מי שלבד – בואו אלינו!
ידיעה (המגזין הרפואי BioMed Central's Public Health): אנשים בריאים בגיל העבודה שחיים בבדידות, הרבה יותר נוטים לדיכאון לעומת אלה שחיים עם בני משפחותיהם. גורם הסיכון העיקרי לנשים הוא תנאי מגורים לא סבירים, ולגברים – חוסר תמיכה חברתית.
חוקרים הגיעו למסקנה שקיים צורך במרכזים מיוחדים שבהם אנשים בודדים יכולים לדבר על הבעיות שלהם.
ב- 30 השנים האחרונות גדל מספר האנשים שחיים לבד (בארה"ב ובבריטניה – אחד מתוך שלושה).
דווקא אותם האנשים שנמצאים בסיכון של דיכאון, סגורים לתקשורת במידה רבה ביותר, וקשה מאוד לבצע מעקב אחריהם. אנחנו לא יכולים לדעת באיזו תדירות הם סובלים מדיכאון, שבעקבותיו הם שותקים.
החיים במשפחה מספקים את התמיכה הרגשית הדרושה ותחושת האינטגרציה החברתית שמגנה על האדם מפני הפרעות נפשיות.
למספרם ההולך וגדל של האנשים הבודדים יש השפעה שלילית על הבריאות הנפשית של האומה כולה. חשוב מאוד שאנשים שחיים לבדם יקבלו טיפול מתאים כמו תרפיה באמצעות שיחה, חשוב שתיווצר סביבה מתאימה לשיחה כדי שהאדם יקבל את התמיכה הנפשית הנדרשת. כך אדם על ידי דיבור יכול לפתור את הבעיות שלו, ולא להסתמך על תרופות נגד דיכאון.
התייחסותי: לכן כדאי לאנשים האלה להשתתף באופן ישיר בכיתות לחינוך האינטגרלי – ברכישת החומר המיוחד שמושך על כל משתתף גלים של קשר חיובי, קירבה, אהבה. ואז אנחנו נוכל לערוך סקר ולהראות בכמה העלנו את רמת האושר שלהם, הביטחון, הבריאות הנפשית והפיזית, והמעטנו את שיעור הפשיעה, ההתאבדויות וכן הלאה.
בפנייתנו לציבור אנחנו צריכים לפנות לאנשים בודדים בנפרד, להסביר להם שדווקא אצלנו הם יקבלו חום ותמיכה של הסביבה.
קריסתו של מוסד הנישואין נועד להראות לאנשים שצריך לבנות את היחסים ביניהם על בסיס אחר – בסיס של השפעה ואהבה, ולא על בסיס שיחה ברובד הבהמי.
ידיעות קודמות בנושא:
הבדידות: ל-25% מהאמריקאים אין חברים
חברים זה בריא
התרופה לדיכאון: קשר עם האחרים
להשאיר תגובה | שלח לחבר
|  הדפס
|
שייך לקטגוריה: משבר עולמי, על זוגיות, פוסטים נבחרים |
הקלות הבלתי רגילה של החיים
הגירושין הפכו היום לתופעה רגילה ונפוצה ביותר. במשך השנים האחרונות חלה עליה חדה במספר המתגרשים וגילם ירד. חלקם הגדול של הזוגות הנשואים נפרדים כבר בשנה – שנתיים הראשונות. ישנה הערכה הטוענת כי יתכן שהנישואין כבר מיצו את עצמם. הרי החיים מלאים פיתויים וקשה מאוד להחזיק מעמד כל החיים עם אדם אחד.
אישה בעלת משפחה מוצלחת וילדים, מרגישה לפתע שהיא כבר לא אוהבת את בעלה! יתכן שהוא אפילו בעל ואבא טוב, אבל זה לא חשוב, היא פשוט לא אוהבת אותו. כלומר, מתגלה תופעה טבעית, שנפוצה בקרב נשים רבות שלפתע מאבדות את הרגשת התלות הפנימית, את הקשר עם הבעל.
דבר כזה מעולם לא היה אופייני לאישה. האישה שחיה לצדו של גבר, תמיד התרגלה ונקשרה אליו, והייתה מרגישה את עצמה שייכת לו - ולפתע כל זה נעלם. זאת תוצאה טבעית של ההתפתחות. אסור להאשים את האישה בכך אם זוהי תופעה טבעית. קודם כל עלינו לחקור את התופעה ואחר כך לראות כיצד לנהוג במצב כזה.
זאת התוצאה של התפתחותנו: אנחנו יוצאים מדרגת ה"חי" ועולים לדרגת ה"אדם", "הדומה" לטבע הגלובלי. ומכיוון שעכשיו עלינו להתחבר עם הטבע הכללי, עם האנושות כולה, זה מנתק אותנו מהקשרים האישיים, הפרטיים. הטבע רוצה "לפתוח לנו את העיניים" – להוציא אותנו מחוץ למסגרת המשפחתית, כדי שאחר כך שוב נכנס אליה, אבל כבר בדרגה שונה.
כל אחד זוכר את הרגשת האהבה, שגורמת לתחושות חזקות, בלתי רגילות, התרגשויות, השראה, שלמות שלמענם היה כדאי לנו להיות ביחד ולהקים משפחה. אבל בהמשך ההרגשה הזאת נעלמת. אז מדוע קיים בטבע מצב כזה של התאהבות, שנעלמת ומאלצת אותנו אחר כך לחפש אותה כל חיינו?
הטבע רוצה שאנחנו נגיע לאהבה אמיתית, שנתנתק מהאהבה הבהמית, האגואיסטית, שאינה מאריכה ימים. עלינו להחליף את המגע האינסטינקטיבי הנעשה על ידי תשוקה טבעית למין הנגדי, הורמונים – בקשר מטרתי יותר.
בחיי היומיום קשר כזה נוצר בזכות זה שאנחנו חיים למען הילדים או למען משק בית משותף. ובנוסף לכך נוח לנו להיות ביחד, הרי אנחנו יכולים לעזור אחד לשני, לתמוך אחד בשני בעת זקנה. אבל היום עלינו למצוא קשר פנימי, גבוה יותר.
הרי בלתי אפשרי להחזיק את האדם במסגרות הישנות: הוא בכל זאת עלול לזרוק את הכול ולעזוב. הילדים גדלים ועוזבים את הבית ושום דבר כבר לא קושר בינינו – חילקנו את הרכוש והתגרשנו. דבר כזה רואים בכל מקום.
ועל מנת לשמור על אחדות המשפחה, אנחנו זקוקים למניע נעלה יותר. בדיוק כפי שאנחנו צריכים להגיע לשלום ולהסכמה בכל העולם, אחרת לא נשרוד. אבל כאשר אנחנו מתחברים עם כל העולם מחוסר ברירה, אנחנו מגלים לפתע שהרווח העיקרי הוא בכלל לא בהצלחה כלכלית! זה היה רק התירוץ כדי לדחוף אותנו לכונן קשרים טובים.
למעשה, אנחנו מגלים פתאום שבתוך הקשר הזה ישנה הרגשה חדשה לגמרי, שמנתקת אותנו מהחיים הגשמיים. אנחנו מרגישים חיים רוחניים יותר, מלאים יותר. פתאום אנחנו מגלים מילוי שמעולם לא הרגשנו בכל החיים שלנו.
אנחנו פשוט מרחפים באוויר, מרגישים קלות בלתי רגילה של הקיום ולא מרגישים את המוות.
