במה הישראלים מאמינים
תוצאות סקר היהדות של מכון גוטמן וקרן אבי חי: "80% מהיהודים בישראל מאמינים באלוהים, 77% משוכנעים ש"כוח עליון" מכוון את העולם, 72% סבורים שלתפילה יש כוח לשפר את מצבו של האדם, 67% משוכנעים כי היהודים הם העם הנבחר ו-65% סבורים כי התורה והמצוות הן צו אלוהי".
התייחסותי: מכאן אפשר לראות כיצד לפנות לעם...
ידיעות קודמות בנושא:
הבזבזנים
מה לעשות כשכולם צודקים?
כל העם סביב שולחן עגול
להשאיר תגובה | שלח לחבר
|  הדפס
|
שייך לקטגוריה: הדת בראי הקבלה, יהדות וקבלה, ישראל היום |
חיבור – מעל כל ההבדלים
שאלה: בימים אלו גובר בחברה הישראלית המתח בין החרדים לחילונים. ההפצה שלכם אינה מקדישה תשומת לב להסברה לציבור החילוני על מהות הדת, שורשיה הרוחניים וכן הלאה. כיצד אתה עוזר לחברה בצורה ריאלית לפתור את בעיית "מלחמת האחים"?
תשובתי: אנחנו עוסקים בלהסביר לחברה על מדרגת ההתפתחות הבאה שלה, שבה כל בני האדם וכל חלקי החברה צריכים להתעלות מעל לניגודים ולהתאחד מתוך הבנת הייחודיות של כל אחד.
חכמת הקבלה אומרת, שאת כל ההבדלים בינינו אנחנו צריכים למקם מתחת לחשיבות האיחוד, כפי שדורש זאת חוק הטבע, שמחייב אותנו להתאחד למרות ומעל הניגודים שלנו.
אפשר לעשות זאת רק על ידי חינוך הדרגתי לערבות הדדית, כשלכל אחד ניתנת האפשרות לחיות על פי החוקים שלו, והאיחוד מושג מעל לאותן קבוצות האוכלוסייה, מעל למנהגים שלהן. צריך לדעת כיצד להפריד בין אוכלוסיות שחיות על פי חוקים שונים, כפי שזה נעשה בין האוכלוסייה המוסלמית והיהודית.
מתכנני הערים צריכים לקחת את זה בחשבון, כמו גם מתכנני קווי התחבורה הציבורית. חייב להיות כבוד הדדי בתקשורת החיצונית. בכזאת מדינה צעירה, כמו ישראל, זה פשוט חסר אחריות לבנות ערים בצורה שהעימותים העתידיים כבר טמונים בשעת תכנונן.
ידיעות קודמות בנושא:
לגדול כדי להתקרב
כדי להגיע לצדק חברתי, צריך לגדול
מי אנחנו?
|
להשאיר תגובה | שלח לחבר
| הדפס
|
שייך לקטגוריה: הדת בראי הקבלה, יהדות וקבלה, ישראל היום, משבר עולמי, פוסטים נבחרים, שאלות ותשובות, תנועת "הערבות" |
למה יום כיפור הוא יום שמח?
שאלה מהבלוג בעברית: במפגש האחרון באילת הרב ציין שיום הכפורים הוא יום שמח... מדוע??? אני מגיש תכנית רדיו בקול הים האדום באילת מחר ערב כיפור בשעות הצהרים ואשמח לדבר על כך בתכניתי. תודה וחתימה טובה. בני
תשובתי: אם הוא לא יום שמח, למה הוא נקרא "חג"?
ספרי החסידות והקבלה מסבירים שזהו יום מיוחד, שבו הבורא רוצה בנו, ולכן אנחנו מאוד שמחים ביום הזה. הוא אמנם יום דין, אבל ככל שאנחנו משתדלים "להיות בני אדם", להתקרב זה לזה, כך אנחנו זוכים להתקרב לבורא.
יום הכיפורים מסמל מצב שבו אנחנו נמצאים בכל זאת בקרבה לבורא. מצד אחד, אנחנו חשים רעדה וחשבון נפש, אך מהצד השני, יש לנו את הרגשת השייכות, ומזה אנחנו שמחים. אם הדינים גורמים לנו להרגיש קרבה, אנחנו חשים שמחה מכך שאנחנו בכל זאת שייכים למשהו גבוה ונעלה.
ידיעות קודמות בנושא:
יום הכיפורים והכפרה שבכל נשמה
לא לפגר אחרי לוח השנה של התיקונים
יום כיפור, יום של שמחה
|
להשאיר תגובה | שלח לחבר
| הדפס
|
שייך לקטגוריה: חגים ומועדים, יהדות וקבלה, למתחיל, שאלות ותשובות |
שאלתם? – אני עונה... – 65
שאלה מהבלוג באנגלית: הקשתי בגוגל: "למה נשים יהודיות נשואות מכסות את ראשן?" ומצאתי תשובה: "על פי הזוהר והקבלה, המיסטיקה היהודית, האישה מגלמת את המלכות או ה"כלי". הגבר הוא זעיר אנפין, שמושך את האור והאנרגיה.
כאשר גבר ואישה יהודים מתחתנים, הנשמות שלהם מתחברות לאחד ויוצרות מערכת שלמה: הגבר מושך את האור של היקום, והאישה היא הכלי, שדרכה עובר האור אליה, לבעלה ולילדיה.
