מטרה המעניקה כוח
שאלה: מה ההבדל בין סביבה אינטגרלית טובה לבין סביבה לא נכונה?
תשובתי: ההבדל הוא רק בשאיפה להגיע לדרגת השלמות של מצבנו ולא יותר מכך. כלומר מתאספים אנשים שמבינים שאין ברירה אחרת, אנחנו חייבים לצאת מהמשבר ורצוי שלא על ידי מלחמה ואירועים דרמטיים מפחידים. בואו נשאף לכך בעצמנו, באופן מלאכותי ונתחיל לעשות את זה.
הם לומדים את המערכת הזאת, מנסים לממש אותה, ומשפיעים זה על זה בצורה כזו. אין שום דבר מלבד זה. אך בזמן הזה הם מעוררים את הכוחות של אותה המטרה אליה הם שואפים הטמונים בטבע, והמטרה הזאת כאילו מאירה להם מרחוק. היא מקרינה עליהם את הכוח שלה, את השלמות שלה. הם חיים את זה, ולכן מופיעים בהם כוחות חדשים. לכל מטרה גדולה יש כוח, ומי שקשור אליה יכול לבצע עבודה עצומה.
הערה: השאיפה הזו למטרה היא ה"עלייה"?
תשובתי: כן, בכל פעם אנחנו עולים בדיוק ביחס למטרה. אך כשאנחנו נמצאים בקבוצה, בחברה הקטנה הזו, אנחנו יכולים לכוון את עצמנו בצורה הנכונה. מהיכן אני יודע מהי המטרה הזאת, היכן היא נמצאת, מהי ההשתתפות ההדדית, גלגלי השיניים בתוך המנגנון וכו'?
בקבוצה אני יכול לראות את השתתפותי, האם אני מתנהג בצורה נכונה בתוך הקהילה הקטנה הזו, באופן אינטגרלי ובצורה מקסימלית בטוב לב כלפי כולם.
אני צריך ללמוד את התוצאות שאליהן מביאות כל מחשבותיי. המחשבות שלי ולא רק המעשים. המחשבה היא היא המעשה. בדרגה הבאה של קיומנו, בדרגת ה"אדם", בדרגת המערכת האינטגרלית, המחשבות שלנו והרצונות שלנו משחקים את אותו התפקיד שמשחקים המעשים בדרגה הגשמית הנוכחית שלנו. לכן אנחנו חייבים להגיע לפיקוח ולתיקון הרצונות והמחשבות שלנו. זה הדבר החשוב ביותר. והמעשים יכולים להישאר קשים ואכזריים כפי שהיו, כמו בחדר ניתוח של הכירורג, אך הם יהיו מכוונים לטובת האחרים. הטרנספורמציה החשובה ביותר היא טרנספורמציה ברצון ובמחשבה.
מתוך שיחה מס' 7 על החינוך האינטגרלי, 14.12.11
ידיעות קודמות בנושא:
קשר ברמה הרגשית
לידת מצב ה"אדם"
הכוח הבלתי מנוצח של המחשבה
להשאיר תגובה | שלח לחבר
|  הדפס
|
שייך לקטגוריה: חינוך, ילדים, טבע |
ההכרחיות של ההכשרות
אנחנו צריכים להבין שההכשרות שלנו הן דוגמאות למה שאנחנו צריכים לעסוק בו בכל יום.
בשביל זה אפילו לא חייבים להתאסף בקבוצה, אלא אפשר לערוך אותן תוך 10-15 דקות לפני השיעור בצורה של הכנה לשיעור. אפשר גם לערוך אותן בהפסקות שבין השיעורים וגם בסוף. אפשר לעשות את זה בסוף של יום עבודה, איך שנוח לכל אחד.
ההכשרות והתִרגולים האלה צריכים להביא אותנו לכך שנתחיל להרגיש במשך כל החיים שלנו, שאנחנו נמצאים בשדה הידע העליון, שיוצר בנו הכול ועובד דרכנו. והאדם, לא קיים.
ואז אנחנו נתחיל להרגיש שהאדם זה מבנה אחר לחלוטין, שהיום עדיין איננו מתארים לעצמנו. אבל כבר נכנסים, כבר מתקרבים לזה.
מתוך סדנה מס' 2 בכנס בליטא, 24.03.2012
ידיעות קודמות בנושא:
הכשרות לפי הצורך
אימון פסיכולוגי
סדנאות למימוש האמיתי של חכמת הקבלה
|
להשאיר תגובה | שלח לחבר
| הדפס
|
שייך לקטגוריה: התפתחות רוחנית, כנסים |
מאדם חכם לאדם בעל מודעות
המערכת הכללית של הנשמות, "אדם הראשון", זאת מערכת שנבראה שלמה. אולם השלמות הטבעית שלה היא עדיין לא משהו עצמאי. צריך להוסיף למערכת הזאת "עצמאות", כדי שהיא תתקיים בפני עצמה, כדי שתרכוש הבנה והכרה כלפי הבורא. איך אפשר לעשות זאת?
הילד נראה בתחילה כמו "חיה" קטנה, חמודה ואהובה מאוד. אבל תתארו לעצמכם: שלידו גדלה חיה אחרת, כלבלב. לפעמים הם משחקים ביחד, אבל עם הזמן הילד מתחיל לרכוש איזו עצמאות, אישיות. בעבודתי בטיפולים, יצא לי לראות משפחות, שבהן אחד הילדים עם פיגור. וקורה כך, שהאח הקטן שלו כבר הופך להיות אדם קטן ואילו הגדול נשאר בדרגת "חי"...
לכן, אנחנו רואים, איך מגיל 7-8 הילד כאילו רוכש דמות אנושית, עצמאות. הוא לא סתם גדל במימדים ובמשקל, כמו בהמה, אלא פתאום מתעוררת בו איזו תכונה חדשה והוא הופך להיות אדם, הוא רוכש משהו משלו בנוסף לדחפים הטבעיים.
מה כאן העניין? מה פועל בתוכו? המדענים אינם יודעים זאת, כי הם הרי חוקרים את הטבע, ואילו האדם נמצא מעל לטבע, ולא מסתפק בהתפתחות האבולוציונית הישרה.
נחזור למערכת "אדם הראשון": ברגע יצירתה היא הייתה מורכבת משלוש דרגות: "דומם", "צומח" ו"חי". איך אפשר להוסיף לה את דרגת ה"מדבר"? זאת באמת בעיה. הבעיה נפתרת רק דרך השבירה, כאשר "אדם הראשון" מוכנס למצב מקולקל לחלוטין. מערכת ההשפעה, שפעלה על חיבור של השפעה, הופכת להפוכה, לחיבור אגואיסטי, והופכת למערכת של קבלה, ושוב, במדרגות ההתפתחות ה"מכאניות" שנקבעות על ידי הטבע.
באופן כזה, לאחר חטא עץ הדעת, "אדם הראשון" הפך להיות מקולקל על ידי הכוונה על מנת לקבל. והמערכת שמקיפה אותו מכוונת כולה להשפעה.
