לפרוץ דרך הקוצים אל החרות
אנחנו מתחילים את עבודתנו עם הסביבה בתקופה כזאת שנדמה לנו כאילו שהכול בסדר, ואנחנו מצליחים להתחבר איתה ולדלות ממנה כוחות. האדם בינתיים לא תופס את הרצון לקבל שלו כשונא שלו. התקופה הזאת נקראת "שבע שנות שובע".
בזמן הזה הוא לא ממש נזקק לבורא, ומתחיל לחשוב עליו רק כאשר, "ויאנחו בני ישראל מן העבודה". הוא לומד, מבצע כל מיני עבודות עם האחרים, אבל אחר כך הוא מתחיל להבין ששום דבר לא הולך.
ולא במובן הזה, שאנחנו לא מקבלים מילוי אגואיסטי. על זה אנחנו יכולים לצעוק כבר מהיום הראשון. אבל אנחנו רואים שלא נצליח להשיג חיבור ומתחילים להבין, שהחיבור אפשרי רק למרות האגו, נגד האגו, מעל האגו. ואנחנו לא רוצים את זה! ולכן, נופלים ומתייאשים ומתחילים לחשוב: "בשביל מה לנו כל זה".
אנחנו נחלשים, נרדמים, מאבדים טעם ועניין. אנחנו כאילו מתנתקים מהחיים, והחיים הרוחניים והגשמיים נראים לנו תפלים באותה המידה. אם נעלם הרצון, אז אין לנו כוח להזיז את עצמנו מהמקום. כך אנחנו בנויים, לפי העיקרון הזה פועלת המערכת הביולוגית.
האדם רואה שאין לו שליטה על עצמו. בהדרגה נפקחות לו העיניים, והוא מתחיל לחפש באילו אמצעים אפשר להשפיע על המצבים שלו כדי להזמין התקדמות. והוא מבין שההתקדמות היא לא בלהרגיש את עצמו טוב, כאילו שלקח איזה סם.
לכן, התורה יכולה להפוך ל"סם המוות", אם האדם עובד רק כדי לקבל ממנה איזו הזנה אגואיסטית: יותר לדעת, להבין, להרגיש, לקשט את חייו. כלומר, הוא בודק את מצבו לפי אותם הסיבובים שמבצע המנוע האגואיסטי שלו והוא חושב שמתקדם. כי האגו שלו הרי מקבל אנרגיה של חיים.
אבל אם הוא עובד עם הסביבה הנכונה, אז האור שמגיע פועל עליו ומקלקל לו את האידיליה הזאת. הוא מתחיל לבדוק את עצמו לא סתם כלפי ההרגשה הטובה, אלא גם מברר מה הן התוצאות, בשביל מה הוא עובד.
האור כל הזמן משפיע על האדם ובסופו של דבר הוא מבין, שעובד למען האגו שלו ואז הוא מאבד את הטעם בעבודה הזאת. הוא רוצה להתעלות מעל זה, בכך שמקבל מהאור ערכים חדשים. הוא לא רוצה להיות חיה קטנה שמצייתת לרגשות שלה: הרגשה נעימה זה טוב, הרגשה לא נעימה זה רע, קיבל קצת יותר אנרגיה, אז מתעלה, מאבד אנרגיה - נרדם. האדם לא מסכים להמשיך בצורה כזאת!
וסוף סוף הוא מחליט שהעיקר עבורו, זה הקשר עם הבורא, ולא חשוב דרך אילו מצבים הוא עובר. כאלה תיקונים עושה בו המאור המחזיר למוטב ומקנה לו כאלה ערכים. זאת כבר במשהו "עבודה למעלה מהדעת". ולמרות שהיא עדיין אגואיסטית, בעבדות מצרים, אך היא כבר לפני היציאה לחופשי.
עכשיו האדם מרגיש את עצמו בגלות האמיתית, תחת המכות של "פרעה". הוא מתחיל בבירורים עדינים: "אני מוכן להתחבר עם הבורא כי החיבור הזה נעים לי, אבל מה לעשות אם הוא לא נעים? האם אני יכול תמיד לתפוס את החיבור איתו כטוב, על אף ההרגשות הרעות בתוך הרצון לקבל שלי? ואולי זה אפילו עדיף, כי זה מבטיח שאיני משוחד באגו שלי, כדי שאני לא ארוץ כמו גנב לפני כולם ואצעק: "תתפסו את הגנב"."
האדם כבר משתוקק לעבוד כמה שפחות לתועלת עצמו, כדי לא לקבל שום שׂכר בתוך האגו. אבל הבורא עושה לו כל מיני "תרגילים", כדי להראות לו שבכל זאת הוא עבד למען עצמו. כך הוא עושה בירורים יותר ויותר עמוקים, עד שמכיר בנחיצות להתעלות מעל לרצון לקבל שלו ולעמוד בינו לבין הבורא, כדי לקבל בעצמו את ההחלטות.
הודות לכך, הוא רוכש "ראש" ו"פרצוף רוחני". הבורא זה האור העליון: "אור מקיף" ו"אור פנימי", והאדם מקבל ביחס אליו החלטה עצמאית, מעל לרצון לקבל שלו וההרגשות. זה מסמל שהוא יוצא ממצרים לחרות.
