סדנה עם הבורא
מתוך השיעור מניו-ג'רזי
שאלה: בזמן הסדנאות בקבוצה חלק מהאנשים מדברים יותר, חלק פחות, חלקם מביעים את עצמם יותר ואחרים פחות. איך להתייחס לכך בצורה נכונה?
תשובתי: בזמן שאני יושב במעגל יחד עם אנשים אחרים, אני צריך לראות כל אחד מהם כאילו דרכו מדבר הבורא. זה לא אדם, אלא כך הבורא מציג את עצמו לפניי בכל מיני צורות אפשריות. אילו שטויות שהם לא ידברו, זה לא משנה לי, אני משתחווה לפניהם. כמה שהם יראו לי כלא נעימים, דוחים, לא נחמדים, אני צריך כנגד זה להבין, שזה הבורא מעורר בי ראייה כזאת, סלידה כזאת. וכאן זה מקום העבודה.
כתוב על מקובל גדול, רבי יוסי בן קיסמא, שהייתה לו קבוצת תלמידים שרק החלו ללמוד, כולם טיפשים, ואינם מהווים כלום בפני עצמם, אך הוא העמיד את עצמו עוד יותר נמוך ביחס אליהם, ואז הם פתאום הם הפכו לגדולים בעיניו, והוא יכול היה לקבל דרכם מהבורא את כל ההשגה.
אין גבוה או נמוך יותר, זה הכול בהתאם להערכה שלנו. לכן אני יכול לשבת עם קבוצה שהביאו אותה מה"רחוב", זה לא משנה. הכול תלוי איך שאני מעמיד את עצמי ביחס אליהם.
מתוך שיעור על מאמר מספר "שמעתי" בארה"ב, 10.05.2012
ידיעות קודמות בנושא:
בוני המציאות החדשה
ממה להתחיל את הסדנה?
אתה אוהב לראות שהאחרים גבוהים ממך?
| שייך לקטגוריה: התפתחות רוחנית, כנסים, קבוצה, שיעור הקבלה היומי |
השאירו תגובה | שלח לחבר
|  הדפס
|
|
שיטה לגילוי ה"כתמים הלבנים"
שאלה: בזמן עבודה עם בני אדם, המומחים נתקלים לעיתים קרובות בכאלה תכונות באדם, שנראות לכולם, אך לגמרי לא נתפסות על ידם עצמם. בפסיכולוגיה התופעה הזאת נקראת "כתם עיוור". האם אפשר בקבוצות של החינוך האינטגרלי לדבר על התכונות האלה ולגלותן לאדם?
תשובתי: זה לא ייתן שום דבר. אתה יכול לדבר על זה בצורה עקיפה, באופן עקיף לגמרי, שלא אתה ולא אני, אלא כולנו יחד עוברים כאלה מצבים.
בכל המאמרים על החינוך האינטגרלי מדובר, שתוך כדי תהליך המעבר ממצב אגואיסטי למצב אלטרואיסטי אנחנו מתחילים להבין, להרגיש ולתפוס, שישנם דברים, שאנחנו למעשה לא תופסים "כתמים לבנים" מיוחדים.
ובעצם הם קיימים. הסובבים יכולים לראות אותם בתוכנו, יכולים להבין עד כמה אנחנו לא תופסים, שבינתיים עוד קיימים בתוך "הכתם הלבן" הזה. כאילו שמאיר עליי פנס ענקי, שמסנוור אותי ואיני רואה שום דבר, ואילו כל השאר רואים בצורה טובה מאוד, גם אותי וגם את כל מה שסובב אותי.
בעיקרון, לאדם קיים תמיד כזה מצב, אבל באופן ספציפי אנחנו יכולים לספר עליו רק בהתאם לרמה שלו. אנחנו לא יכולים מייד להצביע לו על אותו "הכתם הלבן", אלא יכולים באופן עקיף להביא אותו למצב הזה, בכך שמכוונים אותו לסירוגין. אבל לא ישירות, זה לא ייתן שום דבר, אלא להיפך, רק יחמיר את המצב.
הוא צריך להכיר אותו מתוך האחרים, בתיווך, ולחוות אותו. תחילה הוא צריך למצוא רגשות מיוחדים למצב הזה. הוא צריך להבין, שאיפה שהוא כאן הוא לא תופס משהו, שקיים משהו, שלא מורגש על ידו וזה יכאב אצלו.
וכשזה יתחיל לכאוב בתוכו, אז הוא ירגיש אכזבה, חוסר הבנה, מבוכה, יראה שמשהו מתרחש באחרים, ובו עדיין לא, כלומר צריכים להתעורר בו רגשות של קינאה וגאווה. והם ככלל מעוורים אותו ולא נותנים לו לראות את זה.
מצבים כאלה קיימים אצל כולם. הם מלווים את האדם עד לגמר התיקון. תמיד!
אבל אנחנו צריכים להבין, שדווקא ה"כתמים הלבנים" האלה מהווים את אותם המצבים, שאותם אנחנו צריכים לתקן. וכל פעם "הכתם הלבן" הזה, כמו עיגול לבן קטן מאור של פנס לפנינו, צריך להוביל אותנו קדימה.
לכן הקבוצה וכל השאר, צריכים באופן כלשהו, על ידי התכונות שלהם, פניותיהן, יחסם, לצייר לי את ההרגשה של זה, שאיני רואה בתוכי את "הכתם הלבן" הזה, שדווקא הוא מסנוור אותי: הגאווה שלי, האגו הטיפשי שלי, המוגבלות שלי, וכאן אני צריך להתעלות מעל לעצמי.
