הזכות למעבר חופשי של גבולות המציאות
בכל הבריאה, מעולם אין סוף וכל העולמות העליונים, "אדם קדמון", "אצילות", "בריאה", "יצירה", "עשייה", כל ה"פרצופים" וה"ספירות", ועד לעולם הזה, האחרון והנמוך ביותר, הכולל את כל היקום, הדומם, הצומח, החי, ובני האדם על פני כדור הארץ – רק לאדם יש חופש בחירה. ומכל האנשים, רק לאלה שמתעוררת בהם השאלה: "מה הטעם בחיים?".
אם האדם פתאום מרגיש צורך לדעת למה הוא חי, זה סימן לכך, שיחד עם השאלה הזו התחילה להתפתח בו הזדמנות לתקן את חייו, למלא אותם במשמעות. השאלה בעצמה מעידה על הופעתו של קשר מסוים עם מקור החיים, כלומר, יש לו הזדמנות לתקן את מערכת היחסים שלו עם המקור. בימינו, השאלה הזאת מתעוררת אצל אנשים רבים, ולכן אנחנו רואים שהדיכאון חובק את העולם.
אם אנחנו היינו יכולים לקבוע בעצמינו מהו חוסר התקשורת בינינו, מהו הכישלון בחיבור, היינו יכולים לתקן את עצמינו. היינו כוללים בתוכנו גם מערכת רעה וגם מערכת טובה, והיינו רואים איזה קשר שבור, ואיזה קשר הוא תקין. אך איננו יכולים לעשות זאת, משום שהאדם נברא רק עם הכוח הרע. מלבד הרצון ליהנות, מכל מה שרק אפשר אני לא מרגיש כלום, לא מבין שום דבר ולא מסוגל לחשוב על שום דבר אחר. זו התוכנה הפנימית שלי.
כל מקום שאני מסתכל לעברו, כל דבר שאני רואה ומרגיש, כל דבר שאני מתייחס אליו, כל ההתנהגות המודעת והלא המודעת שלי, כל ימי חיי מכוונים רק מתוך השאלה: "איך ליהנות את עצמי בכל תנועה ובכל הזדמנות". כך האדם בנוי, והוא לא יכול לצאת מהמעגל הזה.
ואם אני רוצה לעשות טוב למישהו אחר, אז הסיבה היא בקשר המיוחד שלי לאדם הזה שבגללו אני מרגיש אותו קרוב אליי. ההרגשה הטובה שלי תלויה בהרגשה הטובה שלו. על פי העיקרון הזה קיים לא רק האדם, אלא כל הטבע הדומם, הצומח והחי. את העיקרון הזה ניתן לראות בכל דבר: מהחלקיקים האלמנטריים הקטנים ביותר והגלים, עד לאובייקטים ענקיים וגלקסיות שלמות בכל היקום. בכל דבר קיים רק רצון אחד – ללכוד את מה שמועיל לי, ולדחות את מה שמזיק.
הרצון האגואיסטי ליהנות, בדרגות הדומם, הצומח, החי והאדם, פועל בדרך זו בלבד. אבל בדרגת האדם מוסיפים לנו חופש מיוחד של בחירה. האדם מתפתח מדרגת החי, מהקוף, ובשלב מסוים מתחיל לשאול: למה הוא חי, מהי משמעות החיים, מה המקור שלהם, האם יש להם מטרה?
במהלך ההתפתחות שלו, כתוצאה ממכות ומהרגשה של כל מה שעבר, האדם מתחיל בהדרגה לראות את התמונה הכוללת. ואז השאלה על משמעות החיים מחייבת אותו לברר את הרצון שלו, הוא חייב להבין למה הוא חי. אפילו אם החיים שלו בסדר, מתעוררת השאלה האם יש להם איזושהי מטרה? מה הוא ישיג בחיים האלה?
חלק מהאנשים פונים לדת, היא נותנת לאדם איזו תקווה, מפני שמבטיחה שיהיה לו טוב אחרי מותו. אבל זה לא פתרון, כי בדרך זו האדם לא משיג, הלכה למעשה, את התשובה לשאלה שלו. הוא רק מרגיע את עצמו על ידי הסיפורים של אנשים אחרים.
חכמת הקבלה נותנת לאדם הזדמנות אמיתית לראות את המציאות מעבר לגבולות של המוות הפיזי. כמו שכתוב: "עולמך תראה בחייך." משמעות הדבר היא, שעל ידי שינוי היחס שלו למציאות, האדם מתחיל לראות את המציאות ההפוכה שנמצאת מחוצה לו. הוא יוצא מעצמו אל העולם החיצון, כאילו מזדהה עם העולם החיצון, ובכך עוזב את הגוף שלו, את דרגת החי, ורוכש חושים חדשים ותכונות, שנקראות תכונות ה"אדם".
האדם מזדהה ומתחבר עם כל הטבע שנמצא מחוצה לו. בכך הוא רוכש את הקיום החוץ גופי, החיים הרוחניים. ואנחנו חייבים לעשות זאת כאן, בעולם הזה, בחיים האלה, ואז אנחנו נעבור למציאות הבאה. הרי, עכשיו אנחנו נמצאים בדרגת החי של המציאות. בעולם שלנו קיים הטבע הדומם, הצומח והחי, ואנחנו שייכים לבעלי חיים, רק מפותחים יותר.
אנחנו צריכים לעבור לדרגה האנושית – דרגת ה"אדם", כלומר, הדומה לכוח העליון, כוח האהבה וההשפעה. כאשר האדם יוצא מעצמו, הוא מתחיל לראות ולהרגיש את המציאות השונה הזאת. הוא מתחיל לחוות את החיים מחוץ לגוף, כאילו ב"מטריקס" משותף, בקיום מעל החומר.
