על מוות ונצחיות
בעל הסולם, "הקדמה לספר הזוהר", סעיף כ"ד:
"ובהיות, עצם ומהות של הנפש, רק רצון להשפיע, וכל מקריה וקניניה, הם מלואים של הרצון להשפיע ההוא, שהוא כבר קיים ועומד, במצב הא' הנצחי, וכן במצב הג', העתיד לבא, לפיכך אינה כלל, בת תמותה ובת חילוף.
אלא היא, וכל קניניה עמה, המה נצחיים חיים וקיימים לעד, ואין ההעדר פועל עליהם כלום, בשעת מיתת הגוף."
שאלה: מה הכוונה כאן ל"מיתת הגוף"?
תשובתי: הרצון לקבל נעלם בצורתו הקודמת, ואתה כאילו קונה במקומו כלי חדש, רצון לקבל בעל מנת להשפיע. ובכלי הזה אתה מגלה את הבורא, את האור, את החיים הנצחיים שלך. כל התכונות האגואיסטיות שלך מתהפכות להופכיות על ידי "צמצום", "מסך", כוונה והתלבשות האור החוזר. ועכשיו, אלה הם החיים שלך.
לכן, המעבר מכוונה על מנת לקבל לכוונה על מנת להשפיע נקרא "מוות של הגוף הגשמי". כי אף על פי שהרצון לקבל נוצר כ"יש מאין", הוא קיים לנצח. בלי זה הוא לא היה הופך להיות נברא, רצון לקבל מילוי ותענוג. אין מה לעשות איתו, אפשר רק לגלות או להסתיר אותו בהתאם לכל מיני המצבים.
בזה שאתה מגלה את הרצון במידה הקטנה ביותר, אתה רואה את "העולם הזה". והמשך הגילויים בקנה מידה יותר גדול נקראים "העולמות העליונים". בסופו של דבר, אתה מגלה את כל ה"ספירה" במלואה (∑), בכל הכיוונים ועולה ל"אינטגרל" (∫) מאפס ועד אין סוף, או בעולם אין סוף.
הרצון לקבל התחלק ל"שכבות": משורש ועד ד'. על הרצון אפשר להעמיד "צמצום", ואז אתה לא יכול להשתמש בו בשום צורה. וכמו כן על הרצון אפשר להלביש "מסך", ואז אתה יכול להשתמש בו, להפעיל אותו לעומקם של אותן השכבות.
אם אתה משתמש ב"מסך" בעביות דשורש, אז אתה מרגיש את "עולם העשיה". בעביות א', אתה מרגיש את "עולם היצירה", בעביות ב' את "עולם הבריאה" וכולי.
יחד עם זה, הרצון לקבל לא נעלם, אבל אתה תמיד עובד כאילו מעליו. ודאי, שאתה בכל זאת נשאר בתוכו, אבל באופן סְכֵמתי אנחנו מציגים את זה כעלייה. אפשר לומר, שהתכונות המתוקנות על ידי ה"מסך" "יורדות" ותופסות את מקומן בעביות של הרצון לקבל.
מתוך שיעור על "הקדמה לספר הזוהר", 18.03.2013
ידיעות קודמות בנושא:
כשהמסכים יפלו
כלי של נשמה
הבה נחיה!
להשאיר תגובה | שלח לחבר
|  הדפס
|
שייך לקטגוריה: גלגול נשמות, התפתחות רוחנית, שיעור הקבלה היומי |
מה יש שם מאחורי הקיר?
התפיסה המדעית המודרנית מתקרבת למה שחכמת הקבלה אומרת על תפיסת המציאות. לפני מאה שנים זה נראה כלא יאומן. הפיזיקאי יו אברט (Hugh Everett) התחיל לדבר על התפיסה החדשה לפני חמישים שנה. כיום התיאוריה הזאת כבר "שווה זכויות". המדענים הבינו שהמציאות היא מורכבת הרבה יותר ממה שנראה קודם, והיא לחלוטין לא כזאת כפי שאנחנו תופסים אותה. התפיסה שלנו היא יחסית ואינה משקפת את המציאות. היא תלויה במשקיף. בשבילנו תמונת המציאות הזאת היא אמיתית, אולם לייצור אחר היא תיראה אחרת.
וכאן מופיעה על הבמה חכמת הקבלה, שעוסקת ביסודות הבריאה ומסבירה אותה מחוץ להקשר של הרצון לקבל שלנו. בכך היא תופסת עמדה אובייקטיבית יותר, ללא קשר לאף משקיף ספציפי.
