האם אנחנו מזרזים את הזמנים?
שאלה: המשימה שלנו היא לזרז (להביא למצב של "אחישנה") את תהליך ההתפתחות. האם יש כאן איזה שהם קריטריונים לבדיקה?
תשובתי: אנחנו לא מזרזים את התהליך. במקרה הטוב, אנחנו מתקרבים לזה.
כן, על ידי המאמצים הפנימיים שלנו אנחנו משפיעים על איזה שהם יחסים חדשים, מגלים מצבים חיוביים בעם ישראל ובעולם. אנחנו ממתיקים, מרככים הרבה מצבים, אבל זה עדיין לא זירוז (מצב של "אחישנה").
כי "אחישנה", זה כאשר העולם מתחיל לנוע על ידי כוח חדש שמושך אותו קדימה, בכך שעובר דרכנו. וזה עדיין לא קיים.
בסך הכול, אנחנו מהווים את החלק הניכר של המערכת הכללית, החלק הפעיל והמשפיע על המתרחש ושמביא את הטוב. רק שזה לא מספיק כדי להזדרז.
אני מאוד מקווה שאנחנו נוכל להפוך לאותו החלק החסר, לחולייה המקשרת בין העליון והתחתון, נהיה באמת "אור לגויים", המעבר של האור לעולם. ואפילו שהאנשים לא ירגישו את האור הזה, זה לא חשוב. הכוח שלו ימשוך אותם לטוב ואז הם יתחילו לקבל החלטות נכונות, יתחילו להתקרב בדעתם אלינו, יוכלו לשמוע את המסר שלנו, להבין ולקלוט אותו, להסכים איתו: "אפילו שאנחנו לא מבינים אותו עד הסוף, אבל כבר רואים ומרגישים שזה נכון".
ואז אנחנו נשיג מצב של "אחישנה". ואפילו לא סתם "אחישנה", אלא מה שנקרא "שופרו של משיח", דרגה שבה המסר על האיחוד מתפשט בכל העולם.
והאמצעי החשוב ביותר לכך, הוא החינוך האינטגרלי. מפני שככל שאנחנו מתחברים טוב וחזק יותר עם העולם, כך החיסרון שלנו לפנות למעלה לעזרה, הוא חזק יותר.
מתוך שיעור על מאמר "הערבות", 19.05.2013
ידיעות קודמות בנושא:
ייחודיות העבודה של המתאם הרוחני
עם הרצונות שלך לא תגיע רחוק
משימתו של עַם "המשתוקקים לבורא"
להשאיר תגובה | שלח לחבר
|  הדפס
|
שייך לקטגוריה: הפצה, התפתחות רוחנית, חינוך, ילדים, שיעור הקבלה היומי, תפקיד ישראל |
לסיים את עבודת המדרגה הנוכחית
שאלה: יכול להיות, שכדאי לנו לשנות לאט לאט את הצורה של הכנסים ולערוך אותם לא עבור אלה שלומדים את השיטה האינטגרלית, אלא עבור אלה שלא לומדים, אבל היו רוצים לשמוע על כך? מפני שבהכנת הכנסים מושקעים מאמצים ואמצעים עצומים. יכול להיות, שהיה עדיף להשקיע כדי למשוך את האנשים שלא מכירים את השיטה האינטגרלית?
תשובתי: ודאי, שזה היה לא רע להשתמש בכל האמצעים האלה להפצה עולמית. אבל אי אפשר לפנות לאדם ולומר: "בוא נערוך כנס וירטואלי, ואת אותם המאמצים והאמצעים הגשמיים שיכולת להשקיע בכנס פיזי, נשקיע בהפצה".
שאלה: למה לא? ודאי, שזה מאוד נעים לראות בכנסים אנשים בעל השקפה זהה, שאותם אתה מכיר. אבל עכשיו לאירועים האלה מגיעים כל כך הרבה אנשים, שנהיה יותר ויותר קשה לפגוש מכרים. לכן הניסיון ליצור משפחה גדולה שבה כולם מכירים את כולם, הופך בעיקרון לפנטזיה. האם כדאי לבזבז על כך משאבים, מאמצים?
תשובתי: יכול להיות שאתה צודק, ואני מרגיש שאנחנו הולכים לקראת זה. אבל כל הפרדיגמה הזאת חייבת לסיים את עבודתה. לכן אני מקווה, שבסופו של דבר ייצא, מה שכבר עכשיו מתחיל להיוולד – מערכת וירטואלית עולמית של ההשכלה האינטגרלית, שלא תזדקק למפגשים תמידיים.
אבל היום, כאשר אני, לדוגמה, מגיע לאירופה, ולשם מגיעים מאות תלמידים משלושים מדינות, אז עבורם זה לא רק מפגש איתי, זה ארגון. הם מתקשרים ביניהם, מתארגנים מחדש, מסכמים באיזה אופן להפיץ, מה לעשות הלאה, וכולי. יחד עם זה, אני משתדל לתת להם אפשרות להתחבר, לפסל מעצמם מרכז מאורגן למידע ופרסום.
הכוח שנוצר בתקשורת בינינו, זה מה שנקרא "חכמת ההמונים", שהיום כבר נקבעת בדרך מנוסה.
יש לנו עסק עם ערכים פיזיים ולא דמיוניים. כאשר אנשים מתאספים ומארגנים ביניהם איזו חברה, אז מופיע בה כוח גדול ואפשרויות, מאשר סתם הסכום שלהם. זה טבעי ומוכח מדעית.
מתוך התוכנית "המשבר הגלובלי", 19.03.2013
ידיעות קודמות בנושא:
צריך להיות במצב של עבודה
לחכות או להתקדם קדימה?
יציאה מהערפל
|
להשאיר תגובה | שלח לחבר
| הדפס
|
שייך לקטגוריה: הפצה, חינוך, ילדים, כנסים |
שבעה מיליארד שומעים
כנס ניו-ג'רזי, שיעור מס' 3
שאלה: אני חי בפרו. זוהי מדינה גדולה, רק בעיר הבירה, לימה, חיים כשמונה מיליון בני אדם. אבל אנחנו לא מצליחים לבנות קבוצה. מדוע?
תשובתי: אני מבין ומרגיש טוב מאוד את הכאב שלך. אבל העניין הוא, שקיימת תוכנית עליונה, ואנחנו לא יכולים להבין מדוע היא ממומשת דווקא באופן כזה. עד שאנחנו לא נגיע לשורש, עד שלא נראה במערכת הכללית, בנשמה הכללית, היכן מקומו של כל אחד ולמה הוא צריך לחוות גורל זה או אחר, עד אז אנחנו לא נבין ולא נצדיק את הבורא. תמיד יהיו לנו טענות אליו.
אני מפיץ את חכמת הקבלה משנת 1983. באותם הזמנים אני כתבתי את שלושת הספרים הראשונים שלי, בדיוק לפני שלושים שנה. וללמוד אני התחלתי 6-7 שנים קודם לכן. בשנים שעברו נעשתה עבודה גדולה מאוד בכל רחבי העולם. הרבה מאוד קבוצות השקיעו מאמצים רבים ביותר ביצירת וחלוקת חומרים דרך כל מיני ערוצים שונים.
אבל התוצאות הן קטנות באופן לא פרופורציונאלי. אנחנו רואים, שרק מעטים משתוקקים להשיג את האמת.
ובאמת, אף פעם לא יהיו הרבה אנשים כאלה. כך בנוי העולם, אנשים מיוחדים הם במיעוט. וגם לא יכול להיות אחרת, כי כל האחרים הולכים אחריהם.
ברגע שאנחנו, כמה מאות אלפי בני אדם בכל רחבי העולם, נכין את עצמנו בצורה נכונה, העולם יתעורר וילך בעקבותינו. בעיקרון, מספיק "רועה צאן" אחד, כדי שכולם יגיעו אל המטרה. ולכן אסור לשפוט לפי הכמות, מפני שרוחניות נבנית במלואה על איכות, ואדם אחד יכול להיות שווה ערך לא רק למיליונים, אלא למיליארדים.
לכן תמשיך להשקיע מאמצים, תצטרף לקבוצות האמריקאיות דרך האינטרנט, ובסופו של דבר אנחנו עוד נראה כיצד אתה מגיע לכנסים עם הרבה אנשים אחרים. העיקר כאן, זה לא להתלונן. אנחנו לא רואים את כל ה"מפה", לא מכירים את כל התוכנית. צריך לקבל את התוצאה כפי שהיא, ולפעול ללא תלות בנסיבות. אפילו שמסביב יש רִיק, אני חייב לפנות לכל העולם כאילו שכולם שומעים אותי.