זה מה שנקרא להיות בדרגת ה"אדם". אנו משיגים אותה על ידי כך שמושכים את כוח ההשפעה שקיים בטבע, מוסיפים אותו לכוח הקבלה, כוח האגו שיש לנו, ומתחילים לתקן אותו על ידי כך שהופכים אותו להשפעה. בדרך זו אנחנו מגיעים למדרגה הרוחנית.
כיום אנחנו נמצאים במעבר ממדרגה אחת לשנייה, ובעתיד הקרוב נראה איך כל העולם יצטרך לעבור לשלב הבא של ההתפתחות.
מתוך השיעור על המאמר של הרב"ש, 19.03.2013
להשאיר תגובה | שלח לחבר
|  הדפס
|
שייך לקטגוריה: התפתחות רוחנית, שיעור הקבלה היומי |
להסתובב סביב הזנב של עצמנו
בעל הסולם, מאמר "השלום": "וע"ז אומר לנו ר"ע "הכל נתון בערבון", כלומר, כל מה שהשי"ת הניח בעסק הבריאה ונתנה לבני אדם לא נתן להם על הפקר, אלא הבטיח את עצמו בערבון, ואם תאמר איזה ערבון נתנו לו?
ועל זה משיב ואומר "ומצודה פרוסה על כל החיים", כלומר שהחכים השי"ת ופרש מצודה נפלאה כזאת על האנושות שאף אחד ממנה לא ימלט, אלא כל החיים מוכרחים להלכד שמה במצודה זו, ולקבל עליהם בהכרח את עבודתו ית', עד שישיגו מטרתם הנעלה, וזהו הערבון של השי"ת שהבטיח את עצמו שלא יאונה במעשה הבריאה."
"הכל נתון בערבון", כלומר, בין אם אני רוצה בכך או לא, אני אצטרך להחזיר לבורא את ה"חוב". נתנו לי חיים לא לפי בקשתי ובלי הסכמתי, ובכל זאת עליי להחזיר את החוב. לא משנה שלא ביקשתי ממנו. אם אני קבלתי חיים, עליי לשלם. ואני יכול לשלם רק על ידי השגת מטרת הבריאה.
אנו רואים שהייסורים שעברנו לאורך כל ההיסטוריה נעשים עם הזמן יותר ויותר "רוחניים", "ווירטואליים", מנותקים מהמציאות. היום רבים לא רוצים לחיות על אף שלכאורה לא חסר להם כלום. פעם אדם היה שמח לקבל חצי קילו לחם ביום והסתפק בזה, אבל לפני כחמישים שנה התחיל עידן ה"שופינג". היום הוא מסתיים, ולא בשל מחסור בכסף, אלא בשל חוסר הרצון לקניות. זאת הבעיה, הרצון משתנה. אפילו אם תציע לאדם מיליון דולר זה לא מעורר אותו כמו קודם, הוא כבר לא רוצה כלום.
זאת הנטייה הטבעית של התפתחותנו, שבאמצעותה מביאים אותנו לשאלה על משמעות החיים. אז מה נשאר לנו בחיים אם לא אוכל, קניות ובילויים? אין לנו יותר ממה להנות בחיים. אין זה מקרה, שכל כך מקדמים היום כדורגל ותחומים ממוסחרים נוספים שמסיחים את דעתנו. זאת המדיניות, לספק לאנשים "משככים" וקשקושים כדי איכשהו למלא להם את הריקנות הפנימית. כי במקום להתפרע ביציע הם יעשו זאת ברחובות.
האדם מתרוקן ושואל את עצמו יותר ויותר "מדוע נתנו לי חיים שאני לא ביקשתי, מדוע מחייבים אותי לעשות משהו שאני לא רוצה"? מדוע? הוא מרגיש בחיים האלה כבול בידיים וברגליים.
לכן, היום נחוץ החינוך האינטגרלי. בזכות זה האנשים יבינו שכולם מקושרים ותלויים זה בזה, ובעזרת השימוש הנכון בקשר האינטגרלי אפשר לפתור את כל הבעיות.
באופן כללי, היחסים הטובים הם המפתח להצלחה בכל. אנחנו יכולים לעשות כך שמכונות יחליפו את העבודה הפיזית בכל התחומים ויספקו לנו את כל מה שנחוץ. אבל אנחנו לא רוצים את זה, כי לא ברור ממה אז האדם ייהנה. כבר עכשיו לרוב בני האדם יש כל מה שאפשר לדמיין, חוץ מחיסרון. האדם מלא עד הסוף, ומה הלאה? או שהוא יהרוג את עצמו או שיתחיל להרוג אחרים. אחרת הוא לא ירגיש תענוג.
אנחנו נהנים רק כאשר התענוג ממלא את החיסרון. אבל התענוג מייד מנטרל את עצמו. אז כיצד אפשר למנוע את זה? צריך לחדש כל הזמן את הרצון.
בדיוק את זה ניסו להשיג בעלי הסמכויות, על ידי בניית כלכלה מודרנית, החדרת רצונות חדשים ומילויים. אולם זה בלתי אפשרי, מפני שהרצון הגשמי שלנו משתנה באיכות ובסופו של דבר הוא כבר לא רוצה יותר כלום ברמה הקודמת. להסתובב סביב הזנב של עצמנו כדי לקנות כל שנה מכונת כביסה חדשה, טלוויזיה חדשה, להדביק טפטים חדשים...? כמה אפשר? לפתע האדם מגלה שהרצונות נעלמו.
