התקבלה שיחה - מציאות בחלום
קליפ - שיחת ועידה ביני לבין ולאדק זנקובסקי. מציאות בחלום (10.06.2011)
תפיסת "העולם הזה" לא נעלמת עד לגמר התיקון של כל העולם. גם אם לאדם נעלמת התחושה הגופנית, בכל זאת הנוכחות שלו בעולם לא נעלמת. כלומר, המתים נמצאים יחד איתנו, אלה הרצונות שמצטיירים לפנינו. הוא יכול לרכוש צורות מיוחדות, אבל הרצון הוא נצחי. האור ברא את הרצון, והרצון צריך לרכוש צורה שדומה לאור – מתכונת הקבלה לתכונת ההשפעה, זוהי כל הדרך. אבל הרצון עצמו הוא קיים במקביל לאור, והם שווים בערכם, למעשה. השֵינה אינה קשורה בשום צורה להתעוררות רוחנית, אין שום דבר שמקשר את השינה לתחושת העולם העליון. זה כמו אצל בעלי החיים, זהו צורך פיזיולוגי ותו לא. זהו זמן שבו המוח ממיין את כל המידע, מעבד ומאחסן אותו, ומעביר את כל המידע מתוך התפיסה אל הידע, זו עבודה אדירה שהטבע עושה. לפנינו מתרחשים כל מיני אירועים שאינם קשורים לחומר, ולכן הם מקבלים כאלה צורות לא ברורות, אך לא יותר מזה, אין שום דבר אלא רק אותן דמויות וחוויות שאנחנו רואים ושומעים. ההזיות שאדם חווה הן לא שינה, אלא התעוררות מוגדרת שאנחנו מעוררים באופן מלאכותי בתפיסה שלנו כשנכנסים למצבים כאלה של חצי ניתוק או ניתוק. השינה עצמה היא הכרחית, כיוון שכל יצור שהוא חווה דברים ומאחסן אותם, חייב לישון, כיוון שכך הוא חווה את המעבר ממצב אחד למצב הבא.
להשאיר תגובה | שלח לחבר
|  הדפס
|
שייך לקטגוריה: מציאות מדומה, ראיונות, פגישות |
התעלומה הלא פתורה של החיים
חכמת הקבלה בוחנת את כל הבריאה כרצון לקבל, שמתחלק לארבע דרגות: דומם, צומח חי ו"מדבר".
בעיקרון, מדובר על כוח החיות שפועל בהן. בדרגת הדומם הבסיסית, הוא יוצר רק צורך הכרחי לשמור על המבנה שלו. ולכן הכול מתחיל מקוטביות פשוטה, מ"פלוס ו"מינוס", מאלקטרון ופוזיטרון, שאליהם מתווספים חלקיקים אחרים, ובזה יוצרים "גלאקסיה" שלמה בתוך האטום.
אחר כך האטומים בונים כל מיני צורות של חומר דומם: גזים, נוזלים, מוצקים, פלאזמה. ובדרגה הבאה הם מתחברים למולקולות, וברגע מסוים בחומר נוצרים חיים.
אנחנו לא מבינים כיצד זה קורה. משום שעד עכשיו החלקיקים התחברו באופן "מכאני" זה עם זה, ופתאום ביניהם מופיע משהו חדש.
מה זה חיים? פשוט "קפיצות" של אלקטרונים? לא. במה החומר האורגני החי שונה מהחומר הדומם המת ברמה הבסיסית? המדע אינו יודע את זה. אבל אנחנו רואים כוח חיות, חילוף חומרים, רבייה, כל מיני קשרים הדדיים, שיוצרים זיכרון, שמייצרים תגובות שמולידות חיבורים וייחודיות של כל מיני תאים שונים. המקורות של כל האבולוציה הזאת נשארים מוסתרים מאיתנו. אף אחד לא הצליח ליצור מדרגת הדומם, דרגת צומח או חי.
אולם למעשה, מדובר על כוח החיוּת, על הרצון שפועל בתוך החומר. והוא נובע משיתוף פעולה רוחני של "אורות" ו"כלים", זאת הסיבה מדוע הופעתו אינה מוסברת במושגים גשמיים. אנחנו מגלים וחוקרים כל מיני תופעות, אבל לא את הכוח שיוצר אותן.
באופן כזה, הרצון לקבל, זהו הכוח הבסיסי של הבריאה, ואנחנו רק יכולים להעיד על קיומו. כדאי לקבל את זה כעובדה, כדי לגלות ולהשיג אחר כך את כל השאר. כי אנחנו בסך הכול נבראים שתופסים את עצמנו באיזו מציאות, ברגע מסוים של ההתפתחות שלנו. וודאי, שאנחנו שואלים שאלות, אבל כדי למצוא עליהן תשובות צריך ללכת לתחילת הבריאה או לסופה.
האדם מהווה את החלק הקטן והמוגבל של המציאות הענקית, ואם הוא רוצה לחקור אותה, אז הוא צריך תחילה לגדול עד למימדים שלה, עד לגובה הדרוש. רק אז הוא יוכל לתפוס, לקלוט ולחקור אותה בדרך של אנליזה וסינתזה.
בכלל, החיים הם אור. אבל אנחנו מגלים אותו בתוך הרצון שמוליד בתוך התפיסה שלנו תופעות של דרגות דומם, צומח, חי ואדם. למעשה, הוא אחד, ואפילו שעל ה"מסך" של ההכרה שלנו אני רואה כל מיני דמויות שמשורטטות על ידי האור, אפילו שהן מחייבות אותי לחוות כל מיני רגשות, כל זה מתרחש בתוכי ולא במציאות. במציאות קיימים רק רצון ואור שמחייה אותו, במידה גדולה או קטנה יותר. אם במידה גדולה, אז הוא שמח, ואם במידה קטנה אז הוא בוכה. וכך אנחנו מתפתחים...
מתוך שיעור על "הקדמה לספר הזוהר", 10.04.2013
ידיעות קודמות בנושא:
כיצד נוצר יסוד החיים?
נוסחת ערכיות הרצונות
החומר הוא התגלות הרצון
|
להשאיר תגובה | שלח לחבר
| הדפס
|
שייך לקטגוריה: התפתחות רוחנית, מציאות מדומה, שיעור הקבלה היומי |
שכל ורגש: שינוי התפיסה
בעל הסולם, "הקדמה לספר הזהר", סעיף 31: "וניתן לו לעבודה כל החומר כולו שהוא צריך, הנה היא המדרגה המביאתו לשמה, כמו שאמרו חז"ל (פסחים נ' ע"ב) לעולם יעסוק אדם בתורה ומצות שלא לשמה, שמתוך שלא לשמה בא לשמה. וע"כ נבחנת המדרגה הזו הבאה לאחר י"ג שנה לבחינת קדושה, וה"ס השפחה דקדושה המשמשת לגבירתה. שה"ס השכינה הקדושה. כי השפחה מביאתו לשמה, וזוכה להשראת השכינה. אמנם הוא צריך לעשות כל האמצעים המותאמים שיבא לשמה, כי אם לא יתאמץ לזה, ולא יבא ח"ו לשמה, הרי הוא נופל בפח השפחה הטמאה ... ".
אם אדם רוצה לצאת מהמצב הנוכחי (1) ולעבור למצב הבא (2), הוא צריך להבין למה הוא שואף. במצב הראשון, הוא צריך להיות מסוגל להרגיש את המצב השני, ולרצות דווקא אותו, בניגוד לכל הרצונות האחרים שיכולים להצטייר לו. אם הוא באמת רוצה את המצב השני יותר מכל דבר אחר, אז הוא מושך את הכוח שנקרא "האור המחזיר למוטב", והוא מעביר אותו מהמצב הראשון למצב השני.
