האם אנחנו מזרזים את הזמנים?
שאלה: המשימה שלנו היא לזרז (להביא למצב של "אחישנה") את תהליך ההתפתחות. האם יש כאן איזה שהם קריטריונים לבדיקה?
תשובתי: אנחנו לא מזרזים את התהליך. במקרה הטוב, אנחנו מתקרבים לזה.
כן, על ידי המאמצים הפנימיים שלנו אנחנו משפיעים על איזה שהם יחסים חדשים, מגלים מצבים חיוביים בעם ישראל ובעולם. אנחנו ממתיקים, מרככים הרבה מצבים, אבל זה עדיין לא זירוז (מצב של "אחישנה").
כי "אחישנה", זה כאשר העולם מתחיל לנוע על ידי כוח חדש שמושך אותו קדימה, בכך שעובר דרכנו. וזה עדיין לא קיים.
בסך הכול, אנחנו מהווים את החלק הניכר של המערכת הכללית, החלק הפעיל והמשפיע על המתרחש ושמביא את הטוב. רק שזה לא מספיק כדי להזדרז.
אני מאוד מקווה שאנחנו נוכל להפוך לאותו החלק החסר, לחולייה המקשרת בין העליון והתחתון, נהיה באמת "אור לגויים", המעבר של האור לעולם. ואפילו שהאנשים לא ירגישו את האור הזה, זה לא חשוב. הכוח שלו ימשוך אותם לטוב ואז הם יתחילו לקבל החלטות נכונות, יתחילו להתקרב בדעתם אלינו, יוכלו לשמוע את המסר שלנו, להבין ולקלוט אותו, להסכים איתו: "אפילו שאנחנו לא מבינים אותו עד הסוף, אבל כבר רואים ומרגישים שזה נכון".
ואז אנחנו נשיג מצב של "אחישנה". ואפילו לא סתם "אחישנה", אלא מה שנקרא "שופרו של משיח", דרגה שבה המסר על האיחוד מתפשט בכל העולם.
והאמצעי החשוב ביותר לכך, הוא החינוך האינטגרלי. מפני שככל שאנחנו מתחברים טוב וחזק יותר עם העולם, כך החיסרון שלנו לפנות למעלה לעזרה, הוא חזק יותר.
מתוך שיעור על מאמר "הערבות", 19.05.2013
ידיעות קודמות בנושא:
ייחודיות העבודה של המתאם הרוחני
עם הרצונות שלך לא תגיע רחוק
משימתו של עַם "המשתוקקים לבורא"
להשאיר תגובה | שלח לחבר
|  הדפס
|
שייך לקטגוריה: הפצה, התפתחות רוחנית, חינוך, ילדים, שיעור הקבלה היומי, תפקיד ישראל |
שיחה על תפקיד עם ישראל
ערכתי שיחה בנושא "תפקיד עם ישראל" במסגרת תוכנית הטלוויזיה "מקובלים כותבים" בהנחייתו של בן ציון גרץ.
צפה/האזן לתוכנית:
תוכניות קודמות:
שיחה על חג השבועות
שיחה על יום ירושלים
שיחה על ל"ג בעומר, רבי עקיבא
|
להשאיר תגובה | שלח לחבר
| הדפס
|
שייך לקטגוריה: ראיונות, פגישות, תפקיד ישראל |
במה תלוי עתידה של ישראל
שאלה: ידוע ומובן לך בצורה טובה מאוד המצב בחברה הישראלית, שמצד אחד, מהווה חברה של "ארץ התורה", התנ"ך, ומצד שני, ציביליזציות טכנולוגיות גבוהות, שנמצאות בסביבה לא ידידותית. כיצד אתה רואה את תהליך ההתפתחות של החברה הזאת? האם אנחנו נצליח להגיע לפתרון כלשהו, בפיסת האדמה הקטנה הזאת?
תשובתי: אני בטוח שעתידה של ישראל, הגורל שלה, אינם קשורים בשום צורה לטכנולוגיה, למדע, לייצור, לבנקאות, לצבא, לחימוש וליחסים בינינו לבין השכנים.
אני בטוח, שהכול תלוי אך ורק במידה שהחברה הישראלית תוכל להשתנות בהתאם לדרישות החדשות ביחס לאנושות, עד כמה היא תהפוך להיות אחידה, שווה, הרמונית. עד כמה האנשים יוכלו להתחבר ביניהם למערכת אינטגרלית אחת יחידה, ויחד עם זה ייכנסו להרמוניה עם הטבע הסובב. בזה למעשה תלוי כל הטוב שרק יכול להיות להתגלות באנושות ובחברה.
מתוך התוכנית "המשבר הגלובלי", 19.03.2013
תוכניות קודמות:
ישראל: הזדמנות לעלות או להיעלם
ישראל: בלי חיבור אין עתיד
עתידה של ישראל
|
להשאיר תגובה | שלח לחבר
| הדפס
|
שייך לקטגוריה: המשבר ופתרונו, חינוך, ילדים, טבע, ישראל היום |
לא המקום מקדש את האדם, אלא האדם מקדש את המקום
שאלה: מה זה אומר להיות "עם נבחר"? מדוע הוא נבחר? כדי לסבול?
תשובה: הוא נבחר לעבודה מיוחדת בעולם, והדבר בא לידי הביטוי במהלך כל ההיסטוריה. כן, התפקיד שלו הוא קשה, ומתבצע באופנים שונים.
בתחילה, העם היהודי נתן לעולם את ה"תורה", הקשר עם הבורא. את הקשר הזה אימצו בצורה שונה חלקים שונים של ה"מלכות" הכללית, הנקראים "אומות העולם". הם איבדו את הרעיון המקורי והשתמשו בו לתועלת עצמית, כל אחד בצורה שלו.
כך נוצרו הדתות: הנצרות, האסלאם והיהדות, כמו שאנחנו מכירים אותה לאחר חורבן בית המקדש. מכאן צמחו גם כל מיני אמונות ושיטות, שמקורן של חלק מהן עוד לפני אברהם.
באופן כללי, הרעיון של האלוקות מתפרש בצורה שונה בכל אחד משבעים "הכלים השבורים", כמו כן ב"ילדיהם". וגם באופן אישי, כולנו מתארים לעצמינו את תפיסת החיים שלנו, את היחסים עם העולם ועם האלוקות בצורה שונה. כל אחד מתייחס לחיים בדרכו שלו.
באשר לעם הנבחר, על אף שה"כלים" שלו שבורים, בזכות ההכנה המקדימה טמונה בהם היכולת לפעולות שמכוונות לתיקון. הרי, "האור המקיף" בכל זאת דוחף את האנושות קדימה ומפתח את ה"כלים" האלה, את העם הזה, בצורה מיוחדת. והעניין הוא לא בכך שהדרך הזאת היא נעימה או לא נעימה, אלא בכך שהיא מיוחדת. ואף על פי שזה יכול להתבטא בצורה כואבת, אין כאן מה לעשות.
מה לא קרה בהיסטוריה של העם הזה, לאן הוא לא נזרק, מה לא עשו איתו! והנה, הוא הגיע ל"קו הסיום", לשלב האחרון של ההגשמה העצמית. השלב הזה יכול להימשך עשרות שנים ולהיות מלווה בתהליכים שאין טעם לדבר עליהם... אבל זה הוא המצב, ו"קו הסיום" מתקרב.
אלה הן התוצאות של ההכנה המקדימה של ה"כלים" האלה: יש בהם ניצוצות של השבירה, ולכן הם מגיבים באופן שונה לאור המחזיר למוטב. האור נשפך על כולם באותה המידה, אבל כל אומה מתעוררת בהתאם לייחודיות שלה, כל אחד מתקדם בדרך שלו. האור מגיע לכולם, אבל הקצב והאופי של השינויים שונים לכולם.
אילו היית רואה את "האור המקיף" המגיע ומקדם את האנושות כולה, אילו היית מכיר את מהותו הפנימית של כל עם, לא היית צריך לצפות בחדשות. אתה גם בלי זה היית יודע בדיוק מה צריך להתרחש עם כל אומה, וכל אדם...
