העולם נמצא במשבר אמון
מאמר דעה של י. רומנצ'וק, נשיא המרכז למחקר מדעי MIZESA:
כסף לא יכול לקנות אהבה. זהו נכס יקר ערך עבור האושר המשפחתי. כדי להשיג רווחה כלכלית הוא לא מספיק. צריך גם אמון. גם אותו אי אפשר לקנות. אפשר ליצור אותו, לאסוף חלקים-חלקים. בידיים זהירות, תחת המבט הבוחן של היגיון בריא ולב רחב. האמון הכרחי במיוחד כדי להתגבר על המשבר.
במשבר של המשפחה, הבעל אינו יכול לכתוב לאישה צ'ק כדי למלא את החוסר באמון. גם במשבר העסקים הגדלת אשראי פשוטה אינה פותרת, אלא לעיתים תכופות מחמירה את הבעיה. נראה שהממשלה גם לא יכולה לפרוע את עצמה מהמשבר על ידי הגדלת החובות, מכירת "כלי הכסף המשפחתיים", או קיצוץ בהכנסות התושבים.
נדרש אמון, הרבה אמון. של המשקיעים – כלפי הבנקים, של הבנקים – כלפי הלווים, של העסקים – כלפי המשטר, של האזרחים – כלפי הממשלה, של הצרכנים – כלפי היצרנים, של האנשים הפשוטים – כלפי המנהיגים הפוליטיים, כלפי העסקים, כלי התקשורת, הארגונים החברתיים. כדי לצאת מהמשבר יש צורך בסמכויות מוסריות חזקות. הרשימה שלהם אף פעם לא מתאימה לדירוג האנשים העשירים ביותר, כדוגמת FORBES-500.
התייחסותי: כל עוד האגו מנהל את האנשים, אנחנו נמשיך לא לתת אמון אחד בשני. הרי כל אחד שואף רק לטובתו האישית, ורק הפחד לגרום לעצמי רע מונע מאיתנו להשמיד זה את זה. הרי אפשר לתת אמון רק במי שאוהב אותך, כמו תינוק בידי אימו, או אם נצליח להשתנות משנאת חינם (השנאה הטבעית) לאהבה, כאשר השיטה הוכנה עבורנו על ידי הטבע, תחת השפעת החינוך האינטגרלי, בכל מקרה האהבה תגיע לעולם. השאלה היא רק האם זה יקרה לפני או אחרי גילוי כל שנאת החינם?
ידיעות קודמות בנושא:
החיים שלנו הפכו לעסק
איך להמיס את החישוב הקר
כיצד המשבר הפיננסי השפיע על התיאוריה הכלכלית
להשאיר תגובה | שלח לחבר
|  הדפס
|
שייך לקטגוריה: משבר עולמי, פוסטים נבחרים |
רצף נצחי
שאלה: איך אפשר לוודא שהקשר שלנו בקבוצה מספיק לעבודה שאותה אנחנו רוצים לממש?
תשובתי: אתם יכולים לגלות את זה בפועל - אם למרות החיכוכים בכל זאת משתדלים להתחבר ולעבוד יחד. אז אתם פועלים בשני מישורים: למטה המחלוקות, השנאה, הדחייה, חוסר ההבנה, במילים אחרות, האגו שמפריד בינינו. ולמעלה, אתם להיפך, מתחברים באהבה.
בזה ששומרים על שתי השכבות האלה, אתם כל הזמן עולים יותר ויותר גבוה בשתיהן: האגו גדל מעל לאהבה ואתם שונאים זה את זה, ואחר כך האהבה מתעלה מעל לאגו, וכך שוב ושוב, בדומה לכך שאנחנו הולכים על שתי הרגליים. החיובי והשלילי כל הזמן מחליפים זה את זה, כמו בליעה ופליטה, כל החיים בנויים על הרצף הזה, ואי אפשר להתקדם קדימה בצורה אחרת.
אבל אם השנאה שגדלה מדכאת את האהבה ואתם מסכימים עם זה, אז הקשר ביניכם נקרע והקבוצה נהרסת. ולכן, תמיד צריך לזכור מה שאמר הבורא: "בראתי יצר הרע". הוא כל הזמן מחדש את האגו שלכם, כדי שאתם כל הזמן תתעלו מעליו ליצר הטוב.
אך מהיכן אני יכול לקחת אותו? תבקש מהבורא.
כך אתה מתקשר אליו שוב ושוב. הוא מחזק את האהבה העצמית שלך דווקא כדי שאתה תמתח את הקשר ותבקש עזרה. התהליך הזה חייב להיות ברור כאור השמש. רק כך אנחנו מתקדמים בקבוצה, אחרת מצפה לנו קריסה.
מתוך שיעור מס' 5 מכנס ברזיל, 05.05.2012
ידיעות קודמות בנושא:
סירוב עם אמירה נסתרת
שני סוגים של אגו
היחיד שיעזור לי
|
להשאיר תגובה | שלח לחבר
| הדפס
|
שייך לקטגוריה: התפתחות רוחנית, כנסים, קבוצה |
הקלות הבלתי רגילה של החיים
הגירושין הפכו היום לתופעה רגילה ונפוצה ביותר. במשך השנים האחרונות חלה עליה חדה במספר המתגרשים וגילם ירד. חלקם הגדול של הזוגות הנשואים נפרדים כבר בשנה – שנתיים הראשונות. ישנה הערכה הטוענת כי יתכן שהנישואין כבר מיצו את עצמם. הרי החיים מלאים פיתויים וקשה מאוד להחזיק מעמד כל החיים עם אדם אחד.
אישה בעלת משפחה מוצלחת וילדים, מרגישה לפתע שהיא כבר לא אוהבת את בעלה! יתכן שהוא אפילו בעל ואבא טוב, אבל זה לא חשוב, היא פשוט לא אוהבת אותו. כלומר, מתגלה תופעה טבעית, שנפוצה בקרב נשים רבות שלפתע מאבדות את הרגשת התלות הפנימית, את הקשר עם הבעל.
דבר כזה מעולם לא היה אופייני לאישה. האישה שחיה לצדו של גבר, תמיד התרגלה ונקשרה אליו, והייתה מרגישה את עצמה שייכת לו - ולפתע כל זה נעלם. זאת תוצאה טבעית של ההתפתחות. אסור להאשים את האישה בכך אם זוהי תופעה טבעית. קודם כל עלינו לחקור את התופעה ואחר כך לראות כיצד לנהוג במצב כזה.
זאת התוצאה של התפתחותנו: אנחנו יוצאים מדרגת ה"חי" ועולים לדרגת ה"אדם", "הדומה" לטבע הגלובלי. ומכיוון שעכשיו עלינו להתחבר עם הטבע הכללי, עם האנושות כולה, זה מנתק אותנו מהקשרים האישיים, הפרטיים. הטבע רוצה "לפתוח לנו את העיניים" – להוציא אותנו מחוץ למסגרת המשפחתית, כדי שאחר כך שוב נכנס אליה, אבל כבר בדרגה שונה.
