כנס שמוציא לנצחיות
מתוך שיעור מקדים מהכנס בניו-ג'רזי
רב"ש, שלבי הסולם, 1984, מאמר א', מטרת החברה, חלק א':
"אנחנו מתאספים כאן, ליסד חברה, שכל אחד מאתנו נלך ברוח הזה "להשפיע לה'" (של השפעה הדדית). ובכדי להגיע להשפיע לה', מוכרחים מקודם להתחיל להשפיע להאדם, שזה נקרא "אהבת הזולת". (השפעה הדדית).
בזכות זה אנחנו נוכל להשפיע לבורא, כלומר לכוח ההשפעה הכללי. כך אנחנו מכנים את התכונה שבעזרתה אנחנו מתעלים מעל האגו.
השפעה הדדית היא אהבת הזולת. הרי אם אני אוהב מישהו אני רוצה להעניק לו טוב, אני דואג לכך שיהיה לו טוב. אני כאילו כל הזמן נמצא בו, ואת עצמי אני רואה רק כאמצעי להשפיע לו, וזה עוזר לי להתעלות מעל עצמי.
זאת הסיבה שבגללה נוצר עולם כה גדול עם הרבה אנשים. זה מאפשר לנו להתאסף לקבוצה, ששם, על ידי הקשר ההדדי בינינו, כל אחד יכול להתעלות מעל האגו שלו ולראות שיש לו אמצעי, יש אפשרות לרכוש את הטבע השני – השפעה. למעשה, כך אנחנו מכנים את היציאה מהאגו, מהמערכת המוגבלת שלו.
"אנו צריכים להתגאות, בזה שהבורא נתן לנו את ההזדמנות, שנוכל לכנס לתוך חברה, שלכל אחד מאתנו יש לו רק מטרה אחת "שהשכינה תשרה בינינו"."
המטרה היא, שגילוי העולם העליון ימלא אותנו. זה מה שנקרא "גילוי השכינה", דווקא בינינו. הרי כל אחד מאיתנו אגואיסט, אך כשאנחנו יוצאים מהטבע שלנו אנחנו מתעלים מעל עצמנו, ואז נוצר בינינו כוח משותף החדור בהשפעה הדדית. אנחנו דואגים לכוח המשותף הזה, כשאנחנו יוצרים השפעה הדדית זה לזה והדאגה שלנו נקראת "ערבות".
אז, בכוח הכללי הזה, כולנו מרגישים את העולם העליון. שם לפנינו מתגלים כוחות של כל האנשים שהיו חיים לפנינו ושחיים בעולם יחד איתנו, של אותם האנשים שמתעלים מעל עצמם וחיים במצב נצחי.
הכוח הכללי הזה זו הנשמה הכללית האחת. אין נשמות אינדיבידואליות נפרדות, רק נשמה אחת לכולם. אך בה כל אחד מרגיש את העולם הנצחי בעומק וברוחב שונים, במידה שבה הוא התעלה מעל האגו שלו.
בדרך הזו אנחנו עוברים "עליות וירידות" שמביאות לנו מצבים משתנים שונים שבהם העולם הנצחי נראה כמשתנה. האמת היא, שהוא אינו משתנה. כמו שנאמר: "האור העליון נמצא במנוחה מוחלטת".
אך אנחנו מרגישים אותו כאילו הוא משתנה, כיוון שאנחנו בעצמנו נתונים לשינויים. האגו שלנו כל הזמן משתכלל ואנחנו מתגברים עליו בדרכים שונות, ובהתאם לכך, תמונת העולם שלנו, הרגש שלנו חווה דינמיות בלתי פוסקת.
ובאופן כזה אנחנו מתקדמים עד שיתגלה הכול בצורה מוחלטת וזה יהיה גמר התיקון. אליו חייבים להגיע כל האנשים בעולם. וכשהגופים יתחלפו, החלקים הרוחניים שלנו נשארים אותם החלקים. הגופים מוציאים מתוך ההרגשה הכללית את כל אחד בנפרד, אך אם עוזבים את הגוף אנחנו מייד מרגישים עולם אחד ואת עצמנו אחד. ולקראת זה בדיוק אנחנו הולכים.
בנו תלויה מידת המאמצים שאנחנו נשקיע בכנס שלנו. יכול להיות, שבמשך כמה רגעים או יותר אנחנו נוכל לחוות את המצב הנצחי הזה. ואולי הוא יהיה זמני, אולי ייעלם, אך התופעה עצמה כבר תישאר ותמשוך אותנו קדימה בצורה עוצמתית כשהיא עוזרת להתגבר על השלבים הבאים.
ואם אנחנו באמת נשקיע מאמצים גדולים, אז מלבד העולם הזה אנחנו נרגיש את העולם הרוחני ונחיה בשני העולמות. הכול תלוי בנו. אם אנחנו מלכתחילה חושבים על זה ומתכוננים לזה, אז מי שמגיע יצטרף אלינו וכולנו יחד נלך קדימה.
אז נקווה לגילוי העולם העליון. אותו אנחנו תמיד צריכים לראות כמטרה המושגת באיחוד בינינו.
"ואף על פי שעוד לא הגענו לידי המטרה", לא הרגשנו את העולם העליון, בהיותנו יוצאים מהאגו, "אבל יש בנו הרצון להגיע להמטרה. גם זה צריך להיות חשוב אצלנו."
נכון שאנחנו נמצאים בתחילת הדרך, אך אנחנו מקווים מאוד שנשיג את המטרה, זה צריך להיות חשוב עבורנו. זה באמת תלוי בנו, במאמצים שלנו. נאמר, "יש קונה עולמו בשעה אחת". אם האנשים, שהם חלק מהקבוצה, מאוד ירצו להתעלות מעל עצמם, הם באמת ירגישו את העלייה הזאת.
מתוך שיעור מקדים בכנס בניו ג'רזי, בנושא "חשיבות ההתאספות", 10.05.2013
דיעות קודמות בנושא:
הכנס בניו ג'רזי: מאוחדים בפני האחד
כנסים: לבקוע את המעטפת של העולם הישן
להתחבר בלב אחד
להשאיר תגובה | שלח לחבר
|  הדפס
|
שייך לקטגוריה: התפתחות רוחנית, כנסים, קבוצה, שיעור הקבלה היומי |
תכנית הבריאה ומימושה
מתוך הכנס באירופה, שיעור מס' 4
תכנית הבריאה כוללת שלושה מצבים:
• מצב א', שבו אנחנו נמצאים בעולם אין סוף,
• מצב ב', שבו אנחנו נמצאים מחולקים בעולמנו
• מצב ג' שבו אנחנו שוב חוזרים לעולם אין סוף אבל בצורה מתוקנת, שנקראת "גמר התיקון".
המצב השלישי הוא מטרת הבריאה, וכבר מראש נובע מתוך המצב הראשון. לכן, המצב השני הוא בסך הכול מצב ביניים ולמעשה אינו נחשב. העיקר שאותו אנחנו משיגים בעזרת הפעולות שלנו, הוא המצב השלישי.
בצורה כזאת, תכנית הבריאה כוללת מעבר ממצב א' למצב ג', ומצב ב' נחוץ רק כדי לממש את התכנית הזאת. לכן, כל הפעולות שלנו צריכות להיות מכוונות רק למימושה.
מימוש התכנית כוללת חיבור מוחלט בין כל האנושות למערכת אחת שנקראת "נשמה". המערכת שבה הרצונות של כל האנשים על פני כדור הארץ, כולל הטבע הדומם, הצומח והחי, מתחברים ביניהם בצורה נכונה בתמיכה הדדית, בערבות, היא ה"נשמה" או "ה"כלי" שמלא באור.
עלינו לשאוף למצב כזה. ואם הפעולות שלנו במצב ב' אינן מיועדות כדי להגיע למצב ג', הן נחשבות למזיקות ותוצאתן שלילית. לכן, עלינו להיות כל הזמן מכוונים דרך כל האנושות לבורא, כפי שנאמר: "ישראל, אורייתא וקב"ה חד הוא". זהו התנאי ההכרחי, המחייב, שהמטרה הסופית של כל פעולה שלנו היא מימוש המצב השלישי.
