המהפכה ההונגרית
דעה שפורסמה ב-Financial Times: "גם בלי הונגריה, אירופה כבר שבעה ממשברים. ובכל זאת, אי אפשר שלא לשים לב לכך שראש ממשלת הונגריה ויקטור אורבן עבר מאנטי-קומוניזם לקסנופוביה (שנאת זרים).
מהמדינות הקטנות באירופה הקסנופוביה עלולה לעבור למדינות הגדולות. ראש הממשלה ההונגרי מהווה מעין תזכורת של המסלול הידוע: מכאוס כלכלי עד לאוטוריטריות פוליטית. אורבן משמש כאזהרה חמורה מפני הסכנות המאיימות על הדמוקרטיה.
בשבוע הזה החוקה החדשה של אורבן נכנסה לתוקף. החוקה מלאה בנציונליזם אתני, ומהדהדים בה אמביציות של שלטון מפלגה אחת וצמצום הזכויות הליברליות".
התייחסותי: הקבלה מזהירה שמלחמת העולם השנייה עלולה לחזור כמלחמת העולם השלישית, שתהיה מלחמה אטומית. לכן, אם האנושות לא תלך בדרך של אינטגרציה, היא בעל כורחה תפנה לדרך של נאציזם ושנאה בין כולם.
ידיעות קודמות בנושא:
נאציזם בעולם החדש
מגפה נוראית מתפשטת בעולם
הנקודה הקריטית
להשאיר תגובה | שלח לחבר
|  הדפס
|
שייך לקטגוריה: משבר עולמי |
על תפיסת העולם והבנת העולם
דעתו של ד"ר נ. מואיסייב, מומחה לקיברנטיקה, חבר באקדמיה למדעים של רוסיה: "אני מקווה שהמחנכים שלנו יגיעו כבר בזמן הקרוב להבין את הצורך בקורס מבוא בנושא "הבנת העולם הנוכחי". הסיבה לכך היא שהמשבר ביחסים בין החברה האנושית לבין הטבע הולך וגובר, ולפיכך גובר הצורך של החברה בחינוך שיוצא מעבר לגבולותיה של המומחיות הצרה.
האדם בימינו צריך לראות את העולם בשלמותו. רק הבנת ההתפתחות הכללית של העולם וההיגיון שבה תעזור להתגבר על השלכות המשבר ההולך ומתקרב, ואולי גם למנוע אותו.
קורס כזה צריך לבוא לפני הוראת מדעי החברה והפילוסופיה. הוא מהווה את המבוא הנדרש עבורם. הקורס נחוץ במיוחד למומחים עתידיים במדעי הרוח, שעבורם מדעי הטבע והאקולוגיה המודרנית נמצאים בשוליים של תחומי העניין.
הקורס הנ"ל נחוץ גם למהנדסים ולפיזיקאים, מפני שהפקולטות למדעי הטבע וההנדסה אינן מקנות מספיק ידע על תהליכי ההתפתחות של העולם המודרני ותהליכי הבניית הידע. גם המומחים בתחומים הללו יצטרכו לפתור בעיות רבות של אקולוגיה, פוליטיקה ומוסר בעולם של היום".
התייחסותי: הקורס "הבנת העולם הנוכחי" נחוץ לכולם. הרי השורש של הבעיות שלנו הוא חוסר הבנת המשמעות, הסיבה והמטרה של החיים. ההבנה הזאת יכולה לבוא כתוצאה מהבנת האופן שבו בנוי העולם. כיום הקורס הזה נמצא בתהליך בנייה על ידי האירגון שלנו. אנחנו מקווים שתוך חצי שנה הקורס יושלם ויוצג.
ידיעות קודמות בנושא:
מכינים את השיטה עבור העולם
חבילת מידע על החברה העתידית
כולם זקוקים לחינוך אינטגרלי
|
להשאיר תגובה | שלח לחבר
| הדפס
|
שייך לקטגוריה: חינוך, ילדים, משבר עולמי |
הנפש הרוסית המסתורית
שאלה: ברוסיה קיים אצל האנשים פער גדול מאוד בין הדמיון של התמונה האידיאלית של החיים היפים לבין החיים האמיתיים. המאסות הגדולות של העם מורגלות לכך שיש משהו יפה אבל לא ריאלי, בלתי ניתן להשגה, וישנם החיים הרגילים. איך אפשר להתגבר על כך שהאדם הרוסי כלל לא מאמין שהוא יכול לחיות טוב יותר מעכשיו?
תשובתי: במשך כמה דורות לחצו את האדם הרוסי כל כך חזק, הגבילו אותו ועשו ממנו עבד, עד שפשוט עקרו מהשורש את האמונה הזאת. כל המנהיגים וכל המערכות עסקו רק ב: איך לעשות מאזרח נורמלי עבד לא נורמלי. לכן אנחנו רואים היום חברה שהושחתה. אלה אנשים אומללים, עם פוטנציאל עצום, שקרוב לוודאי לא קיים באף עם בעולם. זהו עם מדהים לפי היכולות שלו: חכם, רגיש, ויחד עם זאת, כל כך מעונה, דחוק לפינה, כועס על כולם ולא נותן אמון באף אחד.
כשאני מבקר במוסקבה ומסתכל על האנשים, אני שם לב שכולם הולכים ומכווצים את עצמם, או להיפך, מבליטים את עצמם. אין אדם נורמלי חופשי, שהולך ולא אכפת לו מה ואיך. כלומר, האדם הוצב במסגרות מאוד מורכבות שלוחצות עליו.
אבל מהצד השני, לעם הרוסי יש תפיסה בלתי רגילה למדע, לחיבור, להבנת דברים חדשים. אלה לא גרמנים ולא אנגלים. זוהי לא שמרנות. היכולת להסתגלות, לשינוי, נמצאת ברוסים יותר מאשר בכל עם אחר.
