איכשהו – וגם אני.
שאלה: אז מה עלינו לעשות?
תשובתי: תתחברו ותתחילו ליידע זה את זה עד כמה המצב הזה הוא בלתי נסבל. לא במובן הפיזי, אלא הנפשי. ברור שלא צריך להשתגע מייאוש. לא, עליך לכוון את עצמך בעזרת שני הגורמים: המציאות הבלתי נסבלת של היום והיציאה ממנה למציאות העתידית שמאירה לך מלפנים.
אתה מתקדם לקראת האור, לקראת ההשפעה. אתה הרי לא תרגיש שהעולם הזה בלתי נסבל אם לא יישפך עליך האור הנכסף של ההשפעה. אם תמשיך לשבת בפינה הנוחה שלך, אתה פשוט לא תרגיש שאתה במצרים. "מצרים" זה כאשר כבר אינך מסוגל יותר להישאר במצבך הנוכחי, והיציאה ממנו היא רק אחת: להשפעה, לחיבור הדדי.
נחוצים כאן שני הגורמים הללו. ואז, אתה מוכן לברוח מתוך החושך, לא משנה לאן: אפילו למדבר, אפילו לים סוף. העיקר להתרחק מכאן עד כמה שאפשר.
אבל אם אינך מתחבר עם האחרים ואינך מעורר על עצמך את המאור המחזיר למוטב, לעולם לא תגיע להרגשה כזאת. הרי אתה תמיד יכול להתחבא בפנים, מאחורי הצדקות שונות, ולהישאר היכן שאתה. ואז, מחוסר ברירה, ידחפו אותך קדימה על ידי צרות קשות.
זאת הבחירה שלנו היום.
כשאני מחליט לצאת ממצרים, אני בורח בחושך ובחיפזון – לים סוף. יש לפניי מטרה אחת: לצאת מהאגואיזם. הוא פתאום נראה לי כמו משהו נורא, על אף שיש לי את כל מה שאני צריך כדי לספק את הרצונות שלי. אני חי ב"ארץ גושן", באזור נוח במצרים, ואף אחד לא לוחץ עליי. ובכל זאת אני חייב לברוח מכאן.
זהו מצב מאוד לא רגיל: כל ה"מצרים" שבי סובלים, וה"יהודים" שבי, להיפך, נהנים. אז בשביל מה לי לברוח? הכבדה נוראית משתלטת עליי לפני היציאה. אני רואה אינספור הזדמנויות להתחמק ממנה. אך אם בכל זאת אני מעז לעשות זאת, בהשפעת הסביבה והאור, אז לאחר כמה שלבי הכבדה, אני מתקרב להר סיני. במילים אחרות, מתגלה בי הצורה הסופית של ההתנגדות בין הישן לחדש, ואני יכול לקבל את ההחלטה.
אלה עדיין לא הדרגות של בינה ולא העיקרון של "נעשה ונשמע". רק לאחר מכן אנחנו נהיה מוכנים לבצע אותו – כשנקבל את האור ונתחיל לתקן את עצמנו. עם כל פעולה אנחנו נגלה בתוכנו את הרע של המצב הנוכחי, נתקן אותו, נתמלא בגילוי הבורא, וחוזר חלילה.
מתוך שיעור על מאמרו של בעל הסולם "מתן תורה", 10.11.2011
ידיעות קודמות בנושא:
מצרים, ארץ זבת חלב ודבש
תרצו ותשמעו!
"נעשה ונשמע"
|
להשאיר תגובה | שלח לחבר
| הדפס
|
שייך לקטגוריה: התפתחות רוחנית, פוסטים נבחרים, קבוצה, שיעור הקבלה היומי |
כרם מגודר
חז"ל אמרו: "כל שבידו אומנות למה הוא דומה, לכרם מגודר, שאין בהמה וחיה נכנסים לתוכו, ואין עוברים ושבים נכנסים לתוכו, ואין רואים מה שבתוכו". זה אומר, שבאדם לא מתעוררים רצונות בהמיים ומחשבות זרות, מפני שהוא מגודר היטב בכוח האמונה שלו, בכוח ההשפעה, שדוחה ממנו את כל המחשבות והרצונות האגואיסטיים, הזרים להתקדמות הרוחנית.
אבל איזה כוח מיוחד קיים בהשפעה, שבזכותו אנחנו יכולים להיות בטוחים שאנחנו מתקדמים בצורה נכונה וכבר לא שולטים עלינו המחשבות והרצונות האגואיסטיים שמסיטים אותנו מהדרך?
