האם אפשר להתגונן מהבורא?
הכנס בניו-ג'רזי, שיעור מס' 3
הבורא מתגלה ככוח אחד שפועל בכל המציאות שלנו, גם בתוך האדם וגם מחוצה לו. זה משאיר לנו, לאלה שכבר התעוררה אצלם ה"נקודה שבלב", נקודת בחירה אחת שממנה אנחנו יכולים לחקור ולהבין את הבורא שפועל עלינו וסוגר עלינו מכל הכיוונים. וכל שאר בני האדם שחושבים שהם עצמאיים, פשוט אינם שמים לב לכך שכל צעד שלהם, כל מחשבה, כל מילה, כל פעולה, הם נפעלים על ידי הטבע או הבורא, שזה היינו הך.
כשאנחנו חושבים על משמעות החיים, על הסיבה, המקור, השאלות שלנו נובעות מכך שאנחנו לא מרוצים מהחיים שלנו. כך הבורא מעורר אותנו, דוחף אותנו לחיפוש. ולכן ב"הקדמה לתלמוד עשר הספירות", אות מ"ב, בעל הסולם כותב, שהסיבה לכל הסבל שלנו בעולם הזה, זה חוסר ההבנה שלנו את ההשגחה העליונה. – "ואומר לך, שהסיבה המקורית ההיא, אינה אחרת, אלא מיעוט ההבנה שלנו, בהשגחתו ית' על בריותיו, שאין אנו מבינים אותו יתברך, כראוי".
אנחנו לא מבינים את הבורא. והמכות מגיעות כדי לעורר אותנו לחפש אותו, לגלות אותו, לראות בו את היחיד שפועל עלינו. בצורה כזאת אנחנו עולים לאותה הרמה ששם הוא מתגלה לנו, איפה שהוא שולט בכל המציאות.
מנקודת המבט הזאת אנחנו מתחילים להבין מה הוא עושה. לפנינו נפתחת כל ההיסטוריה, כל ה"מפה", כל התהליך, שעובר כל אחד מאיתנו במשך גלגולים רבים. אנחנו רואים מהיכן ולאן אנחנו הולכים, למה הכול מסודר דווקא בצורה כזאת. הכול נפתח לפנינו, ועל אף שאנחנו יכולים להצביע על העבר, ההווה והעתיד, בתוך ההרגשה שלנו זה אותו הדבר. אנחנו כאילו מסתכלים על תמונת המציאות שנפרסת לפנינו כדי לגדל אותנו ולהביא להרגשה מלאה של הבורא.
אם האדם מגלה יחס כזה כלפי כל מה שקורה איתו, אם הוא מבין שהכול מגיע מהכוח היחיד בשביל שהוא יגלה, יבין, ירגיש אותו, שיוכל לראות כמוהו את כל המציאות, אז הוא מתייחס לכל המקרים של החיים שלו כבר בצורה מעשית, לא מערבב שום דבר אישי להרגשות שמגיעות. מה שחשוב לו זה משהו אחר, להבין בצורה נכונה מדוע בורא שולח לו מצבים כאלה או אחרים ומה התועלת בהם.
בעל הסולם כותב במאמר "אין עוד מלבדו", בספר "שמעתי", שאין שום כוח אחר חוץ מהבורא. אבל בינתיים האדם רואה כוחות שונים, הפוכים: יש כוחות שמאיימים עליו, כוחות שתומכים בו, הראשונים זה החברים, השניים זה האויבים.
בכלל, כל מה שמתרחש מסביב מתחלק בשבילי לטוב ורע. אני כאילו נמצא בין כוח הטוב לבין כוח הרע, כך הם נראים בתוך הדמיון שלי.
אבל אני חייב לדעת שהכול מגיע מהכוח האחד, שבכוונה מראה לי שני צדדים ורוצה להשפיע עלינו באמצעות שתי צורות הפוכות: כוח הדוחה וכוח המושך. זה כבר לא טוב ורע בתוך ההרגשה המיידית שלי, אם אני מתעלה מעליה ומבין שכוח הדחייה גם יכול לעורר אותי לחיבור, הרי אני שואל את עצמי על הסיבות של הדחייה ואוסף את הכוחות כדי להתנגד לו. וכוח ה"טוב", להיפך, יכול לבלבל, להחליש, לדחות אותי מתוך הרצון שדורש חיבור, להתקדם ולשמור על הכוונה הפנימית.
בצורה כזאת אני יכול למדוד את ההשפעה של הבורא לפי ההרגשות הטובות והרעות שמגיעות, או בהתאם להבנה של איזה תפקיד הוא משחק, דוחה או מקרב. ושתי המידות האלה יכולות להיות הפוכות זו מזו.
ובסוף, הבורא משפיע באמצעות ארבעת הכוחות האלו כדי לבלבל אותנו, כדי שאנחנו לא נבין היכן אנחנו נמצאים ומה קורה איתנו, כמו ילד מבולבל שהלך לאיבוד. ואז אנחנו, כמו ילדים, זקוקים למבוגר, לעליון. אנחנו צריכים את העזרה שלו, אנחנו רוצים לתפוס אותו ביד, לגלות אותו, להכריח אותו שידאג לנו, מכיוון שאחרת אנחנו מרגישים את עצמנו אבודים. וזה בעצם המצב הכי טוב.
כאן יש צורך בסביבה טובה ונכונה, כדי שאנחנו לא נברח, לא נצא מחוץ למסלול בגלל הבלבול, לא נתחיל לחפש שיטות אחרות שמאפשרות למצוא רוגע וביטחון. אין צורך באמצעים כאלה, אלא מגיעים לבורא בצורה אחרת: האדם נשאר מבולבל, חסר אונים, לא מבין מה קורה, ובכל זאת, לא עוזב. רק דרך כזאת מביאה אותו לצעקה הנכונה, כשהוא דורש מהבורא להתגלות ולדאוג לו. ואז הוא באמת מגלה שאין עוד מלבדו, שכוח אחד בנה לו את כל המצבים האלה. בדיוק כך אנחנו עושים לפעמים עם הילדים שלנו, כדי שהם ירגישו את הצורך בנו.
