התקבלה שיחה - שלוש דתות
קליפ - שיחת ועידה ביני לבין ולאדק זנקובסקי. שלוש דתות (31.07.2011)
האסלאם מתפתח כיום יותר מאי פעם מפני שזו דת יותר חדשה וצעירה. הרבה שנים האסלאם היה בבידוד, וכעת הוא מתחיל את שלב ההפצה שלו. זה בדיוק מה שהנצרות עשתה בתורה, עם מסעות הצלב וכיבוש הארצות. רק היהדות לא עסקה מעולם בהפצה שלה, זה נחשב לאסור. זאת משום, שהרעיון שעליו מתבססת הדת, היה שמור עד שיהיה צורך אמיתי ונחיצות להשתמש בשיטת התיקון, שהיא הסיבה שבגללה אנחנו חיים בעולם הזה.
לכן יש עכשיו כזו הפצה באסלאם, אך זה יסתיים מהר מאוד, ולאחר מכן האנושות תשאל מה הלאה. כרגע יש התערבבות מאוד חזקה של הנצרות והאסלאם, דחייה, ובירורים שיש ביניהם. הדברים האלה קיימים בשכבות הרוחניות יותר מאשר אנחנו רואים בעולם הזה. זה ימשיך, ואנחנו נראה בעיות מאוד גדולות באירופה, האסלאם ייכנס למלחמה גלויה כדי לכבוש את כל אירופה ואסיה, כולל ברית המועצות.
כל המלחמות בעבר היו מלחמות דת, רק כך האנושות הגיעה להבנה שיש בורא. במידת הקלקול והשבירה של הנשמות, כל החלקים השונים האלה נמצאים כיחס המקולקל אל הבורא. לאחר שיתחיל להתברר במה נמצא התיקון האמיתי, בעלייה מעל הדתות, מעל העולם הזה, באיחוד והתחברות, אז כל הדתות תהינה כתרבות להמונים ותו לא.
להשאיר תגובה | שלח לחבר
|  הדפס
|
שייך לקטגוריה: הדת בראי הקבלה, ראיונות, פגישות |
מסירות נפש לטבע ההפוך
בדרך הזאת נדרשים מאיתנו מסירות נפש, ביטול עצמי, או, מה שנקרא, "קבלת עול מלכות שמיים", זאת אומרת, מסירות. אנחנו מבחינים בתכונות דומות אצל חיות: אם קרה אסון כלשהו לבעל הבית או שיש לו איזו בעיה, אז הכלב מרגיש את זה טוב מאוד ומסור לבעל הבית שלו. האם זאת אותה מסירות נפש שעליה מדובר, או לא?
מה ההבדל בין מסירות נפש בדרגות הדומם, הצומח והחי לבין דרגת ה"מדבר"? העבד מתרגל לבעל הבית, מרגיש את התלות שלו בו ומסור לו, כמו כלב. במה הוא שונה מעבד ה'?
העבדות לבורא, זאת מסירות לטבע ההפוך לטבע של עצמו. אני נמצא בתוך ויתור וביטול עצמי, בין שתי נקודות קוטביות שהתחלקו. בתוכי נמצא הרצון לקבל העצמי שלי, שבתוכו אני מרגיש את האגו שלי, כל מיני תביעות, בעיות, אכזבות. אני מרגיש את כל זה ולא מבטל את זה, זה חי בתוכי. אבל למעלה מכל זה, מעל זה, אני לאט לאט, מדרגה אחר מדרגה, רוכש הכרה והבנה, מסירות נפש לתכונה ההפוכה לי.
וברור, ומובן ומוכר לי הפער בין שתי צורות הטבע שנמצאות בי. והמסירות שלי עולה למעלה מהדעת שלי. ככל שהדעת גדולה יותר, אני עולה יותר גבוה מעליה, בצורה הפוכה. והפער, המתח, המרחק בין הטבע האגואיסטי והטבע האלטרואיסטי, בין הכוונה על מנת לקבל והכוונה על מנת להשפיע, לעצמי או לבורא, הפער בין שני הקטבים האלה גדל יותר ויותר.
נאמר: "כל הגדול מחברו, יצרו גדול ממנו", ו"אין אדם עומד על דבר מצווה, אלא אם נכשל בה". כלומר אנחנו חייבים ליפול ולהרגיש עומק גדול יותר של האגו שלנו, של היצר הרע, של הנחש, ורק משם יכולים לעלות לגובה רב יותר של מסירות נפש ושל שיעבוד.
