חכמת הקבלה

לעולם לא נותר דבר, מלבד השמדה עצמית, והכול מוביל לכך, או בכל זאת לנסות לפחות לדבר על הקשר הטוב בין כולם… איננו זקוקים ליותר מכך, שהרי מחשבותינו-רצונותינו (תפילותינו) ישנו את העולם.

כוח הקשר בתוך העשיריה נמדד בהתאם להפרעות שאנחנו מסוגלים להתחבר מעליהן. מתגלה האגואיזם שמפריד בינינו ומוליד שנאה בינינו ואנחנו מתחילים להתחבר מעליו. אך הדחיה ההדדית נותרת בתוכנו ואנו עובדים עם שני המצבים האלו.

חנוכה – חג האורות, מתרחש בשנת 2019 בתקופה אפלה – האנטישמיות שוב מתרגשת על היהודים בכל העולם. קיומנו הינו בגדר נס, לאור כל הרדיפות שעברנו במהלך ההיסטוריה. האנטישמיות הגועשת לא תשכך. להיפך. השנאה כלפי היהודים רק תלך ותתעצם.

אנו היהודים צריכים להראות לכולם אחדות, מעל הפילוגים העוינים בחברה. כשאנו מיישמים בינינו את שיטת החיבור, אנו שולחים לאנושות כוחות חיוביים ומאחדים, ומעוררים בכך יחס חיובי כלפינו.

הכול מתברר במחשבה. הבורא גורם לנו להרגיש שוב ושוב את הפירוד בינינו, ויותר ויותר, ואילו אנו שוב משתדלים להתחבר ולהגיע לאיחוד. בצורה כזאת, אנו מתקדמים בהדרגה, עד שנגיע לסאה שלימה.

אני מחליט האם הדרך קצרה או ארוכה, ביחס ליכולתי להצדיק את הבורא. יתכן שאני נמצא בתחילת הדרך, אולם אני נדבק בבורא באופן מוחלט. לבוא לא חשוב המצב עצמו אלא המאמצים שלנו. בדיוק כפי שאנחנו מעריכים את מאמציו של תינוק בדברים ...

העולם הוא מערכת אחת, שאנו מקיימים את חוקיה, מבלי להיות מודעים לכך. עלינו להיכלל בה במודע ולהשתתף בניהולה בכוונה. המערכת שבורה, מבולבלת ומתגלה בדרגה הנמוכה ביותר, "העולם הזה". עלינו לחבר את המערכת הזאת, עד שנשיג את דרגת הבורא.

מתחיל להיות לא חשוב לי האם רע לי או טוב לי – אני לא רוצה לחשוב על כך. שהרי אם אני בורח אל הבורא, ככדי להסתתר מהרע – זהו אגואיזם. אך אין זה נכון גם להשתוקק אליו מתוך זלזול בטוב…

אם אנחנו מתאחדים, כלומר מבטלים את הרצון האגואיסטי האישי ועוברים לרצון להשפיע של הקבוצה, מתחלפים בנו היסודות. אנחנו מגיעים לאמונה למעלה מהדעת – לגישה רוחנית, כאשר אנחנו מרגישים, מבינים, מקבלים החלטות מעל מהרצון להנות, כלומר בעולם הרוחני.

שאלה: כדי להביע משהו מהעולם העליון, עלינו לעלות מהענפים של העולם שלנו לשורשים בעולם הרוחני, אבל לעץ חייב להיות גזע. האם בחכמת הקבלה יש הקְבלה לגזע?

מה שמסייע לנו לעבור מהרגשת המציאות הנוכחית של העולם הזה למציאות העליונה (העולם הבא), מהדעת לאמונה מעל הדעת, מקבלה להשפעה – הם תרגילים, שבאמצעותם אנו מעוררים אור שמחזיר למוטב, והוא שנותן לנו את כוח ההשפעה.

הבורא מעורר בי רצונות שבורים, את חלקי השבירה. הם תמיד מתגלים כצרות: פוצעים אותי, מפחידים אותי, מוציאים אותי מאיזון. כל זה ניתן לי כעזר, בכדי לכוון אותי למטרת הבריאה. עליי להשתוקק למרכז הקבוצה, לצאת אל מעבר לגבולות הרצון האגואיסטי שלי.

שאלה: מדוע ישנם חילוקי דעות בקרב היהודים, ויחס שלילי למקובלים?

עלינו לכוון למרכז העשירייה ולצפות באופן שבו הבורא מסיט אותנו לכיוונים שונים. הוא עושה זאת בכוונה, בכדי שבכל פעם נפעל נגדו – הוא מושך לכיוון מסוים, ואילו אנו – לכיוון אחר. באופן זה, תוך הליכה אחרי הבורא, אנו מחזיקים את ...

החור השחור הוא ביחס אלינו. שהרי האגואיזם הוא זה שרואה בו את החושך. הוא דורש ללכת למעלה מהדעת ולקבל את דעת המורה, את דעת הבורא, את דעת הקבוצה. זה נדמה לי כחושך עצום. אני מבין בשכל, שאם זה הולך נגד ...

האדם חי בתוך הרצון שלו ולכן הוא חושב על מה שטוב לו, ולא על מה שרע או מפחיד. (הרב ד"ר מיכאל לייטמן בשיחה עם אורן לוי ויעל לשד-הראל)