תלות כפולה
מתוך שיעור הכנה לכנס קרסנויארסק.
שאלה: במה תלוי זמן המעבר ממדרגה אחת למדרגה אחרת?
תשובתי: זמן המעבר ממדרגה למדרגה תלוי רק בך. לכל אחד מאיתנו צריכה להיות בחירה חופשית. אם אני תלוי באחרים, אז אין לי בחירה חופשית.
כלומר, מצד אחד, אנחנו תלויים זה בזה לחלוטין, אבל מצד שני, אנחנו לגמרי לא תלויים באף אחד. אני צריך לתאר לעצמי, שכל הקבוצה נמצאת במצב אידיאלי, ושהכול תלוי רק בי.
אני צריך להרהר בזה ולברר את זה באופן הבא: "כולם תלויים בי. אבל גם אני תלוי בהם. האם אני אוכל, בהביטי בפרצופים שלהם, להתקדם קדימה? אם הם יהיו ידידותיים ונוטים לחסד אז כן, ואם לא יהיו ידידותיים, אז לא. אז כיצד עליי להתנהג?". כלומר, המצבים וההשפעות שלהם עליי תלויים גם בי, אני צריך לעבוד עליהם. כלומר, אני כבר תלוי בהם, אבל תלוי באותה המידה שבה אני בעצמי יכול להשפיע עליהם. וכאן מתרחש קשר הפוך, שגם כן תלוי בך.
אנחנו יכולים לראות ולהיווכח, שמצד אחד, אנחנו לגמרי אנשים עצמאיים וחופשיים, ומצד שני, מקושרים הדדית לחלוטין בינינו, ומצד שלישי, אנחנו יכולים לקחת מהאחרים כל צורה שרק נרצה. כלומר למעשה, אנחנו תמיד עובדים מול הקבוצה שנמצאת בעולם אין סוף, ורק האגו שלנו מצייר אותם כאלה כפי שאנחנו מתארים אותם עכשיו לעצמנו. אך ורק! ולכן, כדי להתקדם קדימה, אנחנו צריכים "לעבוד" עליהם, להגביה אותם בעינינו. וכדי להגביה אותם בעינינו, אנחנו חייבים דווקא לעבוד.
תוך כדי התהליך של העבודה הרוחנית כל השאלות יתבהרו בהדרגה, מפני שלצורך בירור של כל אחת מהן אנחנו צריכים ליצור בתוכנו כל הזמן תחושות יותר ויותר חדשות, שאותן לא חווינו קודם לכן.
לכן תחשבו, תבררו את השאלות האלה, ובסופו של דבר הן תתמזגנה לאחד שלם יחידי, אבל זהו כבר מצב רוחני. אז אנחנו נרגיש עד כמה הוא סגור, שלם.
מתוך שיעור הכנה לכנס קרסנויארסק, 13.06.2013
ידיעות קודמות בנושא:
הסביבה של היום, זה אני מחר
בי תלוי כל העולם
הכל תלוי בי!
להשאיר תגובה | שלח לחבר
|  הדפס
|
שייך לקטגוריה: התפתחות רוחנית, קבוצה |
האם הניבוי היה שגוי?
שאלה: מדוע בעל הסולם, בהיותו מקובל כל כך גדול, וראה הרחק קדימה לאיזה כיוון צריך להתפתח תיקון העולם, נתן כזה ניבוי מוקדם, בכך שטען, שעוד לפני מאה שנה שיטת חכמת הקבלה הייתה צריכה להתפשט בשדרות העם?
תשובתי: כבר באותו הזמן שבו חי בעל הסולם, אפשר היה לבצע את התיקון הזה של העולם. אבל הוא לא יכול היה לנבא מתי זה יקרה בפועל, מפני שכאן נמצא הגורם של הבחירה החופשית של הכלל. והוא לא ידע מה הם יבחרו!
הוא אמר שקיבלנו כזאת הזדמנות, ואין להטיל ספק שאנחנו קיבלנו את ההזדמנות, בזה הוא לא טעה! אבל האם זה יתממש עכשיו או לא, את זה הוא לא יכול היה לדעת. כלומר, ההנחה שלו לא הייתה שגויה, הוא פשוט לא יכול היה לחזות כיצד יתנהג העם.
מתוך שיעור על המאמר "מאמר לסיום הזוהר", 05.06.2013
ידיעות קודמות בנושא:
מה צופן לנו העתיד?
האם יש לנו 228 שנים למחשבה?
האם הנביאים טעו?
|
להשאיר תגובה | שלח לחבר
| הדפס
|
שייך לקטגוריה: הפצה, התפתחות רוחנית, לימוד חכמת הקבלה, שיעור הקבלה היומי |
מתחתית ההר, אל הפסגה
מתוך מאמר של הרב"ש, "הכנה לקבלת התורה מהו":
"אצל ה' כתוב "וירד ה' על הר סיני אל ראש ההר". ולגבי העם כתוב "ויתייצבו בתחתית ההר". וצריכים להבין מה זה "ההר". הנה הר הוא מלשון הרהורים, שהוא, שכל האדם."
אם אנחנו מקבלים את הידיעה הזאת בשׂכל, זה אומר שהבורא נמצא בראש ההר, כלומר פועל כך, שאנחנו מרגישים ומסכימים שאין לנו ברירה וצריכים לקבל את התורה. כי לאחר שאנחנו מבינים שהיצר הרע מכין אותנו לקבורה, אנחנו נאלצים בהכרח לקבל את התורה, כדי להינצל ממוות, מהחיים האלה שנועדו למיתה.
אז היכן הבחירה שלנו, אם בדרך טבעית יוצא שאנחנו חייבים לקבל את התורה? היצר הרע עצמו, שהוא הרצון שלנו להנות מהחיים האלה, מביא אותנו לבחירה הזאת. אבל האם זה נקרא קבלה?
לכן, כאשר אנחנו מתייצבים בתחתית ההר ומגלים את היצר הרע שלנו, וכנגדו מגלים את התורה, אז זו היא בינתיים תחילת הדרך. מופיעה אצלנו ידיעה ברורה, שבתנאים כאלה אנחנו מתחילים את החיים. ועכשיו, על כל צעד ושעל, שבו מתגלה היצר הרע, אנחנו צריכים להחליט: בשביל מה הוא התגלה, מה הצורך בו ואיך על ידי שימוש נכון ביצר הרע ובתורה, שניתנה לתיקונו, אנחנו יכולים להתעלות לדרגת הבורא, לראש ההר.
זוהי ההכנה לקבלת התורה. אבל זוהי רק הכנה, זה עדיין לא המימוש שלה. כאן אנחנו בינתיים פועלים לפי הכרחיות: מתרחש כזה גילוי שלא משאיר לנו ברירה. אנחנו רואים שיש לנו את היצר הרע והאמצעי לתיקונו, התורה, ואם נסרב לקבל אותה, אז כאן יהיה מקום קבורתנו. אחרת אין לנו שום סיכוי להינצל מהחיים האלה, שגרועים יותר ממוות, ולכן וודאי האדם מקבל את התנאי שהוצב לו.
