בבייג'ין עברה בהצלחה הרצאה בנושא "המשבר והקבלה". בהרצאה נכחו יותר מ-20 איש, על אף שכולם עסוקים מאוד בשנה הסינית החדשה.

ההרצאה נמשכה שעה וחצי ובסיומה הקהל שאל שאלות רבות.

כל משתתפי האירוע קיבלו במתנה את הספר "משבר – רוצה לדעת למה?".

הרצאה הבאה תתקיים לאחר חגיגות השנה הסינית החדשה.


להשאיר תגובה | שלח לחבר | הדפס הדפס שייך לקטגוריה: הפצה

משחקים בדמוקרטיה

פורסם: 19.01.12, 17:55

שאלה: ניקח דוגמא כזאת: ברוסיה נערכות בחירות, אני צופה בחדשות ומקבל מהן מידע: מי ניצח, מי הפסיד, וכן הלאה. כיצד אני יכול להפוך את המידע הזה למידע אינטגרלי, שמשלים את התמונה הכללית?

תשובתי: אתה יכול פשוט להסיק מכך שהחברה מפורדת, שהיא לא רואה את הדמוקרטיה, או את חוסר הדמוקרטיה (שזה בעצם אותו דבר) כמערכת מושחתת, ולא רק ברוסיה, אלא גם באמריקה ובכל שאר המדינות.

אם אנחנו לא יכולים להגיע להבנה משותפת של: היכן אנחנו נמצאים ולאן אנחנו צריכים להתקדם, זה מצביע על היעדר הקשר בין האנשים בחברה. תארו לעצמכם שחברות רבות נמצאות בלית ברירה באותה טריטוריה, תחת "גג" משותף", שגם עכשיו הם מחלקים אותו להמון מפלגות ומבנים מאפיונריים. וכמובן, כל אחד מהם רוצה להגביר את ההשפעה שלו על חשבון האחרים, לחטוף מהעוגה המשותפת (לא משנה אם זה לטובת האחרים או לרעתם). כלומר, כל אחד לוקח בחשבון רק את האינטרסים שלו.

האם זה נקרא דמוקרטיה: כשאני חושב רק כיצד אני אנצח וארמוס את כולם? וגם כל האחרים חושבים את אותו הדבר. הרי הם לא מאוחדים תחת אידיאה אחת משותפת. לכל אחד יש דעה משלו. איזו ממשלה זו תהיה אם היא שוב תהיה בנויה על מאבק? לזה אנחנו קוראים דמוקרטיה? איפה היא, הדמוקרטיה הזאת?

דמוקרטיה יכולה להיות כאשר יש לעם את ההשכלה וההבנה של המדרגה הבאה. והמדרגה הבאה היא לא מה שכל מפלגה מתארת לעצמה, אלא מה שמוביל אותנו לחיבור עם הטבע, לחברה אינטגרלית.

התוכנית של כל המפלגות צריכה להיות לימוד החברה האינטגרלית. לזה אנחנו צריכים להוביל את כל האנשים. ואז נרגיש בנוח ונגיע למצב הטוב ביותר בבריאות, בלימודים, בחיי המשפחה – בהכול. מפני שזה יהיה תואם לטבע.

אז בואו נסכם שזאת מטרתנו. אך מצבנו הנוכחי הוא רע. את זה כולם מבינים בצורה כמעט זהה. כיצד נוכל להשיג את המטרה הזאת? כיצד נוכל להתקרב אליה בצורה המקסימלית? אילו אפשרויות יש לנו לשם כך? אילו תיאוריות? על מה אנחנו מתבססים? וכאן אנחנו כבר נעבוד בצורה יצירתית זה עם זה, ונשלים זה את זה. אנחנו נתווכח, אבל המטרה צריכה להיות בדיוק כזאת, ואנחנו צריכים לעבוד למען השגת המטרה הזאת.

אם לא ננהג בצורה כזאת, אנחנו נראה כיצד כל זה הורס את המדינה. הממשלה מראה לנו דוגמא של פרוטקציוניזם בכל חלק בחברה ובמדינה כנגד המדינה.

מתוך שיחה בנושא החינוך האינטגרלי, 13.12.2011

ידיעות קודמות בנושא:
מונרכיה או דמוקרטיה

הנפש הרוסית המסתורית
רבע מאזרחי רוסיה בעד בחירות חוזרות


להשאיר תגובה | שלח לחבר | הדפס הדפס שייך לקטגוריה: חינוך, ילדים, משבר עולמי

מונרכיה או דמוקרטיה

פורסם: 19.01.12, 17:45

שאלה: האם שאלות של אינטגרליות החברה או אירועי חדשות אקטואליים למיניהם יכולים להוות נושא לדיון בכיתות החינוך האינטגרלי למבוגרים?

תשובתי: כל זה תלוי בקבוצת האנשים, במידת ההכנה שלהם: באיזו מידה בשלה ההבנה שלהם, עד כמה יש להם כלים לאנליזה וסינתזה של הידיעות שלהם, של היחסים שלהם, עד כמה הם יכולים להתעלות מעל עצמם, להתנתק מהאינטרסים האישיים שלהם ולהסתכל על הדברים בצורה אובייקטיבית.