שתי הנקודות האלה אינן מבטלות זו את זו, אלא את כל המרחק ביניהן אנחנו ממלאים בהכרה, בהבנה, באהבה שלנו, שעולה מעל לשנאה. "על כל פשעים תכסה אהבה". זה ההבדל בין מסירות הנפש שלנו לבין סתם מסירות נפש דתית.
הדת דורשת מהאדם ללכת בעיניים עצומות, ככל שהוא מבין פחות, כך הוא מסור לה יותר. הוא מבצע את כל מה שאומרים לו, מבלי לנסות להבין. ככל שיש לו פחות ספקות, ככל שהוא הולך בבטחה קדימה עם הדגל ביד ועם מבט פאנאטי, כך זה נקרא שזה יותר מכובד.
מה שאם כן בחכמת הקבלה, דווקא הספקות, הבלבולים, כל מיני הבעיות והבירורים הפנימיים מביאים לעושר של אבחנות, מחשבות, רעיונות פנימיים. הם כולם הפוכים לבורא ולעבודה דלהשפיע, אבל דווקא מעליהם האדם בונה את מסירות הנפש שלו, מפני שהודות להם הוא מסוגל להבין ולהרגיש.
על הבסיס הזה הוא בונה את ההבנה וההרגשה, משיג את העולם מסוף העולם ועד סופו בשתי צורות הטבע, בכל מיני הרגשות והבנות. הוא לא מסתכל במבט צר ולא הולך בעיניים עצומות, אלא בהכרה המלאה של האגו, וכך בונה את היחס שלו לתכונת ההשפעה, בכך שמבין מהי תכונת הבורא.
הוא מעלה את תכונת ההשפעה מעל לתכונת הקבלה ובאופן עצמאי, הכרתי, הוא נמצא במסירות נפש להשפעה ואהבה. וזה הופך להיות האלוקים שלו.
ידיעות קודמות בנושא:
פועלים בחווה של הבורא
במדבר אין למי לצעוק, רק לשמיים
מסירות הנפש מעל לאהבה ולשנאה
|
להשאיר תגובה | שלח לחבר
| הדפס
|
שייך לקטגוריה: הדת בראי הקבלה, התפתחות רוחנית, שיעור הקבלה היומי |
התקבלה שיחה - למה יש כתות?
קליפ - שיחת ועידה ביני לבין ולאדק זנקובסקי. למה יש כתות? (28.08.2011)
אדם חייב לעבור בשלבי ההתפתחות שלו דרך דתות, אמונות למיניהן, כתות, הן עוזרות לו ומפתחות אותו, עד למצב שהוא מגיע לאחר מכן אל האמת. אי אפשר להגיע אל האמת ישר. חייבים לעבור את כל השלבים, הם הכרחיים להתפתחות שלנו.
יגיע שלב שבו, אדם יאלץ להחליף את כל הדתות בהשגה. שום דבר בעולמנו לא מיותר, בעל הסולם אומר שכל הדתות תישארנה, כתרבות.
כשהכול כבר יהיה מושג לאדם ותתפרש לפניו כל תמונת העולם – האם יהיה מקום לאמונה?
אדם צריך לעבד את הדברים בדרך טבעית, לעבור את שלבי ההתפתחות ולכן "אין כפייה ברוחניות".
|
להשאיר תגובה | שלח לחבר
| הדפס
|
שייך לקטגוריה: הדת בראי הקבלה, ראיונות, פגישות |
הדלאי למה: להתעלות מעל לכל ההבדלים!
חוות דעתו של הדלאי למה, המנהיג הרוחני של הבודהיזם הטיבטי: כל הדתות מדברות על זה, שהאגואיזם, הדימוי על חשיבות ה"אני" העצמי מהווה מקור לכל הבעיות, מקור לזעם, לשנאה, לקנאה. לא כדאי להיאחז ב"אני". הרבה יותר חשוב לבזבז את האנרגיה ל"שינוי של המוח", להתפתחות היכולת לאהוב ולחמול.