הבחירה מופיעה אחר כך, בכל צעד ושעל, כאשר אנחנו מתחילים לממש את התורה במשך ארבעים שנה במדבר. כל שנות הנדודים האלה, אלה הן כבר דרגות אמיתיות של קבלת התורה, שעל ידן אנחנו עולים יותר ויותר למעלה, עד שמגיעים לפסגת ההר.
ידיעות קודמות בנושא:
רצון שאינו תלוי באף אחד
על ידי המקל או בכל זאת מרצון?
נתינה וקבלה
|
להשאיר תגובה | שלח לחבר
| הדפס
|
שייך לקטגוריה: התפתחות רוחנית, שיעור הקבלה היומי |
אגואיסטים הכבולים באזיקים של אינטגרליות
אנחנו, בשום אופן, לא יכולים להשפיע על גילוי הקשר הכללי בעולם המודרני. התהליך ממשיך כסדרו, ואנו מפרפרים כמו דגים ברשת, ובהכרח מרגישים תלות יותר ויותר גדולה זה בזה.
מצד שני, בצורה פנימית, אנחנו נבדלים יותר ויותר, מתפזרים לצדדים. כך צריך להיות, כי אחרת אנחנו מאבדים את חופש הבחירה.
בתהליך הזה מעורבים גורמים רבים, והתהליך ממשיך. יחד עם הקשר ההולך ומתחזק, גדל ו"מתחזק" גם האגו שלנו. היום, שפיכות הדמים באזורים השונים בעולם, ההרג של נשים וילדים, כבר אינם מעוררים חמלה כמו בעבר. אנחנו חושבים שאנחנו הופכים להיות יותר רגישים ומתורבתים, אולם למעשה, אנחנו נעשים אלימים יותר ואיננו לוקחים בחשבון את הקשר בינינו. כיסוי כלשהו מסתיר אותו מאיתנו, ואנחנו רואים את אותה התמונה הכוזבת של הפירוד הכללי. יתר על כן, אפילו אם אני מודע לתלות שלי באחרים, אני לא מסוגל להתחשב בעובדה הזו.
התוצאות הן עצובות. האם אפשר להסביר בצורה הגיונית מה שקורה בעולם? אם מישהו היה מסתכל עלינו מהצד, הוא לא היה מוצא שום פעולה הגיונית: "מה הם עושים? מדוע הם עושים את כל המאמצים כדי להרוס את החיים אחד לשני?".
הטבע האנושי הוא הפוך לטבע הדומם, הצומח והחי. החי והצומח, הם מכלול אחד שמייצר את החיים, ושקוע בדאגה לעתיד. הרצון העיקרי של בעלי החיים הוא להוליד ולטפח את הצאצאים. זהו חוק הטבע שבלתי ניתן לשינוי. אנחנו, לעומת זאת, מזלזלים בדורות הבאים, הורסים את העולם שבו הם יצטרכו לחיות. לא איכפת לנו מה יישאר לילדים שלנו. המשאבים אוזלים, האקלים הולך ונהיה גרוע יותר, יש מחסור במים נקיים ובאוויר נקי, העצים נכרתים ... אז מה? אנחנו אפילו מוכנים לעשות מלחמה, יש לנו עכשיו מאגרי נשק גרעיני לכך...
למעשה, הגישה שלנו היא לא רציונלית והפוכה מכל היגיון. וכאן יש צורך לתת תשובה נכונה, לקבל החלטה. מכיוון שבהיגיון ובתבונה אנחנו חזקים מתמיד, אז בואו ננתק את המוח מהאגו, וניתן לעצמינו דין וחשבון לגבי מה שקורה. כיצד זה יתכן, האנושות מסוגלת לבחור בדרך שונה לגמרי, אבל ממשיכה להתקדם לתהום?
העניין הוא, שהיום, האויב והשונא האמיתי שלנו, הוא האגו שלנו. באופן בוטה וחסר תקדים הוא מרמה אותנו בכל דרך אפשרית, עד כדי כך, שבחיים לא נשאר שום דבר ממה אפשר להנות, להתנחם, להתמלא...
בואו נקווה שאנחנו נגלה את המצב האמיתי בהקדם ונעצור את ההידרדרות למלחמת עולם. הרי, היום, אפילו לאיום הזה אין כוח הרתעה כמו שהיה בעבר: "זה בסדר", אומר לנו האגו, "נילחם קצת. היו שבעה מיליארד, יישארו שבעה מיליון. קורה...". אנחנו לא יכולים לשלוט בעצמינו, ואנחנו כבר רואים שהתרחיש הזה הוא סביר בהחלט.
אבל בינתיים, לאורך התהליך אנחנו מגלים את רשת הקשר הכללית. היא מתגלה בצורה של שני כוחות: אחד שמגיע מהבורא, שמקשר ומחבר אותנו, והכוח השני, שמקורו באגו, ב"רשימות" השבורות, הוא מחלק אותנו ומפריד בינינו. "האור המקיף" שמגיע מ"עיגול" אחד שלם, משפיע עלינו יותר, ומראה לנו שגם אנחנו "עגולים". עם זאת, תחת ההשפעה הזו האגו מתפרץ יותר ויותר, ובסופו של הדבר אנחנו נקרעים בין שני הכוחות המנוגדים הללו שגורמים לנו סבל כפול. על ידי השימוש באגו כמו שהוא היינו מצליחים, אבל הוא מתגלה כנגד הרשת העולמית הגלובלית, ואנחנו כבר לא יכולים להפיק ממנו תועלת. הרי, כדי להצליח ברשת הגלובלית אני בעצמי צריך להיות מחובר עם כולם בצורה טובה ונכונה. זה מה שהרשת הזאת דורשת מאיתנו, אבל היא נתקלת בהתנגדות של הטבע שלי. ובינתיים, הטבע האגואיסטי הוא חזק יותר.
אם בגלל האגו שלי, שרותח ומבעבע בתוך הרשת הכללית הקושרת את כולנו בצורה הדוקה, אני חווה הרבה סבל, יתכן שאני אשתנה. והניסיון לא מונע את הסבל הזה – עד הרגע האחרון אני אנסה לברוח ולהתרחק ממנו. רק החינוך האינטגרלי, שבו טמון האור המחזיר למוטב, יאפשר לי להעלות את העיניים ולראות מראש מה מחכה לי. החינוך האינטגרלי מאפשר לחבר את האגו עם הרשת הגלובלית, ומראה כיצד להשתמש בו לפי החוקים של אותה הרשת.
באופן כללי, אני צריך לתת לעצמי תשובה: מה לעשות הלאה? לשם כך, עלינו תחילה להבין לאן הגענו. ואנחנו הגענו לעולם של אגואיסטים הכבולים זה עם זה. אנחנו רוצים להתפזר כמה שיותר רחוק, משהו מבפנים מושך אותנו החוצה, מבדיל בינינו, אבל הרשת הגלובלית, להיפך, סוגרת אותנו פנימה. אז מה לעשות? מאיפה לקחת את כוח לאיזון, לשלווה?
זה מה שהחינוך האינטגרלי צריך להסביר לאנשים: ניתן להגיע לשלווה, להירגע עד להרגשה של שלמות, שקשה אפילו לדמיין.
