מעל פני המוות
החינוך האינטגרלי עוקר מתוך האדם כמעט כל מה שמאפיין את החברה המודרנית. ומה שנשאר זה קיום נורמלי, שקט ורגיל (אנו קוראים לזה דרגת ה"חי", אין כאן זלזול, מכיוון שגופנו נמצא ברמה הזאת). בימינו אדם משקיע את כל משאביו כדי להשיג את הדרגה הבאה, דרגת "האדם", דרגת הערבות ההדדית, דרגת העלייה והאיחוד. דווקא באחדות מתגלה הרמה הבאה של הקיום שלנו - השגת נצחיות ושלמות.
וזה אפשרי, כי כאשר מתנתקים מהגוף החי הזה, ומשיגים את כל תמונת הטבע, את הטכניקה שלה, את הכוחות שחודרים דרכו מתחילתו ועד סופו, את כל התהליך, האדם מתחבר ומשייך את עצמו לתהליך זה, ואז פשוט חי בתוכו. הוא כביכול מתנתק מגופו (אנחנו עדיין לא מסוגלים לתאר את המצב הזה), הוא עד כדי כך מזדהה עם האחדות שהושגה, ומתקיים בה, שאפילו אם גופו ימות הוא לא ירגיש את המוות, כאילו מי שמת זאת החיה האהובה עליו שגרה עימו. הוא לא מרגיש שה"אני" שלו מאבד משהו מזה.
היות והגוף שלנו מהווה אוסף של רצונות וסוגי תפיסות של עצמינו, אנחנו כבר לא מזדהים עימו, אנחנו קיימים כביכול בניתוק ממנו. זאת בעיה פסיכולוגית גם כן וניתן להתגבר עליה תוך כדי הקורס של החינוך האינטגרלי.
אנחנו צריכים להוביל את התלמידים בהדרגה, מכיוון שסוגיית המוות כל הזמן "נדחפת פנימה" ולמרות הכול היא זו שמפעילה את האדם. בכל בעיה שאנחנו מציבים לעצמינו, אנחנו מפעילים את המרכיב הזה בתת-מודע ומחוייבים לפתור אותו.
כל פתרון שנמציא - להוליד ילדים, לנהל משפחה, להיראות לפי הסטנדרטים שהחברה קבעה, כולל בתוכו את המרכיב של התכללות עצמית בתוך משהו מחוצה לי, מפני שכך אני כביכול נמשך.
מתוך שיחה מס' 8 על החינוך האינטגרלי, 15.12.2011
ידיעות קודמות בנושא:
לידת מצב ה"אדם"
רגש משותף, שכל משותף ולב משותף
הפילוסופיה של ה"אני" שלי
להשאיר תגובה | שלח לחבר
|  הדפס
|
שייך לקטגוריה: גלגול נשמות, חינוך, ילדים, טבע |
להפריד את ה"אני" שלי מהגוף הגשמי
מה מתרחש עם החלק המידעתי שבנו כאשר הגוף מת? אפשר להעביר אותו לכל נשא אחר. הוא יכול להתקיים בנפרד ללא נשא ביולוגי, אלא בכל צורה. זהו מידע! ואת המידע אפשר להעביר מנשא אלקטרוני לדפוס, ואחר כך לחזותי, שמיעתי וכדומה. למידע בפני עצמו אין שום נשא תחתיו, הוא דרוש רק לתפיסה שלו.
לכן, במקרה הנתון, אם אנחנו רוצים לרכוש את הידע העליון, אנחנו צריכים להפוך לנשא של תכונת ההשפעה ולא של תכונת הקבלה.
התכונה האגואיסטית של הקבלה מגבילה אותנו. אנחנו יכולים לכלול בתוכנו רק את מה שנכנס לתוך החיישנים שלנו, לחושים, ורק בתחום תדרים מסוים: הראייה, השמיעה, המישוש וכולי, שתלוי בחושים שלנו, ברגישות שלהם, ביכולת ההרשאה.
בעולם שלנו, אנחנו כמובן יוצרים מכשירים נוספים, משלימים, כדי להגביר את היכולת שלנו לראות יותר רחוק ויותר לעומק. אבל זה כמעט לא עוזר לנו, מפני שאנחנו רק מרחיבים את אותם חמשת החושים. אבל למעשה מסביבנו קיימת כמות עצומה נוספת של מידע שאותו אין באפשרותנו לתפוס, ואנחנו אפילו לא יודעים מה זה.
כדי לרכוש את האפשרות הזאת אנחנו מנסים לצאת מתוך עצמנו, לא להיות מוגבלים בגוף שלנו.
זה מאפשר לנו כבר עכשיו, בהיותנו בעולם הזה, כלומר בכך שתופסים הכול דרך הגוף הגשמי, דרך האורגניזם הבהמי שלנו, להשיג מצב שבו אנחנו נרגיש את עצמנו מחוצה לו, כאילו שכבר לא חיים בתוכו, בדומה לאדם שנפטר.
בעיקרון, אם הגוף, האגואיזם הבהמי שלנו מת, אז אנחנו מרגישים משהו אחר. אנחנו יכולים גם לא למות, אלא לנטרל את האגו שלנו, ואז בזה שמפזרים את המיקוד שלנו מהרצונות האגואיסטיים שלנו לקליטת הטבע השלם, אנחנו נרגיש משהו אחר, שכבה עליונה אחרת.
האנשים שנכנסו לתוך המצבים האלה, מתארים אותם ונותנים שיטה מאוד מדויקת איך לעשות את זה.
