שאלתם? – אני עונה...- 105
שאלה מהבלוג באנגלית: בהתאם לכמה מקורות זה נחשב למצווה גדולה אם מישהו ייקח גוזל מהקן, אם אימו לא נמצאת שם. כשהאם חוזרת אל הקן היא כביכול פונה בצעקה לבורא, והוא מביא לעולם רחמים. מה זה אומר על פי הקבלה?
על הקיר של הבית שלי ציפור בנתה קן והולידה גוזלים. אני רואה איך היא דואגת להם, מביאה להם מזון ואיני מעז לגעת בגוזלים.
תשובתי: לא צריך!!! כל זה נפתר בעולם הרוחני, ולא בעולם הגשמי. בעולם הגשמי קיים בלבול גדול בביצוע המצוות, ראה הרמב"ם.
שאלה מהבלוג באנגלית: אם הדת מיועדת לכולם, אז למה היא לא מקבלת אנשים עם נטייה לא סטנדרטית?
תשובתי: הדתות נוצרו על ידי בני אדם ומופעלות על ידם, ואיך שנוח להם, כך זה מסתובב ומתומרן.
שאלה מהבלוג באנגלית: אני נולדתי במשפחה נוצרית, אבל מגיל שלוש ועד היום אני לומד קבלה. לא מזמן החבר שלי, יהודי במוצאו, אמר, שללמוד קבלה יכולים רק יהודים, ואילו עבור שאר אומות העולם זהו חטא גדול. אבל אני מרגיש את עצמי כל כך נוח בזמן לימוד הקבלה, היא באמת עוזרת לי ליצור קשר עם הבורא.
מצד שני, אני נוהג לפי הדת של ההורים שלי ולא רוצה להחליפה.
שאלה: האם אפשר להתוודות או להתייחס בכבוד לאיזו דת מסוימת ובאותו הזמן ללמוד קבלה?
תשובתי: אתה יכול להמשיך ללמוד, ולחברך היהודי תגיד שהוא לא מבין כלום ביהדות!
ידיעות קודמות בנושא:
מה היחס שלך לדת?
על הבדלי התרבות
סם החיים או סם המוות
להשאיר תגובה | שלח לחבר
|  הדפס
|
שייך לקטגוריה: הדת בראי הקבלה, שאלות ותשובות |
תחבולות של פרעה
שאלה: בהביטי על הדרך שלנו, אני רואה איך פרעה כל הזמן הולך ליד. לא מזמן הופיע זרם חדש, פסיכולוגיה שיטתית- וקטורית, ורבים חשבו שהיא דומה מאוד לקבלה. כלומר, פרעה פתאום נהיה עוד יותר ערמומי...
תשובתי: השיטה הקבלית היא מאוד ישרה. היא מהתחלה מדברת רק על דבר אחד, רק שלאט לאט היא מגלה יותר ויותר. באותם הטקסטים הקבליים מתגלה לאדם עומק ותנועה יותר גדולים. ואם הוא פועל רק לפי זה, אז הוא מגיע לנקודת הדבקות עם הבורא, עם הכוח היחיד שמנהל את הכול. כל השאר הומצא על ידי בני האדם.
אבל כדי לכוון אותנו אליו, הכוח הזה כל הזמן "מפרמט" אותנו, ביתר חדות, ביתר דקות, עד שאנחנו בעצמנו נהפכים לאותה תכונת ההשפעה החדה, כמוה, כדי להיכנס לתוך "קוף המחט".
אך לפי מהלך ההיסטוריה האדם ממציא כל מיני שיטות. בעולם נספרו קרוב ל- 3,800 שיטות שונות, אמונות ודתות, אך יכולות להיות יותר או פחות, מאחר והן נעלמות מחוסר המאמינים בהן. וכל הזמן, לפי צו השעה, מופיעות תיאוריות חדשות. מאמצע המאה שעברה הופיעה כמות גדולה של שיטות על סמך כל מיני בסיסים מדעיים, בנוסף לכך נולדו הרבה מאוד שיטות מיוחדות למיניהן, שיש בהן שימוש בשירותים החשאיים. למשל, התפתחות היכולות הנפשיות הפנימיות של האדם וכולי. אנשים אפילו לא יודעים על זה.
כל השיטות האלה בנויות רק על האגו, על ההתפתחות שלו. אפילו אם לאדם נדמה שזו התפתחות על אגואיסטית, זה בכל זאת אגואיזם אלטרואיסטי, שאופייני ל- 10% מתושבי כדור הארץ, שרוצים לעשות טוב זה לזה, לשמור על האקולוגיה, להגן על הטבע, על החיות, כלומר עוסקים באלטרואיזם של העולם שלנו. אך בכל זאת, זה אותו האגואיזם.
קיים גבול דק מאוד, מאבק, בירורים, בדיקות: "אז מה היא בכל זאת בעצם, השיטה הטהורה להשגת האור העליון?" היא מסתכמת דווקא בבירור פנימי תמידי של הכיוון שלנו.
אני, בין היתר, רואה עזרה בכל השיטות האחרות. בכלל, הכול בעולם נברא באופן כזה כדי לעזור "לנקות" את האנשים מכל מיני הבלבולים והטעויות.
על בסיס זה, אנחנו צריכים לברר לעצמנו את האמת. כלומר, אתה לא מברר פסיכולוגיה, לא כל מיני שיטות של אימונים אינטלקטואליים ולא תפיסה על-חושית, אלא דווקא ההידמות לאור, על ידי משיכת האור עליך. בזה מסתכם ההבדל בין השיטה הקבלית לשאר השיטות.