איך? אנחנו לא אדונים לאגו שלנו. אנחנו לא יכולים לצמצם אותו, הוא ימשיך לגדול גם בעתיד. גם עם הרשת אי אפשר לעשות שום דבר, היא דוחפת אותנו קרוב יותר זה לזה.
רק האור המחזיר למוטב יכול לתקן את הקשר בינינו ולהביא אותנו לאיזון. הוא מרים אותנו מעל האגו והופך אותו כך, שנוכל להשתמש בו על פי חוקי הרשת ולהתכלל בתוכה.
אפשר להביע את זה אחרת: כאשר אנחנו מתחילים להתחבר באופן מלאכותי, בסופו של הדבר אנחנו נגלה, שאנחנו יכולים לעשות זאת בצורה אמיתית. ובאחדות הזאת נגלה חיים חדשים, רוח חדשה, כוחות חדשים, מציאות חדשה. למעשה, זוהי "חכמת ההמונים" – האחדות שמעלה את כולם לקשר טוב. כאשר אנחנו שואפים להתאחד בשווה, אנו מוצאים בשאיפה הכללית הזאת את הכוח, שקודם לא היה לנו מושג מהו.
זה עובד אצל כולם – ילדים ומבוגרים, צעירים וזקנים, נשים וגברים. כולם יכולים להרכיב "פסיפס" אחד.
באותו הזמן אנחנו הופכים להיות מורכבים יותר ויותר, כל אחד מאיתנו. ה"פאזל" המשותף שלנו הוא באמת מערכת מורכבת. אבל אין מה לדאוג בקשר לכך, מפני שברגע שאנחנו שואפים לאחדות, המרכיבים של המערכת מייד מתחילים לגלות לפנינו את התמונה הכוללת של שילובים ושלמות הדדיים.
מתוך השיעור על מאמר "הערבות", 06.05.2013
ידיעות קודמות בנושא:
כל העולם, בסירה אחת
אינטגרליות, שאין לאן לברוח ממנה
במחלוקת עם המציאות החדשה
|
להשאיר תגובה | שלח לחבר
| הדפס
|
שייך לקטגוריה: המשבר ופתרונו, התפתחות רוחנית, חינוך, ילדים, שיעור הקבלה היומי |
השנאה לרע מקרבת אל הטוב
בעל הסולם, "שמעתי", מאמר נ"ב, "אין עבירה מכבה מצווה": "אין עבירה מכבה מצוה, ואין מצוה מכבה עבירה". הנה דרך העבודה הוא, שצריכים ללכת בדרך הטוב. אבל הרע שבאדם אינו נותן לו ללכת בדרך הטוב. אבל צריכים לדעת, שאין האדם צריך לעקור את הרע, כי דבר זה הוא בלתי אפשרי. אלא שצריכים רק לשנוא את הרע, כמ"ש "אוהבי ה' שנאו רע".
מדובר בבחירה שלנו. יש תוכנית המובילה למטרת הבריאה שצריכה להתממש. אנחנו לא יכולים לשנות את התוכנית הזאת, מפני שהניגוד בין ה"אור" ל"כלי" קיים כבר מתחילת הבריאה וחייב להסתיים, כך שבסוף ההתפתחות הם לא יעמדו זה כנגד זה, אלא יתמזגו לאחד שלם.
ולכן, ברור שההתפתחות הזו צריכה לכלול בתוכה את כל שלושת המצבים הללו: המצב ההתחלתי של הבריאה, תהליך התיקון והמצב הסופי, המצב של גמר התיקון. והדבר היחיד שאנו יכולים לעשות, זה להחיש את הזמן, לתפוס בצורה נכונה את כל המצבים, כלומר להצליח להצדיק ולרצות מראש. בזכות זה, אנחנו רוכשים הבנה והרגשה מי הוא הבורא וכיצד אנחנו יכולים להתחבר איתו ולהפוך להיות דומים לו.
אנחנו לומדים את הבחירה מתוך דוגמאות שונות. אך היסוד עצמו של הבחירה טמון בכך, אם אני מראש רוצה לקרב את עצמי למצבים העתידיים הצפויים לי בדרך, להחיש את ההתפתחות שלי, אני צריך להתרחק מהעבר ולהתקרב לעתיד בהתאם לציר הזמן של תוכנית ההתפתחות. זה אומר, שאני מתרחק יותר ויותר מהרצון האגואיסטי שלי ומתקרב יותר לרצון להשפיע.
ההתקדמות הזו תלויה בשנאה שלי לקבלה ובמשיכה להשפעה. מצד הטבע, הבורא דוחף אותי לכך בעזרת כוח האור, כשהוא כל פעם מגלה לי עוד ועוד מכות מהאגו שלי. לכן אני מרגיש ייסורים, רע, ולכן אני שונא את האגו שלי. וכהפכיות לרע הזה אני מתחיל לאהוב את מעשי ההשפעה, את החיבור שבו כנראה יהיה לי טוב יותר. כך הטבע, הבורא, כוח האור, מקדם אותי.
וכאן בדיוק טמון חופש הבחירה שלי: עד כמה אני אוכל להגביר את "הכרת הרע" שלי המתבטא בשנאה לרע. את זה אני יכול לעשות בעזרת הסביבה. אם הסביבה תתחיל לספר לי על הרע יותר ממה שהשגתי על ידי המכות האישיות, אני אתרחק מהר יותר מהרצון האגואיסטי שלי ואשתוקק להשפעה. לכן אני צריך לקבל מכל מקום, מכל הכיוונים, אלפי דוגמאות המוכיחות עד כמה האגו הוא רע וההשפעה היא טובה.
הסובבים שלי צריכים לתת לי לראות את זה ולהרגיש, "לשטוף לי את המוח". בסופו של דבר, תבער בי שנאה לרע ואני אתקדם מהר יותר ממנו להפוך ממנו, לטוב. לכן כתוב: "אוהבי ה' שנאו רע". מזה אני כבר אדע מה עליי לעשות, כיצד להפוך את הרצונות שלי שאינם נעלמים, שיהיו הפוכים על ידי השימוש החדש.
אני רוצה שיהיה לי טוב! ואם לשם כך אני צריך להשפיע, אני מוכן להשפיע. אם צריך להתייחס טוב יותר לאחרים, אז אין ברירה, אני מסכים להתייחס אליהם טוב יותר כדי שלכולנו יהיה טוב.
בדומה לזמנים של מלחמה או מצבים קשים אחרים, שבהם האנשים הופכים להיות קרובים יותר זה לזה, כיוון שמרגישים שכך יהיה טוב יותר לכולם. האדם מרגיש שבסופו של דבר לו עצמו יהיה טוב יותר.
כך, מ"לא לשמה" מגיעים "לשמה", בהתחלה האדם בצורה אגואיסטית מכיר ביתרון של יחס טוב, כשהוא מבין שאין לנו ברירה ואנחנו צריכים להתחבר זה עם זה, יותר להתאים למנגנון הטבע, להפסיק להזיק זה לזה. ובסופו של דבר, דרך זה הוא מתחיל להרגיש שבחיבור טמון כוח מיוחד, מצב חדש מיוחד, שהוא לא חווה קודם מעולם.
