תופעה מאוד מעניינת וחדשה לגמרי שלא הייתה קיימת בעבר היא, שהחברה שלנו נהיית אינטגרלית. לא רק הבנקים, התעשייה, המפעלים מתגלים כקשורים ביניהם ולכל העולם, ונמצאים בהעברת חומרי גלם, חומרים, מוצרים, תוצרת שלהם אחד לשני. אלא אנחנו מגיעים לתרבות וחינוך אוניברסליים, קשורים זה לזה ומאוד תלויים אחד בשני.

זה לא רק שאנחנו מצויים בעניינים של המתרחש בעולם באמצעות כלי התקשורת של היום. הידע עצמו כביכול עוד לא נותן כלום. אבל זה עושה אותנו תלויים זה בזה. אם התלות הזאת קיימת במשפחה טובה ומחוברת – זה לטובה ומביא ביטחון, תענוג. אבל אם זאת תלות לא טובה, המשפחה מתפרקת. אחרת זה יביא אותם לאלימות.

העניין הוא שאנחנו לא יכולים להתגרש אחד מהשני אם אנחנו מחוברים בקנה מידה של כדור הארץ כולו, שונאים זה את זה, דוחים – ויחד עם זה תלויים אחד בשני. הטבע סגר אותנו כאן סביב כדור הארץ על פני הקרום הדק שלו ואין לנו לאן לברוח אחד מהשני.

מיום ליום אנחנו נהיים תלויים יותר. אם פעם רבנו, מקסימום יכולנו להרוג אחד את השני. אך לא כך היום – אם נתחיל להלחם, נהרוס את העולם כולו, נשמיד כל דבר חי בנשק המתקדם שלנו. וכיוצא מזה, שבכל דבר אנחנו, גם בטוב וגם ברע – לגמרי תלויים כולנו ובכל אחד.

וזאת בעיה גדולה מפני שהאגו שלנו בינתיים לא פוחת אך גם לא מסכים לשום פשרות. האגו מתפתח וגדל אבל אנחנו לא נהיים יותר חכמים מזה. עם הנשק החזק שלנו, מצד אחד קיימת בנו הקנאה, התאווה, הכבוד, האכזריות. השנאה ההדדית מונעת מאיתנו לחשוב בבירור, וכך אנחנו יכולים להגיע עד השמדה עצמית במימד הגלובלי.

מצד שני אנחנו רואים שהטבע מביא אותנו להדדיות, לתלות אחד בשני שלא ניתן לברוח ממנה – זה לא כמו במשפחה שיכולה להתגרש. ומה לעשות אז? אנחנו חייבים למצוא פתרון. והפתרון היחיד הוא "שלום הבית במשפחה" שלנו - בין כל העמים, כל המדינות, וללא לחץ אחד על השני, אלא חיוב של כל אחד להגיע להשלמה.

כנראה ממימוש הפתרון המשותף היחיד הזה שבו תלוייה ההשרדות שלנו, אנחנו נראה איך עלינו לארגן את כל השאר בעולם שלנו: חיי החברה, כמו במשפחה אחת, היחסים בינינו. אנחנו נברר מה כל אחד צריך כדי להשלים את כל השאר. איך לחנך את עצמנו, האנשים המובגרים, ואת הילדים, את דור הבא כדי שיהיה להם קל יותר להיכנס לעולם הטוב, לעולם הרך, לעולם החם. איך נוכל להתגונן מכך שאף אחד לא ינסה לסכסך ולהסיט את האנושות.

מדענים רבים מדברים על זה שהעולם שלנו נהיה עגול בעקבות התלות הדדית שבו, ושאנחנו לא יכולים לברוח אחד מהשני, אלא ההפך, הקשר ההדדי בינינו כל הזמן גדל – מרגע לרגע, מיום ליום. הם מזהירים עד כמה מסוכן במצב כזה לעסוק בפרוטקציוניזם, לנסות להתבודד, להפריד בין מדינה למדינה. הרי זה בניגוד לתהליך שאנחנו עוברים – מתחילת ההפתחות שלנו כבני אדם ועד היום. הנסיונות ללכת נגד חוקי הטבע, המגמות שהיו במשך ההיסטוריה שלנו – אף פעם לא הביאו הצלחה, אלא ההפך.

זה כמו לדעת את החוקים הפיזיים ולא לבצע אותם – אני מייד מזיק לעצמי. כל הטכניקה, הטכנולוגיה, המדע, החכמה שלנו, מיועדים ללמד אותנו ללכת דרך חוקי הטבע. אנחנו מפתחים את כלי המחקר שלנו כדי לגלות חוקיות נוספת שישנה בטבע וליישם אותה לטובתנו.

ככל שנכיר יותר את חוקי הטבע, במיוחד אלה שקשורים לסביבה, לחברה, לאדם, לפסיכולוגיה שלו ולפסיכולוגיה החברתית, ונממש נכון את החוקים האלה ביחסם בינינו – כך נרוויח יותר. כי אחרת נצטרך להתחיל ב"תהליך הגירושין" – שמשמעותו מלחמת העולם, שעלולה לגרום לסוף ולסיום של ההתפתחות ההאנושית כולה על פני כדור הארץ.

מתוך שיחה מס' 1 על החיים החדשים, 27.12.2011

דעתו של ריצ'ארד פלורידה, כלכלן וסוציולוג אמריקאי, מחבר הספר "האתחול מחדש הגדול. איך המשבר ישנה את אורח חיינו ואת שוק העבודה?": אנחנו עדים ומשתתפים בלידת העולם החדש שבו הכלכלה, הביקוש למקצועות, והצריכה יהיו אחרים. אנחנו חווים את המעבר מהמערכת התעשייתית, לכלכלת הידע והרעיונית.

זוהר הפיננסים דעך, ובני הנוער החלו לשקול מחדש את דעותיהם על הקריירה. כיום, 15% מהבוגרים הולכים לתחום הבריאות והחינוך, לעומת 5% בעבר. רק 5%, פי 2 פחות, הולכים לתחום הפיננסים והייעוץ.

המקצועות המבוקשים עם המשכורות הגבוהות הם של המהנדסים, מפתחי התוכנה, המנהלים, הרופאים, ואילו המקצועות המבוקשים עם המשכורות הנמוכות הם בתחום מתן השירותים (עובדי חברות המזון, צוות רפואי זוטר, שרתים, מטפלי בית).

המקור העשיר ביותר למשרות הטובות הוא מגזר מתן השירותים, שמעסיק 4 מתוך 10 מועסקים. האזורים עם רמת התעסוקה הגבוהה בתחום השירותים מתאפיינת ביציבות כלכלית. תושביהם פחות סובלים מגירושים, מתח, ושביעות הרצון שלהם מהחיים היא גבוהה יותר.

אורח החיים הישן מאבד את הקסם שלו, אחוז המשתמשים במכשירי החשמל שמתייחסים אליהם כצורך בסיסי ירד ב14% בקרב משתמשי מדיחי הכלים, 16% בקרב משתמשי המזגן, 17% בקרב אלו שמשתמשים במייבשי כביסה, ו 21% אצל המשתמשים במיקרוגל.

במקום להתגאות בהישגים החומריים, האנשים המוצלחים והמבוססים כלכלית חושפים את הירידה בצריכה ואת היכולת לצריכה מאוזנת ונבונה מבחינה אקולוגית ופוליטית. כמו כן, משתנה התפיסה לגבי איכות הסחורה, ניתנת ההעדפה למוצרים שאינם יקרים ומתפקדים לא פחות טוב מהכפילים היקרים שלהם, והם תורמים לשיפור העולם ואינם מזיקים לו.

מאוד משמחת האפשרות לקיום הסביבה הצרכנית, שבה האיכות לא נקבעת על ידי גודל הרכישה, אין צורך בהבעת הזהות באמצעות בגדי מעצבים, והצרכן עושה את בחירתו בדאגה לא רק לעצמו אלא גם לבעיות הכלל. אנחנו נעים בכיוון הנכון.

התייחסותי: כמובן, זה לא רע, אך כלל אינו משמח, מכיוון שזה לא פותר את הסיבות הכלליות של המשבר וזה לא מתקן את האגו האנושי שדווקא אותו צריך לשנות להשפעה ואהבה. והשינויים האלה הם רק מרגיעים...

• ארה"ב נקטו פעולות יותר נרחבות במאבק במשבר גם בתוך המדינה וגם מחוצה לה ברמה הבינלאומית. אבל הפגם של האמצעים האלה מהווה שאיפה לשחזר מחדש את הסטאטוס קוו שלפני המשבר, במובן של הולדת רמת הביקוש הצרכנית האמריקאית, שמבוססת על אשראי פנימי ובינלאומי. ברור, שהמודל הזה של "החיים באשראי" מיצה את עצמו. (סֵרְגֵיי פָחוֹמוֹב, רוסיה, יושב ראש ועידת החוב הלאומי של מוסקבה).
• ראשית, מדינה לא יכולה לחיות כל יום בכך שמתבססת על החלטות קצרות טווח, אבל צריכה לבנות מערכת שמבטיחה יציבות והשקעות למשך 20-25 השנים הבאות. זה בראש ובראשונה נוגע למערכת החינוך, למגזר המחקר והפיתוח, לפוליטיקה של הצעירים, איכות ויציבות של מקומות עבודה.
• שנית, המדינה שלי צריכה להבין, שהחוב הלאומי זהו מכשיר עדין מאוד, שעד להשגת ערכים מסוימים יכול להקנות השפעה חיובית כדי להבטיח התפתחות לטווח ארוך, אולם לאחר השגת איזו שהיא דרגה הוא הופך להיות לנטל כבד. שלישית, הקמת אירופה יעילה ומאוחדת. זה לא נושא לבחירה מרצון, אלא תנאי הכרחי לעתיד. (פָאוּלוֹ רָאיְמוֹנְדִי, איטליה, כלכלן, מחבר מארים בעיתון יומי "ItaliaOggi").