היום כבר מיליונים פונים ושואפים למצב הזה, והם מרגישים את מוגבלות התפיסה שלנו של העולם, את הצורך לדעת מה מטרת קיומנו. מה גם שזה לא סתם איזה צרכים פילוסופיים או מדעיים נטו לדעת, אלא הם מרגישים את זה מתוך עצמם, מהרגשת דיכאון גדול, עייפות מהחיים, מאחר וכתוצאה מגלגולי חיים רבים הם מגיעים לשאלות: "בשביל מה אנחנו באמת קיימים? כל יום אנחנו נאבק כדי לחיות, להתקיים?! האם בכך מסתכמת המשמעות של כל הבריאה?!".
אז אנחנו מתארים לעצמנו את עצמנו כיצורים הכי קטנים ונפסדים, שרק דואגים על איך לקיים את הבהמה שלהם בנוחות. האם בזה כל המשמעות?! כל עוד הגוף חי, אני רק חושב עליו. אם אני לא מתחיל להפריד את עצמי, את ה"אני" שלי מהגוף הזה, אז בעצם במה ה"אני" הזה עסוק כל חייו? רק כדי לשמור על הבהמה הזאת.
בימינו מתרחשת הפרדה הדרגתית של ה"אני" שלנו מהגוף הבהמי. האדם (ה"אני" הזה) מתחיל להרגיש שהוא לא רוצה כל הזמן לציית לגוף שלו ורק להיות העבד שלו. לכן בני האדם נמצאים בדיכאון, בחיפוש, הם צורכים סמים, לא יודעים מה לעשות עם החיים שלהם, מתאבדים.
בסופו של דבר אנחנו נכנסים למשבר מאוד קשה. אנחנו לא רוצים להקים משפחה, להוליד ילדים. אנחנו לא רואים בזה כל טעם! ובסופו של דבר, אם אני כבר צריך לחיות בעל כורחי כדי לקיים בנוחות את הבהמה הזאת, אז בשביל מה אני בכלל צריך את כל השאר, אני אחשוב רק על זה! כלומר, האדם מתחיל אפילו לסגת לאחור.
מתוך שיעור מס' 3 מהכנס בליטא, 24.03.2012
ידיעות קודמות בנושא:
להרגיש את הכוח שמנהל אותנו
הרצון החדש
להתכוונן למיקוד אחר
|
תגובה אחת | שלח לחבר
| הדפס
|
שייך לקטגוריה: גלגול נשמות, התפתחות רוחנית, כנסים, מציאות מדומה |
אנחנו עוברים למימד אחר
שאלה: איך להבין את זה שאנחנו יכולים להתקיים בצורה אחרת, ללא הגוף או מחוץ לגוף?
תשובתי: קיים מידע, קיים הנשא שלו וקיים מי שמרגיש את המידע הזה. וכולם יכולים להתחלף. המידע (התבונה, השכל וכן הלאה) יכול להתקיים לא רק בנשא חלבוני או סיליקוני וכדומה, אלא בכלל לא בנשא חומרי, לא במוח.
המידע בפני עצמו הוא לא חומרי. רק אנחנו תופסים אותו דרך נשא חומרי. אנחנו כבר מסוגלים להעביר את המידע מהנשא החי, החלבוני (המוח) לנשא שאינו חי. כל האבולוציה שלנו הובילה אותנו לשינוי הדרגתי של נשא המידע, להתרחקות הדרגתית מצורתו ההתחלתית הטבעית: מדיבור לכתיבה בערוצים שונים, ועד לתכנות ואחסון מידע במרחב הווירטואלי.
והיום אנחנו ניצבים על סף מַעבָר למצב אחר, שבו הגוף יאבד את חשיבותו, וההרגשה תעבור למימד חדש (לתכונת ההשפעה), והמידע יועבר על ידינו מנשא-המוח, ליתר דיוק מתכונת הקבלה, אל הנשא האחר: תכונת ההשפעה.
ידיעות קודמות בנושא:
חיי אושר ועושר
בתוך הקלידוסקופ של עולמות משתנים
המדע הוא לא האמת, אלא החיפוש
|
להשאיר תגובה | שלח לחבר
| הדפס
|
שייך לקטגוריה: גלגול נשמות, מציאות מדומה, שאלות ותשובות |
גלגול נשמה זה שינוי תכונה
בעל הסולם, מאמר "השלום": "באופן, שאין כאן בעולמנו, שום נשמות חדשות, על דרך התחדשות הגופית. אלא רק סכום מסוים של נפשות, באות מתגלגלות, על גלגל שינוי הצורה, מפאת ההתלבשות בכל פעם, בגוף חדש, ובדור חדש."
שאלה: מה התועלת בהפסק בין הגלגולים?
תשובתי: זה נעשה מובן מהלימוד על ה"פרצופים" והמדרגות של העולמות הרוחניים, וכן מהלימוד של ארבע הבחינות של האור הישר.
כדי לעבור ממצב למצב, אתה צריך לשנות באופן מהותי את כל התכונות שבך.
על הרצון לקבל, שנברא "יש מאין", פועל האור העליון שמופשט מלבושים. אם כך, כיצד הוא בונה ממנו משהו מוגבל? כיצד הוא בונה את בחינה א'? ואיך בחינה א', שמתמלאת באור, הופכת לבחינה ב'? כיצד נוצר הגבול הדטרמיניסטי הזה ביניהם, כאשר בחינה אחת מגיעה לסיומה והופכת למשהו אחר? הרי האור העליון הוא מופשט, חשוף, אין בו שום חלקים, הבדלים ופרמטרים כמותיים.