כמו בעת חיבור של שני אנשים, שבהתחלה רק משתדלים לא להזיק זה לזה ולגרום תענוג זה לזה, ואחר כך לפתע מתחילים להרגיש שיש ביניהם משהו גדול יותר – רגש שהם לא חוו מקודם. כך מ"לא לשמה" באים "לשמה". וכל זה בזכות הגדלת השנאה לרצון להנות האגואיסטי, לפירוד.
ידיעות קודמות בנושא:
משחק עם הבורא
המגמה הרוחנית
להפוך את כל הרע לטוב
|
להשאיר תגובה | שלח לחבר
| הדפס
|
שייך לקטגוריה: התפתחות רוחנית, שיעור הקבלה היומי |
רצון שאינו תלוי באף אחד
בעל הסולם, מאמר "הערבות": "והנך מוצא בעליל, אשר ענין מתן התורה, היה מוכרח להתעכב עד זמן יציאתם ממצרים והיו לאומה בפני עצמה, דהיינו עד שכל צרכיהם יהיו מסורים בידיהם בלי תלות באחרים, אשר אז הוכשרו לקבלת הערבות האמורה ואז ניתנה להם התורה."
דרוש רצון חופשי, שאינו תלוי באף אחד ושאני מרגיש אותו כשלי. רצון שדורש שאני אהיה קשור עם האחרים, אבל לא בשביל הישגים ותוצאות כאלה ואחרים, כמו שזה קורה בקומנדו, בקבוצות ספורט, וכולי. אני רוצה להיות קשור עם האחרים כדי לגלות את הכוח העליון. אני זקוק לרצון מדויק וברור לגילוי ההשפעה ההדדית, האהבה ההדדית של החברים, כדי שהבורא יתגלה בנינו ובצורה כזאת נרגיש שאנחנו עושים לו נחת רוח.
כל זה "מתואר" ומתממש דווקא בינינו, אם יש לנו באמת חיסרון לכך. והוא מגיע לא ממישהו מבחוץ, אף אחד אינו מכריח אותי בכלום, ואין לי שום תועלת אישית, אלא רק לטובת הכלל.
אנחנו רוצים את זה, דרך אהבת הבריות להגיע לאהבת הבורא. והרצון הזה מביא אותנו ל"קבלת התורה". במילים אחרות, יש לנו הזדמנות לממש אותו, כמובן, לא בפעם אחת, אלא בהדרגה. אני מגלה את הצורך הזה יותר ויותר בצורה ברורה, אני מקבל כוחות שמגדילים אותו, ובהתאם לכך, בקשר שלי עם הקבוצה, במרכזה, מתגלה הבורא. כך אנחנו מתקדמים.
שאלה: איך הרצון יכול להיות לא תלוי באף אחד?
תשובה: הרעיון הוא, שאני בעצמי בוחר את הדרך. לא סתם קבלת התורה מתעכבת עד ל"יציאת מצרים", כל אותו הזמן שאני נמצא בשליטת האגו, שהוא לא מוכר לעולם הרוחני. לא מדובר על עבדות בשביל איזה בעל בית, לא על עבודה מהבוקר עד הלילה כדי לספק מזון למשפחתי. בזה אני לא חופשי, אבל אני חייב להיות חופשי ברצון לבחור בדרך הנכונה. "פרעה" עדיין מחזיק אותי, עדיין מתגלה בזמן הגלות במדבר, אבל יש לי כבר כוחות כדי להיות מכוון לבורא, להשפעה, והרצון הזה שלי הוא חופשי.
איך זה יכול להיות? הרי עדיין לא תיקנתי את עצמי? איך אפשר להיות חופשי מהאגו? ובכל זאת, הרצון שלי להיות מכוון בצורה נכונה לבורא, הוא באמת עצמאי.
שאלה: במה תלוי הכוח של הרצון הזה? ישנם אנשים שזה בוער בהם, ויש כאלה שזה בקושי מנצנץ...
תשובה: ההתעוררות, כמובן, מגיעה מלמעלה. והשאלה היא, האם האדם יממש אותה בבחירה הנכונה. כי הבחירה הנכונה האמיתית היא רק בסביבה הנכונה, בקבוצה של חברים. ועד שאני לא נכנס לקבוצה, הבורא בוחר בשבילי, כמו שאנחנו בוחרים בשביל התינוק מה הוא צריך לאכול ומה הוא יעשה. אבל כשילד גדל, אנחנו מפנים לו קצת מקום, נותנים לו לבחור משחקים, מציעים לו לבחור חביתה או דייסה... אנחנו מבינים, שלפי מידת הגדילה מתעוררת בו האישיות.
אז גם בדרך הרוחנית, לפי מידת הגדילה נוצרת בחירה יותר מודעת. ונותנים לו את הבחירה הזאת בצורה מאוד פשוטה, דרך תוספת של רע, הרגשה רעה. "בראתי יצר רע", אומר הבורא. "אם תרצה, אני אהפוך אותו לטוב. אתה רק צריך לבקש את זה". כך יוצא, שהשאלה היא בשבילי, האם לבקש או לא לבקש ממנו?
בכללות, הכוח העליון שולט בכל. כל הכוחות הרעים, כל ההפרעות, כל הגורמים החיצוניים, הכול בידיים שלו. כל המצבים הטובים, כל כוחות האור גם מגיעים ממנו. ואני עומד באמצע, והעיקר בשבילי זה להבין, שאני קשור עם הכוח העליון, והוא שולט בי, חובק, סוגר אותי מכל הכיוונים. אז איך בכל המצבים שבהם הוא מבלבל אותי, אוכל לרצות את הקשר איתו?
הבעיה נמצאת על קצה התפיסה שלי, על סף התודעה. אם אני מרגיש כאב חלש, אז אני יכול להסכים עם זה שהוא מגיע מהבורא ומעורר אותי לפנות אליו. כי נאמר, שהבורא "קנאי". כנראה שהוא מקנא אם אני מפנה את תשומת ליבי למישהו אחר. ברגע שאני שוכח ממנו, הוא מייד מזכיר לי על עצמו, נותן לי הזדמנות בחירה.
אז כאן צריך להבין איפה נמצא הגבול של הניתוק: איזה כאב או איזה תענוג אני צריך להרגיש כדי להתנתק מהבורא. בזה נמדד ה"אדם" שבי, בכמה אני מעמיד על עצמי את ה"צמצום" וה"מסך", כדי ששום דבר לא יפריד בינינו.
מתוך שיעור לפי מאמר "הערבות", 02.05.2013
ידיעות קודמות בנושא:
התעוררויות נוספות
מיהו האדם?
הכין משיגים את הרצון?
|
להשאיר תגובה | שלח לחבר
| הדפס
|
שייך לקטגוריה: התפתחות רוחנית, קבוצה, שיעור הקבלה היומי |
בחירתו של מנצח התזמורת
כל העבודה שלנו היא בבחירה, כמו שנאמר: "ובחרת בחיים!". כל פעם צריכים להתקדם במדרגות הסולם כלפי בחירה יותר ויותר איכותית. הבורא רוצה להתגלות לנבראים, הוא רוצה שהם יגלו אותו וירגישו אותו ככוח היחיד בעולם, כטוב ומטיב. אבל אנחנו צריכים לגלות את זה בעצמנו, בתוך ה"כלים" שלנו, כלומר אנחנו צריכים לשנות את עצמנו בכזאת צורה, שנראה שהבורא הוא טוב ומטיב ושאין עוד מלבדו.