אני חושב שדווקא ברוסיה, כתוצאה מהפצה רחבה של רעיון החינוך וההשכלה האינטגרליים, יוכלו להבין במהירות את העתיד האינטגרלי של העולם ותחל ההתאמה אליו. מפני ששם מתבצע כל הזמן תהליך החיפוש של הרעיון הרוסי, האישיות הרוסית, האינדיבידואליות הרוסית. התסיסה הזאת נוצרת באדם באופן עקיף. פשוט עכשיו הם התעייפו. נוצר עכשיו גל של ניהיליזם, אבל הוא רק חיצוני, ואילו בפנים הדרישה הזאת בכל זאת קיימת.
מתוך שיחה בנושא החינוך האינטגרלי, 13.12.2011
ידיעות קודמות בנושא:
רוסיה ואירופה בדרך לרוחניות
תחייתה הרוחנית של רוסיה
תחילתו של עולם חדש
|
תגובה אחת | שלח לחבר
| הדפס
|
שייך לקטגוריה: חינוך, ילדים, משבר עולמי |
עבור מי מכינים את המקל?
נאמר: "אלף נכנסים לחדר, ואחד יוצא להוראה". איך לעשות כך שמתוך האלף יצליחו לצאת לפחות עשרה או מאה בני אדם? הרי במצב האידיאלי צריך להשיג תוצאה של מאה אחוז.
ניקח אדם פשוט מהרחוב: הוא חי די טוב. אבל פתאום מתחילות להגיע אליו צרות ובעיות מכל הכיוונים: הוא מסתכסך עם האישה, הילדים אינם ממושמעים, הבריאות רופפת והרופאים אינם עוזרים... בכל מקום הוא מגלה רע, רע לו יותר ויותר, ואין הקלה.
למען האמת, גם לסובבים אותו קורים דברים דומים, וזאת כבר חצי נחמה. הרי האדם בודק את עצמו ביחס לאחרים, גם בשמחה וגם בצער. כשהצרה מקיפה את כולם, קל יותר לסבול אותה. כולנו נוצרנו מנשמה אחת, ואף אחד אינו יכול להעריך את עצמו כפי שהוא, בניתוק מהאחרים. אנחנו משווים את מצבנו עם הרווחה או הצרה הכללית. אני לא יכול להעריך את עצמי בצורה טהורה. ללא הסביבה האנושית אני מתדרדר לדרגת החי. ואם לא יהיו חיות, אני אהפוך לצמח. תשים אדם ביער ללא חיות, והוא בעל כורחו יהיה דומה לסביבה הצומחת.
אם כן, היום אנחנו נמצאים בדיוק בשלב שבו המשבר מקיף את העולם כולו. אמנם כלי התקשורת ממתיקים את המצב, כשהם מראים שבכל מקום האנשים מרגישים רע. זה מרגיע לזמן מה, כדי שהמכות הבאות יהיו חזקות יותר ועמוקות יותר, עד שיהפכו לבלתי נסבלות. אבל בינתיים, כשאני מסתכל על האחרים, אני מרוצה מהחיים שלי, למרות שהצרות כבר מקיפות אותי מכל עבר. הייסורים של האחרים מטשטשים אותי, ובסופו של דבר הרע יפרוץ לתוך התודעה, לאחר שהוא יגיע לעוצמה כזאת שכבר לא ניתן יהיה לסבול אותה.
אז מה לעשות במצב של חוסר אונים, כשמתעוררת השאלה על החיים והמוות? – במקרה כזה, הייסורים עצמם מראים לך שהם לא באו במקרה, אלא באופן מטרתי. שרשרת הרשימות מביאה אותך למחשבה כזאת.
אבל אנחנו לא רוצים להוביל את האנושות בדרך הזאת, שבה מצפות לה מגפות, אסונות טבע, מלחמות עולם וכן הלאה. אנחנו רוצים להביא את האנושות מראש להכרת הרע, כבר עכשיו, כל עוד האנשים מרגיעים את עצמם על ידי צרות של אחרים ותקוות שווא.
איך אפשר לעשות את זה? – מדובר כאן על הבנת ההשגחה: אתה רואה שהיא ממתיקה לך את החיים, ויחד עם זאת, אתה רואה את המקל שמכינים עבורך, למקרה שבו כבר עכשיו, דרך הייסורים הממותקים, לא תבחין בהשגחה הזאת בצורתה האמיתית.
כזאת היא דרך התורה וכזאת היא דרך הייסורים. הכול בידיים שלך.
מתוך שיעור על מאמרו של בעל הסולם "הקדמה לתלמוד עשר הספירות", 16.01.2012
ידיעות קודמות בנושא:
אל תשמור את התרופה עד לרגע האחרון
קרן אור מבעד לעננים
איך לקבל טיפול, אם אתה לא מרגיש שאתה חולה?
|
להשאיר תגובה | שלח לחבר
| הדפס
|
שייך לקטגוריה: התפתחות רוחנית, משבר עולמי, שיעור הקבלה היומי |
ידע הוא כוח מזיק!
דעתה של סוזן גולדנברג, כתבת ב-Guardian: "אתמול העולם התקרב לסוף העולם: מדענים הזיזו את המחוגים של מה שנקרא "שעון יום הדין" בדקה אחת קדימה. עכשיו השעון הסימבולי מצביע על חמש דקות לחצות, מפני שהאנושות אינה מצליחה לבלום את הפצת הנשק הגרעיני, לנקוט באמצעים כנגד שינויי האקלים ולמצוא מקורות אנרגיה בטיחותיים ויציבים.
"שעון יום הדין" הוא פרויקט של כתב העת Bulletin of Atomic Scientists. החל משנת 1947 הם מודדים את התקרבותו של האסון הגלובלי. השבועון נוסד על ידי מדענים שהשתתפו ביצירת הפצצה הגרעינית האמריקאית, ומושא הדאגה העיקרי שלהם נשארה סכנת השואה הגרעינית. אבל מומחים אחדים הצהירו שהם גם מיואשים מהנטייה לדחות את דעתה של הקהילה המדעית או להמעיט בחשיבותה".