מרגע זה האדם מתחיל להתפתח בדרגות האגו של ה"דומם", ה"צומח" וה"חי" בהופכיות לאור שהוא כולו בעל מנת להשפיע. לבסוף התהליך הזה מגיע עד לדרגת ההתפתחות של ה"מדבר", שמוסיפה לדרגה הבהמית רק דבר אחד - מודעות. כי היתרון היחיד של האדם על הבהמה, זו היכולת להשתוקק לדבקות עם הבורא. והיא מהווה את המודעות האנושית שמתפתחת מההתנגשות של שתי מערכות מנוגדות.
נסמן בשרטוט את השלבים העיקריים: אור אין סוף, ד' בחינות דאור ישר, עולם אין סוף, עולמות א"ק ואבי"ע, שבירה, והעולם הזה. בכללות, עד עכשיו מדובר על בניית העולמות מלמעלה למטה. בסופו של דבר הם הפכו למעין "עטיפה", מערכת קשר בין האור ואותה הבריאה, שבהמשך צריכה להפוך לאדם.
אחר כך, בעולם ה"אצילות" נעשית פעולה מיוחדת, בריאת "פרצוף אדם הראשון". בהמשך הוא נשבר ובצורתו המקולקלת נוצרת האנושות. ועכשיו אנחנו צריכים לתקן אותו על ידי האור, שמגיע אלינו דרך העולמות.
כל התהליך הזה מופעל על ידי האור שפועל בצורה קבועה. אם כן, מה משתנה? משתנות ה"רשימות" בנשמת "אדם הראשון", ואנחנו בקבוצה, בעזרת כל מיני האמצעים, כולל ההפצה, עובדים עם ה"רשימות" הללו, בכך שרוצים להתאימם לאור. זה נקרא: "השתוות הצורה".
באופן כללי, מערכת העולמות גם היא שייכת לשלושת דרגות ההתפתחות הראשונות. הן הטבע בצורתו הנקייה, שהורדה לנו מלמעלה, מהאור.
אז מה התחתון מוסיף אליה כדי שייוולד משהו חדש שנקרא "אדם"? כי הגוף שלנו שייך לדרגה הבהמית. אז על איזו תוספת מדובר?
בעל הסולם מסביר, שמדובר על אותו החלק בנו, שדומה לבורא. מי שהחלק הזה נמצא בו, הוא נקרא "אדם", ומי שאין בו את החלק הזה, הוא נשאר בדרגה "בהמית".
מתוך שיעור על "מבוא לספר הזוהר", 20.04.2012
ידיעות קודמות בנושא:
החלק החסר שלך בפאזל של הנשמה
לבנות את הלגו של רסיסי הנשמה
להרגיש את לב החבר
|
להשאיר תגובה | שלח לחבר
| הדפס
|
שייך לקטגוריה: התפתחות רוחנית, שיעור הקבלה היומי |
הערובה לעבודה מוצלחת
בכדי להצליח בעבודה הפנימית, עלינו להתנתק מכל הבעיות שלנו. אנחנו חברה אינטגרלית, קבוצה קטנה, שחוץ ממנה לא קיים בעולם שום דבר.
כל יתר הדברים שקיימים בעולם גם מתחברים אלינו: גם החלק הנקבי וגם הזכרי. הם מהווים את כל האנושות, נשמה כללית אחת, כלי אחד בלבד, "מלכות" של עולם אין סוף. תתארו לעצמכם שעכשיו אנחנו רוצים לגלות את עצמנו בתוך הכלי הזה, לא בתוך הנקודה של העולם שלנו (הנקודה הנמוכה ביותר), אלא ברמה הגבוהה ביותר שלה.
גם אם נתאר לעצמנו את הדרגה הגבוהה ביותר, שמרוחקת מאיתנו ב-125 המדרגות של חמישה העולמות, בכל זאת לא נצליח לתאר לעצמנו שום דבר מלבד האחוריים של המדרגה הבאה, מפני שהדמיון שלנו לא עובד מעבר לכך.
אם כך, מה הבעיה שלנו? אנחנו לומדים מתוך מערכת העולמות, שליד "פרצוף" אחד (המצב הראשון) קיים "פרצוף" שני, עליון (המצב השני). כיצד אפשר לעלות מהמצב הראשון למצב השני? רק במקרה שאנחנו מבטלים את עצמנו ונכנסים למצב הבא, בלי ליצור ביניהם שום הפרעות, כמו עובר.
המצב הבא נקרא אח"פ וג"ע של העליון.
על ידי הרצון, ההשתוקקות שלנו, אנחנו צריכים פשוט להישאב לתוך המצב העליון הזה.
המצב הגבוה יותר ממצבנו הוא מצב של השפעה מוחלטת, כאשר אנחנו מתעלים לחלוטין מעל עצמנו ומשאירים למטה את כל החלק הבהמי שלנו.
ההשתוקקות למעלה שנקראת "אדם" (החלק האנושי), זאת המודעות שלנו, הרצונות שמכוונים להשפעה. אותם אנחנו רוצים לחבר להשתוקקות. זהו המצב של העלייה הרוחנית שאנחנו מזמינים.
אם בצורה כזאת אנחנו עולים למעלה, אז מג"ע של המדרגה העליונה מגיע אלינו האור, שעוזר לנו, מעלה אותנו, משפיע עלינו.
זה האור המחזיר למוטב.
אנחנו בעצמנו איננו יכולים לעשות זאת. מאיתנו נדרש רק המאמץ, הכוונה, אך לעולם לא הפעולה בעצמה. הפעולה בעצמה מתרחשת בהשפעת האור העליון. לכן, מצידנו נחוץ רק הרצון שאספנו ביחד על ידי הביטול ההדדי, על ידי החיבור לדרישה האחת השלימה החזקה לעלות, להתגלות האור בתוכנו, לרצון שהאור ישפיע עלינו ועל ידי זה יעלה אותנו לתכונת ההשפעה. עלינו להיות בכוונה כזאת.
מתוך שיעור מס' 2 של הכנס בליטא, 23.03.2012
ידיעות קודמות בנושא:
להרכיב את הפסיפס של הבריאה
החלק החסר שלך בפאזל של הנשמה
יחידים ומיוחדים
|
להשאיר תגובה | שלח לחבר
| הדפס
|
שייך לקטגוריה: התפתחות רוחנית, כנסים, קבוצה |
הקפיצה אל החרות
תכונת ההשפעה מושגת בקבוצה, בחברה, בתנאים מיוחדים שמתוארים על ידי המקובלים, מתוך מצב שהוכן לנו על ידי שבירת "אדם הראשון", הנשמה הכללית. אם נשתמש בצורה הנכונה בסביבה הקטנה הזאת שניתנה לנו, וננסה להגיע בתוכה להשפעה הדדית, אז נגלה שאנחנו נמצאים ב"גלות מצרים".
אנחנו מגלים שאין לנו שום אפשרות להשיג רוחניות, את הבורא, את תכונת ההשפעה, אם לא נגיע קודם לאהבת חברים. אולם כל ניסיונותינו להשיג חיבור ואהבת אחים מסתיימים בכישלון גמור, כמו שנאמר: "ויזעקו בני ישראל מן העבודה הזאת", מפני שגילינו שבנינו ערי מסכנות פיתום ורעמסס עבור פרעה, כלומר, רק גידלנו את הרצון לקבל שלנו.
