שיעור הקבלה היומי 23.05.13
הכנה לשיעור
לצפייה בשיעור
חלק א': "כתבי בעל הסולם"(עמ' 395), מאמר "הערבות", אות כ"ה
חלק ב': שיחה על עשיריות
קיצור משיעור הקבלה היומי:
Audio clip: Adobe Flash Player (version 9 or above) is required to play this audio clip. Download the latest version here. You also need to have JavaScript enabled in your browser.
להורדה:
אודיו
להשאיר תגובה | שלח לחבר
|  הדפס
|
שייך לקטגוריה: לימוד חכמת הקבלה, שיעור הקבלה היומי, שיעורים והרצאות |
ההכנה הסתיימה, החלה ההסתערות על הפסגה
מתוך מאמרו של הרב"ש, "עשה לך רב וקנה לך חבר - ב'":
"כי ידוע מאמר חז"ל שאמרו: "כשם שפרצופים אינו דומות זה לזה כך אין דעותיהם דומות זה לזה". אי לזאת אלו אנשים שהסכימו ביניהם, להתאחד בקבוצה אחד, הבינו שאין ביניהם כל כך התרחקות הדיעות מבחינה זו שמבינים, את נחיצות של עבודה באהבת הזולת, לכן כל אחד יהיה מסוגל, לוותר ויתורים לטובת הזולת ועל זה יוכלו להתאחד."
מפני שלכולנו יש מטרה אחת, שהיא למעלה מכל חילוקי הדעות ובכוחה לאחד אותנו, אז צריך רק לעזור לה לעבוד עלינו, כדי להתחבר במידת האפשר בצורה המרבית. בשביל זה צריך להשתמש בכל הזמן ובכל הפעולות שמסוגלות להביא לחיבור שלנו לפי עצות המקובלים. בזה אנחנו מעוררים את המטרה שתשפיע עלינו, מושכים את המאור שמגיע מאותו המקור, מעולם אין סוף, ומחבר אותנו.
ודאי, שכולנו שונים, ולא צריך לגעת בשוני הזה, אלא צריך רק לחבר את אותם הניצוצות שמסתתרים בכל אחד, כדי שהם ייהפכו לשלהבת אחת שבוערת מעל לכל הפערים. וככל שהפערים האלה יגדלו, כך הם יהיו חומר דלק לאותה השלהבת.
בהתקדמות של כל אדם יש איזה רגע מיוחד, שבו מעוררים אותו מלמעלה. לפני כן מכינים אותו, בכך שמסדרים לו כל מיני צרות ובעיות, מרככים את ליבו על ידי הייסורים, ובזה הוא נעשה יותר עדין במחשבה וברצון. כך מביאים אותו ממטה למעלה עד חצי המדרגה על ידי הייסורים.
הייסורים האלה עוזרים לו לעלות מעל לחצי התחתון של המדרגה, מעל ל"אח"פ". ובזה מראים לו, שהוא צריך לעלות הלאה ולהתגבר על החלק העליון של המדרגה, "גלגלתא ועיניים". כלומר על חצי מהמדרגה הוא מתגבר על ידי הייסורים וחצי על ידי המאמץ שלו.
כך האדם עולה למדרגה הבאה. דווקא בשלב כזה אנחנו נמצאים עכשיו. זמן רב אנחנו היינו בכל מיני חיפושים, עבודות, מאמצים, דיבורים, וזה התאסף בנו למידה מסוימת, כלומר עד לחצי המדרגה הבאה. ועכשיו אנחנו מתחילים לעבוד על החצי השני שלה, בכך שמתאספים בעשיריות, שזה השלב של העבודה המעשית שלנו.
ומובן, שאין לנו לזה שום דחף ורצון, מרגישים את עצמנו בינתיים מבולבלים, אבל זהו כבר החצי השני של המדרגה שעליו אנחנו צריכים להתגבר על ידי הכוחות שלנו, על ידי העבודה שלנו. בעוד שבחצי הראשון אנחנו רק התכוננו לעבודה האמיתית, ניסינו והשתדלנו בזמן הלימוד, ההפצה, התורנויות.
אבל עכשיו אנחנו הגענו למצב חדש, שבו גם לעולם יש בזה תפקיד גדול. אנחנו מחויבים להתחיל בעבודה מעשית בקבוצה, ולכן התחלנו לדבר עליה ולחדיר את זה בינינו. והעבודה העיקרית בקבוצה, היא בלחבר את הניצוצין שלנו, שהם זה ההשתוקקות שלנו למטרה אחת, מבלי לשים לב לשום דבר אחר חוץ מזה.
כל שאר ההבדלים והניגודים צריכים להישמר ולא להפריע לחיבור שלנו. העיקר, זה שאת כל הבעיות שנקראות "פשעים", תכסה האהבה. ושהאהבה הזאת שקושרת אותנו, היא כולה מכוונת לעשות נחת רוח לבורא, שזו המטרה הסופית, שאיתה כולנו מסכימים מראש.
ידיעות קודמות בנושא:
המציאות הגשמית היא החסד הגדול ביותר של הבורא
שלהבת אש של אהבה
תקופת ההכנה - אשרת הכניסה לחיים הרוחניים
|
להשאיר תגובה | שלח לחבר
| הדפס
|
שייך לקטגוריה: אהבה, התפתחות רוחנית, קבוצה, שיעור הקבלה היומי |
יחד עם החברים תחת "סוכת שלום"
שאלה: מה כל כך מיוחד באהבת חברים, שזה מאפשר לי לכסות על כל הפשעים?
תשובתי: אהבת חברים מכסה על כל הפשעים. הרי אם אנחנו עובדים בקבוצה על חיבור הניצוצות שלנו, אז כל יתר הרצונות שלנו, למרות ההפכיות שלהם זה מזה עד לשנאה, נכנעים בפני אור האהבה. האור הזה פועל עלינו מלמעלה, מהמדרגה העליונה, כשהוא מכסה בשמיכה אחת, מטריה אחת, "סוכת שלום", ומחייב את כולנו להתאחד. אף על פי שבפנים כולנו נשארים שונים מאוד.
שאלה: האם אני בוחר את החבר פעם אחת או בכל יום מחדש?