שאלה: מדוע בזמן קריאת תלמוד עשר הספירות הרבה יותר קל להישאר בכוונה נכונה, מאשר בזמן קריאת ספר הזוהר?

תשובתי: העניין הוא שדרושה לנו איזו שהיא שפה להסבר. כי בעולם הרוחני אין מילים, והמקובלים נאלצים לדבר ב"שפת הענפים" שמבלבלת אותנו.

"שפת הענפים" טובה למי שכבר נמצא בעולם הרוחני. אם אני נמצא מעל ל"מחסום", אז אין לי בעיה להבין, ולא משנה באיזו שפה יהיה ההסבר. כי אני מרגיש בצורה ריאלית את העולם הרוחני, מבין אותו, תופס אותו בדרגה של אותה המדרגה מתוך 125 שאליה עליתי. אני אבין מתוך ההסבר מה מתרחש, בדיוק כפי שאני מבין את ההסבר על העולם הזה המוכר לי.

אולם אם אני נמצא מתחת ל"מחסום", אז אני לא יכול להבין את "שפת הענפים" שמדברת ברמזים. קל לי יותר להבין את השפה של תלמוד עשר הספירות (תע"ס), שמדברת במונחים טכניים ושמשתמשת בהגדרות הרוחניות, בשמות של "אורות", "ספירות", "פרצופים", גובה הדרגות. אני יכול איך שהוא להעריך את זה, לפחות מובן לי שמדרגה 120 נמוכה ממדרגה 125, וש"נפש" קטן יותר מ"רוח".

אפילו שאני לא מבין מה זה, אבל יכול איך שהוא להשוות ולדרג. וזה מאוד חשוב. אם אין לי בלב את התחושות של המושגים הללו, אז לפחות בשכל אני מחלק אותם לדרגות: "רשימות" ד\ג, ג\ב, "פרצופים" ע"ב, ס"ג, מ"ה, ב"ן.

כאן כל אחד יכול לדון בצורה חכמה, אם הוא למד את החומר. אפילו שהוא לא השיג באופן מעשי שום דבר, אבל לפחות למד את שפת המושגים ויכול לדבר עם אחרים. לכן היא כל כך נחוצה לנו ובלעדיה אנחנו בכלל לא היינו יכולים להתבטא. כי המקובלים חייבים ליצור איתנו קשר כלשהו, כדי להעביר דרכו את המאור המחזיר למוטב.

דרוש להם איזה חוט שמקשר אותם איתנו, כדי שדרכו הם יוכלו כל הזמן להזרים לתוכנו תרופה. אחרת, אנחנו לא יכולים להתחבר איתם, מפני שהם נמצאים בעולם אחר המנותק מאיתנו. אנחנו לא רואים באילו ערוצים זורם המידע אלינו.

המקובלים יוצרים כזה ערוץ, בכך שמספרים לנו על "פרצופים" ע"ב, ס"ג, מ"ה, ב"ן. ואנחנו, על ידי זה שלומדים אותם באופן תיאורטי ובכך שיוצרים איתם קשר חיצוני, מבלי להבין בעיקרון שום דבר, אלא פשוט חוזרים אחריהם בצורה ממושמעת על המילים, בכך אנחנו מביעים את הרצון שלנו לקבל מהם את התרופה, את אור התיקון, ולכן מקבלים אותו. אבל הקשר הזה הוא חיוני.

אך אם המקובלים יתחילו לספר לא בשפה הטכנית של תע"ס, אלא בשפת התנ"ך, אתה מייד תדמיין לעצמך שמדובר על העולם הזה ושאתה מבין הכול. בכך כל הבעיה, שאנשים לא מכוונים לכך שהסיפור מתייחס לעולם הרוחני, לפעולות ההשפעה ("קדוש" זה נקרא "בינה", תכונת ההשפעה), אלא משייכים אותה לעולם הזה, וכתוצאה מכך נולדות הדתות והאמונות.

אולם, במידה שהמושגים "קבוצה", "חיבור", "הפצה", יהיו יותר קרובים אליכם, אתם תרגישו שהחומר של תע"ס הופך ליותר מובן. הוא אף פעם לא יהיה מובן באופן תיאורטי טהור על ידי השׂכל. אפשר ללמוד בעל פה את כל המילים, אבל לא תוכל להתקדם מעבר לזה. אם אדם רוצה להתקדם בהשגה רגשית בתוך הרצון שלו, אז הוא לא יבין את תע"ס עד שלא יחבר אותו עם איזה שהוא תיקון חלקי שהושג. אפילו כבר לפני ה"מחסום" הוא יתחיל קצת להרגיש את המשמעות הפנימית של המושגים ויהיה לו קל יותר ללמוד.

בזמן של התקדמות נכונה, ההשגה נעשית מהרגש לשׂכל. לכן לצורך הלימוד לא נדרש שׂכל רב. הידע התיאורטי לא קשור בשום צורה עם ההשגה הרוחנית.

מתוך שיעור על תלמוד עשר הספירות, 16.05.2012

לצפייה בשיעור

להורדה: וידאו | אודיו | MP4

חלק א': שיחה על הכנסים שעברו

לצפייה בשיעור

להורדה: וידאו | אודיו | MP4

חלק ב': זוהר לעם", פרשת "בראשית א'", חלק ד', עמ' 13, מאמר "אם לא בריתי יומם ולילה", פסקה 359

לצפייה בשיעור

להורדה: וידאו | אודיו | MP4

חלק ג': תלמוד עשר הספירות, כרך ב', חלק ז', סדר סבה ומסובב, עמ' תקס"א, אות ב'

לצפייה בשיעור

להורדה: וידאו | אודיו | MP4

חלק ד': כתבי בעל הסולם (עמ' 799), מאמר "הקדמה לתלמוד עשר הספירות", אות קל"ו

לצפייה בשיעור

להורדה: וידאו | אודיו | MP4

שכל ורגש

פסיכולוגיה עליונה

חוות דעתו של ר. ימורון, הכלכלן הראשי של Bloomberg Brief, בראיון ל- King World News: לאנשים פשוט נגמר הכסף, מתרחש צמצום של ההכנסות הריאליות באוכלוסייה, רוב מקומות העבודה שאותם יצרנו הם בעלי תשלום נמוך.

בעלי המפעלים מפטרים עובדים, ואחר כך שוב מעסיקים אותם תמורת גרושים ביחס למה ששילמו קודם. על שני המיתונים הקודמים בשנים 1990 ו- 2001 התגברו ללא יצירת מקומות עבודה. במיתון הנוכחי אנחנו אפילו לא התקרבנו ליצירת מקומות עבודה, והזמן ממשיך ללכת...

תגובתי: כך זה יימשך, עד שנצטמצם בלית ברירה עד לרמת הייצור ההכרחית, בדרך טבעית של ייסורים, או בהכרה - בדרך של תיקון קלה ומהירה.

ידיעות קודמות בנושא:
מפתח שקרי להצלה
הסיכון של מיתון חדש
איפה הפיתרון לבעיית האבטלה?

]]> http://laitman.co.il/%d7%90%d7%a0%d7%97%d7%a0%d7%95-%d7%a2%d7%93%d7%99%d7%9d-%d7%9c%d7%94%d7%aa%d7%9e%d7%95%d7%98%d7%98%d7%95%d7%aa/feed/ 0 http://laitman.co.il/%d7%a2%d7%95%d7%9c%d7%9d-%d7%92%d7%9c%d7%95%d7%91%d7%9c%d7%99-%d7%aa%d7%97%d7%a8%d7%95%d7%aa-%d7%92%d7%9c%d7%95%d7%91%d7%9c%d7%99%d7%aa/ http://laitman.co.il/%d7%a2%d7%95%d7%9c%d7%9d-%d7%92%d7%9c%d7%95%d7%91%d7%9c%d7%99-%d7%aa%d7%97%d7%a8%d7%95%d7%aa-%d7%92%d7%9c%d7%95%d7%91%d7%9c%d7%99%d7%aa/#comments Wed, 16 May 2012 17:56:19 +0000 rinata http://laitman.co.il/?p=60652

חוות דעתו של א. רדצ'נקו, מנהל צוות של הלשכה הציבורית של הפדרציה הרוסית: אף אחד לא ערך מחקרים רציניים בקשר לֵמה שיהיה עם הילדים שלנו מחר. הם חיים בעידן של ארבעה חיישנים, טלפון, אינטרנט, טלוויזיה ומכשירים חדשניים. ואילו אנחנו חושבים שבית הספר מהווה מקור המידע היחיד עבור הילד.

הילדים שלנו יצטרכו להתחרות עם ילדי המדינות המתפתחות, שעברו בית ספר של חינוך מהבית או בית ספר תחת כיפת השמיים. הילדים מתיישבים במעגל מסביב למורה, פותחים מחברות ולומדים על העולם. אלה ילדים של דור המחשב שיודעים לעבוד בצורה טובה עם המידע, ושבעצם אף פעם לא ידעו מה זה בית ספר מוסדר. האם אנחנו נעמוד בתחרות או לא?