קודם אני פשוט הייתי חייב להתקשר תחת הלחץ של הטבע, שקבע את התנאי: "או שאתם מתחברים או שכאן יהיה מקום קבורתכם". אבל אחר כך אני מופתע לגלות שאלה יחסים שונים לגמרי. אני פשוט לא יכולתי לשער שדרך זה אני אקבל מילוי גבוה ביותר, מעל לכל החיים האלה.
לא משנה כמה תספר על זה לאדם, הוא לא יבין. לכן הטבע דוחף אותנו מאחור על ידי הייסורים, מחייב אותנו להתחבר לפני שנשמיד זה את זה. ואנחנו מתחברים מחוסר ברירה כדי שבסופו של דבר נגלה את היופי של הקשר הזה.
אותו הדבר קורה גם במשפחה. עכשיו אנחנו שונאים זה את זה ולא רוצים אחד את השני, רוצים להתגרש. אבל אם כל אחד מאיתנו יגלה בעולם חוסר אהבה, יגלה צורך ורצון לאהוב ויבין איזה מילוי גבוה מביאה האהבה, הוא ירצה להקים יחסים כאלה במשפחתו. אנחנו נחזור למשפחה לאחר שנלמד לאהוב את העולם כולו! ואז אנחנו נרצה להגיע לקשר פנימי, אישי כזה עם בן זוג.
ואז כבר לא יהיה לנו חשוב שבעוד מספר שנים אנחנו נזדקן ולא נהיה יפים כקודם. אנחנו אפילו לא נשים לב לזה. אנחנו נרגיש את אותה האהבה הראשונה, אבל בצורה שונה לגמרי, ורק לאחר שנלמד לבנות יחסים פנימיים – על ידי החיבור עם העולם כולו.
מתוך שיחה מס' 19 על החיים החדשים, 02.02.2012
ידיעות קודמות בנושא:
ברית על בסיס קרבה של הנשמות
מבט על המשפחה מהגובה של הטבע הגלובלי
חתונה לפי חשבון רוחני
|
להשאיר תגובה | שלח לחבר
| הדפס
|
שייך לקטגוריה: חינוך, ילדים, טבע, על זוגיות, פוסטים נבחרים |
חזרה ארוכה הביתה
בימינו מתפתח כזה משבר אכזרי בתחום הכלכלה, שיעזור לנו לגלות שעל ידי ההשתוקקות הבלתי מרוסנת שלנו לעושר, לשליטה ולקדמה טכנולוגית, שאנחנו בעצמנו בלבלנו והכנסנו את עצמנו למלכודת. אנחנו מסתובבים כמו סנאי בתוך גלגל וחייבים כל הזמן לייצר יותר ויותר מוצרים שבהם, למעשה, אין שום צורך ממשי.
והטבע, בכך שלוחץ ודוחס אותנו לטבעת אחת, מראה לנו שצריך להתחיל לחיות כמשפחה אחת הרמונית, שזקוקה רק למה שנחוץ לה לחיים נורמליים, ולא בשום מותרות. כלומר, אנחנו נצטרך להגיע לרמת צריכה חכמה והגיונית. כמובן, האדם זקוק לביגוד, מזון, רפואה, ביטחון, עבודה כלשהי. אבל הוא לא חייב לרוץ אחרי פרסומת, שלמען רווח של מישהו, משכנעת אותו בנחיצות של אלפי מוצרים חסרי כל ערך, בכך שמציעה כל רגע משהו חדש ומציתה את התיאבון שלו.
מתי שהוא חייב לבוא סוף למרדף הזה, וכבר עכשיו מתחיל להיות מורגש איך הייצור בכל העולם מתחיל להצטמצם. כתוצאה מכך, אנשים רבים מאבדים את מקום עבודתם ונזרקים לרחוב. כמות המובטלים נעמדת במיליונים וכל הזמן הולכת וגדלה מיום ליום בכל רחבי העולם. והמגמה הזאת תימשך.
אני חושב שזה ישתקף במשבר במשפחה, בכך שתזמין תהליך הפוך. כי האישה הרי תתחיל לחזור בהדרגה הביתה. גם הגבר יעביר יותר זמן בבית. החיים שלהם יהפכו להיות יותר מדודים, ייפסק המרדף המטורף שבו אנחנו שואפים לבלוע את כל העולם.
ואז אנחנו נראה שהרצון שלנו לחיות במשפחה יחזור אלינו, אבל לא כמו שהיה קודם, אלא בצורה יותר שקולה ורגועה. האדם יתחיל לעסוק בהתפתחות הפנימית שלו! הוא יחיה באיזון עם הטבע.
קודם כל, אנחנו צריכים להשיג איזון בינינו, ביחסים שלנו, בכך שניצור קשרים טובים בכל החברה. אנחנו חייבים לעשות את זה, אחרת אנחנו פשוט לא נשרוד. אבל ההרמוניה החיצונית הזאת תשנה אותנו מבפנים, תקנה לנו יותר רוגע וסבלנות, ותלמד אותנו איך לבנות גם במשפחה שלנו כזה קשר, כדי ש"על כל פשעים תכסה אהבה".
אז אנחנו נוכל להיות יותר סובלניים זה כלפי זה ונלמד לחיות כך, שבמשפחה כל אחד יהיה חופשי, אבל בו זמנית מחובר פנימית עם בן הזוג. ובמשפחה כזאת אנחנו נרצה להוליד ילדים ונלמד איך להתייחס אליהם ולתת להם חינוך נכון ברוח של האנושות החדשה.
יכול להיות, שלא כולם הבינו את זה עדיין, אך העולם הישן כבר סיים את קיומו! ובעולם החדש אנחנו נקבל מילוי, לא מזה שמתרוצצים ממקום למקום ונמשכים אחרי כסף, אליטה ואופנה. אנחנו נרגיש איזו ריקנות מסתתרת מאחורי כל זה, ואילו המילוי נמצא בדרגה יותר גבוהה, שלמה ונעלה, שנותנת לנו הרגשה של הרמוניה עליונה.
אנחנו נתחיל להרגיש מציאות יותר פנימית, הרמוניה שקיימת בטבע, והכול הודות לכך, שנתחבר עם האחרים בדאגה ובערבות הדדיים.
אף אחד מאיתנו עדיין לא הרגיש אף פעם מילוי אמיתי! האם הצלחנו בשלב כלשהו למלא את עצמנו במרדף אחר עושר, כבוד, שליטה, ידע? האם היה פעם כזה רגע, שבו נעצרת ואמרת: "עכשיו אני מאושר ויותר איני צריך דבר!". אף פעם לא היה דבר כזה. אנחנו רק רצים ורצים ללא הפסקה, אך לא יכולים למלא את עצמנו.
ועכשיו אנחנו עתידים לעלות לדרגת הקיום הבאה ולברר: ממה אדם יכול ליהנות, במה הוא יכול להתמלא? אנחנו נתמלא מזה שהשגנו יחסים נכונים בינינו, כי בתוך היחסים הנכונים האלה והשילוב בינינו תתגלה לנו השלמות של הטבע.
זוהי הרגשה של אהבה, שעד עכשיו לא ידועה לאף אחד. אני איהנה מהיחס הטוב שלי לאחר, מהאהבה שלי אליו, מהרצון להשפיע לו. ואם כל אחד יתייחס כך לאחרים, אז כולם יתמלאו בהרגשה הזאת של האהבה.
