המאגר הכללי של האנרגיה הרוחנית
כמה שההשגה הרוחנית תיראה לנו מסובכת, למעשה אין דבר יותר פשוט ממנה. תתאר לעצמך מערכת שהיא כולה אחידה לגמרי, מאוחדת, מקושרת בכל חלקיה, בכל הפריטים הקטנים ביותר. הכול עובד בהרמוניה מלאה ושואף רק למטרה אחת, הכול מכוון לחיבור, לקשר, לבירור משותף אחד, כלומר, לבורא שנמצא בינינו.
הודות למאמצים הקבועים שלנו להתחבר באופן הרמוני בינינו, אנחנו מגלים אותו, כתוצאה מההרמוניה הזאת שמופיעה. על ידי זה שאנחנו מוצאים את ההרמוניה בתוך הכלים שלנו, אנחנו מגלים כתוצאה מכך את האור שממלא אותם.
הבורא נמצא בתוכנו! אנחנו גם עכשיו קיימים בתוך עולם אין סוף, אז בואו נגלה לפחות את המדרגה הראשונה ביותר, הפשוטה והקטנה ביותר מהמצב המושלם הזה. לגלות אותה, זה אומר, להתאים את עצמנו אליה, להשתוות לפי התכונות, להשיג איזון עם האור שממלא אותה, לפחות בדרגה הראשונה ביותר, "נפש דנפש דנפש דעשיה".
לשֵם כך צריך להשיג שוויון של כל החלקים של הכלי הכללי. אבל איך אפשר להשיג אותו אם לא ניתן למדוד את השוויון? אפשר למדוד רק את הפער בין דבר אחד לשני, את הדלתא. אך אם הדברים הם שווים, איננו יכולים למדוד אותם כי מאבדים את יכולת המדידה. איך אפשר להשוות בין שני צבעים שחורים לגמרי או צבע לבן עם לבן? חייב להיות איזה פער ביניהם לצורך המדידה.
אבל אנחנו חייבים לבדוק את השוויון שלנו, כי אם אני לא שווה לגמרי לאחר, אז אני לא יכול להחשיב את עצמי לחבר שלו, אני לא מחובר איתו בקשר הדדי פתוח. ולכן נתנו לנו שתי תכונות: קבלה והשפעה. אני צריך להשפיע לקבוצה כמו גדול כלפי הקטנים, בזה שמעביר להם את גדלות המטרה, הכרת חשיבות הבורא והחברים. ומצד שני, אני באותה המידה צריך להכניע את עצמי ביחס אליהם כדי לקבל מהם השפעה ותמיכה, בכך שמעריך אותם כגדולי הדור.
כלומר, אני משיג השפעה מקסימלית ושפלות מקסימלית. ומשניהם אני מגיע לשוויון. איני יכול לבנות שוויון בפני עצמו, פשוט בגלל שאני מחשיב את עצמי כשווה איתם, שוויון כזה לא שווה שום דבר. השוויון מתגלה רק כתוצאה משני מצבים קיצוניים: הכי גבוה והכי נמוך.
וכאשר כולם בקבוצה עובדים בצורה כזאת: במקסימום ובמינימום, בכך שמשפיעים הכול לקבוצה ומקבלים ממנה כוח, התעוררות, התרוממות, אז הם מתחברים כאילו על ידי צינור פתוח אחד. מקודם כולנו התחברנו זה עם זה על ידי צינורות שבהם זרמה אנרגיה, אולם עכשיו הם כולם מתמזגים יחד ונוצר אגם אחד גדול, מתגלה מאגר אחד כולל.
מתוך שיעור על אגרת של רב"ש, 15.05.2012
ידיעות קודמות בנושא:
שלוש רמות בקבוצה
קבוצה פלוס/מינוס הבורא
כיצד להשיג את הלא קיים בטבע?
להשאיר תגובה | שלח לחבר
|  הדפס
|
שייך לקטגוריה: התפתחות רוחנית, קבוצה, שיעור הקבלה היומי |
הירידה רק בעלייה!
שאלה: איך אפשר להתייחס באופן יעיל יותר לקבוצה ולעבוד יחד, על מנת לצמצם בצורה מקסימלית את הירידות שלנו?
תשובתי: אי אפשר להימנע מהירידות, אנחנו חייבים להרגיש אותן בצורה המלאה, אבל בתנאי שכל הזמן מתעלים מעליהן. כלומר, אני צריך להרגיש את הירידה בעלייה! זה אומר שאני לא מרגיש את ה"מינוס" עצמו, אלא מרגיש את ה"מינוס" רק באותה המידה שאני צריך לעלות מעליו ל"פלוס".
בדומה לטכניקה שבה איננו יכולים למדוד את הנגד עצמו, אלא רק את ההתנגדות שלו לזרם החשמלי. על בסיס זה אנחנו מעריכים אותו. אנחנו מודדים את התופעה עצמה ולא את מהות הדבר שבו היא מתרחשת, כי היא הרי לא מושגת על ידינו.
ולכן אנחנו תמיד משתוקקים לעלייה וביחס אליה מודדים את הירידות שלנו, שמעליהן אנחנו כל הזמן מתעלים. על זה שאלתי שאלה בסדנה בזמן הכנס בצפון אמריקה: "מאיפה בא היצר הטוב?". הוא לא קיים בפני עצמו, כי הבורא הרי לא ברא שני יצרים שונים. כאשר אנחנו מתקנים את היצר הרע הוא נהפך ליצר הטוב. שני היצרים באדם מסמלים שהוא הצליח להפוך חלק מהיצר הרע שלו ליצר הטוב.
מתוך שיעור על אגרת של רב"ש, 15.05.2012
ידיעות קודמות בנושא:
בכוחות משותפים נגד האגו האישי
הכנה לנפילה
נפילה זו שמחה
|
להשאיר תגובה | שלח לחבר
| הדפס
|
שייך לקטגוריה: התפתחות רוחנית, קבוצה, שיעור הקבלה היומי |
איך לבקש אור?
שאלה: אני מנסה לבקש אור דרך החיבור בקבוצה. אבל איך בדיוק לבקש?
תשובתי: לבקש חיבור. אנחנו אף פעם לא יודעים איך לבקש אור, לא יודעים איך להתפלל. כל הפנייה לעליון היא דרישה מדויקת. כל מה שאדם צריך לברר זה, מה הוא רוצה מהעליון. אפילו אם אתה רוצה את הדברים הגרועים ביותר, תפנה אותם כלפי העליון. אם אתה מפנה אותם לעליון, אתה בהדרגה מתחיל לתקן את הבקשה שלך ליותר ויותר נכונה.
