משחק טניס שולחן עם הבורא
שאלה: תיתן לי בבקשה תרשים קצר של מערכת היחסים שלנו עם הבורא.
תשובתי: הבורא, זהו המקור של התענוג, והוא ברא אותנו ככאלה שרוצים את התענוג הזה. אבל הוא רוצה שאנחנו לא נאהב את התענוג, מפני שאז אנחנו פשוט הופכים להיות "בהמות" מטומטמות, מכונות, אלא שאנחנו נאהב אותו, את זה שרוצה לתת לנו תענוג, ולא את התענוג עצמו.
מה לשם כך הוא צריך לעשות? הוא צריך בהדרגה להראות לנו שהוא לא נותן לנו תענוג, ובאופן כזה היינו מקבלים הזדמנות לייצר יחסים ישירות אליו ולא לתענוג.
כך הוא המשחק: יותר תענוג, פחות תענוג, ובתשובה לזה התגובה שלנו, לתענוג או לבורא עצמו.
להשאיר תגובה | שלח לחבר
|  הדפס
|
שייך לקטגוריה: התפתחות רוחנית, שאלות ותשובות |
על מלאכים, שטן ואחרים...
שאלה: מאיפה הופיעו מלאכים, שטן ושאר הכוחות הטהורים והטמאים ומה הוא הסטטוס שלהם? מתי הם הופיעו, באיזה יום של הבריאה?
תשובתי: בטבע לא קיימים שום כוחות זרים, חוץ מהכוח האחד והיחיד, שנקרא "בורא". אתה יכול לכנות את הכוח הזה איך שאתה רוצה. רק שהוא מגלה את עצמו תמיד באופן זהה כלפי האגו שלך שכל הזמן משתנה, ולכן תופס את התנהגותו הזהה ביחס אליך כטוב המוחלט, ככל מיני התגלויות של השפעות חיוביות ושליליות, שמתגלות בתוכך ומחוצה לך.
|
להשאיר תגובה | שלח לחבר
| הדפס
|
שייך לקטגוריה: התפתחות רוחנית, שאלות ותשובות |
שאלות ותשובות, 26.03.2013
תשובותיהם של מרצים מ"מכללת קבלה לעם" על שאלותיהם של קוראי הבלוג
שאלה: פעם אתה אמרת, שאדם לא צריך להאשים את הבורא על כך שהוא סובל, אלא להיפך, עליו להאשים את האגו שלו. אם כך, מסתבר שיש כוח אחר בנוסף לבורא, האגו, שאני צריך לשנוא. ומה עם הייחודיות של הבורא?
תשובה: לשנוא את האגו, זאת אומרת לגלות שעכשיו אני נמצא בתכונה ההפוכה מהבורא, בתכונה שמפרידה אותי מאהבה ומשלמות. זאת אומרת, לראות שאני נמצא במצב הפוך מהמצב שבו אני צריך להיות. זה הצעד הראשון. והצעד השני הוא, לקבל שגם המצב הזה מגיע מהבורא והוא נתן לי אותו דווקא כדי שאפנה אליו עם בקשה לתיקון.
שאלה: כיצד מתרחשים האירועים בעולם הרוחני, אם הזמן לא קיים ברוחניות, אותה נקודת ההתייחסות שממנה אפשר להתחיל ולהבין את הקשר של סיבה ותוצאה? אז למה אנחנו צריכים את הכוונות, בחירת הסביבה, וכן הלאה, אם כל זה קיים ויהיה גם בעתיד? הרבה יותר נעים להבין שגם ברוחניות צריך להיות קשר של סיבה ותוצאה. אבל כיצד זה יתכן ללא קיום הזמן?
תשובה: בעולמנו, התהליכים של המעבר מסיבה לתוצאה מתרחשים מעצמם בלי צורך של פעולת הבחירה. זה יוצר את אשליית הזמן. בעולם הרוחני זה בלתי אפשרי, שם כל שינוי דורש את המימוש של הבחירה החופשית. ישנה שרשרת של סיבה ותוצאה, אבל אפשר לעבור ממצב אחד לשני רק דרך מודעות, מאמץ ובחירה. לכן אומרים, שברוחניות אין זמן. זאת אומרת, ששום דבר לא יתרחש מעצמו.
שאלה: תגיד בבקשה, מדוע ילדים חולים במחלות קשות? כיצד ניתן לעזור להם, מהי אשמתם? כיצד עוזרים ומה מסבירים להוריהם?
תשובה: התשובה לשאלתך נמצאת כאן: "לנשמה אין גיל".
שאלה: קיים התהליך הבא: ישנם זמנים שבהם יש כוח להחזיק מחשבה על הקבוצה, ומגיע הזמן שהתענוגים הגשמיים מכבים את כוח המחשבה על הקבוצה. בחיי הקבוצה הכול מתנהל כרגיל, אבל בתוכי "המפגש עם הקבוצה" נהרס.
שתי שאלות:
1. האם כדאי לחפש לבד פתרון למצב הזה, או שאלה פעולותיו וצריך פשוט להתמסר להן?
2. אם אפשר "לתקן" את התרחיש הזה, אז כיצד ובאיזה כיוון לעשות זאת, כדי לשמור על הכיוון לקראת המטרה? לאיזו תגובה מצפה ממני הבורא?
תשובה: כל מה שקורה, אלה פעולותיו של הבורא, אבל אפילו המחשבה הזאת לא ניתנה לנו כדי "להתמסר" ולהישאר בדרגת התפיסה הנוכחית. לכן, צריך לחפש פתרון, אבל צריך לעשות זאת בצורה שיטתית. בקבלה יש שיטה לחיפוש הפתרון וגם למימושו.
באופן כללי, כוח הוא נגזרת של הפרשי פוטנציאלים. לכן גם העבודה צריכה להיות בכיוון של הגדלת ההפרשים הללו. צריך לפתח ולגדל את חשיבות המטרה הפרטית בחיים, כלומר את גדלות ואת חשיבות הבורא ומטרתו. ובו בזמן להגדיל את הכרת והרגשת חוסר היכולת להשיג אותה בלי עזרת הקבוצה, מחוצה לה.
כיוון זה סולל את הדרך למטרה שעוברת דרך הקבוצה.
הבורא מצפה מהאדם שבכל פעם שהוא מרגיש נפרד, הוא מייד יזרוק את עצמו לתוך הקבוצה, כמו גור קטן שרץ אל אימו בשעת סכנה. על ידי זה האדם יכול לעשות את הצעד הנכון גם בצורה לא מודעת. כולנו אחד שלם, ואם אנחנו זורקים את עצמנו לתוך הקבוצה כדי "להתחבא", להרגיש שאנחנו נמצאים בפנים, ביחד, אז גם בדרגה הנמוכה אנחנו בונים את המצב האמיתי שדומה למצב העליון.
שאלה: שאלה זו נוגעת לנושא השיעור מהתאריך 24.02.2013, מאמר "ענין גורלות שהיה ביום כיפורים ואצל המן". אני נכלל בתוך רצונות מסוימים של החברים. כל מיני תכונות שלהם מתחילות לחיות בי (זה קורה בכל חברה). היכן כאן מתגלה ההשפעה? הרי אנחנו נכללים בתוך התכונות הגשמיות, וההתכללות עצמה היא אינה השפעה, האם זה נכון? כך גם עם התכונות של כל העולם.
תשובה: נכון, ההתכללות ההדדית וחיבור התכונות של אנשים אחרים אלינו בדרגה הגשמית, נפוצים ביותר אצל האגו. כך הוא מלמד את האדם לנצל את התכונות ואת הידע של האחרים למטרותיו. יכולת כזאת יש למנהיג כשרוני שצריך לנצל את התכונות של עובדיו להשגת את מטרתו.
ההשפעה האמיתית מתחילה במקום שהזולת ותכונותיו נעשים לי יקרים יותר מעצמי, יחד עם כל "התכולה שלי". ההשפעה הרוחנית מתחילה במקום שבו אני מבין את המהות של הזולת, של חבריי, שכולה רצון לעלות אל בורא, וכל מה ש"דבוק" למהות הזאת, הגוף, יחד עם כל תכונותיו ורצונותיו, לא צריכים להסתיר אותו ממני. ואז אני כולל את רצונו ה"שורשי" בתוכי ומתחיל לעשות הכול כדי שהוא יתמלא ויתממש.
שאלה: מדוע יש כאלה שמגיעים לקבלה בדרך הטובה וישנם אחרים שהטבע דוחף אותם בעזרת ייסורים? האם ניתן לומר שבזה תלוי עומק ההשגה?
תשובה: בלתי אפשרי לשפוט על כך מתוך גלגול חיים אחד, כפי שבלתי אפשרי לשפוט את הכלל על פי חלק ממנו, בלי להכיר כיצד מתגלמות תכונותיו של השלם בתוך החלק הזה.
ישנה דרך כללית לתיקון הנשמה כחלק מבריאה אחת, ואנחנו לא יודעים מה היא עברה ומה צברה מהגלגולים הקודמים בעולמנו ומה חסר לה כדי לתקן את חלקה בבריאה.
עומק ההשגה תלוי בתפקיד הנשמה בתוך המערכת הכללית, ומהירות ההשגה של העומק הזה תלויה בהתמדה להמשיך בשיטת הקבלה.
שאלה: יש התקדמות של הקבוצה העולמית (שאנחנו רואים ב"סביבה טובה" וב - kab.tv). אבל יש גם התקדמות בקבוצה המקומית. עד כמה חשוב וכדאי לערוך בדיקה, סדנאות, בירורים קבוצתיים על המצב הנתון של הקבוצה המקומית? האם קבוצה כזאת יכולה לבקש ממך עצה או תשובה?
תשובה: לפעמים הקבוצה עדיין לא בשלה לגמרי לדיון על המצבים שהיא עוברת, מכיוון שבמודעות הקולקטיבית עדיין לא הבשילה "השכבה העליונה" של המתרחש, שלמענה כדאי לערוך את הבירור. לכן, כדי שבירור כזה לא יהפוך ל"חיסול חשבונות", בסדרה הראשונה של הסדנאות והדיונים כדאי לברר את הבעיות הקיימות, אבל בצורה כללית (תיאורטית) וחיובית, אולי אפילו בהתבסס על ההשקפות של המקובלים אודות הקבוצה. אפשר לעשות זאת בעזרת שאלות כמו: "מה טוב ומה רע", בישיבות חברים, ביחסים בין החברים, וכולי.
חשוב מאוד שמנחי הסדנאות ידאגו לשמירת הכללים במעגלים שמקובלים בחברה שלנו בעת דיונים בסדנאות. הכללים לא רבים ואפשר לחזור עליהם כל פעם לפני תחילת הסדנה.
השאלה והבקשה האמיתית הם ה"כלי", לכן כדאי לפנות עם השאלה והבקשה רק אם אתם מרגישים שזה ה"כלי" המשותף שלכם.
שאלה: "אור החכמה" הוא בלשון יחיד, ו"אור החסדים", להיפך, בלשון רבים. מה הסיבה לכך?
תשובה: "אור החכמה" הוא הרגשת האחד, הוא מבצע חיבור סופי של כל חלקי ה"כלי" ביחד, ומחבר אותו ביחד עם הבורא.
"אור החסדים" נותן הרגשה שלכל חלק מה"כלי" יש תכונה "להשפיע על מנת להשפיע", ומתוך התכונה הזאת הוא מתייחס לכל פרט שמרגיש מבחוץ.
שאלה: האם הנבראים הם עבדיו או בניו של הבורא? ומדוע מדי פעם אומרים "עבדי" ומדי פעם "בני"?
תשובה:"עבד" ו"בן" הם מצבים שונים באדם שמשתוקק לחיבור עם הבורא. פירוש המילה "עבד" בשפת הקבלה הוא, עבודה. "בן", מהמילה מבין, הבנה.
כלומר, "עבד" נקרא מצב של "קטנות" שבו האדם מרגיש את עצמו שייך לבורא, לתכונת ההשפעה שלו. מתוך התכונה הזאת הוא מבצע את כל עבודת התיקון ברצון ובשמחה, אבל במצב של "עבד" אין השגה, אלא הוא עובד כעיוור.
"בן" זהו מצב "גדלות", כאשר הוא רואה, מרגיש ומבין את כל חילוקי הדעות בין הבורא לנברא ומסוגל לעבוד מעליהם, להשתמש ב"קירבה" שלו עם הבורא בתכונת ההשפעה כדי לבקש מ"אבא" לתקן את חילוקי הדעות הללו. מסוגל לקבל את עזרת הבורא לא כדי לקבל תענוג אלא כדי להשפיע.
שאלה: כפי שידוע לנו מתוך חכמת הקבלה, כל העולם נמצא בתוכי. נובע מתוך זה שאם אני יושב עכשיו עם המחשב, קורא את הבלוג שלך ושואל את מיכאל לייטמן, אז מסתבר שאני שואל את עצמי את השאלה בבלוג הזה? האם אני שואל את החלק השבור שלי דרך הבלוג של מיכאל לייטמן?
תשובה: לא, אתה לא פונה אל החלק שלך שהתנתק מהכלל ושואל אותו. אתה פונה למצב השלם והמתוקן של הנברא, שה"רשימות" ממנו קיימות בתוך כל אחד מאיתנו כמו חלק מ"הולוגרמה" שהתנתק מהשלם. וגם השאלות מתעוררות באדם בגלל הרגשת הניגוד בין הניתוק שלו מאותו המצב השלם שקיים בו בתת ההכרה.
שאלה: אם זה לא קשה לך, האם תוכל לענות בבקשה על שאלה שמטרידה אותי? לפני כארבעים ימים נפטר אבי, אדם מבוגר. ערכנו לו טקס השכבה בהתאם למסורת הנוצרית האורתודוקסית. השאלה שלי: על מה צריך לחשוב ועל מה להתפלל בתקופה הזאת? המחשבות מתבלבלות ומתחלפות. אני החלטתי לפנות אליך מפני שאני מפחדת לפספס משהו חשוב שתלוי בי דווקא בזמן כזה. תודה.
תשובה: אחרי מוות של קרוב משפחה נהוג להודות לבורא על כך שהוא ברא את העולם בעזרת רצונו, כלומר בעזרת ההשפעה, כלומר, המצב של השפעה ואהבה יהיה הסיום ההגיוני של כל ההתפתחות האנושית.
עלינו להביא את עצמנו להשפעה הדדית שתחבר את כל האנשים לאחד, בדומה לבורא. וזהו מצב שבו אנחנו מפסיקים להזדהות עם הגוף שלנו, כלומר ננצח את המוות, מכיוון שהמוות הוא ביטוי של האגו הצר שלנו שמפריד בינינו, שמתאר את עצמו רק בעזרת הגבולות של גופנו.
בסיום ההודיה מקובל לבקש, שההשפעה תהיה מטרתנו וחיינו (כי רק כך אנחנו יכולים להצדיק את החיים של כל אלה שחיו בעבר).
שאלה:כיצד אפשר להצדיק את הרצון שלי לעשות משהו לטובת הקבוצה (או לטובת הבורא)? כיצד להימנע מ"להשפיע על מנת לקבל" וכך להזיק לקבוצה? לחפש מה חסר לקבוצה גם זה נראה מסוכן מפני שכך אפשר למצוא הרבה קלקולים שונים שלי.
תשובה: נכון מאוד. כאשר אדם מתחיל לחפש מה חסר לקבוצה, הוא עם כל הכוונות הטובות שלו, בלי לשים לב לכך, משאיר את ההחלטות לאגו שלו. במקרה הזה, "להשפיע על מנת לקבל" וגם הנזק לקבוצה הם בלתי נמנעים. צריכים לחפש רק כולם ביחד. והעיקר, מה שיימצא מתוך החיפושים, זהו לא הפתרון הנכון, אלא החיבור.
שאלה: אנחנו הרכבנו להקה מוסיקלית וירטואלית. השיר "סיבירסקאיה" מהכנס נובוסיבירסק הוא פרי של המאמצים המשותפים שלנו. אנחנו כתבנו תקנון לקבוצה בהתאם לשיטת עבודת ההפצה בקבוצה. אני אחראי על הקבוצה, כלומר שומר על קיום התקנון, על חלוקת התפקידים ועל ביצוע המטלות על ידי החברים.
לפני זמן מה הגיעו לקבוצה אנשים חדשים ועל ידי הלחץ שלהם שברו את כל הסדר שנשמר בתוך הקבוצה עד כה. והקבוצה התחילה לעבוד או לנסות לעבוד בלי שמירה על אותם הכללים שהתגבשו והתקבלו בקבוצה. האם אני צריך להילחם נגד זה ולאפשר לאנשים לעבוד וליצור כפי שמתחשק להם ולא לפי הוראות העבודה בקבוצת ההפצה, שיש בה מנהלים ועובדים שמבצעים בקפדנות את חלקם בעבודה.
הם כל הזמן מספרים לי שהם אנשים עדינים, אומנים, ודורשים גישה מיוחדת שאינה מתאימה למסגרת הארגון. אני בעצמי מלחין, והגעתי לקבוצה הזאת דווקא כדי לבטל את השאיפות היצירתיות שלי ולעבוד לטובת החברים ולא לטובת היצירתיות שלי. האם כדאי לעמוד על העקרונות הקבליים בעבודה עם מוסיקאים ועם משוררים ולשמור דווקא על צורת ארגון קבלית של עבודה בקבוצה, או לעזוב את האנשים לנפשם ולאפשר להם לעבוד לפי הנוחות שלהם, אם בסופו של דבר התוצאה תהיה שיר או קליפ טוב?
תשובה: לא צריך לבלבל בין העבודה הקבוצתית ועבודת ההפצה. בקבוצה כולם שווים, אין מנהלים ועובדים, והכול מכוון להשגת האיחוד. הפצה היא תהליך ייצור רגיל עם קבלת החלטות מדורגת ומכוונת למטרה מסוימת. קשה לתת עצות מרחוק, לשם כך חייבים להיות במקום ולשקול את כל הגורמים.
אבל באופן כללי, צריכה להיות עבודה מאורגנת להפקת מוצר מסוים עם קריטריונים ברורים להשגת המטרה. הכוונה צריכה להיות רוחנית ואותה האנשים משקיעים, וכל היתר צריך להיות מאורגן בצורה רציונלית ביותר. אם התהליך היצירתי דורש חופש מסוים, צריכים לאפשר זאת, אבל חייבים לקבוע בדיוק במה הוא מתבטא כדי לא לפגוע בעבודת ההפצה הכללית של המפעל.
שאלה מהבלוג באנגלית: מה קורה בדרך הרוחנית אם התלמיד לא משתמש נכון בכוח של "פרעה"?
תשובה: התשובה לשאלה הזאת נמצאת בפוסט " למלא את אוצר האגואיזם".
"כל כוחות הטומאה המכוונים לחוסר איחוד מעוררים בעם ישראל את הרצון האגואיסטי. אך מאחורי כל הכוחות האלה, כמובן עומד הבורא, הרי אין עוד מלבדו. הוא מעורר אותם כדי שהעם ירגיש את כל כובד המצב, יחווה את הצרות ומחוסר ברירה, יתחיל להתעורר לקראת האיחוד.