ולמרות שאנחנו מתייאשים מהעבודה הזאת, אך איננו עוזבים אותה וצועקים: "תציל אותנו!". כי הרי האגו שלנו, הפרעה, לא נותן לנו להתחבר, ואם זה יימשך כך, אז הוא אף פעם לא יאפשר לנו לצאת מהגלות ולהשיג חיבור עם הכוח העליון.
זוהי באמת צעקה של ייאוש, מתוך עומק הלב. ואז מתגלה הכוח הכללי המיוחד, שנקרא "משה". הוא מתגלה בקבוצה וגם כן עובר שינויים רבים, פעם הוא מתגלה ופעם הוא מסתתר, עד שלא נייצב את הכוח המשותף הזה ונעמידו מול האגו שלנו.
כאשר אנחנו מוכנים להילחם עם האגו המשותף שלנו שמפריע לנו להתחבר, בכך שמעמידים נגדו את הכוח המשותף של החיבור שנקרא "משה", אז מתחיל המאבק של חיים או מוות. אנחנו תומכים בכוח הזה ככל שרק ניתן וגם מעל ליכולתנו! וכאן אנחנו מגלים בנקודה הכללית המשותפת שלנו את העזרה מלמעלה. הבורא אומר בתוך הנקודה הזאת: "בואו אל פרעה, נילחם במשותף!".כלומר, הוא מסכים להתחבר עם הנקודה המשותפת הזאת שלנו, וכך הוא מוציא אותנו ממצרים.
בדרך מתגלות כל מיני תופעות, שעליהן מדברת ההגדה של פסח, ודרך כל זה אנחנו צריכים לעבור. אבל זה נוגע רק לניסיונות שלנו להשיג חיבור ולממשו במשהו. כך בסופו של דבר אנחנו יוצאים מהמצב הזה, כלומר, מתוך חוסר היכולת שלנו להתחבר, ומשיגים את מה שרצינו. כנגד האגו והשנאה, מתגלה לנו שיטת החיבור, שנקראת "תורה".
עכשיו מופיעה אצלנו המערכת שבה אנחנו יכולים להשתמש. היא נקראת "תורה", האור המחזיר למוטב שמתחיל בהדרגה להשפיע עלינו כדי לתקן את הר סיני שמפריד בינינו, את האגו המשותף שמפריע לחיבור בינינו. וכאשר הוא מתקן את השנאה לחיבור, ההר הזה הופך להיות "הר הקודש".
לזה מוקדש חג הפסח (מהמילה "לפסוח"), שמסמל את המעבר מגלות לחרות. "גלות" נקראת חוסר היכולת שלי להתחבר. איני יודע כיצד זה נעשה, רק שאני מאוד משתוקק לזה ודורש.
וה"גאולה" מסמלת, שניתנת לי ההזדמנות, המערכת, השיטה, שמאפשרת לתקן את הרע שלי ולהופכו לטוב. טוב, זה אומר ערבות הדדית, אהבת חברים, שבתוכם אני מגלה את הכוח שמאפשר לי לממש יחס כזה ולהידבק בבורא. כי הוא הרי היה אותה המטרה שאליה השתוקקתי מלכתחילה.
מתוך שיעור על מאמר מספר "שמעתי", 01.04.2012
ידיעות קודמות בנושא:
הבריחה מממלכת השׂנאה
גלות היא פרידה מהאחים
"ויבן ערי מסכנות"
|
להשאיר תגובה | שלח לחבר
| הדפס
|
שייך לקטגוריה: התפתחות רוחנית, קבוצה, שיעור הקבלה היומי |
להסיר את המחיצות!
שאלה: כיצד נגיע כולנו לרצון אחד, אם כולנו שונים?
תשובתי: במה אנחנו שונים? אם נסלק את כל הסימנים הגשמיים שלנו, הגופים הזכריים והנשיים, האינסטינקטים הבהמיים וכל מיני התכונות, שאיתן נולדנו, אם נסלק את זה שהתחנכנו בחברות שונות, בתי ספר וכדומה, אז לא יישאר לנו שום דבר שיפריד בינינו. כלומר, כל מה שמפריד בינינו, זה דבר שפל, נבזי, גשמי ושטחי. במצב כזה אנחנו קיימים עכשיו.
בעצם אנחנו מהווים אחד שלם. אין בינינו שום חלוקה ופירוד. כלומר, אנחנו שלם אחד כללי מוחלט. וכל זה, זהו "אדם", מערכת אחת יחידה, נשמה אחת יחידה ושום דבר יותר.
במצב התחלתי כזה, שנקרא "עולם אין סוף", איננו מרגישים שום דבר, כמו טיפת זרע שנכנסת לרחם ואז האישה מתעברת. מה מרגישה טיפת הזרע הזאת? כלום!
כדי להתחיל להתפתח, כלומר, כדי להשיג מה אנחנו, מי אנחנו, התרחשה השבירה של הנשמה הכללית. אנחנו נשברנו למאות, אלפי מיליארדי רסיסים. והרסיסים האלה, הם שמולידים בנו את הדחייה, הגבולות בינינו בדרגה הגשמית. אם אני מבטל את הגבול הזה ביני לבין האחרים, אז אני מתחיל להרגיש הכול. הגבול הזה מורכב מחמש דרגות של הרצון.
באותה המידה, שבה אני מנטרל את הרצון האגואיסטי הזה, את הדחייה מהאחרים, את המחיצה המבדילה, אז במידה הזאת אני מתחיל להרגיש את האורות: נפש, רוח, נשמה, חיה, יחידה. וזה הכול, אין יותר שום דבר! אנחנו קיימים בתוך האגו, ומה שאנחנו מרגישים בתוכו, זה את העולם שלנו.
בואו נבטל את כל המחיצות שבינינו ואז נשיג את האחד היחיד השלם. הגוף יפסיק להתקיים. הוא יתאדה מהחושים שלנו ואנחנו נתחיל להרגיש את עצמנו כקיימים ברצון אחד כללי, המלא באור אחד כללי. וכל זה מושג רק בינינו.
מתוך שיעור מס' 1 מהכנס בליטא, 23.03.2012
ידיעות קודמות בנושא:
בחזרה לגן עדן
למצוא את מקומי בפסיפס הנשמה
הזמן לרסק את האחדות והזמן להרכיבה
|
להשאיר תגובה | שלח לחבר
| הדפס
|
שייך לקטגוריה: התפתחות רוחנית, כנסים, קבוצה |
ניתוח לב פתוח
שאלה: איזה מאמץ, ולו הקטן, צריך לעשות כל אחד, כדי לפתוח את הלב שלו ולגלות סוף סוף את הפתח לעולם הרוחני?
תשובתי: אני צריך לכלול את כולם בתוך הלב שלי, זאת המחשבה העיקרית הראשונה. אתה יכול לחשוב על זה אם הנך רוצה, או להישאר רק עם ההרגשה. הכול תלוי איך אתה עובד, בלב ובמוח. יכול להיות שאינך רוצה לצאת מתוך ההרגשה, זה תלוי באדם. למשל, אצלי זה ההיפך, עוזר לי אם אני מוסיף שׂכל ובזה מגביר את ההרגשה שלי.