בשביל זה נדרש ממש מעט - רק ללמוד איך לעשות את זה! יש לנו את כל הדרוש - שיטה ומערכת של החינוך האינטגרלי, שמסוגלת ללמד כל אחד. זוהי שיטה עתיקה שקיימת כבר אלפי שנים, אולם היא מתגלה רק בימינו, כי העולם הגיע לכזה מצב שזה נהיה לו חיוני לחיים.
מתוך שיחה מס' 19 על החיים החדשים, 02.02.2012
ידיעות קודמות בנושא:
פתיתי השלג הראשונים של החורף הדמוגרפי
משפחה גדולה סביב שולחן עגול
מבט על המשפחה מהגובה של הטבע הגלובלי
|
להשאיר תגובה | שלח לחבר
| הדפס
|
שייך לקטגוריה: חינוך, ילדים, טבע, על זוגיות |
פתיתי השלג הראשונים של החורף הדמוגרפי
השיחה הזאת מוקדשת לנשים, והנושא החשוב ביותר עבורן הוא המשפחה, שחווה בזמנינו משבר קשה. מספר הגירושין והאנשים שבכלל לא רוצים להקים משפחות ולהוליד ילדים, הולך וגדל כל הזמן.
מה גם, שבקרב הנשים עצמן, ישנן כאלה שמעדיפות להקדיש את חייהן לקריירה ומלכתחילה אינן רוצות לקשור את עצמן עם ילדים. חוץ מזה, יותר ויותר נשים שמגיעות לגיל 30-35 וחולמות על הקמת משפחה וילדים, סובלות מכך שאינן יכולות למצוא לעצמן שותף ולהתחתן. ובקרב הנשים שכבר יש להן משפחה וילדים, יותר ויותר נהיית נפוצה הדעה שגירושין זה הפיתרון הקל והטוב ביותר לכל הבעיות.
מכאן רואים, שאנחנו בכלל ניצבים בפני איום של היעלמות המשפחה כתא חברתי. הילודה ירדה עד לכזאת מידה שהמאה ה- 21 מאיימת עלינו ב"חורף דמוגרפי", ואילו אוכלוסיית כדור הארץ הולכת ומזדקנת. מה היא הסיבה והאם יש לנו מוצא מהמצב הזה?
העניין הוא, שכל ההתפתחות שלנו מתרחשת כתוצאה מהאגו הגדל. במשך אלפי שנים של ההיסטוריה שלנו אנחנו עברנו דרך ארוכה, בכך שעברנו מערכים מסוימים לערכים אחרים: השתוקקנו לעושר, שליטה, ידע ומושכלות. ובימינו נוצר כזה מצב, שהאדם כבר לא כל כך שואף לכסף, ולא לשליטה ולא לידע. הכול נמצא במשבר, ולמעשה זהו משבר פנימי בתוך האדם.
הייאוש והדיכאון, הופכות למחלות הפופולאריות ביותר בעולם. בני אדם לא רוצים להתחתן, ללדת ילדים. ילדים לא רוצים לחיות עם ההורים, מתרחש כזה קרע עמוק בין הדורות שלא היה אף פעם קודם לכן. כלומר, אנחנו רואים שבאדם המודרני מופיעה איזו דרישה שונה לחלוטין, ובאמת, אפשר לקרוא לזה הסיום של המשפחה, "חורף דמוגרפי".
כך זה מתרחש בכל מקום, בכל המדינות, והופך להיות ברור שזאת אינה מקריות, אלא תוכנית שנמצאת בתוך הטבע שמביאה אותנו להתפתחות כזאת. כל אחד רוצה להתבודד, שיהיה לו חדר משלו או אפילו דירה, להיות חופשי, לממש את עצמו. זו נטייה טבעית שלא ניתן לשנותה. כי מה כבר אפשר לעשות אם זוהי שאיפתו הפנימית של האדם, ההרגשה שלו. זוהי קריאת הזמן.
אני רואה, איך מוקדם בבוקר הנשים לוקחות את ילדיהן למעונות או לגן ילדים, כדי להשאיר אותם שם יום שלם וללכת לעבודה. ולעיתים זה לא בגלל שהאישה זקוקה למשכורת, אלא היא רוצה לראות קצת אחרת את העולם. חיה בה ההשתוקקות להרגיש את עצמה חופשייה ולא להינעל רק בתוך המשפחה.
אנחנו כאילו כבר גדלנו מהמסגרות הביולוגיות הקודמות של המשפחה, שבהן התקיימנו באופן אינסטינקטיבי, כמו כל הבהמות, ודרוש לנו קשר משפחתי חדש שראוי לדרגת ה"אדם".
מתוך שיחה מס' 19 על "החיים החדשים", 02.02.2012
ידיעות קודמות בנושא:
משפחה גדולה סביב שולחן עגול
חזרה ארוכה הביתה
חותך את העבר כדי להיכנס אל העתיד
|
להשאיר תגובה | שלח לחבר
| הדפס
|
שייך לקטגוריה: חינוך, ילדים, טבע, משבר עולמי, על זוגיות |
מבט על המשפחה מהגובה של הטבע הגלובלי
היום האושר של האדם תלוי ביחסים שלו עם הסביבה, האם הוא ימצא את המקום הנכון שלו בחברה. ולכן אנחנו רואים שאדם יוצא בהדרגה מהתא המשפחתי הקטן.
בעבר כל החיים היו קשורים עם המשפחה, ולא רק הנשים, אלא גם הגברים. הבעל היה הולך בבוקר לאיזה מפעל, כדי לחזור בערב לאשתו וילדיו, לעבודת משק חלקית, וסביב זה סובבו כל החיים.
אך יום אחד האידיליה הפסטורלית הזאת הסתיימה. אנחנו יצאנו מהבית אל העולם הרחב, התחלנו לטייל, להכיר את העולם. מצד שני, בזכות אמצעי התקשורת המודרניים, העולם הזה החל להתפרץ הישר לתוך בתינו. בסופו של דבר, כולנו מצאנו את עצמנו מקושרים ביחסים תעשייתיים, כלכליים ופיננסיים. המעגל נסגר, וכולנו, גם הגברים וגם הנשים, חייבים להתחבר בינינו ודרך החיבור הזה לחזור לקשר משפחתי, אבל בדרגה חדשה.
ולשם כך, כל אחד צריך ללמוד: איפה אנחנו חיים, באיזה מצב, באיזה עולם, למה בעולם מתרחשים כאלה תהליכים, ומה אנחנו צריכים לעשות. באיזו צורה הטבע מקדם אותנו מבלי שנותן לנו אפשרות להתנגד? ואז אנחנו רואים שאנחנו צריכים ליצור קשרים יותר הדוקים: באמצעות כלי התקשורת, ההשכלה המיוחדת.
ובסופו של דבר, אנחנו חוזרים חזרה הביתה, חופשיים ועצמאיים, שפעם יצאנו אל העולם הפתוח בכך שהשתחררנו מהבית והמשפחה, בכך שקרענו את כל הקשרים המשפחתיים. אנחנו שוב חוזרים לחיים יותר רגועים, מדודים, לקשר זה עם זה, אולם בצורה אחרת. כל אחד מאיתנו נשאר חופשי, ומתוך החופש הזה וההבנה, מראיית העתיד, אנחנו קובעים לעצמנו קשר של כל בני האדם מסביב לעולם ובתוך כל משפחה.
