הכנס בניו ג'רזי: מאוחדים בפני האחד
שאלה: כנס האיחוד בניו ג'רזי מתקרב. אנחנו מבינים שהכול תלוי בהכנה. כיצד החברים בכל העולם צריכים להתכוונן למפגש הזה?
תשובה: קודם כל, אנחנו מתחברים בכנס כדי להגיע לאיחוד, לערבות, לחיבור בינינו, כל אותם התנאים הנדרשים לגילוי הכוח העליון ששולט בעולם ובונה את כל המציאות. זו המטרה של לימוד חכמת הקבלה, היא מיועדת דווקא כדי לגלות את הכוח העליון. חכמת הקבלה היא גילוי של הכוח העליון לכל הנבראים. כפי שכותב, בעל הסולם, במאמר "מהותה של חכמת הקבלה": "חכמה זו היא לא פחות ולא יותר אלא סדר של שרשים המשתלשלים על דרך קודם ונמשך בחוקים קבועים ומוחלטים המתחברים וקולעים למטרה אחת מאד נעלה, הנקובה בשם "גילוי אלקותו ית' לנבראיו בעולם הזה"."
זו הסיבה שאנחנו מתאספים בכנס, כדי לבנות את התנאי שבאמצעותו הבורא יתגלה. גילוי הבורא לנברא הוא המטרה של חכמת הקבלה, והיא מתממשת באיחוד בינינו. את זה אנחנו רוצים להשיג בכנס וצריכים לחשוב על זה.
הכוח שאותו אנחנו מגלים, זהו כוח של השפעה ואהבה. ה"בורא" הוא היסוד של ההשפעה והאהבה. הוא הטוב והמיטיב, ולהטיב זו תכונה של מי שמטיב. ואין עוד מלבדו הטוב והמיטיב.
כדי לגלות אותו, אנחנו גם צריכים לרכוש שני חלקים של התפיסה:
• אין אף אחד, חוץ מאיתנו, מאוחדים, "כאיש אחד בלב אחד".
• כל אחד מאיתנו הוא טוב ומיטיב לאחרים.
בצורה כזאת אנחנו יוצרים "מקום" שבו הבורא יכול להתגלות, בהתאם לחוק השתוות הצורה. כשהיחסים בנינו יהיו מותאמים לעיקרון של "טוב ומטיב", אז הטוב והמיטיב העליון יתגלה בינינו. כך נגלה את הבורא בנברא, נהפוך להיות שכינה, זאת אומרת, "מקום", היכן שהוא שוכן.
זה מה שאנחנו רוצים לגלות בכל העולם בכנס שיתקיים בעוד כשבוע, ולזה אנחנו צריכים להכין את עצמנו.
צריך לומר שהכנס יהיה ייחודי בהיקפו. יתאספו בו מגוון רחב של משתתפים. וזה טוב, הרבגוניות נותנת כוח לאיחוד.
אני מקווה שנוכל להתחבר כמו שצריך, וכולנו נרגיש את השייכות לאותו האחד שצריך לשוב אליו, להתכלל, להיות שוב כאחד. ואז בתוך האיחוד המשותף יתגלה הבורא האחד, והגילוי הזה של הכוח העליון יפתור את כל הבעיות שלנו, הגשמיות והרוחניות.
מתוך שיעור לפי מאמר "הערבות", 01.05.2013
ידיעות קודמות בנושא:
כנסים: לבקוע את המעטפת של העולם הישן
מטרת החיים היא גילוי הבורא
איחוד בתוך יחיד
להשאיר תגובה | שלח לחבר
|  הדפס
|
שייך לקטגוריה: התפתחות רוחנית, כנסים, שיעור הקבלה היומי |
חכמת האהבה
שאלה: מדוע אנשים בכל זאת מכוונים נגד חכמת הקבלה, עד כדי שאנחנו חייבים להסתיר מאיפה הידע שלנו כדי שהם יהיו מוכנים לשמוע אותו לפחות במקצת?
תשובתי: חכמת הקבלה היא היריב של האגו, והאגו הוא כל הטבע שלנו.
חכמת הקבלה, בשונה מהדתות, אינה מדברת על ריחוק בין העמים, אלא על האיחוד ביניהם, של כולם יחד לאחד שלם, על "ואהבת לרעך כמוך".
חכמת הקבלה שוללת כל סוג של מיסטיקה, מפני שמטרתה היא גילוי הכוח העליון, הבורא, לכל אחד בחיים האלה. בזה היא אומרת בבירור על מה שמהווה את הידע היחיד שמבוסס על הכוח העליון של הטבע, ולא על הניחושים וההשערות שלנו. כי היום המדע עצמו מגלה את עצמו, כלא יותר מאשר השערה שבה הכול מותנה.
ידיעות קודמות בנושא:
הדתות המונותיאיסטיות וחכמת הקבלה
כשהטבע משנה את פניו
על עובדות ומיתוסים
|
תגובה אחת | שלח לחבר
| הדפס
|
שייך לקטגוריה: אהבה, התפתחות רוחנית, לימוד חכמת הקבלה |
התקבלה שיחה - כפייה בקבלה
קליפ - שיחת ועידה ביני לבין ולאדק זנקובסקי. כפייה בקבלה (10.06.2011)
התלמיד מקבל ממני את המידע במידה שהוא מבטל את עצמו כלפיי, לפי חוק השתוות הצורה. כלומר, הוא לא הופך לעבד שלי, לשרת אותי ולתת לי מתנות. ההיפך, אני דוחה כאלה דברים. אלא, אם הוא מסכים בפנים, רוצה לספוג את השיטה הזאת, רוצה להבין בתוכו את הרעיונות הללו, את השינוי הזה, ומחפש ורוצה שכל זה יתגלה בו, אז הוא מקבל דרכי. כל זה בכל זאת תלוי רק בו.
