איזון המערכת כחוק הטבע העיקרי
כנס ניו-ג'רזי, שיעור מס' 3
שאלה: אנחנו מתחברים כדי להיתקן. כיצד בדיוק אנחנו מגיעים למטרת החיבור בינינו? כיצד אנחנו מגיעים לקשר הנכון?
תשובתי: אנחנו צריכים לבנות קבוצה בצורה שמתאימה בדיוק למערכת העליונה. והמערכת העליונה כולה בנויה על השפעה הדדית, על יחסים טובים בין כולם. כולם שווים, כל אחד מכניע את עצמו לפני כולם כדי לקבל מהם את מה שהם רוצים לתת לו, וגם כל אחד יותר גדול מכל היתר, יותר גבוה ויותר חזק מכולם, כדי להשפיע לכולם את מה שנראה לו לטובתם.
באופן כללי, כולם שווים, כולם מחוברים יחד, וכל אחד משרת את רצון הזולת כדי למלא אותו. כך אנחנו מעצבים את המעגל הכללי, לפי חוקים שידועים לנו מהטכניקה, מתוך המערכות האנלוגיות.
לדוגמה, הגוף שלנו הוא מערכת אנלוגית שבתוכו עוברים תהליכים שונים שמטרתם היא לשמור על כל החלקים ועל כל תת-המערכות במצב מאוזן. אנחנו מכנים את זה "בריאות": לחץ הדם, רמת הסוכר ומדדים נוספים אחרים, מאוזנים. האיזון הזה הוא חוק הטבע העיקרי.
אז אם אני רוצה לראות את הקבוצה שלי מאוזנת, עליי לדאוג שכל החברים, בלי יוצא מן הכלל, יהיו שווים ויתכללו זה בזה בהשפעה וגם בקבלה. המערכות צריכות לפעול בצורה כזאת שכל אחד מהחברים יאבד את "עצמיותו" ושכולנו ביחד נבנה משהו באמצע, "כדור פטל" של חיבור בינינו (WE).
ואז אנחנו כבר לא מרגישים את החיים הפרטיים שלנו בגוף הגשמי, אלא את החיבור ואת מה שקורה בתוכו, מרגישים גם ברגש וגם בשכל את האדם הרוחני (ADAM), בדמותו. כי דווקא הוא נקרא "אדם", ולא כל אחד מאיתנו בנפרד.
אם אנחנו מגיעים להרגשת הרשת האינטגרלית והאנלוגית, אנחנו מגלים את עצמנו במדרגת ה"מדבר". מכיוון, שנכון לעכשיו, כולנו קיימים עדיין בדרגת ה"חי". מפני שכל הרצונות והמחשבות שלנו מכוונים כדי לספק קיום של הגוף הגשמי שלנו. כך גם בעלי החיים שמחפשים לעצמם מקום מחסה, מזון, בונים משפחות ומתרבים. נכון שהצרכים והדרישות שלנו מעט יותר גבוהים וגם אותם אנחנו משתדלים למלא. אבל רק אם אנחנו נדאג לאדם, אנחנו נצא לדרגת ה"מדבר".
ובהתאם לכך, עלינו לבנות יחסים בקבוצה. קיימת רשימה של תנאים הכרחיים המשקפים את החוקים של המערכת הרוחנית שפועלת עלינו. מהעולם העליון משתלשלים (↓) לתוך עולמנו שורשים שמנהלים אותו. ואם אנחנו רוצים שהכול אצלנו יהיה בסדר, אז עלינו רק לעלות (↑) מהרמה שלנו לרמה הרוחנית. בדיוק לזה מכוונים אותנו נכון להיום כוחות הטבע.
לכן, עלינו להשתמש בעצות המקובלים ולהשתדל לעשות זאת. כאן לא יעזרו שום אמצעים טכניים אלא הכול מתממש בתוך החברה האנושית, ביחסים בינינו. אם אנחנו נשנה אותם כדי שהמערכת הכלל אנושית תחיה בהתאם לחוקי החיבור (WE), בהתאם לעולם המודרני שנעשה אינטגרלי ונימצא בתלות הדדית, אם נבין שהטבע או הבורא מחייב אותנו להתקשר בינינו ובדיוק מהסיבה הזאת אין לנו תשובות על הבעיות האינטגרליות, אז אנחנו עולים לדרגת קיום חדשה ויהיה לנו טוב.
לכן, אנחנו חייבים בקבוצות לקיים את החוקים של העולם הרוחני. מפני שהקבוצה מיועדת להיות מערכת רוחנית. בכל קבוצה שלנו מתממשים העקרונות של המערכת האינטגרלית וכאשר אנחנו נתחיל להתחבר למערכת אחת, העולם ירגיש שיש כאן משהו, הוא יראה דוגמה של הקשר הנכון. ואז, גם הוא ישתנה לטובה.
התהליך הזה נראה לנו עדיין רחוק, אבל אתה תראה שהוא יתממש במהרה. מפני שקצב ההתפתחות גדל בצורה אקספוננציאלית והעולם יגיע לזה מהר מאוד, כיוון שאין ברירה.
מתוך שיעור מספר 3 בכנס ניו ג'רזי, 10.05.2013
ידיעות קודמות בנושא:
החיים הלא אישיים
לפי חוק השלמות של מערכת אנלוגית
המערכת האנלוגית זה "כמעט" לא נחשב
להשאיר תגובה | שלח לחבר
|  הדפס
|
שייך לקטגוריה: התפתחות רוחנית, כנסים, קבוצה |
לסיים את עבודת המדרגה הנוכחית
שאלה: יכול להיות, שכדאי לנו לשנות לאט לאט את הצורה של הכנסים ולערוך אותם לא עבור אלה שלומדים את השיטה האינטגרלית, אלא עבור אלה שלא לומדים, אבל היו רוצים לשמוע על כך? מפני שבהכנת הכנסים מושקעים מאמצים ואמצעים עצומים. יכול להיות, שהיה עדיף להשקיע כדי למשוך את האנשים שלא מכירים את השיטה האינטגרלית?
תשובתי: ודאי, שזה היה לא רע להשתמש בכל האמצעים האלה להפצה עולמית. אבל אי אפשר לפנות לאדם ולומר: "בוא נערוך כנס וירטואלי, ואת אותם המאמצים והאמצעים הגשמיים שיכולת להשקיע בכנס פיזי, נשקיע בהפצה".
שאלה: למה לא? ודאי, שזה מאוד נעים לראות בכנסים אנשים בעל השקפה זהה, שאותם אתה מכיר. אבל עכשיו לאירועים האלה מגיעים כל כך הרבה אנשים, שנהיה יותר ויותר קשה לפגוש מכרים. לכן הניסיון ליצור משפחה גדולה שבה כולם מכירים את כולם, הופך בעיקרון לפנטזיה. האם כדאי לבזבז על כך משאבים, מאמצים?
תשובתי: יכול להיות שאתה צודק, ואני מרגיש שאנחנו הולכים לקראת זה. אבל כל הפרדיגמה הזאת חייבת לסיים את עבודתה. לכן אני מקווה, שבסופו של דבר ייצא, מה שכבר עכשיו מתחיל להיוולד – מערכת וירטואלית עולמית של ההשכלה האינטגרלית, שלא תזדקק למפגשים תמידיים.
אבל היום, כאשר אני, לדוגמה, מגיע לאירופה, ולשם מגיעים מאות תלמידים משלושים מדינות, אז עבורם זה לא רק מפגש איתי, זה ארגון. הם מתקשרים ביניהם, מתארגנים מחדש, מסכמים באיזה אופן להפיץ, מה לעשות הלאה, וכולי. יחד עם זה, אני משתדל לתת להם אפשרות להתחבר, לפסל מעצמם מרכז מאורגן למידע ופרסום.
הכוח שנוצר בתקשורת בינינו, זה מה שנקרא "חכמת ההמונים", שהיום כבר נקבעת בדרך מנוסה.
יש לנו עסק עם ערכים פיזיים ולא דמיוניים. כאשר אנשים מתאספים ומארגנים ביניהם איזו חברה, אז מופיע בה כוח גדול ואפשרויות, מאשר סתם הסכום שלהם. זה טבעי ומוכח מדעית.