כיצד היא מנהלת את האנרגיה הזאת? – דרך השערות. השערות שעל ראש האישה (כמו גם השיער שבזקנו של הגבר ובחלקים מסוימים מראשו) פועלות כתעלות שמעבירות את האור והאנרגיה. כשהאישה מכסה את שער ראשה, היא מנהלת את האנרגיה הזאת, אוגרת אותה ו"שומרת" אותה עבור משפחתה. אם היא אינה מכסה את שערה, האנרגיה הזאת יכולה לברוח או להפוך למקור של צרות עבורה ועבור משפחתה".
מה כל זה אומר? האם הקבלה האמיתית באמת מדברת על זה? האם אתה יכול להסביר למה האישה צריכה לכסות את ראשה? איפה אני יכולה לקרוא על זה במקורות? תמיד חשבתי שאנחנו לא צריכים לקשר את המהות הפנימית שלנו עם הגוף הפיזי, כי הוא בסך הכול חומר. אז למה הכללים המוזרים האלה?
תשובתי: לצערי, את הספרים האלה כותבים אנשים שאין להם כל מושג בחכמת הקבלה ולכן הם מבינים את הטקסטים כפשוטם, כאילו הם מדברים על בני האדם בעולם שלנו, ולא על הנשמות. מדובר רק על הרצון, שהוא הדבר היחיד שנברא, ועל תיקונו על ידי המסך, הכוונה.
ידיעות קודמות בנושא:
את הʺידייםʺ נוטלים עם האור
מבט נכון על ספרי הקודש
על מה התורה מדברת?
|
להשאיר תגובה | שלח לחבר
| הדפס
|
שייך לקטגוריה: הדת בראי הקבלה, יהדות וקבלה, שאלות ותשובות |
שיעורי ההיסטוריה שלא למדו מהם
לפי השורש הרוחני, האישה צריכה לדעת שהיא מחוברת עם גבר מסוים. ובאמת יש לה דרישה פנימית כזאת. כתוב שאישה מעדיפה "קב אחד ותפלות מאשר תשעה קבים ופרישות". במילים אחרות האישה מעדיפה להיות קשורה לגבר, לא משנה איזה, העיקר שהוא שלה. מאוד חשוב לה לדעת: "זה שלי". לעומת זאת הגבר אינו מסתפק במה שיש לו.
זה נובע משורש רוחני. בעולם שלנו אין מקריות, הכול הוא תוצאה מהעולם הרוחני. ועל אף שהתוצאות הללו מתגלות, בגלל האגו שלנו, בצורה מקולקלת, שבורה, הן בכל זאת מגיעות מלמעלה. ולכן צריכים לראות באור הנכון את מה שיש ואת מה שצריך להיות.
החברה אינה יכולה לשגשג כל עוד איננו דואגים לספק לכל אישה את הגבר שלה. לא במקרה החוגים החרדים דואגים לכך. פעם זה היה חוק בל-יעבור בעם היהודי: באף כפר, באף עיירה, לא השאירו אף בחורה לא נשואה. גם אם אין לה הורים, גם אם היא ענייה, אפילו אם יש לה איזשהו פגם – בכל זאת מצאו לה בחור. זוהי הגישה של החברה המתוקנת שנשמרה במשך אלפי שנים.
והיום כמובן הכול קורה בצורה הפוכה. בכלל, כדאי לנו ללמוד מהדוגמאות מהעבר, מהצורה שבה העם היהודי היה חי פעם. לכל העמים הייתה עבדות וליהודים לא. בכל העמים לנשים לא הייתה זכות לדעה משלהן ובעם היהודי פעלו החוקים שנובעים מהעולם הרוחני והעניקו לאישה זכויות מדהימות. ניקח לדוגמא את הכתובה, שבה היו רשומות כל החובות של הבעל המיועד.
באירופה וברוסיה רק לפני 150-200 שנה התחילו להתפטר מהעבדות. עד יחסית לא מזמן האנשים היו קשורים לקרקע ולאדון. זה שונה לחלוטין מחוקי התורה, מחוקי הקבלה שפועלים כבר אלפי שנים.
אפילו היום, חמישית מאוכלוסיית העולם אינם יודעים קרוא וכתוב. אצל היהודים תמיד כולם ידעו לקרוא ולכתוב. לא היה אף ילד מעל גיל שלוש, שלא התחיל ללמוד את האלף-בית.
במילים אחרות, מדובר על חברה יחסית מתוקנת, שהייתה חיה לפי החוקים הרוחניים ודאגה ליחסים נכונים, גם בין גברים ונשים.
מתוך שיעור בנושא "האישה", 07.02.2011
ידיעות קודמות בנושא:
ללמוד מהטבע
רצון נשי וכוונה גברית
חברה עתידנית בעולם קדמוני
|
להשאיר תגובה | שלח לחבר
| הדפס
|
שייך לקטגוריה: יהדות וקבלה, על זוגיות, שיעור הקבלה היומי |
התקבלה שיחה - הרב אינו כוכב
קליפ - שיחת ועידה ביני לבין ולאדק זנקובסקי. הרב אינו כוכב (21.11.2010)
|
3 תגובות | שלח לחבר
| הדפס
|
שייך לקטגוריה: הדת בראי הקבלה, יהדות וקבלה, שאלות ותשובות |
מתי תיפול חומת הברזל הזאת?
שאלה: מדוע אתה והקבוצה המרכזית שלך נראים בחיצוניות כדתיים, אם אתה מסביר שהדת אינה מסייעת להתקדמות הרוחנית? לא עדיף להיראות בצורה יותר חילונית, כדי להיות קרובים יותר לבני האדם ולכל העולם?
תשובתי: אינני חושב שזה צריך להפריע לאנשים. לומדים אצלנו תלמידים שונים ואיננו אומרים לאף אחד כיצד עליו להיראות. ואם החברה שלנו כבר ידועה ומוכרת בעם, העם צריך לדעת שאיננו מחזירים בתשובה ואיננו מחייבים בשום פעולות דתיות גשמיות. אנשים מגיעים אלינו כדי לתקן את נשמתם, לגלות את העולם העליון ולהשיג את שורש נשמתם.
