חיים חדשים - 124
תוכנית הטלוויזיה "חיים חדשים" בנושא "עולם העבודה החדש: הארגון כמשפחה".
להורדת התוכנית: 
וידאו | 
אודיו | MP4
תוכניות קודמות:
חיים חדשים - 123
חיים חדשים - 122
חיים חדשים - 121
להשאיר תגובה | שלח לחבר
|  הדפס
|
שייך לקטגוריה: ראיונות, פגישות |
חיים חדשים - 105
תוכנית הטלוויזיה "חיים חדשים" בנושא "תפיסת המוות".
צפה/האזן לתוכנית:
להורדת התוכנית: וידאו | אודיו | MP4
תוכניות קודמות:
חיים חדשים - 104
חיים חדשים - 103
חיים חדשים - 102
|
להשאיר תגובה | שלח לחבר
| הדפס
|
שייך לקטגוריה: ראיונות, פגישות |
חיים חדשים - 104
תוכנית הטלוויזיה "חיים חדשים" בנושא "חיים ומוות".
צפה/האזן לתוכנית:
להורדת התוכנית: וידאו | אודיו | MP4
תוכניות קודמות:
חיים חדשים - 103
חיים חדשים - 102
חיים חדשים - 101
|
להשאיר תגובה | שלח לחבר
| הדפס
|
שייך לקטגוריה: ראיונות, פגישות |
חיים חדשים - 103
תוכנית הטלוויזיה "חיים חדשים" בנושא "חינוך לחיים".
צפה/האזן לתוכנית:
להורדת התוכנית: וידאו | אודיו | MP4
תוכניות קודמות:
חיים חדשים - 102
חיים חדשים - 101
חיים חדשים - 100
|
להשאיר תגובה | שלח לחבר
| הדפס
|
שייך לקטגוריה: חינוך, ילדים, ראיונות, פגישות |
סדנאות 01.02.2013
|
סדנת חיבור בנושא "חיים בגן עדן" |
לצפייה בסדנה|
להשאיר תגובה | שלח לחבר
| הדפס
|
שייך לקטגוריה: סדנאות חיבור |
"מלכות" שרצתה להשיג את ה"כתר"
שאלה: מדוע השאלה על משמעות החיים נחשבת לטהורה יותר מסתם ביצוע?
תשובתי: מפני שהשאלה הזאת נובעת מתוך ה"נקודה שבלב", מתוך הרצון הפנימי ביותר שיש לאדם. כל מה שנברא על ידי הבורא זה רצון, ובכל אחד מאיתנו יש חלק מתוך הרצון הגדול הזה. הנקודה הפנימית ביותר של הרצון הזה היא נקודת האמת, השאלה "בשביל מה אני חי?". את זה אני צריך לגלות.
אם אדם שואל בשביל מה הוא חי, זה סימן שבתוך ליבו נמצאות כל ארבע דרגות הרצון. והדרגה הרביעית האחרונה רוצה לגלות את ה"כתר": לברר מי מנהל אותי, מדוע ובשביל מה ומה קורה בכלל? אני רוצה לברר האם בכלל כדאי לי לחיות? מפני שאם אני לא אגלה את אותו ה"כתר", את הסיבה, אז שום מילויים אחרים שאני יכול לקבל לא יספקו אותי. ואף על פי שאני עדיין מתבלבל ופונה למטרות אחרות, אבל העיקר בשבילי זה לגלות את הסיבה ואת התוצאה של כל זה.
אני רוצה לקבל תשובה כנה וישירה: האם לחיים האלה יש תכלית או לא? ואם אין, אז כל פיצוי אחר רק מחמיר את הייאוש שלי, כי אני לא צריך את כל זה.
אם אדם מגיע לשאלה כזאת, זאת אומרת, שהוא שואל מתוך נקודת ה"מלכות" על נקודת ה"כתר", כי חייב לגלות אותו! כלומר, הוא כבר בשל לגילוי הבורא, לדבקות, והאחרים עדיין לא. עליהם בינתיים להמתין, לקבל דרכנו הארה שתזרז את התפתחותם. אם הם יצטרפו אלינו, אנחנו נוכל לדאוג להם. הכול תלוי ברצון של האדם, וצריך לחכות שהוא יבשיל, כי חל איסור על אכילת פרי בוסר.