מתוך התוכנית "המשבר הגלובלי", 19.03.2013
ידיעות קודמות בנושא:
צריך להיות במצב של עבודה
לחכות או להתקדם קדימה?
יציאה מהערפל
|
להשאיר תגובה | שלח לחבר
| הדפס
|
שייך לקטגוריה: הפצה, חינוך, ילדים, כנסים |
לא המקום מקדש את האדם, אלא האדם מקדש את המקום
שאלה: מה זה אומר להיות "עם נבחר"? מדוע הוא נבחר? כדי לסבול?
תשובה: הוא נבחר לעבודה מיוחדת בעולם, והדבר בא לידי הביטוי במהלך כל ההיסטוריה. כן, התפקיד שלו הוא קשה, ומתבצע באופנים שונים.
בתחילה, העם היהודי נתן לעולם את ה"תורה", הקשר עם הבורא. את הקשר הזה אימצו בצורה שונה חלקים שונים של ה"מלכות" הכללית, הנקראים "אומות העולם". הם איבדו את הרעיון המקורי והשתמשו בו לתועלת עצמית, כל אחד בצורה שלו.
כך נוצרו הדתות: הנצרות, האסלאם והיהדות, כמו שאנחנו מכירים אותה לאחר חורבן בית המקדש. מכאן צמחו גם כל מיני אמונות ושיטות, שמקורן של חלק מהן עוד לפני אברהם.
באופן כללי, הרעיון של האלוקות מתפרש בצורה שונה בכל אחד משבעים "הכלים השבורים", כמו כן ב"ילדיהם". וגם באופן אישי, כולנו מתארים לעצמינו את תפיסת החיים שלנו, את היחסים עם העולם ועם האלוקות בצורה שונה. כל אחד מתייחס לחיים בדרכו שלו.
באשר לעם הנבחר, על אף שה"כלים" שלו שבורים, בזכות ההכנה המקדימה טמונה בהם היכולת לפעולות שמכוונות לתיקון. הרי, "האור המקיף" בכל זאת דוחף את האנושות קדימה ומפתח את ה"כלים" האלה, את העם הזה, בצורה מיוחדת. והעניין הוא לא בכך שהדרך הזאת היא נעימה או לא נעימה, אלא בכך שהיא מיוחדת. ואף על פי שזה יכול להתבטא בצורה כואבת, אין כאן מה לעשות.
מה לא קרה בהיסטוריה של העם הזה, לאן הוא לא נזרק, מה לא עשו איתו! והנה, הוא הגיע ל"קו הסיום", לשלב האחרון של ההגשמה העצמית. השלב הזה יכול להימשך עשרות שנים ולהיות מלווה בתהליכים שאין טעם לדבר עליהם... אבל זה הוא המצב, ו"קו הסיום" מתקרב.
אלה הן התוצאות של ההכנה המקדימה של ה"כלים" האלה: יש בהם ניצוצות של השבירה, ולכן הם מגיבים באופן שונה לאור המחזיר למוטב. האור נשפך על כולם באותה המידה, אבל כל אומה מתעוררת בהתאם לייחודיות שלה, כל אחד מתקדם בדרך שלו. האור מגיע לכולם, אבל הקצב והאופי של השינויים שונים לכולם.
אילו היית רואה את "האור המקיף" המגיע ומקדם את האנושות כולה, אילו היית מכיר את מהותו הפנימית של כל עם, לא היית צריך לצפות בחדשות. אתה גם בלי זה היית יודע בדיוק מה צריך להתרחש עם כל אומה, וכל אדם...
שאלה: ובכל זאת, מה הוא "העם הנבחר"? מי שייך אליו?
תשובה: מדובר בקבוצה של "כלים", רצונות, בעביות מסוימת. הם מחוברים לקבוצה כדי לעשות עבודה משותפת כללית, וכך לנוע קדימה. בעם הזה טמון ניצוץ, שנפרד מהרצון האגואיסטי, ניצוץ שבעתיד יהיה ניתן להפוך אותו לכוח השפעה שגדל ברצון הכללי של האדם.
שאלה: האם זה קשור לאלה שגרים בישראל?
תשובה: זה לא קשור למיקום הגיאוגרפי. עם זאת, בארץ ישראל יש לעם הזה תנאים מיוחדים חיצוניים ובהתאם לזה, פנימיים, ששונים מהתנאים שבהם חיים חלקים אחרים של העם, המפוזר ברחבי העולם.
באופן כללי, יש סדר התפתחות של החלקים השונים של האנושות: הקבוצה העולמית שלנו, לאחר מכן, עם ישראל שגר בארץ-ישראל, אחר כך, עם ישראל המתגורר מחוצה לה, ואז כל אוכלוסיית העולם, ושוב, לפי סדר המשיכה לתיקון.
פעם, עם ישראל היווה "כלים" מתוקנים הנמצאים מעבר ל"מחסום", מעבר ל"פרסה". ואז הוא עבר שבירה ושקע לתוך הכוונה האגואיסטית – כדי להתערבב עם האח"פ, ובסופו של דבר, להגיע למדרגה הכללית הגבוהה יותר של תיקון העולם.
לפני חורבן בית המקדש השני, ה"כלים" האלה היו שייכים לגו"ע. הם היו צריכים להישבר ולחדור לתוך ה"כלים" של אומות העולם – הרי, דווקא להם הבורא בתחילה רצה לתת את התורה. ועם ישראל הוא שלב ההכנה, חוליית המעבר. הוא היה צריך לעבור את כל פיתולי הגורל שלו, כדי עכשיו סוף סוף להבטיח את תיקון העולם. זה מה שאנחנו מנסים לעשות – להיות חוד החנית, החלוצים בדרך. ולכן העם היהודי קיבל את ההזדמנות לחזור לישראל, כדי מכאן לשוב לשורשים ולהתחיל את התיקון.
שאלה: האם יש קדושה כלשהי בארץ-ישראל במובן הגיאוגרפי?
תשובה: לא. פשוט הקשר איתה, אפילו ברמת הדומם, כבר כולל את הכוונה האלטרואיסטית.
האדם מקדש את הארץ, האדם מקדש את הטבע הדומם, הצומח והחי. אבל אנחנו לא שייכים לדרגה של ה"אדם", אנחנו בינתיים בדרגת ה"חי". ולכן, "ארץ ישראל", כלומר, הרצון לקבל ברמת הדומם, אינו קדוש. הרי, אני לא מחבר את הרצון הזה לעצמי ולא מקדש אותו. אני גר בארץ ישראל, פשוט מפני שאני מרגיש כאן בנוח. אם ילחצו עליי כאן, אני אברח למקום אחר, כפי שכבר קרה לפני אלפיים שנה.
במהלך הכנס בניו-ג'רזי, נפגשתי עם ישראלים רבים, ואף אחד מהם לא רוצה לחזור, חוץ מכמה אנשים בודדים שקשורים אלינו. הסקרים מראים, כי היהודים בארצות הברית מתרחקים מישראל, לא רוצים להיות מזוהים עִם ישראל. הם מעדיפים להיות יהודים אמריקאיים, כמו בני העמים האחרים. ועל אף שהם כועסים כשאני כותב על זה בבלוג, אלה הן תוצאות הסקרים שהם בעצמם משתתפים בהם. ואותו הדבר אני רואה בשיחות ובהרצאות שלי שהתקיימו באמריקה.
כמובן, אני לא מאשימים אותם בשום דבר. זה די טבעי, כאשר אתה חי במדינה מסוימת אתה מחובר אליה בצורה אגואיסטית ורוצה שיהיה לך טוב שם. ועל ארץ המוצא אתה נזכר פעם בכמה שנים. רוב יהודי אמריקה, מבין אלה שפגשתי, מעולם לא היו בישראל. בעצם, מה יש להם לעשות כאן?
שאלה: אז, האם צריך לחיות בישראל כדי להשלים את התיקון?