אנחנו עוסקים רק בתיקון הנשמה. זוהי מטרת חכמת הקבלה: גילוי הבורא לנבראים. והבורא מתגלה בנשמה המתוקנת. בדרך כלל האדם נשאר באותה המסורת שאליה הוא התרגל.
ובכל זאת, חכמת הקבלה הגיעה אלינו דרך האנשים שיצאו מהיהדות. לאחר חורבן בית המקדש, העם נפל ממדרגתו הרוחנית, והדת שנמצאת למטה, בעולם שלנו, החליפה את חכמת הקבלה. אך יחד עם זאת, בכל מאות השנים הללו, מרבי שמעון ואילך, חכמת הקבלה נמסרה ממקובל אחד לרעהו בשרשרת. וכך היא הגיעה עד אלינו בתור שיטת התיקון.
חכמת הקבלה לא הייתה שייכת לדת, שנשארה למטה. היא המשיכה להתקיים בין המקובלים בדיוק כמו לפני חורבן הבית. בין הקבלה לדת תמיד היה קרע, חומת ברזל.
אנחנו מקבלים היום את חכמת הקבלה כפי שהיא הייתה לפני חורבן הבית, ולכן היא אינה קשורה לדת העכשווית. אנחנו עוסקים בתיקון הנשמה.
עד החורבן, העם קיים את "התורה והמצוות" גם בכוונה וגם במעשה כאחד. בית המקדש היה קיים והייתה מתבצעת בו העבודה עם כל הכלים הדרושים, ודברים רבים היו תלויים במוצאו של האדם: כהן, לוי, ישראל. הענף והשורש התחברו יחד והאנשים תפסו אותם כדבר אחד.
לאחר מכן, הענף נותר למטה, בעולם הזה, ואיבד את הקשר עם השורש. השורש נשאר למעלה, מנותק. וכך עם ישראל יצא לגלות, כשנשארה לו רק הדת.
אולם עכשיו, עלינו לעלות בחזרה, ונקווה שאז נבין מהי חובתנו ונחזור לאותו המצב של הקיום המלא והשלם של התורה והמצוות כפעולות רוחניות. אינני יודע כיצד זה ייראה. יכול להיות שכבר לא נזדקק לפעולות הפיזיות, ויכול להיות שהפעולות הפיזיות יישארו, אך רק בעם ישראל. בעל הסולם כתב שאפילו בחברה המתוקנת לחלוטין, כל אחד יוכל להישאר בדתו, מפני שהדת היא מסורת תרבותית. כל זה אינו ידוע לנו כעת ועלינו לדאוג רק לדבר אחד: לתיקון נשמתנו.
מתוך שיעור על מאמרו של בעל הסולם "הקדמה לספר פנים מאירות ומסבירות", 20.02.2011
ידיעות קודמות בנושא:
קודם כל, תיקון הנשמה
מסנן רב-שכבתי לפני הכניסה
השרשרת שדרכה מועבר האור
|
להשאיר תגובה | שלח לחבר
| הדפס
|
שייך לקטגוריה: הדת בראי הקבלה, התפתחות רוחנית, יהדות וקבלה, שיעור הקבלה היומי |
קודם כל, תיקון הנשמה
שאלה: האם אדם יכול לאחוז בשתי אידיאולוגיות בו זמנית? במילים אחרות, האם מקובל יכול להיות גם אדם דתי?
תשובתי: לא. המקובל יכול לקיים מנהגים דתיים שונים, בהתאם לחינוך שלו, לתרבות שלו, ולמסורת של העם שלו. אני חושב שכדאי לעשות זאת. אינני מזלזל בדת, אך היא אינה צריכה להחליף את חכמת הקבלה. הרי העיקר הוא שהאדם יגיע לגילוי הבורא ולדבקות בו. ואת כל מה שמפריע לכך צריך לסלק מהדרך.
ומה שמפריע זה לא הדת עצמה אלא התפיסה השקרית שהיא יכולה להחליף את השגת הבורא ובמקום הגילוי הרוחני מספיק לקיים פעולות גשמיות כלשהן, להתפלל לפי מה שכתוב בספר, וזה מספיק.
אך זה לחלוטין אינו כך. כתוב: "וכולם ידעו אותי למקטנם ועד גדלם". עלינו להגיע לדבקות בו. עם המילים הללו כולם מסכימים, הרי כך כתוב ולא ניתן להכחיש זאת. לכולם ברור שצריך להגיע ל"עבודת ה'" ולהידבק בו. וכתוב גם שהכלל הגדול בתורה הוא "ואהבת לרעך כמוך". אך בכל מקום רק מדברים על כך ולא מיישמים בפועל.
אף אחד אפילו אינו יודע מהי דבקות בבורא, כיצד להתקרב אליו ולהיות דומה לו. הבעיה היא שהדת החליפה את חכמת הקבלה לאחר חורבן בית המקדש, כשעם ישראל נפל מהדרגה הרוחנית לדרגה הגשמית, ומה שנשאר לו כזכר לפעולות הרוחניות הקודמות זה רק לקיים את הפעולות הפיזיות, כמסורת. כעת עלינו לעלות שוב לדרגה הרוחנית ולהוסיף למסורת הזאת של העם את השגת הבורא. הדת כביכול עוצרת את האדם ואומרת שמספיקים רק המעשים המכאניים שהדתיים מקיימים.