מתוך שיעור על "הקדמה לתלמוד עשר הספירות", 26.11.2012
|
להשאיר תגובה | שלח לחבר
| הדפס
|
שייך לקטגוריה: התפתחות רוחנית, שיעור הקבלה היומי |
החיים הם טובים, אם אתה מבין את משמעותם
יש לנו אמצעי אחד כדי להשיג את מטרת הבריאה, והוא – חכמת הקבלה. את כל יתר המטרות שאנחנו רואים בעולם הזה, אפשר להשיג על ידי שימוש בכוחות שלנו. אבל אין לנו כוח להשגת מטרת הבריאה, אין לנו שום אפשרות ויכולת להבין אותה. אנחנו מלכתחילה לא בנויים כך, כדי לזהות את המטרה הזאת ולהגיע אליה.
אבל בתוך התהליך של ההתפתחות שלנו מושרש מצב, שבו אנחנו מרגישים את עצמנו רע ללא השגת מטרת הבריאה, אפילו בחיים הגשמיים הרגילים שלנו, שכביכול לא קשורים בכלל עם המטרה העליונה. אבל, אנחנו קיימים בעולם הגשמי דווקא, כדי לעלות מתוכו ולהשיג את מטרת הבריאה.
ולכן, מגיע כזה שלב בהתפתחות שלנו, כאשר אנחנו פתאום מרגישים, שכבר די, אי אפשר להמשיך בצורה כזאת, וחייבים לגלות מה הטעם בחיים האלו. מרגע זה האדם מתחיל לחפש את הטעם הזה.
השאלה הזאת מתעוררת בבני אדם בודדים ובקבוצות שלמות או אפילו לעולם כולו. ודאי שבזה עוזרות המכות, שאותן האדם מרגיש כייסורים בהתאם לתפיסה הנוכחית שלו, כלומר הבעיות הגשמיות הרגילות של אוכל, מין, משפחה, כסף, כבוד, מושכלות.
אדם מרגיש כזה חיסרון של מילוי ברצונות הגשמיים האלה, שלא יכול למלא אותם בשום דבר ולכן מתחיל לצעוק: "מה הטעם בחיי?". הוא עד כדי כך מאבד את הטעם לקיומו, שאפילו לא מבין בשביל מה לו החיים האלה, אם הוא לא ישיג את המטרה.
אז הוא מגיע לצורך לממש את שיטת הקבלה, כדי להשיג את מטרת הבריאה. כך כל החיים הגשמיים של האנושות מכוונים לאותה המטרה היחידה.
עם אחד זה קורה קודם, ועם האחר זה קורה מאוחר יותר, בהתאם לתהליך מסוים שתלוי בשורש של כל נשמה. אך במוקדם או במאוחר, כולם יהיו חייבים להגיע להשגת המטרה הזאת, בכך שישנו את הטבע שלהם בכזאת צורה, שכל הצרכים האגואיסטיים שלנו ירדו עד לדרגת הכרחיות.
הדרגה הגשמית הזאת, היא "לא יגונה ולא ישובח", מפני שגם את הצרכים ההכרחיים האדם ממלא רק כדי להתקיים לצורך מימוש המטרה הרוחנית. ואת כל הכוחות שיש לו הוא יפנה רק להשגת המטרה הנעלה הזאת.
מתוך שיעור על "הקדמה לתלמוד עשר הספירות", 13.11.2012
ידיעות קודמות בנושא:
האדם שאינו מוותר
שאלה הדורשת תשובה
להתחבט או להתמסר לזרם?
|
להשאיר תגובה | שלח לחבר
| הדפס
|
שייך לקטגוריה: התפתחות רוחנית, שיעור הקבלה היומי |
ברגע הקריטי תיפתח נשימה שנייה
תדע, שאם אתה תתקדם לבד, אף פעם לא יהיו לך כוחות. את אותה הדרך שאפשר היה לעבור תוך שנה, ייקח לך לעבור במשך 15 שנה. ובסופו של דבר, אתה לא תגיע לשום תוצאה, חוץ מההכרה שאתה זקוק לקבוצה.
אבל אם אני עובד בצורה נכונה עם הקבוצה, אז תמיד, בזמן הירידה, היא תעורר אותי. ולא בהכרח על ידי שיטות פיזיות ברורות, זה יבוא מלמעלה, כמו התעוררות פנימית. כי אני חיברתי את עצמי בקשרים עם הקבוצה. באותו הזמן שאני מסוגל, אני כל הזמן חושב עליה: איך אנחנו יכולים להשיג חיבור, איפה המקום המדויק שלי שם שבתוכו אני נכלל, כמו ב"פאזל". אני רוצה להרגיש את המקום שלי בפאזל הזה וכל הזמן חושב על זה, רק על החיבור. כי זה אותו המקום שאיתו אני קושר את העתיד שלי, את גילוי הבורא, שיחבר אותנו.
אם אני כל הזמן משקיע בזה את המאמצים שלי, אז לא יכול להיות שאני אפול ואשאר ללא שום כוחות. החברים יעזרו לי.