הכוח היחיד הזה שולט בכל המציאות שהוא ברא. הוא ברא אותה כדי שאנחנו נסתבך בנפתולי העולם הזה, ועל ידי זה נתקרב עליו, נזדקק לו. הוא משפיע עלינו דרך גילוי והסתר, שבאמצעותם כל הבריאה מתקדמת בחזרה אל הכוח הזה: קודם האדם ואחריו הטבע הדומם, הצומח והחי. כולם נכללים בתוך האדם וכולם מגיעים לאותו השורש האחד שממנו יצאנו.
מי שזוכה לגילוי, מייד רואה את העתיד של האנושות כולה. היא בעצמה עוד לא הגיעה לזה, אבל מהשורש רואים הכול. כאשר אני נוסע בכביש, אני לא רואה מה מחכה לי בעוד כמה מאות קילומטרים, אבל מהלוויין אפשר לראות את רשת הכבישים בצורה יוצאת מן הכלל. צריך רק לעלות והכול נפרס לפניי.
מהגובה של העלייה הזו תלוי הקשר שלי עם העתיד, עד כדי כך, שאם אני דבוק לחלוטין בבורא, אז העתיד וההווה בשבילי הם אותו הדבר. אני מרגיש את המצבים שצריך לעבור, וגם את המצב הסופי, וכך מתקדם קדימה.
ואז אני מגלה שכל ההסתרות נועדו רק כדי לגלות את הבורא. הוא בכוונה מסתיר את עצמו בכל מיני המצבים, מאחורי מעשים רעים, פעולות או מצבים מפחידים, מאחורי בלבולים גדולים, כדי שאני אחזיק בו ולא אעזוב, כמו ילד, שבשבילו יד האב מסמלת הגנה מכל הצרות. כך גם אנחנו צריכים לתאר לעצמנו את היחסים עם הבורא.
ואז, כשאנחנו מתאחדים איתו, אנחנו מגיעים ל"עיבור". אנחנו רוצים להיות בו קודם כל מתוך הפחד, מתוך הרצון להסתתר, להתחבא. ואחרי שנגדל בו קצת, הוא מתחיל ללמד אותנו את החכמה שלו, את הידע שלו, איך הוא מממש ומבצע פעולות.
כך אנחנו גדלים במשך תשעה חודשים של ה"עיבור" הרוחני, (תשעה ירחי הלידה הרוחניים), עד שנולדים לעולם. ואז עוברים למצבים שנקראים "יניקה", "קטנות" ו"גדלות", זה כאשר אנחנו כבר מבינים, מרגישים את כל הבריאה מתחילתה ועד סופה. אנחנו עוד לא גילינו אותה, אך עומדים לגלות.
והגילוי הזה בא רק מתוך חוסר אונים. אחרת, מתוך הרצון האגואיסטי שלנו, אנחנו לעולם לא נרצה להתקרב אל הבורא. להיפך, אנחנו יוצרים לעצמנו כאלה תנאים, כדי לרוב להסתתר מהכוח העליון. כל מה שאנחנו עושים בחיים נועד כדי להגן עלינו מהבורא. בית, כסף, ביטוח, פנסיה, מערכת בריאות – כך אנחנו יוצרים לעצמנו עטיפה כדי שלא נהיה זקוקים לאף אחד. כן, אנחנו צריכים את הרשויות המקומיות, המדינה, האנושות, אך לא את הכוח העליון. הודות למערכות כאלה אנחנו עזבנו את הדתות, מפני שלא מרגישים יותר צורך בהן, האדם כבר לא מרגיש את עצמו כל כך חלש כדי להתפלל למישהו, להיות תלוי במישהו.
מה עושה הבורא? שולח לנו צרות. ואחרי שבנינו את העולם כל כך חזק, נוח ובטוח, בתקווה של שגשוג אין סופי, אנחנו פתאום רואים שהכול מתפרק, שאין שום דבר בטוח, שלא רק מחר, אלא גם הרגע הבא מוטלים בספק. הבורא מעורר את הכוחות השליליים האלה דרך טרור, מגיפות, אסונות טבע, משבר במשפחה, בחברה, בכלכלה...
כל זה בשביל שאנחנו נסמוך פחות על כוחותינו ונרגיש יותר את חולשתנו. מתברר, שאין לנו שליטה על חיינו. ואם אנחנו מתחילים לגלות את הכוח העליון, אז ממלאים על ידו את כל החסרונות שלנו. ואז גם החיים הגשמיים שלנו מסתדרים, כי אנחנו כבר לא זקוקים לגירויים שליליים אם אנחנו מעלים בעינינו את הכוח הטוב ומשתוקקים אליו.
לכן, חכמת הקבלה פונה לכל האנושות, או בצורתה המקורית או כשיטת החינוך האינטגרלי, ומסבירה, שכדאי לנו להתחיל להתקרב לאותו כוח הטבע שפועל בכל המציאות. כי המילה "בורא" בגימטרייה זה "הטבע". בעתיד, אנחנו נסבול עוד יותר, ולא תעזור לנו שום התקדמות במדע, בטכנולוגיה, בכלכלה ובתחומים אחרים. אנחנו מאוד חלשים.
יוצא מזה, הבורא הוא הכוח היחיד שפועל במציאות. כמו שדה מקיף, הוא מכסה את כל המציאות מכל הצדדים. והעבודה העיקרית שלנו היא לגלות את הרשת הזאת שמנהלת את הכול.
מתוך שיעור מס' 3 בכנס בניו-ג'רזי, 10.05.2013
ידיעות קודמות בנושא:
מטרת החיים היא גילוי הבורא
באיחוד עם הבורא
דוחים, כלומר מקרבים
להשאיר תגובה | שלח לחבר
|  הדפס
|
שייך לקטגוריה: התפתחות רוחנית |
כנס שמוציא לנצחיות
מתוך שיעור מקדים מהכנס בניו-ג'רזי
רב"ש, שלבי הסולם, 1984, מאמר א', מטרת החברה, חלק א':
"אנחנו מתאספים כאן, ליסד חברה, שכל אחד מאתנו נלך ברוח הזה "להשפיע לה'" (של השפעה הדדית). ובכדי להגיע להשפיע לה', מוכרחים מקודם להתחיל להשפיע להאדם, שזה נקרא "אהבת הזולת". (השפעה הדדית).
