לגדול, עד למוטיבציה הנכונה
שאלה: אדם רגיל מקבל הכול בצורה מסוימת: למה אני צריך לצאת עכשיו לדרגה אינטגרלית? מהו המעבר הזה? למעשה, זהו מעבר מהמון רגיל להמון עם הכרה אינטגרלית.
תשובתי: זהו מעבר לאיחוד, שהוא מאוד קריטי בכך שהאדם משנה את הטבע שלו. הוא חייב לחיות לפי חוקים אחרים, חייב לקחת בחשבון את הסובבים אותו כמו את עצמו. הוא חייב להבין ולהרגיש שזה טוב.
לכן אנחנו צריכים לשלב סדנאות ושיחות. או שאחרי שיחה צריכה לבוא סדנה, כאשר מה שאנחנו אומרים, משתתפי הסדנה מתחילים לדון על זה ביניהם, הם מאשרים שזה קודם כל מציאותי, ושנית, שזה רצוי. יחד עם זה, בכך שהם חולקים ביניהם ודנים על הכול בעשירייה, הם משתמשים בשׂכל הקבוצתי המשותף.
אבל אני לא חושב שהיום קיימת חברה כזאת. זה תלוי וודאי, לאיזה אירוע אתה בא. אם אתה תגיע למשל, לכורי פחם בצ'ילה או בוונצואלה, אז סביר מאוד שהם עדיין לא יבינו את זה, זה עדיין לא הגיע אליהם. בעוד שבאמריקה הצפונית ובאירופה כבר אפשר לדבר בצורה רצינית לגמרי על המשבר, על הרגשתו, על הצורך לפתור אותו, וכולי. אנשים כבר מרגישים פנימית איומים למיניהם, ולכן אין להם בעיות מיוחדות עם המוטיבציה.
שיחה מס' 2 בנושא "חכמת ההמונים", 14.05.2013
ידיעות קודמות בנושא:
מבט אובייקטיבי על המתרחש
מה חומק מהתודעה שלנו?
השׂכל הקולקטיבי: דרגות ההתגלות
להשאיר תגובה | שלח לחבר
|  הדפס
|
שייך לקטגוריה: המשבר ופתרונו, חינוך, ילדים, משבר עולמי, סדנאות חיבור |
סדנאות 19.05.2013
|
סדנת חיבור בנושא "השלבים לכריתת ברית בעשירייה" |
לצפייה בסדנה
להלן קטעי המקור שעליהם התבססה הסדנה: המשך קריאה
|
להשאיר תגובה | שלח לחבר
| הדפס
|
שייך לקטגוריה: מקורות ותקצירים, סדנאות חיבור |
להשאיר את החמור מחוץ למעגל
כנס ניו-ג'רזי, שיעור מס' 1
שאלה: איזו פעולה פנימית אני יכול לבצע כדי לעזור לחברים, לא רק לחייך אליהם, אלא להשפיע ולתת פנימית? אני לא רוצה סתם כך לשהות בכנס ולנסוע הביתה, אני רוצה ליצור ולבצע את הפעולה הפנימית הזאת, אז איך אני יכול לעשות את זה?
תשובתי: אנחנו עכשיו נערוך סדנאות, תשתדלו להקשיב אחד לשני, להרגיש את המעגל שנוצר על ידי הטבעת שלכם. כל אחד צריך להרכין את ראשו בפני האחרים, כדי שיוכל לקבל מהם. וכמו כן, כל אחד יכול להוסיף לכל השאר, לתת להם. צריך לרצות שבתוך המעגל הזה יופיע איזה כוח מיוחד, משותף לכל משתתפי המעגל הזה.
לאף אחד מאיתנו לא נשאר רגש ושׂכל משלו, כי הלב והשׂכל העצמי שייכים לבהמה שלו, לחמור, שנשאר מחוץ למעגל. ואילו בתוך המעגל יושבות הנשמות ולא הגופים. אתה לא רואה לפניך בני אדם פיזיים, אלא רק את ההשתוקקות שלהם להתחבר כדי לגלות את הבורא. לזה מיועד כל התרגיל.
