לתפוס עם השיניים או להתחבר בגלגלי שיניים
מתוך שיעור מהכנס בניו-ג'רזי
כדי להגיע לאיזון עם הבורא, להתחבר איתו, אני צריך לשנות את עצמי. איך אפשר לעשות את זה? כיצד להידמות לו? כי האיזון זה הידמות.
לשֵם כך ניתנה לנו הסביבה. האיזון עם הבורא מושג על ידי איזון עם הסביבה שבתוכה אני מגלה אותו. ה"רשימו" שמתעורר בפנים מדגים לי את הקבוצה, והעבודה שלי הופכת למוחשית: עכשיו יש לי עסק עם משהו ידוע, הכול נפתר בין החברים.
איך אפשר למצוא איזון עם הקבוצה? - באמצעות ערבות שמהווה את הכוח, את חוק האיזון.
בהתאם לחוק הזה כל העולם מקושר הדדית, בדומה לגלגלי שיניים במנגנון אחד. אף אחד מגלגלי השיניים אינו יכול להסתובב באופן עצמאי, מבלי שמסובב את כל האחרים ומקבל את הסיבובים מהם. במצב דומה נמצאים שני דיסקים של מצמד (קלאץ') כשהם נוגעים זה בזה.
אבל במנגנון הזה פועל חוק ההתפתחות. בהתחלה דוושת המצמד לחוצה, והקשר ביניהם עדיין חלש, אנחנו עדיין לא מפריעים ואפילו עוזרים זה לזה, בכך שמסתובבים ולא מרגישים את עצמנו מחוברים לאחד שלם. המדינות והעמים מפורדים, אחדים אפילו לא יודעים על קיומם זה של זה.
אך עם הזמן האגו הפנימי גדל, וגלגלי השיניים יותר ויותר מתחברים בהידוק ביניהם. במילים אחרות, הדוושה של המצמד משתחררת והדיסקים נצמדים זה לזה יותר ויותר קרוב, עד שנצמדים לגמרי.
כך מתפתחת כל האנושות בכיוון של שיתוף פעולה הדדי: המדינות יוצרות קשרים ביניהן, מתגלות יבשות חדשות, המסחר והתעשייה הבינלאומיים בפריחה, החברות משתנות, גדלה כמות המקצועות והאנשים יותר ויותר תלויים זה בזה עד לקנה מידה טוטאלי.
ההתפתחות הזאת נעשית בקושי רב. כי האגו וה"רשימות" שמתפתחות מקרבים אותנו יותר ויותר בצפיפות זה עם זה, וברגע מסוים הקשר היותר מידי הדוק מתחיל לטעת בנו דאגה. כבר איננו יכולים להתנתק זה מזה, לחיות זה בלי זה, אפילו אם רוצים בכך.
כך הטבע, הבורא, מביא אותנו למצב חדש שבו מתברר שאנחנו לא יכולים יותר להתנתק. אם עכשיו לא נסדיר קשר הדדי נכון, אז ההשמדה העצמית מאיימת עלינו.
בזה הערבות מחייבת אותנו לאחריות הדדית של כל אחד כלפי כולם ושל כולם כלפי כל אחד. כי אנחנו דומים לגלגלי שיניים: איזה גלגל שיסתובב, הוא מסובב את כולם. דוושת המצמד נעזבת, הדיסקים מתחברים, השיניים נכנסות זו בזו, וכולנו מוצאים את עצמנו במערכת אחת ענקית מקושרת הדדית, שלא מאפשרת לאף גלגל שיניים להסתובב לבדו. עכשיו אחרים צריכים להסכים איתו, להסכים על כיוון ומהירות, וללא ההסכמה הזאת אף אחד לא יזוז מהמקום.
