מדוע מכים אותנו מתחת לקו המותניים?
שאלה: ברור שהבורא מכניס את המרירות לחיי האדם, הרי אחרת הוא בכלל לא היה מסתכל בכיוון ההשפעה. אבל מדוע הצרות מגיעות לחברים בדרגה נמוכה כל כך: בבריאות, כסף, צרכים הכרחיים, בעיות במשפחה? מדוע הבורא לא נותן הפרעות בדרגה של שליטה, כבוד וכו'? הרי את התיקונים אנחנו צריכים לבצע דווקא בתחום הזה.
תשובתי: תביט על בעל הסולם, המקובל הגדול סבל מאוד ממחסורים גשמיים, עד כדי כך שלא היה לו אוכל בבית. אני כבר לא מדבר על ההשפלות והביזיונות. מה לא היה. קשה להצדיק ובכלל להבין מה מתרחש בחיי המקובלים בכל גיל, אצל מתחילים או בעלי השגה גבוהה.
כל העניין הוא שהם נכללים בכלי כללי ומקבלים לא את מה שמגיע להם בעצמם אלא מה שדרוש במסגרת התיקון הכללי. אנחנו יודעים כיצד סיים את חייו רבי עקיבא, כיצד שרפו את ספריו של הרמב"ם. כל זה לא במקרה, כך עשתה ההשגחה. האנשים האלה מחוברים לעולם והם לא נכללים בחשבונות הפרטיים. אין בכוחנו להבין את הבעיות שלהם.
אדם פשוט היה מתפעל: "האם זה מכשול? האם מקובל לא יכול להתגבר על זה?". האמת היא שאנחנו לא יודעים באיזו דרגה נמצא המקובל הזה ואיזו הכבדת הלב הוא חווה. שים עיפרון על הארץ והוא לא יצליח לדלג עליו. היינו חושבים, כיצד דבר כזה יכול להיות? ויחד עם זה - יכול להיות.
בהתאם לכך צריך להיות היחס שלנו לחברים. "אל תדון את חברך עד שתגיע למקומו". הרי אתה לא רואה, לא מבין באיזה מצב הוא נמצא. יכול להיות ששולחים לו מכשולים כאלה שפשוט אין בכוחו להתגבר עליהם. אם היינו מבינים את זה היינו מסתכלים אחרת זה על זה...
ובכל זאת יש רצונות חברתיים שמכוונים לעושר, לכבוד, לשליטה, לידע... והצרות מגיעות בדרגה נמוכה יותר... תופסות את האדם במקום שכואב לו. כיצד "לצבוט" אותו כדי שהוא ירגיש? צריך לבחור את המקום הנכון. והחשבון שנעשה כאן הוא כללי וקשור לכל העולם.
שאלה: מהיכן הבורא יודע מה מגיע ולמי?
תשובתי: מדובר על מערכת שלמה מעולם אין סוף שמארגנת את הכול. הרי אתה לא חושב שהבורא יושב ומחשב הכול עם מחשבון. לא, זו מערכת אנלוגית עצומה, שהכול בה נמצא בשלמות. היא כל הזמן עובדת, עבורה עבודה ומנוחה זה אותו הדבר. פועל בה אלגוריתם בלתי משתנה. אין רגע, אין זמן, אין תנועה, אין מרחב – הכול שרוי באיזון.
ומהאיזון המערכתי הזה יורדים אלינו במדרגות הרוחניות מצבים שמתפרסים במרחב, ומתחלקים לשניות, לימים, שנים וכו'. כך ממצב אנלוגי שלם נוצר מצב בלתי שלם ולכל אחד המערכת הזאת מגלה בדיוק את מה שדרוש, קובעת מדדים שמתבטאים בנסיבות משפחתיות, מחלות וכו'.
שאלה: אבל מדוע זה מקבל צורות כל כך נוראיות? אי אפשר להמציא משהו סולידי יותר?
תשובתי: אנחנו לא מבינים את הרצון האגואיסטי שלנו בכל עומקו, לא יודעים מה קורה בתוך התהום הזאת. הרי דווקא אנחנו הפוכים מהשלמות של הטבע. ואתה תצטרך עוד מעט לסבול עד שתכיר את השלמות הזאת. ואז לא יהיו לך סיבות לבוא בטענות לבורא...
מתוך שיעור על "הקדמה לתלמוד עשר הספירות", 13.02.2012
ידיעות קודמות בנושא:
ההיענות לבקשה
לא שופטים לפי ההרגשה
הגנה מכל הצרות
להשאיר תגובה | שלח לחבר
|  הדפס
|
שייך לקטגוריה: התפתחות רוחנית, להיות מקובל, שיעור הקבלה היומי |
באמצע בין הבורא לבין העולם
שאלה: מדוע כל כך קשה להבין, מה מהווה פעולת החיבור בפני עצמה?
תשובה: קשה לנו לבצע את הפעולות הללו, משום שאנחנו מלכתחילה מתייחסים וניגשים אליהן בצורה אגואיסטית. אני לא יכול לבטל את השׂכל מתוך ראיית העולם, ראיית הקבוצה, ראיית עצמי ולהתחיל לברר את המצב בשׂכל החיצוני הקר.
קודם כל, צריכים להבין בשביל מה אני פועל, מה דורשים ממני. הבורא רוצה שאני אגרום תיקון לעולם. ה"עולם", זאת כל המציאות שמתגלה לפניי. כלומר, אני צריך להתייחס אליה בהתאם לזה ולהיכלל עם הכלל, עם העם, שבדרגה שלו נמצא עכשיו גם כן בגלות מצרים, אפילו שלא בשלבים הסופיים, אבל בשלבים מאוד מתקדמים. האנשים כבר מרגישים את חוסר המוצא, כבר מרגישים את הסוף של העולם, כבר נתקלו בבעיות של אקולוגיה, מלחמות, רעב, התאבדויות, ייאוש וכולי. וזה נקרא עבורם "גלות מצרים", גלות מכל הטוב, שהיה קודם, חוסר אונים.