תשובה: בעל הסולם אומר שהאדם שנמשך לרוחניות, נמשך לארץ ישראל. בכל זאת, יש כאן משהו. את המשיכה הזאת אי אפשר להסביר במילים, היא נגרמת על ידי הניצוץ שטמון בתוכנו. ומשום כך באים לכאן אנשים שלומדים את חכמת הקבלה, גם אם הם אינם יהודים. הם מרגישים שיש כאן מקור, שהמקום הזה שונה, מיוחד, שבו אתה מרגיש אחרת מכל מקום אחר. וזה קשור לא לדינמיקה ואיכות החיים החיצוניים, אלא לדברים עמוקים יותר...
מתוך שיעור על אגרת של הרב"ש, 14.05.2013
ידיעות קודמות בנושא:
ישראל באות וברוח
"נבחר" זו אחריות בפני העולם. מי מעוניין?
משרתי העולם
|
להשאיר תגובה | שלח לחבר
| הדפס
|
שייך לקטגוריה: התפתחות רוחנית, כנסים, שיעור הקבלה היומי, תפקיד ישראל |
צריך להיות במצב של עבודה
לאחר הכנס בניו-ג'רזי מורגש איזה ערפל, הסחת דעת, חוסר ריכוז. אני מבין שעברו כמה ימים של בירורים ורגשות מאוד פעילים, אבל חייבים להתעלות מעל זה.
ישנו המצב הפנימי של האדם, ויש מצב של עבודה, שבו אנחנו חייבים להחזיק את עצמנו על ידי זה שמתחברים יחד מעל לכל המצבים שעברנו, כדי למשוך את המאור המחזיר למוטב. אם אנחנו נחכה עד שהמצב יסתדר מעצמו, אז אנחנו רק נשיג שׂכל בהמי. אבל אם אנחנו נפעל כקבוצה ונמשוך את המאור המחזיר למוטב, אז יבוא המאור מלמעלה וייתן לנו שׂכל רוחני עליון.
אלה הן שתי מדרגות שונות, שבהן קיימת תפיסת עולם שונה לחלוטין: או כמו אצל הבהמה, או כמו אצל האדם, הדומה לבורא. אנחנו צריכים לבחור עכשיו, דרך העיניים של מי אנחנו רוצים להסתכל על המציאות? ואם אנחנו פשוט נשב ונחכה מבלי להשתוקק לריכוז קבוצתי פנימי, אז אנחנו נחזור בחזרה לחיים הבהמיים, לתפיסת עולם בהמית.
צריכים לא לפחד לעזוב את כל הרגשות והחשבונות הקודמים ולצפות רק למאור המחזיר למוטב: לא משנה אילו מצבים הוא מביא לנו. העיקר זה, לתת יגיעה להמשכת המאור הזה. אז בואו נתאמץ ונתרכז בזה.
מתוך שיעור על "הקדמה לספר הזוהר", 14.05.2013
ידיעות קודמות בנושא:
לחכות או להתקדם קדימה?
יציאה מהערפל
לאחר הכנס: ב"אבני הרחיים" של הבורא
|
להשאיר תגובה | שלח לחבר
| הדפס
|
שייך לקטגוריה: התפתחות רוחנית, כנסים, שיעור הקבלה היומי |
מדוע כל כך בא לי לישון?
כנס ניו-ג'רזי, שיעור מס' 1
שאלה: מדוע, למרות העובדה שאני משקיע כל כך הרבה מאמצים בלימוד והפצה, אני חייב כל כך להתאמץ כדי לא להירדם בשיעור?
תשובה: אני אגלה לך סוד: האנשים שנמשכים לרוחניות, שרוצים לגלות את הבורא, לא אוהבים ללמוד... כיוון שהם רוצים להרגיש! הם גם נראים אפילו קצת טיפשים, רדומים. הם יכולים עשר פעמים לקרוא קטע ולא להבין מה שכתוב שם. אני חוויתי את זה בעצמי.
ואם תיתן למישהו מבחוץ לקרוא את הקטע הזה, הוא מייד "יבין" מה כתוב. זה אופייני דווקא לחכמת הקבלה, כי בקריאה מתעוררת באדם ה"נקודה שבלב", נקודת ההרגשה, ולא השכל היבש. ואדם זר תופס את הנקרא בצורה שכלית לחלוטין, ולכן אין לו בעיות בהבנת הטקסט.
זאת הסיבה שאנחנו רואים לפעמים איך באים לקבוצה אנשים חדשים ובקלות תופסים את החומר. קל להם להבין את הכתוב, הם מייד מתחילים ללמוד את "תלמוד עשר הספירות", ואחרי חודש או חודשיים כבר דנים בתיאוריה המורכבת ביותר. ואנשים עם "נקודה שבלב", לאחר שלמדו במשך עשר שנים, לא יכולים להבין את מה שכתוב שם, כי הם מחפשים הרגשה ולא הבנה שכלית, כמו חמור חכם.
מאוד חשוב להבין שישנם שני מכשולים עיקריים לתלמידים. המכשול הראשון, זה כאשר אנחנו מגלים בעיות בקבוצה, ביחסים בין כולם, אך לא מבינים שדווקא הבעיות הללו הן קרש קפיצה קדימה, ובורחים.
והמכשול השני הוא, שהאדם קורא שוב ושוב, כבר למד את הטקסט בעל פה, אבל מרגיש שהוא אינו מבין את המשמעות. וזה חל לא רק על לימוד התיאוריה על "פתיחה לחכמת הקבלה" או "תלמוד עשר הספירות", אלא אפילו על מאמרי "שמעתי" ומאמרים אחרים. מאמרים מסוימים לפעמים גורמים פתאום להתרגשות, אך רובם נראים יבשים ולא נוגעים ללב.
וזה דווקא סימן טוב! על זה נאמר: "לא החכם לומד." זה לא אומר שאני נותן לך אישור לישון בשיעור, אך למעשה, אני מתייחס לזה בהבנה רבה. אני אף פעם לא באתי בטענות לתלמידים שישנים, מפני שאני מבין אותם. זו לא עייפות פשוטה, אלא תוצאה מכך שהם רוצים להרגיש משהו רוחני. ואם אין הרגשה, אז הם לא מבינים מדוע הם יושבים בשיעור.
על זה כתוב: "מה שלא עושה השכל..", – הרי, השכל באמת לא יעזור כאן, "עושה הזמן!", כלומר, לאורך הזמן משפיע עלינו האור, כאשר אנחנו נמצאים בקבוצה, או אפילו ישנים בשיעור. צריך רק לתת לאור לעבוד עליך, וההרגשה תבוא.
מתוך שיעור מס' 1 בכנס בניו-ג'רזי 10.05.2013
ידיעות קודמות בנושא:
לא לומדים על ידי השׂכל
איך לתפוס את החומר, בלב או בשכל?
עדיף להיות שקדן, מאשר חכם
|
להשאיר תגובה | שלח לחבר
| הדפס
|
שייך לקטגוריה: הפצה, התפתחות רוחנית, כנסים, לימוד חכמת הקבלה, קבוצה |
להשאיר את החמור מחוץ למעגל
כנס ניו-ג'רזי, שיעור מס' 1
שאלה: איזו פעולה פנימית אני יכול לבצע כדי לעזור לחברים, לא רק לחייך אליהם, אלא להשפיע ולתת פנימית? אני לא רוצה סתם כך לשהות בכנס ולנסוע הביתה, אני רוצה ליצור ולבצע את הפעולה הפנימית הזאת, אז איך אני יכול לעשות את זה?
תשובתי: אנחנו עכשיו נערוך סדנאות, תשתדלו להקשיב אחד לשני, להרגיש את המעגל שנוצר על ידי הטבעת שלכם. כל אחד צריך להרכין את ראשו בפני האחרים, כדי שיוכל לקבל מהם. וכמו כן, כל אחד יכול להוסיף לכל השאר, לתת להם. צריך לרצות שבתוך המעגל הזה יופיע איזה כוח מיוחד, משותף לכל משתתפי המעגל הזה.