תתארו לעצמכם, שאני כמו מרכיב (אלמנט) של מנגנון, חלק שכלול בתוך המערכת. אני כל הזמן מחדיר לתוך המערכת הזאת כוח, רצון להתחבר, בכך שמעורר את האחרים. וברגע מסוים אני מת, במרכיב הזה פתאום גדל האגו, והוא לא יכול לעשות יותר שום דבר, קופא, כמו רכב עם גלגלים ללא אוויר. ואז מייד, באותה המידה ש"ניפחתי" את האחרים, הם מתחילים עכשיו לעבוד עליי.
בגוף שלנו מתרחשים תהליכים זהים, כל הזמן מתרחשות עליות וירידות, התכווצות והתרחבות, בליעה ופליטה של כל מיני חומרים בכל מיני מערכות שונות. כך כל הזמן פועל הגוף, וזה נקרא להיות חי.
לחיות, זה אומר פעם לתת ופעם לקבל. כך פועל כל תא בגוף, בכל מערכת, קטנה או גדולה. ואם אני לא עושה כך, אז לא יהיו שום חיים. אני יכול לקבל התעוררות מלמעלה, אבל רק כדי לעורר אותי ולהחזיר אותי שוב לכזאת עבודה עם הסביבה. סביבה, זה כמו מצבר של המאמצים שלי, שאחר כך מחזיר לי אותם.
תחילה אני צריך לעשות את כל מה שבכוחי. אני לא יכול לומר שעכשיו אני נמצא בירידה ולחכות עד שהקבוצה תיתן לי כוח. אני בכל זאת צריך להשקיע מאמצים, עד כמה שנשארו לי כוחות, ואז אתחיל לקבל כוחות מהחברים. אני לא יכול סתם כך ליפול מראש לידיים שלהם.
אתה תיווכח מהניסיון שלך, שזה עובד דווקא בצורה כזאת, ויתגלו לך מצבורים עצומים של כוחות, תיקח כמה שאתה רוצה. זה כמו בריצה ארוכה, כאשר נגמרים לך הכוחות, אבל אתה בכל זאת ממשיך לרוץ, ואז אתה עובר את הנקודה הקריטית, שאחריה נפתחת לך הנשימה השנייה.
מתוך שיעור על איגרת של בעל הסולם 09.07.2012
ידיעות קודמות בנושא:
חמש שניות של חיים ביום
עזרה ראשונה לחולה
כמה אור הצטבר בחשבון הסודי שלי?
|
להשאיר תגובה | שלח לחבר
| הדפס
|
שייך לקטגוריה: התפתחות רוחנית, קבוצה, שיעור הקבלה היומי |
פעימת החיים
עליות וירידות, זה סימן של חיים. שינויי עונות השנה, המחזוריות של השינויים בטבע ובאדם, הגלגולים, המשברים העולמיים, העליות והירידות הכלכליות, כל זה חלק בלתי נפרד מהחיים.
אי אפשר להתקדם בזרם קבוע, כי אנחנו צריכים כל הזמן להתפתח. חיים, זו התפתחות, וההתפתחות אפשרית רק בזכות התכווצות והתרחבות. זה נקרא סוד החיים.
דווקא זה מה שקורה איתנו עכשיו. הבורא לוקח את האגו שלנו ולא משאיר לנו כלום, כתוצאה מכך מתרחשת התכווצות, נשיפה. כך הוא נותן לנו עכשיו הזדמנות להתרחב בעצמנו. אחר כך הוא שוב מכווץ אותנו ואנחנו שוב צריכים להתרחב.
על ידי פעולות כאלה של התכווצות והתרחבות נעשית "נשימה", וזה נקרא פעימת החיים.
מתוך שיעור על "תלמוד עשר הספירות", 24.09.2012
ידיעות קודמות בנושא:
שסתום בלב
תאגור דלק לעת צרה
האור הוא האנרגיה של החיים
|
להשאיר תגובה | שלח לחבר
| הדפס
|
שייך לקטגוריה: התפתחות רוחנית, שיעור הקבלה היומי |
כיצד נוצר יסוד החיים?
שאלה: מה יקרה כשאנחנו נתחבר? כיצד זה יעבוד?
תשובתי: זה חיבור שנבנה מעל להרגשת הפירוד. כי אנחנו השגנו אותו בעצמנו, וההשגה מבוססת על ההשוואה בין שני המצבים המנוגדים. מעל ההתנגדות ביניהם אנחנו מגלים את ההשגה שלנו.