זה נקרא "בירורים", כמו כל סולם המדרגות. אנחנו מתחילים מכך שרוצים "לבלוע" את כולם. אז תיפנה עם זה, תהיה עקבי, ובזכות המאור המחזיר למוטב אתה תבין מה זה טוב, והכול ישתנה. אל תחשוב שעל ידי הבקשה שלך אתה כבר צריך להיות צדיק. אבל תיפנה!
כך אנחנו גם מתחילים את החיים שלנו בעולם הזה. תסתכל על תינוק, איזה מלוכלך הוא נולד לאוויר העולם, איך מלכלך את החיתולים. אבל נאמר: "תבוא האם ותקנח את בנה".
תעשה רק את מה שאתה מסוגל, אך בקביעות, כל הזמן! ואז אתה תתקדם! והטיפול של העליון יכול להיות רך ועדין או יותר קפדני וחריף. אבל רק כך מתרחשים השינויים בתחתון. העיקר הוא להמשיך.
מתוך שיעור על ספר הזוהר, 15.05.2012
ידיעות קודמות בנושא:
במה לשחד את הלב של העליון?
מכתב מספר מאה
התפילה שגדֵלה בסתר בתוך הלב
|
להשאיר תגובה | שלח לחבר
| הדפס
|
שייך לקטגוריה: התפתחות רוחנית, קבוצה, שיעור הקבלה היומי |
"מסך", זה פשוט...
מתוך סדנה מהכנס בניו-ג'רזי
שאלה: האם אדם בודד יכול לקבל "מסך" נגד האגו, או שאפשר לרכוש אותו רק דרך הקבוצה? או שהבורא, הוא היחיד שיכול לתת לנו "מסך"?
תשובתי: האור מגיע דרך הקבוצה לפי הבקשה שלי ובונה בי "מסך", שעוזר לי להתעלות מעל לאגו שלי ולהתחבר עם הקבוצה. ה"מסך", הוא המקשר ביני לבין הקבוצה או ביני לבין הבורא, שזה אותו הדבר. הוא עוזר לי להתעלות מעל לאגו, ובזה שאני מתעלה מעל עצמי, אני מתחבר עם האור, עם הבורא, עם מהות הקבוצה, שמתגלה במרכזה.
חוץ מ"מסך" אנחנו לא צריכים כלום. ישנו הרצון שלי וישנה הקבוצה, שבתוכה נמצא האור והבורא, וה"מסך" עוזר לי להתחבר איתם. וכך אני נכנס לעולם הרוחני, למרכז הקבוצה.
מתוך סדנה מס' 4 בכנס בניו ג'רזי, 13.05.2012
ידיעות קודמות בנושא:
להפוך את הרע לטוב
קבוצת בוני הבמה
למי שייך המסך?
|
להשאיר תגובה | שלח לחבר
| הדפס
|
שייך לקטגוריה: התפתחות רוחנית, כנסים, קבוצה |
להפוך את הרע לטוב
מתוך סדנה מהכנס בניו-ג'רזי
שאלה: הבורא ברא את היצר הרע ואת היצר הטוב. כתוב: "בראתי יצר הרע". אז מאיפה מגיע אלינו היצר הטוב?
תשובתי: למעשה היצר הטוב לא קיים. קיים רק היצר הרע, שמלכתחילה נברא על ידי הבורא. ולכן הבורא מיידע אותנו שהוא ברא את היצר הרע. אבל בעזרת התורה (האור) אנחנו מתקנים אותו והופכים ליצר הטוב.
"יצר", זה רצון. הרצון נשאר. רק "הרע" מסמל, שכל פעם אני רוצה לקבל למען עצמי ואז הוא גורם לי לרע, מפני שאני נועל את עצמי בעולם הזה, כמו חיה קטנה, חי את השנים שהוקצבו לי, ואלה הם החיים האומללים ביותר שרק אפשריים במציאות.
היצר הטוב מסמל, שאנחנו מנסים להתחבר בקבוצה, רואים שלא מסוגלים לכך, מתחילים לצעוק בתפילה משותפת, ואז מגיע המאור המחזיר למוטב, יוצר את החיבור בינינו, ובתוך החיבור הזה מתגלה הכוונה על מנת להשפיע, האור. ואז במקום היצר הרע יש לנו את היצר הטוב, את אותו הרצון, אבל עם כוונות להתחבר עם הזולת.
מתוך סדנה מס' 3 בכנס בניו ג'רזי, 12.05.2012
ידיעות קודמות בנושא:
"מסך", זה פשוט...
בדיקת הקשר עם הקבוצה
ככל שנכנסים עמוק יותר לתוך הקבוצה כך מתקרבים יותר לבורא
|
להשאיר תגובה | שלח לחבר
| הדפס
|
שייך לקטגוריה: התפתחות רוחנית, כנסים, קבוצה |
לתפוס עם השיניים או להתחבר בגלגלי שיניים
מתוך שיעור מהכנס בניו-ג'רזי
כדי להגיע לאיזון עם הבורא, להתחבר איתו, אני צריך לשנות את עצמי. איך אפשר לעשות את זה? כיצד להידמות לו? כי האיזון זה הידמות.
לשֵם כך ניתנה לנו הסביבה. האיזון עם הבורא מושג על ידי איזון עם הסביבה שבתוכה אני מגלה אותו. ה"רשימו" שמתעורר בפנים מדגים לי את הקבוצה, והעבודה שלי הופכת למוחשית: עכשיו יש לי עסק עם משהו ידוע, הכול נפתר בין החברים.
איך אפשר למצוא איזון עם הקבוצה? - באמצעות ערבות שמהווה את הכוח, את חוק האיזון.
בהתאם לחוק הזה כל העולם מקושר הדדית, בדומה לגלגלי שיניים במנגנון אחד. אף אחד מגלגלי השיניים אינו יכול להסתובב באופן עצמאי, מבלי שמסובב את כל האחרים ומקבל את הסיבובים מהם. במצב דומה נמצאים שני דיסקים של מצמד (קלאץ') כשהם נוגעים זה בזה.
אבל במנגנון הזה פועל חוק ההתפתחות. בהתחלה דוושת המצמד לחוצה, והקשר ביניהם עדיין חלש, אנחנו עדיין לא מפריעים ואפילו עוזרים זה לזה, בכך שמסתובבים ולא מרגישים את עצמנו מחוברים לאחד שלם. המדינות והעמים מפורדים, אחדים אפילו לא יודעים על קיומם זה של זה.
אך עם הזמן האגו הפנימי גדל, וגלגלי השיניים יותר ויותר מתחברים בהידוק ביניהם. במילים אחרות, הדוושה של המצמד משתחררת והדיסקים נצמדים זה לזה יותר ויותר קרוב, עד שנצמדים לגמרי.