כל אחד זוכר את הרגשת האהבה, שגורמת לתחושות חזקות, בלתי רגילות, התרגשויות, השראה, שלמות שלמענם היה כדאי לנו להיות ביחד ולהקים משפחה. אבל בהמשך ההרגשה הזאת נעלמת. אז מדוע קיים בטבע מצב כזה של התאהבות, שנעלמת ומאלצת אותנו אחר כך לחפש אותה כל חיינו?
הטבע רוצה שאנחנו נגיע לאהבה אמיתית, שנתנתק מהאהבה הבהמית, האגואיסטית, שאינה מאריכה ימים. עלינו להחליף את המגע האינסטינקטיבי הנעשה על ידי תשוקה טבעית למין הנגדי, הורמונים – בקשר מטרתי יותר.
בחיי היומיום קשר כזה נוצר בזכות זה שאנחנו חיים למען הילדים או למען משק בית משותף. ובנוסף לכך נוח לנו להיות ביחד, הרי אנחנו יכולים לעזור אחד לשני, לתמוך אחד בשני בעת זקנה. אבל היום עלינו למצוא קשר פנימי, גבוה יותר.
הרי בלתי אפשרי להחזיק את האדם במסגרות הישנות: הוא בכל זאת עלול לזרוק את הכול ולעזוב. הילדים גדלים ועוזבים את הבית ושום דבר כבר לא קושר בינינו – חילקנו את הרכוש והתגרשנו. דבר כזה רואים בכל מקום.
ועל מנת לשמור על אחדות המשפחה, אנחנו זקוקים למניע נעלה יותר. בדיוק כפי שאנחנו צריכים להגיע לשלום ולהסכמה בכל העולם, אחרת לא נשרוד. אבל כאשר אנחנו מתחברים עם כל העולם מחוסר ברירה, אנחנו מגלים לפתע שהרווח העיקרי הוא בכלל לא בהצלחה כלכלית! זה היה רק התירוץ כדי לדחוף אותנו לכונן קשרים טובים.
למעשה, אנחנו מגלים פתאום שבתוך הקשר הזה ישנה הרגשה חדשה לגמרי, שמנתקת אותנו מהחיים הגשמיים. אנחנו מרגישים חיים רוחניים יותר, מלאים יותר. פתאום אנחנו מגלים מילוי שמעולם לא הרגשנו בכל החיים שלנו.
אנחנו פשוט מרחפים באוויר, מרגישים קלות בלתי רגילה של הקיום ולא מרגישים את המוות.
קודם אני פשוט הייתי חייב להתקשר תחת הלחץ של הטבע, שקבע את התנאי: "או שאתם מתחברים או שכאן יהיה מקום קבורתכם". אבל אחר כך אני מופתע לגלות שאלה יחסים שונים לגמרי. אני פשוט לא יכולתי לשער שדרך זה אני אקבל מילוי גבוה ביותר, מעל לכל החיים האלה.
לא משנה כמה תספר על זה לאדם, הוא לא יבין. לכן הטבע דוחף אותנו מאחור על ידי הייסורים, מחייב אותנו להתחבר לפני שנשמיד זה את זה. ואנחנו מתחברים מחוסר ברירה כדי שבסופו של דבר נגלה את היופי של הקשר הזה.
אותו הדבר קורה גם במשפחה. עכשיו אנחנו שונאים זה את זה ולא רוצים אחד את השני, רוצים להתגרש. אבל אם כל אחד מאיתנו יגלה בעולם חוסר אהבה, יגלה צורך ורצון לאהוב ויבין איזה מילוי גבוה מביאה האהבה, הוא ירצה להקים יחסים כאלה במשפחתו. אנחנו נחזור למשפחה לאחר שנלמד לאהוב את העולם כולו! ואז אנחנו נרצה להגיע לקשר פנימי, אישי כזה עם בן זוג.
ואז כבר לא יהיה לנו חשוב שבעוד מספר שנים אנחנו נזדקן ולא נהיה יפים כקודם. אנחנו אפילו לא נשים לב לזה. אנחנו נרגיש את אותה האהבה הראשונה, אבל בצורה שונה לגמרי, ורק לאחר שנלמד לבנות יחסים פנימיים – על ידי החיבור עם העולם כולו.
מתוך שיחה מס' 19 על החיים החדשים, 02.02.2012
ידיעות קודמות בנושא:
ברית על בסיס קרבה של הנשמות
מבט על המשפחה מהגובה של הטבע הגלובלי
חתונה לפי חשבון רוחני
|
להשאיר תגובה | שלח לחבר
| הדפס
|
שייך לקטגוריה: חינוך, ילדים, טבע, על זוגיות, פוסטים נבחרים |
הקופים יודעים לאהוב, והאדם לא?
לא במקרה החברה האנושית הופכת להיות יותר דחוסה, יותר סגורה והומוגנית. ככל הנראה, זהו תהליך טבעי, מתוכנן בהתפתחות שלנו. אנחנו יכולים להתבונן בו מהצד, לחקור אותו, לנתח, אך זאת עובדה. לא משנה אם אנחנו רוצים או לא רוצים, קיים תהליך מסוים של התפתחות הטבע שלנו, אותו אנחנו נאלצים לעבור. והצורות הללו אמורות להתגלות.
לכן, אין לנו ברירה, וכנראה עלינו לעצב חברה יותר קשורה, ידידותית, חמה, שמתבססת על השתתפות ותמיכה הדדית. כל המקורות העתיקים, כל הדתות והאמונות טוענות שבסופו של דבר אנחנו אמורים להגיע לאהבה.
אותו הדבר אומרים האנשים שחיים הרחק מהציוויליזציה, בטבע. הם מרגישים אהבה מצד הטבע, את הדאגה שלו כלפי כל מה שנמצא בתוכו. ואנחנו, ביחס האגואיסטי אחד כלפי השני, במבט דרך המשקפיים האגואיסטיות, לא מרגישים את האהבה הזאת.
פעם שוחחתי עם ג'יין גודאל, שחיה במשך 17 שנים בקרב קופים בג'ונגל וקיבלה פרס נובל עבור המחקרים שלה. ושאלתי אותה: "מה התחושה העיקרית שאת חווית מחייך בקרב הקופים, ביער, במקום שאין אף אחד, והם מוכנים לקבל אותך כאחת מהם?", והיא ענתה: "אהבה. זה מה שהרגשתי ביניהם. אמנם הם כל הזמן מבררים את הבעיות שלהם, וכאילו צועקים, אך כל זה רק כדי לעורר אהבה. ואותו הדבר התחלתי לגלות בעצים, ביער, בשמיים, באדמה..."