דווקא בצורה כזאת אני כיוונתי את עצמי, בכך שפניתי לכולם, כאילו שכל שבעה המיליארד שומעים אותי, משתוקקים להבין ולברר, בכך שקולטים כל מילה. זוהי חובתי. וכמה מתוכם הבורא יעורר ובאיזו מידה? – זה עניינו.
אני ממליץ על גישה כזאת לכל מי שעוסק בהפצה. כי אז אני "נקי": הבורא קובע את הזמנים להתעוררות העולם, ואני מקבל את זה בשוויון נפש.
מתוך שיעור מס' 3 בכנס ניו ג'רזי, 10.05.2013
ידיעות קודמות בנושא:
אם אתה תרצה, ישמעו אותך
הגישה אל הרשת הפנימית היא לפי הרצון
ההפצה היא הערובה שלנו
|
להשאיר תגובה | שלח לחבר
| הדפס
|
שייך לקטגוריה: הפצה, התפתחות רוחנית, קבוצה |
מדוע כל כך בא לי לישון?
כנס ניו-ג'רזי, שיעור מס' 1
שאלה: מדוע, למרות העובדה שאני משקיע כל כך הרבה מאמצים בלימוד והפצה, אני חייב כל כך להתאמץ כדי לא להירדם בשיעור?
תשובה: אני אגלה לך סוד: האנשים שנמשכים לרוחניות, שרוצים לגלות את הבורא, לא אוהבים ללמוד... כיוון שהם רוצים להרגיש! הם גם נראים אפילו קצת טיפשים, רדומים. הם יכולים עשר פעמים לקרוא קטע ולא להבין מה שכתוב שם. אני חוויתי את זה בעצמי.
ואם תיתן למישהו מבחוץ לקרוא את הקטע הזה, הוא מייד "יבין" מה כתוב. זה אופייני דווקא לחכמת הקבלה, כי בקריאה מתעוררת באדם ה"נקודה שבלב", נקודת ההרגשה, ולא השכל היבש. ואדם זר תופס את הנקרא בצורה שכלית לחלוטין, ולכן אין לו בעיות בהבנת הטקסט.
זאת הסיבה שאנחנו רואים לפעמים איך באים לקבוצה אנשים חדשים ובקלות תופסים את החומר. קל להם להבין את הכתוב, הם מייד מתחילים ללמוד את "תלמוד עשר הספירות", ואחרי חודש או חודשיים כבר דנים בתיאוריה המורכבת ביותר. ואנשים עם "נקודה שבלב", לאחר שלמדו במשך עשר שנים, לא יכולים להבין את מה שכתוב שם, כי הם מחפשים הרגשה ולא הבנה שכלית, כמו חמור חכם.
מאוד חשוב להבין שישנם שני מכשולים עיקריים לתלמידים. המכשול הראשון, זה כאשר אנחנו מגלים בעיות בקבוצה, ביחסים בין כולם, אך לא מבינים שדווקא הבעיות הללו הן קרש קפיצה קדימה, ובורחים.
והמכשול השני הוא, שהאדם קורא שוב ושוב, כבר למד את הטקסט בעל פה, אבל מרגיש שהוא אינו מבין את המשמעות. וזה חל לא רק על לימוד התיאוריה על "פתיחה לחכמת הקבלה" או "תלמוד עשר הספירות", אלא אפילו על מאמרי "שמעתי" ומאמרים אחרים. מאמרים מסוימים לפעמים גורמים פתאום להתרגשות, אך רובם נראים יבשים ולא נוגעים ללב.
וזה דווקא סימן טוב! על זה נאמר: "לא החכם לומד." זה לא אומר שאני נותן לך אישור לישון בשיעור, אך למעשה, אני מתייחס לזה בהבנה רבה. אני אף פעם לא באתי בטענות לתלמידים שישנים, מפני שאני מבין אותם. זו לא עייפות פשוטה, אלא תוצאה מכך שהם רוצים להרגיש משהו רוחני. ואם אין הרגשה, אז הם לא מבינים מדוע הם יושבים בשיעור.
על זה כתוב: "מה שלא עושה השכל..", – הרי, השכל באמת לא יעזור כאן, "עושה הזמן!", כלומר, לאורך הזמן משפיע עלינו האור, כאשר אנחנו נמצאים בקבוצה, או אפילו ישנים בשיעור. צריך רק לתת לאור לעבוד עליך, וההרגשה תבוא.
מתוך שיעור מס' 1 בכנס בניו-ג'רזי 10.05.2013
ידיעות קודמות בנושא:
לא לומדים על ידי השׂכל
איך לתפוס את החומר, בלב או בשכל?
עדיף להיות שקדן, מאשר חכם
|
להשאיר תגובה | שלח לחבר
| הדפס
|
שייך לקטגוריה: הפצה, התפתחות רוחנית, כנסים, לימוד חכמת הקבלה, קבוצה |
אמצעי הריפוי של גוף חולה
שאלה: כדי להפיץ את השיטה האינטגרלית לאנשים עם כל מיני מחלות שונות, צריך להכין עבורם הנחיות מיוחדות. על סמך אילו מקורות עדיף להכין את ההנחיות האלה?
תשובתי: ההנחיות על שיתוף הפעולה ההדדי של האנשים ביניהם, צריכות לנבוע מתוך ההרגשה, ההשגה, של האינטגרליות של העולם, אינטגרליות של החברה האנושית בתוך העולם.
הטבע הדומם, הצומח, החי וה"מדבר" מהווה "ספירות", שכביכול מוכנסות זו בתוך מזו. ספירת ה"מדבר", היא הפנימית ביותר. היא תלויה בכל האחרות, אבל יחד עם זה היא משפיעה מבפנים על כל הספירות שסובבות אותה.
נניח, שאנחנו עשרה אנשים ואנחנו כל הזמן משתדלים לשחק באינטגרליות, בקשר הדדי כולל, במערכת אנלוגית, הדומה לגוף הכללי. "בואו נתחלק בינינו: אתה תהיה אצבע ימנית, אתה אצבע שמאלית, אתה רגל ימנית, אתה רגל שמאלית, וכולי. ועכשיו אנחנו צריכים לאסוף את עצמנו לגוף אחד. איך אנחנו נפעל בשיתוף פעולה הדדי בינינו?".
אנחנו מבינים, שהכול מנוהל על ידי מקור אחד, לכן אנחנו צריכים להרגיש זה את זה: אני לא יכול להזיז את היד לכיוון אחד ומישהו לכיוון אחר, כי הכול נובע ממחשבה אחת, והכול צריך להיות מוסכם. לזה אנחנו צריכים להגיע.
ההסכמה נבנית על כך, שאנחנו נותנים אישור זה לזה, אנחנו ידידותיים זה כלפי זה, כל אחד צריך להשפיל את עצמו כלפי הגוף הכללי, מפני שכל איבר שלו מציית לכל המערכת. אין כזה איבר, שלא היה פועל בסנכרון עם כל האחרים. אפילו המוח, שמנהל את הכול, נמצא בכניעה עוד יותר גדולה כלפי האיברים האחרים, דווקא מפני שהוא צריך לדאוג לכולם, לקחת את כולם בחשבון.
כך אנחנו מסבירים לאנשים חולים, מה זה אומר קשר הדדי. בדיוק כפי שמסבירים לילדים משהו חזותי בדוגמה ספציפית, כך גם אנחנו מסבירים להם הכול בהדגמה על הגוף שלהם, שאותו הם מכירים די טוב, מפני שבדרך כלל הם מתעניינים מאוד בדקויות של המחלות שלהם. באופן כזה, אנחנו מרכיבים מכל החולים גוף בריא אחד.
כי אם הם יהיו מקושרים ביניהם בצורה נכונה, אז כל אחד מהם יבריא בזכות הקשר הנכון. כלומר המערכת הכללית הזאת, הגוף האחד הזה, שמוצג בצורה כזאת, יבריא כל אחד מהחלקים שלו.
מתוך שיחה מס' 4 בנושא "רפואת העתיד", 07.04.2013
ידיעות קודמות בנושא:
במקום רפואה מְרפאה
ריפוי על ידי עלייה מעל לאגו
הבראה בזכות סביבה נכונה
|
להשאיר תגובה | שלח לחבר
| הדפס
|
שייך לקטגוריה: הפצה, חינוך, ילדים |
תרופה נגד ריקנות
בעל הסולם, "מאמר לסיום הזוהר": "בדור המשיח כל אחד יכול להגיע לדבקות והשגה."
אנחנו חיים ב"ימות המשיח" ויכולים לצאת לעולם הרוחני, על אף שלשם כך נצטרך "להזיע".