האדם פתאום יראה שיש משמעות במשפחה, שיש יתרונות יותר גדולים וטוב יותר לחיות במשפחה. ואז הוא ימצא לעצמו בת זוג שקרובה אליו ברוח החדשה, שאותה הוא יקבל בזכות ההשכלה הגלובלית, ושוב יבנה משפחה.
אנחנו נתחיל להבין מה זה אומר להתחבר מעל לכל ההבדלים בינינו. אנחנו למדנו לבנות קשרים בין כל המדינות, כל העמים, בכך שמרגישים תלות הדדית. ובאותה ההבנה אני מתייחס עכשיו לאישה שבחרתי לעצמי בתור בת זוג.
אני רואה שאנחנו שונים זה מזו, אך אין ברירה. אנחנו כבר קיבלנו את החינוך המתאים ויודעים איך ליצור חיבור מעל לכל ההבדלים. לכן אנחנו בונים משפחה אחרת לגמרי: יותר סובלנית, שבה שנינו מבינים בשביל מה דרושה לנו משפחה וכיצד היא צריכה להיראות.
אנחנו עוברים מעין תקופת מעבר אפילה, ושוב חוזרים למשפחה, אבל כבר על בסיס ההבנה ש"על כל פשעים תכסה אהבה". כאילו שאנחנו מתקינים תוכנית חדשה, מטעינים מחדש את המחשב ומתחילים לעבוד מחדש!
ואז אנחנו נרגיש רווח גדול מאוד, בכך שאנחנו מולידים ומחנכים ילדים. הוא לא יהיה רווח גשמי, אלא רווח רוחני, כי בזה אני ממשיך את עצמי, אני ארגיש איפה החלק הרוחני-הפנימי שלי חי בתוך הילדים.
בכך שאנחנו מתחילים להתחבר עם כל העולם, אנחנו נרגיש איך בתוך כל הקשרים האלה שבינינו פועלים כוחות חדשים. אנחנו נרגיש את המימד הבא, השדה היחיד של החיבור, האהבה, כזה שדה קשר שפועל מעל לזמן ומקום, בכך שמחבר אותנו פנימית ולא גופנית. זה חיבור של רצונות, נשמות ולא של גופים פיזיים.
ואז אני ארגיש שהילדים שאותם אני מחנך, בכך שאני מכין אותם להתכלל באותה הרשת הכללית, כך אני ממשיך את הדרך שלי. אני אתייחס אליהם כאל פעולות של הנשמה שלי, בכך שאני מוליד ומחנך אותם רוחנית. לאחר שהם יעברו התפתחות פיזית מהירה, שדרושה לגוף הגשמי, נניח עד גיל 5-6, הם יתחילו לקבל חינוך רוחני, ילמדו על הקשר הפנימי בין כולם.
אני ארגיש, שבזה שאני שולח אותם להתחבר עם כל העולם, אני כך ממשיך את הנשמה שלי. זה הקשר שקיים מעל לחיים והמוות. אנחנו נרגיש את עצמנו חיים במימד חדש, בדרגה של הטבע הנצחי והשלם.
אנחנו נפסיק להרגיש בכלל את החיים והמוות הגשמיים. כי בכך שאנחנו נכללים ברשת קשר כללית בינינו, אנחנו מתנתקים מהרגשות של הגופים העצמיים שלנו. אני מתחיל להרגיש את האחרים, את כל מי שנמצא מחוצה לי, כאילו את עצמי. ובהדרגה אני מתנתק מהרגשה עצמית ובהתחלה מרגיש את עצמנו יחד, ואחר כך בכלל רק אותם, בכך שאני חי בתוכם. עד לכזאת מידה שאני בכלל לא מרגיש שהגוף שלי שייך לי.
בתוך האדם מתרחש מהפך פסיכולוגי, מהפכה אמיתית, שמעלה אותו לדרגה חדשה של תפיסת המציאות. בדומה לאבן דוממת שלא מרגישה מה זה צומח, והצומח לא מרגיש מה זה אומר להיות חיה, וגם הבהמה לא מרגישה מה זה אומר להיות אדם. אנחנו עולים לדרגת ה"אדם", מלשון "דומה" לטבע הגלובלי.
מתוך שיחה מס' 19 על החיים החדשים, 02.02.2012
ידיעות קודמות בנושא:
ברית על בסיס קרבה של הנשמות
חתונה לפי חשבון רוחני
משפחה גדולה סביב שולחן עגול
|
להשאיר תגובה | שלח לחבר
| הדפס
|
שייך לקטגוריה: חינוך, ילדים, טבע, נשים, על זוגיות |
משפחה גדולה סביב שולחן עגול
אנחנו לא נוכל בשיטות הישירות לעצור את המגמה של פירוק המשפחה. אילו אמצעים שהמדינות המפותחות ישקיעו כדי לעורר את גידול הילודה, שום דבר לא יעזור.
ככל הנראה זהו חוק טבעי של ההתפתחות שלנו, וקודם כל צריך להבין, מה הטבע רוצה מאיתנו? בשביל מה הוא פיתח אותנו דור אחר דור, בכך שהעלה אותנו יותר ויותר גבוה מעל לדרגה הבהמית? אם חוסר הרצון להקים משפחה וילדים, זו הכוונה הפנימית של האדם, אז אי אפשר להיאבק בזה.
צריך רק לברר, לֵמה הטבע בכך דוחף אותנו? הטבע דורש שאנחנו נהיה מאוזנים, מקושרים, אינטגרלים, מחוברים זה עם זה, בכך שמגלה לנו את התלות הכוללת שלנו. היום כל מדינה תלויה במדינות אחרות באספקת המזון, הבגדים, החשמל, כל הדרוש לחיים.
הטבע לוחץ עלינו, בכך שמכריח להרגיש כזאת תלות מוחלטת שלנו זה בזה, כאילו שכולנו משפחה אחת.
ולמרות הרצון שלנו לברוח מהמשפחה ולהשתחרר מכל ההתחייבויות, הלחץ הכללי פועל בכיוון ההפוך. מצד אחד, הטבע כאילו נותן לנו לברוח מהמשפחה הקטנה והרגילה. ומצד שני, הוא לוחץ עלינו מכל הכיוונים, את כולנו יחד בתוך מלחציים, ומחייב להרגיש שאנחנו תלויים זה בזה.
הוא כאילו אומר, שאנחנו כבר לא משפחה קטנה, שחיה בבית אחד, אלא משפחה אחת גדולה מסביב לכל כדור הארץ. המגמה הזאת נראית לנו מוזרה מאוד, ואנחנו בינתיים לא מבינים מה היא מסמלת ואיך לחיות איתה.
אני מטייל הרבה בכל רחבי העולם ורואה שבכל המדינות מתפתחת תרבות אחת, השפה האנגלית, שהפכה לשפה בינלאומית, האנשים, המזון, הבגדים הופכים להיות זהים, העולם נעשה "עגול". מופיעה כזאת תלות, כמו במשפחה. כלומר אנחנו משנים בהדרגה את התא המשפחתי הקטן לגדול.