אני עם ג'יין גודול, פורום ארוסה, שווייץ, 2006
זה מה שהיא גילתה אף על פי שהיא לא רגשנית באופייה. בן אדם שהיה חי כל כך הרבה שנים בג'ונגל ושהגיע לשם מג'ונגל אחר, ג'ונגל אמריקאי של אבנים, לאט לאט מגלה שכל הטבע מלא באהבה.
וכאן אנחנו באמת נתקלים בבעיה גדולה. כל הדתות, כל האמונות, כל סוגי הזרמים הרוחניים - כולם אומרים פה אחד, שהאדם חייב להשיג את האיחוד הכללי. אם לא אהבה, אז לפחות יחסים טובים שבלעדיהם האנושות לא תוכל להמשיך להתקיים.
כנראה בשביל זה אנחנו עוברים את התהליך הזה: כדי שנרגיש בו נחיצות, שנרצה להגיע לאהבה, לפתח יחסים חדשים. הרי אי אפשר להכריח לאהוב. אני יכול לקנות הכול תמורת תשלום, חוץ מאהבה. יש אפשרות לקבל יחס טוב, שירות תמורת כסף, אבל אהבה זה רגש מאוד מיוחד, שקיים בנפרד מכל שאר הרגשות האנושיים.
נניח, שנהיית חשוב עבורי, מפני שדרכך אני מכיר, מבין, משיג משהו חדש בחיי. אתה הופך להיות יקר בשבילי באותה המידה כמו הדבר שאני רוצה להשיג בעזרתך. כך נוצרים בינינו יחסים טובים.
אנחנו יכולים להתחיל ביחסים כאלה אחד כלפי השני כשאנחנו זקוקים באמון הדדי. מכיוון שאני זקוק לך ואתה זקוק לי, נוצר אמון הדדי בינינו שקובע עד כמה אני יכול לסמוך עליך. אבל אם אחר כך פתאום יופיע מישהו שישלם לך יותר, או שיביא לך מילוי יותר גדול, באותו הרגע כל האמון שלך והנאמנות יתפוגגו.
לכן אנחנו עכשיו מגיעים למצב מיוחד מאוד. ההתפתחות שלנו גורמת לנו להרגיש שאנחנו תלויים אחד בשני וחייבים ליצור בינינו יחסים וקשרים טובים, עד כדי שנאהב זה את זה! אחרת לא ייווצר אמון נכון שנדרש כדי להגיע לחיים טובים יותר.
מתוך שיחה מס' 6 על "החיים החדשים", 03.01.2012
ידיעות קודמות בנושא:
איך להמיס את החישוב הקר
פרידה מהאגו
בשבי האגואיזם
|
להשאיר תגובה | שלח לחבר
| הדפס
|
שייך לקטגוריה: חינוך, ילדים, טבע, פוסטים נבחרים |
האור המושך של האהבה
שאלה: לפי מה שאני רואה, האנשים שנשארו ללא עבודה, להיפך, הם שוקעים בבעיות שלהם וזה לא מניע אותם לברר מהיכן נובעות הבעיות האלה...
תשובתי: האגו שלנו מרגיש בתוכו ייסורים. הייסורים האלה כל הזמן הולכים וגדלים, מקבלים בכל פעם אופי אחר. מדוע הם דוחפים את האדם לשאלה על משמעות החיים? מפני שהוא שואל: "למה אני צריך לסבול?". למעשה, הם יכולים להביא אותו עד למצב של התאבדות.
מה עושה חכמת הקבלה? היא אומרת לאדם: אתה צריך להחליף את הייסורים האלה בייסורים אחרים, מה שמכונה "ייסורי אהבה".
כי כאשר אתה אוהב מישהו, אתה משתוקק אליו, אבל עדיין לא התחברת אליו, או שדוחים אותך קצת, או שהמרחק מפריד ביניכם ואתה לא יכול בינתיים להיפגש איתו, אז מופיע רצון גדול להתקרב, להתקשר, להתחבק, אבל אי אפשר.
אלה גם ייסורים! אבל הייסורים האלה מתוקים לנו, לא היינו רוצים להיפטר מהם. אני אישית כבר לא מתאר לעצמי ייסורים כאלה, אבל אני זוכר שהייתי צעיר, וזוכר שזה נעים. כלומר, מצד אחד אתה אוהב, משתוקק, כולך בציפייה, שעוד מעט תתחבק עם האדם האהוב עליך, אבל מתייסר מזה, שזה עדיין לא התממש, ואלה הם ייסורים נעימים.
ישנם ייסורים שמגיעים מהאגו, מה שנקרא "צל דסיטרא אחרא", כלומר צל רע, חושך, שמכסה את כל הטוב שבעולם.
וישנם ייסורים שדוחפים אותך קדימה, ואתה להיפך, נמצא בהתפעלות, חי בציפייה, שעוד מעט זה יתממש, לפניך נמצא האור: אור האהבה, האור של הפגישה הקרֵבה. אור וחושך, בזה כל ההבדל.
אנחנו צריכים כמה שיותר מהר לעזור לעולם להחליף את הייסורים שלו, הבעיות ואי הנעימויות הגדולות, שרק ילכו ויתגברו עוד ועוד, להשתוקקות לחיבור, לאהבה, לאור. ואז נרגיש שהייסורים לא נעלמים.
כי אם תיפגש עם האדם האהוב עליך, ותיעלם לכם כל המשיכה שהרגשתם בזמן הפרידה, אז לא יישאר לכם כלום, חוץ מאכזבה: נפגשתם, וכעבור מספר דקות כבר לא צריך שום דבר, אפשר ללכת.
לכן, להיפך, צריך שהייסורים האלה, כלומר המשיכה הזאת, התיאבון הזה, הרעב, יישארו, ובאותו הזמן אתם יכולים ליהנות. כי בדרך כלל, כאשר אתה רעב מאוד ומתחיל לאכול, אז התיאבון מתחיל להיעלם ואתה כבר לא נהנה מהאוכל. ומה אם התענוג לא היה נעלם?
כלומר, אנחנו צריכים לשמור על הייסורים שלנו, רק צריך לשנות אותם. לכן בשום פנים ואופן אסור לבקש מהבורא דבר, מלבד תיקון. לא צריך לבקש שיסיר את הייסורים שלנו, אלא רק שישנה אותם, שנרגיש במקומם ייסורי אהבה, משיכה קדימה. אז נחייה בהתפעלות.
מתוך שיעור מס' 4 מהכנס בליטא, 24.03.2012
ידיעות קודמות בנושא:
מכה, סימן שאוהב
ההרגשה המתוקה הזאת של האהבה...