בכללות, כפי שאנחנו יודעים, יש ארבע בחינות שנולדו מהשורש. חמשת החלקים האלה נבדלים זה מזה. בכלל, כל דבר יכול לשנות את הטבע שלו רק בתוך התבנית של חמשת השלבים הללו.
וכאן אי אפשר להסתדר ללא ההפסקים בזמן המעבר מבחינה לבחינה. כי בכך אני משנה את התכונה לתכונה ההפוכה ממנה. בצורה כזאת, תכונת ההשפעה של בחינת "שורש" הפכה לתכונת הקבלה בבחינה א', ולאחר מכן, ההשפעה הקבועה בבחינה ב', הפכה לשפע עוד יותר גדול, כפול, באמצעות הקבלה בבחינה ג', ולבסוף התכללה במלואה בקבלה בבחינה ד'.
כל בחינה הפוכה מהבחינה הקודמת לה. תמיד ה"מלכות" של העליון הופכת ל"כתר" של התחתון. האם ניתן לדמיין כיצד דבר כזה אפשרי? הרי ה"מלכות" היא הרצון לקבל, וה"כתר" הוא הרצון להשפיע. ובכל זאת, הם מחליפים זה את זה.
אם כן, "גלגול" הוא שינוי מהותי. היום אני לא כמו שהייתי אתמול, ובעוד עשר דקות לא אהיה כמו שאני עכשיו. זה נקרא "גלגולים".
שאלה: האם בכך הרצון לקבל גדל?
תשובתי: הרצון לקבל אינו גדל, אלא משנה את צורתו באופן איכותי. ה"גלגול" הוא לא הגדילה, אלא התוצאה הסופית. במשך החיים אתה צובר ידע, רוכש שכל, מקבל רגש, אבל עדיין אינך מסיים את הגלגול, עד שלא תשנה את ה"צורה" שלך, כלומר, את המהות שלך, את התכונות הבסיסיות שלך. דווקא הן אלה שמשתנות לתכונות ההפוכות מהן.
בטבע הדומם, הצומח והחי אין גלגולים. הם שייכים רק לדרגת ה"מדבר". הגדילה ההדרגתית היא לא גלגול. מדובר רק על השינויים, המעברים מהקבלה להשפעה ולהיפך.
לדוגמא, ממצב מסוים ירדתי לקבלה ועליתי להשפעה, שוב ירדתי ושוב עליתי. זה נקרא "גלגולים". כי בכל פעם אני עובר את "הקו האדום" שמבדיל בין שני מצבים הפוכים, מינוס ופלוס.
ואילו אם אני עולה או יורד, גדל או מצטמצם בתוך המצב הנוכחי, זה לא נקרא "גלגול".
מתוך שיעור על מאמרו של בעל הסולם "השלום", 17.02.2012
ידיעות קודמות בנושא:
ארבע בחינות של התפתחות הרצון
הוי"ה – אלוקים
אי שביעות רצון היא המנוע להתפתחות
|
להשאיר תגובה | שלח לחבר
| הדפס
|
שייך לקטגוריה: גלגול נשמות, התפתחות רוחנית, שיעור הקבלה היומי |
לסבול כדי לחיות
שאלה: איך אפשר לוותר על התענוגים הגשמיים, אם עדיין אין לאדם חיוּת ברצון להשפיע?
תשובתי: אנחנו רואים שהאנושות עוברת את כל המצבים הללו בצורה מאולצת. האנשים מתגלגלים, עד שהם נקלעים לחוסר אונים, לדיכאון, לסמים, לאלכוהול ולהתאבדויות. אנחנו מתדרדרים לכל זה בלית ברירה, מפני שכוח החיוּת הטמון בנו מחייב אותנו להמשיך להתקיים. אך למעשה, רוב האנשים בעולם היו מסכימים לא לחיות. אם נערוך חשבון מדויק, לא רגשי ולא מתוך פחד אינסטינקטיבי בהמי, נראה שהפחד מפני המוות טבוע בתוך ה"בהמה" שלנו, על מנת שאנחנו נשיג את המטרה. אותו הפחד מהמוות הוא שמחזיק אותנו, שולט עלינו, ואלמלא השליטה שלו היינו מבצעים חשבונות אחרים.
בכוונה גרמו לנו להיות משועבדים למוות, כך שנהיה חייבים להמשיך לחיות בכל מצב ונהיה מוכנים לתת הכול בעד החיים. על אף שאין ספק שהחיים בעצמם אינם שווים את זה. אלא כל זה מושרש בתוכנו, בעל כורחנו, מפני שדווקא דרך הייסורים וכל החשבונות הקשים, אנחנו בכל זאת יכולים להתקדם אל המטרה, על אף שאנחנו עוברים מצבים שאין בהם שום הצדקה להתקיים, לחיות. מטרת הבריאה מחייבת אותנו לכך. לכן, הבורא החדיר בתוך הרצון לקבל פחד בהמי, שמחייב אותנו להיאבק על חיינו. מושג ה"חיים" אצלנו הוא גבוה בהרבה ממושג ה"ייסורים", עד שהאדם באמת מגיע למסקנה שכדאי לו למות במקום לחיות. הוא נמצא בתהליך בירור עמוק מאוד. וכל זה, כדי שנוכל לשרוד, ודרך החשבונות האגואיסטיים בכל זאת נגיע להחלטה שלא כדאי לנו לחכות למוות שיגאל אותנו מהייסורים שאנחנו מרגישים ברצון האגואיסטי שלנו, אלא אפשר להחליף אותו ברצון אחר, ברצון להשפיע.
