תפילה במקום הקרבת הקורבנות
"גלות" זהו מצב שלאדם חסר מסך אנטי-אגואיסטי, מגע עם האור, לכן הוא אינו מסוגל לתקן את עצמו ולבצע את פעולת הקרבת הקורבנות.
קורבן זהו תיקון הרצון. האדם צריך כל פעם לקחת חלק מהרצון שלו מדרגות דומם, צומח וחי, ולהעלות אותו לדרגת המדבר. אך בגלות אין לו אפשרות לתקן אף רצון, הוא לגמרי נטול כוחות רוחניים, עד שיבוא אליו אור מקיף ויוציאו משם.
כשהוא ייצא מהגלות ויקבל כוחות לעמוד מול הרצון שלו, לעלות מעליו ולעבוד למען ההשפעה - זה יעיד על כך, שהוא נמצא כבר במדבר (כל עוד רצונותיו קטנים כמו במדבר) או בארץ ישראל (רצונות גדולים יותר, עבודה במדרגה גבוהה יותר).
המקום שהאדם מוצא את עצמו בו לאחר היציאה מהגלות, תלוי רק בגודל הרצון שהוא יכול לעלות מעליו כדי לעבוד למען ההשפעה. אותו הרצון, שקודם נקרא מדבר, אחרי 40 שנה של תיקון בכוונה להשפיע על מנת להשפיע, הופך לרצון שנקרא ארץ ישראל, כלומר מתחילים לעבוד עימו בכוונה לקבל על מנת להשפיע.
אך בינתיים אין לנו את הכוחות הדרושים לתיקון ואנחנו נמצאים "מחוץ לארץ ישראל" ("ארץ" מהמילה "רצון"), מחוץ לכוח שבעזרתו אנחנו עובדים עם הרצון שלנו בכוונה על מנת להשפיע, אנחנו רק מדמיינים לעצמנו, מהי בדיוק העבודה הרוחנית הנכונה. משמע, שבמקום הקרבת הקורבנות, יש לנו תפילה. במקום עבודה בפועל עם הרצון שלנו, אנחנו יכולים רק לבקש שיתנו לנו כוחות לעבוד עם התיקונים האמיתיים.
מתוך שיעור על ספר הזוהר, 25.04.2010
ידיעות קודמות בנושא:
עבודת הקורבנות
גלות - מעשה ידי הבורא
להשאיר תגובה | שלח לחבר
|  הדפס
|
שייך לקטגוריה: התפתחות רוחנית, זוהר, שיעור הקבלה היומי |
עבודת הקורבנות
אנחנו עובדים על הרצונות שלנו בלילה, בחושך של הגלות, בחוסר אונים. ובחושך אנחנו צריכים להכין את עצמנו כדי לפגוש את הבוקר, כלומר למצוא רצונות שנוכל להקריבם. וודאי שלא מדובר על זריחה ושקיעה פיזית, של השמש, ועל חתיכות הבשר מהבהמות שמקריבים, אלא מדובר רק על השימוש באור התיקון, בו האדם מסוגל לראות את עצמו ככלי דקדושה. כלומר, הוא יגיע לבית המקדש, למזבח, אז יהיה מוכן לעבוד עם הרצון שלו ולהעלות אותו כל פעם למען ההשפעה. עליית החלקים, "החתיכות" של הרצון שלו, לכוונה על מנת להשפיע, היא עבודת הקורבנות.
מתוך שיעור על ספר הזוהר, 25.04.2010
ידיעות קודמות בנושא:
כאשר הרוח הצפונית מנגנת בכינור
כל העבודה נעשית בלילות חשוכים
|
להשאיר תגובה | שלח לחבר
| הדפס
|
שייך לקטגוריה: התפתחות רוחנית, זוהר, שיעור הקבלה היומי |
דרך העבדות אל החופש
זוהר: פרשת בהר, סעיף ס"ג: לעולם בהם תעבודו. מצווה לעבוד בעבד כנעני. הם מצד חם, שגילה עריות, כמ"ש, ארור כנען עבד עבדים יהיה לאחיו.