ובכן, הגלות הנוכחית, זה כשכל הכלים דהשפעה עובדים את פרעה. הם בונים בשבילו ערים יפות פיתום ורעמסס, במילים אחרות, הם עובדים בהשתוקקות להשפעה, ופירות העבודה שלהם מגיעים לרצונות האגואיסטיים. זה מה שנקרא "השפעה בעל מנת לקבל" שממלאת את "אוצר" האגואיזם.
אפילו אלה שאינם מסכימים לא יכולים לצאת מהעבדות הזו, כיוון שהרווח האגואיסטי מחזיק אותם בקליפת האהבה העצמית ומכריח להמשיך ולהשפיע כדי למלא את הכלים, הרצונות דקבלה שלהם.
בכך הרצונות גדלים כשהם כל הזמן נשארים בלתי מסופקים ואנחנו מסתובבים בגלגל הזה עד שצועקים לבורא, במילים אחרות, עד שיפרוץ המשבר הגלובלי.
זה קורה דווקא עכשיו. אז נקווה שאנחנו נצליח לעורר ולמשוך אחרינו את ה"מצרים"..."
שאלה מהבלוג באנגלית: האם נכון לומר, שכל האנשים צריכים להגיע לתיקון עוד לפני שהבורא יתגלה להם ושעד גמר התיקון נותרו מאתיים ומשהו שנים? אם כן, כיצד הרוחניות התגלתה לאבותינו המקובלים: אברהם, משה, יהודה אשלג ואחרים? כיצד הם השיגו את העולם הרוחני בלעדינו?
תשובה: יש תיקון כללי ויש תיקון פרטי. הנשמות שלנו נכללות זו בזו ומהוות מערכת אחת של אדם הראשון. אם האדם מתקן את התכללותו בתוך יתר הנשמות, אז על ידי זה הוא מממש את שורש נשמתו ומגיע לגמר התיקון הפרטי. ואחרי שכולם יתקנו את התכללותם ההדדית, יהיה גמר התיקון הכללי, התכללות של כל הנשמות לנשמה אחת, לנברא אחד, וגילוי מוחלט של הבורא.
שאלה מהבלוג באנגלית: במשך שנים רבות אני מפריש מעשר. בדרך כלל אני הפרשתי מעט יותר מ-10% מהכנסתי, מפני שאני מודה לבורא על יחסו הנדיב כלפי. לפני זמן מה אני קראתי באחד מהמקורות שחייבים להפריש בדיוק 10%, ואם נותנים יותר מזה, אז הבורא לא מכיר בי כשותפו. במקורות אחרים מסופר על כך שעל מנת להפיק את מלוא התועלת חייבים להפריש 20%? האם זה נכון? מה בכל זאת נכון, להפריש 10% או 20%?
תשובה: המעשר מופרש לא לאות תודה ולא להפקת תועלת. מטרתו היא לתקן חלק מהרצונות שאנחנו לא מסוגלים לתקן באמצעות העבודה הפנימית שלנו ושיתוקן כתוצאה מהתיקון הכללי. לכן, מפרישים בדיוק את החלק העשירי שתואם לספירה העשירית, ה"מלכות". לא נדרש יותר מזה לתיקון, אבל אם הוא מיועד להפצת שיטת הקבלה בעולם, ברור שזה לא יכול להזיק.
שאלה מהבלוג באנגלית: (התייחסות לפוסט "בפריים - הבורא"). עלינו להיות חלשים כדי שהבורא ינצח. עלינו להודות בכך ששיקול הדעת שלנו מוטעה ושהבורא שולט בכל העולם. על ידי ביטול דעתנו בנוגע לצדקתנו, אנחנו עושים נחת רוח לבורא ומגיעים להשתוות הצורה עימו.
שאלתי היא, האם הבורא רוצה לפחות מדי פעם שאנחנו נעמוד על דעתנו, שנראית לנו נכונה? האם השיעורים וההכוונה גורמים לנו להיות יותר חזקים ולשנות את תפיסתנו באמצעות הפעולות החיצוניות ולא הפנימיות? כיצד יודעים מה ההבדל?
תשובה: זאת לא המטרה להיות חלש או חזק יותר. הקבלה היא מדע, שיטת מחקר של הטבע שלנו ושל חוקי הבריאה. לכן, חייבים לבדוק עד הסוף בעזרת שיטה מדעית, לעשות חשבון נפש מדויק על מה אנחנו יכולים לשפוט, מפני שזה נמצא במסגרת של השגה ישירה, ועל מה אנחנו לא יכולים לשפוט מפני שזה נסתר. במחקר הזה אנחנו מגלים גם את החולשות שלנו וגם את נקודת המאמץ.
שאלה מהבלוג באנגלית: כיצד מתגברים על הרגשת השפלות העצמית בגלל הבושה מהקבוצה? כאן מדברים כל כך הרבה על פילוסופיה וכל היתר, עד שאני מרגיש מטופש. ליבי משתוקק להתקרב אל הבורא להרגיש אותו בכל דבר שנמצא סביבי. וכל הדיבורים האלה מביכים אותי, באומרם שאני לעולם לא אשיג זאת. זה מדאיג אותי, לכן אני משתדל לבטל את ההרגשה הזאת. בבקשה תעזרו לי להבין כיצד מתמודדים עם זה?
תשובה: קל מאוד להסתדר בכל המצבים, אם בכל אחד מהם משתוקקים למרכז הקבוצה, משתדלים לגרום לחיבור יותר גדול. אל תנסו לבטל את ההרגשות שלכם, ובכלל, אל תתעסקו בעצמכם. תחשבו על החברים, על הקבוצה, מה לעשות כדי להיות "כאיש אחד בלב אחד", ואז כל המצבים יעברו במהירות רבה.
שאלה מהבלוג באנגלית: הקבוצה הווירטואלית שלנו משתתפת בסדנאות של Team Talk: נשים בנפרד מהגברים, כל אחד בתיקיה שלו. עד כמה שידוע לי לאף אחד מהם אין מודרטור של סדנאות. מה עדיף לעשות עם ההערות שאינן מאפשרות לנו להתרכז על החיבור בתוך הקבוצה?
למשל, לפני זמן מה הערתה של אישה אחת התחילה כך: "אני לא מרגישה שהקבוצה שלנו...", וזה נשמע כטענה כלפי הקבוצה. חוץ מזה, הודעות פרטיות דרך Team Talk בזמן הסדנאות, גורמות לתוצאה שלילית. בעיקר, תגובתה של אחת המשתתפות שכתבה שההתייחסות הנ"ל "לא מתאימה לנושא הסדנה", וגרמה לכך שהאישה שכתבה את ההערה רצתה לעזוב את הקבוצה. מה אתה מציע לעשות?
תשובה: חייב להיות מודרטור. אסור לאפשר להערות ביניים של החברים לדרדר את המצב, אלא זה צריך לגרום לחיבור, אחרת אין להן מקום. במיוחד בתוך קבוצה וירטואלית, ששם ההשתתפות ב- Team Talk היא אמצעי הקשר היחיד. תקראו את מאמרי הרב"ש, שם מסבירים מהו שיתוף הפעולה בין החברים. ותתייחסו לזה ברצינות רבה כי בזה תלוי העתיד הרוחני.
|
להשאיר תגובה | שלח לחבר
| הדפס
|
שייך לקטגוריה: כללי, שאלות ותשובות |
שאלות ותשובות, 13.04.2013
תשובותיהם של מרצים מ"מכללת קבלה לעם" על שאלותיהם של קוראי הבלוג
שאלה: מהו "יצר הרע"? האם זאת הכוונה לקבל על חשבון הזולת, או סתם גישה חצופה ולא ידידותית לאדם זר?
תשובה: בעצם, היצר הרע הוא כוונה להפיק תענוג אישי מכל פעולה שלנו. הכוונה הזאת אינה משאירה מקום בליבו של האדם לכוונה הפוכה, להשפעה, והיא שולטת על כל פעולת ההשפעה שהאדם עושה כלפי האנשים הקרובים.
אבל היצר הזה הופך למקור הרע האמיתי שמאלץ את האדם לקבל תענוג על חשבון הזולת.
שאלה: מה זאת אומרת "ואהבת את ה' אלוקיך"?
תשובה: אהבה היא קבלת תענוג ממה שהאחר נהנה. זאת תכונת הבורא. רצון הבורא הוא ליהנות לנבראים. כלומר, לאהוב את הבורא, הכוונה, לרכוש בעזרת שיטת הקבלה את תכונת ההשפעה והאהבה שלו, ובזכות זה להיות מסוגלים לקבל את אורו כדי למלא את רצונו, כלומר לעשות לו נחת רוח.
שאלה: מהו התפקיד של האישה בעבודה הרוחנית (אני מתכוונת לצד המעשי)? האם אישה יכולה להיות מורה?
תשובה: נשים עוזרות לגברים למשוך את המאור המתקן של הבורא. הנשים בקבוצה מולידות את הרצון לתיקון העולם, הן דורשות מהגברים התקדמות רוחנית, עוזרות בהפצה, תורמות שגם בעולם יהיו רצונות חדשים, רצון ברור לתיקון.
בצורה כזאת, הגברים והנשים עושים עבודה אחת משותפת והם שני חלקים בתוך מבנה רוחני אחד.
האור נכנס לתוך "הפרצוף הרוחני" דרך "גלגלתא ועיניים", שנקרא החלק הגברי במבנה הכללי הרוחני, ואחר כך ממלא את כל ה"פרצוף". כך גם בעולמנו, האור נכנס לתוכו דרך החלק הגברי של הנשמה הכללית, לכן המורה לקבלה, כלומר, מי שמעביר את האור העליון לאחרים, צריך להיות גבר.
שאלה מהבלוג באנגלית: אני מבין את החשיבות של השתתפותם של הגברים והנשים בסדנאות. יחד עם זאת, נשים רבות הן אמהות לילדים קטנים ואין להן אפשרות להביא אותם איתן לסדנאות. קודם, כשהיו סדנאות אפשר היה להשאיר את הילדים הקטנים בבית עם הבעלים שלנו, אבל עכשיו אין אפשרות כזאת. האם חשוב לאישה שיש לה ילדים קטנים, להשקיע מאמץ כדי להשתתף בסדנאות? האם היא תתקדם אם היא תעדיף לטפל בילדים במקום להשתתף בסדנה?
תשובה: אם מדובר על הסדנאות המשותפות לזוגות, אז השאלה היא לא האם היא (האישה בעצמה) תוכל להתקדם.
כי בסדנאות מתגבשות צורות חדשות של יחסים בתוך המשפחה, ומטרתן לקדם זוגות נשואים כגוף אחד. לכן, כדאי לעשות מאמץ כדי שנשים תשתתפנה בסדנאות לזוגות. זה נוגע גם למשפחות וגם להתארגנות הקבוצה. זה מבחינת עדיפות. ברור שישנם מצבים שאין ברירה ואין שום אפשרות להשתתף בסדנה. אבל כאשר אין ברירה, אז גם אין שאלה.
שאלה מהבלוג באנגלית: כיצד אדם יכול לעמוד בדחייה שמתגלה כאשר אנחנו מתאמצים להתחבר? אתה אומר שאנשים עוזבים. אבל הם לא עוזבים סתם, אלא הם מגיעים למצב של חוסר אונים אחרי שהמאמצים והתשלום עבורם עולים בתוהו שנה אחר שנה. האם מגובה ההשגה הרוחנית שלך אתה רואה משהו חוץ מפניות והאשמות?
תשובה: בנוגע לשאלה על דחייה. האדם מסוגל לא רק לעמוד בדחייה הזאת, אלא הוא יתקדם באומץ לקראת ההרגשה הזאת, כמו אדם שרגיל לשחות במי קרח בחורף, והוא אפילו ישתוקק להרגשה כזאת כאילו זה חלק הכרחי מתוך תהליך ההתפתחות הרוחנית. אבל זה אפשרי רק בתנאי שבעזרת שיטת הקבלה, הלימוד והעבודה הפנימית, הוא הצליח לפתח מראש הרגשה שהמטרה יותר חשובה לו מהניסיון שעומד לפניו. וגם ההבנה וההרגשה שהקבוצה היא הכלי היחיד והיקר ביותר שיש לו להשגת המטרה.
חוץ מזה, כדי לא רק לדחות, אלא גם לנצל את רגעי הדחייה, דרוש ניסיון מסוים של חישוב העליות והירידות. ברור שהניסיון הזה מתפתח רק אם האדם "מתבשל" כל הזמן בתוך הקבוצה.
בנוגע לעזיבתם של אנשים מהקבוצה. אנחנו עובדים למען העתיד, וזוכים לתשלום במדרגה יותר גבוהה, כלומר בצורת השפעה יותר גדולה וחיבור יותר חזק. אבל בשביל החומר הפנימי שלנו, כלומר בשביל האגו, כל זה רק מילים יפות, כי מטבעו הוא רוצה פיצוי "כאן ועכשיו". וכשנעלם המילוי הראשון כתוצאה מהמפגש עם חכמת הקבלה, אז האגו שלא מקבל הזנה, משדר לנו הרגשה של חוסר אונים וריקנות. וההרגשה היא, "חומר" שמסוגל לבטל את כל המילים היפות שהאדם הסכים איתן לאחרונה.
יתכן שאצל רוב האנשים זאת תופעה רגילה, שאחרי המילוי הרוחני הקטן הראשון הם מאבדים רצון להתקדם והם עוזבים, אבל ישנם אנשים מסוימים שבעזרת קבוצה מאורגנת, בעזרת החיבור והחום שבתוכה היו מתחזקים, ומגלים אופקים חדשים בתוך הרצון הרוחני שעדיין חלש. לכן, ברוב המקרים הבעיה היא, שהקבוצות שלנו עדיין חלשות מכדי לבנות שדה כוח שיוליד באדם אגו רוחני חדש, יותר גדול עם תכונה לקרב את המטרה ולהרגיש אותה בהווה וגם לספק לאדם מילוי.
שאלה מהבלוג באנגלית: כיצד אנחנו יכולים להשפיע על החברה בצורה חיובית לפני שמתגלה הרשת הרוחנית, הרי בינתיים אנחנו מרגישים את הזולת רק בתוך ה"כלים" האגואיסטיים שלנו? קיים חוסר ודאות וחוסר בהירות בנוגע למה צריך לחשוב כלפי הזולת על מנת לזרז את ההתקדמות של כל אחד למטרה. זה דומה לעבודה פנימית רבה, אך לא מועילה שהאדם עושה, ובו בזמן אסור לו לזלזל בה.
תשובה: אם מדובר בקבוצה, אז גם את ההשפעה החיובית עליה וגם את הגילוי של הרשת הרוחנית וגם את ההתקדמות של כל אחד לקראת המטרה, אני יכול להבטיח ולזרז בתנאי שבעזרת כל האמצעים האפשריים אני אגדיל את חשיבות הקבוצה בעיניי ואשתדל לראות את חבריי כבר מתוקנים ואת הקבוצה כהתגלות של השכינה המתוקנת.
ואלה יהיו מאמצים להתקרב לאמת, מכיוון שמה שנראה לי עכשיו כאוסף של גופים, הוא למעשה גוף אחד שבפנים מלא באור של הבורא. עבודה פנימית כזאת יעילה ביותר ומרוממת את האדם.
שאלה מהבלוג באנגלית: כיצד אני יכול לשנות את היחס של הבורא כלפיי כאשר הוא דוחה אותי?
תשובה: אפשר לשנות את היחס של הבורא כלפיי רק בתנאי שאני משנה את היחס שלי כלפיו. להתחיל לתפוס את כל המתרחש ואת הרגעים הנדירים שבהם האדם מרגיש שהוא נמצא בדרך הנכונה ומבין שההשפעה היא הדבר הגבוה ביותר, מרגיש את חשיבות הקבוצה והמטרה, את הרגעים שבהם מזדמן לו לחשוב על ההשפעה, על הקבוצה ועל הבורא, לבנות כוונה נכונה, ללמוד ולהפיץ, כל אלה הם ה"פנים של הבורא", פנייתו של הבורא לאדם.
כל יתר הדברים שמורידים אותו לעולם שלנו, למחשבות וליחסים האגואיסטיים, גם זה הבורא, אבל ה"אחוריים" שלו.
כך האדם מפתח יחס נכון כלפי הבורא. ובסופו של דבר, הוא יבין שהבורא לא דחה אותו, אלא להיפך, כל הזמן משך אותו אליו.
המקובלים אומרים שבגמר התיקון אנחנו נראה שאין לבורא "שני צדדים", וגם מה שראינו כשלילי, אנחנו נגלה את "פני הבורא".
שאלה מהבלוג באנגלית: אני מרגיש דחף בלתי נשלט לספר לכולם, ובמיוחד לכל האנשים הקרובים, עד כמה אני שונא אותם. מה צריכה להיות תגובתי על הרגשות כאלה כשהן מתעוררות בי?
תשובה: אנחנו לא בוחרים את התגובות, אנחנו יכולים לבחור רק את היחס כלפי התופעות. כדאי להתחיל ללמוד כיצד לא מזדהים עם הרצונות שלנו. הרצונות הם פעולות, ביטוי של האגו, והוא כמו "יצור עצמאי" שחי בתוכנו ואנחנו עוד נצטרך ללמוד לעבוד איתו. כך כדאי להתייחס לרצונות של העולם הזה שמתעוררים בנו.
זהו רק צד אחד. הצד השני הוא, שלא כדאי לנו לראות הפרעה באחרים ובמיוחד באנשים הקרובים לנו, אלא כעזרה בהתקדמותנו. זאת נקודת המבט הנכונה.
שאלה מהבלוג באנגלית: מדוע הכוחות הרוחניים מעוניינים למנוע מאיתנו להתקדם? על ידי המכשולים בדרך הם מושכים אותנו לאחור. האם זה מפני שכדור הארץ שלנו הוא גיהינום?
נראה לי, שההתקדמות בעזרת התורה האהובה שלנו, גם זה מאבק רוחני וגופני קשה מאוד, מפני שהמגנט של הכוחות השלילים מושך אותנו כל הזמן לאחור.
תשובה: בשביל מה לנו כל ההפרעות האלה?!
שאלה מהבלוג באנגלית: התייחסות לפוסט "הרשתות הוצבו". לפי חוקי הטבע, כל פעולה מעוררת תגובת נגד שוות ערך. לכן, כל דחף מצד ארה"ב "לחסל" את מדינת ישראל, ישראל תואשם ברצונה "לחסל" את ארה"ב. האם לא עדיף לשתי המדינות לשכוח מהעניין ולהתרכז במציאת דרכים לבנות יחסים הדדיים מועילים?
תשובה: עדיף. וכיצד עושים זאת? כוונות טובות לא עוזרות במקרה הזה, האגו משיג את המנהיגים. רק שינוי האווירה החברתית העולמית, הכרת הקשרים בינינו, היכולת להתחשב בהם, יכולים להביא ליחסים נכונים גם בין האנשים וגם בין המדינות. וזה ניתן להשגה רק בעזרת מערכת חינוך אנושית נכונה.
|
להשאיר תגובה | שלח לחבר
| הדפס
|
שייך לקטגוריה: שאלות ותשובות |
כיצד אפשר לראות את העולם העליון?
