ממליץ לקרוא
קטגוריות
תגיות

אגו אגואיזם אדם אדם הראשון אהבה אהבת הזולת איזון איחוד אינטרנט אמונה בורא בחירה בני ברוך בעל הסולם גלובליזציה האנושות המשבר הכלכלי העולמי הרב"ש זוהר חברה חיים חינוך חכמת הקבלה טלוויזיה טעימה משיעור הקבלה ישראל כוח כלכלה כנס מורה מחשבות מטרת הבריאה מן המקורות מצוות משמעות נשים נשמה עולם ערבות קבלה לעם רצון תורה תיקון תלמוד עשר הספירות תפילה

שאלות ותשובות, 14.05.2012

פורסם: 16.05.12, 11:34

תשובותיהם של מרצים מאקדמיה לקבלה

שאלה: האם כדאי להאמין בקריאה בכף היד?

תשובה: בטבע הכול קשור, לכן קיים קשר גם בין הקווים על כפות ידינו ותכונות האופי והתכונות של תפקוד הגוף. אך על מנת לזהות את הקשר הזה, צריכים לדעת בדיוק כיצד פועלות המערכות בטבע, לראות אותן במלואן. לקוראים בכף היד אין את זה, אלא יש רק ניסיון שהם צברו שמאפשר להם להסיק מסקנות כלשהן. אולם המקובלים מעולם לא התעניינו בקריאה בכף היד, ולא רק משום שהיא אינה אמינה. הקשר שעליו מתבססת הקריאה בכף היד, שייך לדרגת הקיום ה"פיזית" בלבד.

ברגע שהאדם מתחיל לממש את הבחירה החופשית שלו בכיוון הרוחניות, הוא מתעלה מעל הדרגה הזאת, מתחילים להשפיע עליו כוחות שונים לחלוטין שלא ניתן לקרוא על פי כף היד. הוא בעצמו מתחיל לעצב את גורלו. לכן, אם אנחנו רוצים באמת להימנע ממכות ולהתקדם לקראת מטרת קיומנו בדרך מהירה ונכונה, אין צורך לעסוק לא בקריאה בכף היד ולא בחיזוי עתידות, אלא צריכים להבין מהי הבחירה החופשית שלנו, היכן נמצא המנוף שמשפיע על התפתחותנו. להבין וליישם על עצמנו.

שאלה: כיצד ניתן להיפטר או לעבור את המחסום הפסיכולוגי? תסביר בבקשה מהו המחסום הפסיכולוגי לפי הבנתך?

תשובה: על פי הקבלה, המחסום הפסיכולוגי היחיד שצריך להתגבר עליו הוא המחסום בין האגואיזם לאלטרואיזם. בקבלה זה מכונה בשם "מחסום". המחסום הזה נתפס במוחנו כהמון מחסומים שעלינו בהדרגה להכיר בתוכנו ולהתעלות מעליהם, לגלות בתוכנו את הדבר העיקרי שמפריד בינינו לבין העולם הרוחני, הבורא. אבל גם ההבנה וגם ההתגברות על המחסומים הללו אפשריות רק בעזרת כוח מיוחד – האור המחזיר למוטב. האדם בעצמו אינו מסוגל לזהות מה בדיוק נחוץ לתיקון. לכן, שיטת הקבלה כולה מיועדת למשוך את הכוח הזה.

שאלה: הבעיה הגלובלית והחשש שלי הם, שאני מאוד מפחד מהבורא. להשתמש בשיטות מלאכותיות, בעיקרון לנצל אנשים אחרים כדי להתחבר, ובצורה כזאת להתקרב לרוחניות – זה מסתבר דומה לכפייה ברוחניות. בנוגע לעבודה היומיומית – אני פשוט לא יכול לקבל כשאני רואה שאנשים "מניפים דגל" עם סיסמאות "מתחברים", מדברים על קבלה ועל אהבה כלל עולמית ועל אינטגרליות, או בהתכתבות הפנימית של הקבוצה – אין שום טקסט נורמלי: מאות סמיילים עם לבבות, בכל מקום "מילים של אהבה", "רק ביחד", "אוהב את כולכם", "אנחנו עושים עבודת קודש" וכולי. אני לא מבין. האם זהו האגו הנוראי שלי שדוחה אותי? אבל אני בשום פנים ואופן לא מצליח להתגבר על התופעות הללו.

התחום היחיד שבו אני מוצא עבודה הוא לראות שיעורי בוקר על בסיס יומיומי (לפחות חלק אחד) ולהתחבר במחשבה עם הכלי העולמי במשך היום, עד כמה שאפשר.

שאלתי היא, האם כדאי לי בכלל להמשיך ללמוד קבלה עם גישה ורגשות פנימיים כאלה?

תשובה: אתה לא מחפש עבודה, אלא תענוג. העבודה נעשית במקום שבו אין תענוג, והיא בביטול עצמי כלפי החברים. הרי אם באמת היית רואה אותם כגדולי הדור, אז הסמיילים שהם שלחו לך היו מעוררים בך הרגשת התפעלות, היית נזהר שלא למחוק אותם בטעות. תתאר לעצמך שאתה מקבל לפתע מכתב מהמורה ובו סמיילי ומשפט: "אני אוהב אותך". האם לא היית מאושר? אבל לחבריך אינך מתייחס כך, ולכן הסמיילים שלהם מרגיזים אותך. לא מדובר בסמיילים, אלא האם אתה מעריך את חבריך עד כדי כך שמוכן לקבל מהם כל מה שהם שולחים. ואם אינך מעריך אותם, האם אתה רואה בכך נקודת השקעת מאמץ על מנת לשנות את יחסך כלפיהם. אם זה כך, אז הקבלה בשבילך.

שאלה: באחד משיעורי הבוקר הופיע אצלי בהדרגה רצון תת הכרתי לחלק למרכיבים את המילים "אור" ו"בורא". יתכן מהסיבה שבתהליך של הלימוד היומיומי שלנו הן המילים הנשמעות ביותר, ויתכן כי "מלמעלה" פשוט החליטו להראות לי מעט את משמעותן הפנימית.

הנה מה שיצא מזה:

"אור" – איחוד החיבור הכללי של הנבראים.

"בורא" – רק החיבור הכללי מגלה את המרכז היחיד (ניהול הבריאה).

יחד עם זאת, אני המשכתי להקשיב לשיעור, אלא שקליטת החומר "התעמעמה" מעט. ועל הרקע הזה, לא בכוונה הופיעה המחשבה שמורכבת ממילה נוספת – "מילה":

"מילה" – אור אהבה המקיף את החיבור הכללי (בין הנבראים).

ובפעם הבאה, בזמן קריאת אחד מהקטעים הזוהר, כאשר אתה כהרגלך נתת פירושים והסברים מתאימים על משמעותו הפנימית, אצלי במקום עמוק כלשהו התעוררה ההרגשה מדוע דווקא הזוהר יכול להיקרא "ספר":

"ספר" – סיכום הוראות עבור לומדי העומק המוחלט (נכתב על ידי בני אדם שהגיעו להשגה רוחנית מלאה).

מכאן השאלה: האם אפשרית במקרה הזה התאמה כלשהי של הרגשות הללו עם המהות הפנימית האמיתית של המילים הנ"ל, עם תוכנן ומשמעותן הפנימית?

תשובה: בוודאי ישנה התאמה כלשהי, הרי אתה חיפשת בתמימות את הקשר בין המושגים הנלמדים עם המושגים של אחדות ואהבה. אבל אל תתעכב על כך עכשיו. היה מצב נעים, אבל כעת צריך להתקדם. לפנינו יש עוד גילויים מעניינים רבים ובלתי צפויים.

שאלה: הבורא רואה את עצמו מהצד, דרך העיניים שלנו, והן צריכות להיות מכוונות רק כלפיו, והוא זה שמשטה בברואיו, הרי כולנו תמיד ביחד, אך האשליה הערמומית... האם כך?

תשובה: כולנו תמיד ביחד, אך האשליה הערמומית... ואשליה אינה מקרית, תיקונה מעלה אותנו לדרגת הבורא עצמו.

שאלה: כיצד אפשר להצטרף לקבוצה אם מרגישים דחייה ושנאה כלפי החברים, ואין אפשרות לקלוט מהם את הרצון?

תשובה: להצטרף לקבוצה - לעתים קרובות מפריעה העובדה, שאנחנו מעתיקים את מנגנון החיבור לתחום "רוחני" דמיוני כלשהו.

לא יכול להיות חיבור אמיתי ללא פעולות משותפות כלשהן, ורק אז יש שאיפה משותפת לכוון את הפעולות הללו על ידי הכוונה למטרה אחת.

כך למשל, הפעולה המשותפת היחידה עבור הקבוצה העולמית שלנו ועבור כל קבוצה היא הבסיס להתקדמותנו – ההשתתפות בשיעור הבוקר. כמו כן, בכל קבוצה יש המון פעולות פעוטות אולם חשובות בנוגע לקיום השיעור, בנוגע לשמירת הסדר במקום, ולבסוף, בהפצה. כל פעולה, כל משימה שלקחנו על עצמנו כהתחייבות היא כמו עוגן שלא ישחרר "ללב הים" את מי שמחזיק בו. כידוע, דאגתנו למשהו קושרת אותנו אליו. ורק כאשר סדר החיים של הקבוצה בלימוד ובהפצה הופך לסדר היום של חיינו, אז מתחילה העבודה האמיתית לחיבור הרוחני, שבה בנוסף לעליות ייתכנו גם נפילות, אך כבר "יש לאן ליפול".

שאלה: נפגשתי עם בחור במשך שמונה שנים, הוא עזב אותי מסיבת פשיטת רגל (אין מגורים, עבודה קבועה). ברגע של ייאוש אני נתקלתי במחשבות שלך וזהו גילוי עבורי. אני תמיד הרגשתי בצורה אינטואיטיבית שעליי לא להיות ראשונה ביחסים, תמיד תמכתי בו. אך התוצאה עגומה. שאלתי היא: מה צריכה לעשות אישה במצב כזה אם עזבו אותה, והיא בכל זאת אוהבת אותו ומרגישה שזה האיש שלה? כיצד להתארגן מחדש?

תשובה: על כל אדם בתקופות קשות של חייו לכוון את עצמו לנושא המימוש העצמי, מימוש של חייו כערך שניתן לו. המימוש העצמי האמיתי, הטבעי של האישה הוא בבניית הבית, משפחה.

אצל הגבר, אין שאיפה טבעית כזאת, לכן הוא יכול להתרוצץ, להיות עשיר או לא, אבל את הבית ואת המשפחה בונה האישה. התפתחות הציוויליזציה בלבלה את כל הסממנים הטבעיים, אולם כדאי לשאוף דווקא למה שנועדנו מהטבע. השאיפה הזאת, בסופו של דבר, תמיד מצדיקה את עצמה.

שאלה: על פי התנ"ך, הוציא אלוקים את עם ישראל ממצרים. הוא יצר גם את האדם וגם את כדור הארץ. כיצד הקבלה רואה את אלוקים בתנ"ך? האם כאחד (אין עוד מלבדו) או כחלק מהגילוי של בורא אחד?

תשובה: לא כ"חלק", אלא כתופעות של כוח השפעה עליון אחד, הבורא, שמתוארות בשפה מיוחדת. התורה כולה זה תיאור של שלבי ומנגנוני העבודה הרוחנית של האדם במאבקו נגד האגו שלו ועלייתו להשתוות המוחלטת לכוח הזה. לכן הוא מתגלה בצורות שונות: כבורא של המצב החדש, כמפתח של הרצון, כלוחץ על האגו של האדם ומפתח אותו וכן הלאה. כך האדם מרגיש בצורה שונה את הכוח היחיד בהתאם לשלבי העבודה שהוא עובר באותו רגע. לכן, אנשים שאינם מכירים את משמעות התורה, אלוקים בתנ"ך נראה הפכפך.

שאלה: הבורא העניק לנו את האגו, ובכתבי הקודש נאמר, שהחטא הנורא ביותר הוא הגאווה. האם זה מתנה או עונש? ברור ששכל זה טוב, אחרת מי היה יוצא למסע לקראת אלוקים?

מורי, האנשים חושבים שהם נוצרים, מוסלמים אדוקים, שהתנאי בלימוד שלהם הוא אהבה! אבל כיצד אנחנו יכולים להשמיד אחד את השני? למען הצדק?! האהבה הפכה למילה חסרת משמעות, אבל אנחנו צריכים להיות אלוקים, אהבה, אמת, מציאות, וכל אלה הם אחד.

תשובה: המתנה העיקרית שניתנה לאדם היא האפשרות להפוך את האגו שלו במו ידיו למתנה או לעונש. על כך נאמר: "... אשר ברא אלוקים לעשות", והסבירו המקובלים שמוטל על האדם לבנות מהאגו שנברא - סולם לבורא.

בלי לדעת זאת, האנשים מנצלים אפילו את כוח ההשפעה והאהבה למטרות אגואיסטיות: האהבה האגואיסטית וההשפעה קושרת חברי קבוצה אחת – אתנית, דתית וכולי – ומכוונת לשנאה והשמדה כלפי זרים. וזה נראה מוצדק ביותר עבור האגו, מכיוון שעבורו החלוקה של העולם לעצמו ולכל היתר, לשלו ולזרים, היא טבעית.

שאלה: תגיד בבקשה באיזה ספר ישנה הרשימה המלאה של האותיות שבעזרתן נכתב ספר הזוהר והגייתן, ואולי בתוספת של CD? והאם יתכן שיש כבר תרגום של היצירה הזאת לרוסית?