שאלה: ובכל זאת, מה הוא "העם הנבחר"? מי שייך אליו?
תשובה: מדובר בקבוצה של "כלים", רצונות, בעביות מסוימת. הם מחוברים לקבוצה כדי לעשות עבודה משותפת כללית, וכך לנוע קדימה. בעם הזה טמון ניצוץ, שנפרד מהרצון האגואיסטי, ניצוץ שבעתיד יהיה ניתן להפוך אותו לכוח השפעה שגדל ברצון הכללי של האדם.
שאלה: האם זה קשור לאלה שגרים בישראל?
תשובה: זה לא קשור למיקום הגיאוגרפי. עם זאת, בארץ ישראל יש לעם הזה תנאים מיוחדים חיצוניים ובהתאם לזה, פנימיים, ששונים מהתנאים שבהם חיים חלקים אחרים של העם, המפוזר ברחבי העולם.
באופן כללי, יש סדר התפתחות של החלקים השונים של האנושות: הקבוצה העולמית שלנו, לאחר מכן, עם ישראל שגר בארץ-ישראל, אחר כך, עם ישראל המתגורר מחוצה לה, ואז כל אוכלוסיית העולם, ושוב, לפי סדר המשיכה לתיקון.
פעם, עם ישראל היווה "כלים" מתוקנים הנמצאים מעבר ל"מחסום", מעבר ל"פרסה". ואז הוא עבר שבירה ושקע לתוך הכוונה האגואיסטית – כדי להתערבב עם האח"פ, ובסופו של דבר, להגיע למדרגה הכללית הגבוהה יותר של תיקון העולם.
לפני חורבן בית המקדש השני, ה"כלים" האלה היו שייכים לגו"ע. הם היו צריכים להישבר ולחדור לתוך ה"כלים" של אומות העולם – הרי, דווקא להם הבורא בתחילה רצה לתת את התורה. ועם ישראל הוא שלב ההכנה, חוליית המעבר. הוא היה צריך לעבור את כל פיתולי הגורל שלו, כדי עכשיו סוף סוף להבטיח את תיקון העולם. זה מה שאנחנו מנסים לעשות – להיות חוד החנית, החלוצים בדרך. ולכן העם היהודי קיבל את ההזדמנות לחזור לישראל, כדי מכאן לשוב לשורשים ולהתחיל את התיקון.
שאלה: האם יש קדושה כלשהי בארץ-ישראל במובן הגיאוגרפי?
תשובה: לא. פשוט הקשר איתה, אפילו ברמת הדומם, כבר כולל את הכוונה האלטרואיסטית.
האדם מקדש את הארץ, האדם מקדש את הטבע הדומם, הצומח והחי. אבל אנחנו לא שייכים לדרגה של ה"אדם", אנחנו בינתיים בדרגת ה"חי". ולכן, "ארץ ישראל", כלומר, הרצון לקבל ברמת הדומם, אינו קדוש. הרי, אני לא מחבר את הרצון הזה לעצמי ולא מקדש אותו. אני גר בארץ ישראל, פשוט מפני שאני מרגיש כאן בנוח. אם ילחצו עליי כאן, אני אברח למקום אחר, כפי שכבר קרה לפני אלפיים שנה.
במהלך הכנס בניו-ג'רזי, נפגשתי עם ישראלים רבים, ואף אחד מהם לא רוצה לחזור, חוץ מכמה אנשים בודדים שקשורים אלינו. הסקרים מראים, כי היהודים בארצות הברית מתרחקים מישראל, לא רוצים להיות מזוהים עִם ישראל. הם מעדיפים להיות יהודים אמריקאיים, כמו בני העמים האחרים. ועל אף שהם כועסים כשאני כותב על זה בבלוג, אלה הן תוצאות הסקרים שהם בעצמם משתתפים בהם. ואותו הדבר אני רואה בשיחות ובהרצאות שלי שהתקיימו באמריקה.
כמובן, אני לא מאשימים אותם בשום דבר. זה די טבעי, כאשר אתה חי במדינה מסוימת אתה מחובר אליה בצורה אגואיסטית ורוצה שיהיה לך טוב שם. ועל ארץ המוצא אתה נזכר פעם בכמה שנים. רוב יהודי אמריקה, מבין אלה שפגשתי, מעולם לא היו בישראל. בעצם, מה יש להם לעשות כאן?
שאלה: אז, האם צריך לחיות בישראל כדי להשלים את התיקון?
תשובה: בעל הסולם אומר שהאדם שנמשך לרוחניות, נמשך לארץ ישראל. בכל זאת, יש כאן משהו. את המשיכה הזאת אי אפשר להסביר במילים, היא נגרמת על ידי הניצוץ שטמון בתוכנו. ומשום כך באים לכאן אנשים שלומדים את חכמת הקבלה, גם אם הם אינם יהודים. הם מרגישים שיש כאן מקור, שהמקום הזה שונה, מיוחד, שבו אתה מרגיש אחרת מכל מקום אחר. וזה קשור לא לדינמיקה ואיכות החיים החיצוניים, אלא לדברים עמוקים יותר...
מתוך שיעור על אגרת של הרב"ש, 14.05.2013
ידיעות קודמות בנושא:
ישראל באות וברוח
"נבחר" זו אחריות בפני העולם. מי מעוניין?
משרתי העולם
|
להשאיר תגובה | שלח לחבר
| הדפס
|
שייך לקטגוריה: התפתחות רוחנית, כנסים, שיעור הקבלה היומי, תפקיד ישראל |
מקובלים, על עם ישראל ואומות העולם, חלק ד'
בעל הסולם, מתוך מאמר "הערבות". שכל ישראל ערבים זה בזה. (ההערות בסוגריים הן שלי, מיכאל לייטמן).
וזהו דבר הערבות (שמושג), אשר (מושג כזה יחס הדדי בין חברי הקבוצה, כמו שנאמר) כל ישראל נעשו ערבים זה לזה.
כי לא נתנה להם התורה (לקבוצה, שאותה ייסד אברהם, ושאותה הביא משה להחלטת הערבות), בטרם שנשאל כל אחד ואחד מישראל (כתוצאה מעבודתם בחיבור ואיחוד), אם מסכים לקבל עליו (נשאל לא על האפשרות, אלא על הרצון) את המצוה של אהבת זולתו, בשיעור הכתוב "ואהבת לרעך כמוך" בכל שיעורו.
(ומשמעות המצווה היא בזה) דהיינו, שכל אחד מישראל, יקבל על עצמו, לדאוג ולעבוד בעד כל אחד מחברי האומה (מחברי הקבוצה), למלאות כל צרכיו (של החבר), לא פחות ממה שהוטבע באדם, לדאוג בעד צרכיו עצמו.
ואחר שכל האומה הסכימו (להיות בכזה מצב של דבקות הרצונות בצורה מלאה) פה אחד, ואמרו: "נעשה ונשמע", הרי שכל אחד מישראל, נעשה ערב, שלא יחסר דבר מה לשום חבר מחברי האומה (בהתפתחות הרוחנית שלהם), אשר אז נעשו ראויים לקבלת התורה (אור התיקון, כדי להשיג באופן ריאלי והדרגתי את המצב של הערבות) ולא זולת (מפני שלא הייתה מוכנות לממש את הערבות, הרצון להתאחד, כמו לפני שבירת הנשמה האחת והיחידה שלהם).
ידיעות קודמות בנושא:
מקובלים, על עם ישראל ואומות העולם, חלק ב'
מקובלים על עם ישראל ועל אומות העולם, חלק א'
מקובלים על קבלה עכשיו – חלק י'
|
להשאיר תגובה | שלח לחבר
| הדפס
|
שייך לקטגוריה: התפתחות רוחנית, מקורות ותקצירים, ערבות, קבוצה, תפקיד ישראל |
תפקידים שמזדמנים לנו
שאלה: המקובלים כותבים על קטגוריית "ישראל", שבה כולם מקושרים בקשרים שלא ניתן לנתקם וכולם תלויים לחלוטין זה בזה. מה זאת הקטגוריה הזאת? מי שייך אליה?