מתוך שיעור על מאמרו של רב"ש, 10.04.2012
ידיעות קודמות בנושא:
חלק האדם שבמנוע
היחיד שיעזור לי
הסוף של עבדות מצרים קרוב
להשאיר תגובה | שלח לחבר
|  הדפס
|
שייך לקטגוריה: התפתחות רוחנית, קבוצה, שיעור הקבלה היומי |
הניסיון הקשה של התהילה
מתוך שיעור של הרב"ש: "אדם צריך ללמוד על בסיס שהאמונה מחייב לו. לא שהם אומרים עליו שהוא צדיק, והוא ככה, הוא עובד בהתלהבות מקבל כוח. נמצא מי מקבל כוח? על בסיס של כבוד, לא על בסיס של אמונה. זה קדושה וזה טומאה."
לכן, צריכים להיזהר מאוד שלא לקבל שום תמיכה מבחוץ. אלא להיפך, אם הסובבים מבזים את האדם, אז זה ממש מתנה מלמעלה. בזה נותנים לו הזדמנות להמשיך לעבוד בעל מנת להשפיע.
ואם נותנים לו כבוד, בזה נותנים לו חומר דלק לעבוד בצורה אגואיסטית, למען הכבוד. וכמה שתסביר לו את זה, שום דבר לא יעזור, כך עובד הגוף שלנו, האגו שלנו.
לכן, לא קל להתנתק מהשׂכר או מהעונש של הסביבה ולעבוד רק בקו אחד, שמכוון ישר אל מטרת הבריאה. אך ללא זה, כל העבודה שלנו תהיה מכוונת לטובת כוחות הטומאה, הקליפה, לטובת "פרעה", האגו שלנו.
לפי הסימן הזה רואים באופן ברור, איפה נמצא האדם: עד כמה הוא מושפע מהיחס הטוב או מהיחס הרע של העולם החיצוני, מאיך שהסובבים מדברים עליו. או שהוא לא שׂם לב לזה וממשיך בדרך שלו, וכל סוג של ביקורת מקבל כעזרה מהשמיים. וככל שיורדים עליו מכל הכיוונים, כך זה עוזר לו יותר.
ידיעות קודמות בנושא:
שכר במקום עונש
וידויו של האגואיסט הנורא ביותר בעולם
לא למעלה ולא למטה, אלא יחד עם כולם
|
להשאיר תגובה | שלח לחבר
| הדפס
|
שייך לקטגוריה: התפתחות רוחנית, שיעור הקבלה היומי |
הגֵן הנסתר של ההתפתחות
אם בתוך הרצון לקבל לא היה הניצוץ של ההשפעה, אז הוא לא היה מתפתח. כיצד האדם התפתח מהקוף? הקוף פועל באופן אינסטינקטיבי בלבד, ונשאלת השאלה הגדולה, כיצד תוך כדי תהליך האבולוציה, מאיזה סוג וזן, באיזה אופן פתאום הופיע האדם? כיצד הוא יכול היה להתפתח מבהמה?
היתרון של האדם על פני הבהמה, זו ההשתוקקות שלו להכרת האלוקות, הבורא. וזה מוסבר על ידי נוכחותו של ה"ניצוץ הרוחני", שמתפתח בתוך האדם. קיימים ארבעה סוגים של ניצוצות, ארבע דרגות, ולכן קיימים סוגים שונים של בני אדם שקרובים פחות או יותר לעבודה הרוחנית.
אם בתוך הרצון לקבל שלי מתחיל לדבר ה"ניצוץ הרוחני", אז יש לי כבר שתי תכונות, אחת נגד השנייה. אני יכול להשוות ביניהן ולהחליט מה לעשות: לעבוד למען הרצון לקבל שלי או למען הניצוץ של ההשפעה.
ניצוץ ההשפעה יכול להביא רווח גדול מאוד לרצון לקבל. אם היינו מנוהלים רק על ידי הרצון לקבל, אז היינו נשארים בהמות שאינן מתפתחות. אך אם קיים בנו הניצוץ שמעורר את כוח ההשפעה, אז אנחנו מתחילים להשתמש בו למען האינטרסים שלנו. כך התפתחה האנושות.
בתחילה האדם היה מביא את הצייד שהוא צד רק למשפחתו שחיה במערה. אך לאחר מכן הוא הבחין שיש יותר מדי מזון ומשפחתו אינה מסוגלת לאכול את הכול. אז הוא נתן חצי לשכן, וקיבל בתמורה תוצרת מועילה אחרת. הרצון האגואיסטי כל הזמן גדל, והוא כבר לא רצה להתחלק סתם עם כולם, כך החל הסחר החליפי האגואיסטי.
הרצון לקבל גדל ויחד איתו גדל גם הרצון להשפיע, והאדם הלך והחכים. הוא המציא את המסחר, את השוק שקיים עד היום. רק הוא המריץ את כל ההתפתחות שלנו, כמו שנאמר: "לכו ותתפרנסו זה מזה".
אולם הפרנסה העיקרית לא הייתה בזה, אלא באותן האבחנות המשותפות שאותן רכשנו זה מזה תוך כדי המסחר. כך התפתח הרצון לקבל, על ידי נוכחותו של הרצון להשפיע בתוכו.
מתוך שיעור על ספרו של האר"י "שער הכוונות", 11.04.2012
ידיעות קודמות בנושא:
מדרגות גדילת האגו
הביטחון העצמי המסוכן של האגו
איך לפתח אגו שמור?
|
להשאיר תגובה | שלח לחבר
| הדפס
|
שייך לקטגוריה: התפתחות רוחנית, שיעור הקבלה היומי |
לפי חוקי הבועה
שאלה: האם איננו נוטים במשך היום לפעולות במקום לכוונות?
