האם אנחנו מזרזים את הזמנים?
שאלה: המשימה שלנו היא לזרז (להביא למצב של "אחישנה") את תהליך ההתפתחות. האם יש כאן איזה שהם קריטריונים לבדיקה?
תשובתי: אנחנו לא מזרזים את התהליך. במקרה הטוב, אנחנו מתקרבים לזה.
כן, על ידי המאמצים הפנימיים שלנו אנחנו משפיעים על איזה שהם יחסים חדשים, מגלים מצבים חיוביים בעם ישראל ובעולם. אנחנו ממתיקים, מרככים הרבה מצבים, אבל זה עדיין לא זירוז (מצב של "אחישנה").
כי "אחישנה", זה כאשר העולם מתחיל לנוע על ידי כוח חדש שמושך אותו קדימה, בכך שעובר דרכנו. וזה עדיין לא קיים.
בסך הכול, אנחנו מהווים את החלק הניכר של המערכת הכללית, החלק הפעיל והמשפיע על המתרחש ושמביא את הטוב. רק שזה לא מספיק כדי להזדרז.
אני מאוד מקווה שאנחנו נוכל להפוך לאותו החלק החסר, לחולייה המקשרת בין העליון והתחתון, נהיה באמת "אור לגויים", המעבר של האור לעולם. ואפילו שהאנשים לא ירגישו את האור הזה, זה לא חשוב. הכוח שלו ימשוך אותם לטוב ואז הם יתחילו לקבל החלטות נכונות, יתחילו להתקרב בדעתם אלינו, יוכלו לשמוע את המסר שלנו, להבין ולקלוט אותו, להסכים איתו: "אפילו שאנחנו לא מבינים אותו עד הסוף, אבל כבר רואים ומרגישים שזה נכון".
ואז אנחנו נשיג מצב של "אחישנה". ואפילו לא סתם "אחישנה", אלא מה שנקרא "שופרו של משיח", דרגה שבה המסר על האיחוד מתפשט בכל העולם.
והאמצעי החשוב ביותר לכך, הוא החינוך האינטגרלי. מפני שככל שאנחנו מתחברים טוב וחזק יותר עם העולם, כך החיסרון שלנו לפנות למעלה לעזרה, הוא חזק יותר.
מתוך שיעור על מאמר "הערבות", 19.05.2013
ידיעות קודמות בנושא:
ייחודיות העבודה של המתאם הרוחני
עם הרצונות שלך לא תגיע רחוק
משימתו של עַם "המשתוקקים לבורא"
להשאיר תגובה | שלח לחבר
|  הדפס
|
שייך לקטגוריה: הפצה, התפתחות רוחנית, חינוך, ילדים, שיעור הקבלה היומי, תפקיד ישראל |
שיחה על תפקיד עם ישראל
ערכתי שיחה בנושא "תפקיד עם ישראל" במסגרת תוכנית הטלוויזיה "מקובלים כותבים" בהנחייתו של בן ציון גרץ.
צפה/האזן לתוכנית:
תוכניות קודמות:
שיחה על חג השבועות
שיחה על יום ירושלים
שיחה על ל"ג בעומר, רבי עקיבא
|
להשאיר תגובה | שלח לחבר
| הדפס
|
שייך לקטגוריה: ראיונות, פגישות, תפקיד ישראל |
לא המקום מקדש את האדם, אלא האדם מקדש את המקום
שאלה: מה זה אומר להיות "עם נבחר"? מדוע הוא נבחר? כדי לסבול?
תשובה: הוא נבחר לעבודה מיוחדת בעולם, והדבר בא לידי הביטוי במהלך כל ההיסטוריה. כן, התפקיד שלו הוא קשה, ומתבצע באופנים שונים.
בתחילה, העם היהודי נתן לעולם את ה"תורה", הקשר עם הבורא. את הקשר הזה אימצו בצורה שונה חלקים שונים של ה"מלכות" הכללית, הנקראים "אומות העולם". הם איבדו את הרעיון המקורי והשתמשו בו לתועלת עצמית, כל אחד בצורה שלו.
כך נוצרו הדתות: הנצרות, האסלאם והיהדות, כמו שאנחנו מכירים אותה לאחר חורבן בית המקדש. מכאן צמחו גם כל מיני אמונות ושיטות, שמקורן של חלק מהן עוד לפני אברהם.
באופן כללי, הרעיון של האלוקות מתפרש בצורה שונה בכל אחד משבעים "הכלים השבורים", כמו כן ב"ילדיהם". וגם באופן אישי, כולנו מתארים לעצמינו את תפיסת החיים שלנו, את היחסים עם העולם ועם האלוקות בצורה שונה. כל אחד מתייחס לחיים בדרכו שלו.
באשר לעם הנבחר, על אף שה"כלים" שלו שבורים, בזכות ההכנה המקדימה טמונה בהם היכולת לפעולות שמכוונות לתיקון. הרי, "האור המקיף" בכל זאת דוחף את האנושות קדימה ומפתח את ה"כלים" האלה, את העם הזה, בצורה מיוחדת. והעניין הוא לא בכך שהדרך הזאת היא נעימה או לא נעימה, אלא בכך שהיא מיוחדת. ואף על פי שזה יכול להתבטא בצורה כואבת, אין כאן מה לעשות.
מה לא קרה בהיסטוריה של העם הזה, לאן הוא לא נזרק, מה לא עשו איתו! והנה, הוא הגיע ל"קו הסיום", לשלב האחרון של ההגשמה העצמית. השלב הזה יכול להימשך עשרות שנים ולהיות מלווה בתהליכים שאין טעם לדבר עליהם... אבל זה הוא המצב, ו"קו הסיום" מתקרב.
אלה הן התוצאות של ההכנה המקדימה של ה"כלים" האלה: יש בהם ניצוצות של השבירה, ולכן הם מגיבים באופן שונה לאור המחזיר למוטב. האור נשפך על כולם באותה המידה, אבל כל אומה מתעוררת בהתאם לייחודיות שלה, כל אחד מתקדם בדרך שלו. האור מגיע לכולם, אבל הקצב והאופי של השינויים שונים לכולם.
אילו היית רואה את "האור המקיף" המגיע ומקדם את האנושות כולה, אילו היית מכיר את מהותו הפנימית של כל עם, לא היית צריך לצפות בחדשות. אתה גם בלי זה היית יודע בדיוק מה צריך להתרחש עם כל אומה, וכל אדם...
שאלה: ובכל זאת, מה הוא "העם הנבחר"? מי שייך אליו?
תשובה: מדובר בקבוצה של "כלים", רצונות, בעביות מסוימת. הם מחוברים לקבוצה כדי לעשות עבודה משותפת כללית, וכך לנוע קדימה. בעם הזה טמון ניצוץ, שנפרד מהרצון האגואיסטי, ניצוץ שבעתיד יהיה ניתן להפוך אותו לכוח השפעה שגדל ברצון הכללי של האדם.
שאלה: האם זה קשור לאלה שגרים בישראל?
תשובה: זה לא קשור למיקום הגיאוגרפי. עם זאת, בארץ ישראל יש לעם הזה תנאים מיוחדים חיצוניים ובהתאם לזה, פנימיים, ששונים מהתנאים שבהם חיים חלקים אחרים של העם, המפוזר ברחבי העולם.
באופן כללי, יש סדר התפתחות של החלקים השונים של האנושות: הקבוצה העולמית שלנו, לאחר מכן, עם ישראל שגר בארץ-ישראל, אחר כך, עם ישראל המתגורר מחוצה לה, ואז כל אוכלוסיית העולם, ושוב, לפי סדר המשיכה לתיקון.
פעם, עם ישראל היווה "כלים" מתוקנים הנמצאים מעבר ל"מחסום", מעבר ל"פרסה". ואז הוא עבר שבירה ושקע לתוך הכוונה האגואיסטית – כדי להתערבב עם האח"פ, ובסופו של דבר, להגיע למדרגה הכללית הגבוהה יותר של תיקון העולם.