להיות עבד זה גם כן תיקון. רצון שאני יכול להכריח אותו לציית לשלטון הרצונות המתוקנים, נקרא עבד הנמצא ליד בעליו. זוהי צורת התיקון שלו, צורת הקיום הנכונה. אינני מסוגל בינתיים להיות חופשי ברצון הזה ולעבוד איתו בכוונה על מנת להשפיע באופן עצמאי. אני יכול רק לקחת אותו ולצרפו לרצון אחר. רצון כזה יכול להיקרא: "ילד", "אישה", "נער", אך עדיין לא גבר, גיבור המסוגל "להתגבר". אחת הצורות של רצון מסוג זה, שמסוגל לעבוד רק תחת שליטת רצון אחר, נקרא "עבד".
מתוך שיעור על ספר הזוהר, 25.04.2010
רשומות קודמות בנושא:
הזוהר מספר עלי
|
להשאיר תגובה | שלח לחבר
| הדפס
|
שייך לקטגוריה: התפתחות רוחנית, זוהר, שיעור הקבלה היומי |
שיעור הקבלה היומי 27.04.10
...
הכנה לשיעור: שמעתי, מאמר רכ"א, "רשות הכל"
אם באמת חשוב לי לגלות את האינסוף, בו אני נמצא, אז החשיבות הזאת תגדיר כל רגע מחיי.
להורדה: 
וידאו | 
אודיו
חלק א': זוהר לעם, פרשת "קורח", אות כ'
הבורא שלם באופן בלתי משתנה. אנחנו מדברים על שינויים בקשר אליו, כדי שנוכל להשתנות בעצמנו, בדרך לשלמות.
להורדה:
חלק ב': כתבי בעל הסולם, "בית שער הכונות", אות צ"ט
בקליפת נגה הטוב מעורבב יחד עם הרע, מה שיוצר בסיס לעבודה הרוחנית.
להורדה: וידאו | אודיו
חלק ג': כתבי בעל הסולם: מאמר "מתן תורה", קטעים נבחרים
חיבור מלאכותי בין האנשים נועד לכישלון. אנחנו מתחברים רק בהשתוקקותנו לאור, אשר אכן יתקן אותנו.
להורדה: וידאו | אודיו
שיעורים נוספים במדור: שיעור הקבלה היומי
|
להשאיר תגובה | שלח לחבר
| הדפס
|
שייך לקטגוריה: זוהר, לימוד חכמת הקבלה, שיעור הקבלה היומי |
מן המקורות 27.04.10
מדי יום, בזמן שיעור הקבלה היומי, עמדת המקורות מוצאת אסמכתות לדברי מתוך כתבי המקובלים. לפניכם לקט הציטוטים שהם מצאו לשיעור של היום, בצירוף ציון החלק הרלוונטי של השיעור, תקציר דברי והזמן שבו הדברים נאמרו
חלק ג - כתבי בעל הסולם, מאמר מתן תורה
נושא: כל הנמצא מחוץ לתועלת עצמו של האדם - דין אחד לו, אם זה להשפיע לחברו או להשפיע לבורא, ואין הפרש בין השניים
ואף אם אנו רואים שיש שני חלקים בתורה: האחד, מצוות הנוהגות בין אדם למקום. והשני, מצוות הנוהגות בין אדם לחברו, הנה שניהם דבר אחד הוא. כלומר, המעשיות שבהם והתכלית המבוקש היוצא מהם - אחד הם "לשמה". ואין שום נפקא מינה(הבדל) לנברא, אם הוא עובד בשביל חברו, או שעובד בשביל השי"ת. כי כן נחקק בנברא מלידתו, אשר כל שבא מזולתו, הוא כעין דבר ריק ובלתי מציאותי.
|
להשאיר תגובה | שלח לחבר
| הדפס
|
שייך לקטגוריה: מקורות ותקצירים, שיעור הקבלה היומי |
לומדים זוהר, שיעור ערב 26.04.10
...