תשובתי: אני לא בוחר חבר לפי קריטריונים גשמיים. אנחנו בינתיים לא יודעים מדוע הביאו אותנו מלמעלה לקבוצה אחת – אותו ואותי. זה תלוי בשורש הנשמה, בדיני הנשמות, שאנחנו נדע אחר כך. אך כיוון שאנחנו נמצאים בקבוצה, אנחנו חייבים לממש את הבחירה החופשית שלנו – להתחבר למערכת אחת, לקבוצה אחת.
לבחור חבר, זה אומר, למרות כל הדחייה והספקות לשמור על הנאמנות אליו. לא צריך להיות עבורי הבדל ביני לבינו. בכל רגע כשמתחלפים בי המחשבה והרצון אני צריך לבחור בו בדיוק בצורה כזאת שאני בודק את עצמי ואותו.
מתוך שיעור לפי המאמר של הרב"ש, "בענין חשיבות החברים", 22.05.2013
|
להשאיר תגובה | שלח לחבר
| הדפס
|
שייך לקטגוריה: אהבה, התפתחות רוחנית, קבוצה, שיעור הקבלה היומי |
עם המאוחד בניצוצות
שאלה: מהו "עם ישראל"?
תשובתי: "עם ישראל", בדומה לכל עם אחר, זהו אוסף, כלל של אנשים. אך בשונה מכל שאר העמים, הם התאחדו לפי עיקרון מיוחד – "ואהבת לרעך כמוך".
פעם, בבבל הקדומה האנשים חיו בשבטים, ולאחר מכן התחלקו ונפרדו לעברים שונים ויצרו עמים שונים הקשורים בקרבה בעלת אופי גשמי, רצונות גשמיים.
ובאותם הזמנים, אברהם אסף כארבעת אלפים או חמשת אלפים איש מתוך כמה מיליונים שמהם הייתה מורכבת האנושות בתקופת הצמיחה בבבל. לאברהם הצטרפו אלה שבתוך הרצון שלהם בער ניצוץ שמשתוקק לכיוון אחר, שמעורר לעלייה מעל הטבע. הם הלכו אחריו בתקווה וציפייה גדולה – למצוא את הבורא.
ולכן הן קיבלו מאברהם את שיטת גילוי הבורא שמאפשרת ללמוד לאהוב את הבריות כדי להשיג בזכות זה את אהבת הבורא.
הקבוצה הזו עזבה את בבל עוד לפני הפיזור הגדול, ועם הזמן, לא מייד, הפכה לעם ישראל. תחילה הניצוצות עוד לא היו מאוחדים ביניהם והרצונות אצל כולם היו שונים ולא יכלו להתאחד.
אך אברהם התחיל לעבוד איתם, לאחד אותם על ידי רעיון משותף, מטרה אחת, תפיסה שעומדת מעל הרצון האגואיסטי.
הוא פעל לפי העיקרון: "על כל פשעים תכסה אהבה". אולם האהבה יכולה לבוא לבני אדם רק אם גדל בהם הרצון לתענוגים. אז הם רוכשים עוצמה מספקת של דחייה, וכשהם מתגברים עליה הם עולים לאהבה. ואחרת, חוסר האכפתיות והניכור ביניהם מקררים ומכבים כל ניצוץ.
מכאן החלה ההתפתחות של הדורות של אבותינו: אברהם יצחק ויעקב. הקבוצה הגיעה לסאה של האיחוד ההתחלתי, ואז כיסה אותה גל חדש של אגו, וכתוצאה מכך, הניסיונות המוצלחים והלא מוצלחים להתאחד הפכו לעבודה המכונה "גלות מצרים".
וזו אותה הקבוצה. לא חשוב באיזה אוהל היא יושבת, מה היא לומדת, במה היא עוסקת – פשוט מצבה הנוכחי מוגדר כ"מצרים". בין החברים מופיע "פרעה" – שנאה הדדית, וכן "תורה", השיטה שבעזרתה מחזיק אותה יוסף, ולאחר מכן, משה.
וסוף סוף ב"כיתת הלימוד" שלהם הם מגיעים למצב בלתי נסבל: האגו פשוט קורע אותם לחתיכות והם לא יודעים מה לעשות עימו. הם כל כך היו רוצים להתאחד ולסדר את הקשר ההדדי ביניהם, אך האגו עד כדי כך מפריד ביניהם שלא נשאר שום מוצא.
והנה אז, הם לא רק מבינים אלא נכנסים למצב חדש של צורך הכרחי וחיוני לברוח מ"מלך מצרים" – לצאת מהאהבה עצמית, להתעלות מעליה.
רק תתאר לעצמך כמה חזק אתה צריך לשנוא את האגו, כמה דוחה ובלתי נסבל הוא צריך להיראות, כדי שאתה "תקפוץ" ותחזיק את עצמך מעליו. פשוט אין בכוחך לבוא עימו במגע והשנאה הזו מעלה אותך למעלה. זה הפירוש של "לצאת ממצרים".
אך הבריחה אינה מספיקה. כיצד עלינו להתאחד עכשיו? – לשם כך אנחנו בכל זאת צריכים להתקיים יחד עם האגו. במצב הזה בני ישראל עומדים "סביב הר סיני" – לא מעל השנאה, אלא דווקא מסביבה. אז מגיע האור ובזכותו הם רוכשים את ההבנה כיצד להתאחד בצורה נכונה, באילו אמצעים להשתמש, באיזו מידה להשתמש בשנאה לצורך העניין כדי להתאחד מעליה.
מתחילה עבודה הדדית בצורות ואופנים שונים, שהיא בלתי אפשרית ללא השתתפות הכוח השלילי. וכדי לקבל את הכוח החיובי, הם כורתים "ברית" ביניהם, וכן בינם לבין האור, הבורא. כך מתחיל התיקון העצמי שלהם.
הקבוצה היא אותה קבוצה, אך מעתה והלאה היא מהווה "עָם". הרי עכשיו היא באמת מאוחדת בדומה לכל העמים, רק שהם מאוחדים ברצון משותף והיא, בניצוצות ההשפעה.
לה יש את הבסיס שלה לאיחוד העם, לא הרצון החומרי הרגיל לחיים הטובים בעולם הזה, אלא נחיצות לחיות בבורא, בעליון. למעשה, בני ישראל גם נמשכים ל"חיים טובים", אך מאחורי המילים האלו כבר עומדת משמעות אחרת. המושג עצמו של מהו טוב, משתנה.