תשובה: הרשימה המלאה של האותיות ישנה בכל ספר לימוד עברית או באתרים המתאימים. הגייתה של אותה אות יכולה להיות שונה, בהתאם למיקומה בתוך המילה ובהתאם לגורמים רבים אחרים. דוגמה של הגייה נכונה – היא כיצד חברינו קוראים את הטקסט של הזוהר בזמן שיעורי הבוקר. השיעורים משודרים באינטרנט, ניתן למצוא אותם גם בארכיון באתר הבינלאומי של האקדמיה לקבלה.

את התרגומים של הזוהר שאנחנו לומדים בשיעורי הבוקר, אתה יכול למצוא גם באתר של האקדמיה. עכשיו מכינים לפרסום את התרגומים של הזוהר בצורת ספר, שאולי יתפרסם עוד השנה.

בהצלחה!

שאלה: אתה תמיד מדבר על השפעה. אבל מה להשפיע? אור, אהבה, טוב? איזה אור, אהבה? גם הם מורכבים ממשהו, אותו "משהו" גם מורכב ממשהו וכן הלאה עד אין סוף, כנראה. אז מה בדיוק לתת: מכונית, כסף, יחס, אור, אהבה? כן. אבל גם הם מורכבים ממשהו עד אין סוף. תיקח לדוגמה את הדבר הפשוט והבדוק ביותר – מבנה החומר: החומר בנוי ממולקולה, המולקולה – מאטום, האטום – מגרעין ואלקטרונים, הגרעין מורכב מפרוטונים וניטרונים, הפרוטונים מקוורקים, הקוורקים מורכבים גם ממשהו (מעין נייטרינו), הנייטרינו גם הם מורכבים ממשהו. אותו "משהו" – מורכב גם ממשהו וכן הלאה וכנראה עד אין סוף.

ועל איזו אמת מדובר אם המטרה הייתה לדעת ממה מורכב החומר? אבל זהו מדע, הוא מדויק. אז מה אפשר לומר על דברים מופשטים יותר. כך גם עם אהבה, השפעה ודברים מופשטים דומים אחרים – גם הם יהיו מורכבים ממשהו עד אין סוף. היכן המשמעות הזאת? הרי הכול אותו הדבר, מדוע כולנו כאן "מתרוצצים" בכל הכיוונים האפשריים, אם הכול שוב אינסופי, עד כדי כך שהכול הוא רק "יש מיש ויש מאין" אחד גדול. להשפיע ולקבל את האור, שאם שוב מפרקים עד אין סוף מרכיבים, האור אינו קיים! אז מה להשפיע? למען השלמות? ומה היא? גם היא עלולה להגיע למבוי סתום אינסופי.

תשובה: בגלל "ששום דבר לא קיים", האדם לא מפסיק לרצות לאכול, לישון להתרבות וכן הלאה. והרצון מקנה לכל זה משמעות. כאשר הוא רעב, המשמעות העליונה עבורו היא בפיסת לחם, ושיתכן ש"שום דבר לא קיים" באמת, במקרה זה בשבילו הוא סתם ביטוי.

כלומר, הדבר היחיד שקיים הוא הרצון. ואם האדם שהוא שבע, יכול באופן תיאורטי לפרק את הרצון עד "שום דבר", בכלל לא אומר שום דבר על הרצון הבא. הוא נוצר, והאדם ילך בכיוון שהרצון יצביע עליו, ויחשוב על מה שהוא יצווה עליו.

כך בני אדם מתפרעים מדור לדור, נדחפים על ידי הרצונות שמתרבים, מתפתחים, מביאים ייסורים – ועם הזמן נוצרת בהם ההבנה שהם כל הזמן מילאו את רצונותיהם ממקור אחד מסוים.

הם מתחילים להשתוקק אליו ומגלים רצון יותר כללי של אהבה והשפעה. ומכיוון שאין להם שום דבר שיפסיק את הייסורים, הם ירצו לתת את כל הרצונות שלהם – העיקר להתאחד עם המקור היחיד של אהבה והשפעה.

להשאיר תגובה | שלח לחבר |

הדפס

שייך לקטגוריה: שאלות ותשובות

שאלות ותשובות, 01.05.2012

פורסם: 14.05.12, 13:20

תשובותיהם של מרצים מאקדמיה לקבלה

שאלה: כשאדם מקבל מלמעלה כוח לבצע צמצום על הרצון, אז הרצון שלו מצומצם, ואת הרצון של הקבוצה האדם אינו מרגיש באותה העוצמה כפי שהרגיש את רצונו האגואיסטי לרוחניות, אלא כמשהו מופשט. מסתבר כי כל הבקשות של האדם "עבור כולם" הן שקריות. כיצד מגיעים לבקשה האמיתית עבור כולם? האם יש צורך לכלול בתוך המושג "כולם" את הקבוצה, את העולם, את הקבוצה שתעלה את העולם כולו, או שזה לא חשוב?

תשובה: האדם אינו מקבל שום כוח מלמעלה, אם בקשתו היא עבור עצמו ולא עבור כולם, אם היא לא "תפילת רבים". זה פשוט בלתי אפשרי, הכוח העליון הוא כוח השפעה, והשפעה צריכה להיות כלפי מישהו שנמצא מחוץ לאדם. אבל אתה צודק בכך שאדם בעצמו אינו מסוגל להגיע ל"תפילת רבים". זה הפוך לגמרי לטבע שלו. רק "אור מקיף" מסוגל לבצע שינוי כזה, ולשם כך עליך להעמיד את עצמך תחת השפעתו, בעזרת משחק מיוחד שנקרא עבודה קבוצתית. אנחנו משחקים בתכונות רוחניות, בהשפעה, בבקשה עבור כולם. ככל שאנחנו מתאמצים יותר במשחק הזה, אנחנו נעשים רגישים יותר לאור. האור הזה מגלה את ההופכיות שלנו להשפעה, הוא נותן הכרת הרע של הטבע האגואיסטי שלנו. ואז האדם מגיע לתפילה האמיתית לתיקון, וקורה ה"נס" של יציאת מצרים, מתוך "לא לשמה" באים "לשמה", מתוך אגואיזם לאלטרואיזם.

שאלה: האם אפשר, בתור דוגמה, להציע לעולם מה שנקרא מעשר (החלק העשירי), להסביר ישירות על החשיבות, בלי להכריח ובלי להפחיד? כלומר, שבמקביל יחיו בתוך האדם שתי המשמעויות של הפעולה הזאת: 1. שיפור המצב הכלכלי מסביב והביטחון הפרטי (אגואיסטי) של כל אחד בכך שדואגים לו. 2. הזדמנות להתקדם לגמר התיקון הרוחני.

תשובה: אסור. נתחיל מסעיף 2. מעשר צריכים לשלם רק אלה שעוסקים בתיקון הרוחני שלהם. מי שלא מבצע עבודה כזאת לא צריך לשלם שום דבר. הוא לא מתקן את תשע הספירות הראשונות שלו, ולכן לא צריך להפריש כסף לתיקון החלק העשירי. בנוגע לסעיף 1, הצעתך בעצם היא הנהגת מס מיוחד, אפילו בהתנדבות, שאתה מציע להפנות לשיפור המצב החברתי. אבל הבעיה שלנו היא לא מחסור בכסף ובמשאבים, אלא בחוסר היכולת לקבל החלטות נכונות המכוונות לטובת הכלל. מיסוי נוסף לא יעזור כאן, וכדוגמת אלה שמפרישים כסף לצדקה, גם שום דבר לא יעזור. קיימים בעולם ארגוני צדקה רבים שאוספים כסף למטרות נעלות שונות, ושום דבר לא משתנה כתוצאה מכך. את הבעיה הזאת ניתן לפתור רק בעזרת דבר אחד – בניית מערכת לחינוך אינטגרלי שתלמד את האדם להתחשב בכולם ולא רק בעצמו.

שאלה: אם בזמן הסדנה אני לא נמצא בכנס, לא בקבוצה, אלא צופה בשידור חוזר, האם כדאי לי לתאר את עצמי יושב במעגל בסדנה ולנסות להתכלל בדיון על הנושא, למרות שלפי הזמן הגשמי שלנו אני איחרתי לדיון?

תשובה: כן, בכל מצב צריך לעשות את המקסימום האפשרי. אם כך יצא שההשתתפות האפשרית היחידה היא וירטואלית, אז תשקיע את כל המאמץ כדי בכל זאת להיות יחד עם כולם במשהו. אבל אל תשקר לעצמך שהשתתפות כזאת יכולה להחליף לך השתתפות עם החברים, אם בכל זאת הייתה אפשרות להגיע לכנס.

שאלה: האם היציאה הרוחנית ממצרים יכולה להתרחש אצל כל אחד בנפרד או אצל כולם ביחד כקבוצה? ואם יש חברים שברחו מ"פרעה", מה משימתם בתוך הקבוצה?

תשובה: ברוחניות פועל החוק: "כלל ופרט שווים". לכן מי שיוצא לעולם הרוחני, רואה גם את חבריו במצב המתוקן. אחרי הכול הרגשת ההפרדה נגרמה רק בגלל חוסר התיקון העצמי. והמשימה של כל החברים בקבוצה אחת היא לעורר השראה כללית, לחזק את ההשתוקקות הכללית לרוחניות.

שאלה: אני מתעניין מאוד בחכמת הקבלה, אבל עד כמה שידוע לי, למרות שהיא מיועדת לרבים, רק יחידים יכולים לגלות אותה. האם החכמה הזאת יכולה להתגלות לפני מי שלא שייך לבני ישראל?

תשובה: המושג הרוחני "ישראל" הוא "ישר-אל", "השתוקקות להתקדם ישר לבורא". חכמת הקבלה מיועדת רק לאלה שיש להם השתוקקות כזאת, אבל ההשתוקקות יכולה להופיע אצל כל אדם, לא חשוב לאיזה לאום הוא שייך.

שאלה: מה צריך להיות היחס להווה, הרי בעלי החיים חיים רק בהווה, והאדם דואג לעתיד וסובל מהעבר, ועל ידי זה הורס את ההווה?

תשובה: היחס להווה צריך להיות כזה: לקבל את התנאים שלך (שהם תוצאה של העבר) כטובים ביותר לעליה הרוחנית, ולהשתדל כאן ועכשיו להגיע להשתוות הצורה המוחלטת עם הבורא. ומה שיצא כתוצאה מכך, יהווה קרש קפיצה לעליה רוחנית חדשה, דווקא כפי שצריכה להיות. אנחנו לא מאבדים את הקשר עם העבר ועם העתיד, לא יורדים לדרגת בעלי החיים, אבל משתנה אופי היחסים הללו – הוא הופך להודיה על העבר וביטחון בעתיד.

שאלה: לאורך כל ההיסטוריה האנושית היה קיים הנשק. האם בגמר התיקון האנושות תזרוק את הנשק כגרוטאות מיותרות או שהוא יישאר?

תשובה: "וגר זאב עם כבש ונמר עם גדי ירבץ, ועגל וכפיר ומריא יחדיו ונער קטן נוהג בם" (ספר ישעיה, י"א).

שאלה: אם אדם יודע בוודאות שעבר ל"עולם ההפוך", התפתח בעזרת הקבוצה, ועזב אותה בהכרה מלאה מפני שהפסיק להרגיש בה כוח, תמיכה, אלא להיפך – ירידה, ובמובן מסוים, אפילו נסיגה. אחר כך התקדם בכוחות עצמו עד שלב מסוים, הגיע למבוי סתום ולא יכול להתקדם יותר. עם איזו מחשבה עליו לחזור לקבוצה, ומה לעשות עם הרצון העז "להניע" את היתר, אם ברור לו שהוא עלול להזיק להם? היכן למצוא את כוח הרצון, את השליטה העצמית הברורה, האם ניתן למצוא אותו מחוץ לקבוצה?

תשובה: לחזור לקבוצה עם הרגשת הקלה ושמחה מפני שהבין שקודם פעל "בתוך הדעת", כלומר, בעזרת כוח האגו, ועכשיו הוא חוזר לקבוצה בעזרת ההחלטה "מעל הדעת". מפני שהאגו עדיין מראה לו עד כמה הם נמוכים ממנו ושהוא יכול "להניע" אותם, אלא הוא הולך לקבוצה דווקא כדי שהם "יניעו" אותו. ולשם כך הוא תמיד מוכן לעסוק בבירור ובבניה של התמונה הפנימית שהקבוצה היא התגלות האור העליון שניתן לו מלמעלה במקדמה, בינתיים בחינם. הכוח העז להתקדם נותן את האומץ ואת הכוח לשליטה העצמית, שאפשר וצריך להזין באמצעות העבודה עם החומר, השיעורים ובדיקת מצבך על בסיס זה.

שאלה: מהי התחושה, ההרגשה, הצורך, להיות נחוץ למישהו. הרגשת הנחיצות, הביקוש האופיינית לאנשים רבים?

שתי דוגמאות: אתה לי ואני לך, וכך חיים כולם בלי קשר לתמורה שיקבלו – חומרית או רוחנית. כולם אוהבים לתת ולקבל מתנות. מי שנותן מכל הלב – הכול נראה נטול אנוכיות, אבל לא, הוא פשוט רוצה להיות נחוץ, מכסה על מעשיו: כך סתם התחשק לי. כל אחד מצפה להפיק תועלת, אך לא כולם מודעים לכך שאין פעולות השפעה ותמורתן שום דבר.

כולנו קשורים באמצעות חוט בלתי נראה של "תן וקח". עולמנו מורכב מאנשים אגואיסטים, כל אחד עושה לעצמו, אבל יחד עם זאת אנחנו משתפים פעולה אחד עם השני (להעברת מידע). לא משנה מה מספר האנשים שנמצאים בתוך הרשת, אם זאת עיר, ישוב, כפר או אפילו אדם בודד שחי ביער לבדו, גם הוא משתף פעולה, רק עם הטבע (פירות יער, צמחים, ציפורים).