בסופו של דבר כל אחד יגלה "ידיים זרות על הגרון שלו". תתארו לעצמכם אדם שוכב עם אינפוזיה, ובלעדיה הוא לא יחיה. אבל על הצינור שבתוכו זורם החומר המחייה מותקנים שבעה מיליארד ברזים. כל אחד יכול לסגור את הברז שלו ואז, הסוף...
עוד מעט אנחנו נרגיש את עצמנו במצב מאוד לא נעים. ולא מתגלה לנו מראש חכמת הקבלה, שמסבירה איך להסדיר את החיים בתנאים החדשים. כי הכול הרי מגיע לצורך התיקון, השאלה היא רק איך להסתכל על העסק. אם אנחנו מלכתחילה יודעים, שהכול בא לשרת את החיפוש אחרי הקשר ההדדי הנכון בינינו, כלומר הערבות, אז גלגלי השיניים יסתדרו כמו שצריך ויסתובבו בכיוון הנכון, בהרמוניה ביניהם. יתרה מכך, האיזון ההדדי הזה יעזור להם להגיע לאיזון גם עם הכוח הכללי שנועל אותם למערכת יחידה, עם הבורא.
כך העולם יגיע לתיקון הרצוי.
מתוך שיעור מס' 3 בכנס בניו ג'רזי, 12.05.2012
ידיעות קודמות בנושא:
אל תפריעו לי בצינוק הנוח שלי!
איפה הקלאץ'?
בעצמך בחרת בקרקע שתגדל עליה!
להשאיר תגובה | שלח לחבר
|  הדפס
|
שייך לקטגוריה: התפתחות רוחנית, כנסים, משבר עולמי, ערבות, קבוצה |
שיעורים מקולומביה, 27.04.12
| ערבות בקבוצה | זמנים של שינוי |
לצפייה בשיעור
להלן קטעי המקור שעליהם התבסס השיעור:
הנושא: להגיע לערבות בקבוצה
מה זה קבוצה
1. "אנחנו נתאספנו כאן, לתת יסוד על בניין חברה, לכל אלה המעוניינים ללכת בדרכו ובשיטתו של בעל הסולם זצ"ל, שהיא הדרך, איך לעלות במעלות האדם ולא להישאר בבחינת בהמה".
רב"ש, שלבי הסולם, מטרת החברה - א'
2. "אלו אנשים שהסכימו ביניהם להתאחד בקבוצה אחד, הבינו, שאין ביניהם כל כך התרחקות הדעות, מבחינה זו, שמבינים את נחיצות של עבודה באהבת הזולת. לכן כל אחד יהיה מסוגל לוותר ויתורים לטובת הזולת. ועל זה יוכלו להתאחד".
רב"ש, שלבי הסולם, עשה לך רב וקנה לך חבר - ב'
3. "צריכים לזכור, שכל החברה נתייסדה על בסיס להגיע לאהבת הזולת. ומזה הקרש קפיצה לאהבת ה'".
רב"ש, שלבי הסולם, בעניין אהבת חברים
4. "וימצאהו איש, והנה תועה בשדה. וישאלהו האיש לאמור, מה תבקש? ... היינו, במה אני יכול לעזור לך? ויאמר, את אחיי אנוכי מבקש, שעל ידי זה שאני אהיה בצוותא חדא עם אחיי, זאת אומרת, על ידי זה שאני אהיה בקבוצה, שיש שם אהבת חברים, אז אני אוכל לעלות על המסילה, העולה לבית ה'.
והמסילה זו היא הנקראת "דרך של השפעה", שדרך זו היא נגד הטבע שלנו. ובכדי שנוכל להגיע לזה, אין עצה אחרת, אלא אהבת חברים, שעל ידי זה כל אחד יכול לעזור לחברו".