בזכות זה אנחנו נוכל להשפיע לבורא, כלומר לכוח ההשפעה הכללי. כך אנחנו מכנים את התכונה שבעזרתה אנחנו מתעלים מעל האגו.
השפעה הדדית היא אהבת הזולת. הרי אם אני אוהב מישהו אני רוצה להעניק לו טוב, אני דואג לכך שיהיה לו טוב. אני כאילו כל הזמן נמצא בו, ואת עצמי אני רואה רק כאמצעי להשפיע לו, וזה עוזר לי להתעלות מעל עצמי.
זאת הסיבה שבגללה נוצר עולם כה גדול עם הרבה אנשים. זה מאפשר לנו להתאסף לקבוצה, ששם, על ידי הקשר ההדדי בינינו, כל אחד יכול להתעלות מעל האגו שלו ולראות שיש לו אמצעי, יש אפשרות לרכוש את הטבע השני – השפעה. למעשה, כך אנחנו מכנים את היציאה מהאגו, מהמערכת המוגבלת שלו.
"אנו צריכים להתגאות, בזה שהבורא נתן לנו את ההזדמנות, שנוכל לכנס לתוך חברה, שלכל אחד מאתנו יש לו רק מטרה אחת "שהשכינה תשרה בינינו"."
המטרה היא, שגילוי העולם העליון ימלא אותנו. זה מה שנקרא "גילוי השכינה", דווקא בינינו. הרי כל אחד מאיתנו אגואיסט, אך כשאנחנו יוצאים מהטבע שלנו אנחנו מתעלים מעל עצמנו, ואז נוצר בינינו כוח משותף החדור בהשפעה הדדית. אנחנו דואגים לכוח המשותף הזה, כשאנחנו יוצרים השפעה הדדית זה לזה והדאגה שלנו נקראת "ערבות".
אז, בכוח הכללי הזה, כולנו מרגישים את העולם העליון. שם לפנינו מתגלים כוחות של כל האנשים שהיו חיים לפנינו ושחיים בעולם יחד איתנו, של אותם האנשים שמתעלים מעל עצמם וחיים במצב נצחי.
הכוח הכללי הזה זו הנשמה הכללית האחת. אין נשמות אינדיבידואליות נפרדות, רק נשמה אחת לכולם. אך בה כל אחד מרגיש את העולם הנצחי בעומק וברוחב שונים, במידה שבה הוא התעלה מעל האגו שלו.
בדרך הזו אנחנו עוברים "עליות וירידות" שמביאות לנו מצבים משתנים שונים שבהם העולם הנצחי נראה כמשתנה. האמת היא, שהוא אינו משתנה. כמו שנאמר: "האור העליון נמצא במנוחה מוחלטת".
אך אנחנו מרגישים אותו כאילו הוא משתנה, כיוון שאנחנו בעצמנו נתונים לשינויים. האגו שלנו כל הזמן משתכלל ואנחנו מתגברים עליו בדרכים שונות, ובהתאם לכך, תמונת העולם שלנו, הרגש שלנו חווה דינמיות בלתי פוסקת.
ובאופן כזה אנחנו מתקדמים עד שיתגלה הכול בצורה מוחלטת וזה יהיה גמר התיקון. אליו חייבים להגיע כל האנשים בעולם. וכשהגופים יתחלפו, החלקים הרוחניים שלנו נשארים אותם החלקים. הגופים מוציאים מתוך ההרגשה הכללית את כל אחד בנפרד, אך אם עוזבים את הגוף אנחנו מייד מרגישים עולם אחד ואת עצמנו אחד. ולקראת זה בדיוק אנחנו הולכים.
בנו תלויה מידת המאמצים שאנחנו נשקיע בכנס שלנו. יכול להיות, שבמשך כמה רגעים או יותר אנחנו נוכל לחוות את המצב הנצחי הזה. ואולי הוא יהיה זמני, אולי ייעלם, אך התופעה עצמה כבר תישאר ותמשוך אותנו קדימה בצורה עוצמתית כשהיא עוזרת להתגבר על השלבים הבאים.
ואם אנחנו באמת נשקיע מאמצים גדולים, אז מלבד העולם הזה אנחנו נרגיש את העולם הרוחני ונחיה בשני העולמות. הכול תלוי בנו. אם אנחנו מלכתחילה חושבים על זה ומתכוננים לזה, אז מי שמגיע יצטרף אלינו וכולנו יחד נלך קדימה.
אז נקווה לגילוי העולם העליון. אותו אנחנו תמיד צריכים לראות כמטרה המושגת באיחוד בינינו.
"ואף על פי שעוד לא הגענו לידי המטרה", לא הרגשנו את העולם העליון, בהיותנו יוצאים מהאגו, "אבל יש בנו הרצון להגיע להמטרה. גם זה צריך להיות חשוב אצלנו."
נכון שאנחנו נמצאים בתחילת הדרך, אך אנחנו מקווים מאוד שנשיג את המטרה, זה צריך להיות חשוב עבורנו. זה באמת תלוי בנו, במאמצים שלנו. נאמר, "יש קונה עולמו בשעה אחת". אם האנשים, שהם חלק מהקבוצה, מאוד ירצו להתעלות מעל עצמם, הם באמת ירגישו את העלייה הזאת.
מתוך שיעור מקדים בכנס בניו ג'רזי, בנושא "חשיבות ההתאספות", 10.05.2013
דיעות קודמות בנושא:
הכנס בניו ג'רזי: מאוחדים בפני האחד
כנסים: לבקוע את המעטפת של העולם הישן
להתחבר בלב אחד
|
להשאיר תגובה | שלח לחבר
| הדפס
|
שייך לקטגוריה: התפתחות רוחנית, כנסים, קבוצה, שיעור הקבלה היומי |
הכוח האינטגרלי וביטויו
שאלה: בפיזיקה ידועים ארבעה כוחות (תגובות) יסוד: חזק, חלש, אלקטרומגנטי וכוח הכבידה. האם אפשר לומר שארבעת הכוחות הללו הם תופעות פרטיות של כוח (תגובה) אינטגרלי?