המעבר הזה לא מעיד על כך שהמילוי שלי משתנה: "קודם ידעתי דבר אחד, ועכשיו אני יודע דבר אחר. בעבר הרגשתי כך, ועכשיו אני מרגיש אחרת". לא, השפעת האור מובילה לתוצאות אחרות: בעבר חשבתי בצורה מסוימת, ועכשיו אני החלפתי את מערכת החשיבה. פעם הרגשתי בצורה מסוימת, וכעת החלפתי את מערכת החושים. בזכות האור המחזיר למוטב, משתנה לא המילוי בשכל וברגש, אלא השכל והרגש בעצמם. ואז אני עובר למצב הבא.
לכן, בהתחלה, במצב הראשון, האדם רוצה לשנות לא את המילוי בכלל. מה שחשוב לו, זה לא המילוי, אלא השכל והרגש שהם בעצם צריכים להשתנות. דווקא אותם הוא רוצה לראות שונים – בעלי תכונת ההשפעה, ולא תכונת הקבלה.
שאלה: איך אנחנו יכולים לתאר לעצמינו את התבנית החדשה הזאת?
תשובה: זה בא במאמץ ובמחשבה. ובנוסף, זה לוקח זמן, שהוא גם עושה את העבודה. אבל אם אתה לא רוצה שזה יימשך יותר מדי, תזרז את הזמנים!
ישנם שני מצבים: הנוכחי (1), והבא (2) . בכל אחד מהם יש לי רגש ושכל. בשני המצבים יש לי מילוי, אבל במצב הראשון הוא מילוי רע, ובמצב השני הוא טוב. אז, אני מתעלה מעל שני המצבים, ומבקש כלי חדש, רגש חדש, שכל חדש. אני מבקש להחליף לי לא את המילוי, אלא את ה"לב" ואת ה"מוח".
כך אנחנו מתקדמים "למעלה מהדעת", מפירוד לחיבור. לא אכפת לי מה המילוי בכלי, האם הוא רע או טוב, מה שחשוב הוא מה אני עושה מעליו, כאשר אני מעלה "אור חוזר".
שאלה: במה הבקשה למילוי שונה מהבקשה לשכל ורגש חדשים?
תשובה: בכוונה. אני משנה את הכוונה.
שאלה: אבל הרצון מטבעו רוצה להתמלא. איך הוא יכול לעבור לבקשה אחרת?
תשובה: בעזרת "האור המקיף" (או"מ) המחזיר למוטב. בעזרת ה"תורה".
שאלה: האם במקרה זה אני יודע למה אני שואף? או אני סתם רוצה משהו חדש?
תשובה: אתה יודע. הרי, אתה עובד על הרצון שלך. אתה חייב במקצת לדעת מה זה השפעה.
שאלה: מהו בעצם תהליך המעבר מהמצב הראשון לשני?
תשובה: שינוי היחס: מעצמי - לבורא.
שאלה: אז מה בדיוק קורה למוח והרגש שלי בתהליך הזה?
תשובה: העניין הוא, מה יותר חשוב בשבילי. השכל והרגש, זה אני. והאור משפיע עליי ומשנה את ההעדפות שלי.
אני לא יכול לשנות את עצמי, הרי, אני באמת אוכל להכיר את עצמי רק בגמר התיקון. עד כה, אני סוג של מכיר את ה"חיה" שבתוכה אני מתקיים, ולא את עצמי. אנחנו חייבים לצאת מה"חיה" הזאת, להתרחק ממנה, כך שהיא תעמוד לבד בסמוך אליי, ולאחר מכן להתחיל לעבוד על עצמינו. רק בדרך זו אני אתחיל להכיר את עצמי.
שאלה: על פי מה שבעל הסולם כותב כאן, האם לא כולם יגיעו "לשמה"?
תשובה: מי שיש לו משיכה אמיתית לחכמת קבלה, הוא מלכתחילה רוצה לשנות את עצמו. הוא הכין את עצמו בצורה פנימית, אם כי, הוא עוד לא גילה, עוד לא מבין את זה. לאדם כזה יש דרישה טבעית, והוא לא מסכים להישאר מי שהוא ...
מתוך השיעור על "הקדמה לספר הזוהר," 21.03.2013
ידיעות קודמות בנושא:
לא תוכל לְצָווֹת ללב
הֶרְגל לתת טוב במתנה
לחנך בטוב
|
להשאיר תגובה | שלח לחבר
| הדפס
|
שייך לקטגוריה: התפתחות רוחנית, כוונה, מציאות מדומה, שיעור הקבלה היומי |
תפיסת המציאות: התקרבות אל האור
מתוך הכנס באירופה, שיעור מס' 5
שאלה: הנושא של הכנס שלנו הוא, "ביחד לנצח". מה זה אומר "ביחד"? הרי אנחנו רואים שמישהו מאיתנו נמצא בעלייה והאחר בירידה. איך להגיע לצעקה המשותפת לבורא, ל"ביחד" הזה?
תשובה: תתארו לכם (ועל כך מדברים הפיזיקאים) שלמעשה אנחנו נמצאים במציאות שונה לגמרי, שבה הכול מתקיים לפי חוקים אחרים לחלוטין, חוקים של עולם אחר, שנמצא במהירות האור. המרחב נתפס בו בצורה אחרת לגמרי.
אם אנחנו נמצאים בתנועה עם מהירות נורמלית, אז אנחנו רואים לפנינו תמונה, נניח, מהצד. ואם אנחנו נתחיל להתקרב במהירות האור, אז המרחב מתחיל להיות עקום, ואנחנו רואים את אותה התמונה מכל הצדדים.
הזמן נעלם, המקום נעלם, התנועה נעלמת, הכול הופך להיות אחד, בו זמני, עגול, לא קיימים המושגים של "קדימה", "אחורה", "מהצד", "מימין", "משמאל", הכול הופך להיות לגמרי אחד יחיד.
בזה אנחנו נתקלים בפיזיקה של המהירויות הגבוהות, זה הגיע דרך איינשטיין וכבר נבדק בהרבה מחקרים.
למעשה, אנחנו נמצאים בכזה מרחב, אבל האגו "מותח", מאט אותו. ההאטה של המרחב מורגשת בנו כ"עולם שלנו", ובמקום רצונות אנחנו רואים את הגופים, מעין "מתיחה" של ההתרחשויות והתנועה שלהם.
כשמתקרבים לתכונה של האור הרוחני, מתגלה לנו מרחב שונה לחלוטין – אחד יחיד ושלם, שבו אין מקרים, הכול נמצא בתוך האחד, ולכן מורגשת שלמות ונצחיות. אנחנו נמצאים בתוכו כרצון אחד. ובעצם, רק הוא זה שקיים.
והמציאות שלנו של היום, שניתנה לנו בהרגשה, פשוט נעלמת. היא לא קיימת! היא לא צריכה למות ואז להיוולד שוב, היא פשוט מתאדה. הרי חושי ההרגשה שלנו מתחילים לצייר לנו את המרחב הנכון, המציאות הנכונה. אנחנו צריכים לתאר אותה דווקא בצורה כזאת, כך צריך לתאר את העולם האמיתי.
כדי לדחוף אותנו לזה, ניתנו לנו הקבוצה, המורה, האנושות, וכל החוקים שלפיהם אנחנו נוכל להתקרב לגילוי הנכון של המרחב והגילוי שלנו את עצמנו בתוכו. זה כמו תרגילים שבהם אנחנו מעבדים טכניקה חדשה של גילוי, טכניקה של השגה. ואז אנחנו נרגיש ממש את כל מה שכותבים עליו הפיזיקאים.