אם אנחנו נצליח להתחבר בצורה נכונה, אז אנחנו לפחות נתחיל להרגיש התקרבות למשהו חדש שלא הורגש עד כה. תופיע איזו תחושה מיוחדת, כוח מיוחד, שנמצא מחוצה לך, שמוציא אותך החוצה מתוך הגוף שלך. דווקא חוויה כזאת עלינו להשיג.
מתוך שיעור מס' 1 בכנס ניו-ג'רזי, 10.05.2013
ידיעות קודמות בנושא:
לא צופה, אלא משתתף
הסדנה צריכה להצית את ניצוץ החיים
הקבוצה היא עיגול שבמרכזו הבורא
|
להשאיר תגובה | שלח לחבר
| הדפס
|
שייך לקטגוריה: התפתחות רוחנית, כנסים, סדנאות חיבור |
כנס "מאני לאנחנו לאחד" בניו-ג'רזי: שיעורים, סדנאות
 |
שיחת הכנה לכנס |
|
שיחה על החשיבות של ההתאספות |
שיעור מס' 1 |
|
סדנה מס' 1 |
שיעור מס' 2 |
|
סדנה מס' 2 |
שיעור מס' 3 |
|
סדנה מס' 3 |
שיעור מס' 4 |
|
סדנה מס' 4 |
שיעור מס' 5 |
|
שיעור מס' 6 |
|
להשאיר תגובה | שלח לחבר
| הדפס
|
שייך לקטגוריה: הכנה, כנסים, סדנאות חיבור, שיעורים והרצאות |
ואריאציות משפחתיות
שאלה: היום, הרבה מאוד זוגות חיים ביחד מבלי שיהיו נשואים באופן רשמי. האם אפשר לעבוד איתם כמו עם זוגות נשואים?
תשובתי: אם יש להם משק בית משותף, דאגה משותפת, "חשבון" משותף, אולי אפילו ילדים משותפים, אז מה זה משנה אם הם עשו חופה או שהלכו לרבנות, או נשבעו זה לזה מתחת לירח. הם נחשבים לזוג, שכולם מכירים אותם כבעל ואישה, הם משפחה.
הם אפילו יכולים להגיש תביעה בבית משפט על חלוקת רכוש, ולא משנה אם הם נשואים באופן רשמי או לא. העדים ישלימו את החתימה החסרה הזאת.
שאלה: ישנם אנשים שנשואים 15- 20 שנה, יש להם ילדים, אבל חיים בנפרד. למעשה, באופן פסיכולוגי הם נחשבים לזוג נשוי, אבל יש להם משק בית נפרד. האם אפשר להזמין אנשים כאלה לסדנאות?
תשובתי: אני חושב שאפשר, מפני שהם גם כן מרגישים את עצמם כמשפחה. פשוט היום האגו שלנו עד כדי כך גדל, שלא סובל אף אחד לידו. אפילו שיש להם דירה אחת, בכל מקרה, לרוב הגבר ישן בחדר אחר והאישה מבינה את זה, וגם בעצמה לא כל כך רוצה לראות אותו לידה. ולילדים לבטח יש חדרים נפרדים. כלומר, אנחנו הפכנו להיות אינדיבידואליסטים הידועים לשמצה.
לכן, אם הם דואגים למשהו משותף והדאגה הזאת היא קבועה, ועוד קשורה לילדים משותפים, אז הם נחשבים למשפחה.
האדם הוא יצור מורכב מבחינה פסיכולוגית. ולכן, אם הוא נשוי באופן רשמי, אז זה מחייב אותו פנימית, זה לוחץ עליו, בהשוואה לחיים של נישואים אזרחיים (כלומר שלא נשואים באופן רשמי).
מספיק לגבר לחשוב שהוא לא נשוי באופן רשמי, והוא ידאג לאישה הזאת הרבה יותר מאשר לאישה שהוא נשוי לה רשמית. כי נדמה לו שהאישה לוחצת עליו, מחייבת, "נעלה" אותו על עצמה, ועם אישה אחרת הוא מרגיש את עצמו חופשי. וגם היא בתורה מרגישה אותו הדבר.
המבנה הכפול הזה של ההדדיות מצביע רק על כך, שקשר רשמי מכוון אותנו מדי פעם לנוקשות, לשנאה, מזה שקשרו אותי, המדינה מחייבת אותי.
ואילו החופש שהאישה נותנת, להיפך, מושך ומחייב את הגבר כל הזמן לפלרטט, לדאוג למקום שלו, מפני ששום דבר לא מחייב אותם להיות יחד.