ישנם אנשים ששומעים לראשונה בהרצאות על שיטת הקבלה ונמצאים המומים. ראשית, מבחינת הידע, הם רואים מתוך בשלות שהכול מסתדר ויותר קל, משום שבאמת חכמת הקבלה נותנת מבט כזה על העולם שהאדם ממש מתפעל, ומתרשם לחיוב ביחס לכל מה שהוא הכיר עד עכשיו. שנית, הם מרגישים את הכוח הפנימי. הכוח נובע כבר מתוך השכבה העליונה, הם אינם יכולים להסביר זאת, אבל, ככלל, ישנה תחושה כזו.
איני יכול להכניס להם שום דבר אם אין להם רצון לכך, רק במידה שהם השקיעו כוחות כדי להגיע להרצאה, להתכלל, להיכנס פנימה, להבין, להסביר, אז במידה כזאת נכנס אליהם מידע מסוים. אבל הוא בשום אופן אינו נוגע בחופש הבחירה שלהם, אין כאן שום מניפולציות. אתה יכול לעשות מניפולציות רק במסגרת העולם הזה, שאתה מזיק לאדם, בחכמת הקבלה אין דבר כזה, כיוון שכל המערכת היא מחושבת לפי מימוש חופש הבחירה על ידי כל אחד. לכן אסור למשוך, ללחוץ, ולעשות משהו עם האדם, בגלוי או במסווה.
האדם צריך להתפתח בצורה חופשית, רק כך הוא יוכל לממש את תפקידו בעולם. ומי שמגביל אחד את השני יצטרך לעשות תיקון כפול. הגבלה וכפייה זה דבר איום ונורא. בדרגה הרוחנית זה לא קיים, ברוחניות האדם הוא בעל הבית על המשפחה שלו. לכן המורה יכול רק ללמד, לתת תרגילים לתלמיד כדי שיתקדם, להניע לפעולות שיכולות לפתח את התלמיד, אך בשום אופן הוא לא כופה שום דבר.
|
להשאיר תגובה | שלח לחבר
| הדפס
|
שייך לקטגוריה: ראיונות, פגישות |
שיעור וירטואלי, 21.04.2013
תוכנית טלוויזיה "יסודות חכמת הקבלה".
נושא השיעור "הקדמה לספר הזוהר".
לצפייה בשיעור
שיעורים קודמים:
שיעור וירטואלי, 14.04.2013
שיעור וירטואלי, 07.04.2013
שיעור וירטואלי, 17.03.2013
|
להשאיר תגובה | שלח לחבר
| הדפס
|
שייך לקטגוריה: זוהר, שיעורים והרצאות |
חינוך אינטגרלי לעולם
מתוך הכנס באירופה, שיעור מס' 5
שאלה: האם קבוצות שיש להן יכולות מוגבלות, ומעט חומר קבלי בשפות המקומיות, לדוגמה, בשפה הפינית, האם הן צריכות "לפרמט" את עצמן לחינוך האינטגרלי, או שעדיף להמשיך להפיץ את חכמת הקבלה?
תשובה: צריך להבין בצורה ברורה למי אני פונה בזמן שיעורי הבוקר. יושבים לפניי תלמידים מקומיים וכל מה שאני ממליץ להם זה מתוך התנאים המקומיים. יחד עם זאת, לקבוצות אחרות בשום פנים ואופן אסור כך להעתיק את מה שאני אומר. אנחנו נמצאים בתנאים מיוחדים, במדינה מיוחדת, ומה שמתאים כאן, לא מתאים אצלכם.
בישראל אנחנו צריכים יותר להפיץ את חכמת הקבלה. יש לנו שני ערוצי טלוויזיה, אנחנו מוציאים עיתונים, מעבירים כנסים – האנשים יודעים עלינו.
בעשרים ערים בארץ יש לנו קבוצות. ואם כל אדם ירצה למצוא קבלה בישראל, הוא ימצא אותה. זה מה שהשגנו תוך כמה שנים האחרונות.
עכשיו הבעיה שלנו זה הפצת החינוך האינטגרלי, ואנחנו עושים את זה בצורה וירטואלית באינטרנט וגם בצורה פיזית. אנחנו מכינים הרבה מרצים, מחנכים, שיתעסקו בזה. היום צריך לעשות בעולם גם את זה וגם את זה: להפיץ את חכמת הקבלה, ובנפרד להפיץ את החינוך האינטגרלי.
בימינו יותר מתעורר הצורך בחינוך האינטגרלי, ולא בקבלה, כי רע לאנשים, הם מרגישים את המשבר, הם לא יודעים מה לעשות. פעם הם חשבו שזה יעבור. אבל המשבר לא עבר כי יש לו משימה מיוחדת. זה לא משבר כלכלי, אלא משבר ביחסים שלנו עם העולם העליון, שאנחנו לגמרי מנוגדים לו.