תוך אלפי שנות ההתפתחות, הרצון לקבל התגלה במלואו בדרגות דומם, צומח וחי. נשארה רק דרגת ה"מדבר", שאותה אנחנו מגלים בזכות גילוי חכמת הקבלה. זאת הסיבה שהיא מתגלה לכולם ללא יוצא מן הכלל. אנחנו יכולים להשיג את כל 125 המדרגות ולהגיע לגמר התיקון.
בעבר, הזדמנות כזו ניתנה רק לדורו של רשב"י, לקבוצת רבי שמעון שכתבה את ספר הזוהר, והיום, על אף שאנחנו קטנים, אפסיים, שפלים וחלשים, יחד עם זה, ה"כלים" שלנו לפי ה"מבנה" שלהם תואמים לספר הזוהר.
באותו האופן גם העוּבָּר, שעדיין לא הפך לאדם בשל, בכל זאת שייך לאותו זן, והוא רק חסר התפתחות. כך גם אנחנו, להבדיל מהדורות הקודמים, מותאמים לספר הזוהר, מסוגלים על ידו למשוך את המאור המחזיר למוטב. ולכן הוא מתגלה לנו.
רצוי שכל מי שחושב שאסור ללמוד את חכמת הקבלה, יבין זאת. המצב השתנה, כיוון שבאנושות מתגלים רצונות חדשים השייכים ל"דור המשיח".
"דור המשיח" זהו כינוי של התקופה, שמגיע "אור" הנקרא "משיח" ופועל על כל ה"כלים". בדרגות הקודמות ההתקדמות התממשה על ידי התפתחות אגואיסטית, לפי העיקרון "לכו ותתפרנסו זה מזה", בשימושו האגואיסטי. והיום מתחיל להתפתח הרצון של הדרגה הרביעית, של דרגת ה"אדם", ולכן כולם היום תלויים בכולם.
הרי, "אדם" זה מי שמרגיש את התלות שלו, את ההיכללות שלו בשלם. והמצב הזה בא לידי ביטוי בצורת תופעות המשבר של העולם המודרני.
הכול מתחיל מהאור שנשפך על שלושת הדרגות הראשונות של מין האדם: דומם, צומח וחי. המדרגות האלו לא נמצאות בקשר הדדי אינטגרלי נכון, הן אינן מותאמות למערכת העליונה ולאור המגיע משם. הרי האור מביא איתו שלמות של עשר ספירות שלמות, וה"כלים", להיפך, מפוזרים, הספירות שלהן מפורדות, לא מקושרות זו עם זו ולכן חוות שבירה, משבר בצורות שונות.
אז מה עליהם לעשות? לגשת לאיחוד. אבל איך? בהתאם להיגיון שלהם הם מנסים להתאחד ולתקן משהו באותם התחומים שבהם הם מרגישים את המשבר: בתרבות, בחינוך, בתעשייה, בטכנולוגיות, בפיננסים, במסחר, וכולי. באמת, מדוע לא? "היכן שרע לנו, שם אנחנו צריכים לתקן את המצב שיהיה טוב".
עם זאת, כתוצאה מכך מגיעות צרות אפילו גדולות יותר. הרי, הבעיה היא לא במקום שבו אנחנו מרגישים ריקנות, אלא באמצעים של מילוי החלל הזה. ולכן אין טעם להסתפק במאבק עם ההשלכות בניסיון לאטום את החור.
וכאן מגיע לאנושות גורם חדש של לחץ – הצורך במה שאנו מכנים "מסך". הרי, ניתן לקבל את האור העליון בצורה נכונה רק בתנאי שאתה מתחבר עם האחרים בעשר ספירות. כאשר אתם מפתחים את ההשפעה ההדדית בחיבור הזה, אתם נהיים דומים לאור בתכונות שלו, ואז הוא ממלא אתכם.
לכן, היום דרושה גישה שונה לחלוטין. המשבר מורגש כחלל ריק, אבל הפתרון שלו צריך להיות לא במילוי האגואיסטי, אלא באחדות.
אנשים, באופן עקרוני, מבינים שביחד הם יכולים לסדר את החיים. עם זאת, בניסיונות להתאחד ללא השיטה האינטגרלית, הם רק תורמים להחמרת המצב. הרי, הנקודה היא לא סתם בחיבור, אלא בחיבור עם הבורא דרך "ישראל", על פי ההיררכיה הרוחנית.
ואם בעבר ה"כלים" של "ישראל" היו מעל "אומות העולם", לאחר מכן, בשבירה, הם נפלו, ועכשיו "אומות העולם" נמצאים למעלה מהם, ונראים משגשגים יותר, וכמובן, לא מרגישים צורך ב"ישראל" כדי לצאת מהמשבר. הרי, הם באמת נמצאים למעלה מ"ישראל", הם לא שבורים, וישראל שבורים, ולכן הם לוקחים לעצמם את הסמכות על הדת, על העולם, ובאופן כללי, על כל דבר.
התחושה הזאת היא טבעית בנסיבות של היום, והתיקון חייב לבוא דרך ההבנה של התמונה הכוללת, שתוביל את "אומות העולם" לשיטת החיבור. ועד אז, כל מאמציהם יניבו תוצאות הפוכות, כפי שקרה באירופה, שיצרה את השוק המשותף. כיום, האירופאים צריכים להבין שהאיחוד אפשרי רק על פי השיטה האינטגרלית, בזכות כוחה של "ישראל" הטמון בה.
זו הסיבה שכל מיני צורות של התאחדות בעולם עדיין "תקועות". הסיבה היא בנו, באלה שמייצגים את דרגת "ישראל". עלינו להיות מוכנים להעביר לאנושות את המסר על כך, שהתיקון האמיתי יכול להתבצע רק דרכינו. אחרת, אם הם יתחילו להתאחד לבד, המצב רק יחמיר, ובעולם מייד יחלו מלחמות...
מתוך השיעור על "מאמר לסיום הזוהר," 28.04.2013
ידיעות קודמות בנושא:
תקבלו כלים ואל תצפו לוויתורים
שם, מעבר לאופק של התיקונים
"צעדי המשיח"
|
להשאיר תגובה | שלח לחבר
| הדפס
|
שייך לקטגוריה: הפצה, התפתחות רוחנית, חינוך, ילדים, שיעור הקבלה היומי, תפקיד ישראל |
עצה מעשית מניסיון אישי
על מנת לא ליפול, לא לרדת בעבודה, אני חייב בעצמי לחפש בה חסרונות עוד בזמן העלייה. כמו שנאמר על ידי חכמים, שזקן שהולך שחוח ומסתכל תמיד לארץ, כאילו שמחפש דבר, ומפחד מראש לאבד משהו. עצה נוספת לזה היא, למלא את הזמן שלנו בהתאם לסדר היום, שאדם קושר את עצמו להתחייבויות נוספות – אני חייב לעבוד בהפצה, לעסוק בתרגום, לכתוב מאמרים, לעבד טקסטים, לעבוד במטבח, וכולי.
אם האדם כל הזמן קשור לאיזה שהן עבודות מחייבות, לא חשוב לאילו עבודות, אז כך הוא יכול להינצל מהנפילות, מהירידות, מפני שהוא חייב לעסוק במשהו ששייך להתקדמות הרוחנית, בכל המצבים שלו. אחרת, הוא יעסוק בזה רק בשעה שמרגיש עלייה.
ואחר כך מגיעה הירידה, שאותה הוא לא מרגיש בהתחלה, על אף שכבר התחיל לרדת. כי קל מאוד לרדת, ולאדם נדמה כאילו שהוא עדיין נמצא בעלייה. זה דומה לחיים הגשמיים, כאשר אתה יורד מאיזו גבעה, אז קל לרדת ממנה. אתה עדיין מרגיש שנמצא למעלה, אבל בעצם אתה כבר התחלת לרדת. וכאשר אתה כבר יורד, אז כבר אין לך חשק לפתוח ספר, לקרוא משהו, לשמוע, ללמוד, מפני שכבר שולט בך מצב של אדישות, ואז כבר קשה מאוד לצאת ממנו.
לכן חייבים לארגן ולקבוע לוח זמנים, שללא ספק ישמור על האדם. וכל יתר העצות הן וודאי נכונות, אבל זה כמעט בלתי אפשרי לממשן בפועל. זהו חוק, אבל כדי לשמור על החוק, חייבים לארגן לעצמנו סדר יום נוקשה, בכך שמחייבים את עצמנו כל הזמן לעסוק בעבודה הרוחנית. את זה אני מייעץ לכם מתוך הניסיון שלי.