עוד מעט כל האנושות תתחיל להרגיש את עצמה בצורה כזאת. לזה מאוד מסייעים כלי התקשורת, האינטרנט, הרשתות החברתיות. לכן אנחנו לא יכולים להיאבק בתופעה הזאת, אפילו שהיא מתרחשת נגד הרצון שלנו. להיפך, אם אני אתנגד לתהליך הזה, אז רק אזמין על עצמי אי נעימויות, כי הטבע בכל מקרה ינצח. אנחנו נמצאים תחת מכבש ההתפתחות שמחייב אותנו להתקדם.
וככל שאני אבין טוב יותר את התוכנית של הטבע ואעזור לה בעצמי, כך אני אתקדם מהר יותר ובצורה נעימה, כמו ילד טוב ששומע להוריו.
לכן, במקום להתנגד למשבר במשפחה באופן ישיר, צריך להבין את המגמה הזאת ולראות איך אנחנו יכולים לפעול בצורה הטובה ביותר בתנאים האלה. אחרת, אנחנו בכל מקרה לא נוכל לעשות שום דבר. אם לאדם אין רצון להתחתן, אנחנו לא נוכל להכריח אותו בכוח.
נוצרת תלות אחרת לחלוטין, ואנחנו צריכים ללמוד מהטבע, לֵמה הוא מוביל אותנו. ככל הנראה הוא מוביל אותנו לחיים חדשים, למדרגת התפתחות חדשה, שאותה אנחנו עדיין לא מכירים. אם כל העולם מקושר בתלות אינטגרלית, אנחנו קודם כל חייבים לשנות את הטבע שלנו: להפסיק להיות אגואיסטים, ולקבל את כולם כמשפחה אחת גדולה, לשבת מסביב לשולחן עגול אחד.
יוצא, שעכשיו יש לי משפחה ענקית, שתלויה בי ואני תלוי בהם. וזה, ככל הנראה, כדי שאדם יוכל להתעלות במקצת ולא להסתכל פנימה לתוך המשפחה העצמית שלו, היחידה שנמצאת במיקוד שלו, אז הטבע מונע ממנו את הרצון הטבעי למשפחה. זה מה שמתרחש בימינו. יכול להיות שזה יעזור לאדם להתעלות במקצת ולהסתכל על כל העולם, בכך שיתחיל לאט לאט להבין שכל העולם הוא משפחה אחת.
מתוך שיחה מס' 19 על החיים החדשים, 02.02.2012
ידיעות קודמות בנושא:
פתיתי השלג הראשונים של החורף הדמוגרפי
חזרה ארוכה הביתה
משפחה על בסיס רוחני משותף
|
להשאיר תגובה | שלח לחבר
| הדפס
|
שייך לקטגוריה: חינוך, ילדים, טבע, על זוגיות |
חתונה לפי חשבון רוחני
אם הייתי מציץ קצת החוצה מתוך המעטפת הקטנה שלי ומסתכל היכן נמצא המקום שלי בתוך העולם הגלובלי, איך אני מתייחס לכל האנושות, שעוברת כנשמה אחת יחידה כל מיני שינויים, בכך שמתקרבת למצבה המושלם, הייתי תופס אחרת את החיים שלי. לא הייתי מסתכל על החיים האישיים שלי, על חיי הקטנים כשל נמלה קטנה, שבכלל לא צריך לקחת אותם בחשבון.
תתכלל בתהליך הכללי, הגלובלי והגדול יחד עם האחרים, ואז תרגיש שאתה נמצא בזרימת חיים אין סופית. ובינתיים צריך ללמוד מה לעשות כדי להרגיש את הנצחיות של הטבע, להתכלל בתוכו. ואז מהגובה הזה אתה תוכל לפתור את כל הבעיות האישיות שלך.
אך אם אנחנו ננסה לתקן אותן בדרגה הגשמית הרגילה, לא נוכל לפתור אף בעיה. והראייה לכך, כל הניסיונות הנואשים וחסרי התועלת לתקן את המצב, שננקטים על ידי הממשלות. אין שום אמצעי אחר לתקן את המצב הפרטי שלנו, חוץ מהחינוך וההשכלה האינטגרליים.
לכן אישה שמרגישה את עצמה היום אומללה מכך שלא יכולה למצוא חבר לחיים, להקים משפחה וללדת ילדים, צריכה להבין שבדרך כזאת הטבע רוצה להביאה למצב שבו היא נכללת בכל העולם בתור אישה. וכתוצאה מההתכללות הזאת של ההשכלה האינטגרלית, של השפעת הסביבה, היא מתחילה להבין איזה קשר צריך לכונן עם האחרים. היא מתחילה להרגיש כמה טוב כלול בתוך הקשר הזה עם כל העולם ובתוך ההדדיות.
ואז היא תכיר בגבר המתאים, והם יתחילו ללמוד איך הם יכולים לתמוך באופן הדדי זה בזו ודווקא כדי לעלות למדרגה רוחנית ולהתחבר לאחד שלם. למרות שהם יכולים להיות שונים זה מזו ולהישאר עם כל האגו שלהם.
ברגע שהתפיסה האישית שלהם תשתנה, מייד הכול יסתדר. הם ירצו להיות מחוברים יותר בקשרים משפחתיים וללדת ילדים, כדי שכל זה ייוּשם בצורה רוחנית. דווקא הרוח הזאת תחייב אותם להקמת משפחה.
שיחה על החיים החדשים בנושא "אישה", 02.02.2012
ידיעות קודמות בנושא:
כיצד למצוא את בן הזוג האמיתי שלך
קשר לצורך עלייה
הפכים אינם נמשכים
|
תגובה אחת | שלח לחבר
| הדפס
|
שייך לקטגוריה: חינוך, ילדים, טבע, נשים, על זוגיות |
מי יתמוך במי?
שאלה: אם הגבר עובר מצבים לא נעימים, אנחנו ממליצים לו להתכלל בקבוצה, ושם דרך החיבור האינטגרלי עם האחרים לפתור את העניין. מה אנחנו יכולים לייעץ לאישה במקרים כאלה?
תשובתי: המדריכים הגברים שמנחים את קבוצות הנשים צריכים להפנות לכך תשומת לב ולעזור לנשים. במצבים נשיים כאלה צריכים לעסוק מספר גברים ולא גבר אחד.
מלבד זאת, עבודה בלתי פוסקת עם הקבוצה מובילה לכך שנשים מתגברות על עצמן.
הערה: כשאתה אומר שמדריכים גברים צריכים לעבוד איתן, למה אתה מתכוון בצורה קונקרטית?
תשובתי: לתמוך, להסביר, לשוחח באופן אינדיבידואלי עם הנשים.
כאשר כמה מדריכים גברים רואים שהאישה באמת נמצאת במצב קשה מאוד, למרות שזה קורה לעיתים רחוקות מאוד, בדרך כלל הן בעצמן מתגברות על המצבים הללו, לגברים הרבה יותר קשה לעשות את זה, אז אנחנו מוכרחים לעבוד גם עם הנשים.
בדרך כלל, צריכים לשוחח עם האישה לא יותר משני מדריכים. ואם לומד אצלנו בקבוצות שונות זוג, כשהבעל והאישה לעתים מתאחדים לקבוצה אחת, אנחנו יכולים לפעול דרך הבעל על האישה, ולהיפך.
הערתי: מה הפירוש "לפעול"?
תשובתי: לתמוך אם הגבר נפל, אם נחלש בהתפתחותו האינטגרלית.
הערתי: ולהיפך? אנחנו יכולים להשפיע על האישה דרך הגבר?