בואו נתחיל להתחבר בהתאם לעולם הרוחני, ואז המשבר יתחיל להיעלם בהדרגה. זה יקרה כי אנחנו נתחיל לשנות את עצמנו, את המערכת שלנו, הכלכלית, הפיננסית, הסוציאלית, וכולי. בשביל זה צריך חינוך אינטגרלי והשכלה.
השכלה, זה אומר, הסברה על חוקים של הטבע העליון, האינטגרלי, וחינוך זה העברת סדנאות אינטגרליות.
עכשיו יוצא לאור הספר הראשון על העברת הסדנאות האינטגרליות. הוא יכלול את כל הסדנאות, כולל מהכנס שלנו. לפי הספרים האלה אתם תוכלו לעבוד ולארגן סדנאות בעצמכם.
העולם זקוק דווקא לחינוך והשכלה אינטגרליים. אני מבין שיותר חשובה לכם חכמת הקבלה ונראה לכם שקודם כל צריך להתעסק דווקא בה, אבל אם לא נתעסק במה שזקוק העולם, אנחנו לא נקבל כלום. אם אדם עובד ביחס כלפי הקבוצה, אז הקבוצה, כל "בני ברוך" העולמי, עובדים כמו איש אחד ביחס כלפי כל האנושות.
אנחנו לא נמשוך על עצמנו את "האור המקיף", אם לא נתעסק בזה. אני משכנע אתכם בזה כדי שתתקדמו קדימה.
מתוך שיעור מס' 5 כנס אירופה, 22.03.2013
ידיעות קודמות בנושא:
חינוך אינטגרלי: עם חכמת הקבלה או בלעדיה?
אחראי על האנושות
האם יש צורך בקבלה להמונים?
|
להשאיר תגובה | שלח לחבר
| הדפס
|
שייך לקטגוריה: הפצה, התפתחות רוחנית, חינוך, ילדים, לימוד חכמת הקבלה, תפקיד ישראל |
הפצה אמיתית
שאלה: איך המקובלים מהדורות הקודמים הסתדרו ללא הפצה, ואיך אנחנו יכולים להפיץ את האור שהתקבל בקבוצה ולא לאבד את תכונותיו, בזה שאנחנו מתקשרים עם ההמונים?
תשובתי: בואו נברר, מה זה אומר להפיץ. אם אנחנו אומרים שנשמתו של האדם נמצאת מחוצה לו, זה אומר שכל אותם שבעה המיליארד שנמצאים מחוצה לי זה חלקים קטנים של הנשמה שלי. אלה הן לא סתם מילים יפות, זוהי האמת!
ולכן, מה נשאר לי לעשות? אני צריך להפיץ. אם אני לא אצרף אליי את כל החלקיקים האלה, אני לא אקבל בשום צורה אחרת את אותו המקום, את הכלי שלי שבו אוכל להרגיש את העולם העליון.
איך אני אוכל לצרף את כולם אליי? אם אני אשפיע להם, אם אני אתייחס אליהם כאל החלקים הישירים שלי! לכן נאמר: "ואהבת לרעך כמוך", אז הוא פנימית יהפוך להיות שלך. באותה המידה, שבה אתה תוכל להתייחס לעולם, כך אתה תוכל בעולם הזה להרגיש את נשמתך. גם עכשיו היא נמצאת באחרים, רק שאינך מרגיש זאת.
בזה שאתה תנטרל את האגו שלך ותתחיל לפתח את תכונת ההשפעה, כלפי שבעה המיליארד האלה, אתה תתחיל להרגיש שאתה רוכש את נשמתך.
לכן אין כאן מה לדבר על איזה מעשה צדקה. אנחנו מדברים על כך, כדי למצוא את עצמי, נצחי ושלם.
חכמת הקבלה פונה אליכם כ"עסק" הטוב ביותר. אין דבר יותר מועיל מאשר נצחיות, שלמות, אין סופיות.
ודאי שצריך לחשוב על זה טוב טוב עד שהכול יתיישב, יתעכל יחד עם כל שאר השאלות והספקות. אבל באופן כללי, צריך להבין שאין אף אחד מחוצה לי, ואילו כל בני האדם וכל הטבע, זה הכלי החיצוני שלי.
בחכמת הקבלה אנחנו לומדים שהנשמה מורכבת משורש, נשמה, גוף, לבוש והיכל. הרצונות הפנימיים שלי, הם שורש, נשמה וגוף, והכלים החיצוניים הם לבוש והיכל, כלומר כביכול לבושים והיכלות. זה הכול הרצונות החיצוניים שלי. אם אני אתייחס אליהם כמו אל עצמי, אז אוכל להרגיש בהם את האור העליון, את החיים העליונים, את הקיום הנצחי שלי.
לכן אסור בשום פנים ואופן להסתכל על העולם כעל משהו שמחוצה לי. זה רק עכשיו הוא נדמה לי ככזה, אך למעשה כל העולם הוא בתוכי. את אותו הדבר אנחנו לומדים ב"מבוא לספר הזוהר", ששם בעל הסולם מסביר שכל מה שנדמה לנו כקיים מבחוץ, למעשה נמצא בתוכנו. כלומר אנחנו, זה אני בעצמי.
ומה שנראה לי כקיים מחוצה לי, זו אשליה טהורה שצריך לבטלה כמה שיותר מהר, בכך שאני אתחיל להתייחס כלפי כולם דווקא מתוך רגש של אהבה. רק אז אני אוכל להעביר דרכי את כל האור העליון לאחרים. הוא יעבור דרכי וייתן לי תחושה של שלמות נצחית.