נחשב, שאדם לא יכול לצאת או אפילו להתקרב למהירות האור כי המסה הופכת להיות אין סופית, זמן - אפס. אולם למעשה, זה מאוד פשוט מפני שהמסה באמת נעלמת, היא הופכת להיות רצון אחד גדול שממלא את הכול.
עד לזה איינשטיין לא הגיע. הוא כל כך רצה להקים תיאוריה יחידה, אך לא הצליח. ולנו זה כמעט מצליח. ומסתבר, שאם אנחנו מודדים את הכול ביחס לצופה (כמו שטען איינשטיין נכון), אז ברגע שהצופה משנה את התכונות שלו לתכונת ההשפעה, הוא חוצה את מחסום האור ופשוט מתקיים מתוך תכונה אחרת, שבה ניתן להתקיים מעל מהירות האור.
לכן קיים קיום מעל ומתחת למהירות האור, תלוי רק בתכונות שלנו לקבל או לתת. המעבר מתפיסה אחת, הקבלה למען עצמי שלנו היום, לקבלה למען הנתינה, לתכונת ההשפעה, בעצם אפשר בקלות לממש אותה על עצמי. הדבר היחיד שאנו צריכים, זה לבקש את זה מהאור העליון.
כמו שאומר בעל הסולם, זו רק בעיה פסיכולוגית. מאוד קשה לנו לבקש את תכונת ההשפעה. איננו יכולים לעשות זאת מפני שתכונת ההשפעה מנוגדת לנו, ואנחנו לא יודעים מה זה. איך אפשר לבקש משהו שאתה לא יודע ולא רוצה?
בשביל זה ניתנה לנו הקבוצה. אני בא לקבוצה ושומע מהחברים: "השפעה, השפעה... צריך רק להתאחד ביחד. רק כך אנחנו נצא לרוחניות ונשיג את המטרה". אם החברים שלי מסבירים לי ומנסים "להחדיר" את זה לתוכי, עד כמה הם משתוקקים לזה, אז מכיוון שאני אגואיסט, אני גם ארצה את זה.
כך אנחנו מושפעים מפרסומות: "אני גם רוצה את זה!", ואפילו שאולי אני לא רוצה את זה, אבל אם מסביבי אנשים מדברים על כך, אולי אפילו משקרים לי, אני בכל זאת מתחיל לרצות את זה. כולנו מכירים את זה על עצמנו. הפסיכולוגיה שלנו כך עובדת במיוחד, כדי שאנחנו נוכל לרצות את מה שאנחנו לא רוצים.
ואז אני מתחיל לבקש: "אני גם רוצה השפעה, רוצה להיות מעל מהירות האור, רוצה להיות מעל עצמי!", וברגע שאני מתחיל לבקש את זה, אז המצב הזה נקרא "לא לשמה". כשאני מבקש בעצם משהו שאני לא יודע מה, וממה ולמה, אבל בכל זאת מבקש, כבר משפיע עליי האור העליון. רק שהוא משפיע לא בצורה ישירה וגלויה, אלא כ"אור מקיף", כי הבקשה הזאת עדיין לא מגיעה מתוכי אישית, אלא רכשתי אותה מהחברים.
זאת אומרת, אם הרצון הוא לא שלי אישי (לא רציתי את זה, הייתי רק צרכן), אלא קיבלתי אותו מהסביבה, אז הרצון הזה, הפלוס הזה, הוא לא שלי. ולכן משפיע עליי לא "אור ישר", אלא "אור מקיף".
הוא מלטף אותי בעדינות, משנה אותי בהדרגה. אני מרגיש את ההתקרבות שלו אליי, טוב לי, וכשהוא מתרחק ממני, רע לי. כך מורגשות בנו העליות והירידות שלנו.
האור במיוחד מתרחק ממני, ואז רע לי. במקרה כזה אני צריך לרוץ לקבוצה ולבקש ממנה תמיכה. ברגע שהקבוצה בתגובה מוסיפה לי יותר רצון, אז האור מתחיל יותר להאיר לי.
בצורה כזאת אנחנו צריכים לעבוד כל הזמן, כדי שהאור ישפיע עליי ויאיר במשך הרבה זמן. זה יכול לקחת כמה שנים.
אנחנו כבר מזמן נמצאים בתהליך הזה, ומי שהצטרף אלינו לא מזמן בכל זאת יכול לעבור את כל השינויים יחד איתנו. ואז, או יסיים את ההשפעה שלו עלינו, יתעורר בי רצון אמיתי להשפעה.
ברגע שאני אתחיל לרצות להשפיע, היא ייכנס לתוכי, ואני אקבל גילוי האור בתוכי שיורגש כאור עליון. מדוע? מפני שבתוכי קיימים 613 רצונות וכל אחד מהם מקבל איזשהו חלק מהאור.
תתארו איך מתוך הנקודות, מהפיקסלים על המסך של המחשב או הטלוויזיה, נוצרת תמונה. פעם בטלוויזיה התמונה הייתה מורכבת מ- 680 שורות. ואצלנו התמונה הזאת מורכבת מ- 613 רצונות ומתחברת כמו פסיפס: יותר, פחות, גוונים שונים, חצאי גוונים, לא רק של צבעים, אלא גם של אור, טעמים, בכל חמשת החושים שלנו.
חמשת החושים האלה נקראים: "כתר", "חכמה", "בינה", "זעיר אנפין" ו"מלכות".
כל תמונה של העולם הרוחני מורכבת מעשר ספירות. והנה קיבלנו את התמונה של העולם העליון לפי חוקי הטבע. בלי שום מיסטיקה. מעורר על עצמי אינדוקציה, בהשפעת האור העליון אנחנו כאילו מביאים על עצמנו אינדוקציה חשמלית ("אור מקיף"), הוא פועל בנו ולאט לאט משנה את הרצון.
וכך בכל שלב. אם הקבוצה עולה, למשל, מהשלב הראשון של ההשגה לשלב השני, אז גם אני עולה למדרגה השנייה. אי אפשר לברוח מהקבוצה.
אפילו התלמידים של רבי שמעון שהיו במדרגות התחתונות היו צריכים לקנא זה בזה, לשנוא זה את זה, לאהוב איש את רעהו, ובהתאם לכך לעורר על עצמם את האור העליון.
לכן אני חייב לעבוד עם הסביבה ובהתאם לאותו הרצון שאני מקבל מהקבוצה, אני יכול לפנות לאור העליון, רק עם הרצון הזה. כתוצאה מכך, האור משפיע עליי ומעלה אותי למדרגה הבאה.
יחד עם זאת, כל הזמן חוזר אותו העיקרון: אני - קבוצה. אני מקבל מהקבוצה את הרצון, פונה לאור, הוא מתקן בי את הרצונות האלה. וכך כל הזמן.
השיטה היא מאוד פשוטה, זו פיזיקה טהורה, אין בה שום דבר אחר. כל הזמן עשר ספירות, כל הזמן חמישה אורות, וכך אנחנו פועלים. אבל כל פעם הרגשת העולם החדש משתנה בצורה מדהימה. כל מדרגה זה עולם חדש: מצוירת בנו תמונה חדשה, והחוקים משתנים. כל זה עוד מחכה לנו בעתיד.