את כל השיטות החדשות האלה, שכאילו דומות לחכמת הקבלה, נותן לנו פרעה, במילים אחרות, הבורא דרכו. נאמר: "אני הכבדתי את ליבו", וזה דווקא כדי לסנן, למיין מתוך הקבוצות שלנו את אותם האנשים שיתכן שמהווים נטל.
לכן אין כל צורך להצטער על אותה כמות גדולה של אנשים שבאים, ואחר כך 90% מהם עוזבים. כי מתוך כל האנושות, חכמת הקבלה בוחרת רק את אלה ששייכים לבורא, אלה שבאמת יכולים להיות מתווכים בינו לבין שאר האנושות. העולם הרוחני בנוי על איכות ולא על כמות.
אנחנו שמחים לכל אדם שמגיע. אך לכולם יש חופש בחירה. ואנחנו בשום פנים ואופן לא מזלזלים באף אחד. אבל אם אדם עוזב, אז הבחירה היא שלו. זה אומר, שהוא עדיין צריך לעבוד על עצמו בדרגות אחרות, ועדיין לא מוכן לבוא. הוא קיבל מאיתנו משהו, אחר כך יעבד את זה, וכעבור זמן מה יחזור אלינו. ואם לא, אז יש לו דרך משלו, ובגלגול הבא הוא יסיים אותה. ואילו אנחנו רוצים בגלגול הזה.
חכמת הקבלה מפזרת ידע, כמו שחקלאי זורע זרעים, בעוברו בשדה חרוש, ומי שלוקח, איפה שזה נופל, זה טוב. זה לא תלוי ברצון שלנו. אנחנו רק יכולים לקוות שישמעו עליה כמה שיותר בני אדם, ואחר כך, זאת כבר עבודת הבורא.
מתוך השיעור הווירטואלי 08.04.2012
ידיעות קודמות בנושא:
שיטות ההרגעה וחכמת הקבלה
חכמת הקבלה: לא להרוס, אלא לבנות
פרקטיקות "רוחניות": הרוויזיה האחרונה
|
להשאיר תגובה | שלח לחבר
| הדפס
|
שייך לקטגוריה: הדת בראי הקבלה, התפתחות רוחנית |
שיטות ההרגעה וחכמת הקבלה
שאלה: חבר אחד התקשר אליי ואמר: "אני יושב ולומד תורה, וטוב לי ככה". פעם הוא למד איתנו בקבוצה ואחר כך עזב...
תשובתי: לימוד תורה נותן לאדם סיפוק. הוא רואה שכל העולם עוסק בזה ולכן מרגיש את עצמו בטוח יותר, כמו תינוק בידיים של אמא.
אבל אם לאדם קיים צורך פנימי חד, שלמרות ההמונים מעניינת אותו ההכרה, ההבנה, ולא ההרגעה הפנימית שהוא מוכרח לפרוץ אל הידע העליון, להרגשה, לגילוי העולם, לסיבה שלו, לתוכנית, למטרה, אז האדם הזה הוא שלנו, אז הוא הולך בראש כמו כל הקבוצה העולמית.טבעי הדבר, שבדרך מתחרש המיון, הניפוי, שרבים עוזבים, ואחר כך יבואו אלינו חדשים וכך תעבור תקופה נוספת.
אבל עבור כל אדם ההתקדמות האישית שלו מלווה בשאלה הקבועה: "האם אני הולך קדימה להשגה, להיכרות עם ההנהגה העליונה? או שאני שוכב על הספה ומרגיע את עצמי באותם הדברים כמו האחרים והכול בסדר? אני אחכה, ומה שיהיה יהיה, ובינתיים טוב לי". כאילו שאני סגרתי את התריסים ומסתכל דרכם רק קדימה, כמו שסוגרים לבהמות את העיניים כדי שהם יסתכלו רק קדימה. על כך מבוססות כל השיטות חוץ מחכמת הקבלה.
הם "רותמים" את האדם, נותנים לו ביטחון: "הכול יהיה אצלך בסדר, אם אתה תמשיך כך ללכת". אומרים: "תדע פחות, תישן טוב יותר".
ועוד כל יום אני מבצע איזה שהן מצוות: שם הדלקתי נר, פה התפללתי או שעשיתי עוד משהו, אז בהתאם לזה אני כבר כאילו מחובר, כלומר, הכול בסדר גם בעולם הזה וגם בעולם הבא, כמובן שהכול מסודר בצורה טובה.
שאלה: איך אתה מתייחס לאותן השיטות שמדברות באותן המילים, שבהן מדברת חכמת הקבלה, כי הן הרי כולן דומות?
תשובתי: כן, הכול דומה. אם כולם מדברים על אהבה ועל ידידות, אז כולם דומים, החל מהסוציאליזם, הקומוניזם ועד לנאציזם וכולי.
אני נפגשתי עם הרבה מנהיגים של תנועות שונות: סופים, גורו למיניהם, אולם אפילו איני רוצה להזכיר אותם, שלא יחשבו שאני מזלזל באנשים האלה. פשוט חכמת הקבלה זה משהו אחר לחלוטין.
חכמת הקבלה מיועדת לאדם שמחפש תשובה ולא הרגעה באיזה שהוא שלב, סיפוק, הסתפקות בתשובה מרדימה. הוא לא נרגע, לא צריך להוכיח לו בכוח השכנוע: "תראה, ישנם מיליונים שמאמינים בזה", הוא לא שם לב לטיעונים כאלה.
מקובל זה אדם שהולך עד הסוף. אל תאמין, אל תסמוך על שום דבר, עד שלא תגלה בתכונות החדשות עולם חדש. נאמר, "אלף נכנסים לחדר", כלומר, לתוך הכלי הזה, ורק אחד בסופו של דבר "יוצא להוראה", אל האור.