תשובתי: כל העבודה שלנו נבנית על הכוונות. האם אפשר רק על ידי הפעולות להביא לשינויים אמיתיים בעולם? דרך הפצת המסר שלנו, אנחנו רוצים בכך לשנות את הכוונות של האנשים. אנחנו צריכים לפנות אליהם בכל מיני צורות שונות, כדי שהם יספגו, יקבלו השראה, ואז היחס שלהם יתחיל להשתנות.
אם היה קיים גל שעליו אפשר היה בצורה מחשבתית, באופן ישיר להעביר להם את הידע על העולם האינטגרלי, היינו עושים זאת. אך מצד שני, שיטות שדומות להיפנוזה או לזריקה לא יעזרו כאן. כי האנשים צריכים להבין, לתפוס, לנתח פנימית, את מה שאנחנו מביאים להם. אי אפשר סתם כך "להזריק" לאדם מבט אחר על העולם. הוא צריך באופן הכרתי לרכוש את הידע הזה, ללא שקר, בלבול וזיוף. אנחנו צריכים ליצור עבורו את התנאים המתאימים, שהודות להם הוא בעצמו יגיע לתוצאה הרצויה וישתווה לדעה שלנו. לכן, אפילו אם היה קיים גל של העברת נתונים מחשבתי, הוא היה רק מוריד את האדם לדרגת ה"דומם", בעוד שאנחנו, להיפך, צריכים לסייע להתפתחותו. בזה כל הבעיה.
ולכן אנחנו צריכים להציע לאדם "חומר למחשבה", שאיתו הוא יסכים או יתווכח פנימית, עד שייווצרו בתוכו המכשירים הדרושים, ה"כלים", שמאפשרים להבין בצורה משכילה את המצב. היום, בכך שהאדם "זורם בזרמי החיים", הוא אינו מסוגל להבין, להעריך מהצד את הזרימה הזאת. הוא לא חודר לעומקי הטבע כדי להבין את החוקים שלו, הוא לא מכיר את עצמו ואת הסביבה שלו.
איננו מדברים על אותה הסביבה המלאכותית שהאנשים יצרו לעצמם. בתחום הזה הם ה"מומחים", ורבים מהם מרגישים את עצמם כאן כמו דגים במים. אך המערכות הטבעיות שמניעות את האדם, את החברה ואת הטבע אינן ידועות להם. ואנחנו צריכים לפתוח להם את הגישה לכך, כדי שהם יתחילו למשש את מהות הדברים, כדי שיעשו היכרות בהתקרבות הראשונית עם חוקי היסוד של הטבע החיצוני ושל המהות האנושית. וזהו ה"בורא", אפילו שזה עדיין בצורה גשמית ומותאמת.
לאנשים בינתיים אין שום מושג בזה. הם נמצאים בחיים הרגילים, בתוך רשת מלאכותית, שטוו לעצמם. לזה הביאו אותנו התהליכים הגלובליים של המודרניזציה, האורבניזציה וכולי. כל העולם חי היום לפי החוקים האלה. ולכן לפנינו עבודה קשה מאוד: אנחנו צריכים לעורר באנשים את המשיכה לעלייה, להוביל אותם למדרגת הבירור וההרגשה החדשה, לכוונם אל השורש, כדי שתחת ההכוונה של המנגנונים המלאכותיים של הציוויליזציה הם יבחינו בקשר ההדדי הטבעי שלנו, שחודר דרך כל רמות הטבע.
בכך שאנחנו מביאים את האדם למחשבה על כך, אנחנו מכניסים אותו פנימה, למערכת שונה לחלוטין שעליה הוא לא ידע, שבכלל לא לקח אותה בחשבון. וכאן מופיעה אצלו הבעיה: הוא מתנתק מהרשת המלאכותית וצריך לפתור לעצמו שאלות בסיסיות: "מי אני ומה אני? מה זאת הסביבה, הטבע?". כי כאן מתגלה לפניו כבר סביבה אחרת, המערכת של הטבע העליון.
זאת הסיבה שהמדענים היום הרבה יותר קרובים למסר שלנו. עוד מעט אנחנו נתקרב אליהם עד למידה כזאת, שלמעשה נתחיל לדבר באותה השפה.
ומצד שני, בינתיים איננו יכולים לנהל שיחה ברמה של אנשי עסקים, תעשיינים, סוחרים, פוליטיקאים וכולי. בסביבה שלהם מתקיימים חוקי השוק...
לפנינו באמת נמצאת בעיית הפצה לא פשוטה. צריך להבין את הרגשת עולמו של האדם, את התמונה שהוא רואה לפניו, המנגנונים הסוציאליים והשירותים שבהם הוא משתמש, תחומי העניין שמניעים אותו. הוא חי ב"בועה" מלאכותית מנופחת ולא מבין על מה אנחנו מדברים.
ואילו אנחנו מדברים על כך שהאדם הוא חלק מהטבע, שבו פועלים חוקים ברורים ומוגדרים. הם מתרעמים, "על איזה חוקים מדובר, כל החוקים רשומים בחוקה". ולכן כל הבעיות "נפתרות" בדרך של חקיקה והוספה של עוד כמה סעיפים בחוק. כך גדלה המערכת המלאכותית, שבאמצעותה האנשים מקווים לשנות משהו.