ידיעות קודמות בנושא:
האם אפשר להסתדר ללא ירידות בעבודה
לומדים לנווט
חשיבותו של הזבל
|
להשאיר תגובה | שלח לחבר
| הדפס
|
שייך לקטגוריה: הפצה, התפתחות רוחנית, שיעור הקבלה היומי |
נכונות מספר אחת
שאלה: מדוע אצל האדם מופיע הרצון להיות דומה לבורא?
תשובתי: זו נקראת התקרבות הדרגתית להתייצבות מול "הר סיני", כאשר אני הכנתי את עצמי לכך, שבתוכי נוצרת מערכת ערכים חדשה, כאשר תכונת ההשפעה הופכת להיות עבורי לדבר בעל ערך הגבוה ביותר, הדבר החשוב ביותר, ועל אף שאין לי לזה שום תנאים מוקדמים, אני מוכן לוותר ולהיפרד מהכול למענה.
הרצון הזה חודר דרך ה"נקודה שבלב", שקיימת מלכתחילה בכל אדם. אבל אם היא עדיין נמצאת בתרדמה, אבודה בתוך עמקי האגו שלו, אז אין מה לעשות. צריך להוציא אותה על ידי השפעה הדרגתית עם הסביבה המתאימה, שתעורר אותה על ידי כל מיני השפעות ופעולות אגואיסטיות, שנתפסות בצורה נכונה על ידי האדם, ושהוא ירגיש שכדאי לו לעשות את זה, משום שהסביבה מאשרת את זה.
כלומר, אנחנו שוטפים ומנקים את השכבות האלה, כדי להגיע ל"נקודה שבלב" וכאשר היא מתחילה לצאת קדימה, אז האדם מוכן לתת הכול כדי לממשה.
מפני שהשאלות במימד הרוחני כבר אינן יכולות למצוא תשובה. זוהי תוצאה מהמדרגות הקודמות של השפעת האור עליו.
על כל השאלות של האגו שלו, האדם נותן תשובה אחת: "מפני שזה מה שאני רוצה!". כי אין יותר במה לענות לאגו, הוא לא יוכל להצדיק מנקודת מבטו את המעשה הבלתי מתקבל על הדעת הזה.
אבל צריך לגשת לזה בהדרגה. לכן אנחנו צריכים להבין, שההפצה שלנו של השיטה הזאת בעולם צריכה להיעשות באותה המידה שבה העולם מסכים ומוכן לשמוע, ומצד שני, המשבר הכללי פועל כך, שהאנשים כבר יכולים לשמוע את זה.
מתוך התוכנית "סודות הספר הנצחי", 18.02.2013
ידיעות קודמות בנושא:
לחתוך בהחלטיות את כל הסבכים
עלייה לא קלה
לכבס את ה"שמלות" שלנו ב"אור החסדים"
|
להשאיר תגובה | שלח לחבר
| הדפס
|
שייך לקטגוריה: הפצה, התפתחות רוחנית |
תכנית הבריאה ומימושה
מתוך הכנס באירופה, שיעור מס' 4
תכנית הבריאה כוללת שלושה מצבים:
• מצב א', שבו אנחנו נמצאים בעולם אין סוף,
• מצב ב', שבו אנחנו נמצאים מחולקים בעולמנו
• מצב ג' שבו אנחנו שוב חוזרים לעולם אין סוף אבל בצורה מתוקנת, שנקראת "גמר התיקון".
המצב השלישי הוא מטרת הבריאה, וכבר מראש נובע מתוך המצב הראשון. לכן, המצב השני הוא בסך הכול מצב ביניים ולמעשה אינו נחשב. העיקר שאותו אנחנו משיגים בעזרת הפעולות שלנו, הוא המצב השלישי.
בצורה כזאת, תכנית הבריאה כוללת מעבר ממצב א' למצב ג', ומצב ב' נחוץ רק כדי לממש את התכנית הזאת. לכן, כל הפעולות שלנו צריכות להיות מכוונות רק למימושה.
מימוש התכנית כוללת חיבור מוחלט בין כל האנושות למערכת אחת שנקראת "נשמה". המערכת שבה הרצונות של כל האנשים על פני כדור הארץ, כולל הטבע הדומם, הצומח והחי, מתחברים ביניהם בצורה נכונה בתמיכה הדדית, בערבות, היא ה"נשמה" או "ה"כלי" שמלא באור.
עלינו לשאוף למצב כזה. ואם הפעולות שלנו במצב ב' אינן מיועדות כדי להגיע למצב ג', הן נחשבות למזיקות ותוצאתן שלילית. לכן, עלינו להיות כל הזמן מכוונים דרך כל האנושות לבורא, כפי שנאמר: "ישראל, אורייתא וקב"ה חד הוא". זהו התנאי ההכרחי, המחייב, שהמטרה הסופית של כל פעולה שלנו היא מימוש המצב השלישי.
לכן, קודם כל אנחנו אחראיים על תיקון הקבוצות שלנו, אחר כך של אירופה ולבסוף של כל העולם. האחריות על כך מוטלת על כל הקבוצות ועלינו לזכור זאת.
ואם אנחנו לא מתכוונים להגיע למצב הסופי, אז העולם סביבנו משפיע עלינו רק בצורה שלילית. במקרה כזה, כל הפעולות שלנו תהיינה נגדנו כדי שנבין כיצד פועלים נכון וכדי שנעשה תיקונים. לכן, למרבה הצער, עולמנו סובל כל כך, כל הזמן טועה, מתקן את עצמו ושוב טועה. אבל עכשיו אנחנו קיבלנו את שיטת התיקון, לכן הכול תלוי בנו.
ראשית, כל אחד מאיתנו צריך להרגיש צורך, אחריות על תיקון העולם. על כך נאמר: "בי תלוי כל העולם". "אני אחראי על העולם כולו", כך צריך להרגיש אדם בתנאי שהוא רוצה להיות החלק הפעיל בבריאה ובהתאם לכך להרגיש את הבורא.
על האדם לאמץ מהבורא את השיטה, את המנגנון ואת התוכנה, את הכול, ולהשתתף בזה בפועל. אז הוא הופך להיות חלק מהמערכת הנצחית האינסופית ועולה מעל דרגת החיים שלנו. לכן, אנחנו חייבים לחשוב על זה היטב.
אם אנחנו משאירים את פעולותינו באמצע, בלי לחשוב כיצד אנחנו נשפיע על הקבוצות, ואחר כך על אירופה ואחרי זה על העולם, אז לפעולות שלנו לא תהיה תוצאה חיובית.
אנשים רבים שואלים: "מדוע אנחנו לא מצליחים? אנחנו משתדלים כל כך הרבה זמן". מסתבר שלא משתדלים לגמרי, לא נכון, עושים טעויות. מתקנים אותנו, וזה נראה לנו שהכול ללא הצלחה. אבל זה לא אומר שאנחנו לא מצליחים, אלא כך אנשים לומדים.
נכון להיום, כבר הגענו למצב שאני מסביר לכם את כל השיטה במלואה.
אנחנו מדברים על האדם, על התכללותו בתוך הקבוצה, על כך שהוא לא צריך לקבל הפרעות כהפרעות, אלא להיפך, כהזמנה מהבורא להתחבר אליו. על האדם לא סתם להתייחס לעצמו או לחברים, אלא עליו לשים את הבורא בינו ובין החברים ולבקש שהוא יבנה את מערכת הקשר בין כולם.
אם ישנן בעיות בקבוצה, אז תפנו לבורא. אם יש בעיות בכם, תפנו לבורא. עליכם כל הזמן לפנות אליו, לדרוש שהוא יתקן את הכול בעזרת האור העליון שלו. בשום פנים ואופן לא לפעול נגד האגו, כי זהו כל הטבע שלנו. כך מנסים לעשות בכל הדתות, אבל זה לא נכון. לא צריך לחסל את האגו, אלא להתעלות מעליו!
הבורא ברא את האגו. בדיוק כך נאמר: "בראתי יצר הרע ובראתי לו תורה תבלין, כי המאור שבה מחזירו למוטב". לכן אנחנו זקוקים לאור. אחרי שמתגלה בנו היצר הרע, הדבר היחיד שחסר לנו הוא האור.
אין צורך לנסות לפתור בינינו בעיות שונות. הבורא נמצא בינינו ויוצר לנו בעיות שונות, ואנחנו במקום למשוך אותו, מתחילים לברר את היחסים בינינו, כמו ילדים.
