אוניברסיטת פרייגר: האו"ם נגד ישראל
אני משתף אתכם בסרטון חשוב שראיתי ברשת: "איך האו"ם הפך למוסד אנטישמי?" -
מנהלת מכון טורו לזכויות האדם, אן בייפסקי, מסבירה.
להשאיר תגובה | שלח לחבר
|  הדפס
|
שייך לקטגוריה: כללי |
שאלות ותשובות, 26.03.2013
תשובותיהם של מרצים מ"מכללת קבלה לעם" על שאלותיהם של קוראי הבלוג
שאלה: פעם אתה אמרת, שאדם לא צריך להאשים את הבורא על כך שהוא סובל, אלא להיפך, עליו להאשים את האגו שלו. אם כך, מסתבר שיש כוח אחר בנוסף לבורא, האגו, שאני צריך לשנוא. ומה עם הייחודיות של הבורא?
תשובה: לשנוא את האגו, זאת אומרת לגלות שעכשיו אני נמצא בתכונה ההפוכה מהבורא, בתכונה שמפרידה אותי מאהבה ומשלמות. זאת אומרת, לראות שאני נמצא במצב הפוך מהמצב שבו אני צריך להיות. זה הצעד הראשון. והצעד השני הוא, לקבל שגם המצב הזה מגיע מהבורא והוא נתן לי אותו דווקא כדי שאפנה אליו עם בקשה לתיקון.
שאלה: כיצד מתרחשים האירועים בעולם הרוחני, אם הזמן לא קיים ברוחניות, אותה נקודת ההתייחסות שממנה אפשר להתחיל ולהבין את הקשר של סיבה ותוצאה? אז למה אנחנו צריכים את הכוונות, בחירת הסביבה, וכן הלאה, אם כל זה קיים ויהיה גם בעתיד? הרבה יותר נעים להבין שגם ברוחניות צריך להיות קשר של סיבה ותוצאה. אבל כיצד זה יתכן ללא קיום הזמן?
תשובה: בעולמנו, התהליכים של המעבר מסיבה לתוצאה מתרחשים מעצמם בלי צורך של פעולת הבחירה. זה יוצר את אשליית הזמן. בעולם הרוחני זה בלתי אפשרי, שם כל שינוי דורש את המימוש של הבחירה החופשית. ישנה שרשרת של סיבה ותוצאה, אבל אפשר לעבור ממצב אחד לשני רק דרך מודעות, מאמץ ובחירה. לכן אומרים, שברוחניות אין זמן. זאת אומרת, ששום דבר לא יתרחש מעצמו.
שאלה: תגיד בבקשה, מדוע ילדים חולים במחלות קשות? כיצד ניתן לעזור להם, מהי אשמתם? כיצד עוזרים ומה מסבירים להוריהם?
תשובה: התשובה לשאלתך נמצאת כאן: "לנשמה אין גיל".
שאלה: קיים התהליך הבא: ישנם זמנים שבהם יש כוח להחזיק מחשבה על הקבוצה, ומגיע הזמן שהתענוגים הגשמיים מכבים את כוח המחשבה על הקבוצה. בחיי הקבוצה הכול מתנהל כרגיל, אבל בתוכי "המפגש עם הקבוצה" נהרס.
שתי שאלות:
1. האם כדאי לחפש לבד פתרון למצב הזה, או שאלה פעולותיו וצריך פשוט להתמסר להן?
2. אם אפשר "לתקן" את התרחיש הזה, אז כיצד ובאיזה כיוון לעשות זאת, כדי לשמור על הכיוון לקראת המטרה? לאיזו תגובה מצפה ממני הבורא?
תשובה: כל מה שקורה, אלה פעולותיו של הבורא, אבל אפילו המחשבה הזאת לא ניתנה לנו כדי "להתמסר" ולהישאר בדרגת התפיסה הנוכחית. לכן, צריך לחפש פתרון, אבל צריך לעשות זאת בצורה שיטתית. בקבלה יש שיטה לחיפוש הפתרון וגם למימושו.
באופן כללי, כוח הוא נגזרת של הפרשי פוטנציאלים. לכן גם העבודה צריכה להיות בכיוון של הגדלת ההפרשים הללו. צריך לפתח ולגדל את חשיבות המטרה הפרטית בחיים, כלומר את גדלות ואת חשיבות הבורא ומטרתו. ובו בזמן להגדיל את הכרת והרגשת חוסר היכולת להשיג אותה בלי עזרת הקבוצה, מחוצה לה.
כיוון זה סולל את הדרך למטרה שעוברת דרך הקבוצה.
הבורא מצפה מהאדם שבכל פעם שהוא מרגיש נפרד, הוא מייד יזרוק את עצמו לתוך הקבוצה, כמו גור קטן שרץ אל אימו בשעת סכנה. על ידי זה האדם יכול לעשות את הצעד הנכון גם בצורה לא מודעת. כולנו אחד שלם, ואם אנחנו זורקים את עצמנו לתוך הקבוצה כדי "להתחבא", להרגיש שאנחנו נמצאים בפנים, ביחד, אז גם בדרגה הנמוכה אנחנו בונים את המצב האמיתי שדומה למצב העליון.
שאלה: שאלה זו נוגעת לנושא השיעור מהתאריך 24.02.2013, מאמר "ענין גורלות שהיה ביום כיפורים ואצל המן". אני נכלל בתוך רצונות מסוימים של החברים. כל מיני תכונות שלהם מתחילות לחיות בי (זה קורה בכל חברה). היכן כאן מתגלה ההשפעה? הרי אנחנו נכללים בתוך התכונות הגשמיות, וההתכללות עצמה היא אינה השפעה, האם זה נכון? כך גם עם התכונות של כל העולם.
תשובה: נכון, ההתכללות ההדדית וחיבור התכונות של אנשים אחרים אלינו בדרגה הגשמית, נפוצים ביותר אצל האגו. כך הוא מלמד את האדם לנצל את התכונות ואת הידע של האחרים למטרותיו. יכולת כזאת יש למנהיג כשרוני שצריך לנצל את התכונות של עובדיו להשגת את מטרתו.