לכן, קודם כל אנחנו אחראיים על תיקון הקבוצות שלנו, אחר כך של אירופה ולבסוף של כל העולם. האחריות על כך מוטלת על כל הקבוצות ועלינו לזכור זאת.
ואם אנחנו לא מתכוונים להגיע למצב הסופי, אז העולם סביבנו משפיע עלינו רק בצורה שלילית. במקרה כזה, כל הפעולות שלנו תהיינה נגדנו כדי שנבין כיצד פועלים נכון וכדי שנעשה תיקונים. לכן, למרבה הצער, עולמנו סובל כל כך, כל הזמן טועה, מתקן את עצמו ושוב טועה. אבל עכשיו אנחנו קיבלנו את שיטת התיקון, לכן הכול תלוי בנו.
ראשית, כל אחד מאיתנו צריך להרגיש צורך, אחריות על תיקון העולם. על כך נאמר: "בי תלוי כל העולם". "אני אחראי על העולם כולו", כך צריך להרגיש אדם בתנאי שהוא רוצה להיות החלק הפעיל בבריאה ובהתאם לכך להרגיש את הבורא.
על האדם לאמץ מהבורא את השיטה, את המנגנון ואת התוכנה, את הכול, ולהשתתף בזה בפועל. אז הוא הופך להיות חלק מהמערכת הנצחית האינסופית ועולה מעל דרגת החיים שלנו. לכן, אנחנו חייבים לחשוב על זה היטב.
אם אנחנו משאירים את פעולותינו באמצע, בלי לחשוב כיצד אנחנו נשפיע על הקבוצות, ואחר כך על אירופה ואחרי זה על העולם, אז לפעולות שלנו לא תהיה תוצאה חיובית.
אנשים רבים שואלים: "מדוע אנחנו לא מצליחים? אנחנו משתדלים כל כך הרבה זמן". מסתבר שלא משתדלים לגמרי, לא נכון, עושים טעויות. מתקנים אותנו, וזה נראה לנו שהכול ללא הצלחה. אבל זה לא אומר שאנחנו לא מצליחים, אלא כך אנשים לומדים.
נכון להיום, כבר הגענו למצב שאני מסביר לכם את כל השיטה במלואה.
אנחנו מדברים על האדם, על התכללותו בתוך הקבוצה, על כך שהוא לא צריך לקבל הפרעות כהפרעות, אלא להיפך, כהזמנה מהבורא להתחבר אליו. על האדם לא סתם להתייחס לעצמו או לחברים, אלא עליו לשים את הבורא בינו ובין החברים ולבקש שהוא יבנה את מערכת הקשר בין כולם.
אם ישנן בעיות בקבוצה, אז תפנו לבורא. אם יש בעיות בכם, תפנו לבורא. עליכם כל הזמן לפנות אליו, לדרוש שהוא יתקן את הכול בעזרת האור העליון שלו. בשום פנים ואופן לא לפעול נגד האגו, כי זהו כל הטבע שלנו. כך מנסים לעשות בכל הדתות, אבל זה לא נכון. לא צריך לחסל את האגו, אלא להתעלות מעליו!
הבורא ברא את האגו. בדיוק כך נאמר: "בראתי יצר הרע ובראתי לו תורה תבלין, כי המאור שבה מחזירו למוטב". לכן אנחנו זקוקים לאור. אחרי שמתגלה בנו היצר הרע, הדבר היחיד שחסר לנו הוא האור.
אין צורך לנסות לפתור בינינו בעיות שונות. הבורא נמצא בינינו ויוצר לנו בעיות שונות, ואנחנו במקום למשוך אותו, מתחילים לברר את היחסים בינינו, כמו ילדים.
עלינו להבין את האחריות של הקבוצה העולמית של "בני ברוך" כלפי כל האנושות, כלפי האח"פ. על כל אדם להרגיש שהוא כמו ארכימדס נמצא ב"נקודת משען" ומסוגל "להניף את העולם", כלומר, לשנות את עצמו ואת כל העולם מנקודה שלילית לחיובית. זה תלוי עד כמה כל אחד מאיתנו לא חושב על עצמו, אלא על התכללותו בתוך המערכת הכללית בתוך כל היתר.
חוץ מזה, כדי לממש את המצב השלישי, עלינו להפיץ את השיטה האינטגרלית לתיקון. בוודאי שזאת לא אותה השיטה שאנחנו לומדים לתיקון הפנימי שלנו, כי לרוב האנושות הכול מוגש בהתאם לרצונות והאפשרויות שלה, כפי שנאמר: "אל תעמיד מכשול לפני עיוור".
לכן, צריך להפיץ את שיטת התיקון בצורה שהאנשים רוצים לשמוע. ומפני שהיום כולם נמצאים במשבר, אז עלינו להפיצה כאמצעי לצאת מהמשבר.
ויחד עם זאת, אנחנו לא משקרים לאף אחד, אלא פשוט מספרים לאנשים על המצב האמיתי, אבל לא את הכול, אלא רק את מה שהם מוכנים לשמוע. ברור שאנחנו נצא מהמשבר, אין כאן שום בעיה. הבורא בכוונה מציג לנו אותו, כדי שנרגיש שאנחנו בעצמנו לא מסוגלים לעשות דבר. ואנחנו באמת רואים, שכל המנהיגים הגדולים נשארים חסרי אונים מול המשבר, כמו ילדים קטנים.
בעצם, זה טבעי, כי לאדם אין שום פתרון לבעיה הזאת, כי עכשיו מתגלה בעולם מצבו השלישי. אנחנו מתקרבים אליו, והוא מתקרב אלינו (ראה שרטוט למעלה).
אנחנו מרגישים את ההתקרבות כמשבר במשפחה, בחינוך הילדים, במדע ובתרבות, בכלכלה וכספים, משבר בכל התחומים שהאדם עוסק, מפני שמערכת הקשר האינטגרלית מתקרבת אלינו, וכאילו יורדת עלינו, ואנחנו לא מתאימים לה, כי אנחנו אינדיבידואליסטים. ומסתבר, ששתי המערכות מונחות אחת על פני השנייה ואינן נכללות אחת בתוך השנייה, אינן מתחברות, וזה גורם להרגשת המשבר.
מה זה משבר? נניח, שאני לא מוצא שפה משותפת עם מישהו, כל אחד מאיתנו עומד על דעתו, אנחנו נמצאים במשבר ולא בהתאמה, לא בקשר. בדיוק זה קורה בעולם שלנו. לכן, עלינו להסביר לאנשים שבעולם מתגלה הטבע האינטגרלי שדורש מאיתנו להיות אינטגרליים, להיות בקשר הנכון בינינו. אם אנחנו נבין מה זה, אז יהיה לנו טוב, אז אנחנו לא נרגיש את המשבר.
אנחנו לא מסוגלים לשנות את הטבע, ולא נוכל להסתתר מפניו. אנחנו לא יכולים לחכות עד שהמשבר יעבור, כי הוא לא יעבור. אלא הוא רק יתחזק ויקבל צורות חדשות שונות. מיליארדי אנשים יישארו ללא עבודה, בעולם תיווצרנה המון בעיות חדשות, כולל מגיפות ואסונות טבע. זה יהיה אם אנחנו לא נתאים לטבע האינטגרלי האחד שמתקרב אלינו ללא רחמים.
כאשר המערכת האינטגרלית כאילו יורדת עלינו, אז למטה מכל הכיוונים מתגלה הקשר האינטגרלי שלה, הרמוניה, ואנחנו לא הרמוניים, אלא אינדיבידואליסטים, פרוטקציוניסטים, ולכן אנחנו נרגיש יותר ויותר גרוע.
חייבים להסביר זאת לאנשים, חייבים לכתוב מאמרים, כתבות, לייצר קליפים, ולעשות זאת בצורה מאורגנת. זאת המטרה שלנו.
מתוך הכנס באירופה, שיעור מס' 4, 22.03.2013
ידיעות קודמות בנושא:
אחריות על המתרחש
נשמה אחת לכולם
הדרך הביתה
|
להשאיר תגובה | שלח לחבר
| הדפס
|
שייך לקטגוריה: הפצה, התפתחות רוחנית, כנסים |
חוליית החלוצים של הנשמה הכללית
שאלה: מה צריכים לעשות התלמידים שגרים בחו"ל ומוצאם מתרבויות שונות, אם הם רוצים להרגיש את עצמם חלק מעם ישראל?