תשובתי: כן, ברמת החומר הדומם. הם הביטויים של הכוח האינטגרלי שמחבר אותם ברמת הדומם. "כתר" ("מלכות") כלפי יתר הספירות.
שאלה: אתה מדבר על ארבע דרגות: חומר, כוח, מידע, שיתוף (בצורה הרוחנית, כלומר בצורת השפעה ואהבה הדדית). באיזו רמה פועל הכוח האינטגרלי?
תשובתי: הכוח האינטגרלי, הבורא, מתלבש בתוך הרצון האינטגרלי המאוחד שלכם שאתם אספתם מתוך הרצונות האגואיסטיים הפרטיים שלכם על ידי ביטול הרצונות האגואיסטיים הפרטיים שלכם, ועל ידי ההשתוקקות להגיע לערבות הדדית, ובתוכה לגלות את הבורא.
דיעות קודמות בנושא:
ה"מקלט" של הכוח האינטגרלי
כיצד לתפוס את הכוח האינטגרלי של הטבע?
הכול נוצר על ידי הכוח היחיד של הטבע
|
להשאיר תגובה | שלח לחבר
| הדפס
|
שייך לקטגוריה: התפתחות רוחנית, ערבות |
מטרת החיים היא גילוי הבורא
מתוך הכנס באירופה, שיעור מס' 3
בכנסים שלנו אנחנו תמיד מבררים את הנושא "אין עוד מלבדו". זהו הנושא החשוב ביותר, מפני שדווקא הוא פותח את כל מהותה של חכמת הקבלה, כלומר את שיטת גילוי הבורא, הכוח היחיד שפועל בכל הבריאה.
חוץ ממנו באמת אין שום דבר. כל השאר, זה מה שהוא מוליד, מפתח, מה שהוא מניע ומנהל. הכול תלוי בכוח האחד והיחיד, ולא משנה כיצד אנחנו מכנים אותו, "הטבע" או "הבורא", מפני שהוא יוצר ומנהל את הכול, אבל הוא עצמו – אחד.
בשונה מכל שאר חלקי הטבע, הדומם, הצומח והחי, לאדם יש ייעוד, תפקיד, מטרה, והוא חייב להשיג אותה: לגלות את הכוח הזה, להרגיש אותו. הרגשת הכוח הזה, גילויו, נעשה לפי החוק העיקרי של הפיזיקה, החוק העיקרי של הטבע, חוק השתוות הצורה. באותה המידה, שבה התכונות שלנו דומות לבורא, כך אנחנו מרגישים אותו, הופכים להיות חלק ממנו, מתמזגים איתו.
הבורא כל הזמן דוחף אותנו לקראת המצב הזה, כדי שאנחנו נשיג אותו. התנועה הזאת מתרחשת מתחילת הבריאה ועד סופה, עד שאנחנו נגלה אותו במלואו. אנחנו מתחילים את הדרך הזאת של גילוי והשגת הבורא בהימצאנו בעולם הזה.
העולם שלנו מכסה מאיתנו את הבורא.
הבורא משפיע על העולם הזה, משפיע עלינו, ואם אנחנו תופסים בצורה נכונה את השפעתו כהכרחית, כדי שמתוכנו ודרך העולם הזה נוכל להשיג אותו, אז אנחנו הולכים אל הבורא.
כדי לכוון את עצמנו לגילוי הבורא דרך כל המעטפת של העולם שלנו, ניתנה לנו חכמת הקבלה.
על ידי גילוי הבורא, אנחנו משיגים את המקור שלנו, את השורש שלנו, את המצב של נצחיות ושלמות. אנחנו מגיעים לניתוק מהגוף שלנו, עד לכזה מצב, שהגוף שלנו (מסומן בציור כנקודה שמתוכה אנחנו משיגים אותו, ה"נקודה שבלב") והעולם שלנו פתאום נעלמים.
אנחנו מתחילים להרגיש שכל זה הוא בורא אחד, אור עליון אחד. וכל מה שהצטייר לנו קודם לכן, הגוף שלנו, חמשת החושים, שבעזרתם אנחנו הרגשנו את עצמנו ואת העולם, כל זה כאילו מתאדה, נעלם, ואנחנו רואים דרך זה את האור העליון האחד.
מצב כזה אנחנו צריכים להשיג. זה מאוד מציאותי, הרבה יותר מציאותי מאשר "העולם המדומה" שלנו. וכיצד לעשות זאת, על כך מספר המאמר "אין עוד מלבדו".
מתוך שיעור מס' 3 מכנס אירופה, 22.03.2013
ידיעות קודמות בנושא:
באיחוד עם הבורא
להפוך את הבורא לשותף
על פני ההבדלים בין האור לחושך
|
להשאיר תגובה | שלח לחבר
| הדפס
|
שייך לקטגוריה: התפתחות רוחנית, כנסים |
הכוח היחיד של הבריאה
שאלה: מה דעתך על היריבות בין אלוקים לשטן?
תשובתי: אני בדרך כלל לא מתייחס לנושאים כאלה, לכן אני רק אציין שבכל הבריאה קיים רק כוח אחד שפועל, והוא הבורא, שממנו הכול נובע, כל הכוחות והפעולות שנראים לנו מנוגדים.
כל הכוחות ההפוכים שפועלים בתיאום הדדי, נובעים מהכוח האחד שהוא הבורא, הם פועלים לפי תכנית אחת – להביא את האנשים לאותה המטרה, לגילוי מוחלט של הבורא בתוכם, להידמות לו. כדי שנגיע להידמות לו, השפעתו עלינו נשברת להמון השפעות שונות והפוכות. ההבדל ביניהן נתפס בעינינו כקיום של מקורות כוח שונים והפוכים.
הקבלה מסכמת את הכול ב"אין עוד מלבדו". דווקא ההשתוקקות לקשור את הכול בעולם, כולל את עצמי עם כל הרצונות, המחשבות והפעולות שלי, למקור אחד ולסיבה אחת, היא המאמץ העיקרי של האדם, כי במאמץ הזה הוא מגלה את הבורא ושרק כוח אחד של השפעה ואהבה קיים בעולם.