ואז ההשפעה, החיבור עם האחרים, כבר לא תיראה לנו גרועה יותר מהמוות, ולא תיראה לנו בלתי מציאותית. דווקא מפני שסבלנו הרבה באגו שלנו, אנחנו יכולים לעשות עכשיו את החשבון ולהסכים שאפשר להגיע לרצון להשפיע. ודווקא הייסורים יכולים לעזור לנו בכך. כך אנחנו מתקדמים.
זאת אומרת, יש כאן מאבק בין כוחות שונים שנלחמים בתוך האדם. ולאדם עצמו נשאר רק הסיכום ממאבק הכוחות הזה, וזאת חכמת החיים שהוא רוכש.
מתוך שיעור על מאמר של בעל הסולם מהספר "שמעתי", 02.03.2012
ידיעות קודמת בנושא:
מדורה שאינה צריכה לכבות
הפחד המרוֹמֵם
נעלה – והפחד יתמוסס
|
להשאיר תגובה | שלח לחבר
| הדפס
|
שייך לקטגוריה: גלגול נשמות, התפתחות רוחנית, טבע, שיעור הקבלה היומי |
שאלתם ? – אני עונה... – 45
שאלה מהבלוג באנגלית: בפוסט "קראוהו בהיותו קרוב", שבו מדובר על הקשר עם הבורא, אתה מדגיש ש"העיקר – לא לפספס את ההזדמנויות שמופיעות ולהגיב עליהן ברגישות". האם אתה יכול להביא דוגמאות קונקרטיות של "הזדמנויות" ושל "תגובה" נכונה עליהן?
תשובתי: בכל דקה עליך להשתוקק להרגיש שאתה בקשר עם הבורא, ואז תופיע לך הרגשה חדשה. כי אתה הרי נמצא בקשר עם הקבוצה ולומד יחד איתם. אך חסרים לך מאמצים תמידיים להחזיק את עצמך בחיבור ולהרגיש בזה "שיחה" של הבורא איתך.
שאלה מהבלוג באנגלית: האם לחַיות יש נשמה? אם כן, האם יש להן אפשרות להתפתח?
תשובתי: נשמה קיימת רק למי שמשיג את תכונת ההשפעה, לפי מידת השליטה שלו בתכונה הזאת.
שאלה מהבלוג באנגלית: האם החברים הם הנקודה שבלב שלי? האם צירוף הרצון שלי לרצונות שלהם מגלה את תכונת ההשפעה?
תשובתי: הנקודה שבלב היא אני, והנשמה היא ההשתוקקויות להשפעה, לבורא, שאותן קיבלתי מהסביבה, ושתוקנו על ידי האור.
ידיעות קדומות בנושא:
רק הטה אוזנך !
חלק אלוקא ממעל
סוד לידת הנשמה
|
להשאיר תגובה | שלח לחבר
| הדפס
|
שייך לקטגוריה: גלגול נשמות, התפתחות רוחנית, קבוצה, שאלות ותשובות |
הכול נגמר, אך ניתן לחיות לנצח!
כשמגיע ה"חושך" האמיתי, אתה יכול להוציא את עצמך מהמצב הזה ולהתגבר עליו רק באופן מלאכותי. הרי במציאות, אין בחיינו שום תקווה. אנחנו חיים כגופים חלבוניים ומסיימים את קיומנו כשאנחנו מתים.
ישנם החיים שמורגשים בתוך הגוף הבהמי, הביולוגי. ואם הגוף מת, נעלמת הרגשת החיים ולא נשאר ממנה דבר. מהבחינה הזאת אין לגוף האדם שום יתרון על הבהמה.
המוצא היחיד הוא לעלות, בעודנו בחיים האלה, לדרגת החיים הרוחניים. רק באופן כזה ניתן להגיע לנצחיות. אם תשתמש בהזדמנות הזאת, ותוכל לקפוץ למימד הבא בעודך בחיים הארציים האלו, סימן שהצלחת להיות נצחי. ואם לא, לא תהיה לך שום המשכיות.
והאדם מרגיש את זה. האמת הזאת מתחילה להתגלות עכשיו ומחלישה את האדם. הרי מסתבר שאין בשביל מה לחיות. הנקודה הזאת שקיימת בכל אדם, ודורשת ממנו את הנצחיות, היא שורש כל הבעיה. הרי היא דורשת את התשובה היום. כיוון שהיא מרגישה שעכשיו נעלמה כל הגישה הקודמת, כל הרוגע הקודם, שהאדם היה מרגיע את עצמו שהוא שייך לנצחיות. ואין מה לעשות.
הרצון שלנו שייך לבחינה ד'. בכל אחד מאיתנו קיימת ההכנה לדרגה ד'. אמנם הגוף שלנו שייך לדרגות הדומם, הצומח והחי, אך בתוך החי הזה ישנה נקודה מדרגת המדבר. ולפחות לנקודה האחת הזאת אני צריך לתת תשובה, אחרת היא לא תעזוב אותי במנוחה. הרי הנקודה הזאת היא מִדַרגה גבוהה יותר, ולכן היא חשובה יותר מכל דרגת החי שבתוכי.
אנחנו רואים שאם ניתן לאדם כל טוב, אך נאמר לו שהוא עוד מעט ימות ולא יהיה לו דבר, רק סמים יוכלו לנתק אותו מהמחשבות הללו, לרמוס את הנקודה הזאת עד כדי שהוא לא ירגיש אותה.
אנחנו הסתרנו באופן חלקי את מחציתה של הנקודה הכואבת הזו בעזרת הדת והרגשת קיום הנצחיות. כשיצא הספר של מודי "החיים שאחרי החיים", האנשים שמחו מאוד. הם אהבו מאוד לקרוא ולספר את כל הסיפורים האלו. זה נטע בהם תקווה לעתיד.