ידיעות קודמות בנושא:
לחשוב, ולא לדעת!
החינוך בחברה העולמית
מבט אלטרנטיבי על החינוך העתידי

]]> http://laitman.co.il/%d7%a2%d7%95%d7%9c%d7%9d-%d7%92%d7%9c%d7%95%d7%91%d7%9c%d7%99-%d7%aa%d7%97%d7%a8%d7%95%d7%aa-%d7%92%d7%9c%d7%95%d7%91%d7%9c%d7%99%d7%aa/feed/ 0 http://laitman.co.il/%d7%94%d7%a9%d7%a8%d7%99%d7%a4%d7%95%d7%aa-%d7%97%d7%95%d7%96%d7%a8%d7%95%d7%aa-%d7%9c%d7%90%d7%96%d7%95%d7%a8-%d7%94%d7%90%d7%a8%d7%a7%d7%98%d7%99/ http://laitman.co.il/%d7%94%d7%a9%d7%a8%d7%99%d7%a4%d7%95%d7%aa-%d7%97%d7%95%d7%96%d7%a8%d7%95%d7%aa-%d7%9c%d7%90%d7%96%d7%95%d7%a8-%d7%94%d7%90%d7%a8%d7%a7%d7%98%d7%99/#comments Wed, 16 May 2012 17:49:29 +0000 rinata http://laitman.co.il/?p=60648

הודעה (Corriere della Sera): להתחממות הגלובלית ישנן תוצאות מפתיעות: עכשיו הסכנה העיקרית נובעת מהשריפות בטונדרה. בשנת 2007 השריפה בטונדרה הארקטית בצפון אלסקה פלטה לאטמוספרה כמות של גז פחמן דו חמצני שהצטבר במשך חמישים השנים האחרונות של הקור הנצחי של כל טונדרה. כתוצאה מההפשרה, הקרקע הפכה לרכה והמבנים מאבדים את יציבותם.

העונות הארקטיות הקיציות הופכות ליותר ויותר ארוכות ויבשות. בהתחשב בשטח העצום שתופסת טונדרה בחלק הצפוני של כדור הארץ, המחקר מזהיר בקשר לפצצה האקולוגית, שהשריפות שיכולות להיווצר בטונדרה, הפליטות של גזי החממה לאטמוספרה כתוצאה מכאלה שריפות, יכולות לעלות בהרבה על הפליטות של כל המדינות יחד.

תגובתי: רק איזון האדם עם כל הטבע, בתיקון האגו וההתכללות במערכת הכללית של הטבע, מסוגלים למנוע את כל האסונות שאותם אנחנו מזמינים על ידי ההתנגדות שלנו לטבע.

ידיעות קודמות בנושא:
התחממות גלובלית, סופות, שיטפונות, בצורות
האם אנחנו מתקדמים לקראת אסון אקלימי?
כמות אסונות הטבע הושלשה

סרט בשם: "אין מחר" (There's No Tomorrow) -

(אין מחר הוא סרט אנימציה תיעודי של חצי שעה על דלדול משאבים, אנרגיה וחוסר האפשרות של צמיחה אינסופית בפלנטה סופית. בהשראת הקריקטורות תומכות הקפיטליזם של שנות הארבעים, הסרט הוא מבוא לדילמות האנרגיה העומדות בפני העולם כיום.)

תגובתי: הבעיה שלנו היא, שאף על פי שהסרטים האלה הם אמת, אך לא כל האמת. לטבע קיימת תוכנית משלו שלפיה הוא מפתח אותנו כדי להביא אותנו לא לקיום צנוע, אלא למשמעות הקיום הזה. לכן הנדודים והתהיות שלנו בחיפוש אחר סגנון החיים על פני האדמה, מביאים אותנו למשבר הכללי, למשבר של כל החיים שלנו, אפילו אם היינו יכולים להתרבות מעבר לכל ההגבלות של מימדי כדור הארץ ומשאביו.

המשבר בתוכנו הוא שאנחנו התפתחנו עד להופעת השאלה על משמעות החיים, והיא אינה קיימת בקיום העכשווי שלנו! וכל הבעיות שמופיעות בכל פעולותיו של האדם על פני האדמה שנקראות "המשבר הכללי", זה המשבר של עצמנו, שאוכלים את עצמנו ואת הטבע, שחיים כדי "לחיות".

והטבע דוחף אותנו החוצה מתוך המשברים ל"הדלקת המוח", ואנחנו על ידי זה שנחשוב על כך נגלה את דרגת ההתפתחות הבאה שלנו, במימד אחר, בתכונת ההשפעה, מחוץ לרגשות ולשׂכל העכשוויים שלנו. אנחנו נגלה במקום כדור הארץ והגופים שלנו שמורגשים בתכונת הקבלה (האגו), מרחב אחר, שדה של כוחות השפעה, מימד קוונטי!

ידיעות קודמות בנושא:
החוק של האיזון הכללי
פער בין שתי מערכות
שכבת המידע של המציאות

· ביחס לזה שדרושים כללים חדשים לוויסות הפיננסי בקנה מידה עולמי, נדמה שקיימת הסכמה. ההסכמה השנייה שמסתמנת, היא בנקיטת מידות אקולוגיות שמכוונות לתנועה בכיוון של "כלכלה דלת פחמן". זה יותר ממספיק לשינוי יסודי של כל העולם. (אָרוּטיוּן חָצָ'טְריָן, ארמניה, עורך ראשי של מרכז מידע נוֹיָן טָפָן).

· ברמה הגלובלית ישנן הרבה יוזמות, אך הן אינן בעלות אופי גלובלי, מפני שהן כולן בעצם, אינטרס אגואיסטי מוחלט המוסווה תחת יוזמה גלובלית. אחד הלקחים מהמשבר העולמי הוא, שכל הדיונים על פעולות משותפות, כל הפורמטים האלה של G-20 וכולי, אינם משנים דבר. הם לא עובדים וגם לא יעבדו. (אלקסֵי דרוֹזזִ'ילוֹב, רוסיה, מנהל קרנות המילואים של הבנק המרכזי של הפדרציה הרוסית).

ידיעות קודמות בנושא:
המכון לחקר העולם שלאחר המשבר מזהיר: תצפו לסערה! (חלק י"ג)
המכון לחקר העולם שלאחר המשבר מזהיר: תצפו לסערה! (חלק י"ב)
המכון לחקר העולם שלאחר המשבר מזהיר: תצפו לסערה! (חלק י"א)

חוות דעתו של א. ניוברג, MD, פרופסור, אוניברסיטת פנסילבניה: היום נוצר מדע חדש על המוח וביולוגיית האמונה, כדי לקבוע עובדות אחר חיפוש הבורא בתוך האדם. עד עצם היום הזה, מוח האדם מהווה חידה גדולה עבור המדענים.

מומחים שחוקרים את המוח, יודעים טוב מאוד שההתרשמויות שנוצרות במוח לא תמיד משקפות את המציאות של ההתרשמות הזאת. אנחנו בכלל לא אומרים שהמוח יוצר את הבורא, אנחנו מעירים שהמוח שלנו בדרך טבעית יוצר מנגנונים שהופכים את הניסוי הדתי לאפשרי, כי הפעילות הנצפית במוח בזמן התפילה מתרחשת במערכת הלימבית שפעילה בזמן התקפים אפילפטיים.

בכך שהזמינו פעילות חשמלית בחלקים המצחים של המוח, המתנדבים הרגישו רגשות שאותםתיארו כעל טבעיים, אלוקיים, ואפילו הרגישו את עצמם כנביאים, שבאים להם כל מיני רעיונות "מלמעלה". האזורים האלה של המוח אחראים גם על ההבנה, הבנת הדיבור.

האמונה בבורא מותנית על ידי המשיכה הפסיכולוגית הגדולה שלה. יש רעיון שהבורא נותן תשובות קבילות לשאלות עמוקות ומדאיגות על משמעות הקיום. הוא מאפשר לקוות שחוסר הצדק בעולם הזה מקבל שכר בעולם הבא, שברגע של חולשה תמיד יתמכו בנו ויעזרו לנו. בנוסף לכך, משתחררים תכשירים סרוטונין ואופיאטים (opiates). דרך אגב, סמים כל כך נפוצים בחברה המודרנית, שהחליפו את הדת כאופיום עממי.

תגובתי: כמובן שהבורא מצייר לנו את המוח שלנו, וחכמת הקבלה, כפסיכולוגיה עליונה, מגלה את המערכת של ההכרה שלנו ומאפשרת לה לפקח ולתפוס את התמונות וההרגשות שמוזמנות, והמקור שלהן נקרא "הכוח העליון", או "אלוקים", מפני שהוא מהווה את המקור שלהן. התכונה היחידה של הטבע היא השפעה ואהבה.

ידיעות קודמות בנושא:
כל השינויים הם בתוכי ולא מחוצה לי
מה צריך לעשות כדי שהציביליזציה תשרוד?
המשבר הוא שלב המעבר מן המקומי אל הגלובלי

שאלה: האם אנחנו חייבים להרגיש לפני כל מדרגה הבאה את השבירה התואמת לה?

תשובתי: כמובן, אחרת לא נוכל לעלות אליה. על ידי זה שמקבלים רצונות מקולקלים, אנחנו מתקנים אותם ובונים מהם את המדרגה המתוקנת הבאה.

המדרגה הזאת עוד לא הייתה קיימת אף פעם, אנחנו יוצרים משהו חדש לגמרי. אנחנו מקבלים רק חומר ובונים ממנו מדרגות חדשות. מפני שעל ידי עלייתנו, אנחנו מעוררים את "אור הנרנח"י" בכל העולמות, למרות שלפנינו היה להן רק אור חלש של "נפש". כי אנחנו הרי מכניסים לשם את הבירורים והרצונות שלנו. אנחנו מוסיפים לרצון להשפיע את הרצון לקבל האגואיסטי שלנו, בכך שמעוררים ומתקנים אותו.

מתגלה בנו קלקול ואנחנו מתקנים אותו. ועכשיו בתוך הרצונות האלה, שכל פעם הופכים להיות פי 620 גדולים יותר, מאשר הרצון שנוצר בזמן הירידה ממעלה למטה, אנחנו מקבלים את המאור המחזיר למוטב ואחר כך את האור שממלא את הכלי.

באיזו דרגה שלא אמצא, נניח, במדרגה 30 מלמטה, אני אקבל אור בעל עוצמה פי 620, מאשר המדרגה עצמה, מפני שאני מוסיף את הרצון שלי, את ההשתוקקות הרוחנית, את העבודה שלי. וכך זה מתרחש בכל המדרגות.

מתוך שיעור על תלמוד עשר הספירות, 16.05.2012

ידיעות קודמות בנושא:
גשר מעל תהום של אגואיזם
על החבל היישר אל הבורא
לא שבירה, אלא הכרת האור

שאלה: מה מהוות בפני עצמן 125 המדרגות?

