איך לספר על עולם לא מוכר
שאלה: מדוע בזמן קריאת תלמוד עשר הספירות הרבה יותר קל להישאר בכוונה נכונה, מאשר בזמן קריאת ספר הזוהר?
תשובתי: העניין הוא שדרושה לנו איזו שהיא שפה להסבר. כי בעולם הרוחני אין מילים, והמקובלים נאלצים לדבר ב"שפת הענפים" שמבלבלת אותנו.
"שפת הענפים" טובה למי שכבר נמצא בעולם הרוחני. אם אני נמצא מעל ל"מחסום", אז אין לי בעיה להבין, ולא משנה באיזו שפה יהיה ההסבר. כי אני מרגיש בצורה ריאלית את העולם הרוחני, מבין אותו, תופס אותו בדרגה של אותה המדרגה מתוך 125 שאליה עליתי. אני אבין מתוך ההסבר מה מתרחש, בדיוק כפי שאני מבין את ההסבר על העולם הזה המוכר לי.
אולם אם אני נמצא מתחת ל"מחסום", אז אני לא יכול להבין את "שפת הענפים" שמדברת ברמזים. קל לי יותר להבין את השפה של תלמוד עשר הספירות (תע"ס), שמדברת במונחים טכניים ושמשתמשת בהגדרות הרוחניות, בשמות של "אורות", "ספירות", "פרצופים", גובה הדרגות. אני יכול איך שהוא להעריך את זה, לפחות מובן לי שמדרגה 120 נמוכה ממדרגה 125, וש"נפש" קטן יותר מ"רוח".
אפילו שאני לא מבין מה זה, אבל יכול איך שהוא להשוות ולדרג. וזה מאוד חשוב. אם אין לי בלב את התחושות של המושגים הללו, אז לפחות בשכל אני מחלק אותם לדרגות: "רשימות" ד\ג, ג\ב, "פרצופים" ע"ב, ס"ג, מ"ה, ב"ן.
כאן כל אחד יכול לדון בצורה חכמה, אם הוא למד את החומר. אפילו שהוא לא השיג באופן מעשי שום דבר, אבל לפחות למד את שפת המושגים ויכול לדבר עם אחרים. לכן היא כל כך נחוצה לנו ובלעדיה אנחנו בכלל לא היינו יכולים להתבטא. כי המקובלים חייבים ליצור איתנו קשר כלשהו, כדי להעביר דרכו את המאור המחזיר למוטב.
דרוש להם איזה חוט שמקשר אותם איתנו, כדי שדרכו הם יוכלו כל הזמן להזרים לתוכנו תרופה. אחרת, אנחנו לא יכולים להתחבר איתם, מפני שהם נמצאים בעולם אחר המנותק מאיתנו. אנחנו לא רואים באילו ערוצים זורם המידע אלינו.
המקובלים יוצרים כזה ערוץ, בכך שמספרים לנו על "פרצופים" ע"ב, ס"ג, מ"ה, ב"ן. ואנחנו, על ידי זה שלומדים אותם באופן תיאורטי ובכך שיוצרים איתם קשר חיצוני, מבלי להבין בעיקרון שום דבר, אלא פשוט חוזרים אחריהם בצורה ממושמעת על המילים, בכך אנחנו מביעים את הרצון שלנו לקבל מהם את התרופה, את אור התיקון, ולכן מקבלים אותו. אבל הקשר הזה הוא חיוני.
אך אם המקובלים יתחילו לספר לא בשפה הטכנית של תע"ס, אלא בשפת התנ"ך, אתה מייד תדמיין לעצמך שמדובר על העולם הזה ושאתה מבין הכול. בכך כל הבעיה, שאנשים לא מכוונים לכך שהסיפור מתייחס לעולם הרוחני, לפעולות ההשפעה ("קדוש" זה נקרא "בינה", תכונת ההשפעה), אלא משייכים אותה לעולם הזה, וכתוצאה מכך נולדות הדתות והאמונות.
אולם, במידה שהמושגים "קבוצה", "חיבור", "הפצה", יהיו יותר קרובים אליכם, אתם תרגישו שהחומר של תע"ס הופך ליותר מובן. הוא אף פעם לא יהיה מובן באופן תיאורטי טהור על ידי השׂכל. אפשר ללמוד בעל פה את כל המילים, אבל לא תוכל להתקדם מעבר לזה. אם אדם רוצה להתקדם בהשגה רגשית בתוך הרצון שלו, אז הוא לא יבין את תע"ס עד שלא יחבר אותו עם איזה שהוא תיקון חלקי שהושג. אפילו כבר לפני ה"מחסום" הוא יתחיל קצת להרגיש את המשמעות הפנימית של המושגים ויהיה לו קל יותר ללמוד.
בזמן של התקדמות נכונה, ההשגה נעשית מהרגש לשׂכל. לכן לצורך הלימוד לא נדרש שׂכל רב. הידע התיאורטי לא קשור בשום צורה עם ההשגה הרוחנית.
מתוך שיעור על תלמוד עשר הספירות, 16.05.2012
להשאיר תגובה | שלח לחבר
|  הדפס
|
שייך לקטגוריה: התפתחות רוחנית, לימוד חכמת הקבלה, שיעור הקבלה היומי |
סולם שגדל בתוכי
שאלה: האם אנחנו חייבים להרגיש לפני כל מדרגה הבאה את השבירה התואמת לה?
תשובתי: כמובן, אחרת לא נוכל לעלות אליה. על ידי זה שמקבלים רצונות מקולקלים, אנחנו מתקנים אותם ובונים מהם את המדרגה המתוקנת הבאה.
המדרגה הזאת עוד לא הייתה קיימת אף פעם, אנחנו יוצרים משהו חדש לגמרי. אנחנו מקבלים רק חומר ובונים ממנו מדרגות חדשות. מפני שעל ידי עלייתנו, אנחנו מעוררים את "אור הנרנח"י" בכל העולמות, למרות שלפנינו היה להן רק אור חלש של "נפש". כי אנחנו הרי מכניסים לשם את הבירורים והרצונות שלנו. אנחנו מוסיפים לרצון להשפיע את הרצון לקבל האגואיסטי שלנו, בכך שמעוררים ומתקנים אותו.
מתגלה בנו קלקול ואנחנו מתקנים אותו. ועכשיו בתוך הרצונות האלה, שכל פעם הופכים להיות פי 620 גדולים יותר, מאשר הרצון שנוצר בזמן הירידה ממעלה למטה, אנחנו מקבלים את המאור המחזיר למוטב ואחר כך את האור שממלא את הכלי.
באיזו דרגה שלא אמצא, נניח, במדרגה 30 מלמטה, אני אקבל אור בעל עוצמה פי 620, מאשר המדרגה עצמה, מפני שאני מוסיף את הרצון שלי, את ההשתוקקות הרוחנית, את העבודה שלי. וכך זה מתרחש בכל המדרגות.