בעבר האדם היה עובר מדבר אחד לשני ומוצא מזור לנשמתו. והיום אין לו לאן לפנות, הוא לא מוצא נחמה בשום מקום. במשפחה ובבית אין לו נחת רוח ולא נותנים לנוח, הילדים לא מגלים תקווה למשהו טוב, העבודה כבר לא מאפשרת להסתפק במועט יחד עם כולם, מחוסר של טוב. התקווה לנוח בפנסיה הופכת ליותר דמיונית, אנחנו כבר לא בטוחים שבעת הזקנה יהיו לנו אוכל וקורת גג. האנשים חיים בחוסר וודאות: כל החיים הם הפרישו כסף לאיזו קרן, אבל האם הם יקבלו אותו בחזרה, זאת שאלה גדולה. ואלה הן רק חלק מהבעיות.
לכן, כאשר אנחנו הולכים לעבר ההתקרבות לבורא, האם אנחנו לוקחים בחשבון מה הוא רוצה, ולא מה שאנחנו רוצים בעצמנו? הבורא רוצה את תיקון העולם. האם כך אנחנו פונים לאנשים, לוקחים את הרצונות שלהם, דואגים להם? אני לא בטוח. האם אנחנו יוצאים במידה מספקת אל העם שמרגיש, דרך אגב, את הגלות הרבה יותר מאיתנו? האם אנחנו נכללים מהגלות שלו, מהצרה הגשמית שלו? והאם אנחנו הופכים אותה בדרגה שלנו לצרה רוחנית?
כי אם האור העליון ישפיע דרכנו, אז לאנשים יהיה טוב. ודווקא זה מה שצריך לעשות אותו החלק של העולם, שנקרא "ישראל", להפוך להיות "אור לגויים", עבור כל אלה שאין להם שום מגע עם האור. אני צריך להיות ה"מתאם", השליח עבורם. אז האם אני מתחיל מזה?
הבורא רוצה להביא להם אור והתקדמות, ואילו אני, הוא רק החוליה המקשרת. אני צריך לקחת את החיסרון שלהם, להפוך אותו במדרגה שלי לנחיצות בחיבור, בנחיצות של המאור המחזיר למוטב, ולהעביר למעלה דווקא את הבקשה הזאת, ולא את הרצונות האישיים שלי. זה נקרא לעבוד בהשפעה.
האם אנחנו נוהגים בצורה כזאת? האם אנחנו מקנים מספיק חשיבות, משקל מספיק להפצה, כדי לספוג את הרצונות של האנשים? החשבון מתחיל מהמדרגה התחתונה ולא מהאמצע. החיסרון האמיתי מסתתר בעולם, ואילו אנחנו קיבלנו את החיסרון שלנו מהבורא ורק צריכים להפוך להיות חלק מהשלם.
על ידי זה שאתה לוקח מהאנשים את החיסרון, אתה צריך להתחבר עם החברים. אחרת בשביל מה לך החיבור הזה? בשביל מה? למי מיועדת ההשפעה העתידית שלך? ללא העולם אין לך שום יסוד להגיע אליה. הבורא לא צריך את ההשפעה שלך, הוא לא זקוק לטובות. אתה יכול לעשות לו נחת רוח אם תעביר את האור שלו למטה, אם תצליח לשכנע את האנשים בצורך להשתנות. אז על ידי השינוי הקל בהם, אתה תגביר ותעלה אותו לבורא, ובכך תמתח את הקשר מלמטה למעלה. אתה תגדל מקטנות עד למדרגה הגבוהה שלו ותתפוס את מקומך באמצע. וללא הקשר הזה של שני הקצוות, אתה משחק במשהו שאין לו שום יסוד, בכך שמתבסס רק על האגו לבדו.
שאלה: אז מה אנחנו עושים לא נכון? אנחנו הרי מנסים להביא את המסר שלנו לעולם.
תשובתי: אנחנו, ככל הנראה, לא מתרשמים מספיק מרצונות העולם כדי לפעול מתוכם. בסופו של דבר נשאר לנו רושם "פיקטיבי", מאוד פורמאלי מהעבודה שנעשתה. הכול יוצא הפוך: אנחנו רוצים להתקדם ולכן משתמשים באנשים כאמצעי, במקום להיות האמצעי להתקדמות שלהם ולהביא לאנשים, את מה שהבורא רוצה להעביר להם. אנחנו הופכים הכול: במקום להיות המשרתים אנחנו הופכים לבעלי הבית של המצב. הבורא תלוי בנו, העמים תלויים בנו, ואילו אנחנו מסתכלים עליהם, בעומדנו באמצע.
העניין כאן הוא לא במעשים, אלא ביחס הפנימי שלנו. החיסרון של הבורא והחיסרון של העולם, הם אלה שצריכים להיות חשובים לנו. דווקא מתוך החסרונות האלה אנחנו צריכים לייצב את החיסרון העצמי שלנו, שיהפוך לתוצאה הנכונה. כי "ישראל" שייך לדרגת ה"בינה", ולה אין שום דבר משלה. החלק העליון שלה, זה ה"כתר", והחלק התחתון, זו ה"מלכות". ובאמצע יש רק חתך. אז איך אפשר לחבר אותם יחד? דווקא אנחנו צריכים להפוך להיות הקשר הזה, ואין לנו יותר שום קניין אחר.
