"תהליך הגירושין" בכל העולם
תופעה מאוד מעניינת וחדשה לגמרי שלא הייתה קיימת בעבר היא, שהחברה שלנו נהיית אינטגרלית. לא רק הבנקים, התעשייה, המפעלים מתגלים כקשורים ביניהם ולכל העולם, ונמצאים בהעברת חומרי גלם, חומרים, מוצרים, תוצרת שלהם אחד לשני. אלא אנחנו מגיעים לתרבות וחינוך אוניברסליים, קשורים זה לזה ומאוד תלויים אחד בשני.
זה לא רק שאנחנו מצויים בעניינים של המתרחש בעולם באמצעות כלי התקשורת של היום. הידע עצמו כביכול עוד לא נותן כלום. אבל זה עושה אותנו תלויים זה בזה. אם התלות הזאת קיימת במשפחה טובה ומחוברת – זה לטובה ומביא ביטחון, תענוג. אבל אם זאת תלות לא טובה, המשפחה מתפרקת. אחרת זה יביא אותם לאלימות.
העניין הוא שאנחנו לא יכולים להתגרש אחד מהשני אם אנחנו מחוברים בקנה מידה של כדור הארץ כולו, שונאים זה את זה, דוחים – ויחד עם זה תלויים אחד בשני. הטבע סגר אותנו כאן סביב כדור הארץ על פני הקרום הדק שלו ואין לנו לאן לברוח אחד מהשני.
מיום ליום אנחנו נהיים תלויים יותר. אם פעם רבנו, מקסימום יכולנו להרוג אחד את השני. אך לא כך היום – אם נתחיל להלחם, נהרוס את העולם כולו, נשמיד כל דבר חי בנשק המתקדם שלנו. וכיוצא מזה, שבכל דבר אנחנו, גם בטוב וגם ברע – לגמרי תלויים כולנו ובכל אחד.
וזאת בעיה גדולה מפני שהאגו שלנו בינתיים לא פוחת אך גם לא מסכים לשום פשרות. האגו מתפתח וגדל אבל אנחנו לא נהיים יותר חכמים מזה. עם הנשק החזק שלנו, מצד אחד קיימת בנו הקנאה, התאווה, הכבוד, האכזריות. השנאה ההדדית מונעת מאיתנו לחשוב בבירור, וכך אנחנו יכולים להגיע עד השמדה עצמית במימד הגלובלי.
מצד שני אנחנו רואים שהטבע מביא אותנו להדדיות, לתלות אחד בשני שלא ניתן לברוח ממנה – זה לא כמו במשפחה שיכולה להתגרש. ומה לעשות אז? אנחנו חייבים למצוא פתרון. והפתרון היחיד הוא "שלום הבית במשפחה" שלנו - בין כל העמים, כל המדינות, וללא לחץ אחד על השני, אלא חיוב של כל אחד להגיע להשלמה.
כנראה ממימוש הפתרון המשותף היחיד הזה שבו תלוייה ההשרדות שלנו, אנחנו נראה איך עלינו לארגן את כל השאר בעולם שלנו: חיי החברה, כמו במשפחה אחת, היחסים בינינו. אנחנו נברר מה כל אחד צריך כדי להשלים את כל השאר. איך לחנך את עצמנו, האנשים המובגרים, ואת הילדים, את דור הבא כדי שיהיה להם קל יותר להיכנס לעולם הטוב, לעולם הרך, לעולם החם. איך נוכל להתגונן מכך שאף אחד לא ינסה לסכסך ולהסיט את האנושות.
מדענים רבים מדברים על זה שהעולם שלנו נהיה עגול בעקבות התלות הדדית שבו, ושאנחנו לא יכולים לברוח אחד מהשני, אלא ההפך, הקשר ההדדי בינינו כל הזמן גדל – מרגע לרגע, מיום ליום. הם מזהירים עד כמה מסוכן במצב כזה לעסוק בפרוטקציוניזם, לנסות להתבודד, להפריד בין מדינה למדינה. הרי זה בניגוד לתהליך שאנחנו עוברים – מתחילת ההפתחות שלנו כבני אדם ועד היום. הנסיונות ללכת נגד חוקי הטבע, המגמות שהיו במשך ההיסטוריה שלנו – אף פעם לא הביאו הצלחה, אלא ההפך.
זה כמו לדעת את החוקים הפיזיים ולא לבצע אותם – אני מייד מזיק לעצמי. כל הטכניקה, הטכנולוגיה, המדע, החכמה שלנו, מיועדים ללמד אותנו ללכת דרך חוקי הטבע. אנחנו מפתחים את כלי המחקר שלנו כדי לגלות חוקיות נוספת שישנה בטבע וליישם אותה לטובתנו.
ככל שנכיר יותר את חוקי הטבע, במיוחד אלה שקשורים לסביבה, לחברה, לאדם, לפסיכולוגיה שלו ולפסיכולוגיה החברתית, ונממש נכון את החוקים האלה ביחסם בינינו – כך נרוויח יותר. כי אחרת נצטרך להתחיל ב"תהליך הגירושין" – שמשמעותו מלחמת העולם, שעלולה לגרום לסוף ולסיום של ההתפתחות ההאנושית כולה על פני כדור הארץ.
מתוך שיחה מס' 1 על החיים החדשים, 27.12.2011
להשאיר תגובה | שלח לחבר
|  הדפס
|
שייך לקטגוריה: חינוך, ילדים, טבע, משבר עולמי, פוסטים נבחרים |
הילדים הצייתנים של הטבע
מתוך שיעור מניו-ג'רזי
שאלה: כיצד להסביר לאדם במה שיטת הקבלה, שקוראת לערבות הדדית ולאיזון עם הטבע, שונה מסוציאליזם והגנת הסביבה?
תשובתי: אם לדבר על חכמת הקבלה במובן האמיתי שלה, היא עוסקת בגילוי הבורא לנבראים. אבל על כך ניתן לדבר רק עם האנשים שמרגישים את הצורך לדעת איך לנהל את הגורל שלהם, לראות את התמונה האמיתית של היקום, להתעלות מעל החיים והמוות, לגלות את הכוח שמנהל אותנו ובעצמם להשפיע עליו, לראות דרך התמונה החיצונית את כל מה שקורה בפנים, כל הסיבות והתוצאות, כל הקשרים, כל מה שקדם לנו ויהיה אחרינו, זאת אומרת, "לבלוע" לתוכם את כל היקום.
אם לאדם יש לכך צורך, חכמת הקבלה מספקת לו שיטה שמגלה לפניו את המציאות כולה. זו היא שיטה מדעית שאינה דורשת לקבל דבר מתוך אמונה בעיניים עצומות, חכמת הקבלה היא לא דת ולא מיסטיקה, אלא מדע.
אולם אם לא מתעוררות אצל האדם שאלות כאלה, והוא פשוט רוצה חיים חומריים שלווים, השיטה יכולה לעזור גם לו. וזאת מכיוון שחכמת הקבלה היא שיטה מדעית שמבוססת על גילוי חוקי הטבע הקיימים.
החוק הבסיסי של הטבע הוא חוק האיזון. כל הטבע שואף לאיזון. לדוגמה, החוק השני של התרמודינמיקה, שינוי האנטרופיה וחוקים אחרים. מי שנמצא באיזון בתוך המערכת הסגורה הוא מרוויח. הדבר ברור לכולם.
הטבע הוא מערכת סגורה שכל מרכיביה חייבים להיות באיזון, זאת אומרת, חייבים להיות קשורים אחד לשני לפי איזושהי נוסחה. ואז הם יגיעו לקיום הטוב, הבריא, הנעים והנוח ביותר.
הכלל הזה פועל בכל הרמות שבטבע: בין האבנים, הצמחים, החיות ובני האדם. אבל כולם מרגישים את החיים בצורה שונה: הצמחים כבר מרגישים את עצמם חיים, החיות – יותר, בני אדם – עוד יותר. האבנים כאילו אינן מרגישות זאת, אמנם לאחר מכן אנחנו נגלה שגם לאבנים יש רגשות.