זוהי שיטה מאוד לא פשוטה. אנחנו עוד נדבר עליה ונברר, אילו גישות יכולות להיות אליה והפתרונות שלה.
אנחנו צריכים לעזור לכל אדם ולכל האנושות בכלל, לראות לפנינו את "הכתם הלבן" הזה, כאשר תחום ההכרה הלא כלול הזה עדיין מהווה את המדרגה הבאה שלך, הכרת הרע, הכרת הטוב, כלומר, כאשר אחרי הרע אתה מתחיל להרגיש את הטוב.
אבל בעיקרון, "הכתם הלבן", זה פשוט האגו הברור שלנו, שלא מאפשר לנו להרגיש, שאנחנו נמצאים בתוכו. אנחנו סבורים, שהכול נורמלי ונכון ולא מרגישים שנראים מגוחכים ומוגבלים בעיני האחרים. אם היינו מרגישים את זה, ורגש של קינאה וגאווה היה שׂורף אותנו, אז הוא היה מחייב אותנו לצאת מתוך האגו.
לכן אנחנו צריכים לרשום לאדם שיטת גילוי זהירה ורחמנית של "הכתם הלבן" שלו.
מתוך שיחה מס' 16 על חינוך אינטגרלי, 27.02.2012
ידיעות קודמות בנושא:
להביט על עצמי מהצד
מוזרויות התפיסה
הקריטריון להצלחה
| שייך לקטגוריה: חינוך, ילדים |
השאירו תגובה | שלח לחבר
| הדפס
|
|
הרעל לא תמיד מרעיל
שאלה: נניח שאספנו אנשים בקבוצה ואנחנו מלמדים אותם את החינוך האינטגרלי. ישנם מקרים שבהם מספר אנשים רוצים להתבטא בו זמנית, אבל אני קוטע את כולם, מפני שאני רוצה שכולם ישמעו אותי. הפעולה הזאת היא אגואיסטית, מפני שאני מכריח אותם לשמוע אותי. כיצד להפוך אותה לאלטרואיסטית?
תשובתי: לפעולה בפני עצמה אין משמעות. מה שחשוב הוא ליצור את הקשר הנכון בין בני האדם! ואז ממילא הם יפעלו נכון, בהדדיות, וכל פעולה של כל אחד תתקבל כרצויה. זה מה שנוצר בתהליך החינוך.
בהתחלה יש לעבור על כל הנושאים הנלמדים בקורס: מי אנחנו, מה אנחנו, היכן חופש הבחירה שלנו, והשפעת הסביבה. לאחר שהאדם מקבל ידיעות מסוימות, מתחילה העבודה הפרקטית.
שאלה: כאשר שני בני אדם פועלים ביניהם, האם אפשר להראות שכאשר אחד מהם משתמש באגו שלו הוא פועל בצורה אינטגרלית ואילו האחר פועל בצורה אגואיסטית?
תשובתי: זה תלוי במצבם הפנימי.
תסתכל מהצד, למשל, על מנתח. "הוא חותך את האדם! מה תגידו על זה?". תַראו תמונה שכזאת למישהו לא מהעולם שלנו, שאינו מבין את הפעולות הללו, והוא מייד יעצור אותו או יהרוג אותו. ואילו אנחנו משלמים על כך סכומים עצומים.
כל תרופה היא רעל, אבל אם נוטלים אותה בצורה נכונה היא הופכת לתרופה. הסמל של הרפואה הוא נחש שמכיש! כלומר, אפילו בתת הכרה, האדם מבין ורואה מתוך הטבע, שלכל דבר שלילי יש את הצד החיובי שלו, וזה תלוי רק בנו. לכן, מבט מצידו של אדם שאינו בשל עדיין, לא יוכל להסביר דבר.
אני חושב שהבעיה של הפסיכולוגיה המודרנית היא בכך שבראש ובראשונה היא צריכה להוסיף את החינוך. הפסיכולוג צריך לחנך את המטופלים שלו. אבל אין לו זמן לזה והוא מסתפק במספר עצות. ודאי שבמידה מסוימת הם גורמים לתיקון מסוים, אבל לא לשינויים מהותיים.
מתוך שיחה מס' 7 על החינוך האינטגרלי, 14.12.2011
ידיעות קודמות בנושא:
אסור לדחות יותר!
נעים לעשות טוב!
ניסוי עדין
| שייך לקטגוריה: חינוך, ילדים |
השאירו תגובה | שלח לחבר
| הדפס
|
|
אל תתפזר
שאלה: האם רצון פיזי כמו למשל משיכה מינית, יכול להפריע לי בדרך הרוחנית?
תשובתי: רצונות פיזיים, שמכוונים לאוכל, מין, משפחה, כסף כבוד, מושכלות, אינם יכולים להפריע להתקדמות הרוחנית של האדם. לא צריך להתעסק בנפרד במה ששייך לגוף.
אנחנו צריכים להיות מודאגים מהשנאה שיש לנו כלפי החברים ואחר כך גם כלפי כל העולם.
אם אתה רוצה לאכול חמש מנות במקום אחת, זה מזיק לגוף, אבל לא מפריע לדרך הרוחנית. אותו הדבר גם לגבי המין. לכן תחשוב רק על הקשר עם הבורא דרך החברים, ולגבי כל השאר אתה יכול לא לדאוג.