לא שופטים לפי ההרגשה
|
להשאיר תגובה | שלח לחבר
| הדפס
|
שייך לקטגוריה: הפצה, התפתחות רוחנית, כנסים, קבוצה |
שלהבת של אהבה מעל אירופה הגועשת
כל המטרה שלנו היא לגלות את האור העליון, את הכוח היחיד ששולט בעולם. הרי כל השאר הם רק אמצעים. חוץ מזה, אין לנו שום בעיה בקיום שלנו, מפני שכל רגע, כל מצב וכל סיטואציה בחיים שלנו מוגדרים רק לפי מידת חוסר ההתאמה שלנו לאור. וכך אנחנו צריכים להתייחס להכול, כאל אמצעי לגילוי האור.
יש מצבים יעילים יותר, ויש מצבים יעילים פחות. בכל מצב, הכול תלוי במידה שבה אני מסוגל לקבל את האור בצורה נכונה ולהשתמש בו.
ועכשיו ניצב בפנינו מצב מיוחד: איחוד על פני הפרעות רבות ופערים רבים בין חלקי הכלי הרוחני המשותף שלנו. המצב הזה התאפשר כתוצאה ממאמצים גדולים מאוד ועבודה קשה של המחלקה האירופאית שלנו ושל החברים שלנו מאותן המדינות, שכולם התאספו יחד.
אין בעולם מצב מתוח יותר, שבו הפערים וההבדלים בין חלקי הכלי המשותף הם כל כך גדולים, והמצבים הפנימיים של כל חלק ממנו הם כל כך מתוחים, כתוצאה מהמשבר ומכל מה שקורה. ויחד עם זאת השקענו כל כך הרבה מאמצים בכנס הזה, שבו מתאספים, על מנת להתחבר, נציגים כל כך שונים של מדינות שונות ועמים שונים, שיש להם המון ניגודים פנימיים וחשבונות שונים זה עם זה.
יש כאן ממש "הר סיני" – הר של שנאה הדדית, של ריחוק, של חוסר הבנה וחוסר יכולת לקבל את האחר. הרי כל אחד הוא נציג של חלק נפרד, שפועל כנגד האחר. ואנחנו רוצים להתחבר מעל כל זה. יש לנו הזדמנות מיוחדת, שאינה קיימת באף מקום אחר, באף כנס אחר. בשום מקום אין כזאת מתיחות כמו בכלי המשותף הזה שיתאסף בכנס אירופה.
ולכן אנחנו צריכים לתת לכך דגש מיוחד. מתוך כל הפערים הללו, אנחנו חייבים להרגיש בכל רגע שאנחנו מתחברים מעליהם ורוצים לגלות את השנאה הפנימית, הקרע הפנימי בינינו, הניגודים הפנימיים. כולם נשארים, ואנחנו מבינים אותם, מרגישים אותם ולא מטשטשים אותם. הם גועשים בפנים כמו תבשיל רותח בקדרה. ואנחנו מכסים אותה מלמעלה עם מכסה, ולא מאפשרים לה להתפוצץ, ולא נותנים לה להתקרר. להיפך, אנחנו כל הזמן רוצים להחזיק את האש הזאת, כדי שהיא תהפוך לשלהבת של אהבה.
זוהי אחת מההרגשות שעלינו להרגיש במצב כמו הכנס שעומד בפנינו. ועל אף שבהשוואה למימדים של הכנס בישראל יתאספו שם אולי 20% מאותה העוצמה של הכלי, אבל מבחינת האיכות, שברוחניות היא זאת שקובעת את עוצמת הכלי– זה יהיה חזק יותר וגדול יותר מהכול. גם מבחינת הריחוק, וגם מתוך כל מה שקורה ביבשת הזאת – זהו בהחלט מצב מיוחד.
ולכן אנחנו מאוד מקווים שכתוצאה מהמאמצים שלנו, על פני כל ההבדלים, חוסר ההבנה והריחוק, נוכל לבצע את עבודת החיבור הזאת. יש לנו אפשרות לעלות עכשיו מעל כל הניגודים, "לנעול" את עצמנו מעליהם, ואז, בהתאם לשוני בין העמים והתרבויות – ובינינו, המחוברים זה לזה – נרגיש את עוצמת הכלי, שבו יהיה מספיק מקום כדי שנגלה בו את האור.
מתוך שיעור על ספר הזוהר, 21.03.2012
ידיעות קודמות בנושא:
התקווה של הכנס באירופה
המעבדה המושלמת
אירופה – בית משותף, בעיה משותפת
|
להשאיר תגובה | שלח לחבר
| הדפס
|
שייך לקטגוריה: התפתחות רוחנית, כנסים, קבוצה, שיעור הקבלה היומי |
אל הקומה הרביעית, אל האהבה
בעל הסולם, הקדמה לתלמוד עשר הספירות, אות קט"ז: "כי הזוכה למצות האהבה, דהיינו על ידי התשובה מאהבה כנ"ל, שזוכה על ידיה, שהזדונות נהפכו לו לזכויות".
בכללות, בדרך שלנו נמצאות ארבע מדרגות.
למטה נמצא הרצון לקבל השבור, כלומר האח"פ השבור. זה נקרא "זדונות". במדרגה הבאה נמצא הרצון להשפיע השבור, כלומר גלגלתא ועיניים (ג"ע) השבורים. זה נקרא "שגגות".
מעל זה נמצא המחסום. מעליו נמצא הרצון להשפיע המתוקן, ג"ע. זוהי מדרגת הבינה, "צדיק שאינו גמור", שמבצע 612 (תרי"ב) מצוות, וזהו המצב של "חפץ חסד" (ח"ח), "לשמה". ולבסוף אנחנו מגיעים ל"מצווה האחת" שהיא המצווה ה-613, מצוות האהבה. זהו כבר הרצון לקבל המתוקן.
עם מעבר המחסום, השגגות הופכות למצוות והזדונות הופכים לשגגות. ועם העלייה למדרגת האהבה, השגגות שנותרו הופכות למצוות באח"פ המתוקן, והמצוות עולות מהדרגה השלישית לגלגלתא ועיניים.
לכן, ה"זדונות" הם הרצון לקבל על מנת להשפיע, שנשבר והפך לרצונות לקבל על מנת לקבל, לאח"פ השבור, המקולקל. והגלגלתא ועיניים השבורות הן ה"שגגות".
כשאנחנו מתארים את כל זה, העיקר הוא לא לצאת מהמסגרת של עשר ספירות. אם כבר להתבלבל, אז שזה לא יהיה במרחב הדמיון, אלא בגבולות ברורים.
מתוך שיעור על מאמרו של בעל הסולם "הקדמה לתלמוד עשר הספירות", 20.03.2012
ידיעות קודמות בנושא:
על מה אתה מבזבז את החיים
להיפטר מהזדונות
להצית את ניצוץ האהבה
|
להשאיר תגובה | שלח לחבר
| הדפס
|
שייך לקטגוריה: התפתחות רוחנית, שיעור הקבלה היומי |
הנטל הבלתי נסבל של האהבה החלוטה
הבורא מתייחס לנברא בטוב מוחלט ובהשפעה מלאה, ואם הנברא ירגיש כזה יחס, לא תהיה לו כל אפשרות לעשות משהו בעצמו, לא יהיה לו מה להוסיף לזה. זה ינצח אותו וירגיע אותו.