שיטת הקבלה זו היא השיטה להגיע לאיזון שאליו היא שואפת להביא את כל האנושות. וזה מה שחסר לנו בעולם שלנו, במשבר הגלובלי הכללי. כל הסיבה שלו היא חוסר האיזון בין חלקי הטבע.
מדובר לא במין מיסטיקה או אמונה, אלא בבעיה אמיתית. אנחנו נמצאים בתוך היקום העצום על פני הכדור הקטן. כל המדענים כיום מאשרים שזו המערכת הסגורה האינטגרלית, שבה כל דבר קשור לדבר, כמו גם האנושות שמגלה כיום את הקשרים שלה. וכדי לפתור את המשבר, אנחנו חייבים להשיג את נוסחת האיזון.
אתם יכולים לקרוא לזה סוציאליזם, קומוניזם – אבל הקומוניסטים היו עושים זאת לטובת האינטרסים של מפלגתם. אנחנו פועלים כך מכיוון שהטבע מחייב אותנו. אני יכול לסרב להישמע לטבע, אך אני אסבול מכך! פשוט אין לנו ברירה!
זה לא שמישהו המציא תיאוריה על הקמת קומונה, אלא זה הכוח המחייב שמתגלה בטבע. לכן אנחנו קוראים לאדם לפעול כך, כי עכשיו הוא פועל בניגוד לטבע. איזו סיבה יש לו למעשים המטופשים כאלה, הרי כולם רואים לאילו תוצאות הרסניות הם הביאו.
אנחנו מביאים הוכחות מדעיות מהטבע. אלפי מדענים תומכים בנקודת המבט הזאת על ידי המסקנות המדעיות שלהם. לא צריך להיות כאן שום קושי להסביר. האם אני סוציאליסט? אין דבר כזה, אני האגואיסט הגדול ביותר! אני רק רוצה לפקוח את העיניים ולראות כל דבר בצורה האמיתית ביותר. לא לעצום את העיניים, לא להסתיר את האמת, אלא להפך!
אגואיסטים הם קצרי ראייה ואינם רואים מה יקרה בעוד שנה, שנתיים, עשר, עשרים שנה. לפיכך, אנחנו מציעים לחשוב על העתיד, להביט לפחות מעט קדימה. לרבים ברור שכבר היום המצב הוא חמור מאוד. בתור אנשים מבוגרים ושקולים, איננו יכולים להירגע ברגע הנתון – אנחנו רוצים להיות מספיק חכמים כדי לראות את המצב שמתקרב. ולשם כך קיים המדע ואנו מסתמכים על ממצאיו.
אנחנו לא בונים את התוכניות שלנו על הרעיונות הסוציאליסטיים של מרקס או לנין. אולם אם אנחנו רואים את הכיוון, את חוקי הטבע, אז בואו נפעל לפיהם, הרי אנחנו הילדים של הטבע שחיים בתוכו.
לו הייתי יכול להבטיח לעצמי עתיד טוב, לא הייתי פונה לאחרים, אבל כולנו תלויים זה בזה.
מתוך שיעור על מאמר מספר "שמעתי", 09.05.12
ידיעות קודמות בנושא:
חכמת הקבלה: לא להרוס, אלא לבנות
"פעמי המשיח" או "10 שעות עד לסוף העולם"
האגואיזם הגיע לקצה
|
להשאיר תגובה | שלח לחבר
| הדפס
|
שייך לקטגוריה: התפתחות רוחנית, חינוך, ילדים, טבע, כנסים, פוסטים נבחרים |
לא בכפייה אלא מכל הלב
כיום אנו עדים לתופעה מעניינת מאוד בהתפתחות הטבע. בפעם הראשונה בהיסטוריה אנחנו מתפתחים לא בצורה עיוורת כמו לפני כן, כאשר האגו דחף אותנו קדימה וגרם לנו לפרוץ לכל הכיוונים האפשריים. פתאום גילינו משהו בתחום אחר, שלישי, שאלפי אנשים התחילו לעסוק בזה, להתפתח ולמכור אחד לשני את התוצרת, כך התגלגל התהליך.
לפתע נעצרה ההתפתחות הזאת, מעין הפסקה כללית - אנחנו כיכול מחוייבים להתמודד עם האמת ולברר מה קרה, לאן הגענו? ילדינו לא לוקחים דוגמה מאיתנו וכביכול שואלים - לשם מה הולדתם אותנו, בשביל מה אנחנו חיים? הרי אנחנו בעצמנו לא מסוגלים לענות על השאלות האלה. אנחנו כל הזמן רצנו ללא הפסקה ופתאום נעצרנו וחשבנו - לאן לרוץ ולשם מה, מה קורה, לאן הגענו?
אנחנו מסתכלים מסביב מזועזעים, ורואים מדבר יבש וחסר חיים שבו אין שום דבר. והמעניין הוא, שדורשים מאיתנו עכשיו, בראש ובראשונה, תשומת לב, מודעות לגבי המצב שאליו הגענו כתוצאה מכל היסטוריית ההתפתחות שלנו. כל אחד חייב להכיר במצב ולהבין שאם לא כך, לא נוכל להשיג שיתוף הדדי עם שאר האנושות.
פעם זה היה בסמכותה של הנבחרת: כמה מדענים, פוליטיקאים, אנשים חכמים, המלך או שליט אחר, שנתנו פקודות איך לנוע קדימה וקבעו את החוקים.
אך כיום מתגלה החוק שחייב להיות מיושם על כל אחד מאיתנו. אינך יכול לפעול אחרת, לכן אתה צריך חינוך. אי אפשר להציג את החוק על ידי אמצעים אלימים, לרשום קנס או לשלוח לבית הכלא כל אחד שעובר על החוק.
כך זה לא יעבוד! אדם חייב להכניס את ליבו לתוך התהליך של הקשר ההדדי. לא מדובר במסחר - כמה שתיתן לי, אחזיר לך בהתאם.
במצב החדש והייחודי הזה, שרבים כעת כותבים עליו, מגלים שקיים כאן תהליך מסוים שמתחיל היום מאפס וששייך לרמה שונה של ההתפתחות.
זה מה שנקרא ההתפתחות האנושית שבה אנחנו בונים בינינו מערכת של קשר הדדי – בונים דמות של אדם. לא יתכן שיש מישהו בקצה השני של העולם או במרכז מנהטן, או באירופה שמסרב להתחבר למערכת הקשר הזאת. חובתינו להביא זאת לכולם. הרי אם הכול תלוי בכולם, אז אין לנו ברירה.
קודם כל, זה חייב להיות מהפכה של ממש בחינוך הילדים, הדור הבא. לפחות שהדור הבא יתחיל את החיים החדשים - נפלאים, מאוזנים, מלאי שיתוף הדדי, חיים בטוחים, חיים ללא סכנה. שאף אחד לא ימכור לילדים סמים, לא יכריח אותם למכור את הגוף שלהם, לא יכה אותם.
תראו מה עשינו עם הילדים שלנו, הרי הם העתק מדויק שלנו. איננו מסוגלים לעשות דבר עם עצמינו ולכן איננו מסוגלים להגן על ילדינו שיגדלו אחרת. איך אני יכול לדרוש מהילד להיות שונה אם אני בעצמי כזה? לכן אנחנו מסתכלים על הילדים ורואים שאנחנו מאבדים אותם, הם גדלים עוד יותר גרועים מאיתנו. אך למעשה הם ממשיכים אותה המגמה. אני לא יכול לקרוא להם רעים. אם אני מתגלגל כלפי מטה, הם פשוט מתגלגלים קצת לפניי - זה הדור הבא.
אך יש לנו אפשרות לעשות בירור רציני, לעבור בעזרת קורס החינוך האינטגרלי את כל השלבים של המהפכה הפנימית, ולעבור לפסים חדשים כי החיים מכריחים אותנו, ולא בגלל שאיזה חכם המציא.