אבל בגדול, ודאי שאנחנו צריכים לברר שאלות מהסוג הזה. אנחנו צריכים לפתוח את הדמוקרטיה בפני כולם בצורה מבוררת, ולהראות עד כמה המבנה הזה הוא אגואיסטי לחלוטין, ולא כדאי להתגאות בו. פעם היה מולך מלך אחד וכולם היו נכנעים לרצון של אדם אחד – לא חשוב כמה טיפש או חכם הוא היה, אבל זה היה אדם אחד. ועכשיו זה נקרע למפלגות רבות, שרוצות "לאכול" את כל השאר. זה לא אותו פרלמנט שצריך להיות. כלומר, ודאי שיש כאן הרבה בעיות.

פעם המדענים והפילוסופים היו מנהלים את העם. לפחות היה להם ערך והם היו יועציהם של המלכים. למלך היה את הצבא ואת הכסף – הכול ביד אחת. אך על מנת לנהל את האוצר ואת הצבא הוא נעזר במספר אנשים חכמים. וזה היה הרבה יותר קל ופשוט: לא היו גנבות מהאוצר, והטעויות שאפו למינימום.

הכול היה באותם ידיים. למלך אין ממי לגנוב – הכול שלו. וכדי לקבל החלטות, היו לו כמה יועצים חכמים. זה הכול. ודאי שעדיין היו מאבקים קטנים מאחורי הקלעים, אך במנות מינימליות. לכן הכול היה הרבה יותר יציב והחזיק מעמד למשך דורות בהשוואה לפרלמנט של היום.

כל החופש הזה שיש היום – הוא חופש מקסימלי מאחריות. ובכלל, זאת בעיה גדולה להבין את מושג החופש.

מתוך שיחה בנושא החינוך האינטגרלי, 13.12.2011

ידיעות קודמות בנושא:
משחקים בדמוקרטיה
דמוקרטיה או שקר של האגואיזם
הכול מתוקן על ידי חינוך של מבוגרים


להשאיר תגובה | שלח לחבר | הדפס הדפס שייך לקטגוריה: חינוך, ילדים, משבר עולמי

המהפכה ההונגרית

פורסם: 17.01.12, 19:34

דעה שפורסמה ב-Financial Times: "גם בלי הונגריה, אירופה כבר שבעה ממשברים. ובכל זאת, אי אפשר שלא לשים לב לכך שראש ממשלת הונגריה ויקטור אורבן עבר מאנטי-קומוניזם לקסנופוביה (שנאת זרים).

מהמדינות הקטנות באירופה הקסנופוביה עלולה לעבור למדינות הגדולות. ראש הממשלה ההונגרי מהווה מעין תזכורת של המסלול הידוע: מכאוס כלכלי עד לאוטוריטריות פוליטית. אורבן משמש כאזהרה חמורה מפני הסכנות המאיימות על הדמוקרטיה.

בשבוע הזה החוקה החדשה של אורבן נכנסה לתוקף. החוקה מלאה בנציונליזם אתני, ומהדהדים בה אמביציות של שלטון מפלגה אחת וצמצום הזכויות הליברליות".

התייחסותי: הקבלה מזהירה שמלחמת העולם השנייה עלולה לחזור כמלחמת העולם השלישית, שתהיה מלחמה אטומית. לכן, אם האנושות לא תלך בדרך של אינטגרציה, היא בעל כורחה תפנה לדרך של נאציזם ושנאה בין כולם.

ידיעות קודמות בנושא:
נאציזם בעולם החדש
מגפה נוראית מתפשטת בעולם
הנקודה הקריטית


להשאיר תגובה | שלח לחבר | הדפס הדפס שייך לקטגוריה: משבר עולמי

דעתו של ד"ר נ. מואיסייב, מומחה לקיברנטיקה, חבר באקדמיה למדעים של רוסיה: "אני מקווה שהמחנכים שלנו יגיעו כבר בזמן הקרוב להבין את הצורך בקורס מבוא בנושא "הבנת העולם הנוכחי". הסיבה לכך היא שהמשבר ביחסים בין החברה האנושית לבין הטבע הולך וגובר, ולפיכך גובר הצורך של החברה בחינוך שיוצא מעבר לגבולותיה של המומחיות הצרה.

האדם בימינו צריך לראות את העולם בשלמותו. רק הבנת ההתפתחות הכללית של העולם וההיגיון שבה תעזור להתגבר על השלכות המשבר ההולך ומתקרב, ואולי גם למנוע אותו.

קורס כזה צריך לבוא לפני הוראת מדעי החברה והפילוסופיה. הוא מהווה את המבוא הנדרש עבורם. הקורס נחוץ במיוחד למומחים עתידיים במדעי הרוח, שעבורם מדעי הטבע והאקולוגיה המודרנית נמצאים בשוליים של תחומי העניין.

הקורס הנ"ל נחוץ גם למהנדסים ולפיזיקאים, מפני שהפקולטות למדעי הטבע וההנדסה אינן מקנות מספיק ידע על תהליכי ההתפתחות של העולם המודרני ותהליכי הבניית הידע. גם המומחים בתחומים הללו יצטרכו לפתור בעיות רבות של אקולוגיה, פוליטיקה ומוסר בעולם של היום".

התייחסותי: הקורס "הבנת העולם הנוכחי" נחוץ לכולם. הרי השורש של הבעיות שלנו הוא חוסר הבנת המשמעות, הסיבה והמטרה של החיים. ההבנה הזאת יכולה לבוא כתוצאה מהבנת האופן שבו בנוי העולם. כיום הקורס הזה נמצא בתהליך בנייה על ידי האירגון שלנו. אנחנו מקווים שתוך חצי שנה הקורס יושלם ויוצג.