כך הגיעה אל סופה פילוסופיית התפתחות שלמה. זאת לא הייתה סתם שיטה להרוויח כסף, אלא שיטה לעשות אנשים מאושרים. בצמרת חשבו להמשיך להתעשר, לספק לכל היתר את כל ההכרחיות, להריץ אותם במעגל סגור כדי שיקנו מנורות שנשרפות אחרי זמן מסוים, מדפסות עם שבב מותקן שמנתק אותן ומוצרים לא איכותיים נוספים. הם המשיכו לספק תמריצים כדי שיהיה כדאי לעבוד, לחיות ולקנות. הם המשיכו לחדש חסרונות, כי בלי חסרון שמקבל תענוג אין הרגשת אושר.
ובכך הם צדקו. אכן הייתה תקופת פריחה במערב, האמריקאים ראו שהפילוסופיה החדשה שלהם הצדיקה את עצמה, וכולם בשמחה מיהרו אחריהם. אך בינתיים הרצון גדל, לא רק בכמות אלא גם באיכות. לכן, אדם כבר לא צריך את כל זה. הוא כבר לא רואה טעם להשקיע בזה את כל חייו. קודם האנשים היו קונים דברים בלי שום פרסום, והיום יותר ממחצית מחיר המוצר היא בגלל "עלות הפרסום". מצד שני, במדינות המפותחות ביותר מבחינה כלכלית, מתרחבות תופעות הדיכאון, ההתאבדות והסמים.
אז לאן אנחנו מתקדמים? בכל אופן, אדם לא יכול לחיות בלי הרגשת האושר, התלהבות, "אקסטאזה" שמופיעה בזמן המגע בין חסרון לתענוג. אבל הם מייד מנטרלים זה את זה אם לא שמים ביניהם "מסך". זאת כל חכמת הקבלה, החכמה כיצד לקבל נכון. כי בלי ה"מסך" האדם מגלה רק חושך.
אם האנשים מקבלי ההחלטות היו קצת יותר חכמים, הם היו מקבלים את זה. ובינתיים אנחנו נמצאים באמצע התהליך. בכל מקרה אין ברירה. החיסרון חייב להיות במגע עם התענוג, אבל רק בתנאי שהוא לא נפסק. אחרת זה לא כדאי. אנחנו מוכנים לחדש שוב ושוב רק את החסרונות הבהמיים, וכל מה שמעבר לזה הוא בסימן שאלה. לכן, כמעט בכל ערוצי הטלוויזיה רואים היום בעיקר תכניות בנושא בישול או מין בגלל צרות אופקים...
אנחנו מקווים, שאנחנו בכל זאת נצליח להסביר את הצורך ב"מסך" בין החיסרון לתענוג. ואז התענוג האין סופי ייתן לנו הרגשה של חיים נצחיים.
מתוך שיעור על פי המאמר "השלום", 08.03.2013
ידיעות קודמות בנושא:
במה "מאכילים" אותנו?
עידן האהבה
מדוע הרצונות שלנו מפגרים אחרי החיים?
|
להשאיר תגובה | שלח לחבר
| הדפס
|
שייך לקטגוריה: התפתחות רוחנית, שיעור הקבלה היומי |
שיעור וירטואלי, 24.02.2013
תוכנית טלוויזיה "יסודות חכמת הקבלה".
נושא השיעור "חג פורים".
לצפייה בשיעור
שיעורים קודמים:
שיעור וירטואלי, 17.02.2013
שיעור וירטואלי, 03.02.2013
שיעור וירטואלי, 27.01.2013
|
להשאיר תגובה | שלח לחבר
| הדפס
|
שייך לקטגוריה: חגים ומועדים, שיעורים והרצאות |
"מלכות" שרצתה להשיג את ה"כתר"
שאלה: מדוע השאלה על משמעות החיים נחשבת לטהורה יותר מסתם ביצוע?
תשובתי: מפני שהשאלה הזאת נובעת מתוך ה"נקודה שבלב", מתוך הרצון הפנימי ביותר שיש לאדם. כל מה שנברא על ידי הבורא זה רצון, ובכל אחד מאיתנו יש חלק מתוך הרצון הגדול הזה. הנקודה הפנימית ביותר של הרצון הזה היא נקודת האמת, השאלה "בשביל מה אני חי?". את זה אני צריך לגלות.
אם אדם שואל בשביל מה הוא חי, זה סימן שבתוך ליבו נמצאות כל ארבע דרגות הרצון. והדרגה הרביעית האחרונה רוצה לגלות את ה"כתר": לברר מי מנהל אותי, מדוע ובשביל מה ומה קורה בכלל? אני רוצה לברר האם בכלל כדאי לי לחיות? מפני שאם אני לא אגלה את אותו ה"כתר", את הסיבה, אז שום מילויים אחרים שאני יכול לקבל לא יספקו אותי. ואף על פי שאני עדיין מתבלבל ופונה למטרות אחרות, אבל העיקר בשבילי זה לגלות את הסיבה ואת התוצאה של כל זה.
אני רוצה לקבל תשובה כנה וישירה: האם לחיים האלה יש תכלית או לא? ואם אין, אז כל פיצוי אחר רק מחמיר את הייאוש שלי, כי אני לא צריך את כל זה.
אם אדם מגיע לשאלה כזאת, זאת אומרת, שהוא שואל מתוך נקודת ה"מלכות" על נקודת ה"כתר", כי חייב לגלות אותו! כלומר, הוא כבר בשל לגילוי הבורא, לדבקות, והאחרים עדיין לא. עליהם בינתיים להמתין, לקבל דרכנו הארה שתזרז את התפתחותם. אם הם יצטרפו אלינו, אנחנו נוכל לדאוג להם. הכול תלוי ברצון של האדם, וצריך לחכות שהוא יבשיל, כי חל איסור על אכילת פרי בוסר.