תשובתי: אני אגלה לך סוד: אתמול באמצע היום אני לא הייתי "ישראל", לקראת הערב המצב שלי קצת השתנה, הצלחתי להגיע ל"ירושלים", אחר כך ירדתי ל"עמק", אחר כך בכלל נפגשתי עם "אריות", אחר כך עליתי לשמיים, טסתי...
היום בבוקר כשהתעוררתי, אני לא רק שלא הייתי שייך ל"ישראל", אלא אפילו לא ל"אומות העולם", אני פשוט הייתי "בהמה"...
בכלל, "ישראל" נקרא רצון לקבל שמכוון את עצמו ל"ישר-אל".
אבל אם אתה שואל על איזה שהוא חומר חלבוני, אז אני לא יודע לאיזו קטגוריה זה שייך. תחילה, צריך לבדוק את הרצון ואת הכוונה שלו, אז יהיה ברור האם הוא מהווה את "ישראל", ואם כן, באיזו דרגה. נניח, שלפניך יושב יווני מלידה ויהודי מלידה, אבל אם אתה מביט פנימה, אז היווני יכול להתברר כ"ישראל" ואילו היהודי כ"רשע" מדרגה "בהמית".
הכול נקבע לפי הרצון ועוצמת הכוונה. וודאי, ש"ישראל" מתקן את עצמו ראשון. אם יש בי חלק שנקרא "ישראל" וחלק שנקרא "אומות העולם", אז וודאי, שתחילה אני מתקן את ה"כלים" היותר זכים.
הסדר הזה מוקרן גם על העולם שלנו: כאן, בין אם אני רוצה ובין אם לא, אנחנו שייכים ל"ישראל" וחייבים כבר עכשיו לתקן את עצמנו.
אבל במובן הרוחני היהודים גם כן מתחלקים לשני החלקים האלה: "ישראל" ו"אומות העולם". כמה נציגים מ"ישראל" יימצאו בקרב העם היהודי? יכול להיות, אלף מתוך 12-14 מיליון...
שאלה: אז מי צריך לקחת על עצמו את האחריות להפוך להיות "חבר האומה", "כאיש אחד בלב אחד"?
תשובתי: מי שמרגיש את עצמו כחבר האומה. אלה הן כבר אבחנות פנימיות שבאדם, לא ניתן להעריך אותן במילים ולא לקבוע לפי הדרכון.
שאלה: ואתה אתמול לא היית עם האומה הזאת?
תשובתי: לא. אתמול בערב אני הייתי בין "אומות העולם", והיום בבוקר התעוררתי בתור "בהמה". אני מקווה שבמשך היום אני אהיה "ילד טוב" ואגדל עד לדרגת "הכוהן הגדול".
אמנם לפי מהלך העניינים, אני וודאי אצטרך ליפול, להתדרדר, כמעט עד למצב של "המן" ושאר הרשעים. הם "יתלבשו" בי, ואני ארגיש את עצמי כמוהם, באמת אכנס לדמויות האלה שמתוארות בתורה.
מפני שהתורה מציירת דמויות פנימיות, מתארת תפקידים פנימיים, שאותם אנחנו צריכים לשחק בדרך להידמות לבורא. אני לא יכול להידמות לו במאה אחוז, מבלי שאהיה בנשמה בתור "המן", "היטלר", "פרעה", וכולי. אני חייב להתכלל מהם, וגם כן מאותן הדמויות הטהורות של השפעה, שעומדות כנגדן. ואז אני אהיה מתוקן באמת.
לכן העניין הוא לא סתם להתעורר כ"בהמה". אם הכול מסתכם רק בזה, אז אני "מחוץ למשחק". בכלל, אסור לקשור את הדרך הרוחנית עם הגוף שאותו אתה רואה עכשיו במבט הגשמי שלך. זוהי טעות חמורה. אף פעם אל תשפוט לפי "תמונות" חיצוניות והרגשות הגוף, תשפוט רק לפי הרצונות והכוונות.
בכל המציאות ישנם רצונות לקבל, רצונות להשפיע וכוונה, שמתקנת את הרצונות לקבל בכזאת צורה, שהוא הופך להיות כמשפיע.
זה הכול. חוץ מזה אין כלום, רק שלושה פרמטרים: "אור", "כלי" ו"מסך" שביניהם.
שאלה: ומה בקשר לשש מאות אלף הערֵבים, שעליהם כותב בעל הסולם במאמר "הערבות"? האם הם בכל זאת צריכים להתעורר ולהתאחד בדרך לתיקון?
תשובתי: אני שוב אגלה לך סוד: ברגע שאתה תגיע למצבים האלה, שבהם יידרשו לך שש מאות אלף ערֵבים, אז אתה תמצא אותם. הם פתאום יתגלו לפניך, כאילו שום דבר לא קרה...
מתוך שיעור על מאמר "הערבות" של בעל הסולם, 07.05.2013
ידיעות קודמות בנושא:
ניצוץ ההתפתחות
לכוונה הנכונה דרוש ה"ראש" הנכון
ישראל שבנשמה
|
להשאיר תגובה | שלח לחבר
| הדפס
|
שייך לקטגוריה: התפתחות רוחנית, ערבות, שיעור הקבלה היומי |
ירושלים שבלב
לכבוד יום ירושלים הבאתי קטעים נבחרים מתוך איגרת שכתב מורי, הרב"ש, בה מוסבר עניין ירושלים והמלחמות שהתרחשו בה, מבחינה רוחנית-פנימית.
"ירושלים נקרא לב העולם, ובנפש, נקראת "ירושלים" לב האדם, היינו הרצון של האדם, נקרא ירושלים, ושם יש מחלוקת. היינו, הרצונות של "אומות העולם" (הרצונות האגואיסטיים) שהאדם כלול מהם, והרצונות של "ישראל" (מלשון ישר-אל, רצונות אלטרואיסטיים), וכל אחד רוצה לשלוט על חברו.
"נמצא, שבתוך הלב הנקרא "ירושלים", הרצונות מתקוטטים ומתנגדים זה לזה, ואז אין שליטה לאף אחד. וממילא אין אף אחד שיכול לקנות את שלמותו. ודבר זה נוהג אצל תלמידים המתחילים להיכנס בעבדות ה'... אבל "למען אחי ורעי", היינו משום שתכלית הבריאה הייתה להיטיב לנבראיו, ובמקום שנאה אין ראוי שיתגלה אור ה', הנקרא אור האהבה, "אדברה נא שלום בך". ש"בך" היינו בתוך הלב, יהיה שלום."
"... היינו בשעה ששומעים את קול ה' המדבר אל הלב, בסוד "הבא לטהר מסייעין אותו"... היינו שהלב שומע קול ה', אז מקבל השליטה על כל הרצונות דווקא קול הקדושה, היינו הרצון להשפיע, וממילא "לא ישובו לכסלה", היינו שלא יחטא עוד, משום שכל הרצונות של הקבלה נכנעו תחת הרצון להשפיע. ואז מתגלה על הלב כל נועם הטוב, שאז כבר יש מקום בתוך הלב להשראת השכינה, והעידון והעריבות והנעימות והידידות מתפשט וממלא את כל האיברים של האדם."
"היוצא מזה, שכל השתדלותו של האדם הוא למצוא חן בעיני ה', ולהשתדל לזכות לשמוע את קול ה', שאמר "למען אחי ורעי אדברה נא שלום בך", וקול ה' שזכינו לשמוע בעת שהיינו בצוותא עם קול האר"י החי זצ"ל (בעל הסולם), ובודאי הוא משתדל עבורנו. ורק מה אנחנו צריכים להיות - עומדים על המשמר". (לקריאת האיגרת המלאה).