אני מכניס הכול לתוך הלב שלי, נזכר שכל הבריאה נמצאת בתוך האדם, והאדם כולל בתוכו את כל העולם. ולכן אני כולל בתוך הלב שלי את כל החברים שלי, כי איני מסוגל בינתיים לכלול את כל העולם.
אם יש לי משיכה אליהם, אז ללא ספק יש גם להם משיכה אליי. איננו צריכים אפילו לדבר על זה. ואז אני מתחיל להרגיש שהם באמת נמצאים בתוכי, בדיוק כמו שאמא מרגישה בתוכה את ילדיה.
כך אני מגיע לתפיסת המציאות הנכונה יותר שכולה נמצאת בתוכי. בעל הסולם כותב, שכל תמונת העולם מופיעה בחלק האחורי של המוח שלנו ואנחנו מרגישים את כל העולם בלב שלנו. לא קיים שום עולם מחוץ להרגשה שלי.
הלב שלי, הוא מלכות דאין סוף, ואם אני אכלול בתוכי את כולם, אז אהפוך להיות "אדם הראשון", ואז מופיעה בי תמונת הבורא. החומר שלי יקבל את הצורה של "אדם", וכאשר בתוכו תתלבש צורת הבורא, זה ייקרא דבקות הבורא עם הנברא, או חיבור זעיר אנפין ומלכות.
מכל הכיוונים אני מקבל את ההוכחה, שלמעשה לא נדרש יותר שום דבר, חוץ מאשר לכלול את כל המציאות בתוכי. ואני מתחיל את העבודה עם החברים, מפני שאז אנחנו יכולים להשפיע באופן הדדי זה על זה, לעזור זה לזה.
הגילוי הראשון של הלב תלוי עד כמה אני פתאום מבין, שאין לי ברירה אחרת. אני כבר התייאשתי לחלוטין ו"הרמתי ידיים", בכך שאני רואה שלא השגתי שום דבר. נוכחתי לדעת שאין שום אפשרות אחרת להשׂיג את מקור החיים, משמעות החיים. ולכן אני מוכן להיפתח.
למרות שאתה יכול להחליט שעדיין לא בדקת את כל האפשרויות. האגו של האדם תמיד משכנע אותו שהוא עדיין יכול לנסות להשׂיג הצלחה בעצמו בדרכים אחרות. רק כתוצאה מהאכזבה השלמה האדם מגיע להסכמה להתחבר עם החברים.
זה הדבר האחרון שנותר לי. אם אני מתאכזב באופן מוחלט בכל העסקים שלי, אם קיבלתי תוצאה שלילית בכל הניסיונות שלי להצליח, רק אז אני מסכים מחוסר ברירה, מתוך ייאוש ולחץ נוראי. כמו הוולד שהיה שׂמח להישאר בתוך רחם אימו, אך היא לוחצת עליו ודוחפת אותו החוצה. למרות שהוא לא רוצה לצאת!
אולי אתם חושבים שבני ישראל רצו לצאת ממצרים? הם כבר צעקו אפילו במדבר, והצטערו שיצאו ממצרים, ששָם היה להם הכול. אף אחד אינו רוצה להיוולד בעולם הרוחני, מפני שכולנו אגואיסטים. זהו מעבר מאוד קשה, ולכן הוא כה צר ולכן גם נקרא "צירי לידה".
מסופר, שאילה שבהריון מדלגת גבוה להרים, ועד שלא מופיע הנחש שמכיש אותה היא לא יכולה להוליד. הנחש מסמל את האגו הנורא ביותר. ועד שהוא לא יתגלה בתוך האדם, הוא לא מוכן להיוולד.
מתוך שיעור מס' 3 בכנס ערבה, 24.02.2012
ידיעות קודמות בנושא:
מקום בלב עבור החברים
אתה תצא עוד מהחושך, אם רק תדאג לאחרים
הטיפה האחרונה של המאמצים
|
להשאיר תגובה | שלח לחבר
| הדפס
|
שייך לקטגוריה: התפתחות רוחנית, כנסים, קבוצה |
השלישי לא ניתן
בעל הסולם, הקדמה לתלמוד עשר הספירות, אות ק"כ: "הנה אחר זה, אם רק מוסיף מצוה אחת, דהינו מצות אהבה, נבחן שהוא רובו זכאי, ומכריע הכל לכף זכות. כלומר, שהכף של העבירות, נהפכת גם כן לזכויות.
הרי, שאפילו יש בידו כף מלאה של עוונות וזדונות, נהפכים כולם לזכויות. ודומה ודאי, למי שלא חטא מעולם, ונחשב לצדיק גמור. וזש"א, שהעולם וכן היחיד נידון אחר רובו".
במדרגות הסולם הרוחני אנחנו דנים את עצמנו ואת האחרים לפי המצב הנוכחי ולא לפי מה שהיה או מה שיהיה. נאמר: "אין צדיק בארץ, אשר עשה טוב ולא יחטא". איך הוא יכול להפוך להיות צדיק אם לא תיקן בתוכו את תכונותיו האגואיסטיות? כולם מתחילים את הדרך הרוחנית מהשבירה שהוכנה עבורנו מראש.
ולכן הכול תלוי רק באיזו מדרגה של הסולם האדם נמצא. כלומר, אנחנו מעריכים את המדרגה הזאת לא לפי מידה מוחלטת אלא יחסית, האם האדם קיבל כאן הזדמנויות וכיצד התייחס אליהן. למעשה, אני אף פעם לא יכול לשפוט אדם אחר, משום שטרם הגעתי למקומו. העניין הוא לא באיזה שלב הוא נמצא עכשיו, אלא דווקא אילו הזדמנויות הוא קיבל וכיצד מימש אותן. ואת זה אף אחד אינו יודע חוץ מהאדם עצמו.
בכללות, המצב הוא כזה, כל אחד מביא תועלת או נזק לכל הכלי הכללי. כי הרי אנחנו נמצאים במערכת אינטגרלית, ואפילו אם אדם אחד חסר במקום שלו, או חסרה הפעולה שלו, היא כבר אינה פועלת. הפגם הזה מספיק כדי למנוע את החיבור במערכת. או שהיא מתוקנת או מקולקלת, ואילו מצבי הביניים או המצבים של "בערך" אינם קיימים עבורה.
ולכן חייבת להיות ההשתתפות של כל אחד מאיתנו בהתאם למצב שניתן לו. ולפי זה דנים את האדם, ללא פסקי דין באמצע. אותו הדבר שייך גם לאהבה ושנאה, השפעה וקבלה, זדונות ושגגות. קיימים רק שני ערכים, כמו במערכת שעליה מבוססים המחשבים, אפס או אחד. משני ה"ביטים" האלה אפשר להרכיב מה שרוצים, עד למצבים העדינים והגבוהים ביותר.
הסכימה היא פשוטה: האם מימשת את ההזדמנות שניתנה לך - כן או לא? המערכת העליונה עובדת לפי אותו החוק שעל בסיסה אנחנו בונים את המערכות הספרתיות שלנו. כי בכל מצב קיימות רק שתי אפשרויות, או שקיים "קליק", כלומר חיבור, או שהוא אינו קיים. אפילו את המצבים המורכבים ביותר אפשר לפרק למרכיבים היסודיים האלה.