כל היצורים החיים רוצים אושר ולא רוצים ייסורים, לכן חובה ליצור תנאים לאושר ולהיפטרות מייסורים, להביא תועלת ליצורים אחרים ולא לגרום להם נזק. בזה כל הלימודים הדתיים זהים. הם כולם מדברים על חשיבות החמלה, הסבלנות, המשמעת העצמית, האהבה.
המוסר הלא דתי שמבוסס על אהבה וחמלה, מתאים בצורה נפלאה לפתרון הבעיות של המאה ה- 21. היה טוב, אם כמה שיותר בני אדם היו הולכים בעקבות המוסר (האתיקה) הזה. עבור כולנו, כאשר אנחנו מונים שבעה מיליארד, חשובים מאוד האהבה והחמלה. אנחנו צריכים להשתדל להיות בני אדם טובים, לגלות דאגה כלפי כולם.
הייתי רוצה שכולם יבינו את זה ויספרו על כך לקרובים ולחברים שלהם, ואלה בתורם, לקרובים ולחברים שלהם וכולי. באופן כזה אנחנו נפיץ את המוסר לכל אוכלוסיית העולם.
תגובתי: הדתות אף פעם לא ילכו לקראת התקרבות, מפני שהן מבוססות על האגואיזם של המאמינים. דווקא הן אלה שגורמות לפירוד בין בני האדם. להתעלות מעל הדתות ולהתאחד, כלומר לקבל את האיחוד מעל כולם, כולל הדתיים, מעל ההבדלים, בזה היציאה מהמשבר. לקראת האיחוד, למרות ההבדלים, לזה צריך לקרוא לכולם. בתוך הדתות אנחנו רואים רק שנאה כלפי זרים ודתות אחרות. ואף פעם לא היו קריאות אמיתיות לאיחוד ולאהבה. לכן הדלאי למה מדבר על מוסר (אתיקה) לא דתי, כמתאים לפתרון הבעיות של המאה ה- 21.
ידיעות קודמות בנושא:
הדלאי למה
היסוד לכל הדתות
דת של השפעה ואהבה
|
להשאיר תגובה | שלח לחבר
| הדפס
|
שייך לקטגוריה: הדת בראי הקבלה, המשבר ופתרונו |
התקבלה שיחה - קבלה, פוליטיקה ודת
קליפ - שיחת ועידה ביני לבין ולאדק זנקובסקי. קבלה, פוליטיקה ודת (4.09.2011)
|
להשאיר תגובה | שלח לחבר
| הדפס
|
שייך לקטגוריה: הדת בראי הקבלה, ראיונות, פגישות |
על עובדות ומיתוסים
בעל הסולם, מאמר "השלום", פרק: שיטה א' הוא הטבע:
"שיטה זו היא, שיטה קדמונית מאד. כי מתוך ב' הפכים אלו, שמצאו בולט לעיניהם, לבלי שום דרך ומבוא, איך לקרבם זה אל זה, באו לכלל הנחה, אשר הבורא והממציא את כל אלה, המשגיח בכח חזק על קיום מציאותו, שלא יתבטל אף משהו הימנו, אינו כלל בעל שכל ומרגיש.
ולפיכך, אף שממציא ומשגיח על קיום המציאות, בחכמה נפלאה הפלא ופלא, עם כל זה, הוא עצמו חסר דעה, ושלא מדעת יעשה כל זאת. כי אם היה בו דעת והרגשה, ודאי שלא היה מניח קלקולים כאלה, בדרכי כלכלת המציאות, בלי שום חמלה ורחמים על המעונים.
ולפיכך, כנוהו בשם "טבע". כלומר, משגיח, החסר דעה והרגש. ולפיכך, אין כלל לדעתם, על מי להתרעם, או להתפלל, או להצטדק לפניו."
זוהי שיטה, תפיסה, קדמונית, אף על פי שאנחנו מחשיבים אותה כהשגה חדישה של החומריות (מטריאליזם). הכי פשוט להתייחס לעולם כמו שהוא, ודווקא זאת הייתה הגישה ההתחלתית של האנושות. הדתות, האמונות וההשקפות הפילוסופיות באו מאוחר יותר, כאשר האדם התפתח פנימית, הפך להיות יותר מורכב והחל להמציא לעצמו כל מיני מיתוסים. ואילו בהתחלה האנשים פשוט ראו את הטבע וחיו בו, בדומה לחיות, שגם כן לא מאמינות בכלום. ודווקא כך אנחנו צריכים להתייחס לטבע, כמו שכתוב, "אין לדיין אלא מה שעיניו רואות".