מתוך שיעור על "הקדמה לתלמוד עשר הספירות", 26.11.2012
|
להשאיר תגובה | שלח לחבר
| הדפס
|
שייך לקטגוריה: התפתחות רוחנית, שיעור הקבלה היומי |
התקבלה שיחה - משמעות החיים של לייטמן
קליפ - שיחת ועידה ביני לבין ולאדק זנקובסקי. משמעות החיים של לייטמן (25.12.2011)
|
להשאיר תגובה | שלח לחבר
| הדפס
|
שייך לקטגוריה: ראיונות, פגישות |
התקבלה שיחה - קולנוע
קליפ - שיחת ועידה ביני לבין ולאדק זנקובסקי. קולנוע (12.02.2012)
|
להשאיר תגובה | שלח לחבר
| הדפס
|
שייך לקטגוריה: ראיונות, פגישות |
התקבלה שיחה - משמעות ההפצה
קליפ - שיחת ועידה ביני לבין ולאדק זנקובסקי. משמעות ההפצה (15.01.2012)
|
להשאיר תגובה | שלח לחבר
| הדפס
|
שייך לקטגוריה: הפצה, ראיונות, פגישות, שאלות ותשובות |
לגלות את שיטת ההצלה
שאלה: התפרסמו נתונים על מצבם הפסיכולוגי של מתבגרים וצעירים מעל גיל 20. 18.5% הם בעלי נטייה להתאבדות. איך צריך להגיב על זה?
תשובתי: מערכת החינוך לא מחנכת, אלא רק מלמדת, מערכת הבריאות לא דואגת לחולים, אלא למכירת תרופות וכולי. האגואיזם שלנו התפתח והפך לגידול סרטני שהורג את האנושות. לבני האדם אין תשובה על השאלה על משמעות והסיבה לייסורים, ובכלל על משמעות החיים. בעבר האגו הקטן והדת הרגיעו בעולם הזה ונתנו תקווה לעולם הבא.
האגו המפותח והדת אינם מרגיעים, הם מיצו את עצמם וסיימו את חייהם, האדם אינו רוצה רק לשמוע ולהאמין, אלא גם לראות ולהרגיש.
את זה מאפשרת רק חכמת הקבלה, השיטה לגילוי הכוח העליון של הטבע (של הבורא), את מטרותיו, תוכניותיו והנהגתו, עוד בחיים האלה של האדם בעולם הזה. חייבים כמה שיותר מהר לגלות את השיטה הזאת לעולם, ואז לא רק ההתאבדויות, אלא גם כל היחס של האדם כלפי קיומו, ישתנה לחיובי והגיוני. אין פתרון אחר למשבר ולהתגלויותיו הפרטיות!
ידיעות קודמות בנושא:
שיטה שמובילה אל האור
המושג הכולל "הטבע"
מוטציות חולניות של האגואיזם
|
להשאיר תגובה | שלח לחבר
| הדפס
|
שייך לקטגוריה: המשבר ופתרונו, הפצה, חינוך, ילדים, פוסטים נבחרים, שאלות ותשובות |
חשיכה כאורה יאיר
בעל הסולם, "הקדמה לתלמוד עשר הספירות", אות קל"ח: "אמנם תדע, שאע"פ, שהמרחק שבין לבושי התורה שבעוה"ז, עד הלבושים שבעולם האצילות, הוא לאין ערוך..."
"לבושי התורה", הן התמונות שאותן האדם מתאר לעצמו. למעשה, אין שום לבושים, אלא יש רק אור וכלי, שמהווים את המציאות שלו על רקע האור במידת ההשתוות עמו. אור, זה השפעה חלוטה והרגשת הכלי תלויה עד כמה שהוא תואם לה.
זה נקרא "לבושי תורה", כיסויים, שמסתירים את האור מהכלי מהאדם. אז וודאי, ברמת העולם שלנו שבה שהאדם מקולקל לגמרי, המסכים המסתירים האלה הופכים להסתרה הכי גדולה.
"עם כ"ז, התורה עצמה, כלומר, המאור שבתוך הלבושים, אין בו שום שינוי כל שהוא, בין תורה דאצילות לתורה דעוה"ז."
אור האין סוף נמצא במנוחה מוחלטת, הוא מאיר בכל מקום, אך בהתאם לדרגת ה"אדם" הוא עובר דרך הלבושים שנועדו לעזור לו - האדם רוכש אותם, מכסה את האגו שלו ובזה מגלה את האור, בכך שמשנה את סוג הלבושים מלבושים מסתירים ללבושים מגלים.
"שההסתר, אחר תיקונו בעת הגילוי, נעשה לגילוי, כמו פתילה לאור הנאחז בה, כנ"ל. וכל שההסתר הוא גדול ביותר, דרכו בעת תיקונו, שיתגלה ויאחז בו האור הגדול ביותר.
הרי, שכל אלו הלבושים הגסים, שהתורה התלבשה בהם בעוה"ז, אינם כלל שום פחיתות ערך, כלפי המאור המתלבש בה, אלא עוד להיפך, כמבואר."
נסמן את האור בצבע אדום, ואת הלבושים בצבע כחול (בציור). ככל שיורדים יותר נמוך במדרגות העולמות אצילות, בריאה, יצירה ועשיה (אבי"ע), כך יש יותר הרבה לבושים. אור אין סוף הוא קבוע, הכול תלוי היכן האדם המקבל נמצא, אז וודאי שהלבושים הכי גדולים הם של עולם העשיה, ובסופו של דבר הם מגלים לו את האור הגדול ביותר. זה נקרא "ערך הפוך בין אורות וכלים".