האם זה אומר שהעולם הרוחני מהווה מערכת ספרתית ולא אנלוגית? לא. פשוט איננו יכולים לתפוס אותו אחרת. ומכאן נובעת שרשרת של תיקונים שמובילה צעד אחר צעד במדרגות רבות. יכולנו לחשוב, איך בכלל ניתן להתקדם לאינטגרליות בדרך ספרתית של שלבים בסולם המדרגות? אבל בכל אופן, הצעדים האלה מתחלקים לפריטים קטנים מאוד שמתחברים לתמונה של העולם שלנו. אפשר לעבוד עם האגו רק על ידי פיצולו לחלקים קטנים. אבל כאשר ישנם הרבה חלקים כאלה אז מהם מופיע האינטגרל.
דווקא באופן כזה אנחנו משתמשים בטכנולוגיה לפי התכונות של העולם שלנו. זה נובע מתוך הטבע שלנו. כאן בבירור נראית ההשפעה בין המדע הרגיל המסורתי, לבין המדע הרוחני. הם משתמשים בגישה זהה כלפי העולם הזה וכלפי העולם הרוחני.
מתוך שיעור על "הקדמה לתלמוד עשר הספירות", 21.03.2012
ידיעות קודמות בנושא:
להיכלל באינטגרל
להיכנס לקבוצה, בשביל האור
המתנה כהזדמנות להכיר את השולח
|
להשאיר תגובה | שלח לחבר
| הדפס
|
שייך לקטגוריה: התפתחות רוחנית, קבוצה, שיעור הקבלה היומי |
הביציות הפזורות של הנשמות
קיימת רק נטייה אחת שכנגדה מתגלים כל המכשולים והבעיות: הנטייה לחיבור. אם אתה כל הזמן דוחף את עצמך לחיבור, אז אתה מגלה כוחות שנאבקים נגד החיבור. ואז אתה מבין את הנחיצות בעזרת האור, בעזרת הבורא.
בעיקרון, המצב הוא מאוד פשוט. אבל אנחנו לא עובדים איתו ישירות, מפני שאין לנו לזה כלים רוחניים, "אותיות עבודה", ולכן נדמה לנו שזה כל כך קשה.
היה קיים רצון לקבל שמורכב מהמון חלקים, שהיו מחוברים יחד על ידי כוחו של האור העליון. המבנה הזה היה נקרא "אדם הראשון". זה היה גוף שמורכב מחלקיקי רצון שהיו דבוקים יחד. האור היה הדבק שהחזיק את כולם והדביק אותם זה לזה. הוא היה קיים מלכתחילה.
האור היה חלש מאוד, מה שנקרא, "אור נפש דנפש", אבל גם לא נדרש יותר, מפני שגם הרצונות היו מאוד קטנים, רק "עביות דשורש". כך היה "אדם הראשון" לפני החטא: מלאך, שנברא מלמעלה ללא רצון אגואיסטי.
ופתאום מתעורר בו כוח הרצון שכביכול נראה טוב, ונקרא "חוה". היא אומרת: "בוא נקבל על מנת להשפיע, כמו בעולם הנקודים!". וכך שניהם, אדם וחווה, רוצים לקבל את האור העליון על מנת להשפיע, כלומר להגיע למצב הגדלות, ובמקום להיות ילדים קטנים, להפוך למבוגרים. הם חושבים שבמצב הגדלות הם ישפיעו יותר לבורא, וזה באמת כך, כי זו הרי קבלה על מנת להשפיע!
"חווה" היא דרגות העביות ב', ג' וד', ואותו "אדם", כפי שהיה אז, היה בעביות שורש וא', נקי ותמים. ואז מופיעה האישה, מה שנקרא "עזר כנגדו", רצון גדול וחזק, ואומרת: "אתה יודע מה אנחנו יכולים להשיג יחד?!". (רצון גדול נקרא "אישה", ורצון קטן נקרא "גבר", למרות שבעולם שלנו זה נראה להיפך).
ובאמת, ביחד הם יכולים לקבל את האור בכוונה על מנת להשפיע על כל הרצונות לקבל הגדולים. אבל לאדם היה כוח התגברות רק על הרצון הקטן שלו. את כל זה נתן לו הבורא: גם את הרצון וגם את ה"מסך" עליו. הכול היה קיים בדבקות עם הבורא ובחיבור, כמו מערכת יפה.
ופתאום מוסיפים לו רצון לקבל גדול, שעליו לא היה לו כוח להיות בדבקות, והוא נשבר לחלקים, שנקראים עכשיו "נשמות פרטיות".
הן היו קיימות גם קודם, בתוך "אדם הראשון", רק שהן היו דבוקות יחד כמו ביציות בתוך בועה. ופתאום הבועה התפוצצה וכל הביציות נשפכות החוצה. כך גם הנשמות הללו. בהתחלה הן היו דבוקות זו לזו, בזכות האור העליון שהחזיק אותן יחד, אבל במצב של קטנות.
וכאשר התפרץ בהן הרצון לקבל, הוא נעשה גדול יותר מאשר האור שהדביק אותן, ואז התרחש פיצוץ, הגבולות נשברו וכל הנשמות יצאו החוצה. כך חטא ונשבר "אדם הראשון".
מאז, כל חלק קיבל רצון של כל העביות השלמה: שורש, א', ב', ג', ד'. זה כבר לא מצב הקטנות שהיה קודם לכן. כל אותו האור שהם התכוונו לקבל על מנת להשפיע הפך בתוכם לאגו, ועכשיו הרצונות הללו רוצים ליהנות בעצמם מהאור הזה.
כתוצאה מכך, מסתתר עכשיו בתוכנו רצון לקבל ענק וחסר גבולות. איננו יודעים זאת, מפני שנותנים לנו להרגיש ממנו רק את השכבה העליונה והדקה ביותר. וגם היא מתגלה רק בתנאי שאנחנו רוצים להתחבר לאותו המבנה של "אדם הראשון". ואז מתחילים להתגלות הרצונות השבורים.
וכל היתר שייך לי עצמי, לְמה שנמצא בתוך הביצית הקטנה הזאת, אחת מתוך מיליארדי הביציות האלה. אלה הם רק רצונות בהמיים, שקובעים את הקיום הפשוט שלי, כמו ביציות נפרדות. ורק אם אתחבר עם האחרים, אוכל לגלות את כוח השבירה שאותו עליי לתקן.
מתוך שיעור על מאמר של הרב"ש, 17.02.2012
ידיעות קודמות בנושא:
בחזרה לגן עדן
בני אדם פראיים ובהמות ידידותיות
מי אתה, אדם?
|
להשאיר תגובה | שלח לחבר
| הדפס
|
שייך לקטגוריה: התפתחות רוחנית, קבוצה, שיעור הקבלה היומי |
להרכיב את הפסיפס של הבריאה
כתוצאה מהשבירה, הנשמה הכללית האחת התחלקה להרבה מאוד נשמות. כל חלק מאותה הנשמה הכללית, שנקראת "אדם", מרגיש שהוא נפרד מהאחרים. החלקים הללו מרגישים שהם רוצים לקבל, מפני שעכשיו הטבע שלהם הוא רצון לקבל.