לפני חורבן בית המקדש השני, ה"כלים" האלה היו שייכים לגו"ע. הם היו צריכים להישבר ולחדור לתוך ה"כלים" של אומות העולם – הרי, דווקא להם הבורא בתחילה רצה לתת את התורה. ועם ישראל הוא שלב ההכנה, חוליית המעבר. הוא היה צריך לעבור את כל פיתולי הגורל שלו, כדי עכשיו סוף סוף להבטיח את תיקון העולם. זה מה שאנחנו מנסים לעשות – להיות חוד החנית, החלוצים בדרך. ולכן העם היהודי קיבל את ההזדמנות לחזור לישראל, כדי מכאן לשוב לשורשים ולהתחיל את התיקון.
שאלה: האם יש קדושה כלשהי בארץ-ישראל במובן הגיאוגרפי?
תשובה: לא. פשוט הקשר איתה, אפילו ברמת הדומם, כבר כולל את הכוונה האלטרואיסטית.
האדם מקדש את הארץ, האדם מקדש את הטבע הדומם, הצומח והחי. אבל אנחנו לא שייכים לדרגה של ה"אדם", אנחנו בינתיים בדרגת ה"חי". ולכן, "ארץ ישראל", כלומר, הרצון לקבל ברמת הדומם, אינו קדוש. הרי, אני לא מחבר את הרצון הזה לעצמי ולא מקדש אותו. אני גר בארץ ישראל, פשוט מפני שאני מרגיש כאן בנוח. אם ילחצו עליי כאן, אני אברח למקום אחר, כפי שכבר קרה לפני אלפיים שנה.
במהלך הכנס בניו-ג'רזי, נפגשתי עם ישראלים רבים, ואף אחד מהם לא רוצה לחזור, חוץ מכמה אנשים בודדים שקשורים אלינו. הסקרים מראים, כי היהודים בארצות הברית מתרחקים מישראל, לא רוצים להיות מזוהים עִם ישראל. הם מעדיפים להיות יהודים אמריקאיים, כמו בני העמים האחרים. ועל אף שהם כועסים כשאני כותב על זה בבלוג, אלה הן תוצאות הסקרים שהם בעצמם משתתפים בהם. ואותו הדבר אני רואה בשיחות ובהרצאות שלי שהתקיימו באמריקה.
כמובן, אני לא מאשימים אותם בשום דבר. זה די טבעי, כאשר אתה חי במדינה מסוימת אתה מחובר אליה בצורה אגואיסטית ורוצה שיהיה לך טוב שם. ועל ארץ המוצא אתה נזכר פעם בכמה שנים. רוב יהודי אמריקה, מבין אלה שפגשתי, מעולם לא היו בישראל. בעצם, מה יש להם לעשות כאן?
שאלה: אז, האם צריך לחיות בישראל כדי להשלים את התיקון?
תשובה: בעל הסולם אומר שהאדם שנמשך לרוחניות, נמשך לארץ ישראל. בכל זאת, יש כאן משהו. את המשיכה הזאת אי אפשר להסביר במילים, היא נגרמת על ידי הניצוץ שטמון בתוכנו. ומשום כך באים לכאן אנשים שלומדים את חכמת הקבלה, גם אם הם אינם יהודים. הם מרגישים שיש כאן מקור, שהמקום הזה שונה, מיוחד, שבו אתה מרגיש אחרת מכל מקום אחר. וזה קשור לא לדינמיקה ואיכות החיים החיצוניים, אלא לדברים עמוקים יותר...
מתוך שיעור על אגרת של הרב"ש, 14.05.2013
ידיעות קודמות בנושא:
ישראל באות וברוח
"נבחר" זו אחריות בפני העולם. מי מעוניין?
משרתי העולם
|
להשאיר תגובה | שלח לחבר
| הדפס
|
שייך לקטגוריה: התפתחות רוחנית, כנסים, שיעור הקבלה היומי, תפקיד ישראל |
מקובלים, על עם ישראל ואומות העולם, חלק ד'
בעל הסולם, מתוך מאמר "הערבות". שכל ישראל ערבים זה בזה. (ההערות בסוגריים הן שלי, מיכאל לייטמן).
וזהו דבר הערבות (שמושג), אשר (מושג כזה יחס הדדי בין חברי הקבוצה, כמו שנאמר) כל ישראל נעשו ערבים זה לזה.
כי לא נתנה להם התורה (לקבוצה, שאותה ייסד אברהם, ושאותה הביא משה להחלטת הערבות), בטרם שנשאל כל אחד ואחד מישראל (כתוצאה מעבודתם בחיבור ואיחוד), אם מסכים לקבל עליו (נשאל לא על האפשרות, אלא על הרצון) את המצוה של אהבת זולתו, בשיעור הכתוב "ואהבת לרעך כמוך" בכל שיעורו.
(ומשמעות המצווה היא בזה) דהיינו, שכל אחד מישראל, יקבל על עצמו, לדאוג ולעבוד בעד כל אחד מחברי האומה (מחברי הקבוצה), למלאות כל צרכיו (של החבר), לא פחות ממה שהוטבע באדם, לדאוג בעד צרכיו עצמו.
ואחר שכל האומה הסכימו (להיות בכזה מצב של דבקות הרצונות בצורה מלאה) פה אחד, ואמרו: "נעשה ונשמע", הרי שכל אחד מישראל, נעשה ערב, שלא יחסר דבר מה לשום חבר מחברי האומה (בהתפתחות הרוחנית שלהם), אשר אז נעשו ראויים לקבלת התורה (אור התיקון, כדי להשיג באופן ריאלי והדרגתי את המצב של הערבות) ולא זולת (מפני שלא הייתה מוכנות לממש את הערבות, הרצון להתאחד, כמו לפני שבירת הנשמה האחת והיחידה שלהם).
ידיעות קודמות בנושא:
מקובלים, על עם ישראל ואומות העולם, חלק ב'
מקובלים על עם ישראל ועל אומות העולם, חלק א'
מקובלים על קבלה עכשיו – חלק י'
|
להשאיר תגובה | שלח לחבר
| הדפס
|
שייך לקטגוריה: התפתחות רוחנית, מקורות ותקצירים, ערבות, קבוצה, תפקיד ישראל |
תרופה נגד ריקנות
בעל הסולם, "מאמר לסיום הזוהר": "בדור המשיח כל אחד יכול להגיע לדבקות והשגה."
אנחנו חיים ב"ימות המשיח" ויכולים לצאת לעולם הרוחני, על אף שלשם כך נצטרך "להזיע".
תוך אלפי שנות ההתפתחות, הרצון לקבל התגלה במלואו בדרגות דומם, צומח וחי. נשארה רק דרגת ה"מדבר", שאותה אנחנו מגלים בזכות גילוי חכמת הקבלה. זאת הסיבה שהיא מתגלה לכולם ללא יוצא מן הכלל. אנחנו יכולים להשיג את כל 125 המדרגות ולהגיע לגמר התיקון.
בעבר, הזדמנות כזו ניתנה רק לדורו של רשב"י, לקבוצת רבי שמעון שכתבה את ספר הזוהר, והיום, על אף שאנחנו קטנים, אפסיים, שפלים וחלשים, יחד עם זה, ה"כלים" שלנו לפי ה"מבנה" שלהם תואמים לספר הזוהר.
באותו האופן גם העוּבָּר, שעדיין לא הפך לאדם בשל, בכל זאת שייך לאותו זן, והוא רק חסר התפתחות. כך גם אנחנו, להבדיל מהדורות הקודמים, מותאמים לספר הזוהר, מסוגלים על ידו למשוך את המאור המחזיר למוטב. ולכן הוא מתגלה לנו.
רצוי שכל מי שחושב שאסור ללמוד את חכמת הקבלה, יבין זאת. המצב השתנה, כיוון שבאנושות מתגלים רצונות חדשים השייכים ל"דור המשיח".
"דור המשיח" זהו כינוי של התקופה, שמגיע "אור" הנקרא "משיח" ופועל על כל ה"כלים". בדרגות הקודמות ההתקדמות התממשה על ידי התפתחות אגואיסטית, לפי העיקרון "לכו ותתפרנסו זה מזה", בשימושו האגואיסטי. והיום מתחיל להתפתח הרצון של הדרגה הרביעית, של דרגת ה"אדם", ולכן כולם היום תלויים בכולם.