הבחירה הראשונה שלנו מתחילה מזה, שבכל מה שמתרחש בעולם הזה, אנחנו נשתדל לראות התגלות של הכוח האחד והעליון, שאין עוד מלבדו. האדם צריך לתאר את עצמו כעומד באמצע: מצד שמאל שלו חי ופועל כל העולם הזה, ומצד ימין שלו, הבורא. והאדם עומד באמצע בין שניהם, ובוחר מי מהם ינצח, מי יהיה המנצח על כל התזמורת הזאת: העולם עצמו או הבורא, או אולי לסירוגין, או שניהם יחד, או שהבורא פועל דרך העולם הזה?
עובר זמן רב, עד שהאדם מברר את זה. זאת הבחירה הראשונה שלו: בזה, ש"אין עוד מלבדו". ולאחר שהוא מחליט וקובע ש"אין עוד מלבדו", שאין שום דבר חוץ מהכוח העליון, מגיע הזמן לברר, שהוא "טוב ומטיב".
כלומר, לא מספיק להכניע את העולם תחת הנהגתו של הבורא האחד והיחיד, שאין עוד מלבדו, אלא צריך עוד להצדיק את הנהגתו את העולם, בכך שבטוחים שהוא טוב ומטיב על ידי זה שהאדם מתקן את עצמו.
האדם עומד לפני בחירה כפולה כזאת. אחר כך הוא מתחיל לברר עוד דרגות יותר גבוהות ב"אמונה למעלה מהדעת", אבל העיקר, זה לעשות את הבחירה הראשונה הזאת. וזה כל שלב ההכנה שבו הוא צריך לשנות את עצמו, כי שום דבר לא משתנה חוץ מהאדם עצמו. בדרך כזאת הוא משיג את העולם הרוחני.
ידיעות קודמות בנושא:
לראות חסדים גלויים
על גל ישר לבורא
מה זאת אומרת "ללכת בדרך השם"
|
להשאיר תגובה | שלח לחבר
| הדפס
|
שייך לקטגוריה: התפתחות רוחנית, שיעור הקבלה היומי |
על חופש המחשבה
שאלה: מהו חופש הבחירה שלי ביחס למחשבות שלי?
תשובתי: כל המחשבות שנמצאות בתוכי כרגע, כל ההרגשות וההבנות, כל הנתונים שאותם אני כביכול "סורק" ואחר כך מעבד, עורך בהם אנליזה וסינתזה, כל הפרמטרים האלה, הם נתונים מלמעלה. מה אני מרגיש, איך אני מרגיש, איזה החלטות אני מקבל, כל זה כבר נקבע מלמעלה ונתון לי, עד לרגע זה ממש. עכשיו נשאלת השאלה, מה יהיה מכאן והלאה? וב"מכאן והלאה" הזה ישנו נתון, שנקרא הבחירה החופשית שלי.
הבחירה החופשית ביחס למחשבה נמצאת ברצון החיצון ובשׂכל החיצון, וזה נמצא בקבוצה. לאחר השבירה אני התחלקתי לשני חלקים. חלק אחד בהרגשה שלי נמצא מחוצה לי, ואת החלק השני אני תופס בפנים כ"אני" שלי. באופן כזה, נוצרים המוח והלב הפנימיים שלי, שזה אני עצמי, ומוח ולב חיצוניים, שזו הקבוצה. וכל מה שאני צריך, זה להתחיל לחבר את שני החלקים האלה יחד, לכלי אחד.
וכאן מתחיל אצלי המאבק, מתחילות הבעיות, כל סדר העבודה וכל התיקון. כי בזה שאני מנסה להשלים עם אותו החלק, שכל הזמן מראה לי את הניגודיות וההופכיות שלו, אני מרגיש צורך בבורא שהוא היחיד שיכול לחבר את שני החלקים האלה יחד. ובמידה שאני נזקק לו יותר שיחבר את שני החלקים המנוגדים האלה יחד, אז במידה הזאת אני מסכים עם הבורא, עם הטבע שלו, עם הקיום שלו, עם השליטה שלו, עם זה שהתכונה הזאת תשלוט עליי.
ככל שאני משתדל לבטל את עצמי כלפי הקבוצה, כך נהיה לי מובן יותר, שאני לא מוכן להתבטל כלפי האחרים. בסופו של דבר, אני עד כדי כך אכניע את עצמי, שיתברר בצורה סופית שאני בשום פנים ואופן לא יכול להתבטל, בשום תנאי. אני מגיע לכזאת שנאה, כמו "הר סיני". אבל יחד עם זה, בכך שניסיתי הרבה פעמים להתבטל, אני מגלה ומבין שאני חייב לעשות את זה, ולכן מרגיש שזקוק לעזרתו של הכוח העליון.
מתוך שיעור על מאמר מספר "שמעתי", 19.04.2013
ידיעות קודמות בנושא:
הבחירה היא, באיזו צורה להתכונן לפעולה
שׂכל חופשי
חופש הוא תלות רצונית
|
להשאיר תגובה | שלח לחבר
| הדפס
|
שייך לקטגוריה: התפתחות רוחנית, קבוצה, שיעור הקבלה היומי |
הבחירה הפכה את האדם לצרכן פסימי וחסר מנוחה
דעה: (ר. סלקל, סוציולוג, מחוקק): הצורך התמידי לבחור כל הזמן, הביא את האדם למצב של חרדה וחוסר סיפוק תמידי. מבחר גדול גורם לתחושת חרדה. כאשר יש לנו אידיאולוגיה של בחירה בכל תחום בחיים, אז כשאתה מאבד מקום עבודה, אתה מאשים את עצמך ולא את הארגון שפיטר אותך.
כמו כן, אתה מתבייש בעוני. אנחנו מפחדים שאנשים יצחקו מהבחירה שלנו, אנחנו מכירים בצורך של דעת הקהל ביחס כלפינו. אנחנו אף פעם לא עושים את הבחירה רק לעצמנו, בנפרד מהחברה. אנחנו בוחרים את מה שהאנשים האחרים בוחרים. לפיכך, הבחירה היא קטגוריה חברתית, ודווקא התכונה הזאת מובילה לתחושת חרדה.
הסיבה האחרת, זה הניסיון לעשות את הבחירה הנכונה, וכתוצאה מכך אנשים מחליפים את נותני השירות של הפלאפון או את השותפים, וכל הזמן נשארים לא מרוצים.
הסיבה השלישית היא, שהבחירה בהכרח כרוכה באובדן, באפשרות ללכת בדרך שונה, מה שמביא היום לאי נוחות רבה. האובדן העיקרי, שבו אין לנו בחירה, זה המוות. אבל אפילו במקרה הזה אנחנו מנסים לתכנן אותו, לדחות, לשלוט בו.