לאף אחד מאיתנו לא נשאר רגש ושׂכל משלו, כי הלב והשׂכל העצמי שייכים לבהמה שלו, לחמור, שנשאר מחוץ למעגל. ואילו בתוך המעגל יושבות הנשמות ולא הגופים. אתה לא רואה לפניך בני אדם פיזיים, אלא רק את ההשתוקקות שלהם להתחבר כדי לגלות את הבורא. לזה מיועד כל התרגיל.
אם אנחנו נצליח להתחבר בצורה נכונה, אז אנחנו לפחות נתחיל להרגיש התקרבות למשהו חדש שלא הורגש עד כה. תופיע איזו תחושה מיוחדת, כוח מיוחד, שנמצא מחוצה לך, שמוציא אותך החוצה מתוך הגוף שלך. דווקא חוויה כזאת עלינו להשיג.
מתוך שיעור מס' 1 בכנס ניו-ג'רזי, 10.05.2013
ידיעות קודמות בנושא:
לא צופה, אלא משתתף
הסדנה צריכה להצית את ניצוץ החיים
הקבוצה היא עיגול שבמרכזו הבורא
|
להשאיר תגובה | שלח לחבר
| הדפס
|
שייך לקטגוריה: התפתחות רוחנית, כנסים, סדנאות חיבור |
קצת סבלנות, והכול יתבהר מעצמו
כנס ניו-ג'רזי, שיעור מס' 1
שאלה: מה נותן לאדם הגילוי של הבורא?
תשובתי: על ידי גילוי הבורא, האדם משיג את הכוח העליון האחד שפועל בכל הבריאה. מזה הכול נהיה לו ברור ומובן. הוא רואה את כל המציאות, שאין בה התחלה וסוף, אלא קיים רק מצב קבוע אחד. המצב האחד הזה מסביר לאדם את הכול, הוא משיג את המימד העליון ולא נשארות לו שום שאלות.
הוא חי מעל לזמן, תנועה ומקום, אין לו חלוקה לעבר, הווה ועתיד. זוהי מציאות שקיימת מחוץ לגופנו הפיזי.
הגוף שלנו חי, אם יש בו דופק, כך הוא תופס את המציאות, בכך שמרגיש את עצמו בתוך הזמן: בעבר, בהווה ובעתיד. אבל כאשר אנחנו יוצאים מחוץ לגבולות גופנו, אז כל זה נעלם. ואז אנחנו מוצאים את עצמנו במצבו של הבורא.
אתה שואל עכשיו: "נו, ומה הלאה?", אבל אין כזאת שאלה, מפני שכל השאלות שלנו נובעות מתוך חיסרון, מתוך הרצון לקבל, שאותו אנחנו משתוקקים למלא. אבל כאשר אנחנו נכללים ברצון להשפיע, אז כל השאלות נעלמות. אנחנו מתמזגים עם הכוח האחד והיחיד. צריך להרגיש את זה וזה ייתן תשובות לכל השאלות שלך, ואילו במילים לא ניתן להביע את זה.
כאשר אני נכנסתי להרגשה רוחנית, זה ענה לי על הכול. השאלה הזאת נובעת לא סתם מסקרנות, אלא מתוך רצון טוב. תגלה את הרוחניות ואתה תראה הכול. על זה כתוב: "טעמו וראו כי טוב ה'". ולפני שאנחנו טועמים את ההרגשה הזאת, אי אפשר לראות אותו ולא ניתן להסביר. כאשר אנחנו נשיג אותו, אז הכול יתבהר מעצמו.
מתוך שיעור מס' 1 בכנס ניו- ג'רזי, 10.05.2013
ידיעות קודמות בנושא:
מטרת החיים היא גילוי הבורא
אין חדש תחת השמש, חוץ מגילוי
תחילת ציר קואורדינאטות חדש
|
להשאיר תגובה | שלח לחבר
| הדפס
|
שייך לקטגוריה: התפתחות רוחנית, כנסים |
כנס "מאני לאנחנו לאחד" בניו-ג'רזי: שיעורים, סדנאות
 |
שיחת הכנה לכנס |
|
שיחה על החשיבות של ההתאספות |
שיעור מס' 1 |
|
סדנה מס' 1 |
שיעור מס' 2 |
|
סדנה מס' 2 |
שיעור מס' 3 |
|
סדנה מס' 3 |
שיעור מס' 4 |
|
סדנה מס' 4 |
שיעור מס' 5 |
|
שיעור מס' 6 |
לצפייה בשיחה
|
להשאיר תגובה | שלח לחבר
| הדפס
|
שייך לקטגוריה: הכנה, כנסים, סדנאות חיבור, שיעורים והרצאות |
רגישות במקום מאבק
מתוך שיעור ההכנה לכנס בניו-ג'רזי
אנחנו מתאספים יחד כדי להתחבר ולעזור זה לזה לנצח את האהבה העצמית. כל אחד צריך לחשוב על ביטול האגו שלו, להפסיק לדאוג למילוי עצמי, ועד כמה שאפשר להשתוקק רק לאהבת הזולת. כלומר, במשך כל הכנס, מרגע זה והלאה, אנחנו צריכים לחשוב רק על איך להתעלות מעל עצמנו, לצאת מתוך האגו שלנו. כי רק על ידי זה, כל אחד יכול להרגיש נחיצות, רצון לרכוש תכונה חדשה, שנקראת רצון להשפיע.
כאשר כאלה אגואיסטים כמונו מתחברים יחד, ואני מסתכל על האחרים, אז אני מתחיל לגלות שהאגו שלי נברא בצורה חכמה להפליא. למעשה, הוא בנוי דווקא באופן כזה, כדי לעזור לי לצאת מתוכו. בעצם, שום דבר בחיים האישיים שלי אינו מפריע לרוחניות. אם אני אתייחס בצורה נכונה לטבע שלי, אז אני אגלה בתוכו אמצעים שעוזרים לי להשיג את העולם הרוחני.
הרגשת הדחייה מהאחרים ניתנה לצורך אינדיקציה, עד כמה רחוק אני נמצא מהתכונות הרוחניות. בנוסף, קיימת בי קנאה, כאשר אני רואה כיצד אחרים מתחברים ביניהם וכל אחד משתדל לצאת מתוך עצמו ולהתקרב לאחרים, אז אני מקנא בהם. קנאה, זהו כוח אגואיסטי גדול מאוד, אבל בעצם הוא מתחיל לעבוד לטובתי בכך שעוזר לי להתעלות מעל לאגו שלי.
כמו כן, השאפתנות, הרצון שלי להיות גבוה ומוצלח מהאחרים, גם כן עובדים לעזרתי. אני מסתכל על ההצלחות של האחרים ומתבייש בעצמי. אני גם רוצה שיהיה לי את אותו הדבר, לפחות לא לפגר אחרי האחרים או אפילו לעבור אותם. יוצא, שבאגו שלנו אין אף תכונה, שאי אפשר היה להשתמש בה לשחרור מהאגו שלנו. עבודה פנימית כזאת נקראת "עזר כנגדו".
צריך להתעמק בכל העבודה הזאת יחד עם החברים, אבל בעצם, אנחנו מגלים שבחיים שלנו לא נברא שום דבר שבו אנחנו צריכים להילחם, כפי שאנחנו מנסים. ההתגברות היא רק להשתדל להיות רגיש בכל רגע, כדי לכוון את עצמי בצורה נכונה. ואז אנחנו נראה כיצד כל התכונות הטבעיות שלנו באופן ישיר או עקיף עוזרות לנו להשיג את המטרה.
לא צריך להתנגד לשום נטיות שלנו, אלא צריך ללמוד איך הטבע משחק איתנו. אם אנחנו נשתמש בצורה חכמה בכל הדחפים שלנו, אז אנחנו נוכל לפרוץ לעולם הרוחני.