בסופו של דבר העניין הגיע עד למשבר העולמי: שתי המערכות, המלאכותית והטבעית, ניצבות זו מול זו. והצרה היא, שהמערכת המלאכותית מתחילה להתפורר, בכללותה. ואילו אנחנו רוצים להביא את האנשים אל המערכת הטבעית, וזאת בעיה גדולה... גם אנחנו בעצמנו עוברים באיטיות את התהליך הזה. אז מה כבר אפשר לומר על האנושות?
לכן, אל תקווה להסתפק רק בכוונות. בתחילה צריך להיכנס לתוך ה"בועה" ולייסד קשר עם האדם. אנחנו יורדים לדרגה שלו, למצב שלו, כדי להרגיש אותו, להיות חדורים ממנו ודווקא משם להתחיל להסביר במקצת שכולנו תלויים במערכת הטבעית השנייה, באיזון וביחסים ההדדיים הנכונים איתה. מה גם, שאנחנו צריכים לפעול בעדינות, אחרת האדם לא יקבל את המסר שלנו משום שהוא מרגיש רק את ה"בועה" שלו.
מתוך שיעור על מאמרו של רב"ש, 08.04.2012
ידיעות קודמות בנושא:
באמצע בין הבורא לבין העולם
התגלות האינטגרליות של העולם
להצדיק את הפרוטקציה של הבורא
|
להשאיר תגובה | שלח לחבר
| הדפס
|
שייך לקטגוריה: הפצה, התפתחות רוחנית, כוונה, פוסטים נבחרים, שיעור הקבלה היומי |
אל תדחה את האגואיסט
שאלה: האם האנשים מבינים שקיים בהם היצר הרע? האם אנחנו יכולים לספר להם על כך בגלוי?
תשובתי: בשום פנים ואופן לא! אסור להגיד לאדם שהוא אגואיסט, ובכלל לומר עליו משהו רע. איזו זכות יש לך לזה? אם הוא אדם נורמאלי ורגיל, מתנהג כמו שאר בני האדם, אז איך אפשר להגיד לו שהוא רע, שהאגו מנהל אותו וכולי?
להיפך, אתה צריך להציע לו משהו טוב, מבלי לומר לו בשום צורה שיש בו משהו רע. אתה צריך לפנות אליו כאילו הוא מיוחד.
איך אנחנו פונים לילד? אם אתה רוצה לחנך אותו בצורה הנכונה, אתה לא צריך ללחוץ עליו. אתה צריך לתמוך בו, לתת לו ביטחון בזה שהוא מסוגל, שהוא יכול, שהוא גדול, שהוא חזק. באופן כזה, אתה תעורר בו את הכוחות הנכונים להתקדמות קדימה, וכך הוא יתפתח. אם תתחיל ללחוץ עליו, אתה בסופו של דבר תשיג את ההיפך. לצערי, אנחנו לא יודעים כיצד לחנך את הילדים, לא מלמדים אותנו את זה, ולכן אנחנו מקלקלים אותם.
אותו הדבר גם ביחס למבוגרים. אתה צריך לעורר באדם את הרגשות הנכונים והטובים, לשבח ולהעלות אותו. ומפני שהוא מיוחד, אתה מראה לו משהו מיוחד בעולם שיכול להעלות אותו עוד יותר גבוה. אז הוא הולך יחד איתך! אתה לא משקר לו, כי באמת לכל אחד קיימת האפשרות הזאת.
אל תדחה אדם עם המסר שהוא אגואיסט. אסור לעשות זאת! כי הרי כולנו אגואיסטים, אבל אם אתה אומר לאגואיסט שהוא כזה, אז הוא מייד נדחה ממך, ואילו אתה חייב לבוא עימו במגע. פסיכולוגיה פשוטה: אסור להתייחס בצורה שלילית לאנשים, איזה אנשים שלא יהיו, אתה צריך לחפש איתם קשר טוב. זה נקרא "לדון כל אדם לכף זכות".
מתוך שיעור מס' 1 מהכנס בליטא, 23.03.2012
ידיעות קודמות בנושא:
אל תתבייש מעצמך
מילים שיוצאות מהלב
הפצה: ברכות ובהתמדה
|
להשאיר תגובה | שלח לחבר
| הדפס
|
שייך לקטגוריה: הפצה, כנסים |
הניצוץ החי של הבריאה
דווקא על ידי ההתנגשות, הפיצוץ, נוצר הניצוץ, כמו בהכאת אבן באבן. הניצוץ הזה הוא דבר חדש לחלוטין, הוא תוצאה מהמפגש בין שני הפכים שאינם ניתנים לגישור, הנאבקים זה בזה.
כל זה לא היה קודם, החומר תמיד היה נמצא תחת שליטת הבורא, ופתאום מתרחשת ההתנגשות הזאת שמולידה את הניצוץ. הניצוץ הזה אינו קיים לא בבורא ולא בחומר, לא בתכונת ההשפעה ולא בתכונת הקבלה. הוא נוצר כתוצאה מהמכה ומניח עבורנו יסוד, ובזה שאנחנו מתחילים לגדול מתוכו אנחנו נעשים עצמאיים.
רק בזכות הניצוץ הזה אנחנו יכולים לכנות את הכוח העליון בשם "בורא", שברא משהו שלא היה קיים בטבע. הניצוץ הזה הוא הבריאה.
כל דבר חדש מתחיל מהפריצה, מההתנגשות, מהניצוץ. והעבודה שלנו היא לבנות סביבו את כל החיים שלנו. הניצוץ הזה, זאת הנקודה העצמאית שממנה מתחילה ההתפתחות שלנו, כמו עובר בתוך אמא עילאה.