אולם כתוב במקומות רבים שהמעשים הגשמיים לבדם אינם מספיקים, ולא אכפת להקב"ה אם שוחטים את הבהמה בצורה כשרה או לא כשרה, אלא המצוות ניתנו כדי לתקן את הבריות. כלומר חייבים להשלים את המעשה על ידי הכוונה הנכונה, והכוונה היא הדבר החשוב ביותר. זהו האדם. חשובות המחשבות והרצונות שלו, ולא המעשה עצמו, שהאדם הדתי בדרך כלל מקיים רק מתוך ההרגל שחונך אליו מהילדות, מבלי לחשוב. ואז לחלוטין אין בכך שום תיקון.
לכן אנחנו רוצים להוסיף למסורת, לאורח החיים שאליו הורגלנו, למה שנקרא דת (שאנחנו מתייחסים אליה כתרבות העם, כמנהג), את "עבודת השם", כלומר את העבודה הפנימית של האדם, שמתקן את רצונותיו כדי להידמות לבורא. ("אדם" מלשון "אֶדַמֶה לעליון").
כל אדם, חילוני או דתי, צריך להבין מה חכמת הקבלה יכולה להוסיף לחייו. היא מוסיפה את גילוי הבורא, גילוי הכוח העליון שמנהל את הכול. וכשאתה רואה אותו, מבין אותו ומרגיש אותו, אתה מתחיל להבין כיצד ללכת קדימה מבלי לטעות, גם בעולם הזה וגם ב"עולם הבא", בעולם הרוחני שנגלה בפניך.
אנחנו מגיעים לגילוי הבורא לא על ידי הפעולות הדתיות, אלא על ידי החיבור עם האחרים. אך הפעולות הללו עצמן אינן מבוטלות. הן פשוט ענף שמסמל את השורש הרוחני. והאדם יכול להישאר בתרבות הזו. זהו מנהג שאינו מפריע להשגה, אך גם אינו מסייע לה. הוא פשוט מזכיר לך שקיימות פעולות רוחניות, ולכן הוא נשמר במשך כל שנות הגלות. לא אכפת לבורא מהפעולות הפיזיות שלך. חשוב לו איזו כוונה אתה מכניס בהן.
מתוך שיעור על מאמרו של בעל הסולם "הקדמה לספר פנים מאירות ומסבירות", 20.02.2011
ידיעות קודמות בנושא:
מסנן רב-שכבתי לפני הכניסה
מתי תיפול חומת הברזל הזאת?
השרשרת שדרכה מועבר האור
|
להשאיר תגובה | שלח לחבר
| הדפס
|
שייך לקטגוריה: הדת בראי הקבלה, התפתחות רוחנית, יהדות וקבלה, שיעור הקבלה היומי |
כשהטבע אינו שולט
האדם נולד עם אותם הכוחות והתכונות שהוא קיבל מההורים. לאחר מכן הוא נכנס לסביבה וממשיך להתפתח לפי מה שהסביבה מכניסה בו, לפי האופן שבו היא "מפסלת" אותו. "מאגר הנתונים" שנבנה בצורה כזאת במשך כ-15 השנים הראשונות של חייו, הופך להיות חלק מהטבע שלו, כאילו הוא נולד עם זה.
במהלך החיים הסביבה כל הזמן גורמת לאדם לספוג את מה שיש בה. באופן כזה הטבע דוחף אותו להתפתח: כשהוא ילד, הוא רוצה לדעת הכול, הוא מסתכל על הסובבים אותו, לומד מהם ומחקה אותם. אדם שנמצא בסביבה זו או אחרת מעתיק אותה על עצמו בנוסף למה שקיבל מההורים. השפעת הסביבה אף היא מוטבעת בו, בדומה לטבע המולד, ולאחר מכן, במשך כל החיים, הוא יממש, לא מתוך בחירתו, את כל מה שקיבל ב-15 שנותיו הראשונות.
על מנת להיחלץ מהמסלול הזה, צריכים כוחות רבים. האדם ימצא אותם רק אם יתנגד לטבעו וייכנס לחברה שתמחק לחלוטין את כל מה שהוא קיבל בילדות.
זאת אומרת, יש לנו טבע מולד וטבע נרכש. לא במקרה דווקא בשנים הראשונות אנחנו מעניקים לאדם חינוך: חילוני, דתי, ובכלל מכל הסוגים והמינים. האדם אינו בוחר את החינוך שיקבל. את החינוך בוחרים ההורים, הסביבה, המדינה, העולם. כך התפתחנו לאורך כל אלפי השנים.
אך בשלב מסוים הגיע הזמן לעלות לדרגת האדם, הדומה לבורא, לממש את חופש הבחירה ולא להיות תלוי בשום דבר. ואז החלו להתרחש באנושות שינויים רבים, תסיסות ומהפכות. ביהדות זה בא לידי ביטוי בתקופת ההשכלה, כשהאנשים התחילו להתרחק מהדת, מההרגלים שנעשו לטבע שני, מהחינוך שההורים חייבו אותם לקבל. בסופו של דבר, חלק מהעם נטש את המסורת שקיבל בילדות. לשם מה זה קרה? – כדי שיהיה לאדם קל יותר לממש לאחר מכן את הבחירה החופשית שלו.
עד אז, הופיעו יחידי סגולה בודדים שהיו מסוגלים לצאת מהמסגרת הקשוחה של החינוך המסורתי, לעמוד נגדו, לשבור אותו ולהתעלות מעליו. הם בחרו לעצמם את דרך ההתפתחות הרוחנית, בלי להתחשב בטבע הטמון בהם.