מתוך שיעור מס' 5 מכנס ברזיל, 05.05.2012
ידיעות קודמות בנושא:
הכול לטובת הנקודה המשותפת שלנו
להגיע לאגואיזם האמיתי
הכול בעיניי המתבונן
| שייך לקטגוריה: התפתחות רוחנית, כנסים, קבוצה |
השאירו תגובה | שלח לחבר
| הדפס
|
|
להביט על עצמי מהצד
שאלה: נניח, שאנחנו מצלמים בוידיאו את הלימוד של החינוך האינטגרלי. האם המדריכים עצמם יכולים אחר כך להביט מהצד על איך שהם עושים את זה?
תשובתי: אני חושב שזה הדבר העיקרי ביותר, הכלי העיקרי ביותר, לכן אנחנו בכל מקום מצלמים.
כאשר אדם מסתכל על עצמו מהצד, הרבה יותר קל לו לראות חולשות, חסרונות של ההתנהגות שלו, שבדרך כלל הוא לא שם לב אליהם.
שאלה: אבל אנחנו צריכים להתייחס לזה בצורה מאוד עדינה.
תשובתי: ככלל, אנחנו לא מצביעים על אף אחד בצורה ישירה. זה חסר טעם, אנחנו בזה רק נשבור את האדם. אנחנו צריכים להביא אותו להכרה שכאן הוא צריך להתעלות מעל עצמו, בעצמו, באופן עצמאי, לעשות את זה בעזרת האחרים, לקחת מהם דוגמה, תמיד להרגיש את עצמו פחות מהם.
במקרה כזה לא קיים מורה ותלמיד. כאן התלמיד יכול להיראות בעיני המורה גבוה ממנו. המורה למעשה, תמיד ירגיש את עצמו נמוך יותר מהתלמידים. כל אחד שבאמת נמצא במדרגה אחת מעל האחרים, ירגיש את עצמו נמוך יותר מאחרים. ודווקא הודות לכך, יוכל לעלות ולהיות גבוה יותר. יוצא, שהאגו עובד כאן למענינו, הוא מתחיל לעזור לנו.
מתוך שיחה מס' 16 על חינוך אינטגרלי, 27.02.2012
ידיעות קודמות בנושא:
שיטה לגילוי ה"כתמים הלבנים"
מוזרויות התפיסה
הקריטריון להצלחה
| שייך לקטגוריה: חינוך, ילדים |
השאירו תגובה | שלח לחבר
| הדפס
|
|
מוזרויות התפיסה
שאלה: נניח, שהמורה נקלע למצב של חולשה ולא שׂם לב, שהוא נהנה מהשליטה על אנשים ומתחיל להשתמש בה לרעה. האם במקרה כזה אנחנו צריכים להמתין בסבלנות עד שהוא יעבור את המצבים האלה, או שאנחנו בכל זאת צריכים בצורה כלשהי להגביל אותו?
תשובתי: אם זה מתרחש בקבוצה פסיכולוגית רגילה, אנחנו לא צריכים להגביל אותו, אלא צריכים לעבוד איתו כמו עם כל אדם אחר.
אבל אם אנחנו נמצאים בקבוצה מתקדמת, שכבר יצאה מעבר לגבולות של יחסים והתנהגות רגילים ואגואיסטיים ביניהם, אז אנחנו צריכים להבין שהמורה יכול להיראות כאגואיסט, כאדם מוזר לגמרי, עם קפריזות, עם דרך התנהגות דיקטטורית. הוא יכול להיראות כזה בעיני התלמידים, מפני שבאמת נמצא בדרגה גבוהה ולכן מתנהג בצורה כזאת. כמו שנאמר: "אל תדון את חברך עד שתגיע למקומו".
לכן אנחנו תמיד צריכים להבין - אם זה חברים, איתם אנחנו יכולים להתנהג בקלות יחסית, בכך שמבינים פחות או יותר את מצבם מתוך עצמנו. אם זה באמת המורה, אז המצבים שלו יכולים להיות לא מובנים לנו, על אף שנראים אגואיסטיים, דיקטטוריים, קפריזיים, עקשניים. יכול להיות שהם רק נראים לנו ככאלה, מפני שהדרגה שלו יותר גבוהה משלנו, וכל דרגה הבאה אינה נתפסת על ידינו כראויה לחלוטין.
מתוך שיחה מס' 16 על חינוך אינטגרלי, 27.02.2012
ידיעות קודמות בנושא:
שיטה לגילוי ה"כתמים הלבנים"
להביט על עצמי מהצד
הקריטריון להצלחה
| שייך לקטגוריה: חינוך, ילדים |
השאירו תגובה | שלח לחבר
| הדפס
|
|
היום כל הדרכים מובילות לניו ג'רזי
מתוך השיעור מניו-ג'רזי
שאלה: האם יש הבדל אם אתה רואה את הכנס מהבית על מסך המחשב, או מגיע ישירות לכנס עצמו? האם אדם מקבל איזו תוספת מזה שהוא נמצא פיזית בכנס?