מתוך שיעור על תלמוד עשר הספירות, 16.05.2012
ידיעות קודמות בנושא:
גשר מעל תהום של אגואיזם
על החבל היישר אל הבורא
לא שבירה, אלא הכרת האור
|
להשאיר תגובה | שלח לחבר
| הדפס
|
שייך לקטגוריה: התפתחות רוחנית, שיעור הקבלה היומי |
125 מדרגות
שאלה: מה מהוות בפני עצמן 125 המדרגות?
תשובתי: כל הרצון לקבל שלך מתחלק ל- 125 דרגות העביות, עד כמה אתה יכול להיות אכזרי, נוקשה, מדרגת האפס, שכמעט ולא מגלה את עצמה, כמו יתוש, ועד לפרא אדם בלתי מרוסן, בדרגת מינוס אין סוף.
אלה הן 125 המדרגות שאנחנו סופרים מהמצב שלנו ועד עולם אין סוף. 5 "עולמות" כפול 5 "פרצופים" כפול 5 "ספירות", כך מתחלק ההוי"ה.
אנחנו צריכים לתקן את כל הרצון לקבל הזה. כל פעם הוא מתעורר בחלק אחד מתוך 125 המדרגות, בכך שמתווסף אליך יותר ויותר ואתה צריך לתקן אותו. לכן, כל פעם אתה מרגיש חושך יותר ויותר גדול, מתקן אותו, משיג מתוך החושך הזה את "התלבשות החסדים", ושם אתה מגלה את האור. כי החושך זה אותו האור, רק ללא "לבוש של חסדים".
בהתחלה, בעולם אין סוף, האור אינו זקוק ל"התלבשות החסדים". אבל לאחר ש"מלכות דאין סוף" החליטה שהיא מקבלת רק בעל מנת להשפיע, האור נעלם ומאיר, כלומר, מתעורר בתוך הכלי (כי למעשה הוא לא נעלם לשום מקום, אלא אנחנו רק אומרים כך) רק ב"לבוש החסדים". במידת ההתלבשות אתה מקבל אור. כאילו שיש לך מנורה בעלת עוצמה מסוימת, ובהתאם אליה אתה מגלה את הכוח של האור שאותו אתה מקבל.
מתוך שיעור על ספר הזוהר, 16.05.2012
ידיעות קודמות בנושא:
125 מדרגות לאין סוף
125 מדרגות ההתקרבות אל האור
125 השׂגות של שלמות
|
להשאיר תגובה | שלח לחבר
| הדפס
|
שייך לקטגוריה: התפתחות רוחנית, שיעור הקבלה היומי |
מבט על עצמנו הזרים מהקו האמצעי
למה הבורא עשה הכול בצורה כל כך מוזרה? בנה ארמון, הזמין לתוכו את כל האורחים האהובים עליו. פתאום הציב מסביב לארמון שומרים ושוטרים, שמנסים ובודקים את האורחים, לא נותנים להם לעבור וגורמים להם כאב וייסורים. האם הבורא לא ידע מראש מי יהיה נאמן לו, מי אוהב אותו ומי לא? מדוע הבורא דוחה את כולנו, האם כדי שיעבור רק מי שיכול להתגבר על כל המכשולים, כדי להוכיח את נאמנותו ונכונותו?
העניין הוא, שבמאבק הזה נבנה ומיוצב הרצון שלנו, הכלי, לקבלת המילוי בארמון המלך. אחרת, איך היינו יכולים לבנות את הכלי? הוא הרי לא ניתן לנו מוכן מלמעלה. אם סתם כך לא היו נותנים לנו מלמעלה לעבור, האם זה היה מוצדק? כאילו שאני משתוקק בכל ליבי לבורא, וכאן מופיע איזה שומר וזורק אותי מההר למטה.
אבל העניין הוא, שאני לגמרי הפוך לאותן התכונות שדרושות כדי להימצא בפסגת ההר. אני לא אותו האדם שצריך להיות כדי להתארח בארמון המלך. ורק הודות לאותם השומרים אני כל פעם משתנה בכך שמביא את עצמי יותר ויותר להתאמה.
כמובן, שלאגו שלי הכוחות האלה מצטיירים כשומרים, אכזריים ורעים, שלא נותנים לי לעבור. והבורא הוא האכזר מכולם, כי זה הוא ששם את כל השומרים והשוטרים האלה. הוא ברא את היצר הרע שלי ואת כל הבעיות והייסורים שקשורים איתו. הוא כאילו הוליד ילד חולה ומסכן, ובמקום לרחם עליו, הוא עוד מרביץ לו, כאילו שהילד אשם במשהו.
לכאורה, כל הטענות שלנו הן צודקות. אבל העניין הוא, שבניית הכלי הנכון אפשרית רק בזכות התכונות החדשות שאנחנו מקבלים ושאינן נמצאות בנו מלכתחילה. ולכן הגישה הנכונה היא לחלק את עצמי לשניים. במבט אחד, אתה רואה את מה שיש ברצון האגואיסטי שלך. ומנקודת מבט שנייה, אתה רואה מה שיש ברצון להשפיע שלך, בהשתוקקות להידמות לבורא, כלומר כלפי העלייה להר עם ארמון המלך.
ואתה בעצמך עוקב אחרי עצמך משתי הנקודות האלה, מה שנקרא מ"קו אמצעי". וכלפי הרצון לקבל שלך, זוהי הדרך הנוראה ביותר שלא ניתן למצוא בה צדק, אלא הכול רק להיפך! וגם כלפי הרצון להשפיע גם כן לא תצליח למצוא הרבה הצדקות ותמיכה רבה. כי משני הצדדים אנחנו צריכים לתת יגיעה רבה, גם מצד האגו וגם מצד ההשתוקקות להשפעה.
אבל העיקר, שאתה מסתכל על שתי הנקודות האלה במבט עצמאי, מתוך אזור ניטרלי. אתה כאילו עלית ל"כתר" ומשם צופה אחרי המכונה הזאת, כמו הבורא. היא אינה שייכת לך, אלא שייכת לך רק במידה שהיא עוזרת לך להידמות אליו. בזכותה אתה יכול להפוך להיות כמוהו, להגיע לדבקות עימו ולהסתכל על כל השאר כעל האמצעי לכך.
בצורה כזאת אתה יכול להצדיק, להבין ולעבור את כל הניסיונות האלה ב"למעלה מהדעת": גם האגואיסטי וגם המשפיע. כי ההשפעה הזאת גם כן מבוססת כולה על קבלה.
אתה רוצה להידבק לבורא במקום להיות קשור לרצון לקבל שלך. הרצון לקבל הוא בסך הכול האמצעי עבורך להשיג את הבורא. בעזרת התורה ("המאור המחזיר למוטב"), אתה צריך להפוך את היצר הרע הזה ליצר הטוב, שאיתו אתה תדבק לבורא.