תשובתי: אני מנסה להסביר את ההבדל בין מי שיהודי מלידה, לפי הגֵנים, לאדם שאין בו גֵנים כאלה, אך יש לו נטייה להיות "ישר- אל", כלומר, שייכות לבורא.
על גֵר, אדם שמתגייר, נאמר, שהוא "נולד דמי" (נולד כל פעם מחדש). כלומר, הוא יהודי ב-100% ואפילו יותר, מפני שמוצאו ברצון הרחוק ביותר. ואם הוא מתקן אותו, הוא נעשה יותר קרוב מהיתר ויותר פנימי. רבי עקיבא, שכל תורתנו באה ממנו, לא היה ממוצא יהודי. בתקופה שעם ישראל היה בדרגה הרוחנית היו המון מקובלים גדולים שמוצאם מאומות העולם.
אין כאן שום זלזול, אלא להיפך, מפני שכל הרצון שאנחנו צריכים לתקן, נמצא דווקא אצל אומות העולם. נאמר שהבורא רצה בהתחלה לתת את התורה לאומות העולם, כלומר, לתקן את האח"פ. וישראל, גלגלתא ועיניים הם רק המעבר בתיקון הזה.
לכן, האנשים שמתקרבים לתיקון הכללי, ולפי מוצאם אינם שייכים לעם ישראל, הם החלק החלוצי של האח"פ, אותם ה"חלוצים" מתוך הנשמה הכללית שזקוקה לתיקון. כלומר, זהו החלק החשוב ביותר שלה.
ולכן, הם מתקרבים אלינו והם המעבר בינינו לעולם כולו. אני מאוד מקווה שהם יפתחו את שיטת החינוך האינטגרלי ויתחילו ללמד אותה ולהעבירה לכל העולם. כי בכל מדינה יש תרבויות שונות, מנטליות שונה ורק כך אפשר לעזור לעולם להיתקן.
האנשים האלה צפויים לשכר הרבה יותר גבוה ועבודתם הרבה יותר חשובה מאלה ששייכים לעם ישראל מהלידה, מפני שהם המעבר האמיתי וכוללים בתוכם רצונות של האח"פ, ויחד עם זאת, מעלים את עצמם לדרגת גו"ע.
התמונה הזאת עוד לא התבהרה לגמרי, אבל בסופו של דבר, יתברר עד כמה המושג "גֵר" עשיר וחשוב, כמה תפקידים יש לו. "גֵר" הוא מושג, תפקיד, לשרת כמעבר בין גו"ע לאח"פ שמעלה את הרצון לקבל לתיקון.
פעם, גם עָם ישראל יצא מכל העמים, מבבל. הניצוצים הרוחניים מתגלים בהדרגה, בתוך הרצון הכללי, שִכבה אחר שִכבה, החל מ"אדם הראשון". ואחר כך הניצוצים האלה שנשארו מהשבירה ונקראים ה"נקודות שבלב", התגלו באברהם ובעוד אלפי בבלים שהוא הוציא משם לארץ כנען.
האנשים האלה מלכתחילה היו חלק מכל האנושות ואחר כך הם התקבצו לקבוצה, בהתאם לרצון הכללי שלהם ולנכונותם ל"ואהבת לרעך כמוך", כדי שבמרכז החיבור הזה יתגלה הכוח העליון. כך גם עכשיו, רק מי שפעם כבר היו שייכים לאסיפה הזאת, וגם מי שעדיין לא היו בה, אבל עכשיו מתעוררים.
לכל אחד מאיתנו, גם לאלה ששייכים לעם ישראל הגשמי וגם לישראל הרוחני, יש משימה משלו בתוך המערכת הכללית. אבל היא עדיין לא ידועה לנו. אבל בדרך כלל מי שמגיע מאומות העולם ומצטרף לעם ישראל, יש תפקיד מאוד חשוב שעוד יתגלה בעתיד.
מפני שדווקא הם קובעים את התנועה לתהליך התיקון. גו"ע אינם יכולים להתקדם בעצמם, כי חסר להם רצון, חסר כוח התנועה. לכן נאמר, שאומות העולם יישאו את ישראל על כתפיהם לירושלים לבנות את בית המקדש.
בלתי אפשרי להגיע לבורא, לכלי הרוחני שנקרא בית המקדש, בלי התנועה שמתבצעת על ידי אומות העולם, אותם האנשים שמבינים את המשימה הזאת, את התהליך הזה, את המטרה. ישראל אינם יכולים לעשות זאת בעצמם. לכן עבודתנו עם כל הקבוצות שבעולם, הדאגה לאחינו ששייכים לכל אומות העולם, לכל הקבוצות בעולם, היא כל כך חשובה. חשיבותן של הקבוצות הללו תתגלה יותר ויותר.
מתוך שיעור על פי המאמר "ירושת הארץ", 15.04.2013
ידיעות קודמות בנושא:
תיקון מתוך נחיצות פנימית
ישראל - לפי הלידה או לפי המטרה
בעבודה הרוחנית אין שום אפליה
|
להשאיר תגובה | שלח לחבר
| הדפס
|
שייך לקטגוריה: התפתחות רוחנית, שורשים רוחניים, שיעור הקבלה היומי, תפקיד ישראל |
השחקנים והצופים
שאלה: מצד אחד, אני צריך לתקן את היחס שלי לחברים, לא משנה מה אני מרגיש מצידם ביחס אליי, גם אם נראה לי שהם שונאים אותי. אולם מצד שני, אני לא יכול לשאוף לתיקון, עד שאני לא אקבל תמיכה וערבות מהחברים. איך הדברים האלה מסתדרים?
תשובה: צריך לראות את המציאות בצורה כזאת: יש "מלכות דאין סוף", והיא כולה, זה אני.
ה"מלכות" מתחלקת לשני חלקים: חלק אחד מורגש בי כאני, ואת החלק השני אני מרגיש מחוצה לי. אך למעשה, אלה הם ה"כלים", הרצונות החיצוניים שלי, הקרובים והרחוקים, שמרכיבים מערכת יחסים שלמה בינם לבין עצמם, וגם ביני לביניהם. כל המערכת, שנראית לי כ"אני" ו"הם", היא למעשה אני. כל זה ביחד, הוא שלי. אבל בשלב הזה אני צריך לראות את התמונה ככפולה: את החלק שלי, ואת החלק ההפוך, המנוגד לי.
וחוץ מזה, יש בורא שבנה את המצב הזה. לשם מה? כדי לפתח לי רגש ושכל. הרי, הם נפתחים רק באמצעות העבודה בינינו, כלומר, ביני לבין הזולת.
אם תמונת המצב כולה הייתה מצטיירת בי, אני הייתי נמצא מתחת לדרגת הדומם. הרי, אפילו הדומם מרגיש את הסביבה, ואני הייתי רק נקודה של "חומר" קדמוני. הייתי עוד יותר רחוק מדרגת הצומח שמרגיש את הסביבה עוד יותר חזק, בולע, סופג ופולט חומרים, מתרבה, בקיצור, חי, אף שמשלם על זה על ידי מותו. והדבר הזה רלוונטי עוד יותר לגבי דרגות החי וה"מדבר". אנשים כבר לא סתם משתפים פעולה, הם מתגברים על מרחקים אדירים, ממציאים אמצעי תקשורת חדשים, עושים מאמצים עליונים כדי להתעלות מעל הזמן והמקום.
לכן, הכול נמדד על ידי כוחו של הקשר בין יצור זה או אחר וסביבתו. העוצמה של ההתפתחות שלנו תלויה בכמות ובקיבולת של הקשרים בינינו, במילים אחרות, בתלות ההדדית, הערבות ההדדית, והאינטגרליות שמתגלה בכל העולם.
לא ניתן להגיע לבורא אם אני לא רואה שכולם הפוכים ממני ומנוגדים לי, שנואים עליי ושונאים אותי. ובכל פרט קטן אני צריך להתעלות מעל הגישה השטחית שאני רגיל אליה, לרמה גבוהה יותר. אני צריך לבקש עזרה מהבורא, ולבנות תמיכה בקבוצה על ידי כך שאני מתאר אותה לעצמי כחלק ממני.