עלינו להבין את האחריות של הקבוצה העולמית של "בני ברוך" כלפי כל האנושות, כלפי האח"פ. על כל אדם להרגיש שהוא כמו ארכימדס נמצא ב"נקודת משען" ומסוגל "להניף את העולם", כלומר, לשנות את עצמו ואת כל העולם מנקודה שלילית לחיובית. זה תלוי עד כמה כל אחד מאיתנו לא חושב על עצמו, אלא על התכללותו בתוך המערכת הכללית בתוך כל היתר.
חוץ מזה, כדי לממש את המצב השלישי, עלינו להפיץ את השיטה האינטגרלית לתיקון. בוודאי שזאת לא אותה השיטה שאנחנו לומדים לתיקון הפנימי שלנו, כי לרוב האנושות הכול מוגש בהתאם לרצונות והאפשרויות שלה, כפי שנאמר: "אל תעמיד מכשול לפני עיוור".
לכן, צריך להפיץ את שיטת התיקון בצורה שהאנשים רוצים לשמוע. ומפני שהיום כולם נמצאים במשבר, אז עלינו להפיצה כאמצעי לצאת מהמשבר.
ויחד עם זאת, אנחנו לא משקרים לאף אחד, אלא פשוט מספרים לאנשים על המצב האמיתי, אבל לא את הכול, אלא רק את מה שהם מוכנים לשמוע. ברור שאנחנו נצא מהמשבר, אין כאן שום בעיה. הבורא בכוונה מציג לנו אותו, כדי שנרגיש שאנחנו בעצמנו לא מסוגלים לעשות דבר. ואנחנו באמת רואים, שכל המנהיגים הגדולים נשארים חסרי אונים מול המשבר, כמו ילדים קטנים.
בעצם, זה טבעי, כי לאדם אין שום פתרון לבעיה הזאת, כי עכשיו מתגלה בעולם מצבו השלישי. אנחנו מתקרבים אליו, והוא מתקרב אלינו (ראה שרטוט למעלה).
אנחנו מרגישים את ההתקרבות כמשבר במשפחה, בחינוך הילדים, במדע ובתרבות, בכלכלה וכספים, משבר בכל התחומים שהאדם עוסק, מפני שמערכת הקשר האינטגרלית מתקרבת אלינו, וכאילו יורדת עלינו, ואנחנו לא מתאימים לה, כי אנחנו אינדיבידואליסטים. ומסתבר, ששתי המערכות מונחות אחת על פני השנייה ואינן נכללות אחת בתוך השנייה, אינן מתחברות, וזה גורם להרגשת המשבר.
מה זה משבר? נניח, שאני לא מוצא שפה משותפת עם מישהו, כל אחד מאיתנו עומד על דעתו, אנחנו נמצאים במשבר ולא בהתאמה, לא בקשר. בדיוק זה קורה בעולם שלנו. לכן, עלינו להסביר לאנשים שבעולם מתגלה הטבע האינטגרלי שדורש מאיתנו להיות אינטגרליים, להיות בקשר הנכון בינינו. אם אנחנו נבין מה זה, אז יהיה לנו טוב, אז אנחנו לא נרגיש את המשבר.
אנחנו לא מסוגלים לשנות את הטבע, ולא נוכל להסתתר מפניו. אנחנו לא יכולים לחכות עד שהמשבר יעבור, כי הוא לא יעבור. אלא הוא רק יתחזק ויקבל צורות חדשות שונות. מיליארדי אנשים יישארו ללא עבודה, בעולם תיווצרנה המון בעיות חדשות, כולל מגיפות ואסונות טבע. זה יהיה אם אנחנו לא נתאים לטבע האינטגרלי האחד שמתקרב אלינו ללא רחמים.
כאשר המערכת האינטגרלית כאילו יורדת עלינו, אז למטה מכל הכיוונים מתגלה הקשר האינטגרלי שלה, הרמוניה, ואנחנו לא הרמוניים, אלא אינדיבידואליסטים, פרוטקציוניסטים, ולכן אנחנו נרגיש יותר ויותר גרוע.
חייבים להסביר זאת לאנשים, חייבים לכתוב מאמרים, כתבות, לייצר קליפים, ולעשות זאת בצורה מאורגנת. זאת המטרה שלנו.
מתוך הכנס באירופה, שיעור מס' 4, 22.03.2013
ידיעות קודמות בנושא:
אחריות על המתרחש
נשמה אחת לכולם
הדרך הביתה
|
להשאיר תגובה | שלח לחבר
| הדפס
|
שייך לקטגוריה: הפצה, התפתחות רוחנית, כנסים |
הערוץ הכי מפורסם – ערוץ 66, "קבלה לעם"
אתר ישראלי של תכניות וסרטים ציין את ערוץ 66 שלנו כערוץ הנצפה ביותר.
|
תגובה אחת | שלח לחבר
| הדפס
|
שייך לקטגוריה: הפצה |
מקדמה שצריך להצדיק
ביחס לעלייה הרוחנית, העולם מתחלק לשניים. חלק אחד הוא אנשים עם "נקודה שבלב", שאצלם היא כבר התעוררה (הצבע הצהוב בשרטוט), ולכן הם חווים השתוקקות לעלייה רוחנית.
הם מתעניינים במשמעות החיים, ברצון להשיג ישירות את המקור שלהם.
אנשים כאלה מגיעים אלינו, חלקם נשארים אצלנו, חלקם עוזבים, ולאחר זמן מסוים חוזרים שוב.
גם אלה וגם האחרים, כל הזמן נמצאים בטלטולים שבלעדיהם אנחנו לא יכולים להתקדם.
כפי שמשאבה שואבת את האוויר מכאן לשם, כפי שעובדות הבוכנות במכונית, גם כאן בהתקדמות שלנו, אנחנו הולכים קדימה ואחורה, קדימה ואחורה.
וזה גם לא אומר שאנחנו עוזבים לאיזה מקום. אנחנו נעים קצת יותר מעלה, קצת יותר מטה, כשאנחנו בכל פעם עולים יותר ויותר.
כך אנחנו מתקדמים כל הזמן, כדי "לדלות" מלמטה את האגו, להעלות אותו למעלה ולתקן. לדלות עמוק עוד יותר, להעלות למעלה ולתקן. וכך אנחנו מתקדמים, בהדרגה, כמו בספירלה, אך הספירלה הזו מתרחבת יותר ויותר, מעלה ומטה מעלה ומטה.
ומי שלא יורד אין לו מה להעלות למעלה, מפני שכפי שאנחנו לומדים בחכמת הקבלה התרחשה שבירה של הרצון שנברא, וכל הרצונות האלו התפזרו, במה שנקרא, עולמות "בריאה", "יצירה" ו"עשייה", כולל "העולם שלנו".
לכן אותם האנשים שיש להם "נקודה שבלב" ("מלכות" של עולם ה"אצילות") צריכים לרדת למטה ולהעלות למעלה "כלי", לאחר מכן, שוב לרדת ושוב להעלות למעלה "כלי" גדול עוד יותר. וכך פעמים רבות.
וכל זה הם ה"כלים" שלנו, הרצונות שלנו. לכן תמיד, עד גמר התיקון, תהיה תנועה מטה שהיא מתחילה ומפסיקה לסירוגין והיא הדרגתית וחוזרת למקום שבו נמצאים ה"כלים" הלא מתוקנים, כלומר תמיד כנגד המינוס יהיה פלוס.
וכך אנחנו שואבים את הרצונות: דולים מלמטה, מעלים למעלה ומתקנים. רוב הרצונות שנמצאים למטה אנחנו מתקנים אפילו בלי לדעת מזה.
בכל אדם, אפילו בעולם, כל הזמן מתרחשים שינויי מצבים שונים. ואנחנו כל הזמן עוסקים דווקא בתיקון.
כל השינויים, כל המתרחש בעולם ובכל אחד מבני האדם, מתרחש רק בזכות הירידה מטה והעלייה מעלה, ירידה מטה, עלייה מעלה.
ולכן, כל האנשים בעולם, בין אם הם רוצים בכך או לא, עובדים בשביל התיקון, רק באופן בלתי מודע.
ואנחנו עובדים בצורה הכרתית, הרי בנו יש "נקודה שבלב" ששייכת כבר ל"כלי" העליון. ואנחנו, כשיוצאים מתוכה, מתחילים את הסיבובים שלנו: מטה מעלה, מטה מעלה, וכך כל הזמן כמו ספירלה.
ישנו הבדל עצום בין עבודה הכרתית לעבודה בלתי הכרתית. הרי, אלה שעובדים בצורה בלתי הכרתית חווים סבל. דוחפים אותם קדימה על ידי לחץ מאחור והם לא מרגישים שזוהי התקדמות, הם פשוט מוכרחים לנוע תחת ההשפעה של נסיבות החיים השונות, הסבל והייסורים.