כדי להידבק לבורא אתה זקוק ליצר הטוב. אבל כדי שהיצר הטוב הזה יעזור לך להידבק אליו, צריך לבוא אליו מצד היצר הרע על ידי השימוש בתורה. כל הבריאה נבראה במטרה להשיג דבקות עם הבורא. מנקודת הדבקות הזאת, שאותה אנחנו רוצים להשיג, אנחנו צריכים להסתכל על כל התהליך שאנחנו עוברים. ואז אתה תתנתק מנקודת מבט אגואיסטית ולא תסתכל על עצמך מתוך הרצון לקבל שלך, מתוך האגו. אתה כל הזמן תימצא מעליו, תביט עליו מהצד, כעל האמצעי להשגת המטרה.
לכן, כל כך חשוב כל הזמן להעלות את גדלות המטרה, הבורא, הקבוצה, החברים, כי זה יעזור לך להתייחס לכל שאר הדברים כאל כלֵי עזר.
מתוך שיעור על הקדמה לתלמוד עשר הספירות, 15.05.2012
ידיעות קודמות בנושא:
ורק הגיבורים שבהם יכנסו להיכל המלך...
להסתכל על עצמך מלמעלה
מבט על הבורא מנקודת הנברא
|
להשאיר תגובה | שלח לחבר
| הדפס
|
שייך לקטגוריה: התפתחות רוחנית, שיעור הקבלה היומי |
המאגר הכללי של האנרגיה הרוחנית
כמה שההשגה הרוחנית תיראה לנו מסובכת, למעשה אין דבר יותר פשוט ממנה. תתאר לעצמך מערכת שהיא כולה אחידה לגמרי, מאוחדת, מקושרת בכל חלקיה, בכל הפריטים הקטנים ביותר. הכול עובד בהרמוניה מלאה ושואף רק למטרה אחת, הכול מכוון לחיבור, לקשר, לבירור משותף אחד, כלומר, לבורא שנמצא בינינו.
הודות למאמצים הקבועים שלנו להתחבר באופן הרמוני בינינו, אנחנו מגלים אותו, כתוצאה מההרמוניה הזאת שמופיעה. על ידי זה שאנחנו מוצאים את ההרמוניה בתוך הכלים שלנו, אנחנו מגלים כתוצאה מכך את האור שממלא אותם.
הבורא נמצא בתוכנו! אנחנו גם עכשיו קיימים בתוך עולם אין סוף, אז בואו נגלה לפחות את המדרגה הראשונה ביותר, הפשוטה והקטנה ביותר מהמצב המושלם הזה. לגלות אותה, זה אומר, להתאים את עצמנו אליה, להשתוות לפי התכונות, להשיג איזון עם האור שממלא אותה, לפחות בדרגה הראשונה ביותר, "נפש דנפש דנפש דעשיה".
לשֵם כך צריך להשיג שוויון של כל החלקים של הכלי הכללי. אבל איך אפשר להשיג אותו אם לא ניתן למדוד את השוויון? אפשר למדוד רק את הפער בין דבר אחד לשני, את הדלתא. אך אם הדברים הם שווים, איננו יכולים למדוד אותם כי מאבדים את יכולת המדידה. איך אפשר להשוות בין שני צבעים שחורים לגמרי או צבע לבן עם לבן? חייב להיות איזה פער ביניהם לצורך המדידה.
אבל אנחנו חייבים לבדוק את השוויון שלנו, כי אם אני לא שווה לגמרי לאחר, אז אני לא יכול להחשיב את עצמי לחבר שלו, אני לא מחובר איתו בקשר הדדי פתוח. ולכן נתנו לנו שתי תכונות: קבלה והשפעה. אני צריך להשפיע לקבוצה כמו גדול כלפי הקטנים, בזה שמעביר להם את גדלות המטרה, הכרת חשיבות הבורא והחברים. ומצד שני, אני באותה המידה צריך להכניע את עצמי ביחס אליהם כדי לקבל מהם השפעה ותמיכה, בכך שמעריך אותם כגדולי הדור.
כלומר, אני משיג השפעה מקסימלית ושפלות מקסימלית. ומשניהם אני מגיע לשוויון. איני יכול לבנות שוויון בפני עצמו, פשוט בגלל שאני מחשיב את עצמי כשווה איתם, שוויון כזה לא שווה שום דבר. השוויון מתגלה רק כתוצאה משני מצבים קיצוניים: הכי גבוה והכי נמוך.
וכאשר כולם בקבוצה עובדים בצורה כזאת: במקסימום ובמינימום, בכך שמשפיעים הכול לקבוצה ומקבלים ממנה כוח, התעוררות, התרוממות, אז הם מתחברים כאילו על ידי צינור פתוח אחד. מקודם כולנו התחברנו זה עם זה על ידי צינורות שבהם זרמה אנרגיה, אולם עכשיו הם כולם מתמזגים יחד ונוצר אגם אחד גדול, מתגלה מאגר אחד כולל.
מתוך שיעור על אגרת של רב"ש, 15.05.2012
ידיעות קודמות בנושא:
שלוש רמות בקבוצה
קבוצה פלוס/מינוס הבורא
כיצד להשיג את הלא קיים בטבע?
|
להשאיר תגובה | שלח לחבר
| הדפס
|
שייך לקטגוריה: התפתחות רוחנית, קבוצה, שיעור הקבלה היומי |
הירידה רק בעלייה!
שאלה: איך אפשר להתייחס באופן יעיל יותר לקבוצה ולעבוד יחד, על מנת לצמצם בצורה מקסימלית את הירידות שלנו?
תשובתי: אי אפשר להימנע מהירידות, אנחנו חייבים להרגיש אותן בצורה המלאה, אבל בתנאי שכל הזמן מתעלים מעליהן. כלומר, אני צריך להרגיש את הירידה בעלייה! זה אומר שאני לא מרגיש את ה"מינוס" עצמו, אלא מרגיש את ה"מינוס" רק באותה המידה שאני צריך לעלות מעליו ל"פלוס".
בדומה לטכניקה שבה איננו יכולים למדוד את הנגד עצמו, אלא רק את ההתנגדות שלו לזרם החשמלי. על בסיס זה אנחנו מעריכים אותו. אנחנו מודדים את התופעה עצמה ולא את מהות הדבר שבו היא מתרחשת, כי היא הרי לא מושגת על ידינו.
ולכן אנחנו תמיד משתוקקים לעלייה וביחס אליה מודדים את הירידות שלנו, שמעליהן אנחנו כל הזמן מתעלים. על זה שאלתי שאלה בסדנה בזמן הכנס בצפון אמריקה: "מאיפה בא היצר הטוב?". הוא לא קיים בפני עצמו, כי הבורא הרי לא ברא שני יצרים שונים. כאשר אנחנו מתקנים את היצר הרע הוא נהפך ליצר הטוב. שני היצרים באדם מסמלים שהוא הצליח להפוך חלק מהיצר הרע שלו ליצר הטוב.