תשובתי: במשפחה זה אפשרי. אנחנו יכולים לדבר עם הבעל שיתמוך באשתו, אך הוא לא צריך לספר לה שהוא פועל לפי העצה שלנו. כמובן שבני הזוג פותרים את הכול ביניהם. אנחנו ממליצים בכל מקרה ספציפי, לתת לבן הזוג את החשיבות של ההתקדמות האינטגרלית העתידית, ולהראות שבזה הוא הופך להיות גדול יותר בעיני בן הזוג ועוד יותר מוערך על ידו.
מתוך שיחה מס' 11 על החינוך האינטגרלי, 16.12.11
ידיעות קודמות בנושא:
הקבוצה היא כוח
קבוצה מאוחדת
השפעתה של קבוצת הנשים על קבוצת הגברים
|
להשאיר תגובה | שלח לחבר
| הדפס
|
שייך לקטגוריה: חינוך, ילדים, על זוגיות |
יום של משפחה אינטגרלית בריאה
שאלה: האם אתה יכול לתאר יום של משפחה אינטגרלית בריאה?
תשובתי: השעון המעורר מצלצל. כולם מתעוררים וקמים. הילדים, כהרגלם הולכים לבית הספר. אמא נשארת בבית, או שיחד עם אבא הולכת ללמוד, לעבוד.
האנשים עובדים במשׂרה חלקית באותם התחומים, איפה שזה הכרחי ונחוץ. יחד עם זה, אין לזה חשיבות היכן הם עובדים, זה לא חשוב להם. כל אחד עובד במידת יכולתו, במקום שבו לפי דעת החברה הם יכולים להביא את התועלת המרבית.
והתועלת המרבית היא רק באותן המסגרות שלהן זקוקה החברה, כלומר, כדי לספק לעצמה מזון, ביגוד, הנעלה, כדי לספק את כל הדרוש, כגון: דירה נורמאלית, הסקה, בריאות, עזרה רפואית, פנסיה, חופשה וכדומה.
הבעל והאישה עובדים, במידה ולבני המשפחה יש צורך בכך.
ללא קשר אם הם עובדים או לא, הם חייבים ללמוד בין 5 ל - 6 שעות ביום בקבוצה. זה נחשב כעבודה שמשלימה את יום העבודה החלקי של האדם. האנשים לומדים את שיטת החינוך האינטגרלי וההשׂכלה, כמו כן הם לומדים על המערכת שבה כולנו נמצאים יחד, העולמית, של היקום, המערכת של השׂכל העליון, הכוחות. על ידי כך שהם לומדים הם מנסים יותר ויותר לגלות אותה, לממש אותה בקשר ביניהם.
בזה בעצם מסתכם כל היום ובכלל כל החיים של האנשים, מפני שהם יודעים שבזה הם משׂיגים חיבור עוד יותר גדול והדדי ביניהם, שבתוכו הם מגלים קיום נצחי ושלם, מילוי עצום ואין סופי, שמחליף להם הכול לגמרי.
ואת העולם הזה הם מרגישים כאמצעי, כמקום עבודה, עד שישׂיגו את ההשׂגה השלמה של כל מערכת הטבע.
בכך שישׂיגו את כל המערכת במלואה, יתאימו אותה בתוכם על ידי זה שיהפכו שווים איתה, שווים עם הבורא, מה שמכונה, דבקות עם הבורא, הם ישיגו מצב שבו הרגשת העולם הזה נעלמת אצלם בהדרגה. במקום הגופים הביולוגיים שלהם הם יתחילו להרגיש גופים רוחניים, כלומר, כוחות שמקודם ציירו את העולם הזה ואותם עצמם על האגו הלא מתוקן שלהם עדיין.
בעיקרון, האנשים יעסקו רק בזה.
אבל, במידה שהם עדיין נמצאים ברצונות האגואיסטיים, הם ירגישו את הגופים שלהם ויהיו חייבים לדאוג להם. אבל יהיה מובן להם, שזוהי תמונה שאותה הם צריכים בינתיים "להזין" במילויים האגואיסטיים בצורה של מזון, בצורה של צרכי הגוף ההכרחיים.
מתוך השיעור הווירטואלי, 05.02.2012
ידיעות קודמות בנושא:
ללא איחוד במשפחה, אין איחוד באנושות
החינוך האינטגרלי של בני הזוג
הערובה לבריאות האדם, המשפחה והחברה
|
להשאיר תגובה | שלח לחבר
| הדפס
|
שייך לקטגוריה: חינוך, ילדים, על זוגיות |
ללא איחוד במשפחה, אין איחוד באנושות
שאלה: עד כמה חשובה המשפחה בבניית החברה האינטגרלית? כיצד היא צריכה להיראות בעולם החדש?
תשובתי: המשפחה תתפתח ותלבש צורה חדשה. היום המשפחות נהרסות וימשיכו להיהרס. אך כאשר נתחיל להתעלות מעל האגו שלנו ונוכל להתחבר עם האחרים בשיתוף פעולה הדדי אינטגרלי, אנחנו נתחיל להבין שאפשר לבנות מעל לאגו שלנו מערכת קשר נורמלית, נכונה וטובה. למטה נהיה אגואיסטים, ומעל זה נבנה מערכת אחרת לגמרי של תקשורת הדדית, של חיבור.
ואז נתייחס אחרת גם כלפי המשפחה. כלומר, למרות שאני בכלל לא זקוק לאדם האחר, אני אראה שדווקא בתא המשפחתי אני גם כן מממש את הקשר שלי, את האיחוד שלי עם כל האחרים. ללא האיחוד במשפחה אי אפשר להגיע לאיחוד בעם, במדינה ובאנושות. כל אלה מהווים את האלמנטים של אותו המבנה של המערכת האחת.
מתוך השיעור הווירטואלי, 05.02.2012
ידיעות קודמות בנושא:
סוד המשפחה האינטגרלית
הקץ לבדידות!
החינוך האינטגרלי של בני הזוג
|
להשאיר תגובה | שלח לחבר
| הדפס
|
שייך לקטגוריה: חינוך, ילדים, על זוגיות |
חוויה ושמה קבלה – הרצאה בראשון לציון, 20.03.12
הרצאה פומבית לקהל הרחב במסגרת הקורס "להיות אדם" נערכה בראשון לציון. נושא ההרצאה "משפחה מודרנית".
ההרצאה נערכת מדי יום שלישי בשעה 19:00 ומשודרת בשידור ישיר בערוץ הטלוויזיה שלנו, ערוץ "קבלה לעם", ערוץ 66 ב-HOT וב-YES, וכמו כן באתר האינטרנט שלנו "קבלה לעם" ומתורגמת סימולטאנית לשפות אנגלית, רוסית, ספרדית, איטלקית, צרפתית, גרמנית וטורקית
צפה/האזן להרצאה:
לצפייה בהרצאה
הרצאות קודמות:
חוויה ושמה קבלה – הרצאה בבית הערבות, פתח תקווה, 13.03.12
חוויה ושמה קבלה – הרצאה בחולון, 6.03.12
חוויה ושמה קבלה – הרצאה באשקלון, 28.02.12
|
להשאיר תגובה | שלח לחבר
| הדפס
|
שייך לקטגוריה: על זוגיות, שיעורים והרצאות |
אהבה למכירה
שאלה: בעולם המערבי הפרסומות נמצאות בכל מקום, וחלק גדול מהן משתמשות בנשים בהקשר מיני שבא לידי ביטוי בצורה בולטת פחות או בולטת יותר. מדוע החברה הגברית המתורבתת נוטה להסתכל על האישה כעל אובייקט מיני?