גורלנו שזור כמו רשת.

האם אפשר לשייך את ההרגשה, התחושה (בשפת בני האדם) להורמונים (כמו הרגשת רחמים, קנאה), או שזאת הנפש?

תשובה: המדענים באמת גילו גם את המנגנונים ההורמונלים של החברתיות האנושית, וברור כי אין פעולה שלא משתתפות בה כל הרמות וכל חלקי הגוף.

יחד עם זה, ידוע שהניסיונות להסביר את התהליכים הכלליים באמצעות מנגנון נפרד כלשהו שנחקר באחד המדעים, זהו כבר שלב בהתפתחות המדע שעבר זמנו. כבר מאמצע המאה הקודמת הגילויים והפיתוחים העיקריים נעשו בשטח הבינתחומי, על התפר בין המדעים.

התשוקה להיות נחוץ למישהו, זהו ביטוי ברמת קיום עמוקה יותר, במקום שבו כולנו קיימים כגוף אחד. ותופעת הגוף, המערכת, היא לא סתם ביחסים בין המרכיבים, אלא בכך שכל אחד מהם קיים לא למען עצמו, ואפילו לא למען אחרים, אלא למען חיי הגוף, המערכת הכללית. זה בא לידי ביטוי במשיכה הטבעית להיות נחוץ.

האגו, הרצון לקבל לעצמו, יוצר הרגשה של המון גופים, פרטים, ומוריד את דרגת הרצון: לאנשים כבר אין מושג מהו גוף משותף, הם מרגישים את הצורך להיות נחוצים לאנשים, לקבוצה, לעם מסוים.

יתר על כן, האגו מחייב אותנו לנצל אחד את השני ולקיים את הקשרים בינינו למטרות הפרטיות.

כל זה לא משפיע על המהות האמיתית שלנו כגוף אחד, אבל מסתיר אותה מאיתנו ודורש בניית מערכת השכלה וחינוך אינטגרלים, שאחת ממטרותיה היא לתת לאנשים להבין שהקשר האינטגרלי בין בני האדם על פני כדור הארץ, והרצון הטבעי של האדם להיות מועיל – זהו ביטוי של המהות הפנימית של האנושות להיות גוף אחד.

שאלה: היכן מתפרסמות כל התשובות על השאלות בבלוג?

תשובה: בצד ימין של העמוד הראשי של הבלוג מתחת לכותרת "קטגוריות" ישנה תת כותרת "שאלות ותשובות". היא כוללת גם קטעי וידאו עם תשובות על שאלות, וגם קישורים בכתב לתשובות על שאלות עם תאריכים מסומנים.

שאלה מהבלוג באנגלית: מדוע מדי פעם אני מתנתקת מהבורא? כתוצאה מהניתוק הזה האגו שלי בוער בעוצמה מחודשת, אני שוקעת בתוך הבעיות של העולם הגשמי ומאוד קשה לי לשמור על המצב של אהבה ורצון להיות פעילה. כיצד אני יכולה לשמור על המצבים הללו, כולל על מצב ההודיה? העולם הגשמי אינו מקנה לי אושר. אני רוצה עולם רוחני!

תשובה: וכיצד אפשר להתקדם אחרת, כיצד לגדול? עלינו לתקן את כל רצונותינו, רק אז נגיע לגמר התיקון. ללא הנפילות אי אפשר, אבל החכמה היא להכין לעצמך כזאת סביבה שלא תאפשר לך להיתקע בירידות, שמייד תעורר ותחזיר אותך לעבודה הרוחנית, לקשר עם הבורא.

שאלה מהבלוג באנגלית: אני חדש. אתה מספר שאדם מרגיש ייסורים וחוסר תקווה עד שמבין שאינו מסוגל לשנות את האגו שלו וזקוק לעזרה, לאחר מכן הבורא עונה על הייסורים הפנימיים שלו ופותח פתח כדי להימלט מהאגו. האם זאת תחילתה של ה"נקודה שבלב"?

תשובה: לא, אלה כבר שלבי המימוש שלה. ה"נקודה שבלב" מתחילה מההרגשה שקיים משהו מחוץ לעולם שלנו שחייבים לגלות, אחרת החיים חסרי משמעות. ובהמשך מגיעה תקופת הלימוד של חוקי הבריאה ושל עצמך, ההכרה בצורך להיתקן והבקשה מהבורא לתיקון.

שאלה מהבלוג באנגלית: מתוך נקודת המבט שלי - של מתחיל, מה שנאמר בפוסט "הגיליוטינה של חוק הטבע" עולה בקנה אחד עם המושגים היהודים- נוצרים של "ייסורים", "כפרה" ו"תופעת האור". האם הדת היהודית-נוצרית הייתה השיטה העיקרית להסוואת הקבלה בתקופת הסתרתה הממושכת?

תשובה: הקבלה לא הוסוותה תחת הדת. הדתות נוצרו בצורה טבעית, כתוצאה מהניתוק מהרוחניות, אובדן ההבנה הנכונה של ספרי המקובלים והורדתם לעולם הגשמי. הקבלה עצמה באותם הזמנים הייתה קיימת והועברה ממורה לתלמיד אך בהסתר, עד שהגיע זמנה להתגלות. אבל אתה צודק שלדתות ישנו התפקיד שלהן בהכנת האנושות לקבלת שיטת התיקון.

שאלה מהבלוג באנגלית: (הערה לפוסט "ההפרעות שמכוונות בדרך"). האם להתקדם דרך השקר, אומר שאנחנו לא מגיבים על "הלכלוך שזורקים עלינו" או שפשוט האגו שלנו אינו מסוגל להבדיל בין אמת לשקר?

תשובה: האגו שלנו אינו מסוגל להבדיל בין אמת לשקר, הרגשת המתוק והמר משחדת אותו. הוא כמו חמור שמסוגל לרוץ אחרי הגזר, או לברוח מהמקל. לכן נחוצה פעולת ההפרעות ככוח המכוון שעליו מסופר בפוסט.

להשאיר תגובה | שלח לחבר |

הדפס

שייך לקטגוריה: שאלות ותשובות

שאלות ותשובות, 29.04.2012

פורסם: 8.05.12, 19:44

שאלה: שאלה בנוגע לתפיסת המציאות. כיצד אנחנו קובעים שהעץ צומח דווקא כלפי מעלה, בעזרת איזה חוש?

תשובה: כל הערכים בעולמנו הם העתקה של תכונות מעולם ההשפעה. תכונת ההשפעה מעצבת באדם מנגנון התמצאות, שקובע שמה שקרוב יותר לתכונות של הבורא הוא גבוה יותר, ונמוך הוא מה שמרוחק לפי תכונותיו מהבורא, זה המשקל של האגו.

בעולמנו ההגדרה של מעלה- מטה מספקת לנו שורת הרגשות, חושי מישוש בעיקר, שקשורים להרגשת כוח המשיכה, הכובד, הלחץ וגם ניסיון פנימי, שנרכש על ידי שמירה על האיזון. וכאשר רואים משהו כמו עץ, אנחנו מעריכים את מיקומו, תנועתו, מתוך הגדרות פנימיות שנוצרו.

שאלה: מה לעשות אם אני כבר לא מאמין אפילו לעצמי, אם לפי דעתי בקרוב אני אפסיק להבין אפילו את עצמי?

תשובה: האגו הוא "מלך זקן וכסיל", שלפני ההיכרות עם הקבלה שלט בנו באופן מוחלט, לאחר מפגש עם כוח חדש, הפוך לו, הוא מרגיש מכות ומסרב לספק ל"נתיניו" את הרגשת הביטחון וההבנה של מה שקורה לו.

על מנת להמשיך את התקיפה ולהפוך את האגו מ"מלך" ל"עבד", צריכים קודם כל לארגן את סדר היום ולקבוע "עת תורה", כלומר, זמן אופטימלי רצוי ללימוד, להשתתפות בקבוצה ובהפצה. צריכים גם להשתדל לקחת על עצמנו תפקידים מסוימים בקבוצה, בפרויקטים ולבצע אותם בדייקנות ובזמן. זה יאפשר להתכלל בעבודה של הכלי הכללי, כלומר, האור שחודר לעולם דרך הכלי המשותף שלנו, בהדרגה "ישטוף" את האגו ויצרף אותו לעבודה.

שאלה: אם אין עוד מלבדו, האם גם בהפצה אנחנו מפיצים לבורא? ולכן לא כל כך חשובים המעשים, אלא חשובה רק הכוונה?

תשובה: אין עוד מלבדו, אבל קיימות דרגות שונות בתפיסת הבורא. ישנה התפיסה של המקובלים הגדולים, המורים שלנו, שהגיעו להשתוות הצורה עמו.

ישנה התפיסה ברמה שלנו, ובה קיים המושג של חלוקת העולם לרוחני ולגשמי, וגם הרצון לתקן את "התמונה השבורה", וישנה תפיסה ברמה של העולם שלנו, שהבורא נתפס דרך הפריזמה של קבלה אגואיסטית.

על ידי ההפצה אנחנו גורמים לכך ש"אין עוד מלבדו" יהיה תפיסת העולם האחידה לכולם.

אבל אם אנחנו שואפים להגיע לקשר בתוך הכוונה בינינו, אז באותה תמונת העולם שבדרגתה נמצאים כל יתר בני האדם, צורת הקשר שבה מתגלים הרצונות והכוונות היא דיבור ופעולה. לכן, כדי לבצע את המשימה שלנו לתיקון של התפיסה, אנחנו נאלצים לפעול באותה דרגת הקשר שבה נמצא "הצרכן".

שאלה: השלם הוא שלם, אבל על מנת לבטא את עצמו הוא זקוק למבט יחסי מהצד. והיחסי הזה הוא אנחנו, עד שנצליח להתמזג שוב עם השלם, כדי להיזרק שוב ליחסי. והגלגולים הללו אינסופים. אנחנו שואפים לפסגות כדי להגיע לשיא ולאחר מכן למצוא את עצמנו למטה. האם אנחנו לא יכולים לשמוח כאן ועכשיו? והיכן במקרה הזה היחסי?

תשובה: אנחנו לא יכולים לשפוט את הבורא כשלם, בגלל הפכיות התכונות, אבל המקובלים מספרים לנו שהוא לא זקוק ל"ביטוי עצמי". סיבת הבריאה היתה הרצון של הבורא ליהנות לנבראיו. התענוג הגדול ביותר - עצמותו, כלומר, מטרת הבריאה היא שהנברא יתאחד עם הבורא ולא כדי להציג לו "מבט מבחוץ".

לכן, אנחנו יכולים וחייבים לשמוח כאן ועכשיו, אבל מטרת הבריאה היא כפי שנאמר: "סוף מעשה במחשבה תחילה". אם נרצה זאת או לא, היא תמשיך לקדם אותנו. הרי אפשר להתחבר, להתאחד רק בהשתוות התכונות, והן מלכתחילה הפוכות: הבורא הוא השפעה, הנברא הוא קבלה. כלומר, מטרת הבריאה תעורר בנו כל פעם צורך דחוף יותר בשלבי ההתפתחות החדשים. צורך שלא מתממש בזמן, מורגש כסבל. וכך יימשך עד שאנחנו נרכוש את תכונת הבורא, ההשפעה, במידה שמאפשרת להתאחד עמו. ביחס לדרגה הזאת, כל מה שנחות ממנה הוא יחסי.

שאלה: בזמן לימוד הקבלה איתך וכן בספרים אני פוגש ביטוי כגון: "כאשר מלכות ביררה את כל תכונות הבורא, היא התחילה לחשוב". לא נותנת לי מנוחה השאלה כיצד חושבת ה"מלכות"? מי בדיוק חושב, מברר, מקבל החלטה וכולי? "האני" שלי?

תשובה: המקובלים אמרו: "דיברה תורה כלשון בני אדם". כלומר, הם ראו שכדי להעביר מידע על הפעולות הרוחניות, התיאור המתאים ביותר שלהן הוא בצורת פעולות ויחסים בין בני האדם. כך כתובים למשל רוב ספרי התנ"ך.

ועל ידי ההסבר של אותם ספרי הקבלה שכתובים בשפה טכנית, המקובלים גם עברו לשפת האגדה ולדוגמאות מהפעילות האנושית.

העולמות הרוחניים ומרכיביהם, ה"מלכות" ואחרים, הם מודל של נשמת האדם, המודל הזה כבר קיים וכל חלקיו בנויים על פי קשר סיבה ומסובב. כלומר, המלכות עצמה לא "חושבת" שום דבר, יחסית לנשמה, לדרגת ה"אדם", המודל הוא דרגת ה"דומם".

כשהאדם מגדל בתוכו את הנשמה, והיא נבנית על פי המודל הזה, זה קורה בזמן, ועל מנת ליצור, להוליד את השלב הבא של הצמיחה, החלק של הנשמה, עליו להרגיש את כל התכונות של אותו חלק מהנשמה, ובדרגת הנשמה, כלומר בדרגת ה"אדם" זה מתרחש בצורת תהליך מחשבתי, בירורים, החלטות.

כלומר, מצד אחד כל "המחשבות" ו"החלטות" המתוארות של ה"מלכות" כבר קיימות בצורת תכונות של דרגה רוחנית, מצד שני, כאשר האדם מתעלה לדרגה הזאת, כל זה מתרחש בתוך הרגשות שלו.

שאלה: בינתיים אין לי קבוצה, אני לומד מההרצאות שלך, אבל כפי שציינת נכון, כל ההשגות בלתי אפשריות ללא המורה. תגיד, האם אפשרי שהמורה נמצא מרוחק, או שיותר נכון זה כשהתלמיד מרגיש את מורו, מסתכל לו בעיניים, מרגיש את תמיכתו? האם תלמידיך יהיו מורים, והאם יש כאלה בנובוסיבירסק?