תשובתי: אתם וודאי יודעים, שבמאה ה- 19 בקרב אנשים עשירים היה נהוג לרכוש מקום אישי או מקום ביציע באופרה או בתיאטרון. ואם אדם היה רוצה לשמוע אָרִיַה (Aria) אהובה באופרה, הוא היה יכול להגיע ל- 15 הדקות האלה, לקבל תענוג ולחזור הביתה. בזמנו לא היו טייפים להקלטה, שום סוגי הקלטה אחרים, ואדם היה נאלץ להגיע לתיאטרון או לאופרה ולשמוע סימפוניה או לראות הצגה.
מאוחר יותר הומצאו הטייפים, הטלוויזיות, אז מדוע התיאטראות עדיין לא נסגרו? למשל, עלות הכרטיס לאופרה האיטלקית, כדי לשמוע זמר מפורסם, הוא גבוה מאוד. פעם הלכתי לאופרה בלונדון, והמקום הכי זול ביציע העליון ביותר עלה 40 לירות סטרלינג. אבל אנשים בכל זאת ממשיכים ללכת לשם, מפני שאי אפשר להעביר את זה דרך המסך.
לחוויה שלמה צריך להימצא באותו המקום. "מקום" זהו מושג רוחני, שקיים גם כן בעולם שלנו.
ולכנס קבלי זה מתייחס במידה רבה עוד יותר, כי אנחנו הרי מתאספים כדי להתחבר! ולצורך זה לא מספיק לראות אותך במסך או לשמוע דרך המיקרופון. אם אפילו האופרה לא משאירה את אותו הרושם בהקלטה כמו במופע חי, אז מה כבר אפשר לומר על רגש האיחוד והחיבור.
כל המטרה של הכנס, היא החיבור. לזה מוקדשים כל האירועים, הסדנאות, הדיונים. זהו תהליך חי אחד ויחיד, שלא ניתן להעביר בשום צורה אחרת. לשם כך אני מוכן לנסוע לכל קבוצה, לכל נקודה על פני כדור הארץ, למרות שזאת מעמסה די גדולה עבורי. אבל אין ברירה, אני לא יכול לבצע את המשימה שלי בצורה אחרת, ואתם לא יכולים להשיג את המטרה בצורה אחרת.
ורק אם מישהו גר במקום מאוד מבודד ואין לו שום אפשרות להגיע, ובאמת אינו יכול (את זה הוא יצטרך להוכיח לבורא ולא לנו), אז ככל הנראה קיים איתו חשבון אישי מיוחד. אבל אני לא הייתי מפספס בשום אופן את ההזדמנות להשתתף בכנס.
ישנה דוגמה מאוד מפורסמת, איך איזה אדם שחי לפני שלושת אלפים שנה בנגב ועסק בחקלאות, היה מגיע ברגל פעם בשנה ללמוד בבית המדרש בירושלים. הייתה לו אפשרות להישאר ללמוד יום אחד בלבד, מפני שהדרך הייתה כל כך ארוכה, שהוא מייד היה צריך לחזור כדי להתחיל בזמן את העבודות בשדה. עד היום יש יום מיוחד בשנה, שנקרא על שמו: "בַּר בֵּי רַב דְּחַד יוֹמָא" (מארמית: "תלמיד של יום אחד") שבו כולם יושבים ולומדים.
אי אפשר ללא מגע פיזי אישי שבו אנחנו נמצאים יחד, להעביר אנרגיה מאחד לשני. לכן אנחנו קיימים בעולם הזה! העולם הזה מיוחד בכך, שמאחר וכולנו אגואיסטים, רק בדרך כזאת אנחנו יכולים להתחיל את הקשר בינינו.
כי אנחנו הרי עדיין לא מחוברים בקשר רוחני. ולכן ניתנה לנו עוד מדרגה אחת יותר נמוכה, שנקראת "העולם הזה", מציאות מדומה שבו נולד החיבור שלנו. ובהמשך הוא כבר ממשיך לגדול ברוחניות.
זה כמו פרח שלא צומח עד שהגרעין לא נרקב באדמה וממנו מתחיל לצמוח נבט, שהופך לפרח. כך גם אנחנו צריכים להתחיל את הקשר שלנו. ולמרות שאנחנו נמצאים בעולם אגואיסטי, הזרע שלנו צריך להירקב בקרקע האגואיסטית הזאת וממנו יצמח נבט חדש.
אבל השלב המקדים הזה, כזה קשר פיזי בינינו, הוא הכרחי ולכן קיים כל העולם הזה.
אני חושב, שלאחר מילים כאלה, צריך להתרחש "פיצוץ" וכל מי שעדיין לא נרשם, שירוץ מייד ויירשם לכנס. אני במקום אדם שחי באמריקה, לא הייתי נשאר בבית...
אתם יכולים להתקין לעצמכם טלוויזיה עם המסך הגדול ביותר, ליצור את התנאים הנוחים והאידיאליים, לקחת חופש כדי שאף אחד לא יפריע לכם להסתכל, אך בכל זאת זה לא ייתן לכם קשר ממשי. אתם תפספסו את העיקר, את ההרגשה הפנימית, ותראו רק את התמונה החיצונית.
מתוך שיעור על מאמר מספר "שמעתי" בארה"ב, 09.05.2012
ידיעות קודמות בנושא:
קצת פחות חוסר החלטיות
המדרגה ההכרחית
בשביל מה אנחנו נוסעים לכנס?
| שייך לקטגוריה: התפתחות רוחנית, כנסים, קבוצה, שיעור הקבלה היומי |
השאירו תגובה | שלח לחבר
| הדפס
|
|
הקריטריון להצלחה
שאלה: לפי אילו קריטריונים אדם יכול להעריך אם הלימוד לפי השיטה האינטגרלית עבר בהצלחה?
