My Way

my way ממשיכות להגיע שאלות כיצד מצאתי את הקבלה.
נזכרתי שפעם כבר כתבתי על זה ("בעקבות הלב", עמ' 11)

s320x240.jpgs320x2402.jpg

כל הוראותיו של הרב"ש היו מכוונות לזמן שלנו שבו אפשר יהיה לפתוח את הקבלה לכולם, להסיר את כל המגבלות. מקווה שאני מיישם אותן.

 

And now, the end is near;
And so I face the final curtain.
My friend, Ill say it clear,
Ill state my case, of which Im certain.

Ive lived a life thats full.
Ive traveled each and evry highway;
And more, much more than this,
I did it my way.

Regrets, Ive had a few;
But then again, too few to mention.
I did what I had to do
And saw it through without exemption.

I planned each charted course;
Each careful step along the byway,
But more, much more than this,
I did it my way.

Yes, there were times, Im sure you knew
When I bit off more than I could chew.
But through it all, when there was doubt,
I ate it up and spit it out.
I faced it all and I stood tall;
And did it my way.

Ive loved, Ive laughed and cried.
Ive had my fill; my share of losing.
And now, as tears subside,
I find it all so amusing.

To think I did all that;
And may I say – not in a shy way,
No, oh no not me,
I did it my way.

For what is a man, what has he got?
If not himself, then he has naught.
To say the things he truly feels;
And not the words of one who kneels.
The record shows I took the blows –
And did it my way!

7 comments

  1. למה רק אתה ממשיך את דרכו ?

    איפה כל שאר תלמידיו ?!

    לא למדתם ביחד בערבות באהבה ?

    איפה כולם !!!!

    אחדות עכשיו !

  2. בחירת שבעים הזקנים * פרופ' עלי מרצבך המחלקה למתמטיקהויאסֹף שבעים איש מזקני העם ויעמד אֹתם סביבֹת האֹהל (במ' יא: כד).בפרשתנו משה רבנו ממנה שבעים זקנים, והם אמורים להיות הסנהדרין, מעין בית משפט עליון. אופן הבחירה מתואר בהרחבה במסכת סנהדרין (יז ע"א):

    ת"ר: 'וישארו שני אנשים במחנה', יש אומרים בקלפי נשתיירו, שבשעה שאמר לו הקב"ה למשה אספה לי שבעים איש מזקני ישראל אמר משה: כיצד אעשה? אברור שישה מכל שבט ושבט – נמצאו שנים יתרים; אברור חמישה מכל שבט ושבט – נמצאו עשרה חסרים; אברור שישה משבט זה וחמישה משבט זה – הריני מטיל קנאה בין השבטים. מה עשה? בירר שישה-שישה והביא שבעים ושנים פתקין. על שבעים כתב 'זקן', ושנים הניח חלק. בללן ונתנן בקלפי. אמר להם: 'בואו וטלו פתקיכם'. כל מי שעלה בידו 'זקן', אמר: 'כבר קדשך שמים', מי שעלה בידו חלק, אמר: 'המקום לא חפץ בך, אני מה אעשה לך'?

     בוא וראה קשר

    לפסקאות מתוך מאמר לג, שמעתי

    נמצא שכל הדינים והסתירות לא באו, אלא לגלות את הרוממות ה', לכן ביעקב שהוא איש חלק, בלי שערות, לא היה יכול לגלות את הרוממות ה', מטעם שלא היה לו גורם וצורך להמשיכן, ומסיבה זו לא היה ליעקב יכולת לקבל הברכות מיצחק. מטעם שלא היה לו כלים, ואין אור בלי כלי, לכן יעצה לו רבקה, שיקח את בגדי עשו, וזה סוד "וידו אוחזת בעקב עשו". זאת אומרת, הגם שלא היה לו שום שערות, אבל הוא לקח זה מעשו. וזהו מה שראה יצחק ואמר "הידים ידי עשו", אבל "הקול, קול יעקב". היינו שמצא חן בעיני יצחק, התיקון הזה מה שעשה יעקב, ומזה נעשו לו כלים על הברכות.

    וזה ענין שאנו צריכים לעולם כל כך גדול, עם הרבה אנשים. וזהו בכדי שכל אחד יכלול בחבירו, שמזה יוצא שכל אדם פרטי, נכלל ממחשבות ורצוניות של עולם מלא, ומטעם זה נקרא אדם, עולם קטן בפני עצמו, והוא מטעם הנ"ל. וזה ענין "לא זכה", היינו בזמן שהאדם, עדיין לא זכה, "נוטל חלקו, וחלק חבירו בגיהנום", היינו כנ"ל, שהוא נכלל מגיהנום של חבירו. ועוד יותר מזה, שאפילו כבר תיקון חלקו של גיהנום, ואם לא תיקון חלק של חבירו, זאת אומרת ממה שנכלל מהעולם, עדיין לא תיקון, אין הוא עדיין נקרא שלם.

    ובזה מובן, הגם שיעקב מבחינת עצמו היה חלק בלי שערות, מכל מקום הוא אוחז בעקב עשו, זאת אומרת שנוטל השערות, מזה שנכלל מעשו, כנ"ל. ולפיכך, בעת שהוא זוכה לתקנם, נוטל חלק חבירו בגן עדן, הכוונה על שיעור רוממות האור עליון, שהמשיך על השערות של הכלל, הוא זוכה לזה, הגם שהכלל עוד לא יכולים לקבל, מטעם שחסר להם ההכשרה לזה.