אך ישנם גם אנשים שהולכים אחרי מה שקיבלו בילדות. הם אינם מסוגלים להתנגד לזה. הם זורמים בזרם גלי הרדיו וערוצי הטלוויזיה, יחד עם החברה האנושית שממנה הם לוקחים דוגמה.
וישנם אנשים אחרים, ששואלים את שאלת משמעות החיים: "בשביל מה אני חי? דווקא אני, הנפרד מכולם, המיוחד. אני רוצה לדעת, לגלות מה קורה איתי". הם עולים מעל לטבע שקיבלו מהחינוך ומהסביבה, ולאחר מכן, בעזרת הקבוצה ולימוד חכמת הקבלה, הם שוברים גם את הטבע המולד שירשו מההורים: את הרצון לקבל.
ואז, לאחר שהם עולים מעל שתי היוצרות הללו, הם נכנסים לטבע הבורא. האנשים האלה נקראים "יחידי סגולה". כולנו היום צריכים להיות יחידי סגולה כאלה. השם הזה מצביע על ייחודיות ובלעדיות, מפני שהאדם צריך להרגיש את עצמו עומד מנגד, מיוחד, נפרד מהסביבה, מהחינוך, מהטבע שטבוע בו. מעכשיו הוא הולך קדימה בעצמו ומחליט לרכוש טבע חדש. הוא נמצא אחד-על-אחד מול הבורא, ולכן הוא נקרא יחיד סגולה. "סגולה" היא מושג עמוק, היא מצביעה על הקו האמצעי, על המאור המחזיר למוטב.
באופן כזה אנחנו צריכים לעלות ממדרגה אחת לאחרת. הדרגה הראשונה היא דרגת ההמונים. אליה נולדנו, ואת החינוך שלה קיבלנו. זוהי דרגה דוממת מבחינה רוחנית, שממנה הכול מתחיל. ולאחר מכן אנחנו עולים לדרגת היחידים, הנבחרים.
מתוך שיעור על מאמרו של הרב"ש, 11.02.2011
ידיעות קודמות בנושא:
להביא את הילדים לבחירה
תרים את הראש ותראה את החברים
עוקבים אחריך
|
להשאיר תגובה | שלח לחבר
| הדפס
|
שייך לקטגוריה: הדת בראי הקבלה, התפתחות רוחנית, חינוך, ילדים, יהדות וקבלה, שיעור הקבלה היומי |
ההתנגדות הדתית לחכמת הקבלה
שאלה: מדוע קיימת כזאת התנגדות מצד העולם הדתי האורתודוקסי ללימוד חכמת הקבלה?
תשובתי: חכמת הקבלה התגלתה בזכות אדם הראשון לפני כ-5770 שנה. הוא כתב עליה ספר שנקרא "רזיאל המלאך". לימוד החכמה נמשך דרך התלמידים שלו, ולאחר עשרים דורות הופיע אברהם, אדם חכם שחי בבבל העתיקה. תחילה הוא היה משתחווה לכוכבים, לרוחות ולעצים, בנה פסלים ומכר אותם, עד שהתגלתה לו חכמת הקבלה בצורתה הגלובלית. הוא כתב על כך ספר שנקרא "ספר יצירה".
אברהם לקח את תלמידיו מבבל והוביל אותם לארץ כנען. הוא בנה מהם קבוצת מקובלים, שהמשיכה להתקיים עד לחורבן בית המקדש. כולם חיו ביניהם כחברה גלובלית ואינטגרלית, כאיש אחד בלב אחד. אך לפני אלפיים שנה, בזמן חורבן בית המקדש, הם נפלו מאהבת אחים לשנאת חינם.
זה נקרא "החורבן", מפני שהם נפלו מהעולם הגלובלי לאגואיזם האנושי שלנו. כך הם איבדו את הרגשת העולם הרוחני, את המימד העליון, והחלו להרגיש את עצמם כפי שכולנו מרגישים את עצמנו היום: קיימים רק בעולם שלנו, כל אחד באופן מבודד, בצורה אגואיסטית.
במקום חכמת הקבלה והרגשת המערכת האינטגרלית הכללית, הם התחילו להרגיש רק את העולם שלנו, כמו כל בני האדם עד ימינו אלה. ואז, כתחליף לחכמת הקבלה, להשגה ולידע, הגיעה הדת, האמונה, מאחר והעולם הרוחני הוסתר מפניהם.
בצורה כזאת אנחנו קיימים עד היום. מאותה האמונה שלהם יצאה היהדות, ולאחר מכן נולדה ממנה הנצרות ואחריה האיסלאם. כל הדתות הללו קיימות מפני שהעולם הרוחני, הגלובלי והאינטגרלי, נסתר מאיתנו. אם הוא יתגלה, לא יישאר מקום לדתות. יישארו מהן רק המנהגים והתרבות העממית בלבד. לכן קיימת כזאת ניגודיות בין חכמת הקבלה לבין היהדות, שנמשכת לאורך כל אותן אלפיים שנה. האנשים הדתיים שונאים את חכמת הקבלה מפני שהיא מסבירה להם שהם חיים בחושך ואינם מבינים היכן הם נמצאים ומה הם עושים. אך יבוא הזמן, דווקא בימינו אלה, שבו נצטרך לעלות מדרגת האמונה העיוורת לדרגת הידיעה.
מתוך הרצאה בפריז, 01.02.2011
ידיעות קודמות בנושא:
מה היחס שלך לדת?
מהעולם הבא – למציאות
על הבדלי התרבות
|
תגובה אחת | שלח לחבר
| הדפס
|
שייך לקטגוריה: הדת בראי הקבלה, יהדות וקבלה, כנסים |
תורת הגלות
האדם נמצא בעולם הזה ומתפתח ברצון לקבל שלו. כדי לתת לרצון הזה כיוון, בהתאם להתפתחות שלו, האדם מקבל חינוך.