הרי, "אדם" זה מי שמרגיש את התלות שלו, את ההיכללות שלו בשלם. והמצב הזה בא לידי ביטוי בצורת תופעות המשבר של העולם המודרני.
הכול מתחיל מהאור שנשפך על שלושת הדרגות הראשונות של מין האדם: דומם, צומח וחי. המדרגות האלו לא נמצאות בקשר הדדי אינטגרלי נכון, הן אינן מותאמות למערכת העליונה ולאור המגיע משם. הרי האור מביא איתו שלמות של עשר ספירות שלמות, וה"כלים", להיפך, מפוזרים, הספירות שלהן מפורדות, לא מקושרות זו עם זו ולכן חוות שבירה, משבר בצורות שונות.
אז מה עליהם לעשות? לגשת לאיחוד. אבל איך? בהתאם להיגיון שלהם הם מנסים להתאחד ולתקן משהו באותם התחומים שבהם הם מרגישים את המשבר: בתרבות, בחינוך, בתעשייה, בטכנולוגיות, בפיננסים, במסחר, וכולי. באמת, מדוע לא? "היכן שרע לנו, שם אנחנו צריכים לתקן את המצב שיהיה טוב".
עם זאת, כתוצאה מכך מגיעות צרות אפילו גדולות יותר. הרי, הבעיה היא לא במקום שבו אנחנו מרגישים ריקנות, אלא באמצעים של מילוי החלל הזה. ולכן אין טעם להסתפק במאבק עם ההשלכות בניסיון לאטום את החור.
וכאן מגיע לאנושות גורם חדש של לחץ – הצורך במה שאנו מכנים "מסך". הרי, ניתן לקבל את האור העליון בצורה נכונה רק בתנאי שאתה מתחבר עם האחרים בעשר ספירות. כאשר אתם מפתחים את ההשפעה ההדדית בחיבור הזה, אתם נהיים דומים לאור בתכונות שלו, ואז הוא ממלא אתכם.
לכן, היום דרושה גישה שונה לחלוטין. המשבר מורגש כחלל ריק, אבל הפתרון שלו צריך להיות לא במילוי האגואיסטי, אלא באחדות.
אנשים, באופן עקרוני, מבינים שביחד הם יכולים לסדר את החיים. עם זאת, בניסיונות להתאחד ללא השיטה האינטגרלית, הם רק תורמים להחמרת המצב. הרי, הנקודה היא לא סתם בחיבור, אלא בחיבור עם הבורא דרך "ישראל", על פי ההיררכיה הרוחנית.
ואם בעבר ה"כלים" של "ישראל" היו מעל "אומות העולם", לאחר מכן, בשבירה, הם נפלו, ועכשיו "אומות העולם" נמצאים למעלה מהם, ונראים משגשגים יותר, וכמובן, לא מרגישים צורך ב"ישראל" כדי לצאת מהמשבר. הרי, הם באמת נמצאים למעלה מ"ישראל", הם לא שבורים, וישראל שבורים, ולכן הם לוקחים לעצמם את הסמכות על הדת, על העולם, ובאופן כללי, על כל דבר.
התחושה הזאת היא טבעית בנסיבות של היום, והתיקון חייב לבוא דרך ההבנה של התמונה הכוללת, שתוביל את "אומות העולם" לשיטת החיבור. ועד אז, כל מאמציהם יניבו תוצאות הפוכות, כפי שקרה באירופה, שיצרה את השוק המשותף. כיום, האירופאים צריכים להבין שהאיחוד אפשרי רק על פי השיטה האינטגרלית, בזכות כוחה של "ישראל" הטמון בה.
זו הסיבה שכל מיני צורות של התאחדות בעולם עדיין "תקועות". הסיבה היא בנו, באלה שמייצגים את דרגת "ישראל". עלינו להיות מוכנים להעביר לאנושות את המסר על כך, שהתיקון האמיתי יכול להתבצע רק דרכינו. אחרת, אם הם יתחילו להתאחד לבד, המצב רק יחמיר, ובעולם מייד יחלו מלחמות...
מתוך השיעור על "מאמר לסיום הזוהר," 28.04.2013
ידיעות קודמות בנושא:
תקבלו כלים ואל תצפו לוויתורים
שם, מעבר לאופק של התיקונים
"צעדי המשיח"
|
להשאיר תגובה | שלח לחבר
| הדפס
|
שייך לקטגוריה: הפצה, התפתחות רוחנית, חינוך, ילדים, שיעור הקבלה היומי, תפקיד ישראל |
שאלה שמביאה אל הבורא
בעל הסולם, מאמר "הערבות": "שכל ישראל ערבים זה בזה." במילים אחרות, המילוי של כל אחד הוא באחרים. "כי לא נתנה להם התורה, בטרם נשאל כל אחד ואחד מישראל, אם מסכים לקבל עליו את המצוה של אהבת זולתו, בשיעור הכתוב "ואהבת לרעך כמוך"."
כאן מתואר מצב, שבו כל אחד מרגיש שעולה בו השאלה העיקרית, כל אחד שואל את עצמו: "האם אני באמת מסכים לאהוב את הזולת?".
השאלה הזאת עומדת לפניי באופן ברור ומפורש, וקובעת את כל החיים שלי. הרי אני לא רוצה להמשיך לחיות, כמה שעוד נותר לי, בתוך "מועדון האינטרסים" הזה, אני נמצא כאן בשביל להשיג משהו. אני מבלה כאן את רוב זמני, משקיע הרבה כוחות וכסף, אף על פי שהייתי יכול להצליח בכל מיני תחומים אחרים. באמת, יש לנו כאן המון אנשים מוכשרים, שמסוגלים לקחת מהעולם את כל מה שהוא מוכן להציע. אבל הם ויתרו על כל הרווחים של העולם הזה, ויושבים בשיעורים כאילו הם חסרי תנועה. האם זה נכון? האם כך צריך לסדר את החיים שלנו?
אז אנחנו חייבים לדרוש את השאלה הזאת על האהבה: "מתי סוף סוף היא תתעורר?", "מתי כבר הצורך הזה של אהבת הזולת כמו את עצמי, יתפוס אותי בגרון?", בשביל זה אני צריך לנתח את מצבי הנוכחי, עד כמה אני עכשיו אוהב את עצמי, וכיצד אני מתייחס לזולת?
הרי אני משייך את עצמי לעם ישראל, כלומר, לאלה שרוצים להגיע "ישר-אל", להשתוות אליו בפעולות ההשפעה. רק כך ניתן להשיג את הדבקות עימו, שהיא מטרת הבריאה. מה אני יכול לתת לו? הסיכוי היחיד שלי זה ללמוד ממנו את תכונת ההשפעה ולהפוך להיות כמוהו, דרך היחס שלי אל הזולת. אני צריך לגלות שהוא אוהב את כולם ומשפיע להם. אז, כשאני פועל באופן דומה כלפי הזולת, אני הופך להיות דומה לו, נמצא עימו בחיבור, מגלה אותו בתוך הפעולה שלי, שמממשת את האהבה לזולת.
"שכל אחד מישראל, יקבל על עצמו, לדאוג ולעבוד בעד כל אחד מחברי האומה, למלאות כל צרכיו, לא פחות מה שהוטבע באדם, לדאוג בעד צרכיו עצמו."
זאת כבר אמת מידה של היחס שלי לחבר, לדאוג לו לא פחות מאשר לעצמי. כמו אֵם שכל הזמן דואגת לתינוק שלה. כל עוד לא הגעתי לזה, אני לא מממש את הייעוד של ישראל, ואין לי אפילו השתוות הצורה המינימלית אל הבורא, וכך אני נשאר עדיין בדרגה ה"בהמית". אבל אם אני דואג לזולת יותר מאשר לעצמי, אז אני כבר נקרא "אדם".
שאלה: מה זה "עם ישראל"?