"אלף ואחד", בעיקרון הכוונה היא כמובן לא לכמות. איננו צריכים לחשוב כך ולהתאכזב. "אלף ואחד", הכוונה שאנחנו צריכים להשיג הגדלה פי אלף, עד "אריך אנפין".
מתוך השיעור הווירטואלי, 08.04.2012
ידיעות קודמות בנושא:
ושוב על הדת...
חכמת הקבלה: לא להרוס, אלא לבנות
לקחת את האגואיזם בתור שותף
|
להשאיר תגובה | שלח לחבר
| הדפס
|
שייך לקטגוריה: הדת בראי הקבלה, התפתחות רוחנית |
השורשים הרוחניים של המסורת
שאלה מהבלוג באנגלית: האם תפילין או התפילות "שמע" ו"שמע ישראל" מסייעים לזירוז של קבלת האור? – לא.
אם לא, תסביר בבקשה מדוע היהודים מקיימים את המסורת הזאת?
תשובתי: מפני שזאת מסורת, התנהגות בעולם שלנו שתואמת לתיקון העליון שצריך לעשות לכל אחד מ- 613 הרצונות שלנו, לכוון את כולם ל"אהבת הזולת".
שאלה מהבלוג באנגלית: במשך הדורות המקובלים קיימו בקפדנות את כל המסורות והמנהגים של העם שלהם. הם הדגישו את החשיבות של קיומם הפיזי והרוחני. גם בעל הסולם והרב"ש קיימו אותם. אז מדוע איננו משייכים חשיבות רוחנית לפעולות הגשמיות?
אם הפעולות הפיזיות אינן כה חשובות, אז מדוע במשך כל השנים האלה, בלבלו ליהודים את המוח? מדוע אי אפשר היה מייד להסביר הכול בצורה מדויקת, כדי שאנשים לא יאבדו זמן ותקווה לחינם?
תשובתי: הגיע הזמן...
ידיעות קודמות בנושא:
את ה"ידיים" נוטלים עם האור
ברית מילה לנשמה ספרדית
הקרבת קורבנות היא התקרבות אל הבורא
|
להשאיר תגובה | שלח לחבר
| הדפס
|
שייך לקטגוריה: הדת בראי הקבלה, שאלות ותשובות, שורשים רוחניים |
הדת ותהליך האינטגראציה
שאלה: איזה מקום תופסת הדת בתהליך האינטגראציה, והאם אפשרי השילוב של כל הדתות בעולם?
תשובתי: אני התחלתי את החיים שלי בתור מומחה לקיברנטיקה ביו-רפואית. אחר כך עשיתי דוקטורט בפילוסופיה, הפכתי לד"ר לאנתולוגיה ותיאוריית ההשגה, ועובד בכך כבר שנים רבות. אני לא רואה שום קשר בין הדת לשיטה האינטגרלית שעליה אנחנו מדברים עכשיו.
הדתות מדברות בכללות על כך, שצריך להפוך להיות מחובר אינטגרלית עם האחרים, להיות אדם טוב, נכון עבור כולם, לאהוב את הזולת וכדומה. אבל, בעיקרון, הן רק מדברות על כך וזה אינו מיושם בשום מקום. חוץ מזה, לדתות אופייניים כל מיני טקסים ופולחנים, אמונה, שכל זה אינו קיים בשיטה שלנו. היא פונה לאדם, לכל בני האדם בעולם, מפני שכל האנושות מחוברת באופן הדדי ואינטגרלי.
לכן, אני לא חושב שיש כאן מקום לדתות. זהו עניינו האישי של כל אחד, מפני שהדתות בכלל לא מפריעות ולא מנוגדות לשיטה שלנו. לכן אפשר להישאר בכל דת, ויחד עם זה לעסוק בחינוך מחדש האינטגרלי.
מתוך השיעור המקדים של הכנס בליטא, 22.03.2012
ידיעות קודמות בנושא:
כולנו מאמינים במשהו
מתחילים להתבגר
פרקטיקות "רוחניות": הרוויזיה האחרונה
|
להשאיר תגובה | שלח לחבר
| הדפס
|
שייך לקטגוריה: הדת בראי הקבלה, חינוך, ילדים, כנסים |
המוח מבחין בין "קדוש" ליומיומי
ידיעה שפורסמה בשבועון Philosophical Transactions of the Royal Society: "את ההחלטות שקשורות לערכים המקודשים עבור האדם, המוח מעבד בצורה שונה לגמרי מהצורה שבה הוא מעבד את ההחלטות היומיומיות.
כשמדובר בהחלטות אגואיסטיות, מופעלים חלקי המוח שאחראיים על התענוג והשכר. ובמקרים שקשורים לערכים "קדושים", הופעלו חלקי מוח שמעריכים: "נכון או לא נכון" ביחס לקיום החוקים שנקבעו.
עבור אלה ששייכים לחברות מאורגנות, כמו מועדון למוזיקה או חברה דתית – כאשר הם סירבו לקבל כסף למען ערך "קדוש", החלקים הללו הופעלו בצורה אינטנסיבית הרבה יותר בהשוואה לכל האחרים".
התייחסותי: הקביעות של "נכון – לא נכון" נקבעות על ידי הסביבה, ויש להן משקל גדול בקבלת ההחלטות, יותר מאשר ההחלטות האישיות של "תענוג – שכר". לכן האפשרות היחידה לשנות את עצמך מסתכמת בבחירת הסביבה הנכונה.
ידיעות קודמות בנושא:
ה"קופסה" שאין לה תחליף
גודל המוח קשור לחברותיות
איך לוותר על היצרים המזיקים?
|
להשאיר תגובה | שלח לחבר
| הדפס
|
שייך לקטגוריה: הדת בראי הקבלה, חושבים מדע |
מאלטרואיזם אגואיסטי – לסופר-אורגניזם ולפאשיזם
ההתנהגות האלטרואיסטית נחשבת ברוב הדתות כמטרתה העיקרית של האנושות. נהוג לחשוב שהאלטרואיזם עומד בבסיסו של החסד.