הרצונות לקבל שלהם מהווים את אותה ההוי"ה (המודל של הבריאה בן 4 האותיות), רק שעכשיו היא נשברה, התרסקה לרסיסים. ולכן בהוי"ה הזאת ישנם ארבעה חלקים: דרגות הדומם, הצומח, החי והמדבר. החלקים הללו מרגישים שהם קיימים בצורה החומרית. זאת צורת הרצון שמופיעה בהם לאחר השבירה. כך הם מרגישים את עצמם.
אם הרצון יתעלה, תיעלם בהם הרגשת הקיום של הדומם, הצומח והחי, שבהם כל אחד נמצא. העולם המדומה הזה ייעלם, והם ירגישו את עצמם כחלקים של הרצון, של הכוח, שיש בו את הכוונה כיצד להשתמש ברצון הזה. זאת צורת הקיום האמיתית, ולא הצורה הקודמת המדומה.
אך מאחר והחלקים האלה של נשמת האדם הכללית הגיעו לנקודת השבירה הנמוכה ביותר, הרי שכל אחד מהם מרגיש שהוא סתם קיים, ללא שום כוונה. הכול נעלם, נאבד. אין מסך, אין צמצום, אין שום דבר שיהיה מעל לרצון. הכול נמצא בתוכו. כאשר המודעות נמצאת בתוך הרצון, הרצון מרגיש את עצמו כפי שאנחנו מרגישים במציאות הזאת שנמצאת לפנינו.
אז מה צריך לעשות? – צריך בסך הכול להצמיד שוב את החלקים הללו זה לזה, ולשנות את הכוונה שלהם. אנחנו לא יודעים לְמה שייך כל חלק, עם מי הוא צריך להתחבר, באיזה אופן, וכיצד כל החלקים צריכים להיות מחוברים, כי לכל אחד מהם יש אינסוף אפשרויות להתחבר עם האחרים, וכל הקשרים האפשריים האלה חייבים להתממש ולהתקיים. יחד עם זאת, כל חלק מחובר עם כל שאר החלקים, כמו בתמונה הולוגראפית, כי אין שום חלק, ולו הקטן ביותר, שלא יהיה מורכב מהוי"ה ולא יהיה קשור דרך ההוי"ה שלו עם כל יתר ההוי"ות. זה ממש כך.
לכן, אנחנו לא צריכים שום דבר חוץ מלקרב ולחבר בין כל חלקי הבריאה. המקובלים אומרים שאתה לא צריך לדאוג לחיבור של הזאב עם הכבש, או של האבן עם הפרח. אתה צריך רק לדאוג לחיבור בדרגה הגבוהה ביותר, דרגת המדבר, מפני שהיא כוללת בתוכה את כל הדרגות שנמצאות מתחתיה, כמו בפירמידה.
אתה יכול לגרום לתיקון אם תשנה את הכוונה שלך, בעזרת המאור המחזיר למוטב. אתה נמצא במדרגה העליונה, מפני שרק בה אפשר לבצע את התיקון, כי התיקון מתבצע דווקא בשינוי הכוונה. וכל שאר הדרגות איבדו את הכוונה שהייתה להן לפני השבירה. לפני השבירה הן היו מחוברות עם דרגת האדם, אך לאחר מכן הן התנתקו ממנה.
האדם, בצורתו הנכונה והמתוקנת, כולל בתוכו את דרגות הדומם, הצומח והחי, ש"נשרו" מתוכו כתוצאה מהשבירה. אם האדם יתקן את עצמו, ודאי שגם הן יצטרכו להצטרף אליו, כי כזה הוא המבנה. גם במצב השבור קיים קשר בין כולם, רק שהקשר הזה הוא לא טוב.
אתה מביא את האור המחזיר למוטב לדרגה העליונה, והיא כבר מצרפת אליה את כל הדרגות התחתונות שמחוברות אליה. לכן צריך לתקן רק את האדם, וכך כל יתר הדרגות יתוקנו מעצמן.
במה אפשר לתקן את האדם? – רק בהשתוקקות לחיבור. והחיבור ממומש בדרגת האדם. אבל מה עם כל יתר הדרגות? האדם חי בין כל יתר הדרגות של הטבע והוא צריך להתייחס אליהן בצורה נכונה ומאוזנת, כפי שהתורה מצווה. עליו להשתמש בכל העולם במידה ההכרחית לחיים, על מנת להתקיים ולתקן את כל הבריאה. זה יהיה היחס הנכון.
מתוך שיעור על ספר הזוהר, 20.03.2012
ידיעות קודמות בנושא:
תרשים אלקטרוני של הנשמה הכללית
תמונת ההולוגרמה של הנשמה
הצל המתפוגג של העולם עם הרצון האגואיסטי
|
להשאיר תגובה | שלח לחבר
| הדפס
|
שייך לקטגוריה: התפתחות רוחנית, זוהר, קבוצה, שיעור הקבלה היומי |
ראש שמנותק מהגוף
שאלה: היכן נקודת האיחוד שלנו באה במגע עם שאר העולם. מדוע אי אפשר להסתפק בכוונה הנכונה? מדוע נדרשות עוד פעולות פיזיות של הפצה? איזה מנגנון מפעיל את אותו אדם שאליו אנחנו פונים?
תשובתי: אנחנו נמצאים במערכת כללית שמורכבת מחמש דרגות של עביות.
בכללות, העולם שלנו שייך לעביות אפס או עביות "שורש", וגם שם רק לחלק ההתחלתי שלה. בשפת הקבלה זה נקרא, "שורש דשורש דשורש", או "מלכות דמלכות דמלכות דעשיה". הרצון שלה מורגש בצורת החומר שנמצא מתחת למהירות האור.
התופעות האלקטרומגנטיות, כוח המשיכה, הפיזיקה והכימיה, הביולוגיה והזואולוגיה, החומר שאותו אנחנו מרגישים ומזהים – כל אלה הם מהות הרצון שנמצא במדרגה הנמוכה ביותר, בניתוק מהאור שמנהל אותו. ברצון הזה, מנקודת מבטו של המשיג, אין אור.
לכן אני עובד עם החומר. הרי האדם צריך להיות מנוהל על ידי מה שהוא רואה לפניו. ולפניי נמצא הטבע הדומם, הצומח, החי והמדבר של העולם הגשמי, שנגיש לחמשת החושים שלי. מזה אנחנו מתחילים, לא סתם מרחוק, לא מעמדה ניטרלית, אלא מההופכיות.
החומר של הרצון יורד עד ל"מלכות דמלכות דעשייה" וממשיך את דרכו למטה, לתחום האגואיסטי של הספקטרום. לא מספיק שאנחנו יורדים ב-125 מדרגות, אלא אנחנו נופלים עוד יותר למטה, לחמש השכבות של אגואיזם.
ולמטה מכולם נמצא לא אחר מאשר ישראל. הוא היה בגובה ההשפעה ולאחר מכן נפל לתחתית. מצד אחד נאמר עליו, "אתם המעטים מכל העמים", אבל מצד שני, זהו "עם קשה עורף", כלומר, העם הכי אגואיסטי.
ככלל, הוא מרגיש הכי הרבה צרות, נמצא בריחוק הכי גדול, ויחד עם זאת, הוא יודע יותר טוב מהאחרים כיצד לנצל את העולם הזה.