ההשפעה האמיתית מתחילה במקום שהזולת ותכונותיו נעשים לי יקרים יותר מעצמי, יחד עם כל "התכולה שלי". ההשפעה הרוחנית מתחילה במקום שבו אני מבין את המהות של הזולת, של חבריי, שכולה רצון לעלות אל בורא, וכל מה ש"דבוק" למהות הזאת, הגוף, יחד עם כל תכונותיו ורצונותיו, לא צריכים להסתיר אותו ממני. ואז אני כולל את רצונו ה"שורשי" בתוכי ומתחיל לעשות הכול כדי שהוא יתמלא ויתממש.
שאלה: מדוע יש כאלה שמגיעים לקבלה בדרך הטובה וישנם אחרים שהטבע דוחף אותם בעזרת ייסורים? האם ניתן לומר שבזה תלוי עומק ההשגה?
תשובה: בלתי אפשרי לשפוט על כך מתוך גלגול חיים אחד, כפי שבלתי אפשרי לשפוט את הכלל על פי חלק ממנו, בלי להכיר כיצד מתגלמות תכונותיו של השלם בתוך החלק הזה.
ישנה דרך כללית לתיקון הנשמה כחלק מבריאה אחת, ואנחנו לא יודעים מה היא עברה ומה צברה מהגלגולים הקודמים בעולמנו ומה חסר לה כדי לתקן את חלקה בבריאה.
עומק ההשגה תלוי בתפקיד הנשמה בתוך המערכת הכללית, ומהירות ההשגה של העומק הזה תלויה בהתמדה להמשיך בשיטת הקבלה.
שאלה: יש התקדמות של הקבוצה העולמית (שאנחנו רואים ב"סביבה טובה" וב - kab.tv). אבל יש גם התקדמות בקבוצה המקומית. עד כמה חשוב וכדאי לערוך בדיקה, סדנאות, בירורים קבוצתיים על המצב הנתון של הקבוצה המקומית? האם קבוצה כזאת יכולה לבקש ממך עצה או תשובה?
תשובה: לפעמים הקבוצה עדיין לא בשלה לגמרי לדיון על המצבים שהיא עוברת, מכיוון שבמודעות הקולקטיבית עדיין לא הבשילה "השכבה העליונה" של המתרחש, שלמענה כדאי לערוך את הבירור. לכן, כדי שבירור כזה לא יהפוך ל"חיסול חשבונות", בסדרה הראשונה של הסדנאות והדיונים כדאי לברר את הבעיות הקיימות, אבל בצורה כללית (תיאורטית) וחיובית, אולי אפילו בהתבסס על ההשקפות של המקובלים אודות הקבוצה. אפשר לעשות זאת בעזרת שאלות כמו: "מה טוב ומה רע", בישיבות חברים, ביחסים בין החברים, וכולי.
חשוב מאוד שמנחי הסדנאות ידאגו לשמירת הכללים במעגלים שמקובלים בחברה שלנו בעת דיונים בסדנאות. הכללים לא רבים ואפשר לחזור עליהם כל פעם לפני תחילת הסדנה.
השאלה והבקשה האמיתית הם ה"כלי", לכן כדאי לפנות עם השאלה והבקשה רק אם אתם מרגישים שזה ה"כלי" המשותף שלכם.
שאלה: "אור החכמה" הוא בלשון יחיד, ו"אור החסדים", להיפך, בלשון רבים. מה הסיבה לכך?
תשובה: "אור החכמה" הוא הרגשת האחד, הוא מבצע חיבור סופי של כל חלקי ה"כלי" ביחד, ומחבר אותו ביחד עם הבורא.
"אור החסדים" נותן הרגשה שלכל חלק מה"כלי" יש תכונה "להשפיע על מנת להשפיע", ומתוך התכונה הזאת הוא מתייחס לכל פרט שמרגיש מבחוץ.
שאלה: האם הנבראים הם עבדיו או בניו של הבורא? ומדוע מדי פעם אומרים "עבדי" ומדי פעם "בני"?
תשובה:"עבד" ו"בן" הם מצבים שונים באדם שמשתוקק לחיבור עם הבורא. פירוש המילה "עבד" בשפת הקבלה הוא, עבודה. "בן", מהמילה מבין, הבנה.
כלומר, "עבד" נקרא מצב של "קטנות" שבו האדם מרגיש את עצמו שייך לבורא, לתכונת ההשפעה שלו. מתוך התכונה הזאת הוא מבצע את כל עבודת התיקון ברצון ובשמחה, אבל במצב של "עבד" אין השגה, אלא הוא עובד כעיוור.
"בן" זהו מצב "גדלות", כאשר הוא רואה, מרגיש ומבין את כל חילוקי הדעות בין הבורא לנברא ומסוגל לעבוד מעליהם, להשתמש ב"קירבה" שלו עם הבורא בתכונת ההשפעה כדי לבקש מ"אבא" לתקן את חילוקי הדעות הללו. מסוגל לקבל את עזרת הבורא לא כדי לקבל תענוג אלא כדי להשפיע.
שאלה: כפי שידוע לנו מתוך חכמת הקבלה, כל העולם נמצא בתוכי. נובע מתוך זה שאם אני יושב עכשיו עם המחשב, קורא את הבלוג שלך ושואל את מיכאל לייטמן, אז מסתבר שאני שואל את עצמי את השאלה בבלוג הזה? האם אני שואל את החלק השבור שלי דרך הבלוג של מיכאל לייטמן?
תשובה: לא, אתה לא פונה אל החלק שלך שהתנתק מהכלל ושואל אותו. אתה פונה למצב השלם והמתוקן של הנברא, שה"רשימות" ממנו קיימות בתוך כל אחד מאיתנו כמו חלק מ"הולוגרמה" שהתנתק מהשלם. וגם השאלות מתעוררות באדם בגלל הרגשת הניגוד בין הניתוק שלו מאותו המצב השלם שקיים בו בתת ההכרה.
שאלה: אם זה לא קשה לך, האם תוכל לענות בבקשה על שאלה שמטרידה אותי? לפני כארבעים ימים נפטר אבי, אדם מבוגר. ערכנו לו טקס השכבה בהתאם למסורת הנוצרית האורתודוקסית. השאלה שלי: על מה צריך לחשוב ועל מה להתפלל בתקופה הזאת? המחשבות מתבלבלות ומתחלפות. אני החלטתי לפנות אליך מפני שאני מפחדת לפספס משהו חשוב שתלוי בי דווקא בזמן כזה. תודה.
תשובה: אחרי מוות של קרוב משפחה נהוג להודות לבורא על כך שהוא ברא את העולם בעזרת רצונו, כלומר בעזרת ההשפעה, כלומר, המצב של השפעה ואהבה יהיה הסיום ההגיוני של כל ההתפתחות האנושית.