תשובה: אלה אותם האנשים שעליהם מוטלת המשימה להשיג דבקות בבורא. באופן מעשי, אני מזהה אותם לפי היכולת לפעול בהדדיות, לעשות מאמצים הדדיים. עם מי אני יכול לעמוד ב"הר סיני"? עם כל הכבוד, אבל לא עם חברי הממשלה, ולא עם השכנים, אלא עם אותם האנשים שמבינים אותי ומוכנים ביחד לצעוד קדימה בדרך של ויתורים הדדיים, וחיבור הדדי, כדי לגלות בו את הכוח העליון ולעשות לו "נחת רוח". הם בשבילי בינתיים, "העם".
ואחר כך המושג הזה יתרחב ויתפשט על כל העולם.
מתוך שיעור על מאמר "הערבות", 22.04.2013
ידיעות קודמות בנושא:
משימה בלתי אפשרית?
דרושה התחלה חדשה
מהניצוצות תתלקח להבה
|
להשאיר תגובה | שלח לחבר
| הדפס
|
שייך לקטגוריה: התפתחות רוחנית, ערבות, שיעור הקבלה היומי, תפקיד ישראל |
מפתח ל- 99% מהנשמה העולמית
שאלה: מהו התפקיד העיקרי היום של "הכלי העולמי של בני ברוך" במדינות השונות?
תשובתי: הכלי העולמי משחק תפקיד חשוב ובלתי רגיל, מפני שישראל לא יכול לתקן את עצמו, אם הוא לא מכוון את עצמו כלפי העולם. לג''ע (גלגלתא ועיניים) אין שום סיכוי לתקן את עצמו אם הוא מבודד מהאחרים.
תחילה הבורא רצה לתת את התורה לאומות העולם. כל האור נמצא כנגד הרצון הזה, כנגד האח''פ, ולא כנגד ג''ע. למעשה אח''פ מהווה את כל הכלי, 99.99% מכל הרצון. לכן עם ישראל, ג''ע, הוא הקטן ביותר מכל העמים. אין לו שום זכות קיום, חוץ מאשר לשרת את כל האח''פ הגדול הזה.
הבורא רצה למלא את האח''פ באור, ואת ג''ע הוא בוחן כחלק שמשרת את הבורא ואת הרצונות לקבל האלה. ישראל, הם עבדים של השליחות שלהם, ואומות העולם לא. אנחנו חייבים לבצע את התפקיד שלנו כלפי הבורא וכלפי כל האנושות. לכן שני הצדדים באים אלינו בטענות צודקות, כי אנחנו חייבים להיות המעבר, המתאם, בין הבורא והעולם, ולהיפך: בין העולם והבורא. ואילו אנחנו לא מבצעים את התפקיד שלנו.
כדי לתפקד בצורה נכונה, דרוש לנו קשר עם הכוח העליון, עם הבורא, שממומש דרך מרכז הקבוצה. ומצד שני, אנחנו צריכים להיות מקושרים עם כל הקבוצות שלנו ועם כל החברים השיכים לאומות העולם, מפני שכך ממומש הקשר מאיתנו אליהם, ומהם לאומות העולם, שבתוכם הם נמצאים. באופן כזה, אנחנו כולנו מתקשרים ובונים נתיב מ"מלכות דמלכות", הרצון הגדול ביותר של הנברא, ועד הרצון של "כתר דכתר", והלאה עד הבורא. הקבוצה המרכזית חייבת להתייחס באהבה, בדאגה, בתשומת לב כלפי כל הקבוצות שמפוזרות בכל רחבי העולם, להתחבר אליהם כמה שיותר קרוב, למרות מחסום השפה והריחוק הגיאוגרפי, ולקבל אותם כמה שיותר קרובים. כי דווקא דרכם אנחנו יכולים להגיע אל שאר האנשים, אל העמים האחרים ולהעביר להם את שיטת ההשכלה האינטגרלית.
אותם החברים שלנו שבכל רחבי העולם, שנמצאים שם כ"גֵרים", כלומר שגם להם ישנה ה"נקודה שבלב" ולכן הם נכללים בישראל, מממשים את החיבור בין האח"פ לבינינו, ג"ע. אנחנו בעצמנו לא יכולים ליצור קשר כזה, את הקשר הזה עושים החברים שלנו במדינות האחרות.
יוצא, שהם שייכים לשכבת הרצון העיקרית, שנמצאת על הגבול בין ג"ע ואח"פ. ללא החיבור הזה, אין שום משמעות לא לג"ע ולא לאח"פ. לכן אנחנו חייבים להקדיש את כל תשומת לבנו לחברים שלנו, להגיש להם כל תמיכה אפשרית, לארגן כנסים, לספק תרגום בכל השפות, כלומר לעזור בצורה המרבית ביותר. כי הם שייכים דווקא לאותה שכבת הרצון שמאפשרת לנו לענות על השאלה, "לשם מה אנחנו קיימים?".
אנחנו קיימים דווקא בזכות זה שיש לנו כזה קשר עם האח"פ, בזכות החברים שלנו בכל רחבי העולם.
מתוך שעור על המאמר " ירושת הארץ", 15.04.2013
ידיעות קודמות בנושא:
ישראל החדשה
להפיץ את שיטת החינוך האינטגרלי בעולם
הדרך של הקבוצה העולמית
|
להשאיר תגובה | שלח לחבר
| הדפס
|
שייך לקטגוריה: התפתחות רוחנית, קבוצה, שיעור הקבלה היומי, תפקיד ישראל |
חוליית החלוצים של הנשמה הכללית
שאלה: מה צריכים לעשות התלמידים שגרים בחו"ל ומוצאם מתרבויות שונות, אם הם רוצים להרגיש את עצמם חלק מעם ישראל?
תשובתי: אני מנסה להסביר את ההבדל בין מי שיהודי מלידה, לפי הגֵנים, לאדם שאין בו גֵנים כאלה, אך יש לו נטייה להיות "ישר- אל", כלומר, שייכות לבורא.
על גֵר, אדם שמתגייר, נאמר, שהוא "נולד דמי" (נולד כל פעם מחדש). כלומר, הוא יהודי ב-100% ואפילו יותר, מפני שמוצאו ברצון הרחוק ביותר. ואם הוא מתקן אותו, הוא נעשה יותר קרוב מהיתר ויותר פנימי. רבי עקיבא, שכל תורתנו באה ממנו, לא היה ממוצא יהודי. בתקופה שעם ישראל היה בדרגה הרוחנית היו המון מקובלים גדולים שמוצאם מאומות העולם.
אין כאן שום זלזול, אלא להיפך, מפני שכל הרצון שאנחנו צריכים לתקן, נמצא דווקא אצל אומות העולם. נאמר שהבורא רצה בהתחלה לתת את התורה לאומות העולם, כלומר, לתקן את האח"פ. וישראל, גלגלתא ועיניים הם רק המעבר בתיקון הזה.
לכן, האנשים שמתקרבים לתיקון הכללי, ולפי מוצאם אינם שייכים לעם ישראל, הם החלק החלוצי של האח"פ, אותם ה"חלוצים" מתוך הנשמה הכללית שזקוקה לתיקון. כלומר, זהו החלק החשוב ביותר שלה.
ולכן, הם מתקרבים אלינו והם המעבר בינינו לעולם כולו. אני מאוד מקווה שהם יפתחו את שיטת החינוך האינטגרלי ויתחילו ללמד אותה ולהעבירה לכל העולם. כי בכל מדינה יש תרבויות שונות, מנטליות שונה ורק כך אפשר לעזור לעולם להיתקן.
האנשים האלה צפויים לשכר הרבה יותר גבוה ועבודתם הרבה יותר חשובה מאלה ששייכים לעם ישראל מהלידה, מפני שהם המעבר האמיתי וכוללים בתוכם רצונות של האח"פ, ויחד עם זאת, מעלים את עצמם לדרגת גו"ע.
התמונה הזאת עוד לא התבהרה לגמרי, אבל בסופו של דבר, יתברר עד כמה המושג "גֵר" עשיר וחשוב, כמה תפקידים יש לו. "גֵר" הוא מושג, תפקיד, לשרת כמעבר בין גו"ע לאח"פ שמעלה את הרצון לקבל לתיקון.