תשובתי: כל הרצון לקבל שלך מתחלק ל- 125 דרגות העביות, עד כמה אתה יכול להיות אכזרי, נוקשה, מדרגת האפס, שכמעט ולא מגלה את עצמה, כמו יתוש, ועד לפרא אדם בלתי מרוסן, בדרגת מינוס אין סוף.

אלה הן 125 המדרגות שאנחנו סופרים מהמצב שלנו ועד עולם אין סוף. 5 "עולמות" כפול 5 "פרצופים" כפול 5 "ספירות", כך מתחלק ההוי"ה.

אנחנו צריכים לתקן את כל הרצון לקבל הזה. כל פעם הוא מתעורר בחלק אחד מתוך 125 המדרגות, בכך שמתווסף אליך יותר ויותר ואתה צריך לתקן אותו. לכן, כל פעם אתה מרגיש חושך יותר ויותר גדול, מתקן אותו, משיג מתוך החושך הזה את "התלבשות החסדים", ושם אתה מגלה את האור. כי החושך זה אותו האור, רק ללא "לבוש של חסדים".

בהתחלה, בעולם אין סוף, האור אינו זקוק ל"התלבשות החסדים". אבל לאחר ש"מלכות דאין סוף" החליטה שהיא מקבלת רק בעל מנת להשפיע, האור נעלם ומאיר, כלומר, מתעורר בתוך הכלי (כי למעשה הוא לא נעלם לשום מקום, אלא אנחנו רק אומרים כך) רק ב"לבוש החסדים". במידת ההתלבשות אתה מקבל אור. כאילו שיש לך מנורה בעלת עוצמה מסוימת, ובהתאם אליה אתה מגלה את הכוח של האור שאותו אתה מקבל.

מתוך שיעור על ספר הזוהר, 16.05.2012

ידיעות קודמות בנושא:
125 מדרגות לאין סוף
125 מדרגות ההתקרבות אל האור
125 השׂגות של שלמות

למה הבורא עשה הכול בצורה כל כך מוזרה? בנה ארמון, הזמין לתוכו את כל האורחים האהובים עליו. פתאום הציב מסביב לארמון שומרים ושוטרים, שמנסים ובודקים את האורחים, לא נותנים להם לעבור וגורמים להם כאב וייסורים. האם הבורא לא ידע מראש מי יהיה נאמן לו, מי אוהב אותו ומי לא? מדוע הבורא דוחה את כולנו, האם כדי שיעבור רק מי שיכול להתגבר על כל המכשולים, כדי להוכיח את נאמנותו ונכונותו?

העניין הוא, שבמאבק הזה נבנה ומיוצב הרצון שלנו, הכלי, לקבלת המילוי בארמון המלך. אחרת, איך היינו יכולים לבנות את הכלי? הוא הרי לא ניתן לנו מוכן מלמעלה. אם סתם כך לא היו נותנים לנו מלמעלה לעבור, האם זה היה מוצדק? כאילו שאני משתוקק בכל ליבי לבורא, וכאן מופיע איזה שומר וזורק אותי מההר למטה.

אבל העניין הוא, שאני לגמרי הפוך לאותן התכונות שדרושות כדי להימצא בפסגת ההר. אני לא אותו האדם שצריך להיות כדי להתארח בארמון המלך. ורק הודות לאותם השומרים אני כל פעם משתנה בכך שמביא את עצמי יותר ויותר להתאמה.

כמובן, שלאגו שלי הכוחות האלה מצטיירים כשומרים, אכזריים ורעים, שלא נותנים לי לעבור. והבורא הוא האכזר מכולם, כי זה הוא ששם את כל השומרים והשוטרים האלה. הוא ברא את היצר הרע שלי ואת כל הבעיות והייסורים שקשורים איתו. הוא כאילו הוליד ילד חולה ומסכן, ובמקום לרחם עליו, הוא עוד מרביץ לו, כאילו שהילד אשם במשהו.

לכאורה, כל הטענות שלנו הן צודקות. אבל העניין הוא, שבניית הכלי הנכון אפשרית רק בזכות התכונות החדשות שאנחנו מקבלים ושאינן נמצאות בנו מלכתחילה. ולכן הגישה הנכונה היא לחלק את עצמי לשניים. במבט אחד, אתה רואה את מה שיש ברצון האגואיסטי שלך. ומנקודת מבט שנייה, אתה רואה מה שיש ברצון להשפיע שלך, בהשתוקקות להידמות לבורא, כלומר כלפי העלייה להר עם ארמון המלך.

ואתה בעצמך עוקב אחרי עצמך משתי הנקודות האלה, מה שנקרא מ"קו אמצעי". וכלפי הרצון לקבל שלך, זוהי הדרך הנוראה ביותר שלא ניתן למצוא בה צדק, אלא הכול רק להיפך! וגם כלפי הרצון להשפיע גם כן לא תצליח למצוא הרבה הצדקות ותמיכה רבה. כי משני הצדדים אנחנו צריכים לתת יגיעה רבה, גם מצד האגו וגם מצד ההשתוקקות להשפעה.

אבל העיקר, שאתה מסתכל על שתי הנקודות האלה במבט עצמאי, מתוך אזור ניטרלי. אתה כאילו עלית ל"כתר" ומשם צופה אחרי המכונה הזאת, כמו הבורא. היא אינה שייכת לך, אלא שייכת לך רק במידה שהיא עוזרת לך להידמות אליו. בזכותה אתה יכול להפוך להיות כמוהו, להגיע לדבקות עימו ולהסתכל על כל השאר כעל האמצעי לכך.

בצורה כזאת אתה יכול להצדיק, להבין ולעבור את כל הניסיונות האלה ב"למעלה מהדעת": גם האגואיסטי וגם המשפיע. כי ההשפעה הזאת גם כן מבוססת כולה על קבלה.

אתה רוצה להידבק לבורא במקום להיות קשור לרצון לקבל שלך. הרצון לקבל הוא בסך הכול האמצעי עבורך להשיג את הבורא. בעזרת התורה ("המאור המחזיר למוטב"), אתה צריך להפוך את היצר הרע הזה ליצר הטוב, שאיתו אתה תדבק לבורא.

כדי להידבק לבורא אתה זקוק ליצר הטוב. אבל כדי שהיצר הטוב הזה יעזור לך להידבק אליו, צריך לבוא אליו מצד היצר הרע על ידי השימוש בתורה. כל הבריאה נבראה במטרה להשיג דבקות עם הבורא. מנקודת הדבקות הזאת, שאותה אנחנו רוצים להשיג, אנחנו צריכים להסתכל על כל התהליך שאנחנו עוברים. ואז אתה תתנתק מנקודת מבט אגואיסטית ולא תסתכל על עצמך מתוך הרצון לקבל שלך, מתוך האגו. אתה כל הזמן תימצא מעליו, תביט עליו מהצד, כעל האמצעי להשגת המטרה.

לכן, כל כך חשוב כל הזמן להעלות את גדלות המטרה, הבורא, הקבוצה, החברים, כי זה יעזור לך להתייחס לכל שאר הדברים כאל כלֵי עזר.

מתוך שיעור על הקדמה לתלמוד עשר הספירות, 15.05.2012

ידיעות קודמות בנושא:
ורק הגיבורים שבהם יכנסו להיכל המלך...
להסתכל על עצמך מלמעלה
מבט על הבורא מנקודת הנברא

שאלה: איך אנחנו יכולים להיות שווים עם האחרים, איך אפשר למדוד אם אנחנו שווים, כי הרי אחרת לא נהיה חברים ולא ניצור תנאים לגילוי הבורא בינינו?

תשובתי: אפשר להרגיש את עצמך גבוה יותר או נמוך יותר מהאחר, אך רק אלה שמגיעים לשוויון ביניהם הופכים להיות חברים. ביחסים אחרים של לקבל או להשפיע, אתה לא חבר, אלא או מורה או תלמיד.

אנשים הופכים להיות שווים, אם בו זמנית הם רוצים:

1. לתת הכול, כמו גדול לקטן, לדאוג לאחר.

2. מוכנים ללמוד מכל חבר, כמו תלמיד ממורה (כמו שנאמר, "מכל תלמידי השכלתי").

דווקא מתוך השילוב של שתי צורות היחסים האלה - שלי כלפי האחר, אני הופך להיות שווה איתו, כלומר הופך להיות חבר שלו.

ידיעות קודמות בנושא:
בלעדיך אני לא אשיג את המטרה
שלוש רמות בקבוצה
קבוצה פלוס/מינוס הבורא

]]> http://laitman.co.il/%d7%97%d7%91%d7%a8-%d7%a1%d7%99%d7%9e%d7%9f-%d7%a9%d7%a9%d7%95%d7%95%d7%94/feed/ 0 http://laitman.co.il/%d7%a9%d7%90%d7%9c%d7%95%d7%aa-%d7%95%d7%aa%d7%a9%d7%95%d7%91%d7%95%d7%aa-14-05-2012/ http://laitman.co.il/%d7%a9%d7%90%d7%9c%d7%95%d7%aa-%d7%95%d7%aa%d7%a9%d7%95%d7%91%d7%95%d7%aa-14-05-2012/#comments Wed, 16 May 2012 08:34:24 +0000 angela http://laitman.co.il/?p=60597 תשובותיהם של מרצים מאקדמיה לקבלה

שאלה: האם כדאי להאמין בקריאה בכף היד?

תשובה: בטבע הכול קשור, לכן קיים קשר גם בין הקווים על כפות ידינו ותכונות האופי והתכונות של תפקוד הגוף. אך על מנת לזהות את הקשר הזה, צריכים לדעת בדיוק כיצד פועלות המערכות בטבע, לראות אותן במלואן. לקוראים בכף היד אין את זה, אלא יש רק ניסיון שהם צברו שמאפשר להם להסיק מסקנות כלשהן. אולם המקובלים מעולם לא התעניינו בקריאה בכף היד, ולא רק משום שהיא אינה אמינה. הקשר שעליו מתבססת הקריאה בכף היד, שייך לדרגת הקיום ה"פיזית" בלבד.