תשובה: ההתפתחות הטכנולוגית, הקשרים שאנחנו רואים בעולמנו, משקפים את העלייה בקשר בין הנשמות, ולכן נדרשת העלייה הזאת. לכן, אם קודם על מנת ללמוד ולהתקשר היה צורך במגע ישיר, עכשיו אנשים זרים מרגישים אחד את השני דרך חדרי צ'אט ורשתות חברתיות לא פחות מהתקשרות "חיה".

אותו הדבר ניתן לומר גם על הלימוד עם מקובל: המרחקים של העולם שלנו מפריעים פחות ופחות להתקשרות. יתר על כן ידוע שמורה הוא לא מי שמלמד, אלא זה שלומדים ממנו. הייחודיות של הלימוד שלנו היא בכך ש"ללמוד ממורה" בקבלה אומר לאמץ מהמקובל את תכונת ההשפעה. ואם קודם בשלבי ההתפתחות של הנשמות, התפתחות הנברא, הספיק הלימוד המשותף, נכון להיום את כלי ההשפעה התלמידים יכולים לבנות רק ביחד. לכן, על מנת להתקדם, נחוצה הקבוצה.

בנובוסיבירסק פועלת קבוצת לימוד, אם מסיבה כלשהי אינך מסוגל להשתתף בלימוד המשותף ובפעילות של הקבוצה, אתה יכול להצטרף לפעילות של הקבוצה הווירטואלית, וגם להשתתף בפרויקטים המשותפים להפצה באינטרנט.

שאלה: לאחרונה נתקלתי "במקרה" בספרו של בעל הסולם "ספר האילן". תספר בבקשה על הספר הזה, ומדוע אנחנו שומעים עליו כה מעט ולומדים מתוכו מעט מאוד?

תשובה: "ספר האילן" יצא לאור כחלק מהספר "בית שער הכוונות". ב"הקדמה לחכמת הקבלה" בעל הסולם מתייחס רבות לשרטוטים מתוך "ספר האילן".

אכן, בעבר אנחנו השתמשנו לעתים קרובות יותר ב"ספר האילן" בתהליך של הלימוד, במיוחד בזמן לימוד ה"פתיחה לחכמת הקבלה", השרטוטים מתוך "ספר האילן" פורסמו בסוף הספר שהוצא לאור על ידינו.

באופן כללי אנחנו משתמשים בו פחות מאשר בספרים אחרים מכיוון שמטרת הלימוד שלנו היא גילוי העבודה של אור ההשפעה בתוך חומר הבריאה והחדירה לתוך דקויות היחסים בין שני הכוחות, השפעה וקבלה. השרטוטים מתוך "ספר האילן" במובן זה הם שימושיים יותר ללימוד המעמיק של המיקום המשותף של ה"עולמות" וה"פרצופים", וזאת מטרה פחות חשובה בלימוד חכמת הקבלה, שהיום נחוצה ביותר לתיקון העולם האגואיסטי.

תודה לך, בארכיון שלנו נמצאים עותקים של הספר המקורי.

שאלה: האם הקבוצה היא אוסף של אנשים מסוימים שהחליטו להתאחד על מנת לשרת את הבורא לעת עתה, או שזהו חיבור בין כולם שהגיעו להחלטה כזאת? אם זהו חיבור בין כולם, מה ההבדל בין הקבוצות? (אני מתכוון למשל, לקבוצתנו, לקבוצת הרמח"ל, לקבוצת רבי שמעון)

תשובה: הקבוצה זה מושג רוחני. כלומר, על מנת להיות קבוצה, אוסף של אנשים מסוימים, תוך כדי התהליך של לימוד ועבודה משותפים, צריכים לברר לעצמם מהי השפעה, מיהו "בורא", על כל אחד מהם לבטל בפני הקבוצה את הבנתו הפרטית של הדרך הרוחנית, ודברים רבים נוספים. עבודה כזאת מולידה בהדרגה "פרצוף רוחני" משותף. כלומר, במידה שרבים מסוגלים לכך, באותה המידה הם מסוגלים להיקרא קבוצה. והעבודה המשותפת הזאת נעשית באמת בפרק זמן מסוים.

מכיוון שכך מתפתחת הבריאה, בכל דור אצל אנשים בקבוצה יש שיטת חיבור משלהם, מפני שבאות לעולם נשמות "עבות" יותר, "רדודות" יותר. המצב הכללי של האגו שנברא בכל דור של מקובלים הוא שונה, לכן לקבוצות בכל דור יש משימה משלהן ושיטת עבודה לתיקון שלהן.

שאלה מהבלוג באנגלית: בפוסט "אל תדחה את האגואיסט" כתוב, שאסור לאדם בשום פנים ואופן לומר שהוא אגואיסט. אבל המסר של "בני ברוך" הוא להסביר לאנשים שאנחנו אגואיסטים ולא יודעים להשפיע. כיצד ניתן להסביר לאדם את טבעו בלי להזכיר זאת?

תשובה: אם אני יודע שאדם לא יקבל ממני את התרופה, את הסגולה למחלתו, אין לי זכות לומר לו שהוא חולה, להיפך, שיחיה וייהנה. מפני שמטרת הבריאה היא תענוג.

ורק אם מתעוררת באדם השאלה על הסיבה לייסורים, מותר לכוון את חיפושיו, על ידי מסירת מידע במינון, בכיוון הסיבה האמיתית.

מעטים בלבד הם האנשים שמתעניינים בכלל בשאלות על טבע האדם.

לכן, צריכים לספק לאנשים תמונה של חיים נורמליים שאפשריים רק בחיבור. אומרים שהבורא מקדים רפואה למכה. ואם מתעוררת בהם ההרגשה, שכן, זה טוב, ונשאלת השאלה: "כיצד מגיעים לחיים כאלה?" – מותר לספר להם על השיטה, ובשיטה עצמה מבררים את הסיבות של חוסר התאמתנו למודל החיים הנורמליים.

שאלה מהבלוג באנגלית: איך יתכן שעבודת הבורא נסתרת מהאדם, אם "מלוא כל הארץ כבודו"?

תשובה: עבודת הבורא נסתרת מהאדם בגלל שבירת הנברא. האדם הוא רק חלקיק מהנשמה הכללית, מהנברא, הוא תוצאה של שבירתו. והפירוד הזה מיתר החלקים יוצר בו הרגשה שהוא עובד בעצמו ללא הבורא. כדי להרגיש את עבודת הבורא, צריכים להתחבר שוב לכלי אחד של נשמת אדם הראשון. רק בתוך הכלי הזה יכול באמת, בתוך הרגש, להתגלות האור העליון, שמבטאים בעזרת המילים "מלוא כל הארץ כבודו".

שאלה מהבלוג באנגלית: ליהודי אסור להתאהב באישה לא יהודיה, מפני שקשה לשכנעה שהיהדות היא הדרך הנכונה. ואם בכל זאת הוא התאהב באישה כזאת? האם עליו לקבל את הרגשות הללו ולהידבק בהם, או שעליו להילחם בהם? אם כן, כיצד (מנקודת מבטה של קבלה)?

תשובה: אנחנו מדברים על אדם שבעזרת חכמת הקבלה מתקדם בדרך של התפתחות רוחנית.

בנוגע לאדם כזה, חשובה לא היהדות כדת ולא האהבה לאישה זאת או אחרת, אלא מה שיכול לתרום להתפתחותו הרוחנית: לימוד חכמת הקבלה ונישואין, כאשר האישה הופכת לשותפה לחייו ושותפה לעבודה הרוחנית.

במקרה כזה ישנם שני קריטריונים עיקריים לבחירה: שהיא לא תדחה אותו כאישה, ושהיא תכיר את דרכו ותסכים עם בחירתו.

כל יתר הדרישות, למעשה אינן שייכות לעבודה הרוחנית, ולכן פחות חשובות.

שאלה מהבלוג באנגלית: (הערה על הפוסט "אל תחיו בעבר אלא בציפייה לעתיד"). כיצד עליי להבין שאת הרגשת האחדות שאני אקבל בכנס הבא וההתקדמות בהתאם לכך, הם לא זיכרון של רגשות והרגשות שקיבלתי בכנס הקודם? איך אפשר להבדיל ביניהם?

תשובה: אם באמת יש לך השתוקקות להרגשה חדשה, להתקדמות, תנסה לציין איזה דבר חדש הופיע בהרגשותיך ובהבנותיך כתוצאה מהלימוד, מהבדיקה הפנימית, מהעבודה בקבוצה, מהכנסים.

אתה יכול לעשות זאת בצורת הערות ביומן, בכל צורה הנוחה לך.

העבודה המתמדת הזאת, תשומת הלב למה שמתרחש, יהיו לך כניסיון של בדיקה, יגבירו את תשומת לבך בחיפוש אחר בסיס לבדיקה, להערכת נכונותה, בתוך חומר הלימוד ובשיעורים. תלמד אותך להבדיל ולהשוות בצורה עצמאית את הרגשות והתחושות שחווית בכנסים. וגם תאפשר לך להרגיש בצורה ברורה יותר את תקופות הריקנות, ותלמד אותך לנצל גם את התקופות הללו להתקדמות.

שאלה מהבלוג באנגלית: כיצד בעל הסולם פרש את המושג "מרכבה"?

תשובה: בכל מקום שבו בעל הסולם מזכיר את המושג "מרכבה", מדובר על מדרגה רוחנית של משהו גבוה יותר, או הגילוי של משהו יותר גבוה, שלם יותר במדרגה נמוכה יותר, מורכבת.

שאלה מהבלוג באנגלית: כיצד ניתן לעזור לעצמך כשאתה מרגיש שאיבדת אמון במורה, אבל לא בקבוצה ובשיטה? כשאתה רואה שהרב אומר דבר אחד, אבל עושה משהו אחר?

תשובה: ניתן לעזור לעצמך, קודם כל על ידי ההודיה לבורא על כך שנתן לך ניסיון כזה. ואז, על ידי מה שנשאר מהחיבור של שלושה דברים "קבוצה, ספרים, מורה", כלומר, בעזרת הקבוצה והספרים לברר עם עצמך מה אומר המושג "מורה, רב" בקבלה.

שאלה מהבלוג באנגלית: ברצוני לשאול אותך בנוגע לתפקיד האוניברסיטה המודרנית. אני לומד מנהל עסקים בינלאומי, אך מאוד קשה לי להתרכז בהרצאות ולהתכונן היטב למבחנים, מפני שאני לא מרגיש שתחום פעילות זה נחוץ ואקטואלי נכון להיום. אני מרגיש, ואתה גם מדבר על כך, שהמערכת העולמית שעליה אנחנו לומדים באוניברסיטה התיישנה, ובמקומה נכנסת מערכת גלובלית. כיצד אתה רואה את הבעיה הזאת?

תשובה: לא מנהל העסקים הבינלאומי עצמו גרוע, כעסק, כמקצוע. הקשרים האינטגרלים במשק העולמי יתחזקו ותמיד יצטרכו מנהלים מוכשרים לנהל את הקשרים הללו לטובת האנשים.

משהו אחר רע. היסודות התיאורטיים, הכלכליים, המודרניים, התפיסתיים, של המסחר הבינלאומי הם גרועים. גרועים גם היסודות של המערכת הפיננסית העולמית, שהשתלטה על הכלכלה העולמית וקובעת הצלחה מסחרית על ידי השליטה על הזרמים הפיננסים, בניתוק מוחלט של המושג מסחר מהביקוש האמיתי, מהצרכים של בני האדם ושל המדינות.

לכן על ידי המשך לימוד היסודות המקצועיים, תשתדל בו בזמן להישאר בקשר עם תפיסתנו על מבנה החברה החדשה, אם יש אפשרות להתעמק בפרטים. ויתכן שבקרוב אתה תוכל לתרום את חלקך בפיתוח מעשי על פי תפיסתנו, כאדם בעל ידע בתחום המסחר הבינלאומי.

שאלה מהבלוג באנגלית: במשך שלוש השנים האחרונות אני קראתי כמה ספרי קבלה. יש לי זוג חברים שבנם בן ה- 15 התאבד לא מזמן. הוריו נמצאים כעת במצב נוראי. מה אני יכול לעשות על מנת לעזור להם?

תשובה: כולנו מהווים גוף אחד משותף, וכל חלק מהגוף הזה יכול להיות בריא רק אם כולם חיים למענו, והוא חי למען כולם.

לכן הדעה הרווחת על כך שהסיבה לדיכאון ולהתאבדות היא שהאדם לא רואה פרספקטיבות לחייו, אינה נכונה. למעשה אצל האדם, חלק מהגוף הכללי, לא הפרספקטיבה המודעת יוצרת רצון לחיות, אלא ההרגשה שאוהבים וזקוקים לך.

לכן, אדם שעבר אסון, לאחר השוק הראשון, זקוק לסביבה שיכולה לעורר בו תחושות כאלו.

שאלה מהבלוג באנגלית: (הערה על הפוסט "באמצע בין הבורא לבין העולם"). כאשר אני למשל מסתובב בחנויות או סתם פונה לאנשים, אני מרגיש עד כמה קשה לקשור עימם שיחה כדי לדון על משהו משמעותי. נראה שאצל אנשים התפתחה תגובה תת הכרתית להתעלם ממישהו שרוצה לדבר איתם על משהו אחר מלבד הדיון על הנושאים הכללים. שמתי לב לכך שהרוב נוטים לקבל הכול בצורה שלילית ומעלימים עין מכך שאני משתדל לנהל שיחה בצורה חיובית. מה אני עושה לא נכון כאשר אני משתדל להתקשר לאנשים?