נניח, שישנם חייזרים שרואים את מה שאנחנו לא רואים בחמשת החושים שלנו. אבל חכמת הקבלה מדברת לא עליהם, היא מציגה עמדה כללית יותר, עולה מעל הבריאה וחוקרת רק את הצורות הדומות לבורא. זה מדע "נקי" באמת שחוקר את היסוד של הכול, שאינו משתנה עד גמר התיקון.
חכמת הקבלה מסבירה שהבריאה מבוססת על "אורות" ו"כלים", שהכול מורכב מהם. "כלי" – זה החומר, וה"אור" זאת הצורה שלו. במילים אחרות, "כלי", זה רצון לקבל שמתלבש בצורות שונות, ו"אור", זאת צורה שמתלבשת בו, התחושה שהוא מרגיש כאשר הוא מתמלא.
נניח, שאני מאוד נהנה לראות את האדם האהוב עליי. בהתאם לכך, יש כאן כלי ומילוי – רצון שמתמלא ברגש. מי נתן לי את הרגש הזה? לא אני, ולא הוא, אלא היחס שלי כלפיו. זה מה שנקרא "אור". ואם אני אתייחס בצורה כזאת לכל דבר, אני אמלא את הכלים שלי, את הרצונות שלי. לכן, אני חייב לאהוב את הכול: הדומם, הצומח, החי, האדם והבורא. לשם כך אני מתקן את הכלי שלי, כלומר, עובד על הרצון שלי, ואחר כך ממלא את עצמי, כלומר, מגלה בו את האור.
זה ההבדל בין חכמת הקבלה והמדע המסורתי שמסביר כיצד להשתמש טוב יותר ברצון לקבל. בכללות, המדע אינו משמש לטובת האדם. לא במקרה המקובלים וגם המדענים מהעת העתיקה, כמו אפלטון ואריסטו, היו סבורים שאסור למסור את המדע לשימוש רחב. הרי היצר הרע שולט באדם. וזה אומר, שצריך קודם לתקן אותו, אחרת המדע ישרת את צורכי האגו למטרות הרסניות. וזה בעצם מה שקרה במשך כל ההיסטוריה.
אבל העניין הוא אפילו לא בזה, אלא בכך שהמדע המסורתי אינו מדויק. אי אפשר לסמוך עליו בכל דבר. הוא אמיתי רק בגבולות הגשמיים של העולם שלנו, בגבולות של האגו שלנו. אבל אם מתעלים מעליו, הוא כבר לא תואם למציאות, הוא לא מתאר את מה שקורה לנשמה. את חוקי הנשמה חוקרת דווקא חכמת הקבלה, שמציגה את הגישה הכללית, ולכן היא אמיתית בכל המקרים, גם בעולם שלנו.
האם העולם יהיה טוב יותר אם לכל אחד יהיה מכשיר טלוויזיה שבנוי בתוך המשקפיים, וטלפון סלולרי טמון בתוך האוזן? להיפך, דווקא כיום אנחנו לבסוף מבינים שהמדע נמצא במשבר, והוא התחיל עוד לפני 30-40 שנה. המשבר הוא לא בכך, שזמן רב לא נעשו גילויים גדולים, אלא בכך שאין לנו מה לגלות. אותו הדבר קורה בחינוך ובתחומים אחרים: אין לנו לאן ללכת. מה שלא נעשה, זה לא יצליח, וגם הרצון כבר אזל.
וכאן חשוב להטיל ביקורת, לבדוק מחדש את העקרונות הבסיסיים. אנחנו הגענו לקיר, וחכמת הקבלה מציעה לנו להכיר מה נמצא מעבר לקיר, מציעה עזרה לעבור דרכו. כך או אחרת, אנחנו נצטרך לעשות זאת:
- או תחת הלחץ של הצרות, בעל כורחנו, ללא אפשרות אפילו למות איפשהו בצד, זה יהיה קשה מאוד.
- או בדרך טובה וקצרה.
שאלה: אז מה יש שם מאחורי הקיר?