מתוך שיעור על אגרת של רב"ש, 15.05.2012
ידיעות קודמות בנושא:
בכוחות משותפים נגד האגו האישי
הכנה לנפילה
נפילה זו שמחה
|
להשאיר תגובה | שלח לחבר
| הדפס
|
שייך לקטגוריה: התפתחות רוחנית, קבוצה, שיעור הקבלה היומי |
הזמנה חדשה לפרעה
קבלת התורה מסמלת השגת הבורא, שמתגלה בתוך הקשר שלנו זה עם זה. האירועים בהר סיני מעידים על התנאים המיוחדים שצריך לשם כך לבצע: להרגיש את הגלות מתוך המצב של חיבור ואיחוד, חוסר הרגשת הבורא, שמתגלה בתוך החיבור הזה, עד לכזאת מידה, עד ש"וייאנחו בני ישראל מהעבודה הזאת".
וכל זה תחת מכות פרעה שדרכן אנחנו עוברים, בכך שמנסים להתחבר, למרות הדחייה, אי הנעימות, השנאה והאפשרות שניתנת לאגו לברוח. אולם בכל זאת אנחנו משתוקקים לחיבור ומוכנים לכל צורה שלו, רק שהוא יתממש.
ואז אנחנו מגיעים לקריעת ים סוף ולמעמד הר סיני. למרות שמצפה לנו עוד דרך ארוכה, כדי להתקרב למצב הזה. וכאשר אנחנו מתאספים בהר סיני (הר של שנאה), זה אומר, שאנחנו סוף סוף הצלחנו להתאחד סביב השנאה שלנו, לקבל את תנאי הערבות: להפוך להיות "כאיש אחד בלב אחד". בתנאים כאלה מתגלה לנו כוח התיקון.
יוצא, שכדי לרכוש את הכוח הזה, צריך לעבור המון אבחנות, בזה שכל הזמן מגדילים ומבררים את הדרישה שלנו, כלומר, בונים כלי הראוי לתיקון, גם במוח וגם בלב. כאשר אנחנו נבין, שרק זה מה שדרוש לנו ולא שום דבר אחר, אז אנחנו נקבל את שיטת התיקון שמתבהרת ואת הכוח שמאפשר ללכת למעלה מהדעת.
עם הכוח הזה אנחנו כבר יכולים להילחם נגד האגו שכל הזמן ממשיך לגדול, אבל עכשיו באופן הכרתי ובהבנה. מובן, שב"קו שמאל" אנחנו מגלים דברים לא נעימים ומגלים את הרע החדש, אבל אחר כך מתקנים אותו ב"קו ימין". כך אנחנו בהדרגה לומדים איך לתקן את כל האגו, כדי להיכנס סוף סוף לארץ ישראל.
הרגע המכריע ביותר בעבודה הזאת מגיע לאחר ההתפעלות והעלייה, שמושגים כתוצאה מהכנס הגדול. כי אחריו מגיע שלב חדש שמתחיל מהכבדת הלב, הזמנה חדשה ללכת אל "פרעה", שנהיה עוד יותר אכזרי. וכאן, קודם כל, חשובה המוכנות להכניע את עצמך ולקבל את התהליך הזה. למרות שאנחנו עדיין לא מרגישים שהמצבים האלה בהחלט דרושים לנו, אבל חייבים לקבל אותם כהכרחיים, כלומר, להאמין למורה העליון שהוא מוביל אותנו בצורה נכונה קדימה.
זה הבורא שמכביד את לב פרעה, וכאן אנחנו חייבים לעלות למדרגה מסוימת של ביטול עצמי והכנעה, בכך שמקבלים את ההכבדה הזאת ועובדים בשפלות. צריכים להסכים עם זה שאין עוד מלבדו ולשאוף להישאר בחיבור, ולא משנה איזה מצב קשה יבוא.
הניסיונות הקשים האלה ניתנים בדרך כלל לאחר מפגשים גדולים, לאחר התפעלות והרגשת חיבור כלליים. אבל צריך להבין שמצבים קשים שמגיעים אחר כך, זהו הזמן של העבודה האמיתית. עכשיו ניתנת לך ההזדמנות להתייחס בצורה הנכונה להתגלות היצר הרע החדש, ל"רשימו" השבור החדש, שאיתו אתה צריך לעבוד.
אבל הלב והמוח שוכחים את זה והאדם לא מבין שום דבר ומתבלבל, בזה שחושב שכל מה שמתרחש זה אמיתי ולא משחק מלמעלה. וכאן חייבת לבוא לעזרתו הידיעה הכללית של הקבוצה, התמיכה ההדדית. חוץ מהרגשה מעורפלת ובלבול שחווה כל אחד, הוא צריך לקבל מהקבוצה נקודת מבט שנייה, מחוץ לבלבול הזה, כדי להראות מהיכן מגיע המצב המיוחד וכל הבלבול הזה. כי הוא נובע מה"רשימו" החדש שהבורא בכוונה מגלה לנו כדי שאנחנו נוכל לקבל אותו בצורה נכונה.
כל ההתפתחות מתקדמת לפי שלבי ההוי"ה, החל מ"קוצו של יוד", שבכלל אינו ידוע לנו. אחר כך מגיע שלב של "י- ה", התפתחות מלמעלה למטה, ואחר כך "ו - ה", ההכנה, התפיסה והתגובה שלנו מלמטה. לכן כאשר המצב החדש מתלבש בנו בדרגות של "י - ה", חשוב מאוד ללמוד לקבל אותו בצורה נכונה. לא כולם עדיין מסוגלים לעשות זאת, אבל צריך להאשים בזה את הכוח הכללי של הקבוצה ולא אותם, על כך שהוא לא סיפק תמיכה, ידע והרגשה מספקת לכולם, שכל המצבים האלה ניתנים לנו במטרה להתקדם.
מתוך שיעור על אגרת של רב"ש, 15.05.2012 "שמעתי", 09.05.12
ידיעות קודמות בנושא:
למצרים כקבוצה, ממצרים כעם
אסור לסגת
שני עולמות
|
להשאיר תגובה | שלח לחבר
| הדפס
|
שייך לקטגוריה: התפתחות רוחנית |
הילדים הצייתנים של הטבע
מתוך שיעור מניו-ג'רזי
שאלה: כיצד להסביר לאדם במה שיטת הקבלה, שקוראת לערבות הדדית ולאיזון עם הטבע, שונה מסוציאליזם והגנת הסביבה?