עלינו להביא את עצמנו להשפעה הדדית שתחבר את כל האנשים לאחד, בדומה לבורא. וזהו מצב שבו אנחנו מפסיקים להזדהות עם הגוף שלנו, כלומר ננצח את המוות, מכיוון שהמוות הוא ביטוי של האגו הצר שלנו שמפריד בינינו, שמתאר את עצמו רק בעזרת הגבולות של גופנו.
בסיום ההודיה מקובל לבקש, שההשפעה תהיה מטרתנו וחיינו (כי רק כך אנחנו יכולים להצדיק את החיים של כל אלה שחיו בעבר).
שאלה:כיצד אפשר להצדיק את הרצון שלי לעשות משהו לטובת הקבוצה (או לטובת הבורא)? כיצד להימנע מ"להשפיע על מנת לקבל" וכך להזיק לקבוצה? לחפש מה חסר לקבוצה גם זה נראה מסוכן מפני שכך אפשר למצוא הרבה קלקולים שונים שלי.
תשובה: נכון מאוד. כאשר אדם מתחיל לחפש מה חסר לקבוצה, הוא עם כל הכוונות הטובות שלו, בלי לשים לב לכך, משאיר את ההחלטות לאגו שלו. במקרה הזה, "להשפיע על מנת לקבל" וגם הנזק לקבוצה הם בלתי נמנעים. צריכים לחפש רק כולם ביחד. והעיקר, מה שיימצא מתוך החיפושים, זהו לא הפתרון הנכון, אלא החיבור.
שאלה: אנחנו הרכבנו להקה מוסיקלית וירטואלית. השיר "סיבירסקאיה" מהכנס נובוסיבירסק הוא פרי של המאמצים המשותפים שלנו. אנחנו כתבנו תקנון לקבוצה בהתאם לשיטת עבודת ההפצה בקבוצה. אני אחראי על הקבוצה, כלומר שומר על קיום התקנון, על חלוקת התפקידים ועל ביצוע המטלות על ידי החברים.
לפני זמן מה הגיעו לקבוצה אנשים חדשים ועל ידי הלחץ שלהם שברו את כל הסדר שנשמר בתוך הקבוצה עד כה. והקבוצה התחילה לעבוד או לנסות לעבוד בלי שמירה על אותם הכללים שהתגבשו והתקבלו בקבוצה. האם אני צריך להילחם נגד זה ולאפשר לאנשים לעבוד וליצור כפי שמתחשק להם ולא לפי הוראות העבודה בקבוצת ההפצה, שיש בה מנהלים ועובדים שמבצעים בקפדנות את חלקם בעבודה.
הם כל הזמן מספרים לי שהם אנשים עדינים, אומנים, ודורשים גישה מיוחדת שאינה מתאימה למסגרת הארגון. אני בעצמי מלחין, והגעתי לקבוצה הזאת דווקא כדי לבטל את השאיפות היצירתיות שלי ולעבוד לטובת החברים ולא לטובת היצירתיות שלי. האם כדאי לעמוד על העקרונות הקבליים בעבודה עם מוסיקאים ועם משוררים ולשמור דווקא על צורת ארגון קבלית של עבודה בקבוצה, או לעזוב את האנשים לנפשם ולאפשר להם לעבוד לפי הנוחות שלהם, אם בסופו של דבר התוצאה תהיה שיר או קליפ טוב?
תשובה: לא צריך לבלבל בין העבודה הקבוצתית ועבודת ההפצה. בקבוצה כולם שווים, אין מנהלים ועובדים, והכול מכוון להשגת האיחוד. הפצה היא תהליך ייצור רגיל עם קבלת החלטות מדורגת ומכוונת למטרה מסוימת. קשה לתת עצות מרחוק, לשם כך חייבים להיות במקום ולשקול את כל הגורמים.
אבל באופן כללי, צריכה להיות עבודה מאורגנת להפקת מוצר מסוים עם קריטריונים ברורים להשגת המטרה. הכוונה צריכה להיות רוחנית ואותה האנשים משקיעים, וכל היתר צריך להיות מאורגן בצורה רציונלית ביותר. אם התהליך היצירתי דורש חופש מסוים, צריכים לאפשר זאת, אבל חייבים לקבוע בדיוק במה הוא מתבטא כדי לא לפגוע בעבודת ההפצה הכללית של המפעל.
שאלה מהבלוג באנגלית: מה קורה בדרך הרוחנית אם התלמיד לא משתמש נכון בכוח של "פרעה"?
תשובה: התשובה לשאלה הזאת נמצאת בפוסט " למלא את אוצר האגואיזם".
"כל כוחות הטומאה המכוונים לחוסר איחוד מעוררים בעם ישראל את הרצון האגואיסטי. אך מאחורי כל הכוחות האלה, כמובן עומד הבורא, הרי אין עוד מלבדו. הוא מעורר אותם כדי שהעם ירגיש את כל כובד המצב, יחווה את הצרות ומחוסר ברירה, יתחיל להתעורר לקראת האיחוד.
ובכן, הגלות הנוכחית, זה כשכל הכלים דהשפעה עובדים את פרעה. הם בונים בשבילו ערים יפות פיתום ורעמסס, במילים אחרות, הם עובדים בהשתוקקות להשפעה, ופירות העבודה שלהם מגיעים לרצונות האגואיסטיים. זה מה שנקרא "השפעה בעל מנת לקבל" שממלאת את "אוצר" האגואיזם.
אפילו אלה שאינם מסכימים לא יכולים לצאת מהעבדות הזו, כיוון שהרווח האגואיסטי מחזיק אותם בקליפת האהבה העצמית ומכריח להמשיך ולהשפיע כדי למלא את הכלים, הרצונות דקבלה שלהם.
בכך הרצונות גדלים כשהם כל הזמן נשארים בלתי מסופקים ואנחנו מסתובבים בגלגל הזה עד שצועקים לבורא, במילים אחרות, עד שיפרוץ המשבר הגלובלי.
זה קורה דווקא עכשיו. אז נקווה שאנחנו נצליח לעורר ולמשוך אחרינו את ה"מצרים"..."