תשובה: שם אנחנו נשתמש בטבע שלנו, ברצון לקבל, באגו, בצורה הפוכה. קודם אנחנו פיתחנו כל דבר שתמך באגו ומילא אותו. המדע, התרבות, הכלכלה – כל ה"פיתוחים" שלנו נבעו מהרצון האגואיסטי. יוצאי הדופן היחידים הם הצרכים הבסיסיים של דרגת"ה"חי" – המינימום ההכרחי. כמעט כל דבר שאנחנו רואים בחנויות ובסופרמרקטים הוא מעבר להגדרה הזאת. רוב מוצרי המזון פותחו לא כדי להבטיח חיים נורמליים, בריאים, אלא כדי שמישהו ירוויח עלינו. זאת דוגמה לשימוש המדע לטובת יחסי אנוש מקולקלים.
ההישגים המדעיים ב-200 השנים האחרונות (ראו שרטוט 2) משקפים את גידול ההערכה של האגו, ולמעשה, מזיקים לנו. אנחנו מפתחים רק את תחומי המדע שעוזרים לנו להתעשר, להתעצם, ולשלוט אחד בשני באמצעים מתוחכמים. האדם מוכרח לעבוד עשר שעות ביום כדי לספק למישהו רווח ולקנות כל מיני מוצרים. והמדע שלנו מספק את הצרכים של המערכת הזאת.
אבל עכשיו הגיע הזמן להפסיק עם זה ולהתחיל לפתח את חכמת הקבלה. הרי, החלק האנושי של הרצון שלנו שייך לנשמה, אבל אנחנו השתמשנו בו לסיפוק הצרכים החומריים.
היום הגישה הישנה קורסת. נקווה שיישארו לנו משאבים לצרכים ההכרחיים ומעליהם אנחנו נבנה מערכת נפלאה של חיים רוחניים.
הגישה הישנה מסתיימת בעקבות הכרת הרע שנמצא בה. בקרוב זה יקרה. כבר היום האנשים מתחילים להבין שאי אפשר לייצר מוצרים ולהגדיל את הצריכה לנצח. החברה הצרכנית מגיעה לקריסתה – גם בגלל סתירות פנימיות וגם בגלל סיבות חיצוניות. הרצון שלנו התמלא ומקבל צורה חדשה, "מתעגל". הוא כבר לא מעוניין במותרות. בקרוב האנשים ירגישו את זה, כאשר ייכנסו לחנות ולא ירצו לבחור מבין מאתיים סוגים שונים של גבינה. יהיה מספיק גבינה פשוטה, יוגורט רגיל, כמה סוגים לבחירה, יותר ממספיק.
זהו המשבר האמיתי – כאשר הרצון הפנימי משתנה. כיום, עלות הפרסומת מהווה חלק הארי של עלות הסחורה, אבל הרצון החדש ישבור את המערכת הזאת. המדע והתעשייה שאנחנו בנינו חייבים להפסיק להתקיים במתכונת הנוכחית ולקבל את הצורה האינטגרלית. אפילו הקניות ההכרחיות שלנו יהיו אינטגרליות – למען תועלת לאדם.
אז תדמיין איזו פשיטת רגל העולם יחווה. ברור, שאם אנחנו לא נתחיל בתיקון פנימי, מלחמת עולם תפרוץ, ללא ספק. הרי, זאת התקווה היחידה של בעלי השררה לשמור על משהו מההון שלהם. אז הפתרון הוא החינוך האינטגרלי. אנשים יצטרכו לעבוד הרבה פחות, ויתפנה להם זמן לדבר העיקרי – להתפתחות הנשמה ואיחוד עם הבורא. אין טעם להתחיל בסבב חדש של "הפקרות" טכנולוגית...
באופן כללי, לפי כל הסימנים, אנחנו עומדים בפתח של "ימות המשיח", כפי שכתב בעל סולם.
מתוך השיעור על המאמר "חכמת הקבלה והפילוסופיה", 13.12.2012
ידיעות קודמות בנושא:
כל הפרטים נחוצים להתקדמות
זרקו כבר את הקביים שלכם!
אל תסחור בחכמה
|
להשאיר תגובה | שלח לחבר
| הדפס
|
שייך לקטגוריה: גלגול נשמות, התפתחות רוחנית, חושבים מדע, מציאות מדומה, משבר עולמי, פוסטים נבחרים, שיעור הקבלה היומי |
מהי נשמה?
שאלה: מהי "נשמה" בחכמת הקבלה?
תשובתי: "נשמה" זה כלי המלא באור מדרגת ה"בינה". אם מעל הרצון לקבל החומרי, ה"בהמי" שלי אני מפתח את היחס לזולת ורוצה להיות תלוי בו, אני מרגיש דחייה. כשאני ממשיך את הקשר הזה הלאה אני מתחיל לזלזל בזולת ולאחר מכן לשנוא אותו.