בנוסף, אני שמח להציג בפניכם את הסרט "ירושלים שבלב", הבוחן את המתרחש בירושלים, ומסביר איך כל האירועים בעולם הסובב אותנו הם שיקוף של מצבנו הפנימי.
|
להשאיר תגובה | שלח לחבר
| הדפס
|
שייך לקטגוריה: שורשים רוחניים |
כל העולם, בסירה אחת
בעל הסולם, מאמר "הערבות":
"ולכן הסביר התנא דבר הערבות, בדמיון לשנים, שהיו באים בספינה. והתחיל אחד קודר תחתיו, ולעשות נקב בהספינה. אמר לו חבירו: "למה אתה קודר?" אמר לו: "מאי איכפת לך. הלא תחתי אני קודר ולא תחתיך"? אמר לו: "שוטה, הרי שנינו נאבדים יחד בספינה!"."
כולנו מקושרים הדדית ברשת כללית גלובלית, טוטאלית, אינטגרלית. אבל, בהתאם לתוכנית הבריאה, הרשת הזאת מתגלה בהדרגה, לאט לאט.
קודם היא התגלתה בדרגת הדומם, תוך כדי תהליך של היווצרות והתפתחות היקום, עד שנוצר כדור הארץ. אחר כך הרשת הזאת התגלתה בצורה יותר חזקה, כבר בדרגת הצומח, ואז, כמו שנאמר בספר הזוהר, "הניצנים נראו בארץ". עם הזמן הצמחייה כיסתה את כדור הארץ, והרשת התגלתה עוד יותר ועברה לדרגה חדשה, דרגת החי.
התהליך הזה נובע מד' הבחינות הבסיסיות שמתגלות אחת אחרי השנייה. הרשת מתגלה יותר ויותר, זנים מסוימים נכחדים, זנים אחרים נולדים, בימינו אנחנו כל הזמן רואים היעלמות של זנים מסוימים והתגלות של זנים אחרים. כל זה התגלות של הרשת הכללית, אשר בבחינה האחרונה שלה הכריחה את הקופים לרדת מהעצים והפכה אותם לבני אדם.
בהדרגה התגלה הקשר של כל חלקי המציאות, והוא מכוון את אלה, שלא מזמן היו קופים, ליחסים חדשים של חילופים הדדיים, בכך שמעוררים אותם להרוג זה את זה, מה שלא תמצא במינים של החיות. החיות רק בודקות מי יותר חזק, כדי לגלות מיהו המנהיג או בעל השטח, אבל בבני אדם בוערים דחפים חזקים יותר... בסופו של דבר, כל האבולוציה שלנו זה התגלות הרשת שמקשרת בין כל חלקי המציאות.
והיום, בדרגה הסופית של העולם הזה, בכך שעברנו את ג' הבחינות של דרגת ה"מדבר", הדומם, הצומח והחי, אנחנו הגענו לדרגת ה"מדבר שבמדבר" וצריכים להשיג אותה.
וברשת הכללית יש בחינת "ישראל", שהיא בחינת מפתח שקובעת את כל התהליך. לבחינה הזאת שייכים אלה שיש להם כבר קשר עם הכוח שמנהל את המציאות, עם ההנהגה וההשגחה העליונה. וביניהם כבר ישנם גם "צדיקים" ו"רשעים", שמשפיעים זה על זה.
כל זה בלתי נמנע, מפני שהרשת מתגלה יותר ויותר, ובכך מגלה את מהותה האינטגרלית המקיפה והכללית, שבזה לכל אחד יש חשיבות גדולה עבור המערכת. ולכן כדאי לנו לפרסם את הידיעה הזאת על ערבות בין כולם. כי כל אחד בהכרח משפיע על כל האחרים, ובסופו של דבר, ההשפעה שלו חוזרת אליו ומוכפלת בנזק שהוא גרם לכל החברה בכללות.
בינתיים קשה להבחין בזה. האמת מתגלה רק במקרים חריגים, בלחצים של אסונות גדולים. אבל אנחנו יכולים בכל זאת לצייר בפני האדם תמונה של המערכת הכללית, שממנה נובע שהוא שייך לכולם וכולם שייכים לו. היום העולם כבר די רגיש כדי להקשיב למסר הזה ולהרגיש את המצב הזה.
מתוך שיעור על מאמר "הערבות" של בעל הסולם, 06.05.2013
ידיעות קודמות בנושא:
ערבות ברשת
ההיסטוריה של כל העולם, זאת הדרך לערבות
בובת בבושקה מורכבת מבפנים
|
להשאיר תגובה | שלח לחבר
| הדפס
|
שייך לקטגוריה: התפתחות רוחנית, טבע, ערבות, שיעור הקבלה היומי |
הסוס ממתין לרוכבו
כנס חיבור, "המדרגה הבאה". שיעור מס' 1
כאשר אנחנו מתחילים לחקור את הטבע שלנו, הפריצה העיקרית בגילוי האמת כרוכה בכך, שנפסיק להתרכז בדרגת ה"חי" שלנו, שאיתה אנחנו בדרך כלל מזדהים, שהיא הגוף שלנו, כל הרצונות שלנו, המחשבות והשאיפות. זהו האגו הפרימיטיבי הראשוני אשר טמון בכל המין האנושי, וכל אדם מרגיש את ההשלכות שלו במידה זו או אחרת ובכל מיני צורות, כל אחד בהתאם לטבעו.
אנחנו צריכים להסתכל על ההיסטוריה של האנושות לא כעל חיי הגוף הבהמי, אלא כהתפתחות הרצונות בדרגת ה"אדם". כשמתבוננים בעולם אנו רואים עד כמה חיי האדם קשים, כמה חייבים להילחם עבורם ולהשקיע מאמצים. כל אחד נאבק למען הישרדותו, אך מדוע זה מסודר בצורה כזאת? רק על מנת שנבין את חוסר התועלת של הרצון שלנו.
לא במקרה אנחנו כל כך מתלוננים על החיים וסובלים. החיים האלה בכוונה מכריחים אותנו לסבול על מנת שנחליט שהאגו שלנו והרצון להנות הורגים אותנו, ושנרצה להתעלות מעליו אל המדרגה הבאה. אם לא נשים לב לגופים, אלא נסתכל על הרצון הכללי, אז נראה שהוא גדל מתקופה לתקופה וסובל יותר ויותר בצורה איכותית במידת ההתפתחות שלו.
אף על פי שלאדם יכול להיות כל השפע החומרי הגשמי, אך הרצון שלו גדל עד רמה יותר אנושית והוא אינו מרגיש סיפוק מהחיים השבעים שלו. אם פעם, בני האדם נלחמו עבור חתיכת לחם, היום הם לא מתים מרעב, הם אמנם סובלים אך מסיבות אחרות.
כך הרצון הכללי מתפתח ומתקדם, ואנו מהווים את החלקים שלו ומגיעים לנחיצות לפתור את הבעיה הזאת: אי אפשר להמשיך לחיות בתוך האגו הזה שנולד רק בשביל לסבול. אין יותר מה לעשות, אלא רק להחליט שאנחנו רוצים להתעלות מעליו ולגדול בכיוון אחר.
אנחנו לא רוצים להמשיך לגדל את הרצון הזה, שבמקום מאה נרצה מאתיים ובהתאם למאתיים האלה נכפיל את הסבל, ואחר כך נרצה ארבע מאות ונסבול עוד יותר. אנחנו צריכים להשתמש ברצון שלנו באופן שונה, שננסה למלא לא את הגוף הבהמי אלא את הגוף האמיתי שלנו, כדי שנימצא מחוץ לבהמה הזו, צריכים לעלות מעל החי, מעל הסוס לדרגת הרוכב. חייבים להגדיר את המשימה הזאת כמטרת חיינו.
האנושות מגלה זאת ונמצאת כרגע בפרשת דרכים. היא מתחילה בהדרגה להכיר בכך שהיא עלולה להביא את עצמה להרס מוחלט אם לא תשנה את הטבע שלה. ודווקא אנחנו מחזיקים בידע וההבנה של מה צריך לעשות, יש לנו שיטה שאותה אנחנו מנסים לממש על עצמנו ולהראות דוגמה לכל העולם ולהיות "אור לגויים".