ידיעות קודמות בנושא:
מכינים את השיטה עבור העולם
חבילת מידע על החברה העתידית
כולם זקוקים לחינוך אינטגרלי


להשאיר תגובה | שלח לחבר | הדפס הדפס שייך לקטגוריה: חינוך, ילדים, משבר עולמי

הנפש הרוסית המסתורית

פורסם: 16.01.12, 19:09

שאלה: ברוסיה קיים אצל האנשים פער גדול מאוד בין הדמיון של התמונה האידיאלית של החיים היפים לבין החיים האמיתיים. המאסות הגדולות של העם מורגלות לכך שיש משהו יפה אבל לא ריאלי, בלתי ניתן להשגה, וישנם החיים הרגילים. איך אפשר להתגבר על כך שהאדם הרוסי כלל לא מאמין שהוא יכול לחיות טוב יותר מעכשיו?

תשובתי: במשך כמה דורות לחצו את האדם הרוסי כל כך חזק, הגבילו אותו ועשו ממנו עבד, עד שפשוט עקרו מהשורש את האמונה הזאת. כל המנהיגים וכל המערכות עסקו רק ב: איך לעשות מאזרח נורמלי עבד לא נורמלי. לכן אנחנו רואים היום חברה שהושחתה. אלה אנשים אומללים, עם פוטנציאל עצום, שקרוב לוודאי לא קיים באף עם בעולם. זהו עם מדהים לפי היכולות שלו: חכם, רגיש, ויחד עם זאת, כל כך מעונה, דחוק לפינה, כועס על כולם ולא נותן אמון באף אחד.

כשאני מבקר במוסקבה ומסתכל על האנשים, אני שם לב שכולם הולכים ומכווצים את עצמם, או להיפך, מבליטים את עצמם. אין אדם נורמלי חופשי, שהולך ולא אכפת לו מה ואיך. כלומר, האדם הוצב במסגרות מאוד מורכבות שלוחצות עליו.

אבל מהצד השני, לעם הרוסי יש תפיסה בלתי רגילה למדע, לחיבור, להבנת דברים חדשים. אלה לא גרמנים ולא אנגלים. זוהי לא שמרנות. היכולת להסתגלות, לשינוי, נמצאת ברוסים יותר מאשר בכל עם אחר.

אני חושב שדווקא ברוסיה, כתוצאה מהפצה רחבה של רעיון החינוך וההשכלה האינטגרליים, יוכלו להבין במהירות את העתיד האינטגרלי של העולם ותחל ההתאמה אליו. מפני ששם מתבצע כל הזמן תהליך החיפוש של הרעיון הרוסי, האישיות הרוסית, האינדיבידואליות הרוסית. התסיסה הזאת נוצרת באדם באופן עקיף. פשוט עכשיו הם התעייפו. נוצר עכשיו גל של ניהיליזם, אבל הוא רק חיצוני, ואילו בפנים הדרישה הזאת בכל זאת קיימת.

מתוך שיחה בנושא החינוך האינטגרלי, 13.12.2011

ידיעות קודמות בנושא:
רוסיה ואירופה בדרך לרוחניות
תחייתה הרוחנית של רוסיה
תחילתו של עולם חדש


תגובה אחת | שלח לחבר | הדפס הדפס שייך לקטגוריה: חינוך, ילדים, משבר עולמי

עבור מי מכינים את המקל?

פורסם: 16.01.12, 17:58

נאמר: "אלף נכנסים לחדר, ואחד יוצא להוראה". איך לעשות כך שמתוך האלף יצליחו לצאת לפחות עשרה או מאה בני אדם? הרי במצב האידיאלי צריך להשיג תוצאה של מאה אחוז.

ניקח אדם פשוט מהרחוב: הוא חי די טוב. אבל פתאום מתחילות להגיע אליו צרות ובעיות מכל הכיוונים: הוא מסתכסך עם האישה, הילדים אינם ממושמעים, הבריאות רופפת והרופאים אינם עוזרים... בכל מקום הוא מגלה רע, רע לו יותר ויותר, ואין הקלה.

למען האמת, גם לסובבים אותו קורים דברים דומים, וזאת כבר חצי נחמה. הרי האדם בודק את עצמו ביחס לאחרים, גם בשמחה וגם בצער. כשהצרה מקיפה את כולם, קל יותר לסבול אותה. כולנו נוצרנו מנשמה אחת, ואף אחד אינו יכול להעריך את עצמו כפי שהוא, בניתוק מהאחרים. אנחנו משווים את מצבנו עם הרווחה או הצרה הכללית. אני לא יכול להעריך את עצמי בצורה טהורה. ללא הסביבה האנושית אני מתדרדר לדרגת החי. ואם לא יהיו חיות, אני אהפוך לצמח. תשים אדם ביער ללא חיות, והוא בעל כורחו יהיה דומה לסביבה הצומחת.

אם כן, היום אנחנו נמצאים בדיוק בשלב שבו המשבר מקיף את העולם כולו. אמנם כלי התקשורת ממתיקים את המצב, כשהם מראים שבכל מקום האנשים מרגישים רע. זה מרגיע לזמן מה, כדי שהמכות הבאות יהיו חזקות יותר ועמוקות יותר, עד שיהפכו לבלתי נסבלות. אבל בינתיים, כשאני מסתכל על האחרים, אני מרוצה מהחיים שלי, למרות שהצרות כבר מקיפות אותי מכל עבר. הייסורים של האחרים מטשטשים אותי, ובסופו של דבר הרע יפרוץ לתוך התודעה, לאחר שהוא יגיע לעוצמה כזאת שכבר לא ניתן יהיה לסבול אותה.