זוהר לעם, פרשת "קורח", אות א'
שיעורים נוספים במדור: שיעור הקבלה היומי
|
להשאיר תגובה | שלח לחבר
| הדפס
|
שייך לקטגוריה: זוהר, שיעור הקבלה היומי |
טעימות משיעור הקבלה היומי (26.04.2010)
בין שנאה לאהבה
קליפים נוספים:
בתוך הנחש|
להשאיר תגובה | שלח לחבר
| הדפס
|
שייך לקטגוריה: שיעור הקבלה היומי |
כלי רוחני וקליפה
שאלה: מהו כלי רוחני אמיתי?
תשובתי: "כלי" אמיתי זהו רצון המוכן לתיקון. אני חייב לברר עד הסוף, מה אני יכול לתקן בו בכוונה על מנת להשפיע, ומה אינני יכול לתקן וצריך פשוט לעשות עליו צמצום. נניח שנתנו לי רצון, אני ביררתי ש-20% ממנו אני יכול לתקן בכוונה על מנת להשפיע, וב-80% אני חייב לעשות צמצום ולעשות ממנו סוף, סוף הפרצוף.
משמע שתיקנתי את כל הרצון הזה. תמיד ישנם רצונות כאלה או אחרים, אך חייב להיות מובן לי מה לעשות איתו. יחד עם זה יכולים להתעורר בי כאלה רצונות, אשר אינם מובנים לי. האור המגיע אליי יכול להיות שאינו מספיק, בכדי להאיר את כל הרצונות בכל פרטיהם. לכן נשארים אצלי רצונות שאינם מבוררים הנקראים: "חש"-"מל" ו"נוגה".
אני נמצא כאילו בערפל, אסור לי לגעת בחלק מהרצונות האלה. עליי רק להחיות אותם, כמו קליפות, בכדי להחזיק בהם חיות קטנה ומסוימת. אני חייב להגיע לפשרות מהסוג הזה מתוך חוסר כוחות ואי יכולת לבצע תיקון. לכן בניגוד לרצונות המבוררים הנקראים: "שורש", "נשמה", "גוף", הרצונות שאינם מבוררים נקראים: "לבושים" ו"היכלות". כלומר, זה כאילו אינו שלי, אינם רצונות אמיתיים.
אחר כך, בגמר התיקון הסופי, הרצונות האלה יהפכו לשלי, מקוריים ואמיתיים. הם יצטרפו למה שנקרא: "מוחא", "עצמות", "גידים" ויהפכו לכלי הרוחני היחיד שלי, אז יתברר שכל המציאות נמצאת בתוכי. לא כמו שכעת נדמה לי, שקיימים שני רבדים: אני והעולם החיצון.
מתוך שיעור על הספר "בית שער הכוונות", 25.04.2010
רשומות קודמות בנושא:
הצעד למימד העליון ואפקט קאזימיר
מערכת חישוב דואלית: האור והרצון
מה זו קליפה?
|
להשאיר תגובה | שלח לחבר
| הדפס
|
שייך לקטגוריה: התפתחות רוחנית, שיעור הקבלה היומי |
ליצור רצון נוסף באדם
הכול מורכב רק משני חלקים: הרצון והתענוג.
התענוג נקרא בחכמת הקבלה אור, הנמצא מסביב ובתוכנו במידה אין סופית. אנחנו נמצאים בתוכו כמו באוקיינוס. כל השינויים בתפיסתנו, הרגשת עצמנו והסובב אותנו, תלויים בשינוי הרצון שלנו. הרצון משתנה תחת השפעת האור, או תחת השפעת המאמצים שלנו.
הרצון נקרא הכלי, התענוג המורגש הוא האור. האור הוא הקבוע, הרצון הוא המשתנה, ההרגשה שלך היא המשתנה בהתאם לצורה שאתה מרגיש את האור.