התפיסות הבאות נבעו כבר מאי ההסכמה עם מה שקורה בטבע. המציאו אותן מתוך כל מיני תירוצים, ולכן הן כולן שקריות. אולם למעשה, אנחנו רואים לפנינו עובדות שאינן תלויות ביחס שלנו אליהן. אבל האדם ממציא לעצמו תירוצים כדי להמתיק את החיים או להשתעשע בתקוות שווא.
יחס בריא לחיים נמשך בגישה המדעית. בכל מקום אנחנו רואים את הפעולה של החוקים המדויקים שאינם ניתנים לשינוי, הפעילות של המערכות, המחזוריות של החומרים בטבע. ואם אני כבר רואה, אז זה כך, אל תציעו לי בדיות מסוגים שונים. לפניי נמצאת האמת, והתוספות אליה הן לכל אחד משלו, ואי אפשר לסמוך עליהן. בתוספות מתחילה להיווצר אמונה ואילו בעובדות מתגלה הטבע כמו שהוא.
את הגישה הזאת ממשיכה חכמת הקבלה, שמסבירה לנו על העקרונות של תפיסת המציאות. אנחנו רואים לפנינו את העולם הזה, וחוץ מזה, היא אומרת, שקיים עוד אזור שלם שנקרא "העולם העליון", לא דמיוני, אלא ניתן למחקר מדעי. באופן כזה, חכמת הקבלה ממשיכה את המדע הרגיל ועורכת מחקרים מעבר לגבולות המדע הרגיל.
בעזרת חכמת הקבלה אני ממשיך את המחקרים המדעיים, מפתח כלי תפיסה חדשים, מרחיב את הטווח שלהם ושומר על העיקרון "אין לדיין אלא מה שעיניו רואות". אין יותר שום דבר, כל השאר, כולל הדתות, זה למעשה פילוסופיה.
מתוך שיעור על מאמר "השלום", 14.12.2012
ידיעות קודמות בנושא:
חכמה לשינוי עצמי
כל דרכי הידע מובילות לחכמת הקבלה
כל המדעים חוקרים את הבורא
|
להשאיר תגובה | שלח לחבר
| הדפס
|
שייך לקטגוריה: הדת בראי הקבלה, התפתחות רוחנית, חושבים מדע, מציאות מדומה |
התקבלה שיחה - חסידיזם
קליפ - שיחת ועידה ביני לבין ולאדק זנקובסקי. חסידיזם (2.10.2011)
|
להשאיר תגובה | שלח לחבר
| הדפס
|
שייך לקטגוריה: הדת בראי הקבלה, ראיונות, פגישות |
מטעמים של תיאולוגיה
בעל הסולם, מאמר "שפחה כי תירש גבירתה": "חכמי האומות חקרו ודרשו את כל ספרי בני ישראל, ועשו בזה מטעמים לחזק אמונתם, דהיינו החכמה שלהם, הנקראת "תיאולוגיא"".
אנחנו רואים שכל הדתות לקחו מחכמת הקבלה שמות, מילים, מושגים, כינויים, השתמשו בהם והפכו אותם למשהו הופכי לגמרי כדי להוכיח את צדקתם. כאילו שעל ידי משחק מילים והגדרות, אפשר לשנות את העולם. היום זה מתגלה בהדרגה, אבל בינתיים, במשך ההיסטוריה זה הביא לחורבנות רבים על כל העולם ועל עם ישראל במיוחד.
עד היום כל הדתות ניזונים מחכמת הקבלה. כי בלעדיה הם אפילו לא היו יודעים איך לקרוא לכוחות אלו או אחרים, והיו נשארים ברמה של המיתולוגיה היוונית הקדמונית. בכך שגנבו מחכמת הקבלה את התיאור של המערכת הרוחנית, הם עושים את עצמם שמבינים את המבנה שלה ובזה התחזקו מאוד, ופיתו בזה מיליארדי בני אדם שנמשכים אליהם. ודאי, שזה הפך לפגם גדול מאוד בתיקון העולם ובקלקול העולם.