מתוך שיעור יסודות הקבלה, 03.03.2013
ידיעות קודמות בנושא:
איסוף החלקים של תפיסת המציאות
עבודה במעגלים
כל העולם שייך לי!
|
להשאיר תגובה | שלח לחבר
| הדפס
|
שייך לקטגוריה: הפצה, התפתחות רוחנית |
סדנאות 05.03.2013
|
סדנת חיבור בנושא "מ-"אני" ל-"אנחנו""(המשך הסדנה הקודמת עם הציטוטים החדשים) |
להלן קטעי המקור שעליהם התבססה הסדנה: המשך קריאה
|
להשאיר תגובה | שלח לחבר
| הדפס
|
שייך לקטגוריה: מקורות ותקצירים, סדנאות חיבור |
שיעור וירטואלי, 03.03.2013
תוכנית טלוויזיה "יסודות חכמת הקבלה".
נושא השיעור "הקדמה לספר הזוהר".
שיעורים קודמים:
שיעור וירטואלי, 24.02.2013
שיעור וירטואלי, 17.02.2013
שיעור וירטואלי, 03.02.2013
|
להשאיר תגובה | שלח לחבר
| הדפס
|
שייך לקטגוריה: זוהר, שיעורים והרצאות |
כל הדרכים מובילות לאדם
בעל הסולם, "מאמר לסיום הזוהר": "ועוד הרבה יותר מזה, כי אין גאולת הגוף בלי גאולת הנפש. וכל עוד, שרוב בני הארץ שבויים בתרבויות הזרות של האומות, ואינם מסוגלים כלל לדת ישראל ותרבות ישראל, הרי גם הגופות שבויים תחת הכוחות הנכרים. ומבחינה זו, נמצאת עוד הארץ בידי הנכרים."
עד שכולנו, כלומר העם היהודי, לא נתקן את עצמנו, שזה אפשרי רק על ידי חכמת הקבלה, אז ההימצאות שלנו בארץ הזאת תהיה זמנית ולא בטוחה. וחוץ מזה, אנחנו לא נוכל להשפיע ולעזור מכאן לכל העולם, להביא את הידיעה הברורה והנכונה על תיקון העולם הנרצה.
אין מה לצפות לשינויים לטובה בכלכלה, בפוליטיקה, ביחסי האנוש, בתחום המשפחה, התרבות, החינוך, בשום דבר, אם אנחנו לא נממש את התיקון שמוטל עלינו ולא נרים את הנשמות. קודם צריך לתקן את הנשמות, ורק מכאן יבוא גם התיקון של הגוף. וסדר העדיפויות הזה חייב להיות ברור לנו.
ולכן חייבים להתפנות מכל העסקים המדומים ולעסוק רק בהפצת חכמת הקבלה. בלי זה אנחנו לא נצליח בשום דבר.
היום כולם מפחדים מהאיום הכלכלי, יבוא תורו של האיום הביטחוני וכולי. בכל מקרה, רק הפצת חכמת הקבלה יכולה לעזור לנו, כי בעזרתה מתוקנת הנשמה ומזה נובע גם תיקון הגוף.
אנשים לא מבינים ולא תופסים את זה בעצמם, אבל אנחנו צריכים לדעת את זה. ולכן, אין שום דבר חשוב יותר מאשר הפצת חכמת הקבלה בצורות המקובלות על כולם, המתאימות לכל המגזרים שבעם, או שזו חכמת הקבלה עצמה או ה"יישומים" שלה בתחום החינוך, הכלכלה, אולי הפוליטיקה וודאי גם בתחום החברתי.
אין לנו פשוט יותר במה לעסוק מלבד הפצת שיטת תיקון האדם. כי למעשה לא צריך לתקן את הביטויים החיצוניים כמו: החברה, הכלכלה, התרבות, ואפילו לא החינוך, אלא דווקא את האדם. זה המסר, זו הפנימיות של הגישה שלנו.
אף אחד אינו חושב על כך, אינו רוצה בכך ואינו מבין זאת, אבל אנחנו צריכים לעמוד על שלנו ולהסביר את העיקרון הזה בכל האמצעים האפשריים. צריך להביא לידיעת האנשים, שללא התיקון הפנימי של האדם עצמו אנחנו לא נצליח לתקן שום דבר, מאחר וכל יתר המערכות יכולות מעתה לתפקד בצורה תקינה, רק אם "האדם המתוקן" יפעיל אותן. באיזו צורה אחרת אני יכול להפעיל כלכלה חדשה, חינוך חדש, אם לא על ידי האדם החדש?
מתוך שיעור על "מאמר לסיום הזוהר", 14.02.2013
ידיעות קודמות בנושא:
בקרי התנועה הרוחנית
מערכת שזוללת את עצמה
עם "לא מהעולם הזה"
|
להשאיר תגובה | שלח לחבר
| הדפס
|
שייך לקטגוריה: המשבר ופתרונו, הפצה, התפתחות רוחנית, שיעור הקבלה היומי, תפקיד ישראל |
לגלוש על גלי הרצון
כשמסתכלים על כל הבריאה, אנחנו יכולים להבחין בכל חפץ, בכל חלק, במידת הרצון, הרצון לשמור על עצמו, על תכונותיו, על מצבו. זה מתייחס לכל חלק בטבע הדומם, הצומח, החי והאדם. לכל רצון יש דרגה משלו, מפני שחוץ מהרצון לא נברא כלום. אנחנו מוסיפים מצידנו לרצון רק כאשר יש לנו אפשרות לעבוד מעליו.