אנחנו צריכים את כל מה שיכול לעזור לנו - המדע, הפסיכולוגיה, ניסיון חיינו, ויחד לראות איך אפשר לבנות את העולם החדש. הרי הקורס שלנו תוכנן במיוחד למטרה זו.
משיחה מס' 6 על "החיים החדשים", 03.01.2012
ידיעות קודמות בנושא:
ביחד אפשר לעשות כל כך הרבה דברים טובים
כשאנחנו מזכירים זה לזה על העיקר
שבע מיליארד כוסות תה
|
להשאיר תגובה | שלח לחבר
| הדפס
|
שייך לקטגוריה: חינוך, ילדים, טבע, פוסטים נבחרים |
העולם נמצא במשבר אמון
מאמר דעה של י. רומנצ'וק, נשיא המרכז למחקר מדעי MIZESA:
כסף לא יכול לקנות אהבה. זהו נכס יקר ערך עבור האושר המשפחתי. כדי להשיג רווחה כלכלית הוא לא מספיק. צריך גם אמון. גם אותו אי אפשר לקנות. אפשר ליצור אותו, לאסוף חלקים-חלקים. בידיים זהירות, תחת המבט הבוחן של היגיון בריא ולב רחב. האמון הכרחי במיוחד כדי להתגבר על המשבר.
במשבר של המשפחה, הבעל אינו יכול לכתוב לאישה צ'ק כדי למלא את החוסר באמון. גם במשבר העסקים הגדלת אשראי פשוטה אינה פותרת, אלא לעיתים תכופות מחמירה את הבעיה. נראה שהממשלה גם לא יכולה לפרוע את עצמה מהמשבר על ידי הגדלת החובות, מכירת "כלי הכסף המשפחתיים", או קיצוץ בהכנסות התושבים.
נדרש אמון, הרבה אמון. של המשקיעים – כלפי הבנקים, של הבנקים – כלפי הלווים, של העסקים – כלפי המשטר, של האזרחים – כלפי הממשלה, של הצרכנים – כלפי היצרנים, של האנשים הפשוטים – כלפי המנהיגים הפוליטיים, כלפי העסקים, כלי התקשורת, הארגונים החברתיים. כדי לצאת מהמשבר יש צורך בסמכויות מוסריות חזקות. הרשימה שלהם אף פעם לא מתאימה לדירוג האנשים העשירים ביותר, כדוגמת FORBES-500.
התייחסותי: כל עוד האגו מנהל את האנשים, אנחנו נמשיך לא לתת אמון אחד בשני. הרי כל אחד שואף רק לטובתו האישית, ורק הפחד לגרום לעצמי רע מונע מאיתנו להשמיד זה את זה. הרי אפשר לתת אמון רק במי שאוהב אותך, כמו תינוק בידי אימו, או אם נצליח להשתנות משנאת חינם (השנאה הטבעית) לאהבה, כאשר השיטה הוכנה עבורנו על ידי הטבע, תחת השפעת החינוך האינטגרלי, בכל מקרה האהבה תגיע לעולם. השאלה היא רק האם זה יקרה לפני או אחרי גילוי כל שנאת החינם?
ידיעות קודמות בנושא:
החיים שלנו הפכו לעסק
איך להמיס את החישוב הקר
כיצד המשבר הפיננסי השפיע על התיאוריה הכלכלית
|
להשאיר תגובה | שלח לחבר
| הדפס
|
שייך לקטגוריה: משבר עולמי, פוסטים נבחרים |
צריכה חכמה
שאלה: נניח, שיום עבודה במפעל מצטמצם לחצי, כלומר, אדם יצטרך 4 שעות לעבוד ו- 4 שעות ללמוד. אנחנו ניאלץ להקטין את משכורתו של האדם, אך להקטין אותה בהדרגה ולא בבת אחת, ולספק בנוסף לה את המינימום ההכרחי למחייה.
תשובתי: אני חושב שתוך כמה חודשים אפשר יהיה להתחיל בסוג אחר לגמרי של עבודה.
אנחנו נוכל להעביר את העיר, את כל השירותים שלה, את כל היחסים החברתיים, לצריכה חכמה.
צריכה חכמה זה כאשר אנחנו דואגים בקנה מידה של כלל העיר, כדי שלאנשים תהיה רמת מחייה נורמלית, לא מינימלית אלא נורמלית.
אנחנו יוצרים סל צריכה מסוים ודואגים שהוא יהיה לכל האוכלוסייה בתנאים מסוימים: אם אדם משתתף בחינוך, בהשכלה, בפעילות יצירתית וחברתית מסוימת, נניח שהוא עובד ברשת השירותים וחייב להישאר בעבודה הזאת. אז כל האנשים מגיעים בהדרגה לסל צריכה נורמלי.
שאלה: האם תמונה צרכנית נורמלית לקטגוריות הגיל שונות וקטגוריות המין תהיה שונה?
תשובתי: אני חושב שזה לא תלוי בשום דבר אחר, אלא רק בצרכים הפיזיים והפיזיולוגיים של האדם, ובשום פנים ואופן לא במצבו הסוציאלי.
שאלה: יש איזה אלגוריתם של קביעה? פשוט אני כאדם פרקטי, מייד מתאר לעצמי איך משתרך לו התור...
תשובתי: לא יהיה שום תור. אנחנו צריכים ליצור כזה שרות קהילתי, שפשוט יספק לאנשים שמית את כל הדרוש.
אספקה מינימלית צריכה להיות בצורה צרכנית, כדי שמשפחה תקבל את המינימום שדרוש לה לקיום, בצורה טבעית, ויכול להיות שחלק בצורה כספית.
שאלה: אבל בעיר קיים הכסף הפנסיות, הביטוח הלאומי לילדים.
תשובתי: לא, אנחנו מדברים על כך שמנסים להעביר את האוכלוסייה לסוג אחר של קיום.
בשביל מה בעיקרון האדם צריך כסף אם הוא מקבל שירות מלא לחלוטין? אנחנו מדברים על עיר שחיה לפי המבנה הסגור שלה, ועל אותה רמת החיים החכמה שאותה אנחנו צריכים לספק לאנשים, בהיותנו בטוחים שהם יחד עם החינוך לא יקבלו את האפשרות לעשות בזה ספקולציות. ולהימנע מזה אפשר רק על ידי אספקה טבעית.
מתוך שיחה "עיר ניסיונית, יציאה מהמשבר", 02.03.2012
ידיעות קודמות בנושא:
כדי שלא תהיה פאניקה
בלי כפייה והגבלות
מי יוצר את המחסור?
|
להשאיר תגובה | שלח לחבר
| הדפס
|
שייך לקטגוריה: חינוך, ילדים, כסף, משבר עולמי, פוסטים נבחרים |
מחצית מהמשרות ייעלמו עד שנת 2030
מאמר דעה של ט.פריי, פוטורולוג אמריקאי:
כשני מיליארד משרות ייעלמו לקראת שנת 2030 בגלל חוסר צורך. למעלה מ-50% מהמקצועות הקיימים היום ייעלמו כתוצאה מהטכנולוגיות ההולכות ומתפתחות.
אנרגיה - לקראת שנת 2030 האנרגיה שתספק את צרכי הישוב הנפרד תיוצר באופן לא ממורכז, כל בניין יוכל לקבל חשמל באופן עצמאי מהשמש או מהרוח על ידי מיקרו תחנות חשמל.
תחבורה במכוניות - יופיע דור של אמצעי תחבורה אוטומטיים אישיים – סוג של תחבורה עירונית ללא טייס בצורת מונית. מקצוע הנהג יעלם, עם המעבר לתחבורה חשמלית כבר לא יהיה צורך בעובדי תחנות דלק.