שאלה: מה הם בדיוק הלבושים האלה?
תשובתי: המסכים המסתירים. ברוחניות פועל חוק של השתוות הצורה: אם יש לך פוטנציאל שלילי מסוים (-), אז האור צריך להתייצב מולך עם אותו המינוס, כדי שביניכם ישמר השוויון (=). אחרת אתה פשוט לא תוכל לחיות.
האור חייב להקטין את עצמו עד לדרגה שלך, ולשֵם כך קיימת מערכת העולמות (העלמות), כלומר, ההסתרות - האור נחלש עד לכזאת מידה שאתה יכול לסבול אותו.
שאלה: מה בדיוק הופך לבושים מסתירים ללבושים מגלים?
תשובתי: האדם. בעלותו למעלה מהדעת, הוא מחליט ליצור לבוש ומבקש אותו כדי להסתיר את האגו שלו, ובעצמו להיות מעליו בדרגת ההשפעה. בזה האדם רוכש "מסך" ועובד מעליו.
כך האש נמשכת לפתילה: עומק הרצונות, העביות, הריחוק מהבורא והמאמצים של האדם הופכים לאור. אין אור בפני עצמו. היגיעה פלוס העביות של הרצון מדליק את החושך הזה שמתחיל להאיר. ללא ה"פתילה" שלנו אין אש, כי האש הרי לא יכולה לדלוק על ריק, היא זקוקה לחומר דלק, והוא יאיר כאורה.
שאלה: מה נדרש לשֵם כך?
תשובתי: לקבל על עצמך את ההסתרה כעזרה הגדולה ביותר, שמאפשרת לך להתקדם בהדרגה ולהתקרב למשפיע.
מתוך שיעור על "הקדמה לתלמוד עשר הספירות", 20.05.2012
ידיעות קודמות בנושא:
מרכז הקבוצה זה מקום התיקון
עריסה לתינוקות רוחניים
בחושך כמו באור
|
להשאיר תגובה | שלח לחבר
| הדפס
|
שייך לקטגוריה: שאלות ותשובות, שיעור הקבלה היומי |
כיצד להישמר מהקליפות?
שאלה: כיצד להישמר מה"קליפות" של "קו ימין" ו"קו שמאל"?
תשובתי: זו שאלה למתקדמים מאוד. "קליפה" זה רצון אגואיסטי שניזון מהקדושה. אענה בקצרה (אם אתם מוכנים, תבינו):
בעת המילוי מאיימת "קליפת ישמעאל", קליפת האהבה. בעת החיסרון, מאיימת "קליפת עשיו", קליפת היראה.
אם מחזיקים במידת האהבה, אפילו יחד עם האמונה בבורא, אפילו בחיסרון כדאי לפחד מ"קליפת ישמעאל".
אם מחזיקים במידת היראה, אפילו בעת החיסרון, כדאי לפחד מ"קליפת עשיו".
הפיתרון: תתמלא עד כמה שאתה יכול במידת היראה, כשאתה עובד בצורה אקטיבית עם האגו ומתמלא על חשבונו, ובכך תינצל משתי הקליפות.
ידיעות קודמות בנושא:
הרע משרת את הטוב
האדישות גרועה מהשנאה
כיצד להפוך אויבים לחברים
|
להשאיר תגובה | שלח לחבר
| הדפס
|
שייך לקטגוריה: התפתחות רוחנית, שאלות ותשובות |
מאחורי המגן הבטוח של אמא
שאלה: מה זה התפשטות של תכונות ה"בינה" למטה, שעוזרת לתחתונים?
תשובתי: "בינה" מתפשטת למטה ומשנה את התכונות שלנו, בכך שנותנת לנו אפשרות להרגיש את "אור החסדים", את ההשפעה.
השפעתה של "בינה" מספקת לאדם הגנה, כיסוי, מגן, כמו אמא שמגנה על הילד. כשהתינוק נמצא על הידיים של אמא, אף אחד לא יכול להזיק לו, הודות ל"אור החסדים" שלה, שמבריח את כוחות הטומאה, את הקליפות.
הכוחות האגואיסטיים נסוגים בפני "אור החסדים", הם מפחדים מאמא. כי היא מאירה אור של השפעה, שמנוגד להם לגמרי והם אינם מסוגלים להבין אותו ולהיות על ידו.
תנסו לעצור אדם ברחוב ולהגיד לו שהוא חייב לאהוב את הזולת. אתם מתארים לעצמכם איזו תגובה שלילית תהיה, כי זה הרי הדבר השנוא והדוחה ביותר עבור האדם. בדרך כזאת "בינה" מספקת לנו הגנה.
האם אינכם רואים, איך העולם הרוחני שומר על עצמו מאיתנו האגואיסטים? אם אתה באמת רוצה רוחניות אז בבקשה, תבוא להשפיע! אבל אתה רוצה לקבל את הרוחניות, ואלה מושגים לא תואמים. רוחניות זאת השפעה.
לכן, עד שלא נהיה מוכנים, היא מגנה על עצמה מאיתנו על ידי מגן. אפילו איננו יכולים להתקרב לעולם הרוחני כי הוא דוחה אותנו, כמו מגנט. בשביל מה לי להתקרב לדבר כזה, אם אין לי מכך שום תועלת, אלא רק הפסדים. איך אני יכול להתקרב למשהו שמסמל מוות עבור האגו שלי?
לכן אמא, בכך שמתפשטת ב"פרצוף" התחתון, נותנת לו כיסוי על כל הכלים שלו, ובכך מבטיחה שהם יישארו בקדושה. הכוונות על מנת לקבל אינן יכולות להתעורר בכזה מקום, בכזה מגן שמגינה האמא עלינו.