לאמא יש שני כוחות: חכמה וחסדים, אבל דרוש לי הניצוץ כדי להתחיל לגדול על ידי שני הכוחות האלה. אחרת זה לא יהיה נברא. רק מזרע כזה מתעברת אמא עילאה.
והנך חושב שאפשר להכניס לתוכה כל חתיכה של חומר והיא תתחיל לגדל ממנה אדם? היא לא תקבל שום דבר אחר. היא מורכבת משני כוחות: קבלה והשפעה, שמופרדים על ידי תהום, חתך, שליש אמצעי דתפארת. דווקא לשם אנחנו צריכים להכניס את הניצוץ שלנו, כי גם הוא נוצר מההתנגשות של שני כוחות מנוגדים. כאשר אנחנו מכניסים אותו בתוך אמא, באמצע בין שני הכוחות המנוגדים: חכמה וחסדים, בתוך קליפת נוגה, אז שם מתחיל לגדול מה שנקרא: "זרעו לברכה".
אם אני משתמש ברצון לקבל במידה שאני מסוגל ליצור עליו "מסך", כוונה על מנת להשפיע ומחבר אותם יחד, זה אומר שאני יוצר את עצמי. וכמובן, אני עושה את זה בעזרת העליון, הקבוצה, הסביבה, "בינה". ואז מה שמיוצב שם בפנים ייקרא "אדם".
מתוך שיעור על "תלמוד עשר הספירות", 21.03.2012
|
להשאיר תגובה | שלח לחבר
| הדפס
|
שייך לקטגוריה: התפתחות רוחנית, שיעור הקבלה היומי |
חוויה ושמה קבלה – הרצאה בחולון, 6.03.12
הרצאה פומבית לקהל הרחב במסגרת הקורס "להיות אדם" נערכה בחולון. נושא ההרצאה "דור העתיד".
ההרצאה נערכת מדי יום שלישי בשעה 19:00 ומשודרת בשידור ישיר בערוץ הטלוויזיה שלנו, ערוץ "קבלה לעם", ערוץ 66 ב-HOT וב-YES, וכמו כן באתר האינטרנט שלנו "קבלה לעם" ומתורגמת סימולטאנית לשפות אנגלית, רוסית, ספרדית, איטלקית, צרפתית וטורקית
צפה/האזן להרצאה:
לצפייה בהרצאה
הרצאות קודמות:
חוויה ושמה קבלה – הרצאה באשקלון, 28.02.12
חוויה ושמה קבלה – הרצאה בכפר הנשיא, 21.02.12
חוויה ושמה קבלה – הרצאה בבאר שבע, 14.02.12
|
להשאיר תגובה | שלח לחבר
| הדפס
|
שייך לקטגוריה: חינוך, ילדים, שיעורים והרצאות |
החוצפה של התפילה
כנס הערבה. שיעור מס' 3
המקובלים אומרים שהאור העליון נמצא במנוחה מוחלטת, ושום דבר לא משתנה חוץ מהאדם. כשהאדם משתנה, משתנות בו הרשימות, ואם הוא יודע לסדר את הרשימות, איך שהוא מסדר אותן - זה העולם שהוא מקבל. לכן אין לנו שום בעיה, חוץ מלעבוד רק עם עצמנו, בינינו. אם נדע איך להתחבר, איך לארגן את החברה שלנו שתהיה מחוברת נכון – בתוכה נרגיש מה שנרצה. אלה בעצם כל הכלים שניתנו לנו, ולא צריכים יותר.
אם האור לא משתנה, והרשימות שבנו כל הזמן מקדמות אותנו אליו, אז אנחנו כל הזמן צריכים רק בינינו להיות יותר ויותר דומים לאור. זה דבר פשוט, הוא תלוי בנו בלבד ולא באף גורם זר. אפילו בבורא הוא לא תלוי, כי האור העליון, הכוח שלו, נמצא במנוחה מוחלטת. בהתאם לצורה שבה אתה מעמיד את עצמך כלפיו, יחד עם החברה, כי אחרת אתה לא קולט אותו (וזה תקף לגבי כל אחד ואחד בנפרד, ובפרט אם כולנו עושים זאת יחד), כך בעצם אנחנו מקבלים השפעה ומרגישים אותה בצורת העולם שלנו.
לכן אין לנו פעולה חשובה יותר מכך שאנחנו רוצים לחבר את השאיפות שלנו למעלה מאיתנו, שיהיו מחוברות יחד, מעלינו, ובהן נרגיש את המציאות הרוחנית שלנו. על זה באה התפילה, העיקר. זאת אומרת, התפילה היא שהאדם דן את עצמו. להתפלל זה נקרא לדון את עצמך. קודם כל, האדם צריך להיות שופט לעצמו: "מי אני, מה אני במצב הנוכחי, ומי אני רוצה להיות?" והפער בין המצוי עכשיו לבין הרצוי ברגע הבא - הוא בעצם "העלאת מ"ן", זו התפילה.
אנחנו צריכים לקבוע בצורה נכונה איפה אנחנו נמצאים עכשיו. זה נקרא "הכרת הרע": המצב הנוכחי שלנו הוא עדיין רע. וכך בכל רגע, אפילו אם נהיה במצבים מתקדמים, בכל פעם המצב הנוכחי יורגש בנו כרע, והמצב המתקדם יותר יורגש כטוב. לכן כתוב, "סור מרע ועשה טוב". לָמה כתוב "עשה טוב", מה אני יכול לעשות טוב, אם מדובר ברגע הבא? "לעשות טוב" זה לתאר לעצמך, להשתדל, לשחק בזה, להיות בזה, בטוב הזה.