מתוך שיעור על מאמר "הערבות", 22.05.2013
ידיעות קודמות בנושא:
אברהם, אבי הקבוצה הקבלית
עם ישראל: דברי הימים של העליות והירידות
העם שהתאחד מעל האגו
|
להשאיר תגובה | שלח לחבר
| הדפס
|
שייך לקטגוריה: התפתחות רוחנית, קבוצה, שיעור הקבלה היומי, תפקיד ישראל |
בזכות הברית והעזרה ההדדית
שאלה: מה זה אומר "עלייה של התחתון לעליון"?
תשובה: העלייה לעליון תלויה במידה שהתחתון יכול לבטל את עצמו כלפי העליון. כמובן שהוא עושה זאת באמצעות המאור המחזיר למוטב, ולא בזכות מניפולציות פנימיות. יש לו רק קצה חוט – הבורא מביא אותו לסביבה הנכונה, לגורל הטוב, ואומר: "קח לך!". אם הצלחת לתפוס בנקודה הזאת והתחלת לעבוד עימה, אז תצליח.
העלייה תלויה במה שאתה מחשיב כעלייה. אם אתה לפחות פעם אחת ביום חושב טוב על מישהו מהחברים, כמו שלא חשבת עליו קודם לכן, אז זו כבר שמחה גדולה, כי זה מראה על השינוי הפנימי האיכותי שלך. צריך שתהיה לך דאגה בלב, כדי שכל אחד מהחברים בעשירייה כל הזמן ישאף לעלייה כזאת, וזו התמיכה ההדדית והערבות. אם אתה דואג לכך שהחברים ירגישו את אותן ההרגשות וידאגו אחד לשני, אז להם מועברת הדאגה שלך.
לחלק מהחברים קל לעשות את זה, לחלקם קשה יותר, לכן אנחנו מתאספים יחד ובחיבור שלנו משלימים זה את זה. אלה שקשה להם בגלל ההכבדה של האגו מוסיפים לקבוצה (עשירייה) כוח עביות. ואלה שמרגישים היום עלייה, זאת אומרת, השפעה של האור, מוסיפים את האור הזה לקבוצה.
"שבירת הכלי" מאפשרת לנו יכולות כאלה. אני לא יכול עכשיו בתוך המצב השבור שלי למשוך את האור, אני לא יכול לעמוד מולו, אין בינינו קשר. אבל אני מתחבר עם החברים ליחידה אחת, שבה אחד מוסיף את הכוח של הרצון האגואיסטי הגס, והשני מוסיף את העלייה הרוחנית.
אחד מושך למעלה, השני למטה, אבל אנחנו קשורים יחד. מי שמושך למעלה משפיע עליו האור המחזיר למוטב, ובזכות זה שאנחנו קשורים למערכת אחת, הוא משפיע גם עליי. איך זה אפשרי? – העניין הוא, שאנחנו שברנו את ה"מחסום" בינינו, ביחסים שלנו, עשינו את העבודה, השקענו מאמצים כדי להעלים את הפער בינינו. זה דומה לכך ששמנו "מסך" על הקבלה האגואיסטית של האור, ועכשיו הוא יכול להשפיע עלינו.
האור משפיע על מי שזה מגיע לו, הרי הוא נמצע כרגע בעלייה, ודרכו משפיע עליי. ואפילו אם עכשיו אנחנו לא קרובים כמו שהיינו קודם, ולא קשורים בקשר אחד, אבל אנחנו כרתנו ברית, הסכמנו שבכל הכוחות נחזיק את הקשר שלנו ונשבור את הקיר בנינו.
יוצא, שהשבירה היא פשוט מתנה מלמעלה, זה מקל שאותו אנחנו צריכים כל הזמן לנשק. הוא מאפשר לנו להיות כל הזמן מחוברים עם האחרים, ואפילו מתוך המצב הגרוע ביותר להיות בקשר עם האור. ואם אני מאבד את הקשר עם האחרים, אז יש לי את הברית, שדרכה אני נמצא בקשר בזכות אלה שנמצאים בעלייה ויכולים למשוך אותו.
בצורה כזאת כל אחד פועל כלפי האחרים. הקשר המיוחד הזה בין הרצונות השבורים נקרא "העולם הזה". זה לגמרי לא מה שאנחנו רואים לפנינו ומרגישים, לא האגו הבהמי שלנו, אלא מערכת, תנאים מיוחדים שמאפשרים לנו להתקשר עם העליון. אף על פי שלפי המצב שלנו לא מגיע לנו כלום, אבל אנחנו בכל זאת מקבלים את הקשר הזה: או לפי התנאים של הברית בין החברים, או בזכות החיבור שלנו, או בזכות התמיכה ההדדית.
או שלחברים חסר כוח רצון, ואני מוסיף להם אותו מהירידה שלי, והם עוזרים לי להעביר את החיסרון שלי ולהחזיק, כמו שבריאים מטפלים בחולים. העזרה ההדדית הזאת שאותה אנחנו מספקים זה לזה, דווקא במצב השבור הזה, כל התנאים האלו, הם נקראים "העולם הזה", שבזכותם אנחנו משיגים את המגע עם האור המחזיר למוטב.
לכן העצות וההכוונה של המקובלים מרוכזים סביב נקודה אחת – איך במצב של ניתוק שלם להתחבר אל האור.
מתוך שיעור לפי "הקדמת ספר הזוהר", 20.05.2013
ידיעות קודמות בנושא:
המציאות הגשמית היא החסד הגדול ביותר של הבורא
תפילה, שמכוונת לעתיד
עשירייה שלמה
|
להשאיר תגובה | שלח לחבר
| הדפס
|
שייך לקטגוריה: התפתחות רוחנית, זוהר, קבוצה, שיעור הקבלה היומי |
החשבון המוחלט
בעל הסולם, מאמר "השלום": "ומצייר לנו רבי עקיבא ב' סוגי אנשים: סוג אחד, הם מבחינת "חנות פתוחה" שחושבים את עוה"ז כמו חנות פתוחה בלי שום בעה"ב חנוני, ועליהם אומר "הפנקס פתוח והיד כותבת" דהיינו אע"פ שהמה אינם רואים שום חשבון, מכל מקום כל מעשיהם בספר נכתבים...".