אז מה לעשות במצב של חוסר אונים, כשמתעוררת השאלה על החיים והמוות? – במקרה כזה, הייסורים עצמם מראים לך שהם לא באו במקרה, אלא באופן מטרתי. שרשרת הרשימות מביאה אותך למחשבה כזאת.

אבל אנחנו לא רוצים להוביל את האנושות בדרך הזאת, שבה מצפות לה מגפות, אסונות טבע, מלחמות עולם וכן הלאה. אנחנו רוצים להביא את האנושות מראש להכרת הרע, כבר עכשיו, כל עוד האנשים מרגיעים את עצמם על ידי צרות של אחרים ותקוות שווא.

איך אפשר לעשות את זה? – מדובר כאן על הבנת ההשגחה: אתה רואה שהיא ממתיקה לך את החיים, ויחד עם זאת, אתה רואה את המקל שמכינים עבורך, למקרה שבו כבר עכשיו, דרך הייסורים הממותקים, לא תבחין בהשגחה הזאת בצורתה האמיתית.

כזאת היא דרך התורה וכזאת היא דרך הייסורים. הכול בידיים שלך.

מתוך שיעור על מאמרו של בעל הסולם "הקדמה לתלמוד עשר הספירות", 16.01.2012

ידיעות קודמות בנושא:
אל תשמור את התרופה עד לרגע האחרון
קרן אור מבעד לעננים
איך לקבל טיפול, אם אתה לא מרגיש שאתה חולה?


להשאיר תגובה | שלח לחבר | הדפס הדפס שייך לקטגוריה: התפתחות רוחנית, משבר עולמי, שיעור הקבלה היומי

ידע הוא כוח מזיק!

פורסם: 15.01.12, 20:11

דעתה של סוזן גולדנברג, כתבת ב-Guardian: "אתמול העולם התקרב לסוף העולם: מדענים הזיזו את המחוגים של מה שנקרא "שעון יום הדין" בדקה אחת קדימה. עכשיו השעון הסימבולי מצביע על חמש דקות לחצות, מפני שהאנושות אינה מצליחה לבלום את הפצת הנשק הגרעיני, לנקוט באמצעים כנגד שינויי האקלים ולמצוא מקורות אנרגיה בטיחותיים ויציבים.

"שעון יום הדין" הוא פרויקט של כתב העת Bulletin of Atomic Scientists. החל משנת 1947 הם מודדים את התקרבותו של האסון הגלובלי. השבועון נוסד על ידי מדענים שהשתתפו ביצירת הפצצה הגרעינית האמריקאית, ומושא הדאגה העיקרי שלהם נשארה סכנת השואה הגרעינית. אבל מומחים אחדים הצהירו שהם גם מיואשים מהנטייה לדחות את דעתה של הקהילה המדעית או להמעיט בחשיבותה".

התייחסותי: הפוליטיקאים לא שומעים למדענים, והמיליארדרים – על כמה וכמה. המדע בעצמו אשם בכך, מפני שהוא החל למכור תגליות מדעיות תמורת כסף לעשירים, ובצורה כזאת המדענים מסרו לידיהם של רודפי השלטון והעושר את המדע ואת פירותיו, שמהווים נכס כלל-אנושי. והרי עוד אפלטון ואריסטו הזהירו על הצורך להסתיר את ההישגים המדעיים מהאגואיסטים הצמאים לשלטון ועושר.

ידיעות קודמות בנושא:
האפוקליפסה תוקפת את האנושות
לקראת התאריך הגורלי של לוח השנה של המאיה
לוח השנה של בני המאיה אינו מנבא את סוף העולם


להשאיר תגובה | שלח לחבר | הדפס הדפס שייך לקטגוריה: חושבים מדע, משבר עולמי

הפרסומות אשמות

פורסם: 15.01.12, 19:57

שאלה: היום זה מאוד פופולארי לקחת הלוואה בבנק, ואחר כך לשבת ולחשוב: "איך אני אחזיר אותה?", כי למעשה, אין מאיפה להחזיר. איך אפשר להראות לאדם, כל עוד הוא לא פשט את הרגל ולא נכנס לכלא, שלא כדאי לעשות את זה?

תשובתי: לשם כך, לא רק האדם הבודד צריך להשתנות, אלא גם כל החברה, כל התעשייה, כל המבט שלנו על העולם. וזה תלוי במידה רבה בכלי התקשורת, בסביבה, החל מהמעגל הקרוב ביותר ועד לסביבה הכללית.

בעלי ערוצי הטלוויזיה עוסקים בתעמולה מאסיבית למוצרים שצריך לקנות, לקנות כמה שיותר, ואפילו באשראי. היום נותנים אשראי על ימין ועל שמאל, מפני שאותם הבנקאים מעוניינים בזה, מפני שבידיהם מרוכזים המפעלים, ולאחר מכן הם יכולים לקחת מהאנשים את כל מה שיש להם כדי לכסות את האשראי. כלומר, זוהי מכונה ענקית ששואבת מהאדם את המשאבים האחרונים והמינימליים ביותר.