ברגע שהאדם מתחיל לממש את הבחירה החופשית שלו בכיוון הרוחניות, הוא מתעלה מעל הדרגה הזאת, מתחילים להשפיע עליו כוחות שונים לחלוטין שלא ניתן לקרוא על פי כף היד. הוא בעצמו מתחיל לעצב את גורלו. לכן, אם אנחנו רוצים באמת להימנע ממכות ולהתקדם לקראת מטרת קיומנו בדרך מהירה ונכונה, אין צורך לעסוק לא בקריאה בכף היד ולא בחיזוי עתידות, אלא צריכים להבין מהי הבחירה החופשית שלנו, היכן נמצא המנוף שמשפיע על התפתחותנו. להבין וליישם על עצמנו.

שאלה: כיצד ניתן להיפטר או לעבור את המחסום הפסיכולוגי? תסביר בבקשה מהו המחסום הפסיכולוגי לפי הבנתך?

תשובה: על פי הקבלה, המחסום הפסיכולוגי היחיד שצריך להתגבר עליו הוא המחסום בין האגואיזם לאלטרואיזם. בקבלה זה מכונה בשם "מחסום". המחסום הזה נתפס במוחנו כהמון מחסומים שעלינו בהדרגה להכיר בתוכנו ולהתעלות מעליהם, לגלות בתוכנו את הדבר העיקרי שמפריד בינינו לבין העולם הרוחני, הבורא. אבל גם ההבנה וגם ההתגברות על המחסומים הללו אפשריות רק בעזרת כוח מיוחד – האור המחזיר למוטב. האדם בעצמו אינו מסוגל לזהות מה בדיוק נחוץ לתיקון. לכן, שיטת הקבלה כולה מיועדת למשוך את הכוח הזה.

שאלה: הבעיה הגלובלית והחשש שלי הם, שאני מאוד מפחד מהבורא. להשתמש בשיטות מלאכותיות, בעיקרון לנצל אנשים אחרים כדי להתחבר, ובצורה כזאת להתקרב לרוחניות – זה מסתבר דומה לכפייה ברוחניות. בנוגע לעבודה היומיומית – אני פשוט לא יכול לקבל כשאני רואה שאנשים "מניפים דגל" עם סיסמאות "מתחברים", מדברים על קבלה ועל אהבה כלל עולמית ועל אינטגרליות, או בהתכתבות הפנימית של הקבוצה – אין שום טקסט נורמלי: מאות סמיילים עם לבבות, בכל מקום "מילים של אהבה", "רק ביחד", "אוהב את כולכם", "אנחנו עושים עבודת קודש" וכולי. אני לא מבין. האם זהו האגו הנוראי שלי שדוחה אותי? אבל אני בשום פנים ואופן לא מצליח להתגבר על התופעות הללו.

התחום היחיד שבו אני מוצא עבודה הוא לראות שיעורי בוקר על בסיס יומיומי (לפחות חלק אחד) ולהתחבר במחשבה עם הכלי העולמי במשך היום, עד כמה שאפשר.

שאלתי היא, האם כדאי לי בכלל להמשיך ללמוד קבלה עם גישה ורגשות פנימיים כאלה?

תשובה: אתה לא מחפש עבודה, אלא תענוג. העבודה נעשית במקום שבו אין תענוג, והיא בביטול עצמי כלפי החברים. הרי אם באמת היית רואה אותם כגדולי הדור, אז הסמיילים שהם שלחו לך היו מעוררים בך הרגשת התפעלות, היית נזהר שלא למחוק אותם בטעות. תתאר לעצמך שאתה מקבל לפתע מכתב מהמורה ובו סמיילי ומשפט: "אני אוהב אותך". האם לא היית מאושר? אבל לחבריך אינך מתייחס כך, ולכן הסמיילים שלהם מרגיזים אותך. לא מדובר בסמיילים, אלא האם אתה מעריך את חבריך עד כדי כך שמוכן לקבל מהם כל מה שהם שולחים. ואם אינך מעריך אותם, האם אתה רואה בכך נקודת השקעת מאמץ על מנת לשנות את יחסך כלפיהם. אם זה כך, אז הקבלה בשבילך.

שאלה: באחד משיעורי הבוקר הופיע אצלי בהדרגה רצון תת הכרתי לחלק למרכיבים את המילים "אור" ו"בורא". יתכן מהסיבה שבתהליך של הלימוד היומיומי שלנו הן המילים הנשמעות ביותר, ויתכן כי "מלמעלה" פשוט החליטו להראות לי מעט את משמעותן הפנימית.

הנה מה שיצא מזה:

"אור" – איחוד החיבור הכללי של הנבראים.

"בורא" – רק החיבור הכללי מגלה את המרכז היחיד (ניהול הבריאה).

יחד עם זאת, אני המשכתי להקשיב לשיעור, אלא שקליטת החומר "התעמעמה" מעט. ועל הרקע הזה, לא בכוונה הופיעה המחשבה שמורכבת ממילה נוספת – "מילה":

"מילה" – אור אהבה המקיף את החיבור הכללי (בין הנבראים).

ובפעם הבאה, בזמן קריאת אחד מהקטעים הזוהר, כאשר אתה כהרגלך נתת פירושים והסברים מתאימים על משמעותו הפנימית, אצלי במקום עמוק כלשהו התעוררה ההרגשה מדוע דווקא הזוהר יכול להיקרא "ספר":

"ספר" – סיכום הוראות עבור לומדי העומק המוחלט (נכתב על ידי בני אדם שהגיעו להשגה רוחנית מלאה).

מכאן השאלה: האם אפשרית במקרה הזה התאמה כלשהי של הרגשות הללו עם המהות הפנימית האמיתית של המילים הנ"ל, עם תוכנן ומשמעותן הפנימית?

תשובה: בוודאי ישנה התאמה כלשהי, הרי אתה חיפשת בתמימות את הקשר בין המושגים הנלמדים עם המושגים של אחדות ואהבה. אבל אל תתעכב על כך עכשיו. היה מצב נעים, אבל כעת צריך להתקדם. לפנינו יש עוד גילויים מעניינים רבים ובלתי צפויים.

שאלה: הבורא רואה את עצמו מהצד, דרך העיניים שלנו, והן צריכות להיות מכוונות רק כלפיו, והוא זה שמשטה בברואיו, הרי כולנו תמיד ביחד, אך האשליה הערמומית... האם כך?

תשובה: כולנו תמיד ביחד, אך האשליה הערמומית... ואשליה אינה מקרית, תיקונה מעלה אותנו לדרגת הבורא עצמו.

שאלה: כיצד אפשר להצטרף לקבוצה אם מרגישים דחייה ושנאה כלפי החברים, ואין אפשרות לקלוט מהם את הרצון?

תשובה: להצטרף לקבוצה - לעתים קרובות מפריעה העובדה, שאנחנו מעתיקים את מנגנון החיבור לתחום "רוחני" דמיוני כלשהו.

לא יכול להיות חיבור אמיתי ללא פעולות משותפות כלשהן, ורק אז יש שאיפה משותפת לכוון את הפעולות הללו על ידי הכוונה למטרה אחת.

כך למשל, הפעולה המשותפת היחידה עבור הקבוצה העולמית שלנו ועבור כל קבוצה היא הבסיס להתקדמותנו – ההשתתפות בשיעור הבוקר. כמו כן, בכל קבוצה יש המון פעולות פעוטות אולם חשובות בנוגע לקיום השיעור, בנוגע לשמירת הסדר במקום, ולבסוף, בהפצה. כל פעולה, כל משימה שלקחנו על עצמנו כהתחייבות היא כמו עוגן שלא ישחרר "ללב הים" את מי שמחזיק בו. כידוע, דאגתנו למשהו קושרת אותנו אליו. ורק כאשר סדר החיים של הקבוצה בלימוד ובהפצה הופך לסדר היום של חיינו, אז מתחילה העבודה האמיתית לחיבור הרוחני, שבה בנוסף לעליות ייתכנו גם נפילות, אך כבר "יש לאן ליפול".

שאלה: נפגשתי עם בחור במשך שמונה שנים, הוא עזב אותי מסיבת פשיטת רגל (אין מגורים, עבודה קבועה). ברגע של ייאוש אני נתקלתי במחשבות שלך וזהו גילוי עבורי. אני תמיד הרגשתי בצורה אינטואיטיבית שעליי לא להיות ראשונה ביחסים, תמיד תמכתי בו. אך התוצאה עגומה. שאלתי היא: מה צריכה לעשות אישה במצב כזה אם עזבו אותה, והיא בכל זאת אוהבת אותו ומרגישה שזה האיש שלה? כיצד להתארגן מחדש?

תשובה: על כל אדם בתקופות קשות של חייו לכוון את עצמו לנושא המימוש העצמי, מימוש של חייו כערך שניתן לו. המימוש העצמי האמיתי, הטבעי של האישה הוא בבניית הבית, משפחה.

אצל הגבר, אין שאיפה טבעית כזאת, לכן הוא יכול להתרוצץ, להיות עשיר או לא, אבל את הבית ואת המשפחה בונה האישה. התפתחות הציוויליזציה בלבלה את כל הסממנים הטבעיים, אולם כדאי לשאוף דווקא למה שנועדנו מהטבע. השאיפה הזאת, בסופו של דבר, תמיד מצדיקה את עצמה.

שאלה: על פי התנ"ך, הוציא אלוקים את עם ישראל ממצרים. הוא יצר גם את האדם וגם את כדור הארץ. כיצד הקבלה רואה את אלוקים בתנ"ך? האם כאחד (אין עוד מלבדו) או כחלק מהגילוי של בורא אחד?