מתוך שיעור על מאמרו של רב"ש, 05.04.2012
ידיעות קודמות בנושא:
נקודת מפנה
לא תרצה, לא תמצא
הסוף של עבדות מצרים קרוב
|
להשאיר תגובה | שלח לחבר
| הדפס
|
שייך לקטגוריה: הפצה, להיות מקובל, שיעור הקבלה היומי, תפקיד ישראל |
שיחה על אמונת רבו, 20.01.2012
שיחה על אמונת רבו
לצפייה בשיחה
|
להשאיר תגובה | שלח לחבר
| הדפס
|
שייך לקטגוריה: להיות מקובל, שאלות ותשובות, שיעורים והרצאות |
להבין את המקובלים הגדולים
הבורא הוא כוח ההשפעה ששולט במציאות כולה. כוח ההשפעה הזה יכול להאיר לנו מרחוק, ולא משנה מי אנחנו, מה אנחנו, מאיזה חומר קורצנו – על ידי ההשפעה שלו עלינו הוא מסוגל להפוך גם אותנו לדומים לו: משפיעים.
כדי שנוכל ליצור קשר עם הכוח הזה, האנשים שכבר השיגו אותו מתארים לנו את הצורות השונות שבהן מתגלה כוח ההשפעה הזה, הבורא. הם מתארים לנו את המנגנון של מערכת ההשפעה שלו עלינו, וכך אנחנו יכולים להיכנס לקשר איתו. הרי אף פעם איננו יכולים לומר משהו על האדם עצמו, אנחנו מדברים על גילוי הפעולות שלו כלפינו. בעל הסולם כתב על כך: אף פעם איננו יודעים מהי המהות, ומגלים רק את הפעולות של המהות הזאת.
כך גם עם הבורא. נאמר: "ממעשיך הכרנוך" – מתוך הפעולות שלו אנחנו קולטים לאט לאט את דמותו הנכונה. מדוע? – מפני שהפעולות שלו יוצרות בנו הטבעות שונות, צורות שונות, שמתוכן אנחנו מתחילים להבין, לחשוב, לברר, לסדר אותן, ואז אנחנו יכולים לבנות את דמותו. ודאי שכל זה נובע מההתרשמות שלנו, אך בכל מקרה, כך אנחנו מגיעים להכרה.
לכן, הגילוי, ההכרה וההבנה שלנו נקראים "השכלה צורתית". למה צורתית? – מפני שמצד אחד, החומר שלנו נשאר אותו החומר – הרצון ליהנות, אין חומר אחר. ומהצד השני, הצורה שמתלבשת על החומר הזה היא הרצון להשפיע, תכונתו של המשפיע, הדמות שלו, שממנה אני מתרשם.
על מנת להתרשם מהדמות הזאת, מהבורא, אני מתרשם מהקבוצה, וכך אני מתקרב לקליטתו. קריאת ספר הזוהר מיוחדת בכך שבמהלכה אנחנו רוצים לקבל רושם מהצורות השונות של השפעת הבורא, שהתגלו לאותם האנשים שכבר היו מסוגלים לתפוס את צורותיו. הצורות האלה מגיעות אלינו, אך הן נסתרות ואיננו מרגישים אותן, איננו מסוגלים לתאר איכשהו כיצד אנחנו מרגישים את הצורות הללו. אין לנו הרגשה ברורה של הצורות, התכונות, האופנים השונים שבהם אנחנו מרגישים שינויים כלשהם.
המקובלים תיארו את כל הצורות הללו ונותנים לנו את התמונה השלמה: כיצד נוצרת בתוך האדם ההבנה הזאת, כיצד היא משתנה בו, כיצד מתפתחת הנקודה שבלב מתוך הצורה הקטנה ביותר. ובכל שלב, החל מהנקודה הזעירה, הכול מתפתח תחילה בכיוון השלילי, המנוגדת לבורא, ולאחר מכן בכיוון החיובי, הדומה לו. ושוב בכיוון שלילי, בתכונה אחרת ההפוכה מהבורא – ושוב לצד החיובי, הדומה לו. וכך כל הזמן: שמאל, ימין, שמאל, ימין. כך מתפתחת כל הבנה, מהקטנה ביותר ועד הגדולה ביותר.
המצבים שבהם אנחנו הפוכים מהבורא נקראים "היצר הרע". המצבים שבהם אנחנו מקבלים את התכונה שלו, בדומה לו, נקראים "היצר הטוב". כלומר, ה"יצר", הרצון, נשאר, רק אנחנו קוראים לו "רע" אם הוא מקבל צורות הפוכות מהבורא, או "טוב" אם אנחנו מקבלים תכונות שדומות לבורא.
בעצם, אנחנו מדברים על עצמנו ביחס לתכונת האהבה. הרי זהו יחסו של הבורא לנבראים. לכן, בכל צעד אנחנו מתקדמים מהשנאה – לאהבה, ושוב, מהשנאה – לאהבה.
כשאנחנו מרגישים בתוכנו שנאה, אנחנו מרגישים חלק מהמושג "הר סיני", הר השנאה, ולעומת זאת, כשאנחנו מרגישים אהבה, אנחנו מרגישים את המאור המחזיר למוטב, גילוי התורה וכן הלאה.
לכן, כשאנחנו קוראים את ספר הזוהר, שבו מסופר על כל המצבים, הרעים והטובים, על הכוחות השליליים והחיוביים שפועלים בהדדיות במידה שווה לשם השגת המטרה, עלינו להשתדל להתכלל עם אותם המקובלים הגדולים שהרגישו את כל אותם המצבים והיו דבוקים בהם.