מתוך שיעור ההכנה לכנס בניו-ג'רזי, 09.05.2013
דיעות קודמות בנושא:
תקנאו יותר
הקָראט היקר של העבודה הרוחנית
רק אם תִלמַד את האחרים, תבין את עצמך
|
להשאיר תגובה | שלח לחבר
| הדפס
|
שייך לקטגוריה: התפתחות רוחנית, כנסים |
להצליח לא על חשבון הזולת, אלא לטובת הכלל
מתוך שיעור מקדים מהכנס בניו-ג'רזי
האדם יכול להגיע מאהבת החברים לאהבה הכללית של כל האנושות, כל הטבע, כל המציאות. אז הוא יראה, שגם העולם שלנו מקבל צורה שבה נשארות רק התכונות. לא נשאר חומר, אלא רק כוח. והכוח הזה הוא הדבר היחיד שפועל בעולם בגרסאותיו השונות. לא קיימים עולם גשמי ועולם רוחני בנפרד, אלא ישנו רק עולם אחד. אם האדם מסתכל נכון על עצמו ועל העולם כולו, אז הוא מבין ששום דבר לא נברא נגדו, אלא הכול נברא רק לטובת החיבור בינינו ולעלייה להשפעה הדדית ולחיבור הדדי.
לכן, מאהבת החברים מגיעים לאהבת הבורא, כלומר לאהבת כל המציאות, כדי לגרום נחת רוח לבורא. להשפיע לבורא, כלומר להשפיע לכולם. המושג "יחד" מסמל את הבורא. האדם משרת לכל הנבראים ולכוח הפנימי שלהם שברא ומחייה אותם, ודרכם משפיע גם למי שברא אותם שנמצא בתוכם.
לכן, אנחנו רואים שחכמת הקבלה היא שיטה מעשית ביותר. אפשר ללמוד אותה כתיאוריה שנים רבות מבלי להתקדם כלל. העיקר הוא, המימוש המעשי, והוא מתקיים רק דרך החיבור בינינו.
לכן, כאשר אנחנו מתאספים בכנסים כאלה, זה מאפשר לנו להתקשר, להתחבר ולספוג מהרוח הכללית. בעזרת כמות כזאת של אנשים משיגים עוצמה גדולה. והם לא חייבים להיות תלמידים ותיקים עם ניסיון רב. העיקר הוא הכוח הכללי, כאשר כל אחד רוצה לצאת מעצמו לתוך הזולת, "לשפוך" את עצמו החוצה, להתפרץ לידיהם. בצורה כזאת, הוא פותח את הקליטה שלו כלפי העולם הרחב, מתחיל לגלות את הטבע, בלי קשר לחמשת החושים הגופניים שלו.
בתוך החיבור בין החברים טמונה סגולה, מפני שמחשבותיהם ודעותיהם עוברות מאחד לשני על חשבון הדבקות ביניהם, לכן כל אחד נכלל מכוחותיו של השני, מהתכונות שלו, מההסתכלות שלו. בזכות ההתכללות ההדדית כל אחד מקבל כוח של כל הקבוצה.
כל אחד מהם קטן וחלש עם מלאי כוחות מוגבל. אבל הכול בנוי כך, שאם הוא נכלל בתוך הקבוצה, שלא במקרה ניתנה לו, אז הוא משלים את עצמו על ידה. וזה מספיק לו כדי להרגיש את כל העולם הרוחני במלואו. לאף אחד מאיתנו אין הרגשת הרוחניות, אבל על ידי החיבור, כל אחד יכול לרכוש אותה.
וברור שבתוך קבוצה גדולה יש לאדם הזדמנות לקבל רצון רוחני גדול יותר. יותר קל לו לעשות זאת מפני שיותר קל להתבטל בפני חברה גדולה, כאשר הרבה אנשים משפיעים עליו. אנחנו צריכים ללחוץ רק מעט וזה יכול לקרות, אנחנו נוכל להתעלות מעל עצמנו ובהתכללות באחרים להשיג את המציאות העליונה. אני מאד מקווה שאנחנו נממש זאת, וביחד נגלה מציאות אמיתית שבתוכה אנחנו נמצאים.
זאת לא מיסטיקה אלא מדע, פסיכולוגיה גבוהה. על ידי הגילוי של העולם העליון אנחנו נגלה את חוקי הטבע העליונים, שפיזיקה המודרנית כבר מתקרבת על גבול החומר, שם החוקים הגשמיים נעלמים. לכן, הפיזיקאים אינם מסוגלים לגלות את מה שנמצא מעל הזמן, התנועה והמקום. ואנחנו עוד נגלה את כל זה, מפני שהחושים שלנו יהיו כבר מוכנים לזה. ואז אנחנו נגלה גם כיצד להתנהג נכון בעולמנו, כיצד לשלוט על גורלנו. בידינו יהיה המפתח להצלחה, לא על חשבון הזולת, אלא לטובת כולם!
מתוך שיעור מקדים בכנס בניו ג'רזי, בנושא "חשיבות ההתאספות", 10.05.2013
דיעות קודמות בנושא:
כנס שמוציא לנצחיות
אוניברסיטה שאפשר להתקבל אליה רק כקבוצה
הכנס בניו ג'רזי: מאוחדים בפני האחד
|
להשאיר תגובה | שלח לחבר
| הדפס
|
שייך לקטגוריה: אהבה, התפתחות רוחנית, כנסים, קבוצה |
מציאות בלי מסננים
מתוך שיעור מקדים מהכנס בניו-ג'רזי
ישנם חוקי הטבע שאנחנו לומדים עליהם באותה הצורה שאנחנו קיימים. אנחנו אגואיסטים, ה"חומר" שלנו הוא רצון להנות, ואנחנו מחפשים הזדמנות להנות מהחיים בכל החושים שלנו. זאת כל המטרה שלנו, כל החיים וכל המאמצים שלנו, להרגיש בכל רגע מקסימום תענוג במינימום יגיעה.
כך אנחנו קיימים. כל הטבע הדומם, הצומח והחי, וגם בני האדם, נמשכים בצורה אינסטינקטיבית לתענוג. זאת הייתה הנטייה של ההתפתחות שלנו לאורך הדורות, ועליה מתבסס כל המדע שלנו. אנחנו חוקרים את הטבע עם אותה הכוונה, מחפשים אחר התענוג המקסימלי. הסתכלותנו כלפי העולם, החוקים שאנו חוקרים, הטבע שמתגלה בתוך התפיסה של עצמינו ושל הסביבה, הכול עובר דרך אותה ה"מסננת" להרגשה ולהבנה שלנו, בהתאם לנוסחה הקבועה שדורשת לנצל את המציאות לטובת עצמינו.
ולכן, ההסתכלות שלנו תמיד צרה ביותר, סלקטיבית ביותר בלי שום מורכבות. אנחנו לא יודעים מה באמת נמצא סביבנו. אנחנו תופסים ומבינים את הדברים רק באותה המידה שהם מתאימים למנגנון הבסיסי שלנו, עד כמה הוא קרוב לעיקרון שלנו להנות מהחיים.
התכונה הפנימית הזאת מאוד מגבילה אותנו. אנחנו לא רואים את התמונה האמיתית, על אף שבעולם הזה ישנם עוד הרבה דברים שנעלמים מתפיסתנו. אנחנו ממש לא אובייקטיבים.
קיימים מסביבנו המון תופעות שאנחנו לא מודעים אליהן, אבל הן שייכות ישירות לחיינו, לגורלנו. לכן באה לעזרתנו חכמת הקבלה ומאפשרת לנו "לפקוח את העיניים" ולהביט בצורה אובייקטיבית על העולם הרחב הנפרס מעבר לחמשת החושים שלנו, שמוגבלים על ידי ה"מסננת" של האנוכיות שלנו.
אבל בשביל זה עלינו לעלות מעל ה"מסננת" שלנו ורק אז אנחנו נרגיש את העולם כפי שהוא. לשם כך אנחנו צריכים את חכמת הקבלה, החשובה ביותר, ובסופו של דבר, המעשית ביותר. בנוסף לחקר הטבע שלנו, עלינו לבצע פעולות מסוימות כדי להתרגל להביט על העולם בלי הפרעות פנימיות, להתעלות למעלה מהאגו שלנו לתפיסת המציאות האמיתית.