חינוך - המכון הטכנולוגי של מסצ'וסטס פיתח "קורסי לימוד פתוחים", והחל משנת 2011 הקליט את כל הקורסים שלו על וידאו ופרסם אותם באינטרנט בנגישות חופשית. תוך 10 שנים יורידו אותם יותר מ-130 מיליון פעמים. בסופו של דבר, בזבוז הכסף והזמן כדי לקבל השכלה יהפכו להיות חסרי משמעות לחלוטין. את אותם הדברים אפשר ללמוד לחלוטין בחינם ומבלי לצאת מהבית.
למורה מציעים להקליט באופן חד פעמי את ההרצאה שלו. כזה קורס של הקלטות וידאו אינו מוגבל בתכולת הכיתה.
ייצור - מכונות 3D יוכלו בעתיד הקרוב למלא משימות לייצור חפצי בית ובגדים.
מכניקה רובוטית - עד שנת 2030 לא תישאר אף משימה פיזית שאותה לא יוכל לבצע רובוט. מיכון הייצור יתבצע בכל התחומים: דייג, עבודות כרייה, חקלאות, תעשייה צבאית ועוד.
אולם אם הרובוטים יתפסו את כל מקומות העבודה, האנשים פשוט לא ידעו במה להתעסק.
התייחסותי: החלפת האנשים ברובוטים תתרחש בכל מקרה. ומלבד זאת, הקיצוץ בייצור העודף יפנה מהתעסוקה עוד מחצית מהעובדים. אבל את הזמן שיתפנה האנשים יהיו חייבים לנצל על מנת ליצור את עצמם – להפוך את עצמם לחברה אינטגרלית של צריכה חכמה. התהליך הזה יוציא אותם לדרגה הבאה של השגת העולם - למעלה מההגבלות שלנו של חיים ומוות. אלה הן הדרישות של חוק ההתפתחות שלנו ואותו נהיה חייבים לבצע.
ידיעות קודמות בנושא:
האבטלה היא איום עולמי
לא אבטלה, אלא התפנות לעבודה האמיתית
לא אבטלה, אלא חירות מהעבדות
|
להשאיר תגובה | שלח לחבר
| הדפס
|
שייך לקטגוריה: כסף, משבר עולמי, פוסטים נבחרים |
ההתקדמות היא לא בצבירה, אלא באיכות החיים
חוות דעתו של ח. סְבֵרְדְרוּפ, פרופסור מאוניברסיטת לוּנְדָה: בשלושים השנים האחרונות כמות האוכלוסייה הוכפלה, ובשלושים השנים הקרובות אנחנו משתמשים באותה כמות המשאבים החומריים שבה השתמשנו במשך כל ההיסטוריה.
המאגרים של המתכות החשובות ביותר ייגמרו כבר במאה ה-21. מחירן הולך ועולה, כפית מברזל תעלה כמו כפית מכסף. מאמצע המאה הברזל יהפוך למתכת בעלת ערך רב. וגם הזהב יתייקר.
למתכות מקבוצת הפלטינה (זרז חשוב ביותר, ללא פלטינה ייעלם האוכל, פולימרים, פלסטיק) השיא יגיע בשנת 2020, לעופרת, כסף, אבץ, השיא יגיע בשנת 2030, לנחושת, כרום, ניקל, ומוליבדן, השיא יגיע בשנת 2040. המחסור בזרחן יגיע בשנת 2040 (דשנים!), הדלדול של מאגרי הנפט יגיע בעוד 30 שנה, של הגז בעוד 50 שנה, של הדגים בשנת 2060. נקודת האל חזור (חוסר ההתמלאות מחדש) בתחומים רבים כבר חלפה.
תגובתי: אם לא נתחיל לתקן את הציביליזציה שלנו, אז הטבע בעצמו יגביל את הכמות המספרית שלנו על ידי כל מיני שיטות, כגון מלחמות ומגיפות. הפתרונות העיקריים צריכים להיות לא בהשגת כמות גדולה יותר של מוצרי צריכה, אלא באיכות טובה יותר של החיים, כמו לסיפוק הגשמי, כך גם לסיפוק הרוחני.
ידיעות קודמות בנושא:
סוף התפתחות האגו
מי יוצר את המחסור?
חברה צרכנית - מיתוסים ומבנים
|
להשאיר תגובה | שלח לחבר
| הדפס
|
שייך לקטגוריה: טבע, משבר עולמי, פוסטים נבחרים |
לא איומים, אלא עובדות
מתוך שיעור בכנס ניו-ג'רזי
שאלה: איך אנחנו יכולים לעזור לאנושות לעשות צעד קדימה? כי אנשים ככלל, אינם שומעים לאלה שמדברים על הטווח הארוך.
תשובתי: להיפך, לא מדובר על תקופה ממושכת, אלא על צעדים שאליהם מחייבת אותנו המציאות הנוכחית. אנחנו לא מצרים על מה שיהיה, לא יוצאים בתוכחות ואזהרות מאיימות, לא נוזפים ולא מטיפים מוסר לעתיד. כבר עכשיו האנושות מצאה את עצמה במצב של חוסר אונים, ואף על פי שהאדם הפשוט עדיין לא רואה את זה, או שהוא שם לב לסימנים בודדים, אך מיום ליום האמת מתגלה לקהל יותר ויותר רחב.
סוף סוף כלי התקשורת החלו לדבר על כך, גם המדענים מודים בעובדות. לפני שבע שמונה שנים כולם צחקו כשאני דיברתי על משבר: "איזה משבר? ישנן בעיות, אבל האם מגיעה השבירה? האם מצפה לנו קריסה? להיפך, ההתפתחות נמשכת, הכול בסדר". והנה היום מתברר שקיים משבר, אבל מה לעשות איתו, לא ברור, למרות שמסתירים את זה.
באופן כזה, אנחנו לא מדברים עם האנשים על עתיד מעורפל, אלא על מחלה נוכחית ואנחנו רוצים לתת להם תרופה. עד כמה שהם מרגישים את עצמם "חולים" ורוצים להתרפא, במידה הזאת הם מוכנים לחשוב על זה ולתפוס את המסר שלנו. כאן העיקר זה להבין שאנחנו הולכים בעקבות ההיגיון ומדברים לעניין, שזה באמת לטובתם, ללא שום כוונה זדונית ורווח מצידנו. מדובר על דברים שאיתם כבר מסכימים מדענים, פסיכולוגים, סוציולוגים, כלכלנים ואפילו פיננסיסטים. זה לא סתם מחשבות של מישהו, אלא בירור מדעי מפוכח.
צריך רק למצוא שפה ברורה, גישה נכונה, כלומר, לבנות תקשורת עם הקהל הרחב. כי אנחנו מאוד רחוקים ממנו, מאוד גבוהים. אולם בכללות, האנשים כבר מוכנים ל"זריעה" של הידע שלנו.
מתוך שיעור על מאמר מספר "שמעתי" בכנס, 11.05.2012
ידיעות קודמות בנושא:
שנה מכרעת
מה זה אומר לשנות את העולם?
תן לאדם את מה שהוא מוכן לקבל
|
להשאיר תגובה | שלח לחבר
| הדפס
|
שייך לקטגוריה: הפצה, כנסים, משבר עולמי, פוסטים נבחרים |
סוף התפתחות האגו
הטבע תמיד דחף אותנו באופן אגואיסטי קדימה, תמיד הלכנו בצורה עיוורת אחריו, כלומר, הרצון שלנו תמיד דחף אותנו באופן אינסטינקטיבי למלא את עצמנו יותר ויותר וככל שהוא התגלה בנו, אנחנו שאפנו לעושר, לכבוד, לשליטה, למושכלות, לכל דבר.
בסופו של דבר, השגנו שובע מסוים והאגו שלנו ננעל, אפילו אי אפשר לומר שהוא ממשיך לגדול. קיימת איזו רצועה של הערכה מחדש של הערכים שלנו: "האם זה נכון להמשיך להשתוקק להשגת כבוד, מושכלות, עושר, שליטה? האם בזה מסתכמת המשמעות של ההתפתחות שלנו?", זה מצד אחד.