כלומר חצי מהנקודה הזו של דרגת האדם בגופנו הבהמי הייתה נכבית על ידי התקווה שיש עתיד, שיש נצחיות, והחצי השני שתק רק מהסיבה הפשוטה, שהשתדלנו לא להיזכר בה. כל הריצה המוגזמת הזאת אחר הרצונות החומריים: כסף, מין, משפחה, כבוד, מושכלות – הייתה רק כדי לטשטש במשהו את הנקודה הזאת. לשחק במשהו, כדי לא לשאול יותר מדי שאלות. לשכנע את עצמנו שאנחנו מלאי חיים... והמשבר העיקרי הוא שכל זה קרס. זאת בעצם הסיבה.
ידיעות קודמות בנושא:
לא קל לעמוד בפני האמת
לגדול ולזכות לתואר ʺאדםʺ
אני נצחי
|
להשאיר תגובה | שלח לחבר
| הדפס
|
שייך לקטגוריה: גלגול נשמות, התפתחות רוחנית, שיעור הקבלה היומי |
לא קל לעמוד בפני האמת
שאלה: מה זאת אומרת "לעבוד בחושך"?
תשובתי: "להיות בחושך" זה כשאתה לא יכול לקום בבוקר לשיעור, כי אין לך שום מוטיבציה וכוח שדוחף אותך קדימה, שום משיכה ותקווה לעתיד. זהו ייאוש וחוסר אונים טוטאלי, אובדן הרצון לעשות משהו.
הרצון שלנו הוא חומר הדלק שלנו. אם מתגלה הרצון, אנחנו רוצים לממש אותו. ואם הרצון אינו מתגלה, אתה הופך לגוף מת. עד כדי כך שאנחנו רואים היום בעולם אנשים רבים, שלא מתגלה להם רצון חדש, והם אינם מבינים בשביל מה לחיות ומוכנים לשים קץ לחייהם או לקחת סמים וכדורים נגד דיכאון. כל אלה מהווים תוצאה מחוסר הרצון. הרי הוא כבר הגיע לידי סיפוקו בדרגה שעד אליה היינו צריכים להתפתח בעולם הזה.
אין יותר לאן להתפתח, ולכן האדם מרגיש שכבר אין כל כך טעם בכל החומריות הזאת. כמה אתה כבר צריך? הרי אתה רואה שבסופו של דבר הכול נעלם ומתבטל ואין שום ביטחון למחר בכלום. אפילו כדור הארץ עצמו כאילו מגיע לסופו.
בעיקרון, תמיד הייתה לאדם איזושהי אחיזה בנצחיות. הוא תמיד תיאר לעצמו שהחיים שלו לא ייגמרו. או שהוא השלה את עצמו בעזרת הדתות והאמונות למיניהן, או שפשוט הייתה חיה בתוכו איזושהי אמונה אינסטינקטיבית פנימית, שקיים משהו נוסף והחיים אינם מסתכמים בזה.
אבל עכשיו, כל המשברים והשבירות מראים כיצד הכול נגמר! דבר אחד נגמר, ואחריו נגמר הדבר השני, והשלישי... לא נשאר חינוך, ולא תרבות, נעלם הרצון להקים משפחה ולהוליד ילדים, ונעלם גם הרצון להרוויח כסף, כשאתה רואה כיצד אנשים מאבדים את כל הכסף שצברו במשך כל החיים. מיום ליום גדלים הייאוש וחוסר האונים, חוסר הביטחון ואובדן התקווה לעתיד.
והאדם רואה בכך דוגמא, שמתוכה נעלמת גם התקווה לנצחיות, שעדיין הייתה חיה בו בצורה כלשהי. הרי הוא לא בהמה שיכולה לא לחשוב על כך. הוא אדם וקיימת בו נקודה כזאת, ששייכת לדרגת האדם – והנקודה הזאת היא נצחית. ולכן הייתה לו איזושהי תקווה שהנצחיות קיימת והוא ימשיך לחיות!
הוא השתדל לא לחשוב על המוות, לא רצה לעורר בתוכו מחשבות מהסוג הזה, הרי זה היה מוביל לשאלות שלא הייתה לו תשובה עליהן. בכך הוא היה רק שולל מעצמו את הרוגע והיה מוציא את עצמו מאיזון. אך בכל זאת, אי שם, באיזשהו מקום, בתת-מודע, הייתה חיה בו המחשבה שהנצחיות קיימת.
ולפתע הוא מגיע לכך שהכול מתמוטט. כל כדור הארץ עומד לקרוס. והדבר מעורר בו את השאלה: "אז אין עתיד? הכול נהרס? לכל דבר יש סוף? בשביל מה אני חי?" וכאן הוא נכנע ונופל לייאוש, מאבד את המוטיבציה ואינו רואה כל טעם לזוז. וזו הבעיה הגדולה ביותר של זמננו.
ידיעות קודמות בנושא:
הכול נגמר, אך ניתן לחיות לנצח!
אגואיזם: מעוף שנפסק
עידן השובע
|
להשאיר תגובה | שלח לחבר
| הדפס
|
שייך לקטגוריה: גלגול נשמות, התפתחות רוחנית, משבר עולמי, שיעור הקבלה היומי |
כדי להצליח בחיים
שאלה: האם השגת הרוחניות בחיים שלנו יכולה לשנות את משך הקיום הגשמי שלנו? האם האחד משפיע על השני?