אילו היינו יכולים לפרוץ את השרשרת הזאת ולחוקק חוק נגד שטיפת המוח המאסיבית הזאת, כך שכלי התקשורת שלנו יהיו חופשיים מפרסומות... אם היינו אוסרים כל צורה של פרסומת – איך הם יתקיימו?

אבל אנחנו צריכים להבין שכל מה שהם מפרסמים גורם רק לנזק. מפני שהאדם יודע בעצמו מה הוא צריך, ומה שהוא לא צריך – הוא לא יודע. ועדיף שיהיו מעט דברים מועילים, מאשר הרבה דברים מזיקים.

לכן ישנה כאן בעיה גדולה. אני מקווה שהמשבר שאנחנו חווים עכשיו יעשה את שלו. אך מהצד השני, הוא פשוט "ימחק" לאנושות את האפשרות לחשוב שאנחנו צריכים כל שנה לרכוש יותר ויותר, להגדיל את התל"ג ולרדוף אחרי רווחים.

הרווח צריך להיות פנימי, בנוחות הפנימית. אם אני אצור עשרים סוגי יוגורט במקום עשרה, אני לא ארגיש יותר נוח. זה רק יגדיל את הבעיות ואת רגש המחויבות, לא ברור בפני מי.

מתוך שיחה בנושא החינוך האינטגרלי, 13.12.2011

ידיעות קודמות בנושא:
איך לוותר על היצרים המזיקים?
הרצונות שאני לא בוחר
בלי כפייה והגבלות


להשאיר תגובה | שלח לחבר | הדפס הדפס שייך לקטגוריה: חינוך, ילדים, משבר עולמי

עבודה במעגלים

פורסם: 15.01.12, 15:29

הקבוצה עבורי היא חלק מהעולם החיצוני. אבל אני לא יכול לעבוד בבת אחת עם כל העולם, לקבל מכולם תגובה ולמדוד את עצמי ביחס לעולם. העולם אינו יכול לתמוך בי בדרך שלי, מפני שאין לו מטרה משותפת איתי. הוא מתפזר לכל מיני מטרות שונות, ובעצמו לא יודע לאן הוא הולך.

ולכן אני מוצא את הקבוצה, שהיא חלק מהעולם החיצוני הזה, שאיתו אני יכול להתחבר, לעבוד ולעשות בירורים. כי מצד אחד, זהו חלק שזר לי, אך הוא הופך להיות קרוב אליי לפי המטרה שלו, לפי התפיסה שלו, לפי הלימוד שלו. ולכן כדאי לי להתחבר אליו כדי לקבל ממנו כוח ותמיכה. אני רואה שאיתם יהיה לי קל יותר להתקדם.

ובסופו של דבר אני מתחיל להבין שזוהי לא קבוצת אנשים, אלא אותם חלקי הנשמה שלי, שאותם אני צריך לאסוף ולצרף אליי. או אפילו להיפך: לצאת מתוך עצמי, ולמצוא את עצמי בתוכם, ולא בתוך ה"אני" הנוכחי שלי.

ולאחר מכן, יחד עם הקבוצה, אנחנו רוצים להרחיב את היחסים שלנו לכל העולם, למעגל רחב יותר. המעגל הזה כבר לא מתכוון להשיג את אותה המטרה, אין לו את אותה השאיפה. זהו החלק היותר חיצון שלי. חלקי הנשמה האלה נקראים: "שורש", "נשמה", "גוף", "לבוש" ו"היכל". "שורש נשמה וגוף" הם החלק הפנימי, שאותו אני מרגיש כמו את עצמי, ה"לבוש" הוא חלק חיצוני, אך דבוק לאדם, ו"היכל" הוא החלק החיצון ביותר.

וכך אני משחק עם הקבוצה, כמו עם החלק החיצוני הכי קרוב אליי, שמוכן להצטרף לאותה המטרה. אני לא מסתכל עליה כמו על קבוצה של בני אדם, אלא כמו על הרצון שלי שרק מתחפש לכאלה מסכות ובכל פעם עושה לי כל מיני פרצופים. אבל אני מבין שאני חייב להתחבר איתם, מפני שדווקא שם אני אשיג את המטרה. אם אצא מתוך האגו שלי ואתכלל בהם – שם אני אמצא את תכונת ההשפעה.

אבל אנחנו לא יכולים רק לעבוד בינינו, על החיבור שלנו. אנחנו צריכים לעבוד יחד על משהו חיצוני. והמשהו החיצוני הזה הוא העולם. אלה גם כן הרצונות שלי, שכל אחד מהם כאילו מתנגד לי. אלה שבעה מיליארד רצונות שונים שלי, שמראים לי שהם כביכול אינם שייכים אליי. האגו שלי מפריד אותי מהם ומעוור אותי, מבלבל אותי ומחייב אותי לתפוס אותם כזרים ומנוגדים.

אני חייב לעבוד עם העולם, אבל זה הרבה יותר קשה מאשר לעבוד עם הקבוצה. הרי עם הקבוצה יש לי לפחות משהו משותף: מטרה, לימוד ותהליכים משותפים. בקבוצה אני נמצא כמו בגן ילדים, בתנאים נוחים שבהם כל הזמן עוזרים לי לצאת מתוך עצמי.