לכן קיימת מערכת הסתרה, העלמה, שמסתירה את האור הטוב והמיטיב ומחלישה אותו עד למידה כזאת שמאפשרת לאדם להיות בעל בחירה חופשית. ואז האהבה החלוטה, היחס הטוב, אינו משתק את הנברא, אלא נותן לו אפשרות להוסיף את היחס שלו ואת העבודה שלו.
אם האור היה מתגלה במלוא עוצמתו ונושא את הטוב והעונג, לא היה נשאר לאדם אף לא רצון אחד, והוא לא היה יכול לעשות שום תנועה ולשנות את עצמו איכשהו. אז הוא בכלל לא היה מרגיש את עצמו ואת הקיום שלו.
לכן אנחנו פועלים בתוך ההסתרה, זוהי הדאגה הראשונה של הבורא ביחס לנברא: להסתיר את עצמו, כדי לתת לנברא את כל עולם האין-סוף. דווקא בזכות זה שהאור נסתר, האדם יכול לרכוש את עולם האין-סוף ולהפוך להיות בעל הבית בתוכו, המנהל, הממלא והיוצר שלו. באופן כזה, גם האדם משיג את אותה מידת השלמות שמצידו נקראת "טוב ומיטיב" לבורא.
וכל זה מפני שהייתה קיימת הסתרה על האהבה החלוטה שמגיעה מהבורא לנברא. באותה המידה שבה האדם מסוגל לסבול את האהבה החלוטה הזאת, כשהוא מכין את עצמו מראש לכך שגילוי האהבה לא ישתק אותו – במידה הזאת האהבה הזאת מתגלה.
כל זה הוא רק גילוי האהבה... על אף שקיימות המון מדרגות רוחניות והרבה מצבים שונים מאוד, אבל בעיקרון מה שקורה הוא רק הגילוי של החושך והאור, וכל זה הוא גילוי של האהבה החלוטה, שממנה מתחילה ומסתיימת הבריאה. וכל המצבים האחרים קיימים רק למען הגילוי שלה.
בכל מדרגה של הסולם, האדם צריך לגלות במידה מסוימת את האהבה החלוטה הזאת, בהתאם לכלים/לרצונות שלו, כי אין שום מידה לעולם אין-סוף או לכל עולם אחר או לכל מדרגה אחרת או לכל מצב שהוא. הכול נמדד רק על ידי הרצונות של הנברא.
לכן, אם האדם משיג אפילו את המילוי הקטן ביותר, אם המילוי הזה שלם – הוא נראה לו כמו עולם אין-סוף, כי הוא הופך להיות העולם שלו. וכאשר הוא עולה למדרגה הבאה, הוא רואה שהמצב הקודם היה קטן והמצב הנוכחי שוב מצטייר לו כעולם שלם. וכאשר הוא מגיע לסיומו, אז נדמה לו שהוא נמצא בעולם אין-סוף ואין יותר מה להוסיף, כי הוא הרי משיג אהבה חלוטה במדרגה הזאת. אבל הוא צריך לראות במה בכל זאת האהבה הזאת אינה שלמה.
כאן קיים המושג של ג' קווים, והחלוקה לראש, תוך וסוף של הפרצוף הרוחני, שבגללו לא כל הרצונות נכללים בקשר של הבורא והנברא, ונשארים עוד רצונות לקבל אמיתיים (אח"פ דירידה), "לב האבן". כלומר ברור שהאהבה החלוטה עדיין לא הושגה. אבל בכל אופן, חלק ממנה מורגש בסיומה של כל מדרגה.
בעיקרון, הנברא כל הזמן צריך לעבוד ב"סור מרע ועשה טוב". לעשות טוב זה אומר להשתדל לבצע את העבודה הקשה ביותר: לחפש היכן אפשר להוסיף עוד אהבה. זה הדבר הקשה ביותר, מפני שכאן צריך לעבוד באופן ישיר עם הרצונות.
בכל מדרגה יש את הבעיות שלה, העבודה שלה והתוצאות שלה. אבל תמיד צריך לזכור שכל המצבים שאנחנו עוברים בחיים הגשמיים והרוחניים שלנו נובעים מהאהבה החלוטה של הבורא והצורך לגלות לנו אותה במידה השלמה.
מתוך שיעור על אגרת של בעל הסולם, 13.02.2012
ידיעות קודמות בנושא:
האהבה האינסופית חסרת-הגבולות
איך אפשר לעמוד בפני האהבה?
מנוע נצחי שעובד על אהבה
|
להשאיר תגובה | שלח לחבר
| הדפס
|
שייך לקטגוריה: התפתחות רוחנית, שיעור הקבלה היומי |
מתנה בלב
שאלה: איך לתת מתנה לחברים שאיתם אני מחובר באופן ווירטואלי דרך האינטרנט?
תשובתי: האם אנחנו נותנים מתנות לחברים כשאנחנו נפגשים איתם? – המתנה היא בלב.
אם באמת יהיו לנו מתנות כאלה עבור החברים, אז הם ירגישו את זה. נותן המתנה נקרא גדול, ומקבל המתנה נקרא קטן. והם נקראים חברים כאשר המקבל מרגיש את נותן המתנה ומקבל אותה בשמחה ואהבה, כשהוא מבין שכך החבר מביע את אהבתו אליו, ובזמן קבלת המתנה הוא מחזיר לו אהבה.
המתנה היא רק הסיבה, ולכן לא חשוב מיהו הנותן ומיהו המקבל. שניהם שווים. אם יופיע יחס כזה בינינו, אז כל אחד ירגיש את האחר, כמו שאמא מרגישה את הילד שלה שנמצא הרחק ממנה. האהבה חזקה יותר מכל מרחק.
מתוך שיעור על מאמר של הרב"ש, 29.01.2012
ידיעות קודמות בנושא:
הלבושים היקרים של האהבה
לב מומס
כיצד להמיס את לב האבן
|
להשאיר תגובה | שלח לחבר
| הדפס
|
שייך לקטגוריה: התפתחות רוחנית, קבוצה, שיעור הקבלה היומי |
לא להיעצר בדרך לאהבה
מטרת הבריאה היא להגיע לדבקות בבורא. את הדבקות בבורא אנחנו מגלים בעזרת תכונת האהבה. כי הבורא מגלה לנברא דווקא את התכונה והיחס האלה שנקראים אצלו "אהבה" ומתבטאים בצורה של טוב ומיטיב.
כך גם בעולם שלנו, כשאנחנו אוהבים מישהו, אנחנו רוצים לעשות לו משהו טוב. זהו הסימן החיצוני של האהבה. אבל אם אין לאדם רצון לעשות טוב, זה אומר שהוא לא אוהב, אלא עושה חשבון ובודק מה יותר כדאי לו: הוא נותן, כדי לקבל.