פעם, גם עָם ישראל יצא מכל העמים, מבבל. הניצוצים הרוחניים מתגלים בהדרגה, בתוך הרצון הכללי, שִכבה אחר שִכבה, החל מ"אדם הראשון". ואחר כך הניצוצים האלה שנשארו מהשבירה ונקראים ה"נקודות שבלב", התגלו באברהם ובעוד אלפי בבלים שהוא הוציא משם לארץ כנען.
האנשים האלה מלכתחילה היו חלק מכל האנושות ואחר כך הם התקבצו לקבוצה, בהתאם לרצון הכללי שלהם ולנכונותם ל"ואהבת לרעך כמוך", כדי שבמרכז החיבור הזה יתגלה הכוח העליון. כך גם עכשיו, רק מי שפעם כבר היו שייכים לאסיפה הזאת, וגם מי שעדיין לא היו בה, אבל עכשיו מתעוררים.
לכל אחד מאיתנו, גם לאלה ששייכים לעם ישראל הגשמי וגם לישראל הרוחני, יש משימה משלו בתוך המערכת הכללית. אבל היא עדיין לא ידועה לנו. אבל בדרך כלל מי שמגיע מאומות העולם ומצטרף לעם ישראל, יש תפקיד מאוד חשוב שעוד יתגלה בעתיד.
מפני שדווקא הם קובעים את התנועה לתהליך התיקון. גו"ע אינם יכולים להתקדם בעצמם, כי חסר להם רצון, חסר כוח התנועה. לכן נאמר, שאומות העולם יישאו את ישראל על כתפיהם לירושלים לבנות את בית המקדש.
בלתי אפשרי להגיע לבורא, לכלי הרוחני שנקרא בית המקדש, בלי התנועה שמתבצעת על ידי אומות העולם, אותם האנשים שמבינים את המשימה הזאת, את התהליך הזה, את המטרה. ישראל אינם יכולים לעשות זאת בעצמם. לכן עבודתנו עם כל הקבוצות שבעולם, הדאגה לאחינו ששייכים לכל אומות העולם, לכל הקבוצות בעולם, היא כל כך חשובה. חשיבותן של הקבוצות הללו תתגלה יותר ויותר.
מתוך שיעור על פי המאמר "ירושת הארץ", 15.04.2013
ידיעות קודמות בנושא:
תיקון מתוך נחיצות פנימית
ישראל - לפי הלידה או לפי המטרה
בעבודה הרוחנית אין שום אפליה
|
להשאיר תגובה | שלח לחבר
| הדפס
|
שייך לקטגוריה: התפתחות רוחנית, שורשים רוחניים, שיעור הקבלה היומי, תפקיד ישראל |
ישראל באות וברוח
ליום העצמאות של מדינת ישראל
בעל הסולם, עיתון "האומה": "ובושה להודות שאחת הסגולות היקרות שאבדנו במשך גלותנו, והחשובה מכל, היא אבדת הכרת הלאומיות, היינו הרגש הטבעי ההוא המקשר ומקיים כל אומה ואומה.
ולחזור ולגלות את האהבה הלאומית שהיתה נטועה בקרבנו מאז היותנו על אדמתנו בתור אומה בין האומות. ועבודה זו קודמת לכל אחרת."
קודם כל, אסור לשכוח, שבעצם, אנחנו לא אומה כמו כל העמים. יסוד העולם הוא "ע' אומות העולם" (שבע פעמים עשר ספירות), שמקורן מ"זעיר אנפין" בעולם ה"אצילות". הוא מקנה ל"מלכות" צורות שונות, ולכן לכל עם יש תכונות אופייניות שהן השתקפות של תכונה כלשהי של הבורא. ובסך הכול, כל האומות ביחד מתחברות לצורת "זעיר אנפין", לצורת הבורא.
אז היכן המקום של ישראל בתוך התמונה הזאת? ישראל זאת הכוונה, ההשתוקקות לזה, החלק המפעיל, ולא יותר מכך. "ישראל", כלומר "ישר-אל" (ישר לבורא), חייבים להביא את כל אומות העולם לצורה הזאת. אלה שיש להם "נקודה שבלב", "ניצוצות" מה"מסך" השבור, הם מבצעים את המשימה הזאת.
פעם, אנחנו היינו עָם מיוחד ושונה מאוד מיתר העמים, עִם יחסים מיוחדים מאוד שהתבססו על העיקרון של "ואהבת לרעך כמוך", או לפחות העיקרון של "אל תעשה לחברך מה ששנוא עליך". המסגרת הזאת נוצרה עוד בקבוצת אברהם ושמרה על עצמה, במידה זו או אחרת, עד חורבן בית המקדש. במשך כל התקופה הזאת אנחנו חיינו מעבר ל"מחסום", בהשפעה.
בעיקרון, התנאי של קיום עם ישראל שמאפשר לעבור את ה"מחסום" ולהיכנס לחיים הרוחניים, הוא הקשר ההדדי הטוב. לכן, כשהקשר הזה אבד, אנחנו כבר לא נקראים "ישראל" במובן הרוחני, ולא נמצאים ב"ארץ ישראל", כלומר בתוך הרצון שמשתוקק ישר לבורא (ישר-אל).
נכון להיום, אנחנו חיים בין אומות העולם ששונאים אותנו. וברור מדוע, כי כאשר ה"כלים" נופלים מדרגת ה"אצילות" לדרגת ה"קליפות" (בי"ע דטומאה), הם מוצאים את עצמם תחת "מכבש ההתפתחות" שמחייב אותם כל הזמן להתקדם.
באופן כללי, ישנם "אורות", "ניצוצים" ו"כלים". לכן, ה"כלים" מרגישים את התלות ב"ניצוצים", כלומר באנשים עם "נקודה שבלב" (שזה אנחנו) שבלעדיהם אי אפשר לקבל את האור. וכתוצאה מכך, הם מאמצים מאיתנו את כל מה שאפשר: דת, נימוסים, חוקי המוסר, חוקים שונים, וכולי. ומצד שני, שונאים אותנו מפני שהם לא מקבלים מאיתנו מה שצריך. כי מלכתחילה, בתת ההכרה הם מצפים למשהו אחר.
כך זה יימשך, עד שבפועל נתחיל להראות לאומות העולם שאנחנו מתכוונים ברצינות לממש את תפקידנו. על ידי זה אנחנו נחזור להיות עם ישראל בארץ ישראל ובתפקיד של ישראל כלפי שבעים אומות העולם. כי הם "חומר" הבריאה שצריך להגיע להשתוות עם הבורא.
ובכן, אנחנו בסך הכול "מסך", כוונה, תכונת ה"בינה". והעיקר היא ה"מלכות". לכן, השילוב והשיתוף הנכון בינינו לאומות העולם הוא העיקרון להתקדמותנו לקראת מטרת הבריאה. עָם ישראל לא יכול להתקיים כשלעצמו, ללא אומות העולם. אנחנו חייבים להגיע להדדיות ולתיקון, וזה לא תלוי בעולם, אלא רק במידה שבה אנחנו פועלים בהתאם לתקופה ולתנאים הנוכחיים שחייבים אנחנו לבצע.
מתוך שיעור בנושא "האומה הישראלית", 16.04.2013
ידיעות קודמות בנושא:
ייחודיות העבודה של המתאם הרוחני
ישראל החדשה
כשלא מתחשק לגדול
|
להשאיר תגובה | שלח לחבר
| הדפס
|
שייך לקטגוריה: התפתחות רוחנית, חגים ומועדים, שיעור הקבלה היומי, תפקיד ישראל |
שיעור הקבלה היומי 16.04.13
הכנה לשיעור
לצפייה בשיעורחלק א': "כתבי רב"ש", כרך א' (עמ' 148), מאמרי "שלבי הסולם", שנת 1985 (תשמ"ה) מאמר כ"ח "מאמר המרגלים"
חלק ב': "זוהר לעם", פרשת "כי תצא" (עמ' 43), פסקה 91
חלק ג': "תלמוד עשר הספירות", כרך ג', חלק י' (דף תתקנ"ח), הסתכלות פנימית, אות ו'
חלק ד': שיעור מיוחד בנושא: תפקיד האומה הישראלית (יום העצמאות) - שיעור 2
קיצור משיעור הקבלה היומי:
Audio clip: Adobe Flash Player (version 9 or above) is required to play this audio clip. Download the latest version here. You also need to have JavaScript enabled in your browser.