כך מתפתחת כל האנושות בכיוון של שיתוף פעולה הדדי: המדינות יוצרות קשרים ביניהן, מתגלות יבשות חדשות, המסחר והתעשייה הבינלאומיים בפריחה, החברות משתנות, גדלה כמות המקצועות והאנשים יותר ויותר תלויים זה בזה עד לקנה מידה טוטאלי.
ההתפתחות הזאת נעשית בקושי רב. כי האגו וה"רשימות" שמתפתחות מקרבים אותנו יותר ויותר בצפיפות זה עם זה, וברגע מסוים הקשר היותר מידי הדוק מתחיל לטעת בנו דאגה. כבר איננו יכולים להתנתק זה מזה, לחיות זה בלי זה, אפילו אם רוצים בכך.
כך הטבע, הבורא, מביא אותנו למצב חדש שבו מתברר שאנחנו לא יכולים יותר להתנתק. אם עכשיו לא נסדיר קשר הדדי נכון, אז ההשמדה העצמית מאיימת עלינו.
בזה הערבות מחייבת אותנו לאחריות הדדית של כל אחד כלפי כולם ושל כולם כלפי כל אחד. כי אנחנו דומים לגלגלי שיניים: איזה גלגל שיסתובב, הוא מסובב את כולם. דוושת המצמד נעזבת, הדיסקים מתחברים, השיניים נכנסות זו בזו, וכולנו מוצאים את עצמנו במערכת אחת ענקית מקושרת הדדית, שלא מאפשרת לאף גלגל שיניים להסתובב לבדו. עכשיו אחרים צריכים להסכים איתו, להסכים על כיוון ומהירות, וללא ההסכמה הזאת אף אחד לא יזוז מהמקום.
בסופו של דבר כל אחד יגלה "ידיים זרות על הגרון שלו". תתארו לעצמכם אדם שוכב עם אינפוזיה, ובלעדיה הוא לא יחיה. אבל על הצינור שבתוכו זורם החומר המחייה מותקנים שבעה מיליארד ברזים. כל אחד יכול לסגור את הברז שלו ואז, הסוף...
עוד מעט אנחנו נרגיש את עצמנו במצב מאוד לא נעים. ולא מתגלה לנו מראש חכמת הקבלה, שמסבירה איך להסדיר את החיים בתנאים החדשים. כי הכול הרי מגיע לצורך התיקון, השאלה היא רק איך להסתכל על העסק. אם אנחנו מלכתחילה יודעים, שהכול בא לשרת את החיפוש אחרי הקשר ההדדי הנכון בינינו, כלומר הערבות, אז גלגלי השיניים יסתדרו כמו שצריך ויסתובבו בכיוון הנכון, בהרמוניה ביניהם. יתרה מכך, האיזון ההדדי הזה יעזור להם להגיע לאיזון גם עם הכוח הכללי שנועל אותם למערכת יחידה, עם הבורא.
כך העולם יגיע לתיקון הרצוי.
מתוך שיעור מס' 3 בכנס בניו ג'רזי, 12.05.2012
ידיעות קודמות בנושא:
אל תפריעו לי בצינוק הנוח שלי!
איפה הקלאץ'?
בעצמך בחרת בקרקע שתגדל עליה!
|
להשאיר תגובה | שלח לחבר
| הדפס
|
שייך לקטגוריה: התפתחות רוחנית, כנסים, משבר עולמי, ערבות, קבוצה |
שלושה תנאים לגילוי האור
מתוך סדנה בכנס ניו-ג'רזי
שאלה: באיזה תנאי אנחנו יכולים לדרוש, למשוך, לגלות את הכוח שנקרא "אור מקיף", "המאור המחזיר למוטב", שיחבר אותנו בערבות הדדית ואז נגלה את הבורא, את העולם הרוחני? איך אפשר לדרוש את הכוח הזה כדי שהוא יתקן אותנו? מה נדרש לשם כך?
תשובתי: חייבים להיות שלושה תנאים:
- גדלות המטרה.
- ייאוש מכוחותיו עצמו.
- חיבור עם כל החברים.
אז כולנו יחד מגיעים להרגשה שנקראת "תפילת רבים", כשניסינו בינינו את כל האמצעים כדי להתחבר. והאור שמגיע אלינו מחזיר אותנו למוטב. מה הכוונה "למוטב"? לבקשה האמיתית. דווקא "האור המקיף" מביא לנו את הבקשה האמיתית.
לכן בחכמת הקבלה נאמר שיש "אור המברר", שנקרא אור ע"ב- ס"ג ויש "אור המתקן".
כך גם כאן, הכול מתרחש בשני שלבים. תחילה אנחנו מבצעים כל מיני פעולות אפשריות, עורכים כנסים, עובדים בקבוצה, מנסים להתחבר, בכך שכל פעם מזמינים על עצמנו אור שמבהיר לנו היכן באמת אנחנו נמצאים. הוא נותן לנו את גדלות המטרה ובאותו הזמן גם מראה לנו את שפלות מצבנו שבו אנחנו לא יכולים לעשות אף צעד אליה. אבל שתי הנקודות האלה - גדלות המטרה והייאוש מכוחותינו, יוצרות את שני הקטבים שביניהם כבר קיימות עשר הספירות. ואז הפוטנציאל שביניהם מפעיל את אור התיקון.
המצב הזה נקרא "תפילה", מפני שתפילה מופיעה משתי נקודות - גדלות המטרה והכרת השפלות של עצמנו. הצעקה הפנימית הזאת מביאה לנו את אור התיקון שמחבר את שתי הנקודות האלה דרך עשר הספירות ומגיש לנו את הכלי השלם.
מתוך הסדנה השלישית בכנס בניו ג'רזי, 12.05.2012
ידיעות קודמות בנושא:
להגיע עד לקצה גבול היכולת
לילה של תפילה במדבר
לקראת הכנס – כוח הערבות!
|
להשאיר תגובה | שלח לחבר
| הדפס
|
שייך לקטגוריה: התפתחות רוחנית, כנסים, קבוצה |
מבט על הקבוצה באור האהבה
מתוך שיעור בכנס ניו-ג'רזי
שאלה: אילו מאמצים צריכה להשקיע הקבוצה כדי להשיג תיקון באותה תופת החיים, שבה חבריה מגלים את חכמת הקבלה?
תשובה: המאמצים צריכים להיות, לא לשפוט את החבר בקבוצה לפי המצבים שבהם הוא נמצא. כולנו "סמרטוטים", כמו שרב"ש היה אומר, כולנו לא מתוקנים. בכל אחד מאיתנו יש את כל החטאים והמידות הרעות.