החשבון מתנהל עם כל אחד ולכל אדם, אם הוא רוצה או לא, ישנו פנקס. הכול "רשום", זה כולל את דרגות הטבע הדומם, הצומח והחי. הרי בעצם, במה שונה האדם מהדרגות הללו אם הוא אינו מודע לכל מה שמתרחש? הכול נקלט ונרשם במערכת הכללית, והחשבון הזה מתמלא יותר ויותר.. הצרות מתרבות, ויום אחד אני סוף סוף "מקבל שכל" – "מדוע אני צריך לסבול? אני חייב לעשות משהו בצורה אחרת".
שאלה: על ידי מי בדיוק מתנהל החשבון?
תשובה: על ידי המערכת הכללית. תתאר לעצמך שהוכנסת ל"בסיס הנתונים" שלה. זהו ה"פנקס" שעליו מדבר רבי עקיבא. כי הרי בתנאי הקשר ההדדי הכללי, שום דבר לא יכול להישאר ללא תשומת לב. כל אטום, כל חלקיק, הכול נמצא במערכת הכוחות וכל חלקיה קשורים זה לזה. זוהי הבריאה – הכוח האחיד הוא זה שמפעיל אותה, והכול בו כביכול מוחדר בהדרגה על ידי קורי עכביש שמתוחים לכל הכיוונים ולא מפספסים שום פרט. ככל שאנחנו חוקרים את הטבע, כך אנחנו רואים זאת יותר בבירור.
העולם בנוי בצורה כזאת: הוא אחיד, "עגול", מהווה מערכת שלמה. ואם במערכת הזאת אתה מבצע תזוזה מסוימת אפילו הכי זעירה, היא מייד "נרשמת", מכיוון שאתה קשור במיליוני חוטים לחלקים האחרים של השלם, אתה מחובר להכל, כולל המחשבות, הרצונות והתכונות שלך. זוהי רשת אחת גדולה, שאותה איננו מסוגלים לעכל, זוהי השכינה, "מלכות דאין סוף".
שאלה: ולמה צריכים את הרישום הזה?
תשובה: אינני יודע. זה קשור למה שיבוא לאחר גמר התיקון.
העולם האגואיסטי הקטן שלנו שונה לחלוטין מהעולם הרוחני, ואנו כבר מודעים לכמה גדול ההבדל הזה. בדיוק באותה המידה לא מובן לנו איך שונה העולם שזקוק לתיקון מעולם אין סוף המתוקן. רק ברור לנו, ששם אנחנו נגיע לעוד משהו.
לכן אני לא יכול לומר בשביל מה אנחנו צריכים את "בסיס הנתונים" הזה. בינתיים משתמשים בו על מנת להגיע לתיקון, לאהבה, שתמלוך ביחסינו עם הבורא כשנשתווה עימו.
שאלה: זאת אומרת, האם לאחר גמר התיקון לא יוכלו להראות לי את הספר שבו רשומה כל הדרך שלי?
תשובה: עד אז, כל הזדונות והשגגות שלך כבר יעברו לכף זכות. לכן הכול יעיד לזכותך. זה מנחם ואפילו קצת משמח, נכון? אכן...
האמת, זה נכון. כולם מנוהלים, מופעלים וכפופים להנהגה, ואין בנו שום דבר שאינו מותנה בדחפים של פקודה שעוברים באמצעות החוטים של ה"רשת" הכללית. דווקא היא זאת שכל הזמן מפעילה, "מושכת" אותנו בצורה פנימית וחיצונית. נשאר לנו רק לברר, לעכל את הדבר ולהמשיך בדרכנו, לשייך את עצמנו לכוח האחיד הכללי של המערכת.
אחרת, הולכים לאבדון. לא במקרה העולם של היום מרגיש חסר אונים אל מול הבעיות שמקיפות אותו. לאף אחד אין פתרון וכולם פשוט מושכים זמן ולא רואים פתח יציאה: "שיהיה מה שיהיה". כתוב: "נשתה ונאכל, כי מחר נמות." רבים היום, ללא בושה, כבר מתארים כך את מה שמתרחש.
אמנם אנחנו טוענים שישנו הפתרון. אפשר להסתכל על הדרך שלפנינו ולהבין שהחיבור הוא עתיד העולם, זו צורת החיים העתידית שלנו.
חוץ מאיתנו אנשים רבים מכל העולם מדברים בצורה כזאת, אך אין להם את השיטה להשיג את החיבור. ואנחנו מציגים לאנושות שיטה כזאת שתאפשר למנוע את דרך הייסורים וללכת בדרך האור. במילים אחרות, לא לחכות לצרות ולאסונות, אלא להתחיל בחיבור הנכון באמצעות החינוך האינטגרלי.
היום, הרוב המכריע מתייחס לעולם כמו ל"חנות" ללא בעל הבית שממנה אפשר לקחת כל מה שתרצה ולהסתמך על המזל והמקרה. לעומת זאת, אנחנו, להיפך, מעודדים לנהל את החשבון, לעשות חישוב לפי ההתקדמות, ההתפתחות, ובזכות זה להעביר את המבט מה"מדפים" של החנות אל בעל הבית.
מתוך שיעור על מאמר "השלום", 17.05.2013
ידיעות קודמות בנושא:
תשלום עבור כל רגע
בעלי החוב
במידה שאדם מודד, מודדים לו
|
להשאיר תגובה | שלח לחבר
| הדפס
|
שייך לקטגוריה: התפתחות רוחנית, חינוך, ילדים, שיעור הקבלה היומי |
דרכים שונות למעגל הכללי
בעל הסולם, מאמר "הערבות": "דבר תכלית הבריאה מוטל על כל המין האנושי יחד, אולם מתוך ירידתו של טבע הבריות עד לדיוטא התחתונה, כמבואר לעיל שהוא ענין האהבה עצמית השולטת שליטה בלי מצרים על כל האנושות, לא היה שום דרך ומבוא לבא במשא ומתן עמהם ולהסביר להם, שיכריעו ויסכימו לקבל על עצמם, אפילו בהבטחה בעלמא, לצאת ממסגרתם הצרה אל העולם הרחב של אהבת הזולת, מלבד האומה הישראלית, אשר מכח שהקדים להם השעבוד להמלכות הפראית של מצרים ארבע מאות שנה ביסורים גדולים ונוראים."