וזאת התפילה: עד כמה עכשיו אני נמצא במצב המצוי בהכרת הרע, וכמה אני משתוקק למצב הרצוי, להשיג את הטוב. איך אני בודק את הרע ואת הטוב? "לעשות נחת רוח לבורא", "להיות המשפיע לו" - כל זה מאוד מעורפל ואף אחד לא יודע מה זה. אנחנו לא מבינים את זה ולא משיגים את זה. אנחנו מגיעים להשגה הזאת רק לאחר שאנחנו מכינים את עצמנו.
איך להכין את עצמנו? – כאן אנחנו מקבלים מתנה גדולה. סביבה שבה אני יכול לארגן את הכיוון שלי לבורא, את המצב שממנו אני יכול לקפוץ לרוחניות. ברגע שאני מתאים לאחרים במצב הזה, בינינו זה מתגלה. המקובלים הכינו לנו תפילות, פניות מהאדם כלפי "אנחנו" וכלפי הבורא, שהן בעצם המוצלחות ביותר כדי לסדר לנו את כל הגישה הנכונה.
האמת היא שאף אחד לא ראוי, ולא מגיע לאף אחד. זה הפלא שיש במעבר בין גשמיות לרוחניות.
בעל הסולם כותב באגרת נ"ו: "אשר הקב"ה מודד לאדם סאה בסאה. וכן מקרא כתוב: "כי לא שלם עוון האמורי עד הנה", שהכוונה גם-כן על הנדון שלנו. כי עוון האמורי הוא עניין הקליפה השומרת ומסבבת על הפרי, הנקראת "אתערותא דלעילא [התעוררות מלמעלה]", או ארץ ישראל. והקליפה הזאת לא תזוז ממקומה כחוט השערה, בטרם שישראל משלימים בדיוק נמרץ את שעור "אתערותא דלתתא [התעוררות מלמטה]", המחוייב שנקרא "זכות". דהיינו, היגיעה ועמל למעלה מכח אנושי.
כי כל שבכחו לעשות נקרא עבודה סתם, ואינו נקרא עוד יגיעה, וכשבאים ישראל עד לנקדה זו, אז משלימים שיעורם, ואז מכונה: "כי שלם עוון האמורי". כלומר, שניכר לכל, שאין ארץ-ישראל וכבוד ה', שה"ס השכינה הקדושה, שייכת להם. ואז שוברים אותה הקליפה שנקראת "אמורי", ומקימים שכינה מעפרא, ולא קודם לזה אפילו רגע כמימרא".
מצד אחד, אנחנו באמת צריכים להבין שאנחנו לא שייכים לרוחניות. ומהצד השני, אנחנו חייבים להיות בחוצפה, כמו ילד קטן שדורש את המגיע לו. כי אף פעם אנחנו לא שייכים למדרגה העליונה. אנחנו צריכים לדרוש את זה. זה נקרא "ניצחוני בני". החוצפה כאן היא שעוזרת. חוצפה במה? – לא מגיע לי, אבל אני דורש שזה יהיה, וכל זה נכלל בתפילה.
מה המיוחד בתפילה? – התפילה לא יכולה להיות מאדם אחד, רק מכולנו יחד. אם אדם אחד מתפלל, זה כמו צעקה במדבר. זה לא משפיע כלום. חייבת להיות העלאת מ"ן, מי נוקבין, כשמלכות עולה לבינה, ומלכות היא כנסת ישראל, כלומר, היא כונסת את כל הבקשות יחד. אם בקשה מגיעה מאדם פרטי, היא לא נקלטת, היא לא נכללת בכלי הרוחני, בשכינה. אז בואו נשתדל להרגיש יחד את התפילה, שאנחנו מבקשים מהרצון המשותף שלנו.
מתוך שיעור מס' 3 בכנס הערבה, 24.02.2012
ידיעות קודמות בנושא:
אדם נולד בשמחה
השער האחרון
הצל המתפוגג של העולם עם הרצון האגואיסטי
|
להשאיר תגובה | שלח לחבר
| הדפס
|
שייך לקטגוריה: התפתחות רוחנית, כנסים, קבוצה, שיעור הקבלה היומי |
חוויה ושמה קבלה – הרצאה באשקלון, 28.02.12
הרצאה פומבית לקהל הרחב במסגרת הקורס "להיות אדם" נערכה באשקלון. נושא ההרצאה "עתיד החינוך".
ההרצאה נערכת מדי יום שלישי בשעה 19:00 ומשודרת בשידור ישיר בערוץ הטלוויזיה שלנו, ערוץ "קבלה לעם", ערוץ 66 ב-HOT וב-YES, וכמו כן באתר האינטרנט שלנו "קבלה לעם" ומתורגמת סימולטאנית לשפות אנגלית, רוסית, ספרדית, איטלקית, צרפתית, הונגרית וטורקית
צפה/האזן להרצאה:
הרצאות קודמות:
חוויה ושמה קבלה – הרצאה בכפר הנשיא, 21.02.12
חוויה ושמה קבלה – הרצאה בבאר שבע, 14.02.12
חוויה ושמה קבלה – הרצאה ברחובות, 07.02.12
|
להשאיר תגובה | שלח לחבר
| הדפס
|
שייך לקטגוריה: חינוך, ילדים, שיעורים והרצאות |
אדם נולד בשמחה
כנס הערבה. שיעור מס' 1
אנחנו חייבים להיות מאוד שמחים מכך שהגענו לעבודה החשובה ביותר, לבירור החשוב ביותר שנמצא בכלל בכל העולמות, אפילו הרוחניים. כמו שכותב גם בעל הסולם, שאין רגע יותר משמח בחיי האדם, מהרגע שהוא מגלה שהוא לא מסוגל לצאת מתוך האגו שלו, ושאין לו שום תרופה, ואז הוא מגיע לצעקה הראשונה לבורא. הצעקה הראשונה הזאת, זוהי לידה. אנחנו רואים איך תינוק יוצא מהאמא, קודם כל בצעקה. והצעקה הראשונה לבורא, זה נקרא שנולד "אדם".
