קבלה למתחיל

למרות שאנו כל הזמן מנסים להיטיב את מצבנו, החיים היום לא משהו. הם קצת חסרי טעם ומשמעות.

אנו מצויים במציאות מסוימת, ושואפים למציאות אחרת. תפילה היא האמצעי לשינוי זה.

אם אדם מפתח בתוכו רצון שמכוון להשגה רוחנית עליונה, אז בתוך הרצון המתוקן הזה הוא מתחיל להרגיש מציאות חדשה.

"ולחם וקלי וכרמל לא תאכלו עד עצם היום הזה עד הביאכם את קרבן אלהיכם חקת עולם לדרתיכם בכל משבתיכם" (ויקרא, פרשת "אמור", כ"ג, י"ד).

נגיד שהגענו לאיזו מדינה ואיננו מכירים את החוקים בה, ניתקל בהרבה בעיות. כך ממש אנו מצויים בתוך רשת הכוחות שפועלת בחוקיות בעולמנו. איננו מכירים אותה, ולכן אנחנו סובלים.

מלכתחילה האדם נוצר עם רצון לקבל הנאה ותענוג לעצמו בלבד, והוא נקרא אגו. האגו מניע אותנו בכל פעולה.

הנשמה היא "חלק א-לוה ממעל", כלומר הנשמה היא חלק מא-לוהים. הכוח העליון הוא טוב ומיטיב, הוא כוח אינסופי של השפעה, אהבה ונתינה. חלק ממנו נקרא גם נשמה.

היחס שלך לעולם הוא אגואיסטי ונצלני. אם תעבור ליחס של אהבת הזולת, תידמה לא-לוהים.

אם הייתי מגלה שמאחורי כל דבר שבחיי עומד כוח אחד, הייתי מנסה להבין אותו. אנשים שגילו אותו יכולים ללמד אותי מה הוא רוצה ממני ואיך אוכל לגלות אותו.

כל מה שאנו מרגישים בתוכנו, הוא לאו דווקא נכון, אין ערובה לכך שכך זה אכן קיים מחוץ לנו. אילו היו לנו תכונות אחרות, היינו מרגישים את המציאות אחרת.

כולם מחפשים את א-לוהים, אך הוא נסתר, לכן האנושות פיתחה המון גישות. אך בגדול, לכל אחד יש את הא-לוהים שלו, איזשהו ערך עליון שהוא שם לפניו כמטרה בחיים.

שאלה: אם אני משתכנע שהבורא הוא טוב ומיטיב, ואני שומע גם על כל מיני חוקים ואני מאמין שזה נכון וזה מספק אותי. האם זה נחשב לדבר טוב על פי חכמת הקבלה?

להלן אתר המרכז פוסטים אחרונים מהבלוגים שלי בעיתונים בעולם, (כן, גם בסינית :)).

שאלה: מה ההבדל בין אמונה שאדם חש כלפי הכומר שלו, הרב שלו, המדריך או המורה שלו, לבין אותה "אמונת חכמים" על פי חכמת הקבלה?

שאלה: איך היית משווה את הכוחות הרוחניים לכוחות הגשמיים?

לא אחת שאלנו את עצמנו איך כוכבים ומזלות משפיעים על חיינו. חוסר היכולת שלנו לנחש מה צופן לנו העתיד ואילו הפתעות מכינים לנו החיים, רק הופך את הקריאה בכוכבים כה מושכת.