שאלה מהבלוג באנגלית: האם נכון לומר, שכל האנשים צריכים להגיע לתיקון עוד לפני שהבורא יתגלה להם ושעד גמר התיקון נותרו מאתיים ומשהו שנים? אם כן, כיצד הרוחניות התגלתה לאבותינו המקובלים: אברהם, משה, יהודה אשלג ואחרים? כיצד הם השיגו את העולם הרוחני בלעדינו?
תשובה: יש תיקון כללי ויש תיקון פרטי. הנשמות שלנו נכללות זו בזו ומהוות מערכת אחת של אדם הראשון. אם האדם מתקן את התכללותו בתוך יתר הנשמות, אז על ידי זה הוא מממש את שורש נשמתו ומגיע לגמר התיקון הפרטי. ואחרי שכולם יתקנו את התכללותם ההדדית, יהיה גמר התיקון הכללי, התכללות של כל הנשמות לנשמה אחת, לנברא אחד, וגילוי מוחלט של הבורא.
שאלה מהבלוג באנגלית: במשך שנים רבות אני מפריש מעשר. בדרך כלל אני הפרשתי מעט יותר מ-10% מהכנסתי, מפני שאני מודה לבורא על יחסו הנדיב כלפי. לפני זמן מה אני קראתי באחד מהמקורות שחייבים להפריש בדיוק 10%, ואם נותנים יותר מזה, אז הבורא לא מכיר בי כשותפו. במקורות אחרים מסופר על כך שעל מנת להפיק את מלוא התועלת חייבים להפריש 20%? האם זה נכון? מה בכל זאת נכון, להפריש 10% או 20%?
תשובה: המעשר מופרש לא לאות תודה ולא להפקת תועלת. מטרתו היא לתקן חלק מהרצונות שאנחנו לא מסוגלים לתקן באמצעות העבודה הפנימית שלנו ושיתוקן כתוצאה מהתיקון הכללי. לכן, מפרישים בדיוק את החלק העשירי שתואם לספירה העשירית, ה"מלכות". לא נדרש יותר מזה לתיקון, אבל אם הוא מיועד להפצת שיטת הקבלה בעולם, ברור שזה לא יכול להזיק.
שאלה מהבלוג באנגלית: (התייחסות לפוסט "בפריים - הבורא"). עלינו להיות חלשים כדי שהבורא ינצח. עלינו להודות בכך ששיקול הדעת שלנו מוטעה ושהבורא שולט בכל העולם. על ידי ביטול דעתנו בנוגע לצדקתנו, אנחנו עושים נחת רוח לבורא ומגיעים להשתוות הצורה עימו.
שאלתי היא, האם הבורא רוצה לפחות מדי פעם שאנחנו נעמוד על דעתנו, שנראית לנו נכונה? האם השיעורים וההכוונה גורמים לנו להיות יותר חזקים ולשנות את תפיסתנו באמצעות הפעולות החיצוניות ולא הפנימיות? כיצד יודעים מה ההבדל?
תשובה: זאת לא המטרה להיות חלש או חזק יותר. הקבלה היא מדע, שיטת מחקר של הטבע שלנו ושל חוקי הבריאה. לכן, חייבים לבדוק עד הסוף בעזרת שיטה מדעית, לעשות חשבון נפש מדויק על מה אנחנו יכולים לשפוט, מפני שזה נמצא במסגרת של השגה ישירה, ועל מה אנחנו לא יכולים לשפוט מפני שזה נסתר. במחקר הזה אנחנו מגלים גם את החולשות שלנו וגם את נקודת המאמץ.
שאלה מהבלוג באנגלית: כיצד מתגברים על הרגשת השפלות העצמית בגלל הבושה מהקבוצה? כאן מדברים כל כך הרבה על פילוסופיה וכל היתר, עד שאני מרגיש מטופש. ליבי משתוקק להתקרב אל הבורא להרגיש אותו בכל דבר שנמצא סביבי. וכל הדיבורים האלה מביכים אותי, באומרם שאני לעולם לא אשיג זאת. זה מדאיג אותי, לכן אני משתדל לבטל את ההרגשה הזאת. בבקשה תעזרו לי להבין כיצד מתמודדים עם זה?
תשובה: קל מאוד להסתדר בכל המצבים, אם בכל אחד מהם משתוקקים למרכז הקבוצה, משתדלים לגרום לחיבור יותר גדול. אל תנסו לבטל את ההרגשות שלכם, ובכלל, אל תתעסקו בעצמכם. תחשבו על החברים, על הקבוצה, מה לעשות כדי להיות "כאיש אחד בלב אחד", ואז כל המצבים יעברו במהירות רבה.
שאלה מהבלוג באנגלית: הקבוצה הווירטואלית שלנו משתתפת בסדנאות של Team Talk: נשים בנפרד מהגברים, כל אחד בתיקיה שלו. עד כמה שידוע לי לאף אחד מהם אין מודרטור של סדנאות. מה עדיף לעשות עם ההערות שאינן מאפשרות לנו להתרכז על החיבור בתוך הקבוצה?
למשל, לפני זמן מה הערתה של אישה אחת התחילה כך: "אני לא מרגישה שהקבוצה שלנו...", וזה נשמע כטענה כלפי הקבוצה. חוץ מזה, הודעות פרטיות דרך Team Talk בזמן הסדנאות, גורמות לתוצאה שלילית. בעיקר, תגובתה של אחת המשתתפות שכתבה שההתייחסות הנ"ל "לא מתאימה לנושא הסדנה", וגרמה לכך שהאישה שכתבה את ההערה רצתה לעזוב את הקבוצה. מה אתה מציע לעשות?
תשובה: חייב להיות מודרטור. אסור לאפשר להערות ביניים של החברים לדרדר את המצב, אלא זה צריך לגרום לחיבור, אחרת אין להן מקום. במיוחד בתוך קבוצה וירטואלית, ששם ההשתתפות ב- Team Talk היא אמצעי הקשר היחיד. תקראו את מאמרי הרב"ש, שם מסבירים מהו שיתוף הפעולה בין החברים. ותתייחסו לזה ברצינות רבה כי בזה תלוי העתיד הרוחני.
|
להשאיר תגובה | שלח לחבר
| הדפס
|
שייך לקטגוריה: כללי, שאלות ותשובות |
טעימות משיעור הקבלה היומי 21.04.2013 (פלייליסט)
|
להשאיר תגובה | שלח לחבר
| הדפס
|
שייך לקטגוריה: כללי |
דמוקרטיה אמיתית
שאלה: איך אתה מתייחס לדמוקרטיה?