נקווה מאוד שנגיע לצעקה הזאת, כדי שאנחנו נהיה כבר "אדם". ולכן המאמצים להגיע לזה נקראים צירי לידה. ואנחנו צריכים להיות שמחים שהגענו לזה. כי מי מגיע אל צירי הלידה האלה? ולכן כל החיפושים המשותפים האלה, יחד. אם תתחבק עם האחרים ותתחיל להתעמק בכוונה, במי אתה, ובמה אתה, אז אתה תראה עד כמה זה מגביר לך את עוצמת הבירור.
צריכים להיות שמחים ורציניים יחד. אבל השמחה חייבת להיות שמחה מהמעמד ומהתפקיד, מזה באמת מתחילים חיים רוחניים. כמו שאנחנו שמחים כשתינוק נולד, למרות שהתינוק עצמו בוכה וצועק, כך ה"אדם" שבנו שמח, כלומר מי שהיה בבירורים ועשה את הדברים, והתינוק שעכשיו נולד, ודאי שהוא עדיין נמצא במאמצים, בתסכולים, ומרגיש הפרעות. שניהם צריכים להיות יחד.
מתוך שיעור מס' 1 בכנס הערבה, 23.02.2012
ידיעות קודמות בנושא:
השער האחרון
לשים את הקלפים על השולחן
ים סוף כבר נמצא לרגלינו
|
להשאיר תגובה | שלח לחבר
| הדפס
|
שייך לקטגוריה: התפתחות רוחנית, כנסים, קבוצה, שיעור הקבלה היומי |
הצל המתפוגג של העולם עם הרצון האגואיסטי
העיקר בשבילנו – להתחיל להרגיש שאין עולם. שכל העולם הוא קבוצה אחת, ובקבוצה הזאת יש הרבה חלקים, רצונות ומחשבות שאותם אנחנו צריכים לקרב, בכמה שאפשר לעבוד על כל חלק וחלק. וכל היתר, חוץ מהרצונות של בני האדם והמחשבות שלהם, עד כמה שהם מפוזרים, זאת אומרת נמצאים בשבירה ובבלבול מלהיות שותפים במערכת הכללית, את כל המציאות הזאת חוץ מהאדם אנחנו צריכים לראות כהעתקה, כתוצאה, כחלקים שקיימים סביב הרצון שנקרא "אדם", סביב הפנימיות שלנו. שכל זה רק העתקה, רק תוספת שעולה ויורדת יחד עם המעשים של האדם בחיבור לחברה אחת.
בכל המגמה של האנושות ובכל מה שקורה, כבר הגענו למצב שאנחנו יכולים לזהות שרק לקראת זה העולם הולך, ובהכרח הוא מבטא את תוכנית הבריאה בצורה מתקדמת. אנחנו כבר נמצאים במצב מיוחד, בתהליך מאוד מיוחד, במַעבר מחוֹסר הכרה להכרה. העולם מרגיש משבר בכל מיני רמות, וגם אנחנו מרגישים משבר, רק במצב שלנו. אנחנו מרגישים את המשבר הזה בצורת המדבר, והעולם מרגיש אותו בצורת החי, צומח, דומם.
המשבר הזה צריך להביא אותנו להכרה של כל התהליך שאנחנו עוברים במודעות שלנו, והעולם שאנחנו מרגישים הוא רק העתקה מהמודעות. הוא אינו, הוא דמיוני, הוא המדומה. אלא עד כמה שהמודעות שלנו תעלה ונתחיל להרגיש את הרצון המפוזר, השבור שמתחבר יחד, כך אנחנו נרגיש יותר ויותר רק את הרצון הזה, וכל יתר החלקים, החומר סביבנו, נרגיש שהוא רק כצל מאותו הרצון שעדיין קיים בחושים שלנו, אבל הולך ונעלם.
אנחנו עוברים תהליך מאוד מיוחד, תהליך מאוד מאוד חשוב. העיקר בו שאנחנו מתחילים להכיר את המנוע שמניע את כל התהליך, התוכנית, ואחרי זה את הכוח העליון, הבורא, שהוא מסדר לנו את הכול כדי שאנחנו כתוצאה מהתהליך נתחיל להכיר אותו. כמו מתוך הערפל, מתוך ענן של חוסר רגש, חוסר תפיסה, אנחנו נתחיל מתוך הפעולות שאנחנו עוברים, מתוך הערפול שאנחנו עוברים, להתחיל לקשר את כל הדברים המפוזרים, השבורים, הרחוקים יחד, ומזה נרכיב את ההבנה וההרגשה שלנו אליו. בעצם תהיה בנו דמות ה', שזה נקרא "ויהי שם ה' עליך".