תשובה: לאגו האנושי טווח תפיסתי צר ביותר: הוא מסוגל לתפוס רק את מה שנראה מועיל או מזיק לו עכשיו, בשלב הזה. אם מישהו מנסה להרחיב את הטווח הזה, ניסיונותיו מעוררים בתוך האגו חרדה ודחייה.

בנוסף לתכונה הזאת, אם מישהו רוצה לעניין מישהו אחר במשהו חדש, עליו להכיר את העקרונות, את דרכי ההתפתחות של האגו, כפי שנאמר: "חנוך (כלומר, תפתח) לנער על פי דרכו."

הרי הידע החדש שאני רוצה לעניין בו את האדם, העניין החדש שאני הייתי רוצה שיהיה לו, זהו הצעד הבא שלו בדרך להתפתחות. וצריך לפתח אותו לא כפי שנראה לי לנכון. בתחילה עליי להכיר את "דרכו", כלומר את הטבע של האגו שלו ואת הדרך הטבעית להתפתחותו.

אז כל מילה וכל פעולה שלי יהיו ברי השגה גם עבורו מתוך המצב שבו הוא נמצא, ויהיו מכוונים בדיוק לאותו הכיוון שעליו להתפתח מהטבע.

יתכן מאוד שלא תצליח להתחשב בתכונות הללו של האגו האנושי ובדרכי התפתחותו.

שאלה מהבלוג באנגלית: (הערה על הפוסט "תנאי לקבלת הידע העליון"). כיצד ניתן להבטיח שאנחנו מתקרבים לאמת?

תשובה: אפשר להבטיח משהו רק בתוך הרגש. וכדי שהרגשות תהיינה דקות ומדויקות, נחוץ "רעב", חיסרון, להרגשות.

כלומר, להיות בטוח עד כמה אנחנו בחברה העולמית נעשים כלי יותר ויותר מאוחד, אפשר רק אם מתפתח בתוכנו צורך דחוף באיחוד של הכלי שלנו. הצורך הזה יאפשר לעקוב ולהרגיש במדויק את כל התהליכים של החיבור, העליות והירידות, המתרחשים בתוך גוף אחד של החברה שלנו.

בנוסף על כך, ספק אם צופה מהצד בתהליך כזה יכול להעריך אותו במדויק, האדם יכול להרגיש אותו רק כאשר הוא נמצא "בתוכו", כשעוברים דרכו כל "הזרמים", המתחים והירידות של תהליך החיבור.

והחיבור הוא התנאי העיקרי של התקרבותנו לאמת.

שאלה מהבלוג באנגלית: הייתי רוצה לדעת כיצד ניתן למצוא מורה לקבלה באתונה?

תשובה: בתוך המערכת הבינלאומית של האקדמיה לקבלה, למרבה הצער, בינתיים אין מורה וקבוצת לימוד ביוון. אתה יכול להירשם למרכז הלימודים אירופאי באתר: http://edu.kabbalah.info/lp/free. הכתובת הכללית של הלרנינג סנטר: edu.kabbalah.info. וגם אפשר להשתמש בחומרים מהאתר של מא"ק בשפות יוונית ואנגלית. האתר ביוונית יתמלא בקרוב בחומרים על תנועת ה"ערבות" (ערבות הדדית).

להשאיר תגובה | שלח לחבר |

הדפס

שייך לקטגוריה: התפתחות רוחנית, שאלות ותשובות

שאלתם? – אני עונה...- 105

פורסם: 8.05.12, 19:27

שאלה מהבלוג באנגלית: בהתאם לכמה מקורות זה נחשב למצווה גדולה אם מישהו ייקח גוזל מהקן, אם אימו לא נמצאת שם. כשהאם חוזרת אל הקן היא כביכול פונה בצעקה לבורא, והוא מביא לעולם רחמים. מה זה אומר על פי הקבלה?

על הקיר של הבית שלי ציפור בנתה קן והולידה גוזלים. אני רואה איך היא דואגת להם, מביאה להם מזון ואיני מעז לגעת בגוזלים.

תשובתי: לא צריך!!! כל זה נפתר בעולם הרוחני, ולא בעולם הגשמי. בעולם הגשמי קיים בלבול גדול בביצוע המצוות, ראה הרמב"ם.

שאלה מהבלוג באנגלית: אם הדת מיועדת לכולם, אז למה היא לא מקבלת אנשים עם נטייה לא סטנדרטית?

תשובתי: הדתות נוצרו על ידי בני אדם ומופעלות על ידם, ואיך שנוח להם, כך זה מסתובב ומתומרן.

שאלה מהבלוג באנגלית: אני נולדתי במשפחה נוצרית, אבל מגיל שלוש ועד היום אני לומד קבלה. לא מזמן החבר שלי, יהודי במוצאו, אמר, שללמוד קבלה יכולים רק יהודים, ואילו עבור שאר אומות העולם זהו חטא גדול. אבל אני מרגיש את עצמי כל כך נוח בזמן לימוד הקבלה, היא באמת עוזרת לי ליצור קשר עם הבורא.

מצד שני, אני נוהג לפי הדת של ההורים שלי ולא רוצה להחליפה.

שאלה: האם אפשר להתוודות או להתייחס בכבוד לאיזו דת מסוימת ובאותו הזמן ללמוד קבלה?

תשובתי: אתה יכול להמשיך ללמוד, ולחברך היהודי תגיד שהוא לא מבין כלום ביהדות!

ידיעות קודמות בנושא:
מה היחס שלך לדת?
על הבדלי התרבות
סם החיים או סם המוות

להשאיר תגובה | שלח לחבר |

הדפס

שייך לקטגוריה: הדת בראי הקבלה, שאלות ותשובות

להעריך את דבריו של המורה

פורסם: 4.05.12, 14:37

שאלה: (כתוספת לפוסט "מיהו המורה עבורי"): ראיתי מורים גדולים שלא ביקשו לקבל אותם כסמכות. יתרה מכך, הם ויתרו על קבלת מעמד, ועשו כל מה שבכוחם כדי לרכז את תשומת ליבם של הסובבים לא בעצמם אלא בנושא שלימדו.

המורים האלה הגיעו למידה רבה של הערכה בקרב פעילי חינוך ודת של אמונות ותחומים שונים, וכן בקרב אנשים פשוטים.

אם הכול מגיע מלמעלה ונוגע למהותנו הפנימית, מדוע הנך מבקש מתלמידיך להפגין כבוד חיצוני כדי לשמור על הסמכות שלך? אם התורה שאתה מלמד היא אמיתית האם היא לא תוכיח את עצמה בעצמה? האם אתה לא צריך לבטל את האגו שלך בפני העליון או שזה לא שייך למורה? אם לא, מדוע?

תשובתי: אם את משתתפת בשיעוריי, את עדה לפשטות והפתיחות שבהן אני נוהג עם תלמידיי. אך כדי לקבל ידיעה, או את החשוב ביותר, את דרך התיקון, כלומר את תנאי העבודה נגד האגו שלנו - שם הכול נבנה על ביטול עצמי, התלמיד צריך להעריך את דבריו של המורה, אחרת אם התלמיד מזלזל במורה הוא לא יוכל לעבוד נגד האגו שלו.

ולכן אני אומר להם בצורה גלויה שלא אותי אלא את דבריי הם צריכים לכבד. מקווה שיהיה לך ברור מדוע בכלל דורשים מהתלמידים את הכבוד למורה - לא למענו, אלא למען התלמידים. הנוכחות בשיעורים תסייע לך להבין זאת.

ידיעות קודמות בנושא:
מורה = מערכת רוחנית
מדוע איני שומע את מה שהמורה אומר?
אין דרך עוקפת למעלה

להשאיר תגובה | שלח לחבר |

הדפס

שייך לקטגוריה: התפתחות רוחנית, לימוד חכמת הקבלה, שאלות ותשובות

האם להביא אור לבני הבית?

פורסם: 1.05.12, 13:31

שאלה: אנחנו הגברים מבינים איך לפעול בשיתוף בקבוצה, למה להשתוקק. השאלה היא, איך לעשות את זה בבית, במשפחות, כדי להביא להם את האור שאותו אנחנו מושכים?

תשובתי: תפטור את אשתך מהייסורים האלה. אני מבין שאתה רוצה להעביר כמה שיותר מהר את כל הטוב ולספר על זה לכולם. תנוח. אני אומר לך ברצינות, לא כדאי. כל זה מיושׂם רק בקבוצה, ולא מחוץ לגבולותיה.

מתוך סדנה מס' 4 בכנס בליטא, 25.03.2012

ידיעות קודמות בנושא:
היחסים שלי עם העולם
שכבות הרצון שלי
שיחתו של הבורא עם הנברא האהוב

להשאיר תגובה | שלח לחבר |

הדפס

שייך לקטגוריה: קבוצה, שאלות ותשובות

שאלות ותשובות, 18.04.2012

פורסם: 30.04.12, 20:45

שאלה: מיהם הנביאים?

תשובה: הנביאים הם מקובלים שדיברו לא רק על מבנה העולמות והנשמות, אלא גם על שלבי התיקון של העולם, על הדפוסים בתהליכי ההתפתחות.

שאלה: האם נשארים קרובי המשפחה והחברים (ביחס לתפיסת המציאות) שממשיכים את חייהם הפיזיים והתפתחותם הרוחנית, שמרגישים את הסתלקותי מהחיים?

תשובה: קרובי משפחה, ידידים וכל העולם הגשמי בכלל, כולל הגוף "פיזי" של האדם, נמצאים רק בתפיסת המציאות שלו. מחוץ לנו קיים רק הבורא, שאנחנו תופסים במידת התאמתנו אליו על פי התכונות. מה שאנחנו מכנים "עולם", זה למעשה השתקפות של התכונות הפנימיות שלנו על רקע תכונת ההשפעה. אם במשך החיים "הגשמיים" הנשמה לא עברה תיקון שלם, היא שוב מתלבשת בעולם הגשמי, אך כבר עם תכונות שונות, לכן, החיים ה"פיזיים" החדשים שהיא תופסת אינם קשורים בכלל לקודמיה.

שאלה: כיצד אתם מתייחסים לשיטות הפסיכולוגיות החדשות שמסייעות לשפר את החיים? הרעיון העיקרי שם הוא שהאדם עובד עם הרגשות שלו, עם יחסו כלפי העולם, כלפי האנשים, וכך יכול לשפר את היחס כלפיו, את בריאותו, עבודתו וכולי. יש שם המון רעיונות דומים לקבלה, אבל הספרים האלה "תופסים" היטב את האנשים הפשוטים, מפני שנוגעים לבעיותיהם האמיתיות כאן ועכשיו.

תשובה: השיטות האלה דומות לקבלה רק בצורה חיצונית, מפני שבלתי אפשרי לשפר את החיים שלנו בלי תיקון פנימי, בלי לשנות את הכוונה מ"לעצמי" ל"טובת הזולת". ושיפור בחיים הוא לא בכך שהאדם נעשה עשיר יותר או בריא יותר, אלא בכך שמתחיל להסתכל על החיים דרך התכונה החדשה - תכונת ההשפעה. אפשר להשתמש בשיטות פסיכולוגיות, כפי שאפשר להשתמש בכל דבר בחיים, אבל הן לא יביאו פיתרון אמיתי לבעיות, אלא יאפשרו רק לזמן מה להתנתק מהן. עד שנעבור לשלב התיקון, ההתפתחות, ידחפו אותנו מאחור בעזרת מקל ושום פסיכולוגיה לא תעזור.

שאלה: תרשה לי חלקית לא להסכים עם טענתך על כך שבעלי החיים הם סתם "מלאכים", יצורים חסרי רגשות שדורשים רק אוכל. בקשר לחיות בר או חיות בית, שאינן צמודות ואינן קשורות לבני אדם - יתכן, אך מצטיירת תמונה שונה לחלוטין ביחס לכלבים, למשל. הכלבים מרגישים צורך באהבה, סובלים מדיכאון אם הבעלים אינם אוהבים אותם, הם יכולים למות מגעגועים, ויחד עם זה חוסר האגו שלהם – ויש לנו מצב של אהבה מוחלטת והשפעה! שגברים בקבוצות יחשבו על כך שאפילו כלב מסוגל להרגיש את מה שגברים מתקשים כל כך לכוון את עצמם בקבוצה! נשמע נורא ולא ממש דוחף להישגים (ויתכן להיפך), אך עובדה נשארת עובדה.

תשובה: בעלי החיים הם אינם יצורים ללא רגשות, אלא יצורים ללא חופש בחירה. אין בהם יצר הרע, האגו, אין להם את מה לתקן. ולנו יש מה לתקן, לכן אנחנו לא יכולים להידמות לכלבים בהרגשת האהבה. לנו לא סתם קשה להתכוונן להרגשה כזאת, אלא בלתי אפשרי. עלינו לא למחוק את הדחיה בינינו, אלא להתעלות מעליה. על ידי הפעולה הזאת אנחנו משיגים את הכוחות שמנהלים אותנו ועולים לדרגת הבורא.

שאלה: רק במשך שלושה ימים אני איתך, עוקבת אחרי הכנס הבינלאומי (אני פשוט מאושרת לצפות ולהשתתף), קוראת, צופה, לומדת, אבל תאמין שאחרי שלושת הימים האלה הורכב פאזל שלם של כל מה שאתה מספר. רק אתמול היתה מחשבה שמכיוון שלכל דבר בעולמנו יש שורשים בעולם הרוחני, כנראה שגם המחלות קרוב לוודאי קשורות לשורשים שלהן. ולמעשה, אם לשים את התבנית זה על זה, אפשר לאבחן איזו תכונה בנשמת האדם סובלת. יתר על כן, אני בטוחה שלמשל דלקת בלבלב עם הסרת כיס המרה קשורים ישירות לקינאה ול"מרירות" של האדם, מכיוון שפעמים רבות אני ראיתי חולים כאלה עם המחלה הזאת ושהמשיכו לסבול מכאבים נוראים כבר אחרי הכריתה, מפני שבשורש שום דבר לא השתנה. יש בלב אטימות, האנשים אינם מסוגלים להרגיש חמלה ואמפתיה, סרטן זה תאוות בצע ושנאה שאוכלת את הכול, צרכנות מתבטאת בהשמנה וכולי. ורק עכשיו מצאתי את התוכנית שאתה מדבר בה על כך. אבל יותר מזה, לדעתי יש מסלול מסוים לכל איבר (מערכת), ואפשר לפענח לפרטי פרטים את המחלות של תכונות הנשמה על פי האבחנה של האדם, וזאת רפואת העתיד.