כלומר, עכשיו אני רוצה להיכנס לאותה החבורה של רבי שמעון, שבה נמצאים גם בעל הסולם, הרב"ש וכל המקובלים הגדולים. כל זה הוא מנגנון אחד, מערכת אחת, החלק המתוקן של הכלי השלם של הנשמה, שבו כבר נעשה התיקון. ושם, בתוך הרצונות הללו, נמצאות הנשמות הגדולות שנמצאות בהרגשת ובהשגת הבורא, ויש להן את אותן התכונות שיש לו.
על כך הם מספרים לנו, כשם שהורים מספרים לילדיהם. ועל אף שהילד לא לגמרי מבין מה אומרים לו המבוגרים, בכל זאת, עליו להשתדל להבין.
מתוך שיעור על ספר הזוהר, 29.11.2011
ידיעות קודמות בנושא:
להתחבר עם המקובלים הגדולים
רשת שכוללת את כל הבריאה
כיצד לחדור לספר הזוהר
|
להשאיר תגובה | שלח לחבר
| הדפס
|
שייך לקטגוריה: התפתחות רוחנית, זוהר, להיות מקובל, קבוצה, שיעור הקבלה היומי |
המורה שלי
היום הוא יום השנה ה-20 לפטירתו של המורה שלי, הרב ברוך שלום הלוי אשלג (הרב"ש), המקובל הגדול האחרון בשרשרת המקובלים מאדם הראשון ועד ימינו: אדם – אברהם – משה – רשב"י – האר"י – בעל הסולם – הרב"ש ואלפים רבים ביניהם.
הרב"ש הפגין אומץ רב בכך שהעביר לנו את שיטת הקבלה, כדי שאנחנו, בדור הזה, נוכל להביא אותה לכל העולם. ללא עבודתו לא הייתה לנו היכולת הזאת. אני ראיתי כיצד הוא דבק בעיקרון הזה בחוזקה: גילוי חכמת הקבלה לעולם – מעל לכל החשבונות האחרים.
לפנות בוקר עלינו לירושלים וביקרנו בקברו. ודאי שהמקום הזה עבורנו הוא לא יותר מאשר סמל, מנהג, ואילו הקשר עם המורה שלנו הוא חי ותמידי. כולנו מקווים לזכות להיות הבנים שלו, ולכן קראנו לקבוצה שלנו "בני ברוך".
שיחה לרגל יום הסתלקותו של הרב"ש:
ידיעות קודמות בנושא:
יורשיו של הרב"ש
יום ציון הסתלקותו של הרבʺש
לזכרו של הרבʺש
|
להשאיר תגובה | שלח לחבר
| הדפס
|
שייך לקטגוריה: התפתחות רוחנית, להיות מקובל, פוסטים נבחרים |
"והננו עתידים להתאחד..."
היום, ג' באלול, הוא יום הסתלקותו של הרב אברהם יצחק הכהן קוק (1865-1935), הרב הראשי הראשון לארץ ישראל, מקובל ענק, שהקדיש את כל כולו לאיחוד עם ישראל. השפעתו על עם ישראל הייתה עצומה, והיא ניכרת עד היום. הוא זכה בתואר האיש שהשפיע יותר מכולם על זהותה היהודית של המדינה. הוא כובד על ידי כולם: על ידי החרדים, החילונים, אנשי העלייה ה-II, וכל המשוררים והסופרים באותה תקופה.
אך את מירב זמנו, יותר מהפעילות הציבורית, הוא הקדיש לכתיבה. הוא חינך לרוחניות ולפנימיות התורה, שהיא חכמת הקבלה. בכתיבתו הרבה לתאר את עם ישראל השב מהגלות לארץ ישראל הרוחנית, תיאר בהרחבה את ייחודו של עם ישראל ותפקידו לחזור לפנימיות התורה, חכמת הקבלה, ולהביא את אהבת הזולת לכל העולם. תמיד הדגיש, שכל הצלחה חייבת להיות בעזרת הניצוץ האלוקי, תכונת ההשפעה.
גם את מדינת ישראל הקמה לטובה, ראה כערך רוחני ולא כהתאגדות חברתית כמו שאר המדינות. ובהתייחס לימינו אנו, הוא שאף ותבע את האיחוד הרוחני בעם:
"הננו נתבעים לאחד ולהתאים את מחשבותינו. ייסורים אנו מרגישים מהעדר ההתאחדות, אבל מכאובים יותר נוראים מאי ההתאמה. וכל מה שאנו מתעלים אל הסכמת החפץ להתאים ולאחד את כל אברינו הרוחניים, כן מתגברים אצלנו הכחות העליונים, שהם באמת מאחדים ומתאימים את כל ישותנו.
יותר מכל עם ולשון אין אנחנו יכולים לסבול את הסתירה, ואת אי האחדות הנפשית. סגולת עולמים היא בנו, השלום והאיחוד, בצורתם האידיאלית. ולכן כל פיזורנו הוא רק עראי, והננו עתידים להתאחד, ולהיות גוי אחד בארץ".
אורות הקודש, חלק א, דף כא.
|
להשאיר תגובה | שלח לחבר
| הדפס
|
שייך לקטגוריה: ישראל היום, להיות מקובל |
טעימות משיעור הקבלה היומי (19.08.2011)
מטריית האהבה
כמו במשפחה טובה
להרגיש טוב
על הרב"ש
|
להשאיר תגובה | שלח לחבר
| הדפס
|
שייך לקטגוריה: אהבה, להיות מקובל, שיעור הקבלה היומי |
אל תחכו לניסים ממקובלים!
כנס הקבלה העולמי במוסקבה, שיעור מס' 3
שאלה: לא פעם אמרת, שאנשים שלומדים הרבה שנים קבלה, אינם נבדלים כלל מבחינה חיצונית מהאחרים ולא ניתן לזהותם. אך בכל זאת אנשים עם רצון מתוקן משנים את המציאות סביבם, יש ברשותם כוח משיכה אחר לגמרי. לפי אילו סימנים חיצוניים ניתן לזהות מקובל?