ברור, שכל האנושות צריכה להגיע לגמר התיקון. אף אחד אינו יכול לברוח או להימלט מזה. אבל התהליך מתקדם לפי סדר מסוים, מהקל אל הכבד. אנחנו מתחילים מהבחנות יותר קלות ואחר כך בעזרתן עוברים לתיקון של הבחנות יותר קשות.
החלק הקל ביותר שנקרא "ישראל", כביכול מזרז את ה"זמנים". האנושות רק עכשיו, במעבר בין המאה ה- 20 למאה ה-21, הגיעה להתפרצות האגו שמתחיל "להתעגל". מצד שני, ישראל הקדימו את התהליך הזה ויצאו לאותה דרגת האגו הגדול (Ego) עוד בגלות מצרים. אחר כך הם נפלו מהמדרגה שהשיגו, ובסופו של דבר, ירדו לגלות האחרונה שנמשכה עד ימינו.
האגו הנוכחי הרבה יותר גדול מהאגו שהיה במצרים. ובנוסף לכך הוא "התעגל", נעשה גלובלי, דומה לצורה שנצטרך לקבל בדרך לתיקון.
ובחזרה למצרים, שם בין בני ישראל התגלה רצון לקבל שמתנגד לחיבור בתוך המעגל הכללי, שלא מאפשר להיות אחד שלם. רק זה נקרא "היצר הרע". לא מדובר על גודל הרצון, אלא דווקא על התנגדותו לחיבור.
אבל יתר האנושות התפתחה על בסיס הרצון לקבל הרגיל, ששייך לעולם הזה ומיועד לקיום בו.
נכון להיום, ישראל, עם היצר הרע שלו, מוכנים סוף סוף להיות במעגל. אנחנו כבר מבינים מה קורה וכיצד לתקן את המצב. אבל האנושות עדיין אינה מבינה זאת, מפני שהגיעה למעגל הזה בעזרת האגו הרגיל ה"קווי" שלה, ולא בעזרת היצר הרע.
כתוצאה מכך, לעם ישראל קשה מאוד להתחבר. אף אומה אחרת אינה מפולגת כמוהו. כך מתגלה בו היצר הרע שאין לאחרים. לישראל קשה מאוד לבצע את התיקון. אף על פי שהם כבר עברו את הדרך הזאת, נכון להיום הם נשארו עם "רשימות" שבורות.
ואומות העולם, להיפך, מוכנים לידיעה על החיבור שישפר את חייהם. מפני שאין להם "רשימות" שבורות, הם אינם מתנגדים לחיבור, ואם הם רואים שחיבור "קווי" יספק להם עתיד טוב, אז הם יקבלו את זה.
מסתבר, שאם ישראל עוזרים לחיבור העולם, הם מקרבים את התיקון שלהם. בלי זה אני לא מתאר לעצמי כיצד הם יתחילו להתחבר.
זה גם מסביר מדוע נחוץ הלחץ החיצוני על עם ישראל. הלחץ הזה כבר גדל ויתחזק עוד יותר עד לאיום של השמדה. אחרת, ישראל פשוט לא יבינו מה וכמה דורשים מהם, ומה דרוש מהם כדי להיפטר מהלחץ החיצוני. מדובר על גורם חיצוני הכרחי שמאפשר לחשוב על התיקון.
מתוך שיעור על פי מאמר "הערבות", 21.05.2013
ידיעות קודמות בנושא:
שני רצונות המאורסים עם מחשבת הבריאה
התיקון הוא תחילת השלב הסופי
400 שנה של הכנה ליציאה
|
להשאיר תגובה | שלח לחבר
| הדפס
|
שייך לקטגוריה: התפתחות רוחנית, שיעור הקבלה היומי, תפקיד ישראל |
אזעקת טילים או דאגה לבורא?
שאלה: ישראל כל הזמן נמצאת תחת איום של עימות צבאי או של מלחמה. מכוונים אלינו עשרות ומאות טילים עם ראשי נפץ קונבנציונליים ולא קונבנציונליים. לא מזמן השתתפתי בהכנה לתרגיל של מצב חרום במדינת ישראל. יכול להיות, שאנשים נמצאים בשאננות כלפי מה שקורה, אך למעשה המצב הוא מאוד מדאיג. איך אפשר להסביר לאנשים על המציאות של האיום החיצוני ושל המסר שלנו על הצורך הדחוף לשינויים פנימיים?
תשובתי: למעשה, האיום הזה נמצא מעלינו כל הזמן. ולכן, קודם כל, אתה צריך להיות בטוח בעצמך שהעבודה הפנימית היא המפתח לפתרון כל הבעיות. ומעבר לכך, אתה צריך לגרום לזה בקשר שלך עם החברים. אתה צריך להתחבר ולהתלכד איתם, לממש פעולות הכרחיות בחיבור, כדי לעשות נחת רוח לבורא.
חייבים לקשור את הדברים האלה יחד, שאם לא עשיית נחת רוח לבורא, אז לא היו כל האיומים והבעיות שעליהם אנחנו עכשיו מדברים. זה מה שאנחנו צריכים לעשות, לדון בזה, "ללעוס" את זה היטב וסוף סוף "לבלוע" את זה, להבין את זה. אז אנחנו נרכיב את התמונה הכללית ונראה, שקודם כל אנחנו צריכים לתקן את עצמנו מבפנים. אם נתקן את עצמנו, אז נתקן את העולם.
בנוגע לטילים, העם כבר היה שרוי לא אחת במצבים דומים. אבל עכשיו יש לנו הזדמנות להינצל מכל הצרות, להציל את העם ואת כל העולם. ואת ההזדמנות הזאת צריך לבחון כהזדמנות מטרתית: שאנחנו פועלים לא למען ההצלה העצמית של הגופים, אלא למען הבורא. חייבים לעלות את עצמנו לדרגה של המצב הזה, של התפיסה הזאת. אחרת אנחנו לא נשיג השפעה ולא נוכל לממש שום דבר לכיוון הנכון.
ליילל ולבכות על האיומים, מבלי שיודעים לאן לברוח מהם, זו היא גישה לא נכונה. אסור להתבלבל בין הסיבה למסובב. מפני שהסיבה האמיתית היא – להגיע לדבקות, ואת זה אנחנו צריכים להשיג. האמצעי לכך, להגיע להשפעה, שאותה ניתן להשיג רק על ידי זה שמתעלים מעל לאגו שלנו. וכדי למשוך ולחייב את האנשים לכך, אנחנו מצאנו את עצמנו במצב הזה.