תשובתי: משום שהיצר הרע שלנו, הרצון האגואיסטי, גדל עם השנים עד למימדים עצומים. לא תיקנו אותו והוא נשאר ברמת הבהמה. ואילו היצר המיני הוא הדחף החזק ביותר וגם הכי קל למימוש. כל התענוגים האחרים מסתובבים סביבו. לכן קל מאוד לבנות "תעשיית אהבה" שמבוססת על סרטים, טלוויזיה, מוזיקה וכן הלאה.
מעולם האהבה מהסוג הזה לא הועלתה לרמת האידיאל. לא משנה מה אנחנו מדמיינים לעצמנו על העבר הרחוק, האנשים היו אז הרבה יותר פשוטים. גבר בחר באישה המתאימה מהסביבה שלו והקים את המשפחה ללא "דברים גבוהים" למיניהם. התחילו להלל את ה"אהבה" בצורה פומבית רק ב-150 השנים האחרונות, בעוד שלפני כן לא היה סביבה שום פולחן.
פולחן האהבה לא נוצר בצורה מקרית, הרי האדם חייב ליהנות ממשהו. איזה ציפיות הוא פיתח? מה הדבר הטוב שהוא יכול למצוא בחייו? כאן בדיוק קמה התעשייה שמשווקת "אהבה" בסיטונאות. היא מבוססת על התענוג הפשוט, העוצמתי והנגיש, שבשונה מהתענוגים האחרים כמעט ואינו דורש השקעה. באינטרנט ובטלוויזיה של היום משתמשים בו כמעט ללא הגבלות.
יתרה מכך, אנחנו דוחפים בכוח לילדים שלנו את מוצרי הלוואי של "המהפכה המינית". החברה מנפחת דרך כלי התקשורת את הילדים מהגיל הרך עם הסטריאוטיפים של המבוגרים, שלגמרי אינם טבעיים עבור הדור המתבגר. יחד עם ההורמונים שמצויים במזון הסטנו את הילדים מדרך ההתפתחות הבריאה, ולמעשה אילצנו אותם לעבור "מוטציות". זוהי רק חזית אחת של המשבר הכללי.
אם אנחנו מחשיבים את עצמנו לחברה תבונית ורציונאלית, חברה בעלת עקרונות וניסיון רב, כיצד אנחנו מרשים לעצמנו דבר כזה? האם בעבר ההורים לא ניסו לשמור את ילדיהם מפני השפעה רעה? האם לא רצו לתת להם את הטוב ביותר, לנטוע בהם ערכים עליונים? אז מה אנחנו עושים עם הילדים עכשיו? מדוע אנחנו נותנים לאכזריות, לציניות וללכלוך של כלי התקשורת המודרניים לפרוץ לחייהם? מדוע בכזאת הסכמה שקטה אנחנו נותנים אור ירוק לוולגריות?
הילד הולך לבית הספר, גולש באינטרנט, והסביבה שלו מעצבת אותו בדומה אליה. למה זה לא מדאיג אותנו? האם יש לנו משהו יקר יותר מהילדים?
אי אפשר ללכוד אותם בין ארבעה קירות, ולכן יש לסתום את כל אותם הערוצים שדרכם הרעל זורם לנשמות שלהם. בואו נדאג לפחות לילדים אם איננו מסוגלים לדאוג למבוגרים. החברה חייבת לפקח על כל התכנים שעליהם גדל הדור הצעיר. כמו כן, אין צורך לדחוף לאדם בכוח את מה שלגמרי אינו נחוץ להתפתחותו.
בחזרה לנושא האישה: אסור להרגיל את הבנות לחשוב שהן נולדו כדי לפתות את הגברים ושהן אמורות להיראות בהתאם. אנחנו בעצמנו מטפחים את הזנות והופכים אותה לנורמה ביחסים בין המינים. והכול כדי שמישהו ירוויח מזה. בצורה זו או אחרת, הכול מתנקז לכסף.
כל עוד אנחנו מאפשרים לכלי התקשורת "לחנך", ובפועל לקלקל את העם, איך אפשר לבוא בטענה לאנשים? יחד עם זאת, רק באמצעות כלי התקשורת נוכל לתקן את המצב, דרך הפיקוח על כל מה שיוצא מהם.
צריכים לעשות סדר בחברה, וזה אומר בין היתר, להגביל את כלי התקשורת, לא את חופש הביטוי, אלא את חופש הדחף הבהמי – להגביל אותו לטובת העם, ולא לטובת אנשי הפרסום ודומיהם.
יש להתחיל מחינוך המוני. עד אז אין עם מי לדבר. הרי האנשים כבר "תפורים" על פי הזמנה, והם תופסים את המצב הקיים כמצב הטבעי והיחיד האפשרי. כתוצאה מכך, סדר העדיפויות אצל ההורים מטושטש והם צופים בחוסר אכפתיות על קלקולם של ילדיהם שהם הדבר הכי יקר שיש להם.
אילו היה אדם ספציפי, מישהו מבוגר יותר, שהיה מקלקל את הילד שלי, הייתי משקיע את כל המאמצים כדי למנוע מגע ביניהם. ואילו אנחנו איננו נוקטים בשום אמצעי נגד כלי התקשורת, אלא להיפך, נותנים להם גישה חופשית לבתינו. אנחנו מודעים למה שמתרחש בבתי הספר ומסכימים עם זה.
האנשים פשוט נכנעו, וכדי לא לקלקל לעצמם את מצב הרוח, הם החליטו שהכול בסדר. צרת רבים בימינו היא לא חצי נחמה, אלא נחמה אמיתית.
רק שינויים בסביבה יעזרו לנו. בראש ובראשונה חייבים קצת "לנקות" אותה. אך בינתיים האדישות שולטת בנו, ואילו הזמן עובר...
מתוך שיעור על מאמרו של בעל הסולם "החירות", 28.12.2011
ידיעות קודמות בנושא:
ערוץ חינוכי במקום הפרסומות
המלחמה הגדולה על האדם הקטן
לפנות ישירות לאדם
|
להשאיר תגובה | שלח לחבר
| הדפס
|
שייך לקטגוריה: חינוך, ילדים, משבר עולמי, נשים, על זוגיות, שיעור הקבלה היומי |
האגו הוא החבר שלנו
שאלה: כאשר זוג צעיר, בעל ואישה, בונים תוכניות לעתיד, הם חולמים איך הם יחיו. האם בני זוג יכולים לדון בקבוצת החינוך האינטגרלי על התמונה האידיאלית של המשפחה האינטגרלית, כך שכל אחד יוסיף אליה את החזון שלו?
תשובתי: זה מועיל גם היום. כשאנחנו יוצרים את דמות המשפחה האידיאלית, אנחנו צריכים להבין את הטבע האגואיסטי שלנו ולהתייחס אליו באופן אובייקטיבי לחלוטין. אם אני יכול להיפתח בצורה אובייקטיבית כלפי אשתי, והיא תסביר לי מנקודת מבטה מי אני, ולהיפך – אז כך, מתוך שאנחנו מבינים את כל מה שניתן לנו מהטבע וטמון בנו: את ההשקפות, ההרגלים והכוונות זה של זה, אנחנו נשתדל להתעלות מעל זה למערכת של יחסים הדדיים חדשים לגמרי.