שאלה: ...איפה ואיך אפשר לראות את העולם העליון?
תשובתי: אתה יודע, זה אפשרי, מה גם שזה פשוט ומוחשי: אם אתה מסתכל על העולם רק בעיניים שלך, אז אתה רואה את העולם הזה. אבל אם אתה מסתכל על העולם עם זוג עיניים לפחות עם עוד מישהו, אז אתה רואה את העולם ה"עליון". וזה הכול.
ידיעות קודמות בנושא:
נוסחת החדירה לעולם העליון
השיטה היחידה לכניסה לעולם העליון
העולם העליון – זה פשוט!
|
להשאיר תגובה | שלח לחבר
| הדפס
|
שייך לקטגוריה: התפתחות רוחנית, שאלות ותשובות |
ושוב על היהודים האמריקאים...
שאלה מהבלוג באנגלית: יש לי שאלה לגבי הפוסט "עם ישראל בעולם המודרני".
מה הם השורשים של היחס השלילי שלך ליהודים האמריקאים? על אף העובדה שרוב היהודים האמריקאים הם יוצאי אירופה, והסבים והסבתות שלהם סבלו בשואה, אתה אומר שאותם אפילו אי אפשר לכנות "יהודים".
מצד אחד, חכמת הקבלה לא מאשימה את האנשים על כך שאלה הם הרצונות שלהם, אבל מתברר, שהיהודים האמריקאים אשמים בכך שהם לא חיים בישראל, או שאין להם שום עניין בישראל. אבל הרוב המכריע של יהודי ארה"ב מעולם לא היו בישראל ולא יודעים שום דבר עליה, משום שאבותיהם עברו לארה"ב כאשר מדינת ישראל עוד לא הייתה. האם יהודים הם רק אותם אלה שגרים בישראל? מדוע אינך מזכיר בהקשר זה את היהודים הצרפתים או את היהודים הרוסים?
מהי חובתם של היהודים האמריקאים מבחינה רוחנית? מה הם צריכים לעשות כדי לגרום לך לשנות את היחס שלך כלפיהם? אם הם כולם יעברו לישראל, האם הם יהפכו ליהודים בעיניך? אנא הסבר את העמדה שלך, כי אתה כבר לא פעם אחת מביע את היחס הזה כלפינו. דעתי היא (במקרה והיא שווה משהו), שההערות שלך מזיקות, מאכזבות, ונעשות ללא כל הסבר.
תשובה: חכמת הקבלה באמת אינה מאשימה, אלא מצביעה על התפקיד של האדם בעולם הזה. וגם מה שמאוד חשוב על שליחותם של היהודים בתיקון בעולם, הוא תפקידם שלא בוטל. וזה שרוב היהודים לא יודעים כך – זה התפקיד של המקובלים לתת להם את הידע הזה.
הרי, הביטוי שעורכי הדין כל כך אוהבים: "אי ידיעה אינה פותרת מעונש" – זאת האמת והיא תקפה גם ביחס לחוקי הטבע. ותפקידו של העם היהודי בעולם שלנו הוא לממש את חוק הטבע.
השורש של היחס ליהודים האמריקאים הוא בכך, שהם מתגוררים באחת מהמדינות האגואיסטיות ביותר בעולם ובאופן פעיל תורמים לשימור האגו מסוג זה, ודווקא בזמננו, כאשר העקשנות בשמירת היסודות האגואיסטיים של היחסים בין בני האדם מובילה את העולם להשמדה.
לכן, למרות העובדה שרוב היהודים לא חיים בארץ ישראל, בגלל התפקיד המרכזי של ארצות הברית במערכת היחסים האגואיסטית של העולם שלנו, האצבע המאשימה היא לרוב כלפי היהודים האמריקאים.
כידוע, במערכת שנמצאת בשלב המעבר בהתפתחותה, כפי שזה קורה עכשיו עם הציביליזציה האנושית, האפשרויות לבחירה באופן הפעולה מצטמצמות בצורה חדה, ומתברר המקום להפעלת הכוח כדי להביא את המערכת למצב הבא, המצב היציב, הטוב יותר, עם הפסדים מינימאליים. דרושים מאמצים יחסית קטנים בכיוון הנכון.
לכן, החובה הרוחנית של היהודים האמריקאים היא להכיר את שיטת החינוך האינטגרלי, ולהבין את משמעותה במהירות ובצורה נכונה. אתם חייבים כל הזמן להיות בקשר ישיר איתנו כדי לוודא ולחדד את המשמעות, התוכן והמטרה של השיטה, ולממש אותה בחיי החברה, על עצמכם ובחברה שבה אתם חיים.
תסתכלו לאמת בעיניים. לאחרונה, היהודים האמריקאים הפכו למתנגדים פעילים של ישראל ברצון לקבל לגיטימציה ותמיכה של האנטישמים. הם נהיים יותר פעילים בזה מאשר אלה שהם לא יהודים. הם משתדלים להכחיש את מוצאם בכל דרך אפשרית.
אני גדלתי בסביבה עוינת, ואני יודע איך זה קורה. אני גם מבין אותם כאשר הם בכל דרך מצדיקים את התנגדותם לציונות. מה שעוד היה בקרבתם לפני 20-30 שנה, נעלם. היום הם לא הצאצאים של אלה ששרדו בשואה, הם אנשים שרוצים למחוק אותה מההיסטוריה. אם אני הייתי במקומם, גם הייתי כזה.
אני לא מאשים אותם, לא קורא להם לבוא לישראל, אני רק רוצה שהם ידעו על שליחותם, ייעודם וגורלם, שנקבעו מראש שאין לברוח מזה. הם מחויבים להתאחד על פי חוקי הטבע בתכונת ההשפעה והערבות ההדדית כדי להראות דוגמה לשאר העמים האמריקאים. לא להתמוסס כמו שרצו בזמנו יהודי גרמניה, אלא להיפך, להתחבר ולהיות דוגמה, "אור לגויים", כדי לצאת מהמשבר.
מי שיחליט לעבור לישראל צריך לדעת, שפשוט להעביר לכאן את הגוף ואת החפצים, זה לא משנה דבר. אם אתם באים לגור בישראל – תביאו אתכם לכאן את תביעתכם לעם במדינה הזאת להשתנות, להתאחד ולממש את דברי הנביאים. תדרשו ממנו לשנות את הבסיס של חייו – הרי, הישראלים מאוד קשובים לדעתה של "אמריקה" – תלמדו אותם את זה.
ידיעות קודמות בנושא:
להיות אור לגויים
תיקון לפי מקום המגורים
"דבק" הערבות עבור עם ישראל
|
להשאיר תגובה | שלח לחבר
| הדפס
|
שייך לקטגוריה: הפצה, התפתחות רוחנית, חינוך, ילדים, שאלות ותשובות, תפקיד ישראל |
הוגי דעות גדולים
שאלה: במה נבדלים הוגי הדעות הגדולים של העבר מאלה של היום, אם ישנם כאלה?
תשובתי: הוגה דעות נקרא, אדם שמרגיש את ההרמוניה העליונה של הטבע, כלומר, את עוצמתו הכללית המאוחדת של הטבע, את המחשבה, את המטרה, ומעביר זאת לאנשים אחרים בצורות שונות, דרך מוזיקה, ציור, ריקוד, שירה, ביטוי, נאום, בסך הכול בעזרת האמצעים השונים העומדים לרשות האנשים. ודרכו הם מתחילים להבין גם חלק מסוים מההרמוניה העליונה, כלומר את הקשר ההדדי המוחלט בינינו לבין הטבע, ובצורה כזאת הם בעצמם מחכימים.
אבל הדרך הישרה והקצרה ביותר לחכמה הנעלה והשלמה ביותר, עוברת דרך חכמת הקבלה – לאנשים עם השתוקקות להתעלות מעל עצמם, או דרך החינוך האינטגרלי עבור כל היתר.
ידיעות קודמות בנושא:
אנחנו – מחנכים
עם אצבע על הדופק של העולם
אפקט המסה
|
להשאיר תגובה | שלח לחבר
| הדפס
|
שייך לקטגוריה: התפתחות רוחנית, חינוך, ילדים, טבע, לימוד חכמת הקבלה, שאלות ותשובות |
שאלות ותשובות, 08.02.2013
תשובותיהם של מרצים מ"מכללת קבלה לעם" על שאלותיהם של קוראי הבלוג
שאלה מהבלוג באנגלית: אני חלק מהקבוצה בשם "ישר-אל", משתתף בשיעורים ובסדנאות של קבוצת "בני ברוך" הווירטואלית, בסופי שבוע ובזמן הכנסים אני מגיע לקבוצת סן פרנסיסקו. בזמן השיעורים אני משתדל להיות בדאגה לקבוצה שלא תיפול, ושתחזיק בהצלחה את הכלי העולמי בכוונותיה. האם כדאי לי להפריד בין הקבוצות השונות שאיתן אני נמצא בקשר?
נראה, שאני יכול להתרכז יותר במחשבה על החברים שמשפיעים עליי בצורה עמוקה יותר באמצעות המפגשים הפיזיים, אף על פי שאני משתדל לחשוב על כולם בזמן השיעורים. כיצד עליי להביע נכון את דאגתי? כיצד לארגן את מחשבותיי הפנימיות כדי להביא תועלת מרבית לקבוצה? כמובן שזה מגיע רק מהאור דרך המחשבות של הקבוצה עליי, אבל מה לעשות עם אותם החברים שאני בינתיים לא מסוגל להרגיש אותם כחלק מהכלי שלי, או כאלה שמעולם לא פגשתי, אלא רואה אותם על המרקע? כיצד אני רוכש כלפיהם בדיוק את אותה הדאגה שאני מרגיש כלפי הקבוצה הפיזית שלי?
תשובה: הדרך של הקבלה היא ההתפתחות הטבעית של האדם. הגיוני, שנכון לעכשיו, הקשר הפיזי עם החברים משפיע עלינו יותר מאשר קשר וירטואלי. צריכים לנצל זאת ולעבוד דווקא עם חברים כאלה. ואם העבודה שמכוונת להשפעה יותר גדולה, הביטול העצמי יותר גדול, אז היא תגרום לך להתחיל להרגיש את כל הכלי העולמי ולא רק את הקבוצה המקומית שלך. כאשר אדם מתקן את עצמו, אז משתנה יחסו כלפי העולם. התיקונים נעשים מן הקל אל הכבד, זהו הסדר הטבעי. תתרכז במה שיש לך וכל היתר יגיע במהלך ההתפתחות הפנימית.
שאלה מהבלוג באנגלית: בספר "ATTAINING THE WORLDS BEYOND" אתה כותב שהדבר היחיד שהבורא ברא זה האגו. ידוע לנו שהאגו רוצה רק להנציח את עצמו ואינו מעוניין להגיע לרוחניות. כמו כן, ידוע מתוך הלימודים שלנו, שהנברא רק מקבל ולא בונה. אז מאיפה מגיעות הכוונות שלנו לתיקון, אם הן לא נבראו על ידי הבורא והן גם לא נוצרות על ידי הנברא?
תשובה: הדבר היחיד שהבורא ברא מחוץ לעצמו, זה הרצון להנות. אבל הוא החדיר לתוך הרצון הזה את עצמו, את תכונותיו. בדיוק הן גורמות לנו להתקדם ולהתפתח. הן הביאו להופעת מערכת "עולמות", להופעת ול"שבירת הנשמה" של "אדם הראשון" בתוכה. ואותן תכונות הבורא אשר מעוררות את המערכת להגיע לתיקון, מתגלות כ"רשימות" מהמצבים שהיו לפני השבירה. מתעורר "רשימו" מיוחד של ה"מסך" השבור, ה"נקודה שבלב", והאדם מגיע לשיטת התיקון.
שאלה מהבלוג באנגלית: כשאני נולד, יש לי הורים שאותם אני יכול לשאול שאלות. הם עונים לי, הם מוחשיים, אמיתיים. כיצד אני יכול להגיע לקשר אמיתי עם הבורא, לתפוס אותו "במכנסיים" ולהחזיק בו, אם תשובתו אינה מספקת אותי? כיצד אני (שמרגיש את עצמי) יכול לנהל שיחה עם הבורא שאותו אני לא מרגיש?
תשובה: ילד בעולם שלנו מעוניין רק בתשובות על השאלות שלו, ההורים והקשר ביניהם לא מעניינים אותו, מפני שהקשר הזה מובטח על ידי הטבע של אהבת הורים. ואדם בדרך כלל לא שם לב למשהו שמובן מאליו, משהו שמובטח לו במאה אחוז.
ואותנו מעניין דווקא הקשר עם הבורא. אחת השיטות לפתח את הקשר הזה הוא העיקרון "וְהָיָה טֶרֶם יִקְרָאוּ, וַאֲנִי אֶעֱנֶה." (ספר ישעיהו ס"ה, כ"ד). כלומר, קשר מוחשי עם הבורא אלה הן השאלות והדרישות שלנו כלפיו. מדוע וכיצד הוא עורר בנו את השאלה, זאת התשובה שכדי להבינה עלינו לגדול. ובינתיים אנחנו נמסור לו את המחשבות והשאלות שלנו, כי הן נבראו על ידו, נלמד להרגיש אסירי תודה על כך. ובינתיים אנחנו לומדים להשפיע כמו ילדים קטנים, כלומר, להתקשר אליו.
שיטת הקבלה מלמדת אותנו להבין את תשובותיו של הבורא, לראות את התפתחות הקשר עימו במצבים שעוברת הקבוצה בדרך לאחדות רוחנית. כדאי לאדם להשקיע מקסימום מאמץ על מנת "לשמוע" מתוך השינויים האלה דו-שיח בינו לבורא. אדם משקיע מאמצים, תפילה, דרישה, והבורא עונה לו באמצעות המצבים שהוא עובר – התקרבות והתרחקות ביחס לחברים בקבוצה.
שאלה מהבלוג באנגלית: האם עלינו לרצות להתחבר זה עם זה בהתאם לאמונה הרווחת בתוך הקבוצה, מכיוון שחיבור עם אנשים בעלי אמונות אחרות מהווה סכנה סמויה לסטות מהדרך הנכונה. או האם הימנעות מלקבל אנשים כאלה לתוך הקבוצה מדברת על כך, שאנחנו עדיין לא מוכנים ללכת בדרך האור?
תשובה: כשלומדים קבלה, התפתחות רוחנית בתוך הקבוצה, אין שם מקום לדתות, הן כולן נמצאות מחוץ לתחום.
אין שום משמעות לאמונה שבה האדם נולד והתחנך, זאת תופעה בעולם שלנו, ובקבוצה הקבלית לא מתקרבים או מתרחקים לפי הסימן הזה. האנשים מטבעם מתקרבים לאנשים דומים להם לפי המנטליות, אבל זהו עניין אחר, התופעה הזאת רגילה ותהיה קיימת כל עוד הקבוצה לא "טעמה" מהי התקרבות רוחנית אמיתית.
בכלל, בקבלה מדברים על מה שבדתות לא קיים, על הגילוי של האגו האנושי.
שאלה מהבלוג באנגלית: כיצד הקבלה מסבירה את דרגת "יתרו"?
תשובה: "יתרו" הוא כמו "מאמן של נבחרת ישראל" שהוזמן מבחוץ. הוא הגיע מבחוץ, ומארגן את כל המערכת בדרגת "ישראל" מתוך הכלים דקבלה.
נאמר: "חכמה בגויים תאמין". זה נעשה לפי העיקרון המתואר בספר שמעתי: "מי שהוא חכם, אוהב חכמה". מוצאו של יתרו מ"אומות העולם", כלים דקבלה שרוצים רק "אור חכמה", בזמן שכלים דהשפעה מסוגלים להסתפק ב"אור חסדים".
"יתרו" הוא הקשר בין "ישראל" ל"אומות העולם". הוא נציג של "אומות העולם" שמצטרף ל"ישראל", ברשותו חכמה שמספקת לו ידע, מה צריך להיות המבנה של המערכת הכללית בשם "ישראל" שמיועדת להעביר את האור, אילו צורות שלטון, משפט וכולי.
שאלה מהבלוג באנגלית: מהי המשמעות הרוחנית של המושגים: "אבא", "אימא", "אח", "אחות"?
תשובה: ברוחניות, בעולם ההשפעה, המושגים "אבא", "אימא", "אח", "אחות", מסמלים את הדברים הבאים: "אבא" הוא החלק המשפיע של הדרגה העליונה, "אימא" היא החלק המקבל של הדרגה העליונה שמקבל את האור מ"אבא", ואחר כך מעביר אותו לדרגה תחתונה יותר, ל"ילדים". "אחים", זה מצב שבו המדרגות התחתונות שוות בקבלה כלפי המדרגה העליונה. "אחות" היא חלק מהמדרגה, שתפקידו למשוך "אור חכמה", בזמן ש"אח" מושך "אור אמונה", "חסדים". שניהם ביחד עושים עבודה למדרגתם, משלימים זה את זה, לכן, הזיווג, כלומר, היחסים ביניהם של "נותן-מקבל" הוא בלתי אפשרי.
שאלה מהבלוג באנגלית: האם אנחנו צריכים לדבר על קבלה עם אנשים שאין להם מושג על מה מדובר, אבל הם מחפשים משמעות לחיים בדרגה מדעית רגילה או ברמה אנרגטית? האם אפשר לספר להם על התפתחות האגו ברמה של עולמות רוחניים? אם כן, כיצד בדיוק עושים זאת?
תשובה: אפשר להסביר את מה שחכמת הקבלה מדברת עליו מנקודת מבט אישית או כעמדות מדעיות שאתה לומד, את צורת ההסבר אפשר לבחור בהתאם לבן השיח שלך ובהתאם למצב. ברור, שכל זה לא צריך להיות מוסבר בסגנון של "שיווק אגרסיבי".
יחד עם זאת, לא כדאי להסביר את מבנה "העולמות הרוחניים", עדיף אפילו בכלל לא להזכיר אותם. מפני שכל מנגנוני ההתפתחות, שיסודם בעולמות רוחניים מתגלים בדרגות הטבע בעולם שלנו. לכן, יתכן שכדאי להקשיב ולקרוא שוב ושוב את ההרצאות, הקליפים והשיחות בהם מסבירים כיצד שלבי ההתפתחות של האגו מתגלים בהתפתחות של הטבע והחברה. העיקרון הכללי הידוע הוא, שעם כל אחד צריך להשתדל לדבר בשפתו.
חוץ מזה, אם אדם לא סתם מתעניין במדע או באנרגיות, אלא דואג לפיתרון הבעיות בחברה ובעולם, כדאי להסביר לו את היסודות של השקפת העולם האינטגרלית, ומהו הפתרון לבעיות מתוך ההשקפה הזאת.
שאלה מהבלוג באנגלית: האם עליי לבטל את עצמי בפני אנשים שאינם לומדים קבלה, כפי שאני עושה בפני קבוצת מקובלים? כיצד אני יכול לשנות את עצמי כלפי 99% מהחברה, על מנת לאהוב אותם, לסלוח ולשרת להם?