תשובתי: אני עוד הכרתי כמה מתלמידיו של בעל הסולם, ושהיתי במחיצתם. אני הייתי בן 35 והם היו בני 75. אני הרגשתי את עצמי כמו תינוק על הידיים שלהם. אך לא ראיתי מהם שום גילויים של ניסים, לא שמעתי שׂיחות מיוחדות. הם כולם השתדלו ובאמת היו אנשים רגילים מאוד.
המקובל אינו מפיץ סביבו שום גלים. אדם שמתחיל לשמוע מקובל, להבין אותו, להתאים בתוך עצמו בצורה נכונה את המילים שלו, את המחשבות שלו, ליישׂם בתוך עצמו את עצותיו, הוא מתחיל להרגיש את עצמו ואת העולם באופן אחר. וזאת לא מפני שהמקובל משפיע עליו, מקובל אינו משפיע על אדם אחר. אסור! בזה הוא הורג את הבחירה החופשית של אדם אחר.
כיצד אנחנו מלמדים ילד? אנחנו כל הזמן נותנים לו תרגילים, אומרים לו כיצד לעשות, אך הוא חייב לעשות בעצמו, אחרת הוא לא יגדל.
לכן מקובל אף פעם לא משנה סביבו שום דבר וגם לא יכול לשנות כלום. בזה כל העניין! אין כאן שום קסמים. אי אפשר לשנות שום דבר, אם האדם לא ישתנה.
יש לי הרבה קרובים, חברים ותלמידים אהובים, ואיני יכול לעזור להם בשום דבר, חוץ מלהסביר שוב. לספר בעוד צורה. ולא בשום דרך אחרת! אם האדם מפנה אליי את גבו, אז אני לא יכול בשום דרך לסובבו חזרה. גם אם אני עוזב אותו, למרות שזה כואב, אין מה לעשות.
אל תחשבו שמקובל מסוגל למשהו על טבעי, לֵמה שלא מסוגל אדם רגיל. לא. מובן שבמידת תיקון הרצון שלו הוא מגלה לעצמו את העולם הזה כרחב יותר. אך רק לעצמו! במשך כל ההיסטוריה היו הרבה מאוד מקובלים, שלא יכלו ללמד. הם השׂיגו, עשו תיקונים בעולם העליון ברשת הקשר בינינו, הכינו את כל המערכת הזאת, כדי שהיא תהיה קרובה יותר לאנושות, אך לא יותר מזה. בדיוק כפי שאנחנו מכינים את העולם העכשווי עבור הילדים והנכדים שלנו, אך לא אחרת.
אל תחפשׂו בחכמת הקבלה קסמים. אין ניסים. זוהי עבודה ענקית וקשה של כל אחד מאיתנו בתיקון העצמי כנגד הטבע שלנו. ודווקא את זה כל האנושות עתידה ליישׂם.
מתוך שיעור מס' 3 בכנס במוסקבה, 11.06.2011
ידיעות קודמות בנושא:
על פי אילו סימנים ניתן לזהות מקובל אמיתי?
כיצד לזהות מקובל?
מקובלים – נשמות המחיות את הדור
|
להשאיר תגובה | שלח לחבר
| הדפס
|
שייך לקטגוריה: התפתחות רוחנית, כנסים, להיות מקובל, שאלות ותשובות |
כמו גדול
שאלה: האם קיים איזה קשר בין רשת היחסים בינינו ורשת קשר בין המקובלים הגדולים, שאת כתביהם אנחנו לומדים?
תשובתי: אנחנו צריכים להידמות כמה שיותר לאותה רשת קשר, שמחברת את המקובלים הגדולים האלה ביניהם. הקטן גדל בזכות זה, שרוצה להיות דומה לגדול. ה"גדול" הזה, זו רשת הקשר שהמקובלים יצרו ביניהם. "קטן", זה אנחנו, הרוצים להיכלל בה, להיות בה, להידמות לה.
מתוך שיעור על ספר הזוהר, 17.05.2011
ידיעות קודמות בנושא:
על הידיים של המקובלים הגדולים
קבלו אותנו לאסיפה שלכם!
"הצימוקים" שמביאים את האור
|
להשאיר תגובה | שלח לחבר
| הדפס
|
שייך לקטגוריה: התפתחות רוחנית, זוהר, להיות מקובל, שיעור הקבלה היומי |
להתחבר לאבות
העולם הרוחני נמצא בקשר בינינו. כל אחד מאיתנו הוא חלק שבינתיים אינו קשור ליתר חלקי הנשמה הכללית. לכן היום האנושות מהווה גוף רוחני מת, שאיבריו מפורקים למרכיבים נפרדים. אפשר להפיח רוח חיים בתוך הגוף הזה רק על ידי כוח האיחוד, שיגרום לזרימת אנרגיה ומידע ולפעילות הדדית בינינו.
ואז יתחילו להופיע איברים פעילים, ואנחנו נראה קבוצת נשמות מיוחדת שמכילה את החלקים המתוקנים של הנשמה, שאנחנו קוראים להם "האבות". אלה הם המקובלים שכבר גילו את העולם העליון בקשר ביניהם ותיארו את השיטה, כדי שבהמשך נוכל לממש אותה. לשם כך הם היו צריכים לארגן קבוצה שיכולה להתחבר ולהיות כגוף אחד שלם. אם ניצור בינינו קשר בדומה לקשר שלהם, נקבל מהם את האור העליון, ובו נגלה את הבורא.
על מנת להתחבר לקבוצת האבות, עלינו:
• להשתמש בשיטת הקבלה שיצרו עבורנו האבות.