תשובתי: אם האדם היה בקשר קבוע עם הסביבה שלו, ווירטואלית או פיזית, והקשר הזה היה עבורו יציאה מתוך עצמו לרגש הכללי, למחשבה הכללית, לתנועה הכללית, להרגשה, לחיפוש המטרה, לבירור המצב, אז הזמן הזה לא עבר לשווא. כלומר, היציאה מתוך עצמך –אל מחוץ לך, צריכה להיות בהשתוקקות תמידית קבועה, זאת צריכה להיות התנועה של האדם ואז החיים שלו יהיו אחרים.
מתוך שיחה מס' 16 על חינוך אינטגרלי, 27.02.2012
ידיעות קודמות בנושא:
משחק בלתי פוסק
לעבר מציאות אחת
שינוי פנימי
| שייך לקטגוריה: חינוך, ילדים |
השאירו תגובה | שלח לחבר
| הדפס
|
|
התאמה פסיכולוגית בקבוצה
שאלה: כיצד צריכה להתבצע ההיכרות של אנשים זרים לחלוטין בקבוצת החינוך האינטגרלי?
תשובתי: כדאי לשבת במעגל כמו הילדים הקטנים, וכמה שיותר קרוב, כדי שיוכלו לגעת אחד בשני, שיחזיקו לפעמים בידיים כדי שירגישו אחד את השני טוב יותר.
אנחנו יודעים, שבני האדם באופן אינסטינקטיבי רוצים לשמור על מרחק ביניהם - זה טווח הביטחון שלהם. אבל אנחנו צריכים בדרך כלשהי להכיר ביניהם, אפשר לומר, בדומה לבעלי חיים שמריחים זה את זה. אנחנו מבינים שמנקודת מבט פסיכולוגית זה מאוד חשוב בתקשורת בינינו.
הם צריכים להרגיש את עצמם כקבוצה שלמה שהולכת להתקפה כדי לחדור לעולם העליון, למשהו מיוחד, לא ידוע עד כה, אבל מרתק, מושך ובטוח. זה דומה למסע שבמהלכו אתם כל פעם נתקלים במשהו בלתי צפוי לכם.
אני מתכוון לא לנסיעה קבוצתית לחו"ל, אלא למסע אל תוך היער או אל ההרים, שבו אתם פתאום נתקלים בשבט מוזר, או רואים את עקבותיו של משהו לא ידוע, או מרגישים את מבטו של מישהו כאילו מישהו עוקב אחריכם...
זה באמת מסע מאוד מרגש ומרתק, הייתי אומר, הגילוי שצפוי לכם, שבמהלכו עליכם להכיר אחד את השני.
אנשים שיוצאים לטיול בחו"ל, לא צריכים להכיר היטב זה את זה. אצלם כל דבר מסודר: זה האוטובוס שלכם, תסתובבו שמאלה, תסתובבו ימינה, תביטו לכאן, תביטו לשם.
אבל אם אנשים הולכים לטיול להרים או רפטינג במורד נהרות ההרים, כאן כבר נוצר צוות שלם שצריך להתאים זה לזה מבחינה פסיכולוגית.
ההתאמה הפסיכולוגית בקבוצה צריכה להיות מראש, לא צריך להיות כך שמישהו מהם עני ומישהו עשיר. הם צריכים פחות או יותר להתאים זה לזה ברמת ההשכלה, במנטליות, צריכים להבין אחד את השני.
לאחר שייווצרו קבוצות הומוגניות שתתקדמנה, ותוך כדי התקדמותן ירגישו משהו חדש דרך החוש השישי שהתפתח בהן, ניתן יהיה לדבר על לאחד את הקבוצות האלה. האנשים כבר יבינו אחד את השני, יהיו מעל כל המוסכמות של העולם שלנו, של חיינו, ויהיה להם קל להתקשר עם אנשים שמאוד רחוקים מהם ברמה הגשמית, כיוון שהם ירגישו קירבה ביניהם במדרגה הבאה ויהיה להם קל לשתף פעולה.
כל התרגילים שאנחנו עושים איתם בשלב ההכנה צריכים להביא למימוש האמון ביניהם: "אני סומך על כולכם, כולנו סומכים אחד על השני". אנחנו עוד לא מדברים על הערבות ההדדית, על כך ש"אחד למען כולם וכולם למען אחד", אבל אנחנו כבר מדברים על התקדמות כלשהי.
אנחנו מכינים את עצמינו למסע המרתק, שימשיך מנקודה זאת והלאה רק במידת החיבור בינינו. התחברנו קצת והתקדמנו, עוד קצת – ועוד התקדמנו.
תתארו לעצמכם שאתם יושבים בעגלה שמונעת לא על ידי מנוע, לא על ידי כוח של זרם חשמלי, אלא מכוח האיחוד שלנו: התחברנו קצת – התקדמנו, התחברנו עוד – עוד התקדמנו. נתקענו ולא יכולנו להמשיך להתחבר – מופיע דינוזאור (כמו בסרט "פארק היורה" ), וכאן אנחנו פשוט מחויבים להתחבר ולנוע קדימה.