במשך אלפי שנים עם ישראל התפתח בגלות. בהתאם לרצון האגואיסטי הגדֵל, לימדו אותו את התורה כ"תורת הגלות", לימדו אותו לחיות למען עצמו ואפילו נגד הזולת: אני רוצה להיות גבוה יותר, חכם יותר מהאחרים, מגיע לי יותר כבוד מהם, אני בודק את עצמי ביחס אליהם. זהו החינוך הנכון בשלב הנוכחי, כל עוד הרצון האגואיסטי שלנו גדֵל ומבין רק את שפת הקבלה. מעניין אותו רק כיצד לרכוש את כל מה שמחייבת אותו ההתפתחות הפנימית, הרשימות שמתגלות. זוהי צורת החינוך של העם בתקופת הגלות.
לאחר מכן מתעוררת אצל האדם הנקודה שבלב, ואז הוא עובר לחינוך אחר, על ידי הקבוצה. ההבדל גדול מאוד. קודם האדם חיפש יותר ויותר תועלת ורווח ברצון המקבל. התורה של תקופת הגלות נועדה לזרז את ההתפתחות, להצליף באגואיזם. השתמשו בה בצורה של דת, כדי להבין ולהפנים מהר יותר את העיקרון: "בראתי יצר רע". ובסופו של דבר, כשמיצינו ומימשנו את הרצון האגואיסטי, אנחנו מתחילים לשאול את השאלה על משמעות החיים, ועם השאלה המהותית הזאת, עם הנקודה שבלב, אנחנו מגיעים לקבוצה.
מתוך שיעור על מאמרו של הרב"ש, 07.02.2011
ידיעות קודמות בנושא:
בקשה מזויפת, תשובה אמיתית
האצת קצב ההתפתחות
לאן תמתג את הטריגר הראשי שלך?
|
להשאיר תגובה | שלח לחבר
| הדפס
|
שייך לקטגוריה: התפתחות רוחנית, יהדות וקבלה, קבוצה, שיעור הקבלה היומי |
על פי אילו סימנים ניתן לזהות מקובל אמיתי?
מתוך מאמרו של בעל הסולם "חכמת הקבלה והפילוסופיה": "וכשם ששלמה המלך, עד שהגיע לירושלים, לא היה יכול למנוע את אשמדאי מלשבת על כסאו ולהראות כאילו הוא שלמה. כמו-כן צופים חכמי הקבלה על התיאולוגיה הפילוסופית, וקובלים על כי גנבו את הקליפה העליונה מחכמתם, שאותה רכשו אפלטון וקודמיו היונים, בעוסקם הרבה עם תלמידי הנביאים שבישראל, וגנבו נקודות יסודיות מחכמת ישראל, והתעטפו בטלית שאינה שלהם, ועד היום הזה ישבה התאולוגיה הפילוסופית על כסא מלכות של הקבלה, וירשה את גבירתה".
הפילוסופים היוונים למדו אצל הנביאים, כיוון שחכמת הקבלה הייתה פתוחה בפני כולם עוד מימי אברהם. אך מהצד השני, הם לא יכלו לעלות לגובה הגילוי הרוחני, כיוון שזה דרש מאמצים אדירים. לכן, הם אימצו את חלקה החיצוני בלבד של החכמה לא על מנת לתקן את טבע האדם, אלא לידע בלבד.
הסימן הראשון לזיהוי מקובל אמיתי, הוא להסתכל אצל מי הוא למד. בלתי אפשרי לקבל השגה רוחנית בלי להיות תלמידו הנאמן והקרוב של מקובל אמיתי. למרות שלהיות תלמידו של מקובל ידוע, עדיין לא מבטיח הצלחה ברוחניות, אך לפחות זהו התנאי הראשון וההכרחי כדי להגיע לרוחניות. הסימן השני הוא השיטה שהמקובל מציע, עליה להיות מכוונת כולה לתיקון האגו של האדם בלבד.
דווקא זהו ההבדל בין הפילוסופים היוונים (הדתות, האמונות, השיטות הרוחניות וכולי) שגזלו את העטיפה החיצונית מחכמת הקבלה (דיבורים על עולמות עליונים, על העולם הבא, על שכר ועונש ועוד) והחלו להשתמש בה ולפתח אותה בצורה אגואיסטית, בלי לתקן את האגו של האדם, אלא על מנת לשלוט בו. אלו הם שני הסימנים העיקריים על פיהם ניתן להבדיל מייד בין מקובל ולא מקובל.
לא רק הפילוסופיה, אלא כל השיטות האחרות כולל המדעים, שבעזרתם האדם חושב שהוא יכול לתקן את העולם ולהגיע לחיים טובים, חיים מתוקנים יותר או פחות, נסבלים יותר או פחות – בסופו של דבר חושפים את שקריותם. השקר יכול להיות לאו דווקא במסקנות המדעיות, אלא בכך שבצורה כזאת אפשר לתקן את העולם ולהביא אושר לאדם. עד שזה יתגלה בכל הבהירות, האנשים הרגילים, בהם עדיין לא התגלתה השתוקקות מיוחדת לרוחניות ("הנקודה שבלב"), אינם יכולים להסתכל ברצינות על חכמת הקבלה.
ובכן, מקובל יכול להיות מי שלמד אצל מקובל ידוע, ומי שמציע שיטה לתיקון האגואיזם ולא "ניסים" או פעולות פיזיות שבזכותן מקבלים כביכול פרס או עונש מלמעלה. כלומר, זו אינה דת ואמונות, לא פילוסופיה או תיאולוגיה, ואפילו לא מדעי הטבע של העולם שלנו, אלא שיטה לתיקון האגו שלנו על מנת להגיע לחיבור ולאהבה. התנאי ההכרחי להתפשטותה הרחבה של השיטה הזו הוא שהאנושות תיווכח בחוסר האונים של כל השיטות האחרות הקיימות להצלתה.