הכול מתחיל מדרגת אפס, מהדרגה הניטרלית. בכל פעם כשאני משתוקק להתייחס טוב אל הזולת (+) אני מביע במקום זה שליליות (–). וככל שההשתדלות שלי גדולה יותר (↑), כך מתגלה לי שליליות גדולה יותר (↓).
כך אני עובר חמש בחינות מבחינת "שורש" עד "בחינה ד'", בה מתגלה שנאה, והיא מתגלה דווקא ברגע שאני רוצה להשיג אהבה. זה מתרחש באופן כללי בעלייה, ובפרט בכל מדרגה. עד שאני מגיע ל"תהום", עד שאני חודר לתוך הרצון בכל העוביות שלו, השנאה לא מתגלה לי. ובכל שלב יש חמש בחינות המרכיבות את מבנה הוי"ה.
ובכן, הנשמה היא כלי רוחני של השפעה לזולת או לבורא. בבחינת שורש, א', ב' הכלי הזה הוא קבוע ומילויו נקרא "אור נשמה" ובבחינות ג' וד' עד לגמר התיקון אני מגלה אותו על בסיס בלתי קבוע ולכן הוא נקרא "נשמה" – כבר לפי המצב הקבוע שהושג.
כך, הכול מתרחש ביחסים בינינו, בגילוי שנאה ואהבה, ביניהן.
אני כל הזמן משתדל להביע, לבנות את היחסים האלו, אני הולך "כשור לעול וכחמור למשא", מרוכז ונעול רק על הכיוון הזה, ואז רוכש את הנשמה.
וזה אומר, שנשמה אין לא לי ולא לך – אך בינינו אנחנו יכולים להגיע ליחסים כאלו שייקראו "נשמה". ובכך אנחנו נסיים את התיקון שלנו, כיוון ששתי הדרגות שנותרו – "חיה" ו"יחידה" – יבואו לידי ביטוי בצורה אחרת, בתנאים אחרים באותם המימדים שבהם העולם המדומה כבר נעלם...
ולכן בעל הסולם אומר שלכולנו יש נשמה אחת. אותו שדה, אותו קשר, שמונח בינינו נקרא "נשמה" והיא אחת. עכשיו היא נקראת "נשמה" ובגמר התיקון היא תיקרא בשבילנו "יחידה".
המילה עצמה, "נשמה", הגיעה מחכמת הקבלה: פירושה, סוג האור הממלא את הכלי המתוקן בשלבים הקודמים לגמר התיקון. בתקופה הזו אנחנו מצרפים רק באופן חלקי את האורות "חיה" ו"יחידה" בצורה בלתי קבועה וב"בינה" מטפטפת רק הארה קטנה מ"אור חכמה" מלמטה למעלה.
מתוך השיעור לפי המאמר "חכמת הקבלה והפילוסופיה", 17.12.2012
ידיעות קודמות בנושא:
נשמה אחת לכולם
הנשמה יוצאת בלילה...
איך לרכוש את הנשמה שלך?
|
להשאיר תגובה | שלח לחבר
| הדפס
|
שייך לקטגוריה: גלגול נשמות, התפתחות רוחנית, קבוצה, שיעור הקבלה היומי |
נשמה אחת לכולם
מתוך הכנס בנובוסיבירסק, שיעור מס' 2
נדבר על נשמה. מה זה נשמה? היכן היא נמצאת? האם היא נמצאת אצל מישהו או שאין אצל אף אחד? כיצד רוכשים נשמה? האם אפשר לאבד אותה? האם היא נכנסת בתוך האדם ויוצאת מתוכו?
אם אנחנו נשאל את כל האנשים בעולם, לדעתי אף תשובה לא תהיה דומה לאחרת. ואיך ניתן לדעת מי צודק? ישנן אלפי הגדרות! גם הפילוסופיה תרמה את חלקה לבלבול הכללי. לפסיכולוגיה יש דעה משלה בנושא זה. ובעקרון כל אדם חושב שהוא מרגיש בו את הנשמה.
במציאות קיימת בסך הכול רק נשמה אחת, רצון אחד ויחיד שנברא על ידי האור. האור התחיל להחדיר את תכונותיו בתוך הרצון לקבל הזה וכך הוא עבר עשר דרגות ההתפתחות: "כתר", "חכמה", "בינה", "חסד", "גבורה", "תפארת", "נצח", "הוד", "יסוד", והדרגה האחרונה היא "מלכות".