האהבה נמצאת מעל לכל החישובים. בהתחלה יש אהבה, ולאחר מכן, כתוצאה מזה, מגיעה הנתינה. האהבה בפני עצמה היא שמחייבת לתת, מפני שבכך אני מתמלא. כשאני אוהב ואין לי אפשרות לתת, אני מרגיש ייסורים. כי האהבה חיה מתוך כך שאנחנו מרגישים טוב כשאנחנו נותנים לאנשים שאותם אנחנו אוהבים.
אז מדוע מציבים בפנינו את המצווה שדורשת מאיתנו להגיע לאהבה לבורא? – זה לא ברור משתי סיבות. מצד אחד, איך אני ארצה את זה? מצד שני, למה זה נכנס בגדר של חובה? האם אפשר לחייב לאהבה? מדוע המסר הזה מקבל צורה של ציווי, של המצווה החשובה ביותר? גם מתוך החיים בעולם שלנו אנחנו רואים שאפשר לחייב לכל דבר, חוץ מאהבה. אם מחייבים אותי, זאת כבר לא אהבה.
מתעוררות כאן שאלות רבות, שאותן נשאיר לפילוסופים, ובמקום זה נדבר בצורה מערכתית. מערכת הבריאה נבראה על ידי האור העליון, שמגיע אלינו ממקור האהבה, מטעם אהבת הבורא לנברא. האהבה הזאת במקורה היא חלוטה. כדי לממש אותה, האור העליון מתפשט מהמקור בצורה של טוב ומיטיב ומייצב את הנברא בצורה שיוכלו להתממש בו כל התהליכים עד הסוף. זה נעשה אך ורק מתוך אהבת הבורא לנברא.
ולפני הכול, אנחנו צריכים להבין: כל מה שקורה איתנו, הדברים הכי גרועים ונוראים, שמהם האנושות סבלה במשך כל ההיסטוריה הגשמית שלה, וכן במדרגות העולמות הרוחניים – כל זה נבע מאהבתו החלוטה של הבורא אלינו. ואנחנו צריכים להגיע לאותו היחס מצידנו.
וזה אפשרי, מפני שהאור שמפתח אותנו מגיע בדיוק מאותו המקור. הוא יורד דרך המסכים המסננים ומתחיל להשפיע על הרצון לקבל הכי קטן שלנו, על הגרגיר הקטן של האגואיזם, הנמוך, העכור, המת. בהדרגה האור משפיע על החומר שלנו במדרגות יותר ויותר גבוהות של סולם ההתפתחות ומעורר את הגרגיר הזה לגדילה. הרצון עובר דרך בחינות הדומם, הצומח והחי, מגיע למדרגת המדבר שבה מתבצעת אותה המחזוריות, וכן הלאה.
כל זה בא מתוך אהבה. ולאחר מכן, בסופו של התהליך הזה, בין אם נרצה בכך ובין אם לא, האהבה תשכון גם בנו. אבל היא עובדת בשני קווים: חיסרון ומילוי. כך אנחנו מתקדמים קדימה.
קודם כל, הבורא צריך, בהדרגה, ממעלה למטה, לברוא בנו חסרונות, רצונות, יחד עם המילויים בכל מדרגה ובכל מצב. ההבדל בין המדרגות האלה הוא הבדל מהותי: אנחנו מחכימים יותר, רוכשים הבנה ורגש יותר ויותר גדולים, והופכים מתאים בודדים בגוף, לבני אדם, ולאחר מכן, עם הנקודה שבלב, יוצאים אל המדרגות הרוחניות.
כל זה נובע מאהבתו של הבורא, ולכן אין ספק שנגיע לזה בחזרה. אז למה מצווים אותנו על זה? בשביל מה לדרוש תוצאה ידועה מראש? – הציווי הוא שלא נעצור בדרך, וכל הזמן נלך קדימה. אם נדחף את עצמנו קדימה מתוך רצון, אנחנו ללא ספק נגיע לאהבה.
מתוך שיעור על מאמרו של בעל הסולם "הקדמה לתלמוד עשר הספירות", 31.01.2012
ידיעות קודמות בנושא:
האהבה שהאגואיסטים לא מכירים
לידתה של האהבה
תהום מתחת לרגליים
|
להשאיר תגובה | שלח לחבר
| הדפס
|
שייך לקטגוריה: התפתחות רוחנית, קבוצה, שיעור הקבלה היומי |
תהום מתחת לרגליים
אי אפשר לגשת לאהבה אמיתית מבלי להישען על השנאה. ללא השנאה יש לנו רק אהבה בהמית, משחק של הורמונים: זריקה אחת, ואתה אוהב; זריקה אחרת, ואתה כבר לא אוהב. בעולם שלנו, האהבה היא למעשה מרדף אחר המילוי העצמי. כשאתה רוצה לאכול, אתה אוהב את הפשטידה, וכשאתה מקים משפחה, אתה אוהב את האישה והילדים. אלה פשוט סוגים שונים של מילוי, שאפשר לשחזר אותם אם נשתול במוח אלקטרודות מסוימות.
האהבה האמיתית נבנית רק מעל לשנאה. אחרת אי אפשר להרגיש אותה. ולכן בעולם שלנו אין אהבה. כי מדובר הרי באהבה אנושית, ולא בהתפעלות בהמית שמסבה לי תענוג אגואיסטי, ללא שום יסוד ריאלי.
שאלה: זה מזכיר לי סרטים מצוירים, שבהם הדמויות מוצאות את עצמן באוויר מעל לתהום, ועוד רצות זמן מה, לפני שהן מסתכלות למטה.
תשובתי: בדיוק כך. הם מגלים שהם תלויים מעל לתהום, ואז הם נופלים. זה בדיוק מה שקורה בעולם היום. זה באמת תיאור יפה של המשבר. לכן המנהיגים מפחדים להסתכל למטה.
שאלה: איך אנחנו יכולים להיאחז במשהו במצב כזה? איך אפשר להגיע לאהבה אמיתית?
תשובתי: באמת, אני אדם קטן, אני לא מרגיש דברים גבוהים, אלא רק מתבלבל במצבי הנוכחי. אז מה עליי לעשות?
התשובה היא פשוטה: אתה זקוק לקבוצה. זהו גם האבחון של המחלה וגם התרופה שלה.
מתוך שיעור על מאמרו של בעל הסולם "הקדמה לתלמוד עשר הספירות", 31.01.2012
ידיעות קודמות בנושא:
האהבה מעל לכל ההבדלים
אהבה בכדורים?