זה כמו נגד במערכת חשמלית, שכאילו מתנגד לקשר בין שתי נקודות, עושה ביניהן התנגדות. אבל אם מחברים את הרשת הזאת לשני קטבים, יוצרים הפרש פוטנציאלי, אז דווקא על ההתנגדות הזאת אנחנו יכולים לברר מהו ההפרש הזה, מה נמצא בקוטב אחד ומה נמצא בקוטב השני, בכך שמבררים את ההפרש והיחסים ביניהם. כל זה מתברר דווקא על הנגד, על כוח ההתנגדות.
על הבסיס הזה בנויה מערכת החיים, מהחיבור של חלקיקים מנוגדים. אחר כך החלקיקים האלה מתחברים לאטומים והאטומים למולקולות, הכול מתחבר על בסיס של דבר והיפוכו, פלוס עם מינוס.
הודות לכל מיני החיבורים בין החלקיקים החיוביים והשליליים נוצרים חומרים שונים. כאלה תכונות פנימיות מנוגדות אופייניות לכל חומר, לכל היסודות של הטבלה המחזורית. ואחר כך החיבור הזה בין פלוס ומינוס הופך למאוד מורכב ורבגוני. מופיעות בו כאלה תכונות מיוחדות, שהופכות את ההיווצרויות האלה לתאים חיים.
זו כבר לא מערכת סטאטית, איפה שפלוס ומינוס מחוברים ביחסים קבועים זה לזה, אלא כזאת מערכת שבה היחס הזה מתחיל להשתנות. ומכאן מתחיל להיווצר יסוד החיים.
לתחתון כבר ניתנה האפשרות לא להתקיים סתם בדבקות עם העליון, כמו בהתחלה בעולם אין סוף, או בפירוד איתו, כמו לאחר ירידת העולמות עד לעולם הזה עצמו, אלא גם להתחיל לבצע תנועות עצמיות כלפי העליון. זה כבר שינוי מדרגת ה"דומם" לדרגת ה"צומח", ואחר כך לדרגת ה"חי" ולבסוף לדרגת ה"מדבר". כך נעשית העלייה במדרגות.
בדרך כזאת נוצרים החיים בעולם הזה, וכך זה גם מתרחש בעולם הרוחני בזמן התקדמות האדם וביטול המחיצה שמבדילה אותו מהבורא.
מתוך שיעור על המאמר "מאמר לסיום הזוהר", 13.09.2012
ידיעות קודמות בנושא:
הפיכתו של "פרעה" ל"מלאך הקדוש"
ההתעוררות של ה"נקודה שבלב"
מחיצה בדרך להשפעה
|
להשאיר תגובה | שלח לחבר
| הדפס
|
שייך לקטגוריה: התפתחות רוחנית, שיעור הקבלה היומי |
שכבת המידע של המציאות
האדם מטבעו לא רוצה לחיות סתם את חייו, אלא להבין אותם: מה מניע אותם, מה התוכנית, ולאיזו מטרה החיים מובילים אותו? ולכן הוא לומד וחוקר את החיים, כלומר, חוקר את הטבע.
אני נמצא בעולם ומושפע על ידי כל מיני גורמים. אך לא ידוע לי מהיכן הם מנהלים אותי. ילד קטן מונע על ידי דחפים פנימיים, ואנחנו רואים באופן ברור איך הטבע המולד בו מפעיל אותו. אבל אצל אנשים מבוגרים זה מתגלה במידה פחותה.
הענין כאן הוא בזה, שניתן לחקור משהו רק כשנמצאים לפחות במדרגה אחת למעלה. אז אני כאילו "סופג" לתוכי את האובייקט הנחקר, אני עורך אנליזה וסינתזה, מסיק מסקנות. זה אפשרי, מפני שהתפיסה השכלית והרגשית שלי היא מעל לאובייקט שנחקר.
אבל מה אם אני נמצא בתוך הטבע שעובד עליי, בהיותו מקור של המחשבות והרצונות שלי? במקרה כזה אני לא יודע מה יקרה איתי בעוד רגע, איך יסתדרו החיים שלי, מה יהיה עם העולם שבו אני תלוי בכולם. כאן ישנם נתונים שאותם איני יכול להכניס לתוך השכל שלי, לתוך ההרגשה שלי.
איך אפשר לפקח על כל זה? כי אני מבולבל לגמרי, איני מפיק מהחיים את כל אותו הטוב שהייתי יכול להפיק. אנחנו רואים זאת על האנושות שאינה יודעת, למה, בשביל מה, ואיך היא חיה ומתקיימת. אפילו אנשים בולטים וחכמים, בסופו של דבר הולכים לפי הנתיב שלהם.
לכן, לחקור באמת את החיים שלנו נוכל רק בתנאי שנימצֵא מעליהם. אבל איך אפשר ליישם זאת? כאן דרוש לנו האמצעי לעלייה מעל המהות שלנו. אז, בכך שאני נשאר כמו שאני עצמי, אני באותו הזמן מסתכל על עצמי מלמעלה, מהצד של הטבע הכולל, מאותו התחום שמתחדשים בו כל הרצונות והמחשבות.