אסור לטמון את הראש בחול, כי בזה אנחנו שוכחים את כל המכלול הזה. אין שום טעם לשבת יחד ולבכות על המצב. זה לא יעזור לנו. כאן נדרשת מאיתנו תגובה אחרת, יחס אחר.
כל העניין הוא, איך לקבל את הבעיות האלה. משום שהן לא קורות במקרה. אז למה? במקום להתדרדר לפחד בהמי, אנחנו צריכים לקשור הכול למסובב הסיבות, למקור, לבורא, ל"אין עוד מלבדו". אנחנו, ורק אנחנו מסוגלים לזה, מסוגלים להפוך הכול להיפך הגמור...
מתוך שיעור על מאמר "הערבות" של בעל הסולם, 21.05.2013
מתוך ההכנה לשיעור, 21.05.2013
ידיעות קודמות בנושא:
כיצד אנחנו מקבלים את האור?
הברז הראשי בצינור החיים
השיטה של החיבור הכולל
|
להשאיר תגובה | שלח לחבר
| הדפס
|
שייך לקטגוריה: המשבר ופתרונו, התפתחות רוחנית, ישראל היום, שיעור הקבלה היומי, תפקיד ישראל |
מידה מינימאלית של המציאות הרוחנית
מתוך מאמר של הרב"ש, "מה נותן לנו הכלל של ואהבת רעך":
"אבל מטעם ש"כל ישראל ערבים זה לזה", נמצא, שע"י כולם מתקיים כולם. נבחן זה, כאילו שכולם קיימו ביחד את כל המצות. לכן בסגולתן של התרי"ב מצות ניתן להגיע להכלל של "ואהבת לרעך כמוך"."
כל החוקים הרוחניים הם חוקים אינטגרליים, ויכולים להתקיים רק בתנאי שקיים מבנה שלם. "אין מקצת ברוחניות", ולכן הכול מתחיל מבניית קבוצה בת עשרה אנשים, "עשירייה", מניין, מידה מינימלית שלמה, שבה יכולה להתקיים המציאות הרוחנית.
כמו בדוגמה של קבוצת רבי שמעון, שתלמידיו בנו כולם יחד רשת נכונה ביניהם ועל ידה הגיעו לגמר התיקון, בכך שהשיגו את כל קכ"ה (125) המדרגות של הסולם הרוחני. לכן הכול תלוי בבניית המניין.
כל החוקים שקיימים בכל המציאות, אפשר לגלות בקבוצה קטנה. אלא מפני שזה הכלי שנועד לעשות נחת רוח ליוצרו, וצריך להרחיב אותו עד למקסימום, אז צריכים לצאת מחוץ לעשירייה הזאת וללכת להשפיע ולהפיץ את הידע הזה לעולם, כדי לחבר לעצמם את כל יתר המערכת של המציאות.
כזאת התכללות הדדית משפיעה גם על המבנה של העשירייה וגם מספקת את הכיול שלה, כלומר, את התיקון הפנימי, ששייך לקיום תרי"ג (613) המצוות. על ידי התאספות יחד ותמיכה זה בזה, אז העשירייה הזאת היא מספקת כדי להשיג את כל התיקון (כלומר קיום של כל תרי"ג המצוות). מפני שהמבנה שלה תואם למבנה של עשר הספירות המקוריות.
לכן, דווקא מניין, קבוצה בת עשרה אנשים, לא פחות ולא יותר, מהווה כלי נכון לתיקון. מה שאם כן, כשמדברים על מימוש של אהבת הזולת ואהבת ה', אז זה ממומש על ידי הרחבה. המניין הזה הופך להיות ליחידה אחת, שהיא פועלת לתיקון העולם שנמצא מחוץ לעשירייה הזאת.
ידיעות קודמות בנושא:
עשירייה שלמה
האנושות = 1
במקום מיליארדים, אחד
|
להשאיר תגובה | שלח לחבר
| הדפס
|
שייך לקטגוריה: התפתחות רוחנית, קבוצה, שיעור הקבלה היומי |
שיעור הקבלה היומי 22.05.13
הכנה לשיעור
חלק א': "כתבי רב"ש,", כרך א' (עמ' 48), "שלבי הסולם", שנת 1984(תשמ"ד), מאמר י"ז, חלק א'. "בענין חשיבות החברים"
חלק ב': "זוהר לעם" - "הקדמת ספר הזוהר"(עמ' 3), מאמר "אותיות דרב המנונא סבא", אות כ"ב
חלק ג': "תלמוד עשר הספירות", כרך ג', חלק י', דף תתקי"ג, אות פ"ג, פירוש 'אור פנימי'
חלק ד': "כתבי בעל הסולם" (עמ' 394), מאמר "הערבות", אות כ"ג
|
להשאיר תגובה | שלח לחבר
| הדפס
|
שייך לקטגוריה: זוהר, לימוד חכמת הקבלה, שיעור הקבלה היומי, שיעורים והרצאות |
משקפיים לתיקון הראייה הרוחנית
לאחר שאנחנו התחלנו לעבוד בקבוצות של עשרה אנשים, אתה יכול לחשוב על הקבוצה הגדולה שלך רק דרך ה"עשירייה" שלך. העשירייה מהווה עכשיו את אותו התא, שבאמצעותו אתה מתקשר עם העולם: או שאני מדבר עם אשתי או עם בעל הבית שלי בעבודה. כל פעולה אתה עושה דרך העשירייה הזאת, אתה מתלבש בהם.
"עשירייה", זה לא גופים פיזיים, אלא הם עקרונות שאתם מבררים ומממשים יחד. לאט לאט אתה מתחיל להרגיש, שההתהוות הבלתי נראית והאוורירית מתחילה להתגלות, להתקשר עם הצורות של היחסים שלכם, לקבל איזו עביות, צורה, הרגשה, יציבות, עובדתיות, מוחשיות ריאלית מורגשת.
דברים שמקודם רק שמעת או קראת עליהם, אתה עכשיו מרגיש בפועל ביחסים בינך לבין האחרים. זה כבר מתחיל להיות קיים באופן ממשי בעולם שלך.