רב"ש, שלבי הסולם, אהבת חברים
מה זה ערבות
5. "בערבות הכללית הזאת, נפטר כל יחיד מהאומה, מכל דאגותיו לצרכי גופו עצמו, ויכול לקיים מצות "ואהבת לרעך כמוך" בכל שיעורו, וליתן כל מה שיש לו לכל המצטרך, היות שאינו מפחד עוד, בעד קיום גופו עצמו, כי יודע ובטוח הוא, ששש מאות אלף אוהבים נאמנים נמצאים בסביבתו, עומדים הכן לדאוג בשבילו".
בעל הסולם, מאמר הערבות
6. "בכוח הערבות - אחד מתקן בעבור האחר, ונמצא הכול מתוקן".
הרמח"ל, דרושי כ"ד קישוטי כלה
7. "...הסביר התנא דבר הערבות, בדמיון לשניים, שהיו באים בספינה, והתחיל אחד קודר תחתיו, ולעשות נקב בהספינה. אמר לו חברו: למה אתה קודר? אמר לו: מה אכפת לך? הלא תחתיי אני קודר ולא תחתיך! אמר לו: שוטה, הרי שנינו נאבדים יחד בהספינה!".
בעל הסולם, מאמר הערבות, אות י"ח
מה זו הפרעה - מאיפה היא באה? ולשם מה?
8. "בזמן שאין האדם מרגיש את מציאות השגחתו ית', שהוא מנהיג את העולם בבחינת טוב ומטיב, זה נבחן כמו צל, המסתיר את השמש. כלומר, כמו בצל הגשמי, שמסתיר את השמש, אין זה עושה שום שינוי על השמש, והשמש מאיר בכל תוקפו. כן זה, שהאדם אינו מרגיש את מציאות השגחתו ית', אינו נעשה שום שינוי למעלה. אלא שאין למעלה שום שינוי, כמ"ש "אני הוי"ה לא שניתי".
בעל הסולם, שמעתי, מאמר ח'
9. "ומה שהאדם רואה שיש דברים בעולם שהם מכחישים פמליא של מעלה, הסיבה היא, מטעם שכך הוא רצונו יתברך. וזהו בחינת תיקון, הנקרא "שמאל דוחה וימין מקרבת". כלומר, מה שהשמאל דוחה, זה נכנס בגדר של תיקון. זאת אומרת, שישנם דברים בעולם, שבאו מלכתחילה על הכוונה להטות את האדם מדרך הישר, שעל ידיהם הוא נדחה מקדושה. והתועלת מהדחיות הוא, שעל ידם האדם מקבל צורך ורצון שלם, שהקב"ה יעזור לו".
בעל הסולם, מאמר אין עוד מלבדו
10. "צריכין להאמין, שכל מה שמתרחש בעולמנו, הכל הוא בהשגחה. ואין חס ושלום שום מקרה.... אלא שאנחנו צריכין להאמין, שיש ליחס את כל היסורים האלו לההשגחה, שהוא יוצר הכל".
בעל הסולם, שמעתי, מאמר רל"ג
התגברות על הפרעות דרך הקבוצה
11. "כל אחד צריך להשתדל להביא להחברה רוח חיים, ומלוא תקוות, ולהכניס מרץ בהחברה, שכל אחד מהחברה, תהיה לו יכולת לומר לעצמו, עכשיו אני מתחיל דף חדש בעבודה. כלומר, שמטרם שבא להחברה, הוא היה מאוכזב מעניין התקדמות בעבודת ה'. מה שאם כן עכשיו, החברה הכניסו בו רוח חיים מלא תקווה, שהשיג ע"י החברה ביטחון וכוח התגברות, כי מרגיש עכשיו, שיש בידו להגיע לשלמות.
וכל מה שהיה חושב, שעומד לנגדו הר גבוה, וחשב שאין בידו לכבוש אותו, אלא באמת הם הפרעות חזקות, הוא מרגיש עכשיו, שהם ממש אין ואפס. והכול קבל מכוח החברה, מטעם שכל אחד ואחד השתדל להכניס מצב של עידוד וקיום אוויר חדש בהחברה".