אולם מצד שני, הפגם והקלקול הזה מכניס אותנו יותר לעומק של חומר הבריאה ועל ידי זה אנחנו מרגישים יותר ויותר בבירור את הניגודיות של שני הכוחות: כוח הרע כנגד כוח הטוב. למעשה, הדרך הזאת היא הכרחית. אין טוב בלי רע ואין רע בלי טוב...
מתוך שיעור על המאמר "שפחה כי תירש גבירתה", 02.09.2012
ידיעות קודמות בנושא:
עידן הדור האחרון
לכל אחד משלו, ולכולם, את העיקר
להעדיף פנימיות
|
להשאיר תגובה | שלח לחבר
| הדפס
|
שייך לקטגוריה: הדת בראי הקבלה, שיעור הקבלה היומי, תפקיד ישראל |
חוויה ושמה קבלה – הרצאה בחיפה, 28.08.12
הרצאה פומבית לקהל הרחב נערכה בחיפה. נושא ההרצאה "מהות הדת ומטרתה".
ההרצאה נערכת מדי יום שלישי בשעה 19:00 ומשודרת בשידור ישיר בערוץ הטלוויזיה שלנו, ערוץ "קבלה לעם", ערוץ 66 ב-HOT וב-YES, וכמו כן באתר האינטרנט שלנו "קבלה לעם" ומתורגמת סימולטאנית לשפות אנגלית, רוסית, ספרדית, איטלקית, צרפתית, גרמנית וטורקית.
לצפייה בהרצאה
הרצאות קודמות:
חוויה ושמה קבלה – הרצאה בחולון, 21.08.12
חוויה ושמה קבלה – הרצאה בבאר שבע, 14.08.12
חוויה ושמה קבלה – קורס "מבוא לחכמת הקבלה", 7.08.12
|
להשאיר תגובה | שלח לחבר
| הדפס
|
שייך לקטגוריה: הדת בראי הקבלה, שיעורים והרצאות |
מעשים טובים לתועלת עצמי
דעתם של פסיכולוגים מאוניברסיטת שיקאגו, ווירג'יניה: הנטייה של בני האדם לעשות חסד מתגברת כשהם מרגישים את עצמם בידיים של איזה שהם כוחות עליונים. בדרך כלל, היחסים בין בני האדם בנויים לפי העיקרון "מידה כנגד מידה". אותו הדבר, רק באופן בלתי מודע, קיים אצל היונקים. אצל האדם בצורת החליפין הזו קיימת נקודה אי-רציונלית אחת – כשהוא מתמקח עם הבריאה – הוא מבטיח לכוחות העליונים להתנהג יפה אם יתנו לו העלאה בשכר או אם אדם קרוב יבריא.
הערתי: יחס כזה לרצון העליון נקרא "להשפיע על מנת לקבל", ומהווה אגו משוכלל יותר כמו האגו הדתי שחוץ ממנו קיים חינוך, הרגל ותמיכת החברה. אין לנו אפשרות לצאת מהכוונות האגואיסטיות בשום דרכים ארציות.
האלטרואיזם האמיתי, כלומר, הפעולה לא למען עצמי, אפשרית רק תחת פעולת האור העליון, שאותו ניתן להזמין רק באמצעות לימוד נכון של חכמת הקבלה המסורתית, האמיתית. כנראה שמכירות של קמעות, חוטים אדומים ומים קדושים מהוות פעולות אגואיסטיות הדדיות, הן מצד המוכר והן מצד הקונה.
ידיעות קודמות בנושא:
מאלטרואיזם אגואיסטי – לסופר-אורגניזם ולפאשיזם
אתאיזם, דת וקבלה
לשנות את העליון או לשנות את עצמי
|
להשאיר תגובה | שלח לחבר
| הדפס
|
שייך לקטגוריה: הדת בראי הקבלה, פוסטים נבחרים |
אלטרואיסטים ארציים ואגואיסטים רוחניים
שאלה: לא מזמן הייתי באסיפה של נציגי אמונות המזרח. הם כולם היו מאוד מסבירי פנים ובדאגה הדדית זה לזה. במה התנהגותם שונה מהחינוך הגלובאלי אינטגרלי שעליו אנחנו מדברים?
תשובתי: קודם כל, זה לא התעורר אצלם מתוך נחיצות, מצד הטבע. אני – אגואיסט. לא איכפת לי מכל השיטות, כולל השיטה שלי (אם ניתן לכנותה שלי). אני פשוט מסתכל כטכנאי על העולם, על התנועה שלו, על האבולוציה, ומבין שאין מה לעשות.