זה הוא המסע שאליו אנחנו יוצאים. ואנחנו עושים זאת ברצון, בהבנה שרק כך אנחנו נוכל, באמצעות ההשפעות השונות, כולל השליליות, להגיע לחיבור ההכרחי כדי להשיג את המטרה. והמטרה היא הרמוניה מוחלטת עם הטבע, גילוי רמת הקיום החדשה – קיום נצחי, אין סופי, מושלם והרמוני. אבל זה כבר לא "פארק היורה", אלא, אם אפשר לומר, תקופה אחרת.
לכן, בכל פעולה, בכל תנועה, בכל תרגיל צריכים לשאוף להתקרבות, להתכללות, לאמון והבנה הדדית, ולא אינדיבידואלית. אנחנו משאירים את כל הדברים הארציים מאחורינו ומתקדמים ביחד אל המטרה המשותפת.
אנחנו מדברים רק על הכלל, על מה שמאחד אותנו. ולהפך, מה שמפריד בינינו אנחנו מסננים ומשאירים רחוק מאחורינו - אותו אנחנו לא צריכים. בשום פנים ואופן אנחנו לא רוצים להיזכר מה היה אתמול, וגם לא שלשום. אנחנו חושבים רק איך לעבור מהיום למחר.
באופן כללי, בקבוצה צריכה תמיד לשרור כזאת רוח, ואז האנשים יהיו אחרים. הם לא יחששו לחשוף את עצמם, כי העבר נותר אי שם מאחור. ואז הם ישחקו איתו. הם יבינו שכל דבר זה רמזים, ולא הם בעצמם, וזו תוכנית הטבע שהפכה אותם לכאלה.
יהיה להם קל מאוד ליצור קשר אחד עם השני, כי כל דבר שקורה היום, קל וחומר מחר, הם עוברים ביחד. וזאת לא החוויה האישית של כל אחד מהם, אלה הדבר שהם מגלים ביחד בכלי המשותף שלהם.
תתארו לעצמכם גוף אחד שמספר על אותו האירוע מתוך ההרגשה של הידיים, הרגליים, העיניים, האוזניים וכן הלאה. כך הם ידונו על אותה ההתרשמות, כל אחד מהרגשה שלו. אחר כך הם משווים ביניהם את התחושות האלה, ומנסים להתאחד כדי לחוות את האירוע הזה בו זמנית, באופן מצטבר, בתחושות מאוחדות. כתוצאה מכך, אני בטוח מרגיש את כולם כאחד שלם, ולאחר מכן, כמשהו אחיד מעלינו.
אלה הם תרגילים פסיכולוגיים רגילים. אולי הם מעט מתוארים באופן פסיכולוגי, אך אני חושב שאין כאן שום דבר על טבעי. זה פשוט המשך ההתפתחות הפסיכולוגית של מהות האדם.
מתוך שיחה מס' 17 על החינוך האינטגרלי, 28.02.2012
ידיעות קודמות בנושא:
האדם של היקום
טעם של רגשות חדשים
נקודת מפנה
| שייך לקטגוריה: חינוך, ילדים, טבע |
השאירו תגובה | שלח לחבר
| הדפס
|
|
מי שלבד – בואו אלינו!
ידיעה (המגזין הרפואי BioMed Central's Public Health): אנשים בריאים בגיל העבודה שחיים בבדידות, הרבה יותר נוטים לדיכאון לעומת אלה שחיים עם בני משפחותיהם. גורם הסיכון העיקרי לנשים הוא תנאי מגורים לא סבירים, ולגברים – חוסר תמיכה חברתית.
חוקרים הגיעו למסקנה שקיים צורך במרכזים מיוחדים שבהם אנשים בודדים יכולים לדבר על הבעיות שלהם.
ב- 30 השנים האחרונות גדל מספר האנשים שחיים לבד (בארה"ב ובבריטניה – אחד מתוך שלושה).
דווקא אותם האנשים שנמצאים בסיכון של דיכאון, סגורים לתקשורת במידה רבה ביותר, וקשה מאוד לבצע מעקב אחריהם. אנחנו לא יכולים לדעת באיזו תדירות הם סובלים מדיכאון, שבעקבותיו הם שותקים.
החיים במשפחה מספקים את התמיכה הרגשית הדרושה ותחושת האינטגרציה החברתית שמגנה על האדם מפני הפרעות נפשיות.
למספרם ההולך וגדל של האנשים הבודדים יש השפעה שלילית על הבריאות הנפשית של האומה כולה. חשוב מאוד שאנשים שחיים לבדם יקבלו טיפול מתאים כמו תרפיה באמצעות שיחה, חשוב שתיווצר סביבה מתאימה לשיחה כדי שהאדם יקבל את התמיכה הנפשית הנדרשת. כך אדם על ידי דיבור יכול לפתור את הבעיות שלו, ולא להסתמך על תרופות נגד דיכאון.
התייחסותי: לכן כדאי לאנשים האלה להשתתף באופן ישיר בכיתות לחינוך האינטגרלי – ברכישת החומר המיוחד שמושך על כל משתתף גלים של קשר חיובי, קירבה, אהבה. ואז אנחנו נוכל לערוך סקר ולהראות בכמה העלנו את רמת האושר שלהם, הביטחון, הבריאות הנפשית והפיזית, והמעטנו את שיעור הפשיעה, ההתאבדויות וכן הלאה.