ואחר כך מתגלה היופי של אמא, ה"חכמה", והיא הופכת למושכת, כמו אישה, כלה, אחות. אולם זה כבר בתנאי שבתוך ה"בינה" מתגלה ה"חכמה". "בינה" עצמה אינה מושכת, אלא רק מספקת הגנה.
מתוך שיעור על תלמוד עשר הספירות, 23.04.2012
ידיעות קודמות בנושא:
אין מקום מוגן ובטוח יותר מהידיים של אמא
הייסורים של אימא בינה
המגן שמגן על האדם
|
להשאיר תגובה | שלח לחבר
| הדפס
|
שייך לקטגוריה: התפתחות רוחנית, שיעור הקבלה היומי |
חיפוש רוחני
שאלה: בעולם ישנם אנשים שהולכים אחר דרישת ליבם. הם נכנסים לתוך מטרתם עם כל הראש וחיים רק אותה. האם לאנשים כאלו יש איבר חישה רוחני והאם הם זקוקים לקבלה?
תשובתי: הקבלה הופיעה בבבל העתיקה, כשהתגלה שם משבר הדומה לזה של היום, והאנשים איבדו את ציון הדרך בחיים. הם לפתע הרגישו שהאגו כובל אותם בתוך הקיום הבהמי. ואז הם גילו את השיטה הזו של השגת הכוח העליון.
רק אותם האנשים שמרגישים את עצמם במשבר פנימי עמוק ושמופיעה בהם השאלה על משמעות החיים, זקוקים לקבלה.
למעשה, השאלה על משמעות החיים מופיעה אצל אנשים רבים מסיבות שונות. אם לדוגמה אני הפסדתי בקלפים או בבורסה, או שקרה לי משהו, אני גם חושב על משמעות החיים. אך השאלה הזו מופיעה בי מתוך חיסרון, מכך שאני סובל מאיזו אבדה בעולם שלנו. במקרה כזה האנשים לא שואפים מעלה, זה לא מעניין אותם.
צריך להבין בצורה ברורה אילו אנשים מגיעים אלינו. אתה יכול לברר את זה אצל כל פסיכולוג או אפילו באופן עצמאי.
נניח, שיש לאדם את הכול: מכונית, בית, משפחה, עבודה. אם הוא איבד משהו בחיים האלה (מינוס), אז הוא גם שואל על משמעות החיים: "בשביל מה אני אחיה, אם איבדתי את זה?" אך זו אינה שאיפה להגיע למעלה, קדימה. אם אתה עכשיו במקום המינוס הזה נותן לו פלוס, זה יספק אותו.
אנשים כאלה לא זקוקים למשהו רוחני, למשהו עליון. בהם לא מדבר האדם, שנמצא למעלה מהבהמה, אלא מדברת בהם הדרגה הבהמית הרגילה: השמש מאירה, הדשא צומח – טוב לחיות על כדור הארץ.
עבור אדם ששואל את עצמו על משמעות החיים כל זה כאילו מפסיק להתקיים. כל זה לא שווה כלום, אין לכך משמעות מיוחדת, כיוון שהכול מתחיל ונגמר. החיים עצמם לא נותנים שום דבר קונקרטי, הם לא מלאים בשום ערך מיוחד אלא רק בכך שאני מקבל וכלום לא קורה יותר, אני חי בסופו של דבר כבהמה.
אדם שחושב בצורה כזאת ומתחיל לשאול על משמעות החיים, שואל כבר על משהו אחר, על מה שמכוון למעלה, למעלה מקיומו הבהמי, הוא שואל: "מדוע אני מוגבל בשנות החיים שלי, ביכולותיי, בחיסרון שלא נותן לי מנוחה. ומה למעלה מהחיסרון הזה, בשביל מה בכלל כל זה?" ותלוי ברמה שבה הוא שואל את שאלתו, האם הוא מגיע למיסטיקות או למשהו אחר.
כל הזמן מתרחשת בנו התפתחות הרצון, כלומר, התפתחות השאלה על משמעות החיים לפי חמש דרגות הרצון: שורש, א', ב', ג', ד'
אם האדם נמצא בדרגה הקודמת להתפתחות, הוא מסתפק בפילוסופיות שונות. אם הוא נמצא בדרגה הבאה הוא מתעניין בפסיכולוגיה. אנשים כאלה פעמים רבות נעשים למשוררים, סופרים, פילוסופים או פסיכולוגים.
קיימת דרגת התפתחות כאשר האדם נמשך כבר לאיזה שהם מעשים, לפרקטיקות פסיכולוגיות שונות: אנחנו נרקוד בצורה כזו או נשב בתנוחת לוטוס, ננשום או לא ננשום, כלומר, כביכול דרך הגוף אנחנו נתחיל להשיג את הישות העליונה.
גם זה שייך לחיפוש. אם האדם נמצא בדרגה כזאת, הוא יעשה יוגה או יעסוק בתרגולים שונים אחרים, וזה יספק אותו. אתה לא תוכל להוכיח לו כלום. זו דרגת הידיעות, ההשגות, הרגשות שלו, אותה דרגת השאלה שמופיעה בו עכשיו. לכאן משתייכות בחלקן גם הדתות השונות. הן נועדו להרגיע את האדם, לתת לו תקווה.
בדרגת ההתפתחות הבאה, האדם כבר לא יכול להסתפק בתרגילים פיזיים שונים, בתרגילי נשימה וכו'. הוא מרגיש שזה לא נותן לו כלום. הרי כל זה גוף ששואף להרגשה של נוחות. ומה אם אני אעסוק במדיטציה. והוא מתחיל לעשות מדיטציה דרך איזה שהן אותיות או דימויים. זה כבר משהו יותר מופשט, אך גם לא יוצא מגבולות הפסיכולוגיה שלו.