תשובתי: האדם צריך להשתוקק לסיים יחד עם הדרך הגשמית הזאת את הדרך הרוחנית הנעלה שלו. אם הוא מגיע לכזה מצב, אז בהחלט ניתן לומר שהוא הצליח בחיים. זה תלוי בו. כמה שנים אנחנו צריכים להתקיים, זה לא תלוי בו. אבל איך למלא את הקיום בתיקונים, זה תלוי בו. אך בכל מקרה, הדרך הגשמית שלו לבטח תאפשר לו להשיג את התיקון במשך השנים האלה. כך זה בנוי. כל השאר תלוי באדם.
מתוך השיעור הווירטואלי בנושא "יסודות חכמת הקבלה", 10.07.2011
ידיעות קודמות בנושא:
נצח ריאלי
מעל לחומר של האגואיזם
חופש אמיתי וחופש מדומה
|
להשאיר תגובה | שלח לחבר
| הדפס
|
שייך לקטגוריה: גלגול נשמות, התפתחות רוחנית |
הבה נחיה!
ספר הזוהר, פרשת "תרומה", אות תל"ב: "...משום שכל בני העולם יודעים שימותו וישובו לעפר, וע"כ רבים הם החוזרים בתשובה לאדונם בגלל יראה הזו, ויראים לחטוא מפניו".
שאלה: מה הכוונה "למות"?
תשובתי: ב"למות" או ,לחיות", מדובר על הרצון. בהתאם לזוהר "חי" מסמל "משפיע", ו"מת" מסמל "מקבל". ברוחניות אין חיים ומוות. אלא בעולם שלנו אנחנו מדברים על חיים ומוות מפני שמרגישים רק צורת קיום אחת, ורואים שהצורה הזאת כאילו נעלמת מאיתנו. אנחנו חושבים שהחיים נקראים גוף כשהוא נושם, ומוות כשמפסיק לנשום. אך עבור אדם שמתחיל להרגיש רוחניות, השוני הזה הופך להיות מאוד משונה: כיצד ייתכן שלפי סימן כזה אנחנו קובעים הבדל בין הקיים והלא קיים, חי או מת? כי הרי הוא עובר לתפיסה של צורת קיום אחרת, והמושגים הגשמיים של חיים ומוות נעלמים מבחינתו.
אם האדם עובר לתפיסה יותר חשובה, ועבורו השפעה נחשבת לחיים וקבלה למוות, אז הוא עולה מדרגה בהמית למדרגת האדם, ואז קורא "חיים" להימצאות בדרגה אנושית, ו"מוות" להימצאות בדרגה בהמית, ולא קושר חיים ומוות עם קיום הגוף הבהמי. ואז הגוף הבהמי הזה כאילו נעלם מהרגשתו, מאבד את החשיבות שלו לקביעת מצבו, חיים ומוות. אפילו אם הגוף ימות, האדם כבר נמצא במדרגת חיים אחרת, בהרגשת חיים ומוות ביחס לרוחניות, ועימה הוא דבוק.
לכן העולם הזה כבר לא יוצר עבורו הפסקות בתהליך התפתחות הנשמה.
מתוך שיעור על ספר הזוהר, 08.07.2011
ידיעות קודמות בנושא:
בין החיים והמוות
החיים הם דבקות בבורא
ההשפעה היא החיים, הקבלה היא המוות
|
להשאיר תגובה | שלח לחבר
| הדפס
|
שייך לקטגוריה: גלגול נשמות, התפתחות רוחנית, זוהר, מציאות מדומה, שיעור הקבלה היומי |
כל תענוגי העולם
בעל הסולם, מאמר "החירות": "...במה שדרשו "חרות על הלוחות אל תקרי חרות אלא חירות" שנעשה חירות ממלאך המוות".
נאמר: "בראתי יצר הרע בראתי לו תורה תבלין". אז מה זה "תורה"? זהו כלי שבו כלוא האור המחזיר למוטב. באופן כזה, אנחנו יכולים למשוך אור עליון, והוא מחזיר אותנו למוטב, כדי שמיצר הרע אנחנו נהפוך את עצמנו ליצר הטוב. על ידי כך אנחנו עוברים מהרצון לקבל שנקרא "מלאך המוות", לרצון להשפיע שנקרא "מלאך החיים" וזה נקרא שחרור ממלאך המוות.
ברצון לקבל שלנו אנחנו יכולים להרגיש רק את העולם הזה, את הקיום הבהמי, ושום דבר יותר. אנחנו חיים, סובלים ובסופו של דבר מתים. אנחנו אפילו לא יכולים לתאר לעצמנו, עד כמה נמוך, פגום ולקוי הקיום הזה. עד שנשיג השפעה, כל החיים שלנו כאן זו בריחה מיסורים למען תענוגים כל כך מזעריים, שאין להם מקום ברוחניות. המדרגה הרוחנית הנמוכה ביותר היא פי מיליארד פעמים גדולה יותר, מלאה ושלמה יותר, מכל התענוגים של העולם שלנו בכל הזמנים. אנחנו אפילו לא יכולים לתאר זאת לעצמנו.
כדי להחזיק תענוג רוחני כל כך גדול צריך להכין כלי עם כוונה בעל מנת להשפיע. בכל מקרה, רק בתכונת ההשפעה נוכל להתעלות מעל מלאך המוות.
מתוך שיעור על מאמרו של בעל הסולם, 24.06.2011
ידיעות קודמות בנושא:
הכנה לקבלת האור
שום דבר לעצמי, הכל לאחרים
חופש אמיתי וחופש מדומה
|
להשאיר תגובה | שלח לחבר
| הדפס
|
שייך לקטגוריה: גלגול נשמות, התפתחות רוחנית, שיעור הקבלה היומי |
אדם – מדרגה שלא נמוגה
כנס "UNIDOS" העולמי במדריד, שיעור מס' 1
בעל הסולם אמר, שהוא שׂמח מאוד להיוולד בדור שכזה, שאפשר להפיץ ברבים את חכמת הקבלה. כי הרי היא מלמדת אותנו, כיצד לחבר שני כוחות לאחד, השפעה וקבלה, כיצד לחברם זה עם זה, כדי שהסכום שלהם (Σ) יהפוך להיות "אדם".