בדרך כלל אנחנו חושבים שבאור החסדים אין כוח מיוחד, ומתארים לעצמנו שאדם צדיק הוא אדם שאין לו שום דבר וגם לא צריך שום דבר: מין אדם נחמד וחלש שכזה. אנחנו לא מבינים שאור החסדים הוא כוח עצום, שמנצח את כל כוחות הטבע שלנו. זהו כוח הגנתי כנגד כל היצר האגואיסטי, כנגד כל המחשבות והרצונות של הדרגה הבהמית שלנו.
כוח האמונה יוצר את אותו המחסום, שמעליו אנחנו כבר בונים את המדרגות הרוחניות שלנו. הוא משנה את כל השכל והרגש שלנו, את כל תפיסת המציאות שלנו. דווקא בכוח הזה של האמונה אנחנו מתחילים לראות את העולם הרוחני.
מתוך שיעור על מאמר של הרב"ש, 07.11.2011
ידיעות קודמות בנושא:
כוח האידיאל הגבוה של ההשפעה
בדרך אל האמונה
אמונה שלמה
|
להשאיר תגובה | שלח לחבר
| הדפס
|
שייך לקטגוריה: התפתחות רוחנית, שיעור הקבלה היומי |
מה זה "להאמין"
שאלה: למה נאמר שצריך להאמין שהבורא שומע תפילת כל פה?
תשובתי: ה"אמונה" שעליה מדובר היא לא המושג שמשתמשים בו בעולם שלנו. בעולם הרוחני אמונה היא חוק, עובדה, תכונה. להאמין שהבורא שומע תפילת כל פה – פירושו ללמוד את המערכת. ייתכן שעדיין איננו נכללים בה ואיננו מרגישים אותה בצורה ממשית, אבל אנחנו כבר רואים שאנחנו מחוברים בקשר מסוים.
מבפנים, זהו קשר כל כך הדוק, כמו בעולם אין-סוף. ומבחוץ, ביחס אליי, הקשר הזה נראה שבור. בקשר המושלם שורה אור אין-סוף, ובקשר השבור, אני חושב רק על עצמי ומרגיש כלפי הזולת לא סתם אדישות אלא שנאה אמיתית, כשאני רוצה לנצל את כולם לתועלתי האישית, מבלי לחשוב פעמיים מה יהיה איתם! כזה הוא הטבע שלי.
אני נמצא במצב של הסתרה. אם אני משתוקק להגיע מהמצב המצוי למצב הרצוי, אם אני רוצה להתקרב לחיבור שלנו ולגלות את המצב הזה, כלומר לעלות בסולם המדרגות, להיכנס לעולם הרוחני, לתכונת ההשפעה – אז אני מושך הארה מהמצב ההוא שאליו אני רוצה להיכנס.
ההארה הזאת מתחילה להשפיע עליי. אני כמו ילד שחולם להיות מבוגר, ובסופו של דבר הופך למבוגר, בזכות המאמצים שלו, הרצון שלו. ההשתוקקות שלי מקרבת אותי, מושכת אליי הארה מהעתיד. כי ההשתוקקות שלי היא כמו מגנט שמוציא מהמצב העתידי הזה איזושהי הארה קטנה שמשפיעה עליי. אם אני רוצה מאוד להגיע למצב הזה, ומתאר אותו כרצוי, זו תהיה התפילה שלי.
ואם אני יודע שהמצב הבא הוא יותר ויותר מקושר, יוצא שהתפילה שלי היא תפילת רבים. אני מבקש עבור כולם, כדי שכולנו נתחבר, ואני בין כולם. ושבינינו ישרה הבורא, כוח ההשפעה ההדדי.
בצורה כזאת אנחנו מתקדמים ומושכים את האור המחזיר למוטב. וזה נקרא לעסוק בתורה, שנבראה כאמצעי לתיקון היצר האגואיסטי.
מתוך שיעור על מאמר של הרב"ש, 24.10.2011
ידיעות קודמות בנושא:
העיקר – למצוא את הקו הנכון
איזה צל יש לך?
להתפלל על כוח ההשפעה הפנימי
|
להשאיר תגובה | שלח לחבר
| הדפס
|
שייך לקטגוריה: התפתחות רוחנית, קבוצה, שיעור הקבלה היומי |
טעימות משיעור הקבלה היומי (21.10.2011), חלק ג'
למדוד יגיעה
מתבסס על עובדות
צוותה והכנס
|
להשאיר תגובה | שלח לחבר
| הדפס
|
שייך לקטגוריה: שאלות ותשובות, שיעור הקבלה היומי |
לקריאת כל התגובות
קבלת עדכונים בדוא"ל
עדכוני rss
רדיו קבלה
הבלוגים שלי
הבלוג בסלולר