אני לא מעריץ של איזו אידיאה. אני לא מנסה להמציא משהו בדיוני, איזושהי ממלכה חדשה ויפה. אני מבין שאנחנו נמצאים כאן בהתפתחות מחויבת, ולכן דווקא הדרך הזאת היא המיטיבה ביותר והמובילה אותנו למטרה הנכונה. זה דבר ראשון.
דבר שני, אני לא הולך ברוח אידיאליסטית. אני מנצל את האגו בשביל ההתפתחות שלנו, כשאני לא מדכא, לא מפחית ולא מסתיר אותו. הוא לא נעלם לשום מקום, אלא ממשיך להתפתח עוד יותר.
הרי אנחנו עכשיו סותמים את האגו שלנו בינינו, לא מפתחים אותו. אנחנו לא מרגישים עד כמה אנחנו באמת שונאים זה את זה, עד כמה אנחנו מנוגדים, עד כמה כל אחד מאיתנו באמת רוצה להשמיד את כולם, להישאר לבד לגמרי או להשאיר את האחרים כמבצעים של כל הרצונות שלו מבלי להתרעם.
שיטת החינוך וההשכלה האינטגרלית כוללים שימוש בכל משאבי הטבע והאדם הפנימיים והחיצוניים. היא בשום פנים ואופן לא בנויה על דיכוי של משהו, ולכן ראויה לשימוש של כל האנושות.
כל שאר השיטות בנויות על דיכוי האגו, על היעדר השימוש בו. והוא בכל זאת פורץ קדימה, בא לידי ביטוי, כיוון שהוא מתפתח בנו בצורה תמידית, בכל רגע, מדור לדור ואנחנו לא יכולים לעשות עם זה כלום.
מלבד זאת, כל השיטות הללו מיועדות לכמות מוגבלת מאוד של אנשים. לפי המחקרים שנעשו בעולם ניתן למנות משישה עד עשרה אחוז של בני אדם שכיוונם מהטבע הוא אלטרואיסטי: לתת, לחיות בשלום, לצייר פרחים וכו'. אנחנו מכירים תופעה כזאת. אך זאת נחלתם של אנשים בודדים בלבד וכל השאר בכלל לא מבינים אותם: "טוב, תרוצו בבתי חולים, תעזרו לחולים ולזקנים. אתם לא מזיקים לאף אחד – נהדר, אתם כל כך טובים. אבל אותנו לא ימשכו לעסק הזה".
וכאן עניין אחר לגמרי – הטבע מחייב דווקא את האגואיסטים להפוך להיות אלטרואיסטים בעזרת אותו האגו. כלומר, אנחנו נותנים לאגו הזה – לכל הטבע שלנו, לכל התכונות שלנו – את המימוש המקסימלי.
מתוך שיחה מס' 7 על החינוך האינטגרלי, 14.12.11
ידיעות קודמות בנושא:
להתעלות מעל האגו שלי
"כותונת" אלטרואיסטית לאגו
פרקטיקות "רוחניות": הרוויזיה האחרונה
|
להשאיר תגובה | שלח לחבר
| הדפס
|
שייך לקטגוריה: הדת בראי הקבלה, חינוך, ילדים, פוסטים נבחרים |
הקבלה היא לא דת
שאלה: למה בכל זאת אתה מנתק את הקבלה מהדת?
תשובתי: חכמת הקבלה הופיעה מתוך הגילוי של חוק הטבע להביא את האנושות לתכונה "ואהבת לרעך כמוך", על ידי כוהן דת בבלי, אברהם. עם כל אותם האנשים שהכירו במטרה הזאת, הוא ייסד קבוצה של תומכיו וממשיכי דרכו, והקבוצה הזאת צמחה עד לגודל של עם והחלה להיקרא "עם ישראל", היא התקיימה בתכונת האהבה ההדדית עד למאה הראשונה לספירה.
קרוב לאלפיים שנה, לאחר יותר מאלף שנות קיומו באהבה, העם נפל לשנאה הדדית, דבר שהזמין בתוכו אין ספור אסונות.