• להשתוקק להתקרב אליהם, כמו ילדים שלומדים מהמבוגרים.
• להתחבר בינינו, על מנת להיות דומים להם.
מתוך השיעור הווירטואלי, 06.03.2011
|
להשאיר תגובה | שלח לחבר
| הדפס
|
שייך לקטגוריה: להיות מקובל, קבוצה |
ואז תיזכר בכל מה שלמדת
כשתגיע להשגה הרוחנית, תתחיל להרגיש תופעות רוחניות בתוך הרצון שלך. לפתע תבין כיצד הן נקראות. ואז תתחיל להבין על מה דיבר הספר ותיזכר שקראת או למדת על כך מתישהו. לפתע תיזכר בכל מה ששייך לתופעה הרוחנית הזאת שעכשיו התגלתה לך... הכול יתחבר בך בבת אחת: גם המילה, שהיא השם של כל הדבר הזה, וגם ההבנה של המצב הרוחני הזה והזיכרון על המקום שבו זה היה מתואר כשלמדת את זה. כל זה יתבאר ויתחבר אצלך עם התופעה הרוחנית שאתה עכשיו מגלה ומרגיש.
אולם לפני הכול צריכה לבוא ההרגשה, ההשגה עצמה, ללא מילים! ומייד לאחר מכן מתבארות המילים, ההגדרות, הקשרים, לפי מידת ההכנה לכך.
מתוך שיעור על מאמרו של בעל הסולם "מהותה של חכמת הקבלה", 10.02.2011
ידיעות קודמות בנושא:
בשביל מה צריך את שפת הענפים
פרחים רוחניים ושמש רוחנית
יבוא יום ותזכור כל מילה
|
להשאיר תגובה | שלח לחבר
| הדפס
|
שייך לקטגוריה: התפתחות רוחנית, להיות מקובל, לימוד חכמת הקבלה, שיעור הקבלה היומי |
פרחים רוחניים ושמש רוחנית
"שפת הענפים" הקבלית היא שפתם של מי שהשיגו את הרוחניות. היא אינה מובנת לאדם שלא השיג את הקשר בין הענפים לשורשיהם הרוחניים. קודם כל אני צריך להרגיש את העולם העליון, ואז, כשאשמע מילים ששייכות לעולם הזה, התחתון, יהיה מובן לי לאלו תופעות הן רומזות בעולם העליון, שבו אני נמצא יחד עם מחברי הספרים. כבר תהיה לי שפה משותפת עם רבי שמעון ובעל הסולם, מאחר וגם אני אהיה באותה הדרגה, באותו המקום שעליו הם מספרים.
מפני שאני נמצא עם הגוף הפיזי שלי בעולם הזה, אני יודע מה פירוש המילים: "שמש", "ארץ", "צמחים", "חמור". בהתחלה אני מכיר את המושגים עצמם ולאחר מכן אני שומע את השמות שלהם, את המילים, את השפה. בכל שפה אני יכול לתת שם אחר לאותו האובייקט שאני מרגיש, למשל ל"שמש". באופן כזה אנחנו קושרים את כל התופעות בעולם שלנו עם שמות מסוימים, אנחנו יוצרים בכך שפה ויכולים להבין על מה מדובר.
אם אני נמצא גם בעולם הרוחני, אני משיג מציאות נוספת, שנקראת: "שמש", "ארץ", "צמחים", "חמור". אני מרגיש את התכונות הללו ומגלה את השמות שלהן. כעת, המחבר של ספר הקבלה מתחיל להסביר לי את הקשר בין כל אותן התופעות שבעולם הרוחני, כשהוא מצביע עליהן במילים. היות ואני משיג את הקשר בין הענפים הגשמיים לשורשים הרוחניים, אני מבין על מה הוא מצביע בעולם הרוחני. "שפת הענפים" הזאת מתחילה להיות השפה שלי, הוא מסביר לי את הכול.
כשאנחנו מלמדים את הילד לדבר, אנחנו מראים לו חפצים וקוראים בשמותיהם. כך ניתן גם להסביר ל"ילד" בעולם הרוחני: צריך שהוא ירגיש את המציאות הרוחנית ויידע איך היא נקראת. כלומר, צריך לעזור לו להבין את הקשר בין הענף לשורש ואת הקשר שבין חלקי המציאות הרוחנית. המקובלים מלמדים אותנו להתמצא בעולם הרוחני בעזרת "שפת הענפים". אולם קודם כל אנחנו צריכים להרגיש את הפרחים, הדשא, השמש...
ישנם מושגים רוחניים שהאדם עדיין אינו מרגיש והמקובל עוזר לו להרגיש אותם. השפה הזאת מקדמת, בונה אותנו. הקשרים שבתוך השפה מסבירים לנו את פירוש המילים, מדוע המילים מורכבות דווקא מהאותיות האלה. הרי בעברית צורת האותיות והסדר שלהן במילה מצביעים על תכונות האובייקט הרוחני בעל אותו השם. בצורה כזאת נמסר לנו המידע הרוחני.
השפה הזאת כבר מוכנה עבורנו, מאחר וכל העולמות קשורים ביניהם, מלמעלה ועד למטה. אנחנו נולדים בעולם הזה, מרגישים אותו ויודעים את הקשר בין כל המילים. עכשיו עלינו לעלות מהעולם התחתון אל העולם העליון. אנחנו לוקחים מהעולם התחתון את כל מה שיש כאן, את הידיעה על כל הענפים עם כל שמותיהם, ומתחילים לעלות יחד איתם. הקשר אל השורש נמתח עד אין-סוף. בכל דרגה קיימים אותם הדברים כמו בעולם שלנו, רק שהם מתגלים לנו בכל פעם בצורה איכותית יותר, כלומר, קשורים חזק יותר לשורש האחד והיחיד.