תשובה: אתה לא צריך. ביטול עצמי בפני האחרים, זהו ביטול של המטרות שלך בפני המחשבות שלהם. אנחנו מסוגלים לאהוב מישהו, לסלוח ולשרת אותו, רק אם האגו שלנו יראה שהוא זקוק לו. כדי לראות שאנחנו זקוקים מאוד ל- 99% מהחברה, צריך לפתח בתוך הקבוצה את האגו הרוחני שלנו בעזרת שיטת חכמת הקבלה, כך שהרצון העיקרי שלו יהיה לתקן את העולם ולהכניס לתוכו את הבורא. רק אז אנחנו נראה עד כמה המימוש של הרצון הזה תלוי ברוב.
שאלה מהבלוג באנגלית: כיצד אתה יכול להסביר מרחבים תלת-מימדי וחמישה מימדים? האם הם קיימים במציאות?
תשובה: העיקרון לקביעת מימד נוסף הוא עצמאותו מיתר המימדים. במובן זה, תפיסת העולם של האדם מתחילה מהיוודעותו בכך שהעולם שקיים בהרגשה שלנו הוא תלת-מימדי, ואז הוא מגיע לצורך לגלות מימד נוסף, חמישי, שיפתור את חוסר העקביות של השקפת עולמנו כמערכת סגורה. המדע, הדתות והתורות השונות הציעו וממשיכות להציע המון גרסאות למימד החמישי, החל מהקשרים הפיזיים ועד ברית בין האדם עם "אל-וקים".
הקבלה רואה את המציאות כשיתוף פעולה בין שתי תופעות: השפעה וקבלה. תופעת הקבלה מגולמת במלואה בתוך האדם, שהוא בעל תכונות המעוררות בו תפיסת עולם תלת-מימדי, ובהמשך גם עולם ארבע-מימדי. בתופעת הקבלה כל הווקטורים והתנועות מכוונות "פנימה", מה שיוצר באדם תחושה שהוא קיים בעולם סגור, ואינה מאפשרת לו בינתיים לגלות את כוח ההשפעה הראשוני, החיצוני ביחס אליו.
חשוב להבין, שכוח ההשפעה הוא זה שמקיים ומפתח את תופעת עולם הקבלה. כשאדם בעצמו מגלה את זה ורוכש את תכונות ההשפעה, הוא שובר את מסגרות הקבלה ולכאורה מתחיל לחבר בתוכו את שני העולמות.
תכונת ההשפעה מגלה בפני האדם מימד חדש, שאינו תלוי בארבעה מימדים – תכונות של תופעת הקבלה.
שאלה מהבלוג באנגלית: מה זה אומר בקבלה "מרכבה"?
תשובה: ל"מרכבה" שני פירושים. זהו יסוד למדרגה גבוהה יותר, "ספירות" ו"פרצופים" עליונים יותר. או "מורכב", מסובך, מצורף, יצירה אחת שבה התחברו שני יסודות "ארץ" ו"שמים", כלומר תכונות קבלה והשפעה.
|
להשאיר תגובה | שלח לחבר
| הדפס
|
שייך לקטגוריה: שאלות ותשובות |
שאלות ותשובות 07.03.2013
תשובותיהם של מרצים מ"מכללת קבלה לעם" על שאלותיהם של קוראי הבלוג
שאלה: אני לומד את חכמת הקבלה באופן עצמאי כחודש ימים. אני הבנתי שאנחנו צריכים לתקן את עצמינו, וכאן השאלה שלי. אם אנחנו נתקן את עצמינו, האם אנחנו לא נשנה את המטרה העיקרית שלנו, שהיא להיות הכלי שמקבל את האור? אם נתקן את עצמינו, אנחנו נשפיע במקום לקבל את האור, מכיוון שהבנתי שאנחנו "כלים" של הבורא. אני מתכוון, שאם אנחנו מתוקנים, האם אנחנו לא נשנה את המטרה העיקרית שלנו – להיות הכלי שמקבל את האור? ומה אנחנו נהיה לאחר מכן?
תשובה: הטבע שלנו הוא רצון לקבל תענוג, והוא יישאר כך גם לאחר התיקון. מה שעובר תיקון זה לא החומר שממנו אנחנו עשויים, אלא הכוונה שאיתה אנחנו משתמשים. בכוונה הזאת אנחנו נהיה שווים לו, כפי שהוא רוצה להשפיע לנו תענוג, כך אנחנו מקבלים אותו על מנת לעשות לו נחת רוח.
שאלה: מדוע כוח המשיכה של "קו שמאל" חזק יותר? איך לשכנע את הבורא לחזק את כוח המשיכה של "קו ימין"?
תשובה: על "קו שמאל" אתה יכול לקרוא כאן: "מה זה קו שמאל". ניתן לשכנע את הבורא לחזק את "קו ימין" רק אם פונים אליו לא באופן ישיר, כלומר, דרך האגו, אלא דרך הקבוצה, כאשר אתה מבטל את עצמך לפניה, שם את עצמך תחת השפעתה, ועובר מתפילה עבור עצמך לתפילה עבור רבים.
שאלה: האם הנשמות שתוקנו נשארות עם הבורא ולא חוזרות לעולם שלנו? האם אני הבנתי נכון, שכאשר כולם יתוקנו וידבקו לבורא, העולם שלנו ייעלם?
תשובה: את התשובה לשאלה ניתן למצוא בפוסט "מה יהיה אחרי גמר התיקון הכללי?".
שאלה: בעלי ואני, שנינו לומדים את חכמת הקבלה. האם אנחנו יכולים ליישם את היסודות של החינוך האינטגרלי מתוך השיחות "חיים חדשים" של הרב עם אורן וניצה על המשפחה, תוך כדי בניית מערכת היחסים בינינו? בעלי אומר שזה רק ל- 99%, ולכן הוא לא רוצה לעשות את התרגילים, וחושב שהם חסרי תועלת. אם כן, כיצד עלינו לבנות את מערכת היחסים הזאת כדי במקצת לעלות לרמה של "אדם"?
תשובה: אם החומרים על המשפחה בסדרת השיחות "חיים חדשים" הם עבור 99% מהאנושות, אז אתם יכולים להשתמש בהסברים של הרב על יצירת קשרים רוחניים במשפחה שהוא נתן וממשיך לתת בשיעורי הבוקר לתלמידיו. רבים מהחומרים האלה, וגם השאלות והתשובות בנושא ניתן למצוא בבלוג כאן.
שאלה: כיצד "חטא" עשוי להשפיע על כך שהנורה תידלק או לא?
הנורה נדלקת אם מעבירים אליה זרם חשמלי, מתח, ומדליקים מפסק.
אין לכך שום קשר עם רגשות וסכסוכים פנימיים של האדם. אם האדם אינו יכול להשפיע על ידי הפנימיות שלו על נורה רגילה, כיצד הוא יכול להשפיע על היקום?
תשובה: מטרת השיטה היא לא להדליק את הנורה בלי זרם חשמלי, אלא לכלול גם אותה בסופו של דבר במערכת יחסים אידיאלית בין האנשים כמו בין חלקים של נשמה אחת. כלומר, לכלול את הנורה למצב העולם כאשר אין "חטא", מה שאומר שגם האגו עובד לטוב. מהמצב הזה אנחנו נראה כיצד ה"חטא", כלומר, השימוש האגואיסטי בעולם, הדליק בעבר את כל הנורות ובאופן כללי, גרם לכל השינויים שבעולם, אשר בסופו של יום היו לרעה, כפי שמתברר.
ובינתיים, ה"חטא", כלומר, היחס האגואיסטי שלנו לאחרים ולעולם, גורם לנו בלי להתחשב באף אחד ובשום דבר, לייצר כמה שיותר זרם חשמלי, להעביר אותו לנורה, להדליק אותה וכו', ואנחנו מצייתים וחושבים שזה אנחנו "מדליקים את הנורה".
יתר על כן, דווקא האגו גורם לנו לראות את העולם ואת היקום כמו שאנו רואים אותם עכשיו –
אוסף של אובייקטים חסרי כל מחשבה, קשר, משמעות וחיים. במצב המתוקן, אנחנו נראה את היקום אחר לגמרי, כלומר, נשפיע עליו באמצעות השינויים הפנימיים.
שאלה: שאלה של גבר על נשים. נניח, שאישה שלומדת חכמת הקבלה, יודעת שהגברים צריכים להינשא על מנת להתקדם, ורצוי לאישה שתהיה שותפה לדרך. האם לא יוצא כך שאישה שלא רוצה להתחתן, מונעת מהגבר התקדמות רוחנית? הרי, הרוחניות היא אינטגרלית.
תשובה: אם להתייחס לזה באופן כללי, אכן כך – נשים שלומדות חכמת הקבלה ובמודע מסרבות להקים משפחה, אפילו אם יש הזדמנות לעשות זאת, הן, בלשון המעטה, לא תורמות להתקדמות הרוחנית של החברה שלנו. אבל על סמך העיקרון הכללי הזה אי אפשר להתייחס לכל מקרה ומקרה.
שאלה: חבר שלי ואני כל ערב עושים סדנה בטלפון – בוחרים את הנושא ומבררים אותו במשך 20-30 דקות בכל פעם. זה מעורר ומאוד עוזר בדרך, עוד לא הייתה סדנה אחת שבסופה לא יכולנו להתרומם מעל דרגת ה"חי" שלנו. ממש מפליא איך הדבר הזה עובד. הייתי רוצה לדעת האם כדאי לנו לעשות סדנה כזאת כל יום.
תשובה: אפשר, כמובן. אבל לאורך זמן זה יכול להפוך לסוג של "חיים קלים". האגו, במקרה שלכם "אחד לאחד", יכול ליצור תחושה של התקדמות, צמיחה, ואיך אתם תוכלו לבדוק את עצמכם? באותה הצורה, כמו אדם אחד ש"מתקדם". צריך להצטרף לקבוצה, בקבוצה הכול נבדק.
שאלה: לאנשים קשה לקלוט את מה שמגיע מהיהודים. אולי צריך מקור אחר של השפעה, שאותו אומות העולם יקבלו ללא התנגדות?
תשובה: היהודים הם לא מקור ההשפעה. מקורות ההשפעה על הצד החיובי הם הבורא, הטבע שנמצא בהרמוניה, התכונות האנושיות החיוביות של אחדות, עזרה הדדית והשפעה. מקורות ההשפעה על הצד השלילי הם המשבר שרק הולך ומתגבר, היסודות האמיתיים של החברה כגון האגו, עוינות ותחרותיות – הם הסיבות של המשבר והמקור של כל הצרות.
התיקון לא בא מיהודים, הוא בא מהבורא, מהטבע. ואם לאורך זמן מסוים שיטת התיקון ומרכיביה נשמרו על ידי יהודים – אז מה? כל שיטה חיובית עתיקת יומין הייתה צריכה להישמר במקום כלשהו. לדוגמה, הסודות של ריפוי הגוף, גישה מיוחדת לריפוי במשך אלפי שנים נשמרה על ידי הסינים, וכעת בכל רחבי העולם משתמשים בה. פעם המדע וכל תוצאותיו היו ברשות "יודעי דבר" מעטים, ועכשיו כל הדברים האלה, כולל הטכנולוגיה – הם נחלת הכלל. זה נכון לגבי כל מדע וכל שיטה.
שאלה: לאחרונה יש יותר ויותר דיווחים על הופעתם של "מוארים" ברוסיה ובמדינות אחרות. בדרך כלל, האנשים האלה קשורים להינדואיזם או בודהיזם. מדוע הם מצליחים, ו"המקובלים" עדיין לא?
תשובה: מכיוון שחכמת הקבלה והמקובלים אינם עוסקים בהארה כזאת.
שאלה: מיכאל לייטמן אמר: "הדבר הזה ניתן להבין על ידי הכרה בעובדה שאין לערערה, שבסופו של דבר, החלקיק הבסיסי של הקיום הוא הרגש." האם מזה צריך להבין שהרגש מרגיש את עצמו?
תשובה: קיום זה קביעת העובדה של הקיום, כלומר, ההרגשה. מעבר לכך, אי אפשר לדבר על משהו שהוא קיים. זה מה שאנחנו צריכים לזכור, כדי לא להיכנס למניפולציה חסרת משמעות בצורות מופשטות, לפלפולים על סוג כלשהו של "קיום בתוך עצמי" שאינו מורגש.
האם "הרגש יכול להרגיש את עצמו"?
אם לדבר באופן כללי, רק הרגשה של משהו אחר, משהו שמחוצה לי, יכולה לגרום להרגשה עצמית. אם לדבר באופן פרקטי כפי שזה "בחיים", הרגש יכול להרגיש את עצמו דרך הפונקציה העליונה של מערכת החושים שבה הוא פועל – דרך התודעה. אבל את התכונה של התודעה המערכת רוכשת בשלב די מתקדם של ההתפתחות.
שאלה: אני מאמין בקורבן המכפר של ישו המשיח. לאחרונה, מתוך סקרנות, התחלתי להתעניין בחכמת הקבלה, ולהפתעתי התחלתי לקבל תשובות לשאלות רבות לא ברורות לי, והדבר כלל לא ערער את האמונה שלי, אלא להיפך. יש לי שאלה: כאשר חכמת הקבלה אומרת "הבורא", האם היא מתכוונת לאישיות מסוימת, או למשהו מופשט, לא אישי, או אולי משהו מורכב מאישיויות רבות?
תשובה: הבורא, זה לא "משהו מופשט," הוא כל כך אמיתי, שהרמב"ם אמר שהבורא הוא היחיד שעליו ניתן להגיד שהוא קיים. כל השאר בהשוואה לקיומו הרבה פחות אמיתי. באותה המידה חוק הטבע הוא הרבה יותר מציאותי מאשר החומר אשר כפוף לו: החומר יכול להופיע, להשתנות, להיעלם, אבל כל זה קורה על פי אותו החוק.
זאת טעות לקרוא לבורא "אישיות", משום שאישיות היא אוסף מסוים וסופי של תכונות, ולומר שהבורא מורכב מאישיויות רבות, כלומר, שהוא כולל כל הווריאציות האפשריות של אישיות, פירושו, לייחס לו ריבוי, כלומר להגדיר אותו כמשני. אז השאלה הילדותית "מי יצר את הבורא?" היא הלגיטימית.
באופן כללי, כאשר אנחנו מנסים לתת הגדרה לבורא כמקור של הכול, אנו מגיעים לפרדוקס של הבריאה: הוא המקור לכל דבר שקיים, אבל כל זה אינו קיים בתוכו.
לכן חכמת הקבלה אומרת, שאין ביכולתנו להשיג את הבורא, כי מהותו היא לחלוטין הפוכה משלנו. אנחנו יכולים להשיג אותו במידה שבה הוא מתגלה בעולם שלנו ככוח הכללי המוליד של הטבע – כוח ההשפעה. לכן, אנו אומרים שתכונתו היא אהבה והשפעה. כפי שניתן לראות אפילו בעולם שלנו המבוסס על קבלה – רק השפעה מולידה, רק השפעה מאפשרת את קיומן של כל המערכות (הטבע נקרא "המערכת של המערכות").
|
להשאיר תגובה | שלח לחבר
| הדפס
|
שייך לקטגוריה: שאלות ותשובות |
שאלות ותשובות, 23.02.2013
תשובותיהם של מרצים מ"מכללת קבלה לעם" על שאלותיהם של קוראי הבלוג
שאלה מהבלוג באנגלית: אני צפיתי בתכנית על קבלה באחד הערוצים האחרים. המנחה דיבר על כך שהשׂטן הוא האויב שלנו וקיים כדי להתנגד לנו. אבל תלמיד שלך בקורס אומר, שהבורא הוא זה שמראה לנו את התופעות השליליות, ולמעשה, אין שום כוח שפועל נגדנו. אולי אתה יכול להסביר האם השׂטן קיים או לא?
תשובה: תמצא את התשובה על שאלתך בפוסט "שאלתם? אני עונה... - 3".
שאלה מהבלוג באנגלית: (התייחסות לפוסט "עכשיו מתכוננים לעלייה הבאה!"). אתה כותב על כך שדוד המלך היה קם בלילות כדי "לעורר את השחר". זה מבלבל, הרי אנחנו לומדים ש"דוד המלך" הוא לא דמות גשמית אלא כוח רוחני, כמו כל יתר הדברים שעליהם מספרת התורה ב"שפת הענפים". אז מה הדבר הנכון?
תשובה: העולם שלנו הוא העתק מהעולם הרוחני, ה"ענף" ממנו. את ההעתק של התהליכים הרוחניים אנחנו מרגישים בצורת תהליכים היסטוריים, פעולות של דמויות כאלה או אחרות. בתנ"ך מסופר על מדרגה רוחנית בשם "דוד המלך". אבל גם בעולמנו היה אדם כזה, מקובל גדול, שהשאיר אחריו את ספר "תהילים" שכולל בתוכו את כל הסודות והפעולות שעלינו לבצע בעלייה הרוחנית שלנו.
שאלה מהבלוג באנגלית: (התייחסות לפוסט "הפרי האסור: הניסיון השני הכושל").
אני לא הבנתי את המשפט הבא: "אין אפשרות לתקן את עצמך בנפרד מהאחרים ולהשאיר אותם "רשעים". אין דבר כזה. אני לא אתקן את עצמי, אם לא אתחבר עם כולם ולא אתקן את כולם".
אם אני עדיין לא מתוקן, זאת אומרת, שגם כל היתר אינם מתוקנים, כולל המקובלים. אם כך, האם גם המקובלים לא מתוקנים? אבל מצד שני, אם הם מתוקנים, אז גם אני מתוקן, כי בלי התיקון שלי הם לא יכולים להיות מתוקנים?
תשובה: אנחנו לא מתקנים את העולם עצמו, אלא מתקנים את תפיסתנו, את יחסנו כלפיו. במידה שאני מתקן את עצמי, באותה המידה אני תופס גם את העולם כמתוקן. עכשיו אני תופס את הכול, כולל המקובלים הגדולים דרך הפגמים שלי. הכי קל לבדוק את זה כלפי היחס שלי למורה, האם אני מוכן באמת לבטל את עצמי לפניו ולקבל את דעתו מעל דעתי, או שבתוכי מתרחשים ויכוחים פנימיים, הכחשה, חוסר הסכמה עם מה שהוא אומר. כדי להרגיש את גדלות המורים שלנו, ולא סתם להצהיר על כך, צריך להגיע לתיקון עצמו.
שאלה מהבלוג באנגלית: אחרי הכנס אני מרגיש שאני אבוד בחיים הגשמיים. אני מתחבר לשיעורי הבוקר יחד עם חבריי, משתתף בהפצה הקבוצתית, עושה את כל מה שאפשר כדי לפרנס את אשתי ואת הילד שלי שעתיד להיוולד, אבל בכל זאת, אני סובל ממחלות ובעיות אחרות. בוודאי שאני יכול להודות על הסימנים האלה שבאים מלמעלה, אבל כיצד אני יכול להתמודד איתם?
תשובה: בדרך כלל מצליחים להתגבר על הבעיה על ידי מציאת הפיתרון הנכון. לבד קשה לפתח יחס נכון לקשיים בחיים שחזרו שוב אחרי הכנס. לכן, כדאי לבקש עזרה מהחברים, לבקש לעשות דיון, להכין ביחד רשימת שאלות. יתכן שתצטרכו יותר מדיון אחד, אולי הנושא של "היחס הנכון של מקובל לכל תחומי החיים" ייתן מספר כיוונים לדיון. בדרך זו אתה תעזור לא רק לעצמך, אלא גם לחברים, מפני שהיחס הנכון להפרעות והיכולת לנצל אותן לטובת ההתקדמות הרוחנית נחוצים לכל אחד.