ובשביל שנוכל לשאוף לכך, צריך את הקבוצה שכל הזמן תעורר אותי, תגרה אותי, תעורר בי קנאה. אני רואה איך שהם רוצים לגלות את העולם הרוחני, מה קורה איתם ואיתי לא. זאת אומרת, אני צריך כל הזמן לקבל מהם מנות חדשות של התעוררות: "למה להם יש ולי אין?".
לכן נאמר במאמרי הרב"ש, שאדם חייב להכניע את עצמו לפני הקבוצה, להעריך אותה יותר מעצמו, ואז הוא יקבל ממנה יותר השפעה, יהיה לו יותר כוח לפנות לאור. האור העליון ישפיע עליו בצורה יותר חזקה, ישנה בצורה יותר מהירה את כל התכונות השליליות שבו לתכונות חיוביות, הוא ירגיש את האור הזה בתוכו. כל פעם זה חוזר על עצמו, אבל התמונה משתנה לחלוטין.
מתוך שיעור מס' 5 כנס אירופה, 22.03.2013
ידיעות קודמות בנושא:
העולם העליון מתגלה בתוך הקבוצה
אופקים של תפיסה
כמה פרטים מתמונת העולם הרוחנית
|
להשאיר תגובה | שלח לחבר
| הדפס
|
שייך לקטגוריה: התפתחות רוחנית, כנסים, מציאות מדומה, קבוצה |
הרצון, הוא כמו מטרה עבור האור
שאלה: האם אנחנו נוכל אי פעם להוכיח, שכל חומר הבריאה הוא רצון לקבל?
תשובתי: תדבר עם פיזיקאים, והם יגידו לך את אותו הדבר רק במילים אחרות. ישנם כמה עקרונות יסודיים, כמו החוק השני של התרמודינאמיקה וכמה "קבועים" (קונסטנטות) טבעיים. אם "נחפור" קצת פנימה, אנחנו ניתקל במושג של "מסה". מאחורי המסה עומדת אנרגיה. ומאחורי האנרגיה... וכאן הידע המדעי נפסק.
אפשר לומר, שמאחורי האנרגיה עומד כוח. אבל מה זה הכוח הזה? איך אפשר לתאר אותו? המדענים מנסים למשש את היסודות האלה, ומהמחקרים שלהם אפשר למתוח "קו מקווקו" אל הרצון לקבל, הרצון לשמור על קיומו בכל הרמות של הדומם, הצומח, החי וה"מדבר".
כי גם אם אנחנו אפילו מדברים על תופעה אלמנטארית ביותר, אז תמיד מדברים על הטבע שלו. אנחנו מתכוונים למשהו שרוצה לשמור על עצמו בצורת הקיום שלו. וזהו הרצון לקבל, רצון להתקיים. בלעדיו שום דבר לא היה יכול להופיע אפילו לרגע קט. במקור הזה אפילו הזמן עדיין לא קיים.
לכן, הרצון קודם לכל. ומעבר לזה באות כל מיני צורות שהוא מקבל על עצמו.
כל המדעים והחכמות מדברים על מה שהאדם מגלה כאן במסגרת של המציאות הגשמית. מצד שני, חכמת הקבלה לא מדברת על הרצון האגואיסטי שלנו, שאופייני רק לעולם הזה, אלא על הרצון הגולמי, על כוח, שעדיין לא מלובש בשום דבר.
שאלה: האם אפשר לחקור אותו מחוץ לחכמת הקבלה?
תשובתי: לא. מחוץ לחכמת הקבלה אין לנו פשוט את הכלים הדרושים. אנחנו לא יכולים לבנות מאיץ, שיפציץ את הרצון וירשום את התגובות שלו. כי הוא נמצא הרבה יותר עמוק מהמיקרו עולם, עמוק יותר מהאפקטים הקוונטיים. ולכן אפשר לעבוד איתו רק בתוכך פנימה, כאשר אתה הופך להיות אותו ה"שטח" שאליו מגיע האור. הוא מכה ברצון, ומהפגישה שלהם, משיתוף הפעולה שביניהם יוצאים כל מיני חלקיקים, שלפיהם אתה מגלה את "האור החוזר", שיורד למדרגה יותר נמוכה ושמעורר בך "רשימות" חדשים.
הסכימה האלמנטארית שבחכמת הקבלה נראית כך: ה"מסך" מתחיל לעלות מ"טבור", במדרגה הבאה נעשה "זווג דהכאה" ו"אור חוזר" יורד חזרה ממדרגה למדרגה, בכך שמתגבר על הפרשי האנרגיות, במצב הקודם. משם הוא "זורק" "תגין" ("כתרים" שמעל לאותיות) על האותיות, ובסופו של דבר, ההפרשים באנרגיות מביאים להפרשים בתדרים, להפרשים של התכונות. זה מאפשר לך בהשוואה להבחין בפריטים ולהרכיב את התמונה הכללית.
בדיוק כפי שתינוק טועם כל דבר ובזה מתחיל להכיר את העולם, כי הרגשת הטעם מהווה בשבילו בינתיים את החוש הכי עיקרי והכי בטוח. כך גם ברוחניות, האורות הראשונים שמתגלים בתוך הרצון, נקראים "טעמים". בעזרתם אנחנו מתחילים להכיר את המתרחש.
לכן, החומר של ה"מטרה" שבה פוגע האור, זה אני עצמי, הרצון לקבל שלי. בדומה למדענים שמפציצים את המטרות שלהם בחלקיקים, בכך שמעלים את האנרגיה שלהם, אנחנו עושים את אותו הדבר, רק שלא עם החומר הגשמי, אלא עם החומר של הרצון, בכך שעולים מבחינה ד' לבחינה ג', לבחינה ב' וכולי.
לכן, עם הפיזיקאים אנחנו עוד יכולים לדבר על משהו. מכל המדעים, הפיזיקה היא הכי קרובה לחכמת הקבלה, אם מדברים על תופעות וכוחות קונקרטיים.
מתוך שיעור על "הקדמה לספר הזוהר", 14.03.2013
ידיעות קודמות בנושא:
סגירת המעגל של הרצון
כל הפרטים נחוצים להתקדמות
הפיזיקה של הרצונות שלנו
|
להשאיר תגובה | שלח לחבר
| הדפס
|
שייך לקטגוריה: התפתחות רוחנית, חושבים מדע, מציאות מדומה, שיעור הקבלה היומי |
תפיסת המציאות: מימי קדם ועד ימינו
אדם המשתוקק להשגה רוחנית, מתחיל לראות שכל העולם זו מערכת אחת. זו עבודה תמידית, משמחת, ולאט לאט מתרגלים אליה. היא הופכת להכרחיות, לצורך. אתה כבר קיים דווקא בדרגה הזו.
ושאר הדרגות הן שטחיות, בעלות מימד אחד, בהן כבר אי אפשר לחשוב כמקודם. האדם מתחיל להתרגל לחשוב במרחב רב מימדי, שמתכווץ לכוח אחד ויחיד, למטרה אחת, ולכן כאן בכלל לא קשה להרגיש את כל העולם מקושר עם מטרה אחת, עם כוח אחד ויחיד. עד כדי כך, שאתה מביט על השמיים המלאים בכוכבים ורואה מה מקשר את כל הכוכבים.
כאן מופיעות שאלות מעניינות מאוד: "איך האסטרולוגים הקדמונים קשרו את הכוכבים למערכות הכוכבים?". כי אם אני מביט על הכוכבים, אז איני יכול לקשור אותם בכל הסימנים של גלגל המזלות, אוריון, הדובה הגדולה וכולי. אין לי כזה דמיון פרוע כמו ליוונים הקדמונים או לאסטרולוגים של בבל העתיקה, מפני שהכוכבים נמצאים במרחק רב זה מזה ובמישורים שונים.