רב"ש, שלבי הסולם, מה לדרוש מאסיפת חברים
12. "כל תלמיד מחויב להרים מעלת כל חבר, כאילו היה גדול הדור. ואז תפעל עליו הסביבה, כמו שהיה סביבה גדולה כראוי, כי רוב בניין חשוב יותר מרוב מניין".
רב"ש, שלבי הסולם, מה לדרוש מאסיפת חברים
13. "הנה מה טוב ומה נעים שבת אחים גם יחד. אלו הם החברים, בשעה שיושבים יחד, ואינם נפרדים זה מזה. מתחילה הם נראים כאנשים עושי מלחמה, שרוצים להרוג זה את זה. ולאחר כך, חוזרים להיות באהבת אחווה. הקב"ה, מה הוא אומר עליהם? הנה מה טוב ומה נעים שבת אחים גם יחד. המילה "גם", באה לכלול עימהם השכינה. ולא עוד, אלא הקב"ה מקשיב לדיבורם, ויש לו נחת והוא שמח בהם".
ספר הזוהר עם פירוש הסולם, פרשת אחרי מות
14. "אם יש לו אהבת חברים ובחינת אהבה, החוק הוא, שרוצים לראות דווקא מעלת חברו ולא חסרונו. לכן יוצא, אם הוא רואה איזה חיסרון אצל חברו, סימן הוא, לא שהחיסרון הוא אצל חברו, אלא החסרון הוא אצלו. היינו, שהוא פגם באהבת חברים, לכן הוא רואה החסרונות על חברו. אי לזאת, הוא צריך עכשיו לראות, לא שחברו יתקן את עצמו, אלא הוא בעצמו, לתיקון הוא צריך".
רב"ש, שלבי הסולם, בענין חשיבות החברים
כיצד החיבור בינינו מיטיב לעולם
15. "אתם, החברים שכאן, כמו שהייתם בחביבות, באהבה, מקודם לכן, גם מכאן ולהלאה לא תתפרדו זה מזה, עד שהקב"ה ישמח עמכם, ויקרא עליכם שלום, וימצא בזכותכם שלום בעולם. ז"ש, למען אחיי ורעיי אדברה נא שלום בך".
ספר הזוהר עם פירוש הסולם, פרשת אחרי מות
16. "ידוע שהעיקר הוא התחברות באמת בין החברים זה גורם כל הישועות והמתקת הדינים...שתתאספו ביחד באהבה ואחוה וריעות, ועל ידי זה... מסולקים כל הדינין ונמתקים ברחמים ונתגלה בעולם רחמים גמורים וחסדים על ידי התחברות ...".
ספר מאור ושמש, פרשת דברים
|
תגובה אחת | שלח לחבר
| הדפס
|
שייך לקטגוריה: כנסים, מקורות ותקצירים, ערבות, קבוצה, שיעורים והרצאות |
קריקטורה יומית (14.04.2012)
איור: בת שבע ברוש
|
להשאיר תגובה | שלח לחבר
| הדפס
|
שייך לקטגוריה: ערבות |
קריקטורה יומית (7.04.2012)
איור: מיכאל גונופולסקי
|
להשאיר תגובה | שלח לחבר
| הדפס
|
שייך לקטגוריה: משבר עולמי, ערבות |
הטוב ביותר לחברים
בעל הסולם, מאמר "הערבות": "משום שבערבות הכללית הזאת, נפטר כל יחיד מהאומה, מכל דאגותיו לצורכי גופו עצמו, ויכול לקיים מצות "ואהבת לרעך כמוך" בכל שיעורו, וליתן כל מה שיש לו, לכל המצטרך, היות שאינו מפחד עוד בעד קיום גופו עצמו, כי יודע ובטוח הוא, ששש מאות אלף אוהבים נאמנים נמצאים בסביבתו, עומדים הכן לדאוג בשבילו".