מתוך שיעור על מאמרו של בעל הסולם "חכמת הקבלה והפילוסופיה", 11.01.2011
ידיעות קודמות בנושא:
חברה עתידנית בעולם קדמוני
הדרך מתלמיד למומחה
|
להשאיר תגובה | שלח לחבר
| הדפס
|
שייך לקטגוריה: הדת בראי הקבלה, יהדות וקבלה, שיעור הקבלה היומי |
חכם מזהה חכם
בעל הסולם מזכיר במאמרו "חכמת הקבלה והפילוסופיה" משל על שלמה המלך החכם שגורש במרמה מירושלים ללא כסף וללא חפצים, עבר מדלת לדלת בממלכתו ולאן שלא היה מגיע אף אחד לא האמין לו שהוא המלך. נשאלת השאלה: כיצד זה ייתכן שאף אחד לא זיהה אותו כחכם ומדוע לא הראה את חכמתו? – והוא עונה, שקיימים "שלושה מכשולים" בזיהוי החכמה (הקבלה):
"1. אשר מטעם אמיתיותה אינה מתבארת, רק על כל פרטי החכמה יחד. ואם כן בטרם ידע כל החכמה, לא יוכל לראות אף הקצה ממנה, שע"כ צריכה לפרסום על אמיתיותה, כדי להאמין בה מתחילה שיהיה מספיק לפיזור הוצאה מרובה.
2. הוא כי אשמדאי השד (דמות הפוכה אגואיסטית לאמת, להשפעה), התלבש בלבושיו של שלמה המלך וירש את כסא מלכותו. כן הפילוסופיה ישבה לה על כסא הקבלה והשכלותיה יותר נוחות להבין, כי השקר מתקבל במהרה. ולפיכך הצרה כפולה ומכופלת. הראשונה, כי חכמת האמת עמוקה ומיגעת, והפילוסופיה המזויפת קלה להיתפשׂ. והשנייה "שאין בה צורך", כי יש הרי בזה הספקה שלמה ויפה בפילוסופיה.
3. כי השד טוען על שלמה המלך שהוא משוגע, כן הפילוסופיא שמתלוצצת ומבטלת את הקבלה".
כלומר, קיים קושי בתפיסת חכמת הקבלה האמיתית. כשאנחנו רוצים להציג אותה בפני בני האדם, הם עונים שאין להם צורך בה וגם בלעדיה יש להם הכול. אנשים חושבים שגם כך יש להם חכמה, וכל מה שנאמר על ידי חכמת הקבלה על העולם העליון, זו פנטזיה ולא אמת ריאלית, כי הרי האדם הרגיל אינו רואה אותה. יוצא, שלא ניתן להביא את חכמת הקבלה לבני האדם כדי שהם יבינו שזה נכון, ששָם היא האמת, הפיתרון. כי הרי הם נמצאים במצב שאינם מסוגלים לתפוס ולהבין ולראות אותה, שרק בה נמצאת כל ההצלה.
ולכן, עד ששלמה המלך לא הגיע לסנהדרין, שהיו בעצמם מקובלים, והתהלך בקרב העָם כפי שמספר המשל, אף אחד לא יכול היה לזהות בו את המלך, את החכם מכל אדם. כי הרי כדי להבין זאת, אתה חייב בעצמך להיות בעל השׂגה וידע בחכמה זו, כמוהו. ואם אין לך זאת, אינך מסוגל להבין דבר. ורק החכמים, המקובלים של הסנהדרין, יכלו לגלות את זהותו. אך איפה תמצא אותם היום?...
מתוך שיעור על מאמרו של בעל הסולם "חכמת הקבלה והפילוסופיה", 11.01.2011
ידיעות קודמות בנושא:
על פי אילו סימנים ניתן לזהות מקובל אמיתי?
חכמת הקבלה ושאר המדעים, הדת והפילוסופיה
מדע-על
|
תגובה אחת | שלח לחבר
| הדפס
|
שייך לקטגוריה: הדת בראי הקבלה, יהדות וקבלה, פוסטים נבחרים, שיעור הקבלה היומי |
חברה עתידנית בעולם קדמוני
שאלה: מדוע המקובלים הסתירו את חכמת הקבלה במשך אלפי שנים מעם ישראל, אך יחד עם זאת גילו את סודותיה לפילוסופים היוונים?
תשובתי: זה קרה מאות שנים לפני חורבן בית המקדש השני. באותם הזמנים מדענים ופילוסופים רבים מאומות העולם, לא רק יוונים, הגיעו ללמוד אצל המקובלים. הם חקרו את עם ישראל וניסו להבינו. לדוגמה: אלכסנדר מוקדון, ששם לעצמו מטרה להפיץ את המדע בעולם כולו והקיף את עצמו במדענים ופילוסופים שחקרו את חיי עם ישראל בזמנים ההם. זו הסיבה שהתייחס כל כך טוב לעם ישראל.