המקובלים ממליצים על גישה כזאת. נאמר: "דאגה בלב איש ישיחנה לאחרים".
שאלה מהבלוג באנגלית: אני לא יודעת מה לעשות. 99% מהנשים בקבוצה עסוקות כל הזמן בבעיות הפרטיות שלהן. אני לא רוצה להישאב לתוך זה, אבל כל פעם שאנחנו נפגשות, אני נאלצת להקשיב להן. נראה, שאין להן שום עניין בעבודה רוחנית. האם יש דרך להזכיר להן על הצורך בעבודת ההתעלות מעל עצמן? מה עליי לעשות?
תשובה: את לא צריכה להזכיר להן על העבודה הרוחנית הפרטית, בקבוצה לא מדברים על העבודה הזאת.
מטרתה של קבוצת הנשים היא לתמוך בקבוצת הגברים, להגדיל את הרצון לתיקון העולם, ולבקש שהבורא ייתן לקבוצת הגברים כוח להתחבר ולעבוד לטובת תיקון העולם, וגם לתמוך מעשית ולעבוד בהפצה.
נשים הן יצורים פרקטיים, ואם הגברים זקוקים ל"דיבורים" כדי לכוון את הכוונה ולהזכיר לעצמם מהו תפקידם, אז הנשים להיפך, אם הן אינן עסוקות בעבודה משותפת כלשהי, הדיבורים על רוחניות יכולים רק להפריע. האגו אינו נח, הוא מייד מנצל את הדיבורים האלה כדי ליצור מריבה. לקבוצת הגברים קיימת שיטה מיוחדת לניצול האגו לטובת החיבור, ובקבוצת הנשים הכיוון ושיטת העבודה הם אחרים לגמרי.
לכן, אם אין פרויקט שצריך להכין ולעבוד עליו, אז גם אין שום צורך להתאסף ביחד. אבל אם נשים מתאספות למען עבודה או דיון משותף ותכנון האירועים, אז בהפסקה או לפני ההפסקה, שהן מחוץ למסגרת העבודה, הן דנות על הבעיות הגשמיות, זה נורמלי.
ובזמן העבודה המשותפת יש עבודה פנימית שאי אפשר לתאר במילים, הנשים מגבירות את הרצון שעליו דיברנו קודם.
שאלה מהבלוג באנגלית: מה ההבדל בין שלבים לדרגות?
תשובה: המילה "שלב" קרובה לפירוש המילה "תקופה", "צעד", כלומר, לא מעידה ישירות על עלייה. למילה "דרגה" יש משמעות של "רמה" יותר גבוהה, היא מדברת על עלייה. היא המקור למילה "מדרגה".
שאלה מהבלוג באנגלית: אם אדם מעלה "תפילה שלמה", אך היא אינה מתקבלת מכיוון שהיא לא שלמה, כיצד הוא יכול להבין מה חסר בה?
תשובה: אין תפילה שאינה מתקבלת.
1. הפנייה עצמה לבורא מדברת על כך שהוא נתן אפשרות לפנות אליו, הרי נאמר: "והיה טרם יקראו ואני אענה". אם מבינים זאת ולא שוכחים אז הפנייה לבורא כבר תהיה התשובה. התפילה היא צורך למגע עם הבורא, והבורא נתן את המגע הזה.
2. האדם לעולם לא ידע מה חסר בתפילתו כדי שתהיה מלאה, שלמה, מפני ששלמות המדרגות הבאות תמיד נמצאות מעליו.
3. וכאשר אדם עולה לשלמות, למדרגות עליונות יותר, הוא יראה שכל תפילותיו "הלא נכונות" היו נכונות, מכיוון שבאותם השלבים הוא עשה את כל מה שביכולתו, וזה העיקר. מאמץ מקסימלי הוא הנכונות והשלמות. ישנן המון אגדות חז"ל על התפילות "הלא נכונות" מעומק הלב שהיו "פותחות את שערי שמים".
שאלה מהבלוג באנגלית: כאשר מדובר על מעבר ה"מחסום", האם מתכוונים למעבר מהסיום למדרגה הנמוכה ביותר של "עולם העשיה" או חציית הפרסה ל"מלכות" של "עולם האצילות"?
תשובה: כדאי להבין, לזכור שעולמות בי"ע נולדו על ידי ה"מלכות" של "עולם האצילות", כלומר, מקבלים ביטוי בדרגות יותר נמוכות, בחומר שונה. לפי המשל, העבודה הרוחנית לטובת המלך הגדול היא הרצון העיקרי של האדם, לא משנה היכן הוא נמצא, אפילו בקצה הממלכה בבית מוזנח, בשבילו זה כבר מגע עם המלך. תנאי זה מתואר לא פעם בספר "שמעתי". בהקשר זה, היציאה לעולם הרוחני למדרגה הנמוכה של "עולם העשיה", זה כבר מגע עם ה"מלכות" של "עולם האצילות".
|
להשאיר תגובה | שלח לחבר
| הדפס
|
שייך לקטגוריה: שאלות ותשובות |
שאלות ותשובות, 02.03.2012
תשובותיהם של מרצים מ"מכללת קבלה לעם" על שאלותיהם של קוראי הבלוג
שאלה מהבלוג באנגלית: האם אתה יכול לומר משהו בנוגע לספר העתיק "פרקי דרבי אליעזר"? האם יש לו קשר כלשהו לקבלה?
תשובה: רבי אליעזר בן הורקנוס היה בזמנו אחד המקובלים הגדולים, המורה של רבי עקיבא. בכתביו בעל הסולם מתייחס לא פעם לספר "פרקי דרבי אליעזר", כי עבורו זה היה מקור קבלי מהימן.
שאלה מהבלוג באנגלית: ברוב הערים הגדולות, ההוצאות עבור מזון ודיור עולות בהתמדה, אז כיצד בעתיד האנשים יוכלו להתקיים ממשכורות נמוכות? אף על פי שאני עובד במשרה מלאה, אני בקושי יכול לסגור את הקצוות וחי בצניעות רבה. למשל, אני משלם עבור השכירות $1000, החזקת רכב $1100 ועל מזון $800, ואני מרוויח מעט יותר מ-$3000. זאת משכורת ממוצעת! אם יורידו משכורות בצורה משמעותית, אני לא אוכל לשרוד, כי אלה הוצאות אמיתיות כאן בקנדה.
אני שמעתי שאנשים שילמדו יקבלו קצבאות. מאיפה ייקחו את הכסף לכך? הרפורמה הכלכלית שעליה אתה מדבר נראית קיצונית במקרה הטוב, ובמקרה הגרוע דמיונית.
תשובה: אתה צודק, אנשים לא יצליחו להתקיים מהמשכורות הנמוכות. אפילו האנשים שעובדים מתרוששים, שלא לדבר על מי שאיבד את מקום עבודתו.
הרעיון והתכנית של הקורסים להשכלה ולחינוך אינטגרליים שאנחנו מציעים לממשלות ולארגונים הבינלאומיים, צריכים לכלול בראש ובראשונה את אלה שכבר מקבלים קצבאות ולא יכולים לתרום לטובת החברה. כלומר, עם תחילת השתתפותם בקורסים לחינוך האינטגרלי, הקצבה הופכת למלגה שמשולמת עבור השתתפותם והצלחתם בלימודים. לכן, אין צורך בתקציב נוסף, והאנשים גם לא נמצאים במעמד נחות של בטלנים, ומתחילים להרגיש שהם מועילים לחברה ואפילו מרגישים שהם חלוצים במעבר של החברה לצורת חיים חדשה.
השינויים במשק שאנחנו מציעים נראים קיצוניים רק אם מתעלמים מהעובדה שהכלכלה הנכונה קיבלה צורות מלאכותיות, מעוותות, מנותקות מהצרכים החיוניים בעשרות השנים האחרונות. אנחנו מתבססים על כך שהטבע יאלץ אותנו להגיע לכלכלה גלובלית, של צריכה וייצור הכרחיים לחיים בלי מותרות. ועדיף לא לחכות שהוא יאלץ אותנו לעשות זאת על ידי ייסורים גדולים, מוטב להגיע לזה עכשיו מרצוננו הטוב.
שאלה מהבלוג באנגלית: האם ה"רשימות" יכולות להיפגע כתוצאה מהשפעת רעלים או דברים אחרים?
תשובה: "רשימות" הן חלקי המערכת של כוחות הטבע. הטבע הוא לא אוסף של דמויות ותהליכים גשמיים. הטבע הוא מערכת חוקים וכוחות. החומר יכול להופיע, להשתנות, לשנות צורות, אבל כל זה נובע מהחיבור בין הכוחות וחוקי הטבע.
למשל בתהליך האבולוציה, לפני שהופיע סוג של חומר שנקרא "המין האנושי", האם ניתן לומר שלא היו קיימים גם חוקי הטבע שעל פיהם הוא חי? הרי כל סוג חומר חדש מתהווה ומתפתח כבר על פי חוקים כלשהם ופועלים בו כוחות שהם תוצאה של החוקים הללו.
בדיוק כך גם סוגי החומר החדשים, האדם והחברה שחיים על פי חוק ההשפעה, מופיעים ומתפתחים מפני שקיימת מערכת כוחות הטבע שפועלת "מבפנים", מפתחת צורת טבע חדשה שמבוססת על הצורה הקודמת שסיימה את מחזור ההתפתחות של החברה האגואיסטית.
כוחות הטבע, שהם החלק המניע של כל המתרחש, הם המקור לכל מה שאנחנו מרגישים. לכן, כיצד צורות גשמיות, משניות וארעיות כדוגמת "רעלים ודברים אחרים" שקיימים רק בזכות חוקי הטבע, יכולות להשפיע על כוחות הטבע?
הבעיה של החברה האנושית היא, שאנחנו מדמיינים שאנחנו כאילו לא נמצאים בתחום פעילותם של כוחות הטבע, ושאנחנו מערכת עצמאית כלשהי ויכולים לקבוע את חוקי ההתפתחות והחיים שלנו. על הטעות הזאת אנחנו משלמים עכשיו ביוקר.
שאלה מהבלוג באנגלית: קודם כל, ברצוני להודות לך על ההרצאות המעמיקות והמעניינות, שבהן אני מצאתי את מה שחיפשתי.
מכיוון שאני הקדשתי את עצמי לשיטה הזאת והבנתי שעד כה היא נלמדה על ידי אנשים שחיו לפי חוקי התורה והמצוות, האם אני צריך לקבל על עצמי את הדרך הזאת וללכת בעקבותיהם, או שאפשר להשתמש בשיטת הקבלה בלי להזדקק לכל זה?
תשובה: את מה שאנשים דתיים מכנים "מצוות", הרב"ש כינה "מנהגים". היה להם ערך חינוכי רב במשך אלפי שנות הגלות והם היו חשובים לשמירת העם בגולה, אבל הם לא משמשים כשיטה להשגה רוחנית, שנרכשת בעזרת שיטת הקבלה. לכן, יהודי דתי יכול לבצע את כל הפעולות הללו, וזה יהיה אפילו ראוי לשבח, מתאים לאדם בעולם שלנו מהסיבות הללו, אבל הן לא תעזורנה לו בהתפתחות הרוחנית. ולאדם שאינו שייך למה שנקרא בעולם שלנו "העם היהודי", אין שום משמעות לביצוע פיזי של המנהגים האלה.
את מה שאנחנו מכנים כעולם "פנימי" ו"רוחני", עבור המקובל אלה הן דרגות שונות של בריאה אחת שלמה והוא מבצע עבודה בכל הדרגות. עד סוף המאה ה- 20, כאשר ההשגה הרוחנית הייתה נחלתם של יחידים, למקובלים הייתה אפשרות לבצע רק סוג אחד של תיקון, והוא עבודה פנימית לתיקון של האגו. לא הייתה אפשרות להפיץ ולעבוד בקבוצות גדולות, כלומר העולם החיצוני אִפשר רק צורת עבודה אחת, לבצע יחד עם העבודה הפנימית פעולות פיזיות המתוארות כמנהגים. לכן, ידוע לנו שהמקובלים היו מבצעים בקפדנות את הפעולות הללו.
עכשיו העבודה לתיקון העולם מתבצעת על ידי קבוצות, והשיטה כרוכה בעבודה רצינית רבה בעולם החיצוני שלנו. זהו לימוד משותף, פעולות חיבור, צורות שונות של עבודה בקבוצה, הפצת חכמת הקבלה לאחרים. גם העבודה הפנימית לתיקון האגו, הופכת להיות יותר ויותר אקטואלית, מה שנקרא בקבלה, "חזרה" למצב של נשמה אחת כללית שהיה לפני השבירה. לכן קיום המנהגים הפרטיים זה כבר לא חלק מעבודת התיקון.
שאלה מהבלוג באנגלית: אנחנו לומדים שעל כל אחד לתקן את עצמו ולראות את האחרים כגדולים ממנו. כיצד אני יכול להעלות בקשה עבור התיקון של החברים, אם אני הוא היחיד ששבור?
תשובה: זה באמת נראה פרדוקס, אך למעשה ניתן לפתרון בקלות. צריך לדעת להפריד בין מה שאני "יודע", מה שלמדתי מהקבלה לבין מה שאני מרגיש. בהרגשה שלי החברים שלי לא מתוקנים, לא משנה עד כמה אני אחזור על כך שהם גדולים ומושלמים.
אני לא מסוגל לתקן את הרגשות שלי בעזרת השכל והידע שלי. רק האור העליון שמגיע לכלי, לבקשה, מסוגל לתקן אותו. לכן, כאשר אני מבקש תיקון עבור החברים, למעשה אני מתפלל לראות את האמת, את מה שאני כבר יודע מתוך הקבלה, אך עדיין לא מרגיש. וכאשר האור העליון יתקן את הרגש שלי, כלומר ישנה אותי, אני אוכל להתחבר עם החברים שאותם אראה מתוקנים ומחוברים.
שאלה מהבלוג באנגלית: אני קראתי באתר, שאלוקים כבר תכנן את כל חיי, כולל את מה שאני אוכל היום בבוקר. אם זה כך, מדוע עליי להשקיע מאמץ ולתכנן את העתיד שלי, כולל לימוד הקבלה? מה התועלת ללמוד קבלה אם חיי מתפתחים לפי תכנית מסוימת בלי שום קשר למה שאני עושה?
תשובה: התכנית מציעה שתי דרכים אל המטרה למצב המתוקן: דרך של התפתחות מודעת ודרך ייסורים. והבחירה היא באיזו דרך אני אתקדם מתוך כל נקודת זמן.
רבי עקיבא אמר: "הכול צפוי והרשות נתונה". צפוי מלמעלה, אבל לי לא ידוע מה צפוי. אבל אפילו שאדע מראש את מה שיקרה בחיים, זה לא יאפשר לי לעשות את העיקר, לממש את מטרת החיים, להגיע למצב המתוקן. אם אני אתקדם סתם לפי שרשרת של אירועים ופעולות צפויות, זאת תהיה דרך ייסורים, בשליטת "חסדי שמים", כפי שמתאר אותה בעל הסולם במאמר "השלום בעולם".
אז כיצד ניתן להתקדם בדרך של התפתחות מודעת? לשם כך, עליי למלא כל פעולה עם כוונה. כאן נחוצה חכמת הקבלה, כדי לממש את חופש הבחירה, לדעת עם איזו כוונה למלא את הפעולות שלי.
שאלה מהבלוג באנגלית: רב נכבד, אני מודה על הזכות להיות קשור לקבוצה, אבל אני מרגיש שאני מזיק לקבוצה (קודח חור בסירה) על ידי השאלות שלי. ככל שמתהדק המגע הפיזי שלי עם הקבוצה, נניח בזמן כנסים או כאשר אני מגיע למרכז הקרוב אליי או כשאני מרשה לעצמי לשאול שאלה, אני מרגיש דחייה יותר ויותר גדולה מהאחרים. האם בסופו של דבר זאת בעיה פסיכולוגית? אני יודע שכבר שאלו אותך הרבה פעמים על כך, אבל זאת נקודת התורפה שלי ואני מאוד מתקשה למצוא תשובה.
שאלה נוספת: עכשיו כשאני עדיין לא התקדמתי מספיק, האם אני מזיק לקבוצה על ידי השתתפותי בה? כיצד אני יכול להתגבר על רמת הפירוד הזאת?
תשובה: כנראה שעדיין לא למדת לראות בהרגשת הדחייה שלך מהקבוצה מתנה מלמעלה, ואתה עדיין לא יודע כיצד לנצל את המתנה הזאת. אלא אתה מרגיש שזאת סתם בעיה פסיכולוגית. וזה שאתה עדיין לא רואה את הסיבה לכך, יכול להיות בגלל שאינך מרגיש צורך חיוני בקבוצה כדי להתקדם, וכתוצאה מזה הקשר עם הקבוצה, ואפילו המחשבה על כך, אינם מעוררים אצלך שמחה או הרגשה חמה.
אם אתה לא רוצה לגרום נזק, אתה צריך להגיע לקבוצה עם צורך פנימי ברוחניות, להביא איתך שמחה ומוכנות לבטל את "האני" שלך, לעזור בעבודה הקבוצתית, בפרויקטים המשותפים ואפילו סתם במצב רוח מרומם. אם כל פעם אתה תעשה צעד, אפילו הקטן ביותר, לקראת הקבוצה, בפעולה, בהרגשה ותתחיל לראות ברגעים של דחייה מהחומר ומהעבודה, שהם ניתנו מלמעלה, אתה תצליח להתגבר על הפירוד.
שאלה מהבלוג באנגלית: כיצד יודעים שהבורא דואג לי? האם הוא מקבל תענוג מזה שאני מבקר בקבוצה? כיצד יודעים ומודדים שהקבוצה זקוקה לי? אם אני לא יודע ולא מרגיש, אז מה שנשאר לי זה רק להידבק לאמונה עיוורת?
תשובה: הבורא הוא לא מישהו חיצוני, אלא תכונת ההשפעה שאנחנו מגלים כלפי היחס לחברים, ודווקא התכונה הזאת קושרת אותנו לאחד שלם. אנחנו נרגיש רק פירוד ושבירה עד שבערבות הדדית נגלה בינינו את הבורא. אין כאן אמונה עיוורת, אלא להיפך, אתה רואה עכשיו את מצבך האמיתי, בלי אהבה, בלי השפעה, לכן אתה מרגיש נפרד מכולם. אם תתאמץ שכל מחשבותיך יהיו רק על החברים, אז יופיעו כלים שבהם יתגלה הבורא.
שאלה מהבלוג באנגלית: מדוע נאמר "טעמו וראו כי טוב ה'", ולא "ראו וטעמו"?
תשובה: מפני שתחילה משיגים את "טעמי התורה", תיקון הכלים ואחר כך מגיעים "סודות התורה", "אור חכמה", ראייה רוחנית. על כך כותב בעל הסולם בצורה מפורטת ב"הקדמה לתלמוד עשר הספירות".