בדרגות הדומם, הצומח והחי אנחנו חיים בתוך הרצון ואיננו מבינים כיצד אפשר לשנות את גובהו, את גודלו ואת אופן השימוש בו. מצד שני, דרגת ה"אדם" בתוך אדם מקבלת יכולת להבין זאת, לרצות לשנות את הרצון, להשתמש בו בצורה אחרת. והיכולת הזאת להשתמש בו, לממשו בצורה אחרת, אינה נותנת לנו מנוח.
אנחנו רואים כיצד אנשים חיים היום, הסביבה מכתיבה להם את גודל ואת אופי הרצון, והם כמו חיילים משתדלים לבצע את הפקודות שקיבלו. הרי מראים להם שזה לטובתם.
אבל אנשים שמקבלים חיסרון נוסף לעבוד עם הטבע שלהם, עם הרצון, שהוא כל חומר הבריאה, נמצאים בחוסר מנוחה. הם רוצים ללמוד, לדעת, כיצד עוד אפשר לנצל את החומר, את הטבע, כיצד אפשר לכוון, לנצל, "לסובב" את עצמם בצורה כזאת שיוכלו להשיג משהו מעל הטבע. זאת גישה שונה לגמרי, לא להיות בתוך הטבע, אלא דווקא מעליו.
חכמת הקבלה מלמדת לנצל את הרצון בלי לחיות בתוכו, אלא מעליו, כדי להשיג מציאות עליונה. "עליונה" כלומר, מציאות מעל הרצון, מעל חומר הבריאה. עלינו ללמוד כיצד לשלוט ברצון כדי להיות מעליו, בלי לשקוע בקרקעית האוקיינוס, אלא לגלוש על פני הגלים בעזרת ה"רוח" הנושבת מעל המים. עלינו לחיות במצב שנמצא כבר מעל ה"מעמקים", לנשום אוויר, למלא את המפרשים ברוח, ולהשתמש במים רק כדי לגלוש על פניהם.
זה כל הידע שאנחנו לומדים בהדרגה. אנחנו לומדים לנצל את הטבע שלנו, את חומר הרצון, לומדים לנהל אותו מבחוץ, לרסן ולכוון אותו בכיוון הנכון, לבדוק ולשנות אותו, לא להשתמש בו כפי שהטבע שלנו מכתיב לנו, אלא לפי בחירתנו.
את היכולת הזאת אנחנו יכולים לרכוש בעזרת חכמת הקבלה, על ידי לימוד המערכות שצריך להשיג, ובסך הכול, את מערכת העולמות, 125 המדרגות של השינויים, של כיול הרצון. אנחנו מבררים כיצד להשתמש בו בכל צעד כדי להשיג משהו מעליו.
ומעליו אנחנו משיגים מדרגות של המערכת העליונה, שבראה את הרצון שבו קיימת כל האנושות. אנחנו משתמשים בחומר של הרצון רק כדי "להתעלות" מעליו ולעצב לעצמנו רוח שהיא דומה לכוח העליון. וההידמות הרוחנית הזאת נקראת "אדם".
כך אנחנו מנצלים גם את החומר וגם את הרוח שבראה אותו, משניהם בונים את עצמנו. כך אדם נעשה לא תלוי בחומר, כלומר ברצון, וגם ברוח, כלומר, בבורא שברא את הרצון הזה, ונעשה עצמאי. מאותו הרגע הוא כלול מחומר ומרוח, אבל בצורה שהוא גילה ובחר בעצמו.
זאת מטרתנו. ואם לא נבצע זאת לא נירגע. כך אנחנו בנויים. חלק מהאנשים יאמצו את הדרך הזאת מלית ברירה, כפועלים פשוטים, אבל גם הם יצטרכו להבין את תפקידם, לא ברמה גבוהה, לא את כל העומק של תכלית הבריאה. הם יבואו אחרינו. ואנחנו לא נוכל להירגע עד שלא נכיר את הדמות שעלינו לבנות בעצמנו, את דמות האדם העצמאי מהבריאה וגם מהבורא. אנחנו לומדים מהבורא רק כיצד לבנות את עצמנו להיות דומים לו, בלי שהוא מחייב אותנו להידמות לו. אלא להיפך, דווקא התקדמות עצמאית מאפשרת לנו להבין שצורתו היא הצורה הנכונה, הטובה, הרצויה והחשובה ביותר. אבל אנחנו לא מקבלים את החשיבות של הצורה הזאת באופן אוטומטי, אלא עובדים ב"אמונה מעל הדעת", מתנתקים מהתנאים של החומר שלנו ושל הכוח העליון, בניתוק מהכול אנחנו משיגים את החשיבות של תכונת ההשפעה, שאין למעלה ממנה.
הדברים האלה יתגלו בנו מאוחר יותר, אבל כבר עכשיו הם צריכים לספק לנו הרגשת חשיבות כלשהי, הבנת העבודה שדורשת מאיתנו להתעלות כל הזמן מעל השגרה. אנחנו מחפשים תענוג בניתוק מהדעת, מההרגלים, מהערכים השונים שקיימים בנו. אנחנו רק משתדלים לעלות ככל האפשר ולשמוח בשינויים, גם אם הם לא נעימים ביותר לחומר שלנו.