תשובתי: אם לדבר על חכמת הקבלה במובן האמיתי שלה, היא עוסקת בגילוי הבורא לנבראים. אבל על כך ניתן לדבר רק עם האנשים שמרגישים את הצורך לדעת איך לנהל את הגורל שלהם, לראות את התמונה האמיתית של היקום, להתעלות מעל החיים והמוות, לגלות את הכוח שמנהל אותנו ובעצמם להשפיע עליו, לראות דרך התמונה החיצונית את כל מה שקורה בפנים, כל הסיבות והתוצאות, כל הקשרים, כל מה שקדם לנו ויהיה אחרינו, זאת אומרת, "לבלוע" לתוכם את כל היקום.
אם לאדם יש לכך צורך, חכמת הקבלה מספקת לו שיטה שמגלה לפניו את המציאות כולה. זו היא שיטה מדעית שאינה דורשת לקבל דבר מתוך אמונה בעיניים עצומות, חכמת הקבלה היא לא דת ולא מיסטיקה, אלא מדע.
אולם אם לא מתעוררות אצל האדם שאלות כאלה, והוא פשוט רוצה חיים חומריים שלווים, השיטה יכולה לעזור גם לו. וזאת מכיוון שחכמת הקבלה היא שיטה מדעית שמבוססת על גילוי חוקי הטבע הקיימים.
החוק הבסיסי של הטבע הוא חוק האיזון. כל הטבע שואף לאיזון. לדוגמה, החוק השני של התרמודינמיקה, שינוי האנטרופיה וחוקים אחרים. מי שנמצא באיזון בתוך המערכת הסגורה הוא מרוויח. הדבר ברור לכולם.
הטבע הוא מערכת סגורה שכל מרכיביה חייבים להיות באיזון, זאת אומרת, חייבים להיות קשורים אחד לשני לפי איזושהי נוסחה. ואז הם יגיעו לקיום הטוב, הבריא, הנעים והנוח ביותר.
הכלל הזה פועל בכל הרמות שבטבע: בין האבנים, הצמחים, החיות ובני האדם. אבל כולם מרגישים את החיים בצורה שונה: הצמחים כבר מרגישים את עצמם חיים, החיות – יותר, בני אדם – עוד יותר. האבנים כאילו אינן מרגישות זאת, אמנם לאחר מכן אנחנו נגלה שגם לאבנים יש רגשות.
שיטת הקבלה זו היא השיטה להגיע לאיזון שאליו היא שואפת להביא את כל האנושות. וזה מה שחסר לנו בעולם שלנו, במשבר הגלובלי הכללי. כל הסיבה שלו היא חוסר האיזון בין חלקי הטבע.
מדובר לא במין מיסטיקה או אמונה, אלא בבעיה אמיתית. אנחנו נמצאים בתוך היקום העצום על פני הכדור הקטן. כל המדענים כיום מאשרים שזו המערכת הסגורה האינטגרלית, שבה כל דבר קשור לדבר, כמו גם האנושות שמגלה כיום את הקשרים שלה. וכדי לפתור את המשבר, אנחנו חייבים להשיג את נוסחת האיזון.
אתם יכולים לקרוא לזה סוציאליזם, קומוניזם – אבל הקומוניסטים היו עושים זאת לטובת האינטרסים של מפלגתם. אנחנו פועלים כך מכיוון שהטבע מחייב אותנו. אני יכול לסרב להישמע לטבע, אך אני אסבול מכך! פשוט אין לנו ברירה!
זה לא שמישהו המציא תיאוריה על הקמת קומונה, אלא זה הכוח המחייב שמתגלה בטבע. לכן אנחנו קוראים לאדם לפעול כך, כי עכשיו הוא פועל בניגוד לטבע. איזו סיבה יש לו למעשים המטופשים כאלה, הרי כולם רואים לאילו תוצאות הרסניות הם הביאו.
אנחנו מביאים הוכחות מדעיות מהטבע. אלפי מדענים תומכים בנקודת המבט הזאת על ידי המסקנות המדעיות שלהם. לא צריך להיות כאן שום קושי להסביר. האם אני סוציאליסט? אין דבר כזה, אני האגואיסט הגדול ביותר! אני רק רוצה לפקוח את העיניים ולראות כל דבר בצורה האמיתית ביותר. לא לעצום את העיניים, לא להסתיר את האמת, אלא להפך!
אגואיסטים הם קצרי ראייה ואינם רואים מה יקרה בעוד שנה, שנתיים, עשר, עשרים שנה. לפיכך, אנחנו מציעים לחשוב על העתיד, להביט לפחות מעט קדימה. לרבים ברור שכבר היום המצב הוא חמור מאוד. בתור אנשים מבוגרים ושקולים, איננו יכולים להירגע ברגע הנתון – אנחנו רוצים להיות מספיק חכמים כדי לראות את המצב שמתקרב. ולשם כך קיים המדע ואנו מסתמכים על ממצאיו.
אנחנו לא בונים את התוכניות שלנו על הרעיונות הסוציאליסטיים של מרקס או לנין. אולם אם אנחנו רואים את הכיוון, את חוקי הטבע, אז בואו נפעל לפיהם, הרי אנחנו הילדים של הטבע שחיים בתוכו.
לו הייתי יכול להבטיח לעצמי עתיד טוב, לא הייתי פונה לאחרים, אבל כולנו תלויים זה בזה.
מתוך שיעור על מאמר מספר "שמעתי", 09.05.12
ידיעות קודמות בנושא:
חכמת הקבלה: לא להרוס, אלא לבנות
"פעמי המשיח" או "10 שעות עד לסוף העולם"
האגואיזם הגיע לקצה
|
להשאיר תגובה | שלח לחבר
| הדפס
|
שייך לקטגוריה: התפתחות רוחנית, חינוך, ילדים, טבע, כנסים, פוסטים נבחרים |
איך לבקש אור?
שאלה: אני מנסה לבקש אור דרך החיבור בקבוצה. אבל איך בדיוק לבקש?
תשובתי: לבקש חיבור. אנחנו אף פעם לא יודעים איך לבקש אור, לא יודעים איך להתפלל. כל הפנייה לעליון היא דרישה מדויקת. כל מה שאדם צריך לברר זה, מה הוא רוצה מהעליון. אפילו אם אתה רוצה את הדברים הגרועים ביותר, תפנה אותם כלפי העליון. אם אתה מפנה אותם לעליון, אתה בהדרגה מתחיל לתקן את הבקשה שלך ליותר ויותר נכונה.
זה נקרא "בירורים", כמו כל סולם המדרגות. אנחנו מתחילים מכך שרוצים "לבלוע" את כולם. אז תיפנה עם זה, תהיה עקבי, ובזכות המאור המחזיר למוטב אתה תבין מה זה טוב, והכול ישתנה. אל תחשוב שעל ידי הבקשה שלך אתה כבר צריך להיות צדיק. אבל תיפנה!
כך אנחנו גם מתחילים את החיים שלנו בעולם הזה. תסתכל על תינוק, איזה מלוכלך הוא נולד לאוויר העולם, איך מלכלך את החיתולים. אבל נאמר: "תבוא האם ותקנח את בנה".