למשל, קורה שאני מדבר עם מישהו, אני מרגיש שאני לא מבין אותו. מפני שהדעות הקדומות עליו שאני קיבלתי כתוצאה מהחינוך, הפרטים שאני רואה בו מאוד מפריעים לי ומגבילים אותי להבין אותו. ורק אם אני אתעלה מעל ההרגלים שלי, מעל הטבע שלי, מעל החינוך שקיבלתי, מעל ההסתכלות הצרה שלי, אז אני אוכל באמת להבין אותו.
קורה לכולם שמישהו בא אלינו בטענות שאנחנו לא מבינים אותו, לא רוצים להבין, ורק אחרי מספר שנים אנחנו מבינים שאנחנו באמת לא הבנו אותו בגלל המוגבלות שלנו. מסתבר, שהיחס שלנו היה צר ואדיש. ואם אנחנו היינו מתעלים מעל "ההסתכלות האישית", אז היינו רואים את האדם כפי שהוא. אף על פי שזה מאוד קשה, זה אפשרי.
זה נוגע לתפיסה הכללית שלנו כלפי הטבע. יש כאן בעיה מאוד קשה. ביחסים עם אנשים אחרים אנחנו יכולים להשתמש בתרגול פסיכולוגי, בהשפעה חיצונית, להקשיב להסברים ובסופו של דבר לראות את הטעויות, את הסטיות בתפיסתנו. אבל כיצד בונים את היחס הנכון כלפי הטבע הכללי? כיצד ניתן לראות אותו בלי ההרגלים שלנו? זה הרבה יותר קשה. מי יסביר לי כיצד להסתכל על העולם ב"עיניים אחרות", כאילו לא אני רואה, אלא מישהו שאין לו שום צורה משלו? לשם כך אני חייב להיות חופשי לגמרי מעצמי...
לכן, אנחנו משתמשים בעצות של מקובלים, שהם כבר יצאו מעל הטבע שלהם, מעל האגו, שהוא זה שמגביל ומעוות את השקפתנו. אם אנחנו עושים בדיוק את מה שהם אומרים, אז בסופו של דבר אנחנו מצליחים.
לפעמים אנחנו קרובים יותר לתמונה האמיתית, לפעמים אנחנו נופלים בחזרה, ולהיפך, מגלים את המוגבלות הקיצונית שלנו, מגלים את היחס האגואיסטי, המאוד "צר" ואפילו קודר כלפי התופעות השונות. אנחנו מכנים את המצבים האלה "עליות" ו"ירידות". הן עוזרות לנו להבין עד כמה אנחנו כלואים בתוך האגו שלנו ועד כמה קשה להתעלות מעליו.
המקובלים אומרים שכדי לצאת מהשבי, עלינו לבנות קשר עם אנשים אחרים, ובעבודה המשותפת בינינו להשתדל לראות אותם בצורה האובייקטיבית ביותר. בהתאם לנוסחה "איש את רעהו יעזורו", אנחנו יכולים לעורר את עצמנו להתעלות, לרצות להתעלות למעלה מהטבע שלנו שמגביל אותנו. ואם אנחנו משתדלים לעשות זאת, אז אנחנו מעוררים כוח מיוחד בטבע שנקרא "האור המחזיר למוטב". הכוח הזה עוזר לנו לפתוח את עצמנו, להשתחרר מההסתכלות המוגבלת, הצרה והאגואיסטית כלפי העולם, להפשיט מעצמנו את המגבלות.
ואז אנחנו רואים עולם טוב, מושלם, נצחי, בלי מגבלות כלשהן השייכות לגופינו. אז אנחנו מתחילים להרגיש חושים מיוחדים שונים, לא ראיה, שמיעה, טעם, ריח ומישוש, אלא "כתר", "חכמה", "בינה", "זעיר אנפין" ו"מלכות". דרכם אנחנו תופסים מציאות בלתי מוגבלת ובתוכה אנחנו מרגישים את החיים שלנו שאינם תלויים בגוף.
אנחנו מרגישים את עצמנו כיצורים מושלמים, נצחיים, שקיימים בתוך העולם הנצחי, המושלם, ומתייחסים לגוף כמו לחיה. כמו שכלב שוכב ליד בעל הבית שלו, ולכל אחד מהם חיים משלו. יש ביניהם קשר, אבל האדם לגמרי לא תלוי בכלב. הגוף החי יכול לחיות ויכול למות, והאדם שבנו ממשיך להתקיים בעולם העליון, ללא גבולות, במציאות הנצחית. דווקא שם הוא מרגיש ומגלה את עצמו.
את העולם העליון הזה אנחנו מרגישים לפי מערכת מיוחדת, נקרא לה מערכת "פסיכולוגית". היא בעצמה מהווה "גוף", אבל כבר לא גוף פיזי, אלא אותו אנחנו מכנים "נשמה". וכל המטרה שלנו היא לגלות את עצמנו האמיתיים, הקיימים כבר לא בתוך הגוף החומרי, לא מוגבלים בתוך הדאגות בתועלת שלו, אלא להתעלות מעליו לנצחיות ושלמות.
ואז אנחנו נגלה שבעצם כל החיים שלנו מיועדים רק בשביל זה. הגוף שלנו מזדקן עם הזמן ומת, זאת אומרת, מפסיק להתקיים בצורת החי וחוזר לדומם, ואנחנו ממשיכים לחיות, מכיוון שבפנים קיבלנו את ההוויה האמיתית. זאת המטרה שאותה אנחנו רוצים להשיג באמצעות הלימוד של חכמת הקבלה.
והעיקר כאן זה לא הלימוד עצמו, אלא הפעולות שאותן אנחנו צריכים לבצע בינינו, כדי שבעזרתן לפתח למעשה חוש חדש ללא גבולות.
לכן אנחנו מתאספים בקבוצות. זה התחיל מהמקובלים הראשונים לפני אלפי שנים. הם גם ארגנו לעצמם קבוצות, וכבר הבינו, בהתאם לטבע העליון, איזה סדר צריך להיות בהן, אילו יחסים צריכים להיות בין החברים.
הרי בקבוצה צריכים להיות דווקא אותם החברים שמתחברים ביניהם, דואגים אחד לשני, מרגישים ותומכים זה בזה. הקבוצה צריכה להיות שלמה, זאת אומרת, להיות אחד שלם, שבו משלימים זה את זה ויוצרים משהו אחד.
תוך כדי בניית האיחוד הזה, אנחנו מקבלים את אותה המערכת שמסוגלת לתפוס, להרגיש את העולם העליון. מפני שאנחנו יוצאים מתוך עצמנו ומתקיימים מחוץ לאגו שלנו. בשביל זה אנחנו בונים את הקבוצה בהתאם לעצות המקובלים. הם המורים שלנו, ואנחנו פועלים בדומה להם.
מדובר על מדע מעשי, שבו הכול נעשה לפי הניסיון שהצטבר. במשך אלפי שנים, האנשים שפרצו לעולם העליון ניסו על עצמם אמצעים שונים להתקדמות, ותיארו את זה עבורנו. היום אנחנו משתמשים ב"מתכונים" מוכנים ובדוקים.
מעבר לזה, היום אנחנו בעצמנו מפתחים אמצעים נוספים שעוזרים לנו בהתקדמות. כי תנאי החיים משתנים בכל דור, מפני שהאגו שלנו כל הזמן גדל.
והיום הוא לא רק גדל, אלא גם "מתעגל", מה שמהווה בעיה נוספת. אנחנו כבר לא סתם אגואיסטים, בגלל האגו המתחזק שלנו אנחנו רוצים להתרחק זה מזה. רואים את זה לפי הסטטיסטיקה של הגירושים, ובכלל לפי המגמה הכללית: כל אחד זקוק לדירה משלו, מכונית משלו, מקום משלו. אנחנו מעדיפים לתקשר דרך פלאפונים, או דרך האינטרנט, ברשתות חברתיות, ולא פנים אל פנים, לא אחד מול אחד. ונדמה לנו שהקשר ההדדי גדל, אך המציאות היא הפוכה, העולם הופך להיות יותר ויותר מחולק, מפוצל, מפוזר.