מצד שני, אנחנו רואים שהתלות שלנו זה בזה מחייבת אותנו להכניס איזה שהן נוסחאות בינלאומיות, בין מדיניות, כלכליות, שצריכות לקחת בחשבון את התלות ההדדית שלנו, כלומר, אם יהיה לי רע אז גם לך יהיה רע, כמה שזה לא ייראה לי עכשיו אגואיסטי. אני עד היום מנסה לבנות את האושר שלי על דיכוי האחרים, את השליטה על כך שאני חזק יותר מהאחרים, שאני צובר יותר.
אבל, אותה אירופה היא דוגמה מובהקת עד כמה היום התלות ההדדית קובעת את גורלו של כל אחד, ואי אפשר סתם כך לנתק אף מדינה מהאיחוד האירופי, כמה שהם לא ירצו בזה. אולי הכלכלנים לא תופסים את זה עד הסוף. אנחנו לא יכולים להתנתק מכל העולם.
התלות הזאת נמצאת בתוך הטבע עצמו, בקשרים הפנימיים בינינו. והכלכלה, שמשקפת בסך הכול את היחסים החיצוניים האגואיסטיים שלנו, כבר לא יכולה לקבוע אותם כך, כפי שקבעה קודם: כמה אני לך, כמה אתה לי, אחוז על אחוז וכולי. התעשייה, המסחר הבינלאומי, היחסים ההדדיים הבינלאומיים לא יכולים להמשיך להתפתח בצורה כזאת.
אנחנו צריכים לקחת בחשבון את האינטגרליות של העולם. ואם לא נהיה תואמים לאינטגרליות הזאת, לא נוכל להבין איך אנחנו צריכים להתקדם בהתאם לעולם, בהתאם לטבע. היום אנחנו מרגישים את קריאת התגר של הטבע, את הלחץ שלו עלינו רק כדי להתחיל לשנות את עצמנו בהדרגה בהידמות אליו. אף פעם לא היה דבר כזה קודם לכן.
אם מסתכלים מנקודת מבטה של האנתולוגיה, אז הטבע תמיד דחף אותנו להתפתחות אגואיסטית. ועכשיו, להיפך, הוא מראה לנו שההתפתחות האגואיסטית הסתיימה, כלומר אנחנו סיימנו להתפתח בדרגות ה"דומם", ה"צומח" וה"חי", שבהן הטבע דחף אותנו באופן אינסטינקטיבי קדימה, לכן הדרגה הזאת של התפתחות האדם נקראת "בהמית".
אבל עכשיו אנחנו צריכים להתחיל להתפתח בדרגת "אדם", כאשר כולנו מבינים ותופסים את העולם הסובב בכזאת מידה שמתחילים לשנות את עצמנו לפיו. לא העולם, לא הטבע מחייבים אותנו להשתנות באופן אינסטינקטיבי, בכך שמזמינים בנו כאלה רצונות, שאילצו אותנו לבנות חברה, כלכלה, טכנולוגיה וכולי, היום כל זה כבר לא קיים.
השלב הבא של ההתפתחות שלנו, ככל הנראה הוא כזה, שהטבע מראה לנו את עצמו בצורתו החדשה, האינטגרלית, כפי שהיא באמת, ובה הכול מקושר הדדית, והוא אחד. ואנחנו, כחלק המרכיב שלו, איננו תואמים לו וצריכים להגיע לאותו הצורה האינטגרלית במבנה של החברה שלנו: בפוליטיקה, בכלכלה, בפיננסים, בכול.
מתוך התוכנית "המשבר הגלובלי. מחסור במשאבים", 01.03.2012
ידיעות קודמות בנושא:
הפיתרון הפשוט של הבעיות הכלכליות
מי יוצר את המחסור?
בכוחות משותפים נגד האגו האישי
|
להשאיר תגובה | שלח לחבר
| הדפס
|
שייך לקטגוריה: חינוך, ילדים, טבע, כסף, משבר עולמי, פוסטים נבחרים |
על כל פשעים תכסה אהבה
כיצד נוכל לתקן את עצמנו, כדי שנוכל להתקיים בצורה טובה, רגועה ובטוחה? אחרת אנחנו נישאר מחוסרי עבודה, עם משבר במשפחה ובחינוך, ועם בעיות בחיי היום-יום. הגענו למצב שבו היעדר ההבנה ההדדית וההרגשה ההדדית הפך לגורם שמסוגל לקבוע את גורלנו. כל האנושות דומה למשפחה אחת, אבל המשפחה הזאת נמצאת במצב לא טוב.
לכן אנחנו מדברים על פיוס שצריך להתבצע בעזרת הכוח השלישי. כאשר בין בני זוג מתעוררות בעיות, הם פונים לפסיכולוג מומחה. היום זה אופנתי שיהיה לבני זוג פסיכולוג פרטי שמלווה אותם באופן קבוע. הוא נפגש עם כל אחד לחוד ועם שניהם יחד, שואל שאלות, מסביר את המצב, מחייב אותם לפנות זה לזה ולפתוח את עצמם. הוא עוזר להם להבין קודם כל את עצמם, ולאחר מכן את בן הזוג.
וכך מתחיל להיות ברור לכל אחד, שאפילו אם הוא מנוגד לאחר, כדאי לו לבצע ויתורים הדדיים. ואז האחד לא מתחיל "לשפוך" את כל הטענות שלו, והשני סולח ומוותר על דברים שאינם יקרים לו במיוחד, כמו שנאמר "על כל פשעים תכסה אהבה".
אנחנו מבינים את ה"פשעים" ההדדיים שלנו. הרי כולנו אגואיסטים מטבענו ואיננו מתחשבים עם אף אחד. אבל אם ברור לנו שאין ברירה – גם במשפחה, גם בתעשייה, וגם באקולוגיה – הרי שמתוך המבוי הסתום הזה נסכים לקבל את השיטה שתעזור לנו להתחבר זה עם זה.
השיטה הזאת היא פסיכולוגית נטו: לדבר זה עם זה, כדי להכיר ולהבין יותר את אופיו של האדם או את ייחודיותו של עם שלם. לא להתבייש, לדבר בצורה פתוחה, כמו אנשים בוגרים ונבונים.
כן, אנחנו שונים, אבל מעל הפערים בינינו אנחנו צריכים להתחבר, לא ללחוץ על אף אחד ולא להאשים אף אחד בנטיותיו ותכונותיו הלא נעימות. יש אותן לכל אחד, אבל אנחנו מתעלים מעליהן ואומרים: "על כל פשעים תכסה אהבה". הפשעים קיימים, אבל בהדרגה, מתוך האהבה, אנחנו מפסיקים לשים לב אליהם!
כמו שאימא מחשיבה את הילד שלה כילד הטוב ביותר, היפה ביותר. היא אינה מסוגלת לראות בו שום דבר רע או לא ראוי, מפני שהאהבה מעוורת אותה, והיא רואה בו רק טוב. ועל אף שיש בו גם רע, היא אינה שמה לב לכך. ואילו בילד של השכן, להיפך, היא רואה את החצי השלילי ולא את החצי החיובי, מפני שכלפיו היא אינה חשה אהבה. אך אם לפתע תתעורר בה אהבה כלפיו, אז גם בו היא לא תראה את הרע, אלא רק את הטוב.
אנחנו רואים את זה מהחיים. תספר לאימא על החסרונות באופי או בהתנהגות של הילד שלה – והיא לא תסכים עם זה. או שהיא תצדיק אותו לחלוטין, או שהיא פשוט תכחיש את הכול, מפני שלמעשה היא לא רואה בבנה שום דבר רע. זה נקרא ש"על כל פשעים תכסה אהבה".