זה באמת מדע, חכמה. זה לא פשוט, זה קשה. כי אנחנו הרי התרגלנו לזרום עם הזרם, ופתאום מופיע כוח נוסף, שמושך אותנו לאן שהוא. לאן?
שילוב של שני הכוחות מביא לתוצאה ייחודית. בעולם שלנו, שאותו אנחנו רואים ומרגישים, חיים צורות הטבע של דומם, צומח וחי. אנחנו גם כן שייכים לדרגת החי ועדיין לא השׂגנו משהו יותר גדול מזה. דרגת האדם, שאותה אנחנו מתחילים לחשׂוף במעט בתוכנו, זוהי מדרגה רוחנית שפותחת לפנינו לרווחה עולם חדש.
בטבע, דרגה אחת נותנת חיים לדרגה אחרת: חיות ניזונות מצמחים, וצמחים מקבלים את הכוחות מהטבע הדומם. אך דרגת דומם אינה מבינה, מה זה אומר לגדול, להתפתח, לחיות, לספוג ולהפריש, להרגיש את הסביבה.
דרגת צומח, אינה מבינה, מה זה אומר להיות בהמה, לנוע ממקום למקום, להוליד צאצאים, לחיות בלהקה, ועל אחת כמה וכמה, לחוות דקויות קיום של "בהמות מפותחות", בני אדם, שחיים חיים מאוד מורכבים.
אין בכוחה של הדרגה הנמוכה ביותר, להבין את העליונה, זהו עולם שונה לחלוטין. והנה, גם אנחנו, שנמצאים בינתיים בדרגה בהמית של ההתפתחות וחיים רק לפי הוראות ופקודות של הרצונות שלנו, לא מבינים, מה זאת דרגת מדבר. לא ניתן להראות את זה, להציג, בדיוק כפי שהבהמה לא יכולה להציג לצמח את הרגשת העולם שלה.
אדם, ששילב שני כוחות, נקודה שבלב ולב, רצון לקבל ורצון להשפיע, יוצא לדרגת התפתחות של מדבר ואינו יכול להעביר את הרגשותיו לאלה שעדיין לא השׂיגו אותה. ניתן לומר רק דבר אחד: הוא מרגיש את עצמו מחוץ לכל ההגבלות של הגוף הגשמי, מאחר ועלה לדרגה אחרת. הוא קיים בקשר עם כל הדרגות הקודמות, ניזון מהן, אך רק ניזון, ואילו בעצמו נמצא במדרגה שלו.
כך גם אנחנו איתכם, בעלותנו למדרגת מדבר (נקווה, כמה שיותר מהר), נשמור על קשר עם העולם הזה, עם כל צורות החיים שבו, אך בנוסף לכך יהיו לנו תחושות, הרגשות ומחשבות שונות לגמרי. אנחנו נרגיש נצחיות ושלמות במדרגה החדשה.
כל הבעיה שלנו היא בזה, שאנחנו רוצים לקבל תענוג, אור עליון, בעוד שהוא אינו יכול להתקיים בנו ומיד נעלם בגלל "קֶצֶר", כשפלוס ומינוס מנטרלים ומבטלים זה את זה. ולכן בין שני הכוחות האלה צריך לעבוד בצורה נכונה בקו האמצעי. אנחנו יוצרים את השילוב הנכון שלהם: מציבים באמצע סוג של "נָגָד" (R), שהודות לו פלוס ומינוס פועלים כהלכה ונותנים לנו את התוצאות של עבודתם, אנחנו מקבלים מהם כוח.
התנגדות בין הנקודה שבלב והאגואיזם נקראת בשׂפת הקבלה "מסך". דווקא במקום הזה אנחנו מקבלים ומרגישים חיים חדשים בדרגת מדבר (אדם).
ואז אנחנו הופכים להיות חופשיים מהמוות. כי הרי כל פעם, כשאני רוצה לקבל אור, אין בכוחי להתאים את עצמי אליו, התענוג עם הרצון נעלמים, ואני טועם במעט מהמוות: אין לי יותר ממה ליהנות, אני נופל לייאוש, לא רוצה שום דבר ונָסוג. בסופו של דבר האדם "מתייבש" מהעבודה הזאת, רואה שלא יוצא לו שום דבר ומתחיל "לנבול". חי, צומח ודומם שבו יורדים בהדרגה לאפס, עד שהאדם נפטר.
אך אם אנחנו נבין כיצד לאחֵד בתוכנו בצורה נכונה את כוח ההשפעה וכוח הקבלה, פלוס ומינוס, אז נרכוש הרגשת חיים במדרגת האדם, חיים נצחיים ושלמים.
מתוך שיעור מס' 1 בכנס במדריד, 04.06.2011
ידיעות קודמות בנושא:
בסיום ההתפתחות האגואיסטית
מתנה לאנושות
במלחציים של ניגודים
|
להשאיר תגובה | שלח לחבר
| הדפס
|
שייך לקטגוריה: גלגול נשמות, התפתחות רוחנית, כנסים |
חיים נצחיים, זה לא דמיון, אלא מציאות
שאלה: האם לצאת מתוך האגו שלנו, זה אומר להשיג רוחניות? האם זה הופך את הנשמה שלנו לנצחית?