בפנייתנו לציבור אנחנו צריכים לפנות לאנשים בודדים בנפרד, להסביר להם שדווקא אצלנו הם יקבלו חום ותמיכה של הסביבה.
קריסתו של מוסד הנישואין נועד להראות לאנשים שצריך לבנות את היחסים ביניהם על בסיס אחר – בסיס של השפעה ואהבה, ולא על בסיס שיחה ברובד הבהמי.
ידיעות קודמות בנושא:
הבדידות: ל-25% מהאמריקאים אין חברים
חברים זה בריא
התרופה לדיכאון: קשר עם האחרים
| שייך לקטגוריה: משבר עולמי, על זוגיות, פוסטים נבחרים |
השאירו תגובה | שלח לחבר
| הדפס
|
|
החברה להגנת הטבע או הנשמה?
מתוך השיעור מניו-ג'רזי
שאלה: יש לי שלושה ילדים, ולכן מאוד הדאיג אותי כשאמרת שהדור שלנו מרוקן את המשאבים הטבעיים של כדור הארץ, מבלי שמשאיר לילדינו שום דבר לקיום. איך אנחנו יכולים לתקן את המצב הזה?
תשובתי: המשפחה הכללית שלנו מונה שבעה מיליארד בני אדם, ואנחנו צריכים לחשוב על כולם בכך שנדאג מה אנחנו נשאיר לדור הבא, ולא רק לשלושת הילדים או הנכדים שלנו.
אבל בינתיים אני רואה שאנחנו חיים להנאתנו, אנחנו מכלים ללא מחשבה וללא רגש את המשאבים הדרושים לחיים ולא דואגים לאלה שיבואו אחרינו. זוהי דוגמה, עד כמה עיוור האגו שלנו ולא מבין מה הוא עושה.
לפי ההתנהגות של כל המדינות, כל הממשלות, רואים שאף אחד אינו חושב על העתיד. השאיפה היחידה שלנו זה לשאוב מתוך האדמה כמה שיותר משאבים, לייצר יותר מוצרים ולזרוק אותם. וזה לא עוצר אותנו, שתוך כדי כך אנחנו מזהמים את האוויר ואת המים. אני טיילתי הרבה בעולם, ואני רואה שאפילו במדינות לא מפותחות מבחינה תעשייתית, בכל זאת הסביבה מזוהמת בצורה נוראית. כמעט ולא נותרו מקומות שבהם נשמר הניקיון, הטבע הבתולי - הכול מורעל.
וזה טבעי, כל עוד הכוח היחיד של האגו מנהל אותנו. אם ליד האגו לא נמצא הכוח השני, כוח ההשפעה, שיאזן אותו, אז הוא ימית אותנו. אנחנו לא נוכל לעצור אותו. רק רגע לפני הסוף, אנחנו מחוסר ברירה נצעק: "הצילו!", ובכך נינצל. אבל עדיף לא להגיע למצב הזה, אלא מראש להפיץ את חכמת הקבלה בצורה כמה שיותר רחבה.
צריך להבין, שאם אנחנו ניאבק רק עם הזיהום החיצוני של הטבע, כמו "החברה להגנת הטבע", זה לא יעזור. כל הבעיות האקולוגיות ניתנות כדי לדחוף אותנו לתיקון הנשמה. ואם אנחנו נעסוק רק בשיפור המצב האקולוגי, בזה לא נתקן שום דבר.
עכשיו מתחילים לראות את זה גם המדענים, שאומרים שאם אנחנו נעבור למקורות אנרגיה חלופיים השומרים על הסביבה, זה רק יביא לתוצאות מפתיעות אחרות. למשל, הגנראטורים שפועלים בעזרת הרוח, שנחשבים למאוד אקולוגיים, למעשה משפיעים כל כך חזק על ההתחממות הכלל עולמית, שאינה מצדיקה את האנרגיה המופקת מהם. כי הם בכוח רב דוחפים את האוויר אל האדמה ובזה גורמים נזק הרבה יותר גדול, מאשר התועלת המופקת מהם.
כך פועל החוק לשימור האנרגיה. אנחנו לא יכולים להפיק אותה מאפס. אפילו אם אנחנו משתמשים באנרגיית השמש, בזה אנחנו גורמים השפעה שלילית עצומה על כדור הארץ. לכן אנחנו לא יכולים לצפות את כל שטחו בקולטי שמש, זה לא יעזור לנו להיטיב את האקולוגיה, אלא זה בכל מקרה גורם נזק.
בטבע הכול מסודר כך, שרק על ידי ההתקדמות למטרת הבריאה, אנחנו משיגים איזון עם הטבע. וכל הפעולות האחרות שלנו כמה טובות שהן ייראו לנו, יביאו נזק. וכמה שלא נשתדל להגן על הטבע, שום דבר לא יעזור.
עד לכזאת מידה, שאנחנו יכולים בכלל להפסיק לחשוב על שימור האקולוגיה של כדור הארץ ועל המשאבים הטבעיים שלו, על הזבל שעל ידו אנחנו מזהמים אותו, על הפלסטיק שממלא את הימים והאוקיינוסים, אלא נעסוק אך ורק בתיקון הפנימי שלנו. ואז מייד הכול יסתדר, מפני שמדרגה יותר עליונה מתקנת את כל אלה שנמצאות תחתיה.