חכמת הקבלה מלמדת אותנו כיצד לשנות את הרצון, בכדי להרגיש בתוכו גם את העולם הרוחני. זה תלוי רק ביצירת רצון אחד נוסף באדם. אם האדם יוצר אותו, הוא מרגיש בתוכו את העולם העליון, ואפילו היעלמות הרצון שבו הוא מרגיש את העולם הזה, אינה משפיעה על הרצון, והרגשת העולם העליון נשארת בהרגשתו.
אם האדם אינו מצליח ליצור רצון חדש, הפרצוף של העולם שלנו נעלם ובמקומו מופיע הפרצוף הבא - האדם "נולד" שוב בהרגשת העולם הזה. לכל הרגשה בתוך הרצון יש את משך הקיום שלה, אחר כך המדרגה (הפרצוף) הזו לאחר שהשלימה את עבודתה, נעלמת ובמקומה מופיעה חדשה. אך שוב ברמת העולם הזה, עד שניצור בתוכנו רצון (פרצוף) של העולם העליון, רצון של השפעה ואהבה.
כל הדורות שעברו, הם מהות הפרצופים ברמת העולם שלנו, בתכונת vקבלה, לכן הם היו מוגבלים בתפיסתם ובהרגשתם הפנימית. זו הייתה התפתחות במישור אחד, שאליו אנחנו חוזרים בכל תקופת חיים, בגלגולים לאותה הדרגה, לאותו העולם שלנו, ורואים את המציאות שלנו בפנים אחרות, אך באותה הדרגה של העולם הזה.
העולם העליון זו ההרגשה בתכונת ההשפעה, הרגשה מחוץ לעצמך, התפתחות כלפי מעלה. לכן ישנה הקריאה: "עולמך תראה בחייך!".
מתוך ההכנה לשיעור, על מאמר מספר "שמעתי", 25.04.2010
רשומות קודמות בנושא:
עולמך תראה בחייך!
גלגולי הנשמות הם ברצון שלנו
אין מוות – ישנה מדרגה חדשה!
|
להשאיר תגובה | שלח לחבר
| הדפס
|
שייך לקטגוריה: גלגול נשמות, מציאות מדומה, שיעור הקבלה היומי |
במה תלוי העתיד שלי
סביבה ומדריך, אלו הם הגורמים היחידים הקובעים את עתידו של האדם. בכל רגע האדם צריך לראות שקיבל מלמעלה את כל הדרוש והנחוץ לו, וכל מה שנשאר לו זה לקשור את עצמו עם הסביבה הנכונה. וסביבה כזאת נמצאת לידו תמיד, צריך רק לדעת לבחור בה. בזה מסתכמת הבחירה החופשית היחידה של האדם, כל השאר כבר נובע מזה.
לכן אינני צריך לדאוג לשום דבר חוץ מדבר אחד: מהיכן אני ניזון, עם מי נמצא בקשר, מי משפיע עליי! כלומר, אף פעם לא לחשוב על עצמי, אלא לאיזו סביבה חיצונית אני קשור. אם אני רוצה לשלוט בהתפתחות שלי, לשלוט בחיי ובגורלי, אני חייב לחשוב רק על זה, עם מי אני נמצא במגע.
אך אין זה אופייני כלל לאדם לחשוב על זה! הרי אנחנו חושבים באופן קבוע רק על עצמנו: מי אני, בשביל מה, מה יהיה איתי? מה משמעות החיים שלי? כל השאלות האלו מופנות פנימה, והן נכונות! אך כיצד אני מתכוון לפתור אותן? עם מה אני קושר את פתרונן?