התייחסותי: הפוליטיקאים לא שומעים למדענים, והמיליארדרים – על כמה וכמה. המדע בעצמו אשם בכך, מפני שהוא החל למכור תגליות מדעיות תמורת כסף לעשירים, ובצורה כזאת המדענים מסרו לידיהם של רודפי השלטון והעושר את המדע ואת פירותיו, שמהווים נכס כלל-אנושי. והרי עוד אפלטון ואריסטו הזהירו על הצורך להסתיר את ההישגים המדעיים מהאגואיסטים הצמאים לשלטון ועושר.
ידיעות קודמות בנושא:
האפוקליפסה תוקפת את האנושות
לקראת התאריך הגורלי של לוח השנה של המאיה
לוח השנה של בני המאיה אינו מנבא את סוף העולם
|
להשאיר תגובה | שלח לחבר
| הדפס
|
שייך לקטגוריה: חושבים מדע, משבר עולמי |
הפרסומות אשמות
שאלה: היום זה מאוד פופולארי לקחת הלוואה בבנק, ואחר כך לשבת ולחשוב: "איך אני אחזיר אותה?", כי למעשה, אין מאיפה להחזיר. איך אפשר להראות לאדם, כל עוד הוא לא פשט את הרגל ולא נכנס לכלא, שלא כדאי לעשות את זה?
תשובתי: לשם כך, לא רק האדם הבודד צריך להשתנות, אלא גם כל החברה, כל התעשייה, כל המבט שלנו על העולם. וזה תלוי במידה רבה בכלי התקשורת, בסביבה, החל מהמעגל הקרוב ביותר ועד לסביבה הכללית.
בעלי ערוצי הטלוויזיה עוסקים בתעמולה מאסיבית למוצרים שצריך לקנות, לקנות כמה שיותר, ואפילו באשראי. היום נותנים אשראי על ימין ועל שמאל, מפני שאותם הבנקאים מעוניינים בזה, מפני שבידיהם מרוכזים המפעלים, ולאחר מכן הם יכולים לקחת מהאנשים את כל מה שיש להם כדי לכסות את האשראי. כלומר, זוהי מכונה ענקית ששואבת מהאדם את המשאבים האחרונים והמינימליים ביותר.
אילו היינו יכולים לפרוץ את השרשרת הזאת ולחוקק חוק נגד שטיפת המוח המאסיבית הזאת, כך שכלי התקשורת שלנו יהיו חופשיים מפרסומות... אם היינו אוסרים כל צורה של פרסומת – איך הם יתקיימו?
אבל אנחנו צריכים להבין שכל מה שהם מפרסמים גורם רק לנזק. מפני שהאדם יודע בעצמו מה הוא צריך, ומה שהוא לא צריך – הוא לא יודע. ועדיף שיהיו מעט דברים מועילים, מאשר הרבה דברים מזיקים.
לכן ישנה כאן בעיה גדולה. אני מקווה שהמשבר שאנחנו חווים עכשיו יעשה את שלו. אך מהצד השני, הוא פשוט "ימחק" לאנושות את האפשרות לחשוב שאנחנו צריכים כל שנה לרכוש יותר ויותר, להגדיל את התל"ג ולרדוף אחרי רווחים.
הרווח צריך להיות פנימי, בנוחות הפנימית. אם אני אצור עשרים סוגי יוגורט במקום עשרה, אני לא ארגיש יותר נוח. זה רק יגדיל את הבעיות ואת רגש המחויבות, לא ברור בפני מי.
מתוך שיחה בנושא החינוך האינטגרלי, 13.12.2011
ידיעות קודמות בנושא:
איך לוותר על היצרים המזיקים?
הרצונות שאני לא בוחר
בלי כפייה והגבלות
|
להשאיר תגובה | שלח לחבר
| הדפס
|
שייך לקטגוריה: חינוך, ילדים, משבר עולמי |
עבודה במעגלים
הקבוצה עבורי היא חלק מהעולם החיצוני. אבל אני לא יכול לעבוד בבת אחת עם כל העולם, לקבל מכולם תגובה ולמדוד את עצמי ביחס לעולם. העולם אינו יכול לתמוך בי בדרך שלי, מפני שאין לו מטרה משותפת איתי. הוא מתפזר לכל מיני מטרות שונות, ובעצמו לא יודע לאן הוא הולך.
ולכן אני מוצא את הקבוצה, שהיא חלק מהעולם החיצוני הזה, שאיתו אני יכול להתחבר, לעבוד ולעשות בירורים. כי מצד אחד, זהו חלק שזר לי, אך הוא הופך להיות קרוב אליי לפי המטרה שלו, לפי התפיסה שלו, לפי הלימוד שלו. ולכן כדאי לי להתחבר אליו כדי לקבל ממנו כוח ותמיכה. אני רואה שאיתם יהיה לי קל יותר להתקדם.
ובסופו של דבר אני מתחיל להבין שזוהי לא קבוצת אנשים, אלא אותם חלקי הנשמה שלי, שאותם אני צריך לאסוף ולצרף אליי. או אפילו להיפך: לצאת מתוך עצמי, ולמצוא את עצמי בתוכם, ולא בתוך ה"אני" הנוכחי שלי.
ולאחר מכן, יחד עם הקבוצה, אנחנו רוצים להרחיב את היחסים שלנו לכל העולם, למעגל רחב יותר. המעגל הזה כבר לא מתכוון להשיג את אותה המטרה, אין לו את אותה השאיפה. זהו החלק היותר חיצון שלי. חלקי הנשמה האלה נקראים: "שורש", "נשמה", "גוף", "לבוש" ו"היכל". "שורש נשמה וגוף" הם החלק הפנימי, שאותו אני מרגיש כמו את עצמי, ה"לבוש" הוא חלק חיצוני, אך דבוק לאדם, ו"היכל" הוא החלק החיצון ביותר.