עשירייה, זו איזו מין דמות מוחשית, ממש גשמית של האיחוד שלכם, כמו משפחה. כי מה זה משפחה? יש איזו אישה שחיה יחד איתי ויש לי כמה ילדים שחיים באותו הבית. אבל משפחה, זה לא אנשים נפרדים, אלא משהו אחד שלם: היחסים שלנו, התלות זה בזה, ההשפעה ההדדית, הדאגה. זו מערכת שלמה, שנקראת "משפחה".
אני לא דואג למישהו באופן אישי, אלא לטובת כל המשפחה שלי. כזאת הרגשה צריכה להופיע אצלי כלפי ה"עשירייה" שלי, כדי שאני אגש לכל אבחון וכל רגש, רק דרכה. אחרת אני אף פעם לא אראה את העולם העליון. אני חייב להתחיל להסתכל על הכול דרך עדשה מרכזת, דרך צמצם.
הוא מצמצם את שדה הראייה שלי, ואני מסתכל על הכול רק דרכו, דרך הפתח הצר מאוד הזה. אם במקום משקפיים אני אסתכל דרך חור קטן מאוד, אז אני אראה הכול בצורה חדה, כמו עם המשקפיים, כי המשקפיים סך הכול מצמצמים ומרכזים לי את קרן האור. לכן דרך פתח צר מאוד אפשר לראות גם כן טוב, כאילו דרך משקפיים מאוד חזקים. ואותו הדבר אפשר להסתכל דרך הקבוצה. אם אתה לא מסתכל דרך הקבוצה, אז אתה לא רואה את העולם.
מתוך שיעור על ספר הזוהר, 20.05.2013
|
להשאיר תגובה | שלח לחבר
| הדפס
|
שייך לקטגוריה: התפתחות רוחנית, קבוצה, שיעור הקבלה היומי |
בטווח התדרים של האור העליון
כל השינויים נעשים על ידי המאור המחזיר למוטב. אבל הרצון להשתנות מגיע על ידי הסביבה. הבורא מקיים את הברית בינינו, אבל אנחנו מחייבים אותו לזה, כמו שנאמר: "ניצחוני בניי".
אנחנו צריכים לארגן לעצמנו למטה כזאת סביבה, כדי שכל זה סך הכול יהפוך ל"כנסת ישראל, שמשתוקקים לבורא": כנסת, זה מניין, עשירייה.
אם כל אחד מאיתנו מבטל לגמרי את עצמו כלפי האחרים, אז אנחנו מחייבים את האור העליון להתגלות בינינו. הוא מתחיל להתגלות בתוכנו, ברגע שאנחנו נבנה בינינו קשר מערכתי: נתחבר בכזאת צורה לשרשרת חשמלית אחת על ידי חוטי חשמל, שנהפוך להיות דומים לטבע שלו.
זה קורה בהתאם לחוקי האינדוקציה הרוחנית, השוואת התדרים, השוואת התכונות. לא אתה הוא זה שמשתנה ולא אתה הוא זה שמשנה משהו, אלא אתה עושה פעולות שיביאו לשינוי שלך. כך זה קורה בכל צעד ושעל: עליך מוטל לבצע את הפעולות, ואת השינויים – עושה הבורא. ואם הפעולות שלך לא הביאו בינתיים להצלחה, זה סימן שאתה לא הצלחת בקשרים שלך עם האחרים להגיע להתאמה לאור. אתה עדיין לא הגעת לאותו טווח התדרים.
מתוך שיעור על ספר הזוהר, 20.05.2013
|
להשאיר תגובה | שלח לחבר
| הדפס
|
שייך לקטגוריה: התפתחות רוחנית, שיעור הקבלה היומי |
תא ראשון של חיים חדשים
הטבע סידר כך, שהכלב קשור באופן אינסטינקטיבי לבעל הבית. הוא מרגיש שהחיים שלו תלויים בבעל הבית, ולכן מבטל את עצמו כלפיו. כך גם אנחנו צריכים לבטל את עצמנו, רק לא בצורה אינסטינקטיבית, אלא מתוך הבחירה החופשית שלנו, על ידי החלטה שלנו, בכך שאני עובד נגד האגו שלי, שלא קיים אצל בעלי החיים, כדי להשיג את אותה הנאמנות הנכונה, ביטול עצמי ללא שום תנאים, רק מפני שהעליון מהווה את המקור של החיים שלי.
צריך ללמוד מהטבע, רק ששם זה קורה מעצמו, מה שאם כן, אנחנו נצטרך לעבוד על כך קשה. מגיעים כאלה מצבים קשים, שפשוט לא מאפשרים להסכים עם זה, מבלבלים ומוחקים את כל המאמצים שלך.
כזאת "נאמנות של כלב", היא לא כל כך רחוקה מאיך שהאדם צריך להכניע את עצמו כלפי הקבוצה, והרבה פחות מאותה הנאמנות שצריכה להיות כלפי הבורא. כל הלימוד והעבודה שלנו מיועדים לכך, כדי לייצב בנו את ה"כלים" הדרושים למגע עם הבורא, שיהיו דרושים לנו כדי שיהיה לנו עם מה להגיע אליו.
כל זה ניתן לצורך הכנה: המורה, הקבוצה, העולם, הלימוד, ההפצה, כל מה שרק אפשר, וזה כדי ליצור תא ראשון שאיתו אתה תידבק לבורא. זה כמו קונוס, שלמטה אתה עושה המון פעולות, ולמעלה כל זה מגיע רק לנקודת דבקות אחת יחידה עם הבורא, כאשר אתה באמת נכנס עם טיפת הזרע לרחם שלו.
סולם המדרגות הרוחניות בנוי כך, שלמטה אתה עושה כמות עצומה של פעולות: מיליוני ומיליארדי פעולות, שהופכות בסופו של דבר לפעולה אחת יחידה למעלה בראש הסולם, ובפעולה הזאת אתה מגיע למגע עם הבורא. אתה הופך כמות גדולה של פעולות לפעולה איכותית אחת קטנה, כלפי הבורא.
רק זה מאפשר לנו להגיע אליו. תראו כמה פעולות מבצע ילד קטן עד שמגיע לאיזו פעולה רציונלית אחת. כמה הוא טורח ומתרוצץ, עד שבסוף הוא מצליח לעשות משהו משמעותי, שהשׂכל והרגש והתנועה נעשים כאחד שלם.