ידיעות קודמות בנושא:
הכוח שממלא את כל היקום
לשמור על הכיוון לבורא
עולם שבו "אין עוד מלבדו"
|
להשאיר תגובה | שלח לחבר
| הדפס
|
שייך לקטגוריה: התפתחות רוחנית |
עלייה, אבל לא בריחה
כתבי רב"ש, מאמר "מהו, רועה העם הוא כל העם, בעבודה":
"אלא כל הקושי שבהדבר הוא רק מחוסר אמונה. ולכן האדם צריך לתת כל העבודה שלו ולעשות מעשים, בכדי לקנות אמונת ה', שרק זה נותן הכל."
מדובר על כוח מיוחד, שיחד עם כל הצרות והבעיות, עם המתחים והחיכוכים הפנימיים, מחזיק את האדם במצב של "חפץ חסד". כלומר, לא מקל לו על החיים, אלא מחזיק אותו מעל לכל הכובד של החיים.
הכוח הזה לא פותר את הבעיות הגשמיות, הוא לא משחרר מהן. להיפך, כל דרגה רוחנית נבנית דווקא מעל לניגודים הגשמיים הלא פתורים של הדרגה הנוכחית. אחרת האדם לא היה נאלץ להתעלות מעליה. מחוסר ברירה, תחת הלחץ של האגו, הוא זקוק למצב של "חפץ חסד", אחרת הוא פשוט לא היה מסוגל לחיות. ומצד שני, זה דרוש, מפני שאחרת הוא אף פעם לא יעשה נחת רוח לבורא.
זו היא הבחירה בין שתי האבחנות האלה, בין שתי הסיבות, שלפיהן האדם זקוק להתקדמות, לחיים רוחניים.
שאלה: מה בדיוק הבחירה שלו?
תשובתי: יכול להיות, שאתה בוחר ב"חפץ חסד", כדי פשוט לטייל ביער עם פרח ביד ולא לרצות יותר מזה? או שאתה לא יכול לסבול את הכאבים שהחיים מביאים ובורח למקום שהכול מתקבל כטוב, איפה שהכול לטובה, מפני שאין עוד מלבדו? באמת, האם לא מגיע לי כזה מצב טוב?
או שאתה משתוקק למצב של "חפץ חסד" מפני שזו מדרגה נעלה יותר, שמאפשרת לך, למרות כל ההרגשות הלא נעימות בתוך הרצון לקבל, להישאר מעליהן, בהשפעה, ולהעריך אותה יותר מהקבלה. די קשה להסביר את זה לעצמנו, אבל זו כבר התחלה של המצב האמיתי של "חפץ חסד".
מתוך שיעור על מאמרו של רב"ש, "מהו, רועה העם הוא כל העם, בעבודה", 03.04.2013
ידיעות קודמות בנושא:
ילד, שגדל לשמחת המוליד
תאונות מתוכננות בעבודה
"חפץ חסד"
|
להשאיר תגובה | שלח לחבר
| הדפס
|
שייך לקטגוריה: התפתחות רוחנית, שיעור הקבלה היומי |
אותות קריאה של העתיד
שאלה: אנחנו יודעים, שההבדל בין דרך "בעיתה" ודרך "אחישנה" הוא בזה, שבזמן ההאצה אני לא רק נדחף מאחור, אלא גם נמשך בעצמי קדימה...
תשובתי: זה העיקר, להימשך קדימה. מספיקה דחיפה קטנה מאחור, ואתה מתעורר כדי לקחת על עצמך את יתר העבודה. נאמר, שהבורא שׂם ידו של האדם על הגורל הטוב, כלומר נותן לך כיוון. ואחר כך אתה עושה את העבודה.
שאלה: אבל כדי להימשך קדימה, צריך תחילה להיאחז במשהו. אני הרי לא אטפס למעלה באוויר. מה אני יכול לתפוס שם מעל לראש כדי להימשך למעלה?
תשובתי: קשה לומר. לכל אדם יש "מלאך" שמכוון אותו. זהו כוח מיוחד שמכוון לחיבור, להשתתפות בחיים של המערכת הכללית. ככלל, האדם מתקדם מבלי שעדיין יודע לאן ומדוע, על ידי דחפים שאינם מובנים לו.
אך אלה לא דחפים של "מכבש ההתפתחות" שמגיע מאחור, אלא "אותות קריאה מהעתיד", שמושכים אותי לאן שהוא, אומרים משהו ובכלל יוצרים כל מיני הזדמנויות. פתאום אני רואה או שומע משהו, נתקל במישהו, מוצא איזה ספר... כך פועל ה"מלאך" שלי.
ולכן בינתיים אין תשובה ברורה ומדויקת לשאלה שלך. ואחר כך אתה תראה, שכל אלה הם כוחות ההתפתחות שלנו שעליהם אנחנו לומדים ב"תלמוד עשר הספירות". עוד מעט אנחנו נתקרב אליהם ונתחיל לדבר בשפה של הספר הזה...
מתוך שיעור על "הקדמה לספר הזוהר", 21.03.2013
ידיעות קודמות בנושא:
עולם עם נקודה חופשית אחת
בקשה לא להשתהות, אלא לעבור קדימה!
העיקר זה לזרז את הזמן
|
להשאיר תגובה | שלח לחבר
| הדפס
|
שייך לקטגוריה: התפתחות רוחנית, שיעור הקבלה היומי |
איך מתוך הפשוט מופיע המורכב
שאלה: אני יושב בשיעורים ומצפה להרגיש משהו. אבל בינתיים אין לי שום בהירות במה שאתה מלמד...
תשובתי: לאדם שמתחיל את הלימוד, נדרשות כמה שנים לפני שהוא מתחיל לשמוע משהו. אבל גם אז הוא עדיין לא זז, אין בו עדיין תגובה. המילים כבר נכנסות לתוך המוח ואפילו לתוך הלב, כבר נותנות איזו שהיא תגובה בפנים, אבל עדיין לא מגיעות לעומק ההרגשה, לא חודרות דרך ד' בחינות, שאופייניות לכל רצון, עדיין לא מזמינות תגובה.
אחר כך מגיע השלב הבא: האדם כבר היה רוצה להגיב, אבל לא יודע איך. הוא צריך לעשות בירור ייחודי של ההרגשה, אשר מתוך ההפשטה הכללית מצטמצמת בהדרגה למשהו יותר ברור ומכוון, בדומה לווקטור.