מתוך שיעור על מאמרו של בעל הסולם "מהותה של חכמת הקבלה", 10.02.2011
ידיעות קודמות בנושא:
היית מוצא שפה משותפת עם אדם הראשון
ואז תיזכר בכל מה שלמדת
בשביל מה צריך את שפת הענפים
|
תגובה אחת | שלח לחבר
| הדפס
|
שייך לקטגוריה: התפתחות רוחנית, להיות מקובל, לימוד חכמת הקבלה, פוסטים נבחרים, שיעור הקבלה היומי |
פיזיקה מדויקת ולא הוקוס פוקוס
שאלה: מהו "המאור המחזיר למוטב"? ומהי "סגולה"?
תשובתי: הכוח שאני רוצה להשיג פועל עליי עכשיו מרחוק. עדיין לא הגעתי אליו, אך הוא כבר מאיר לי מרחוק במידה שאני משתוקק אליו.
בתוכנו יש זוגות של גֵנים אינפורמטיביים (רשימות) – רשימו מהאור (רשימו דהתלבשות) ורשימו מהרצון (רשימו דעביות). הרשימו מהאור תמיד גבוה יותר בדרגה אחת: למשל, רשימו ש/א (שורש דעביות וא' דהתלבשות). "א' דהתלבשות" היא המדרגה הבאה שלי והרשימו הזה נותן לי להרגיש איזושהי השתוקקות למדרגה העתידית הזאת: אני רוצה אותה!
"א' דהתלבשות" הוא אותו האור המקיף שמאיר לי אם אני מעורר בתוכי רצון לרשימו "א' דהתלבשות". כבר יש בי איזושהי התלבשות של האור הזה, משהו מהמדרגה הבאה! הרי הרשימות מהאור הן תמיד גדולות בדרגה אחת מהרשימות מהרצון: ש/א, א/ב, ב/ג...
נתוני המידע האלה (הרשימות) נשארו בנו מההשתלשלות שלנו ממעלה למטה. אלה מושגים מורגשים למדי, נתונים מדעיים לחלוטין המבוטאים באמצעות מספרים ומתחלפים בצורה דיסקרטית לפי מידת העלייה שלי ממדרגה למדרגה, בעת מימוש הרשימות.
בכך שאני עובד עם הרשימו הנוכחי שלי אני מעורר אור במדרגה עליונה יותר, מפני שברשימו הזה שלי יש חלק מאותו האור העתידי. השתלשלנו ממעלה למטה כך שנשאר בנו הקשר שבין המדרגות: החלק התחתון של המדרגה העליונה נכנס לתוך החלק העליון של התחתונה.
זוהי מערכת מדויקת לחלוטין. אנחנו קוראים לפעולה שלה "סגולה", מפני שאנחנו בעצמנו איננו מסוגלים לבדוק אותה עכשיו ברצונות שלנו, בכלי התפיסה שלנו. הם בינתיים גדלים בעזרת אותו האור שאנחנו מושכים. אך כל זה הוא פיזיקה מדויקת, ולא כל מיני קסמים מופלאים ותפילות על מה שיכול לקרות ויכול לא לקרות.
אם אתה מפעיל את המערכת הזאת בצורה מדויקת, בדיוק לפי מה שמסבירים המקובלים, אתה מפעיל את המנגנונים שלה. אתה נמצא בתוך המערכת הזאת ומפעיל את המכונה הזאת כדי שהיא תעבוד עליך. זה בדיוק מה שמלמדים אותך.
אינך חייב להגיע עד הסוף כדי לראות תוצאות. אתה בהדרגה מתחיל לראות הוכחות למה שאתה לומד. אולי עדיין לא השגת הרגשה רוחנית ממשית, אך אתה כבר מתחיל לראות כיצד מתגלה לך העולם הפנימי שלך, התפיסה הרגשית, השכל, ידיעת הקשרים ההדדיים בתוך המציאות. אתה מתחיל לראות את זה אפילו ביחס לעולם הגשמי ומתחיל להבין באיזה אופן ילדותי מתנהגים בני האדם הרגילים שסביבך, ועד כמה הם מבולבלים.
מתוך שיעור על מאמרו של בעל הסולם "מהותה של חכמת הקבלה", 06.02.2011
ידיעות קודמות בנושא:
בהשתוקקות נצחית אל העתיד
משולש האהבה
כיצד לתפוס את אור התיקון!
|
להשאיר תגובה | שלח לחבר
| הדפס
|
שייך לקטגוריה: התפתחות רוחנית, להיות מקובל, לימוד חכמת הקבלה, שיעור הקבלה היומי |
חכמת הקבלה כמדע שימושי
מתוך שיעור מס' 3 בכנס הקבלה בברלין.
חכמת הקבלה, כמו כל מדע אמיתי אחר, מבוססת אך ורק על ניסוי. תראו כיצד גדֵל האדם הקטנטן; כך גם אנחנו גדלנו בעבר. חיברנו את כל התצפיות שלנו פעם אחר פעם, במשך אלפי שנים, והפכנו אותן בהדרגה למדע. אולם הכול מבוסס רק על ניסוי, ולא יותר מכך. הניסויים הללו הם שיוצרים לנו את כל הבסיס עבור כל המדעים.
אם משהו לא נבדק על ידי ניסוי, זה אינו מדע. זו יכולה להיות ההמצאה שלכם, ומישהו אחר יכול להמציא משהו אחר בצורה שונה. רק אם יש לנו נתונים, תוצאות מניסויים, שחוזרים על עצמם במדויק, רק אז הם הופכים למדע.