האידיאולוגיה של העולם המודרני נבנתה על כך, שכל אחד יכול להצליח בכול. הרעיון של אדם מוצלח שהשיג הכול בזכות היגיעה שלו, היה המרכזי בתוך האידיאולוגיה הזאת. כל אחד יכול להצליח, זה ה"אני מאמין" שבולט בתוך החברה. בעבר, האנשים רצו להתפרסם במשהו: בגילוי של משהו, באיזה כישרון מיוחד. עכשיו כולם רוצים להתפרסם בשביל התהילה. לא בזכות משהו, אלא ככה סתם.
למה אין שינויים סוציאליים? פחד משינויים, פחד מאובדן.
התכונות המגדירות הקובעות הן ביקורת עצמית, תחושת אשם מכישלון עצמי, חרדה לנוכח הבחירה, האידיאולוגיה של הבחירה היא לא אופטימית ולכן מונעת שינויים חברתיים. הפחד משינויים קשור לפחד מאובדן. כשאין לך הרבה, אז אתה מפחד לאבד אפילו את זה, ותעדיף לא לעורר שינויים חברתיים, אנשים הופכים להיות פסימיים, ביקורתיים כלפי עצמם במקום להתארגן ולהסתכל בצורה קריטית על החברה המודרנית שבה אנחנו חיים.
הערה: למעשה, לאדם אין בחירה, מכיוון שהחברה נשלטת על ידי תכנית הטבע, והאדם לגמרי נשלט על ידי החברה, הסביבה. הבחירה היא רק בסביבה, ואז הוא, בעל כורחו, יהיה מושפע מהסביבה הזאת. אבל אם אדם בוחר בסביבה טובה, שמותאמת לכוח העליון (בורא), אז בזה הוא מספק לעצמו התקדמות מהירה וקלה למטרת הבריאה, ובזה מונע בעיות שונות.
ידיעות קודמות בנושא:
כיצד החלה תרבות הצריכה?
הקללה החומרית של האנושות
מעידן של צריכה לעידן של מודעות
|
להשאיר תגובה | שלח לחבר
| הדפס
|
שייך לקטגוריה: המשבר ופתרונו, טבע, משבר עולמי, פוסטים נבחרים |
תמצא את מקום העבודה שלך
בעל הסולם, "הקדמה לספר הזוהר", סעיף מ"ד:
"וכל פרטי דומם צומח חי הרוחניים, שבעולם ההוא, הנמצאים כנגד ספירת המלכות ההיא דעשיה, משמשים ומסייעים את פרצוף הנפש דאדם."
שאלה: מה זה "פרטי דומם, צומח וחי הרוחניים"?
תשובתי: כל חמשת הבחינות, מבחינת "שורש" ועד "בחינה ד'", מתחברות יחד לאותה היגיעה שהאדם נתן. אמנם אנחנו נותנים יגיעה רק על הכוונה, רק על טבע האדם שבנו, אבל קיימות בנו גם שכבות אחרות שברצון, דרגות עביות שבהן אנחנו מנוהלים ללא בחירה חופשית. זה מקביל לצרכים הפיזיים של הגוף ונכללים בעבודה שלנו, מפעילים אותנו, בעוד שאנחנו בכלל לא משפיעים עליהם. כמו שכותב בעל הסולם ב"פתיחה לחכמת הקבלה", שהאלמנטים של דומם, הצומח והחי עולים ויורדים יחד עם האדם, ללא שום חשבון לעצמם.
שאלה: כלומר, גם ברוחניות ישנם דברים שאותם אנחנו עושים ללא בחירה חופשית?
תשובתי: וודאי. אותו הדבר קורה גם בעולם שלנו, כי הוא העתקה מדויקת מהרוחניות. אני לא צריך לעבוד על הכוחות הרוחניים הרבים שאינם שייכים לדרגת ה"אדם". וגם בדרגת ה"אדם", קודם כל, אני עושה עבודת בירור, ורק אחר כך עושה עבודת תיקון. תחילה צריך לברר, איפה בדיוק אני יכול לתת יגיעה, כדי ששם אני אשפיע וזה ייתן תוצאה ממשית. העיקר זה, להבדיל בין "שטח העבודה" לבין השטח שבו אין עבודה, ודווקא שם להשקיע את כולי.
מתוך שיעור על "הקדמה לספר הזוהר", 18.04.2013
ידיעות קודמות בנושא:
כאשר הכול לטובה
ארבע דרגות של חופש ועבדות
לגדול להיות אדם
|
להשאיר תגובה | שלח לחבר
| הדפס
|
שייך לקטגוריה: התפתחות רוחנית, שיעור הקבלה היומי |
אחריות על מה שיבקע מהביצה
שאלה: אם כל המצבים שלי נקבעים על ידי הכוח העליון, אז איפה כאן האחריות שלי עבור המעשים הרעים?
תשובתי: אני לא יכול לשנות את אותו המצב שבו אני כבר נמצא. אבל אני הכנתי אותו יחד עם הבורא, כמו שני שותפים. הייתה לי אפשרות להתכונן בכזאת צורה, שהמצב שמתגלה עכשיו יתגלה בצורה יותר טובה, אבל אני לא עשיתי את זה.
את המצב הנוכחי עצמו כבר אי אפשר לשנות, הוא מהווה סיכום טבעי של כל התנאים הקודמים שעליהם אני וודאי הייתי יכול להשפיע.
הייתי יכול לשים את הביצה מתחת לתרנגולת, הייתי יכול להניח אותה בשמש, והייתי יכול לשים אותה בתוך אינקובטור. ובהתאם לזה אני אקבל את התוצאה שקובעת את מהירות ההתפתחות ואת היחס שלי: הכול ישתנה!
אבל כאשר מצאתי את עצמי באיזה שהוא מצב, כבר מאוחר לעשות איתו משהו. לאחר שפעלתי לפי העיקרון: "אם אין אני לי מי לי", ובסופו של דבר הכרתי בכך, ש"אין עוד מלבדו", אני קיבלתי כזאת תוצאה. אני עשיתי את המקסימום שרק אפשר מצידי, ובכל זאת מלכתחילה היה מובן, שאני צריך להגיע לכזה מצב.
אז איפה הבחירה החופשית שלי, אם מלכתחילה הכול כבר נקבע? אבל רק בזה שאני מצדיק את המצב הנוכחי שלי כנכון ושכבר נקבע מראש, מתוך זה ש"אין עוד מלבדו", עכשיו אני יכול להחליט ולקבוע מה לעשות הלאה ואומר: "אם אין אני לי מי לי".
"אם אין אני לי מי לי", זו אותה התקופה שבה אני פועל ועובד כאילו שהבורא לא נמצא לידי, מפני שאני לא יודע איפה הוא, זה נסתר ממני. אבל בשביל מה אני צריך לפעול בצורה כזאת? אם אני נותן יגיעה נכונה, אז אחר כך אני אקבל בצורה אידיאלית כל מצב שיתגלה לי כמגיע מהכוח העליון, מ"אין עוד מלבדו".
על ידי העבודה הזאת אני מכין את ה"כלים" שלי למצבים הבאים. הבורא יכול לגלות לי כזה מצב, שהיום נראה לי כאיום ונורא. אבל לאחר ההכנה שאותה אני עושה עכשיו, בזה שעובד לפי העיקרון של "אם אין אני לי מי לי", אני אקבל את המצב הזה כטוב ומטיב. וזה יהיה השׂכר שלי לאחר סיום של "יום עבודה שלם".