לאחר מכן, האור מטלטל ומשפיע על ישראל בצורה חזקה, וכתוצאה מכך הוא מתחיל להתעורר. אבל גם התנועה חזרה היא לא פשוטה, מה גם שבמשך אלפי שנים נעשתה ערבוביה והתכללות, שגם אותם צריך לקחת בחשבון.
שואלים אותי, "מדוע אנחנו צריכים לדאוג לאחרים? בשביל מה אנחנו צריכים את הקשר הזה עם העולם? האם לא יותר טוב לטפל בעצמנו?".
איפה ראיתם ראש שמנותק מהגוף? בשביל מה צריך ראש, אם לא לצורך הגוף? נאמר שישראל חייבים להיות "ממלכת כוהנים" עבור שאר העמים. העמים אינם יכולים לקבל את שיטת התיקון בעצמם, אבל דרך ישראל, דרך הקשר איתו, בזכות השבירה וההתכללות, הם יוכלו לעשות את זה.
לכן "ישראל" הם בתפקיד שמחייב אותם ליצור קשר עם האחרים. ואת הקשר הזה אפשר ליצור רק על ידי מגע בדרגה הגשמית של העולם שלנו, במדרגה הנמוכה ביותר של הרצון, שמצטיירת לנו היום בצורה כזאת.
מתוך שיעור של שאלות ותשובות לאחר הכנס, 28.02.2012
ידיעות קודמות בנושא:
הרוחניות היא רק מה שבינינו
מעבירים את התיקון לעולם
לשרת את העולם
|
להשאיר תגובה | שלח לחבר
| הדפס
|
שייך לקטגוריה: הפצה, התפתחות רוחנית, קבוצה, שיעור הקבלה היומי, תפקיד ישראל |
לידת מצב ה"אדם"
המצב החדש של החברה האינטגרלית לא מתאפיין באישיות של כל אחד, אלא דווקא במה שמתעורר בינינו, מעלינו, כביכול מחוץ לנו. בכך אנחנו מתעלים מהדרגה ה"בהמית" שלנו אל הדרגה הבאה, שנקראת דרגת ה"אדם".
לא לחינם אותו "אדם" מתואר במקורות העתיקים כצורה קיבוצית אחת, שמתוכה כביכול נוצרנו אנחנו, השבורים פנימית, לאחר ה"חטא" שלו (פריצת האגואיזם), ששבר את הצורה הזאת לחלקים רבים, וכל חלק ממנה – הוא כל אחד מאיתנו.
ועכשיו, למרות האגואיזם שנמצא בינינו ככוח של פירוד ודחייה, אנחנו צריכים להתעלות מעליו – לא למחוק אותו, אלא להיפך, להשתמש בו כדי לעלות. כי אם לא יהיה בינינו את כוח הדחייה ההדדית, לא יהיה מה שידרבן אותנו להתגבר עליה דווקא על ידי עלייה מעליו. וכשאנחנו עולים מעליו, אנחנו מתחברים.
אם כן, הכוח הזה הוא הפירוד האגואיסטי שלנו, ועל אף שנדמה לנו שהוא מזיק לנו, למעשה הוא לטובתנו. הוא מכריח אותנו להתעלות מעל עצמנו, מעל הדרגה הבהמית שלנו, מעל דרך ההתפתחות האגואיסטית, שמסתיימת בימינו. אנחנו קוראים לה "בהמית", מפני שהיא מתפתחת בנו בצורה אינסטינקטיבית, בדיוק כמו כל שלבי ההתפתחות הקודמים שעברנו בתהליך האבולוציה.
ועכשיו מגיע השלב הבא בהתפתחות האנושות – שלב ההתפתחות ההכרתית, שבו אנחנו מגלים בתוכנו את צורת ה"אדם" הכללית, שאותה אנחנו צריכים ליצור, כשאנחנו מתעלים מעל האגואיזם, מתחברים זה לזה, "מתלבשים" זה על זה ויוצרים יחד מנגנון אחד ויחיד, שבו אנחנו משלימים זה את זה. האגואיזם עוזר לנו בכך, ואנחנו חייבים להתייחס אליו בצורה נכונה.
אפשר לראות תמונה כזאת מתוך הדוגמא של משפחה נכונה, שבה שני אנשים מבוגרים ורציניים, בעלי רמת הכרה גבוהה, מבינים גם את ההבדל ביניהם, וגם את היכולת ליצור שדה משותף שבו הם "מתלבשים" זה על זה. אותה ה"התלבשות" זה על זה, אותו החתך המשותף ביניהם, החלק המשותף שלהם – הוא שנקרא "משפחה". המצב האידיאלי ביותר הוא כאשר שני המעגלים מתלבשים זה על זה בצורה מלאה.
אבל אנחנו לא סתם "מתלבשים" ברמה הבהמית, אלא אנחנו מתעלים רוחנית אל מצב ה"אדם", אל היווצרותו של משהו שנמצא "באמצע", בינינו, כתוצאה מהמאמצים שלנו. "להתלבש זה על זה" זה לא שמישהו לוחץ על מישהו או ששניהם נעלמים. נוצר כאן משהו שלישי, שנמצא באמצע, ומורכב מהשניים האחרים, מההשתוקקות שלהם להיות יחד למרות האגואיזם שמתנגד לכך.
זהו מצב לא פשוט. נצטרך לצייר אותו, לתאר אותו, ולנסות להוביל אליו את האדם בצורה רגשית.
החינוך האינטגרלי מסתכם בכך שאנחנו מגלים באדם את אותו המצב השלישי. הוא נסתר עמוק בתוכנו, בצורתו העובּרית, אבל אנחנו צריכים לחלץ אותו מתוכנו בצורה הכרתית, ולעלות אל הרמה הזאת.
בתהליך האבולוציה התפתחנו מהטבע הדומם לצומח ולחי. בימינו, אין שום הבדל בין האדם לבהמה, חוץ מהעובדה שהוא פיתח את המדע, הטכניקה והתרבות.
ואילו כאן מדובר על רמה שונה לחלוטין של הכרה, של הרגשה, של חדירה אל תוך הטבע. מדובר כאן על להוליד מתוכנו את מצב ה"אדם", שמעולם לא היה קיים בנו. בכל אחד מאיתנו קיים רק רסיס קטן מאותו מצב כללי שאליו אנחנו צריכים להגיע, לאחר שנאסוף יחד את כל אותם הרסיסים.
מתוך שיחה מס' 6 על החינוך האינטגרלי, 14.12.2011
ידיעות קודמות בנושא:
קשר ברמה הרגשית
ייחודיותה של המציאות האינטגרלית
תורת הקשר הפנימי בין בני האדם
|
להשאיר תגובה | שלח לחבר
| הדפס
|
שייך לקטגוריה: חינוך, ילדים, משבר עולמי |
להיות אקטואלי
שאלה: כשמתחילים לדבר בשיעור על הבעיות האקטואליות העולמיות, רבים מהחברים שלנו מקבלים את זה בצורה שלילית: "הלך השיעור". נדמה לי שהגישה הזאת צריכה להשתנות מיסודה. ללא האקטואליה אין לנו זכות קיום. אם לא נהיה "אקטואליים", לא ישמעו אותנו מספיק.