ואנחנו לא. אנחנו מנסים לעשות זאת בהכרה ובצורה הרבה יותר אפקטיבית, הרי, מעבר לכך שהייסורים דוחפים אותנו מלמטה כפי שהם דוחפים את כל האחרים, אנחנו מנסים להוסיף לווקטור השלילי הזה, לכוח השלילי, את הכוח החיובי שידחוף אותנו למעלה.
כדי להתקדם בעזרת הכוח החיובי, אנחנו צריכים להתחבר בקבוצה. חוץ מזה, אנחנו צריכים ללמוד יחד וליצור מראש בקבוצה את כל התנאים שקיימים בעולם העליון.
התקנון הקבוצתי, כל חוקי הקבוצה, מהווים חוקים של העולם העליון, שאותם אנחנו מנסים לממש, לפחות בקירוב, בעודנו נמצאים עדיין באגואיזם. אנחנו מבינים שכל זה משחק.
אנחנו רק משחקים כאילו אנחנו אוהבים זה את זה, משתוקקים זה לזה, מתלכדים, מתחברים. אנחנו עושים את זה כמו במשחק, ולא צריך להתבייש בזה. יש אנשים שאומרים: "אם זה לא באמת, אני לא אעשה את זה". זה לא נכון. תסתכלו על ילדים. משחק הוא עניין מאוד רציני כאשר אני מנסה ליצור בקשר עם האחרים את המבנה של העולם הרוחני. כך שזה מאוד רציני.
ובמידה שבה אני משתוקק לכך, אני מפתח בתוכי ווקטור חדש (החץ האדום בשרטוט), ומתחיל להימשך קדימה לא תחת הלחץ מאחור. אני לא מחכה מתי תדחופנה אותי הנסיבות השונות – כמו המשבר שדוחף את העולם שלנו קדימה, וכמו כל יתר הבעיות הפרטיות שדוחפות כל אחד מבני האדם. אני מצטייד בכוח הקבוצה, והיא, בתורה, מושכת על עצמה מלמעלה אור עצום.
האור העצום הזה באמת יוצר מאיתנו מבנה רוחני אחד, והפעם זה כבר אמיתי. כשכולנו הופכים להיות כאחד, ובצורה כזאת אנחנו שווים לאור, מפני שגם הוא אחד.
האור נכנס לתוכנו על בסיס חיבור התכונות, השתוות הצורה, ואנחנו מקבלים את גילוי העולם העליון – המצב הבא, השלב הבא, המימד הבא. זהו ההבדל בין אותם האנשים שמקבלים רצון להתקדם בעצמם, לבין שאר האנושות.
החלק הראשון (החלק הצהוב בציור 1), זה אנחנו, האנשים עם "נקודה שבלב", ואילו החלק השני (התחתון), הוא כל שאר העולם.
בזמננו מתגלה התלות בין שני החלקים הללו, מפני שהחלק השני במשך ההיסטוריה של התפתחות האנושות שאב לתוכו באופן לא הכרתי, וכן תיקן באופן לא הכרתי רבים מהרצונות שלו.
אנשים ללא "נקודה שבלב", לכל אורך ההיסטוריה של האבולוציה עברו מצבים רבים ושונים, ולכן הגיעו לכך שהיום הם מתחברים אלינו. אנחנו מקבלים תנועה למעלה, משיכה למעלה, והם מאוד קרובים אלינו, סביבנו, וכולנו יחד נמצאים במשבר. זהו בדיוק אותו המשבר, המשבר של היעדר הבורא, היעדר גילוי ההנהגה העליונה. אלא שעבורנו החיסרון הזה של ההנהגה העליונה הוא רצוני, אנחנו נמשכים קדימה, רוצים לגלות אותו, ועבורם זוהי דחיפה מאוד לא נעימה מאחור, הרי אנחנו רואים באיזה מצב נמצא העולם.
וכאן בדיוק מתגלה אפשרות ייחודית עבור האנשים שקיבלו את המשיכה למטרת הבריאה, לגילוי ה"אור" בתוך ה"כלי". היתרון שלהם מתבטא בכך, שאם הם יעבדו למען תיקון החלק הנותר של העולם, שאין לו קשר עם האור, הם יקבלו הזדמנות להתקרב במהירות אל האור, מפני שדרכם האור עובר אל האחרים.
במה כל אחד מאיתנו מיוחד? איזה דבר מיוחד אנחנו עשינו בחיים, בעולם? אילו תכונות מיוחדות יש לנו? – אין בנו שום דבר מיוחד, גם לא בי. אנחנו קיבלנו את ה"נקודה שבלב", הרצון לגלות את האור העליון, כתנאי, כמקדמה. אם נפעל למען יתר האנושות, אז בהחלט יתגלה לנו האור העליון כדי שיעבור דרכנו לכל האנושות.
מכאן אנחנו יכולים להבין במה מסתכם התנאי "ואהבת לרעך כמוך", להיות "כאיש אחד בלב אחד", להגיע לקשר בינינו, וכן הלאה. אלה בדיוק אותם התנאים לגילוי האור, לתיקון ה"כלים", רק שהם מבוטאים בשפה אחרת.
המקובלים של הדורות הקודמים התאימו את חכמת הקבלה לתיקון שלהם ותיארו בספריהם על מנת להכין אותה עבורנו, כדי שאנחנו בתורנו נוכל להשתמש בה לרוחב, בכל מקום. לכן כתביהם מיועדים רק לנו, הרי בכל דור היו מקובלים יחידים, ממש כמה עשרות אנשים. לדוגמה, אצל האר"י, מקובל גדול של המאה ה-21, היו שישה או שבעה תלמידים. מאוחר יותר באיטליה, בפדובה היה חי מקובל גדול, הרמח"ל, גם לו היו רק מספר תלמידים.
בזמננו, אלפי אנשים בכל העולם מתעניינים בחכמת הקבלה, הם זקוקים לכך, הרי בלעדיה חייהם הם קיום בהמי בלבד. למען האמת, לא חשבתי שתופיע כמות רבה כזאת של אנשים שלומדים קבלה, אף על פי שלמעשה הייתה מספיקה קבוצה קטנה המונה עשרה-עשרים איש ביחס לכל האנושות.
הקבלה היא חכמה על משיכת המאור על עצמנו. לשם כך עלינו ללמוד את מבנה העולם העליון, באיזה אופן נעים כל חלקיו, כיצד הרצונות האגואיסטיים עולים לתיקון ל"מלכות" של עולם ה"אצילות", באיזה אופן הם משתלבים ועולים לאחר מכן למעלה לפרצופי "ישסו"ת", "או"א", "א"א", "עתיק", וכך עד "עולם אין סוף".
אבל זה בשבילנו. אנחנו זקוקים לחכמת הקבלה על מנת למשוך את האור העליון, להיות איתו בעבודה הדדית, לפנות אליו ולקבל ממנו.
וההמונים לא זקוקים לחכמת הקבלה על מנת לקבל את האור העליון, הרי הם לא נמצאים בעבודה הדדית עם האור. אבל הם בכל זאת צריכים להתאחד. הם צריכים להבין שדווקא במצב האיחוד הם יצאו מהבעיות השונות הלוחצות עליהם מכל הצדדים. לכן הם צריכים לדעת רק דבר אחד: בעזרת האיחוד אנחנו ניפטר מהבעיות שלנו, מכל המצבים השליליים (-).
החכמה המיועדת להמונים נקראת "החינוך האינטגרלי". היא מדברת על הנחיצות לאיחוד כדי שבו יתגלה הכוח שמנטרל את כל ההשפעות השליליות. לכן אצל ההמונים גם צריכה להיות קבוצה, אך קבוצה בעלת מעמד שונה לחלוטין, צורה שונה, סגנון שונה, השתוקקות שונה – פשוט איחוד של בני אדם.
זה יקרה כשהם יבינו שאם הם יתאחדו יהיה להם טוב יותר, תיעלמנה ההשפעות השליליות השונות. בזה ההבדל בין חכמת הקבלה והחינוך האינטגרלי.
בעיקרון, אלה שני חלקים של חכמה אחת על האיחוד של כל בני אדם על כדור הארץ, הם מדברים על אותו הדבר. רק לאותם האנשים שיכולים למשוך את האור העליון ולהיות בעבודה הדדית איתו, כיוון שיש להם "נקודה שבלב", מסבירים את המבנה, את העבודה ההדדית, את העולם העליון, את המדרגות שבהן עולה הדרישה שלהם ויורד האור, הם זקוקים לכך כדי לעורר על עצמם את האור העליון.