אנחנו רוצים לפרוץ מתוך האגו שמצהיר "אני אמלוך!", ומכריח אותנו לשרת את הגוף הבהמי, אנחנו רוצים לעלות מהדרגה שלו ולהתחבר עם ה"אדם" שבנו. האדם הזה בנו עדיין אינו קיים, קיימת רק הנקודה שממנה אנחנו חייבים לפתח אותו. הניצוץ הזה שנקרא "נקודה שבלב" ישנו בכל אדם. אך ישנם האנשים שבהם הוא בוער ודורש מימוש. לכן התחברו עכשיו אלינו אנשים מכל העולם אשר מסוגלים לממש את האפשרות הזאת ולבנות מהנקודה הזאת את הרוכב, את ה"אדם", שבינתיים נסתר בתוכה כמו בטיפת הזרע.
צריכים להחדיר את הטיפה הזאת אל תוך הרחם, שהיא הקבוצה. וכאשר אנחנו נדבקים בקבוצה כמו טיפה בדופן הרחם, אז מתחילים לקבל מהדבקות הזאת את הכוח העליון – שהוא גילוי הבורא. ישנם כאן שלושה מרכיבים: הטיפה שלי, הקבוצה שלי, והבורא שמתגלה בתוכה. אז אני מתחיל לקבל דרך הקבוצה את ההזנה והכוחות, ובצורה כזאת גדל.
בעצם, אני גדל בזכות כך שמקבל דרך הקבוצה את כוח הבורא, והרצון לקבל שלי גם כן כל הזמן גדל וכאילו רוצה להפריע לי. אך בזכות משיכת האור המחזיר למוטב אליו, החומר הגולמי וחסר הצורה הזה, אני מתחיל לקבל את צורת האדם, הדומה לבורא.
אני לא יודע מה זה להיות דומה לבורא, אני מרגיש כל מיני הפרעות. אך ההפרעות האלה מראות לי באיזו צורה אני צריך להתנגד אליהן, לבקש דביקות עם הקבוצה, לדרוש השפעת הבורא עליי. בכך הרצון שלי מתחיל לקבל צורות האדם. בדומה לעובר שעובר שלבי התפתחות שונים תוך כדי הגדילה, עובר כל מיני שינויים, מקבל צורות שונות, עד שבסוף הופך להיות דומה לאדם. כך אנחנו מגיעים למצב של מוכנות להיוולד לעולם הרוחני.
והשלב הראשון הוא להידבק בתוך הרחם, כלומר הקבוצה, ולהשתדל לקבל דרכה את ההזנה מלמעלה, שהוא המאור המחזיר למוטב.
מתוך כנס החיבור "המדרגה הבאה", שיעור מס' 1, 26.04.2013
ידיעות קודמות בנושא:
לגדול בתוך הקבוצה
מבהמה – לאדם
מתוקן = מאוחד
|
להשאיר תגובה | שלח לחבר
| הדפס
|
שייך לקטגוריה: התפתחות רוחנית, קבוצה |
התקבלה שיחה - היהודים תמיד מנצחים
קליפ - שיחת ועידה ביני לבין ולאדק זנקובסקי. היהודים תמיד מנצחים (10.06.2011)
היהודים מוצלחים בכל, על אף הפירוד ביניהם. החל משירותי הביון המתקדמים, הניצחון במלחמות, ועד הקמת המדינה בזמן כה קצר והפיכתה למתקדמת. אך כל זה, בעצם, אינו תלוי בהם, אלא רק מפני שיש להם ייעוד עליון הם מצליחים, לכן זה חסר תועלת להילחם בהם. כל מדינה בגולה שאליה היגרו יהודים – פרחה, וכל מדינה שדחתה אותם הפסידה. עצם העובדה שכך הגיבו מדינות שונות, אינו תלוי בהם, שכן אין להם חופש בחירה, אלא זה גילוי המערכת העליונה. אולם האנשים שפועלים נגד היהודים, כלומר, נגד אלה שיש בתוכם את השיטה לתיקון העולם, הם מנוגדים לתוכנית של הבורא, ולכן הם יהיו חייבים לסבול. הם יצטרכו לגלות ולהראות לאחרים שהניגוד לתיקון הוא שלילי, ומגיע עונש על כך בצורת ייסורים. אותם האנשים שאין להם "נקודה שבלב", מתוך הכרת המשבר ומחוסר התכליתיות, תתעורר בהם הנכונות לחיבור, הם יצטרפו למערכת והם יעלו למעלה ויתקדמו.
|
להשאיר תגובה | שלח לחבר
| הדפס
|
שייך לקטגוריה: ראיונות, פגישות |
אברהם, אבי הקבוצה הקבלית
שאלה: מדוע בעל הסולם כמעט ולא מזכיר במאמריו את הקבוצה?
תשובתי: על הקבוצה כמעט ואין מה לדבר, מפני שזהו תנאי ברור. אם אתה לא עובד על הקשר עם הקבוצה, אז לא יהיה לך כלי רוחני.
לכן יש כמה מאמרים אצל בעל הסולם שמדברים על הקבוצה. קבוצה קבלית, זהו מושג שידוע עוד מימי אברהם, שהיה המקובל הראשון שנצרך לעבודה קבוצתית. לפניו לא היה שום צורך בזה, עוד לא התגלה המושג של חיבור הנשמות. הנשמות היו עד כדי כך זכות, שלא היה להן צורך בקשר זו עם זו, כדי להתקשר לרוחניות.
אף על פי שידועה לנו ההיסטוריה של קין והבל, אבל הקשר הזה מתרחש בינתיים ברמת השורשים של היצר הרע. ולכן, רק אברהם היה הראשון שהצטרך לקבוצה, על אף שהוא הגיע להשגה רוחנית בעצמו.
הוא היה החוליה האחרונה בשרשרת של עשרים דורות מאדם הראשון ועד נוח, ומנוח עד אברהם (10 ספירות "דאור ישר" ועשר ספירות "דאור חוזר"). והוא היה הראשון שהתחיל לארגן קבוצה, ולכן הוא נחשב לאבי האומה הישראלית. האומה הזאת, זוהי קבוצה קבלית.
מאז נוצר המושג של הקבוצה, שבלעדיה הגילוי הרוחני הוא בלתי אפשרי. וככל שאנחנו מתקדמים הלאה, כך הקבוצות הופכות לגדולות יותר. בהתחלה הקבוצות היו מורכבות ממורה ותלמיד, כמו שנאמר: "מיעוט הרבים שניים".
בהיסטוריה היו תקופות שונות, אבל בסופו של דבר כולם נועדו להיות כאגודה אחת. בזמן האירועים ליד הר סיני, באותו הזמן, כאשר התגלה הרצון לקבל של מצרים, הייתה הכרחיות באיחוד של כל הקבוצה, של כל עם ישראל כקבוצה אחת. התנאים של מעמד הר סיני, אלה התנאים של הקבוצה הקבלית: להיות "כאיש אחד בלב אחד", "איש את רעהו יעזורו", "אל תעשה לחבריך מה ששנוא עליך", "ואהבת לרעך כמוך", "כל ישראל חברים", מקושרים בערבות הדדית.
כל אלה הם התנאים לקיום הקבוצה, כי עָם ישראל, זו קבוצה קבלית.
מתוך שיעור על מאמר מספר "שמעתי", 28.04.2013
ידיעות קודמות בנושא:
בית אברהם
היכן נמצאת "קבוצת אברהם" בימינו
כיצד להפסיק לחשוב על עצמי?
|
להשאיר תגובה | שלח לחבר
| הדפס
|
שייך לקטגוריה: התפתחות רוחנית, ערבות, קבוצה, שיעור הקבלה היומי |
שאלה שמביאה אל הבורא
בעל הסולם, מאמר "הערבות": "שכל ישראל ערבים זה בזה." במילים אחרות, המילוי של כל אחד הוא באחרים. "כי לא נתנה להם התורה, בטרם נשאל כל אחד ואחד מישראל, אם מסכים לקבל עליו את המצוה של אהבת זולתו, בשיעור הכתוב "ואהבת לרעך כמוך"."