מתוך שיעור על מאמרו של רב"ש, 17.04.2013
ידיעות קודמות בנושא:
הבחירה היא, באיזו צורה להתכונן לפעולה
ללכת לשוק כדי לקנות דבקות עם הבורא
אתה מתרגז, סימן שאתה לא צודק
|
להשאיר תגובה | שלח לחבר
| הדפס
|
שייך לקטגוריה: התפתחות רוחנית, שיעור הקבלה היומי |
הבחירה היא, באיזו צורה להתכונן לפעולה
שאלה: מה מאפיין את הבחירה החופשית שלנו בעבודה?
תשובתי: מה שמאפיין את הבחירה החופשית האמיתית, בניגוד לכל הבחירות החופשיות הכוזבות, זה שהבחירה שלנו היא בהכנה, ולא בזמן המעשה עצמו. כאשר המעשה נעשה, אז כבר לא ניתן להשפיע עליו: בא איזה מצב מלמעלה, ואנחנו רק יכולים מראש לקבוע באיזה אופן אנחנו מקבלים אותו.
חוץ מזה, שום דבר לא תלוי בנו. תוכנית הבריאה כבר קיימת ולא ניתן לשנות אותה. אנחנו יכולים רק לזרז את ההתפתחות שלנו. וחוץ מזה, אנחנו לא מבינים את הקשר שלנו עם כל המערכת הגדולה: כי איך יכול להיות שאני אתקדם יותר מהר מהאחרים, אם אנחנו נמצאים במערכת אחת, שכל חלקיה חייבים להתפתח בהרמוניה? יוצא, שכולנו תלויים זה בזה.
אבל אם אתה רוצה לדעת במה הבחירה החופשית שלנו, אז הבחירה היא בהכנה. אני צריך לבודד את אותו הנתון היחיד שעליו אני צריך להשפיע, ולעבוד כדי לשנותו. וכל השינוי שלו תלוי רק, איך אני אעלה את החברה, כדי להצליח על ידי זה להעריך כל מצב שבא כניתן מהבורא, מ"אין עוד מלבדו" ושהוא טוב ומטיב.
רק בסביבה שארגנתי לעצמי תלוי עד כמה אני אצליח להתעלות מעל כוחות הפירוד, שמכחישים את הייחודיות של ההשגחה העליונה, של "אין עוד מלבדו", והחושך שהוא כנגד הטוב והמטיב. אז אני אוכל לראות האם אני יכול להצדיק כל מצב או לא, גם מצב אישי, פרטי, פנימי, וגם מצב כללי בכל החברה.
נניח, שמתגלה איזו בעיה כללית, צרה גדולה, אז כאן אנחנו יכולים לבדוק, האם אנחנו מסוגלים להתמודד איתה ולהתגבר עליה כולנו יחד, האם הכנו את עצמנו אליה או לא? ובהתאם לזה, כל אחד בודק את עצמו, עד כמה הוא משתתף עם כולם ומחזק את כולם.
כל זה תלוי בהכנה ובהכרת הרע שלנו, וגם בבירור האגו שלנו ובהשתוקקות לעשות טוב. כאן גם נבדק האדם, האם הוא באמת נמצא תחת שליטת האגו שלו או בהרגשת חשיבות הסביבה, החברה, שנמצאת מעל לכל החשבונות האגואיסטיים, הפרטיים שלו. זאת כל ההכנה שלנו, כלומר כל הבחירה החופשית.
מתוך שיעור על מאמרו של רב"ש, 17.04.2013
ידיעות קודמות בנושא:
בקשה לא להשתהות, אלא לעבור קדימה!
העיקר זה לזרז את הזמן
שנים של בחירה חופשית, ולא רגע
|
להשאיר תגובה | שלח לחבר
| הדפס
|
שייך לקטגוריה: הכנה, התפתחות רוחנית, פרסומים חדשים |
שתי פנים לאור
בעל הסולם, מתוך "כתבי הדור האחרון": "עובדא היא שישראל שנואים מכל האומות אם מטעם דת אם מטעם גזע אם מטעם קאפעט' אם מטעם ק' אם מטעם קאסמאפאליטים וכו'.
כי השנאה קודמת לכל הטעמים, אלא שכל אחד פותר שנאתו לפי הפסיכולוגיע שלו."
פעם, עם ישראל היה "כאיש אחד בלב אחד", לכן, על אף שנכון להיום, הוא מפוזר בכל העולם, אומות העולם מתייחסים אליו כמו לאחד שלם. היחס הזה מושרש בפנימיות העולם, בין הרצון לקבל לכוונה "על מנת להשפיע", ועלינו לתקן אותו רק ברמה הרוחנית.
בעולם שלנו לא יכול להיות שום תיקון. אף על פי שמשתדלים "לתווך" בין ישראל לשכנינו הפלסטינאים, תורכיה, ועוד מישהו, אין בעולם שלנו שום אפשרות לפתור את הבעיות האלה. כי המצב כאן הוא רק תוצאה של פעולה שמקורה למעלה.
זהו אחד מחוקי היסוד. בעולם הזה קיים רק רצון לקבל ללא תנועה. הדבר היחיד שמסוגל להניע אותו הוא האור, כוח החיים.
כאשר האור מגיע לפי הזמן, הוא גורם לצרות, לרע (1). מדוע? מפני שאז הוא מתגלה דרך האחוריים.
אבל אם האור הזה מגיע כתוצאה מבקשתנו לתיקון (מ"ן), אז הוא מתגלה כ"אור מקיף" (או"מ) הטוב והמיטיב (2).
כל ההבדל הוא בכך, שאנחנו יכולים להתקדם למטרה לפני שהכוחות מגיעים מלמעלה. הבחירה החופשית שלנו היא בין שתי האפשרויות הללו.
ולכן, במישור של העולם הזה, פשוט אין אמצעים יעילים. הדיבורים בכל הרמות, הפוליטיקה, האו"ם, הכול ללא הועיל. ולמעשה, זה בסך הכול תוצאה של פעולת האור העליון שמשפיע על הגורמים בעולם שלנו בהתאם לאפשרות הראשונה.
לא משנה כמה החלטות מתקבלות במפגשי הפסגה ובוועידות. למעשה, הכול האור קובע. בעצם, הפוליטיקאים הם כמו מריונטות, והדבר היחיד שבאמת פועל הוא הבקשה שלנו לתיקון שאנחנו מעלים לפני שמגיע הכוח השלילי. רק אז הכוח השלילי יתחלף בכוח החיובי, כי אנחנו רוצים להיתקן בלי לחכות לצרות.
אז כיצד מגיעים לבקשה כזאת? בעזרת הקבוצה והלימוד (תפילה). הקבוצה מחברת אותנו לגוף אחד, לכלי אחד, ובעזרת התפילה בזמן הלימוד אנחנו מתקשרים עם מקור האור האחד, עם הבורא.
מתוך שיעור על נושא "האומה הישראלית", 15.04.2013
ידיעות קודמות בנושא:
כיצד אנחנו מקבלים את האור?