ויחד עם זאת, כאשר אנחנו שואפים להתרחק אחד מהשני, אנחנו בכל זאת מרגישים שאנחנו קשורים בינינו. לכן אנחנו בונים מערכות מלאכותיות שמאפשרות קשר, ושומרות על האגו העצמי. כל אחד יושב בתוך התא שלו, בפינה שלו עם הסמארטפון שלו, עם המחשב שלו, עם המייל שלו. ואנחנו קוראים לזה "קשר", העיקר לא לגעת אחד בשני באמת.
התופעות החדשות האלה בעולם שלנו דורשות מאיתנו שיטות חדשות, שמאפשרות להתעלות מעל האגו ולצאת להרגשת העולם האמיתי, לתוך ההרגשה האמיתית, שלא עברה דרך ה"מסננת" של האגו שלנו. ולכן, חוץ מהצורות הרגילות, אנחנו משתמשים גם בסדנאות. אני כבר רואה שבעתיד יהיו לנו אמצעים אחרים דומים, בעוד כמה חודשים או שנים, תלוי בהתקדמות של העולם ושלנו בתוכו.
אבל, כך או אחרת, כל האמצעים האלה מיועדים רק כדי שנוכל להתעלות מעל עצמנו, מעל הטבע שלנו, ולא להישאר כלואים בתוך הכלא של הגוף שלנו.
מתוך שיעור מקדים בכנס בניו ג'רזי, בנושא "חשיבות ההתאספות", 10.05.2013
דיעות קודמות בנושא:
תפיסת המציאות: התקרבות אל האור
לראות את העולם כמו שהוא
לקפוץ מתוך העור
|
להשאיר תגובה | שלח לחבר
| הדפס
|
שייך לקטגוריה: התפתחות רוחנית, טבע, כנסים, לימוד חכמת הקבלה, קבוצה |
שביב של תקווה בתא הכלא
מתוך שיעור מקדים מהכנס בניו-ג'רזי
שנים רבות האגו שבתוכנו גדל וגדל, עד שבתוכו פתאום מתעורר איזה ניצוץ, שביב, נקודה התחלתית של תפיסת העולם העליון. כאשר בתוך האדם מתעורר כזה ניצוץ, הוא מתחיל להרגיש מזה אי נוחות ודאגה. הוא מרגיש שהעולם הזה אינו מספיק לו ושהוא זקוק למשהו נוסף, שבחיים האלה יש משהו מעל לקיום הגשמי, מטרה יותר נעלה.
הוא כבר לא יכול להמשיך לחיות כמו כולם, ומשתוקק להבין את מטרת החיים ואת הטעם בחיים, את מהותם, את היסוד שלהם: איזה כוח פנימי מנהל אותו, בשביל מה לו החיים האלה?
בכל אחד מאלה שהתאספו בכנס, ללא ספק קיים ניצוץ כזה, אחרת הוא לא היה משתוקק להגיע לכאן. על אף שישנם הרבה כאלה, שבאים ללמוד ובודקים את עצמם, מתי מתעורר בהם הניצוץ הזה. וחייבים להשקיע הרבה מאוד יגיעה כדי לממש אותו. ולזה הם בינתיים לא מוכנים. בינתיים הפער בין כוח האגו, המושך את האדם לתוך הגוף שלו, לבין כוח הניצוץ, שמושך אותו מתוך הגוף שלו וקורא לו להתעלות מעליו, הוא כל כך גדול.
האגו של האדם הוא כבד מאוד ומחזיק את הניצוץ בתוכו, כמו בתא כלא. ולכן אנשים כאלה נכנעים לאגו שלהם ומסכימים להישאר בכלא הזה. הם מוצאים לעצמם כל מיני סיבות, שלפיהן הם יעזבו את הדרך הזאת, כי הם הרי חייבים להצדיק את עצמם, וכך הם עוזבים.
הרב"ש כותב, שבכל אחד מהחברים ישנם ניצוצות של אהבה לזולת, כלומר כוחות אנטי אגואיסטיים. האגו שונא את הזולת, והכוח המנוגד לאגו, נקרא "אהבת הזולת". אבל ניצוץ אחד אינו מסוגל להצית את אור האהבה, כלומר לתת לי להרגיש את הרצון הזר כשלי, ולמלא אותו, כאילו שממלא את עצמי. כלומר אני לא יכול לצאת מתוך עצמי ולהתכלל בזולת, שזה נקרא "אהבת הזולת".
לכן אנחנו מתאספים בקבוצה ומסכימים יחד לעבוד ולחזק זה את זה, כדי לאסוף את כל הניצוצות שלנו יחד ובתוך החיבור שלהם לגלות את העולם העליון.
מתוך שיעור מקדים בכנס בניו ג'רזי, בנושא "חשיבות ההתאספות", 10.05.2013
דיעות קודמות בנושא:
ניצוץ הרצון של הבורא
אזהרה
כיצד לרצות את העיקר?
|
להשאיר תגובה | שלח לחבר
| הדפס
|
שייך לקטגוריה: אהבה, התפתחות רוחנית, כנסים, שיעור הקבלה היומי |
כנס שמוציא לנצחיות
מתוך שיעור מקדים מהכנס בניו-ג'רזי
רב"ש, שלבי הסולם, 1984, מאמר א', מטרת החברה, חלק א':
"אנחנו מתאספים כאן, ליסד חברה, שכל אחד מאתנו נלך ברוח הזה "להשפיע לה'" (של השפעה הדדית). ובכדי להגיע להשפיע לה', מוכרחים מקודם להתחיל להשפיע להאדם, שזה נקרא "אהבת הזולת". (השפעה הדדית).
בזכות זה אנחנו נוכל להשפיע לבורא, כלומר לכוח ההשפעה הכללי. כך אנחנו מכנים את התכונה שבעזרתה אנחנו מתעלים מעל האגו.
השפעה הדדית היא אהבת הזולת. הרי אם אני אוהב מישהו אני רוצה להעניק לו טוב, אני דואג לכך שיהיה לו טוב. אני כאילו כל הזמן נמצא בו, ואת עצמי אני רואה רק כאמצעי להשפיע לו, וזה עוזר לי להתעלות מעל עצמי.
זאת הסיבה שבגללה נוצר עולם כה גדול עם הרבה אנשים. זה מאפשר לנו להתאסף לקבוצה, ששם, על ידי הקשר ההדדי בינינו, כל אחד יכול להתעלות מעל האגו שלו ולראות שיש לו אמצעי, יש אפשרות לרכוש את הטבע השני – השפעה. למעשה, כך אנחנו מכנים את היציאה מהאגו, מהמערכת המוגבלת שלו.
"אנו צריכים להתגאות, בזה שהבורא נתן לנו את ההזדמנות, שנוכל לכנס לתוך חברה, שלכל אחד מאתנו יש לו רק מטרה אחת "שהשכינה תשרה בינינו"."
המטרה היא, שגילוי העולם העליון ימלא אותנו. זה מה שנקרא "גילוי השכינה", דווקא בינינו. הרי כל אחד מאיתנו אגואיסט, אך כשאנחנו יוצאים מהטבע שלנו אנחנו מתעלים מעל עצמנו, ואז נוצר בינינו כוח משותף החדור בהשפעה הדדית. אנחנו דואגים לכוח המשותף הזה, כשאנחנו יוצרים השפעה הדדית זה לזה והדאגה שלנו נקראת "ערבות".
אז, בכוח הכללי הזה, כולנו מרגישים את העולם העליון. שם לפנינו מתגלים כוחות של כל האנשים שהיו חיים לפנינו ושחיים בעולם יחד איתנו, של אותם האנשים שמתעלים מעל עצמם וחיים במצב נצחי.
הכוח הכללי הזה זו הנשמה הכללית האחת. אין נשמות אינדיבידואליות נפרדות, רק נשמה אחת לכולם. אך בה כל אחד מרגיש את העולם הנצחי בעומק וברוחב שונים, במידה שבה הוא התעלה מעל האגו שלו.
בדרך הזו אנחנו עוברים "עליות וירידות" שמביאות לנו מצבים משתנים שונים שבהם העולם הנצחי נראה כמשתנה. האמת היא, שהוא אינו משתנה. כמו שנאמר: "האור העליון נמצא במנוחה מוחלטת".