תשובה: לא כ"חלק", אלא כתופעות של כוח השפעה עליון אחד, הבורא, שמתוארות בשפה מיוחדת. התורה כולה זה תיאור של שלבי ומנגנוני העבודה הרוחנית של האדם במאבקו נגד האגו שלו ועלייתו להשתוות המוחלטת לכוח הזה. לכן הוא מתגלה בצורות שונות: כבורא של המצב החדש, כמפתח של הרצון, כלוחץ על האגו של האדם ומפתח אותו וכן הלאה. כך האדם מרגיש בצורה שונה את הכוח היחיד בהתאם לשלבי העבודה שהוא עובר באותו רגע. לכן, אנשים שאינם מכירים את משמעות התורה, אלוקים בתנ"ך נראה הפכפך.

שאלה: הבורא העניק לנו את האגו, ובכתבי הקודש נאמר, שהחטא הנורא ביותר הוא הגאווה. האם זה מתנה או עונש? ברור ששכל זה טוב, אחרת מי היה יוצא למסע לקראת אלוקים?

מורי, האנשים חושבים שהם נוצרים, מוסלמים אדוקים, שהתנאי בלימוד שלהם הוא אהבה! אבל כיצד אנחנו יכולים להשמיד אחד את השני? למען הצדק?! האהבה הפכה למילה חסרת משמעות, אבל אנחנו צריכים להיות אלוקים, אהבה, אמת, מציאות, וכל אלה הם אחד.

תשובה: המתנה העיקרית שניתנה לאדם היא האפשרות להפוך את האגו שלו במו ידיו למתנה או לעונש. על כך נאמר: "... אשר ברא אלוקים לעשות", והסבירו המקובלים שמוטל על האדם לבנות מהאגו שנברא - סולם לבורא.

בלי לדעת זאת, האנשים מנצלים אפילו את כוח ההשפעה והאהבה למטרות אגואיסטיות: האהבה האגואיסטית וההשפעה קושרת חברי קבוצה אחת – אתנית, דתית וכולי – ומכוונת לשנאה והשמדה כלפי זרים. וזה נראה מוצדק ביותר עבור האגו, מכיוון שעבורו החלוקה של העולם לעצמו ולכל היתר, לשלו ולזרים, היא טבעית.

שאלה: תגיד בבקשה באיזה ספר ישנה הרשימה המלאה של האותיות שבעזרתן נכתב ספר הזוהר והגייתן, ואולי בתוספת של CD? והאם יתכן שיש כבר תרגום של היצירה הזאת לרוסית?

תשובה: הרשימה המלאה של האותיות ישנה בכל ספר לימוד עברית או באתרים המתאימים. הגייתה של אותה אות יכולה להיות שונה, בהתאם למיקומה בתוך המילה ובהתאם לגורמים רבים אחרים. דוגמה של הגייה נכונה – היא כיצד חברינו קוראים את הטקסט של הזוהר בזמן שיעורי הבוקר. השיעורים משודרים באינטרנט, ניתן למצוא אותם גם בארכיון באתר הבינלאומי של האקדמיה לקבלה.

את התרגומים של הזוהר שאנחנו לומדים בשיעורי הבוקר, אתה יכול למצוא גם באתר של האקדמיה. עכשיו מכינים לפרסום את התרגומים של הזוהר בצורת ספר, שאולי יתפרסם עוד השנה.

בהצלחה!

שאלה: אתה תמיד מדבר על השפעה. אבל מה להשפיע? אור, אהבה, טוב? איזה אור, אהבה? גם הם מורכבים ממשהו, אותו "משהו" גם מורכב ממשהו וכן הלאה עד אין סוף, כנראה. אז מה בדיוק לתת: מכונית, כסף, יחס, אור, אהבה? כן. אבל גם הם מורכבים ממשהו עד אין סוף. תיקח לדוגמה את הדבר הפשוט והבדוק ביותר – מבנה החומר: החומר בנוי ממולקולה, המולקולה – מאטום, האטום – מגרעין ואלקטרונים, הגרעין מורכב מפרוטונים וניטרונים, הפרוטונים מקוורקים, הקוורקים מורכבים גם ממשהו (מעין נייטרינו), הנייטרינו גם הם מורכבים ממשהו. אותו "משהו" – מורכב גם ממשהו וכן הלאה וכנראה עד אין סוף.

ועל איזו אמת מדובר אם המטרה הייתה לדעת ממה מורכב החומר? אבל זהו מדע, הוא מדויק. אז מה אפשר לומר על דברים מופשטים יותר. כך גם עם אהבה, השפעה ודברים מופשטים דומים אחרים – גם הם יהיו מורכבים ממשהו עד אין סוף. היכן המשמעות הזאת? הרי הכול אותו הדבר, מדוע כולנו כאן "מתרוצצים" בכל הכיוונים האפשריים, אם הכול שוב אינסופי, עד כדי כך שהכול הוא רק "יש מיש ויש מאין" אחד גדול. להשפיע ולקבל את האור, שאם שוב מפרקים עד אין סוף מרכיבים, האור אינו קיים! אז מה להשפיע? למען השלמות? ומה היא? גם היא עלולה להגיע למבוי סתום אינסופי.

תשובה: בגלל "ששום דבר לא קיים", האדם לא מפסיק לרצות לאכול, לישון להתרבות וכן הלאה. והרצון מקנה לכל זה משמעות. כאשר הוא רעב, המשמעות העליונה עבורו היא בפיסת לחם, ושיתכן ש"שום דבר לא קיים" באמת, במקרה זה בשבילו הוא סתם ביטוי.

כלומר, הדבר היחיד שקיים הוא הרצון. ואם האדם שהוא שבע, יכול באופן תיאורטי לפרק את הרצון עד "שום דבר", בכלל לא אומר שום דבר על הרצון הבא. הוא נוצר, והאדם ילך בכיוון שהרצון יצביע עליו, ויחשוב על מה שהוא יצווה עליו.

כך בני אדם מתפרעים מדור לדור, נדחפים על ידי הרצונות שמתרבים, מתפתחים, מביאים ייסורים – ועם הזמן נוצרת בהם ההבנה שהם כל הזמן מילאו את רצונותיהם ממקור אחד מסוים.

הם מתחילים להשתוקק אליו ומגלים רצון יותר כללי של אהבה והשפעה. ומכיוון שאין להם שום דבר שיפסיק את הייסורים, הם ירצו לתת את כל הרצונות שלהם – העיקר להתאחד עם המקור היחיד של אהבה והשפעה.

תגיות: מכללת "קבלה לעם"
]]> http://laitman.co.il/%d7%a9%d7%90%d7%9c%d7%95%d7%aa-%d7%95%d7%aa%d7%a9%d7%95%d7%91%d7%95%d7%aa-14-05-2012/feed/ 0 http://laitman.co.il/%d7%94%d7%a9%d7%9b%d7%9c-%d7%94%d7%a7%d7%95%d7%9c%d7%a7%d7%98%d7%99%d7%91%d7%99-%d7%90%d7%95-%d7%94%d7%94%d7%9e%d7%95%d7%9f-%d7%97%d7%9b%d7%9d-%d7%99%d7%95%d7%aa%d7%a8-%d7%9e%d7%94%d7%92%d7%90%d7%95/ http://laitman.co.il/%d7%94%d7%a9%d7%9b%d7%9c-%d7%94%d7%a7%d7%95%d7%9c%d7%a7%d7%98%d7%99%d7%91%d7%99-%d7%90%d7%95-%d7%94%d7%94%d7%9e%d7%95%d7%9f-%d7%97%d7%9b%d7%9d-%d7%99%d7%95%d7%aa%d7%a8-%d7%9e%d7%94%d7%92%d7%90%d7%95/#comments Wed, 16 May 2012 08:15:54 +0000 angela http://laitman.co.il/?p=60599 דעתו של ד.שורוביאסקי, הפרשן New York Times,, Wall Street Journal:

800 איש התאספו כדי לקבוע את משקלו של השור. ההחלטה הקולקטיבית שהתקבלה על ידי אנשי העיר ואנשי הכפר הייתה מדויקת יותר מדעתם של המומחים. התברר, שהקבוצה היא בעלת שכל קולקטיבי ומסוגלת להיות פקחית יותר מהמומחים. עם זאת, אין צורך בכך שהמומחים ימלאו את התפקיד המוביל, אלא הקבוצה המעורבת מסוגלת להגיע למסקנה הקולקטיבית הנכונה. הקבוצה החכמה מתאפיינת במגוון דעות בלתי תלויות ובהתאחדות הדעות האישיות בקבלת ההחלטה הקולקטיבית.

השוני בין חברי הקבוצה מועיל לחשיבה הנכונה, מרחיב את ראיית הבעיה ומדכא את התהליכים ההרסניים.

הקבוצה, שמורכבת ממומחים ומחברים חדשים, עומדת במשימות ביתר הצלחה מאשר קבוצת המומחים. הקבוצה שמורכבת באופן שרירותי, ללא מומחים גדולים, אך גם ללא בורים, תעמוד במשימה בצורה המוצלחת יותר.

הקבוצה המוצלחת חייבת לכלול גם את המומחים. אך השתתפותם, אפילו של מספר קטן של החברים החדשים, תאפשר השגת תוצאות טובות יותר.

קבוצות אנשים דומים מתקשים בהפנמת המידע החדש. חברי הקבוצות ההומוגניות מצליחים בפעילות המוכרת, אך מפסידים במיומנות הקולקטיבית לחקור אלטרנטיבות. לפיכך, ללא קשר לידע והמיומנויות של המומחה, חשוב בהכרח, על מנת לקבל את התוצאה הטובה ביותר, להשוות את עצותיו ותחזיותיו עם דעות אחרות.

ההחלטות הקולקטיביות נהיות אפקטיביות כאשר הן מתקבלות על ידי אנשים עם דעות שונות שמגיעים למסקנות בלתי תלויות על סמך הידע האישי.

הקבוצות הינן אפקטיביות יותר בבחירת הפתרונות האפשריים לבעיה, מאשר ביצירת הפתרונות עצמם. הפרט מתאפיין ביצירתיות, אך הכלל מצטיין בבחירת הפתרון הטוב ביותר.