הגיע הזמן להאיץ
עידן הבחירה החופשית
|
להשאיר תגובה | שלח לחבר
| הדפס
|
שייך לקטגוריה: התפתחות רוחנית, קבוצה, שיעור הקבלה היומי |
אתה מתרגז, סימן שאתה לא צודק
שאלה: כיצד אפשר לזהות את המקום שבו אני פועל בעצמי ומכחיש את הנהגת הבורא?
תשובתי: אפשר לזהות את המקום הזה באופן פשוט מאוד – כאשר אתה מתרגז ולא מסכים עם ההשגחה העליונה, מתנתק מהקבוצה ומהבורא, מבצע בעצמך את התכניות שלך. כל דבר שאתה לא נמצא בדבקות עם הבורא.
אם אתה מזהה שברצונות ובמצבים מסוימים לא מורגשת שליטת הבורא, על אף שאתה רוצה להידבק להשגחה העליונה ולהתקדם יחד איתה, זאת אומרת שהרצון הזה מקולקל וזקוק לתיקון. הרגשתך לא תשתנה עד שתתקן אותה. אתה לא יכול לומר מראש שהכול בסדר, כי המטרה היא להגיע לאיחוד עם הבורא, לדבקות עימו.
לכן, אין ברירה, אתה חייב לעבוד בכל המצבים, הרצונות והכוונות האלה, כדי להגיע דרכם לדבקות, שבה מתחברים לאחד, העבר, ההווה והעתיד, אתה והבורא תתחברו לאחד בכל הזמנים, כל הפעולות, המחשבות והכוונות.
כאשר מתגלה בעיה כלשהי, חייבים לפתור אותה כאילו הבורא לא קיים. אף על פי שאתה יודע ש"אין עוד מלבדו", אבל נמצא במצב ההפוך. אתה מתרגז, והרוגז הוא סימן לאגו.
לכאורה, על מה יש להתרגז אם הכול קרה לפי רצון ההשגחה העליונה? אבל לאדם בכל זאת יש בחירה חופשית. כואב לראות שאפשר היה לעשות תיקונים ולהימנע מייסורים, מהמצבים הלא נעימים, לעשות נחת רוח לבורא, והאדם לא עושה זאת.
יש כאן התנגשות בין העיקרון "אין עוד מלבדו", "אחור וקדם צרתני", שליטת הכוח האחד, "הבחירה החופשית" של האדם, ו"רשות הרבים".
לא מבינים זאת עד שמגיעים לגילוי הראשון – "הקו האמצעי", שבו נפגשים שני הניגודים. אז אנחנו מבינים מהי "אמונה מעל הדעת", שבה נפגשים הפלוס והמינוס, שני המצבים ההפוכים: "אין עוד מלבדו" ו"אם אין אני לי מי לי", כלפי העבר, ההווה והעתיד, משלימים זה את זה בתוך האדם.
בלי כלי של השפעה כזה, אנחנו לא נוכל לקשור את שני ההפכים ולהבין את אחדות החיבור בינינו. לכן המקובלים פשוט מציעים לנו כיצד יש לפעול בלי להיכנס עמוק מדי להסברים פרטניים. כי כדי להבין במידת מה את ההסברים, צריכים "כלים" מתוקנים.
הכול נקבע לפי כלי התפיסה שלנו. אם האדם פועל נכון, אז הם בהדרגה מתגלים בתוכו, כלומר מתגלים בו בהדרגה, והוא מסוגל להרגיש ולהסכים בחלק המסוים הזה.
מתוך שיעור על פי אגרת של בעל הסולם, 14.04.2013
ידיעות קודמות בנושא:
מה לעשות שהבורא בכל מקום?
מי יעזור לי?...
אני מבקש – הבורא מבצע
|
להשאיר תגובה | שלח לחבר
| הדפס
|
שייך לקטגוריה: התפתחות רוחנית, שיעור הקבלה היומי |
מי מנהל את העולם?
שאלה: לא מזמן, נשיא המדינה, שמעון פרס, הביע רעיונות הדומים לאלה שאנחנו מדברים עליהם כבר שנים: צמצום של יום העבודה, להחליף את שעות העבודה בלימוד, בהשכלה דרך האינטרנט, חינוך שמבוסס על הקשר בין המורה והתלמידים...
תשובתי: אנחנו קובעים על מה יחשוב העולם. הבעיה היא בכך, שאנחנו לא מספיקים לתקן את עצמנו כך שהמחשבות הטובות שלנו יחדרו לראשי האליטות. הן מחלחלות לאט לאט והאנשים מתחילים לדבר לעניין, אבל זה לא מספיק. אנחנו צריכים להזדרז.
בכל מקרה, דווקא כך, ללא ספק הכול מתרחש: המחשבות, הרצונות והפעולות שלנו מתגלים בצורה פנימית באחרים, והאנשים מתחילים לחשוב באופן זהה, מבלי שידעו בעצמם מדוע.
כאשר אומות העולם מאשימים את העם היהודי בזה, שהוא מביא רע לעולם ושאפילו בסתר מנהיג את העולם, הטענות האלה שמתחילות בתת ההכרה, בחלקן מוצדקות ובחלקן לא. העמים לא צודקים בכך, שהם סבורים שהיהודים הם רעים, אבל צודקים בזה שהמציאות באמת מסודרת בצורת פירמידה: דווקא מדרגת "גלגלתא ועיניים" האורות מגיעים ל"אח"פ" וקובעים את כל הפעולות שלו.
הבחירה החופשית מופיעה רק בשלב הסופי של הבחינה האחרונה, ודווקא באלה שהשיגו אותה תלוי העתיד של העולם. בהתאם לזה, הם בעלי אחריות ומקבלים יותר מכות מאשר האחרים. זהו המבנה של הבריאה.
ולכן "חילופי רעיונות" יתגלו יותר ויותר ובצורה בולטת יותר. לכן אנחנו צריכים להשתדל לבנות את המחשבות שלנו בכזאת צורה, שאפילו "הרשעים הכי גדולים" יקבלו מאיתנו "תוכן פנימי" טוב ונכון.
כי אנחנו אחראים עליהם, ובמה שקורה להם ישנו גם החלק שלנו. אם מישהו מביע רעיונות לא נכונים או שפועל לרעת העולם, זה מעיד על הפגמים שלי שאותם אני עדיין לא תיקנתי, אף על פי שהייתה לי כזאת הזדמנות.
אנחנו היינו יכולים למנוע את כל הרע שבעולם. הבורא הוא טוב ומטיב, הוא מאפשר לנו לבנות בצורה נכונה את מהלך העניינים. ואם לא, אז למרבה הצער, מתרחשים דברים מאוד לא רצויים. לכן צריכים לגלות יותר אחריות.
מתוך שיעור על "הקדמה לספר הזוהר", 14.04.2013
ידיעות קודמות בנושא:
עצמאות אמיתית
להיות אור לגויים
אנחנו קובעים!
|
להשאיר תגובה | שלח לחבר
| הדפס
|
שייך לקטגוריה: התפתחות רוחנית, שיעור הקבלה היומי |
לקריאת כל התגובות
קבלת עדכונים בדוא"ל
עדכוני rss
רדיו קבלה
הבלוגים שלי
הבלוג בסלולר