בספר הזוהר ובמאמרו של בעל הסולם, "פתיחה לחכמת הקבלה", נאמר, שהכול תלוי בתיקון האדם. ואילו הטבע ה"דומם", ה"צומח" וה"חי" עולים ויורדים יחד איתו, ללא שום חשבון לעצמם. לכן לא תעזור לנו ההגנה על האקולוגיה, אלא העיקר זה לדאוג לנשמה שלנו.
מתוך שיעור על מאמר מספר "שמעתי", 09.05.2012
ידיעות קודמות בנושא:
גישה הוליסטית
לפתור בעיות שאינן ניתנות לפתרון
ריפוי העולם הוא בחינוך האינטגרלי
| שייך לקטגוריה: חינוך, ילדים, טבע, כנסים, משבר עולמי, שיעור הקבלה היומי |
השאירו תגובה | שלח לחבר
| הדפס
|
|
מתוך שיעור הקבלה היומי 10.05.12
חלק א': כתבי בעל הסולם, מאמרי "שמעתי", מאמר ר"ח "ענין היגיעה", מאמר ס"ט "מקודם יהיה תיקון העולם", שיעור מארה"ב
לצפייה בשיעור
| שייך לקטגוריה: שיעור הקבלה היומי, שיעורים והרצאות |
השאירו תגובה | שלח לחבר
| הדפס
|
|
המכון לחקר העולם שלאחר המשבר מזהיר: תצפו לסערה! (חלק ח')
מתוך דו"ח התוצאות של המחקר הבינלאומי:
- המשבר הבא יהיה, ככל הנראה, יותר מבוטא באופן כלל מערכתי ויכול להטיל בספק את היעילות של מודל הקפיטליזם הגלובלי ששולט היום. (ב. סידנקו, האקדמיה למדעים של אוקראינה).
- המשברים הכבדים העתידיים יכולים להופיע על בסיס פוליטי ותרבותי, ועם זה יהיה יותר קשה להיאבק. (ג'. סטארט, בלגיה, מנכ"ל iVOX).
- כדור הארץ אולי לא יחזיק מעמד עד למשבר הבא. אם מבינים שהמשבר הבא הוא העמקה של המשבר הנוכחי, אז הסיבה להעמקתו היא המחסור בכסף והירידה בביקוש על קבוצות חדשות של מוצרים, וכתוצאה מכך, סגירתם של מפעלים, אבטלה ואינפלציה. המשבר הוא מבני ולכן הוא נערך לפי התסריט של סטגפלציה. (א. זיצבה, נציגת הנהלת תאגיד הכלכלנים של לאטביה).
ידיעות קודמות בנושא:
המכון לחקר העולם שלאחר המשבר מזהיר: תצפו לסערה! (חלק ז')
המכון לחקר העולם שלאחר המשבר מזהיר: תצפו לסערה! (חלק ו')
המכון לחקר העולם שלאחר המשבר מזהיר: תצפו לסערה! (חלק ה')
| שייך לקטגוריה: כסף, משבר עולמי |
השאירו תגובה | שלח לחבר
| הדפס
|
|
רצף נצחי
שאלה: איך אפשר לוודא שהקשר שלנו בקבוצה מספיק לעבודה שאותה אנחנו רוצים לממש?
תשובתי: אתם יכולים לגלות את זה בפועל - אם למרות החיכוכים בכל זאת משתדלים להתחבר ולעבוד יחד. אז אתם פועלים בשני מישורים: למטה המחלוקות, השנאה, הדחייה, חוסר ההבנה, במילים אחרות, האגו שמפריד בינינו. ולמעלה, אתם להיפך, מתחברים באהבה.
בזה ששומרים על שתי השכבות האלה, אתם כל הזמן עולים יותר ויותר גבוה בשתיהן: האגו גדל מעל לאהבה ואתם שונאים זה את זה, ואחר כך האהבה מתעלה מעל לאגו, וכך שוב ושוב, בדומה לכך שאנחנו הולכים על שתי הרגליים. החיובי והשלילי כל הזמן מחליפים זה את זה, כמו בליעה ופליטה, כל החיים בנויים על הרצף הזה, ואי אפשר להתקדם קדימה בצורה אחרת.
אבל אם השנאה שגדלה מדכאת את האהבה ואתם מסכימים עם זה, אז הקשר ביניכם נקרע והקבוצה נהרסת. ולכן, תמיד צריך לזכור מה שאמר הבורא: "בראתי יצר הרע". הוא כל הזמן מחדש את האגו שלכם, כדי שאתם כל הזמן תתעלו מעליו ליצר הטוב.
אך מהיכן אני יכול לקחת אותו? תבקש מהבורא.
כך אתה מתקשר אליו שוב ושוב. הוא מחזק את האהבה העצמית שלך דווקא כדי שאתה תמתח את הקשר ותבקש עזרה. התהליך הזה חייב להיות ברור כאור השמש. רק כך אנחנו מתקדמים בקבוצה, אחרת מצפה לנו קריסה.
מתוך שיעור מס' 5 מכנס ברזיל, 05.05.2012
ידיעות קודמות בנושא:
סירוב עם אמירה נסתרת
שני סוגים של אגו
היחיד שיעזור לי
| שייך לקטגוריה: התפתחות רוחנית, כנסים, קבוצה |
השאירו תגובה | שלח לחבר
| הדפס
|
|
לקריאת כל התגובות
קבלת עדכונים בדוא"ל
עדכוני rss
רדיו קבלה
הבלוגים שלי
הבלוג בסלולר