למעשה, כל העולם, כל האנשים, בעלי החיים והצמחים, כל הטבע הדומם, כל היקום כולו – זו הנשמה שלי. אבל אני נפרד ממנה על ידי אותו הכוח של הדמיון שהבורא הכניס בי, ולכן אני לא יכול לראות את הקִרבה בינינו. זה יותר מדי בשבילי.
אבל המקובלים מציעים לי להשתמש בקבוצה, בחלק קטן מהעולם שאני יכול לדמיין כנשמתי. זה אומר שאני צריך להידבק לחבריי בליבי, להתאחד עימם ולהחזיר את אותם ה"כלים", הרצונות לתוכי, בניגוד לכוח הדמיון שמצייר אותם מחוצה לי.
כמובן, איני יכול לעשות זאת לבד – כאן נדרש האור העליון. הוא ניתק אותי מה"כלים" האלה, אז שיתקן את ה"ראיה" שלי עכשיו, ויהפוך אותה בחזרה פנימה. ואז אני ארגיש שאני מחזיר לעצמי את נשמתי. אני שוקע בתוך החברים, נמס בהם, או חובק אותם ומכניס אותם פנימה, לא משנה איך להגיד. הדבר העיקרי הוא לגרום לזה לקרות – לאיחוד, האחדות, הערבות. כשאני מתאמץ בבניית הקשר בינינו, אני באותה המידה ארגיש מה שמרגישים בנשמה, גילוי הבורא ...
באשר לתקופה הנוכחית: בזמנינו, קבוצה קטנה אינה מספיקה. אנחנו צריכים להתחבר עם הקבוצות שמפוזרות ברחבי העולם, ולאחר מכן, עם העולם כולו. זאת המשימה שקיבלנו.
למעשה, הדור הנוכחי כבר מוכן, והוא נועד לתקן את כל הנשמה המשותפת כולה. זה ברור בעקבות המשבר העולמי, מתוך ההתעוררות של האנשים והמשיכה לתיקון בכל מיני מקומות.
אבל הדבר החשוב ביותר שצריך להבין הוא, שהקבוצה היא הנשמה. על אף שלמעשה, הנשמה כוללת את כל הרמות, כל ה"עולמות", ה"מלכות" של "עולם אין סוף", אבל עכשיו בואו נתמקד לפחות בעצמינו, בחברי הקבוצה.
חבר הוא זה שעובד יחד איתי, ורוצה כמוני להגיע לאחדות, כך שלא יישאר בינינו אף חריץ אחד, שום פירוד, כלום. דווקא בצורה כזאת אנחנו חייבים להגדיר ולסמן את הגבולות של הקבוצה.
במקרה זה, אם יש בעולם מאות אלפים של תומכים שלנו, הקבוצה העולמית יכולה למנות רק כמה מאות אנשים, אלה שמבינים את הרעיון, עובדים עליו ללא ערעור, ומשתמשים בהתנגדות הטבעית שלהם כדי ליצור קשר חזק עוד יותר. הרי, בכל דבר מסתתר ההיפוך שלו, שמאפשר לו לבסס את עצמו. לכן, אנחנו צריכים לשמוח בפגמים שמתגלים, הרי, מעליהם תתגלה האהבה.
מי שמסוגל ומוכן לעבוד בצורה כזאת, הוא נקרא "חבר". והשאר, הם בינתיים "צופים"... כמובן, אני לא מזלזל באף אחד, שכל אחד יבדוק היכן הוא נמצא.
מתוך שיעור על מאמר של הרב"ש, 07.04.2013
ידיעות קודמות בנושא:
הקבוצה היא תוספת של צבע ונפח
להתגבר על השקר העצמי
איסוף החלקים של תפיסת המציאות
|
להשאיר תגובה | שלח לחבר
| הדפס
|
שייך לקטגוריה: התפתחות רוחנית, משבר עולמי, קבוצה, שיעור הקבלה היומי |
תמיד מחוברים
בעל סולם, "מבוא לספר זוהר", סעיף 32: "אחר תחית המתים, דהיינו שהרצון לקבל, אחר שכבר נעדר לגמרי ע"י מיתה וקבורה, עומד שוב לתחיה ברצון לקבל המופרז הגרוע ביותר, שה"ס עתידים המתים להחיות במומם."
המום הזה היה בהם מלכתחילה, לא נרפא, ולא תוקן. ואז, לאחר "מותו" של הרצון לקבל מופיעה הזדמנות לגלות את המום הזה, כדי להשלים את התיקון. מדובר באותו החלק של הרצון שלא היה ניתן לתקן אותו במסגרת של "צמצום ב'".
ההבדל כאן הוא עצום. הרי, "צמצום ב'" שונה מ"צמצום א'" ב"כלֵי" התפיסה. אין זה מקרה שאנו רואים את העולם דרך ה"חור" במרכזו של אישון העין. על פי אותו העיקרון נבנים גם החושים האחרים. בכל מקום מתגלה בנו התכונה של "מלכות" שנכללת ב"בינה".
באופן כללי, התחושות חייבות באיזושהי מידה להיות דומות ל"בינה", אחרת אנחנו לא היינו מסוגלים לתפוס שום דבר. אבל יחד עם זאת, במנגנון הזה נחוצה "מלכות" – התכונה הנקבית, החלל של הרצון חסר המילוי, הצורך שעומד מאחור.
השילוב הזה של "מלכות" ו"בינה" נוצר ב"צמצום ב'", על פי החוק של "ענף" ו"שורש", והוא משפיע על החושים הגשמיים שלנו. בדומה ל"מלכות", הם מאפשרים לגירויים חיצוניים להיכנס פנימה, ובה בעת, בדומה ל"בינה", הם משקפים, דוחים אותם.
ומצד שני, כיצד אפשר לדמיין את הכלי של הצמצום הראשון ואת תפיסתו? זה כבר לא ה"חור" באישון העין.
שאלה: אולי אז נוצרים התנאים לעלייה לקראת דבקות עוד יותר אדוקה?
תשובה: נכון. כל החושים שלי נעלמים ועוברים החוצה, למערכת הכוללת. אם אני רוצה בכך או לא, התפיסה הישנה שלי נעלמת ללא עקבות, ואני מפסיק להרגיש בדרך הקודמת ועכשיו מרגיש משהו אחר – את הרשת שמחברת את כולם. שם פועלת עכשיו הראייה שלי, השמיעה שלי, תחושות הריח, הטעם והמישוש שלי.
כך אני מחליף את ה"כלים" האישיים, הפרטיים, הגופניים, ה"חייתיים" שלי ל"כלים" של ה"גוף" המשותף של הקבוצה, רשת הקשר בין כולנו, שנבנתה מתוך השפעה הדדית, איחוד הדדי. באיחוד הזה, מעל הדחייה, הקנאה, הגאווה, השנאה, מעל האש הבוערת, זורמים בין החברים יחסים וקשרים טובים ומגוונים. ובזרם הזה החברים מגלים סדר מסוים, שמצטמצם לעשר ספירות, או חמש בחינות. ובבחינות הללו מתגלים האורות: "נפש", "רוח", "נשמה", "חיה" ו"יחידה", שתואמים לחמשת החושים.
העולם שלנו יישאר בשבילי אותו דבר – ובו בזמן אני רואה את הרשת הפנימית שחודרת לכל דבר מסביב, אך עד כה היא חמקה מהתפיסה שלי. הרשת הזאת דומה לרשת סלולרית, רק היא מעבירה את הקשר בינינו, היא מקשרת לא בין הטלפונים הניידים, אלא בין מקלטים של רגש ושכל, והיא עושה זאת על בסיס קבוע , ללא צורך בחיוג מספר של מישהו.
ועכשיו אני אראה את מה שאנחנו משדרים זה לזה ברשת הזאת, ואני לא אתבלבל. להיפך, הכול הוא טבעי לחלוטין, כי פתאום מתברר: זו היא הנשמה שלי, הדבר הקרוב ביותר והיקר ביותר שיש לי, החיים שלי, שלא מתעייפים מהם, אלא רק מתמלאים בכוח. אני רוצה לעזור לרשת הזאת כך, שהיא תהפוך לאחידה, מגובשת, מאוזנת ויציבה. בה אני מגלה את ה"כלים" וה"אורות", העניינים והאירועים. בה אני עכשיו חי ודואג רק לטובתם של אחי ורעי – למען הבורא, אשר מתגלה ברשת הזאת של השכינה.