אחר כך האדם מתחיל להגיב יותר ויותר על מה שקורה בקבוצה ורואה שהאירועים הבאים יתרחשו מחוצה לו, בתוך הקבוצה. כי קבוצה, זה לא הפרצופים של החברים, אלא השדה שבו ממומשת ההתפתחות. והאדם מביט יותר ויותר בריכוז לתוכה, מקנה לה יותר חשיבות, דואג לקשר שלו עם החברה, ואחר כך באופן הכרתי משתדל בכל המצבים לא לאבד את הקשר הזה.
עכשיו הוא רואה, שהקבוצה זו הרוח הכללית השורה בין החברים, השייכת לכולם. לאט לאט בשדה שלהם הוא מתחיל להבחין בכל מיני כוחות, באבחנות שונות. זו לא סתם תמונה אחידה, אלא יש בה כל מיני צורות, כלומר יחסים של כוחות. כמו בגלגל של האופניים שמסתובב מהר רואים מוטות נפרדים...
כזאת היא ההתקדמות שלנו, שבו בתפקיד המפתח "משחקים" – זמן, סבלנות ויגיעה.
שאלה: אם אני מבחין ב"שפיצים" בודדים, בקשרים בודדים, אז מה אני צריך לעשות עם זה?
תשובתי: קיימים כוחות שונים שעל ידם אנחנו מקושרים הדדית זה עם זה. כאשר אני נכנס למערכת, אני רואה איך להשתמש בהם כדי שהם יביאו לה תועלת, אני לומד את הקשרים שלנו, מבין ומשפר אותם על ידי תיקונים יותר מפורטים. וודאי שאני מייחס הכול לבורא.
בסופו של דבר, כוח זה דבר פשוט ובפעולה שלו דומה למפסק דו-פאזי. אבל ההתקשרויות ההדדיות יוצרות עבורנו תמונה מורכבת מאוד של המציאות. החומר של העולם שלנו מורכב מחלקיקים אלמנטאריים, אבל תסתכל על היקום שמורכב מהם.
כל העושר והרבגוניות נובעים משילוב של התקשרויות. אלמנטים פשוטים ביותר של טבלת מנדלייב משולבים באופן שונה, ויוצרים חומרים עם תכונות שונות לגמרי ועם אופי שונה לחלוטין. אפשרויות של חיבור הדדי של שלושה חלקים, פרוטון, נויטרון ואלקטרון, מולידים צורות אין סופיות של חיבורים מורכבים. וזה אומר, שהחיבור הוא היסוד של הכול.
מתוך שיעור על "הקדמה לספר הזוהר", 21.03.2013
ידיעות קודמות בנושא:
נצייר את העולם איך שבא לנו!
הדרך הארוכה מהסוד אל הפשט
קשורים ברשת אחת
|
להשאיר תגובה | שלח לחבר
| הדפס
|
שייך לקטגוריה: התפתחות רוחנית, שיעור הקבלה היומי |
מה להעדיף?
שאלה: אם ברוחניות לא קיים מושג הזמן, אז מדוע נאמר שהבורא כבר ברא הכול? יוצא, שהוא כבר עשה הכול ולא משתתף עכשיו במצבים שבהם אנחנו נמצאים?
תשובתי: הבורא לא משתתף באף מצב ואין לנו מה לחכות לעזרה ממנו. זה פשוט נאמר בצורה כזאת בשפה שלנו, שהבורא עוזר לנו, מחכה, דואג, משתתף, מעניש.
אבל בפועל אנחנו קיימים בעולם של כוחות, באותו הנפח שבו, תכונת הקבלה ותכונת ההשפעה נמצאות זו מול זו. ובהתאם לאופן שהאדם שכולל בתוכו את שתי התכונות האלה מאזן אותן, כך הוא מרגיש את עצמו.
לכן כל הנפח המתוקן שבו נמצאים הרצונות שדומים לגמרי לתכונת ההשפעה, נקרא "בורא". ואותו הנפח שבו אנחנו נמצאים בתוך רצונות הקבלה שלנו, נקרא "אדם". והאדם צריך להתקרב באופן הדרגתי לתכונת ההשפעה, עד שיתחבר, ישתווה, יידמה וידבק עם הבורא.
כאן קיימים חוקים מדויקים וברורים בין תכונת הקבלה ותכונת ההשפעה. בהימצאנו ביניהן ובבחירתנו על ידי המורה, הלימוד, הקבוצה, איזו תכונה ובאיזו מידה להעדיף, אנחנו מתקדמים קדימה.
מתוך השיעור הווירטואלי, 17.03.2013
ידיעות קודמות בנושא:
נברא ששוחה באוקיינוס של אור
מה תבחר?
השׂכל העליון – בהשפעה
|
להשאיר תגובה | שלח לחבר
| הדפס
|
שייך לקטגוריה: התפתחות רוחנית, קבוצה |
תנועה בקרן האור
שאלה: אתה אמרת, שהטעם של מָן, שאותו אכלו בני ישראל במדבר, תלוי ברצונו של האדם. איזה טעם שהאדם ירצה, זה הטעם שיקבל. אז מה זה מָן?
תשובתי: מָן, זה האור העליון, הכוח העליון.
בעל הסולם נותן דוגמה של חשמל, שאליו אפשר לחבר כל מה שרוצים: מקרר, תנור חימום, מכשירים למדידת לחץ, מכשירי הארקה וכולי. בחשמל אין שום דבר חוץ מאנרגיה, והאדם הודות למכשיר שאותו הוא מחבר, הופך את האנרגיה הזאת לֵמה שהוא צריך.
מָן, זו אותה אנרגיה אוורירית, חסרת גוף שאינה מלובשת בשום דבר. זוהי רוח, כוח של האור העליון שמתלבשת בצרכן, באדם, יוצרת בו את אותן הפעולות, היווצרויות, שינויי הצורה שאותם הוא מזמין, לֵמה שהוא מוכן.