המקובלים מסבירים, שהפתרון תלוי רק בסביבה. לכן אני צריך להפנות מייד את מבטי אל הכוחות החיצוניים הפועלים עליי, הרי השפעתם עליי קובעת את כל עתידי. למעשה, אין זה חיצוני, אלא זו מערכת נשמות אחידה, החלק האינטגראלי של הגוף הרוחני שלי, היכן שהייתה השבירה ומה שאני צריך לתקן. רק שם אני יכול לשנות משהו, הרי עם כל יתר הרצונות אינני יכול לעשות דבר. אני כביכול קובר את עצמי בארכיון וקורא איזשהו דו"ח על אירועים שחלפו מזמן. אני יכול להשפיע רק על הסביבה. לכן חבל לבזבז את תשומת הלב על משהו אחר, חוץ מזה.
מתוך שיעור על מאמר של בעל הסולם "החרות", 18.04.2010
רשומות קודמות בנושא:
עולמך תראה בחייך!
חפשו אדמה פורייה לגדילתכם
עולם של הזדמנויות שוות
|
להשאיר תגובה | שלח לחבר
| הדפס
|
שייך לקטגוריה: התפתחות רוחנית, קבוצה, שיעור הקבלה היומי |
עולמך תראה בחייך!
אם אנחנו מכניסים את "הגרעין שלנו" לסביבה טובה, הוא מתפתח, ואם אנחנו מכניסים אותו לקרקע שאינה פורייה (סביבה גרועה), הגרעין הטוב ביותר ירקב ויתייבש. הכול תלוי רק בסביבה. כלומר דרושים סביבנו אנשים שמגלים בתוכם את הרע שבאגואיזם ורוצים לתקנו.
אני צריך להכניס את עצמי לסביבה כזאת, ולהשתוקק לספוג ממנה את כל מה שרק אפשר בצורה מקסימלית: לחות, מינראלים, חום - כל מה שרק האדמה יכולה לתת לגרעין.
כמו שכותב בעל הסולם במאמרו "החרות", ברגע פטירתו אין האדם יכול לקחת עימו שום דבר מהעולם הזה, חוץ מתכונת ההשפעה שהשיג, אשר אותה ניתן לרכוש רק בעולם הזה, ולהרגיש את עצמו חי בתוכה בעולם העליון. כמו שנאמר: "עולמך תראה בחייך".
אם לא השגת דבר, אתה נשאר רק כגרעין שאחר כך שוב יכניסו אותו לתוך האדמה ויתנו לו הזדמנות נוספת...
מתוך שיעור על מאמר של בעל הסולם "בחירה חופשית", 18.04.2010
רשומות קודמות בנושא:
חפשו אדמה פורייה לגדילתכם
עולם של הזדמנויות שוות
|
להשאיר תגובה | שלח לחבר
| הדפס
|
שייך לקטגוריה: התפתחות רוחנית, קבוצה, שיעור הקבלה היומי |
חפשו אדמה פורייה לגדילתכם
שאלה: אם האדם הוא מעל לסביבה שלו, האם היא יכולה להשפיע עליו ולתקנו?
תשובתי: האדם אינו יכול להתרומם מעל הסביבה שלו! הוא תלוי בסביבה לחלוטין! אפילו אם הם אנשים פשוטים מאד, והוא מקובל גדול - הם בכל מקרה ישפיעו עליו.
תאר לעצמך, שאתה לוקח עץ נפלא המלא בפירות, תולש אותו מהאדמה ושותל אותו באמצע המדבר, מה יקרה איתו ?! הוא יהפוך את המדבר לגן פורח?
באופן זהה לחלוטין הנשמה שלנו תלויה בסביבה... מטרת הבריאה, הסביבה, העבודה האישית שלי והבורא, נמצאים בפנים, בנקודה האחת הזאת. תאר לעצמך, שכל החיים שלך תלויים מאותה הנקודה הזאת ועליך לבררה. בזה תלוי האם אתה תחייה או לא! כך זה כל רגע.
נגיד שאינך יכול לנשום, אם אתה לוחץ על הכפתור הזה, מגיע אליך החמצן. ואם לא לחצת על הכפתור, לא הצטרפת לסביבה, אין לך חמצן.