הסופר הרוסי בוריס קריגר אמר, שאלטרואיזם הוא אגואיזם ברמת המשפחה, הקהילה, השבט והאנושות. כל המעשים האלטרואיסטיים שלנו נעשים על ידינו בסופו של דבר כדי לספק את המצפון, האמונות הדתיות, ההרגלים והפחד להיענש על ידי הגורל, האלוקים. מעשה לא-אנוכי אמיתי, שאין מאחוריו שום סיבה מוסרית, דתית או אינסטינקטיבית, הוא בלתי אפשרי לביצוע!
לאלטרואיזם קיים מקום מיוחד בקבוצה של בני אדם. מופיעה בהם תחושה של "סופר-אורגניזם" (ג'ונתן היידט, בספרו "הנחת האושר", במאמר "סופר-אורגניזם מקרי", ברט הולדובלר ואדוארד ווילסון בספרם "סופר-אורגניזם"), שבו כל אחד מוכן להקריב את עצמו למען שאר חברי הקבוצה. אנשים מוכנים להקריב את עצמם לטובת כל הקבוצה, כדי למנוע איום מצד קבוצה אחרת. אלטרואיזם קבוצתי הוא הבסיס והיסוד של האימונים הצבאיים, שבהם מרגילים את האדם להחשיב את חיי המדינה יותר מחייו עצמו.
הוכחות לתיאוריה הזאת ניתן למצוא עוד אצל דרווין, בעיקרון "הברירה הקבוצתית", שמניח כי "הברירה הטבעית יכולה לחול לא רק על אנשים בודדים, אלא גם על קבוצות שלמות" (מאמרו של ג'יימס שוורץ "מותו של האלטרואיסט"), שבהן האלטרואיזם נחשב לאגואיזם קבוצתי.
"ליצור יחידה פונקציונאלית, שבה כל אחד מוכן להקריב את עצמו למען כל הקבוצה על מנת להתגבר על קשיים או על סכנה, שנובעת בדרך כלל מסופר-אורגניזם אחר, זוהי היכולת האנושית הנעלה ביותר והנוראית ביותר.
זהו סודם של ארגונים מצליחים שעובדים לפי עיקרון הכוורות או ההיררכיה. זוהי מטרתם של האימונים הצבאיים ההתחלתיים. זהו השכר שלמענו אנשים מוכנים להתנדב להתגייס לצבא, או להיכנס ללהקות רוק ולחוגי אוהדים. זהו חלומו של הפאשיזם. הדבר יכול להסביר את אהבתנו לדבקות (זמנית, מותנֵית, או קבועה) במשהו גדול יותר מאיתנו".
אבל אותו אלטרואיזם שמציעה חכמת הקבלה, נולד בתוך האדם תחת השפעת האור העליון, האור המקיף, ובו מופיע הרצון להשפעה ואהבה כלפי החברים לקבוצה, שדעתם זהה לדעתו, מפני שרק איתם הוא רוצה להשיג את המטרה: הדבקות בבורא. זוהי שיטה שונה לחלוטין: "אמונה למעלה מהדעת", לא למען המילוי, אלא דווקא למען ההשפעה. תנסו, ותמצאו את ההבדלים!
ידיעות קודמות בנושא:
עבודת התא – אלטרואיזם טהור
אלטרואיזם הוא חשבון מדויק
האלטרואיזם מתחיל אחרי ההכרחיות
|
להשאיר תגובה | שלח לחבר
| הדפס
|
שייך לקטגוריה: הדת בראי הקבלה, חינוך, ילדים |
לא תעשה לך פסל
בעל הסולם, "הקדמה לתלמוד עשר הספירות": "וע"כ, באמת היתה חומה בצורה, מסביב החכמה הזו, עד היום. אשר רבים ניסו, והתחילו, בלימוד, ולא יכלו להמשיך בו, מחסרון הבנה, ומחמת הכינויים הגשמיים. אשר ע"כ טרחתי בביאור "פנים מאירות ופנים מסבירות", לפרש את הספר הגדול "עץ החיים" מהאר"י ז"ל, ולהפשיט הצורות הגשמיות, ולהעמידן בחוקי הרוחניים, למעלה ממקום ומזמן. באופן, שיוכל כל מתחיל, להבין הדברים בטעמם ונימוקם".
זאת באמת בעיה, כשאנשים תופסים את המילים של הקבלה במובנן החיצוני ומשייכים לכוחות הרוחניים לבושים גשמיים. יש מצווה שאוסרת לעשות פסל ודמות. דווקא זה עורר את אברהם לצאת מהעולם הגשמי ולעלות לעולם הרוחני. אבל קיימת הסכנה של חזרה לפסלים, או לשייך איזושהי מהות רוחנית לחפץ גשמי כלשהו, או לפעולה מסוימת.
רבים סבורים שחפצים אלו או אחרים הם בעלי כוח רוחני, כגון: חוטים אדומים, מים קדושים, ציורים מסוימים ועוד. לרב"ש, המורה שלי, הביאו לא פעם כל מיני תמונות שלאחר מכן מסרתי אותן לכל מי שמעוניין בהן כי הוא לא רצה להשאיר אצלו שום דבר.
אנשים נוטים להעניק תכונות רוחניות לכתבים, ציורים, חפצים, חיות ואנשים אחרים. קיימים המון אובייקטים שמשמשים לפולחן. וחוץ מזה, משתמשים גם בפעולות שונות שמלבישים להן הילה רוחנית.