שאלה מהבלוג באנגלית: מכיוון שהגברים והנשים לומדים בנפרד, האם לא עדיף לגברים הומוסקסואליים ללמוד ביחד עם הנשים?
תשובה: גברים ונשים לומדים בנפרד מפני ששיטת ההתקדמות שלהם שונה ומתאימה לשורש נשמתם ("זעיר אנפין" אצל הגברים ו"מלכות" אצל הנשים). בעבודתם הם משלימים זה את זה. הומוסקסואלים הם דבר שונה, תכונותיהם הן תוצאה של שבירת הנשמות, לכן לא השיטה הגברית וגם לא השיטה הנשית אינן מתאימות להם בצורתן המקורית. העיקר בשבילם זה ללמוד ולעסוק בהפצה, ואז האור יתקן את מה שצריך.
שאלה מהבלוג באנגלית: האם האגו שלי יכול לשקר לי שאני מתייחס טוב לבורא וגורם לו תענוג? אנחנו באמת צריכים להכיר את עצמנו. האם אני צריך לסמוך על כושר השיפוט שלי? אם אני הייתי שומע את קולו של הבורא, כפי שקרה למשה, האם הוא היה מרוצה ממני?
תשובה: בוודאי שהאגו יכול לשקר, כי זה הדבר היחיד שהוא עושה. אם אתה רוצה לבדוק את מצבך, תעריך אותו כלפי היחס לחברים, עד כמה הגעת לדבקות איתם, עד כמה הבורא (תכונת ההשפעה), התורה (שיטת התיקון) וישראל (הקבוצה) הם עבורך אחד שלם, לא דבר מופשט, אלא הרגשה אמיתית.
שאלה מהבלוג באנגלית: אני כותבת לך מתוך הרגש ולא מתוך השכל, אבל אני חייבת לשפוך את הרגשות שלי. אני מקווה שכולכם תרגישו את געגועיי ואת הצעקה, הבקשה לבורא שהאור יתגלה לנו. אני ורבים אחרים זקוקים לקבלת תשובה על תפילתנו.
אני שומעת לעתים קרובות שאתה שואל את מי שרוצה לשאול אותך: "אז מה שאלתך?". שאלתי אליך ואל כל הגברים היא, "מדוע כל בוקר כשאתם מתחילים ללמוד, אתם לא שומעים את זעקתן של הנשים והילדים חסרי הישע שאינם מסוגלים לעזור לעצמם, מי שמזילים דמעות? האם אנחנו יכולות לכתוב עד כמה אנחנו זקוקות לתמיכתכם כדי להתקדם בעולם החשוך הזה? האם יש לנו זכות ללחוש לכם באוזן? האם אתם מסוגלים להרגיש את הלבבות השבורים שלנו ולהעמיק את תפילתכם? מדוע אתם לא שומעים את זעקתנו, הרי אנחנו לא מסוגלות למשוך בעצמנו את האור? אם הגברים צריכים להביא טרף למשפחתם, כמו ציידים, להיות "אור לגויים", מדוע אתם לא מזכירים אותנו לפני קריאת ספר הזוהר ולפני התפילה? תיקחו את הדמעות שלנו אתכם למדבר!
אני מקווה שברכות תבואנה עליכם. אני רואה שאתם עובדים ללא לאות יום אחר יום, שנה אחר שנה. כשאני מצאתי את "בני ברוך" לפני ארבע שנים, אני הבנתי שמטרתכם היא לא רווח אלא אהבה לבורא ולעולם, והפכתי לחסידה שלכם. תודה לכם על דוגמתכם ועל עבודתכם.
ההבדל היחיד שלי מכם הוא בכך, שאף על פי שאני מבינה בשכל שאנשים בעלי השפעה בעולם הזה מעכבים את עליית התפילה האמיתית שתביא הצלה ואור, אני לא יכולה לסבול את הייסורים סביבי וחייבת לעשות כל שביכולתי, כנראה בגלל שאני אישה ואימא. לכן, אתם גברים, צריכים לעבוד יותר ממני כדי לפצות על המאמצים שלי. אני פשוט לא יכולה לחיות בעולם שבו רומסים חלשים וחסרי ישע.
תשובה: את כתבת בצורה נפלאה. נשים צריכות וחייבות "ללחוש באוזן של הגברים" את הזעקה, את התפילה שלכן. זאת העבודה התמידית הפנימית של הנשים, ואם הנשים מתחברות בה, אז הגברים ישמעו אותן.
|
להשאיר תגובה | שלח לחבר
| הדפס
|
שייך לקטגוריה: שאלות ותשובות |
שאלתם? אני עונה...- 32
שאלה: כאשר צפיתי בהרצאות המוקלטות שלך בשנת 2008 והשוויתי אותן עם ההתבטאויות שלך היום, שמתי לב, שאתה התחלת להתעקש בצורה מפורשת יותר על נוכחות פיזית של חברים בסדנאות, ובמיוחד על ההכרח של הגעת חובה לכנסים.
בעבר אתה אמרת שמספיק להתאחד רוחנית ומספיקה תקשורת וירטואלית, ולא אחת הדגשת את זה. האם הגישה שלך כלפי הסוגיה הזאת השתנתה או שהשתנתה הרמה של התלמידים? נוצר הרושם שאתה כאילו ממהר ומזרז אותנו. או שזו הגישה הסובייקטיבית המוטעית שלי?
תשובתי: כן.
שאלה: בפוסט שלך, "מחליפים את התוכנה הישנה", אתה כתבת: "האגו שלנו, זה היצר הרע. היצר עצמו, זה "ברזל", והרע, זו התוכנה, הנספח". אז מה זה "הרצון לקבל"?
תשובתי: רצון לקבל זה החומר, רע, זו תוכנית העבודה שלו, ויכול להיות גם טוב, מה גם שזה בעיקר כלפי הזולת ועוד יותר נכון, כלפי הבורא.
ידיעות קודמות בנושא:
הסדנאות הן האמצעי המהיר ביותר להתקדמות
קצת פחות חוסר החלטיות
מהו כלי (רצון) רוחני?
|
להשאיר תגובה | שלח לחבר
| הדפס
|
שייך לקטגוריה: שאלות ותשובות |
שאלות ותשובות, 18.02.2013
תשובותיהם של מרצים מ"מכללת קבלה לעם" על שאלותיהם של קוראי הבלוג
שאלה: הבורא ברא נברא מושלם, זהו "מצב א'". כדי שהנברא יגיע ל"מצב ג'" הבורא יצר "מצב ב'" ("העולם שלנו") ונתן לאדם חופש בחירה. מהו חופש הבחירה? עד שהאדם מקבל מהבורא את ה"נקודה שבלב", הוא מגיע מספר פעמים לעולם הזה, סובל ואינו מבין מדוע ולמה?
אם האדם היה יודע שעליו למצוא את חכמת הקבלה, הוא היה עושה זאת בשמחה, אך הוא אינו יודע, מכיוון שאנחנו לא צריכים לדעת עד שמקבלים את ה"נקודה שבלב". אתה אומר שאלה הם שלבי ההתפתחות. אז אם הבורא היה יכול לברוא אותנו מפותחים, היה הכול נעשה לפי רצונו. אני לא יכול לחשוב רע על הבורא ולבוא אליו בטענות מדוע הוא יצר דרגת קיום נמוכה כזאת? אני לא מסוגל להבין מהי מטרת הבורא מכיוון שאני לא מסוגל להשיג אותו. האם זה כך?
תשובה: כולנו לא אנשים נפרדים, אלא אנחנו גוף אחד, שבו כל חלק פועל לטובת כולם ולטובת כל הגוף. לא משנה אם האדם יודע זאת או לא, אבל כל מה שקורה בחייו עובד לטובת ההתפתחות של בריאתו.
ואפילו כשמתחילה לפעול באדם ה"נקודה שבלב" , "התפתחותו" וידיעתו בשביל מה כל זה ולשם מה הוא עושה את כל זה, מוגבלים ביותר. רק המקובלים יכולים לנצל את ה"מוגבלות" הזאת ככלי לעבודה ולהתפתחות. וכך עד גמר התיקון כאשר "מלאה הארץ דעה את ה' כמים לים מכסים".
בנוגע להבנת מטרת הבורא, זה נכון רק אם מבינים נכון את המילה "השגה". השגה, היא רכישת התכונות של המושג, אנחנו משיגים את הבורא במידת עלייתנו אליו בסולם ההשפעה. הבנה, היא קבלה במדרגה שבה האדם כבר נמצא. במידה כזאת, אנחנו יכולים להבין את המטרה גם עכשיו כפי שהמקובלים תיארו לנו אותה, וכאשר אנחנו נעלה, נשיג אותה. גם כמות הייסורים שהצטברה במצב ההתפתחות הלא הכרתית, תהיה התנאי ההכרחי ותשלים את הכלי שלנו לקבלת האור של הבורא.
שאלה: האם אני בכלל הבנתי נכון את המשמעות של הקבלה ושל מבנה העולם? לפי מה שהבנתי, הטבע שלנו הוא מערכת סגורה שפועלת ומתפתחת על בסיס האגו, מתחלקת לדרגות דומם, צומח, חי ו"מדבר", ושלכל אחד מהם דרגת אגו משלו (מהקטנה ביותר לשמירת הצורה בדומם ועד הגדולה ביותר באדם). ה"אני" של האדם הוא האגו שלו, טיפת המודעות בים של ה"לא נודע" הקולקטיבי (אצל רבים הוא נמצא "במצב רדום" או פועל רק לטובת ה"קליפה" הגשמית).
כשאדם מאפשר לטיפת המודעות של הזולת להיכנס לתוך האגו שלו, אז הם מתחברים. כלומר, אם ברגע מסוים כל האנשים יבינו שהם וכל היתר הם מודעות אחת כללית, אנחנו כאילו נסגור את עצמנו למערכת אחת, נזדהה עם המערכת הזאת, ה"לא נודע" הקולקטיבי יהפוך לידע קולקטיבי ובעצם זה יהיה המעבר שלנו לדרגה איכותית שונה, רוחנית. האם אני הבנתי נכון?
תשובה: יתכן שבתיאורים שלך ישנן הקבלות כלשהן למצבים נכונים בקבלה, אבל קשה לשפוט את זה. יש בעיה רצינית, כדי להבין נכון את המשמעות של החכמה, כדאי ללמוד את המושגים שלה ולהשתמש בהם לבירורים, מפני שהמושגים הם לא סתם שפת הקשר בין מומחים, אלא אחד הכלים לבדיקה ולמחקר.
שאלה: האם יש מקום לביקורת עצמית בקבלה? מה ההבדל בין "ביקורת עצמית" ל"הכרת הרע"?
תשובה: המטרה של עבודת האדם בקבלה היא גילוי הבורא, גילוי פעולותיו. לכן, כאשר אדם בודק את כל מה שקרה לו, את כל המצבים והפעולות, המטרה הסופית של הבדיקה היא לגלות כיצד ומדוע הבורא עשה זאת. דווקא הבורא ולא האדם בעצמו.
ברור, שבעבודה הרוחנית האדם צריך להתייחס בביקורתיות למצב הפנימי שלו, לבקר את הכיוון של מחשבותיו וכוונותיו, אבל זה רק סיוע, העבודה המעשית שנעשית רק בזמן "אמת", והביקורת, לעולם לא מופנית כלפי העבר. מטרת העבודה הזאת היא להשתפר, בדומה לביקורת עצמית בעולם שלנו, וכיול עצמי מדויק יותר למטרה הסופית, שהיא גילוי פעולותיו של הבורא.
"הכרת הרע" מכוונת לביקורת על אופי פעולותיו של האגו שלנו, כעל משהו נפרד מאיתנו, אבל יחד עם זאת הוא "עבד ה'".
שאלה: באחת התכניות על הגיאוגרפיה הקבלית אתה סיפרת שארץ ישראל דומה ל"עולם האצילות". ירדן, לבנון וסוריה דומות ל"עולם הבריאה" ומסופוטמיה דומה ל"עולם היצירה". אבל אתה לא אמרת איזה חלק על פני כדור הארץ מסמל את "עולם אדם קדמון" ו"עולם העשיה". תסביר בבקשה, אם זה אפשרי. אני מודע לכך שאסור לדמיין רוחניות כערכים גשמיים, אבל כל מחשבה והרגשה פנימית נבנים מתוך דימויים מסוימים וזה יכול לעזור.
תשובה: נכון, באמת אסור לתאר רוחניות כערכים גשמיים.
שאלה: אם אדם סולח למישהו, מפני שהוא יודע שאותו אדם בכלל לא אשם, אז מסתבר שהידיעה הזאת מפריעה להרגיש ייסורים שגורמים לנו המקורבים?
תשובה: הייסורים נגרמים לנו על ידי הבורא ולא על ידי אנשים קרובים או רחוקים, וכפי שנאמר בספר "שמעתי" שכל הייסורים של העולם הזה הם רק הכנה לייסורים האמיתיים, שהם "ייסורי אהבה" לבורא.
שאלה: האם הנשמה יכולה למות?
תשובה: הנשמה היא "חלק אלוק ממעל", חלק מכוח ההשפעה היחיד שמוליד, ורק האגו שלנו מחלק את הכול, מרגיש את הנשמה כ"חלק", כמשהו נפרד.
למות, כלומר "להפסיק להראות סימני חיים", יכול "עובר הנשמה", הדחף הראשון של כוח ההשפעה שמכוון את האדם להתפתחות, לשיטת הקבלה. אם האדם לא עושה מאמצים להתקדם, אז ה"סימנים" נעשים יותר ויותר חלשים עד שבסופו של דבר נפסקים.
שאלה: האם הכוונה היא "תפילת רבים"?
תשובה: כוונה, זאת המטרה שלשמה האדם משתמש ברצונותיו או הרקע ההגיוני הכללי שעליו מתרחשים החיים של הרצונות. צריכים להשתדל שהכוונה באמת תהפוך ל"תפילת רבים" מתמדת.
שאלה: אני בספק האם הדרך הזאת אכן מובילה לבורא? כלומר, קיימות המון דתות. האם אנחנו בוחרים את הדת הנכונה? רבים אומרים שזאת כת כלשהי.
תשובה: הקבלה תומכת בספקות, ולדעתה הם חלק בלתי נפרד וחיוני בהתפתחות. לפי הקבלה, האדם חייב בעצמו לענות על השאלות: האם זאת הדרך הנכונה, לאן היא מובילה אותנו והאם זאת כת. התשובה שהוא יקבל (פעם אחת ולתמיד בלי לבדוק) ממישהו, עלולה להיות מכשול רציני בהתפתחותו.
שאלה: מי לאורך כל הזמנים היה המקובל הגדול ביותר: שלמה, משה, רבי עקיבא או מישהו אחר?
תשובה: אי אפשר לענות על השאלה הזאת בצורה חד משמעית. לכל אחד מהמקובלים יש תפקיד משלו בעולם הזה, ועל ידי עבודתם הם משלימים זה את זה.
שאלה: כיצד לומדים לקבל?
תשובה: הקבלה אינה אפשרית בלי רצון, בלי מה שנקרא בקבלה "כלי". האור נמצא במנוחה מוחלטת, אם יהיה רצון נכון, אז הוא מייד יתמלא באור. ואת הרצונות אנחנו מקבלים מהסביבה. לכן, כל עבודתנו היא בבניית הסביבה הנכונה שתאפשר לנו להעדיף רצונות רוחניים על פני רצונות גשמיים.
שאלה: המשך לשאלה על נושא "גוף ונפש" משיעור הבוקר שהיה ב- 06.01.2013. אתה הסברת ברור את ההבדל בין גוף חי לנשמה. אבל בכל זאת נשארת השאלה: אם אנחנו לא מגיעים לגמר התיקון עד מותו של הגוף הפיזי, כיצד אנחנו ממשיכים את התיקון שלנו? ישנן מספר אפשרויות: אנחנו עוברים מייד לגוף חי אחר ומתוכו ממשיכים ללמוד קבלה, או נולדים בתוך גוף חדש של תינוק ומתוכו ממשיכים את הלימוד או ממשיכים את העלייה הרוחנית בצורה כלשהי מחוץ לגוף? באיזו צורה אנחנו ממשיכים לעשות זאת?
תשובה: יש התלבשות בגוף החדש שעובר דרך שלבי ההתפתחות הרגילים. ברגע מסוים מתעוררת בו ה"נקודה שבלב", אז האדם מגיע במהירות לדרגה הרוחנית שהוא כבר השיג וממשיך משם את תיקוניו.
|
להשאיר תגובה | שלח לחבר
| הדפס
|
שייך לקטגוריה: שאלות ותשובות |
שאלות ותשובות, 12.02.2013
תשובותיהם של מרצים מ"מכללת קבלה לעם" על שאלותיהם של קוראי הבלוג
שאלה מהבלוג באנגלית: יש לי שאלה בנוגע לניסיונות התלמידים שלנו לתמוך בסביבה.
לפני זמן מה אתה אמרת, שהדבר היחיד שצריך לעשות זה כל הזמן לערוך רישומים. מה צריך לכתוב? למשל, לאחרונה אני חוויתי מצב מאוד עוצמתי ומייד התחלתי לרשום את תגובתי, מה הרגשתי ביחס לחומר, ביחס להסכמה ההדדית והרצון ללכת בדרך הזאת. האם זה בזבוז זמן? האם בכלל אנחנו צריכים להגיב על מצבים כאלה ולרשום את ההרגשות ואת היחס לחיים מנקודת המבט של הדרך שלנו, את היחס כלפי הבורא וכלפי החברה? מה בדיוק צריך לרשום?
תשובה: זה לא בזבוז זמן. אם הבירור לא נעשה בצורה מעמיקה ככל האפשר, אז המדרגות שעברנו לא נחשבות שלמות. ברור שכל עוד אנחנו נמצאים בדרגה של המצב עצמו, וכל עוד לא עלינו מעליו, אנחנו לא מסוגלים לראות ולהעריך את הכול, אבל אנחנו יכולים להעריך, לברר ולרשום. כדאי לעשות זאת. זה חלק מדרך התפתחות מודעת. במידה והפוטנציאל של המצב לא יבורר בדרך כזאת או שאין אפשרות לברר, והפוטנציאל לא יושקע בעבודה עם הקבוצה, אז הוא עלול להפוך ל"דרך ייסורים".
בהתחלה כדאי לרשום את כל מה שנראה חדש ונחוץ להתקדמות. ובהמשך, המאמץ לפעול בהתאם לשיטה, הכוונה בזמן הלימוד, חיבור יותר חזק בתוך הקבוצה, הבנת העולם בזמן ההפצה החיצונית, כל אלה יכוונו בהדרגה את אופי הרישומים.
שאלה מהבלוג באנגלית: (התיחסות לפוסט "נפש, רוח, נשמה").
לפעמים אני מרגיש את עצמי משותק ואיני מסוגל לעשות כלום, כאילו האגו שלי קשר אותי בשרשראות ודורש שאני אשב וארקב. אני לא יודע מה לעשות, אני מרגיש חסר אונים, חסר תקווה. אני לא מסוגל להתגבר על הנטייה שלי להימנע מהיגיעה. אני שקוע עמוק בתוך העצלות. מה אתה מציע? אני מרגיש שהדבר היחיד שאני מסוגל לעשות הוא לנוח ולא להתאמץ. או אולי לשתות כוס קפה?..