ובדרגת ההתפתחות האחרונה מופיעה באדם השאלה: "האם קיים משהו מחוצה לי, אם אני מבטל את עצמי בצורה מוחלטת? האם ישנה שיטה כזו שתעזור לי להתפטר מה"אני" הנוכחי שלי? אני רוצה לתפוס את העולם מחוצה לי". אנשים כאלה כבר באים אלינו.
מה זאת אומרת "מחוצה לי"? זו תפיסת עולם לא בתוך עצמי, לא דרך חמשת החושים: הראייה, השמיעה, הריח, הטעם, המישוש, שנכנסים לתוכנו, מתחברים ואנחנו מרגישים את העולם בתוכנו לפי תוכנית מסוימת שקיימת בנו.
במסך שממוקם בחלק האחורי של המוח, הסכום של כל התפיסות האלה מצייר לנו את תמונת העולם בפרופורציה מסוימת: 90% ומעלה אנחנו מקבלים דרך הראייה, 7-8% מקבלים דרך השמיעה, כל השאר - דרך הריח, המישוש, הטעם. זהו!
כלומר, מתחלפת בי התוכנית, מתחלפים הרצונות ואני בהתאם לזה מקבל הרגשה של עולם אחר. הוא כאילו נע, הוא עושה בי משהו. וכיצד אני יכול לצאת מעצמי ולהתחיל להרגיש את המציאות בצורה המלאה?
המחקרים המדעיים האחרונים מדברים על כך שסביבנו קיים רק שדה, כוח, ולא יותר מזה. רק כוח אחד ושום דבר מלבדו.
לכן, מה שמופיע בי, בתוכי, מה שאנחנו חוקרים עכשיו, אני צריך לתאר לעצמי כקשר עם הכוח הזה. אין לי אפשרות לצאת ממנו, רק דרך אותן התפיסות שאני מקבל.
זאת אומרת, אני צריך כל הזמן לברר שכל מה שמגיע אליי, גם הפלוס וגם המינוס – הכול מגיע מכוח אחד. אם אני, באופן כזה כל הזמן מתכוון בכיוונו, אז אפילו דרך התפיסה הנוכחית שלי אני מתחיל להתכוונן אליו ולהרגיש אותו יותר ויותר. ובאופן כזה, כשאני מקבל בתוכי איבר חישה נוסף, אני מתחיל להרגיש את הכוח הזה עצמו.
אני מתחיל לצאת אליו, ודווקא דרך ההשפעות המנוגדות שלו עליי, אני מתחיל להרגיש את הנצחיות והשלמות שלו. הוא בכוונה מבלבל אותי, דוחף לי כל מיני תקריות לא נעימות כדי שאני דרכן בכל זאת אאחוז בו. כך אני מעלה את עצמי מעל הבהמה שלי.
בדרגת ה"חי" נותנים לי בכוונה הרגשה של השפעות שליליות שונות, כדי שאתעלה מעליהן וארגיש את הכוח הזה. בזה טמונה כל השיטה. והקבוצה, הלימוד, ההפצה וכל השאר – הם רק עזר להשגת המטרה.
מתוך שיעור מס' 3 של הכנס בליטא, 24.03.12
ידיעות קודמות בנושא:
בואו נכיר את הבורא!
הרצון החדש
מקורם הרוחני של החלוצים
|
להשאיר תגובה | שלח לחבר
| הדפס
|
שייך לקטגוריה: הפצה, התפתחות רוחנית, כנסים |
"נקודה שבלב" שלא הבשילה
שאלה: לרובנו יש אנשים קרובים שבינתיים לא הופיע בהם הרצון לרוחניות. אך הם יקרים לנו ואנחנו רוצים לפטור אותם מהייסורים. האם כדאי לנסות לעורר בהם את הנקודה הרוחנית?
תשובתי: באמת, לכל אחד מאיתנו יש הרבה קרובים ומכרים, שהיינו רוצים להסביר להם במה אנחנו עוסקים. יכול להיות שזה יעזור להם. לפחות זה יכול להבהיר ולהאיר את חייהם, כדי שהם יקבלו באופן שונה את אי הנעימויות והבעיות שלהם. אך אנחנו יודעים שקשה מאוד להסביר להם את זה, ככלל אין הם יכולים לתפוס את זה. מדוע?
השיטה שלנו, זו שיטה של אנשים שאצלם מתעוררת ההשתוקקות למטרת הבריאה, שמכונה, "נקודה שבלב". היא קיימת אצל כל בני האדם.
המקובלים מתחילים להופיע מהמקובל הראשון, "אדם". עד ל"אדם" במשך אלפי שנים היו קיימים הרבה דורות של בני אדם, אך ה"נקודה שבלב" לא התעוררה אצלם. "אדם" היה הבן אדם הראשון בעולם שלנו, שבו התעוררה ה"נקודה שבלב". ומאז כך זה נמשך. בעבר, בכל דור, היא התעוררה לכמות קטנה מאוד של בני אדם.
כשהנשמה, הרצון הפנימי של האדם מבשיל, הוא מתחיל לשאול, כמו ששואלים היום הרבה אנשים בעולם: "מה הטעם בחיי? בשביל מה אני צריך את החיים האלה? אולי בכלל עדיף לי לגמור עם כל זה? בשביל מה כדאי לחיות?".