תשובה: זאת גישה לא נכונה מן השורש, ניסיון כזה לקשור את הגשמיות והרוחניות נקרא בקבלה "עבודת אלילים". המחלות שלנו באות כתוצאה מהאגו, אבל אי אפשר לקבוע על פיהן מה בדיוק יש לתקן, במיוחד לאור העובדה שכל התכונות שאת מנית אינן זקוקות לתיקון. צריך לתקן לא את התכונות כשלעצמן, אלא את הכוונה, מאגואיסטית "לעצמי" לאלטרואיסטית "לטובת הזולת". בלי זה אדם מתחשב נשאר אותו אגואיסט כמו אדם אכזרי, ואדם צנוע נותר כמו אדם מתהולל ופזרן. בנוסף על כך, ההשגחה העליונה מתייחסת אלינו כמו למערכת אחת, והתופעות המתרחשות איתנו הן תוצאה של תהליכים כלליים. לכן, על פי המצב הגופני לא ניתן לקבוע את רמת התיקון.

שאלה: שמי לושה, מקזחסטן, אני בן 19, לא נשוי. אני שומע לעתים קרובות על כך שחשוב להיות נשוי, ובאחד השיעורים אתה נתת עצה להתחתן, ונראה לי שאני אחטיף לקבוצה על כך. יש רצון גדול למצוא בת זוג, אבל כל הניסיונות חסרי תועלת. כשניסיתי למצוא בין מי שלומדות קבלה, אני שומע רק זלזול ודחיה, פניתי לקבוצה לקבלת עזרה, אבל שום דבר לא יצא. שאלתי היא, האם אדם לא נשוי מזיק לקבוצה? האם יש אדם שאיתו עדיף להיות לקראת המטרה? מה אפשר לעשות במקרה כזה? תייעצו בבקשה.

תשובה: ברור שעדיף לבחור בת זוג מאלה שמוכנות לחלוק איתך את הדרך הרוחנית. זאת הערובה לבניית משפחה חזקה, ליחסים הנכונים בין בעל לאישה ולחינוך הנכון של הילדים בעתיד. אם אתה משקיע בכך מאמץ, אך עדיין לא מצאת, אל תתייאש. אתה אינך מזיק לקבוצה, ובסופו של דבר אתה תצליח.

שאלה: אם רואים את הכנס כתיקון קבוצתי, עכשיו זהו שדה ניסיונות טהור. מה שקרה בערבה היה רק הדגמה של המדרגה הבאה לתיקון הקבוצתי. על מנת להגיע לזה בתוך הקבוצה, צריך לנסות הרבה מאוד בתוך הקבוצה. אבל! הקבוצה צריכה לצמוח בתיקונים אינדיבידואליים. תיקון קבוצתי ברמה הזאת בינתיים הוא בלתי אפשרי. הבורא לא יאפשר לעשות זאת ברמה כזאת, בשיטה כזאת. גם אם מושכים אור גדול מאוד, לא פותרים את שאלת הכרת הרע וכתוצאה מחיתוך הקליפה, מפני שזאת עבודה אינדיבידואלית , שדרושת הרבה יותר משלושה ימים וסביבה הרבה יותר מגוונת לניסויים בהבנה. אולי כדאי לחזור לשיטת הבעל שם טוב? להפוך את המידע על הקבלה והמקורות שישנם כבר עכשיו, אבל לארגן את הקבוצה כבר מאלה שקרובים לגילוי? לסיכום של הנאמר, לא להפריע בעבודת הבורא להבשלת הפרט ולא לספק תקווה למי שלא מוכן לקבלת תרופה שמרפא את הכול. תודה!

תשובה: מהיכן ידוע לך איך חיבר את קבוצתו הבעל שם טוב, ומאיפה אתה יודע מה הבורא יאפשר ומה לא? וכיצד אפשרי תיקון אינדיבידואלי אם לא ביחס לקבוצה, לחברים? מטרת התיקון היא להגיע לחיבור עם החברים. הבורא מקבל רק "תפילת רבים" – הוא לא מתקן אף אחד בנפרד. השאיפה לחיבור כזה מגדירה את הקבוצה, היא אינה מתקבצת על פי החלטת הרצון. זהו מושג רוחני, בתוך הקבוצה נמצא מי שמשתוקק לפנימיות, ומבטל את עצמו לפניה. ההמצאות בתוך קבוצה היא מצב רוחני של האדם, ומי שמפסיק להתאמץ, בו ברגע נופל מהקבוצה. אף אחד לא נותן "תרופה לכל התחלואים",אין תרופה כזאת, ואף אחד לא מבטיח שתוך שלושה ימים יצליחו לעשות הכול. מי שמתכוון ברצינות להתקדם, לא עושה בכלל חשבון לזמן, אלא פשוט משתדל לתת את המקסימום, ומשאיר את יתר החשבונות לבורא. בכנס הערבה אנחנו השקענו מאמץ רב ויצאנו למדרגה מסוימת,שהיתה קרש קפיצה להמשך העבודה,להגיע לחיבור גדול יותר.

שאלה: מדוע שלא נפתח צ'אט קבלי בדף? רק דרך האגו שלנו ניתן להבין את עצמנו.

תשובה: הדבר היחיד שאפשר לחלוק עם החברים זה גדלות המטרה. יותר שום דבר. לא לפתוח את לבך לפניהם, לא להטביע אותם בתוך החשבונות שלך. כל אדם זר עלול להזיק, גם ללא כוונה, על ידי מחשבותיו ורצונותיו. יתרה מכך, בעזרת מילים לא מתברר שום דבר, את זה יכול לעשות רק האור העליון, ובבירורים יש לפנות אליו. לכן, אנחנו בקבוצה לא משתפים אף אחד בדברים הפרטיים, וגם בצ'אט קבלי אין צורך. פחות מילים, יותר כוונה!

שאלה: האם יש קשר בין שני המושגים "כיסתא דחיותא" ו"צמצום א'"?

תשובה: המושג "כיסתא דחיותא" שייך בעיקר לעבודת האדם, אבל המנגנון שלו, כמו ה"רשימו" שמאפשר מילוי חדש, שורשו כמובן בצמצום א'.

שאלה: באחת מהתוכניות "שאל את המקובל" היתה שאלה מי וכיצד בנה את הפירמידות? מתשובתך ברור מי בנה את הפירמידות, אבל כיצד הן ניבנו, לא שמעתי את התשובה המדויקת. ישנה תשובה לשאלה זאת, והיא מדויקת, הפירמידות נבנו "מבטון", בעיקרון, כמו גם "הבלוקים" של בית המקדש בירושלים (סרט: "האלכימיה של הפירמידות או כיצד בנו במצרים העתיקה"). דוגמאות, שכוללות מיסטיקה הן שליליות להפצת הקבלה, הקבלה צריכה להיות מדע מכל הכיוונים. גם כל המבנה של ההיסטוריה שברירי ביותר, ולקשור אליו את חכמת הקבלה... במצרים קיימים המון גלגלי מזלות (לוחות במקדשים המצרים ובתוך הקברים), יש להם תאריך אסטרונומי שאפשר לקבל בקלות בעזרת מחשב. התאריכים צריכים ליפול בעת העתיקה, אך כולם נופלים באלף השניה לספירה (ספר "הכרונולוגיה החדשה של מצרים", מחקרם של אנטולי פומנקו וגלב נוסובסקי – שני מתמטיקאים מהחוג לסטטיסטיקה באוניברסיטה הממלכתית במוסקבה. סרט "תעלומתם של זודיאקים מצריים").אני מבין שאם אתה מדבר על מצרים, זה רק על החלק הרוחני ששורשו בעולמנו ושמאפשר להשלים את המחשבה על מה שקרה בעולם הגשמי. יתכן שלא כדאי בכלל לדבר על התאריכים (תסלחו לי על החוצפה)? לשם מה עלי לדעת זאת אם אני מתעלה מעל הידע הזה ומבין את חשיבות השיטה?

תשובה: המסר שלנו מכוון לא רק למי שמבין את חשיבות השיטה ומוכן מיד "להתעלות", אנחנו פשוט חייבים לפנות לכולם. לכן אנחנו מביאים דוגמאות מהעולם שלנו, את הנתונים מההיסטוריה וממדעים אחרים, מפני שקבלה היא לא "שיטה רוחנית" כלשהי, אלא שיטה מעשית לתיקון חיי האדם כולל בעולמנו. כשמדברים על ההיסטוריה, אנחנו פשוט ממחישים את המצב על שלבי התפתחות האגו האנושי. לכן, לכל אחד ברור שהתאריכים כאן הם לא העיקר, והסתירות בהם טבעיות בהחלט, מכיוון שגם באמצעות המדעים שבעולם שלנו הם יכולים להיקבע רק בערך. זה ידוע למדענים, אנחנו מתמקדים בהם, ולא בטענות של המדע הפופולרי כגון "המדע הוכיח", "למדע ידוע הכל" ואחרים.

שאלה: אני יושבת ובוכה ולא מצליחה להרדם, אני כועסת על אחותי, לפי דעתי היא היתה צריכה לעזור לי במצבי הקשה, והיא בכלל לא הציע את עזרתה. ואני משום מה כל כך מצטערת ומרחמת עליה. מדוע אנשים מסוימים לא מבינים את מה שברור מאליו? ואם מתחילים לדבר על זה הם נעלבים. אך יתכן שזאת יותר אשמתי, האגו שלי מדבר בתוכי. אתה יכול לא לענות לי, אני כבר מזמן לא כתבתי לך. זה מתוך יאוש. אני התאכזבתי מהדת, ובכלל לא יודעת למי עליי לפנות וכיצד להמשיך לחיות. הנה אני כותבת ובוכה. תסלחו לי.

תשובה: בעולם האגואיסטי אין וודאות "משותפת". הנשמה הכללית נשברה להמון חלקי האגו, וכל אחד מהם תופס את כל הסביבה על פי שני הקריטריונים: תועלת או נזק לעצמו. אם אין אף אחד מהם, הוא לא רק לא מבין את התופעה, אלא יכול אפילו לא לתפוס אותה בתוך חושיו. כולנו חיים ומתקשרים בו על פי מוסכמות שקטות, פנימיות כלשהן, אפילו לא ממש במודע, שעל כל אחד להפיק תועלת משלו, אפילו מהפעולות המשותפות וגם מהעזרה לאחרים.אם האגו לא רואה תועלת בפעולה כלשהי או בעזרה לאחר, הוא מרגיש בפנימיות משוחרר מהפעולה ונקי. זה אמיתי, הרגשה טבעית. לכן אנחנו יכולים לשפוט אדם על פי חוקי החברה, אבל לבוא בטענות לאופי שלו, לאגו, אנחנו לא יכולים, מכיוון שלא יכולים לשפוט בעל חיים על כך שהוא מונע על ידי דחפים, פועל כך או אחרת.

שאלה: מספר ציטוטים מספרים וודים, שמאוד דומים לקבלים:

1. "אחד מכתבי הקודש ההינדים "בהגאוואד גיטה" משווה את העולם הזה לעץ הפוך, ששורשיו נמצאים למעלה וצמרתו למטה. זה מסמל שהעולם הזה הוא רק צילו, השתקפותו המעוותת של העולם הרוחני".

2. "הוודים מגלים שקיימת תוכנית עליונה יותר של קיום - עולם של מסירות. בתחום של הקיום הגשמי כל חלקיק רוצה לנצל את הסביבה, אך בעולם המסירות כל אחד רוצה לשרת את הסביבה, אבל לא רק אותם, המפתח האמיתי לחיי העולם ההוא הוא לשרת את מרכז המציאות".

אני הייתי רוצה לדעת כיצד המקובלים מתייחסים לוודים, ומדוע בשתי השיטות הללו המחשבות מאוד דומות? לוודים יש המון מן המשותף עם הקבלה, מדי פעם ממש אותו הדבר. מיהם? עכשיו מתחילה להתפשט הפסיכולוגיה הוודית, ושם יש הרבה מאוד דברים מעניינים בתחומים שונים של החיים, מוקדשת תשומת לב רבה למשפחה, ליחסים עם בני אדם, מועיל ביותר לאישה. האם זה יכול לשמש את לומדי הקבלה?

תשובה: לא פלא שבטקסטים הללו, ובמספר שיטות לימוד מזרחיות נוספות, מצבים רבים דומים למצבים בחכמת הקבלה. בתורה מסופר על כך שאברהם שהיה הראשון שהתחיל ללמד את הקבלה בצורה המונית, שלח חלק מתלמידיו (מה שנקרא "בני פילגשים") לארצות המזרח, נתן להם "מתנות", כלומר, ידע על יסודות העולם, שהאדם יכול להבין עם הכוונה של "לא לשמה", כלומר, לעצמו. חסידיהם, ככל הנראה רשמו את הידע הזה כוודות.כלומר, הקבלה היא מקור הידע על התכונות של הבורא ועל עבודת האדם לרכישת התכונות הללו. וה"שיטות", גם אם פעם יצאו ממנה, אבל התעוותו על ידי מסורות שונות ותפיסה של "לא לשמה", ולא ניתן להשתמש בהן כאשר לומדים מהמקור. נהפוך הוא, הן מסיתות מהדרך למקור.