אדם שמשיג מדרגות רוחניות גבוהות, מגלה בדרך בתוכו כאלה רצונות מגעילים ודוחים, שהוא מזדעזע איך הם בכלל יכולים להיות בתוכו. אפילו אי אפשר לתאר את זה! כי כתוצאה מהשבירה כל אחד כולל בתוכו את כל הרצונות. ולכן אסור לנו לראות את האחר כמקולקל. "כל הפוסל במומו פוסל". אם אני רואה פגם באחר, זה רק מפני שאני בעצמי מקולקל. כי אם הייתי מתוקן, אז הייתי רואה את האחר בהתאם למידת התיקון שלי, במצב מתוקן לחלוטין, מפני שכל המדרגות האלה כבר קיימות. ומה שאני רואה עכשיו זו השתקפות של האגו שלי. דווקא הוא זה שמצייר לי את התמונה הזאת.
לכן העבודה העיקרית בקבוצה היא לקבל כל חבר כמו את התינוק האהוב שלך. לא משנה מה הוא עושה - לא נותן לך מנוחה, מלכלך מסביב, שובר הכול, אבל אתה יודע שזה התינוק שלך. וכך צריך להתייחס גם לחבר. זה סימן של אהבה.
אני מדבר על חבר ומתכוון לכך, שהאדם הזה מסוגל גם להתייחס כך לאחרים ולא סתם בא ונרשם בקבוצה. עזרה הדדית היא התחשבות במצבו האישי של כל אחד.
מתוך שיעור מס' 2 בכנס בניו ג'רזי, 12.05.2012
ידיעות קודמות בנושא:
גשר של אהבה מעל התהום של האגואיזם
אל תפחד, אנחנו איתך!
את מי לשפוט ומדוע
|
להשאיר תגובה | שלח לחבר
| הדפס
|
שייך לקטגוריה: התפתחות רוחנית, כנסים, קבוצה |
תמונות של תפיסה
מתוך שיעור בכנס ניו-ג'רזי
אנחנו נמצאים בעולם מאוד קונקרטי של חפצים, אובייקטים מדויקים, שנתפסים על ידי חמשת חושינו. באופן זהה אנחנו מתארים לעצמנו את העולם העליון ואת הכוח העליון. כי הרי, מהו הכוח הזה? איך יכול להיות משהו חסר "תמונה" בתוך התפיסה שלנו? אנחנו מדברים על תכונות של השפעה ואהבה, אך מה זאת "תכונה"? כל זה לא מובן לי, אני לא רואה את זה.
בעולם אני תמיד רואה התלבשות של כוחות ותכונות בחומר של דרגות הדומם, הצומח והחי. איני יכול לתאר לעצמי שום דבר בצורה אחרת. הדתות והאמונות גם הן תמיד מקנות צורה לדמויות שלהן. ללא זה, האנשים פשוט אינם מסוגלים לדון במשהו, לחשוב על משהו.
ולכן אני בכל זאת מתאר לעצמי את הכוח העליון באיזו צורה ספציפית. כך אני בנוי, שאיני מסוגל לתפוס כוח ללא צורה חזותית.
בעל הסולם נותן בתור דוגמה את החשמל, שמתגלה בחפצים המורגשים על ידינו, כמו מחוג במכשיר מדידה שזז מאפס, קומקום חשמלי שמתחמם, מנוע שעובד וכולי.
כוח מסוים מפעיל משהו ואני מרגיש אותו דווקא הודות לראייה הזאת. התוצאות הופכות להדגמה של הסיבה ומאפשרות לי לגעת בה.
כשאדם מגיע לחכמת הקבלה הוא רוצה לגלות את הכוח העליון, את העולם העליון. אבל הוא מתאר את זה לעצמו בצורות אלו או אחרות, בקווי מתאר שמוגבלים בשלושה צירים, ב"תצוגות" שבארכיון של התפיסה שלו. כי ללא הדוגמאות הפנימיות האלה הוא נשאר תינוק, שאינו מסוגל להבין את המתרחש.
כדי להבחין בפריטים ובקווים בתמונת העולם, אני משווה משהו לא ידוע עם משהו שכבר נמצא ונשמר בזיכרון שלי. לא במקרה לעת זקנה ישנם אנשים שנופלים לרפיון במוח, הם מאבדים את היכולת להשוות בין הנראה והנתפס.
ולכן צריך להבין את התלמידים החדשים: נדרש להם זמן מסוים, הם צריכים לשמוע אלף פעם על כך, שרוחניות זה כוח ולא צורה. לאדם קשה מאוד להבין את זה, עד שהוא באמת ירכוש איזו הרגשה, ולו הקטנה ביותר. ועד אז הוא רק מקשיב, אך לא שומע, לא חודר לזה מבפנים.
במציאות, אם אנחנו יכולים להפוך להיות כלי, אז הכוח הזה ממלא אותנו ומקנה לנו צורה מסוימת. אבל איך אפשר ליצור כזה כלי?
אנחנו צריכים להתאחד ולהתחבר זה עם זה, זהו האמצעי היחיד בעולם שלנו, במדרגה שלנו. וזאת הסיבה, מדוע אנחנו נמצאים בתוך הגופים האלה כדי ליצור קשרים, אפילו שזה בלי כוונה, בצחוק. ובאמת, להתחבק זה עדיין לא אומר להתחבר. אולם אם אנחנו ברצונות האגואיסטיים שלנו חושבים על איחוד, זה מספיק כדי לעורר על עצמנו את "האור המקיף" ממדרגה יותר עליונה שמחזיר אותנו למוטב.
אני מנסה ליצור קשר עם החברים, עובר דרך ההפרעות, ואז מעל להתנגדות הזאת האור מייצר אנרגיה. כך גם החשמל מייצר אנרגיה בעוברו דרך נָגָד, לפי הנוסחה הבסיסית שכוח הזרם, כפול המתח, שווה הספק. ואותו אני מתחיל להרגיש על ידי החיבור עם החברים למרות ההתנגדות הפנימית. באותה המידה שבה אני לוחץ, מתקדם ומתגבר על כוח ההתנגדות, במאמץ הזה מתגלה לי האור.
כך אני מרגיש את התוצאה של המאור המחזיר למוטב. הוא מתגלה דווקא במאמצים שלי שמכוונים נגד ההפרעות. זאת הסיבה שהבורא אומר: "בוא אל פרעה כי אני הכבדתי את ליבו". כלומר, "אני נתתי לך הפרעות, אז תלך נגדן. זה יכין אותך לגילוי, ליציאה ממצרים".