חייבים להתרגל לזה. רוח, כלומר הצורה החדשה, בעזרת פעולות קטנות, מעלה אותנו פעם אחר פעם, יותר ויותר, עוד ועוד קצת. והרוח הזאת צריכה להיות רצויה לנו.
מתוך שיעור על פי המאמר של בעל הסולם, "ענין גילוי החסרון", 21.01.2013
ידיעות קודמות בנושא:
מלחמה חסרת תועלת עם הרצון
התנאי הראשון כדי להפוך להיות אדם
להיות מוכן לשינויים
|
להשאיר תגובה | שלח לחבר
| הדפס
|
שייך לקטגוריה: התפתחות רוחנית, שיעור הקבלה היומי |
סדנה 08.01.2013
|
סדנת חיבור בנושא "חכמת הקבלה ומהותה" |
|
להשאיר תגובה | שלח לחבר
| הדפס
|
שייך לקטגוריה: סדנאות חיבור |
הטבע מחלק לזוגות את החרקים והצמחים
דעה:(א. צ'וליצ'קוב, דוקטור למדעים פיזיקאליים ומתמטיים): אפשר להביא הרבה דוגמאות של היחסים החיוניים של עולם הצומח והחי, אבל הדוגמה הבולטת ביותר היא הקשר בין הצומח לחרקים: הפרחים מספקים מזון לחרקים - צוף מתוק או אבקה, והחרקים מעבירים את האבקה, ובכך מפרים את הצמחים. הפריחה של הצמחים המאובקים על ידי הפרפרים, הדבורים, הזבובים, בדרך כלל פתוחה, הם כאילו מזמינים את החרקים לשולחן המלא.
יש זוגות של "חרקים-צמחים", המכוונים בצורה דקה מאוד אחד אל השני. לדוגמה, דבורה מזמרת נכנסת בצורה מדויקת לתוך הפרח של הסרפד. הצורה של השטח הפנימי של הפרח מדמה את הצורה של הדבורה המזמרת. הדבורה המזמרת אוחזת ברגליה בחלק התחתון של הפרח (על עלי הכותרת יש שקע מיוחד בשביל הרגליים שלה, ובזכות זה הגוף שלה עומד בתנוחה המתאימה ביותר בשביל ההאבקה) ומורידה את החוטם השמנמן שלה לתוך הצינורית עם הצוף המתוק. והדבורה נמשכת אחריו, הגב שלה נכנס לתוך החלק העליון הנפוח של הפרח, היכן שנמצאים האבקנים ועמוד העלי. האבקה נתפסת בגוף של החרק ולאחר מכן עוברת לצמח אחר.
הצינורות הארוכים והצרים של פרחי היערה הריחנית, כאילו בכוונה נוצרו בשביל החוטם של "פרפר הלילה". אם בזוג "צמח-חרק" אחד מבני הזוג מת, אז בן הזוג השני חייב גם למות, והשרשרת הזאת יכולה להיות ממש ארוכה. ואם קוצצים שדה עם פריחה בזמן לא מתאים, זה יכול להוביל להיעלמותו של יער גדול שלם...
הערה: אם היינו רואים את כל תמונת ה"רנטגן" של הקשרים של כל חלקי העולם, אז היינו רואים פשוט "גוף צפוף" של קשרים אין סופיים.
ידיעות קודמות בנושא:
סימביוזה - ההיבט ההכרחי של החיים
שיתוף פעולה מעל תחרות
הקשר הגלובלי בעולם הצומח
|
להשאיר תגובה | שלח לחבר
| הדפס
|
שייך לקטגוריה: חינוך, ילדים, פוסטים נבחרים |
איפה שלא אהיה, אני במרכז המערכת
בעל הסולם, מאמר "השלום": "כי המטרה נבנית בלי ספק על כל חוקי הטבע ביחד אחד לא נעדר, כמו שנאות לפועל חכם שלא יחסיר ולא יעדיף כחוט השערה על פעולותיו המוכרחות אל המטרה. ונמצא אשר המקלקל חוק אחד הרי קלקולו פוגע ומזיק במטרת התכלית אשר הציב השי"ת, ולכן יענישהו הטבע. ולפיכך, גם אנו ברואי השי"ת אסור לנו לרחם עליו, כי חוקי הטבע הוא מחלל ומטרת השי"ת הוא בוזה."
אם כן, אי ידיעה של חוקי הטבע, אינו פוטר מאחריות. על כל אדם מוטלת האחריות לדעת את החוקים האלה ולבצע אותם. ואם אדם לא מבצע אותם, אז הוא גורם נזק לעצמו ולאחרים, מכיוון שכולנו קשורים במערכת אחת משותפת של הטבע.
ומה לעשות אם כל אחד יכול לעבור על החוקים ולגרום נזק עקיף ואפילו נזק ישיר?