תשובתי: למען האמת, לפי דעתם של חכמי קדם, החברה מתחלקת ל:
דֵמוֹס – אצולה רוחנית (לא האליטה העשירה), אוֹכְלוֹס – פשוטי העם.
לכן, לפי דעתי, דמוקרטיה זה שלטון של מפותחים שמשתוקקים לפתח את האחרים, באותה מידה שבה הם מסוגלים להתפתח, לפי הכלל "אין כפייה ברוחניות".
ידיעות קודמות בנושא:
הדמוקרטיה כתופעה זמנית
דמוקרטיה אמיתית
מי מרוויח מהדמוקרטיה
|
להשאיר תגובה | שלח לחבר
| הדפס
|
שייך לקטגוריה: כללי |
האיחוד האירופי על פרשת דרכים
ידיעה: ועידת הפסגה של האיחוד האירופי מתקיימת על רקע המאבק של מספר מדינות אירופאיות עם האבטלה והמיתון. הדרישות לשנות את הכיוון של האיחוד האירופי נשמעות יותר ויותר חזק. הייאוש אוחז בחלק גדול מהפוליטיקאים המובילים באירופה.
מתחילת המשבר ב- 2008, האיחוד האירופי עורך תוכנית של צנע, אבל בינתיים לא נצפים שינויים רציניים לטובה. גדל מספר המדינות שזקוקות לעזרה. ביוון צומחת הפופולאריות של הימין, באיטליה אין ממשלה, בקפריסין הבנקים פשטו את הרגל, בספרד צמח הדור האבוד, צרפת, בלגיה והולנד, זקוקות לצמצום בהוצאות הממשלה.
השאלה העיקרית היא, עוד כמה זמן אוכלוסיית המדינות של האיחוד האירופי תהיה מוכנה לתמוך בפוליטיקה הנוכחית של הממשלות שלהן?
תגובתי: זה יסתיים, כאשר מנהיגי המדינות יבינו שצריך על ידי תיקון האדם לשנות את החברה, אבל כבר יהיה מאוחר...
ידיעות קודמות בנושא:
הסטטיסטיקה המזעזעת של האיחוד האירופי ששקוע במשבר
האיחוד האירופי הוא הקורבן ולא הגורם למשבר
פירוק מאיים על אירופה
|
להשאיר תגובה | שלח לחבר
| הדפס
|
שייך לקטגוריה: המשבר ופתרונו, כללי, כסף |
כדי לגדול ברוחניות...
שאלה: אמרת באחד מהשיעורים, שתלמיד, לפי מידת ההתקדמות שלו, מתחיל יותר ויותר לזלזל במורה. אתה גם הבאת דוגמה של הקשר עם המורה שלך, הרב"ש. עד איזו דרגה רוחנית צריך לעלות כדי שהזלזול הזה ייעלם?
תשובה: כמו בעולם שלנו, מתי אנחנו מתחילים להעריך את ההורים שלנו? מתי שאנחנו בעצמנו הופכים להיות הורים! אבל זה לא מצדיק את הזלזול. מי שרוצה לגדול, חייב להבין את הטבע, ולגדול בניגוד לזה.
ידיעות קודמות בנושא:
לשמוע ולהקשיב למורה
ביקור של הנשיא
ללא כבוד כלפי המורה והקבוצה, אין דבקות עם הבורא
|
להשאיר תגובה | שלח לחבר
| הדפס
|
שייך לקטגוריה: התפתחות רוחנית, כללי |
טעימות משיעור הקבלה היומי 8.03.2013 (פלייליסט)
|
להשאיר תגובה | שלח לחבר
| הדפס
|
שייך לקטגוריה: כללי, שיעור הקבלה היומי |
אין חדש תחת השמש, חוץ מגילוי
אנחנו באים מהסתר לגילוי ומגלים את מה שכבר נמצא. "אין חדש תחת השמש", שום דבר לא נברא ושום דבר לא מופיע, חוץ מהגילויים שאותם אנחנו כל הזמן מוסיפים על ידי המאמצים שלנו במידת התקדמותנו. אנחנו פותחים ומגלים יותר ויותר את התמונה שכבר קיימת.
כאילו שהיה חושך, ואחר כך אני לאט לאט מדליק את האור, בכך שמסובב בהדרגה מתג החשמל, את הדִימֵר. נהיה יותר ויותר מואר ואני יכול טוב יותר לראות ולהבין את הפריטים של התמונה.
וזה לא אור פשוט, אלא האור של השׂכל, האור של הרגש. הוא מאפשר לי להיכנס בעצמי פנימה לתוך התמונה הזאת ולגלות אותה, להתקשר איתה יותר חזק, יותר להשפיע עליה. אני מגלה את המערכת שמתקשרת אליי. אני פתאום רואה שאני נמצא בתוכה, נכלל בתוכה, ולא סתם צופה עליה מבחוץ, כמו חוקר בלתי תלוי. אני חי בתוכה!
אנחנו מגלים שכל העולם העליון הזה כבר קיים. זו כל העבודה שלנו: לגלות את עולם אין סוף כמצב קבוע, נצחי ואמיתי. וכל השאר, זה רק הסתרות והעלמות עליו, שאותן אנחנו צריכים לסלק, כלומר להתעלות מעליהן.
כל ההסתרות דרושות רק כדי שאנחנו נוכל בהדרגה, מדרגה אחר מדרגה, להתאים את עצמנו לעולם אין סוף.
מתוך שיעור על "תלמוד עשר הספירות", 25.02.2013
ידיעות קודמות בנושא:
ממה נוצרה ההסתרה?
להפוך את ההסתר לגילוי
תחת שליטת ההסתרה
|
להשאיר תגובה | שלח לחבר
| הדפס
|
שייך לקטגוריה: כללי |
אירופה בלי דת?
ידיעה: בווינה, נפתח קונגרס בינלאומי, "חשיבה מחדש על אירופה ללא דת". באירופה קיימים יותר מדי זרמים מגוונים, רעיונות ודתות, כדי שאפשר יהיה לדבר על אחדות הומוגנית. אירופה הומוגנית מעולם לא הייתה קיימת.
האזכור של "אלוקים" גורם להתנגשות ועימות של השתלבות תרבויות. ה"דת" היחידה שאפשר לשים בבסיס של הזהות האירופית – זה חברה אזרחית שבה דבר "קדוש", זה השמירה על זכויות וחירות האדם.