ואל הערבות ההדדית, שאותה אנחנו צריכים להשיג, מגיעים בהדרגה. אין ברירה, ואנחנו מתחילים להתבונן מרחוק וללמוד זה את זה. אבל הלימוד הזה מלכתחילה צריך להיות מכוון לבניית קשר של אהבה על פני הפערים.
כלומר, מלכתחילה אנחנו הולכים לקראת ויתורים, ואז תופיע אצלנו היכולת להתחבר גם ברמה הרגשית. וכאשר נתקרב זה לזה, העולם יהפוך למקום רגוע ובטוח. לא נפחד לתת לילדים לטייל לבד, הרי כל אדם ישגיח עליהם לא פחות טוב מאיתנו, בעוד אנחנו נדאג לאחרים. אם נחלום ונתאר לעצמנו חברה טובה, אין ספק שזאת צריכה להיות חברה שבה נשמר חוק הערבות ההדדית.
מתוך שיחה מס' 5 על החיים החדשים, 27.12.2011
ידיעות קודמות בנושא:
מדינת הערבות ההדדית
אלטרואיזם הוא חשבון מדויק
חוקי החיבור בין הנשמות
|
להשאיר תגובה | שלח לחבר
| הדפס
|
שייך לקטגוריה: חינוך, ילדים, משבר עולמי, פוסטים נבחרים, תנועת "הערבות" |
מי שלבד – בואו אלינו!
ידיעה (המגזין הרפואי BioMed Central's Public Health): אנשים בריאים בגיל העבודה שחיים בבדידות, הרבה יותר נוטים לדיכאון לעומת אלה שחיים עם בני משפחותיהם. גורם הסיכון העיקרי לנשים הוא תנאי מגורים לא סבירים, ולגברים – חוסר תמיכה חברתית.
חוקרים הגיעו למסקנה שקיים צורך במרכזים מיוחדים שבהם אנשים בודדים יכולים לדבר על הבעיות שלהם.
ב- 30 השנים האחרונות גדל מספר האנשים שחיים לבד (בארה"ב ובבריטניה – אחד מתוך שלושה).
דווקא אותם האנשים שנמצאים בסיכון של דיכאון, סגורים לתקשורת במידה רבה ביותר, וקשה מאוד לבצע מעקב אחריהם. אנחנו לא יכולים לדעת באיזו תדירות הם סובלים מדיכאון, שבעקבותיו הם שותקים.
החיים במשפחה מספקים את התמיכה הרגשית הדרושה ותחושת האינטגרציה החברתית שמגנה על האדם מפני הפרעות נפשיות.
למספרם ההולך וגדל של האנשים הבודדים יש השפעה שלילית על הבריאות הנפשית של האומה כולה. חשוב מאוד שאנשים שחיים לבדם יקבלו טיפול מתאים כמו תרפיה באמצעות שיחה, חשוב שתיווצר סביבה מתאימה לשיחה כדי שהאדם יקבל את התמיכה הנפשית הנדרשת. כך אדם על ידי דיבור יכול לפתור את הבעיות שלו, ולא להסתמך על תרופות נגד דיכאון.
התייחסותי: לכן כדאי לאנשים האלה להשתתף באופן ישיר בכיתות לחינוך האינטגרלי – ברכישת החומר המיוחד שמושך על כל משתתף גלים של קשר חיובי, קירבה, אהבה. ואז אנחנו נוכל לערוך סקר ולהראות בכמה העלנו את רמת האושר שלהם, הביטחון, הבריאות הנפשית והפיזית, והמעטנו את שיעור הפשיעה, ההתאבדויות וכן הלאה.
בפנייתנו לציבור אנחנו צריכים לפנות לאנשים בודדים בנפרד, להסביר להם שדווקא אצלנו הם יקבלו חום ותמיכה של הסביבה.
קריסתו של מוסד הנישואין נועד להראות לאנשים שצריך לבנות את היחסים ביניהם על בסיס אחר – בסיס של השפעה ואהבה, ולא על בסיס שיחה ברובד הבהמי.
ידיעות קודמות בנושא:
הבדידות: ל-25% מהאמריקאים אין חברים
חברים זה בריא
התרופה לדיכאון: קשר עם האחרים
|
להשאיר תגובה | שלח לחבר
| הדפס
|
שייך לקטגוריה: משבר עולמי, על זוגיות, פוסטים נבחרים |
שינוי פנימי
עצם זה שאדם לומד לפי שיטת הלימוד האינטגרלי, הוא משתנה בכזאת מידה שמשנה את הפרדיגמה שלו, את ההרגשה שלו, משנה את העולם שבו הוא קיים, העולם מורגש על ידו כבר אחרת לחלוטין.
אפשר לומר, שבזה אנחנו יוצרים עבור האדם עולם דמיוני, משנים את הפרמטרים הפנימיים, הפסיכולוגיים והטבעיים שלו. בעיקרון, המגמה שלנו היום היא לחלוטין בהמית ואנחנו רואים, שלא יכולים להמשיך להתקיים בתוכה. כלומר, לשנות את העולם אפשר רק על ידי התפיסה שלנו. וזה מה שאנחנו עושים.
כאן אנחנו כבר מתחילים להרגיש שבאמת מתרחש שינוי פנימי עמוק של האדם, כיצד הוא משתנה פנימית, וכל העולם הופך להיות אחר. באופן עקרוני, החיים, זוהי הרגשה של משהו שלא קיים באמת, פשוט כך אתה מרגיש את זה.
לכן אנחנו צריכים כל הזמן לבצע עבודה פסיכולוגית רצינית מאוד, הכשרות, היכרות, הרגשות, הגדרות: מה זאת באמת מציאות, יחסית, אובייקטיבית, מה זה חברה, אני. מה כאן כל הזמן נבחר בתור תקן שבו אני צריך להיאחז, מאחר וכל השאר משתנה ומאוד מטושטש. פתאום אני והעולם, כל זה הופך מאוד לא מוגדר, תלוי, אתה יכול להוביל את האדם לכל כיוון, ואיפה אנחנו נימצֵא?
הרגשה כזאת צריכה להיות נוכחת, מפני שמצד אחד, היא מדברת על האפשרויות של האדם. ומצד שני, ההרגשות האלה צריכות להיות כל הזמן חופשיות, האדם חייב להרגיש שהוא יכול לשנות את העולם ואת עצמו ולקשור אותו עם האחרים. וגם אחרים יתפסו את העולם הזה, שמסתבר בסך הכול כדמות קטנה שקפאה בדמיון שלנו, ברושם שלנו, והיא יכולה להשתנות.
והדבר העיקרי זה לצייר לאדם את התמונה הנכונה לחלוטין, כיצד היא צריכה להיראות: יציאה מלאה מתוך עצמו החוצה, הרגשת הכוח היחיד של הטבע ככוח של השפעה ואהבה, של טוב ושיתוף הדדי. כאשר אנחנו נייצב תמונה כזאת בתוך האדם, כזאת הרגשה, והחברה הסובבת תתמוך בזה, אז הוא יתחיל להשתנות ללא חשש, ובאמת בתוכו יתרחש מעבר חלק יחסית מהתפיסה האגואיסטית שלנו של המציאות (לתוכי) לתפיסה חיצונית (מתוכי).
מתוך שיחה על חינוך אינטגרלי, 27.02.2012
ידיעות קודמות בנושא:
"אוסף כלים" לתיקון עצמי
כניסות ויציאות זה מצב תקין
מצב מתוקן
|
להשאיר תגובה | שלח לחבר
| הדפס
|
שייך לקטגוריה: חינוך, ילדים, פוסטים נבחרים |
הקלות הבלתי רגילה של החיים
הגירושין הפכו היום לתופעה רגילה ונפוצה ביותר. במשך השנים האחרונות חלה עליה חדה במספר המתגרשים וגילם ירד. חלקם הגדול של הזוגות הנשואים נפרדים כבר בשנה – שנתיים הראשונות. ישנה הערכה הטוענת כי יתכן שהנישואין כבר מיצו את עצמם. הרי החיים מלאים פיתויים וקשה מאוד להחזיק מעמד כל החיים עם אדם אחד.