תשובתי: גם זה נכון. בעל הסולם כתב על ה"מקובלים" הירושלמיים שלמדו את הקבלה כמו מתמטיקה, ולא הבינו שמדובר על הקשר בינינו, על איך לתקן את הכלי השבור. היום אנחנו דווקא מגלים את השבירה של הנשמה הכללית של אדם הראשון, ולכן מתגלה לנו חכמת הקבלה, כדי לתקן את השבירה הזאת.
אם אנחנו בוחנים את האירועים בעולם לא מהזווית הזאת, אז בשביל מה אנחנו צריכים ללמוד את חכמת הקבלה? מובן שאנחנו לומדים רק לצורך זה.
"הלך השיעור" זה אומר שאני יוצא ממנו, ובמשך כל היום אין לי עם מה להמשיך את החיים, כדי שהם לא יעברו לריק. אם החכמה שלי אינה קשורה ל"חומרים" הריאליים, אז היא נעלמת. אפילו אם היא נותנת לי להרגיש שאני חשוב, שרכשתי משהו, שאני מבין משהו – זה בעצם בסך הכול מילוי אגואיסטי ולא יותר.
לכן, אם מישהו חושב שאנחנו מדברים על הבעיות האקטואליות רק כדי "להעביר את הזמן" – שלא יבוא לכאן. הרי הוא בעצמו נמצא כאן בזכות ה"אקטואליה" הזאת. רק בגללה הביאו כל אחד לכאן, כדי שהוא יתרום לתיקון העולם. אבל אם האדם מציב לעצמו מטרה אחרת – שילך. אנחנו לא צריכים אותו.
מתוך שיעור על מאמרו של בעל הסולם "הקדמה לתלמוד עשר הספירות", 01.02.2012
ידיעות קודמות בנושא:
עבודה במעגלים
צינור החמצן להצלת העולם
כל דבר בעיתו
|
להשאיר תגובה | שלח לחבר
| הדפס
|
שייך לקטגוריה: הפצה, התפתחות רוחנית, קבוצה, שיעור הקבלה היומי |
בתוך מערכת אחת
שאלה: אם כל הנשים של הכלי העולמי באמת ידאגו להתקדמות הגברים, האם הן מסוגלות להשפיע באופן אינטגראלי על המחשבות של כל העולם ?
תשובתי: כמובן. מפני שאנחנו נמצאים בתוך העולם ומקושרים עימו בצורה גלובאלית, אינטגראלית במיליארדי רשתות למיניהן, בין אם היא תרצה בכך ובין אם לא.
כל מערכת הבריאה כל כך נעולה הדדית, שכל מחשבה של אישה, כל רצון שלה, בהכרח נמצא בתוך המערכת הזאת. אינך נותן פקודות - להשפיע או לא להשפיע. כל הפנימיות שלנו, כל הרצונות והמחשבות, הלב והשׂכל נמצאים במערכת הזאת.
לכן, בכך שאנחנו מהווים חלק פנימי חזק, אנחנו כמובן משפיעים חזק מאוד על כל העולם החיצוני.
במיוחד עכשיו כשנתחיל לתפוס את העולם העליון, אנחנו נהפוך להיות פי מיליארד פעמים חזקים מכל השאר. לכן, אותו טוב הלב, ההשתתפות, הדאגה, ההדדיות, יחלחלו לכל שאר העולם ובני האדם ירגישו צורך בזה. הם יתחילו להבין שהטבע מסודר באופן כזה שכולנו מקושרים הדדית וצריכים להיות מחוברים על ידי הכוחות הטובים, על ידי המחשבות והרצונות הטובים.
מתוך קורס "יסודות הקבלה", 11.12.2011
ידיעות קודמות בנושא:
כולם יתעלו מעל האגו
האידיאל העליון זה "אנחנו"!
האחד השלם הוא "אני, הקבוצה, הבורא"
|
להשאיר תגובה | שלח לחבר
| הדפס
|
שייך לקטגוריה: הפצה, התפתחות רוחנית, נשים, קבוצה |
החברה על פי חוקי עולם אין סוף
החברה שאותה אני רואה לפניי זה המקום שמאפשר לי לייצב את היחסים שבהם אני בונה את המערכת של מלכות דאין סוף. אף על פי שקיימים בו זמנית גם דחייה וגם חיבור, אני מחבר את שתי הכוונות המנוגדות הללו.
אני דוחה את כולם, כמו שמסופר על תלמידי רבי שמעון שהרגישו שׂנאה עזה זה לזה, ויחד עם זה השקיעו מאמצים גדולים כדי להתחבר. אבל החיבור שלהם לא ביטל את אש הקנאה, השׂנאה, התאווה ורדיפת הכבוד שששרו ביניהם קודם.
גם הרצון לקבל הגדול נשאר, ונשארת הרגשת העצמאות שלהם בכל אחד, ומעל לכל זה מושׂג החיבור. שני הקווים האלה פועלים יחד אחד אחרי השני. כי כל אחד מקבל מאור אין סוף כדי למלא את האחרים ולא את עצמו, ולכן הרצון שלו נשאר. כך אנחנו שומרים על מלכות דאין סוף, את כל הנפח שלה, שכל אחד מאיתנו רוכש.
המלכות הזאת מורגשת בנו. תתארו לעצמכם איזה נפח פנימי עצום מרגיש בתוכו הנברא הכללי הזה שאותו אנחנו יוצרים על ידי החיבור שלנו לאחד שלם. כי כל חלקיק שלו מ- 600,000 מרגיש את עצמו נבדל מהאחרים, וכשהוא עולה מעל זה הוא מתחבר איתם. כך עושה זאת כל אחד! כתוצאה מכך יוצא: 600,000 שבתוכם כל אחד רוכש עוצמה של 600,000. כזה חיבור אנחנו משיגים.
לכן, צריכים לזכור שהפעולות שמבוצעות על ידינו ביחס לחברה שאותה אנחנו רואים לפנינו, תמיד ממומשים בשני הכיוונים להגדלת האגו האישי של כל אחד, וכאן מופיעות הדחייה והשׂנאה ביחסים בינינו. ומצד שני, אנחנו צריכים להביא את עצמנו לחיבור כמה שיותר גדול מעל לאגו הזה ולהשתדל לגדול בצורה כזאת.
את שני המצבים האלה צריך לתפוס כהכרחיים בהתפתחות שלנו ולהיות מוכנים לקבל אותם, לחיות בהם ולפתח אותם. כתוצאה מזה צריך להסיק ולכתוב כללים שיהפכו לחוקים של קיום החברה או לתקנון הקבוצתי שלנו. אבל כל החוקים, הכללים וצורות ההתנהגות שנקבעים על ידינו צריכים להיות תואמים להשׂגת המטרה הסופית כדי להוביל אותנו אליה.
מתוך שיעור על מאמרו של רב"ש, 12.12.2011
ידיעות קודמות בנושא:
שיטה נפלאה שהומצאה על ידי הנברא
שבעה מיליארד יקומים
תאי הגזע של הנשמה
|
להשאיר תגובה | שלח לחבר
| הדפס
|
שייך לקטגוריה: התפתחות רוחנית, קבוצה, שיעור הקבלה היומי |
לקריאת כל התגובות
קבלת עדכונים בדוא"ל
עדכוני rss
רדיו קבלה
הבלוגים שלי
הבלוג בסלולר