הערה: זה מה שאומרת חכמת קבלה. לפי ההגדרה של הקבלה, "דת" זה אהבת הזולת! כל השאר, כל הדתות והאמונות, הומצאו על ידי האדם כדי להתחמק מקיום החוק היחידי של הטבע. אם אירופה תקבל את הדת הזאת, אז היא תשרוד ותצמח, אחרת היא תמות!
ידיעות קודמות בנושא:
הדאלי למה: להתעלות מעל לכל ההבדלים!
האתיאיזם מתפשט בעולם
הדת ותהליך האינטגראציה
|
להשאיר תגובה | שלח לחבר
| הדפס
|
שייך לקטגוריה: המשבר ופתרונו, כללי |
"ביד חזקה ובחימה שפוכה"
מתוך מאמר ע' מספר "שמעתי": "ביד חזקה ובחימה שפוכה":
"צריכים לדעת, כי מי שרוצה לכנס בעבודת ה', בכדי להדבק בו באמת ולהכנס בהיכל המלך, אז לא נותנים להכנס כל אחד ואחד. אלא בודקין אותו, אם אין לו רצון אחר, אלא רצון של דביקות. אותו נותנים להכנס. ואיך בודקין את האדם, אם אין לו אלא רצון אחד ? זהו שנותנים להאדם הפרעות, היינו שולחים לו מחשבות זרות ושליחים זרים, בכדי להפריע לו, שיעזוב את דרך זה וילך בדרך כל הארץ. ואם האדם מתגבר על כל הקשיים, ופורץ כל הגדרים, שעושים לו מחסומים, ועם דברים קטנים לא יכולים לדחותו, אז הקב"ה שולח לו קליפות ומרכבות גדולות, שיטעו את האדם מלהכנס להדבק רק בה' ולא בדבר אחר. וזה נקרא "ביד חזקה הקב"ה דוחה אותו"."
נדרש זמן רב כדי סוף סוף להבין שכל מה שמורגש באדם בא מהבורא, ורק כדי לכוון אותו למטרה. אין אף פעולה, מעשה, מקרה, שלא היה מכוון אותו למטרה, כלומר לדבקות עם הבורא. האדם לא יכול להשפיע על זה בשום צורה, הכול מתרחש לפי ה"רשימות". רק העוצמה, אופן גילוי ה"רשימות" נקבע לפי איך שאנחנו מימשנו את ה"רשימות" הקודמים.
אבל הכול נעשה לפי התוכנית שבה האדם צריך לגלות רצון חזק לדבקות, בהתאם לרצון הרוחני, כלומר הקבוע, במלוא העוצמה ומכוון רק למטרה אחת. "אין מקצת ברוחניות", אלא רק מקסימום, וכזה רצון איתן צריך להיות לאדם.
לכן הבורא מגלה את ידו החזקה, בכך שמעמיד את האדם בפני קושיות ובעיות קשות, שמבלבל אותו בכל צורה אפשרית כדי שהאדם יתחזק על ידי התגברות על המכשולים האלה. הוא צריך לברר את כל הכיוונים שלו ולהשאיר רק כיוון אחד ולהתחזק כך, שכבר אי אפשר יהיה להטות אותו מהדרך. לשם כך הבורא שולח לו בעיות יותר ויותר קשות, כמו במשל על אדם שמטפס על ההר להיכל המלך ונתקל בשומרים יותר ויותר אכזריים בדרך שלו. וכל זה כדי שבאדם יישאר רק רצון חזק אחד בלבד, והוא ממש בוער מההשתוקקות לפרוץ לעולם הרוחני, כלומר להשיג תכונת השפעה, ביטול עצמי, לצאת מגדרו.
זה דומה ללידה שבה משתתפים שני כוחות: הכוח הדוחף מבפנים והכוח שעוצר את היציאה החוצה. והמתח בין שני הכוחות האלה מתגבר עד שיהיה מספיק חזק כדי שהדלתות תיפתחנה ותתרחש הפריצה. אז הוולד יוצא החוצה.
שני הכוחות האלה מנוגדים זה לזה, כוח הבורא וכוח הנברא, ובסופו של דבר משיגים כזה מתח שמספיק לפריצה. כמו שנאמר, "באותו מקום, באותו זמן, באותה אישה", נוצר כזה ריכוז של מתח שמביא ליישום.
מתוך ההכנה לשיעור, 19.02.2013
ידיעות קודמות בנושא:
טנגו בשניים עם הבורא
מה זאת אומרת "ללכת בדרך השם"
הקשיים הם עזרה מלמעלה
|
להשאיר תגובה | שלח לחבר
| הדפס
|
שייך לקטגוריה: כללי |
לעולם המדומה – הכרחיות, לעולם האמיתי – הכול
שאלה: בעל הסולם כותב (ב"מאמר לסיום הזוהר"), שהנשמה התלבשה בגוף של העולם הזה. מה זה אומר?
תשובתי: "גוף בעולם הזה" נקרא הרצון לקבל לעצמו. הוא ממלא כאן את כל החלל. ועוד יש כאן "נקודה שבלב" (•), אחוריים דנפש דקדושה. היא שבורה, כלומר היא גם כן רוצה לקבל לעצמה, אבל אפשר להפוך אותה למצב ההפוך.
שאלה: איפה נמצא הרצון הזה עם ה"נקודה שבלב"?
תשובתי: תחילה אתה מרגיש שהרצון קיים ומתחיל להבחין בעובדה, שלרצון אין איזה מקום גשמי. הרצון הזה, הוא מהות של הבריאה הרוחנית.
היום אתה רואה לפניך את הטבע הדומם, הצומח והחי, וכמו כן בני האדם. כל זה, הוא העולם המדומה. אל תסתכל עליו, תשים אותו בצד. העניין הוא לא בו.
חוץ מזה, יש רצון לקבל ובו יש ניצוץ. ובהם אנחנו צריכים לטפל. לעולם המדומה תיתן הכרחיות, יותר מזה אתה לא חייב, כי זה הכול מדומה. ולחלק העיקרי שלך אתה חייב לספק הכול.
כלומר, אתה חייב לבודד את ה"נקודה שבלב" ולהשתדל לבודד אותה מכל מה שיש ברצון לקבל. צריך להבדיל אותה מתוך הרצון, להבליט אותה כמה שיותר חזק, לא לתת לה להתחבר עם הרצון ולפתח אותה.