אם ניצור קבוצה של משתתפים בלתי תלויים גדולה ולא נכוון את מאמציהם - החלטתם המשותפת תהיה מוצלחת.

הקבוצות מגלות חוכמה רק כאשר ישנו איזון בין הידע שנמצא ברשותם של כל חברי הקבוצה, ובידע שנמצא ברשותו של כל פרט ופרט.

ידיעות קודמות בנושא:
לא התבונה של הפרט, אלא קבוצה היא הערובה להצלחה
סוד השכל הקולקטיבי
בשדה האחד של הרצונות

לצפייה בשיעור

להורדה: וידאו | אודיו | MP4

חלק א': שיחה על הכנסים שעברו

לצפייה בשיעור

להורדה: וידאו | אודיו | MP4

חלק ב': זוהר לעם", פרשת "בראשית א'", חלק ד', עמ' 12, מאמר "אור הגנוז", פסקה 354

לצפייה בשיעור

להורדה: וידאו | אודיו | MP4

חלק ג': תלמוד עשר הספירות, כרך ב', חלק ז', סדר סבה ומסובב, עמ' תקס"א, אות א'

לצפייה בשיעור

להורדה: וידאו | אודיו | MP4

חלק ד': כתבי בעל הסולם (עמ' 799), מאמר "הקדמה לתלמוד עשר הספירות", אות קל"ג

לצפייה בשיעור

להורדה: וידאו | אודיו | MP4

קיצור משיעור הקבלה היומי:

להורדה: אודיו

שאלה: חלק מהאוכלוסייה שותים אלכוהול, חלק צורכים סמים, חלקם פנאטיים, חלקם לא רואים כלום חוץ מהרעיון שלהם, חלקם נמצאים בשנאה ובחששות, חלקם חושבים רק על מין, חלק חולים וחושבים רק על הבראתם, חלקם נשלטים לגמרי על ידי הכסף או השליטה.

ואחדים נדירים, שמרוכזים מחוצה להם ומכוונים לעשות טוב, בודדים! עליהם מושתתים כל החיים. תגיד לאדם שדואג רק לבריאותו או למין, בוא נחשוב על כדור הארץ, אתה יודע מה הוא יענה? תנסה. האנושות נמצאת בנקודת קבלת החלטה. או שהיא תושמד, או שתתחיל לאט לאט לתקן את מצבה. עוד קצת, ונקודת האל-חזור תעבור. ואנחנו יכולים רק לשלוח לכדור הארץ ולאנושות את אהבתנו ואיחולי בריאות ושום דבר יותר?...

תגובתי: אינך לוקח בחשבון שתי נסיבות:

1. את העולם מנהל הכוח העליון בהתאם לתוכנית ומטרה משלו, שעליה אנחנו יכולים להשפיע. הוא מוביל אותנו למטרה, לתיקון שלנו, בהשתוות אליו, או על ידי ייסורים או באופן הכרתי, בטוב, וזה בהתאם להתנהגות שלנו.

2. על ידי ההתנהגות שלנו, אנחנו (1%) משפיעים עליה פי כמה וכמה יותר חזק, מאשר ההשפעה השלילית של ההמונים (99%), בתנאי שאנחנו נפעל בצורה נכונה, בשיתוף.

ידיעות קודמות בנושא:
איזון בדרך של אהבה
המשבר הפיננסי – עדיין לא הנורא ביותר?
להתחבר כדי לשרוד

הודעה: התוכנית להבטחת הצמיחה הכלכלית תוצג ביוני במועצת האיחוד האירופאי. המדינות, חברי האיחוד הכספי, רוצות לשמוע מבריסל תוכנית מדויקת ליציאה מהמשבר, אך שזה לא יגרום לגדילת ההלוואות.

התוכניות המדיניות החדשות להחייאת התנאים כבר לא יעזרו לאירופה. המשימה של EFSF מהווה הגשת עזרה למדינות הבעייתיות של איזור האירו, במטרה לייצב אותן והחזרתן ההדרגתית לשוק ההון. מצידן, המדינות האלה צריכות לבצע את התנאים הנוקשים שהוצעו להן בקשר לסנקציות על התקציבים שלהן ועליית היכולת התחרותית.

תגובתי: אף אחד לא יכול להציע שום פוליטיקה פיננסית חדשה ובטח שלא תוכנית ליציאה מהמשבר, מפני שסיבת המשבר היא לא במישור הכלכלי או הפיננסי, אלא ביחסים האנושיים. ואת המשבר של היחסים האנושיים (גילוי השבירה של הנשמה לחלקים) ניתן לרפא רק על ידי האור העליון ("אור מקיף"). התוכנית ליציאה מהמשבר נקראת חכמת הקבלה (לפי המקורות של בעל הסולם, ולא לפי מכירת מים קדושים וחוטים אדומים למען ההצלה). באופן כללי, הגיע הזמן לבדיקה כללית.

ידיעות קודמות בנושא:
לחכות ולקוות
דאבוס: כיוון חדש במאבק במשבר
רצוי במקום מצוי

חוות דעתו של א. דִיקְסִיט, פרופסור לכלכלה, פרינסטון: המאה ה- 21 תהפוך לעידן של סופות בכלכלה העולמית. והמשברים הקשים במיוחד צפויים במאה ה- 21 לארה"ב. אי היכולת של המנהיגים להגיע להסכמה ביניהם, ואי היכולת של האוכלוסייה לשנות את הרגליה יביאו למשברים. לאירופה ולארה"ב מצפה קיפאון. הן נפלו למלכודת של דמוגרפיה רעה ושל ניהול לא יעיל. הם לא יצליחו להיפטר מהחובות.

הצמיחה האיטית של הכלכלה האמריקאית והגדלת החובות יביאו לפיגור טכנולוגי של ארה"ב.

סין והודו יצמחו. אבל הצמיחה תהיה לא מאוזנת, במקום הראשון ברשימת הבעיות יהיה אי השוויון. על הרקע הזה של שתי המדינות יתרחשו כל הזמן עימותים, יהיה צורך בהגדלת התקציבים לחימוש הצבא. זו תהיה התחלת הנפילה הכלכלית של הודו ושל סין.

כדאי לכל המדינות לאגור ליום השחור.

תגובתי: אלה העצות, ואין שום פתרונות...

ידיעות קודמות בנושא:
מדוע אף אחד לא יהיה דומיננטי במאה ה-21
השפל הגדול של המאה ה-21
המשבר הגלובלי של המאה ה-21

הודעה: למרות שהאנליטיקאים ציפו להצבעת מחאה ביוון, רבים הופתעו מכך עד כמה התוצאות הנמוכות הראו בבחירות של המפלגה מידות תמיכה של הכלכלה הנוקשה.

תגובתי: אם המנהיגים עושים הכול רק למען עצמם, הכול ועכשיו, אז לאיזו בגרות חברתית ניתן לצפות מהתושבים שפושטים את הרגל! אם הממשלה עצמה הייתה מראה דוגמה של יחס פטריוטי לגורלה של המדינה ולא יחס אגואיסטי, היא הייתה יכולה להוביל את ההמונים אחריה. ואם אינה יכולה, אז היא בעצמה אשמה בהתעלמות מחינוך האוכלוסייה.

ידיעות קודמות בנושא:
הפרות סדר ביוון
התפרקותה של יוון הולכת ונעשית ברורה יותר
חששותיהם של מנהיגי האיחוד האירופי

למצוא חן בעיני הבורא

להצדיק בלמעלה מהדעת

• הסיבה הישירה, הגורם של המשבר, יתבסס על מחסור בביטחון תזונתי, גישה למים ובפער בין עשירים ועניים. (ב. אוֹרְטִיס, קולומביה, יועץ חקלאי של ארגון המזון והחקלאות של האו"ם).
• היחלשות התלות באנרגיה שמתקבלת מהנפט, תעביר את הכסף והשלטון למדינות חדשות, ואנשים ומדינות נפרדות שאצלם מקודם היה השלטון, יאבקו בשינויים כאלה. (אֵדוּארְד ז'וֹזֵף רֵדְמוֹנְד, ארה"ב, נשיא ERE Corp.).
• בטווח הארוך אחת הסיבות של המשבר הבא יכולה להיות אסון אקולוגי בעקבות התחממות גלובלית. (דוֹסים סָטְפָאייֵב, קזחסטן, מנהל חברת "קבוצה להערכת סיכונים").

ידיעות קודמות בנושא:
המכון לחקר העולם שלאחר המשבר מזהיר: תצפו לסערה! (חלק י"ב)
המכון לחקר העולם שלאחר המשבר מזהיר: תצפו לסערה! (חלק י"א)
המכון לחקר העולם שלאחר המשבר מזהיר: תצפו לסערה! (חלק י')

דו"ח של Oxfam: המערכת הגלובלית ההרוסה והמשבר האקולוגי, עליית המחירים על מוצרי המזון ישתקף על מיליוני רעבים, עד שאנחנו לא נשנה את הגישה לגידול וחלוקה של המזון.

אנחנו נכנסים לעידן חדש של המשבר: דילול של המשאבים הטבעיים, והתוצאות משינויי האקלים ייהפכו לרעב עבור מיליוני בני אדם. נצפית עליית מחירים על המזון, אולם הגדילה על היבולים במגזר החקלאי ירדה ב- 50% משנת 1990.

שלושה תאגידים (Archer Daniels Midland, Bunged, Cargill) מפקחים על 90% מהסחר העולמי בתבואה. הפעילות הספקולטיבית שלהם מובילה לעלייה במחירים. ברבע הראשון של שנת 2008, בשיאו של משבר המזון הגלובלי הרווחים של Cargill עלו ב- 86%. שנת 2011 הייתה הרווחית ביותר ל- Cargill בכל ההיסטוריה שלהם. יותר מידי זמן הממשלות העמידו את האינטרסים של עסק גדול ושל האליטות השליטות מעל לאינטרסים של שבעה מיליארד בני אדם!