צריך ללמוד את חוקי הטבע! אם כבר אנחנו כפופים להם, אנחנו לא יכולים להתנהג כפי שעולה על רוחנו. ובינתיים, ללא ידיעת החוקים הללו, אנחנו כנראה עוברים עליהם כל רגע, וזה גורם לבעיה, לכן צריך ללמד את האדם עוד לפני שהוא נכנס לחיים הבוגרים. במידת ההתבגרות שלו, בהתאם לגיל, אנחנו צריכים לתת לו ידיעה על חוקי הטבע ועל איך צריך להתנהג בצורה נכונה בשלב הנתון של ההתפתחות, כדי לתחזק את האיזון של הרגש והשכל, הטוב והרע, כדי שהוא ידע כיצד למנוע נזק לעצמו ולאחרים.
זה החינוך האינטגרלי – בזכותו האדם מתחיל להבין שהוא נמצא במערכת אינטגרלית של הטבע, מתוך ספירה שכולה סגורה בחוקים נוקשים. בכך שהוא עובר עליהם, הוא נמצא בחובה, ודרך אגב, לא רק של עצמו, אלא של כל השאר, במידת הנזק שהוא יגרום להם. וזה אומר, שהוא חייב לקבל עונש בהתאם לנזק שהוא גרם למערכת הכללית.
על החוקים ופסקי הדין האלה מספרת לנו התורה. אם אנחנו באמת נלמד אותם, אז נבין את כל המערכת ובזכות זה נגלה את הבורא. ואם לא, אז המעשים שלנו "יקלקלו" את המערכת, והיא בכל מקרה תחייב אותנו להבין, אבל כבר בדרך ייסורים. זו תהיה דרך מאוד קשה, הרי אני לא מרגיש את ה"חטא הקטן" שלי, שנראה כאילו לא משמעותי ולא נוגע לאף אחד, בעצם משפיע בצורה שלילית על כל המערכת ומגדיל את חוסר האיזון שלה. וכתוצאה מזה, זו תהיה מכה בכולם כמו "בומרנג", כולל אותי, ככל שאני יותר חזק, כל הגודל של המערכת יותר גדול משלי.
הדחיפה שלי של העשרה גרם דוחפת מיליוני טונות, התנועה הסתמית שלי מתפשטת למרחקים עצומים, כך בנויה המערכת האינטגרלית. ולכן בחכמת הקבלה ישנו עיקרון: "כלל ופרט שווים". הם באמת "שווים", וזה נורא, אם אנחנו פועלים בצורה לא נכונה.
אבל היום אנחנו עדיין לא כפופים לחוק הזה, מכיוון שעדיין לא יצאנו לשלב המערכת האינטגרלית האמיתית. נותנים לנו אפשרות להיכנס לתוכה בהדרגה, כאילו לוחצים על דוושת המצמד ומחברים אותנו איתה על 125 מדרגות. למעשה, אני כבר עכשיו נמצא בתוך הצורה המושלמת, אבל נותנים לי להרגיש ולהבין את זה בהדרגה, כמו לילד שגדל. "צעד אחר צעד אתה נכנס לעולם החדש. ואפילו שעכשיו הוא לא נגלה לפניך, אבל אתה חייב לדעת על זה".
כתוצאה מכך, כל טעות קטנה שלי תהפוך לצורה מערכתית. במערכת האינטגרלית אף אחד לא יוכל לשבת בפינה שלו, החוקים שלה הם הרסניים בשביל האגו. אני לא אוכל לברוח מהתשובה באמצעות השיטות הרגילות: "מה אתם רוצים ממני? אני יושב בצד ולא מפריע לאף אחד...". לא, אני החלק הכי חשוב במערכת, אני כמו כל המערכת. ולכן נאמר, "עשה מצווה אחת אשריו שהכריע את עצמו ואת כל העולם לכף זכות, והעושה עבירה אחת נמצא מכריע את עצמו ואת העולם כולו לכף חובה". לכאורה, מה הקשר לעולם כולו? למה הוא צריך להנות על חשבוני או לתת דין וחשבון בגללי? ובכל זאת, הכול בדיוק כך.
וזה אומר, שצריך לשמור על חוקי הטבע בזהירות רבה, ואנחנו עדיין לא מבינים עד כמה. עם ישראל חייב להסביר את זה לעולם, והאנושות תצטרך לעבור מצבים לא פשוטים, אם אנחנו לא נצליח להעביר לו את השיטה האינטגרלית.
ידיעות קודמות בנושא:
חוסר ידיעת חוקי הטבע אינו פוטר מערבות הדדית
בדיקת האיזון
כדי לא להיענש על ידי הטבע
|
להשאיר תגובה | שלח לחבר
| הדפס
|
שייך לקטגוריה: התפתחות רוחנית, חינוך, ילדים |
נוסחת השינויים
שאלה: בזמן האחרון, מתוקף תפקידי, אני נמצא בקשר עם מספר פרופסורים ובין היתר אנחנו מדברים על קבלה. אני חייב לומר שהם מבינים את עיקריה, אך לא מאמינים...
תשובתי: נכון. גישתם היא רציונאלית: "אנחנו למדנו כל כך הרבה בעולם שלנו בעזרת מדעים שונים ותת-תחומים במדעים האלה, שהתמונה בעיקרון ברורה. אך הנה, מגיע אדם כלשהו, שלא נראה "משוגע", ומתחיל לדבר על איזה קונספט שלא ברור מהיכן הוא לקח אותו. הוא אומר שזה היסוד לכל המדעים והוא קושר את הכול ל"אורות" ו"כלים".