להורדה:
אודיו
|
להשאיר תגובה | שלח לחבר
| הדפס
|
שייך לקטגוריה: זוהר, לימוד חכמת הקבלה, שיעור הקבלה היומי, שיעורים והרצאות, תפקיד ישראל |
אזור מיוחד, שנכבש מהאגו
מתוך כתבי רב"ש, כרך א', מאמר: "והיה כי תבוא אל הארץ אשר ה' אלקיך נתן לך":
"הקב"ה הבטיח לאברהם, כמו שכתוב (לך לך, שביעי) "ויאמר אליו, אני ה', אשר הוצאתיך מאור כשדים, לתת לך את הארץ הזאת לרשתה".
ויש להבין, למה נתן הקב"ה מקודם את הארץ לאומות העולם, ואח"כ יבואו ישראל, והם צריכים לעשות עמהם מלחמות, ולגרש אותם מארצם, ושיהיו טענות לכל העולם, מדוע כבשתם ארץ שלא היתה אף פעם שלכם. ורק על ידי כבוש, שכבשתם ע"י מלחמות, אתם אומרים, שזו היא ארץ שלכם.
ובדרך ענף ושורש יכולים לפרש את כל הענין הנ"ל. היות כי ידוע, כי "ארץ" נקראת מלכות, שהיא שורש הנבראים, שנקראת "מקבל בעל מנת לקבל", וזהו השורש, היינו המקבל הראשון, הנקרא "עולם אין סוף", ואח"כ נעשו תיקונים, היינו שלא לקבל מטעם קבלה עצמית, אלא מטעם שהתחתון רוצה להשפיע להבורא. היינו שרוצה, שהרצון לקבל לצורך עצמו יתבטל אצלו, היינו שלא ישמש עמו, וכל התעסקותו תהיה רק להשפיע נחת רוח להשם יתברך.
ולפי הנ"ל יוצא, שגם בסדר הבריאה של עולם הגשמי, צריך גם כן להיות על סדר שהיה ברוחניות, היינו שמתחילה נתנה הארץ הזאת לאומות העולם, ואח"כ ע"י התגברות ומלחמות, לגרש את אומות העולם מהארץ הזאת, שעם ישראל יכבשו אותה, וירשו את מקומם של אומות העולם.
...לכן רק אחר שאומות העולם קבלו את הארץ הזאת, אז באו עם ישראל ותיקנו את הארץ, שיהיה הכל לשם השם יתברך. וזה נקרא "ארץ ישראל"."
אין לנו שום הצדקה על הארץ הזאת, אלא אם כן אנחנו הולכים לפי ה"שורשים הרוחניים". הבורא ברא את היצר הרע, כלומר את כל הרצון, כל הארץ ניתנה לכוונה אגואיסטית "על מנת לקבל" לעצמו, שנקראת "אומות העולם". אבל אם ישנה קבוצה, שנקראת "ישראל" (ישר-אל), שמסמלת השתוקקות "ישר אל הבורא", אז היא, על ידי עבודתה, כובשת את הרצון הזה במחיר של מלחמה וביגיעה גדולה, ואז הרצון הזה רוכש כוונת השפעה ומתחיל להיקרא "ארץ ישראל".
כלומר קיימים המושגים: "עם ישראל" ו"ארץ ישראל", אזור מיוחד בתוך "מלכות דאין סוף" או על פני כדור הארץ, כ"ענף" של ה"שורש" הרוחני, שיש לו זכות להיקרא כך בהתאם לכוונה של אותן הנשמות או אותם בני האדם של העולם הזה, שמאכלסים אותו.
ישראל לא יכול להיות קיים מלכתחילה כארץ של עם ישראל, בדומה לכל הארצות האחרות בעולם. הוא תמיד מהווה את אותו החלק של ארצות העולם, של הרצון הגדול "לקבל על מנת לקבל" שצריך להכשיר אותו ל"על מנת להשפיע". וזה לא יכול להיות ללא מלחמה, ללא העבודה שלנו.
ובעתיד, ארץ ישראל צריכה להתפשט על כל העולם, כלומר, כל הרצון לקבל יהיה ב"על מנת להשפיע", כשתבוא הגאולה השלמה. במידה שאנחנו נצליח לעשות תיקונים כאלה בעולם הרוחני, כך אנחנו נראה יותר תוצאות טובות בעולם הגשמי. אם אנחנו בהתחלה קיבלנו את הארץ הגשמית של ישראל, אז זוהי רק הזדמנות שניתנה לנו מלמעלה, שאותה אנחנו חייבים לבצע על ידי התיקונים שלנו.
דבר כזה אף פעם לא קרה, רק בזמנינו, כאשר אנחנו חזרנו מהגלות לארץ ישראל, עוד לפני שנעשינו ראויים לה פנימית. אנחנו לא הלכנו ארבעים שנה במדבר, לא תיקנו את עצמנו על ידי התורה, אלא קיבלנו הזדמנות לבוא לכאן לא מתוקנים, לא ראויים. אנחנו קיבלנו את הארץ הזאת כ"ענף" גשמי, כדי לכבוש אותה סופית, בכך שנכבוש גם את ה"שורש" הרוחני, שמהווה סימן לגאולה השלמה.
ידיעות קודמות בנושא:
ההתנגדות האחרונה
עצמאות אמיתית
מקובלים על עם ישראל ועל אומות העולם, חלק א'
|
להשאיר תגובה | שלח לחבר
| הדפס
|
שייך לקטגוריה: התפתחות רוחנית, שורשים רוחניים, שיעור הקבלה היומי, תפקיד ישראל |
ארץ ישראל על המפה ובנשמה
"אין ישראל נגאלין, עד שיהיו כולם באגודה אחת, ובא לציון גואל" (מדרש רבה).
כל ההיסטוריה של עם ישראל, שכובש את ארץ ישראל, זו השתקפות של כל הבריאה, של השבירה, ורק לאחר מכן מקבל את הזכות להיקרא "נברא". הרצון לקבל עצמו לא יכול להיות רע, אלא הכול מנוהל על ידי הכוונה. רק היא קובעת מה קורה עם הבריאה.
רק על ידי הכוונה שלו, הנברא גדל, מקבל עצמאות, הרגשה, הבנה, מרחיב את התפיסה של ה"כלים" שלו והופך להיות לאישיות עצמאית. והרצון לקבל והאור ניתנים לו בכמות בלתי מוגבלת.
כאשר הנברא מתחיל לעבוד, ומבין ששייך לכוונה ולא לרצון, אז זו היא תחילת ה"אדם". זוהי נקודת מפנה קריטית בהתפתחות של כל הבריאה. באותו הרגע, כאשר האדם מתחיל לקשור את עצמו עם הכוונה, הוא הופך להיות "אדם". כלומר, הוא מתעלה מעל לרצון שלו וקובע הכול בהתאם לכוונה: למי ולֵמה הוא רוצה לשייך את עצמו.
אנשים שקובעים הכול בהתאם לכוונה, שמפתחים דווקא אותה, ושלא שמים לב לרצון שלהם, נקראים "ישר-אל" (משתוקקים לבורא), ישראל. בזה הם מאוד נבדלים מבני אדם שרוצים להתפתח ולקבוע את חייהם בהתאם לרצון ולגודל המילוי שלו.
"רצון", זה נקרא "ארץ", ארציות, כלומר התקשרות לרצונות גשמיים ותחתונים. ואילו הנאמנות לכוונה, נחשבת לעליונה. לפי הקריטריון הזה העולם נקרא עליון או תחתון, נקבים מעלה ומטה.
אם אנחנו מתפתחים בהתאם לרצון שלנו, אז זוהי התפתחות טבעית על ידי ה"רשימות". הרצון להתפתח הוא זה שמחייב אותנו להשתנות, שזה נקרא התפתחות טבעית. אבל אם אנחנו מתפתחים על ידי הכוונה, אז ההתפתחות הזאת כבר תלויה בנו, היא לא מתרחשת באופן טבעי, "בעיתו", על ידי זרימת הזמן, בהתאם לתוכנית שנמצאת בטבע. זוהי התפתחות בדרך של "אחישנה", באותה המהירות שאנחנו בעצמנו קובעים.