מתוך שיעור על מאמר מספר "שמעתי" בכנס, 10.05.2012
ידיעות קודמות בנושא:
מֵעֵבֶר לתחום החומר
העולם הרוחני הוא עולם של תכונות
החוק של האיזון הכללי
|
להשאיר תגובה | שלח לחבר
| הדפס
|
שייך לקטגוריה: התפתחות רוחנית, כנסים, מציאות מדומה, קבוצה |
להחזיק את הקשר בין הלבבות
מתוך השיעור מניו-ג'רזי
בעל הסולם, "שמעתי", מאמר כה', דברים היוצאים מהלב: "ענין "דברים היוצאים מן הלב, נכנסים ללב."
... והענין הוא, שבזמן שהאדם שומע את הדברי תורה מרבו, תיכף מסכים לדעת רבו, ומקבל על עצמו לקיים דברי רבו בלב ונפש. אלא אח"כ, כשיוצא לאויר העולם, אז הוא רואה וחומד ומתדבק ברצונות הרבים המשוטטים בעולם... ואז הוא בוחר במחשבותיהם הזרות, ובתשוקות, ובתאוות הנמאסות, מה שהם זרים לרוח התורה. ואז אין לו שום כח, שיוכל להכריע את הכלל."
במהלך ביקורי הנוכחי ביבשת אמריקה רבים אומרים לי: "כשהיינו שומעים אותך בצורה וירטואלית היו לנו שאלות רבות, אך לאחר שהגעת אפילו אין לנו מה לשאול". מה העניין כאן?
כשאתה נמצא ליד המשפיע הוא לוקח אותך תחת חסותו, הוא מכסה אותך בהשפעה שלו. בסופו של דבר, רצונות התלמיד הופכים להיות מנוטרלים, הם מתמלאים בהארת ה"אור המקיף", והוא לא מרגיש צורך במשהו. ולכן אין לו שאלות.
אני חוויתי את אותן הבעיות ליד המורה שלי, הרב"ש. אבל אני הייתי עקשן יותר במקצת ואולי גם חוצפן, הייתי רושם את שאלותיי מראש ולאחר מכן שאלתי אותן, אף על פי שבאותו הזמן הם כבר איבדו עבורי את הרלוונטיות. הרי האדם משתנה בכל רגע ולכן אני שאלתי כאילו בשביל מישהו אחר, אך בשביל עצמי הקודם. בזכות זה אני באמת הייתי מצליח לברר נושאים שונים.
כך או אחרת כשהתלמיד נמצא ליד המורה הוא נכנס תחת השפעתו ומתבטל. ומתי הוא ילמד להתקדם בצורה עצמאית בתנאי חסות תמידית?
בשביל זה יש לאדם את אותן השעות שהוא מבלה לא ליד המורה – בעבודה, במשפחה וכו'. האם גם באותם הרגעים אני יכול להסכים עם המורה, להתחבר אליו באותו האופן כמו בנוכחותו? אם לא, צריך למדוד באיזו מידה אני מושפע מהעולם החיצוני. הרי זה הסימן לחוסר אמונה, חוסר הרצונות להשפיע.
הבעיה כאן היא בבניית עצמי. איך אחזיק את עצמי כשהמורה לא נמצא לידי? השאלה הזאת עומדת בצורה חדה בפני התלמיד במיוחד כשהמורה מסתלק: הייתי מקבל דרכו השפעה רוחנית, הייתי קרוב אליו, הוא היה הקשר שלי עם העולם העליון – ולפתע הצינור הזה נעלם. מה עושים עכשיו?
העניין כאן הוא לא בקשר הפיזי אלא דווקא בקשר הרוחני שלמענו אנחנו נמצאים יחד. ולכן צריך ללמוד לשמור על הקשר הזה אפילו כשהמורה שלי, ה"מתאם" הרוחני, לא נמצא בקרבה.
עבודה כזאת אפשרית רק בקבוצה: כשאנחנו מתאחדים זה עם זה, החברים רוצים ליצור לעצמם כלי שבו יתגלה האור העליון – לפחות הארה קטנה. אז הם יכולים להיות ניזונים מהכוח הכללי שמתגלה ביניהם ולהתמודד עם כל הבעיות, עם כל המחשבות שהעולם החיצוני משדר להם.
בעיקרון קיימים רק שני כוחות:
- כוח חיצוני, חומרי, שמשפיע וממלא את האדם.
- כוח רוחני, שהוא מקבל או מהמורה או מהקבוצה.
אחד מן השניים. ולכן כשאנחנו לא נמצאים בסביבת הקבוצה ובקרבת המורה, אנחנו כל הזמן צריכים לבדוק האם אנחנו מושפעים מהעולם החיצוני?
בשביל החדשים אין זו אפילו שאלה, כשהם יוצאים מהשיעור הם נכנסים ל"מציאות אחרת". אילו רצונות משוטטים במקומות שאליהם הם מגיעים? למה הם נמשכים: לכסף, לכבוד, לשליטה? לבתים מפוארים? לבילויים אופנתיים? הם נדבקים מהרצונות האלו והופכים להיות חסרי כל שליטה על עצמם והם חושבים שאלה המחשבות והרצונות שלהם.
צריכים להיות מודעים לכך ולהבין, שכאן טמונה הבדיקה: באיזו מידה אני בטוח בעצמי מבחינה רוחנית, באיזו מידה אני קשור עם המורה ועם הקבוצה? הקשר הזה לא נמדד במרחק ולא תלוי בכך שהמורה נמצא בעולם הזה או שהוא כבר הלך לעולם האמת. אם החוט מתוח, הוא תומך באדם בלי שום בעיה, היכן שיימצא.
ולכן אנחנו צריכים כל הזמן לבדוק את עצמנו - אילו מחשבות ורצונות ממלאים את הרגשות ואת השכל שלנו? מכאן אנחנו רואים באיזו מידה חסרה לנו האמונה, כלומר כוח ההשפעה – וזה מזריע בנו דאגה על מה שיהיה בעתיד. הרי, אם בגלל ניתוק קצר מהמורה קבוצת התלמידים מאבדת את היסוד להתקדמות הרוחנית, זה סימן שהקבוצה אינה קיימת. במקרה כזה התלמידים לא נאחזים במורה אלא הוא משפיע עליהם רק בגלל שהם נמצאים לידו, בשליטתו, אך לא בגלל שהם שומרים על הקשר איתו ולא בגלל שהם שומרים על הקשר זה עם זה.
חייבים כל הזמן לבדוק - האם אנחנו הולכים בדרך הנכונה, ללא תלות במצבים שלנו? האם אנחנו שומרים על הקשר הנכון? מה שלא נחווה – עליות וירידות – האם הם כולם מכוונים לאותו הכיוון? הרי לא אנחנו קובעים את שלבי הדרך, אבל אנחנו צריכים להחזיק ללא שינוי כלשהו באותו הכיוון, באותה המטרה, באותו האיחוד בינינו.