בתכונה שלהם של אהבה הדדית, כולם היו דומים לאור, לכוח הכללי שמנהל את הטבע, וכל אחד הרגיש את הבריאה כ"שקופה", ראה את ההנהגה וההשגחה שלה, את הסיבה, את התהליך ואת המטרה. ההרגשה וההבנה של המתרחש נתנו לכל אחד את הרגשת הקשר עם הבורא.
אבל לאחר הנפילה לתוך האגו, במקום כל הבריאה, אנשים התחילו להרגיש רק את תמונת העולם הזה. במקום החוק הכללי של "ואהבת לרעך כמוך", הופיעו המצוות של הדת שלא מחייבות לבצע ולקיים את החוק העיקרי של הטבע, הבורא, "ואהבת לרעך כמוך". הופיעה ההזדמנות להתיישב ולשקוע בתוך היחסים ההדדיים האגואיסטיים ובו זמנית בתקווה לשכר, לא כמו מקודם - בהרגשת הבורא, אלא "בגן עדן בעולם הבא".
ידיעות קודמות בנושא:
היזהרו מחיקויים
ושוב על הדת...
ה"דת" כבית ספר להתקדמות אל הבורא
|
להשאיר תגובה | שלח לחבר
| הדפס
|
שייך לקטגוריה: אהבה, הדת בראי הקבלה |
דת של אהבה
בעל הסולם, מאמר "הערבות":
"ורבי אלעזר, בנו של רשב"י, מפליג עוד יותר בדבר הערבות. ולא די לו, שכל ישראל ערבים זה לזה, אלא כל העולם נכנסים בדבר הערבות. אמנם לא פליגי, כי הכל מודים, שמתחילה די ומספיק אומה אחת לקיומה של התורה. והיינו רק להתחלת תיקון העולם. מפני שאי אפשר היה להתחיל בכל אומות העולם בבת אחת."
לכן, המימוש של התורה נקרא "תיקון העולם", שנועד להעביר את כולם משנאה לאהבה. כמו שכותב בעל הסולם במאמר "מהות הדת ומטרתה", שה"דת" האמיתית היא חכמת הקבלה, והמטרה שלה זה להביא את העולם לאהבה. המצווה העיקרית של התורה היא, "ואהבת לרעך כמוך". ואין יותר שום דבר.
אבל לאחר חורבן בית המקדש והניתוק מהאמת, כתוצאה מהסתר וקלקול, התחילו להתפתח כל מיני דתות, במובן הנוכחי של המילה הזאת. הן התחילו להתפתח מחכמת הקבלה, שהיא ה"דת" הכללית של כל העולם, הם בנו יחס אגואיסטי לבורא ולחיים, בכך שהתבססו על העיקרון של תן וקח: "בואו נרוויח לעצמנו במשהו את גן העדן בעולם הבא".
זה לחלוטין לא שייך לאמת שאותה צריך לגלות כאן ועכשיו, כמו שנאמר: "עולמך תראה בחייך". לפי הגדרתה, חכמת הקבלה, היא גילוי הבורא לנברא בעולם הזה. ולכן לא דורשים מאיתנו להאמין במשהו ולעשות כל מיני פעולות פיזיות פולחניות כדי לקבל איזה שכר לאחר המוות של הגוף הבהמי. כי "העולם הבא", זה "בינה", השפעה, אהבה. בה שורה הכוונה שמכוונת להשפעה לטובת הזולת. האם אתם מוכנים לזה? האם אתם רוצים להגיע לכזה עולם הבא בחיים האלה?..
לכן אנחנו צריכים להבדיל בין ה"דת" האמיתית, שהיא חכמת הקבלה, לבין הדתות הרגילות, בין הפעולה האמיתית של אהבת הזולת, המצווה האחת והיחידה, לבין כל מיני פעולות שהאדם המציא לעצמו, בכך שמקווה לקבל שכר לאחר מות הגוף. בכללות, הדתות, האמונות השיטות למיניהן מפרידות בין בני האדם ומעבירות ביניהם שנאה, בשונה מחכמת הקבלה שמדברת על איחוד מעל לכל ההבדלים.
מתוך שיעור על מאמר "הערבות" של בעל הסולם, 04.06.2012
ידיעות קודמות בנושא:
האבות כאדריכלי התיקון
מערכת הזרקת האור
"הדת" הפנימית של הנשמה
|
להשאיר תגובה | שלח לחבר
| הדפס
|
שייך לקטגוריה: אהבה, הדת בראי הקבלה, התפתחות רוחנית, שיעור הקבלה היומי |
המוּלה סביב הקבלה
שאלה: תסביר בבקשה את ההבדל והשוני בין הקבלה שלך לקבלה של הרב ברג.