התנאי הוא כזה - הכוח העליון מתגלה רק אם אנחנו באמת זקוקים לו לצורך החיבור.
שאלה: מהיכן נובעת ההסכמה הזאת?
תשובתי: מהרצון המשותף. שאחד לא יכול לתקן את עצמו ללא השני. התיקון נעשה דרך החיבור הכולל. הכוח המתקן צריך להיות משותף בין כולם.
הכוח והשכל, היגיעה והגישה, הכול צריך לרדת מלמעלה. הכול מצטבר לאחד וכאילו "תופר" אותי עם האחרים.
ועל זה אנחנו צריכים לחשוב. אם אנחנו רוצים שזה יקרה, אז קודם כל דרושה לנו ערבות הדדית. כי בהתכללות ההדדית הכללית אין אף נקודת הלחמה עם האחרים, שלא יהיו שם כלולים כולם.
שאלה: האם ההסכמה לזה, היא הצעקה שלנו לבורא?
תשובתי: הייתי אומר שכן. רק שבעצם זאת אינה צעקה מאולצת. אנחנו מגיעים להסכמה על המצב שלנו, על חוסר האונים ועל הצורך להגיע להשפעה הדדית, לערבות, לחיבור הדדי, לעזרה ותמיכה הדדיים. כאשר אתה מתחיל לחבר את כל הדברים האלה, אז מתגלה שחסר לך הכוח העליון. אז אתה באמת זקוק לו, בעוד שמקודם הצרכים שלך היו בעלי אופי אישי.
אתה מגלה, שאתה זקוק לכוח העליון כדי באמת לקיים את התנאים של החיבור בהשפעה ההדדית בין כולם. רק שזה כבר לא כמו "יפי נפש", מפני שהמטרה היא לגלות את תכונת ההשפעה האמיתית שנמצאת בין כולנו.
לכן, כאן נדרשת ההסכמה הכללית, שאנחנו מבצעים את החיבור אבל לא למען התועלת הגשמית. ואז הוא מגיע כתוצאה מהחיפושׂ שלנו, מהעבודה שלנו לפי בירור המצב.
שאלה: במה החבר משלים אותי?
תשובתי: בכך שאיננו יכולים להבין אחד ללא השני מה דרוש לנו כדי לקבל את האור המחזיר למוטב. איננו יכולים לגלות את החיסרון האמיתי שלנו אם אני לא עוזר לו, והוא לא עוזר לי.
שאלה: האם אני מבקש עבור החברים?
תשובתי: אני משתדל להתפלל עבור החברים, אני דואג לכך שהם יקבלו גילוי רוחני, יבינו וירגישו מהו העולם הרוחני. כאשר כולם תומכים אחד בשני בזה, אז כל אחד מגלה את החיסרון הנכון.
אתה רוצה משהו שנראה לך כרוחניות. ולא משנה עד כמה נכון אתה מתאר את זה לעצמך. אפילו שהכול מלאכותי, עד שנקבל את המאור המחזיר למוטב, בכל זאת נשתדל לחשוב על החברים: "הייתי רוצה שהם ישיגו את זה לפניי". אם את הדברים הכי גדולים אתה מאחל תחילה לחברים, זאת כבר רוחניות.