והאחרים לא זקוקים לכך, הם צריכים פשוט לדעת שרק בהשתוקקות לאיחוד הם ירכשו רוגע, חיים טובים. זה מה שמורגש ברצונות שלהם. בסופו של דבר, גם אלו וגם האחרים יחד מגיעים לאותו המצב כשכל הרצונות הנמצאים מתחת ל"פרסה" עולים למעלה, כלומר, נכללים באור המאיר מעל ה"פרסה" (ראה ציור מס' 2).
זה הקיום העתידי שלנו, המימד הבא שלנו, העולם העליון. באופן כזה האנושות מחולקת לשניים, ועבור כל אחד מהחלקים יש שיטת איחוד משלו.
עבור חלק אחד, זוהי שיטת איחוד המסייעת להשתוקקות מעלה, כדי למשוך את האור העליון, לגלות בצורה ברורה בתוכם את האור העליון, את הבורא. ועבור החלק השני של האנושות, שפשוט משתוקק לקיום טוב יותר, ובורח מהייסורים, צריך לתת את אותה שיטת האיחוד שהוא יכול לממש, ובאופן כזה שני החלקים יגיעו לאחד שלם.
לכן היום עבור העולם חשוב ביותר האיחוד, הקבלה של השיטה האינטגרלית והשימוש בה. אנחנו צריכים להבין עד כמה האנושות זקוקה בה, ולהפיץ אותה, כשאנחנו מבליטים מתוך הקבלה רק את אותו החלק המותאם להמונים.
אנחנו צריכים ללמד אותם באותו האופן שאנחנו מלמדים את הילדים. הרי אנחנו לא מלמדים את הילדים חכמות עמוקות, אלא מראים מתוך דוגמה מה טוב עבורם במידה שבה הם יכולים להבין את זה ולהשתמש בזה.
שיטת איחוד הבריאה מיועדת לכך שבה יתגלה הבורא. והוא יתגלה בהמונים דרכנו.
דווקא דרכנו (חיצים אדומים בציור מס' 1) יעבור עליהם האור העליון. על כך מדובר ב"הקדמה לספר הזוהר".
התפשטות השיטה האינטגרלית נחוצה גם באירופה, ביבשת שחווה מתח כה רב, כיוון שהיא מפותחת יותר מיתר חלקי העולם, בה מורגש הלחץ הזה, המשבר הרב צדדי.
אם אנחנו נוכל לתקן כאן את המשבר, לפחות באיזה שהוא אופן, לקדם את החכמה על איחוד האנושות בצורה המותאמת להמונים, כלומר, בצורת החינוך וההשכלה האינטגרלית, שיתוף הפעולה האינטגרלי, בכך אנחנו קודם כל נקדם את עצמנו.
בכך אנחנו נעשה נחת רוח גדולה לבורא, כיוון שמיתקנים "הכלים השבורים" שלו, ובתוך ה"כלים" האלו שעוברים תיקון ישנה אפשרות להתגלות למי שמהווה את מטרת הבריאה.
לכן השיטה האינטגרלית חשובה מאוד עבור כולם. אנחנו מפתחים אותה עבור ילדים, מבוגרים, זקנים, אנחנו פותחים קורסים, עורכים סדנאות שונות ואירועים אחרים עבור קהל רחב ביותר. אנחנו חושבים שהיא חשובה מאוד גם לנו, כיוון שאם אנחנו לא נעסוק בזה, לנו, ל"בני ברוך", לא יתנו שום התקדמות, הרי אנחנו קיבלנו אותה רק כמקדמה, רק כתנאי שאנחנו נחשוב על יתר העולם.
מתוך שיעור מס' 2 בכנס אירופה, 22.03.2013
ידיעות קודמות בנושא:
"לגו" של כל האנושות
הכוח הוא בראש
רצון, נקודה ואור
|
להשאיר תגובה | שלח לחבר
| הדפס
|
שייך לקטגוריה: הפצה, התפתחות רוחנית, כנסים, קבוצה |
לטובת החיבור
שאלה: במפעל, בתוך קבוצה של שלושים גברים, נוצר סכסוך בנושא ייצור החומר. אנחנו הצענו לערוך סדנה אינטגרלית, שלמעשה פתרה את הבעיה. אבל האנשים נשארו עם הרגשה מעורבת. מצד אחד, זה היה נפלא, אבל, מצד שני, הם נשארו בחוסר סיפוק משום שלא הייתה להם הזדמנות להתקוטט ולריב זה עם זה.
תשובתי: זהו הרגל שקשה לאדם להיפטר ממנו.
שאלה: כיצד צריך להתייחס להרגל כזה? הרי לאדם יש צורך בכל זאת לחזור לשיטות הישנות.
תשובתי: לפי דעתי, דווקא אנשים שמממשים על עצמם את השיטה הזאת, יכולים להרשות לעצמם "להתפוצץ", לחשוף מעט מהאגו ההרסני. אני אפילו לא הייתי מכנה את זה "אגו", אלא שליטה על אחרים שנועדה לעורר חיבור עוד יותר גדול, שמוחק את כל ההרגשות והזיכרונות הישנים.
צריך לשחרר את האנרגיה השלילית שמצטברת בפנים, דווקא מנקודת המבט של החיבור.
שאלה: האם הדחף הזה צריך להשתחרר בתוך המעגל האינטגרלי, או שקודם האדם משחרר את הרגשות במצב הרגיל ורק אחר כך דנים על התנהגותו במעגלים.
תשובתי: מוטב שהרגשות של האדם יתגלו במעגל. אז יתר המשתתפים ילמדו מכך ויעזרו לו לפתור את הסכסוך יותר מהר, יעזרו לאנרגיה השלילית להשתחרר. אבל זה במקרים יוצאי דופן, לא נראה לי שזה צריך להפוך להרגל.
בהדרגה האדם ילמד להשתלט על האגו שלו, עד שהוא יראה בו כוח מוליד חיובי שבזכותו הוא נכנס למגע עוד יותר גדול, לקשר אינטגרלי חזק יותר עם הסביבה. ולכן, האגו הוא כוח שכל הזמן מעלה את האדם, והוא רק דואג לבנות מעליו את החיבור.
ובסופו של דבר, יוצא, שהאדם כלול כביכול משני כוחות:
• מהכוח החיובי הכללי שהאדם מפתח ומשתדל כל הזמן לשלב בעוצמה יותר ויותר גדולה, בציבור יותר ויותר רחב, יחד עם האחרים.
• מהאגו האינדיבידואלי שכל הזמן בוער בתוכו.
וככל שאנחנו מתקדמים, אנחנו מרגישים יותר ויותר את שני הכוחות הללו. אבל רק בזכותם אנחנו עולים ומתחילים לזהות באיזה עולם נהדר ועשיר אנחנו חיים.
כי הודות ל"סכסוך" בין הביטוי השלילי של האגו שלנו לביטוי החיובי של החברה, אנחנו מתחילים לפתע להרגיש עולם שונה לגמרי, את עצמנו ואת האחרים לגמרי שונים. אנחנו מתחילים להבין שהעולם נברא באופן הרבה יותר מרשים, רחב, עמוק, הוא מקבל עומק נוסף, דווקא מפני שבכל אחד מאיתנו מתגלים שני כוחות הפוכים: כוח אינדיבידואלי וכוח חברתי.
התייחסות: מהניסיון עולה, שבדרך כלל אותם האנשים גורמים לסכסוכים הללו. אותו אדם מתלהט, מתפוצץ ומתבטא פעם אחר פעם.
תשובתי: זה צריך להיות במינון מדוּד מראש. הכול צריך להיות רק לטובת החיבור. לכן, אסור לאפשר הגזמות שפוגעות בחיבור במשך הסדנה.
מתוך שיחה על החינוך האינטגרלי, 02.04.2013
ידיעות קודמות בנושא:
על הר געש רותח
ה"צימוק" שבדיונים האינטגרלים
האדם, בהרמוניה עם האינטגרליות של הטבע
|
להשאיר תגובה | שלח לחבר
| הדפס
|
שייך לקטגוריה: הפצה, התפתחות רוחנית, חינוך, ילדים, סדנאות חיבור, קבוצה |
עצמאות אמיתית
שאלה: מחרתיים ישראל תחגוג את יום העצמאות. מה מסמל בשבילנו החג הזה?