לא להיעצר בדרך לאהבה
|
להשאיר תגובה | שלח לחבר
| הדפס
|
שייך לקטגוריה: אהבה, התפתחות רוחנית, קבוצה, שיעור הקבלה היומי |
מעל התהום השחור
איך אנחנו יכולים לתאר לעצמנו את המצב העליון ביותר, שבו הבורא מגלה לך שהוא אוהב את כל השונאים שלך ושונא את כל האוהבים שלך, כולל אותך עצמך? נדמה לך שהוא בכלל לא מביא טוב, שאין דבר יותר גרוע ממנו. לפניך ניצבים פרעה, בלעם, בלק, עמלק והיטלר בלבוש אחד, ואתה יודע כיצד להתגבר על זה. כי גם זה מגיע אליך מהבורא, גם אם לא בצורה ישירה.
ככל שאנחנו מתקדמים לקראת האהבה, כך המכשולים שבדרך נעשים קשים יותר. אתה מתגבר עליהם, ו"מלאך המוות" הופך בעיניך ל"מלאך קדוש".
שאלה: אני לא מבין את המצב הזה. הרי הבורא בכל זאת נתפס כטוב ומיטיב. האם יחד עם זה אני רואה את הייסורים של האחרים ואת הייסורים של עצמי בעבר?
תשובתי: אתה רואה את כל הייסורים שרק קיימים במציאות. זוהי תמונה נוראית: ייסורים מפלצתיים, אף גרם של תענוג, אף יום מנוחה, רק כאב וסבל בכל אלפי שנות האור שמסביבך. הייסורים נמצאים בכל מקום שהם רק יכולים להיות. ישנה ריקנות מלאה ברצון לקבל. לא פה ושם, לא מעת לעת, אלא רק ייסורים בכל מאת האחוזים.
המצב הזה נקרא "הארת השכינה", ומעליה אתה מגלה את הטוב והמיטיב. אחרת, איך אפשר לגלות אותו? אם הבורא סתם מביא לך טוב, אז אתה מגלה אותו בכלים האגואיסטיים. אבל אם אתה מגלה אותו לכל עומקו של התהום השחור שעומד מולך, אז הוא מתגלה בכלים דהשפעה שלך, שמכוונים להשפעה.
יתר על כן, אתה תראה שהוא טוב רק כלפי אלה שרעים כמוהו, ורע כלפי אלה שטובים, בניגוד אליו. כך זה ייראה בעיניך.
העבודה שלנו היא רק בלעלות מעל לכלי הקבלה. אם אתה רואה שפעולתו של הבורא אינה תואמת להשפעה, זה מתגלה לך בכוונה כמכשול בדרך, שמעליו אתה צריך להתעלות.
שאלה: ומה מתגלה לי לאחר העלייה הזאת?
תשובתי: הרצון לקבל, הכלי הכללי של מלכות דאין-סוף, בצורה ריקה לגמרי: חושך, אפלה, דאגה, פחד, ייסורי איוב. ואתה ממלא את זה באור החסדים והאהבה.
שאלה: כלומר, לאחר שתיקנתי את עצמי, אני מרגיש טוב, לא משנה כמה חושך יתגלה לי. ועכשיו אני מסתכל על העבר, ומה אני רואה? האם סבלתי או לא?
תשובתי: זאת כבר המדרגה הבאה, שאותה עליך לקבוע. בגמר התיקון, אתה כמובן רואה שלא סבלת.
שאלה: ומהם הייסורים האלה שאני מרגיש עכשיו?
תשובתי: עכשיו אתה הוא לא אותו האחד שישיג את גמר התיקון. בסופו של דבר אתה לא תזהה את עצמך עם מצבך הנוכחי. ההרגשות שנשארו מאחור הן לא אתה.
שאלה: אז מה אני מהווה עכשיו?
תשובתי: משהו וירטואלי.
שאלה: אז בשביל מה בכלל צריכים את המצבים הנוכחיים?
תשובתי: אתה מרגיש אותם כדי להכין את עצמך, כשאתה עושה את כל מה שבכוחך. נאמר: "יגעתי ומצאתי". אתה מתכונן עד שתמצא, עד שתקבל עלייה מעל למחסום. ועד אז, ה"אתה" האמיתי אינו קיים.
מתוך שיעור על מאמרו של בעל הסולם "הקדמה לתלמוד עשר הספירות", 30.01.2012
ידיעות קודמות בנושא:
שמחה מהתעוררות העולם
כל העניין הוא בממיר
ממעשיך הכרנוך
|
להשאיר תגובה | שלח לחבר
| הדפס
|
שייך לקטגוריה: התפתחות רוחנית, שיעור הקבלה היומי |
ממעשיך הכרנוך
שאלה: ב"הקדמה לתלמוד עשר הספירות" בעל הסולם כתב שהאדם יכול לשעבד ולכוף את עצמו בתרי"ב המצוות. מה זה אומר? על איזו פעולה מדובר?
תשובתי: לאחר שהאדם גילה את 612 הרצונות שלו, בכל 125 המדרגות של כל רצון, בכל הצורות וההתכללויות, הוא משתדל לעבוד בהם בכוונה על מנת להשפיע. ההשתדלות הזאת היא בכך שהוא מבקש מסך, מקבל אותו ומנסה להשפיע בעזרתו. ואז האדם ממלא את כל הרצונות של הזולת שמתגלים לו.
בזכות התיקון הזה הוא מגיע לרצון ה-613, למצווה הסופית של האהבה, שמהווה את ההתכללות של כל השאר. מתגלה לאדם הרצון הכללי, המקיף, לא אחד מ-613, אלא הצירוף שלהם, כל הכלי הרוחני, רצון בלתי ידוע וחדש לגמרי, שלא ניתן להשיג אותו בצורה אחרת. ובו האדם מגלה את הבורא.
הוא רואה את אותו הכלי הגדול שאותו הוא מילא כשפעל בכוונה על מנת להשפיע ושהוא התייחס אליו כמו הבורא. ואז נגלית לאדם ההבנה של הבורא, לא המעשים שלו, אלא הוא עצמו. על זה נאמר: "ממעשיך הכרנוך". עכשיו האדם מבין לא רק את אותו הטוב שבו הבורא ממלא את כולנו, אלא את הבורא עצמו.
אנחנו לא יודעים מה זה. כי לא מדובר על היחס של הבורא אלינו, אלא על הבורא עצמו, בצורה הנקייה, ללא יחס אלינו. אני רכשתי השתוות אליו, אני רואה עכשיו מה זה להשפיע, ומהמעשים האלה אני משיג אותו, אני משיג את החצי העליון של הכתר.
זה מה שהבורא רוצה מהנברא שלו. למען הפסגה הזאת שם, למעלה, קיימת כל הבריאה. שם אני משיג את הבורא בניתוק מהבריאה.
מתוך שיעור על מאמרו של בעל הסולם "הקדמה לתלמוד עשר הספירות", 30.01.2012
ידיעות קודמות בנושא:
הבורא מושג לפי מעשיו
הבורא נמצא בכל מקום
612 המרכיבים של האהבה העליונה
|
להשאיר תגובה | שלח לחבר
| הדפס
|
שייך לקטגוריה: התפתחות רוחנית, שיעור הקבלה היומי |
ההרגשה המתוקה הזאת של האהבה...