שאלה: איך זה עולה בקנה אחד עם הרצון המופרז, שעליו כותב בעל הסולם?
תשובה: קח לדוגמה את אותה הרשת הסלולרית, שחגגה השבוע את יום הולדתה ה- 40, יום השיחה הראשונה מהטלפון הנייד. בתחילה, היא הייתה בסיסית, אך עם הזמן הלכה ופיתחה תכונות ואפשרויות חדשות. כך גם הרשת הפנימית שלנו מקבלת תוספת כוח לעומת עומקו של הרצון המתנגד. הרי, רק ההתנגדות, הנגד תחת המתח, מגביר את הכוח.
היום, במקום מכשירים ראשונים פשוטים, העולם מלא בסמארטפונים שיודעים לא רק לצלצל, אלא לשלוח הודעות, לגלוש ברשת, לנווט, לשחק, וכולי. הם מספקים לנו קשר רחב ומגוון שכל הזמן משתכלל.
באופן אינסטינקטיבי, אנחנו שואפים ליצור רשת סלולרית שדומה לרשת הרוחנית, שמכילה את כל המידע. ועל אף שהחלומות האלה לא יתגשמו, בסופו של דבר, בני האדם יכירו בחוסר האונים שלהם. ואז, כרגיל, יהיה המשבר, ואחר כך הם יבינו על איזה סוג של קשר הדדי אנחנו מדברים. הרי, במקום פלאי הטכנולוגיה המודרנית, אנחנו זקוקים לקשר אמיתי, פנימי, ודווקא אליו בני האדם נמשכים בתת מודע.
אני לא יכול להגיד בדיוק לאיזה כיוון הדברים יתפתחו. למעשה, היום אנשים מחפשים קשר עם האחרים מתוך האינטרסים שלהם. אמצעי התקשורת הנוכחיים אינם פוגעים בעצמאות שלהם – אלא להיפך, הם מרחיקים את האנשים זה מזה, ועוזרים לאגו שלנו לחיות חיים שקטים. שיחת טלפון שומרת על המרחק בינינו, ואותה תמיד ניתן לנתק, זו תמיכה נפלאה לאגו שלנו: האדם לא חייב שום דבר לאף אחד ובאותו הזמן שומר על קשר עם כולם.
אנשים תמיד השתוקקו לחיבור מסוג זה, "מאחורי המסך", שמבטיח את החסינות ובו זמנית מספק את הסקרנות. קשר כזה מרגיע את האגו שלנו, ובינתיים, ממשלות משתמשות בכלי הזה במלואו, לצורך מעקב ואיסוף מידע.
באופן כללי, האנושות מטִבעה משתמשת בתוצאות ההתקדמות שלה, קודם כל, לרע. ומה יקרה הלאה? – נחיה ונראה.
מתוך השיעור על "הקדמה לספר הזוהר", 09.04.2013
ידיעות קודמות בנושא:
ערבות ברשת
החוליות המקשרות בחלל האין סופי
הייסורים של אימא בינה
|
להשאיר תגובה | שלח לחבר
| הדפס
|
שייך לקטגוריה: התפתחות רוחנית, שיעור הקבלה היומי |
להידבק חזק יותר בבורא
מתוך הכנס באירופה, שיעור מס' 4
שאלה: נאמר, שמי שדבוק לעליון לא חווה כישלונות, הוא נמצא מעל לכל הבעיות. איך אפשר להגדיל את הרצון להידבק בבורא, כדי להתגבר על כל המצוקות ולהתעלות מעל כל מה שאנחנו מרגישים מהבורא?
תשובתי: אנחנו כבר דיברנו על כך, אדם אחד לא מסוגל לעשות שום דבר. אותן הבעיות שהבורא נותן לנו רק נראות לנו כאישיות. לאף אחד מאיתנו אין בעיות אישיות, מפני שהכלי שנשבר ב"עולם הניקודים" היה משותף, כלומר, נשמת האדם שהייתה ב"עולם האצילות".
וכל הבעיות, זו הדגמה של השבירה של המצב הכללי הנכון. לכן אי אפשר לומר שאני לא מתוקן. אין אדם שהיה כזה, כי אני לא מתוקן רק לפי היחס שלי כלפי המצב הכללי ההתחלתי שנברא.
השבירה לא התרחשה בכל אחד מאיתנו, אלא בין החלקים של הנשמה הכללית, לכן אנחנו צריכים לתקן את החיבור בינינו. זה חשוב מאוד. חייבים לזכור את זה ולהשתדל כל הזמן לתאר לעצמנו את המצב המתוקן. ואחר כך אנחנו פתאום נראה איך מתחבר הפאזל הכללי, יוצא "לגו" משותף נפלא, ובשילוב הזה מתגלה העולם העליון.
שאלה: כאשר אנחנו מחוברים יחד, דרכנו עובר האור ל- 99% של האנושות. האם במקרה כזה אנחנו צריכים להידבק יותר בבורא, כדי שתהיה לנו אפשרות להעביר יותר אור?
תשובתי: ודאי, כי העולם ידרוש מאיתנו יותר ויותר. גם עכשיו הוא נמצא במצב קריטי. אנחנו צריכים לתפוס את מצבו כקריאה אלינו, כי כאשר התינוק שרע לו צועק, אז ההורים מבינים מה הוא רוצה. כך גם אנחנו – העולם צועק כי רע לו, ואנחנו צריכים להבין מה דרוש לו. דרוש לו חיבור ואיחוד. לכן כך אנחנו צריכים לפעול.
מתוך שיעור מס' 4 בכנס אירופה, 22.03.2013
ידיעות קודמות בנושא:
במקשה אחת עם כל האנושות
התיקון הוא לא עבורנו, אלא עבור העולם
נציגי העולם העליון
|
תגובה אחת | שלח לחבר
| הדפס
|
שייך לקטגוריה: הפצה, התפתחות רוחנית |
הקלה זמנית או הבראה מלאה
מתוך הכנס באירופה, שיעור מס' 2
שאלה: אני עובד בבית מלאכה אומנותי, שבו אני עוזר לאנשים עם בעיות נפשיות ורגשיות, עם דיכאונות וכל מיני בעיות סוציאליות, לצאת מההסתגרות שלהם דרך אומנות. ואני לא מבין את ההבדל בין החינוך האינטגרלי והעבודה הסוציאלית. מה ההבדל ביניהם?
תשובתי: ההבדל הוא בזה, שבמקרה של החינוך האינטגרלי אתה מעביר דרכך אור לאחרים. אתה מארגן אותם בכזאת צורה, שהם יהפכו לכלי רוחני. כי לך יש "נקודה שבלב", ולכן אתה עובד דרכך עליהם. אתה מקבל מהם רצונות, בעיות, ומארגן אותם כך, שתופיע אצלך תוספת שלמענה אתה יכול לקבל אור.
זו לא עבודה סוציאלית, אלא עבודה רוחנית. בזה ההבדל ביניהם.
אתה עובד כדי למשוך את האור העליון, לארגן את כל האנושות לאחד שלם, למערכת אחת יחידה שנקראת "אדם", כדי שבה יתגלה האור העליון, המצב העליון. זו לא הרגעה במקום איזה כדור, אלא דווקא עלייתה של האנושות לדרגת הקיום הבאה.
אנחנו לא עוסקים בלהרגיע את האנשים, על אף שאומרים להם שזה כך. אבל אנחנו מבינים, שבאותה הרמה שבה הם נמצאים לא ניתן לעשות כלום, אלא רק להעלות אותם לרמה הרוחנית.
וכל הניסיונות שלנו לפתור איזה שהן בעיות בעולם הזה: מעשי חסד, עזרה לשכבות אוכלוסייה שונות, לא נותנים שום דבר. כי בזה שום דבר לא מיתקן, אלא רק מחריף. בנושא זה ישנם מחקרים רבים וברור לגמרי, שכל הבעיות נובעות רק מזה שאנחנו לא מתקנים את עצמנו, אלא עוסקים בכזאת עבודה סוציאלית.
אני לא אומר שהעבודה הזאת לא נחוצה, שהיא מזיקה, אם אפשר עכשיו לעזור באופן קונקרטי במשהו לאדם, צריך לעזור, אבל יחד עם זה לא לשכוח, שבזה לא משיגים שום דבר. לכן בעבודה הסוציאלית אפשר לעסוק באופן זמני, כל עוד אנחנו לא התחלנו בהפצה רחבה של החינוך האינטגרלי.