וכך אני משחק עם הקבוצה, כמו עם החלק החיצוני הכי קרוב אליי, שמוכן להצטרף לאותה המטרה. אני לא מסתכל עליה כמו על קבוצה של בני אדם, אלא כמו על הרצון שלי שרק מתחפש לכאלה מסכות ובכל פעם עושה לי כל מיני פרצופים. אבל אני מבין שאני חייב להתחבר איתם, מפני שדווקא שם אני אשיג את המטרה. אם אצא מתוך האגו שלי ואתכלל בהם – שם אני אמצא את תכונת ההשפעה.
אבל אנחנו לא יכולים רק לעבוד בינינו, על החיבור שלנו. אנחנו צריכים לעבוד יחד על משהו חיצוני. והמשהו החיצוני הזה הוא העולם. אלה גם כן הרצונות שלי, שכל אחד מהם כאילו מתנגד לי. אלה שבעה מיליארד רצונות שונים שלי, שמראים לי שהם כביכול אינם שייכים אליי. האגו שלי מפריד אותי מהם ומעוור אותי, מבלבל אותי ומחייב אותי לתפוס אותם כזרים ומנוגדים.
אני חייב לעבוד עם העולם, אבל זה הרבה יותר קשה מאשר לעבוד עם הקבוצה. הרי עם הקבוצה יש לי לפחות משהו משותף: מטרה, לימוד ותהליכים משותפים. בקבוצה אני נמצא כמו בגן ילדים, בתנאים נוחים שבהם כל הזמן עוזרים לי לצאת מתוך עצמי.
ואילו בעולם החיצוני, התנאים שהיו עוזרים לי כבר אינם קיימים. שם כולם נגדי. הדבר היחיד שקושר אותנו יחד – זאת הצרה המשותפת. ועל אף שנדמה לנו שאנחנו הולכים לקראת מטרות שונות, בסופו של דבר לא נשארת לעולם ברירה, ועל ידי הבריחה מהייסורים, הוא יגיע לאותה המטרה שנראית לי כרצויה וטובה, אפילו אם היא תהיה מבוטאת במילים אחרות.
לכן, לכל המעגלים שסביבי – לקבוצה ולכל העולם – אני צריך להתייחס כמו לעצמי, רק שהם מוצגים לי על ידי הבורא בכזאת צורה הפוכה, כדי שכל פעם אלמד לעבוד עם מעגל יותר ויותר חיצון. אני תופס מעגל פנימי יותר ויחד איתו מתחיל לעבוד על מעגל חיצון יותר.
אנחנו לא יכולים רק לדאוג זה לזה. כמו זוג צעיר: כמה כבר הם יכולים להסתכל זה על זה עד שהם יכירו ויתרגלו זה לזה? ולאחר מכן כבר צריך להופיע ילד, כדי ששניהם ידאגו לו!
מתוך שיעור על מאמר של בעל הסולם מהספר "שמעתי", 08.01.2012
ידיעות קודמות בנושא:
צינור החמצן להצלת העולם
המשחררים
להקהות את אשליית השבירה
|
להשאיר תגובה | שלח לחבר
| הדפס
|
שייך לקטגוריה: הפצה, התפתחות רוחנית, קבוצה, שיעור הקבלה היומי |
צינור החמצן להצלת העולם
הכלים הרוחניים, הרצונות, יכולים להיות "ישרים" ו"עגולים". קיימת חלוקה דומה גם בעולם שלנו. הרצון של הקבוצה שלנו הוא "ישר", כי אנחנו עובדים איתו, מעריכים ושוקלים אותו, ומנסים להגיע להשתוות עם האור העליון.
וכל שאר הרצונות של העולם, שמיוצגים על ידי שאר בני האדם, הם "עגולים", מפני שאין להם שום יחס ל"קו" (הגבלה על ידי ה"מסך" ועבודה שמכוונת עם האור), הם פשוט רוצים מילוי.
עכשיו תתגלה בהם ריקנות יותר ויותר גדולה. ואם אנחנו נשתדל בצורה מקסימלית להתחבר לקו אחד, ומהצד השני, נצטרף לעולם כמו לעיגול, אז האנשים ירגישו כיצד הם מקבלים מילוי מה"צינור" הזה שנוצר על ידינו. ואז הם יימשכו אלינו, יידבקו אלינו כמו עלוקות, מפני שירגישו שכאן קיים מקור החיים.
אבל, על מנת שלא ייווצר מצב שאצלנו יופיע המילוי שאותו הם לא יוכלו לקבל וכתוצאה מכך יתמלאו בשנאה, צריך מייד לפתוח בפניהם את מערכת החינוך האינטגרלי, כדי להסביר לאדם כיצד להשיג את המילוי.
האור אינו יכול לעבור סתם כך מאיתנו לאחרים, אנחנו חייבים לבנות מערכת של קשרים נכונים, ולשם כך נדרשת מערכת חינוך. לא ייווצר בינינו כל קשר בצורה אחרת.
זה רק נראה ממבט חיצוני כאילו שהחינוך האינטגרלי מיועד פשוט לחבר את האנשים זה לזה. אבל מבפנים זה חיבור של ה"צינור" שמעביר את האור וה"עיגול".
בקבוצה כולנו שווים ללא שום הבדל בינינו, ומרכיבים את אותו הכלי שאליו מגיע האור העליון. אבל הכלי הזה הוא בצורת צינור, אנחנו עובדים עם "מסך" ו"אור חוזר". אנחנו משתדלים להתאים את עצמנו לאור, וההידמות לאור, הרצון בכוונה על מנת להשפיע הוא מעין ערוץ אל האור, מעין צינור שאליו אנחנו הופכים כשאנחנו מתחברים עם החברים.
והעולם החיצוני הוא "עיגול". וכדי ליצור בינינו את הקשר שדרכו העולם החיצוני יתחיל לקבל מאיתנו מילוי פנימי, צריך להשיג מידה מסוימת של השתוות ולבנות מתאם, מחבר, אדפטור, מאיתנו אליהם כדי שנתחבר.
הדבר אפשרי רק דרך החינוך שאותו אנחנו נעניק לעולם, כדי שהוא יידע כיצד לחבר את ה"עיגול" שלו ל"יושר" במסגרת העולם הזה. ואז, דרך הצינור הזה תתחיל לחלחל שיטת המילוי. והעולם כבר יתחיל בעצמו להתארגן כדי לקבל את המילוי הזה.