נניח, שכוכב אחד במאות מיליוני שנים קרוב יותר לכדור הארץ, והאחר, במיליוני שנים רחוק יותר. אבל הם ראו אותם מקושרים ביניהם במישור אחד. מה, אלה סתם דמיונות פרימיטיביים? דמיון מכוון של בני אדם? איפה יש שם דובה: ארבעה, חמישה כוכבים, שיוצרים ריבוע עם זנב? איך אפשר לדמיין את זה?!
יוצא דבר מעניין מאוד: המחשבה שקושרת את הכוכבים לסימני מזלות, מתחילה להיות מושגת על ידי האדם על ידי השפעתה עליו.
לאסטרולוגים הקדמונים הייתה הרגשה של קשר בין הכוכבים האלה. כתוצאה מהתפתחות האגו אנחנו התנתקנו עכשיו מכל היקום, מהתפיסה שלו כאחד שלם, ואילו אצלם הייתה הרגשה של קשר יחסי, מפני שהם תפסו את זה מהאֵלים, הכוחות העליונים שמשפיעים עליהם. ולא מפני שהם היו קטנים ופרימיטיביים, זו פשוט תפיסה לא מעוותת, לא גסה של האדם, ללא כמות גדולה של מסננים כמו אצלנו. כלומר אצלם הייתה הרגשה של אור הרבה יותר גדולה.
אבל עכשיו, אם אנחנו נתחיל לתקן את האגו שלנו, אז נרגיש את האור בהרבה יותר, משום שאנחנו הרי הרבה יותר גסים מהם.
מתוך התוכנית "סודות הספר הנצחי", 04.02.2013
ידיעות קודמות בנושא:
תפיסת המציאות: חלום או מציאות
תפיסת המציאות: מניוטון ועד לקבלה
להרגיש את המציאות העליונה
|
להשאיר תגובה | שלח לחבר
| הדפס
|
שייך לקטגוריה: התפתחות רוחנית, חושבים מדע, טבע, מציאות מדומה |
שדה הזוהר באור
העיקר זה לתקן את כל היחס שלנו למציאות ולהבין, שכל המציאות זו השכינה, התגלות הבורא. רק שהיא מתגלה לי עכשיו כטבע הדומם, הצומח, החי, בני האדם, כל העולם הסובב אותי, שנדמה לי שנמצא מחוצה לי. למעשה, כל זה הוא גילוי של הבורא שבינתיים נמצא בהסתרה ובצורה הפוכה ממה שצריך להיות.
וכל התמונה ההפוכה הזאת מוסברת רק על ידי ההופכיות של התכונות שלנו. ואפשר לתקן אותה רק אם מתאמצים להסתכל על המציאות הזאת דרך המורה, הקבוצה הספרים, ההפצה, בכך שמנסים לתפוס אותה כמציאות השלמה, לחפש את מה שחסר לנו להשגת כזה יחס ולהתחזק על ידי הסביבה. אז לאט לאט, על ידי המאמצים שלנו, ש"פרוטה ופרוטה מצטברת לחשבון גדול", אנחנו מתחילים להרגיש שצריכים לתקן רק את עצמנו, וכל מה שנמצא מחוצה לנו, זו השכינה הקדושה או הנשמה.
כל רגע יש לנו הזדמנות לעבוד על המחשבות הרעות והביקורתיות על המציאות, על ההשגחה העליונה, אפילו על עצמי, על התכונות שלי, על חוסר השלמות בפנים או בחוץ כדי לברר אותן, להתגבר ולהכריע לכף זכות. במקרה כזה, תתחיל להתגלות המציאות האמיתית והשלמה.
ואז אנחנו נראה שכל הסטיות משלמות, כל החסרונות שמורגשים על ידינו בכל רגע, הקלקול העצמי והקלקולים של העולם החיצוני, אלה היו סך הכול כוחות שנועדו לחזק ולהגדיל את הקשר של האדם עם הבורא. המציאות מתגלה עכשיו לפנינו כשדה מואר שזוהר בהמון קרני אור, בכל מיני אבחנות של שלמות. כך האדם נפגש עם תכלית הבריאה.
ידיעות קודמות בנושא:
הכול מדוד בצורה מדויקת
כל מה שמתרחש זה לטובתנו
סוף לאשליה או החלפת הפרדיגמה
|
להשאיר תגובה | שלח לחבר
| הדפס
|
שייך לקטגוריה: התפתחות רוחנית, מציאות מדומה, שיעור הקבלה היומי |
לימוד העולם זה לימוד האדם
נדמה לנו שהעולם נמצא בחוץ, מחוץ לנו. אבל זאת אשליה שניתנה לנו כדי שנוכל לבחון אותו טוב יותר. אם העולם לא נמצא בתוכי אלא בחוץ, אז אני מתייחס אליו בביקורתיות, בוחן אותו כמו תחת זכוכית מגדלת. ההגדלה הזאת מושגת על ידי האגו שלי.
אם אני אוהב מישהו, אז אני לא שם לב לכל החסרונות שלו. ואם אני שונא מישהו והוא נראה לי דוחה, אז בצורה טבעית, בגלל האגו שלי אני מנפח כל דבר קטן שבו לפגם ענק ומפרש את הכול לרעה.
אבל עכשיו לא משנה לאיזה צד אני דן, לטובה או לרעה. העיקר שכך אני יכול לגלות המון תכונות נוספות עם דיוק רב. לכן, אנחנו רואים את העולם שלנו חיצוני, על אף שכולו פנימי. אני כאילו שפכתי אותו מתוכי החוצה, כדי לראות את עצמי בצורה יותר מפורטת כמו במיקרוסקופ.
אותו הדבר כלפי העולם העליון. אף על פי שנראה לאדם שהעולם העליון נמצא אי שם בחוץ, הרחק, מחוץ לגוף שלו, מחוץ לתכונותיו, הרגשותיו, ואני רוצה לקרב אותו או בעצמי להתקרב. אבל אלו רק מילים שמקורן ב"שפת הענפים". אבל למעשה כל ה"עולמות" נמצאים בתוך האדם, וגם את העולם העליון אנחנו מגלים רק על ידי שינויים פנימיות שלנו.
ואז אנחנו מבינים שגילוי העולם וגילוי האדם הם היינו הך. כי אנחנו מרגישים את המבנה הפנימי שלנו בצורת העולם החיצון. לכן, כל העולם, הטבע הדומם, הצומח והחי, כל חוקי הפיזיקה, הכימיה, הביולוגיה, הזואולוגיה, הבוטניקה, האסטרונומיה, הם בעצם חוקי הפסיכולוגיה הפנימית שלנו. אבל אני חוקר אותה בצורה כאילו אלה הם החוקים החיצוניים של העולם החיצון.
תראו כמה מעט אנחנו התקדמנו בהכרת הפסיכולוגיה הפנימית שלנו יחסית להישגים במה שנקרא מדעי הטבע, מדעי הטבע החיצוניים. זאת דוגמה עד כמה העולם שנראה לנו חיצון נגיש יותר לגילוי ולחקירה. ומתוכו עלינו ללמוד שהוא - זה אנחנו, ולהעביר את הכול מבחוץ פנימה.
אם נבדוק את מערכת היחסים בעולם שלנו, השינויים ביחסי המשפחה, הדיכאון, היחסים בין אדם לחברו, הכלכלה, הכלכלה הפוליטית, ההיסטוריה, כלומר הקשרים האגואיסטים בין בני אדם שקובעים כיצד עדיף להתפרנס זה מזה, כל זה משקף את הפסיכולוגיה הפנימית שלי. לא הכלכלה נמצאת במשבר, אלא אנחנו. זה בתוכי ואני לא מסוגל להסתדר, כי האגו שלי לא נמצא בחוץ אלא בתוכי.