"דברים היוצאים מן הלב, נכנסים ללב" – בלי תלות במקום ההימצאות. כך זה צריך להיות ולזה אנחנו צריכים לשאוף.
מתוך השיעור מספר "שמעתי", 09.05.12
ידיעות קודמות בנושא:
הבורא הוא המורה
דברים היוצאים מן הלב, נכנסים אל הלב
מדוע איני שומע את מה שהמורה אומר?
|
להשאיר תגובה | שלח לחבר
| הדפס
|
שייך לקטגוריה: התפתחות רוחנית, כנסים, קבוצה, שיעור הקבלה היומי |
עבודה קשה נגד האגו
כנס ברזיל שיעור מס' 1
מלכתחילה בעולם אין סוף היינו מאוחדים כאחד, בדומה לגוף אחד שבו כל החלקים זקוקים זה לזה ותלויים זה בזה בצורה טוטאלית. ובהשתלשלות שלנו מאין סוף לעולם שלנו הגענו להיות מפורדים בצורה מוחלטת, כיוון שאת כל המרחב בינינו מילא האגו, שדוחה אותנו זה מזה.
האגו הזה כל הזמן גדל ולכן במהלך ההיסטוריה אנחנו מרגישים את עצמנו יותר ויותר לא מתוקנים. אך מגיע הרגע שבו גדילתו מסתיימת והוא מגיע לשביעה מסוימת. לכן, בימינו משתלטת על האנשים האכזבה, הייאוש, הדיכאון הופך למחלה הנפוצה ביותר בעולם.
האדם מאבד את המשמעות לחייו. קודם הוא לא היה שואל שאלות מסוג זה, הרי בתוכו כל הזמן היה גדל רצון אגואיסטי ודחף אותו קדימה. הוא כאילו הצביע: "אתה רוצה את זה, ואת זה ואת זה! אתה חייב לקבל את זה ולהיות יותר מכולם!".
אך היום מגיעים הזמנים שאנחנו כבר לא רוצים כלום. וכאן עוד מתגלה המשבר העולמי הכללי, שלא משאיר לנו ברירה מלבד לחפש על ידי מה אפשר לשנות את המצב ולהגיע לתיקון.
והתיקון הוא בכך שנעלה בחזרה לעולם אין סוף ושוב נהפוך להיות אדם אחד. אולם האיחוד הזה מושג כבר על ידי המאמצים שלנו, כלומר, בעבודה נגד האגו שלנו למען החיבור.
זוהי העבודה השנואה עלינו ביותר, שבה אנחנו לא חפצים. אני מוכן להכל, רק לא זה - רק לא להתחבר עם החברים! טוב לי לבד, זה נוח! הרי כל הטבע שלי הוא רצון ליהנות וכל מה שאני צריך זה למלא אותו. אני רוצה רק מילוי. כל אדם חושב רק כיצד לעשות יותר טוב לעצמו בכל רגע. הגוף שלנו, המוח שלנו, עובד רק להחזיק את עצמו במצב הנוח ביותר. וכך עוברים כל החיים שלנו.
כל אחד חושב רק איך לעשות לעצמו טוב יותר עכשיו ובעתיד. סביב זה מסתובבים כל החשבונות שלנו, ואנחנו לא מסוגלים לחשוב על שום דבר אחר. כל הדאגה שלי היא על הגוף שלי בלבד. יוצא, שנגזרו עליי חיי בהמה אומללה ומסכנה שבכל הכוח משתדלת להחזיק את גופה שיחיה כמה עשרות שנים ולאחר מכן ימות. ואם באמת רק בזה טמונים כל החיים, מה הטעם בהם?
לכן כל כך קשה לנו לעבוד נגד האגו שלנו. ישנה כאן בעיה פסיכולוגית גדולה המפריעה לנו שוב להתחבר עם האחרים בתנאים שבהם האגו שלנו הגיע למקסימום. ולכן באה חכמת הקבלה ומסבירה לנו כיצד לעשות זאת על ידי חיבור לקבוצה לא גדולה.
דרך הקבוצה אנחנו מתחילים למשוך לעצמנו כוח מיוחד שטמון בטבע הנקרא "המאור המחזיר למוטב". ואם אנחנו נשתדל להוציא מבפנים את הכוח הנסתר הזה, הוא יתגלה ויעשה איתנו ניסים. הוא יתקן אותנו בצורה מוחלטת, ישנה אותנו באופן כזה שנוכל להתחבר עם האחרים. ואז בין מספר חברים תתחיל להיבנות קבוצה שתהפוך למיני דגם לאנושות המתוקנת שבה יתממש החיבור שלנו.
במקום כוח האגו השלילי הקודם, המפריד בינינו במצב השבור ובעל השמות השונים: "פרעה", "המן", "בלעם", "בלק", כל ה"רשעים", כלומר, כוחות הפירוד, אנחנו נתחיל לגלות בתוך הקשר שלנו כוח חיובי עצום. זהו כוח החיבור שבא למלא את מקומם של כוחות הפירוד השליליים והוא נקרא ה"בורא".
זהו כוח ההשפעה, הכוח שהוליד אותנו והכוח שמאחד אותנו. בו אנחנו מגלים את תוכנית הבריאה ואת מטרתה.
לכן אנחנו חייבים להתאחד לקבוצה, ובזכות זה אנחנו נרגיש מצב נעלה יותר – נוכחות של כוח נסתר, עליון, הבורא שנמצא בינינו. אנחנו רק צריכים לגלות אותו! נקווה שאנחנו נרגיש את ההתעוררות הזו בתוכנו בזמן הסדנאות כתוצאה מהמאמצים שלנו להתחבר זה עם זה. זה יכול לקרות אפילו לאדם שהגיע בפעם הראשונה לכנס כזה.
מתוך שיעור מס' 1 של הכנס בברזיל, 04.05.12
ידיעות קודמות בנושא:
סיבוב גדול
לשמוח על כל הזדמנות להתחבר!
היכן היציאה מהמבוי הסתום
|
להשאיר תגובה | שלח לחבר
| הדפס
|
שייך לקטגוריה: התפתחות רוחנית, כנסים, קבוצה |
התיקון בא מבפנים
מתוך השיעור מניו-ג'רזי
בעל הסולם, "שמעתי", מאמר ס"ט, "מקודם יהיה תיקון העולם": "אמר, שמקודם יהיה תיקון העולם, ואח"כ יהיה הגאולה השלימה... שמקודם יתוקן פנימית העולמות ואח"כ חיצוניות העולמות... וישראל, שורשן מפנימיות העולמות."