כל הוואריאציות המשפחתיות האלה נמצאות היום בתהליך של שינוי מהיר. אני לא חושב שבעתיד הצורות האלה יישמרו. לפחות רישום לנישואין, החתימה, יהיו מאוד מותנים. כל זה לא יהיה, אלא יהיה מספיק בהסכמה הדדית.
במיוחד כאשר אנשים יתחילו לחלק בצורה נכונה, בצורה שווה, כל מה שנחוץ לאדם כדי לחיות, אז המרכיב "לספק", "לדאוג" נעלם, ונשאר רק המרכיב של הקשר הפנימי. אז את התפקיד של הרבנות, את תפקיד של טקס הנישואין, יתפסו חיבורים אינטגרליים. דווקא הם יתחילו לקשר את האנשים ביניהם, והאדם ירצה להמשיך לחיות בהרמוניה הזאת. לכן מתוך הסדנאות האינטגרליות ייצאו זוגות נשואים מוכנים.
מתוך שיחה מס' 42 על החינוך האינטגרלי, 04.04.2013
ידיעות קודמות בנושא:
אחידות של הקבוצות האינטגרליות
התפתחות אין סופית
ריקוד הרמוני
|
להשאיר תגובה | שלח לחבר
| הדפס
|
שייך לקטגוריה: חינוך, ילדים, נשים, סדנאות חיבור, על זוגיות |
איך אנחנו יכולים להבין זה את זה?
שאלה: בהתאם לשיטת החינוך האינטגרלי, היחסים בין הגברים והנשים צריכים להיות חמים וטובים. אולם בפועל, אנחנו רואים שהאישה אף פעם לא מרוצה ומגיע ממנה לחץ עצום. איך צריך לעבוד נכון עם המצב הזה?
תשובתי: חייבים לדון בסדנאות על ההשלמה הנכונה של הגבר ושל האישה ברמות השונות. אני חושב, שבסופו של החינוך האינטגרלי הם צריכים להגיע לכזאת הבנה הדדית, כאשר לא תהיה חלוקה ל"את זה אתה חייב, את זה אני חייבת". לאט לאט יתרחש כזה שילוב הדדי וחלוקה מחודשת של החובות, של העזרה ההדדית, שלכל אחד יהיה מובן כיצד לעשות את זה בקלות.
לא יכולות להיות כאן טענות. הטענות מופיעות כאשר אין הבנה של אחד הצדדים, איזה חלק ומה הצד הזה צריך לבצע.
לי אישית, על אף שאני מבין באופן כללי את טבע האדם, היה מאוד לא פשוט עם אשתי, עד שהתחלנו לטייל כל בוקר 40 דקות, שבמשך הזמן הזה אנחנו דנים בצורה רגועה על כל השאלות. השיחות בזמן ההליכה מאפשרות לנו להבין טוב יותר זה את זו. מה גם, שיש בינינו הסכם: לא לריב, לא לבוא בשום טענות אחד כלפי השני. אנחנו כל הזמן נעים מעל התכונות הטבעיות שלנו ובאופן כזה מגיעים להבנה נכונה של כל מיני נסיבות.
אבל הבעיה היא, שלאנשים אין לזה זמן. אני חושב, שבסדנאות צריך ללמד אותם איך למצוא זמן לשיחות כאלה. נקווה, שבעתיד הקרוב לאנשים יהיה מספיק זמן פנוי, וגם לזה. אבל בכל מקרה אנחנו נצטרך לארגן אותם.
אפילו המורה שלי, הרב"ש, אמר לתלמידים שלו לשוחח בצורה רגועה לפחות רבע שעה ביום עם האישה, על השיטה, על התנאים של ההתפתחות ההדדית שלהם. זוהי עבודה סוציאלית רצינית מאוד. אם היינו עושים את זה, כולל גם עם הילדים, אם היינו מארגנים "שולחן עגול" במשפחה, אז העולם היה נראה אחרת.