ישנם בעולם אנשים שבאמת מרגישים מה יהיה מחר ואפילו בעוד מספר שנים. גם המדענים מכירים היום בקיום של איזו שכבת מידע במציאות שלנו. שם קיים הגורל של כל אחד מאיתנו ושל כל העולם בכללות, כל התוכנית שלפיה אנחנו מתפתחים. אבל אנחנו בעצמנו איננו יכולים ליצור איתה קשר, ולכן אפילו העתיד הקרוב אינו ידוע לנו. והעיקר, אנחנו לא יודעים איך לנהוג נכון היום, כדי לספק את העתיד הזה.
בדורות הקודמים אנחנו לא ממש נמשכנו להכרת "השכבה התוכניתית". החיים לא היו כל כך מורכבים ומסובכים, ובהחלט הם הספיקו לנו כפי שהם. לכן נאמר: "מוסיף דעת מוסיף מכאוב". אבל היום, בכך שאנחנו עוצמים את העיניים על המתרחש, אנחנו לא מפחיתים את הייסורים שלנו, אלא להיפך, מגבירים אותם. יש לי בעיה: אני לא יודע מה יקרה מחר, מחרתיים, איך להתנהג כדי שהכול יתנהל בצורה תקינה, ובינתיים זה פשוט הכרחי לדעת את כל זה בימינו.
מהלך ההתפתחות הביא אותנו לשלב כזה שבו אנחנו צריכים לגלות את תוכנית החיים. ללא זה מאיימות עלינו סכנות והמון ייסורים. ובכלל, אנחנו התבגרנו והתפתחנו מספיק, עד לכזאת מידה שהשאלה הזאת מכרסמת בתוכנו ודורשת התערבות בתוכנית. בסופו של דבר אנחנו פשוט חייבים לגלות את כל הטבע, בכך שנעלה אל שכבת המידע שמובנית בתוכו. רק אז אנחנו נקבל החלטות ונתגבר על הבעיות בהתאם לידע שנרכוש, ובכך נספק לעצמנו את ההמשך הטוב של הדרך.
מתוך שיעור מס' 3 בכנס בקולומביה בנושא "קבוצה והתפתחות רוחנית", 29.04.2012
ידיעות קודמות בנושא:
הטריטוריה האנושית
המתאם ביני לבין העולם החדש
התוכנית העליונה ממתינה להשתתפותך
|
להשאיר תגובה | שלח לחבר
| הדפס
|
שייך לקטגוריה: התפתחות רוחנית, חינוך, ילדים, טבע, כנסים, מציאות מדומה, משבר עולמי |
איך להמיס את החישוב הקר
אנחנו כל הזמן עשינו חישוב מכני קר, כשחשבנו שצריך לסדר את הפיננסים, את האספקה הגשמית, את חומרי הגלם, העסקאות למיניהן, לא חשוב מי עומד מאחוריהן.
אולם עכשיו הגענו למצב שבו אנחנו רואים, שכל זה לא מספיק, זה כבר לא עובד באותה הצורה. בכל היחסים בינינו אנחנו חייבים להכניס חום, אכפתיות, אמון! חוץ מחישוב יבש, חייב להיות גם היחס שנמצא מעליו, ההשקעה אחד בשני, ויתורים הדדיים, תוספת מכל אחד של משהו מעל לחישוב היבש.
בלי זה שום דבר לא יעבוד. הרי את כל הבסיס שלנו מרכיב הרצון, והוא רגיש ורוצה להרגיש מילוי. ואילו המילוי לא נמדד בכסף! אני נהנה מחיוך של ילד, כיוון שאני אוהב אותו, ולא אמכור אותו תמורת שום הון שבעולם. אני יכול לסמוך על האנשים הקרובים אלי, שהם ידאגו לי לפי מידת כוחם ויכולתם, וגם את זה אי אפשר לקנות בכסף, לא משנה כמה בתי חולים אבנה סביבי, ואילו שירותים אצור כדי שיתמכו בי.
זאת אומרת, מה שלא ניקח מהחיים הכי פשוטים, מהיחסים בין הדורות, היחסים בין האנשים, היחסים בתעשייה, במסחר, בחינוך, בתרבות, בביטחון – כל הבעיה היא בכך, שאיבדנו לחלוטין את הקשר אחד עם השני. ואנחנו לא מלמדים את הקשר הזה.