שאלה: האם יש קשר בין עשר ספירות הראשונות ו- 620 הרצונות? או שהיחס הזה נקבע על ידי האדם המשיג?

תשובה: לא לגמרי ברור מהשאלה מהן עשר הספירות "הראשונות". בכלל, במושג 10 ספירות משתמשים קרוב לודאי בתיאור המערכת הראשונה, ירידת העולמות והפרצופים, וסדרת הרצונות של האדם (613 או 620) שייכת למערכת העליה השניה, ההשגה. במערכת ההשגה המבנה הכללי של עשר הספירות מופיע בצורת 125 מדרגות ההשגה. וגם בצורת הרצון הכללי במבנה הרוחני של האדם על פי העיקרון של צמצום ב' – אח"פ וגו"ע בעבודתו עם הקבוצה, המורה, הבורא. בסופו של דבר כשמתקנים את כל מכלול הרצונות, המבנה הרוחני של האדם מקבל צורה שלמה של 10 ספירות מתוקנות.

שאלה: כיצד לנצל נכון את כל שלושת רמות החיבור: הפיזי, הפנימי ווירטואלי?

תשובה: צורות החיבור הפיזי הווירטואלי ניתנו בגלל חוסר או חולשת החיבור הפנימי והן קיימות למען הופעתו ולהתחזקותו. לשם כך צריכים לנצל אותם.

שאלה: שאלה קטנה אבל גדולה. מהי אהבה של בחור לבחורה, של בחורה לבחור, ואהבה הדדית, כאשר בחור ובחורה אוהבים זה את זו?

מדוע כאשר אני התאהבתי בבחור, לא חשוב לו מי אני, מה אני, מדוע אני, לא משנה לו, והוא דוחה אותי וזה מביא לי ייסורים נוראיים?

"אדם לא יכול לרצות שכולם בבית וברחוב יהיו שייכים לו, מפני שזה יגרום לו ייסורים, והאגו לא רוצה את זה". אבל אני יודעת שאני אדישה כלפיו, אבל ממשיכה לרצות להיות עימו ביחד, להעניק לו את אהבתי, את דאגתי והבנתי. מדוא שאני לא אפסיק לאהוב אותו, אם אני לא יכולה להיות איתו? תספר בבקשה עוד על אהבה.

תשובה: באהבה בעולם שלנו, במיוחד מצד האישה, משתתפות המון רמות, כולל הורמונלית – סיפוק, וחייתית – השאיפה להמשך הדור, וגם אנושית (של העולם שלנו) – הרצון להיות שייכת למישהו, להעניק דאגה והבנה, הרצון לבנות מערכת – משפחה, מה שעבור האישה הוא המרכיב המוביל של מטרת החיים וההרמוניה בעולם. לכן, האישה מעורבת לעתים קרובות יותר באהבה כל כולה. אצל הגבר הרמות השנייה והשלישית, או חלשות יותר או שבכלל מורגשות רק מדי פעם, לעתים רחוקות ביותר. קודם המסורת העממית שנבעה מהטבע תמכה במודעותו, עכשיו גם היא כבר איננה.

רמות המעורבות באהבה, קובעות את מה שמעניין את כל אחד מהם בשני. לכן אנחנו רואים שהרבה יותר גורמים מעניינים את האישה בגבר מאשר את הגבר באישה, זאת גם הסיבה לחוסר ההבנה ביניהם ול"טענות של הנשים". וגם העובדה שאפילו את התקשורת הפשוטה ביותר אישה מבינה בצורה הרבה יותר אישית, מכיוון שתשומת הלב אליה באופן אישי בגלל שהיא מרגישה את עצמה רצויה, לא סתם מבטיח הנאה זמנית, אלא מרומם אותה בעיני עצמה. הייסורים וה"אש" של האהבה הנכזבת, אפילו כאשר אין תגובה, נובעים אצל האישה לא רק מחוסר שביעות הרצון, אלא גם מתוך חוסר האפשרות לממש את מלוא הפוטנציאל שלה, כולל גם בדרגות הגבוהות ביותר.

להשאיר תגובה | שלח לחבר |

הדפס

שייך לקטגוריה: שאלות ותשובות

כיצד להישמר מהקליפות?

פורסם: 28.04.12, 20:27

שאלה: כיצד להישמר מה"קליפות" של "קו ימין" ו"קו שמאל"?

תשובתי: זו שאלה למתקדמים מאוד. "קליפה" זה רצון אגואיסטי שניזון מהקדושה. אענה בקצרה (אם אתם מוכנים, תבינו):

בעת המילוי מאיימת "קליפת ישמעאל", קליפת האהבה. בעת החיסרון, מאיימת "קליפת עשיו", קליפת היראה.

אם מחזיקים במידת האהבה, אפילו יחד עם האמונה בבורא, אפילו בחיסרון כדאי לפחד מ"קליפת ישמעאל".

אם מחזיקים במידת היראה, אפילו בעת החיסרון, כדאי לפחד מ"קליפת עשיו".

הפיתרון: תתמלא עד כמה שאתה יכול במידת היראה, כשאתה עובד בצורה אקטיבית עם האגו ומתמלא על חשבונו, ובכך תינצל משתי הקליפות.

ידיעות קודמות בנושא:
הרע משרת את הטוב
האדישות גרועה מהשנאה
כיצד להפוך אויבים לחברים

להשאיר תגובה | שלח לחבר |

הדפס

שייך לקטגוריה: התפתחות רוחנית, שאלות ותשובות

טעימות משיעור הקבלה היומי (25.04.2012)

פורסם: 25.04.12, 20:11

עבודה בג' קווים

עבודה בכלים דהשפעה

מזוזה ועבודה פנימית

בינתים משיכים ללמוד

להשאיר תגובה | שלח לחבר |

הדפס

שייך לקטגוריה: שאלות ותשובות, שיעור הקבלה היומי

שאלות ותשובות, 07.04.2012

פורסם: 25.04.12, 19:07

שאלה מהבלוג באנגלית: מיהו הנותן שמביא לנו אושר ותענוג? האם הסיפוק מבטל את רוח ההשפעה? האם אתה יכול להביא דוגמאות של השפעה לזולת ללא ההשתתפות של האגו?

תשובה: הנותן זה אנחנו. אנחנו הופכים להיות מסוגלים להרגיש את האושר ואת הסיפוק הבלתי פוסק כשאנו רוכשים את תכונת ההשפעה.כשאני שואף לסיפוק כמו פרס (גם אם זהו פרס על ההשפעה), אז הוא מכבה את רוח ההשפעה.אם הכלי שאני ממלא לא נמצא בי, ואני מקבל הנאה מכך שמישהו אחר מתמלא ממני, אז הכלי מתוך הפרס הופך להיות כמו ממיר של הפעילות שלי ומפעיל ביתר שאת את רוח ההשפעה.במאמרים בספר "שמעתי" מדגישים פעמים רבות שאם אין שמחה מהשפעה, זה אומר שזאת הייתה עבודה לטובת האגו ולא לטובת הבורא.בטבע הכל חי בהשפעה ללא השתתפות האגו.הילד גורם תענוג לאימו ללא השתתפות האגו שלו. האדם מתפתח באופן טבעי מילד, מכיוון שיש לו אגו שמפתח לו את המודעות, את השכל. ורק לאחר שעברנו את כל דרך ההתפתחות והגענו להכרת הרע של אותו האגו שפיתח בנו את המודעות ואת השכל האגואיסטים, אנחנו יכולים להתקדם לקראת ההשפעה ללא השתתפותו.זאת התפתחות חדשה לגמרי עם חוקים משלה, האגו משמש כ"דלק", ורק בשלב גבוה יותר מביאה ההתפתחות בתוך ההשפעה להשפעה ללא השתתפות האגו.

שאלה מהבלוג באנגלית: הייתי רוצה להתאסף עם חברותיי לדרך ללא סיבה מיוחדת לכך. נדמה לי שנשים תתקשרנה יותר, אם תכרנה טוב יותר זו את זו, את משפחותנו, את אורך חיינו. אך נאמר לי שנשים לא אמורות להתאסף במטרה להתחבר, ושזה נועד לגברים. שנשים יכולות לעשות זאת רק בשני מקרים: על מנת לתמוך בגברים, ועל מנת להתחבר עם הבורא באמצעות קריאה משותפת של המאמרים. האם זה נכון שאנחנו לא יכולות להתאסף כחברות באחד הימים ולחלוק סעודה, כפי שעושים זאת גברים?

תשובה: "ללא סיבה מיוחדת לכך", או "במטרה להתחבר"? – אלה בכל זאת שני דברים שונים.בכלל, הדבר היחיד שבאמת מחבר בין אנשים אפילו בעולם שלנו – זאת העבודה למען מטרה משותפת. אצל גברים הסעודה זאת פעולה רוחנית, עבודת החיבור. נשים יכולות להתאסף ליד שולחן ערוך, כדי לדון בזמן הארוחה על מטרות ועל פרטי העבודה המשותפת, זה נעים וטבעי, אך הסעודה בעצמה אינה נותנת להן חיבור רוחני.להכיר זו את זו, מרחיק או מחבר באופן אוטומטי אחת את השנייה, אם זה לא מכוון לעזרה הדדית במסגרת הקבוצה, הקהילה, עזרה למשפחות עם קשיים. בזה אתן יכולות לקחת דוגמה מהגברים – בקבוצת הגברים גם הם לא "חברים" לחיים.אפילו בשיטת החינוך האינטגרלי שלנו עבור ה- 99% כבר נמצאת האפשרות שמשפחות או נשים בקבוצת הנשים תתחברנה לא בעזרת "חברות" כלשהי, אלא בעזרת הרצון לשנות את החיים.

שאלה מהבלוג באנגלית: לפעמים נדמה לי שאתה מטפח בתלמידים שלך עצלנות. לא לכל אחד יש יכולת להבין ולראות את התמונה האמיתית. מספר תלמידים שלך בורחים מעבודתם, אינם דואגים למשפחותיהם, חושבים שהעולם מתקרב לקיצו, וזה מספיק להם כדי להתחמק מהתחייבויותיהם. אתה מסביר כל כך הרבה על ערבות הדדית, שמתעוררת השאלה האם יש ל"בני ברוך" את האמצעים לתמיכת כל הגברים העצלנים הללו?אל תבין אותי לא נכון, מכיוון שאני תלמידך, אני תמיד איתך ועם הקבוצה, אך אני חייב לומר: תעורר את אותם האנשים שיצאו מכלל שליטה, שאין להם מושג מהי קבלה, והם קומץ של קנאים שאינם מסוגלים ללמוד משהו, אלא ללכת אחריך בצורה עיוורת.

תשובה: "בני ברוך" אינם "גברים עצלנים". מקובל חייב לעבוד, לפרנס את משפחתו ולהיות חלק מהחברה. את הכלל הזה כולם מכירים, והרוב, כמה שלא יהיה להם קשה לשלב זאת עם העבודה בתוך הקבוצה ובהפצה, שומרים עליו. דווקא מהסיבה הזאת, אותו "מספר תלמידים" שאתה רואה, נראים כל כך לא נעימים, מכיוון שהם יוצאי דופן.הערבות ההדדית בקבלה מתכוונת לא לתמיכה חומרית הדדית, אלא לנכונות לעשות הכול למען צמיחתם הרוחנית של החברים.ישנו דבר אחד נוסף שאסור לשכוח. ידוע לנו כי בקבלה האדם עובר המון מצבים שונים, אפילו בשלב ההכנה. לפעמים מצבים כאלה שבהם הוא נראה כאחד ש"ירד מהפסים", "מעופף", כאשר התחייבויות של העולם שלנו נראות לו ככוזבות או לא מספיק חשובות. כל אחד עובר את המצבים הללו בצורה זאת או אחרת. לכן, להחזיק את האדם "על פני המים" יכולה רק קבוצה בריאה.אם בקבוצה ישנו כלל איך כל חבר צריך להתנהג ולהתפרנס בעולם הגשמי, זה פועל על החדשים ועל אלה שמסיבה זאת או אחרת אינם עומדים בקצב. בקבוצה פועלים רק מתוך דוגמה וכללים ולא מתוך הטפות מוסר.

שאלה מהבלוג באנגלית: עד כמה חשובה לאדם הסביבה? אם למשל דברים רבים ברוב תחומי החיים שלנו אינם מסתדרים, האם אנחנו יכולים לחייב אותם להסתדר, להתעלות מעל הסביבה, או שעלינו לשנות את הסביבה הזאת, כדי להגיע לתוצאות חדשות?

תשובה: זה בסך הכול אומר, שנכון לרגע זה, יש לנו רצון שהתחומים הללו יעבדו כפי שאנחנו מוצאים לנכון. אם, כתוצאה מההתפתחות הרוחנית, אנחנו באמת נתעלה מעל הסביבה, מעל תחומי החיים הללו, אנחנו כבר נראה יותר, אנחנו נראה את שורשי הקיום שלהם, את הסיבות של פעולתם. אך העיקר הוא, אנחנו נראה ברור יותר את המטרה שלנו. ועל רקע המטרה הזאת, אנחנו נראה את תחומי החיים שלנו בצורה שונה לחלוטין – הם יקבלו אופי שונה באמת והכול בהם מסתדר.

שאלה מהבלוג באנגלית: כיצד הקבלה מסבירה את השואה ואת המשך הרדיפה אחר העם היהודי? האם ניתן להניח כי העם היהודי מקולל?