שאלה: דיברת על כך שבמקום להשתוקק למילוי אנחנו צריכים להשתוקק לחיסרון, לנחיצות. מה זאת אומרת להשתוקק לחיסרון? מה זאת אומרת לקבל מילוי מהחיסרון?
תשובתי: הולך ברחוב בחור וכולו קורן מאושר. למה? – מפני שהוא אוהב בחורה.
תגיד לי, מה יש לו מהאהבה הזאת? למה ההרגשה הזאת ממלאת אותו כל כך? מה הוא מקבל? הוא לא מקבל, הוא מוכן לתת. הוא רוצה להתחבר איתה, לאהוב אותה. אני לא מדבר על מין, אלא על רגש נעלה יותר, על אף שגם הוא מבוסס על קבלה.
אתה אוהב אדם ורוצה לעשות לו נעים. אתה רוצה שיהיה לו טוב, ומשתוקק להתחבר איתו.
חוץ מהמשיכה ההורמונאלית, האופיינית גם לבהמות, נתנו לנו כזאת הרגשה נעלה, כדי שמתוכה אנחנו נלמד משהו. כי שום דבר הרי לא נברא סתם כך. לכן, בגוף הביולוגי שלנו, בגוף החלבוני הזה, ישנה איזושהי התפעלות מהרגשה כזאת כלפי הזולת, שנקראת אהבה של אדם אחד כלפי השני.
למה זה ממלא אותי? – הרגשות ממלאים אותנו. האהבה מתמלאת מכך שאני נמצא בנתינה ולא בקבלה. ואם אני מקבל משהו מאדם שאוהב אותי, אז זה רק כדי לעורר אותי להגיב בחזרה. אך בעיקרון, אם האהבה חיה בתוכי, אני נהנה מכך שאני נותן לאדם ולא מכך שאני מקבל ממנו.
זהו חוק הטבע. אין מה לעשות.
מתוך שיעור על ספר הזוהר, 30.12.2012
ידיעות קודמות בנושא:
מילוי מהרגשת האהבה
השכר – האהבה
כמה מתוקים ייסורי האהבה...
|
להשאיר תגובה | שלח לחבר
| הדפס
|
שייך לקטגוריה: התפתחות רוחנית, קבוצה, שיעור הקבלה היומי |
אהבה ונזק – זה לא הולך ביחד
בעלי ההשגה הרוחנית יודעים את חוקי הבריאה ומבינים את הטבע של המון העם. יש להם לא רק ידע, אלא גם ניסיון, מתוך התפתחותם הפרטית, שגם היא החלה מדרגת הדומם, הדרגה הנמוכה ביותר. הם עברו תיקונים פנימיים, למדו על שיתוף פעולה, על ויתורים, על אהבה, ורכשו את הכלים הנחוצים כדי לדאוג להמונים. הם פועלים מתוך ערבות לטובת העם, ולא לטובת עצמם, מפני שהם חיים בטבע אחר, בטבע רוחני.
שאלה: מה הם רוצים להשיג מתוך הדאגה שלהם לעולם?
תשובתי: הם רוצים, מה שנקרא, "לחנך את הנער על פי דרכו". דווקא על פי הדרך שלו, אבל לחנך, כלומר, לקדם אותו בהדרגה, לא בדרך הייסורים, אלא באמצעות לימוד, הסברים ודוגמאות. החכמים הללו מבצעים את העבודה העיקרית. הם מושכים את האור, וההמונים מקבלים את התועלת מכך.
היום ההמונים סובלים: מישהו אחד נשאר ללא עבודה, מישהו אחר רעב, מישהו חולה, מישהו סובל מבעיות במשפחה, עם הילדים וכן הלאה. והחכמים מושכים את המאור המחזיר למוטב ומלמדים את העם בדרגה הפשוטה והנגישה, ובזכות זה האור זורם אל ההמונים ומתקן אותם.
בסופו של דבר, העם מקבל את אורות הנפש והרוח, ואילו האורות: נשמה, חיה ויחידה, נשארים אצל החכמים בדרגותיהם הגבוהות, בהתאם לערך ההפוך בין האורות והכלים.
בצורה כזאת, ההמונים מקבלים מילוי שתואם במדויק לרצונות שלהם. האנשים רוצים שיהיו להם ילדים טובים, רווחה במשפחה, פנסיה, בריאות, מגורים, תחביבים, חופשה וכדומה. אין להם רצונות מדרגה אחרת, וגם אין להם שום צורך בהם.
רק לאחר מכן, עם התפתחות כל התהליך הכללי, ההמונים יתחילו להצטרף אל החכמים, ואז תתבצע ההתכללות ההדדית. ושוב, באופן פאסיבי מצידם.
בצורה כזאת, הגדולים יורדים כדי לשרת את העם, אבל לא יורדים פנימית. דווקא המדרגה הגבוהה שלהם מאפשרת להם למשוך את ההמונים למעלה, מדרגה אחר מדרגה.
שאלה: האם אין כאן סכנה שהם יגרמו להם נזק, מבלי להתכוון?
תשובתי: האם אם אוהבת יכולה להזיק לתינוק שלה? הרי אנחנו לא מציבים שוטר ליד כל אמא. זהו הטבע האימהי, לדאוג לתינוק שלה. והיא לא סתם דואגת, אלא כלולה מהרצונות שלו. האם אחרי כל זה היא יכולה להזיק לו? הרי כל המחשבות שלה מרוכזות רק על: איך לגרום לו תענוג, איך לעשות את הכול בצורה הטובה ביותר עבורו: הדייסה, הטמפרטורה בחדר, הבקבוק... היא לא מתנתקת לרגע מאותו הגל של האהבה.
כך גם לעליון אין רצונות משלו. הוא מקבל רצונות מהתחתון ועובד עליהם. האהבה מחייבת אותו לעשות רק את מה שטוב לאהוּב שלו. הרי אני יכול לאהוב או אותו או את עצמי. ואם אני אוהב את הזולת, אני מתעלה מעל לאהבה העצמית. את כל מה שיש לי אני מעמיד לשירותו, ולעצמי אני משאיר רק את ההכרחיות.
מתוך שיעור על מאמרו של בעל הסולם "החירות", 03.01.2012
ידיעות קודמות בנושא:
אחרי רבים להטות
ללכת אחרי הרוב
חלוקת היגיעה הרוחנית
|
תגובה אחת | שלח לחבר
| הדפס
|
שייך לקטגוריה: התפתחות רוחנית, חינוך, ילדים, שיעור הקבלה היומי |
לקריאת כל התגובות
קבלת עדכונים בדוא"ל
עדכוני rss
רדיו קבלה
הבלוגים שלי
הבלוג בסלולר