תשובתי: את זה עוד הסביר הרב"ש (רבי, ברוך שלום הלוי אשלג, בנו בכורו של בעל הסולם, וממשיך דרכו), ברג חיבר את המונחים הקבליים, עם החסידות והמיסטיקה. הוא יצר תערובת שמרגיעה את האדם אבל לא מתקנת אותו. ואילו חכמת הקבלה עוסקת בתיקון האגו של האדם. כל העצות וההוראות שמגיעות מבית ספרו של ברג, הן לא יותר מאשר הרגעה פסיכולוגית כדי להקל על החיים, לתת תקווה ולא להוביל לתיקון, לגילוי הבורא לאדם.
אפילו ההגדרה שלו לחכמת הקבלה היא שונה לחלוטין מאשר של ה"מורה" שלו, בעל הסולם. אבל היא נוחה למכירה להמונים, כמו הקמעות שאותם הוא מוכר, בזה שהוא משכנע שיש בהם כוח עליון ולא השפעה פסיכולוגית. היחס שלו לֵמה שמתרחש הוא, שצריך להסתדר כמה שיותר בנוחות בעולם הזה, לסלק את כל הרע, שכידוע כולו מגיע מהבורא, כדי שאנחנו נתקן אותו בתוכנו.
כלומר, במקום תיקון עצמי, ודרכי - השגת הבורא, מייעצים לך לסלק את ההפרעות שנשלחות על ידי הבורא, דווקא במטרה לקרב אליו את האדם, הם קוראים לך לחיות בשלווה, שזה כמו כל נוכלות או דת, אבל בטח לא חכמת הקבלה שהיא החכמה לתיקון האגו, עד ל"ואהבת לרעך כמוך", כדי להפוך להיות דומה לבורא.
ראה מאמרים של בעל הסולם על חכמת הקבלה "מהות חכמת הקבלה", "מהות הדת ומטרתה" וכולי.
ידיעות קודמות בנושא:
שאלתם? – אני עונה... – 54
קשר בין רוחניות לגשמיות - מלמעלה למטה
קבלה ללא שום מיסטיקה
|
להשאיר תגובה | שלח לחבר
| הדפס
|
שייך לקטגוריה: הדת בראי הקבלה, שאלות ותשובות |
ההפנמה של ההגדרה החברתית
דעה: התפתחות האישיות אפשרית רק על ידי איחוד של שני תהליכים: חיצוני- חברתי ופנימי- אישי. כל מיני סיבות ופעילויות חיצוניות משפיעות על האדם לא באופן ישיר, אלא עוברות שבירה דרך תנאים פנימיים.
ההפנמה נבחנת כמנגנון של סוציאליזציה, תפיסה של ניסיון חברתי. לכן, למימוש הפרט חשובים שני תהליכים: חיצוני ופנימי, כלומר, על ידי העברה של הסביבה החיצונית לחלל הפנימי של האישיות, אדם צריך שוב לעבור מפנימי לחיצוני, בזה שנכנס לשיתוף פעולה עם הסביבה החברתית שמאפשרת לייצב את החיים הפנימיים שלה.
תגובתי: בהתאם לתפיסת העולם הקבלית, כל התפיסה נמצאת רק בתוך האדם. בזה דעתם של המקובלים תואמת לחלוטין לדעה של תפיסת העולם הקוונטית. לכן, השאלה מסתכמת רק באבחון התפיסה החיצונית או הפנימית בתוך האישיות, והאפשרות של השילוב שלהם גם ביניהם וגם עם המקור שלהם - עם הבורא.
ידיעות קודמות בנושא:
דעותיהם של פילוסופים
בעיה משותפת לשבעה מיליארדים
"דרושים 'זעזועים טקטוניים' במחשבה"
|
להשאיר תגובה | שלח לחבר
| הדפס
|
שייך לקטגוריה: הדת בראי הקבלה, מציאות מדומה |
לקריאת כל התגובות
קבלת עדכונים בדוא"ל
עדכוני rss
רדיו קבלה
הבלוגים שלי
הבלוג בסלולר