לכן, כל המשבר העצום שאנחנו רואים היום בעולם החיצון מצביע על משבר פנימי באדם. צריך ללמוד טוב יותר את המתרחש בחוץ כדי אחר כך להעתיק אותו על עצמנו ולהבין מה מתרחש בפנים. ואם נשפוט לפי המשבר שמתפתח מסביב, מסתבר שאנחנו מתקרבים בצעדי ענק למצב שבו המשבר הזה יתגלה בתוכנו.
בהתחלה המשבר מתגלה בדרגות הדומם, הצומח והחי, באקולוגיה. אחר כך ביחסים בין בני האדם, במסחר ובתעשייה. אבל בהדרגה האנושות תתחיל להבין שזהו בעצם משבר פנימי באדם ולא משבר חיצוני.
זה לא משבר ביחסים בין אדם לאדם כפי שזה נראה לנו. כל האנשים האלה הם חלקי הרצון שלי בדרגת ה"מדבר". מכאן ברור שעליי רק לסדר את הקשר בין כל הרצונות שלי כדי שיהיו רצון אחד במקום שבעה מיליארד אנשים זרים זה לזה לכאורה, שכולם יתקבצו בתוכי, יתחברו לרצון אחד יחיד ומיוחד. ואז בתוך הרצון הזה תתגלה בי תכונה חדשה שנקראת "יסוד העולם", הבורא, הכוח המנהיג שמשגיח על כל הבריאה.
כך האנושות תיאלץ להגיע להחלטה שהיא צריכה להשתנות כדי לראות את העולם בצורה חדשה. על ידי החיבור בינינו, אנחנו עוזרים לכל אחד לגלות שכולנו נמצאים אחד בתוך השני.
מתוך שיעור על פי אגרת של בעל הסולם, 26.02.2013
ידיעות קודמות בנושא:
אני עם העולם זה אחד
העולם מסביב, זה אני תחת זכוכית מגדלת
כל העולם מתחבר בתוכי
|
להשאיר תגובה | שלח לחבר
| הדפס
|
שייך לקטגוריה: התפתחות רוחנית, מציאות מדומה, שיעור הקבלה היומי |
תופעה של אינטליגנציה קולקטיבית
שאלה: מניסיוני האישי אני יודע שדיונים במעגלים אינטגרליים יוצרים אפקט מדהים, אבל אני לא יכול להבין מה הסיבה לכך שזה קורה. מהי התופעה הזאת?
תשובתי: תוך כדי התהליך של שיתוף הפעולה האינטגרלי ההדדי בתוך קולקטיב מופיע כוח פנימי משותף. אבל לא האנשים עצמם מייצרים אותו. פשוט בטבע מופיעה הדרגה הבאה שלו, הקולקטיבית.
על ידי זה שמתחברים בינינו, אנחנו יוצרים כזאת סכימה שחושפת את הכוח האינטגרלי הפנימי הנסתר של הטבע, אנחנו מתחילים להרגיש אותו.
בנושא זה קיימים המון מחקרים שבהם מכנים את הכוח הזה "אינטליגנציה קולקטיבית". אנחנו בינתיים לא יכולים להסביר את התופעה הזאת, מפני שרק חוקרים אותה. אבל זה קיים וזה פועל.
השלב הבא של ההתפתחות שלנו, זה האנושות כאחד שלם. לכך דוחף אותנו הטבע.
אנחנו נצא לדרגה הבאה של תפיסת המציאות ונראה את העולם אחרת, מפני שיופיעו בנו חושים קולקטיביים ולא אינדיבידואליים. אני אראה, אשמע, ארגיש, אתפוס הכול דרך הקולקטיב, דרך האנושות. אני ארכוש עיניים של כל האנושות, אוזניים של כל האנושות וארגיש חלל אחר תלת מימדי. ואילו הגוף שלי יישאר להתקיים בדרגה הזאת, כמו כלב ליד בעל הבית, בעוד שאני אעלה לדרגה הבאה של תפיסת המציאות.
מתוך תוכנית הטלוויזיה "סודות כוח האדם", תוכנית 5, 08.02.2013
ידיעות קודמות בנושא:
התפעלות שלא מגיעה
אישיות שלא הייתה בטבע
בראש הקטר
|
להשאיר תגובה | שלח לחבר
| הדפס
|
שייך לקטגוריה: חינוך, ילדים, טבע, מציאות מדומה |
דרושה התחלה חדשה
כאשר אני מנסה לתאר לעצמי מה באמת צריכה להיות המדרגה הרוחנית שלי והאם אני מסוגל לעלות אליה בעזרת הרגש שלי, הידע שלי, המאמצים שלי, אז אני רואה שאני לא מסוגל. אם אני מגיע למסקנות הנכונות, אני מגלה שבלי עזרת הבורא, אני לא אסתדר. מפני שאני זקוק לתקן את הכוונה כדי להשפיע לבורא, שאפשר להגיע אליה רק דרך אהבת הזולת, דרך החיבור עם החברים.
וכאן אני רואה עד כמה אני פועל בכיוון ההפוך, שוכח על אהבת הזולת ולא מסוגל לחשוב כל הזמן על ערבות הדדית, על החיבור, על אהבת החברים.
נדמה לי, שאהבת חברים ותיקון הרצונות הם שני דברים שונים. אם צריך לאהוב את החברים, אז אני מוכן "לעשות טובה" ולהתקרב אליהם מעט. אבל תיקון הרצונות וגילוי הבורא, לדעתי אלה דברים אישים ואינטימיים ביותר השייכים רק לי. אני לא מסוגל לחבר יחד את שני התנאים הללו, זאת הבעיה העיקרית שלנו.
לכן, עלינו כל הזמן לעבוד על החיבור בין "ישראל, אורייתא (תורה) והבורא (הקב"ה)". התורה מתגלה רק באור המחזיר למוטב שמחבר את כל המרכיבים יחד. הרי הכלל החשוב בתורה הוא "ואהבת לרעך כמוך". לכן, התורה היא כל ה"כלים" וכל ה"אורות" שבהם מתגלה האהבה, מתוך חיבור כל כך חזק שהופך לאהבה.
צריך לתאר לפנינו את הכלי המשותף שנקרא "תורה", היא כל הרצון לקבל שנברא השבור לחלקים עם מרחקים עצומים ביניהם שמלאים בשנאה הדדית. ואני רוצה שכל זה יתכסה באהבה. אני באמת רוצה את זה! אז אני זקוק לבורא ומכוון את עצמי אליו דרך הרצון המשותף הזה.
במקרה כזה אני באמת זקוק לבורא. אני מזמין אותו לא סתם כדי שיעשה לי משהו נעים, אלא כתוצאה מכאב בלתי נסבל שנגרם מחוסר יכולתי להתחבר לאהבה הכללית ביחסים בינינו.
האהבה הזאת צריכה להתבטא בצורה כלשהי כלפי הקבוצה, כלפי החברים, גם אם זה לא בגלוי אלא יותר בפנימיות. זה כבר תלוי באדם, בתקופה, בגובה שהוא נמצא. מקובלי קוצק היו מפגינים כלפי חוץ מצב הפוך, אנחנו ממלאים אחר הוראותיו של הרב"ש, להציג לראווה את האהבה והדאגה לזולת.