תעשה רק את מה שאתה מסוגל, אך בקביעות, כל הזמן! ואז אתה תתקדם! והטיפול של העליון יכול להיות רך ועדין או יותר קפדני וחריף. אבל רק כך מתרחשים השינויים בתחתון. העיקר הוא להמשיך.
מתוך שיעור על ספר הזוהר, 15.05.2012
ידיעות קודמות בנושא:
במה לשחד את הלב של העליון?
מכתב מספר מאה
התפילה שגדֵלה בסתר בתוך הלב
|
להשאיר תגובה | שלח לחבר
| הדפס
|
שייך לקטגוריה: התפתחות רוחנית, קבוצה, שיעור הקבלה היומי |
כל השינויים הם בתוכי ולא מחוצה לי
מתוך שיעור מהכנס בניו-ג'רזי
האנושות מתפתחת עשרות אלפי שנים. לאן היא מתקדמת?
אם לומדים על כך מהטבע, אנחנו רואים שהטבע נמשך לאיזון. חום וקור, לחץ וואקום, מאזנים זה את זה, כל תופעות הטבע נמשכות לאיזון הכוחות, להתכללות הדדית, מאחר והמצב הזה הוא הכי רגוע וקבוע, הוא נטול כל לחץ. בסופו של דבר הכול מגיע לאיזון.
מזה אנחנו יכולים להבין את מה שהמקובלים אומרים על המצב שלנו, על זה שאנחנו צריכים להגיע לאיזון עם הבורא, עם הטבע הכללי. כי אלוקים והטבע, זו אותו דבר.
מה זה אומר להגיע איתו לאיזון? הבורא זו תכונת ההשפעה והאהבה ואנחנו צריכים להגיע לאותו הדבר, בין אם אנחנו רוצים בכך ובין אם לאו. הבורא כל הזמן משפיע עלינו ובפנים מניע אותנו ה"מנוע" של האגו הגדֵל, ולכן כל רגע אנחנו מרגישים את עצמנו בתנאי לחץ יותר ויותר, במצב שהוא יותר ויותר לא מאוזן עם הבורא.
זה מחייב אותנו לעשות משהו, ולכן עד עכשיו בהיסטוריה שלנו, כלומר, בהתפתחות שלנו, אנחנו השתדלנו לאזן את הלחץ בעזרת כל מיני טכנולוגיות, צורות חברתיות, הרגלים, אמצעים להגנה מפני חום וקור, מלחץ ושינויים וכדומה.
הטבע הוא קבוע ואילו אנחנו כל הזמן מתפתחים מבפנים באמצעות שרשרת "רשימות" שכל הזמן מתחלפים וההתנגדות שלנו כלפי הטבע כל הזמן גדלה.
כל השינויים מתרחשים בנו. ואפילו שמצטייר לנו עולם חיצוני משתנה, תקופות גיאולוגיות והיסטוריות, דורות, מה שלא יהיה, כל זה מתרחש בתוכנו. אנחנו מקרינים את המציאות הזאת החוצה, למרות שלמעשה מחוצה לנו אין כלום. האדם הוא "קופסה" סגורה, ותמונת העולם מצטיירת בתוכה, אבל הוא מרגיש את התמונה הזאת כאילו מחוצה לו.
באופן זהה העין הופכת את הציור מהרגלים לראש. העין תופסת את כל העולם בצורה הפוכה ואחר כך המוח עושה שוב היפוך. אם נרכיב משקפיים מיוחדות עם תופעה זהה, אז כעבור זמן מה המוח יתרגל ויחזיר את התמונה למצב הנכון.
זה מדגים את אותה העובדה שכל השינויים מתרחשים בתוכי ולא מחוצה לי. ולכן אנחנו אומרים ש"אין עוד מלבדו". קיים כוח קבוע שפועל ומשפיע עליי. הוא הכין בתוכי את כל ה"רשימות", וכל מה שאני מגלה בכל רגע בחיים שלי, בעולם שלי, במציאות שלי, הוא תוצאה מה"רשימות". הם "אחראים" על כל מה שאני יכול לראות, לשמוע, להריח, לטעום ולמשש.
אני תמיד צריך להשתדל לזכור את זה - אם צריך להחליף מישהו, זה אותי. שיטת הקבלה אינה מיועדת לתיקון העולם, אלא בעזרתה האדם מתקן את עצמו, את התפיסה שלו.
לכן, למרות הדעה הרווחת, אם אדם רוצה להיכנס לתוך התמונה הרוחנית, הוא צריך למקד מחדש את הראייה שלו. על אותו העיקרון מבוססים ציורי הסטריאוגרמות - כדי לראות אותם צריך לשנות את הפוקוס של הראייה. איך אנחנו יכולים לשנות את הפוקוס כדי להבחין בשכבה החדשה של המציאות?
זה פשוט מאוד - צריך לקבל את העולם כמציאות שמנוהלת על ידי כוח אחד, כל השינויים מתרחשים על ידי ה"רשימות" שלי. כל שנייה אני משתדל לתפוס ולהבין את המצב הזה, לזכור שאני תמיד ניצב לפני כוח אחד ובתוכי כל הזמן מתעוררות "רשימות", שהפוכים ממנו. ולכן, כל רגע בחיים אני צריך להגיע לאיזון שעליו דיברנו. זהו החוק העיקרי של הטבע, למרות כל מה שמתעורר בי, אני בונה את עצמי בכזאת צורה, כדי להיות במקסימום דומה לבורא ולא להיות בהפרש ממנו בכל מיני התכונות.
זה הדבר העיקרי. בכך שאני משיג את זה במדרגה הנוכחית, אני עולה למדרגה הבאה. כך אני מאזן את עצמי עם הבורא בכל הפרמטרים, בכל 125 המדרגות, בכך שדומה ומשתווה איתו לחלוטין ומשיג איזון מוחלט.
בכללות, הסכימה היא פשוטה - העולם נשאר קבוע, אולם השינויים שבי כל פעם צובעים אותו מחדש ואני צריך להיות באיזון עם הכוח שנותן, שמייצב עבורי את התמונה הנוכחית.
מתוך שיעור מס' 3 בכנס בניו ג'רזי, 12.05.2012
ידיעות קודמות בנושא:
להשתחרר מתוך תמונת העולם האגואיסטית
כשהכול לטובה
טבע המדרגות
|
להשאיר תגובה | שלח לחבר
| הדפס
|
שייך לקטגוריה: התפתחות רוחנית, כנסים, מציאות מדומה |
"מסך", זה פשוט...
מתוך סדנה מהכנס בניו-ג'רזי
שאלה: האם אדם בודד יכול לקבל "מסך" נגד האגו, או שאפשר לרכוש אותו רק דרך הקבוצה? או שהבורא, הוא היחיד שיכול לתת לנו "מסך"?