בעבר הוא התקיים באופן טבעי ופעל חזק יותר בין האנשים. האנשים היו מחוברים לאדמה, לעיר, למדינה שלהם, למולדת. ואילו עכשיו הקשר הזה הפך להיות די מטושטש. אנחנו מאבדים את המושג של "בית" - וזה מאוד חשוב בשבילנו. בלי זה האדם לא מרגיש משמעות וטעם לחיים.
אי אפשר לחיות מבלי לדאוג לאף אחד ומבלי שידאגו לך. למרות שהיום קשה לנו לקחת אחריות על עצמינו, וקשר של מישהו כלפינו מורגש אצלנו כעול. אולם בלי זה לא נוכל להמשיך לחיות.
לא במקרה המשבר הנוכחי הוא כל כך רב-תחומי. הוא התחיל בצורה היבשה ביותר – בכסף, והתחיל לצמוח כמו כדור שלג, ולהוסיף לעצמו עוד ועוד בעיות, החל מהרגישות ביותר: משבר פנימי בחיי האדם, משבר ביחסים במשפחה, עם הילדים, בתרבות, בחינוך, בבריאות, בביטחון. כך הוא גדל יותר ויותר, עד שהגיע לכלכלה.
ועד שהוא לא הגיע לרמה הזו, הרחוקה ביותר מרגשות האדם, אנחנו כמעט ולא שמנו לב אליו. היינו מוכנים להזניח את הרגשות שלנו, והזנחנו. אבל עכשיו, לא נותרה לנו ברירה, הגענו עד לקצה. ואם להתחיל להתיר את הסבך הזה לכיוון השני - מהמצב הפיננסי אחורה אלינו, אנחנו נראה שאם לא נבנה מחדש את האמון בין האנשים, לא נוכל לשרוד.
מתוך שיחה מס' 6 על החיים החדשים
ידיעות קודמות בנושא:
בשבי האגואיזם
פרידה מהאגו
האגו הוא החבר שלנו
|
להשאיר תגובה | שלח לחבר
| הדפס
|
שייך לקטגוריה: חינוך, ילדים, טבע, משבר עולמי, פוסטים נבחרים |
מבט על העולם שלנו דרך הרוחניות
שאלה: כשאני מנסה לתפוס את העולם דרך נקודת האיחוד, אני נכנס למצב של שמחה וחשיבותם של דברים רבים כאילו מתבטלת.
איך אתה מעריך וקובע לעצמך חשיבות בעיסוק בדברים אלו או אחרים? איך בכלל נבנה העולם? או שצריך לגמרי לשנות מחדש את מערכת הערכים?
תשובתי: כך או אחרת, אנחנו בכל מקרה צריכים לשנות מחדש את מערכת הערכים ולהשתוקק להיות בהידמות והשתוות עם הטבע, כלומר, להרוויח, להתקיים, לחיות איתו בהרמוניה, מבלי לחכות עד שהאחרים יתחילו לעבור כל מיני משברים, עליות וירידות.
אם האדם, מעמיד את עצמו בצורה נוקשה, יציבה וריאלית, במצב שבו הוא בונה את החיים שלו באיזון עם הטבע, אז למעשה שום דבר לא יפריע לו, שום דבר לא יכול להזיק לו.
טבעי הדבר, שיחס כזה לחיים מרגיע אותך. אבל חוץ מזה, זה צריך לכוון אותך בצורה ריאלית לפעילות יצירתית נכונה, לעסק נכון, ליחס נכון כלפי המשפחה, כלפי כל שאר הדברים. כלומר, אתה צריך כבר עכשיו להחליט, באיזה אופן באמת "לצבוע" מחדש, את כל מה שאתה קיים בתוכו ולהפוך את זה ליותר ויותר רציונלי.
אני חושב, שכל העולם נע לקראת זה בעל כורחו. לאט לאט מתברר, ש"המטרה מקדשת את האמצעים": או שאנחנו מכירים בזה ואז נעשה כזה שינוי של העולם, של מצבנו, או שהטבע יאלץ אותנו לזה, בכך שיהרוג את כל העיסוקים המיותרים שלנו ויחייב להגביל את עצמנו עד לכזאת מידה, שאנחנו נבין, שאחרת זה לא עובד. אבל זהו כמובן תהליך מאוד ארוך ומאוד כואב.
אני מקווה, שאנחנו נוכל בו זמנית על ידי ההפצה וההסברים שלנו להביא את האנשים למצב, שהם יבינו שבזה ודווקא בזה, האדם משיג את הקיום הכי רציונלי ונוח, והעיקר, שהוא מתחיל להרגיש דרך העולם האינטגרלי את הקיום העליון שלו.