תשובה: העם היהודי נקרא "עם סגולה", מה שאומר "עם – מרפא"."ישראל" היא תכונת ההשפעה שניתנה לנברא כדי לתקן את התכונה העיקרית שעמה נברא- האגו. תכונת ההשפעה התגלתה בהתחלה בעולמנו באנשים בודדים, החל מ"אדם", ואחר כך אברהם לימד את קבוצת תלמידיו שיצאו יחד עימו מבבל, כדי לרכוש את התכונה הזאת. הקבוצה התרחבה, נעשתה לעם, ובמשך זמן רב העם הזה, שנקרא על שם תכונת ההשפעה, "ישראל", היה בדרגת ההשגה הרוחנית.אך מטרת הבורא היא לא "לתקן" קבוצה כלשהי, אלא שהנשמה הכללית של האנושות תהיה דומה לו בתכונת ההשפעה כדי שתוכל לקבל את האור העליון שהוכן עבורה. לשם כך תכונת התיקון צריכה להתערבב עם תכונות אחרות של הנברא. בעולמנו זה נראה כנפילת העם מהדרגה הרוחנית לדרגת "אומות העולם", חורבן בית המקדש ולגלות בתוך העמים השונים.אך ה"רשימות", "זיכרונות" מאותה הדרגה הרוחנית שבה היו הנשמות הללו, אותו חלק הבריאה, לא נעלמו, הן חייבות לפעול בזמנן, לספק לאנושות מידע על כך שרק תכונת ההשפעה מסוגלת להוציא את העולם מהייסורים שגורם האגו, ולקרבם לבורא.ומכיוון שהנשמה הכללית של האנושות, זהו גוף אחד שבו המידע זורם ללא הפרעות, לכן, בתת הכרתם, אומות העולם מרגישים שהעם היהודי טומן בחובו את סוד הגאולה. והדבר מעורר יחס מיוחד ליהודים בצורות שונות, כולל שנאה ורדיפה.במחצית השניה של המאה ה-20 העולם התחיל להבשיל לקראת השלב האחרון של התיקון, כמובן שקדם לו "עיבוד" של הרצונות הרבים החזקים ביותר, אנחנו רואים זאת על פי התפתחות מוגברת של הציוויליזציה באותה התקופה. בין יתר הרצונות התגברה גם השנאה ליהודים, שאחת ההתפרצויות שלה גרמה לשואה.כפי שידוע לנו, העניין לא הסתיים בזה, האנטישמיות והשנאה כלפי מדינת ישראל מצד הקהילה הבינלאומית, מתחזקות כביטוי חיצוני של דרישה פנימית ולא מודעת כלפינו.ברור, כי הציבור היהודי בעצמו, לאורך מאות שנים, לא ידע בביטחון את הסיבות הפנימיות לייסורים, מפני ששיטת התיקון אבדה. מקובלים בודדים שמרו עליה ופיתחו אותה, כדי שעכשיו בשלב ההתפתחות האחרון, אנחנו נלמד אותה ונעביר לאומות העולם.בכך אנחנו נממש את שליחותנו הרוחנית ההיסטורית ואת מטרת הבורא.

שאלה מהבלוג באנגלית: רב נכבד, לאחרונה אמרת שעל הקבוצות להיות קטנות, מכיוון שאם הן תגדלנה, זה עלול לפגוע באיחוד. האם זה שייך גם לקבוצות וירטואליות? בדרך כלל, רואים בקבוצות הווירטואליות נטייה להרחבה, מכיוון שרבים יכולים להתחבר אלינו. כיצד לנהל קבוצות כאלה כדי שתהיינה יעילות ותעזורנה לנו להתקדם?

תשובה: העבודה האמיתית בקבוצה פיזית או וירטואלית פועלת כמפריד: על מישהו פועל כוח צנטריפוגלי, ועל מישהו אחר – כוח צנטריפטלי. בשלבים שונים של התפתחות האדם זה יכול להשתנות על ידי לימוד פנימי של העבודה הרוחנית. אך באופן כללי, יש לסמוך על המנגנון הזה ופשוט לחזק את פעולתו.מי שמרגיש את הצורך בעבודה פעילה בתוך הקבוצה, חייב לדאוג להגברה הזאת. בסופו של דבר, חלק ממשתתפי הקבוצה "יתקבצו לגרעין" בתוך המנגנון הזה, אחרים ימצאו לעצמם כל אחד מסלול קבוע או זמני, מי שקרוב יותר ומי רחוק יותר, אך גם בתנאי שהמנגנון של עבודה רצינית יפעל נכון.ברגע שהוא נחלש, מתחיל בלבול וספק גשמיים: האם להתרחב? להצטמצם? וכולי.

שאלה מהבלוג באנגלית: האם זוג הומואים (גברים או נשים) יכולים להרגיש את הבורא ביניהם? ואם אני לא אשנה את הנטייה שלי, האם אוכל, לפחות חלקית, להרגיש רוחניות?

תשובה: למעשה המושג "זיווג", חיבור בין היצרים הזכר והנקבה לא מדבר על הזיווג כעל משהו נפרד ועצמאי. נאמר: "אין (זיווג) אחר אלא לבנים". "בנים" הכוונה למדרגה רוחנית הבאה. כלומר, הקבלה מדברת על כך שהעיקר הוא לא המין עצמו, אפילו "המין הרוחני", ובמיוחד מין בעולמנו על כל פרטיו, שותפיו וכולי.העיקר הוא שונה בחיבור בין שני היצרים הללו, שאחד מהן הוא הנקבה שעל פי טבעה הרוחני היא "גנרטור" של הרצון הרוחני, והשני הזכר, זה שמייצג את תכונת ההשפעה ומתקן את הרצון האגואיסטי. על פי העיקרון של "שורש וענף" החלק הנקבי של הבריאה מתגשם בעולמנו בתור אישה עם סימני ההיכר המיוחדים המנטליים שלה, עם הפסיכולוגיה, הפיזיולוגיה, התפקיד המיוחד שלה בלידה, ביצירת מה שנקרא "בית" ועוד, החלק הזכרי הוא בתור גבר בעולם הזה. העיקרון נוקשה ולא יכול להיות "בלבול" בעניין זה.כלומר, העובדה שבתוך הגופים של גבר ואישה של העולם שלנו מתגלמים צדדיו של התהליך הרוחני שיוצר כלי בשביל אור הבורא: "איש ואישה שכינה ביניהם" – וזה שבגוף של הגברים, כתוצאה מהשבירה, מופיעה משיכה מינית לאישה, ולהיפך (את מה שאנחנו תופסים כ"בלבול") – אלה הם דברים שונים לגמרי, מעולמות שונים. זה בנוגע לשאלה "ביניהם".במה שנוגע להרגשת הרוחניות, הבורא, צריכים לדעת שרוחניות זאת תכונת ההשפעה. היא אינה אופיינית לעולם שלנו ואפשר לרכוש אותה רק אם פועלים על פי שיטת הקבלה.

שאלה מהמבלוג באנגלית: אני לא בטוח, אך לפי דעתי אלו המילים שלך: "אם העיבור היה מתוך אהבה רוחנית, אז חיי נצח מוכנים לשלושתם: לאב, לאם ולילד". אם אתה אמרת זאת, תסביר בבקשה כיצד אפשר להגיע לזה. ואם לא, האם אתה יכול לצטט את הדברים הללו, מפני שזה דומה ל"גביע הקדוש", שאותו מחפשים כל הדתות וכל הכמרים.

תשובה: כדי לשאול שאלה, כדאי בכל זאת להביא דברים מדויקים שנאמרו ואת הקשרם. אם לא עושים זאת, השאלה מאבדת את משמעותה במידה רבה.מכיוון שלא מצוין כאן המחבר, ניתן לומר רק באופן כללי כיצד הקבלה מתייחסת למושגים שאתה מביא."אהבה רוחנית" מסמלת בקבלה התמזגות מוחלטת עם הכוח הטבעי של ההשפעה, גם כאשר מקבלים, מרגישים תענוג רק מזה שמישהו אחר מקבל תענוג. ברור שבעולם האגואיסטי שלנו אין אפשרות כזאת."ילד, בן" – זאת המדרגה הרוחנית הבאה, "אמא" זה רצון אגואיסטי, ו"אבא" הוא "מסך" שמתקן את הרצון הזה, שמאפשר לקבל את האור לא לעצמו, אלא למען הבורא. כאשר הם שווים ומחוברים, אז אפשר לקבל את האור שנותן את המצב החדש של הכלי משותף – "בן".החיים בכלל, אפילו בעולמנו, זאת תופעת הקיום בזכות ולמען מה שנמצא מחוץ לאובייקט. לכן בקבלה כשאומרים "חיים" מתכוונים לחיים בהשפעה. הבורא נקרא "מקור החיים", כלומר, המקור של תכונת ההשפעה, שאותה יכולים לקבל אלה שרוצים "לחיות". ואת "חיי הנצח", כלומר, שלא מחולקים לפעולות הקבלה וההתרוקנות, מספק דווקא מה שנאמר קודם על האהבה הרוחנית, כלומר, כשכל כלי הקבלה אינם נמצאים ברשותך, אלא אצל אלה שנמצאים מחוצה לך, אז אתה המוביל הנצחי של התענוג לתוך הכלים שלהם.

שאלה מהבלוג באנגלית: כשאני מקשיב לזוהר, אני משתדל להבין אותו ומרגיש שהשכל שלי מדמיין את הנשמע ומבלבל אותי עד כדי כך שאני לא מבין דבר. כיצד אני יכול להתכלל בתוך הקריאה, על מנת להבין את הזוהר?

תשובה: ראשית, הייסורים מכך ש"אינני מבין", אפשר לומר שהם ייסורים "לא נכונים", כלומר, בלתי אפשרי לבנות עליהם התקדמות. בנוסף לכך, אין צורך להאשים את השכל שלך בכך שהוא מצייר את מה שהוא שומע, מפני שדווקא הרצון להבין מבלבל את השכל, הרי הוא עבד נאמן של הרצונות.בזמן הקריאה בספר הזוהר אנחנו כל הזמן מכוונים את הכוונה, הרצונות, ותמיד שומעים שכמקשיבים לזוהר, אנחנו מרגישים את עצמנו ביחד ובאותו זמן מצפים שהאור שנובע ממנו יחבר בינינו יותר. אז האדם מרגיש שאינו מצליח ומתייסר מכך ומשתדל שוב – דווקא הייסורים האלה מועילים.כשמצליחים להישאר בתוך הרצון המשותף הזה של הקבוצה בזמן קריאת ספר הזוהר, אז זאת "הגלישה" המוצלחת ביותר. כאשר עוצמת הגל הקבוצתי המונע על יד הכוח של ספר הזוהר, יביא אותך בזהירות לחוף המבטחים, למדרגה הבאה, בדומה ל"גלישה" שצריכים ללמוד, אך העניין שווה את זה.

ידיעות קודמות בנושא:
שאלות ותשובות
השורשים הרוחניים של המסורת
המשתוקקים לבורא

להשאיר תגובה | שלח לחבר |

הדפס

שייך לקטגוריה: שאלות ותשובות

טעימות משיעור הקבלה היומי (24.04.2012), חלק ג'

פורסם: 24.04.12, 20:17

יום ללא תפילה הוא יום מבוזבז

תפילה אמיתית

להשאיר תגובה | שלח לחבר |

הדפס

שייך לקטגוריה: שאלות ותשובות, שיעור הקבלה היומי

המוזיקה של האור

פורסם: 24.04.12, 20:12

שאלה: איך אפשר לתאר לעצמנו את המצב האידיאלי, הכלי הכללי, את החיבור?

תשובתי: אנחנו כולנו מקושרים בינינו. כשבינינו מתגלה הקשר הראשוני ביותר, זה אומר, שכולנו, כמה שלא נהיה, מיליארדים או מיליונים, אנחנו מגלים בינינו עשר ספירות. כך הוא המבנה של המערכת.

אחר כך, 10 הספירות הללו מתחילות לרטוט ולהוליד צלילים, כמו מיתרי גיטרה. הם כל הזמן נמצאים בתנועה, ביחסים הרמוניים זה עם זה. אין אף צליל שלא רוטט מתוך ההרמוניה הכללית.

כך המערכת הזאת מגלה לנו יותר ויותר את 10 הספירות השלמות. וחוץ מזה, הם מתבהרים לנו יותר ויותר בכל מיני האופנים האפשריים. הצורות השונות שמתגלות לנו מופיעות, מפני שכל ספירה פרטית מורכבת מ- 10 ספירות משלה.

וכאשר כל 10הספירות הפנימיות האלה, שנמצאות ב- 10הספירות העיקריות, גם כן מתחילות לפעול ביניהן בכך שמייצרות הרמוניות עליונות של הגלים העיקריים, כמו במוזיקה או בקול, הן יוצרות את כל ההתפעלויות ובכך מעבירות את כל המידע הפנימי על הכלים ועל האור שממלא אותם.

כל מיני האורות, זה בעיקרון, ההתפעלויות בכל הרצונות האלה, שנוצרות מהחיבור של המיתרים הרוטטים, מהאקורדים שנוצרים. כל המוזיקה הזאת, זהו הגילוי.

הכול כלול בתוך הכלי. הצליל מורגש בתוך הכלים שלנו בתוך החושים ואינו קיים בפני עצמו באוויר. המוזיקה של האור תמיד מתגלה כמילוי הפנימי של האותיות (המטריצה של הרצונות), שנמצאות בתוך האותיות האחרות. האור מתגלה רק בתוך הכלי, רק בתוך הרצון, כתוצאה מהשינויים שלו.

מתוך שיעור על ספר הזוהר, 24.04.2012

ידיעות קודמות בנושא:
כל הבריאה - עשר ספירות
בכל מקום אותן 10 הספירות
10 ספירות, לא 9 ולא 11

להשאיר תגובה | שלח לחבר |

הדפס

שייך לקטגוריה: שאלות ותשובות, שיעור הקבלה היומי