מתוך שיעור על מאמר של הרב"ש, 26.02.2012
ידיעות קודמות בנושא:
השלל הכללי מהפעולה הצבאית במדבר
לראות את העולם דרך פריזמה של חיבור
העולם יימשך אחרי הקבוצה
|
להשאיר תגובה | שלח לחבר
| הדפס
|
שייך לקטגוריה: התפתחות רוחנית, מציאות מדומה, קבוצה, שיעור הקבלה היומי |
חוויה ושמה קבלה – הרצאה בכפר הנשיא, 21.02.12
הרצאה פומבית לקהל הרחב במסגרת הקורס "להיות אדם" נערכה בבאר שבע. נושא ההרצאה "יחיד והחברה".
ההרצאה נערכת מדי יום שלישי בשעה 19:00 ומשודרת בשידור ישיר בערוץ הטלוויזיה שלנו, ערוץ "קבלה לעם", ערוץ 66 ב-HOT וב-YES, וכמו כן באתר האינטרנט שלנו "קבלה לעם" ומתורגמת סימולטאנית לשפות אנגלית, רוסית, ספרדית, איטלקית, צרפתית וטורקית
צפה/האזן להרצאה:
הרצאות קודמות:
חוויה ושמה קבלה – הרצאה בבאר שבע, 14.02.12
חוויה ושמה קבלה – הרצאה ברחובות, 07.02.12
חוויה ושמה קבלה – הרצאה באשדוד, 31.01.12
|
להשאיר תגובה | שלח לחבר
| הדפס
|
שייך לקטגוריה: חינוך, ילדים, שיעורים והרצאות |
להחיות את הלב השבור
שאלה: מה הכוונה שהבורא אוהב את האדם ושובר את ליבו כדי להגיע להיכל המלך? מי ומתי שובר את הלב שלי? מה בזמן הזה עושה האדם עצמו?
תשובתי: ודאי שלא מדובר על הלב כעל "מנוע" שעובד כמו משאבה. הלב הוא הרצון האגואיסטי שלנו. כל הרצונות האגואיסטיים שלנו נקראים ה"לב".
"לשבור" את הלב, זה אומר להשיג את אותה הנקודה שבה היינו פעם כמו תמונה אחת אחידה, "מלכות", ונשברנו להמון חלקים. ההרגשה שלי שאני מנותק מכל האחרים נקראת "הלב השבור" שלי.
מצב כזה אנחנו צריכים להשיג. ממנו והלאה האדם מתחיל להיתקן. איך? – הבורא נקרא "הרופא לשבורי לב". הבורא הוא האור, תכונת ההשפעה שמחברת את הלבבות שלנו יחד והם מתחילים לחיות. הוא מחיה אותם ואז הלבבות האלה הופכים לכלי אחד, לרצון אחד.
מתוך השיעור הווירטואלי, 29.01.2012
ידיעות קודמות בנושא:
לב שבור
איך להיכנס לפגישה אצל רופא בכיר
מי שליבו שבור
|
להשאיר תגובה | שלח לחבר
| הדפס
|
שייך לקטגוריה: התפתחות רוחנית, קבוצה |
חוויה ושמה קבלה – הרצאה בבאר שבע, 14.02.12
הרצאה פומבית לקהל הרחב במסגרת הקורס "להיות אדם" נערכה בבאר שבע. נושא ההרצאה "משפחה והאני".
ההרצאה נערכת מדי יום שלישי בשעה 19:00 ומשודרת בשידור ישיר בערוץ הטלוויזיה שלנו, ערוץ "קבלה לעם", ערוץ 66 ב-HOT וב-YES, וכמו כן באתר האינטרנט שלנו "קבלה לעם" ומתורגמת סימולטאנית לשפות אנגלית, רוסית, ספרדית, איטלקית, גרמנית וטורקית
צפה/האזן להרצאה:
הרצאות קודמות:
חוויה ושמה קבלה – הרצאה ברחובות, 07.02.12
חוויה ושמה קבלה – הרצאה באשדוד, 31.01.12
חוויה ושמה קבלה – הרצאה בעפולה, 24.01.12
|
להשאיר תגובה | שלח לחבר
| הדפס
|
שייך לקטגוריה: חינוך, ילדים, שיעורים והרצאות |
חוויה ושמה קבלה – הרצאה ברחובות, 07.02.12
הרצאה פומבית לקהל הרחב במסגרת הקורס "להיות אדם" נערכה ברחובות. נושא ההרצאה "תפקיד האדם במציאות חדשה".
ההרצאה נערכת מדי יום שלישי בשעה 19:00 ומשודרת בשידור ישיר בערוץ הטלוויזיה שלנו, ערוץ "קבלה לעם", ערוץ 66 ב-HOT וב-YES, וכמו כן באתר האינטרנט שלנו "קבלה לעם" ומתורגמת סימולטאנית לשפות אנגלית, רוסית, ספרדית, איטלקית, גרמנית וטורקית.
צפה/האזן להרצאה:
הרצאות קודמות:
חוויה ושמה קבלה – הרצאה באשדוד, 31.01.12
חוויה ושמה קבלה – הרצאה בעפולה, 24.01.12
חוויה ושמה קבלה – הרצאה, 17.01.12
|
להשאיר תגובה | שלח לחבר
| הדפס
|
שייך לקטגוריה: חינוך, ילדים, שיעורים והרצאות |
לקריאת כל התגובות
קבלת עדכונים בדוא"ל
עדכוני rss
רדיו קבלה
הבלוגים שלי
הבלוג בסלולר