מתוך שיעור על מאמר של בעל הסולם מהספר "שמעתי", 08.01.2012
ידיעות קודמות בנושא:
אדריכלי העולם האינטגרלי
משחק על שער אחד
העיגול הוא תכונתו של הבורא
|
להשאיר תגובה | שלח לחבר
| הדפס
|
שייך לקטגוריה: הפצה, התפתחות רוחנית, חינוך, ילדים, קבוצה, שיעור הקבלה היומי |
אירופה בלי האיחוד האירופי
דעתה של אולגה בוטורינה, ד"ר לכלכלה ופרופ' באוניברסיטה הממשלתית ליחסים בינלאומיים במוסקבה: "1. הבעיה העיקרית של האיחוד האירופי במצבו הנוכחי, היא אובדן הרעיון והזהות האירופאית. הצעירים הפכו למטרותיה של מדיניות הצרכנות הכפויה. האסטרטגיות השיווקיות מכוונות לאנשים מתחת לגיל 25. המעבר לחיים עצמאיים הופך להיות דומה לגירוש מגן עדן – בעולם המבוגרים אף אחד לא מחכה להם. האבטלה בקרב בני 25 ומטה היא 30%. ביוון, סלובקיה והמדינות הבלטיות – 35%, ובספרד – 42%. כשהאדם הצעיר הופך לסטז'ר או למובטל, הוא מנחש שהתמונה הנוצצת מהירחון אף פעם לא תהפוך למציאות – וזוהי הסיבה למחאה החברתית של הצעירים. הם מטילים את האשמה באי הצלחתם על מנהיגי האיחוד האירופי.
ההתפתחות העתידית של האינטרנט והרשתות החברתיות תחזק את קולם של הצעירים בחברה. בחור עם ג'ינס קרוע ומחשב נייד יכול להפוך לדמות פוליטית בעלת השפעה רבה יותר מאשר חבר פרלמנט. הצעירים מעבירים ביקורת מדויקת ואגרסיבית על חוסר המעש של הממשלים האירופאים. הבלוגרים יכולים לארגן קמפיין אפקטיבי ומהיר, לשנות את דעת הקהל, ולאלץ את בריסל לשנות את החלטותיהם. ברשת הפייסבוק יש 800 מיליון משתמשים, 200 מיליון מתוכם – באירופה. הבלוגרים יכולים לאסוף מיליון חתימות אלקטרוניות בתוך כמה ימים.
פעולות המחאה של הצעירים ייראו כמו מרד, בלי תוכנית ומטרות ברורות, עם להט רגשי גבוה וגיוס כוחות מהיר. השימוש בשיטות בלתי קונבנציונליות יקשה על הממשלה לשלוט בהם בדרכים הפוליטיות והאדמיניסטרטיביות הרגילות. הסכנה העיקרית היא שהצעירים מבצעים פעולות מסוכנות, מבלי להבין את מידת האחריות האזרחית שלהם.
2. סגירת המפעלים הביאה להופעת אזורי שפל עם אבטלה מתמשכת. נקטעו שושלות של פועלים, שבהן אנשים עם השכלה תיכונית הרגישו את עצמם כחברים מוערכים בחברה. אנשים שקודם לכן היו יכולים לעבוד בייצור, פונים להיות פקידים. ומכאן – הניפוח התמידי של האלמנט האדמיניסטרטיבי והממשלתי.
3. האם הבריטונים מרגישים שהמולדת שלהם היא לא רק צרפת, אלא גם האיחוד האירופי? והסיציליאנים, הקטלונים, הבווארים, תושבי לטביה דוברי הרוסית – האם הם מרגישים שהאיחוד האירופי הוא המולדת שלהם? והמרוקאים, הטורקים, הסינים והווייטנאמים שהתיישבו באיחוד האירופי? והילדים שלהם? מה מידת המוכנות שלהם לסולידריות, להגנה על החזון של אירופה המאוחדת, כנגד טובתם האישית?
4. במדינות האיחוד האירופי, על כל שני פנסיונרים – יש שלושה עובדים, ומערכות הניכויים החברתיים אינן מסוגלות להתמודד עם יחס כזה.
5. בעיית הדור המעוך: האירופאים בני הארבעים "מעוכים" בין הבנים לבין ההורים. לגבר בן 50 יש ילדים בני 15 והורים בני 75. משמע שהוא חייב לטפל בהוריו המבוגרים ולפרנס את הילדים. לכן, 75% מהצעירים וכ-60% מהצעירות (מתחת לגיל 27) באיחוד האירופי גרים עם ההורים ובלי בני זוג. באיטליה מדובר ב-70% מהגברים מתחת לגיל 29 ו-35% מהגברים מתחת לגיל 34. כשהם נשארים בבית ההורים, הם אינם שואפים לעצמאות כלכלית, ומעדיפים לבזבז את משכורתם הצנועה על דברים יפים, תחביבים ובילויים.
האזרחים האירופאים בעלי המודעות ייאלצו שלא לבנות על תמיכה מבריסל. אם הם יצליחו להשתמש במשבר כדי ליצור שינוי מבני משמעותי של האיחוד האירופי, הוא יקבל הזדמנות נוספת".
ידיעות קודמות בנושא:
שנת 2012 – שנה מכרעת עבור אירופה
התנהגות ההמון: הכוח נמצא באיחוד
מימדי העוני במדינות השונות
|
להשאיר תגובה | שלח לחבר
| הדפס
|
שייך לקטגוריה: כסף, משבר עולמי |
האנשים לא מאמינים שלילדים שלהם יהיה טוב יותר
ידיעה (מתוך דו"ח של הפורום הכלכלי העולמי): "המשבר הפיננסי המתמשך משפיע באופן שלילי על מצב רוחם של בני האדם. הם סבורים שהמשבר יביא לעלייה בבדידות ובלאומנות, לזעזועים חברתיים, ויוכל לפגוע בהתקדמות שהושגה על ידי רוב האנושות.