    ובהאמור נבין את ענין הויכוח של יעקב ועשו, שעשו אמר "יש לי רב", ויעקב אמר "יש לי כל", היינו שש שש המערכות, היינו תוך הדעת, ולמעלה מהדעת, שהוא סוד הרצון לקבל, ואור הדביקות. שעשו אמר יש לי רב, שהוא אור הבא בכלים דקבלה, שהוא בחינת תוך הדעת. ויעקב אמר שיש לו כל, היינו ב' בחינות, היינו שהוא משמש עם כלים דקבלה, ויש לו גם כן אור הדביקות. וזה סוד הערב-רב, שעשו את העגל ואמרו "אלה אלקיך ישראל", היינו "אלה", בלי "מי". כלומר שרק ב"אלה", היו רוצים להתחבר, ולא ב"מי", כלומר שלא רצו בשניהם יחד, שהוא מי, ואלה, שביחד, הוא השם אלקים. היינו כל-ורב, זה לא רצו. וזה סוד הכרובים, שהוא סוד כרביא ופתיא. שכרוב אחד קצה מזה, שהוא בחינת רב, וכרוב אחד קצה מזה, שהוא בחינת כל. וזה סוד מה שכתוב "הקול מדבר אליו מבין שני הכרובים", אבל איך זה אפשר להיות, הלא הם ב' קצוות, הפוכים זה מזה. מכל מקום הוא צריך לעשות פתיא וכך לקבל (פתיא פירושו שוטה). וזה נקרא למעלה מהדעת, הגם שהוא לא מבין שום דבר מה שאומרים לו, מכל מקום הוא עושה.

    ובענין "כל", הנקרא למעלה מהדעת, האדם צריך להשתדל שיעבוד בשמחה, כי ע"י השמחה מתגלה את שיעור אמיתי, של בחינת כל. ובאם אין לו שמחה, אז האדם לצער עצמו, על זה שאין לו שמחה, היות שכאן הוא עיקר מקום עבודה, לגלות את השמחה, בזה שעובד למעלה מהדעת. לכן כשאין לו שמחה מעבודה זו, הוא צריך לצער עצמו על זה, וזה סוד מה שכתוב, "אשר ידבנו לבו". שפירושו, בחינת דוה וכאב, על מה שאין לו שמחה מעבודה זו, וזה סוד "תחת אשר לא עבדת את ה' אלקיך בשמחה מרב-כל", אלא עזבת את ה-כל, ולקחת את ה"רב" לבד. לכן סופו שתהיה מטה מטה, ותהיה בחוסר כל, כלומר שתאבד גם את הרב. אלא בשיעור שיש לו את ה"כל", והוא בשמחה, באותו שיעור הוא זוכה לבחינת "רב".

    לימוד נעים

  3.  בעיה במתמטיקה פיסית,

    יש לי 5 תפוחים

    3 ניתנו למיכל , כמה תפוחים נשארו ?

    2 תפוחים.

    מתמטיקה רוחנית

    יש לי 5 תפוחים,

    3 ניתנו לאסף, כמה נותרו ?

    3 תפוחים.

    מדוע ?

    כי מה שנתת זה מה שנשאר (מה שנמצא אצלך, הוא בחזקת לקבל לעצמו, בחזקת סוף,שהוא מיתה, היפך החיים)

    ומה יאמרו על כך החכמים יודעי העיתים ?

    בבמתמטיקה רוחנית הכל יותר, כי היא התורה, היא מה שנותר

    "ומותר האדם מן הבהמה אין",

    מה יתרון לאדם מן הבהמה ?

    שהאדם שואף לאין =אינסוף=חיים

    ואילו מי שחי כבהמה, בחינת רצון לקבל לעצמו בלבד משול כמת.

  4. רציתי לדעת מה זה צדקה בעבודה. מה הפירוש של זורע צדקות מצמיח ישועות. צדקתם עומדת לעד… מצמיח קרן ישועה, ושביה בצדקה וכו' וכו'

  5. משתמש אנונימי (לא מזוהה)

    אני רואה בתמונת גם את בעל הסולם גם את הרבש וגם אותך לבושים  כמו חסידים למה המורשת הזאת לא נשמרה  ולמה חלקים ממנה כן

  6. מה הכוונה shy way? מהי הדרך הזאת? השיר נכתב על התפתחות הרוחנית?

  7. זיו יקר,

    חזרנו לאותו שורש שאנו מייחלים לו,

    בוא וראה

    להיות בהשוואת הצורה לבורא בהשתוות הכוונה. כי בהשתוות המעשה האדם לעולם לא נמצא עם הבורא שכולו רק להשפיע, אלא יכול רק לקבל או לא לקבל. אבל אם אנחנו כל אחד ואחד מגיעים לכוונה "לא לעצמי", אלא רק לטובת הבורא, נמצאים עימו בהשתוות הצורה. והתיקון הזה נקרא "אמונה". ואז המעשה של האדם על מנת להשפיע, הוא נקרא "צדקה".

    מתוך שיעור על מאמר לך לך

    http://www.kabbalah.info/hebkab/talks/04_11_03.htm

השאירו תגובה.

כתובת דוא"ל לא תוצגחובה למלא שדות מסומנים *

*

Pin It on Pinterest