מתוך שיעור מס' 6 בכנס בערבה, 24.02.2012
ידיעות קודמות בנושא:
להגיע עד לקצה גבול היכולת
לחייב את הבורא לעזור לנו
המשימה שלנו היא לדרוש. את כל היתר יעשה האור
|
להשאיר תגובה | שלח לחבר
| הדפס
|
שייך לקטגוריה: התפתחות רוחנית, כנסים, ערבות, פוסטים נבחרים, קבוצה |
קריקטורה יומית (27.03.2012)
איור: ולד גדלס
|
להשאיר תגובה | שלח לחבר
| הדפס
|
שייך לקטגוריה: משבר עולמי, ערבות |
קריקטורה יומית (24.03.2012)
איור: בת שבע ברוש
|
2 תגובות | שלח לחבר
| הדפס
|
שייך לקטגוריה: ערבות |
קריקטורה יומית (22.03.2012)
איור: דינה קליקה
|
להשאיר תגובה | שלח לחבר
| הדפס
|
שייך לקטגוריה: ערבות |
קריקטורה יומית (20.03.2012)
איור: בת שבע ברוש
|
להשאיר תגובה | שלח לחבר
| הדפס
|
שייך לקטגוריה: ערבות, תנועת "הערבות" |
קריקטורה יומית (19.03.2012)
איור: שרון אדלר
|
להשאיר תגובה | שלח לחבר
| הדפס
|
שייך לקטגוריה: ערבות |
קריקטורה יומית (18.03.2012)
איור: עומר ניינודל
|
להשאיר תגובה | שלח לחבר
| הדפס
|
שייך לקטגוריה: ערבות |
קריקטורה יומית (16.03.2012)
איור: מיטל אשכנזי
|
להשאיר תגובה | שלח לחבר
| הדפס
|
שייך לקטגוריה: ערבות |
הערבות היא חוק ללא פרצות
אם אנחנו כבר ערבים זה לזה, אז אנחנו ערבים בהכול, בשמחה ובצער. כי הערבות היא לא סתם חתימה על טופס. אנחנו נועלים את עצמנו, כך שכל המצבים יעברו עלינו כמו על גוף אחד שלם. כך גם פועלת ערבות בנקאית: אם הוא לא ישלם, אתה תשלם, ללא שום ויכוחים. ואצלנו זה אפילו יותר מזה: אתה חייב לאהוב את החבר יותר מאת עצמך. זה מה שדורשת מצוות "ואהבת לרעך". זוהי הערבות: שבועה שאי אפשר לסגת ממנה.
האור העליון יודע לסדר את האיחוד, אבל אנחנו צריכים לסלול עבורו את הדרך. בהתחלה אנחנו הופכים לשותפים ומתחברים זה עם זה. אבל כל זה עדיין "אנחנו": רבים ולא איחוד. ולאחר מכן הרצון שלנו יתמזג לאחד, והאחד השלם הזה יהיה מעלינו, כמו תינוק שכולנו דואגים לו.
בספר תהילים נאמר: "הנה עין ה' אל יראיו, למייחלים לחסדו". אנחנו כל הזמן מסתכלים על התינוק הזה וכל הזמן תומכים בו, מכל הלב, רק שיגדל, רק שיחיה ויהיה בריא, רק שיהיה לו טוב ושמח.
כך אנחנו מסתכלים על התינוק שלנו, שנמצא מעלינו ושייך לכולנו. כולנו, במוח ובלב, נמצאים שם, ברצון היחיד הזה. ואנחנו רוצים שתתגלה בו רוח החיים, הבורא.
מתוך שיעור על מאמר של הרב"ש, 14.03.2012
ידיעות קודמות בנושא:
מה זאת ערבות הדדית
ערבות: אחד מעד – נפלו כולם
נהיה יחד, גם בצער וגם בשמחה
|
להשאיר תגובה | שלח לחבר
| הדפס
|
שייך לקטגוריה: התפתחות רוחנית, ערבות, קבוצה, שיעור הקבלה היומי |
קריקטורה יומית (14.03.2012)
איור: ולד גדלס
|
להשאיר תגובה | שלח לחבר
| הדפס
|
שייך לקטגוריה: ערבות |
קריקטורה יומית (13.03.2012)
איור: דינה קליקה
|
להשאיר תגובה | שלח לחבר
| הדפס
|
שייך לקטגוריה: ערבות |
לקריאת כל התגובות
קבלת עדכונים בדוא"ל
עדכוני rss
רדיו קבלה
הבלוגים שלי
הבלוג בסלולר