מתוך שיחה מס' 42 על החינוך האינטגרלי, 04.04.2013
ידיעות קודמות בנושא:
גברים ונשים: ציפיות הדדיות
לומדים מדוגמאות
גם נעים, גם יעיל
|
להשאיר תגובה | שלח לחבר
| הדפס
|
שייך לקטגוריה: חינוך, ילדים, נשים, סדנאות חיבור, על זוגיות |
ה"מקלט" של הכוח האינטגרלי
שאלה: כדי "לתפוס" את הגל הנכון, אנחנו מכוונים את מקלט הרדיו. האם אפשר לומר שהקשר בין בני האדם, בהתאם לכללים של הסדנאות ו"השולחנות העגולים", זה ה"מקלט" של הכוח האינטגרלי?
תשובה: כשאנחנו מתחברים, אנחנו הופכים להיות דומים לכוח העליון. לכן הקשר האינטגרלי הכללי של החלקים השווים לאחד שלם, זה המקלט, הגלאי של הכוח העליון, והגילוי של הכוח העליון פותח לנו ידע עליון (שכל) ונטייה להיות דומה לו (לב).
ידיעות קודמות בנושא:
עלייה לאפשרויות חדשות
"שולחן עגול" הוא מכשיר של אינטגרציה
אור של השדה האינטגרלי
|
להשאיר תגובה | שלח לחבר
| הדפס
|
שייך לקטגוריה: התפתחות רוחנית, חינוך, ילדים, סדנאות חיבור |
ביחד ולחוד
שאלה: נערים מתבגרים בני 15 צריכים פעם בשבוע להתאסף לסדנאות של איחוד אינטגרלי. האם הסדנאות האלה נערכות במשותף לנערים ולנערות, או לחוד?
תשובתי: צריך לגשת לשאלה הזאת בצורה מאוד רגישה ועדינה. ישנן שעות שרצוי שהנערים והנערות ילמדו לחוד. זה מסייע להעמקה שלהם בחומר ללא שום מחשבות בעייתיות, הפרעות ופלרטוטים נוספים, שמאוד מסיחים את הדעת בכל גיל.
ולאחר הלימוד והבנת החומר בנפרד, אפשר לערוך עבורם אירועים או משחקים משותפים. זה מעודד, כי בכל זאת אצל הנוער מתחיל להופיע האדרנלין. וזה טוב שהם מתאספים יחד. החומר הנלמד הופך להיות יותר חי, הם מתקשרים דרכו, יש להם עם מי לתקשר ולשוחח. אני סבור, שזה עוזר לקליטה יותר גדולה של החומר.
חוץ מזה, פעם או פעמיים בשבוע צריכים לערוך סדנאות לחיזוק האיחוד בתוך הקבוצות הנשיות והגבריות.
אבל כאן הם חייבים להיות מבודדים לגמרי זה מזה, כי הם עובדים רק על התאמה, על השלמה זה את זה, על להרגיש כמה שיותר קרוב זה את זה, אבל בעיקר, כדי להרגיש את האיחוד של הקבוצה, שיצטייר וייוולד ביניהם כתוצאה מההשתוקקות ההדדית שלהם למרכז הכובד המשותף, למרכז הקבוצה.
והמרכז המשותף הזה מחזיק אותם. הוא יהיה דבר יקר עבורם. הם כל הזמן ידאגו לו, מפני שממנו הם ניזונים בהרגשת ביטחון, בתמיכה ובחום.
במה שנוגע לסדנאות משותפות של הנערים והנערות יחד, עדיין חסרה לנו עבודה מעשית מדויקת, חסרות שעות עבודה שמאמתות את הצורך בעריכתן. נדמה לי, שזה מספיק שהנערים והנערות נפגשים במועדון, נוסעים לסיורים משותפים, למסעות וטיולים משותפים.
האם צריך להושיב אותם במעגל ולכוון אותם לזה שיתחילו להתחבר, מבלי לשים לב לחיצוניות ולמין, זו בעיה גדולה מאוד, במיוחד בגיל הזה. כמה שלא יהיה ביניהם חיבור אידיאלי, זה בכל זאת מאבק. האפשרות הזאת עדיין לא נלמדה בצורה מספקת על ידינו, מפני שאנחנו מתבססים רק על המציאות ובאופן כזה מתקדמים קדימה.
מתוך שיחה מס' 42 על חינוך אינטגרלי, 04.04.2013
ידיעות קודמות בנושא:
ביחד או לחוד?