בפעם הראשונה לאחר דורות רבים, האנשים כבר לא מאמינים שהילדים שלהם יחיו טוב יותר מהם. הדאגה הזאת מתגלה בצורה ברורה בעיקר במדינות המתועשות, שבמישור האגואיסטי היוו מקור של אמון גדול ורעיונות אמיצים.
הזמנים הקשים שפוקדים אותנו מסייעים לגדילת האכזבה ומאיימים על ההסכם החברתי בין המדינה לאזרחים. המגזר הממשלתי והמגזר הפרטי צריכים להיות מוכנים לעלייה בכמות מצבי הרוח הירודים בעולם ולמצוא פיתרונות מועילים לסיכונים שמתגלים".
התייחסותי: מצבי הרוח הירודים ילכו ויתגברו! מפני שאין פיתרון אחר למשבר הכללי (בכלכלה, בחינוך, בהשכלה, במשפחה, בסמים, בבריאות וכדומה), חוץ מלהשיג ערבות עולמית כוללת (בהדרגה)! ואפשר להשיג את זה רק בעזרת החינוך האינטגרלי, שרק הממשלה מסוגלת להנהיג אותו.
ידיעות קודמות בנושא:
צעדים נגד המשבר
הכלכלה העולמית ניצבת מול איום של שפל גדול חדש
האבולוציה של העולם הגלובלי
|
להשאיר תגובה | שלח לחבר
| הדפס
|
שייך לקטגוריה: משבר עולמי |
גרמניה המזדקנת
ידיעה: "אוכלוסיית גרמניה מזדקנת מהר יותר מהממוצע באיחוד האירופי. גילם של 20% מהגרמנים גבוה מ-65, פי 2 מהמצב בשנת 1950. תושבי גרמניה מולידים פחות ופחות ילדים, מתחתנים לעיתים רחוקות יותר, אך מתגרשים לעיתים קרובות יותר מהאירופאים האחרים. ילדה שנולדה תחיה 82 שנה וילד – 77. הגיל הממוצע של תושבי גרמניה הוא 44.
שיעור הילודה הוא 1.38 ילדים לאישה אחת, ותוך שישים שנה הוא ירד פי 2. זהו המדד הנמוך ביותר באירופה. עד שנת 2060 כמות האנשים בני למעלה מ-65 תוכפל בכל האיחוד האירופי, ובעוד 80 שנה היא תוכפל פי 3. הנישואין הופכים להיות פחות ופחות יציבים. בשנת 2009 נרשמו 4.6 נישואין ל-1000 תושבים, ו-2.3 גירושין ל-1000 תושבים".
התייחסותי: רק אינטגרציה בין כל המדינות והחבָרות של האיחוד האירופי תסייע לכל מדינה להתגבר על החולשה הייחודית לה.
ידיעות קודמות בנושא:
אירופה והירידה הדמוגרפית
אחרת ניכָּחד, כמו הדינוזאורים
ההתפרקות השיטתית של המשפחה
|
להשאיר תגובה | שלח לחבר
| הדפס
|
שייך לקטגוריה: משבר עולמי |
הארצות הכי מאושרות והכי לא-מאושרות בכדור הארץ
תוצאות מחקר של WIN-Gallup International: האם תושבי כדור הארץ מאושרים? ותושביה של איזו מדינה מאושרים יותר מהאחרים?
התברר שהמדינה הכי מאושרת בכדור הארץ היא הרפובליקה של איי פיג'י: 89% מתושביה מרגישים שהם מאושרים, ואילו בליטא, רק 9% מהתושבים חשים כך. בכללות, על פני כדור הארץ חיים יותר אנשים מאושרים (53%) מאשר לא-מאושרים.
בין הארצות הכי מאושרות נמנות: ניגריה (78%), הולנד (77%), שוויצריה (76%), קולומביה (71%), פינלנד (70%), גרמניה (70%), איסלנד (66%), דנמרק (64%) וברזיל (63%).
רמת האושר במדינה אינה תלויה ברמת הרווחה הכלכלית של המדינה. המדינות המאושרות בקבוצת המדינות שהכנסותיהן אינן גבוהות הן: קוריאה, איסלנד, ערב הסעודית, ארגנטינה, מלזיה, תוניס, ברזיל, פרו ואזרבייג'אן.
ארצות שתושביהן אינם מאושרים: צ'כיה, טורקיה, בולגריה, מקדוניה, דרום אפריקה, סין, הודו, אוקראינה, רוסיה.
רוב הרוסים (42%) לא יכלו להחליט האם הם מאושרים. 39% קבעו בצורה החלטית שהם מאושרים. ו-8% אמרו שהם כנראה לא מאושרים.
במערב אירופה, המדינה הכי לא מאושרת היא אירלנד.
הארצות בעלות רמת האושר הנמוכה ביותר: גיאורגיה – פחות מ-10%, ליטא – 9%, סרביה – 8%, הרשות הפלסטינית – 7%, מצרים – 0%. וברומניה המקדם הוא בכלל שלילי: 10%-.
התברר כי הקשר בין האושר בכלל לבין הצפי הכלכלי הוא מאוד קטן. אנשים שאינם משתייכים לשום ארגון דתי מאושרים פחות בהשוואה למאמינים".
התייחסותי: כנראה שבני האדם הם לא מכונות והם קולטים בצורה רגשית וסובייקטיבית. בלי שום ספק, במידה ונספק את הדרישות הגופניות (ברמה הבהמית, ההכרחית), נוכל לחוש אושר חסר גבולות מהרגשת החיבור.
ידיעות קודמות בנושא:
הבעיה העיקרית של האנושות: לכולם חסר אושר
האושר נכנס למשבר
פסיכולוגים: מדוע האנשים אומללים
|
להשאיר תגובה | שלח לחבר
| הדפס
|
שייך לקטגוריה: משבר עולמי |
עקרונות ועצות משיעור הקבלה היומי, 12.01.2012
קבוצה
ברוחניות, אם לא מתקדמים מכוח הנברא, זה עובר לעבוד מכוח הבורא. לכן אנחנו צריכים להכין כזאת סביבה שתעורר אותנו להתקדם מתוך עצמנו ולא לשקוע ברוגע.