תשובתי: לאף אחד מאיתנו אין נשמה, ישנה רק נקודה, תחילת נשמה, כמו טיפת הזרע שקודמת לאדם. אם אני רוצה לרכוש נשמה, אז אני צריך להתחבר עם הזולת ולרכוש את הרצונות של האחרים כדי שהם יהפכו קרובים אליי כמו הרצונות שלי. הרצונות האלה, שאותם אני מצרף אליי, הופכים לכלי של הנשמה שלי ובהם אני מגלה את העולם העליון והאור העליון, מחוץ לי. בתוכי נמצאת רק נקודה, תחילתה של הנשמה.
למעשה, כל חכמת הקבלה באה ללמדנו כיצד לבנות את הנשמה, להרגיש בתוכה את המציאות הנצחית ולהתקיים בה. מטרת האדם היא במשך כל חייו הגשמיים להשיג חיים נצחיים. לכן בתורה, המצווה של אהבת הזולת היא תנאי כל כך קפדני וחמור.
|
להשאיר תגובה | שלח לחבר
| הדפס
|
שייך לקטגוריה: גלגול נשמות, התפתחות רוחנית, כנסים |
נצח ריאלי
שאלה: אם אדם הצליח להתעלות מעל לכל האינטרסים הגשמיים שלו ולהתחבר עם הטבע העליון, הבורא, אז למוות הפיזי כבר אין כל חשיבות בעיניו?
תשובתי: זה נכון. כששאלתי על זה את המורה שלי בתחילת דרכי, אז הוא אמר כך: אדם שלומד קבלה, צריך להשיג מצב שהוא מתחיל להתייחס לחיים של הגוף הגשמי שלו כאילו שבסוף היום הוא מוריד חולצה מלוכלכת, זורק אותה לכביסה ולמחרת לובש חולצה חדשה. בדיוק כך גם הגוף שלנו.
אלה דברים מאוד ריאליים. הם נובעים מלימוד של עצמי כשאני יוצא מהרגשת התפיסה של החיים שלי בתוך הרצונות הגופניים שלי. כיוון שאנחנו חיים עכשיו למען הגוף הגשמי שלנו! אך אם אני יוצא מתוך הרגשתו ומתחבר עם המציאות העליונה מעליו, אז אני מתחיל מיד להרגיש את זרימת החיים הנצחית.
ידיעות קודמות בנושא:
מעל לחומר של האגואיזם
להרגיש את נשימת האור
שחרור ממלאך המוות
|
להשאיר תגובה | שלח לחבר
| הדפס
|
שייך לקטגוריה: גלגול נשמות, התפתחות רוחנית, כנסים, מציאות מדומה |
עובר הנשמה ושלבי גדילתו
שאלה: האם אתה יכול להסביר את הקשר בין אדם, נשמתו והבורא? אתה אומר שלאדם אין נשמה עד שהוא לא יפתֵח אותה?
תשובתי: לכל אדם יש את נקודת הנשמה – בדומה לטיפת זרע. על מנת לפתח אותה אנחנו זקוקים לכוח. כפי שטיפת זרע נדבקת לדופן הרחם, מקבלת את ההזנה מהאם ומתחילה לגדול, כך גם אנחנו צריכים להצטרף לחברה ולבטל את עצמנו ביחס לקבוצה שמתאימה לנו כמו ברחם. אם אני מבטל את עצמי בצורה כזאת, אני לא אהיה בה כגוף זר, כמו שטיפת הזרע לא נתפסת כמשהו זר, ולכן הגוף לא דוחה אותה והעובר יכול לגדול.
כך גם אני מבטל את עצמי בפני הקבוצה ומקבל ממנה כוחות. ואז הנקודה הרוחנית שלי, תחילת הנשמה שלי מתחילה לגדול. היא גדלה בדיוק לפי אותם השלבים כמו עובר ברחם אימו. זה מוסבר בספרי הקבלה על גבי אלפי עמודים. השלבים האלה גם נקראים כך: "עיבור – יניקה – מוחין" של נשמתנו.
ואם האדם לא התחיל את התהליך הזה, כלומר עוד לא גילה באיזשהו אופן את המימד הרוחני, הקיים מחוץ לו, בזכות החיבור שלו עם האחרים, אז הגוף שלו מת ונקודת הנשמה הזאת נשארת כפי שהייתה רק נקודה. ואז היא שוב מתלבשת בגוף ומלווה את האדם, נותנת לו אפשרות לגדול.
אך אם האדם הגיע לדרגה רוחנית, אפילו הקטנה ביותר, הוא כבר מרגיש שהוא שייך למימד אחר – למימד רוחני ונצחי. הוא נצחי כיוון שהוא נמצא למעלה מהאגואיזם החומרי, ה"בהמי" שלנו ששייך לגוף שלנו. ואז הגוף יכול למות ולהירקב, אך האדם לא יזדהה איתו אלא עם אותו המצב הרוחני שאליו הגיע.
לזה אנחנו צריכים להגיע! לפחות למדרגה הראשונה ביותר. ולאחר מכן הרבה יותר קל להתקדם, כיוון שהאדם מתחיל לראות את הצעדים הבאים שהוא צריך לעשות.
ידיעות קודמות בנושא:
להיוולד ולגדול בקבוצה
חפירה טובה
הילד שמחפש את הוריו הרוחניים
|
להשאיר תגובה | שלח לחבר
| הדפס
|
שייך לקטגוריה: גלגול נשמות, התפתחות רוחנית, כנסים |
לקריאת כל התגובות
קבלת עדכונים בדוא"ל
עדכוני rss
רדיו קבלה
הבלוגים שלי
הבלוג בסלולר