מדריך - מזכיר
האינטגרליות מיישרת את חילוקי הדעות
|
להשאיר תגובה | שלח לחבר
| הדפס
|
שייך לקטגוריה: חינוך, ילדים, סדנאות חיבור |
סדנאות 05.05.2013
|
סדנת חיבור בנושא "אין עדה פחות מעשרה" |
להלן קטעי המקור שעליהם התבססה הסדנה: המשך קריאה
|
להשאיר תגובה | שלח לחבר
| הדפס
|
שייך לקטגוריה: מקורות ותקצירים, סדנאות חיבור |
סדנאות 30.04.2013
|
סדנת חיבור בנושא "איך אני פותח את עצמי לחברה" |
להלן קטעי המקור שעליהם התבססה הסדנה: המשך קריאה
|
להשאיר תגובה | שלח לחבר
| הדפס
|
שייך לקטגוריה: מקורות ותקצירים, סדנאות חיבור |
כנס חיבור "המדרגה הבאה": שיעורים, סדנאות
| שיעור הכנה | שיעור מס' 1 |
|
סדנה מס' 1 |
שיעור מס' 2 |
|
סדנה מס' 2 |
שיעור מס' 3 |
|
סדנה מס' 3 |
שיעור מס' 4 |
|
סדנה מס' 4 |
|
להשאיר תגובה | שלח לחבר
| הדפס
|
שייך לקטגוריה: כנסים, סדנאות חיבור, שיעורים והרצאות |
תיאטרון מחוץ לתיאטרון
שאלה: אם ניקח שלוש-ארבע משפחות, שבהן, כתוצאה מבעיות משפחתיות, נוצרו בעיות בריאותיות, ונערוך איתן סדרה של סדנאות אינטגרליות, לאיזה יחסים הדדיים צריך להביא אותם?
תשובתי: אנחנו נביא אותם לכך, שהם ירגישו את עצמם כמשפחה אחת. יופיע אצלם קשר הדדי נכון וטוב, אדיבות זה כלפי זה, כמו במשפחה נכונה.
שאלה: האם אפשר בעזרת סדנאות להביא את האנשים לאיזה שיתוף שיחזיק אותם יחד?
תשובתי: הכול תלוי איך אתה מעביר את הסדנה, בשביל מה אתה מזמין את האנשים.
אתה יכול לעשות כך, שאנשים יבואו אליך כמו לתיאטרון, שבו הם משחקים בינם לבין עצמם, בכך שיוצרים אווירה של נוחות. ולאחר מכן הם ירגישו שמתרפאים, מקבלים אנרגיה. מהסדנה הם ילכו עם מטען פנימי גדול שרכשו.
אנשים באים לסדנאות כדי לשפר את בריאותם, אולם בסופו של דבר, הם מקבלים משהו שהוא יותר רחב ועמוק. האדם יגלה שהוא לא יכול להתקיים בצורה נכונה במצב בריא של הגוף והנפש ללא יחס הדדי תמידי נכון עם האנשים הסובבים אותו. ולכן הוא יהיה זקוק להם ויהיה קשור אליהם.
שאלה: הסדנאות האינטגרליות צריכות לעורר באדם תחושה, שהוא כבר לא יכול להסתדר בלעדיהן, ויופיע אצלו הצורך לערוך כאלה סדנאות אצלו בבית, עם המכרים והשכנים שלו. האם אפשר לשחרר אותו ל"שחייה חופשית"?
תשובתי: אני סבור, שאסור לעשות את זה עד שכל האנושות לא תהיה מתוקנת. כי מסביבנו קיימים חלקי מערכת גדולים שאינם מתוקנים: כלי תקשורת, טלוויזיה, וכולי.
לכן אסור להשאיר את האדם ללא ריפוי תמידי, ללא הכשרות ותמיכה קבועים, תקרא לזה איך שאתה רוצה. זה נחוץ בהחלט. אבל לאחר שהוא יעבור קורס לימוד, אפשר יהיה לממש את זה "שלא בנוכחותו" דרך תוכניות בריאות טלוויזיוניות.