שאלה: האם שני סוגי העבודה האלה סותרים זה את זה והאם ניתן לאחד אותם?
תשובתי: אפשר לאחד אותם, אבל רק במידה שאתה מבין שבזה אתה מקל באופן זמני את מצבו של האדם. אם הפעילות שלך קשורה לתיקון ממשי, אז יש לכך משמעות.
מתוך הכנס באירופה, שיעור מס 2 22.03.2013
|
להשאיר תגובה | שלח לחבר
| הדפס
|
שייך לקטגוריה: חינוך, ילדים, כנסים |
טור הנדסי בלתי רגיל
שאלה: אם אני אכלול בתוכי בצורה איכותית את כל 600 אלף הנשמות, אז האם אנשים רגילים, בכך שהם יתקשרו איתי, ירגישו בי את הכוח הגדול הזה? האם אני אשפיע להם בצורה כלשהי?
תשובתי: 600 אלף נשמות, זה לא חלקים שנפרדים זה מזה, אלא שֵם קבלי מותנה של הדרגה שאליה אנחנו צריכים לעלות.
כלומר, אם עכשיו אני מרגיש דבקות המינימלית ביותר עם האחרים, אז באופן מותנה היא נקראת עכשיו יחידה (1). כאשר אני מתחיל לעלות במדרגות רוחניות ונניח נכלל ב"זעיר אנפין", אז אני כולל בתוכי 10 נשמות. אם נכלל בישסו"ת, אז כולל בתוכי 1000 נשמות. אם נכלל באו"א, אז כולל בתוכי 10 אלף נשמות וכולי. וזה גם מוכפל ב- 60, מפני ש"זעיר אנפין" מורכב משישה חלקים. וכאשר אני עולה ל"אריך אנפין", אז יוצא שאני מוכפל ב- 600 אלף, כלומר ההשגה העכשווית שלי גדֵלה פי 600 אלף פעמים.
אבל זה מותנה, מפני שאנחנו לא מבינים מה זה אומר 600 אלף. זהו טור הנדסי בלתי רגיל, לא ליניארי, אלא אקספוננטה (מעריך) בחזקה אין סופית.
מתוך השיעור הווירטואלי, 17.03.2013
ידיעות קודמות בנושא:
הרבה ניצוצות, נשמה אחת
נשמה אחת לכולם
אהבה ושנאה של שישים ריבוא נשמות
|
להשאיר תגובה | שלח לחבר
| הדפס
|
שייך לקטגוריה: התפתחות רוחנית |
מקובלים של כל המדינות, תתאחדו!
שאלה: מה צריך לעשות באופן מעשי בזמן השיעורים, כדי לשנות את התכונות הפנימיות שלנו?
תשובתי: לפני השיעור, כולנו, כל אלה שנמצאים בכל מיני פינות שונות של כדור הארץ, צריכים בהכרח להתחבר זה לזה כדי להיות יחד בזמן השיעור, להשתדל לספוג אותו לתוך הכלי הכללי המשותף שלנו. כי בהרצאות האלה נוכחים המון בני אדם. אנחנו צריכים לשלב בתוכנו את כל הרצונות שלנו לקראת שינוי, לקראת המצב העליון יותר שלנו, שם, איפה שאנחנו נכללים זה בזה, איפה שמהווים אחד שלם, נשמה יחידה אחת.
בעל הסולם כותב, שבבריאה נבראה רק נשמה אחת, עולם אין סוף, שבהדרגה מתגלה לנו ב- 125 מדרגות, תחילה בהיקף קטן, ואחר כך בהיקף יותר ויותר גדול וכולי. לכן אנחנו צריכים לתאר לעצמנו את אותו המצב, שאליו נכנסים. ואנחנו נכנסים לתוכו דווקא לפי מידת הקשר ההדדי שלנו, ובמידה הזאת מתמלאים באור העליון ומתחילים להרגיש את עולם אין סוף. את כל זה אנחנו צריכים להרגיש בעולם הרוחני ולהתקיים בתוכו.
מתוך השיעור הווירטואלי, 17.03.2013
ידיעות קודמות בנושא:
כיצד לחשב את התיקון הרוחני?
הקשר בינינו חשוב יותר מהכול
המטרה העיקרית של השיעור
|
להשאיר תגובה | שלח לחבר
| הדפס
|
שייך לקטגוריה: התפתחות רוחנית, קבוצה |
אם הייתי נפגש אם "אדם"...
שאלה: באיזה אופן, בעולמו של הנברא שנברא יש מאין, הופיעה השיטה שמספרת על הטבע האמיתי, ההפוך לטבע של הנברא? מה או מי משמש גשר בין העולמות ומחבר אותנו?
תשובתי: לפני 5,772 שנה הופיע בעולמנו בן אדם, שלראשונה שאל את עצמו: "מה מתרחש בעולם? מאיפה הוא הופיע, בשביל מה נברא? מי מסובב אותו, מי נותן פקודות? בשביל מה הכול סובב סביבו ויחד איתו?".
לאדם הזה קראו "אדם". בשאלתו זו, הוא ניסה לגלות את החידה הזאת, ובסופו של דבר לא רק שגילה אותה, הוא גם כתב את זה בספר שנקרא "רזיאל המלאך", שמסמל את "הכוח הסודי". מלאך, זה כוח.
מהספר הזה אפשר לגלות מה הוא השיג, איך הוא הרגיש את זה, מה ראה ותיאר בצורה אלגורית.
אדם הניח יסוד לשרשרת מזהירה שלמה של מקובלים, שתיארו בצורה מדהימה את העולם הרוחני. דווקא את זה אנחנו מרגישים היום, בכך שמגלים אותו, מפני שהטבע העליון אינו משתנה.
יוצא, שהמקובל של היום, שמגלה את כל המערכת של הטבע ומקובל שחי לפני 500, 1000, 1500, או אפילו 5,500 שנים כמו "אדם", הם כולם מדברים על אותו הדבר.
הם מדברים על כוח אחד ויחיד, שמתפצל להמון תת כוחות, שפועלים ומשפיעים עלינו וקובעים את כל מה שקורה איתנו. והחכמה הזאת נקראת "חכמת הקבלה".
אם אני קורא ספר שנכתב לפני 50 שנה או 500 שנה, או 1,500 שנה, 2,500 שנה (שבשבילי זה אותו הדבר), אני לא מרגיש ביניהם שום הבדל, לחלוטין, הם כולם נכתבו בשפה אחת ומספרים על אותו הדבר.
יוצא, שאם הייתי פוגש היום את המחבר שכתב ספר לפני 4,000 שנה, נניח את אברהם, אז הייתי יכול בקלות לדבר איתו על הנושאים האלה. והוא היה עונה לנו על כל השאלות הנוכחיות שלנו: על מה אנחנו מדברים, לֵמה אנו משתוקקים. הוא היה מבין בצורה ברורה לחלוטין את השאלות שלנו והיה נותן הסברים שהיו מובנים לנו, מפני שיש לנו עסק עם חומר נצחי, עם כוח נצחי, עם תנועה נצחית. זאת היא חכמת הקבלה.
מתוך שיעור יסודות הקבלה, 03.03.2013
ידיעות קודמות בנושא:
ללא משמעות החיים אין אדם
קבלה ללא שום מיסטיקה
הצד האחר של הבריאה
|
תגובה אחת | שלח לחבר
| הדפס
|
שייך לקטגוריה: התפתחות רוחנית, להיות מקובל |
הפצה אמיתית
שאלה: איך המקובלים מהדורות הקודמים הסתדרו ללא הפצה, ואיך אנחנו יכולים להפיץ את האור שהתקבל בקבוצה ולא לאבד את תכונותיו, בזה שאנחנו מתקשרים עם ההמונים?
תשובתי: בואו נברר, מה זה אומר להפיץ. אם אנחנו אומרים שנשמתו של האדם נמצאת מחוצה לו, זה אומר שכל אותם שבעה המיליארד שנמצאים מחוצה לי זה חלקים קטנים של הנשמה שלי. אלה הן לא סתם מילים יפות, זוהי האמת!