תשובה: הטבע שלנו הוא רצון לקבל תענוג. בינתיים אנחנו מקבלים רק טיפה מהתענוג הזה, אבל אם לוקחים מאיתנו את הטיפה הזאת, אז האדם כבר לא מסוגל לעשות כלום, הוא אדיש להכל. כך מספרת לנו חכמת הקבלה, אבל המילים בלבד אינן מספיקות, אלא אנחנו חייבים לעבור את המצב הזה על עצמנו, על בשרנו, על מנת להתחיל להבין את הטבע שלנו. המצב הזה לא נעים, אך הוא נחוץ כדי שהאדם ישמע את מה שאומרת חכמת הקבלה בהמשך, שהצלתו היחידה, בחירתו החופשית היחידה, העבודה היחידה שנדרשת ממנו, היא בניית הסביבה הנכונה. רק הסביבה הנכונה תספק אנרגיה להתקדמות הרוחנית, רק היא תעזור לו לצאת מהר מהמצבים הכי לא נעימים.
שאלה מהבלוג באנגלית: אני מעולם לא הצלחתי להבין כיצד יכולה להיות מטרה או ייעוד לנשמה הפרטית, לכלל האנושות או לעוד משהו, אם הנצחיות היא ממשית. אם התהליך שהוביל אותנו לרגע האמת, למעשה מעולם לא התחיל, זאת אומרת שאין לא נקודת סיום, אין יעד ואין מטרה. הקבלה מדגישה את השלמות של המצב העתידי, אבל זה ממש לא מסתדר עם הקיום שהוא בסופו של דבר נצחי.
התהליך (כלומר, הקיום) שמעולם לא התחיל, לא יכול להיות מטרתי. או שהנצחיות אינה אמיתית, או שהרעיון של המצב העתידי המושלם אינו אמיתי, מכיוון שאחד מבטל את השני. אפשר לומר שמטרת הקיום תלויה בהתחלת האבסולוט, לידת "האלוקות" האבסולוטית והזמן. אבל כיצד מטרה זמנית לעתיד מושלם ונצחי יכולה להיות ברת השגה ותוצאה סופית של משהו שמעולם לא התחיל?
תשובה: המצב היחיד שקיים באמת, זהו מצב של נצחיות ושלמות. במצב הזה לא קיים זמן, מקום או תחומים אחרים המוכרים לנו. זרימת הזמן, העבר, ההווה והעתיד קיימים רק בתפיסה הלא מתוקנת שלנו, וזה כתוצאה מחוסר התאמתנו לתכונות של אותו הכוח הנצחי והשלם שכל הזמן פועל עלינו. ברגע שאנחנו נתקן את התכונות שלנו, כל ההבדלים שנראים לנו עכשיו יגיעו לפתרונם, ואנחנו נרגיש את העולם בצורתו האמיתית.
שאלה מהבלוג באנגלית: אנחנו לומדים שהנשים צריכות לאחד את הרצונות שלהן להגיע לרוחניות ולהעביר אותו לגברים כדי שיממשו אותו. האם נשים צריכות להגיע לייאוש ולהגיע ל"תפילת רבים"?
תשובה: לא, אין צורך לחפש אחרי ייאוש. הוא יגיע בעצמו כתוצאה מהמאמצים שהושקעו, ולא סתם ייאוש מהעולם הזה, אלא ביחד עם הביטחון בעזרת הבורא. ו"תפילת רבים" היא בקשה עבור כולם, שהגברים והנשים יגיעו להרגשה המשותפת שמאחדת אותנו לאחד שלם. בוודאי שנשים צריכות להגיע לתפילה כזאת ולעורר אליה גם את הגברים.
שאלה מהבלוג באנגלית: (התייחסות לפוסט "הכוח שמשפיע על האיחוד").
אני הייתי רוצה לדעת מה זאת אומרת "אני רוצה שהבורא יתגלה בינינו"? האם זה אומר שאני רוצה שהבורא יתגלה לחברים, בלי שאני מרגיש את הרצון האגואיסטי שהוא יתגלה לי? האם מילוי הרצון שלי מקטין את היכולת של הקבוצה לבנות שדה בין הלבבות שלנו שבו יתגלה הבורא, או שזהו צעד טבעי בדרך לדבקות? האם תפקידנו משתנה בהתאם למילוי הלבבות הפרטיים שלנו, כאשר אנחנו מתחילים להרגיש רצון לראות יותר בשמחתם של אלה שאינם שייכים לנו מאשר לגלות את הבורא?
תשובה: תקרא את הפוסט ""תפילת רבים" היא הדרישה היחידה", בו תמצא תשובה על שאלתך.
שאלה מהבלוג באנגלית: מה לעשות כדי להיות חזק ולעמוד ברע שמתגלה בי?
תשובה: הרע, זה חוסר היכולת להתעלות מעל עצמך, מעל האגו שלך ולהידבק בקבוצה. כל יתר התכונות ה"רעות" שאנחנו מגלים בתוכנו, אינן נקראות בקבלה "רע", אלא הן ביטוי של האגו הקטן בעולמנו.
לפעמים האדם מבין שהכוח שמנתק אותו מהקבוצה ולא מאפשר לו "לציית" לה, נובע ממנו, מקורו במהות האגואיסטית שלו.
ההכרה הזאת מגיעה כתוצאה מהשפעת האור, והיא נותנת כוח להתגבר עוד קצת על האגו שלנו ולהתכלל בקבוצה, לראות בזה את האפשרות היחידה לממש את מטרת חיינו.
שאלה מהבלוג באנגלית: האם בעולם הרוחני יש "חזקים" ו"חלשים"?
תשובה: כן, יש. על "חזקים" יש אמירות רבות של מקובלים. למשל, "איזהו גיבור הכובש את יצרו?" ועוד "איזהו גיבור שבגיבורים – מי שעושה שונאו לאוהבו", כלומר הופך את האגו שלו לעוזרו הנאמן בעבודתו. כלומר, חזק, זה מי שבבעלותו השיטה להפוך את האגו להשפעה.
לכן חלש, הוא זה שמרגיש שהאגו שלו עושה בו כרצונו ובינתיים אינו מסוגל, מסיבות אלה ואחרות, ליישם את שיטת התיקון.
שאלה מהבלוג באנגלית: ברצוני לדעת מהן הפעולות הפנימיות והחיצוניות כשאני "מלא"? מה לעשות עם הרצון "להשפיע" שמופיע בנו? מה אנחנו משפיעים ולמי? אם אני מרגיש שהאנשים בקבוצה נותנים לי את ההרגשה הזאת, האם עליי להודות להם?
תשובה: כאשר אדם מרגיש שהוא מלא באור ההשפעה, עליו לדעת שהאור לא ניתן לו "לשימושו הפרטי", אלא כדי להעבירו לבורא ולנברא. החלק הפנימי של הנברא אלה הם החברים שלנו, הקבוצה, "הכלי העולמי", וחלקו החיצוני זאת כל האנושות. לכן קיימות שתי צורות להעברת האור לנברא – עבודה בתוך הקבוצה ותמיכה בחברים וההפצה. אלה הן פעולות חיצוניות.
כשעושים זאת עם הכוונה להביא נחת רוח לבורא, על ידי זה אנחנו מעלים אור, מ"ן לבורא וזה מביא תענוג לעליון, זאת פעולה פנימית הכרחית, השפעה לבורא.
בספר "שמעתי" נאמר גם, שברגעים כאלה עדיף לקרוא בספרי המקובלים, אז מתגלים לאדם מושגים רוחניים חדשים, כלומר, הוא מעלה עוד יותר את נשמתו לבורא.
בנוגע לחברים בקבוצה, עלינו להודות להם לא רק כשיש הרגשה ברורה שקיבלנו את האור בזכותם, אלא לשחק באמת ובצורה טבעית ככל האפשר שאנחנו אסירי תודה להם על העזרה ועל הערבות, ובצורה כזאת לשבח ולהלל את הקבוצה ואת החברים.
שאלה מהבלוג באנגלית: (התייחסות לקליפ "הרמקול של הבורא").
אם לפי טענתך הבורא לא קיים, אז כיצד אתה מסביר את מוצאו של היקום, את "המפץ הגדול", את הגלקסיה? ברצוני להבין את דבריך.
תשובה: אפשר להבין זאת רק אם מקבלים את העובדה שבסופו של דבר החלקיק היסודי של הקיום הוא הרגש.
שאלה מהבלוג באנגלית: אני מקשיב לשיעורי הבוקר על מנת להיפתר מכאב גופני, אף על פי שאני מבין שזאת כוונה אגואיסטית. האם על ידי כוונה אגואיסטית אני עלול להזיק לעצמי ולאחרים?
תשובה: לא, אתה לא תגרום נזק על ידי זה.
למשל, קורה גם בקבוצה שהאדם בכלל לא מכוון לשיעור, למטרה הרוחנית, ונמצא כולו בשליטת המחשבות האגואיסטיות ברמה הגשמית. כלומר, נמצא במצב רוחני פחות ממך, מפני שהוא אפילו אינו מודע לאנוכיות שלו ואינו משתוקק להגיע לשיעור כאל אמצעי לתיקון. ולמרות זאת עליו להגיע לשיעור עם כולם, להיות נוכח, ואז האור מהשיעור ישפיע עליו לטובה.
שאלה מהבלוג באנגלית: כשאתה מסביר את היחס בין האור לכלי, אתה אומר שאפשר להעביר זאת בכל שפה: פיזיקה, ביולוגיה וכולי. כיצד אפשר להעביר זאת באמצעות האמנות, לדוגמה באמצעות הריקוד?
תשובה: על כך ניתן לשמוע בקליפ "אמנות היא מדע".
שאלה מהבלוג באנגלית: אם "אין עוד מלבדו", זאת אומרת שגם "פרעה" לא קיים? הוא עושה את הכול, לא משנה אם אנחנו תופסים את זה לטובה או לרעה.
כיצד הגוף מסוגל לעמוד בייסורים כאלה? הייתכן שזאת הסיבה להתאבדויות? האם הבורא רוצה שאדם יתאבד או שרצונו שתתרחש התאבדות? או שאולי הגיע הזמן שלו למות?
תשובה: "אין עוד מלבדו" ו"פרעה" הם "פנים" ו"אחוריים" של הבורא. הבורא לא גורם לנו לסבל מיותר, אלא בדיוק במידה שיחייב אותנו להגיע לשאלה על משמעות החיים ולהשתוקק לפתרונה. לכן, אם אנחנו רוצים להימנע מייסורים, עלינו לקחת אחריות על התפתחותנו ולהתקדם מתוך הכרה, ולהחליף את הייסורים הגופניים ב"ייסורי אהבה".
שאלה מהבלוג באנגלית: מדוע אני נבראתי? מדוע לא שאלו אותי האם אני רוצה להיות נברא?
תשובה: מפני שעדיין אין את מי לשאול. ברגע שמופיעה התכונה הזאת באדם שאותה אפשר לשאול, נקודת "הבחירה החופשית", אז שואלים את האדם, ואין שום התקדמות בלי השתתפותו.
שאלה מהבלוג באנגלית: אתה אומר שהתורה נכתבה ב"שפת הענפים", וכל המתואר בה הוא לא סיפורים ודמויות היסטוריים, אלא תופעות ועצמים רוחניים. ולמרות זאת, אתה מדבר על משה כמקובל גדול. וזה מאוד מבלבל אותי. לפי הבנתי, אדם בשם זה מעולם לא היה קיים, ובמקום שמו ודמותו ישנו כוח רוחני. האם אתה יכול להסביר זאת?
תשובה: כל "שורש" צריך להתגלות כ"ענף" בעולם שלנו, להתממש בו. לכן, בעולם שלנו ישנו עם ישראל שעבר דרך התפתחות רוחנית מסוימת, היה בעבדות מצרים, יצא ממנה, כבש את ארץ ישראל, גורש ממנה וכולי. הדמויות ההיסטוריות כמו משה, דוד, שלמה ואחרים, היו באמת קיימות. אבל התורה אינה מספרת עליהן אלא על השורשים הרוחניים. וכדי לראות כיצד הם מתלבשים בתוך ה"ענפים" בעולם שלנו, חייבים להיות בהשגה רוחנית, לגלות בעצמנו את החוק של "שורש וענף".
שאלה מהבלוג באנגלית: מה הסיבה להקמת מדינת ישראל (קרוב לוודאי סיבה פוליטית)? האם לא היה יותר פשוט לחיות בין אומות העולם ולהביא להם אור?
תשובה: עם ישראל חייב קודם כל לתקן את עצמו, לממש בינו לבין עצמו את שיטת הערבות. בלי זה הוא לא יכול להביא שום דבר לאומות העולם. כדי שזה יקרה, ניתנה לעם ישראל הזדמנות מלמעלה להתאסף ביחד במדינתם וביחד לבצע את משימתם. בלעדיה מדינת ישראל חסרת משמעות.
שאלה מהבלוג באנגלית: האם בחינוך האינטגרלי יש מקום לעבודה עם מחלות נפש?
תשובה: על כך ניתן לקרוא כאן "חינוך אינטגרלי, שיחה מספר 11".
|
להשאיר תגובה | שלח לחבר
| הדפס
|
שייך לקטגוריה: שאלות ותשובות |
שאלות ותשובות, 10.01.2013
תשובותיהם של מרצים מ"מכללת קבלה לעם" על שאלותיהם של קוראי הבלוג
שאלה מהבלוג באנגלית: בתור תלמיד מתחיל בקבלה, אני נמצא עכשיו בדרגת התפתחות ד' (ב"מלכות" או ב"בחינה ד'"). הצעד הבא שעליי לעשות זה להגיע ל"צמצום א"', כלומר, לא לקבל לעצמי שום דבר. האם אני עושה זאת בעצמי או שהאור עושה זאת? האם אני יכול להחליט שמעכשיו אני לעולם לא אקבל לעצמי שום דבר?
תשובה: את כל התיקונים בנו עושה האור, עלינו רק לפנות אליו, להעלות מ"ן. ולשם כך קודם צריך להרגיש שבלתי אפשרי להישאר במצב הנוכחי, להרגיש את הרע של האגו שלנו.
שאלה מהבלוג באנגלית: (תגובה לפוסט "הבושה כאמצעי לתיקון"). אני מודע לכך שאני לא מבין דבר מה, אך מדוע עליי להתבייש מזה שאני מקבל מהבורא, בזמן שגם רצונו להשפיע לי וגם רצוני לקבל ממנו, כלומר הטבע שלי הוא רצונו? זה מסתבך עוד יותר כאשר אני חושב על התפילה ועל היענותו של הבורא עליה. במיוחד כאשר אני נותן שבח והודיה על המתנות כמו דת, אמונה, עולמו של הקב"ה, על האור ועל ההארה בחיי וגם על התיקון ועל ההתקדמות בדרך לצמיחה הרוחנית, שעבורי הן המתנות הגדולות ביותר מהבורא. מדוע עליי להרגיש בושה על קבלת המתנות הללו? חוץ מהמקרה שאני לא עושה שום דבר בתמורה.
תשובה: אף אחד אינו דורש מהאדם להתבייש. הבושה מגיעה בעצמה כהכרת חוסר השתוות הצורה לתכונותיו של הבורא. זאת לא בושה כלפי הבורא , אלא כלפי האדם עצמו, כלפי התכונות שלו.
שאלה מהבלוג באנגלית: אני סטודנט בקורס למתקדמים, אבל מאז שאני התחלתי ללמוד קבלה, אני לא מסוגל להבין כיצד הנברא מגיע לבושה, אם רצונו של הבורא הוא רק להשפיע לו? מדוע כאשר הנברא מקבל את כל האור הוא מרגיש בושה ולא מילוי מושלם?
תשובה: רצונו של הבורא הוא לא רק להשפיע, הוא רוצה להביא את הנברא למעמדו, להיות דומה לו. לכן הנברא מרגיש לא רק מילוי, אלא גם את נותן המילוי, את הבורא, וכתוצאה מכך רואה את ההבדל בתכונות שלהם.
שאלה מהבלוג באנגלית: כיצד עליי להתגבר על התלות המזיקה?
תשובה: תקרא את הפוסט בנושא זה: "התגברות במקום מלחמה נגד טחנות רוח".
שאלה מהבלוג באנגלית: כאשר מתבוננים וחוקרים את כדור הארץ שלנו, מתעוררת השאלה: "האם הבורא לא אגואיסט"?
האלים היוונים שמו לב רק לעם שלהם, בלי לשים לב לעמים אחרים על פני כדור הארץ. האלים באסיה אוהבים את עמם בלבד, באירופה, גם רק את עמם. בכל מקום הסיפור הזה חוזר על עצמו.
האם באמת קיימים המון אלים? האם אל-וקים אגואיסט?
תשובה: האדם יוצר את אל-וקים על פי דמותו ובצלמו, וגם האלים שהוא יוצר הם אגואיסטים, מפני שאדם שיצר אותם הוא אגואיסט.
הגרעין של האגו, ה"אני" של האדם (אצל שבט או עם – ה"אני" הקולקטיבי) תופס את כל ההשפעות החיצוניות כהשפעות כלפי עצמו, לכן הוא מייחס להן את תכונותיו, את ייחודיותו.
אנחנו רואים הרבה דוגמאות לכך: ילד שנחבט מכה באותו החפץ ש"פגע" בו, "מעניש" אותו, ואפילו אנשים מבוגרים שלעתים מתייחסים למשל למחשב כמו לאדם שיש לו חופש פעולה.
על האדם פועלים כוחות טבע רבים שנמצאים מעליו, כל יכולים, הוא מקנה להם מעמד של אלים בעלי תכונות ייחודיות. ומכיוון שיחסו של האדם כלפי הטבע הוא כמו יחס של ילד כלפי אימו, לכן, הרעיון ש"האלים אוהבים את עמם" הוא טבעי.
האם הבורא הוא אגואיסט? – אם "אין עוד מלבדו", אז כל מה שמתרחש, מתרחש על פי חוקיו ולמען מטרתו. לכן התנהגות כזאת נראית לאדם אגואיסטית, במיוחד כאשר הוא אינו "משתלב" בתוך מערכת חוקי הבורא וסובל מפני שזה קורה בהתאם לחוקים הללו. המצב הזה יישאר עד שהאדם יתגבר על האגו שנותן לו הרגשה שקרית שהוא נמצא מחוץ למערכת של הבורא. אז הוא יגלה את המערכת הזאת ויראה שהכול נעשה לטובת הבורא.
שאלה מהבלוג באנגלית: במאמר שהתפרסם באתר csmonitor.com "מדוע הישראלים אדומים, והאמריקאים הם כחולים", הוסקה המסקנה שרוב האמריקאים היהודים הצביעו בהתבסס על הצורך לפתור את בעיות הפנים, והישראלים מתוך הצורך לשמור על מדיניות חוץ חזקה של אמריקה.
ידוע לי שאתה המלצת להצביע בעד רומני על מנת למנוע תוצאות בלתי רצויות, אבל כיצד ניתן לשנות את דעתם של האנשים בנוגע לעניין זה?