אישה בעלת משפחה מוצלחת וילדים, מרגישה לפתע שהיא כבר לא אוהבת את בעלה! יתכן שהוא אפילו בעל ואבא טוב, אבל זה לא חשוב, היא פשוט לא אוהבת אותו. כלומר, מתגלה תופעה טבעית, שנפוצה בקרב נשים רבות שלפתע מאבדות את הרגשת התלות הפנימית, את הקשר עם הבעל.
דבר כזה מעולם לא היה אופייני לאישה. האישה שחיה לצדו של גבר, תמיד התרגלה ונקשרה אליו, והייתה מרגישה את עצמה שייכת לו - ולפתע כל זה נעלם. זאת תוצאה טבעית של ההתפתחות. אסור להאשים את האישה בכך אם זוהי תופעה טבעית. קודם כל עלינו לחקור את התופעה ואחר כך לראות כיצד לנהוג במצב כזה.
זאת התוצאה של התפתחותנו: אנחנו יוצאים מדרגת ה"חי" ועולים לדרגת ה"אדם", "הדומה" לטבע הגלובלי. ומכיוון שעכשיו עלינו להתחבר עם הטבע הכללי, עם האנושות כולה, זה מנתק אותנו מהקשרים האישיים, הפרטיים. הטבע רוצה "לפתוח לנו את העיניים" – להוציא אותנו מחוץ למסגרת המשפחתית, כדי שאחר כך שוב נכנס אליה, אבל כבר בדרגה שונה.
כל אחד זוכר את הרגשת האהבה, שגורמת לתחושות חזקות, בלתי רגילות, התרגשויות, השראה, שלמות שלמענם היה כדאי לנו להיות ביחד ולהקים משפחה. אבל בהמשך ההרגשה הזאת נעלמת. אז מדוע קיים בטבע מצב כזה של התאהבות, שנעלמת ומאלצת אותנו אחר כך לחפש אותה כל חיינו?
הטבע רוצה שאנחנו נגיע לאהבה אמיתית, שנתנתק מהאהבה הבהמית, האגואיסטית, שאינה מאריכה ימים. עלינו להחליף את המגע האינסטינקטיבי הנעשה על ידי תשוקה טבעית למין הנגדי, הורמונים – בקשר מטרתי יותר.
בחיי היומיום קשר כזה נוצר בזכות זה שאנחנו חיים למען הילדים או למען משק בית משותף. ובנוסף לכך נוח לנו להיות ביחד, הרי אנחנו יכולים לעזור אחד לשני, לתמוך אחד בשני בעת זקנה. אבל היום עלינו למצוא קשר פנימי, גבוה יותר.
הרי בלתי אפשרי להחזיק את האדם במסגרות הישנות: הוא בכל זאת עלול לזרוק את הכול ולעזוב. הילדים גדלים ועוזבים את הבית ושום דבר כבר לא קושר בינינו – חילקנו את הרכוש והתגרשנו. דבר כזה רואים בכל מקום.
ועל מנת לשמור על אחדות המשפחה, אנחנו זקוקים למניע נעלה יותר. בדיוק כפי שאנחנו צריכים להגיע לשלום ולהסכמה בכל העולם, אחרת לא נשרוד. אבל כאשר אנחנו מתחברים עם כל העולם מחוסר ברירה, אנחנו מגלים לפתע שהרווח העיקרי הוא בכלל לא בהצלחה כלכלית! זה היה רק התירוץ כדי לדחוף אותנו לכונן קשרים טובים.
למעשה, אנחנו מגלים פתאום שבתוך הקשר הזה ישנה הרגשה חדשה לגמרי, שמנתקת אותנו מהחיים הגשמיים. אנחנו מרגישים חיים רוחניים יותר, מלאים יותר. פתאום אנחנו מגלים מילוי שמעולם לא הרגשנו בכל החיים שלנו.
אנחנו פשוט מרחפים באוויר, מרגישים קלות בלתי רגילה של הקיום ולא מרגישים את המוות.
קודם אני פשוט הייתי חייב להתקשר תחת הלחץ של הטבע, שקבע את התנאי: "או שאתם מתחברים או שכאן יהיה מקום קבורתכם". אבל אחר כך אני מופתע לגלות שאלה יחסים שונים לגמרי. אני פשוט לא יכולתי לשער שדרך זה אני אקבל מילוי גבוה ביותר, מעל לכל החיים האלה.
לא משנה כמה תספר על זה לאדם, הוא לא יבין. לכן הטבע דוחף אותנו מאחור על ידי הייסורים, מחייב אותנו להתחבר לפני שנשמיד זה את זה. ואנחנו מתחברים מחוסר ברירה כדי שבסופו של דבר נגלה את היופי של הקשר הזה.
אותו הדבר קורה גם במשפחה. עכשיו אנחנו שונאים זה את זה ולא רוצים אחד את השני, רוצים להתגרש. אבל אם כל אחד מאיתנו יגלה בעולם חוסר אהבה, יגלה צורך ורצון לאהוב ויבין איזה מילוי גבוה מביאה האהבה, הוא ירצה להקים יחסים כאלה במשפחתו. אנחנו נחזור למשפחה לאחר שנלמד לאהוב את העולם כולו! ואז אנחנו נרצה להגיע לקשר פנימי, אישי כזה עם בן זוג.
ואז כבר לא יהיה לנו חשוב שבעוד מספר שנים אנחנו נזדקן ולא נהיה יפים כקודם. אנחנו אפילו לא נשים לב לזה. אנחנו נרגיש את אותה האהבה הראשונה, אבל בצורה שונה לגמרי, ורק לאחר שנלמד לבנות יחסים פנימיים – על ידי החיבור עם העולם כולו.
מתוך שיחה מס' 19 על החיים החדשים, 02.02.2012
ידיעות קודמות בנושא:
ברית על בסיס קרבה של הנשמות
מבט על המשפחה מהגובה של הטבע הגלובלי
חתונה לפי חשבון רוחני
|
להשאיר תגובה | שלח לחבר
| הדפס
|
שייך לקטגוריה: חינוך, ילדים, טבע, על זוגיות, פוסטים נבחרים |
ביחד אפשר לעשות כל כך הרבה דברים טובים
אנחנו רואים שחיים בתקופה מיוחדת. מעולם בהיסטוריה שלנו, הטבע , כל התנאים החיצוניים והפנימיים, לא דרשו מאיתנו להשתנות. כל הזמן התקדמנו עם האגו שלנו שגדל, חרשנו את העולם הזה והתאמנו אותו למה שנוח לנו.
ועכשיו, בפעם הראשונה, אנחנו צריכים להתאים את עצמינו אליו, להקנות לעצמינו חינוך גלובלי ואינטגרלי, שילמד אותנו לחשוב אחד על השני ולהיות "ילדים טובים", כמו בגן ילדים. הרי בלי זה הגן שלנו לא יוכל להמשיך להתקיים.
אם נפנה למומחים: סוציולוגים, פסיכולוגים, הם יאמרו שאפשר לעשות זאת בדרך שבה אנחנו פועלים, במסגרת קבוצה. זאת אומרת שצריך לארגן קבוצה ולהתחיל לנהל בה דיונים, אימונים, אירועים משותפים, תרגילים, כך שאנשים יראו כמה טוב להיות ביחד, כמה אדם מרוויח אם לידו יש אנשים שדואגים לו, כמה דברים טובים אנחנו יכולים לעשות ביחד: לנוח, לבלות, לתמוך אחד בשני.
לא במקרה התחלתי מזה שסיפרתי על התפתחות האגו ואמרתי שהתפתחנו בזכות זה שהרצון האגואיסטי שלנו גדל. כתוצאה מכך, לכל אחד התפנו כמה שעות ביום, וזה איפשר לנו לעסוק במסחר, בתעשייה, במדע. אך אם אנחנו לא גדלים בזכות האגו, אלא להיפך, בזכות ההשתתפות ההדדית, הקשר הטוב בינינו - בצורה כזאת נוכל לשחרר את עצמינו מכל הבעיות והדאגות.