"ישראל", הם אלה שנמשכים "ישר- אל", אלה שיש להם "נקודה שבלב". בעבר, בבבל העתיקה, קבוצת אנשים גילתה את הרצון הזה והתנתקה מהאחרים, וקראה לעצמה לפי הכיוון שלה למטרה. בהמשך הקבוצה הזאת הפכה לעם שעבר דרך אלפי שנים.
והנה עכשיו ההיסטוריה חוזרת, שוב הופיעה קבוצה שמתארגנת בהתאם לאותו העיקרון וגם נקראת "ישראל", לפי כיוון ההתפתחות שלה. היא שייכת לחלק הפנימי, מפני שמהווה רצונות של גלגלתא ועיניים, כלים דהשפעה.
"שזה סוד "כי אתם המעטים מכל העמים". אלא שעל ידי זה שמתקנים את הפנימיות, אז יתוקן גם החיצוניות. רק חלקים קטנים, וכל פעם ופעם מתוקני החיצוניות יתוקן, עד שיתוקן את כל החיצוניות."
באופן כזה, מספיק התיקון של "אחוז אחד" כדי שיתוקן כל העולם, בזה אחר זה, חלק אחר חלק.
וזה אומר, שאנחנו חייבים למצוא כאלה אנשים שיש להם חשיבות של מטרת הבריאה, להתפתחות הפנימית. צריך לבנות ביניהם קשר כדי שהם ירגישו ויבינו לאן מכוונת כל האבולוציה שלנו. על ידי זה שמתלכדים ומתקנים את עצמם, הם יעבירו את התיקון גם לחלק החיצוני, ישפיעו על כל העולם.
ולכן אנחנו עורכים כנס באמריקה לא לצורך הפצה חיצונית, אלא עבור האנשים שמשתוקקים לגלות את הכוח העליון. צריך לאפשר להם את התנאים הדרושים לאיחוד כדי שהם יוכלו לממש את התיקון, ואז מהם זה יזרום החוצה.
הם צריכים להרגיש את עצמם אחראים לזה, כי החלק החיצוני הרי אינו יכול לפעול באופן עצמאי. האנשים הרגילים - מהמנהיגים ועד לפשוטי העם, לא יכולים לתקן את עצמם. לזה מסוגלים רק אלה שיש להם "נקודה שבלב". ואליהם אנחנו פונים על ידי כך שמסבירים להם, במה תלוי התיקון ומה הם צריכים לעשות כדי לעזור לעולם.
מתוך שיעור על מאמר מספר "שמעתי" בארה"ב, 10.05.2012
ידיעות קודמות בנושא:
תפקיד ישראל כלפי העולם
ישראל - לפי הלידה או לפי המטרה
חלוקת היגיעה הרוחנית
|
להשאיר תגובה | שלח לחבר
| הדפס
|
שייך לקטגוריה: הפצה, התפתחות רוחנית, כנסים, קבוצה, תפקיד ישראל |
בכוחות משותפים נגד האגו האישי
מתוך השיעור מניו-ג'רזי
שאלה: כבר כמה שנים אני לומד את חכמת הקבלה, והשבוע אשתתף בפעם הראשונה בכנס. איך צריך להתכונן לאירוע הזה בלב ובשכל?
תשובתי: אין לנו מקום אחר, מקור אחר, אפשרות אחרת, לקבל כוח רוחני. קבוצה ולימוד, שיחות, הרצאות והפצה, זוהי "פרוזה" יומיומית. כמובן שגם היא מקדמת את האיחוד שלנו, אבל הכנס מהווה משהו אחר, כינוס של לבבות.
ברוחניות הכול קשור לחיבור שממנו אנחנו שואבים כוחות. כל יום אנחנו משתדלים לדבר עליו, לממש אותו, אנחנו בונים כוונות, פעם בשבוע עורכים ישיבות חברים ושיעורים מיוחדים, אבל זה לא אותם המצבים שבהם אפשר לקבל באמת כוח גדול ובעל עוצמה, שידחוף אותנו קדימה כמו הכנס.
"מלכות דאצילות" נקראת "כנסת ישראל", כי היא כונסת, מאחדת את כל הרצונות שלנו שמשתוקקים למטרה הרוחנית. בעיקרון, כנס, זה בניית אותה "מלכות דאצילות", יצירת כלי רוחני מתוקן ומאוחד. אין לזה תחליף.
לכן, בראש ובראשונה, אני ממליץ לכל אחד להשתתף בכנס ובשום פנים ואופן לא לפספס אותו. לאדם אין סיכוי אחר לקבל כוחות להתקדמות רוחנית.
חוץ מזה, מניסיון אנחנו יודעים שלאחר הכנס מגיעים זמנים לא הכי נעימים - תקופות של ירידות. והכנס דרוש כדי לאגור כוחות ולעבור את הירידות האלה ברכות, כאילו שהן אינן קיימות. אנחנו כאילו מיישרים את המתח בין שני הקטבים. את ה"פלוס" אנחנו מקבלים, בכך שמתאספים כולנו יחד ומקנים זה לזה כוח גדול, ואת ה"מינוס" כל אחד מאיתנו מקבל אישית לאחר הכנס, דווקא השליליות הזאת מפרידה, מפזרת אותנו לצדדים. אבל אני עובד מעליו בעזרת הכוח הכללי שקיבלתי מכל האחרים ובסופו של דבר מתקן אותו.
אין לי אפשרות אחרת לתקן את ה"מינוס" שלי, את האגו שלי, את ה"רעל" שלי, את "מלאך המוות" שלי, את היצר הרע שלי. אני יכול להיות חדור מהעלייה הכללית ובעזרתה לתקן את הירידה הפרטית שלי. אותו הדבר מתרחש גם בשיעורים ובישיבות החברים, אבל הכנסים, אלה הזדמנויות חסרות תקדים לשאוב כוחות מהחברים, לתקן בתוכנו את הרע הפרטי, להתאחד, ולשמור על הקשר היחידי עם כולם, בכך שאני משתדל להשפיע להם. וכך אנחנו הולכים קדימה.
היו לנו כנסים שאחריהם לא הרגשנו ירידות מיוחדות. אבל בזמן האחרון התחלנו "לרדת" באמת, ועכשיו אנחנו כבר מבינים שאין כאן שום דבר מלאכותי. זה הכרחי לקיום, אחרת אנחנו "נמות" רוחנית.