למעשה, בשום דבר גשמי אין כוח רוחני. הוא מסתתר רק בכוונות של האדם, כשהוא פועל בשיתוף עם המאור המחזיר למוטב.
מתוך שיעור על מאמרו של בעל הסולם "הקדמה לתלמוד עשר הספירות", 15.01.2012
ידיעות קודמות בנושא:
כל אחד והצעצוע שלו
יוצרי המיתוסים
לא תעשה לך פסל
|
להשאיר תגובה | שלח לחבר
| הדפס
|
שייך לקטגוריה: הדת בראי הקבלה, התפתחות רוחנית, שיעור הקבלה היומי |
כל אחד והצעצוע שלו
שאלה: מה גורם לנו ליצור לעצמנו "פסלים", ולייחס תכונות רוחניות לפעולות וחפצים גשמיים?
תשובתי: אנחנו כמו ילדים: כל אחד הולך עם המוצץ שלו, עם הבובה שלו, עם הצעצוע שלו. הילדים הקטנים צריכים שיהיה להם קשר עם משהו שאפשר לאחוז אותו. הם זקוקים למשהו שהם הורגלו אליו, משהו קרוב ומרגיע, שקשור לבית ההורים.
כל אדם שמוצא את עצמו במקום חדש ולא ידוע, אינו יודע איך להתנהג, איך לדבר, למה לצפות. הוא חש אי נוחות, לא יכול להירדם, מתעצבן... אך כשהוא בבית שלו זה משהו אחר: הכול רגיל, מובן ונוח, ואנחנו מדברים עם הקרובים שלנו באותה שפה.
כך אנחנו בנויים, וכך הוא המצב גם בעולם הרוחני, שממנו כל זה נובע. איך אתה יכול להיות במקום שאתה לא נמצא איתו בהשתוות? כדי ללמוד ולהבין את המצב, האדם זקוק לתומכים כלשהם, לסימנים פשוטים למיניהם. ככל שהאנשים רחוקים יותר מהרוחניות וככל שהם מרגישים חלשים יותר, כך הם תלויים יותר בקישוטים החיצוניים. ההמונים – במידה רבה, והיחידים – במידה קטנה יותר.
בהתאם לכך, כל המסורות והמנהגים החיצוניים של היהדות מתחילים מימי חורבן הבית. ולפני כן, פשוט לא היה צורך בסמלים הגשמיים, מפני שהאדם הרי חי בעולם הרוחני.
מתוך שיעור על מאמרו של בעל הסולם "הקדמה לתלמוד עשר הספירות", 15.01.2012
ידיעות קודמות בנושא:
לא תעשה לך פסל
איך לנצח את ההרגל
עבודת אלילים
|
להשאיר תגובה | שלח לחבר
| הדפס
|
שייך לקטגוריה: הדת בראי הקבלה, התפתחות רוחנית, שיעור הקבלה היומי |
במה הישראלים מאמינים
תוצאות סקר היהדות של מכון גוטמן וקרן אבי חי: "80% מהיהודים בישראל מאמינים באלוהים, 77% משוכנעים ש"כוח עליון" מכוון את העולם, 72% סבורים שלתפילה יש כוח לשפר את מצבו של האדם, 67% משוכנעים כי היהודים הם העם הנבחר ו-65% סבורים כי התורה והמצוות הן צו אלוהי".
התייחסותי: מכאן אפשר לראות כיצד לפנות לעם...
ידיעות קודמות בנושא:
הבזבזנים
מה לעשות כשכולם צודקים?
כל העם סביב שולחן עגול
|
להשאיר תגובה | שלח לחבר
| הדפס
|
שייך לקטגוריה: הדת בראי הקבלה, יהדות וקבלה, ישראל היום |
חיבור – מעל כל ההבדלים
שאלה: בימים אלו גובר בחברה הישראלית המתח בין החרדים לחילונים. ההפצה שלכם אינה מקדישה תשומת לב להסברה לציבור החילוני על מהות הדת, שורשיה הרוחניים וכן הלאה. כיצד אתה עוזר לחברה בצורה ריאלית לפתור את בעיית "מלחמת האחים"?
תשובתי: אנחנו עוסקים בלהסביר לחברה על מדרגת ההתפתחות הבאה שלה, שבה כל בני האדם וכל חלקי החברה צריכים להתעלות מעל לניגודים ולהתאחד מתוך הבנת הייחודיות של כל אחד.
חכמת הקבלה אומרת, שאת כל ההבדלים בינינו אנחנו צריכים למקם מתחת לחשיבות האיחוד, כפי שדורש זאת חוק הטבע, שמחייב אותנו להתאחד למרות ומעל הניגודים שלנו.
אפשר לעשות זאת רק על ידי חינוך הדרגתי לערבות הדדית, כשלכל אחד ניתנת האפשרות לחיות על פי החוקים שלו, והאיחוד מושג מעל לאותן קבוצות האוכלוסייה, מעל למנהגים שלהן. צריך לדעת כיצד להפריד בין אוכלוסיות שחיות על פי חוקים שונים, כפי שזה נעשה בין האוכלוסייה המוסלמית והיהודית.
מתכנני הערים צריכים לקחת את זה בחשבון, כמו גם מתכנני קווי התחבורה הציבורית. חייב להיות כבוד הדדי בתקשורת החיצונית. בכזאת מדינה צעירה, כמו ישראל, זה פשוט חסר אחריות לבנות ערים בצורה שהעימותים העתידיים כבר טמונים בשעת תכנונן.