אדם שלא נמצא בלחץ, שלא מרגיש שהוא לא מרוצה מהחיים הרוחניים שלו, שלא מקבל לחץ מהחברה ומהמורה – לא יכול להתקדם.
אין אדם שיכול לטעון שאין לו הזדמנות. הזדמנויות יש ממש בכל רגע.
אנחנו צריכים להבין שאם אנחנו רוצים להתקדם ולהיות כבר בוגרים ולא תינוקות קטנים, אנחנו צריכים התעוררות, ואם ההתעוררות לקראת המטרה היא לא נעימה, אנחנו צריכים לקבל אותה למעלה מהדעת, ואם אנחנו לא מצליחים בזה, עלינו להגיע ללימוד עם דרישה, ובו לבקש כוחות. ואם האנשים לא מרגישים שיש עליהם לחץ להתחבר, להתקדם, להשלים ביניהם, שיש להם טענות על המורה, על הקבוצה – אז אין להם בשביל מה לבוא.
כדי להתקדם אני צריך כוח זר – בורא, מורה או קבוצה. לא יכול להיות שמשהו ייוולד בי. לכן הפעולה היחידה שאני יכול לעשות כדי להתקדם היא שהקבוצה תשפיע עליי. ואנחנו צריכים לדאוג שאם הקבוצה לא תעורר כל אחד ואחד, האנשים לא ירגישו ולא ידרשו חיות דקדושה – היא באה רק מתוך צער וחוסר יכולת, שניסיתי ולא הצלחתי.
היחס המקדים לחבר: אני צריך אותך כשותף להשגת המטרה, ואם אתה לא משתתף במה שסיכמנו, אז לך מפה – אתה לא שותף, אתה נטל. הכול תלוי ביחס ובדרישה של הקבוצה לכל אחד ואחד.
הבדיקה האם אתה בכיוון ללשמה: האם אתה נמשך לאהבת הבריות – לא לפי הטבע שלך, אלא האם אתה נמשך למטרה המוגדרת לפניך כאהבת כל המציאות שנמצאת לפניך, שעכשיו אתה נדחה מזה לחלוטין. ואתה רוצה בזה מפני שזה התנאי לחיבור עם הבורא שמתגלה בתוך אהבתך אליהם. כי רק שם אתם נפגשים. וההתקרבות הזאת שלך צריכה להיות על פני השנאה שלך אליהם. היא לא תיפסק, אלא תגדל.
עקרונות החינוך בעולם האינטגרלי
עלינו להראות ולהוכיח כנגד כל תופעה ותופעה, שאנחנו יכולים לתקן אותה רק עם ערבות הדדית. זה לא קשור לצדק אלא זהו חוק הטבע – וזאת בעצם ההפצה שלנו.
אנו נגד כל פילוג בעם – כל ישראל חברים; בערבות ההדדית כולם שווים. ואיפה שרואים יותר פערים, שם יש יותר הזדמנות לחיבור.
לא סתם עלתה כל עדה בזמנה לארץ – זה לפי הרצון לקבל שגדל ומתקדם לתיקון. ולכן אם אנחנו נמצאים כאן, כל חלקי העם, אז אדרבא - אנחנו צריכים לחזור לאותו המצב שהיה לפני החורבן: ואהבת לרעך כמוך.
אין שום נשק נגד השנאה אלא רק אהבה. אתה מגיע עם היסוד, עם התורה, ומראה לכולם שאף פעם בהיסטוריה שלנו לא היו הבדלים. ואנחנו צריכים לחזור לתנאים שאותם התורה מחייבת, ליסוד של האהבה: "ואהבת לרעך כמוך כלל גדול בתורה".
אנו צריכים להביע הזדהות עם כל אחד ואחד. עלינו להבין שאנחנו מביאים את מטריית האהבה, את נושא האהבה, את התשתית.
אך ורק על ידי הערבות ההדדית, על ידי חינוך של ערבות, נגיע לחיבור בעם.
כל השוני נובע מאלפי שנות הגלות, ודווקא בכך שאנחנו מתחברים בחזרה אנחנו מתקנים את הגלות.
עד שלא תהיה לנו ערבות, נישאר בגזענות ובפילוג. אנחנו צריכים להתייחס לזה בהבנה כתופעה שאנו צריכים לעבוד עליה זמן רב כדי להבריח אותה. וזה בתנאי שאנו פועלים באהבה ולא בכוח – לא יעזרו חוקים והגבלות, אלא רק אם אתה בונה מעל זה מטרייה של שלום, של אהבה, על ידי החינוך מהמקורות, מהנשמה, שבאמצעותו אתה ממשיך את המאור המחזיר למוטב.
בחינוך האינטגרלי שלנו יש כוח רוחני שמתקן את האדם, אחרת החינוך לא שווה כלום – כמו לימודים ריקניים בבית הספר, כי זה לא נקלט בשינוי הפנימי שלך אלא קיים רק בזיכרון החיצון. לכן, בלי המאור המחזיר למוטב שמגיע על ידי החינוך שלנו, אין כל סיכוי לתיקון.
הגענו למצב שאנחנו נמצאים בשפע רב בכל התחומים, וכאן מתגלה האגו שלנו, שלא נותן לנו להשתמש בשפע הזה בצורה הנכונה. ואז אנו מגיעים לרעב, למשברים, לעיוותים בחברה האנושית ועוד. אם האנושות הייתה מתפעלת בצורה נכונה את כל התשתיות שלה, היינו מסוגלים לספק בצורה חומרית גן עדן לכל אחד. אך דווקא על פני השפע מתגלה הרעב, חוסר הצדק, המלחמות, הטרור, הייאוש, הגירושין – כל כך הרבה שפע ויחד איתו ריקנות כל כך גדולה.