נניח שהיום אני חוקר אצלי במעבדה איזושהי תופעה. לאחר מכן, אני כותב מאמר בירחון מדעי, שמתאר באיזה אופן מתנהגת התופעה שנצפתה על ידי. לאחר מכן, בודקים את הדבר במעבדות אחרות, במקומות אחרים, וכל אחד כותב את תגובתו, ומזה נבנה המדע. כך זה היה במשך אלפי שנים.
אך נכון להיום, איננו מפתחים את חכמת הקבלה בפני עצמה. אנחנו עוסקים רק במימוש שלה. כל חכמת הקבלה נכון להיום כבר כתובה, מנוסחת וערוכה. אין לנו מה להוסיף, חוץ מאותם החומרים שאנחנו כותבים כדי לעזור לעצמנו ולדומים לנו.
נניח שקיימת איזושהי פיזיקה גבוהה, ומשכתבים אותה עבור סטודנטים, עבור תלמידי בית ספר, עבור כל חובבי הפיזיקה, עבור כל מיני שימושים פראקטיים. אותו הדבר גם כאן. היום אנחנו קוראים את ספר הזוהר ואת כתבי האר"י, שהם מנוסחים, ערוכים ומפורשים בספריו של בעל הסולם. למעשה אין לנו מה להוסיף מעבר לזה. קיימים עוד מאמרים, איגרות, כלומר כל מה שקיבלנו מבעל הסולם. זה בעצם הכול.
חוץ מזה אנחנו יכולים לעשות רק דבר אחד: לכתוב על כל מה שאנחנו רואים על עצמנו, כדי שיהיה קל יותר לכל אלו שהולכים יחד איתנו או שילכו אחרינו. אם כך, איננו יוצרים את המדע, אלא אנחנו כביכול מתאימים אותו לאותם האנשים שיגיעו לחכמת הקבלה.
מתוך שיעור מס' 3 בכנס הקבלה בברלין, 28.01.2011
ידיעות קודמות בנושא:
בואו נערוך ניסויים!
התרופה החזקה ביותר, ללא מרשם
מדע-על
|
להשאיר תגובה | שלח לחבר
| הדפס
|
שייך לקטגוריה: חושבים מדע, להיות מקובל |
בואו נערוך ניסויים!
מתוך שיעור מס' 3 בכנס הקבלה בברלין.
שאלה: חכמת הקבלה היא מדע ניסיוני. האם אנחנו יכולים להתייחס אל הכנס הנוכחי כאל ניסוי?
תשובתי: כל אחד מאיתנו הוא מדען: הוא עורך ניסוי על עצמו ומרגיש בתוכו את השפעותיה של חכמת הקבלה, תוצאותיה, עד כמה היא נכונה.
למשל, לפני 30 שנה קראתי את הספר המוכר לכולכם "שמעתי" והבנתי מתוכו אולי מאית האחוז. לאחר מכן, כשקראתי אותו בכל שנה מחדש והרגשתי על עצמי את התוצאות ממנו, השוויתי את מה שקורה לי עם מה שכתוב בספר וכל פעם נדהמתי מחדש לגלות עד כמה הספר מתאר בצורה מדויקת את כל מה שקורה איתי. וכך במשך למעלה מ-30 שנה (קיבלתי אותו בשנת 1979) אני קורא את הספר "שמעתי" וכמובן מגלה בכל פעם שהספר הזה מדבר עליי.
גם בעוד עשר שנים הוא יהיה עבורי מקור שכתוב בו עליי הכול. הכול! האדם שכתב אותו התחיל כמובן מלמטה, כמו כל בני האדם, ולאחר מכן עלה וכתב אותו ממדרגה רוחנית כזאת שעדיין אינני מגיע אליה. אילו הייתי הולך למעלה ממנה, הייתי לפתע מגלה שהספר כבר אינו מדבר על אותם המצבים שאני עובר. הייתי רואה בבירור שהמחבר הגיע רק עד איזושהי דרגה מסוימת ולא יותר. אנחנו רואים זאת על כמה מהמחברים של ספרי הקבלה, אם כי זה בשום פנים ואופן אינו ממעיט בערכם! הם כתבו עד הדרגה שהם השיגו. וכך גם כל אחד מאיתנו.
מהצד השני, באיזו זכות אנחנו יכולים לכתוב אחרי המקובלים הענקיים של העבר? – העניין הוא שאנחנו כותבים את מה שנכון בדרגות שלנו. דווקא מפני שאנחנו קטנים, אנחנו יכולים לכתוב את כל זה בצורה פשוטה יותר עבור האנשים שמגיעים לחכמת הקבלה. יהיה להם קל יותר להיות במגע עם החומר שלנו מאשר עם אותן יצירות המופת של מקובלי העבר, מפני שהמקובלים הללו כתבו אותן מגובה רב.
בסופו של דבר אנחנו עורכים היום ניסוי על עצמנו, ואת הניסוי הזה אנחנו הולכים לערוך במשך כל החיים עד שנגיע לגמר התיקון. לכן אני אומר שחכמת הקבלה, להבדיל משאר המדעים, אינה עובדת מחוץ לאדם. אינך לומד משהו מחוץ לך אלא אתה כל הזמן לומד על עצמך, בתוכך. אז בואו נערוך ניסויים!
מתוך שיעור מס' 3 בכנס הקבלה בברלין, 28.01.2011
ידיעות קודמות בנושא:
יבוא יום ותזכור כל מילה
שיחה על הספר "שמעתי"
|
להשאיר תגובה | שלח לחבר
| הדפס
|
שייך לקטגוריה: התפתחות רוחנית, חושבים מדע, כנסים, להיות מקובל |
לקריאת כל התגובות
קבלת עדכונים בדוא"ל
עדכוני rss
רדיו קבלה
הבלוגים שלי
הבלוג בסלולר