אך אנחנו לא יודעים על שום דבר כזה. אנחנו לא רואים בעולם ביטויים גלויים של מה שהוא מספר עליו. יכול להיות, שההסברים שלו נשמעים הגיוניים מאוד, אך הוא בונה את חכמתו על הנחה מדומה. "בואו נניח שזה כך" – הוא אומר, ועל ההנחה הזו הוא בונה מבנה שלם משומן היטב, פילוסופיה שלמה.
אבל מדוע אנחנו צריכים לקבל אותה כמדע, אם לפי הקביעות שלנו היא לא מדע? מדע, זה מה שניתן ללמוד אותו לחשוב עליו. והוא אומר שהמדע שלו דורש לחיות אותו, להשתנות מבפנים. על דבר כזה לעולם לא שמענו. מה זאת אומרת "לשנות את הטבע האנושי"? יש לנו תרבות וחינוך, אנחנו מלמדים את האנשים להיות טובי לב, אמפטיים – מה יכול להיות יותר מזה? מה הקשר בין זה למדע?".
המדענים אינם מסוגלים להכיר ביחסיות של התפיסה שלהם. הם אינם מבינים שהשינויים באדם משנים את מציאותו, כיוון שהיא כולה נוצרת על ידי התגובות הפנימיות.
חכמת הקבלה מסבירה את הקשר ההדדי המדויק – במידה שאני משנה את עצמי, משתנה העולם שאני מרגיש. זאת נוסחת המפתח בעלת מקדם קבוע ופרמטר משתנה שמשקף את הכלים, הרצונות שלי, הרגישות שלי, הכוונות שלי, המחשבות וכו'. הם משתנים, אז העולם משתנה.
X- זה אני, K – מקדם בלתי משתנה ו-Y – זה העולם. ואני מדבר עם אלו שמוכנים לשמוע את זה.
אולם למדענים אין מוכנות כזו. חסר להם רצון חדש נוסף שמושך אותם החוצה מתוך העולם הזה. ואם הם לא יתפתחו עד אליו, הם לא ישמעו. כאן צריכה להיות רגישות לא רק לתופעות העולם שלנו אלא גם לתופעות העולם הרוחני.
שאלה: אז מה יוצא? אנשים אינטליגנטים בעלי השכלה גבוהה אינם מסוגלים להבין אותנו?
תשובתי: הם דווקא הכי "עמידים". הרי הם בטוחים שיש להם כבר יסוד מוצק.
שאלה: אם כך, אז למי לפנות?
תשובתי: משל קבלי מספר על מישהו בשם פתחיה שבא לעיר אחת, לקח משם את כל האנשים ה"ריקים" והלך איתם למדבר. הרי אדם שמתעוררת בו שאלה חדשה על הטעם בחיים מרגיש את עצמו אומלל וריקני.
ולהיפך, אם האדם לא רגיש לזה, אם אין לו "כלי", רצון התואם לכך, זה אומר שהוא עדיין לא יצא למדרגה של תפיסה מסוימת.
כמובן, שאנחנו לא מוותרים על הפצה, אך לשמוע את המסר של חכמת הקבלה יכול רק מי שיש לו "נקודה שבלב". האלטרנטיבה לכך, היא להרגיש את עצמך כחיה רצוצה, שלא יודעת לאן לברוח ממבול המכות. אז היא תהיה מוכנה ללכת אחרינו, רק כדי להיפטר מהצרות...
מתוך שיעור לפי המאמר "גוף ונפש", 02.01.2013
ידיעות קודמות בנושא:
מה יש מאחורי הוילון?
כל דרכי הידע מובילות לחכמת הקבלה
שביל הזהב בין מיסטיקה לסכולסטיקה
|
להשאיר תגובה | שלח לחבר
| הדפס
|
שייך לקטגוריה: התפתחות רוחנית, מציאות מדומה, שיעור הקבלה היומי |
שוויון והופכיות בבקבוקון אחד
שאלה: לאחר שנשיג מצב של גמר התיקון, האם נשארת אצלנו הרגשת הבורא כגדול, כי אנחנו הרי דבוקים עימו לאחד שלם והופכים להיות שווים?
תשובתי: השיטה המיוחדת של חכמת הקבלה היא בכך, שבזמן הדבקות בבורא, הרגשות ההופכיות שלנו כלפיו אינן נעלמות.
מצד אחד, אנחנו הופכים ליותר ויותר הפוכים לבורא, אנחנו מתרחקים ממנו, כי בזמן העלייה הרוחנית האגו שלנו הולך וגדל. אבל, יחד עם זה, אנחנו מתקרבים אליו מעל לאגו הגדל שלנו, ולכן ההופכיות שלנו אליו בשום אופן אינה נעלמת לשום מקום.
כלומר, במצב של "גמר התיקון" אנחנו מגלים, שאנחנו הפוכים לגמרי מהבורא לפי הרצון שלנו, ושווים לגמרי, דומים לו, נמצאים עימו בדבקות, לפי הכוונה שלנו.
מתוך הקורס יסודות הקבלה, 23.12.2012
ידיעות קודמות בנושא:
מי יושב מאחורי ההגה של הבריאה
לעמוד מול הבורא ולהיות כמו הבורא
לנצח את הבורא בתחרות
|
להשאיר תגובה | שלח לחבר
| הדפס
|
שייך לקטגוריה: התפתחות רוחנית |
לקריאת כל התגובות
קבלת עדכונים בדוא"ל
עדכוני rss
רדיו קבלה
הבלוגים שלי
הבלוג בסלולר