אנחנו בעד כל התרבויות. אדרבה, בואו נשלים זה את זה. אין נישות – אם כולם מרגישים ביניהם בחיבור, באהבה, אז אין הבדלים. אנחנו מביאים פלטפורמה חדשה, מקום חדש, משותף בהכול, ושם יכולים להתחבר, כי שם יש מקום לכל אחד. אם יש אהבה, יש מקום לכל אחד, ובמקום אחד יכולים לעמוד כולם. ואם אין קשר, אז במקום שהאחד עומד השני אינו יכול לעמוד. זה כל עניין החיבור – יש בו מקום לכולם, ושום דבר לא בא על חשבון האחר.
הכנה לשיעור
האדם צריך לבוא עם הדרישה מראש: לא הצלחתי לעשות כך וכך. להגיע בלב שבור, ולדרוש בזמן השיעור כוחות.
חסרונות צריכים להכין מראש, אחרת זה לא חיסרון. חיסרון זה שאני לא יכול להתפטר ממנו בשום צורה, ואז אני בא ללא ברירה, ממש במצב אנוש למקום האחרון שבדרך כלל לא הייתי מגיע אליו, כמו לשונא הכי גדול שלי, שאין לי ברירה אלא אני צריך להתכופף לפניו ולהתחנן כלפיו. אם אני מגיע והכול טוב ויפה, אז כנראה שהאגו שלי מסכים עם זה ולא נגדו אני מבקש. ואם אני בא בכוח וללא רצון, אז אני בדרך הישרה. בשבירה, ואז יש סיכוי למ"ן – שמצד אחד רצון לקבל גדול ומהצד השני לבקש רחמים – לא שיהיה טוב לרצון, אלא רחמים מבינה, שתיתן תיקון מעליו.
תפילת הציבור – שאתה מתפלל עבור הציבור, שאתה, גלגלתא עיניים, לא צריך לעצמך כלום, ואתה רוצה לתקן אותם, כי בזה אתה עושה נחת רוח לבורא. ואם אתה באמת חושב עליהם טוב, סימן שאתה באמת חושב נכון בכלים דלהשפיע.
מתוך שיעור הקבלה היומי, 12.01.2012
|
להשאיר תגובה | שלח לחבר
| הדפס
|
שייך לקטגוריה: הכנה, הפצה, התפתחות רוחנית, ישראל היום, כוונה, לימוד חכמת הקבלה, משבר עולמי, קבוצה, שיעור הקבלה היומי |
האפוקליפסה תוקפת את האנושות
דעתו של אנדריי מילובזורוב: "Saxo Bank צופה שמחירי החיטה יתייקרו פי 2 בשנת 2012. אבל מה ישתנה בחייו של הצרכן האירופאי או הרוסי, במידה ומחיר כיכר הלחם יעלה פי 2? – כלום. האירופאי הממוצע מוציא 20% מההכנסות שלו על מזון, והרוסי הממוצע – 50%.
למרות הכול, ישנן ארצות שבהן האנשים מוציאים על מזון עד 90% מהמשכורת. בסומליה, יכולים למות מרעב כרבע מיליון איש עקב הבצורת הקשה.
ואף אחד לא ממהר לעזור, מכיוון שזהו שוק העבודה של חברות המערב, והספקים הגדולים של מצרכי המזון מאכילים צבא ענק של ספקולנטים מהבורסה. השוק לא מעוניין בהתפתחות המשק של הארצות הסובלות מרעב.
כדי שהחשיבה ההתפתחותית של השווקים תשתנה, צריך שהפליטים האפריקאים שניצלו מהרעב יהגרו לאירופה (יכולים להיות עד 150 מיליון כאלה) או שההמונים הרעבים יתחילו לזעזע את כל המסחר העולמי ואת אספקת הנפט למערב".
התייחסותי: הרעב ההמוני יוצר תופעות בלתי צפויות, והם בהכרח יאלצו את העולם לבחון מחדש את היחסים המזלזלים כלפי שכניהם ולדאוג לערבות הדדית.
ידיעות קודמות בנושא:
סכנת רעב בסין
העולם לא מתגבר על הרעב
משבר המזון
|
להשאיר תגובה | שלח לחבר
| הדפס
|
שייך לקטגוריה: כסף, משבר עולמי |
המיוחדות של המשבר הלאומי
דעתו של א. סליפנייב, דוקטורנט להיסטוריה: "כיום אנחנו עומדים בפני איום רציני של הפיכת החברה לברברית. ישנה התעלמות מהאיומים הממשיים שנובעים מההתמסחרות בכל הרמות של חיי החברה, כשהשאיפה לרווח נקי מוחקת את כל העקרונות של חיי החברה ולחלוטין ממיתה את התודעה האזרחית ואת יסודות המוסר בחלקי החברה הפעילים.
א. סמית כתב על הסכנה הטמונה בהתמסחרות חסרת המעצורים, שמובילה לאטומיזציה ולהתפוררות, ויתרה מכך, הדבר עלול להוביל לחורבן התרבות האנושית.
ככל שמחריפות הבעיות הכלכליות, הממשלתיות והבינלאומיות, צומחת ההכרה שאיננו יכולים להיפרד, להסתגר ולהסתתר תחת מטרייה שברירית של שלום בית, על רקע המשבר שחווה כל העולם".
התייחסותי: עלינו לבחור בין חברה שצורכת בצורה רציונלית וחיבור, בעזרת לימוד וחינוך אינטגרלי של האוכלוסייה, לבין מצב של דיקטטורה ונאציזם.
ידיעות קודמות בנושא:
כל העולם הוא קבוצת סיכון אחת גדולה
האסון והאופי הרוסי
רוסיה: "אנחנו אירופה?"
|
להשאיר תגובה | שלח לחבר
| הדפס
|
שייך לקטגוריה: כסף, משבר עולמי |
לקריאת כל התגובות
קבלת עדכונים בדוא"ל
עדכוני rss
רדיו קבלה
הבלוגים שלי
הבלוג בסלולר