ידיעות קודמות בנושא:
לגדול כדי להתקרב
כדי להגיע לצדק חברתי, צריך לגדול
מי אנחנו?
|
להשאיר תגובה | שלח לחבר
| הדפס
|
שייך לקטגוריה: הדת בראי הקבלה, יהדות וקבלה, ישראל היום, משבר עולמי, פוסטים נבחרים, שאלות ותשובות, תנועת "הערבות" |
מנטורליזם לריבוי-אלים
האדם אינו יודע באיזה עולם הוא נמצא. הוא נמצא בטבע שזורק אותו ממצב למצב. בחייו הקצרים, שאורכם לא עולה על כמה עשרות שנים, הוא אינו מספיק להבין שום דבר. מה גם, שלפני 150 שנה בני האדם בכלל לא חיו עד גיל שבעים אלא רק עד גיל ארבעים.
והנה, למרות התוספת הכפולה כמעט, אנחנו רואים שעדיין איננו מסוגלים להבין את מהות החיים. בחיפושיה, האנושות עדיין אינה יודעת מה והיכן לחפש. עצם השאלה על משמעות החיים אינה ברורה. מאיפה החיים מגיעים ולאן הם מובילים? האם יש להם מטרה? מה קורה איתנו? הכול מצוי בערפל.
לכן בני האדם נמצאים תחת שליטת הטבע. אף אחד אינו מקבל מלמעלה ספר עם גילויים. אנחנו מגלים הכול בעולם שלנו, והגילויים האלה מרכיבים בנו את ההבנה ואת הכרת המציאות. בנוסף לחמשת החושים, טמונה באדם היכולת לגלות משהו גדול יותר. אך זה קיים בפוטנציאל, ואילו בפועל אנחנו בונים את היחס לחיים ולטבע על בסיס מה שאנחנו רואים. כך מופיעות התיאוריות הפשוטות של הבריאה, מתוך החיים בעולם הזה.
בתחילה האדם התייחס לעולם פשוט כמו לטבע. הוא ראה מבנה אחיד, תמונה אחידה, שבה הכול מקושר הדדית, ושבה גם הוא עצמו קרוב לטבע. זוהי גישה מאוד עתיקה, שבמסגרתה בעצם הכול מובן, מפני שהכול גלוי.
מאוחר יותר החלה החלוקה של תופעות הטבע לטובות ולרעות. האדם הפך ליותר אגואיסטי, הוא כבר לא הרגיש את עצמו כחלק אינטגרלי מהטבע, ואז הוא גילה בתוכו כל מיני היבטים שמצטיירים בעיניו כחיוביים או שליליים. הוא מיין את האלמנטים של השפעת הסביבה, חילק אותם למועילים ומזיקים וכך עיצב את הדימוי על הכוחות הטובים והרעים.
בהתחלה זה היה עימות כללי בין הטוב לרע, ולאחר מכן הם החלו להתחלק להמון כוחות פרטיים עד שהופיעו מערכים ופנתיאונים של אלים. כך האדם, בתוך האגו שלו, התרחק יותר ויותר מתמונת הטבע האחד.
מתוך שיעור על מאמר "השלום" של בעל הסולם, 16.12.2011
ידיעות קודמות בנושא:
הצד האחר של "גחמות" הטבע
הניואנסים של שיטת שתי הרשויות
עבודת אלילים
|
להשאיר תגובה | שלח לחבר
| הדפס
|
שייך לקטגוריה: הדת בראי הקבלה, שיעור הקבלה היומי |
הצד האחר של "גחמות" הטבע
מה האדם בסך הכול רוצה? הוא רוצה לדעת מה מפעיל אותו. האם זה כוח אחד או שני כוחות, ואולי אלף כוחות משני הצדדים? "לא חשוב, העיקר לשמור על קשר איתם כדי שהם יטיבו עימי, ואז יהיה לי טוב". האגו מחייב אותנו לכך. בהתאם להתפתחותו אנחנו שינינו את יחסנו לגורל, התנינו אותו בנסיבות חיצוניות אלו או אחרות. על בסיס זה נבנו האמונות והדתות השונות.
החלוקה לטוב ולרע היא סובייקטיבית. אם לא היינו מכניסים את עצמנו לתוך התמונה, לא היינו מסמנים את כל הפרטים והתופעות בפלוסים ומינוסים. במקרה הזה הכול היה לטובה. עם זאת, את כל תופעות הטבע אני תופס ביחס לעצמי ולכן אינני יכול לעשות הגבלות.
וכך מופיעות בתפיסה שלי אלפי הבחנות, חיוביות ושליליות. לפי מידת התפתחות הרצון האגואיסטי אני חייב לגלות את הגורמים שמשפיעים על כל אחד ממישוריו החדשים ולייחס לגורמים הללו מהות עליונה, אלוקית. הרי אני תלוי בהם, לטוב ולרע.
כך התפתח היחס שלנו לגורל, למה שמוליד אותנו, שמנחה אותנו בחיים ולאחר מכן ממית אותנו, ולוקח אותנו אל הלא נודע. בסופו של דבר, הטבע האחד שהיה קודם לכן, התפרק אל מול עינינו לחלקים ולכוחות נפרדים. אם לא משייכים להם רצון, רגש, שליטה, אז מדובר פשוט על טבע. במקרה כזה, גורם זה או אחר אינו מתלבש בלבוש אנושי, אין לו רצון כלשהו, זה "טבע עיוור", ולא יותר מכך. הוא לא "מתעקש" כאשר הוא מגלה כלפינו יחס חיובי או שלילי, אלא פועל בהתאם לחוקים מדויקים. אך אנחנו עדיין לא מכירים את החוקים הללו, עדיין לא הבנו את התמונה הכללית שהם מציירים, ולכן אנחנו כל הזמן נתקלים בהפתעות. כל הקושי נובע מחוסר הכרת חוקי הטבע האובייקטיביים, שאינם תלויים בשום דבר אלא רק בו.