יוצא, שהוא נכנס באופן רגשי למצב של איחוד, נצחיות. וכל זה ניתן להרגשה. כל החומר מתפזר, מתמוסס, ודרכו נראה עולם אחר לחלוטין, עולם של כוחות, שרק מצטייר לנו ככזה בחושים שלנו.
זה מאוד ריאלי ולמעשה מאוד קרוב אלינו.
לכן אני סבור, שצריך לנסות באותה הרמה שבה אתה נמצא, לאפשר לעצמך לשנות את אורח החיים שלך, את העולם שלך, את העבודה שלך וכולי, אבל רק במידה שבה אתה כבר מתרגל לשיטה הרוחנית, כלומר, שאתה כבר עובר למדרגה הבאה, בכך שהופך להיות בהדרגה שווה לה.
מתוך השיעור הווירטואלי, 26.02.2012
ידיעות קודמות בנושא:
להיענות להזמנתו של הבורא
האדם המוצלח
במה תלויים הנוחות והרווחה?
|
להשאיר תגובה | שלח לחבר
| הדפס
|
שייך לקטגוריה: התפתחות רוחנית, טבע, מציאות מדומה |
מינימום ייסורים, מקסימום הנאה
הייתי רוצה לדבר על התנאי שהטבע מעמיד לפנינו. עלינו להגיע לאהבה מוחלטת בין כל שבעה מיליארד בני האדם בעולם. האם התנאי הזה באמת מוחלט? האם אנחנו מסוגלים לבצע אותו? האם זה נכון שאם מצליחים, אפילו חלקית, אם לפחות מתקדמים בכיוון הזה, אז כל פעם אנחנו נראה שזה מועיל לנו, משנה אותנו, את הסביבה כולה ואת כל החיים שלנו לטובה?
הטבע של כל אדם, מהותו, היא הדאגה לעצמו. האדם אינו מסוגל לחשוב על משהו אחר. אם לבדוק, לחקור את כל הפעולות שלנו, נראה כי אנחנו זקוקים לאנרגיה כדי לבצעם. אפילו בפעולה הפשוטה ביותר, למשל, כאשר אני מעביר את היד ממקום למקום עלי להשקיע מאמץ. אבל האנרגיה הזאת יכולה להופיע ולשרת אותי רק בתנאי שעל ידי זה אני אפיק לעצמי תועלת כלשהי.
בצורה כזאת, יש לנו את התנאי הבא: כל תנועה פנימית בתוך אטומים ומולקולות, כל תנועת גוף, כל תנועה ברגש ובשכל שלי, דורשים שאראה את המצב הטוב שיהיה בסוף התהליך. כך אני מתייחס לכל דבר בחיי.
פעולות מסוימות אני מבצע בצורה אינסטינקטיבית. למשל, בזמן שאני יושב על הכסא, אני לא חושב באיזו תנוחה לשבת, בזמן שאני מדבר אני לא חושב על האינטונציה. ברוב המקרים והפעולות הכול מתממש בהתאם לחשבון פנימי, ובתוכי מקנן הרצון האגואיסטי להרגיש טוב, לחוש הרגשה טובה. אני רואה זאת כתוצאה הרצויה של כל הפעולות שלי.
התקווה להרגיש טוב כל פעם פועלת ומקבעת אותי במצב זה או אחר. לכל מקום שאני הולך, מה שאני עושה, מה שאני אומר, איך שאני מתנהג – כל זה רק כדי לרכוש את האמצעים הטובים ביותר להרגיש טוב יותר. אני רוצה לאכול, לישון, לטייל, אני חייב לעבוד על מנת לפרנס את עצמי וכולי. כל זה רק כדי להביא לעצמי תועלת. למעשה, זאת התמצית של חיי, כיצד להשיג תועלת גדולה יותר עם מינימום ייסורים ועם הנאה מקסימלית, כדי להתמלא ממה שרק אפשר.
במה אני יכול להתמלא? זה תלוי בחינוך, בהשפעת הסביבה, בסולם הערכים שאני קיבלתי, וגם בהרגל שנעשה טבע שני, מה שמרגילים אותי עם זה אני חי, גם אם זה לא טבעי. כך אני חי, עושה בחיי בעיקר לא בגלל שרציתי לעשות זאת מהתחלה, אלא בגלל שהחברה, הוריי, המחנכים, הרגילו אותי לכך. בסופו של דבר אני פועל בצורה אוטומטית בלי לחשוב על כך.
יש בחיים גם דברים אחרים: אני חייב לעשות אותם, והם דורשים מאמץ פנימי, כאשר אני משכנע את עצמי שזה כדאי לי. נניח, שמצלצל השעון המעורר, ואני קם למרות שבא לי לישון. יתכן שאני עובד בעבודה קשה ולא מעניינת, אך בכל זאת אני יודע שבסוף יום עבודה מפרך אשוב למשפחתי, לאווירה המשפחתית החמה, אוכל לנוח ולהרגיש טוב. תמורת ההרגשה הזאת צריכים לשלם, ולכן אני משקיע.