מתוך שיעור על מאמר של בעל הסולם, "בחירה חופשית", 18.04.2010
רשומות קודמות בנושא:
עולם של הזדמנויות שוות
|
תגובה אחת | שלח לחבר
| הדפס
|
שייך לקטגוריה: התפתחות רוחנית, קבוצה, שיעור הקבלה היומי |
עולם של הזדמנויות שוות
שאלה מהבלוג ברוסית: מה על האדם לעשות, אם הוא בחר בסביבה להתפתחות הרוחנית שלו, אך מרגיש שהיא אינה מקדמת אותו?
תשובתי: בימינו פועלים שני תנאים, לפיהם אין זה כבר חשוב באיזו קבוצה פיזית אתה נמצא:
התנאי הראשון: כל העולם חייב עכשיו להשיג תיקון!
התנאי השני: בגלל הסיבה שבתנאי הראשון, התפתח בינינו קשר וירטואלי, ולכל אחד ישנה אפשרות לבוא במגע עם חכמת הקבלה דרך האינטרנט, הספרים, הטלוויזיה, לבוא לכנסים, לקחת חלק פעיל עימנו בפעולות השונות, ללמוד ולהפיץ במרכזי הלימוד שלנו וכו'.
אלו אינם זמנים עברו, שהאדם חי רק בפינה שלו, הוא יכל לתקשר רק עם אנשים אשר בסביבתו הישירה. היום אתה יכול להיות מקושר עם כל העולם. אתה יכול לראות ולשמוע אותנו, לבוא להתארח אצלנו - וכל השאר תלוי רק בך!
היום, כאשר כולם בעולם חייבים להשיג את התיקון, המקום והמרחק כבר אינם מערימים שום הגבלות וקשיים. את הכול קובע הרצון שלנו לברר: מי אני? מה אני? למה אני שייך? תחת השפעתו של מי אני נמצא?
לכל אחד ניתנה הבחירה החופשית, הכול תלוי רק באדם עצמו. אנחנו בונים עכשיו מערכת וירטואלית באינטרנט עבור אלו הלומדים את חכמת הקבלה, שלכל אחד תהיה האפשרות להיות בקשר הדוק ביותר עם החכמה ואיתנו.
מתוך שיעור על מאמר של בעל הסולם, "בחירה חופשית", 18.04.2010
|
להשאיר תגובה | שלח לחבר
| הדפס
|
שייך לקטגוריה: התפתחות רוחנית, קבוצה, שיעור הקבלה היומי |
המשחק של הבורא
שאלה: באיזה משחק הבורא משחק עם האדם ומה מטרתו של המשחק הזה?
תשובה: כל הבריאה היא משחק, כמו שכתוב. הבורא ברא את הבריאה ובתוכה את האדם, כדי שבקשר הנכון עם כל הבריאה הסובבת אותו, האדם יתפתח וישיג את השתוות הצורה עם מי שברא את הכול, הבורא. ההתפתחות הזאת נקראת משחק, כי בהתפתחותי אני גדל, עולה למדרגת התפתחות עליונה יותר, זו אינה סתם צבירת ידע.
בזמננו כולנו חייבים לעלות למדרגה הרוחנית החדשה. איננו רואים אותה, זה כמו במשחק: אני משחק ואיני יודע מה קורה, תוצאת המשחק אינה ידועה לי. אותו התהליך מתרחש בהתפתחות הצמחים והחיות. הכול מתפתח בצורת המשחק.
משחק משמע, שאני נמצא במדרגה מסוימת, ואיני יכול לזהות את המדרגה הבאה. אך אני משקיע את כל המאמצים האפשריים, כדי להשיג אותה.
כך גם הילדים, הם כל הזמן משחקים, אך הודות למשחקים האלה הם מחכימים, הם מתחילים לדבר ולהבין. הם אינם לומדים שפה כמונו המבוגרים. הם שואבים לתוכם את העולם הסובב אותם בעזרת הרצון שלהם להבין אותו. כך גם אנחנו ביחס לעולם הרוחני. אנחנו צריכים רק רצון להרגיש אותו, ולאחר שיש רצון - להבין, לתפוס אותו בתוך עצמנו. הרי אנחנו מהווים כלי הרגשה, רצון. ואילו הבנה ושכל באים בעקבות הרצון.