התפתחות על ידי הרצון, זוהי התפתחות בהמית רגילה בדרגות הדומם, הצומח והחי, שבתוכן מתפתח האדם, בהתחלה גם כן בחוסר הכרה. ואילו ההתפתחות על ידי הכוונה, זוהי ההתפתחות האמיתית של האדם, ולכן הוא נקרא "אדם", מפני שמתקן את הכוונה שלו ועל ידי זה הופך להיות דומה לבורא.
הכוונה, שמכוונת לטובת הבורא, נקראת "ישראל" או "עם ישראל". הרצון שנמצא תחת שליטת הכוונה הזאת נקרא "ארץ ישראל". התיקון, שאותו אנחנו חייבים לבצע, זה העברה של הרצון שלנו תחת שליטת הכוונה על מנת להשפיע. כלומר, צריך לכבוש את "כל העולם" (את כל הרצון), שבזה אומות העולם מאשימות את ישראל, כלומר למקם את כל הרצון של עולם אין סוף תחת שליטת הכוונה לעשות נחת רוח לבורא. זה יסמל, שארץ ישראל התפשטה על כל הארץ.
מזה נהיה מובן, שארץ ישראל לא יכולה להיברא מייד בצורה מוכנה, כמו אזור גיאוגרפי על המפה, אלא הכול תלוי במוכנות האדם לתקן את עצמו ובהתאם לזה לכבוש גם כן מקום, שנקרא "ארץ ישראל", בדרגות הדומם, הצומח והחי, כלומר לקבל אותה, לרשת, במובן הגשמי.
מתוך שיעור על המאמר "ירושת הארץ", 15.04.2013
ידיעות קודמות בנושא:
אזור מיוחד, שנכבש מהאגו
"נע ונד תהיה בארץ"
ההתנגדות האחרונה
|
תגובה אחת | שלח לחבר
| הדפס
|
שייך לקטגוריה: התפתחות רוחנית, שורשים רוחניים, שיעור הקבלה היומי, תפקיד ישראל |
ארץ שניתנה לנו כמקדמה בשביל התיקון הרוחני
מלכתחילה, המקום שעליו נמצאת ארץ ישראל, זהו רצון ששייך לאומות העולם. וכתוצאה גשמית מהשורש הרוחני, מגיעה לארץ הזאת קבוצה שנקראת "עם ישראל" וכובשת אותה, משחררת אותה מהעמים שחיים בה כדי שעכשיו היא תוכל להיקרא "ארץ ישראל".
זה קורה בזכות הקשר של ה"ענפים" הגשמיים עם ה"שורש" הרוחני, אחרת אין לנו שום זכות קיום על הארץ הזאת, שום זכות של ירושת הארץ. רק במקרה שבו אנחנו מותאמים לארץ הזאת במובן הרוחני וראויים לה בהתאם לתיקון שלנו.
לכן, בעל הסולם כותב, שבעולם שלנו אנחנו קיבלנו את מדינת ישראל כאפשרות שניתנה מלמעלה למטה. בפעם הראשונה אנחנו מגיעים לארץ ישראל לגמרי לא מוכנים, לא מאוחדים כעם ישראל האמיתי. תמיד קודם היה תיקון על חשבון העבודה של האדם, תיקון הכוונה, באמצעות זה שהוא היה מגיע וכובש את הרצון, שנקרא "ארץ ישראל".
זה מה שקרה עם הקבוצה של אברהם שיצאה מבבל, ולאחר מכן בזמן שחזרו לארץ אחרי יציאת מצרים. לפני כן, היו התרחשויות ליד הר סיני וארבעים שנות גלות במדבר, ואחר כך מלחמות על כיבוש הארץ הזאת, ארץ ישראל עצמה והאזורים שמסביבה ששייכים לכיבושים של דוד המלך.
אבל כל זה היה רק בתנאי שקודם תיקנו את דרגת ה"אדם" ואחר כך את שאר הדרגות הנמוכות. כי הכוונה קודמת לרצון, קודם מתקנים את הכוונה ואחר כך היא כובשת את הרצון ולוקחת אותו תחת השליטה שלה.
דווקא הכוונה נקראת "אדם" או "עם ישראל". וכאשר אחרי הכוונה מתקנים את הרצון, את דרגות הדומם, הצומח והחי שלו, זה נקרא "ארץ ישראל".
לכן, קודם היינו מגיעים כבר מוכנים לפעולות הגשמיות על הארץ הזאת, ואחרי שכבשנו אותה קראנו לה "ארץ ישראל". אבל בפעם הזאת אנחנו חוזרים לכאן לגמרי לא מוכנים בצורה פנימית. ולכן המלחמות האלה, אלה לא מלחמות לכיבוש של ארץ הקודש, לא שחרור שלה מהאגו, אלא בינתיים זו רק אפשרות לגלות את הצורך בתיקון האדם. באותה המידה שאנחנו נתקן את עצמנו, אנחנו באמת נקבל לתוך הידיים שלנו את ארץ ישראל.
אחרת היא אף פעם לא תהיה שלנו. ובמידה שאנחנו נאחר בתיקון שלנו, אנחנו נשמע יותר ויותר טענות מאומות העולם שנמצאים לידינו וגם רחוק מאיתנו, שקובעים שהארץ הזאת לא שייכת לנו. יהיה לנו מאוד קשה לעמוד נגד זה, אף אחד לא יקשיב לתירוצים שלנו, כי הם באמת מאוד חלשים. אנחנו לא נוכל לשכנע אף אחד עם התירוצים של ההתרחשויות שקרו לפני אלפיים שנה, ואם אומות העולם יתחילו להאשים אותנו, יתעורר בעולם רעש מאוד גדול.
בתוך אומות העולם, וגם ביהודים עצמם, קיימת הרגשה שהמקום הזה לא באמת שייך לנו. כי בעצם ה"ענף" הגשמי צריך לשקף את ה"שורש" הרוחני, ובינתיים אנחנו לא זכינו בקשר עם ה"שורש". לכן אומות העולם לא מרגישים את הקשר שלנו עם הארץ.
פעם נתנו לנו הזדמנות כזאת מלמעלה, והייתה בנו תקווה וכן באומות העולם, הייתה קיימת איזו הארה. אולם לצערי תוך עשרות השנים האלה של קיום מדינת ישראל, ההארה הזאת נעלמה. אני לא שמעתי שהיום מישהו, חוץ מקבוצת "בני ברוך", קרא בקול גדול לתיקון הרוחני של עם ישראל וגם לתיקון הגשמי.
מתוך שיעור לפי מאמר "ירושת הארץ", 15.04.2013
ידיעות קודמות בנושא:
ארץ ישראל על המפה ובנשמה
אזור מיוחד, שנכבש מהאגו
ישראל: הזדמנות לעלות או להיעלם
|
להשאיר תגובה | שלח לחבר
| הדפס
|
שייך לקטגוריה: התפתחות רוחנית, שורשים רוחניים, שיעור הקבלה היומי, תפקיד ישראל |
ייחודיות העבודה של המתאם הרוחני
ברוחניות, אדם הוא החלק שמתווך בין הבורא לנבראים. הוא נקרא גם "ישראל", כלומר ישר לבורא (ישר-אל). נאמר: "אתם נקראים אדם ולא אומות העולם". הרי ה"מסך" שאני מספק לכל האנושות הוא ה"אני" האמיתי, האדם שבי. אני לוקח את "העביות" מ"אומות העולם", את האור – מהבורא, ואני צריך לבנות "מסך" כלפיהם.
בעצם, מגמתו של כל "פרצוף" עליון היא להיות בסך הכול ה"מתאם", ה"מקשר", המעבר שאין לו שום דבר לעצמו חוץ מהתאמה לצרכי אחרים. זאת העבודה שלי, התפקיד והייעוד שלי. וכל מי שיש לו "נקודה שבלב" צריך לעשות זאת. את זה אנחנו לומדים.