אך אנחנו מרגישים אותו כאילו הוא משתנה, כיוון שאנחנו בעצמנו נתונים לשינויים. האגו שלנו כל הזמן משתכלל ואנחנו מתגברים עליו בדרכים שונות, ובהתאם לכך, תמונת העולם שלנו, הרגש שלנו חווה דינמיות בלתי פוסקת.
ובאופן כזה אנחנו מתקדמים עד שיתגלה הכול בצורה מוחלטת וזה יהיה גמר התיקון. אליו חייבים להגיע כל האנשים בעולם. וכשהגופים יתחלפו, החלקים הרוחניים שלנו נשארים אותם החלקים. הגופים מוציאים מתוך ההרגשה הכללית את כל אחד בנפרד, אך אם עוזבים את הגוף אנחנו מייד מרגישים עולם אחד ואת עצמנו אחד. ולקראת זה בדיוק אנחנו הולכים.
בנו תלויה מידת המאמצים שאנחנו נשקיע בכנס שלנו. יכול להיות, שבמשך כמה רגעים או יותר אנחנו נוכל לחוות את המצב הנצחי הזה. ואולי הוא יהיה זמני, אולי ייעלם, אך התופעה עצמה כבר תישאר ותמשוך אותנו קדימה בצורה עוצמתית כשהיא עוזרת להתגבר על השלבים הבאים.
ואם אנחנו באמת נשקיע מאמצים גדולים, אז מלבד העולם הזה אנחנו נרגיש את העולם הרוחני ונחיה בשני העולמות. הכול תלוי בנו. אם אנחנו מלכתחילה חושבים על זה ומתכוננים לזה, אז מי שמגיע יצטרף אלינו וכולנו יחד נלך קדימה.
אז נקווה לגילוי העולם העליון. אותו אנחנו תמיד צריכים לראות כמטרה המושגת באיחוד בינינו.
"ואף על פי שעוד לא הגענו לידי המטרה", לא הרגשנו את העולם העליון, בהיותנו יוצאים מהאגו, "אבל יש בנו הרצון להגיע להמטרה. גם זה צריך להיות חשוב אצלנו."
נכון שאנחנו נמצאים בתחילת הדרך, אך אנחנו מקווים מאוד שנשיג את המטרה, זה צריך להיות חשוב עבורנו. זה באמת תלוי בנו, במאמצים שלנו. נאמר, "יש קונה עולמו בשעה אחת". אם האנשים, שהם חלק מהקבוצה, מאוד ירצו להתעלות מעל עצמם, הם באמת ירגישו את העלייה הזאת.
מתוך שיעור מקדים בכנס בניו ג'רזי, בנושא "חשיבות ההתאספות", 10.05.2013
דיעות קודמות בנושא:
הכנס בניו ג'רזי: מאוחדים בפני האחד
כנסים: לבקוע את המעטפת של העולם הישן
להתחבר בלב אחד
|
להשאיר תגובה | שלח לחבר
| הדפס
|
שייך לקטגוריה: התפתחות רוחנית, כנסים, קבוצה, שיעור הקבלה היומי |
העולם לאחר הכנס, או הכדור בידיים שלנו
מתוך שיעור מקדים מהכנס בניו-ג'רזי
שאלה: הייתי שמח אם לאחר הכנס כל העולם היה הופך להיות טוב, אף אחד לא היה מנצל את האחרים, הייסורים היו נעלמים, חשבון הבנק היה בסדר, והחיים היו הופכים להיות טובים. האם זה אפשרי?
תשובתי: אני חושב, שזה בכוחנו. רק תתאר לעצמך, שסביב הכנס הזה התאחדו הרבה מאוד מהחברים שלנו בכל רחבי העולם. אלה הם אותם האנשים, שבהם קיימים ניצוצות רוחניים, חלקיקים מהעולם העליון. אם אנחנו מחברים אותם יחד, אנחנו יכולים לעשות הכול!
מפני שכל העולם שלנו הוא דומם, אין בו כוח לשנות משהו. עכשיו, שזה מתגלה באופן ברור, אנחנו רואים שאף אחד לא יכול לנהל את העולם, וגם אינו יודע כיצד לנהל אותו.
עוד לפני מאה-מאתיים שנה אנחנו היינו מסוגלים לזה, מפני שהאגו שלנו עדיין לא התפתח, ואנחנו יכולנו לשנות את הכיוון של השימוש בו. אבל עכשיו זה בלתי אפשרי. האגו ננעל, הפך להיות עגול, ולכן אף אחד בעולם שלנו אינו יודע מה לעשות איתו.
רק אנחנו יכולים להשתמש בעובדה שהוא נהפך לעגול, כלומר מחובר, מקושר עם האחרים, ואילו האגואיסטים לא יכולים, מפני שהם כולם מפורדים. לכן, כאשר העולם הפך לגלובלי ומקושר חזק בתלות הדדית, כולם הרימו ידיים ואף אחד אינו יודע מה מתרחש בעולם. אנחנו רואים שהם אפילו לא יכולים לנהל את המערכת הפיננסית, וזה לא מפני שאין להם שׂכל, אלא מפני שחוקי העולם השתנו.
הקשר האינטגרלי, המערכת האנלוגית, שמתחילה היום לשלוט, לא נותנת לאף אדם או קבוצה אגואיסטית לנהל. רק בתנאי שאתה בונה גם כן מערכת אנלוגית בין כמה בני אדם, אז בעזרתה אתה יכול, כמו בפאנל ניהול, איך שהוא לשנות את העולם. האגואיסטים לא מסוגלים לעשות את זה, אלא רק אנחנו. כולל חשבון הבנק שלך.
לכן הכול בידיים שלך. אם אתה תבקש מאיתנו להתחבר איתך, אתה תראה איך שזה יקרה. זו לא מיסטיקה ולא קסם, אלא חוקים רוחניים אמיתיים, כלומר מעל לעולם שלנו. ואם אתה תשנה את עבודת המערכת לכיוון חיובי, אתה תראה עד כמה משתנה מהלך העניינים גם בעולם הגשמי, מפני שהעולם שלנו הוא תוצאה מהכוחות הרוחניים, שום דבר אינו קורה בו מעצמו, הכול מנוהל על ידי הכוח הפנימי, שאליו תהיה לך גישה.
מכאן תבין, מדוע אנחנו זקוקים לייסורים בעולם הזה, כולל המינוס בחשבון הבנק שלך וכל מה שמתרחש בעולם. כל זה נועד כדי לעורר אותנו לעלות אל הכוח העליון, אפילו כדי לסדר ולארגן את החיים הגשמיים שלנו. כי מהגובה של הכוח הזה אנחנו באמת יכולים לעשות את זה. וכל עוד לא נעשה, אז הבעיות והצרות בעולם שלנו רק ילכו ויגדלו. לכן, הכדור בידיים שלך.
מתוך שיעור מקדים בכנס בניו ג'רזי, בנושא "חשיבות ההתאספות", 10.05.2013
דיעות קודמות בנושא:
אגואיסטים הכבולים באזיקים של אינטגרליות
הכנס בניו ג'רזי: מאוחדים בפני האחד
המערכת האנלוגית זה "כמעט" לא נחשב
|
תגובה אחת | שלח לחבר
| הדפס
|
שייך לקטגוריה: התפתחות רוחנית, חינוך, ילדים, טבע, כנסים, שיעור הקבלה היומי |
שיעור וירטואלי, 05.05.2013
תוכנית טלוויזיה "שיחות".
נושא השיעור "הכנה לכנס באמריקה".
שיעורים קודמים:
שיעור וירטואלי, 28.04.2013
שיעור וירטואלי, 21.04.2013
שיעור וירטואלי, 14.04.2013
|
להשאיר תגובה | שלח לחבר
| הדפס
|
שייך לקטגוריה: הכנה, כנסים, שיעורים והרצאות |
לקריאת כל התגובות
קבלת עדכונים בדוא"ל
עדכוני rss
רדיו קבלה
הבלוגים שלי
הבלוג בסלולר