ואילו בעולם החיצוני, התנאים שהיו עוזרים לי כבר אינם קיימים. שם כולם נגדי. הדבר היחיד שקושר אותנו יחד – זאת הצרה המשותפת. ועל אף שנדמה לנו שאנחנו הולכים לקראת מטרות שונות, בסופו של דבר לא נשארת לעולם ברירה, ועל ידי הבריחה מהייסורים, הוא יגיע לאותה המטרה שנראית לי כרצויה וטובה, אפילו אם היא תהיה מבוטאת במילים אחרות.

לכן, לכל המעגלים שסביבי – לקבוצה ולכל העולם – אני צריך להתייחס כמו לעצמי, רק שהם מוצגים לי על ידי הבורא בכזאת צורה הפוכה, כדי שכל פעם אלמד לעבוד עם מעגל יותר ויותר חיצון. אני תופס מעגל פנימי יותר ויחד איתו מתחיל לעבוד על מעגל חיצון יותר.

אנחנו לא יכולים רק לדאוג זה לזה. כמו זוג צעיר: כמה כבר הם יכולים להסתכל זה על זה עד שהם יכירו ויתרגלו זה לזה? ולאחר מכן כבר צריך להופיע ילד, כדי ששניהם ידאגו לו!

מתוך שיעור על מאמר של בעל הסולם מהספר "שמעתי", 08.01.2012

ידיעות קודמות בנושא:
צינור החמצן להצלת העולם
המשחררים
להקהות את אשליית השבירה


להשאיר תגובה | שלח לחבר | הדפס הדפס שייך לקטגוריה: הפצה, התפתחות רוחנית, קבוצה, שיעור הקבלה היומי

צינור החמצן להצלת העולם

פורסם: 15.01.12, 14:47

הכלים הרוחניים, הרצונות, יכולים להיות "ישרים" ו"עגולים". קיימת חלוקה דומה גם בעולם שלנו. הרצון של הקבוצה שלנו הוא "ישר", כי אנחנו עובדים איתו, מעריכים ושוקלים אותו, ומנסים להגיע להשתוות עם האור העליון.

וכל שאר הרצונות של העולם, שמיוצגים על ידי שאר בני האדם, הם "עגולים", מפני שאין להם שום יחס ל"קו" (הגבלה על ידי ה"מסך" ועבודה שמכוונת עם האור), הם פשוט רוצים מילוי.

עכשיו תתגלה בהם ריקנות יותר ויותר גדולה. ואם אנחנו נשתדל בצורה מקסימלית להתחבר לקו אחד, ומהצד השני, נצטרף לעולם כמו לעיגול, אז האנשים ירגישו כיצד הם מקבלים מילוי מה"צינור" הזה שנוצר על ידינו. ואז הם יימשכו אלינו, יידבקו אלינו כמו עלוקות, מפני שירגישו שכאן קיים מקור החיים.

אבל, על מנת שלא ייווצר מצב שאצלנו יופיע המילוי שאותו הם לא יוכלו לקבל וכתוצאה מכך יתמלאו בשנאה, צריך מייד לפתוח בפניהם את מערכת החינוך האינטגרלי, כדי להסביר לאדם כיצד להשיג את המילוי.

האור אינו יכול לעבור סתם כך מאיתנו לאחרים, אנחנו חייבים לבנות מערכת של קשרים נכונים, ולשם כך נדרשת מערכת חינוך. לא ייווצר בינינו כל קשר בצורה אחרת.

זה רק נראה ממבט חיצוני כאילו שהחינוך האינטגרלי מיועד פשוט לחבר את האנשים זה לזה. אבל מבפנים זה חיבור של ה"צינור" שמעביר את האור וה"עיגול".

בקבוצה כולנו שווים ללא שום הבדל בינינו, ומרכיבים את אותו הכלי שאליו מגיע האור העליון. אבל הכלי הזה הוא בצורת צינור, אנחנו עובדים עם "מסך" ו"אור חוזר". אנחנו משתדלים להתאים את עצמנו לאור, וההידמות לאור, הרצון בכוונה על מנת להשפיע הוא מעין ערוץ אל האור, מעין צינור שאליו אנחנו הופכים כשאנחנו מתחברים עם החברים.

והעולם החיצוני הוא "עיגול". וכדי ליצור בינינו את הקשר שדרכו העולם החיצוני יתחיל לקבל מאיתנו מילוי פנימי, צריך להשיג מידה מסוימת של השתוות ולבנות מתאם, מחבר, אדפטור, מאיתנו אליהם כדי שנתחבר.

הדבר אפשרי רק דרך החינוך שאותו אנחנו נעניק לעולם, כדי שהוא יידע כיצד לחבר את ה"עיגול" שלו ל"יושר" במסגרת העולם הזה. ואז, דרך הצינור הזה תתחיל לחלחל שיטת המילוי. והעולם כבר יתחיל בעצמו להתארגן כדי לקבל את המילוי הזה.