האור העליון נובע מהבורא ופועל עלינו במידת הרצון שלנו להתקרב אליו עם התכונות שלנו. לכן, אם אני רוצה להתקדם, להשתוות ולהידמות לבורא ולהפוך יותר ויותר להיות "אדם" (מהמילה "דומה"), אז אני יכול להזמין על עצמי את התכונה של האור הזה והוא כל הזמן ישנה אותי, כי האור פועל רק בכיוון הזה, אין לו אפשרות אחרת.
אבל אם אני לא רוצה לעלות בזמן הזה שבמהלכו הייתי צריך להתקרב לבורא, הוא בכל זאת פועל עליי. ואותו השלב שאליו הייתי צריך לעלות, אני מתחיל להרגיש כייסורים. איתי ומסביבי פתאום מתרחש משהו לא טוב.
האור כל הזמן מגדיל את עוצמת פעילותו עליי. זה נעשה אוטומטית לפי חוק הטבע. לכן אם אני דומה לבורא, אז אני צריך כל הזמן לנוע אליו בקרן אור. אבל אם אני לא מכוון את עצמי לכיוון הנכון, אז אני מרגיש את עוצמת האור כשלילית ומתחיל להרגיש ייסורים, בעיות, עד למלחמות עולם. אנחנו צריכים לקחת את זה בחשבון.
רק האור מבצע בנו את כל השינויים. האגו שלי מהווה נגזרת מהשפעת האור וגדל אוטומטית. כל מה שתלוי בי, זה להשוות, לכוון את האגו שלי לאור. אם אני עושה את זה, אז אני הולך בקרן האור קדימה ומרגיש את עצמי נפלא. אבל אם אני סוטה במקצת הצידה, אז במידת גודל זווית העיוות, אני מרגיש ייסורים.
מתוך התוכנית "סודות הספר הנצחי", 04.02.2013
ידיעות קודמות בנושא:
מי קובע את הטעם של מ"ן?
האור עובד ללא ימי מנוחה
מזמין על עצמי את האור
|
להשאיר תגובה | שלח לחבר
| הדפס
|
שייך לקטגוריה: התפתחות רוחנית |
חיים חדשים - 101
תוכנית הטלוויזיה "חיים חדשים" בנושא "הריון ולידה - הכוח הנשי".
צפה/האזן לתוכנית:
להורדת התוכנית: 
וידאו | 
אודיו | MP4
תוכניות קודמות:
חיים חדשים - 100
חיים חדשים - 99
חיים חדשים - 98
|
להשאיר תגובה | שלח לחבר
| הדפס
|
שייך לקטגוריה: נשים, ראיונות, פגישות |
חיים חדשים - 89
תוכנית הטלוויזיה "חיים חדשים" בנושא "בריאות, כוח המחשבה".
צפה/האזן לתוכנית:
להורדת התוכנית: וידאו | אודיו | MP4
תוכניות קודמות:
חיים חדשים - 88
חיים חדשים - 87
חיים חדשים - 86
|
להשאיר תגובה | שלח לחבר
| הדפס
|
שייך לקטגוריה: ראיונות, פגישות |
עכשיו אני – כוח המניע
במסגרת תוכנית הטלוויזיה "עכשיו אני", שוחחתי עם ארקדי דוכין על כוח המניע.
צפה/האזן לתוכנית:
תוכניות קודמות:
עכשיו אני – אני והעולם
עכשיו אני – שינויים
עכשיו אני – מסע בזמן
|
להשאיר תגובה | שלח לחבר
| הדפס
|
שייך לקטגוריה: ראיונות, פגישות |
מה יש מאחורי הוילון?
שאלה: במאמר "גוף ונפש "בעל הסולם כותב, שכל דבר, נסתר או גלוי, נמצא במודעות של האדם. מה שנסתר ממני היום, יתגלה מחר. עכשיו, בשלב ההכנה, מה "נסתר" עבורנו?
תשובה: קודם כל, הכוונה היא לא תחום מופשט של הלא ידוע, אלא מציאות שקיימת בצורה ממשית שאותה אנחנו בינתיים לא מסוגלים ללמוד. אני יודע שהיא קיימת, ואני יודע שהיא נסתרת ממני. במילים אחרות, הבורא הוא כמו מאחורי "וילון", על כך מעידים כל החישובים שלי, כל הניסיון שלי.
זה גם סוג של ידע, אבל עדיין לא עובדה ברורה שאני יכול להעיד עליה בעצמי ולהציג אותה לאחרים. יש לי יסודות, הוכחות, אבל המהות עדיין לא התגלתה. בעל הסולם כותב באותו המאמר, שהידע שעדיין לא לגמרי נמצא במודעות שייך לתחום ה"נסתר". מדובר כאן דווקא על הידע, ולא על "הפילוסופיה".
לדוגמה, ניסויים על קוליידרים ומאיצי חלקיקים מאפשרים לפיסיקאים להציע תיאוריות שונות על המבנה של המיקרוקוסמוס. המרכיבים שלו עדיין נסתרים, עם זאת, הנתונים שהתקבלו מאפשרים להעלות השערות ולדון, כי הדבר כבר ברור: מאחורי ה"וילון" הזה יש משהו. העובדות עשויות להיות מעט שונות מהתיאוריות, ואף מנוגדות לניחושים המדעיים, אך הגישה הזאת היא "לגיטימית" לחלוטין.
במקרה שלנו, ה"נקודה שבלב" אומרת לאדם: "יש איזשהו כוח ששולט בכל דבר, מקיף, וסוגר את הכול באחד, ואני רוצה לגלות אותו." הרצון הזה כבר בונה איזשהו מודל מסוים של מה שאנחנו מחפשים – משמעות החיים, המקור שלהם, הסיבות שלהם, והתכנית שלהם. "מי מסובב אותי, מי מנהל אותי ואת כל מה שסובב אותי?", האדם מנחש, "חש" את הבורא, ולכן מגיע לחכמת הקבלה כדי לקבל תשובה לשאלה שכבר התעוררה. לעומת זאת, אלה שאין להם את השאלה הזאת, הם רואים בחכמת הקבלה ספקולציות בלבד.
בהמשך אנחנו נגלה ש"הבורא" זה כוח החיבור, שחוץ מאיחוד אין שום דבר, ודווקא האיחוד מגלה את כל שאר הכוחות המרכיבים את המציאות.