מדוע היהודים שלומדים קבלה הם כה מעטים? מדוע לא כל יהודי לומד קבלה?
תשובה: דעתם של בני האדם תהיה תמיד לא נכונה, מכיוון שהיא מתבססת על תפיסת עולם חלקית. דעתם צריכה להשתנות לא בכיוון של בעד מי יש להצביע, אלא בכיוון של הבנת הנסיבות שהביאו לכך, הבנת הכוחות הפועלים בעולם והבחירה הנכונה בין דרך ייסורים ודרך התפתחות טובה.
כדאי להתאמץ רק בכיוון ההתפתחות של הבנה כזאת אצל האנשים. לשם כך אנחנו משפרים כל הזמן את שיטת החינוך האינטגרלי.
בכדי להתחיל בתיקון היה מספיק שהיהודים ירגישו חיבור, ולמען החיבור הם יתחילו לבנות יחסי אהבה ועזרה הדדית ביניהם, אפילו בלי לימוד הקבלה. הדבר הזה כבר היה נותן דחיפה לתיקון העולם.
הם אינם לומדים קבלה משום שהשילוב, ההשפעה המשותפת בין שני הגורמים שיכולים לדחוף את היהודי ללמוד קבלה, ככל הנראה, עדיין חלש מדי. הגורמים הם: הראשון – ייסורים, חוסר היכולת להגיע לחיים נורמליים שלווים על ידי האמצעים הרגילים, והשני הוא האור, המידע שמופץ על ידי מי שלומדים ומשתמשים בשיטת התיקון.
שאלה מהבלוג באנגלית: כתוצאה מפגיעה אני סובל מכאב שיניים כרוני. אני הייתי בחור חברותי, נהניתי מהחיים, ועכשיו אני שרוי בכאב ובדיכאון. מדוע אל-וקים נותן לי ולאנשים אחרים לסבול מכאבים פיזיים? מה המטרה של כל זה?
תשובה: למחלות שלנו ולכאבים כשלעצמם אין שום משמעות, כמו לכל תופעה אחרת. הם מקבלים משמעות רק כאשר הם מתחילים להיתפס כסימן לקלקול כללי של החברה ושל העולם. עלינו להמשיך להתפתח עד שנגיע לתפיסה כזאת כלפי האסונות והכאבים שיש לנו.
שאלה מהבלוג באנגלית: האם כדאי להמשיך לשמור על המשפחה, אם היחסים הקשים בין ההורים משפיעים בצורה שלילית על הילדים? מה עדיף, לשמור על המשפחה בכל מחיר, גם אם שום טיפול משפחתי לא עוזר, או לחנך ילדים בריאים ומאושרים?
תשובה: לא הזכרת מוסר נוסף: שמירה על המשפחה למען הילדים. אבל מכיוון ששום גורם לא פועל לאורך זמן, אם תתקבל החלטה כזאת, היא לא צריכה להיות קרש הצלה לזוג שטובע, אלא להיות עבורם כיוון. כלומר, להפוך את המושג "למען ילדים" ל"אבן חכמים" (אמצעי שהופך כל חומר לזהב), לאמצעי להפוך כל מצב, כל תנועה, ללבנה בבניין החדש.
שאלה מהבלוג באנגלית: (התייחסות לפוסט "חדשים וותיקים"). האם אגו אינדיבידואלי הופך לאגו קבוצתי? לאורך ההיסטוריה הקבלה הייתה נסתרת בתוך קבוצות קטנות שלא היו קשורות ביניהן. אך לזמננו אופיינית גישה אחרת שלא הייתה קודם בשימוש, הפצת חכמת הקבלה בשדרות העם: קודם בקרב הישראלים ואחר כך בקרב אומות העולם. אם בתוך הקבוצות הקיימות והמתקדמות יש בעיה לקבל אנשים חדשים שעדיין לא הגיעו לרוחניות, אז לאיזה יחס אפשר לצפות מהם כלפי אנשים בלי "נקודה שבלב"? על איזה אלטרואיזם אמיתי אפשר לדבר אם מתקבלים לקבוצה רק אנשים שדומים לנו, מה שמצביע על האגו שמשפיע רק לתוך הקבוצה?
תשובה: בתוך הקבוצות בחברה שלנו נוצרו מערכות שונות לקליטת אנשים חדשים, והמערכת הנוקשה ביותר היא בקבוצת "בני ברוך" המרכזית. המערכות הללו נחוצות בעיקר לא כדי "להגן" על הקבוצה אלא על האנשים החדשים.
אפילו בחברה רגילה, על האדם להשקיע מאמץ מסוים כדי להשתלב בצוות החדש, בחברה חדשה, ששם הכול מוזר עבורו: המנטליות, אורח החיים, היחסים, המנהגים.
במיוחד זה נכון בקבוצת מקובלים, ששם גם היחסים וגם אורח החיים מבוססים על עקרונות שונים לחלוטין, שמקורם בעולם שונה, בעולם העליון. אפילו אוצר המילים שונה: מילים מוכרות לכאורה מסמלות מושגים לגמרי שונים, לא מוכרות לאדם חדש.
וכל אלה, גם אורח החיים וגם היחסים ואפילו אוצר המילים, בלתי אפשרי לשאוב רק מתוך הספרים, אלא אדם יכול ללמוד רק בעזרת התקשרות מעשית, מאוד בהדרגה. כדי להיכנס בהדרגה לתוך מציאות חדשה, קיימות בתוך הקבוצות שלנו מערכות עזר להכנת האנשים החדשים.
עבור אנשים בלי "נקודה שבלב" אנחנו עושים הפצה רחבה בכל רחבי העולם, נותנים יחס לבבי וחם לכולם, ללא קשר אם האדם מתעניין בחומר שלנו או לא.
שאלה מהבלוג באנגלית: אין סביבי קבוצות שלומדות קבלה, לכן חשבתי האם כדאי לי להצטרף לקבוצה אחרת כלשהי, נניח, לכנסיה שערכיה דומים לשלנו? האם זה אפשרי?
תשובה: בתחילה הערכים של קבוצות "רוחניות" אחרות נראים דומים לערכים של לומדי קבלה, אבל עם הזמן, כאשר האדם מתעמק יותר ויותר בתוך יסודות הקבלה, הוא מבין שזה לא כך. לשום חברה בעולם אין כאלה ערכים או מטרות כמו בקבוצת המקובלים. והניסיון לשלב בין שני סוגי הקבוצות, הספרים, הלימוד, לא יביאו שום דבר מלבד בלבול. זה יתברר מהר מאוד ואת תעמדי מול בחירה לאיזה כיוון להתקדם.
מי שלומד קבלה זקוק לקשר במסגרת החברה שלנו. בנוסף לקבוצות הפיזיות, קיימות גם קבוצות וירטואליות, בהן קיים קשר רציני בין האנשים, במסגרתן מתקיימת עבודה משותפת, אפילו סדנאות ודיונים, פרויקטים גדולים בהפצה.
כדאי למצוא קבוצה וירטואלית המתאימה לך ולהצטרף אליה. תאמיני שעוצמת העבודה הרוחנית בקבוצה וירטואלית יכולה להיות לא פחותה מהעבודה בתוך הקבוצה הפיזית.
שאלה מהבלוג באנגלית: ידוע שאנחנו נמצאים בדרגת התפתחות שבה אנחנו לא מסוגלים לבצע אף פעולה מבלי לקבל רווח עצמי. לכן, כשאני מתאמץ באהבת חברים, אני בסך הכול משכנע את עצמי שאני כביכול רוצה להשפיע בלי לקבל שום דבר בתמורה, העיקר לעשות נחת רוח לבורא. אבל בתוך תוכי אני באמת רוצה לקבל משהו, וידוע לי, שאם אני אעורר את החברים, זה יחזור אלי. אבל כיצד אני יכול להגן על עצמי מפני מצבים שבהם חבר רוצה לעורר את היתר בעזרת אגו בריא לטובת החברה, ואפילו לא מנסה להסתיר את מניעיו האגואיסטים, ומרמה את כולם שהוא רוצה רק להשפיע?
תשובה: אתה סותר את עצמך. החבר רוצה לעורר את כולם לטובת החברה או למען התועלת האישית? הוא מנצל רצונות אגואיסטים, אבל מה עומד מאחורי הרצונות הללו, איזה חשבון? אם אתה רואה שהחבר רוצה לעורר את יתר החברים, אז זה העיקר, ולא כיצד הוא עושה זאת. תתרגל לשפוט על פי הכוונה ולא לפי המעשים.
שאלה מהבלוג באנגלית: כאשר אנחנו משקיעים מאמץ כדי להתחבר עם הקבוצה, האגו שלנו מתחיל להתגלות בצורות שונות, כגון מחשבות מתנשאות, חוסר הערכת החברים וכן הלאה. כיצד ניתן לנצל מחשבות כאלה ברגע שהן מופיעות, איך להתעלות במהירות על עצמי ולהידבק שוב לקבוצה?
ברור שאנחנו יכולים לקבל התעוררות רק מהקבוצה, ואני מרגיש שהמחשבות הללו הן רק כתוצאה מחוסר ההתכללות שלי בתוך הקבוצה. אבל כיצד עליי להתעורר כדי להבין סופית שכל מה שנחוץ, זה להתמסר לקבוצה מכל הלב, ורק לשם כך מורידים אותי למצבים אגואיסטים נמוכים, ורק אחרי שאני מבטל את עצמי אני אוכל באמת לאהוב את החברים?
תשובה: התשובה על שאלתך נמצאת במאמר הראשון של ספר "שמעתי", בעה"ס,"אין עוד מלבדו":
"... והתועלת מהדחיות הוא, שעל ידם האדם מקבל צורך ורצון שלם, שהקב"ה יעזור לו, כי אחרת הוא רואה שהוא אבוד...
אז הוא בא לידי החלטה, שאין מי שיכול לעזור, אלא הקב"ה בכבודו ובעצמו. וזה גורם, שיקבע בליבו תביעה אמיתית, שה' יפתח את עיניו ולבו, ויקרבו באמת לדביקות ה' בנצחיות. נמצא לפי זה, שכל הדחיות שהיה לו, היה הכל מאת ה'. היינו, שלא מטעם שהוא לא היה בסדר, שלא היה לו היכולת להתגבר. אלא, לאלו אנשים שרוצים באמת להתקרב לה'".
שאלה מהבלוג באנגלית: מה זה שוויון מוחלט?
תשובה: על כך אפשר לקרוא בפוסט "מהו שוויון"?
שאלה מהבלוג באנגלית: האם האירועים השוטפים בעזה עלולים להפוך לעימות נגד איראן?
תשובה: בעיקרון, זה עלול לקרות, אבל אף אחד אינו יודע כיצד האירועים יתפתחו, מפני שהכול תלוי בבחירה החופשית של האדם, בהשתוקקותו לתיקון. לכן לא צריך לפחד, אלא לעשות כל מה שביכולתנו כדי להביא את העולם לאיזון עם הבורא.
שאלה מהבלוג באנגלית: (התייחסות לפוסט "מצב מתוקן").
שאלתי היא בנוגע ל"רשימו" במצב מתוקן.
עלינו לקבל את ה"רשימו" "מחוץ לנו" ולא "בתוכנו". כיצד מגיעים לזה בצורה נכונה? לי נדמה שזה מושג באותה הדרך כפי שאנחנו משתמשים בשפה שלנו, כאשר מתפתח בנו "רשימו", כלומר, צריך לנצל את ה"רשימו" כך שהוא יופנם עמוק בתוכנו. אבל אני לא בטוח בנכונות של מחשבותיי. מה אומרת על כך חכמת הקבלה?
תשובה: הקבלה אומרת, שאדם אינו מסוגל לברר בכוחות עצמו את המושגים הרוחניים. וגם לא ניתן לספר לו על כך. את כל הבירורים עושה באדם כוח מיוחד, האור המחזיר למוטב, ומטרתנו היא רק להעמיד את עצמנו תחת השפעתו.
שאלה מהבלוג באנגלית: כיצד אני יכול לראות רק את מעלות הקבוצה, אם חברי תמיד מובל על ידי קלקול של חברי הקבוצה האחרים?
תשובה: זה בלתי אפשרי, מפני שהאגו שלנו מרגיש איום לעצמו ובשום פנים ואופן לא מאפשר לי לראות שהקבוצה שלי היא האידיאל שלי שאליו אני משתוקק. בנוסף לכך, האגו הוא לא רק רצון לקבל, התענוג העיקרי של האגו הוא לראות את חסרונותיהם של האחרים.
לכן, כדי לראות את הקבוצה כאידיאל נחוצה עבודה רצינית עם האגו: לרמות אותו, לאלץ, לשכנע שגם בשבילו יש תועלת, "להקרין" עליו את אור הלימוד, אירועים משותפים שלנו וכן הלאה.
בהצלחה!
שאלה מהבלוג באנגלית: יש לי מספר שאלות בנוגע לאירופה:
1.הדת נוצרית התחלקה להרבה זרמים קטנים. כמעט לכל מדינה יש תרגום משלה על כתבי הקודש, שקובעים את דרכי העם של אותה המדינה. מדוע?
2. מדוע אירופה, שהתפתחה במהירות במשך ההיסטוריה (רומא העתיקה, יוון, וכן הלאה), האטה מאוד בשנים האחרונות את קצב התפתחותה בכל הכיוונים (בדומה לסין העתיקה, הודו ומדינות ערב)?
3. מדוע אנשים מחפשים בקבלה את אל-וקים, ובדת מחפשים מדע, אם הכול להיפך, האם מפני שאני רואה בקבלה מדע?
תשובה: 1. ההתפתחות של האגו, החומר הפנימי של האנושות, מלווה בחלוקה לחלקים יותר ויותר קטנים, תכונות, וזה אומר, שבעולם מופיעים אנשים עם תפיסת מציאות לגמרי חדשה.
לכן, גם אם היה קיים פעם מקור אחד כללי כלשהו, החלקים החדשים של האגו הכללי זקוקים לתרגום בשפת תפיסתם. זאת הדרך הטבעית של האגו.
2. הקצב והיקף ההתפתחות של החברה האנושית הם הביטוי החיצוני של התפתחות החומר הפנימי, של הרצון לקבל האגואיסטי. אירופה, ובהמשך גם "הנציגות" שלה בארצות הברית של אמריקה, במשך מאות שנים היו סמל להתפתחות הכללית של התרבות האנושית והתקדמו במהירות בזכות ההתפתחות המקיפה של האגו, שמדרבנן תחרותיות ומנצל את העולם הגשמי החיצוני כדי לממש רצונות יותר ויותר חדשים.
לקראת סוף המאה ה- 20, סוג התפתחות כזה, בעצם, מיצה את עצמו. על כך מצביע גם המשבר הרב מערכתי של האנושות. המשך ההתפתחות אפשרי רק בזכות מערכת יחסים חדשה לגמרי, אחדות ועזרה הדדית שמייצרים את אנרגיית החיים "מבפנים".
3. כנראה מפני שגם הדת וגם המדע וגם האומנות, הם אמצעים לחקור את העולם במסגרת התפיסה האגואיסטית שברורה לאדם. בדת למשל, כמו גם במדע, ישנה הנחה על קיום כוחות ההנהגה העליונים, ועל סמך הנחה כזאת היא בונה את מודל העולם, את חוקי קיום החברה וכולי. ואילו הקבלה אינה מובנת ואינה מאפשרת שום הנחות יסוד.
אם אדם, כמו בדת וגם במדע, מבין את הסיבות, השיקולים והמטרות של אל-וקים, כי ידוע שהאדם יוצר את אלו-קיו לפי "בדמותו ובצלמו", אז לפי התפיסה של חכמת הקבלה הוא אינו מסוגל לראות שום מקור בתוך החומר הפנימי שלו, בתוך הרצון לקבל תענוג. הקבלה נובעת ממשהו הפוך לגמרי, מתכונת ההשפעה.
שאלה מהבלוג באנגלית: חברי הציע לי לראות ב- YouTube את הסרט הדוקומנטרי של וודי הריסון Woody Harrison , מסופר בו רבות על הספר "היתרונות של הכלכלה החדשה" שזה עתה סיימתי לקרוא. הסרט מסתיים במילים, שעל החברה לברור מה היא קונה מפני שהעולם הגשמי מגיב על כך על ידי ... ערבות הדדית. מה צריכה להיות תגובתנו?
תשובה: יתכן שהוא מתכוון לכך שהעולם הגשמי מגיב על הפעולות הלא נכונות מצידנו על ידי איחוד החזית. הטבע הוא מערכת אחת ואפילו פעולות אגואיסטיות נקודתיות "תמימות" שלנו בצורת צרכנות בלתי הגיונית, יחס צרכני כלפי המשאבים על פני כדור הארץ, מעוררים תגובת שרשרת מצד כל כוחות הטבע. כפי שכל התאים, כל הרקמות וכל האיברים של הגוף החי יוצאים להגנת הגוף בערבות הדדית נגד פלישת המזיקים.
אם מדובר בסרט על "ערבות הדדית" דומה של כוחות הטבע, זה עולה בקנה אחד עם מה שאנחנו מספרים לאנשים על הטבע כעל מערכת אחת שאינה סובלת את האגו שלנו.
שאלה מהבלוג באנגלית: הסכסוך המתמשך וההנהגה הכללית של מדינת ישראל מפריעים לי להבין את חכמת הקבלה. אני בספק גדול מאוד, האם אלה שחיים בישראל ומדברים עברית הם אותו ה"גוף" שמתואר כיהודים?
תשובה: בוודאי שזה לא אותו הגוף. זהו גוף שונה, שבור וחולה שחייבים לטפל בו בסבלנות. אחרת כל האנושות תהיה חולה ותסבול.
שאלה מהבלוג באנגלית: מדוע הישראלים לא מנהלים שיחות עם הפלסטינים על הקמת מדינה משלהם במקום אחר כלשהו? אין זה הוגן להדביק לפלסטינאים כינוי של "אנטישמים", מפני שתגובתם כלפי שכניהם תהיה דומה, ללא קשר מי יתגורר לצידם.
אם בישראל יתארגנו ויעזבו את השטחים של היום כדי להקים ישראל חדשה (רעיון לא רע), אז אנחנו היינו יכולים סוף סוף לחיות ביחד, לפחות באזור זה ללא חדשות שחרור לאומיות. האם זהו רעיון רע?
תשובה: רעיון מדהים. במיוחד אם ניקח בחשבון שכל כדור הארץ חוץ מאנטרקטיקה כבר מיושב, ושכנים לא מרוצים יימצאו תמיד. אנחנו נהיה לא רצויים בכל מקום עד שנבין מה השליחות שלנו, נקבל אותה ונתחיל לממשה. וכאשר נתחיל לממש את ייעודינו, אז נהיה רצויים בעיני כל העמים, כולל גם הפלסטינאים.
|
להשאיר תגובה | שלח לחבר
| הדפס
|
שייך לקטגוריה: שאלות ותשובות |
לקריאת כל התגובות
קבלת עדכונים בדוא"ל
עדכוני rss
רדיו קבלה
הבלוגים שלי
הבלוג בסלולר