הגיע הזמן שבו כל הכנסים שלנו מיועדים לאגירת כוחות, שמאפשרים לנו אחר כך להיתקן. אני לא נוסע כדי להשתעשע ולשמוח, לשמוע שיעורים וקונצרטים יחד עם כולם. לא, אני זקוק לחיבור הזה, כדי שמייד אחר כך אוכל לתקן את היצר הרע שלי שמעורר בתוכי את כוחות הפירוד.
זאת הסיבה מדוע כל כך חשוב להגיע לכנס וכל כך חשוב אחריו לשמור על קשר מקסימלי בינינו, בכך שמשתדלים להרגיש את אותה הבקשה. אם לאחר הכנס, המלא במתח, אנו ניקרע על ידי הניגודים, אני בכל זאת יכול לעבור בצורה חלקה את השלב הזה, בכך ששומר על הכוח שהתקבל מכולם ואני מחזיק את עצמי בקבוצה. כאשר אני מרגיש ירידה אני מתעלה מעליה, אז ה"פלוס" וה"מינוס" מתמזגים לאחד שלם: מופיע בי היצר הרע, רצון אגואיסטי גדול ומעליו שורה ה"מסך", כוח האיחוד שאותו רכשתי.
נקווה שדווקא באופן כזה אנחנו משתמשים בכנסים שלנו.
מתוך שיעור על מאמר מספר "שמעתי" בארה"ב, 9.05.2012
ידיעות קודמות בנושא:
המדרגה ההכרחית
גלי הכנס שוטפים את כל הלכלוך
יחדיו נעלה גבוה יותר!
|
להשאיר תגובה | שלח לחבר
| הדפס
|
שייך לקטגוריה: התפתחות רוחנית, כנסים, קבוצה |
בוני המציאות החדשה
מתוך השיעור מניו-ג'רזי
שאלה: אם הבורא מתגלה בינינו ולא בכל אדם נפרד, אז איך זה בכל זאת יוצא, שכל אחד מרגיש את השדה הזה של הכוח האחד?
תשובתי: רוחניות, זו השפעה. השפעה, זה מה שמתגלה מחוץ לכל אדם ולא בתוכו. בתוכנו אנחנו יכולים להרגיש רק את מה שמרגישים עכשיו, תמונה שאותה אנחנו מכנים "העולם הזה".
יוצא, שאם אני רוצה לגלות משהו מעל לקיום הגשמי שלי, מחוץ לֵמה שמתרחש בתוך הגוף הבהמי שלי, אני צריך לבנות גוף אחר, חדש. הגוף הזה הוא - חיבור בין בני אדם. מאחר וגם הם נבראו מגופים בהמיים, אז אנחנו בונים בינינו גוף חדש, שנוצר בינינו, ובו מרגישים את המציאות החוץ גופית שלנו. והמציאות הזאת נקראת "העולם הרוחני", או המציאות העליונה, מפני ששם נמצאים כל הכוחות, כל התכונות, תוכנית הבריאה, המטרה שלה. הכול נמצא שם, בינינו. השדה הזה, הכוח העליון שמנהל אותנו, והוא נקרא "אור", "בורא", "אלוקים", והרבה שמות אחרים.
לכן אין לנו ברירה, אלא רק לבנות חיבור בינינו. בכך שאנחנו משתוקקים לחיבור הזה, אפילו באופן אגואיסטי, אנחנו מעוררים מתוכו על עצמנו איזו השפעה ומתחילים להרגיש אותה במדרגה שנקראת "לא לשמה". אחר כך זה יותר ויותר משפיע עלינו, ואנחנו מתחילים להרגיש אותה במדרגה הרוחנית הראשונה, ואחר כך בעוצמה יותר ויותר חזקה. עוצמת החיבור שלנו קובעת את כוחו של המאור המחזיר למוטב, ההרגשה של ההשפעה שמתגלה. אבל כל זה מתגלה בינינו.
זאת היא העבודה שלנו. אנחנו רק צריכים להשתדל כל הזמן לתאר לעצמנו את המצב הזה בצורה כמה שיותר אמיתית, ממשית, ולצרף אליו את כל מה שידוע לנו מהמדע, מהפסיכולוגיה, מהיחסים בינינו. ואתם תראו עד כמה זה נכון. פתאום הכול יתחבר.
מתוך שיעור על מאמר מספר "שמעתי" בארה"ב, 10.05.2012
ידיעות קודמות בנושא:
סדנה עם הבורא
דרישה משותפת
לשמח את הבורא
|
להשאיר תגובה | שלח לחבר
| הדפס
|
שייך לקטגוריה: התפתחות רוחנית, כנסים, קבוצה |
סדנה עם הבורא
מתוך השיעור מניו-ג'רזי
שאלה: בזמן הסדנאות בקבוצה חלק מהאנשים מדברים יותר, חלק פחות, חלקם מביעים את עצמם יותר ואחרים פחות. איך להתייחס לכך בצורה נכונה?
תשובתי: בזמן שאני יושב במעגל יחד עם אנשים אחרים, אני צריך לראות כל אחד מהם כאילו דרכו מדבר הבורא. זה לא אדם, אלא כך הבורא מציג את עצמו לפניי בכל מיני צורות אפשריות. אילו שטויות שהם לא ידברו, זה לא משנה לי, אני משתחווה לפניהם. כמה שהם יראו לי כלא נעימים, דוחים, לא נחמדים, אני צריך כנגד זה להבין, שזה הבורא מעורר בי ראייה כזאת, סלידה כזאת. וכאן זה מקום העבודה.
כתוב על מקובל גדול, רבי יוסי בן קיסמא, שהייתה לו קבוצת תלמידים שרק החלו ללמוד, כולם טיפשים, ואינם מהווים כלום בפני עצמם, אך הוא העמיד את עצמו עוד יותר נמוך ביחס אליהם, ואז הם פתאום הם הפכו לגדולים בעיניו, והוא יכול היה לקבל דרכם מהבורא את כל ההשגה.
אין גבוה או נמוך יותר, זה הכול בהתאם להערכה שלנו. לכן אני יכול לשבת עם קבוצה שהביאו אותה מה"רחוב", זה לא משנה. הכול תלוי איך שאני מעמיד את עצמי ביחס אליהם.
מתוך שיעור על מאמר מספר "שמעתי" בארה"ב, 10.05.2012
ידיעות קודמות בנושא:
בוני המציאות החדשה
ממה להתחיל את הסדנה?
אתה אוהב לראות שהאחרים גבוהים ממך?
|
להשאיר תגובה | שלח לחבר
| הדפס
|
שייך לקטגוריה: התפתחות רוחנית, כנסים, קבוצה, שיעור הקבלה היומי |
לקריאת כל התגובות
קבלת עדכונים בדוא"ל
עדכוני rss
רדיו קבלה
הבלוגים שלי
הבלוג בסלולר