כל פעולותיי, כל קשריי עם אנשים מסוימים וההתרחקות מהאחרים, בסופו של דבר נועדו גם ליצור עבורי סביבה נעימה יותר.
לכן, אני כל הזמן דואג להרגיש את עצמי טוב יותר. זהו הטבע של כל אחד מאיתנו והוא שייך לדרגת ה"חי". בעצם, הטבע ה"דומם", ה"צומח" וה"חי" נמשך תמיד להרגיש טוב יותר, למצב טוב יותר. לכל הייצורים מצב כזה נראה מאוזן יותר, שאז הם לא ירגישו לחץ או יימשכו הצידה, אלא יחיו בהרמוניה עם מה שנראה להם חיים טובים יותר.
מסתבר, שכל חיי אני שומר על "החוק של הרגשה טובה יותר". זהו התנאי לקיומנו, והטבע האגואיסטי כל הזמן מכוון אותנו לזה.
מתוך שיחה מס' 13 על ה"חיים החדשים", 11.01.2012
ידיעות קודמות בנושא:
אל תטביע אחרים היום, כדי שמחר לא יטביעו אותך
קשר ברמה הרגשית
שותפות וביטוי עצמי
|
להשאיר תגובה | שלח לחבר
| הדפס
|
שייך לקטגוריה: חינוך, ילדים, טבע |
לא תרצה, לא תמצא
הרב"ש, שלבי הסולם, שנת 1985 (תשמ"ה), מאמר ט"ז "וכאשר יענו אותו": "וקליפת מצרים, היא קליפה כללית, ששם נפלו ניצוצין דקדושה, שעם ישראל, שהיה במצרים, היו צריכים לתקן אותם. ואז צריך להיות מקודם כאב ומכאוב, בזה שהם לא יכולים לצאת משליטתם, כמו שכתוב "ויאנחו בני ישראל מן העבודה, ויזעקו, ותעל שועתם אל אלקים מן העבודה, וישמע אלקים את נאקתם"."
חייבת להיות הרגשת הגלות, חייבים להיות ייסורים, כאבים, כל כך חזקים, ש"טוב לי מותי מחיי" אם איני יכול לצאת ממצרים, כלומר, אם לא אשיג את מה שאני רוצה. הרצון שלי צריך להיות כזה גדול. אחרת זה לא כלי, זה לא המקום לגילוי של מה שאנחנו מחפשים.
יחד עם זה, הצעקה שלי צריכה להיות חזקה לא רק בכמות, אלא גם באיכות. אני צריך לדעת לֵמה אני משתוקק מתוך הגלות, מה אני רוצה לגלות, מה מתרחש איתי.
באופן כזה, הגלות היא ההכנה הרצינית ביותר לגאולה. בגלות אני עושה בירור שלם, בכך שמברר מה בדיוק אני רוצה ובאיזו צורה. זאת הסיבה, מדוע הגלות לא יכולה להימשך פחות מארבע מאות שנה. לפי ד' בחינות שאותן אנחנו עוברים בבניית הכלי שלנו. רק בסוף התהליך הזה אנחנו יכולים לצאת מהגלות ובאמת לקבל את מה שהכנו. כי לאור העליון אין שום צורה, הוא גם עכשיו ממלא הכול, אבל אנחנו לא מרגישים אותו. חייבים לרכוש ד' בחינות, כלי שלם, ואז האור יתגלה.
לכן, לא מדובר על פרק זמן של ארבע מאות שנה, אלא דווקא על ארבע בחינות שלמות של בניית הכלי שלנו. הצורות שאנחנו מפתחים בתוכו תלויות לחלוטין בכל אחד מאיתנו. וודאי, שאנחנו מקבלים התעוררות התחלתית מלמעלה, כמו שכתוב ש"הבורא שם ידו של אדם על הגורל הטוב ואומר: קח לך". אך בהמשך, הגורל של האדם נמצא בידיו.
מתוך שיעור על מאמרו של הרב"ש, 06.04.2012
ידיעות קודמות בנושא:
נקודת מפנה
באמצע בין הבורא לבין העולם
הסוף של עבדות מצרים קרוב
|
להשאיר תגובה | שלח לחבר
| הדפס
|
שייך לקטגוריה: התפתחות רוחנית, קבוצה, שיעור הקבלה היומי |
לקריאת כל התגובות
קבלת עדכונים בדוא"ל
עדכוני rss
רדיו קבלה
הבלוגים שלי
הבלוג בסלולר