ולכן, מה נשאר לי לעשות? אני צריך להפיץ. אם אני לא אצרף אליי את כל החלקיקים האלה, אני לא אקבל בשום צורה אחרת את אותו המקום, את הכלי שלי שבו אוכל להרגיש את העולם העליון.
איך אני אוכל לצרף את כולם אליי? אם אני אשפיע להם, אם אני אתייחס אליהם כאל החלקים הישירים שלי! לכן נאמר: "ואהבת לרעך כמוך", אז הוא פנימית יהפוך להיות שלך. באותה המידה, שבה אתה תוכל להתייחס לעולם, כך אתה תוכל בעולם הזה להרגיש את נשמתך. גם עכשיו היא נמצאת באחרים, רק שאינך מרגיש זאת.
בזה שאתה תנטרל את האגו שלך ותתחיל לפתח את תכונת ההשפעה, כלפי שבעה המיליארד האלה, אתה תתחיל להרגיש שאתה רוכש את נשמתך.
לכן אין כאן מה לדבר על איזה מעשה צדקה. אנחנו מדברים על כך, כדי למצוא את עצמי, נצחי ושלם.
חכמת הקבלה פונה אליכם כ"עסק" הטוב ביותר. אין דבר יותר מועיל מאשר נצחיות, שלמות, אין סופיות.
ודאי שצריך לחשוב על זה טוב טוב עד שהכול יתיישב, יתעכל יחד עם כל שאר השאלות והספקות. אבל באופן כללי, צריך להבין שאין אף אחד מחוצה לי, ואילו כל בני האדם וכל הטבע, זה הכלי החיצוני שלי.
בחכמת הקבלה אנחנו לומדים שהנשמה מורכבת משורש, נשמה, גוף, לבוש והיכל. הרצונות הפנימיים שלי, הם שורש, נשמה וגוף, והכלים החיצוניים הם לבוש והיכל, כלומר כביכול לבושים והיכלות. זה הכול הרצונות החיצוניים שלי. אם אני אתייחס אליהם כמו אל עצמי, אז אוכל להרגיש בהם את האור העליון, את החיים העליונים, את הקיום הנצחי שלי.
לכן אסור בשום פנים ואופן להסתכל על העולם כעל משהו שמחוצה לי. זה רק עכשיו הוא נדמה לי ככזה, אך למעשה כל העולם הוא בתוכי. את אותו הדבר אנחנו לומדים ב"מבוא לספר הזוהר", ששם בעל הסולם מסביר שכל מה שנדמה לנו כקיים מבחוץ, למעשה נמצא בתוכנו. כלומר אנחנו, זה אני בעצמי.
ומה שנראה לי כקיים מחוצה לי, זו אשליה טהורה שצריך לבטלה כמה שיותר מהר, בכך שאני אתחיל להתייחס כלפי כולם דווקא מתוך רגש של אהבה. רק אז אני אוכל להעביר דרכי את כל האור העליון לאחרים. הוא יעבור דרכי וייתן לי תחושה של שלמות נצחית.
מתוך שיעור יסודות הקבלה, 03.03.2013
ידיעות קודמות בנושא:
איסוף החלקים של תפיסת המציאות
עבודה במעגלים
כל העולם שייך לי!
|
להשאיר תגובה | שלח לחבר
| הדפס
|
שייך לקטגוריה: הפצה, התפתחות רוחנית |
להתכוונן לגל של הנשמה
בעל הסולם, "הקדמה לספר הזוהר", סעיף ט':
"וכל ההפרש, שביו הנשמות לעצמותו ית', אינו יותר, אלא במה שהנשמות, הן חלק מעצמותו ית'. דהיינו, ששיעור האור, שקבלו תוך הכלי, שהוא הרצון לקבל, כבר הוא חלק נבדל מאלוקי, בהיותו נשוא, תוך שינוי הצורה, של הרצון לקבל, ששינוי צורה זה, עשה אותה לחלק, שעל ידו יצאו מבחינת "כל", ונעשו לבחינת חלק. הרי, שאין ביניהם, אלא שזה "כל", וזה חלק, כאבן הנחצבת מהר."
אנחנו נמצאים עכשיו בחלל שבו קיימת כמות עצומה של גלים וקרינות של כל מיני תדרים שונים, שמכסים את כל המרחב מאפס ועד אין סוף. אנחנו תופסים את הגלים האלה בעזרת מקלטים שונים, שיש בהם יכולת להתכוונן לגלים האלה ולתפוס אותם. המקלט תופס את הגל לפי השתוות עם הגל, כלומר המקלט מייצר גל מסוים שהוא העתק של הגל מבחוץ, ואז הם נכנסים זה לתוך זה ויוצרים תהודה (רזוננס), כלומר יוצרים חיבור ביניהם. ואת החיבור הזה אני תופס ומרגיש, למשל, אם זה גל של רדיו אז אני שומע אותו ואם זה טווח של גל טלוויזיוני, אז אני גם רואה אותו.
באופן זהה אני תופס את ה"גל" של הנשמה הכללית. כי כל הבריאה, זה נשמה, כלי רוחני שמלא כולו באור, "מלכות דאין סוף". כאשר אני נמצא מחוצה לה, אז יש לי רק "חיישן" קטן, ניצוץ שקיבלתי ועכשיו אני צריך לפתח אותו, לתפוס גל אחרי גל. כך אני יוצר ומפתח את ה"מקלט" ועל ידו אני תופס חלק מאותו "השלם" שבו אני נמצא, חלק מהנשמה שלי. באופן כללי, כל החלל של ה"מלכות" זה הנשמה שלי שאותה אני עתיד לרכוש. אבל אני מגלה אותה בהדרגה, במידה שאני מפתח את ה"מקלט" שלי, את כלי הקליטה שלי.
לכן יוצא, שאני בעצמי מבדיל חלק מהכול, בהתאם לתכונות המתוקנות שלי בינתיים.
מתוך שיעור על "הקדמה לספר הזוהר", 04.03.2013
ידיעות קודמות בנושא:
הרבה ניצוצות, נשמה אחת
נשמה אחת לכולם
שלמות שאני חסר בה
|
להשאיר תגובה | שלח לחבר
| הדפס
|
שייך לקטגוריה: התפתחות רוחנית, שיעור הקבלה היומי |
אל תוציא את המסמר, שמחזיק את כל הבריאה
אסור לשכוח, שהכלי שלנו נמצא מחוץ לנו. וחבל לבזבז זמן לדאגה על עצמך, על מה שנכנס לתוך הגדר העצמי שלך, כי זה הכול שקר וקיים רק בגלל כוח השבירה, הכוח של האגו שלנו שמצייר לנו תמונה כזאת.
ודאי, שאפשר לחיות באשליה הזאת עוד אלפי גלגולים. אבל רצוי, מפני שהגענו לכזה גלגול שבו סוף סוף מתחילים לשמוע את האמת, שה"אני" שלך זה לא אתה, אלא רק הדמיון שלך שמעליו אתה חייב להתרומם, ושניתנה לך כזאת הזדמנות, לכן צריך להשתדל לממש אותה.
כי אם אתה ממשיך לחשוב בתוך ה"עיגול" שלך, אז לא רק שאתה לא מתקרב לאמת, אלא גם גורם נזק גדול לאחרים, כאילו שקודח חור בדופן הסירה הכללית. באופן כזה אתה מזיק לאחרים, וכל הנזק הזה נרשם על חשבונך.
אנחנו לא יכולים לחשב בדיוק את הנזק הזה. זה כאילו שהייתי לוקח איזה מסמר מהבית שלי, ואחר כך היה פתאום מתגלה שדווקא המסמר הזה היה חסר כדי לסיים לבנות ספינה גדולה ויפה, שבו היו צריכים להפליג אלפי בני אדם. ודאי, שהנזק שנגרם על ידִי אינו מוערך במסמר קטן, אלא בכל אלפי האנשים שניזוקו באשמתי.
על אף שאני לא מבין, מה כבר הדבר הנורא שעשיתי? לא עשיתי רע לאף אחד! מאיפה יכולתי לדעת שהמסמר הזה כל כך נחוץ להם? אבל חוסר הידיעה אינו מסיר ממני את האשמה, בית המשפט אינו לוקח את זה בחשבון. המשפט הוא מאוד פשוט: איזה נזק גרמת למערכת הכללית. כמו שאומרים: "חוק נתן ולא יעבור".