באשר למחקר בתחום "הנסתר", אנחנו בוחנים לא את הבורא, אלא את מעשיו. בחכמת הקבלה העיקרון הזה מנוסח באופן ברור: "ממעשך הכרנוך." אנחנו אף פעם לא מדברים על הבורא, כאמור – הרי זה כבר צורה מופשטת ומהות, כלומר, דברים בלתי ניתנים להשגה. המחקר שלנו מתייחס לצורה מלובשת בחומר. הצורה הזאת היא למעשה "הבורא", "בוא וראה". החומר – זה אני, והצורה שאני מלביש, זה הוא. בכל פעם, אני יותר ויותר משתווה לבורא, והוא מתגלה בי, "מתלבש" בי.
שאלה: כיצד אני חוקר את מעשיו?
תשובה: על עצמך. זאת כל העבודה שלנו. אולם בתחילה צריך לקבל את צורותיו, את "טביעות אצבעותיו", ולהכין לשם כך את המקום בפנים ולתקן את כל מה שנדרש, ואחר כך אתה מקבל את צורת ההשפעה ומעביר את היחס הזה אל הסובבים אותך, אל החברים. זו היא צורת הבורא שאתה חוקר, ועל ידי זה אתה חוקר אותו, כלומר, משיג מה זה השפעה, איחוד.
שאלה: אבל כיום אני עוד לא מסוגל לייחס את המעשים של הבורא אליו.
תשובה: במחקר, תוצאה שלילית, היא גם תוצאה. השלילה במקרה הזה, זה הכנה לגילוי הבורא. אתה דוחה אותו, אתה לא מסכים עם קיומו – כך צריך להיות. כל דבר משיגים מהיפוכו.
מתוך שיעור על המאמר "גוף ונפש", 02.01.2013
ידיעות קודמות בנושא:
נוסחת השינויים
הפילוסופיה: בית ללא יסודות
על סף גילויים מפתיעים
|
להשאיר תגובה | שלח לחבר
| הדפס
|
שייך לקטגוריה: התפתחות רוחנית, שיעור הקבלה היומי |
בסביבה של כיווני כוח
שאלה: איך אפשר להגביר את ההרגשה של התלות ההדדית בחברה?
תשובתי: גם זה תלוי בחברה. אם החברה תשכנע אותי בזה שאני תלוי בה, אז אני אשתכנע. ואם לא תשכנע, אז לא אשתכנע. כאן חייבת להיות פעולה מאסיבית על האדם, כדי לשכנע אותו שהוא בעצמו לא שווה כלום ולא יוכל לעשות כלום, שהדרך הרוחנית אפשרית רק דרך התכללות באחרים, רק דרך החיבור.
כל יום אנחנו צריכים במשך שעות רבות לחשוב על זה, שההרגשה הרוחנית אפשרית רק בכלי שלם. כי ידוע, שהתרחשה שבירה בעולמות. אותו החומר שאנחנו מרגישים עכשיו, למעשה לא קיים, הוא דמיוני. אפילו הפיזיקה המודרנית כבר מגיעה למסקנות הללו. קיים רק רצון, כלומר כוח. ואנחנו צריכים לגלות את הכוח הזה כאחד, כמחובר, כפי שהוא נברא על ידי הבורא.
צריך לשאוף לגלות אותו כאחד שלם, בכך שמתארים אותו לעצמנו לא בצורה של גופים גשמיים, אלא בצורה של רצונות, כוחות, רצון אחד כללי משותף ליהנות. לא חשוב שהכוח הזה מתגלה לנו בכל מיני האופנים האפשריים שמשתנים כל רגע. כל זה, רצונות ליהנות שחייבים להיות מחוברים. ברגע שאנחנו מחברים אותם, אז מייד מקבלים מילוי.
מאחר והחיבור אפשרי רק על ידי ויתורים, "צמצום א'" על האגו שלנו. ולאחר הביטול העצמי צריך לבוא החיבור, זו כבר התכללות באחרים, פעולה כנגד השבירה, השפעה.
אני צריך לקבל ממישהו אחר כדי להשפיע לו.
אנחנו משתמשים במילים של העולם הזה על קשר וחיבור, אבל בעצם, אלה מונחים קבליים השייכים לתיקון של הרצונות. אל תסתכלו על בני האדם, על הגופים הגשמיים שסביבכם. זהו חלל, שמלא כיווני כוחות בדידים, שצריכים למצוא איך להתחבר אלו לאלו. והקשר ביניהם כבר קיים, הם רק צריכים לגלות אותו!
על ידי הגילוי של הקשר הזה, הם מגלים נטייה מעצמם שזה נחשב להם כיגיעה עצמית שלהם: "יגעתי ומצאתי". אבל אם אתה לא מגלה את הקשר הזה, אז הוא נשאר נסתר ממך. כל מה שהבורא ברא, נסתר מאיתנו. הוא מחכה שאנחנו בעצמנו נגלה את המציאות הזאת על ידי היגיעה שלנו, כלומר מרצוננו.
הבורא ברא רצון התחלתי ופיתח אותו למציאות שלמה. אבל אחר כך הוא הסתיר את המציאות הזאת והשאיר לך רק נקודה. עכשיו אתה צריך לפתח בתוכך רצון על ידי העבודה שלך בקבוצה ושוב לגלות את אותה המציאות, שנבראה על ידי הבורא. יוצא, שאתה כאילו בורא אותה בעצמך על ידי אותו הרצון שאתה מקבל מהסביבה.
מתוך שיעור על "הקדמה לתלמוד עשר הספירות", 20.12.2012
ידיעות קודמות בנושא:
פנייה לקבוצה, זו פנייה לאור
איסוף החלקים של תפיסת המציאות
תגיד לי איך אתה רואה את הקבוצה, ואני אגיד לך מי אתה
|
להשאיר תגובה | שלח לחבר
| הדפס
|
שייך לקטגוריה: התפתחות רוחנית, מציאות מדומה, קבוצה, שיעור הקבלה היומי |
לקריאת כל התגובות
קבלת עדכונים בדוא"ל
עדכוני rss
רדיו קבלה
הבלוגים שלי
הבלוג בסלולר