ואת הרצון עצמו אתה חייב לצמצם ולבטל. אחר כך יבוא החיבור שיעזור לו, ואחר כך עוד ועוד צעדים...
מתוך שיעור על "מאמר לסיום הזוהר", 03.02.2013
ידיעות קודמות בנושא:
הימנעות מפלפול
חיים למען הגוף או למען הנשמה?
איפה בתוכי נמצא השבב האלקטרוני?
|
להשאיר תגובה | שלח לחבר
| הדפס
|
שייך לקטגוריה: התפתחות רוחנית, כללי, שיעור הקבלה היומי |
תושיב את הרוכב על הסוס
שאלה: מהי בדיוק העבודה שלנו בבירור ובזירוז הזמן?
תשובתי: להידמות לאור, זה נקרא להיות בדרגת ההשפעה. תחילה צריך להבדיל את עצמך מדרגות הדומם, הצומח והחי ולהבין, מה זאת דרגת ה"אדם", כלומר, "הדומה" לאור, לתכונת ההשפעה. צריך לברר, איך אני אוסף את חלקיקי ההשפעה ומגדל אותם בתוכי, על ידי התיקון של היחסים שלי עם הסביבה ועם הבורא.
העבודה הזאת כל פעם נעשית מעל לרצון שלי, שבצורה מתאימה נמצא בתוכי בדרגה בהמית. ומעליו אני בונה את דרגת האדם, כלומר צורת ההשפעה.
ככל שהאדם מבדיל יותר ויותר את המונחים האלה, כך הוא מרגיש יותר את ההבדל בין הדמות הבהמית שבתוך עצמו ודמות ה"אדם", שנמצאת מעל ה"בהמה" הזאת. כל העבודה שלנו נעשית על הגבול בין הדמות הראשונה והשנייה, במטרה להגדיל את דמות האדם שבי.
זה מאוד לא פשוט להבדיל את שתי הדמויות האלה בתוכי בכזאת צורה, כדי לתפוס אותן בשווה לגמרי, כמו זוג בלתי נפרד, רוכב שרוכב על הסוס. רק אז אתה משיג הבנה של מה זה "בהמה" ומה זה "אדם".
זו העבודה העיקרית למתחיל, שחייב לברר כמה תשומת לב הוא יכול להקדיש לבהמה שלו וכמה חייב להקדיש לאדם כדי להבדיל ביניהם ולהעמיד כל אחד במקומו, כדי שאחד ינהל את השני.
מתוך שיעור על איגרת ב' של בעל הסולם, 30.01.2013
|
להשאיר תגובה | שלח לחבר
| הדפס
|
שייך לקטגוריה: כללי |
דויד קמֵרוֹן: לא כדאי להעמיק את השילוב האירופאי
ידיעה: ראש ממשלת בריטניה דויד קמרון (David Cameron) הודיע בפורום הכלכלי הכלל עולמי בדָבוֹס, שזו תהיה טעות להמשיך בשילוב האירופאי. קמרון הכריז, כי למדינות האירופאיות ישנה היסטוריה משלהן, מסורת משלהן, מוסדות, והן רוצות לקבל את ההחלטות שלהן בעצמן. לכן, ראש הממשלה בטוח שלא כדאי למשוך אותן לתוך האיחוד הפוליטי המרוכז.
תגובתי: הוא צודק. לא כדאי להתקרב. אני צריך להיות מוכן מראש לחיות יחד עם אדם, לפני שאנחנו נכנסים לחדר אחד.
חייבים מקודם להנהיג חינוך אינטגרלי, ורק אחר כך, במידת תוצאותיו על עמֵי אירופה, ללכת לקירוּב ביניהם, עד למדינה אחת ממש. רק קירוב כזה יהיה טוב ומועיל.
ידיעות קודמות בנושא:
האיחוד האירופי הוא הקורבן ולא הגורם למשבר
אנגליה לקראת יציאה
הממלכה הגאה של אירופה במבוי סתום של ההיסטוריה
|
להשאיר תגובה | שלח לחבר
| הדפס
|
שייך לקטגוריה: כללי |
את מה שהאגו לא צריך להבין
שאלה: באיזה רגע, בנברא, מופיעה נקודה של יחס אישי לבורא?
תשובתי: היא התעוררה עוד באין סוף, בד' בחינות דאור ישר. אחרת בחינה א' ("חכמה") לא הייתה מולידה את בחינה ב' ("בינה").
שאלה: האם זוהי ה"נקודה שבלב"?
תשובתי: לא, היא כבר תוצאה מאותם השלבים. הנקודה שמתעוררת בליבו של אדם, זה הניצוץ מ"האור החוזר" הכללי, שהיה בנשמת אדם הראשון בזמן השבירה.
שאלה: אז מתי האדם מתחיל להרגיש את היחס של הבורא? כי אז הכול היה הופך להיות מובן...
תשובתי: הכול היה מובן לאגו שלו, ואסור לתת לזה לקרות. אם אני אראה לך שאני אוהב אותך באהבה חלוטה, חסרת גבולות, ללא שום תנאים, אפילו אם אתה "רוקד לי על הראש", אז אתה תתחיל לזלזל בי ואפילו לשנוא אותי. כי אתה הוא רצון לקבל, וכאשר לא שמים גבול לרצון הזה, כאשר הפחד לא מגביל אותו, הוא "מתפרע". בסופו של דבר, אתה מתחיל להתייחס אליי חזרה בצורה רעה ולא בטוב. ממש כך. לכן, במקום אהבה מצידי, אתה תראה כביכול יחס רע ואי נעימויות.
שאלה: ובכל זאת, יש לנו "נקודה שבלב", שאיתה אנחנו צריכים להתחיל את התהליך. אבל אנחנו "נתקעים" מחוסר בסיס...
תשובתי: היה הכלי הכללי של אדם הראשון, והיה לו "אור חוזר". אדם הראשון רצה לקבל על מנת להשפיע את כל האור הגדול, אבל לא החזיק אותו ב"אור חוזר", והכול נשבר.
נשאר רק "רשימו" מהרצון ו"רשימו" מה"מסך". והם אלה שמתעוררים, והם אלה שנקראים "נקודה שבלב" (•). הנקודה הזאת לא באה מהבורא, אלא היא חלק או ניצוץ מאותו ה"מסך".
ברוחניות אין הבדל בין המצב עצמו וה"רשימו" שלו, זה גם כן מהווה תמונה שלמה של המציאות, שעדיין לא מבוררת כלפי האדם.