תגובתי: הממשלות הן חסרות אונים מול התאגידים או שבעצמן משרתות אותם. אנחנו בעצמנו יצרנו עבורנו מלכודת, האגו שלנו, אף על פי שהוא משמיד את עצמו, אך אינו מוכן, כמו "פרעה", לשחרר אותנו מהשבי, למרות שבזה משמיד את מצרים, את העולם האגואיסטי שלנו.

ידיעות קודמות בנושא:
האפוקליפסה תוקפת את האנושות
משבר המזון
העולם לא מתגבר על הרעב

שאלה: לאחר הכנס יש לי תחושה, שכאילו זה היה בחלום וקשה לתפוס מה התרחש. איך היית מסכם את תוצאות הכנס?

תשובתי: לא פשוט לעשות זאת. אם היית מכיר את הרב"ש, היית יודע עד כמה הוא היה סגור, הסתיר את עצמו ולא רצה לתת הסברים, חוץ מההכרחיים ביותר. אף על פי שברור שהוא רצה לתת לתלמידים כמה שיותר, כמו שנאמר: "יותר משהעגל רוצה לינוק הפרה רוצה להניק." אבל הבעיה היא במוכנות של התלמיד. אסור לתת לו "פרי בוסר", כי במקום עזרה זה להיפך, עלול לגרום נזק ויביא לעצירתו, לירידה, לבלבול, שאחר כך ייקח לו זמן רב לצאת מהם ובמאמצים רבים. כולם ישלמו על כך מחיר כבד - גם המורה וגם התלמיד וגם כל אלה שצריכים להתחבר איתם למערכת אחת. זה חשבון מאוד לא פשוט.

לכן נאמר: "חנוך לנער על פי דרכו". כלומר, חייבים לתת לתלמיד לא לפי הדרישות הילדותיות שלו: "תן לי!", אלא בצורה נכונה ושקולה בהתאם לדרגת ההתפתחות שלו.

ולכן מובן שזה כל הזמן גורם למתח ביחסים בין המורה והתלמידים. כי הם צועקים למורה: "תביא!" ולא מבינים שהוא יכול לתת להם רק את השיטה ולא את המילוי עצמו. את המילוי הם צריכים לקבל בעצמם, בזה שמממשים אותה על עצמם.

לכן, לאנשים אחדים נדמה שהם אינם מתקדמים בצורה נכונה וטובה. ישנם כאלה שלא יכולים להצדיק את השיטה הזאת ולעכל אותה. ויכול להיות שמבינים אותה בשׂכל, אך עדיין אינם מוכנים להסכים איתה ברגש. כתוצאה מכך, הם מתחילים לזלזל במורה, בשיטה, במקורות. אין כאן מה לעשות, אלה החיים.

אני חושב שאנחנו כבר עברנו והתגברנו על שלבים קשים מאוד וכל מי שנשאר לאחר כל זה, מאותם אלפי בני אדם שעברו דרכינו, הוא ימשיך קדימה. ומי שעזב, יכול להיות שעוד יחזור, אנחנו מחכים שכולם יצטרפו אלינו, כל העולם.

אבל גם בעתיד לא תהיה ברירה, וכל פעם יתגלו מדרגות חדשות מצד הכלים, מצד הרצונות הריקניים. לכן רק צריך לבצע בקפדנות את העצות של המקורות ושל המורה, ולאחר מימושן אתם תקבלו תשובות ומילוי בעצמכם! המילוי לא יכול לבוא מלמעלה למקום ריק, אם אין כלי.

נקווה שעכשיו העקרונות האלה וסדר העבודה שלנו, נהיו יותר מובנים וברורים לנו. בכנס השתתפו הרבה אנשים חדשים, שאין להם בינתיים כזה ניסיון כמו שיש לנו. אבל בכך שהם נכללו בחיבור הכללי, הם יוכלו במהירות לעכל את העקרונות האלה כפי שכל דור חדש נשען על הניסיון של הדור הקודם ומקבל ממנו. ואנחנו נשמח להעביר להם את כל מה שיש לנו, כדי שעל ידי זה שהם יתכללו בקבוצה העולמית שלנו, ומייד יהפכו להיות בעלי ניסיון והבנה כמונו ואפילו עוד יותר.

מתוך שיעור על אגרת של רב"ש, 15.05.2012

ידיעות קודמות בנושא:
תשאל את עצמך!
מורה = מערכת רוחנית
כל הסודות יתגלו

כמה שההשגה הרוחנית תיראה לנו מסובכת, למעשה אין דבר יותר פשוט ממנה. תתאר לעצמך מערכת שהיא כולה אחידה לגמרי, מאוחדת, מקושרת בכל חלקיה, בכל הפריטים הקטנים ביותר. הכול עובד בהרמוניה מלאה ושואף רק למטרה אחת, הכול מכוון לחיבור, לקשר, לבירור משותף אחד, כלומר, לבורא שנמצא בינינו.

הודות למאמצים הקבועים שלנו להתחבר באופן הרמוני בינינו, אנחנו מגלים אותו, כתוצאה מההרמוניה הזאת שמופיעה. על ידי זה שאנחנו מוצאים את ההרמוניה בתוך הכלים שלנו, אנחנו מגלים כתוצאה מכך את האור שממלא אותם.

הבורא נמצא בתוכנו! אנחנו גם עכשיו קיימים בתוך עולם אין סוף, אז בואו נגלה לפחות את המדרגה הראשונה ביותר, הפשוטה והקטנה ביותר מהמצב המושלם הזה. לגלות אותה, זה אומר, להתאים את עצמנו אליה, להשתוות לפי התכונות, להשיג איזון עם האור שממלא אותה, לפחות בדרגה הראשונה ביותר, "נפש דנפש דנפש דעשיה".

לשֵם כך צריך להשיג שוויון של כל החלקים של הכלי הכללי. אבל איך אפשר להשיג אותו אם לא ניתן למדוד את השוויון? אפשר למדוד רק את הפער בין דבר אחד לשני, את הדלתא. אך אם הדברים הם שווים, איננו יכולים למדוד אותם כי מאבדים את יכולת המדידה. איך אפשר להשוות בין שני צבעים שחורים לגמרי או צבע לבן עם לבן? חייב להיות איזה פער ביניהם לצורך המדידה.

אבל אנחנו חייבים לבדוק את השוויון שלנו, כי אם אני לא שווה לגמרי לאחר, אז אני לא יכול להחשיב את עצמי לחבר שלו, אני לא מחובר איתו בקשר הדדי פתוח. ולכן נתנו לנו שתי תכונות: קבלה והשפעה. אני צריך להשפיע לקבוצה כמו גדול כלפי הקטנים, בזה שמעביר להם את גדלות המטרה, הכרת חשיבות הבורא והחברים. ומצד שני, אני באותה המידה צריך להכניע את עצמי ביחס אליהם כדי לקבל מהם השפעה ותמיכה, בכך שמעריך אותם כגדולי הדור.

כלומר, אני משיג השפעה מקסימלית ושפלות מקסימלית. ומשניהם אני מגיע לשוויון. איני יכול לבנות שוויון בפני עצמו, פשוט בגלל שאני מחשיב את עצמי כשווה איתם, שוויון כזה לא שווה שום דבר. השוויון מתגלה רק כתוצאה משני מצבים קיצוניים: הכי גבוה והכי נמוך.

וכאשר כולם בקבוצה עובדים בצורה כזאת: במקסימום ובמינימום, בכך שמשפיעים הכול לקבוצה ומקבלים ממנה כוח, התעוררות, התרוממות, אז הם מתחברים כאילו על ידי צינור פתוח אחד. מקודם כולנו התחברנו זה עם זה על ידי צינורות שבהם זרמה אנרגיה, אולם עכשיו הם כולם מתמזגים יחד ונוצר אגם אחד גדול, מתגלה מאגר אחד כולל.

מתוך שיעור על אגרת של רב"ש, 15.05.2012

ידיעות קודמות בנושא:
שלוש רמות בקבוצה
קבוצה פלוס/מינוס הבורא
כיצד להשיג את הלא קיים בטבע?

שאלה: איך אפשר להתייחס באופן יעיל יותר לקבוצה ולעבוד יחד, על מנת לצמצם בצורה מקסימלית את הירידות שלנו?

תשובתי: אי אפשר להימנע מהירידות, אנחנו חייבים להרגיש אותן בצורה המלאה, אבל בתנאי שכל הזמן מתעלים מעליהן. כלומר, אני צריך להרגיש את הירידה בעלייה! זה אומר שאני לא מרגיש את ה"מינוס" עצמו, אלא מרגיש את ה"מינוס" רק באותה המידה שאני צריך לעלות מעליו ל"פלוס".

בדומה לטכניקה שבה איננו יכולים למדוד את הנגד עצמו, אלא רק את ההתנגדות שלו לזרם החשמלי. על בסיס זה אנחנו מעריכים אותו. אנחנו מודדים את התופעה עצמה ולא את מהות הדבר שבו היא מתרחשת, כי היא הרי לא מושגת על ידינו.

ולכן אנחנו תמיד משתוקקים לעלייה וביחס אליה מודדים את הירידות שלנו, שמעליהן אנחנו כל הזמן מתעלים. על זה שאלתי שאלה בסדנה בזמן הכנס בצפון אמריקה: "מאיפה בא היצר הטוב?". הוא לא קיים בפני עצמו, כי הבורא הרי לא ברא שני יצרים שונים. כאשר אנחנו מתקנים את היצר הרע הוא נהפך ליצר הטוב. שני היצרים באדם מסמלים שהוא הצליח להפוך חלק מהיצר הרע שלו ליצר הטוב.

מתוך שיעור על אגרת של רב"ש, 15.05.2012

ידיעות קודמות בנושא:
בכוחות משותפים נגד האגו האישי
הכנה לנפילה
נפילה זו שמחה