כאן מתואר מצב, שבו כל אחד מרגיש שעולה בו השאלה העיקרית, כל אחד שואל את עצמו: "האם אני באמת מסכים לאהוב את הזולת?".
השאלה הזאת עומדת לפניי באופן ברור ומפורש, וקובעת את כל החיים שלי. הרי אני לא רוצה להמשיך לחיות, כמה שעוד נותר לי, בתוך "מועדון האינטרסים" הזה, אני נמצא כאן בשביל להשיג משהו. אני מבלה כאן את רוב זמני, משקיע הרבה כוחות וכסף, אף על פי שהייתי יכול להצליח בכל מיני תחומים אחרים. באמת, יש לנו כאן המון אנשים מוכשרים, שמסוגלים לקחת מהעולם את כל מה שהוא מוכן להציע. אבל הם ויתרו על כל הרווחים של העולם הזה, ויושבים בשיעורים כאילו הם חסרי תנועה. האם זה נכון? האם כך צריך לסדר את החיים שלנו?
אז אנחנו חייבים לדרוש את השאלה הזאת על האהבה: "מתי סוף סוף היא תתעורר?", "מתי כבר הצורך הזה של אהבת הזולת כמו את עצמי, יתפוס אותי בגרון?", בשביל זה אני צריך לנתח את מצבי הנוכחי, עד כמה אני עכשיו אוהב את עצמי, וכיצד אני מתייחס לזולת?
הרי אני משייך את עצמי לעם ישראל, כלומר, לאלה שרוצים להגיע "ישר-אל", להשתוות אליו בפעולות ההשפעה. רק כך ניתן להשיג את הדבקות עימו, שהיא מטרת הבריאה. מה אני יכול לתת לו? הסיכוי היחיד שלי זה ללמוד ממנו את תכונת ההשפעה ולהפוך להיות כמוהו, דרך היחס שלי אל הזולת. אני צריך לגלות שהוא אוהב את כולם ומשפיע להם. אז, כשאני פועל באופן דומה כלפי הזולת, אני הופך להיות דומה לו, נמצא עימו בחיבור, מגלה אותו בתוך הפעולה שלי, שמממשת את האהבה לזולת.
"שכל אחד מישראל, יקבל על עצמו, לדאוג ולעבוד בעד כל אחד מחברי האומה, למלאות כל צרכיו, לא פחות מה שהוטבע באדם, לדאוג בעד צרכיו עצמו."
זאת כבר אמת מידה של היחס שלי לחבר, לדאוג לו לא פחות מאשר לעצמי. כמו אֵם שכל הזמן דואגת לתינוק שלה. כל עוד לא הגעתי לזה, אני לא מממש את הייעוד של ישראל, ואין לי אפילו השתוות הצורה המינימלית אל הבורא, וכך אני נשאר עדיין בדרגה ה"בהמית". אבל אם אני דואג לזולת יותר מאשר לעצמי, אז אני כבר נקרא "אדם".
שאלה: מה זה "עם ישראל"?
תשובה: אלה אותם האנשים שעליהם מוטלת המשימה להשיג דבקות בבורא. באופן מעשי, אני מזהה אותם לפי היכולת לפעול בהדדיות, לעשות מאמצים הדדיים. עם מי אני יכול לעמוד ב"הר סיני"? עם כל הכבוד, אבל לא עם חברי הממשלה, ולא עם השכנים, אלא עם אותם האנשים שמבינים אותי ומוכנים ביחד לצעוד קדימה בדרך של ויתורים הדדיים, וחיבור הדדי, כדי לגלות בו את הכוח העליון ולעשות לו "נחת רוח". הם בשבילי בינתיים, "העם".
ואחר כך המושג הזה יתרחב ויתפשט על כל העולם.
מתוך שיעור על מאמר "הערבות", 22.04.2013
ידיעות קודמות בנושא:
משימה בלתי אפשרית?
דרושה התחלה חדשה
מהניצוצות תתלקח להבה
|
להשאיר תגובה | שלח לחבר
| הדפס
|
שייך לקטגוריה: התפתחות רוחנית, ערבות, שיעור הקבלה היומי, תפקיד ישראל |
תכנית הבריאה ומימושה
מתוך הכנס באירופה, שיעור מס' 4
תכנית הבריאה כוללת שלושה מצבים:
• מצב א', שבו אנחנו נמצאים בעולם אין סוף,
• מצב ב', שבו אנחנו נמצאים מחולקים בעולמנו
• מצב ג' שבו אנחנו שוב חוזרים לעולם אין סוף אבל בצורה מתוקנת, שנקראת "גמר התיקון".
המצב השלישי הוא מטרת הבריאה, וכבר מראש נובע מתוך המצב הראשון. לכן, המצב השני הוא בסך הכול מצב ביניים ולמעשה אינו נחשב. העיקר שאותו אנחנו משיגים בעזרת הפעולות שלנו, הוא המצב השלישי.
בצורה כזאת, תכנית הבריאה כוללת מעבר ממצב א' למצב ג', ומצב ב' נחוץ רק כדי לממש את התכנית הזאת. לכן, כל הפעולות שלנו צריכות להיות מכוונות רק למימושה.
מימוש התכנית כוללת חיבור מוחלט בין כל האנושות למערכת אחת שנקראת "נשמה". המערכת שבה הרצונות של כל האנשים על פני כדור הארץ, כולל הטבע הדומם, הצומח והחי, מתחברים ביניהם בצורה נכונה בתמיכה הדדית, בערבות, היא ה"נשמה" או "ה"כלי" שמלא באור.
עלינו לשאוף למצב כזה. ואם הפעולות שלנו במצב ב' אינן מיועדות כדי להגיע למצב ג', הן נחשבות למזיקות ותוצאתן שלילית. לכן, עלינו להיות כל הזמן מכוונים דרך כל האנושות לבורא, כפי שנאמר: "ישראל, אורייתא וקב"ה חד הוא". זהו התנאי ההכרחי, המחייב, שהמטרה הסופית של כל פעולה שלנו היא מימוש המצב השלישי.
לכן, קודם כל אנחנו אחראיים על תיקון הקבוצות שלנו, אחר כך של אירופה ולבסוף של כל העולם. האחריות על כך מוטלת על כל הקבוצות ועלינו לזכור זאת.
ואם אנחנו לא מתכוונים להגיע למצב הסופי, אז העולם סביבנו משפיע עלינו רק בצורה שלילית. במקרה כזה, כל הפעולות שלנו תהיינה נגדנו כדי שנבין כיצד פועלים נכון וכדי שנעשה תיקונים. לכן, למרבה הצער, עולמנו סובל כל כך, כל הזמן טועה, מתקן את עצמו ושוב טועה. אבל עכשיו אנחנו קיבלנו את שיטת התיקון, לכן הכול תלוי בנו.
ראשית, כל אחד מאיתנו צריך להרגיש צורך, אחריות על תיקון העולם. על כך נאמר: "בי תלוי כל העולם". "אני אחראי על העולם כולו", כך צריך להרגיש אדם בתנאי שהוא רוצה להיות החלק הפעיל בבריאה ובהתאם לכך להרגיש את הבורא.
על האדם לאמץ מהבורא את השיטה, את המנגנון ואת התוכנה, את הכול, ולהשתתף בזה בפועל. אז הוא הופך להיות חלק מהמערכת הנצחית האינסופית ועולה מעל דרגת החיים שלנו. לכן, אנחנו חייבים לחשוב על זה היטב.
אם אנחנו משאירים את פעולותינו באמצע, בלי לחשוב כיצד אנחנו נשפיע על הקבוצות, ואחר כך על אירופה ואחרי זה על העולם, אז לפעולות שלנו לא תהיה תוצאה חיובית.
אנשים רבים שואלים: "מדוע אנחנו לא מצליחים? אנחנו משתדלים כל כך הרבה זמן". מסתבר שלא משתדלים לגמרי, לא נכון, עושים טעויות. מתקנים אותנו, וזה נראה לנו שהכול ללא הצלחה. אבל זה לא אומר שאנחנו לא מצליחים, אלא כך אנשים לומדים.