אנחנו לא נשבור את זה מפני שאנחנו יוצרים משהו חדש שנוח וטוב עבורנו. וכל הדחפים השליליים, הפנימיים, האגואיסטיים שלנו, ישתנו אוטומטית לחיבור מעליהם.
אנחנו נתחיל לראות, שאם לא האגו שלנו, לא היינו יכולים להתקשר זה לזה. אבל בזכות זה שאנחנו בונים מעליו את התוספת המשותפת שלנו, היא מהווה את השותף שלנו, החבר שלנו, העוזר שלנו, שכביכול פועל נגדנו, אך למעשה הוא מראה לנו שדווקא בכך שאנחנו מתנגדים לו והופכים אותו לגמרי ביחסים ההדדיים שלנו, אנחנו יוצרים משפחה חדשה, שותפות אנטי-אגואיסטית חדשה.
ובשותפות הזאת, יש לאגואיזם תפקיד חשוב מאוד, מפני שבלעדיו לא היינו יכולים לעשות שום דבר. הוא מהווה את החומר של הטבע, שהוטבע בנו בכוונה. במה נבדל האדם מהבהמה? – דווקא בכך שהאגואיזם גדל בו משנה לשנה ומדור לדור. כשאנחנו משתמשים באגואיזם, אבל רק בכיוון ההפוך, אנחנו יוצרים בינינו הדדיות: במקום דחייה – קירוב, במקום שנאה – אהבה. ובזה הכול מסתכם.
מתוך שיחה בנושא החינוך האינטגרלי, 14.12.2011
ידיעות קודמות בנושא:
החינוך האינטגרלי של בני הזוג
לא לחכות עד שנזדקן
הערובה לבריאות האדם, המשפחה והחברה
|
להשאיר תגובה | שלח לחבר
| הדפס
|
שייך לקטגוריה: חינוך, ילדים, על זוגיות |
לא לחכות עד שנזדקן
שאלה: נניח שגבר ואישה מתחילים לדון בקבוצה על העתיד האינטגרלי, איך הם מתארים לעצמם את התמונה האידיאלית הזאת?
תשובתי: כדי שהם לא יתארו לעצמם תמונה אינטגרלית שתלויה בשפע גשמי, שאותו הם אינם מסוגלים לספק לעצמם, עדיף להם לצאת מתוך העיקרון: "עִם אדם אהוב, גם אוהל הוא גן עדן". בואו נעשה שיהיה לנו "אוהל" נפלא משלנו.
שאלה: אבל זהו עיקרון פסיכולוגי נטו.
תשובתי: כמובן! ולא צריך שום דבר אחר. הם יראו שהם יכולים להסתפק במינימום, ויחד עם זה הם יהיו מאושרים. הם לא יהרסו את עצמם במרדף אחר השפע המדומה, אלא יוכלו לבנות מייד את האושר שלהם. אך לשם כך הם צריכים להיות מאוד חכמים. לשם כך צריך לחנך את בני האדם בצורה רצינית, להביא אותם עד לרמה רצינית מאוד.
בדרך כלל רוב הזוגות מגיעים לזה, אבל רק בגיל מבוגר. נוצר ביניהם מצב של הבנה הדדית, ויתור הדדי, כנות הדדית. הם מכירים את החולשות וההרגלים זה של זה, מבינים שיש דברים שאנחנו לא יכולים לשנות זה בזה, וגם לא צריך לעשות את זה, ומתחילים לאהוב את החולשות זה של זה. אבל כל זה מגיע עם הגיל, כלומר בדרך של ייסורים, ועד אז עוברות עשרות שנים (אם הן עוברות ללא גירושין).
מתוך שיחה בנושא החינוך האינטגרלי, 14.12.2011
ידיעות קודמות בנושא:
סוד המשפחה האינטגרלית
הקץ לבדידות!
האגו הוא החבר שלנו
|
להשאיר תגובה | שלח לחבר
| הדפס
|
שייך לקטגוריה: חינוך, ילדים, על זוגיות |
קורסים על "הוויית הבית"
כל קורס במערכת החינוך האינטגרלי הוא משמעותי ביותר בתהליך השינוי של עצמנו כפרטים, וכחלקים אינטגרליים בחברה.
מכאן כבר נובעים קורסים מעשיים קטנים יותר: קורסים של "הוויית הבית". הם יעסקו בהתנהגות במשפחה, בין בני הזוג, עם הילדים, עם ההורים, בחינוך ובניהול משק הבית. כאן מתעוררות המון שאלות בעלות אופי אתי, מוסרי.
לדעתי, כל הקורסים הללו צריכים להיות בהדרכתו של פסיכולוג, שישלב דוגמאות רבות מחיינו: מה היה, מה צריך להיות, כיצד לבנות את הגשר ולעבור מהמצבים הקודמים שלנו: בבית, בזוגיות, בניהול משק הבית ובחינוך הילדים – אל המצבים החדשים.
חינוך הילדים והשפעת ההורים על הילדים יידונו בנפרד. אנחנו לא מפרקים את המשפחה, לא מפעילים שום לחץ על ההורים, לא מרחיקים אותם מילדיהם, כפי שזה היה במשטר הסובייטי, כשהיו מוסרים את הילדים לפנימיות, או כמו בקיבוצים בישראל, כשפשוט לקחו את הילדים מהוריהם והיו מחנכים אותם בנפרד. ועל אף שבגדול היו להם כוונות טובות, בפועל, זה הפך לסוג של כפייה על הפרט. דבר כזה לא צריך לקרות.
אנחנו בשום פנים ואופן לא מפרקים את המשפחה, אלא פשוט מלמדים את האנשים להתכלל נכון זה בתוך זה. הם צריכים להשתלב פנימית, להתחבר בצורה שהמשפחה תהיה הבסיס של החברה האינטגרלית, ותהווה יחידה אחת, מערכת אחת קטנה, שתתחבר עם כל שאר המערכות האלה.
שאלה: כיצד לעשות זאת? על ידי מה לחבר אותן?
תשובתי: אם ההורים והילדים למעשה לומדים באותם הקורסים, רק שכל אחד בהתאם לגיל ולמנטליות שלו, אז אין שום בעיה בכך שהם יתחילו להשתנות ובמקביל לכך לדון על השינויים הללו בחוג המשפחתי. אין כאן מקום לבושה או להאשמות הדדיות, מפני שהחברה חייבת להשתנות.
כולנו חייבים עכשיו לשחק את המשחק הזה בכוונה, כדי להעמיד את עצמנו תחת השפעתו הטובה של הטבע. אחרת הטבע יאלץ אותנו לכך בהתפתחותו ההדרגתית, כשהוא יראה לנו את חוסר ההתאמה שלנו אליו, ואנחנו נרגיש זאת בצורה של סבל רב.
מתוך שיחה בנושא החינוך האינטגרלי, 12.12.2011
ידיעות קודמות בנושא:
סוד המשפחה האינטגרלית
הקץ לבדידות!
החינוך האינטגרלי של בני הזוג
|
להשאיר תגובה | שלח לחבר
| הדפס
|
שייך לקטגוריה: חינוך, ילדים, על זוגיות |
לקריאת כל התגובות
קבלת עדכונים בדוא"ל
עדכוני rss
רדיו קבלה
הבלוגים שלי
הבלוג בסלולר