מתוך שיעור על מאמר של בעל הסולם מהספר "שמעתי", 08.01.2012

ידיעות קודמות בנושא:
אדריכלי העולם האינטגרלי
משחק על שער אחד
העיגול הוא תכונתו של הבורא


להשאיר תגובה | שלח לחבר | הדפס הדפס שייך לקטגוריה: הפצה, התפתחות רוחנית, חינוך, ילדים, קבוצה, שיעור הקבלה היומי

דעתה של אולגה בוטורינה, ד"ר לכלכלה ופרופ' באוניברסיטה הממשלתית ליחסים בינלאומיים במוסקבה: "1. הבעיה העיקרית של האיחוד האירופי במצבו הנוכחי, היא אובדן הרעיון והזהות האירופאית. הצעירים הפכו למטרותיה של מדיניות הצרכנות הכפויה. האסטרטגיות השיווקיות מכוונות לאנשים מתחת לגיל 25. המעבר לחיים עצמאיים הופך להיות דומה לגירוש מגן עדן – בעולם המבוגרים אף אחד לא מחכה להם. האבטלה בקרב בני 25 ומטה היא 30%. ביוון, סלובקיה והמדינות הבלטיות – 35%, ובספרד – 42%. כשהאדם הצעיר הופך לסטז'ר או למובטל, הוא מנחש שהתמונה הנוצצת מהירחון אף פעם לא תהפוך למציאות – וזוהי הסיבה למחאה החברתית של הצעירים. הם מטילים את האשמה באי הצלחתם על מנהיגי האיחוד האירופי.

ההתפתחות העתידית של האינטרנט והרשתות החברתיות תחזק את קולם של הצעירים בחברה. בחור עם ג'ינס קרוע ומחשב נייד יכול להפוך לדמות פוליטית בעלת השפעה רבה יותר מאשר חבר פרלמנט. הצעירים מעבירים ביקורת מדויקת ואגרסיבית על חוסר המעש של הממשלים האירופאים. הבלוגרים יכולים לארגן קמפיין אפקטיבי ומהיר, לשנות את דעת הקהל, ולאלץ את בריסל לשנות את החלטותיהם. ברשת הפייסבוק יש 800 מיליון משתמשים, 200 מיליון מתוכם – באירופה. הבלוגרים יכולים לאסוף מיליון חתימות אלקטרוניות בתוך כמה ימים.

פעולות המחאה של הצעירים ייראו כמו מרד, בלי תוכנית ומטרות ברורות, עם להט רגשי גבוה וגיוס כוחות מהיר. השימוש בשיטות בלתי קונבנציונליות יקשה על הממשלה לשלוט בהם בדרכים הפוליטיות והאדמיניסטרטיביות הרגילות. הסכנה העיקרית היא שהצעירים מבצעים פעולות מסוכנות, מבלי להבין את מידת האחריות האזרחית שלהם.

2. סגירת המפעלים הביאה להופעת אזורי שפל עם אבטלה מתמשכת. נקטעו שושלות של פועלים, שבהן אנשים עם השכלה תיכונית הרגישו את עצמם כחברים מוערכים בחברה. אנשים שקודם לכן היו יכולים לעבוד בייצור, פונים להיות פקידים. ומכאן – הניפוח התמידי של האלמנט האדמיניסטרטיבי והממשלתי.

3. האם הבריטונים מרגישים שהמולדת שלהם היא לא רק צרפת, אלא גם האיחוד האירופי? והסיציליאנים, הקטלונים, הבווארים, תושבי לטביה דוברי הרוסית – האם הם מרגישים שהאיחוד האירופי הוא המולדת שלהם? והמרוקאים, הטורקים, הסינים והווייטנאמים שהתיישבו באיחוד האירופי? והילדים שלהם? מה מידת המוכנות שלהם לסולידריות, להגנה על החזון של אירופה המאוחדת, כנגד טובתם האישית?

4. במדינות האיחוד האירופי, על כל שני פנסיונרים – יש שלושה עובדים, ומערכות הניכויים החברתיים אינן מסוגלות להתמודד עם יחס כזה.

5. בעיית הדור המעוך: האירופאים בני הארבעים "מעוכים" בין הבנים לבין ההורים. לגבר בן 50 יש ילדים בני 15 והורים בני 75. משמע שהוא חייב לטפל בהוריו המבוגרים ולפרנס את הילדים. לכן, 75% מהצעירים וכ-60% מהצעירות (מתחת לגיל 27) באיחוד האירופי גרים עם ההורים ובלי בני זוג. באיטליה מדובר ב-70% מהגברים מתחת לגיל 29 ו-35% מהגברים מתחת לגיל 34. כשהם נשארים בבית ההורים, הם אינם שואפים לעצמאות כלכלית, ומעדיפים לבזבז את משכורתם הצנועה על דברים יפים, תחביבים ובילויים.

האזרחים האירופאים בעלי המודעות ייאלצו שלא לבנות על תמיכה מבריסל. אם הם יצליחו להשתמש במשבר כדי ליצור שינוי מבני משמעותי של האיחוד האירופי, הוא יקבל הזדמנות נוספת".

ידיעות קודמות בנושא:
שנת 2012 – שנה מכרעת עבור אירופה
התנהגות ההמון: הכוח נמצא באיחוד
מימדי העוני במדינות השונות


להשאיר תגובה | שלח לחבר | הדפס הדפס שייך לקטגוריה: כסף, משבר עולמי

ידיעה (מתוך דו"ח של הפורום הכלכלי העולמי): "המשבר הפיננסי המתמשך משפיע באופן שלילי על מצב רוחם של בני האדם. הם סבורים שהמשבר יביא לעלייה בבדידות ובלאומנות, לזעזועים חברתיים, ויוכל לפגוע בהתקדמות שהושגה על ידי רוב האנושות.

בפעם הראשונה לאחר דורות רבים, האנשים כבר לא מאמינים שהילדים שלהם יחיו טוב יותר מהם. הדאגה הזאת מתגלה בצורה ברורה בעיקר במדינות המתועשות, שבמישור האגואיסטי היוו מקור של אמון גדול ורעיונות אמיצים.