תשובתי: האור מגיע דרך הקבוצה לפי הבקשה שלי ובונה בי "מסך", שעוזר לי להתעלות מעל לאגו שלי ולהתחבר עם הקבוצה. ה"מסך", הוא המקשר ביני לבין הקבוצה או ביני לבין הבורא, שזה אותו הדבר. הוא עוזר לי להתעלות מעל לאגו, ובזה שאני מתעלה מעל עצמי, אני מתחבר עם האור, עם הבורא, עם מהות הקבוצה, שמתגלה במרכזה.
חוץ מ"מסך" אנחנו לא צריכים כלום. ישנו הרצון שלי וישנה הקבוצה, שבתוכה נמצא האור והבורא, וה"מסך" עוזר לי להתחבר איתם. וכך אני נכנס לעולם הרוחני, למרכז הקבוצה.
מתוך סדנה מס' 4 בכנס בניו ג'רזי, 13.05.2012
ידיעות קודמות בנושא:
להפוך את הרע לטוב
קבוצת בוני הבמה
למי שייך המסך?
|
להשאיר תגובה | שלח לחבר
| הדפס
|
שייך לקטגוריה: התפתחות רוחנית, כנסים, קבוצה |
להפוך את הרע לטוב
מתוך סדנה מהכנס בניו-ג'רזי
שאלה: הבורא ברא את היצר הרע ואת היצר הטוב. כתוב: "בראתי יצר הרע". אז מאיפה מגיע אלינו היצר הטוב?
תשובתי: למעשה היצר הטוב לא קיים. קיים רק היצר הרע, שמלכתחילה נברא על ידי הבורא. ולכן הבורא מיידע אותנו שהוא ברא את היצר הרע. אבל בעזרת התורה (האור) אנחנו מתקנים אותו והופכים ליצר הטוב.
"יצר", זה רצון. הרצון נשאר. רק "הרע" מסמל, שכל פעם אני רוצה לקבל למען עצמי ואז הוא גורם לי לרע, מפני שאני נועל את עצמי בעולם הזה, כמו חיה קטנה, חי את השנים שהוקצבו לי, ואלה הם החיים האומללים ביותר שרק אפשריים במציאות.
היצר הטוב מסמל, שאנחנו מנסים להתחבר בקבוצה, רואים שלא מסוגלים לכך, מתחילים לצעוק בתפילה משותפת, ואז מגיע המאור המחזיר למוטב, יוצר את החיבור בינינו, ובתוך החיבור הזה מתגלה הכוונה על מנת להשפיע, האור. ואז במקום היצר הרע יש לנו את היצר הטוב, את אותו הרצון, אבל עם כוונות להתחבר עם הזולת.
מתוך סדנה מס' 3 בכנס בניו ג'רזי, 12.05.2012
ידיעות קודמות בנושא:
"מסך", זה פשוט...
בדיקת הקשר עם הקבוצה
ככל שנכנסים עמוק יותר לתוך הקבוצה כך מתקרבים יותר לבורא
|
להשאיר תגובה | שלח לחבר
| הדפס
|
שייך לקטגוריה: התפתחות רוחנית, כנסים, קבוצה |
לתפוס עם השיניים או להתחבר בגלגלי שיניים
מתוך שיעור מהכנס בניו-ג'רזי
כדי להגיע לאיזון עם הבורא, להתחבר איתו, אני צריך לשנות את עצמי. איך אפשר לעשות את זה? כיצד להידמות לו? כי האיזון זה הידמות.
לשֵם כך ניתנה לנו הסביבה. האיזון עם הבורא מושג על ידי איזון עם הסביבה שבתוכה אני מגלה אותו. ה"רשימו" שמתעורר בפנים מדגים לי את הקבוצה, והעבודה שלי הופכת למוחשית: עכשיו יש לי עסק עם משהו ידוע, הכול נפתר בין החברים.
איך אפשר למצוא איזון עם הקבוצה? - באמצעות ערבות שמהווה את הכוח, את חוק האיזון.
בהתאם לחוק הזה כל העולם מקושר הדדית, בדומה לגלגלי שיניים במנגנון אחד. אף אחד מגלגלי השיניים אינו יכול להסתובב באופן עצמאי, מבלי שמסובב את כל האחרים ומקבל את הסיבובים מהם. במצב דומה נמצאים שני דיסקים של מצמד (קלאץ') כשהם נוגעים זה בזה.
אבל במנגנון הזה פועל חוק ההתפתחות. בהתחלה דוושת המצמד לחוצה, והקשר ביניהם עדיין חלש, אנחנו עדיין לא מפריעים ואפילו עוזרים זה לזה, בכך שמסתובבים ולא מרגישים את עצמנו מחוברים לאחד שלם. המדינות והעמים מפורדים, אחדים אפילו לא יודעים על קיומם זה של זה.
אך עם הזמן האגו הפנימי גדל, וגלגלי השיניים יותר ויותר מתחברים בהידוק ביניהם. במילים אחרות, הדוושה של המצמד משתחררת והדיסקים נצמדים זה לזה יותר ויותר קרוב, עד שנצמדים לגמרי.
כך מתפתחת כל האנושות בכיוון של שיתוף פעולה הדדי: המדינות יוצרות קשרים ביניהן, מתגלות יבשות חדשות, המסחר והתעשייה הבינלאומיים בפריחה, החברות משתנות, גדלה כמות המקצועות והאנשים יותר ויותר תלויים זה בזה עד לקנה מידה טוטאלי.
ההתפתחות הזאת נעשית בקושי רב. כי האגו וה"רשימות" שמתפתחות מקרבים אותנו יותר ויותר בצפיפות זה עם זה, וברגע מסוים הקשר היותר מידי הדוק מתחיל לטעת בנו דאגה. כבר איננו יכולים להתנתק זה מזה, לחיות זה בלי זה, אפילו אם רוצים בכך.
כך הטבע, הבורא, מביא אותנו למצב חדש שבו מתברר שאנחנו לא יכולים יותר להתנתק. אם עכשיו לא נסדיר קשר הדדי נכון, אז ההשמדה העצמית מאיימת עלינו.
בזה הערבות מחייבת אותנו לאחריות הדדית של כל אחד כלפי כולם ושל כולם כלפי כל אחד. כי אנחנו דומים לגלגלי שיניים: איזה גלגל שיסתובב, הוא מסובב את כולם. דוושת המצמד נעזבת, הדיסקים מתחברים, השיניים נכנסות זו בזו, וכולנו מוצאים את עצמנו במערכת אחת ענקית מקושרת הדדית, שלא מאפשרת לאף גלגל שיניים להסתובב לבדו. עכשיו אחרים צריכים להסכים איתו, להסכים על כיוון ומהירות, וללא ההסכמה הזאת אף אחד לא יזוז מהמקום.