תשובתי: יום העצמאות מסמל בשבילנו, שאנחנו מעלים את עצמנו מעל לכל גורל, איזה שיהיה, וקובעים בעצמנו את כל המקרים שעוברים עלינו. נאמר, ש"ישראל מקדשים את הזמנים": כל תקופה בחיים שלי, כל רגע אני "מקדש", כלומר קובע ומכוון אותו למטרה יפה כלשהי. אף אחד אינו מחליט וקובע בשבילי, ואני לא תלוי באלף גורמים שונים, כמו שזה היום.
הגיע הזמן שלנו להשתנות. אנחנו חושבים על העלאת המיסים, על האיומים החיצוניים וההגנה מפני טילים, על כל מיני תככים פוליטיים, ובינתיים בכוחנו לקבוע את כל הדרך של ההתפתחות שלנו. וזה מה שאנחנו צריכים לעשות. חבל שאנחנו עוזבים את הכול ומשאירים את גורלנו בידי האחרים. טוב שלא הגענו לזה עד הסוף, אחרת כבר לא היינו קיימים. ובכל זאת, היינו יכולים לחיות בצורה אחרת, ורק אנחנו בעצמנו קובעים את גורלנו.
וכאן הכול תלוי בהפצה של חכמת הקבלה, בהפצה הפנימית בתוכנו, ובהפצה החוצה. נאמר, שהמשיח יתגלה ויבוא מתי שיתגלו כל מעיינותיו, כלומר, כאשר חכמת הקבלה תתגלה בעולם, ולאנשים יהיה ברור שרק בזה כל ההצלה שלהם. ואז יתגלה האור שנקרא "משיח".
מתוך שיעור על "הקדמה לספר הזוהר", 14.04.2013
ידיעות קודמות בנושא:
גשר מעל הסכסוך הנצחי
שיחה על יום העצמאות
להעדיף פנימיות
|
להשאיר תגובה | שלח לחבר
| הדפס
|
שייך לקטגוריה: הפצה, התפתחות רוחנית, חגים ומועדים, שיעור הקבלה היומי |
מפיקים רוחניים ונותני ההשראה שלהם
שאלה: הנשים עוסקות הרבה יותר טוב ובצורה יותר מוצלחת בהפצת החינוך האינטגרלי. נוצרת תחושה, שהן לאט לאט דוחקות את הגברים מההפצה. האם זה לא יהווה פגם עבור הגברים?
תשובתי: בעיקרון, כן. הגברים צריכים יחד איתן להשתתף בהפצה. לא הייתי אומר, שרק הנשים צריכות לעסוק בזה. זה לא נכון. בהפצה צריכים לעסוק זוגות, גבר ואישה. לא זוג נשוי, אבל בזוגות. אם לא, אז שני גברים.
אבל שתי נשים יכולות לצאת לאיזה שהם אירועים רק כמומחיות, למשל, כמו פסיכולוגית וסוציולוגית, שביחד מעבירות הכשרה. אבל אם שתי נשים סתם מסבירות משהו לגברים, אז מה פתאום שהם ישמעו להן? לכן הגבר צריך להיות המוביל ויחד איתו אישה אחת או כמה נשים.
שאלה: אבל הנשים לרוב לא מקבלות את הגברים מהקבוצה שלהן כסמכות. ולכן גברים רבים לא רוצים להתעסק איתן. מאיפה זה בא ומה לעשות בקשר לזה?
תשובתי: העניין הוא, שלפני היציאה לחינוך האינטגרלי, לנשים אף פעם לא היה שום מרכיב רוחני. הן חיו לידכם, כמו "סוכנת בית בפרוזדור", ברקע, והרגישו את עצמן כלא נחוצות.
עכשיו, עם הופעתם של החינוך וההשכלה האינטגרליים, הן פתאום הרגישו שיש להן בידיים משהו שהן יכולות לממש בעצמן: לבוא במגע ביניהן, עם הקבוצה הנשית שלהן, לבוא כביכול במגע עם הבורא. זה בינתיים "כביכול", כי אין להן את זה עדיין בצורה ממשית. מגע עם הבורא נעשה דרך הקבוצה הגברית, אך לשם כך הנשים בכל זאת נותנות יגיעה.
כלומר, הופיעה אצלן הרגשה של עצמאות מסוימת, ואני מבין אותן. רק שאני סבור, שלרפא את זה צריך לא בזה שאתם שוב "תכניסו אותן לפינה", אלא תיקחו אותן בתור שותפות נכונות, ותחברו את הקבוצות ביניכם כאגודה אחת יחידה, שבה אתם תתמכו זה בזה.
אם ניקח לדוגמה משפחה, אז אני לא חושב שהגבר הוא ראש המשפחה בה. על אף שכך אומרים בצורה נומינאלית, אבל אנחנו יודעים שבבית האישה מנהלת הכול.
לכן אם אתם תפעלו בקבוצה כמו במשפחה, אז וודאי שהרווח הרוחני יהיה תלוי בכם, אבל לתמוך, לאשר ולתת השראה לגברים, תעשה קבוצת הנשים.
ובעזרתה, תחת הלחץ שלה, כלומר על ידי החיסרון שהיא תזמין בכם, אתם תעלו עוד יותר למעלה, כדי לתפוס רווח ותפוקה עוד יותר גדולים, אור עליון עוד יותר גדול. לכן על ידי שיתוף פעולה הדדי נכון אתם תראו איך הכול מתממש בצורה נכונה. אם יהיו פגמים, אז אתם מייד תרגישו חריגות כאלה.
מתוך השיעור הווירטואלי, 07.04.2013
ידיעות קודמות בנושא:
עם מי ללכת להפצה?
חזרה לטבע
ביקורת נשית
|
להשאיר תגובה | שלח לחבר
| הדפס
|
שייך לקטגוריה: הפצה, התפתחות רוחנית, חינוך, ילדים, נשים, קבוצה |
ללא הפצה אין התקדמות
עכשיו, כאשר התחלנו לצאת לקהל הרחב עם ההשכלה האינטגרלית, יש לנו עבודה רוחנית רצינית, ולא רק חיצונית, אלא גם פנימית שלנו. כל מה שהיה עד עכשיו, זו הייתה תקופה של ההכנה הראשונית.
ועכשיו החלה העבודה המעשית. עבודה מעשית לא רק לאלה שמרצים להם, אלא למרצים עצמם, לקבוצות עצמן. וכל אלה שיוצאים להוראה, כבר מביאים צרכים חדשים מהקהל הרחב.
בהמונים הצרכים האלה מופיעים ברמה היומיומית: איך אנחנו נתחבר אם אנחנו לא יודעים מה ואיך. ובתוכך כל זה עולה לדרגה הבאה, ל"פרצוף" יותר עליון. ואתה מתחיל לעכל את הצרכים האלה כבר בדרגה שלך, הם מזמינים בך כוחות מדהימים של ייסורים, שינויים, איך להשיג את הכוח הזה, כדי להעביר דרכך אליהם. כלומר ללא הגירוי שלהם, ללא היציאה לחינוך האינטגרלי, אתם פשוט נשארים באותה הדרגה ותלויים באוויר.
שאלה: מה לעשות עם אותם החברים שבינתיים לא נכללו בתהליך הזה, ואילו אצלנו כבר קיים הצורך שאנחנו נפעל כקבוצה אחת. מה לעשות, האם לשכנע אותם או להגיע איתם להסכמה?
תשובתי: לחייב, שום דבר אחר. אם לא, אז הם חופשיים, כי אז הם לא הולכים יחד איתנו לתיקון. אם אנחנו לא מפיצים, זה אומר שאנחנו לא עולים. מי שלא רוצה להפיץ, לא רוצה לעלות.
אפילו אדם חירש או אילם יכול להיות לעזר למי שמלמד, יכול לעזור לסדר כיסאות או לעשות עוד משהו. הוא חייב להשתתף בזה! במקרה הכי גרוע, שישב ליד מחשב ויעסוק בהפצה באינטרנט. אבל אם הוא בכלל לא משתתף בזה, אז בשביל מה הקבוצה צריכה כזה נטל? אתם תעבדו במקומו. הוא יחזיק אתכם ברגליים ואתם לא תוכלו לעלות.
מתוך השיעור הווירטואלי, 07.04.2013
ידיעות קודמות בנושא:
צביעות או משחק?
להפעיל את המבער האחורי, או לעזוב את הסירה?
איך לגדול מאפס ועד אין סוף
|
להשאיר תגובה | שלח לחבר
| הדפס
|
שייך לקטגוריה: הפצה, התפתחות רוחנית, חינוך, ילדים, קבוצה |
לקריאת כל התגובות
קבלת עדכונים בדוא"ל
עדכוני rss
רדיו קבלה
הבלוגים שלי
הבלוג בסלולר