שאלות כאלה על משמעות החיים מופיעות אצל כל בני האדם, אך לכל אחד בדרגה שונה. כל אדם, במיוחד בילדות, שאל את עצמו: "למה אני חי? בשביל מה?". אחר כך חיי היום יום מכבים בנו את השאלות האלה ואנחנו מפסיקים לחשוב על זה.
אך בימינו אנחנו רואים, שהשאלה הזאת על משמעות החיים, הודות למשברים וכל מיני בעיות, הופכת לנחלתם של מיליוני בני אדם ברחבי העולם. אך בינתיים האדם מסתפק בשאלה: "איך אני יכול להיפטר מהייסורים?" כיצד אפשר לברוח מהם, ולא כיצד להשתוקק קדימה.
בכל אופן, אנחנו רואים, שקיימים כבר מיליוני אנשים עם "נקודה שבלב". תראו כמה חברים יש לנו בכל העולם וכמה יש עוד כאלה, שאנחנו לא יודעים עליהם, שרואים אותנו, לומדים יחד איתנו. בינתיים אין להם רצון ממשי, אין להם את הצורך לבוא איתנו במגע. לכן אנחנו צריכים להתייחס לכולם בזהירות רבה, לא ללחוץ, להשתדל לתת להם את הספרים שלנו שמתאימים להם.
אני חושב, שההתפתחות של השיטה שלנו, אותם החומרים שאנחנו יוצרים עבור ה- 99%, ימשכו בהדרגה את האנשים קדימה ויעזרו להם לגלות בתוכם את ה"נקודה שבלב", לפחות לעוד כמה מיליוני בני אדם. ואחרים ילכו קדימה, מפני שהם יצטרכו לברוח לאן שהוא מהייסורים.
אני סבור, שאתה צריך למצוא חומרים מעניינים ולתת להם מדי פעם. ולא כל כך כדאי לדבר, עדיף לא לדבר. השכנוע הטוב ביותר זה משהו מודפס, נסה לפעול באופן כזה!
אני אישית לא מתאר לעצמי כיצד אפשר לדבר עם אנשים שאין להם שום דרישות. מדוע לכפות עליהם משהו? אתה צריך לומר לאדם את מה שהוא היה רוצה לשמוע.
מתוך שיעור מס' 1 מהכנס בליטא, 23.03.2012
ידיעות קודמות בנושא:
להצדיק את הפרוטקציה של הבורא
הרצון החדש
להתכוונן למיקוד אחר
|
להשאיר תגובה | שלח לחבר
| הדפס
|
שייך לקטגוריה: הפצה, כנסים, פוסטים נבחרים |
האוויר האביבי של החרות
שאלה: השבת הקרבה נקראת לפי המסורת "שבת הגדול", היא מקדימה את חג הפסח, חג החרות. מה הייחודיות של העבודה הרוחנית שנעשית בשבת הזאת?
תשובתי: השבת הזאת מכונה "גדולה", משום שנוכח בה אור נוסף. ושבת גדולה כזאת בעבודה הרוחנית אינה מגיעה לאדם בהתאם ללוח השנה שעל הקיר, היא יכולה להתרחש בכל ימות השנה. אבל בכל זאת, קיים קשר בין הענף הגשמי והשורש הרוחני, והשבת הקרובה היא מיוחדת במשהו, כי פועל כוח נוסף שמסוגל לעורר את האדם ליציאה מהגלות, שלה מוקדש חג הפסח. הזמן הזה הוא מיוחד ומכוון לעבודה הפנימית.
אפילו שההשפעה הזאת נעשית בדרגת ה"דומם", אבל אנחנו מגיבים גם על השפעה כזאת. זה מורגש בכל תחומי החיים, אפילו הטבע כולו מתעורר, האביב הגיע!
מתוך שיעור על מאמר מספר "שמעתי", 30.03.2012
ידיעות קודמות בנושא:
התעוררות מלמעלה
השבת היא גמר התיקון
שנחיה!
|
תגובה אחת | שלח לחבר
| הדפס
|
שייך לקטגוריה: התפתחות רוחנית, חגים ומועדים, שיעור הקבלה היומי |
בדמדומים הרע הופך לבלתי ניתן להבחנה
שאלה: מה הכוונה לערפול בין הטוב והרע בעבודה הפנימית?
תשובתי: הכול מוערך ביחס לאדם המשיג, המברר והבודק, המרגיש. הערפול בין הטוב והרע מסמל שהאדם אינו יכול להבדיל ולהפריד בין הדברים, הוא כאילו בדמדומים, בעת בין ערביים, כאילו הכול מתערבב, הוא אינו מבחין בין יום ולילה והאם הוא רואה או לא. במידה שאני יכול לזהות את פניו של החבר ממרחק של "ד' אמות", לפי הסימן הזה בודקים האם כבר הגיע הערב או שעדיין אור היום.
ערב, זה כאשר ממרחק של "ד' אמות" (ד' בחינות) איני מזהה פרצוף מוכר. כלומר, מהמדרגה שלי איני מסוגל להבדיל בין הטוב לרע, וזה אומר שאני נכנס למצב של "ערב".
ואם בוודאות אני עלול לטעות, זה אומר, שהגיע ה"לילה" ואני נמצא בחושך גמור.
מתוך שיעור על "תלמוד עשר הספירות", 19.03.2012
ידיעות קודמות בנושא:
על תועלת הספקות
היכן שהכול קודר ולא מובן
ספקות בין הערביים
|
להשאיר תגובה | שלח לחבר
| הדפס
|
שייך לקטגוריה: התפתחות רוחנית, שיעור הקבלה היומי |
לקריאת כל התגובות
קבלת עדכונים בדוא"ל
עדכוני rss
רדיו קבלה
הבלוגים שלי
הבלוג בסלולר