אנחנו צריכים כל הזמן לדאוג רק לכלי הכללי, לחיבור הכללי שמושך אליו את האור המחזיר למוטב ואת האור שממלא אותו. הבורא יתגלה רק בתוך הכלי הזה, כאחד שבונה ומקיים, מרפא וממלא אותו.
כל זה מתרחש בתוך אותו המצב. הבעיה שלנו היא שאנחנו לא מתארים אותו נכון, אלא חושבים שהבורא יכול להתגלות בתוכנו, להיכנס לתוך ליבנו. כך כל אגואיסט ממשיך לתאר לעצמו, כי הוא רגיל למשוך לעצמו את כל טוב, את כל ההישגים.
זה כל הקושי. רק בעזרת ערבות הדדית אנחנו יכולים לתמוך אחד בשני כדי להישאר מכוונים למרכז הקבוצה, עם ישראל והעולם כולו כמערכת אחת שבתוכה הכול מתרחש. וחוץ מזה אין כלום.
אחרת אנחנו פשוט לא נמצאים במציאות. לכן, כל יתר ההשקפות חוץ ממנה, נקראות "מציאות מדומה". ואפילו לא מדומה כמו העולם שלנו, אלא ממש שקרית, אגואיסטית מעל ומעבר.
לכן, אנחנו חייבים לגלות את ה"נחש" שמפריע לנו וכל הזמן מחזיר אותנו לתוך ליבנו הטמא. במקרה הזה אי אפשר להסתדר בלי החלטה קבוצתית שזאת צריכה להיות דאגתנו היחידה, ורק דרך העזרה לחברים אני יכול להישאר ממוקד ומכוון נכון לקבוצה, כדי לראות דווקא בה את התיקון שלי.
דווקא מסיבה זאת אנחנו לא מסוגלים לחשוב על טובתו של הבורא, על השפעה אמיתית, כי הכול תלוי זה בזה, והמחשבות שלנו היום מכוונות לכיוון הקבלה ולא להשפעה. גילוי הבורא נראה לנו כסוכרייה מתוקה.
מתוך שיעור על פי אגרת של בעל הסולם, 13.02.2013
ידיעות קודמות בנושא:
הבורא מסתתר בינינו
תחפש במקום הנכון ותמצא
חלק מהבורא, שתמיד יחד איתך
|
להשאיר תגובה | שלח לחבר
| הדפס
|
שייך לקטגוריה: אהבה, התפתחות רוחנית, מציאות מדומה, ערבות, קבוצה, שיעור הקבלה היומי |
נקודת "אין אני"
שאלה: אם אני צריך לבטל את עצמי לחלוטין, בכך שאני נשאר בנקודה אחת וכל השאר מגיע מצד הבורא, אז איפה אותו הנפח שבו אני מרגיש את הקיום שלי, את המציאות הרוחנית שלי?
תשובתי: זה נקרא "העולם הרוחני". תחשוב רק על איך לחדור לתוכו. הקיום שלך שם מתחיל לאחר שאתה מפסיק להתקיים. כאשר אתה תפסיק להיות קיים בצורה הנוכחית שלך, אז אתה תופיע שם.
עכשיו זה לא ברור לך, אבל כבר בצורת השלילה הזאת אתה מתחיל לנוע לקראת האור. מופיעה בך תחושה, שיכול להיות שמקום כזה באמת קיים והוא מציאותי, רק שנמצא מעבר ל"מחסום", מעבר לגבול שאחריו ה"אני" שלי הופך ל"אין".
הנקודה הזאת של "אין אני" נמצאת בחלל החדש שמורגש על ידה כשדה מאוד מוצק וחזק, שממלא והכרחי. אבל כלפי המצב הקודם, כלפי ה"אני" האגואיסטי שלי, היא נקראת "אין אני" וזה ממלא אותי בשמחה.
בעולם שלנו השמחה מורגשת כמילוי בתוך הרצון לקבל. אבל ברוחניות השמחה מורגשת ב"כי בו ישמח ליבנו". אני שמח מאוד, שמחשבות כאלה באות אליך ומחייבות לסבול מחוסר ההתמצאות הזו. ואחר כך תבוא שמחה כשאתה תשיג את המטרה. אבל כבר עכשיו אתה צריך לשמוח מזה, שאתה נמצא בדרך אליה ושעלית לפחות במקצת מעל לאגו שלך.
ככל שהאור העליון מאיר חזק יותר והקבוצה מחזקת אותך, כך אתה יכול לשמוח יותר שהתעלית מעל עצמך.
מתוך שיעור על "תלמוד עשר הספירות", 04.02.2013
ידיעות קודמות בנושא:
שמחת השחרור
ביטול עצמי, שחושׂף את העולם
להתכלל בעבודה עד לביטול עצמי
|
להשאיר תגובה | שלח לחבר
| הדפס
|
שייך לקטגוריה: התפתחות רוחנית, מציאות מדומה, קבוצה, שיעור הקבלה היומי |
אם אתה רוצה להיות גיבור, תהיה כזה
מחקר שנעשה על ידי חוקרים מאוניברסיטת סטנפורד, ניסויים על מציאות דומה: אם אתה מרגיש כמו גיבור בחלום, אתה יכול להיות כמוהו ולהתחיל להתנהג כמוהו בחיים האמיתיים.
בניסוי הכניסו מתנדבים לתוך מציאות וירטואלית, כאשר שמו עליהם קסדות מיוחדות ואוזניות, ונתנו להם משימה ספציפית הקשורה לתנועה באוויר. לחלקם הייתה הזדמנות לעוף כמו "סופרמן", האחרים נאלצו להשתמש במסוק וירטואלי. מי שחזר לעולם האמיתי, הראו נכונות רבה לעזור לאחרים.
התחושה הווירטואלית של האפשרויות האין סופיות, הביאה להתנהגות יותר פשוטה בעולם האמיתי והגדילה את הביטחון העצמי שלהם. התפקיד של "סופרמן" אפשר לנבדקים לחשוב כמו גיבור ולהרגיש שהם מסוגלים לעזור לאחרים במקרים של קשיים. האפשרויות הבלתי מוגבלות של "סופרמן" שהיו ברשותם בזמן שהותם במציאות הווירטואלית, היו יכולות לסלק את הסטריאוטיפים הטבועים בחיי היומיום, ולאחר הניסוי הם החלו לחפש באופן שונה את תפקידם בעולם הסובב.
הערה: בעקבות החלום צריך להבין איך להפוך אותו למציאות. אם החלום הוא נכון, זאת אומרת, מותאם למציאות העתידית לפי התוכנית של הטבע, אז מהמציאות הקיימת הזאת בעולם הווירטואלי, המציאות העתידית, אפשר למשוך כוח שיממש את החלום, הכוח הזה נקרא "אור מקיף".
ידיעות קודמות בנושא:
המוח מחליט בלי לשאול את האדם
כמה טוב לציית!
ניסוי הכלא של סטנפורד
|
להשאיר תגובה | שלח לחבר
| הדפס
|
שייך לקטגוריה: טבע, מציאות מדומה, פוסטים נבחרים |
העולם מסודר בצורה סופר הרמונית!
דעה: (א. סמיחטוב (A. Semihatov), דוקטור למדעים פיסיקליים ומתמטיים, חוקר בכיר במחלקה לפיזיקה עיונית, במכון לפיזיקה על שם פ.נ. לבדב). כל החלקיקים מתחלקים לשני סוגים: בוזונים ופרמיונים. החלקיקים שאנחנו עשויים מהם, זה פרמיונים, והבוזונים הם מעבירים את האינטרקציה. הבוזונים מאוד אוהבים להתאסף ביחד.