מתוך שיחה בנושא "רפואת העתיד", 07.04.2013
ידיעות קודמות בנושא:
סעודות משותפות, תרופה ממחלות
סוד ההצלחה
איך לעורר את כוח החיוּת?
|
להשאיר תגובה | שלח לחבר
| הדפס
|
שייך לקטגוריה: חינוך, ילדים, טבע, סדנאות חיבור |
סדנאות 24.04.2013
|
סדנת חיבור בנושא "חיבור נשים לעזרת גברים" |
להלן קטעי המקור שעליהם התבססה הסדנה: המשך קריאה
|
להשאיר תגובה | שלח לחבר
| הדפס
|
שייך לקטגוריה: מקורות ותקצירים, נשים, סדנאות חיבור |
סדנאות 23.04.2013
|
סדנת חיבור בנושא "המדרגה הראשונה ברוחניות" |
להלן קטעי המקור שעליהם התבססה הסדנה: המשך קריאה
|
להשאיר תגובה | שלח לחבר
| הדפס
|
שייך לקטגוריה: התפתחות רוחנית, מקורות ותקצירים, סדנאות חיבור |
למען הרעיון המשותף
שיתוף הפעולה האינטגרלי ההדדי בין בני האדם, מתרחש ככלל בקבוצה שמורכבת מעשרה אנשים, שפותרים ביניהם, בתוכם, איזו בעיה. המטרה שלהם היא להגיע לאיזון, ועד כמה שהם יהיו שונים, כמה שיתפסו באופן שונה את הבעיה שלפניהם, הם צריכים, ללא עימותים ביניהם, בתמיכה הדדית זה בזה, להגיע לפתרון משותף.
הפתרון המשותף הזה יכול להיות מלכתחילה לגמרי לא קשור עם אף אחד מהם, אבל, בסופו של דבר, כל אחד יראה שהוא הפתרון הנכון. כי ראשית, הוא מתקבל על ידי כולם, מפני שתוך כדי התהליך של שיתוף הפעולה רוב חברי הקבוצה משנים באופן שורשי את נקודת מבטם ההתחלתית. אבל כאן קיימים שני פרמטרים מכריעים.
הראשון: אני שיניתי את נקודת מבטי תחת השפעתם של כל השאר, בכך שהייתי בשליטה עצמית מלאה. אני פשוט שוחה בזרם, נכנס תחת כוח השכנוע שלהם ופתאום מגלה שגם אני חושב כך, אף שמקודם הייתה לי דעה אחרת לגמרי.
ויכול להיות להיפך: אני רואה שרובם חושבים אחרת ממני, ואני לא יכול לוותר על נקודת המבט שלי, אבל אני בכל זאת מוותר, אם אני רואה שדעת הרוב היא שונה, וכדאי לי להתקשר אליהם וללכת יחד איתם. אני לא עוזב את נקודת המבט שלי, אבל יחד עם זה אני יודע שעדיף לנו לפעול יחד, ולא להתעקש ו"לעמוד על שלי", מפני שרק יחד אנחנו מסוגלים ליצור משהו חדש, ולכן אני מוכן לוותר על נקודת המבט שלי דווקא למען הרעיון המשותף.
יחד עם זה, אני נמצא בעימות פנימי, אבל הוא מאוזן בתוכי באופן די ברור. אני מבין, שבינתיים יש לי דעה משלי, אבל כדי להיות יחד עם כולם, אני מוכן לעלות לדרגה שלהם ולחשוב כמוהם.
כלומר קיימות בי שתי דרגות: "אני" ו"אנחנו". במקרה כזה, אם אני ללא שום עימותים פנימיים מקבל את הדרגה שלהם, אבל יחד עם זה בכל זאת בפנים נשאר בדעה שלי, אז אני רגוע עם ההחלטה שלי. זה לא מזמין בתוכי חוסר איזון. להיפך, אני מרגיש עד כמה התעליתי מעל עצמי ונוח לי בתוך ההרגשה הזאת.
מתוך שיחה מס' 2 על "רפואת העתיד", 07.04.2013
ידיעות קודמות בנושא:
נולדים מחדש
מה חשוב יותר: הסכמה כללית או התרשמות כללית?
צרכים שונים, פיתרון אחד
|
להשאיר תגובה | שלח לחבר
| הדפס
|
שייך לקטגוריה: חינוך, ילדים, סדנאות חיבור, קבוצה |
לקריאת כל התגובות
קבלת עדכונים בדוא"ל
עדכוני rss
רדיו קבלה
הבלוגים שלי
הבלוג בסלולר