מכאן נובעת הבעיה שלנו, איננו רואים את הסיבות למה שקורה. נניח שהכול נובע ממדרגה גבוהה יותר שאינה ידועה לנו. ובכל הנוגע לדברים הברורים, הם נובעים מתוך חוקי הטבע העיוורים.
אך האדם אינו מסוגל לחיות עם גישה כזאת. הרי הוא תלוי בהמון גורמים שנראים לו עצמאיים ושולטים בו. ולכן הוא מתחיל לשייך אותם לגחמות הטבע. הוא אינו מכיר את מקורותיו, אינו רואה את המקור לפעולותיו, דעותיו והרגשותיו, אינו מנחש שגם בו עצמו קיימת תוכנה. מופיע לפניו רק החלק הגלוי, ולכן הוא מייחס עצמאות ומקריות לעצמו ולאחרים. כתוצאה מכך הוא מעביר את התפיסה הזאת לטבע, הוא מניח שגם בו מונח רצון מסוים שיכול להשתנות בהתאם לנסיבות.
במקרה כזה, כדאי להתייחס טוב לטבע, לשדל אותו, לשלם לו, לשלם לאנשים שייתכן שהם קרובים אליו ויכולים לספק הגנה. עכשיו האדם כבר אינו מבטל את הטבע, אלא מייחס לו רצונות, מחשבות ותכונות עצמאיות. מכאן צומחות האמונות והדתות.
בימינו, אנחנו רואים שהרצון האגואיסטי שהתפתח במשך מאות שנים, העביר אותנו דרך כל התיאוריות הללו, דרך סוגים שונים של יחסים לאלוקות. בסופו של דבר כולם נכשלו. ישנם כאלה שנוטים לדבוק בקנאות באחד מהם, להתנתק בצורה מלאכותית מכל היתר למען יציבות מדומה, אפילו נגד ההתפתחות. זה מתבטא בקנאות דתית, וגם בפאשיזם, כלומר, בצורות חיבור אגואיסטיות צרות שבהתחלה מכניסות יציבות לחברה, אך בסופו של דבר הן נשברות מכיוון שהן מנוגדות להתפתחות.
עם התפתחות האגו, האנשים יישארו "עירומים". לא תהיה להם שום אפשרות להתמודד עם הטבע, להתקשר עימו. הם ירגישו שהם נמצאים בשליטה מוחלטת, בלתי מתפשרת, שמקיפה את כל תחומי החיים. הם תלויים במקרה ובגורל שכלפיו לא ניתן לעצב שום יחס סובייקטיבי. זאת תהיה נקודת המפנה שתחזיר את האנושות אל חכמת הקבלה.
מתוך שיעור על מאמרו של בעל הסולם "השלום", 16.12.2011
ידיעות קודמות בנושא:
מנטורליזם לריבוי-אלים
שיטת שתי הרשויות ומקורות התרבות האנושית
עבודת אלילים
|
להשאיר תגובה | שלח לחבר
| הדפס
|
שייך לקטגוריה: הדת בראי הקבלה, טבע, שיעור הקבלה היומי |
כשהכול לטובה
ההתפתחות שלנו היא תוצאה של הופעת שרשרת הרשימות. כל רשימו הוא עולם שלם, כי הוא זה שנותן לי את הרגשת העולם. כל מה שאני מרגיש עכשיו נובע מהרשימו שהתעורר בי. כל שנייה מתחלפים בתוכי עשרות רשימות, ואולי יותר, כאילו מסתובב בי איזשהו סליל עם סרט. כל תמונה שלו מראה לי את תמונת העולם דרך חמשת החושים, ועבור כל אחד מהם בקצב שלו: עבור חוש הראייה התדירות של שינוי התמונות גבוהה הרבה יותר מזו של חוש השמיעה, והשמיעה הרבה יותר גדולה מהריח, הטעם והמישוש.
אם כן, כל רשימו נוכחי כולל בתוכו המון רשימות פרטיות, שמציירות את ההבחנות שלי. ובסופו של דבר, דווקא הרשימו הוא מה שאנחנו מרגישים בכל רגע.
שאלה: ישנן רשימות חיוביות ושליליות. במה זה תלוי?
תשובתי: זה תלוי בך. האם אתה מוכן לקראת הרשימו שמתגלה בך עכשיו? הרי הוא מתגלה בתוך הרצונות שלך. האם אתה מרגיש טוב ונעים עם התמונה שמצטיירת לך? או להיפך? האם התכוננת לזה? האם אתה מזהה שהבורא הוא "טוב ומיטיב לרעים ולטובים"? האם התעלית מעל עצמך? האם אתה מגלה כל תפנית כהתגלות מלמעלה, שבאה לטובתך?
אם כן, אז הכול טוב אצלך, אתה מתוקן. במילים אחרות, אתה התעלית מעל לאגואיזם באמונה למעלה מהדעת ורכשת את כוח ההשפעה, שנמצא מעל לכוח הקבלה. במקרה כזה, אתה כמובן שמח מכל דבר שמתגלה לך, מפני שאתה מבין שהכול לטובה.
הרשימות מתחלפות בך בשרשרת עד גמר התיקון, והשרשרת הזאת לא תלויה באיך שהכנת את עצמך. היא נמשכת מאליה. כי הרשימות הרי נולדו משבירת הכלים, כאשר הרצון לקבל והרצון להשפיע התערבבו זה בזה בהתאם לגודלם ועביותם, בהתאם לתכונות והאיכויות שלהם, ויצרו בסופו של דבר ערבוביה רבגונית.
בכללות, אנחנו צריכים לקבל כל "תמונה" כמו הצעד הבא בדרך, כמו הצעד האופטימלי, הטוב ביותר, היחיד שאפשרי.