מתוך שיעור על ספר הזוהר, 20.05.2013
|
להשאיר תגובה | שלח לחבר
| הדפס
|
שייך לקטגוריה: התפתחות רוחנית, טבע, שיעור הקבלה היומי |
המערכת לא תסתדר בלעדיי
האדם מסוגל לעזור לכל בני האדם בעולם, בעלייה בדרגות של אהבת הזולת. בעל הסולם, מתוך מאמר "הערבות": "הוא פועל בזה שיעור מסויים של התקדמות בסולם של אהבת זולתו בכל בני העולם בכללם, כי מדרגה זו שאותו היחיד גרם במעשיו אם מדה גדולה או מדה קטנה, סוף סוף נמצאת מצטרפת לעתיד בהכרעת העולם לכף זכות...
והעושה עבירה אחת, שמשמעותה שלא יכול להתגבר ולכבוש את האהבה העצמית המזוהמת וע"כ פורץ בגנבה וכדומה, נמצא מכריע את עצמו ואת העולם כולו לכף חובה."
מכאן אנחנו רואים שהמקובלים מסתכלים על המציאות כעל מערכת אחידה. כמובן שכשהאדם מכריע את עצמו לכף זו או אחרת, הוא מכריע בכך גם את כל העולם. פעולתו לא יכולה שלא לנגוע, שלא להשפיע גם על כל יתר המנגנונים וכל חלקי השלם עד לאחרון שבאחרונים. היום אנחנו מגלים את זה במציאות העולם שלנו, אבל בפועל, כל העולמות, כולל העולם שלנו, מהווים מערכת מקושרת..
ולכן, את האחריות על הבחירה הנכונה, על הכרעת עצמי לכף זכות, צריכים להכיר במימדים של כל המערכת. אני צריך להבין על מה אני אחראי ברגע הנוכחי, כשאני דואג על התיקון. ואת הדאגה שלי אני צריך להכפיל בהתאם למידה שבה אני יכול לתאר לעצמי את התמונה הכללית.
"בגילוי זוהמתה של אהבה העצמית... האדם גורע שיעור מסוים מתוך ההכרעה לכף הזכות הסופית, בדומה כמו שאחד חוזר ונוטל מן כף המאזנים אותו השומשום היחיד שחבירו הניח שם... שבשביל שלא יכל להתאפק על תאותו הקטנטנה, גרם לדחיפה אחורנית לרוחניותו של העולם כולו."
במערכת הזו אנחנו נמצאים כל הזמן. מספיקה תזוזה של מילימטר ואתה מזיז אותה כולה.
אולם קיים גם מנגנון ההחלשה, "מסננים" של ההעלמות או העולמות.
בעולם אין סוף המערכת מתגלה באופן טוטאלי בכל גודלה ועומקה. ובהתאם לכך, מי שנמצא שם חייב להיות בעל הבית של כל המערכת, כשהוא מרגיש אותה ומנהל אותה במאה אחוז, ללא כל פגם, בדומה לבורא. שם אנחנו לחלוטין משתווים עימו, דבוקים בו.
מצד שני, במדרגות ההשתלשלות מאין סוף, האחריות והחובה שלנו להיכנס למערכת בצורה אינטגרלית, בהבנה, בשכל, בהרגשה שלנו תלויה בדרגה הנוכחית. אנחנו בכל מקרה אחראיים על המערכת באופן כללי, כיוון שזה אפיון איכותי ולא כמותי, אך כבר במידה פחותה.
לדוגמה אני אחראי על ה"ניקיון" של כל המערכת, אתה על ה"צבע", מישהו על ה"חשמל", מישהו אחר על ה"מיזוג", וכולי. בכך אני מממש את הייחודיות הטמונה בנשמה שלי, הרי בלעדיי אף אחד לא יכסה את אותו החלק שאני חייב להשלים, כשאני מפעיל את המערכת בסגנון המיוחד שלי. בלעדיי היא לא תגיע לשלמות, כיוון שהיא אינטגרלית מטבעה.
באופן כזה כל מדרגה מוסיפה לי יותר אחריות: אני כאילו מחליף את הבורא בהיבטים שונים וכשאני מתחיל להבין את המערכת אני מתחיל להבין, להרגיש אותו, להידמות לו.
והמערכת למעשה מהווה יחסים בין החברים. הרי מלבד זה אין כלום. בחברים, באנושות, בטבע הדומם הצומח והחי אנחנו מגלים את הכול. זה אומר שבנוסף לעולם שלנו אנחנו צריכים לגלות את כל חלקי המציאות שלו. אוסף הקשרים האלה זה העולמות הרוחניים עצמם, ההשפעה ההדדית, מערכת הבריאה. אנחנו כביכול מרכיבים משקפיים מיוחדים ורואים את כל הקשרים ההדדיים בין כל המרכיבים.
אולם המערכת הזו באה לידי ביטוי באופן הדרגתי. בינתיים, בעשירייה, לאחר מכן יותר ויותר לרוחב ולעומק, בהבחנות כאלה שלא היינו יודעים עליהן דבר. קודם היה קשה לשים לב לקשר בינינו, היה קשה להבחין בו, אך עם הזמן הוא מתגלה יותר ויותר, בהבנה בהרגשה, בצורות שונות ביותר.
כך אנחנו מתקשרים ומגלים את המערכת עם הכוחות הפועלים בה, שבכללות מהווים את הבורא שמחזיק את כל התרכובת הזו. אנחנו מגלים את הצורה בחומר הרצון, את הצורה שהיא הבורא. הוא מתגלה דווקא בחומר ולא בצורה מופשטת ולא במהות.
מתוך השיעור לפי מאמר ה"ערבות", 20.05.2013
ידיעות קודמות בנושא:
להכריע את העולם לכף זכות
בעלי החוב
המערכת האנלוגית זה "כמעט" לא נחשב
|
להשאיר תגובה | שלח לחבר
| הדפס
|
שייך לקטגוריה: התפתחות רוחנית, קבוצה, שיעור הקבלה היומי |
טעימות משיעור הקבלה היומי 21.05.2013 (פלייליסט)
|
להשאיר תגובה | שלח לחבר
| הדפס
|
שייך לקטגוריה: שיעור הקבלה היומי |
לקריאת כל התגובות
קבלת עדכונים בדוא"ל
עדכוני rss
רדיו קבלה
הבלוגים שלי
הבלוג בסלולר