בסופו של דבר כל אחד יגלה "ידיים זרות על הגרון שלו". תתארו לעצמכם אדם שוכב עם אינפוזיה, ובלעדיה הוא לא יחיה. אבל על הצינור שבתוכו זורם החומר המחייה מותקנים שבעה מיליארד ברזים. כל אחד יכול לסגור את הברז שלו ואז, הסוף...
עוד מעט אנחנו נרגיש את עצמנו במצב מאוד לא נעים. ולא מתגלה לנו מראש חכמת הקבלה, שמסבירה איך להסדיר את החיים בתנאים החדשים. כי הכול הרי מגיע לצורך התיקון, השאלה היא רק איך להסתכל על העסק. אם אנחנו מלכתחילה יודעים, שהכול בא לשרת את החיפוש אחרי הקשר ההדדי הנכון בינינו, כלומר הערבות, אז גלגלי השיניים יסתדרו כמו שצריך ויסתובבו בכיוון הנכון, בהרמוניה ביניהם. יתרה מכך, האיזון ההדדי הזה יעזור להם להגיע לאיזון גם עם הכוח הכללי שנועל אותם למערכת יחידה, עם הבורא.
כך העולם יגיע לתיקון הרצוי.
מתוך שיעור מס' 3 בכנס בניו ג'רזי, 12.05.2012
ידיעות קודמות בנושא:
אל תפריעו לי בצינוק הנוח שלי!
איפה הקלאץ'?
בעצמך בחרת בקרקע שתגדל עליה!
|
להשאיר תגובה | שלח לחבר
| הדפס
|
שייך לקטגוריה: התפתחות רוחנית, כנסים, משבר עולמי, ערבות, קבוצה |
שלושה תנאים לגילוי האור
מתוך סדנה בכנס ניו-ג'רזי
שאלה: באיזה תנאי אנחנו יכולים לדרוש, למשוך, לגלות את הכוח שנקרא "אור מקיף", "המאור המחזיר למוטב", שיחבר אותנו בערבות הדדית ואז נגלה את הבורא, את העולם הרוחני? איך אפשר לדרוש את הכוח הזה כדי שהוא יתקן אותנו? מה נדרש לשם כך?
תשובתי: חייבים להיות שלושה תנאים:
- גדלות המטרה.
- ייאוש מכוחותיו עצמו.
- חיבור עם כל החברים.
אז כולנו יחד מגיעים להרגשה שנקראת "תפילת רבים", כשניסינו בינינו את כל האמצעים כדי להתחבר. והאור שמגיע אלינו מחזיר אותנו למוטב. מה הכוונה "למוטב"? לבקשה האמיתית. דווקא "האור המקיף" מביא לנו את הבקשה האמיתית.
לכן בחכמת הקבלה נאמר שיש "אור המברר", שנקרא אור ע"ב- ס"ג ויש "אור המתקן".
כך גם כאן, הכול מתרחש בשני שלבים. תחילה אנחנו מבצעים כל מיני פעולות אפשריות, עורכים כנסים, עובדים בקבוצה, מנסים להתחבר, בכך שכל פעם מזמינים על עצמנו אור שמבהיר לנו היכן באמת אנחנו נמצאים. הוא נותן לנו את גדלות המטרה ובאותו הזמן גם מראה לנו את שפלות מצבנו שבו אנחנו לא יכולים לעשות אף צעד אליה. אבל שתי הנקודות האלה - גדלות המטרה והייאוש מכוחותינו, יוצרות את שני הקטבים שביניהם כבר קיימות עשר הספירות. ואז הפוטנציאל שביניהם מפעיל את אור התיקון.
המצב הזה נקרא "תפילה", מפני שתפילה מופיעה משתי נקודות - גדלות המטרה והכרת השפלות של עצמנו. הצעקה הפנימית הזאת מביאה לנו את אור התיקון שמחבר את שתי הנקודות האלה דרך עשר הספירות ומגיש לנו את הכלי השלם.
מתוך הסדנה השלישית בכנס בניו ג'רזי, 12.05.2012
ידיעות קודמות בנושא:
להגיע עד לקצה גבול היכולת
לילה של תפילה במדבר
לקראת הכנס – כוח הערבות!
|
להשאיר תגובה | שלח לחבר
| הדפס
|
שייך לקטגוריה: התפתחות רוחנית, כנסים, קבוצה |
מבט על הקבוצה באור האהבה
מתוך שיעור בכנס ניו-ג'רזי
שאלה: אילו מאמצים צריכה להשקיע הקבוצה כדי להשיג תיקון באותה תופת החיים, שבה חבריה מגלים את חכמת הקבלה?
תשובה: המאמצים צריכים להיות, לא לשפוט את החבר בקבוצה לפי המצבים שבהם הוא נמצא. כולנו "סמרטוטים", כמו שרב"ש היה אומר, כולנו לא מתוקנים. בכל אחד מאיתנו יש את כל החטאים והמידות הרעות.
אדם שמשיג מדרגות רוחניות גבוהות, מגלה בדרך בתוכו כאלה רצונות מגעילים ודוחים, שהוא מזדעזע איך הם בכלל יכולים להיות בתוכו. אפילו אי אפשר לתאר את זה! כי כתוצאה מהשבירה כל אחד כולל בתוכו את כל הרצונות. ולכן אסור לנו לראות את האחר כמקולקל. "כל הפוסל במומו פוסל". אם אני רואה פגם באחר, זה רק מפני שאני בעצמי מקולקל. כי אם הייתי מתוקן, אז הייתי רואה את האחר בהתאם למידת התיקון שלי, במצב מתוקן לחלוטין, מפני שכל המדרגות האלה כבר קיימות. ומה שאני רואה עכשיו זו השתקפות של האגו שלי. דווקא הוא זה שמצייר לי את התמונה הזאת.
לכן העבודה העיקרית בקבוצה היא לקבל כל חבר כמו את התינוק האהוב שלך. לא משנה מה הוא עושה - לא נותן לך מנוחה, מלכלך מסביב, שובר הכול, אבל אתה יודע שזה התינוק שלך. וכך צריך להתייחס גם לחבר. זה סימן של אהבה.
אני מדבר על חבר ומתכוון לכך, שהאדם הזה מסוגל גם להתייחס כך לאחרים ולא סתם בא ונרשם בקבוצה. עזרה הדדית היא התחשבות במצבו האישי של כל אחד.
מתוך שיעור מס' 2 בכנס בניו ג'רזי, 12.05.2012
ידיעות קודמות בנושא:
גשר של אהבה מעל התהום של האגואיזם
אל תפחד, אנחנו איתך!
את מי לשפוט ומדוע
|
להשאיר תגובה | שלח לחבר
| הדפס
|
שייך לקטגוריה: התפתחות רוחנית, כנסים, קבוצה |
לקריאת כל התגובות
קבלת עדכונים בדוא"ל
עדכוני rss
רדיו קבלה
הבלוגים שלי
הבלוג בסלולר