הזמנים הקשים שפוקדים אותנו מסייעים לגדילת האכזבה ומאיימים על ההסכם החברתי בין המדינה לאזרחים. המגזר הממשלתי והמגזר הפרטי צריכים להיות מוכנים לעלייה בכמות מצבי הרוח הירודים בעולם ולמצוא פיתרונות מועילים לסיכונים שמתגלים".

התייחסותי: מצבי הרוח הירודים ילכו ויתגברו! מפני שאין פיתרון אחר למשבר הכללי (בכלכלה, בחינוך, בהשכלה, במשפחה, בסמים, בבריאות וכדומה), חוץ מלהשיג ערבות עולמית כוללת (בהדרגה)! ואפשר להשיג את זה רק בעזרת החינוך האינטגרלי, שרק הממשלה מסוגלת להנהיג אותו.

ידיעות קודמות בנושא:
צעדים נגד המשבר
הכלכלה העולמית ניצבת מול איום של שפל גדול חדש
האבולוציה של העולם הגלובלי


להשאיר תגובה | שלח לחבר | הדפס הדפס שייך לקטגוריה: משבר עולמי

גרמניה המזדקנת

פורסם: 13.01.12, 15:02

ידיעה: "אוכלוסיית גרמניה מזדקנת מהר יותר מהממוצע באיחוד האירופי. גילם של 20% מהגרמנים גבוה מ-65, פי 2 מהמצב בשנת 1950. תושבי גרמניה מולידים פחות ופחות ילדים, מתחתנים לעיתים רחוקות יותר, אך מתגרשים לעיתים קרובות יותר מהאירופאים האחרים. ילדה שנולדה תחיה 82 שנה וילד – 77. הגיל הממוצע של תושבי גרמניה הוא 44.

שיעור הילודה הוא 1.38 ילדים לאישה אחת, ותוך שישים שנה הוא ירד פי 2. זהו המדד הנמוך ביותר באירופה. עד שנת 2060 כמות האנשים בני למעלה מ-65 תוכפל בכל האיחוד האירופי, ובעוד 80 שנה היא תוכפל פי 3. הנישואין הופכים להיות פחות ופחות יציבים. בשנת 2009 נרשמו 4.6 נישואין ל-1000 תושבים, ו-2.3 גירושין ל-1000 תושבים".

התייחסותי: רק אינטגרציה בין כל המדינות והחבָרות של האיחוד האירופי תסייע לכל מדינה להתגבר על החולשה הייחודית לה.

ידיעות קודמות בנושא:
אירופה והירידה הדמוגרפית
אחרת ניכָּחד, כמו הדינוזאורים
ההתפרקות השיטתית של המשפחה


להשאיר תגובה | שלח לחבר | הדפס הדפס שייך לקטגוריה: משבר עולמי

תוצאות מחקר של WIN-Gallup International: האם תושבי כדור הארץ מאושרים? ותושביה של איזו מדינה מאושרים יותר מהאחרים?

התברר שהמדינה הכי מאושרת בכדור הארץ היא הרפובליקה של איי פיג'י: 89% מתושביה מרגישים שהם מאושרים, ואילו בליטא, רק 9% מהתושבים חשים כך. בכללות, על פני כדור הארץ חיים יותר אנשים מאושרים (53%) מאשר לא-מאושרים.

בין הארצות הכי מאושרות נמנות: ניגריה (78%), הולנד (77%), שוויצריה (76%), קולומביה (71%), פינלנד (70%), גרמניה (70%), איסלנד (66%), דנמרק (64%) וברזיל (63%).

רמת האושר במדינה אינה תלויה ברמת הרווחה הכלכלית של המדינה. המדינות המאושרות בקבוצת המדינות שהכנסותיהן אינן גבוהות הן: קוריאה, איסלנד, ערב הסעודית, ארגנטינה, מלזיה, תוניס, ברזיל, פרו ואזרבייג'אן.

ארצות שתושביהן אינם מאושרים: צ'כיה, טורקיה, בולגריה, מקדוניה, דרום אפריקה, סין, הודו, אוקראינה, רוסיה.

רוב הרוסים (42%) לא יכלו להחליט האם הם מאושרים. 39% קבעו בצורה החלטית שהם מאושרים. ו-8% אמרו שהם כנראה לא מאושרים.

במערב אירופה, המדינה הכי לא מאושרת היא אירלנד.

הארצות בעלות רמת האושר הנמוכה ביותר: גיאורגיה – פחות מ-10%, ליטא – 9%, סרביה – 8%, הרשות הפלסטינית – 7%, מצרים – 0%. וברומניה המקדם הוא בכלל שלילי: 10%-.

התברר כי הקשר בין האושר בכלל לבין הצפי הכלכלי הוא מאוד קטן. אנשים שאינם משתייכים לשום ארגון דתי מאושרים פחות בהשוואה למאמינים".

התייחסותי: כנראה שבני האדם הם לא מכונות והם קולטים בצורה רגשית וסובייקטיבית. בלי שום ספק, במידה ונספק את הדרישות הגופניות (ברמה הבהמית, ההכרחית), נוכל לחוש אושר חסר גבולות מהרגשת החיבור.

ידיעות קודמות בנושא:
הבעיה העיקרית של האנושות: לכולם חסר אושר
האושר נכנס למשבר
פסיכולוגים: מדוע האנשים אומללים


להשאיר תגובה | שלח לחבר | הדפס הדפס שייך לקטגוריה: משבר עולמי