לכן, אנחנו צריכים למשוך ל"רשימו" הזה את האור המחזיר למוטב ("אור מקיף"), ואז אנחנו נראה את התמונה של העולם הרוחני. הפעולה מאוד פשוטה – אתה נמצא בקבוצה ולומד מהמקורות, למשל מספר הזוהר, על ידי זה אתה מזמין על עצמך את האור, והוא פועל.
שאלה: האם יש משהו מוחשי, חזותי, בשבילי בעבודה הזאת? האם אני יכול להרגיש איך ה"נקודות שבלב" שלנו נמשכות זו לזו ואיך האור מאחד אותן?
תשובתי: אם אתה מבטל את האגו שלך והחבר הופך להיות בעיניך כאילו חשוב יותר ממך עצמך, אם הקבוצה רוכשת עבורך כזאת חשיבות, שאתה רוצה ללא שום היסוס לקפוץ פנימה ולהיעלם, להיבלע שם, אם אתה נותן בזה יגיעה, משקיע מאמצים "בזיעת אפך", אז במידה הזאת אתה מזמין מאור שפועל ומשפיע עליך ומה"רשימו" בונה מדרגה רוחנית.
שאלה: האם אנחנו נהפוך להיות אחד שלם, כך שכל אחד ירגיש אותו?
תשובתי: ודאי, כן. כל מי שמשתתף בזה, מי שעושה את זה, הוא מרגיש.
מתוך שיעור על מאמר מספר "שמעתי", 23.01.2013
ידיעות קודמות בנושא:
צדיק מרצונו
רשימות – זכרונות מהעתיד
כיצד לרצות את העיקר?
|
להשאיר תגובה | שלח לחבר
| הדפס
|
שייך לקטגוריה: התפתחות רוחנית, כללי, קבוצה, שיעור הקבלה היומי |
איך להישאר בקו הישר הקצר ביותר
מתוך מאמר נ"ג, בעל הסולם, "עניין הגבלה", ספר "שמעתי":
"ענין הגבלה, הוא להגביל את מצבו, שבו הוא נמצא, ולא לרצות גדלות. אלא בהמצב הנוכחי, שבו הוא נמצא, הוא רוצה להישאר לנצחיות. וזה נקרא "דביקות תמידית". ולא חשוב את השיעור של גדלות, שיש לו. אלא אפילו שיהיה הקטנות הכי קטנה, ואם זה מאיר לנצחיות, נקרא זה ש"זכה לדבקות תמידי". מה שאין כן מי שמשתוקק ליותר גדלות, נקרא זה "מותרות".
וזה סוד "וכל עצב יהיה מותר". היינו, שהעצבות המגיע להאדם, היא בסיבת שמשתוקק למותרות. וזה סוד, כשבא ישראל לקבל התורה, ויוליכן משה לתחתית ההר, כמ"ש "ויתיצבו בתחתית ההר", (הר פירוש הרהורים), שמשה הוליכן לסוף המחשבה, והבנה, ושכל, שאין מדרגה למטה הימנו. ורק אז, שהסכימו על מצב כזה, ללכת בו בלי שום נדנוד ותנועה, אלא להשאר במצב כזה, כאילו היה להם גדלות הכי גדולה, ולגלות על זה שמחה. שזה סוד "עבדו את ה' בשמחה"."
אנחנו צריכים כל הזמן לשמור את עצמנו במצב של מינימום, הוא המצב הרצוי ביותר. זוהי השפעה טהורה, "חפץ חסד", המצב הקבוע. ואז, אם זורקים אותי בכיוון השלילי, ל"מינוס", בכך שמוסיפים לי אגו, אז אני צריך להוסיף לכיוון ההפוך גדלות, חשיבות של הבורא, "פלוס". כך אני מתקדם.
אז כל ירידה והרגשת השפלות שלי שאותה אני חייב להרגיש, אני ממלא בהכרה של מי שנותן לי אותה, מאיפה זה בא, עם מי אני צריך להגיע להשתוות. במקרה כזה, אני כל הזמן אחזור למצב הקבוע וכל הזמן אתקדם בקו הישר הקצר ביותר, לא פחות ולא יותר. אני לא צריך שום דבר מיותר, אני אפילו לא זקוק לחולצה, כמו אותו הצדיק ("חפץ חסד") שחי ביער. כך אני מתקדם, ושום דבר לא יכול להסיט אותי מהדרך.
ואותו הדבר גם כשבאה גדלות ואני נזרק לעבר הפלוס, אני לא מתחשב בזה. העיקר בשבילי, זה כל הזמן להשתוקק למצב הקבוע. ועל אף שהוא קבוע, אני בכל זאת, מתקדם תחת השפעה חיצונית ועולה במדרגות, החל ממדרגת אפס ועד מדרגה 125. אבל לעצמי אני לא דורש כלום, חוץ מאשר המצב הקבוע.
אני מוכן להישאר באותו המצב שבו אני נמצא, ואפילו אני לא צריך את הגילוי ושום דבר למעלה ממנו. ובאותה המידה, שאני מוותר על הגילוי ומסרב לקבלו, אז באותם הכלים אני מגלה את העולם הרוחני. כאן יוצא דבר והיפוכו, כמו שזה קורה תמיד בעבודה שלנו, מפני שהכול נבנה מעל לכלים דקבלה.
ודאי, שהכול נעשה על ידי המאור המחזיר למוטב. ללא המאור שום דבר לא יקרה, רק הוא זה שמבצע את כל השינויים והתיקונים. אנחנו אף פעם לא צריכים להצטער על זה שאין לנו אותם, אלא צריכים להצטער רק על: "איפה האור שיתקן אותנו". ואם אנחנו מרגישים שאין לנו תיקונים, אז זה טוב, זה כבר גילוי של מה שחסר לנו. ובמקרה כזה, יבוא "האור המקיף" (או"מ), המאור המחזיר למוטב, ויתקן אותנו.
ידיעות קודמות בנושא:
הצורך להיות אדם
אילוף האגו
איך אפשר לעמוד בפני האהבה?
|
להשאיר תגובה | שלח לחבר
| הדפס
|
שייך לקטגוריה: התפתחות רוחנית, כללי, קבוצה, שיעור הקבלה היומי |
לקריאת כל התגובות
קבלת עדכונים בדוא"ל
עדכוני rss
רדיו קבלה
הבלוגים שלי
הבלוג בסלולר