המדענים שאפו להבין את החכמה שהייתה קיימת בעם ישראל העתיק, שחי על פי חוקים רוחניים. חכמה זו הייתה בולטת לאדם הרגיל, והיה ברור שהוא מתקיים על פי מנהגים מיוחדים, אם לשפוט על פי מבנה המדינה והחברה. היה פער עצום בין חיי עם ישראל לחיי העמים האחרים, כיוון שמדובר על זמנים ברבריים. בישראל הייתה אז מערכת חברתית מושלמת, האדם היה מוגן יותר מאשר בקופת חולים המודרנית ובדמי האבטלה של ימינו. בתלמוד מתארים את הזמנים ההם כך שלא היה ילד שלא היה בקיא במבנה העולמות! מערכת החינוך (הלויים) חלה על כל חלק בעם, כך הונהג עוד על ידי משה רבינו במדבר, לאחר יציאת מצרים. לא הייתה הפקרות, כפי שנאמר "הקונה עבד, קנה אדון לעצמו"! לא הייתה חלוקה בחברה לשכבות עליונות ותחתונות, מעולם לא כיבדו אנשים בזכות העושר שלהם, כפי שהיה נהוג בעמים אחרים. במקום זה נתנו כבוד לחכמים, אנשים שהגיעו מעמים וממקומות אחרים, התפלאו ולא הבינו כיצד זה יתכן. אפשר לקבוע כללים כאלה בחברה קטנה, אך כיצד ייתכן שחוקים כאלה יחולו על כל העם?! בזמנים ההם, עם ישראל נחשב לעם גדול.
היה חיבור בעם, מערכת משפט, חגים ומועדים מיוחדים, לוח שנה מדויק שעל פיו חי העם, הכול היה מאורגן כמו במנגנון משומן היטב על פי השעון העליון. על פי השעון הזה התנהלו חיי החברה כולה, זו הייתה מערכת מושלמת המתאימה בדיוק למערכת הרוחנית. כל אחד ידע מה עליו לעשות, הוא הבין זאת מבפנים! לא היה צורך בשליט המשליט סדר בכוח הזרוע ומפקחים שבודקים ומענישים. כל אדם הרגיש בעצמו כיצד עליו לנהוג, זו הייתה חברה של שוויון כללי.
המלך היה משרת את העם ולא השתוקק לשלוט. זו הייתה פירמידה הפוכה לגמרי, מי שהיה במעמד יותר גבוה, הרגיש אחריות גדולה יותר כלפי כולם. זה היה שונה בתכלית מהצורה בה חיו עמים אחרים, לכן החכמים שבעמים האחרים הגיעו ללמוד מחכמי עמנו. זו הייתה תקופת הנביאים, והמדענים של אומות העולם אימצו מהם ידע רב. ברור, כפי שאברהם השתוקק לתקן את כל בבל העתיקה, כך גם הנביאים לא סרבו לאף אחד שרצה ללמוד את חוקי הבריאה.
מתוך שיעור על מאמרו של בעל הסולם "חכמת הקבלה והפילוסופיה", 10.01.2011
ידיעות קודמות בנושא:
לפני הגילוי האחרון
לשבור את הקיר שבין העולמות
אין איסור על תיקון האגואיזם
|
תגובה אחת | שלח לחבר
| הדפס
|
שייך לקטגוריה: הדת בראי הקבלה, יהדות וקבלה, פוסטים נבחרים, שיעור הקבלה היומי |
אשליה מועילה ומזיקה
שאלה: אם הדמיון מפריע לגישה המדעית והוא מביא לדת או לפילוסופיה, אז כיצד ייתכן דמיון שעוזר למחקר מדעי?
תשובתי: בכללות, מה שעוזר לנו זה לא צורה מופשטת שמנותקת מהחומר, אלא צורת העליון שמתלבשת בנו.
בכל רשימו ישנם שני חלקים: מידע על הרצון של "היום" (רשימו דעביות) ומידע על האור של "מחר" (רשימו דהתלבשות). למשל, יש זוג רשימות: ג' דעביות/ד' דהתלבשות – 3/4. אם אתה מממש את רשימו 3, אתה יכול לקבל בו את צורת העליון מדרגה 4, וזה נקרא אשליה יצירתית. אתה מקבל אותו לא למימוש אלא כדוגמה בלבד. רשימו דהתלבשות מעורר בך צורה חדשה, עתידית, כיוון שהוא תמיד במדרגה למעלה מהמצב הנוכחי. "זיכרון" זה נשאר בנו מהתפשטות המדרגות ממעלה למטה, שבעזרתן עכשיו אנחנו יכולים לעלות.
האדם פועל כמכונה. אם קיימות בנו רשימות, אז בעזרתן אנו יכולים לפעול, ואם אין – אז איננו יכולים. אם נמחק לאדם את כל הזיכרון, הוא לא ידע להזיז אצבע במודע. ראיתם כמה חסר אונים תינוק שעתה נולד, הוא אינו יכול לעשות תנועה אחת הקטנה ביותר באופן מודע. הכול מגיע רק דרך הרשימות, ואם אתה במדרגה שלך מממש את הרצון שלך (רשימו דעביות), אז בתוכו אתה יכול לקבל את דרגת העליון שמתלבשת בך (רשימו דהתלבשות) כדוגמה. על בסיס זה פועלת האשליה שעוזרת לנו. זו אינה אשליה ריקה חסרת בסיס כלשהו, אלא צורה ממשית שעתידה להתממש.
מתוך שיעור על מאמרו של בעל הסולם "חכמת הקבלה והפילוסופיה", 02.01.2011
ידיעות קודמות בנושא:
ידע ואשליה
דחפים חשמליים של ספקות
מ"הפילוסופיה" להרגשה אמיתית
|
להשאיר תגובה | שלח לחבר
| הדפס
|
שייך לקטגוריה: הדת בראי הקבלה, יהדות וקבלה, שיעור הקבלה היומי |
לקריאת כל התגובות
קבלת עדכונים בדוא"ל
עדכוני rss
רדיו קבלה
הבלוגים שלי
הבלוג בסלולר