נכון להיום, כבר הגענו למצב שאני מסביר לכם את כל השיטה במלואה.
אנחנו מדברים על האדם, על התכללותו בתוך הקבוצה, על כך שהוא לא צריך לקבל הפרעות כהפרעות, אלא להיפך, כהזמנה מהבורא להתחבר אליו. על האדם לא סתם להתייחס לעצמו או לחברים, אלא עליו לשים את הבורא בינו ובין החברים ולבקש שהוא יבנה את מערכת הקשר בין כולם.
אם ישנן בעיות בקבוצה, אז תפנו לבורא. אם יש בעיות בכם, תפנו לבורא. עליכם כל הזמן לפנות אליו, לדרוש שהוא יתקן את הכול בעזרת האור העליון שלו. בשום פנים ואופן לא לפעול נגד האגו, כי זהו כל הטבע שלנו. כך מנסים לעשות בכל הדתות, אבל זה לא נכון. לא צריך לחסל את האגו, אלא להתעלות מעליו!
הבורא ברא את האגו. בדיוק כך נאמר: "בראתי יצר הרע ובראתי לו תורה תבלין, כי המאור שבה מחזירו למוטב". לכן אנחנו זקוקים לאור. אחרי שמתגלה בנו היצר הרע, הדבר היחיד שחסר לנו הוא האור.
אין צורך לנסות לפתור בינינו בעיות שונות. הבורא נמצא בינינו ויוצר לנו בעיות שונות, ואנחנו במקום למשוך אותו, מתחילים לברר את היחסים בינינו, כמו ילדים.
עלינו להבין את האחריות של הקבוצה העולמית של "בני ברוך" כלפי כל האנושות, כלפי האח"פ. על כל אדם להרגיש שהוא כמו ארכימדס נמצא ב"נקודת משען" ומסוגל "להניף את העולם", כלומר, לשנות את עצמו ואת כל העולם מנקודה שלילית לחיובית. זה תלוי עד כמה כל אחד מאיתנו לא חושב על עצמו, אלא על התכללותו בתוך המערכת הכללית בתוך כל היתר.
חוץ מזה, כדי לממש את המצב השלישי, עלינו להפיץ את השיטה האינטגרלית לתיקון. בוודאי שזאת לא אותה השיטה שאנחנו לומדים לתיקון הפנימי שלנו, כי לרוב האנושות הכול מוגש בהתאם לרצונות והאפשרויות שלה, כפי שנאמר: "אל תעמיד מכשול לפני עיוור".
לכן, צריך להפיץ את שיטת התיקון בצורה שהאנשים רוצים לשמוע. ומפני שהיום כולם נמצאים במשבר, אז עלינו להפיצה כאמצעי לצאת מהמשבר.
ויחד עם זאת, אנחנו לא משקרים לאף אחד, אלא פשוט מספרים לאנשים על המצב האמיתי, אבל לא את הכול, אלא רק את מה שהם מוכנים לשמוע. ברור שאנחנו נצא מהמשבר, אין כאן שום בעיה. הבורא בכוונה מציג לנו אותו, כדי שנרגיש שאנחנו בעצמנו לא מסוגלים לעשות דבר. ואנחנו באמת רואים, שכל המנהיגים הגדולים נשארים חסרי אונים מול המשבר, כמו ילדים קטנים.
בעצם, זה טבעי, כי לאדם אין שום פתרון לבעיה הזאת, כי עכשיו מתגלה בעולם מצבו השלישי. אנחנו מתקרבים אליו, והוא מתקרב אלינו (ראה שרטוט למעלה).
אנחנו מרגישים את ההתקרבות כמשבר במשפחה, בחינוך הילדים, במדע ובתרבות, בכלכלה וכספים, משבר בכל התחומים שהאדם עוסק, מפני שמערכת הקשר האינטגרלית מתקרבת אלינו, וכאילו יורדת עלינו, ואנחנו לא מתאימים לה, כי אנחנו אינדיבידואליסטים. ומסתבר, ששתי המערכות מונחות אחת על פני השנייה ואינן נכללות אחת בתוך השנייה, אינן מתחברות, וזה גורם להרגשת המשבר.
מה זה משבר? נניח, שאני לא מוצא שפה משותפת עם מישהו, כל אחד מאיתנו עומד על דעתו, אנחנו נמצאים במשבר ולא בהתאמה, לא בקשר. בדיוק זה קורה בעולם שלנו. לכן, עלינו להסביר לאנשים שבעולם מתגלה הטבע האינטגרלי שדורש מאיתנו להיות אינטגרליים, להיות בקשר הנכון בינינו. אם אנחנו נבין מה זה, אז יהיה לנו טוב, אז אנחנו לא נרגיש את המשבר.
אנחנו לא מסוגלים לשנות את הטבע, ולא נוכל להסתתר מפניו. אנחנו לא יכולים לחכות עד שהמשבר יעבור, כי הוא לא יעבור. אלא הוא רק יתחזק ויקבל צורות חדשות שונות. מיליארדי אנשים יישארו ללא עבודה, בעולם תיווצרנה המון בעיות חדשות, כולל מגיפות ואסונות טבע. זה יהיה אם אנחנו לא נתאים לטבע האינטגרלי האחד שמתקרב אלינו ללא רחמים.
כאשר המערכת האינטגרלית כאילו יורדת עלינו, אז למטה מכל הכיוונים מתגלה הקשר האינטגרלי שלה, הרמוניה, ואנחנו לא הרמוניים, אלא אינדיבידואליסטים, פרוטקציוניסטים, ולכן אנחנו נרגיש יותר ויותר גרוע.
חייבים להסביר זאת לאנשים, חייבים לכתוב מאמרים, כתבות, לייצר קליפים, ולעשות זאת בצורה מאורגנת. זאת המטרה שלנו.
מתוך הכנס באירופה, שיעור מס' 4, 22.03.2013
ידיעות קודמות בנושא:
אחריות על המתרחש
נשמה אחת לכולם
הדרך הביתה
|
להשאיר תגובה | שלח לחבר
| הדפס
|
שייך לקטגוריה: הפצה, התפתחות רוחנית, כנסים |
מפתח ל- 99% מהנשמה העולמית
שאלה: מהו התפקיד העיקרי היום של "הכלי העולמי של בני ברוך" במדינות השונות?
תשובתי: הכלי העולמי משחק תפקיד חשוב ובלתי רגיל, מפני שישראל לא יכול לתקן את עצמו, אם הוא לא מכוון את עצמו כלפי העולם. לג''ע (גלגלתא ועיניים) אין שום סיכוי לתקן את עצמו אם הוא מבודד מהאחרים.
תחילה הבורא רצה לתת את התורה לאומות העולם. כל האור נמצא כנגד הרצון הזה, כנגד האח''פ, ולא כנגד ג''ע. למעשה אח''פ מהווה את כל הכלי, 99.99% מכל הרצון. לכן עם ישראל, ג''ע, הוא הקטן ביותר מכל העמים. אין לו שום זכות קיום, חוץ מאשר לשרת את כל האח''פ הגדול הזה.
הבורא רצה למלא את האח''פ באור, ואת ג''ע הוא בוחן כחלק שמשרת את הבורא ואת הרצונות לקבל האלה. ישראל, הם עבדים של השליחות שלהם, ואומות העולם לא. אנחנו חייבים לבצע את התפקיד שלנו כלפי הבורא וכלפי כל האנושות. לכן שני הצדדים באים אלינו בטענות צודקות, כי אנחנו חייבים להיות המעבר, המתאם, בין הבורא והעולם, ולהיפך: בין העולם והבורא. ואילו אנחנו לא מבצעים את התפקיד שלנו.