וכאן נשאלת השאלה: איך אפשר להכין את עצמנו לגישה כזאת? לשם כך אנחנו צריכים צמצום, מסך ואור חוזר. ואז הרשימו החדש נופל לקרקע פורייה: הוא כמו תינוק שנולד בתוך הרצון שלי, שכבר מוכן לכך שהכול יהיה לתועלתו ולטובתו. במצב האידיאלי, ממש כמו במקרה של התינוק, הרשימו צריך להתגלות בכלי שמוכן עבורו.
מתוך שיעור על מאמרו של בעל הסולם "החרות", 14.12.2011
ידיעות קודמות בנושא:
יותר אור בדרך
תמונה עם כתמים לבנים
טבע המדרגות
|
להשאיר תגובה | שלח לחבר
| הדפס
|
שייך לקטגוריה: הדת בראי הקבלה, התפתחות רוחנית, מציאות מדומה, שיעור הקבלה היומי |
כאן לא מקבלים אהבה, תכינו מזומן
היום, כשאנחנו מגיעים לשאלה "מה הטעם בחיים?" ומוצאים פתאום את חכמת הקבלה, אנחנו מוצאים אותה לא מפני שאנחנו רוצים להשפיע, להגיע לקשר הדדי, לאהבה ודאגה הדדית. לא. אנחנו מגיעים דווקא דרך השאלה: "מה הטעם בחיים? למה רע לי? אני רוצה לשלוט על החיים שלי! אני רוצה להתעלות מעליהם, להגיע לנצחיות ולשלמות, בדומה לטבע!". אני רוצה, רוצה, רוצה... דווקא דרך השאלות האגואיסטיות האלה אנחנו מגיעים לחכמת הקבלה, ולא בגלל עדינות הנשמה. להיפך, הרצון לרכוש, לקחת את החיים בידיים, הוא זה שמניע אותנו.
לכן, כאשר אנחנו מגיעים לחכמת הקבלה ומתחילים לשמוע על מה היא מדברת, רבים לא מבינים: "מה פתאום מדברים כאן על אהבה, על חיבור? לאן הגענו?! מה זה, גן ילדים, שבו מחנכים אותנו להיות ילדים טובים? או שזאת חברה של יפי נפש? מה הם בכלל רוצים? על מה הם מספרים?".
או שאדם מגיע לחכמת הקבלה דרך הדת, ואז הוא בכלל לא מבין על מה מדובר: "מי בדת מדבר על אהבה? נכון שישנן כמה אמרות יפות, אבל בעיקרון מדובר על ביצוע הפעולות שאליהן הורגלנו מהילדות". איפה היום הבסיס של הדתות, שדיברו פעם על אהבה וקשר בין בני האדם, על עזרה הדדית ושוויון בין כולם?... כבר מזמן כל אחת מהדתות נמצאת בלבוש אגואיסטי ומדברת על מה שטוב לבני האדם, שמשתמשים בדת למילוי הצרכים האגואיסטיים שלהם.
משמע, שבמשך אלפי שנים שכחנו לגמרי והתרחקנו מדעותיהם של האנשים שהרגישו מתוך הטבע את נוכחותו של כוח ההשפעה. כמו כן התרחקנו מיסודותיה של הדת, שהונחו לפני אלפי שנים, שגם הם דיברו על כוח ההשפעה. מה גם שהאגו שלנו התפתח עד כדי כך שאנחנו אפילו לא חושבים על זה, וכל המערכות שלנו מתמקדות ב: איך להרוויח יותר כדי לא להיות תלוי באחרים ולהתרחק מהם, כאילו הם לא קיימים. כל אחד מוכן למלא את ביתו במשרתים או בטכנולוגיה ביתית, במקום באנשים קרובים שיאהבו אותו ויתמכו בו. הוא מעדיף לא להיות תלוי באף אחד.
לכן, כשאנחנו מגיעים לחכמת הקבלה, קשה לנו מאוד להתחיל להקשיב למילים על אהבה ואיחוד. כי אנחנו הרי התרגלנו, שכך מלמדים את הילדים הקטנים. אנחנו רוצים, בצורה אגואיסטית, שהם יהיו יותר מוגנים, שאף אחד לא יוכל להזיק להם. ולכן לא כדאי להם לגרום נזק לאף אחד. לכן אנחנו מלמדים אותם: אתה צריך לאהוב את האחר, להיות חבר שלו. כל עוד האדם תלוי באחרים, בעודו קטן, אנחנו רואים מה הוא מרוויח מכך שהוא טוב ואוהב את האחרים: כולם אוהבים אותו. אבל ככל שהילדים גדלים, אנחנו כבר אומרים להם: אתה צריך להרוויח, להיות מעל כולם! תפגין יותר את הכוח שלך, את השליטה שלך, ואז תהיה גדול!". אנחנו מתחילים לטפל בו את האגו שלו, ובכלל לא את האהבה. גם כל החינוך שלנו מנוגד לאהבה.
וכך, האגואיזם, העייף והסובל, הוא זה שמוביל אותנו לחכמת הקבלה.
מתוך שיעור על מאמר של הרב"ש, 13.12.2011
ידיעות קודמות בנושא:
ושוב על הדת...
ה"דת" כבית ספר להתקדמות אל הבורא
סיבה, גורל, תוצאה
|
להשאיר תגובה | שלח לחבר
| הדפס
|
שייך לקטגוריה: הדת בראי הקבלה, התפתחות רוחנית, שיעור הקבלה היומי |
לקריאת כל התגובות
קבלת עדכונים בדוא"ל
עדכוני rss
רדיו קבלה
הבלוגים שלי
הבלוג בסלולר