אנחנו נבנה תעשייה אחרת, לא חומרנית וטכנולוגית אלא פנימית ורוחנית. באותה הדרך שבזמנו בנינו את העולם המודרני, הטכנולוגי בזכות האגו שדחף אותנו קדימה, כך גם נבנה עולם חדש בינינו - עולם פנימי.
שם ייווצרו המצאות טכנולוגיות וחידושים, כל זה ביחסים בינינו. אנחנו נראה שביחסים הטובים שלנו יתגלה עולם שלם, מלא תחושות חדשות. ובשביל המגע הזה אנחנו לא צריכים אינטרנט וכל קווי התקשורת הנוספים, קשרי מסחר - אני לך ואתה לי.
אנחנו קשורים בינינו ברמה הרגשית, באותה צורה שהיום אנחנו מגלים שכל אדם דרך עוד ארבעה אנשים קשור לכל העולם, קיים "אפקט הפרפר" ותלות הדדית. אם נשקיע את היחסים החדשים האלה בקשר שכבר קיים בינינו, נוכל לגלות התפתחות מעניינת ואיכותית של הקשר הזה. עד כדי כך שנתחיל להרגיש אחד את השני כמו שאימא מרגישה את הילד.
ובסופו של דבר, כל אחד יהיה כמו כולם! כולם נכללים רגשית בתוך אחד, ואז הוא מתחיל להרגיש מה מתרחש בהם, והם ירגישו מה מתרחש בו. כך אנחנו נשיג השתתפות הדדית וקשר כולל ואינטגרלי.
אז כנראה נוכל להרגיש מה שג'יין גודאל ואחרים תיארו, כולל כל הדתות – שאהבה היא חוק אוניברסלי כללי שקיים בטבע.
הסוציולוגים והפסיכולוגים יכולים להודות שבזכות התרגילים מהסוג הזה בקבוצות קטנות, אפשר להשיג התפתחות פנימית ואישית של האדם. אז כל אחד ירגיש כאלה כוחות פנימיים ואהבה כללית שתמלוך בטבע.
משיחה מס' 6 על החיים החדשים, 03.01.2012
ידיעות קודמות בנושא:
מדוע אנחנו לא יכולים זה ללא זה
העולם על קצה הסכין
כשאנחנו מזכירים זה לזה על העיקר
|
להשאיר תגובה | שלח לחבר
| הדפס
|
שייך לקטגוריה: חינוך, ילדים, טבע, משבר עולמי, פוסטים נבחרים |
המורכבות של שיתוף הפעולה ההדדי האינטגרלי
שאלה: בזמן הלימוד בקבוצה, מופיעה אצל האנשים איזו מבוכה, מפני שבשיתוף הפעולה ההדדי אינטגרלי נדרשים כלים חדשים, מנגנונים, ניסיון. האדם התרגל לחיות ולעבוד לפי תוכנית מסוימת.
ופתאום מתברר שהתוכנית השתנתה, אנשים נשארים במעגל והתפקיד שלהם הוא פשוט לנהל דו- שיח ביניהם, להכיר זה את זה, לראות אנשים אחרים. אדם מתחיל לדאוג ולשאול: "תגידו, מה לעשות? לאן אנחנו הולכים?".
תשובתי: הענין הוא שהם מצאו את עצמם סגורים ביניהם, וחייבים לפתח גישה חדשה לדו-שיח אינטגרלי לא רגיל זה עם זה.
באמת, האדם מרגיש מבוכה, דאגה. הוא פתאום רואה שלא מוכן לשיתוף הפעולה ההדדי האינטגרלי, מפני שחינכו אותו אחרת.
מה שמעניין בשיתוף הפעולה ההדדי הזה, שמתגלה לא סתם התלות שלנו זה בזה, אלא לא יכולה להיות כאן היררכיה, וזה מאוד מורכב. אנחנו התרגלנו שהוא קצת מעליי ואני קצת נמוך ממנו, אני יכול להתחבא, ובשעת הצורך לצאת ואיך שהוא להצהיר על עצמי כלא קיים, זוהי התקשורת החברתית הרגילה שלנו.
וכאן יוצא, שאנחנו צריכים ליצור תשתית חדשה שצריכה להיות בינינו ולא בתוך כל אחד מאיתנו. לא צריך לסדר את האנשים לפי ההיררכיה, כשכל אחד מהווה איזה חלק בפני עצמו, ומזה מורכבת החברה. בשיתוף הפעולה ההדדי האינטגרלי, החברה - זה מה שאנחנו יוצרים מחוצה לנו, משהו שמסביבנו, מחוצה לנו, בינינו. כל אחד נכנס לחברה הזאת כחלק קטן אינטגרלי ומתמוסס באחרים.
לכן, לאנשים קשה מאוד להתחיל לחוות על עצמם את היציאה הזאת מתוך עצמם: אני, בחברה, בתוכה, "אני" ו"הם", זה אותו הדבר. ואין כזה מושג "אני", ואפילו אחר כך אין כזה מושג "אנחנו", מפני ש"אנחנו" זה סתם סכום, שורה מספרית. ואילו אינטגרל, זה סכום כזה שבו כל האלמנטים מתחברים בצורה כזאת, שלא מהווים יחידות נפרדות שמתחברות, אלא שלם חדש לחלוטין שבו נעלמת האינדיבידואליות ומופיעה האחדות.
זאת חוויה קשה, ולא כל אדם מסוגל לסגל אותה במהירות, הייתי אומר, לסבול אותה. צריך לעבור סבל רב בפנים, מפני שנדמה לך שאתה מתנתק מעצמך. אתה נכנס לקבוצה ומאבד את עצמך בתוכה: "איפה ה"אני" שלי, כל היסודות שלי, המגמות הבסיסיות?". כל זה כאילו לא קיים, ויוצא משהו כולל. מה גם שזה לא ה"סכום" שלנו, אנחנו לא מגיעים למן דעה משותפת, אלא מופיעה שותפות שפתאום נולדת מתוכנו, אבל יש לה קיום בפני עצמה.
אני מבין אנשים שמגיעים לזה, ומרגישים קצת רע. צריך להתרגל לזה.
דרושה להם הכנה תיאורטית רצינית ולימודים מעשיים. אנחנו צריכים להראות להם שכזאת צריכה להיות החברה שלנו שנולדה מאיזה אלמנט אחד, מאיזו טיפת זרע התחלתית, איפה שהוא שם בעומקי הדורות. היא גדלה עד לשבעה מיליארד שצריכים עכשיו להתאחד שוב. הם לא משמידים את עצמם ואת התפקוד שלהם בדרגה הגשמית, אבל הם כולם צריכים לבוא למצב, ששוב יהוו דמות אחת של יצור אחד ויחיד.
הטבע מאלץ אותנו דווקא להתקרבות כזאת, כאשר אנחנו נרגיש את כל השאר ואת כולם כאחד יחיד ושלם, כולל כמובן את עצמנו. לא יהיו שם לא אינטגרלים, לא דיפרנציאלים, לא סכומים. זה יהיה משהו חדש לגמרי, חברה חדשה שצומחת מתמונת המשבר המפורדת והנוראית של העולם שלנו.
מתוך שיחה מס' 17 על החינוך האינטגרלי, 28.02.2012
ידיעות קודמות בנושא:
מאפס עד אין סוף
להרגיש את רצון הזולת
להיפטר מהנוקשות
|
להשאיר תגובה | שלח לחבר
| הדפס
|
שייך לקטגוריה: חינוך, ילדים, טבע, פוסטים נבחרים |
לקריאת כל התגובות
קבלת עדכונים בדוא"ל
עדכוני rss
רדיו קבלה
הבלוגים שלי
הבלוג בסלולר