שאלה: על מה אנחנו מתגברים על ידי זה?
תשובתי: עלינו להתגבר על ההפרעות שמונעות מאיתנו לעזור לעולם, ועל ידי זה להביא נחת רוח לבורא. על פי המשל הוא רצה לתת את התורה, כלומר את שיטת התיקון, דווקא ל"אומות העולם", ועם ישראל קיבל אותה רק כמעבר, כמתאם וכמקשר. ה"כלים" נמצאים אצל "אומות העולם", ה"אורות" נמצאים למעלה, ועם ישראל, האנשים עם ה"נקודות שבלב", צריכים להביא לתיאום ביניהם. לכן, מסתבר שאנחנו ה"פרצוף" העליון המתאם ובמילים אחרות "מסך ואור חוזר".
מאיתנו דרושה רק היגיעה, ולא מעבר לכך. הרצון שלנו קטן יחסית לרצון של "אומות העולם" ולכן נאמר: "אתם מעטים בין העמים". אנחנו מעטים לא מבחינה כמותית אלא מבחינת הרצון לקבל, כי העביות שלנו שייכת לדרגת "בינה", ואת כל התוספות רכשנו כבר אחרי השבירה. וכל הייעוד שלנו הוא לשרת ל"מלכות", כלומר, לרצונות של "אומות העולם", לבנות מהם את בית המקדש השלישי. כל הרצונות והתשוקות הרוחניים שיתגלו בתוכם אנחנו נצטרך למלא.
על כך נאמר: "חכמה בגויים תאמין, תורה בגויים אל תאמין". ה"כלים" שלהם חייבים לקבל "אור חכמה", והתורה, שהיא שיטת התיקון, קיימת רק בקרב ישראל שמיועדים לעורר את המאור המחזיר למוטב, לתקן את עצמם, לעשות חישובים בנוגע ל"מסך" ולהביא לאומות העולם "אור חכמה". אנחנו בונים את הקשר ואת המערכת והאומות מספקים את הרצונות.
שאלה: המשימה הזאת לא נראית קשה במיוחד. צריכים בסך הכול להעביר משהו לאומות העולם כשליחים. מה הקושי בעבודה של "מתאם" כזה?
תשובתי: קודם כל, בדרגת "אבות" אנחנו התנתקנו מה"כלים" של "אח"פ", יצאנו מבבל לאחר שתיקנו את ה"כלים" שלנו ששייכים ל"גלגלתא ועיניים". אחר כך, בדרגת "בנים", אנחנו תיקנו את האח"פ שלנו על ידי הגלויות, במיוחד גלות מצרים, ורכשנו כלי שלם. אבל שני החלקים שלו הם שלנו מכיוון ששייכים לדרגת ה"בינה" וזה לא מספיק. לכן, אחרי יציאת מצרים, כיבוש ארץ ישראל ובניית בית המקדש, כל הכלי שלנו נשבר ונפל לדרגת "אומות העולם", לגלות הרביעית והאחרונה.
ועכשיו עלינו להתחיל לתקן, אבל לא תיקון שהיה קודם. אז אנחנו עדיין לא עברנו שבירה והיום צריכים להוציא את ה"כלים" שלנו מתוך "אומות העולם". זאת כבר עבודה גדולה. ובנוסף לכך, נציגי אומות העולם מצטרפים אלינו.
קודם כל עלינו לשחזר את עצמנו לכלי אחד, שהיינו פעם. ובהמשך אנחנו נתחיל לעבוד עם "אומות העולם", כי הקשר כבר קיים מאז ימי הגלות, ולכן, אפילו עכשיו שאנחנו מתחילים בתיקון עצמי, זה עובר אליהם. בצורה כזאת, אנחנו לא סתם משחזרים את עצמנו, אלא כוללים את כולם בתיקון ועולים לדרגות הרבה יותר גבוהות.
ולאחר מכן, כש"ישראל" תקום מחדש, אז "אומות העולם" מייד ילכו אחריהם, ואז יהיה להם עבור מי לבקש, עבור האח"פ האמיתי ולא עבור האח"פ "הלא מפותח" של "בינה".
ולכן, תפקיד עם "ישראל" הוא לקחת מ"אומות העולם" את חסרונם ובעזרתו לעלות לבורא ולהכין לו את כלי השכינה. הוא נבנה מרצונות שונים ביותר של אומות העולם, בלי שום קשר עד כמה הם מוכנים. העיקר שהם ירגישו שהמילוי עובר מלמעלה דרכנו. אז הם יוכלו להידבק אלינו ולקבל אותו.
על ידי זה אנחנו עושים נחת רוח לבורא. כי דווקא להם הוא הבטיח למסור את התורה, לכלי הקבלה האמיתיים, ואנחנו רק האמצעי לתיקון של ה"כלים" האלה.
מכאן ברור עד כמה חשוב לעשות הפצה בכל העולם. כי ה"תורה" היא מערכת כללית בלתי נפרדת שמתגלה בכל מקום. מסתבר, כי כולנו קשורים ברשת ולא יכולים להתנתק ולברוח ממנה. לכן הרשת הזאת, הקשר הזה בין האנשים הוא ה"תורה". והיא קיימת בכל הדרגות עד לחיבור המוחלט, כאשר כולם נעשים "כאיש אחד בלב אחד". התורה היא הכלי הכללי, והאור הכללי שבתוכה, נקרא ה"בורא".
והיום אנחנו חייבים לתקן את הרצון לקבל כדי שמעליו נתחבר בהשפעה הדדית ולבורא.
מתוך מאמר של בעל הסולם "הקדמה לספר הזוהר", 11.04.2013
ידיעות קודמות בנושא:
שני רצונות המאורסים עם מחשבת הבריאה
ה"מתאם" לחיבור עם האור
המתאם בין הבורא לנברא
|
להשאיר תגובה | שלח לחבר
| הדפס
|
שייך לקטגוריה: התפתחות רוחנית, קבוצה, שיעור הקבלה היומי, תפקיד ישראל |
הכלי לתיקון העולם
במקורות הקבליים כתוב, שיגיע הזמן שעם ישראל ("ישר- אל", אותם אלה שנמשכים ישר לבורא) שיצא מבבל ועבר דרך ארוכה, יתחיל לקבל את שיטת התיקון, מפני שה"נקודה שבלב" שבהם תתחיל להתפתח בהדרגה.
כתוצאה מכך, הם יגיעו למצב שיצטרכו לרדת לרמה של "אומות העולם", וכאילו בכוח להיפטר מכל ההישגים הרוחניים, להתערבב עם כל העמים, ולאחר מכן להתחיל להוציא אותם מתוך האגו. התהליך הזה מתחיל דווקא בזמן שלנו.
לכן התורה (שיטת התיקון של האגו) ניתנה לא לעם ישראל עצמו, ולא לקבוצת המקובלים שיצאו מבבל, אלא כדי שיבנו את הכלי הרוחני הזה בתוך עצמם ובעזרתו יתחילו לתקן את שאר העמים.
הרי, מבבל יצאה קבוצה קטנה מאוד של אנשים (רק כמה אלפים), שעכשיו היא מונה מעל 15 מיליון בני אדם. ורוב האנושות, היא בבל, והמשימה של קבוצת המקובלים היא להעלות את הרצון הענק הזה, המרוחק מרוחניות, שנקרא ה"אנושות" או "בבל". אין לקבוצה הזאת תפקיד אחר. אחרת, אין לה טעם לקבל את התורה, את שיטת התיקון.
מתוך תוכנית הטלוויזיה "הסודות של הספר הנצחי", 18.02.2013
ידיעות קודמות בנושא:
"לגו" של כל האנושות
להפוך למורי דרך עבור העולם כולו
משרתי העולם
|
להשאיר תגובה | שלח לחבר
| הדפס
|
שייך לקטגוריה: התפתחות רוחנית, תפקיד ישראל |
לקריאת כל התגובות
קבלת עדכונים בדוא"ל
עדכוני rss
רדיו קבלה
הבלוגים שלי
הבלוג בסלולר