מתוך שיעור ערב על ספר זוהר, 21.04.10
ידיעות קודמות בנושא:
חוקי המשחק המתוחכם
כל ימי חיי...
|
להשאיר תגובה | שלח לחבר
| הדפס
|
שייך לקטגוריה: התפתחות רוחנית, זוהר, שיעור הקבלה היומי |
כל היום – למען שעה אחת
שאלה: האם העבודה על הכוונה בזמן הקריאה בספר הזוהר חייבת להתחיל עוד במהלך היום, הרבה לפני השיעור?
תשובה: הייתי אומר שעל הכוונה צריך לעבוד כל הזמן. כולנו נמצאים במצב שווה ביחס לטקסט של ספר הזוהר. אנחנו באים לשיעור כמו לתחנת דלק, כדי להתמלא, ולאחר מכן לחיות את זה במשך שאר השעות בהן איננו לומדים. העולם שלנו בנוי כך שאנחנו למעשה נמצאים במגע עם הסביבה והלימוד למשך זמן קצר מאוד. שליש מהחיים אנחנו עובדים, שליש ישנים, ועוד שליש מבזבזים על כל מיני שטויות למיניהן, יוצא שנשארת לנו שעה או שעתיים, הנלקחות משעות השינה שלנו, בהן אנחנו משקיעים בלימוד.
אנחנו חייבים להבין, שכל החיים שלנו מסודרים בצורה נכונה, הבורא ארגן לנו את התהליך הזה בכוונה, כשאני מגיע לשיעור אפילו לשעה אחת, השעה הזו אמורה להספיק לכך שכל יתר 23 השעות אני אהיה בדבקות עם המטרה, אליה אני אמור להכין את עצמי לפני שאני מגיע לשיעור. כלומר בשעות בהן אינני לומד אני צריך להכין את רצונותיי.
לפני אלפיים שנה חי אדם אחד בנגב, וקראו לו בר בי יומא (תלמיד ליום אחד). הוא היה איכר, שעבד בשדה. רק כאשר הגיעה ההפסקה בעבודותיו העונתיות, היה יכול לעזוב את ביתו, זאת אומרת שרק פעם בשנה הוא יכל לעזוב את ביתו וללכת לירושלים, עד שהיה מגיע לירושלים, היה נותר לו רק יום אחד ללימוד התורה, כי למחרת הוא כבר היה חייב למהר בחזרה לעבודתו (לכבודו, גם בימינו יש מנהג שבו לכל אדם יש יום אחד בשנה המוקדש ללימוד). על כך אמרו חכמים שלימודו של בר בי יומא שהוא רק יום אחד בשנה הינו שווה ערך ללימוד של שנה שלמה ללא הפסקה, משום שבר בי יומא ציפה ושאף שנה שלמה ליום הזה.
לכן אם אנחנו מצפים לשעה הזאת של השיעור במשך יתר שעות היממה, משמע שכל 24 שעות מתווספות לחשבוננו. מכאן ניתן להבין, שאנחנו חייבים להכין את עצמנו לשיעור הזוהר, על מנת להכין את הרצון לשעה אחת של לימוד דרושות לנו שעות רבות של הכנה.
מתוך שיעור על ספר הזוהר, 23.04.10
ידיעות קודמות בנושא:
יום באורך שנה
כיצד לכוון עצמנו בקריאה בספר הזוהר?
|
תגובה אחת | שלח לחבר
| הדפס
|
שייך לקטגוריה: התפתחות רוחנית, זוהר, לימוד חכמת הקבלה, שיעור הקבלה היומי |
לקריאת כל התגובות
קבלת עדכונים בדוא"ל
עדכוני rss
רדיו קבלה
הבלוגים שלי
הבלוג בסלולר