כדי לתפקד בצורה נכונה, דרוש לנו קשר עם הכוח העליון, עם הבורא, שממומש דרך מרכז הקבוצה. ומצד שני, אנחנו צריכים להיות מקושרים עם כל הקבוצות שלנו ועם כל החברים השיכים לאומות העולם, מפני שכך ממומש הקשר מאיתנו אליהם, ומהם לאומות העולם, שבתוכם הם נמצאים. באופן כזה, אנחנו כולנו מתקשרים ובונים נתיב מ"מלכות דמלכות", הרצון הגדול ביותר של הנברא, ועד הרצון של "כתר דכתר", והלאה עד הבורא. הקבוצה המרכזית חייבת להתייחס באהבה, בדאגה, בתשומת לב כלפי כל הקבוצות שמפוזרות בכל רחבי העולם, להתחבר אליהם כמה שיותר קרוב, למרות מחסום השפה והריחוק הגיאוגרפי, ולקבל אותם כמה שיותר קרובים. כי דווקא דרכם אנחנו יכולים להגיע אל שאר האנשים, אל העמים האחרים ולהעביר להם את שיטת ההשכלה האינטגרלית.
אותם החברים שלנו שבכל רחבי העולם, שנמצאים שם כ"גֵרים", כלומר שגם להם ישנה ה"נקודה שבלב" ולכן הם נכללים בישראל, מממשים את החיבור בין האח"פ לבינינו, ג"ע. אנחנו בעצמנו לא יכולים ליצור קשר כזה, את הקשר הזה עושים החברים שלנו במדינות האחרות.
יוצא, שהם שייכים לשכבת הרצון העיקרית, שנמצאת על הגבול בין ג"ע ואח"פ. ללא החיבור הזה, אין שום משמעות לא לג"ע ולא לאח"פ. לכן אנחנו חייבים להקדיש את כל תשומת לבנו לחברים שלנו, להגיש להם כל תמיכה אפשרית, לארגן כנסים, לספק תרגום בכל השפות, כלומר לעזור בצורה המרבית ביותר. כי הם שייכים דווקא לאותה שכבת הרצון שמאפשרת לנו לענות על השאלה, "לשם מה אנחנו קיימים?".
אנחנו קיימים דווקא בזכות זה שיש לנו כזה קשר עם האח"פ, בזכות החברים שלנו בכל רחבי העולם.
מתוך שעור על המאמר " ירושת הארץ", 15.04.2013
ידיעות קודמות בנושא:
ישראל החדשה
להפיץ את שיטת החינוך האינטגרלי בעולם
הדרך של הקבוצה העולמית
|
להשאיר תגובה | שלח לחבר
| הדפס
|
שייך לקטגוריה: התפתחות רוחנית, קבוצה, שיעור הקבלה היומי, תפקיד ישראל |
חוליית החלוצים של הנשמה הכללית
שאלה: מה צריכים לעשות התלמידים שגרים בחו"ל ומוצאם מתרבויות שונות, אם הם רוצים להרגיש את עצמם חלק מעם ישראל?
תשובתי: אני מנסה להסביר את ההבדל בין מי שיהודי מלידה, לפי הגֵנים, לאדם שאין בו גֵנים כאלה, אך יש לו נטייה להיות "ישר- אל", כלומר, שייכות לבורא.
על גֵר, אדם שמתגייר, נאמר, שהוא "נולד דמי" (נולד כל פעם מחדש). כלומר, הוא יהודי ב-100% ואפילו יותר, מפני שמוצאו ברצון הרחוק ביותר. ואם הוא מתקן אותו, הוא נעשה יותר קרוב מהיתר ויותר פנימי. רבי עקיבא, שכל תורתנו באה ממנו, לא היה ממוצא יהודי. בתקופה שעם ישראל היה בדרגה הרוחנית היו המון מקובלים גדולים שמוצאם מאומות העולם.
אין כאן שום זלזול, אלא להיפך, מפני שכל הרצון שאנחנו צריכים לתקן, נמצא דווקא אצל אומות העולם. נאמר שהבורא רצה בהתחלה לתת את התורה לאומות העולם, כלומר, לתקן את האח"פ. וישראל, גלגלתא ועיניים הם רק המעבר בתיקון הזה.
לכן, האנשים שמתקרבים לתיקון הכללי, ולפי מוצאם אינם שייכים לעם ישראל, הם החלק החלוצי של האח"פ, אותם ה"חלוצים" מתוך הנשמה הכללית שזקוקה לתיקון. כלומר, זהו החלק החשוב ביותר שלה.
ולכן, הם מתקרבים אלינו והם המעבר בינינו לעולם כולו. אני מאוד מקווה שהם יפתחו את שיטת החינוך האינטגרלי ויתחילו ללמד אותה ולהעבירה לכל העולם. כי בכל מדינה יש תרבויות שונות, מנטליות שונה ורק כך אפשר לעזור לעולם להיתקן.
האנשים האלה צפויים לשכר הרבה יותר גבוה ועבודתם הרבה יותר חשובה מאלה ששייכים לעם ישראל מהלידה, מפני שהם המעבר האמיתי וכוללים בתוכם רצונות של האח"פ, ויחד עם זאת, מעלים את עצמם לדרגת גו"ע.
התמונה הזאת עוד לא התבהרה לגמרי, אבל בסופו של דבר, יתברר עד כמה המושג "גֵר" עשיר וחשוב, כמה תפקידים יש לו. "גֵר" הוא מושג, תפקיד, לשרת כמעבר בין גו"ע לאח"פ שמעלה את הרצון לקבל לתיקון.
פעם, גם עָם ישראל יצא מכל העמים, מבבל. הניצוצים הרוחניים מתגלים בהדרגה, בתוך הרצון הכללי, שִכבה אחר שִכבה, החל מ"אדם הראשון". ואחר כך הניצוצים האלה שנשארו מהשבירה ונקראים ה"נקודות שבלב", התגלו באברהם ובעוד אלפי בבלים שהוא הוציא משם לארץ כנען.
האנשים האלה מלכתחילה היו חלק מכל האנושות ואחר כך הם התקבצו לקבוצה, בהתאם לרצון הכללי שלהם ולנכונותם ל"ואהבת לרעך כמוך", כדי שבמרכז החיבור הזה יתגלה הכוח העליון. כך גם עכשיו, רק מי שפעם כבר היו שייכים לאסיפה הזאת, וגם מי שעדיין לא היו בה, אבל עכשיו מתעוררים.
לכל אחד מאיתנו, גם לאלה ששייכים לעם ישראל הגשמי וגם לישראל הרוחני, יש משימה משלו בתוך המערכת הכללית. אבל היא עדיין לא ידועה לנו. אבל בדרך כלל מי שמגיע מאומות העולם ומצטרף לעם ישראל, יש תפקיד מאוד חשוב שעוד יתגלה בעתיד.
מפני שדווקא הם קובעים את התנועה לתהליך התיקון. גו"ע אינם יכולים להתקדם בעצמם, כי חסר להם רצון, חסר כוח התנועה. לכן נאמר, שאומות העולם יישאו את ישראל על כתפיהם לירושלים לבנות את בית המקדש.
בלתי אפשרי להגיע לבורא, לכלי הרוחני שנקרא בית המקדש, בלי התנועה שמתבצעת על ידי אומות העולם, אותם האנשים שמבינים את המשימה הזאת, את התהליך הזה, את המטרה. ישראל אינם יכולים לעשות זאת בעצמם. לכן עבודתנו עם כל הקבוצות שבעולם, הדאגה לאחינו ששייכים לכל אומות העולם, לכל הקבוצות בעולם, היא כל כך חשובה. חשיבותן של הקבוצות הללו תתגלה יותר ויותר.
מתוך שיעור על פי המאמר "ירושת הארץ", 15.04.2013
ידיעות קודמות בנושא:
תיקון מתוך נחיצות פנימית
ישראל - לפי הלידה או לפי המטרה
בעבודה הרוחנית אין שום אפליה
|
להשאיר תגובה | שלח לחבר
| הדפס
|
שייך לקטגוריה: התפתחות רוחנית, שורשים רוחניים, שיעור הקבלה היומי, תפקיד ישראל |
לקריאת כל התגובות
קבלת עדכונים בדוא"ל
עדכוני rss
רדיו קבלה
הבלוגים שלי
הבלוג בסלולר