אפשר להצטדק שאתה לא ידעת ולא אמרו לך. אבל החשבון הזה נערך לא לפי החישובים שלנו, אלא רק בהתאם לנזק שגרמת לחברה. וכל התירוצים האלה, האם זה התגלה לך או לא, האם ידעת או לא, אינם נלקחים בחשבון, הדין הוא דין צדק, ואת זה אנחנו צריכים לקחת בחשבון.
מתוך שיעור על אגרת מ"ב של בעל הסולם, 03.03.2013
ידיעות קודמות בנושא:
הכול מדוד בצורה מדויקת
לימוד העולם זה לימוד האדם
חור בסירה
|
להשאיר תגובה | שלח לחבר
| הדפס
|
שייך לקטגוריה: התפתחות רוחנית, שיעור הקבלה היומי |
המשימה שכולם מעורבים בה
דעה: תפיסת העולם שלנו בצורה דיסקרטית, בדידה, מתנגשת עם המציאות החדשה שמציע לנו האינטרנט. השיטות שלפיהן אנחנו מעבדים מידע, מלימוד האלפבית ועד לניהול מדינות, הפכו להיות פחות יעילות. והגרועים ביותר בהתמצאות בתנאים החדשים הם המדינות, העסקים, הצבא והחינוך.
האינטרנט מראה לנו שהעולם יכול להיות מסודר אחרת – מחובר, אחיד, שלם. סביבת המידע המודרנית מושפעת משינויים מתמידים, וכל הניסיונות להתאים את עצמינו אליה הם חסרי משמעות. ברמה הרגשית זה מתבטא במתח ובחוסר אונים. ברמה של המשמעות, זה אובדן הייחודיות והאופי הטבעי של המידע, וזה גורם לעייפות.
בעבר, שום כלי תקשורתי לא אפשר לאנשים לתקשר אחד עם השני בצורה כל כך יעילה ובקנה מידה כמו האינטרנט. הניסיון הכי חשוב שהאינטרנט נתן לאנושות, זה מעורבות בכל עניין בכל נקודה של כדור הארץ, הרגשת העצמי כתא של אורגניזם ענק ואחיד וכחלק מהאנושות.
אבל הרעיון הזה הוא זר למוסדות המסורתיים, כגון הממשלה, העסקים והצבא. כיום האינטרנט יכול להציע לכל אחד רעיון גדול, משמעות, דברים שאנשים כבר מזמן אינם מסוגלים להשיג בעצמם. דווקא בזכות רעיון כלשהו, קבוצת אנשים שקרובים בדעותיהם יותר יעילה ממערכת מדינית ענקית.
התייחסותי: השימוש הנכון באינטרנט יאפשר להקיף את כל האנושות בשינויים חיוביים. הזמן הזה צריך להגיע. האנושות צריכה להבשיל לשינויים, לשינויים בתוך האדם, ואז תוכל בצורה נכונה להשתמש ברשת על מנת לקשר את כולם באורגניזם אחד, "נשמת האדם".
ידיעות קודמות בנושא:
האינטרנט: הראי של האנושות
הרשת שתפסה אחד מכל 12 אנשים
האינטרנט זקוק לכיוון חדש
|
להשאיר תגובה | שלח לחבר
| הדפס
|
שייך לקטגוריה: משבר עולמי |
אף צעד ללא מאמצים אישיים
שאלה: אם "אין עוד מלבדו", אז למה אני צריך לומר תחילה, "אם אין אני לי מי לי"?
תשובתי: "אם אין אני לי, מי לי", זה נקרא, שהכול מושג רק על ידי היגיעה. עד שהאדם לא יעשה מאמץ, הוא לא יעשה אף צעד קדימה.
בעולם שלנו יש הרבה בלבולים, ולעיתים נדמה לנו שאפשר להרוויח ללא יגיעה: לקבל איזו מתנה, ירושה, מתנת גורל. כל אחד נולד בעולם הזה עם הגורל והמזל שלו, עם הכוכב שלו, במשפחה מסוימת ועם תנאים מסוימים. נדמה לנו, שבחיים יש כביכול הרבה דברים שאינם תלויים בנו ואנחנו משתדלים לפעול איך שהוא במסגרות האפשריות.
אבל אנחנו לא רואים שהכול במאה אחוז תלוי רק בנו: בכל רגע, בכל צעד, בכל מילימטר של הדרך, אם אני רוצה להתקדם, אז אני חייב לתת בהתאם לזה את היגיעה הנדרשת. ישנן הרבה מערכות שתומכות באדם בחיים האלה: דמי אבטלה, ביטוח לאומי, קופת חולים, פנסיה. אם אתה חולה או נחלש, אז ידאגו לך ויטפלו בך. לכן האדם לא רואה בצורה גלויה וברורה את הקשר בין הסיבה, המאמצים שהושקעו, למסובב, התוצאות מהם.
הוא לא רואה את המערכת בשלמותה. עד לכזאת מידה, שבהימצאו במערכת שבורה, שמגלה היום יותר ויותר את הקלקולים שלה, אנחנו לא שמים לב שאנחנו מהווים את הסיבה של המשבר הזה. ישנם ויכוחים, האם אנחנו אשמים או לא בבעיות האקולוגיות ובשינוי האקלים עקב הפעולות שלנו. אפילו כאשר אנחנו רוצים לעשות יותר טוב, אז יוצא רק יותר רע. ואם פתאום נהיה קצת יותר טוב, אז לא יודעים מאיזו סיבה. המערכת נסתרת מאיתנו ולכן אנחנו מרגישים את חוסר האונים שלנו.
חכמת הקבלה, קודם כל, רוצה להביא את האדם לגילוי של המערכת העליונה. וכדי לגלות את המערכת העליונה הזאת, אנחנו צריכים להיות הפוכים ממנה. לפי הכלל: "אין אדם עומד על דבר מצווה, אלא אם ניכשל בה". כלומר אתה חייב לראות את ההופכיות לפעולה הנכונה ואז, מתוך ההופכיות אתה תגלה ותבין איך לעשות בצורה נכונה. כך מסודרת הדרך: גם בלימוד, גם בעבודה ובכל דבר. עד שהאדם לא יישבר בניסיונות שלו, הוא לא יבין את המהות הפנימית.
לכן הילדים אוהבים לשבור כל דבר, כדי לגלות ולדעת מה נמצא בפנים. הטבע מכניס בתוכם רצון להשיג את העולם וההשגה אפשרית רק בדרך כזאת.
אבל שבירת הנשמה כבר נעשתה לפנינו. ואילו אנחנו צריכים לקחת את החלקים השבורים ולהשתדל להרכיב אותם. ובדרך שמרכיבים אותם, מבררים ומגלים את כל ה"בעד" וה"נגד", כלומר נגלה ונלמד טוב טוב את המערכת הזאת, עד לכזאת מידה שניכלל בתוכה. אנחנו ניכנס פנימה לתוך המערכת הזאת, נהפוך להיות חלק ממנה ויחד עם זה גם נהייה הבעלים שלה. אז לא תהיינה לנו שום בעיות בניהול שלה.
אבל בינתיים אנחנו נמצאים בדרך ולומדים, ולכן נשארים עוד הרבה בלבולים. כאילו שפתחת איזו מכונה שלא עובדת ואתה לא יודע היכן התקלה. לכן אתה מתחיל לבדוק במקום אחד, במקום שני, בודק בספר הוראות וכולי. אתה פונה לקבלת עצה ממומחה, שיש לו כבר ניסיון גדול במכונות כאלה ושיכול לייעץ לך משהו. וכך אתה מתקדם.
מתוך שיעור על אגרת ט"ז של בעל הסולם, 08.02.2013
ידיעות קודמות בנושא:
הרמטכ"ל במלחמת ה' עם עמלק
לוותר על ה"אני" הנוכחי
מי יעזור לי?...
|
להשאיר תגובה | שלח לחבר
| הדפס
|
שייך לקטגוריה: התפתחות רוחנית, שיעור הקבלה היומי |
לקריאת כל התגובות
קבלת עדכונים בדוא"ל
עדכוני rss
רדיו קבלה
הבלוגים שלי
הבלוג בסלולר