אם אתם הייתם בוזונים, הייתם עכשיו יושבים על כיסא אחד. אל תשאלו איך, זאת התכונה של הבוזונים. והפרמיונים הם להיפך, אינדיבידואליסטים. זה כמו בתור, שבו עומדים אנשים שלא מחבבים זה את זה, ולכן שומרים מרחק זה מזה. ובזכות זה שהפרמיונים לא סובלים אחד את השני, קיים העולם שלנו.
אנחנו חיים בעולם שמורכב מנקודות שממוספרות במספרים. המספרים האלה אפשר להכפילם כמה שרוצים, ותמיד תצא אותה התוצאה. ומאחורי ה"מראה" נמצא, מה שנקרא, "סופר מרחב". במרחב הזה קיים משהו דומה למספרים האלה, אבל הנקודות אינן קיימות. למספרים שמבצעים כאן את התפקיד של קואורדינטות, יש תכונה מוזרה: אם תכפילו אותם אחד בשני, ואחרי זה תעשו את אותה הפעולה רק בסדר הפוך, אז שתי הפעולות האלה תהיינה עם סימן שונה. לדוגמה, 5x4- זה 20, ו- 4x5 זה מינוס 20.
העולם שנמצא שם לא דומה לשלנו. המרחב שלנו, זה מרחב הבוזונים. והמרחב המוזר מאחורי ה"מראה" נוטה לתיאור הפרמיונים. תיזכרו באיזו צורה שונה יושבים הבוזונים והפרמיונים על הכיסא. יוצא, ששני העולמות האלה יוצרים אין סוף עם סימנים שונים, וכשהם בנפרד הם מתנהגים בצורה לא יפה. כשאתם מחברים אותם ביחד, יוצא שהם זוג מדהים והרמוני. אתם מגלים שהעולם מסודר בצורה הרבה יותר טובה ממה שחשבתם. זה בהחלט אפשרי שהעולם מסודר בצורה סופר הרמונית וסופר סימטרית. ואם זה כך, אז הוא מטבעו מתמטי.
הערה: הנה כך, לאט לאט המדענים מגיעים למסקנות נכונות על העולם שמקביל לעולם שלנו, עולם המראה שקיים בתכונת ההשפעה והאהבה, ההפוך מהעולם שלנו שקיים בתכונת הקבלה, השנאה, הקנאה – האגואיזם. עכשיו נותרו רק עוד כמה מסקנות פשוטות ולשים את השאלה העיקרית – איך נוכל לעבור לעולם הזה, או יותר נכון, לצרף אותו לעולם שלנו ולהתקיים בשני העולמות בשלמות? לשם כך נצטרך ללמוד מדע נוסף – חכמת הקבלה.
ידיעות קודמות בנושא:
החלקיק "בוזון היגס" – למעני או למען האחרים?
העולם עקום או הראי עקום?
העולם מעבר לגבול של שליטת כוח ההשפעה
|
להשאיר תגובה | שלח לחבר
| הדפס
|
שייך לקטגוריה: התפתחות רוחנית, חושבים מדע, מציאות מדומה |
היקום שלנו הוא מדומה
דעה: יתכן שכולנו חיים ביקום המדומה. אם היקום שלנו הוא מדגם בלבד, בדומה למטריצה, האם היינו יכולים לדעת על זה אי-פעם? למעשה, קיים טיעון מוצק המעיד על כך, שבאמת אנחנו חיים בהדמיה. בעתיד האנשים יוכלו בקלות להכין תבנית של יקומים שלמים. ובהתחשב ברצף (continuum) הזמן האין סופי, כמות היקומים האלה תהיה עצומה. לכן, סביר להניח שאנחנו חיים בהדמיה.
חוקי הפיזיקה ביקום שלנו פועלים באותה הצורה בכל כיוון. אך במערכת הצירים (קואורדינטות) המצב משתנה, מפני שאז חסר לנו רצף של זמן-מרחב, וחוקי הפיזיקה מתחילים להיות תלויים בכיוון.
נתתי הרצאה בנושא זה לפני שבוע וכמות המאזינים הייתה מאוד מרשימה. חצי מהאנשים הסתכלו עליי כעל חולה נפש, והחצי השני מאוד התפעלו...
התייחסותי: אני מבין אותו טוב מאוד, אך זה תמיד כך בזמן פריצת דרך, המדענים צריכים לענות לאתגרים שמציבים בפניהם הבורים, וחייבים להיות מוכנים לגינוי ולהמתין בסבלנות עד שהאנשים יתבגרו.
ידיעות קודמות בנושא:
אם אנחנו בתוך "מטריקס", אז איך ליצור קשר עם יוצרו?
העולם שלנו הוא הסתברותי
מולטיוורס (MULTIVERSE) קבוצה של יקומים
|
להשאיר תגובה | שלח לחבר
| הדפס
|
שייך לקטגוריה: מציאות מדומה |
התיאוריה החדשה של היווצרות התא החי
התיאוריה של ביל מרתני (Bill Martney) וניל ליין (Neal Layne), אוניברסיטת דיסלדורף, גרמניה:
הופעת החיים היא תוצר לוואי של תגובת פיתוח האנרגיה. התאים החיים הראשונים (protocells) היו זקוקים לכמות גדולה של אנרגיה לחילוף חומרים ושיכפול, כי האנזימים המזרזים את התגובה הספציפית הזאת, הופיעו מאוחר יותר. חלק גדול מהאנרגיה התפזר.
איך התאים החיים הראשונים (protocells) הצליחו להשתמש באנרגיה כדי לקיים את חייהם? מהיכן אנרגיה זו באה ומדוע היא נצברת על ידי תאים חיים?
התהליכים הביוכימיים עוברים באזורים סגורים של התאים. התאים החיים אוגרים את האנרגיה שהם מקבלים תוך כדי תהליך הנשימה, בקרומיהם בצורה של גרדיאנט של יון.
גרדיאנט טבעי של פרוטונים הפועל דרך הקירות הדקים של גפריות וברזל, יכול לספק תרכובת של פחמן אורגני. כתוצאה מהתהליך הזה יוכלו להיווצר התאים החיים הראשונים (protocells), שבתחילה היו חסרי קרומית וגרו בתאי אבן. המינרלים היו מבצעים תפקיד של זרז לתהליך חילוף החומרים העתיק. לאחר זמן מה, אצל התאים החיים הראשונים נוצרה קרומית והם עזבו את בתי האבן שלהם.
כך, בפעם הראשונה המדענים הצליחו לעקוב אחר המסלול כולו, שמוביל מאבנים פחמן דו חמצני ומים, אל ההיווצרות של התאים החיים של היום.
התייחסותי: האדם לא יבין את הסודות של מוצא החיים, מהיכן הם התחילו, עד שלא ירכוש את הכוח השני של הטבע – תכונת ההשפעה. זוהי התכונה שנמצאת בחומר לא-חי, נוצר בה מה שאנחנו מכנים "חיים". ולרכוש את תכונת ההשפעה, התכונה של הבורא, של הטבע, ניתן רק על ידי שיטת הקבלה. ורק אז נוכל להבין את מקור החיים על עצמנו ולנהל אותו.
ידיעות קודמות בנושא:
אנחנו באמת מעוצבים על ידי נוירונים
כיצד נוצר יסוד החיים?
עבודת התא – אלטרואיזם טהור
|
להשאיר תגובה | שלח לחבר
| הדפס
|
שייך לקטגוריה: חושבים מדע, מציאות מדומה |
לקריאת כל התגובות
קבלת עדכונים בדוא"ל
עדכוני rss
רדיו קבלה
הבלוגים שלי
הבלוג בסלולר