בחינה א', "כתר", היא תכונת ההשפעה, רצון להנות לנברא. ולהנות לנברא אפשר אם עושים אותו דומה לתכונת ההשפעה. קיים בעולם כוח אחד בלבד, זאת אומרת שהוא מוחלט. תכונתו היא השפעה ואהבה. כלומר, גם את הנברא צריך לעשות כזה, כדי שהוא יקבל את אותן התכונות.
לכן, האור כאילו מחדיר שמונה תכונות לתוך הרצון שהוא ברא, והרצון נעשה מקבל. "מלכות" היא המקבלת, היא רוצה לקבל את כל מה שמגיע מהאור.
אבל זה לא סוף הפעולה, עכשיו צריך להביא את "מלכות" להשתוות הצורה עם האור. היא ספגה לתוכה את כל תכונותיו בצורה הפוכה, בצורת האגו שלה, בצורת הרצון שלה. היא נבראה רק כנקודה התחלתית, ובהדרגה, בהשפעת האור היא הגיעה לרצון גדול, ענק, שלם לגמרי. זהו העובר של נשמה, הנברא היחיד שקיים.
אחר כך הנברא הזה עובר מצבים שונים: "צמצום", רכישת "מסך", "שבירה" להרבה חלקים ונפילתם של כל החלקים השבורים למצב הנמוך ביותר – העולם שלנו.
בסך הכול התהליך הזה מתחלק לשלושה מצבים:
- מצב א' – המצב בעולם אין סוף שהופיע ביחד עם בריאת ה"מלכות".
- מצב ב' – הירידה לעולם שלנו וקיומנו בו.
- מצב ג' – המצב שאנחנו מתחילים לממש היום. זאת העלייה בחזרה לאותו המצב אבל כבר בצורה עצמאית.
בהתחלה אנחנו מתנתקים לגמרי מהבורא, מאותו הכוח שברא אותנו, כוח ההשפעה והאהבה, וקיימים כאן בתוך היקום במשך מיליארדי שנה מאז המפץ הגדול (א'). והיום אנחנו נמצאים במצב היציאה מהעולם שלנו (ב') לפני העלייה בחזרה למצב השלישי. כפי שירדנו במדרגות של חמשת העולמות: אדם קדמון, אצילות, בריאה, יצירה ועשיה, בדיוק כך עלינו לעלות בחזרה.
אני בכוונה מצייר בנפרד בשרטוט את קווי הירידה והעלייה, מכיוון שאלה עולמות שונים לגמרי, רחבים יותר. הם מתרחבים בזכות השתתפותנו, כאשר אנחנו בעצמנו עולים למעלה.
התהליך מתרחש כך: אנחנו נשברים ומערבבים בתוכנו במצב ב' את תכונות הקבלה ואת תכונות ההשפעה, קבלה+השפעה ביחד. הן מופיעות בנו כתוצאה מהשבירה, וגם בעולמנו אנחנו ממשיכים את השבירה הזאת, כבר ברמה "מקומית".
היום אנחנו מסיימים את השבירה הזאת, במילים אחרות, מסיימים את הערבוב בין הרצונות לקבל ולהשפיע ל"סלט" אחד או "לדייסה" אחת. בסופו של דבר נוצר מרקם שמתוכו בלתי אפשרי לזהות איפה הקבלה ואיפה ההשפעה, מה רע ומה טוב. אלא הכול מעורבב לגמרי.
וממצב זה אנחנו מתחילים עכשיו לעלות. מדוע? מפני שהכוחות שפועלים עלינו מחייבים אותנו לזה. גם המשבר הנוכחי וחוסר ההבנה שלנו כיצד להתקיים, מעוררים בנו שאלות שונות, כולל את השאלה על הטעם בחיים. כל זה דוחף אותנו ממצב ב', ואנחנו שוב עולים.
מה אנחנו מרוויחים בזה? מצב א' שונה ממצב ג'. במצב ג' אנחנו קיימים בצורה עצמאית ובו בזמן אנחנו דומים או שווים לבורא.
השגת שני המצבים, שני תנאים סותרים, זאת מטרת הבריאה. כוח הטבע העליון האחד והיחיד רוצה לברוא נברא, למלא וליהנות לו. כיצד? רק על ידי השתוות לעצמו. אבל כך שהנברא יבין שלהיות בהשתוות הצורה זה המצב הטוב ביותר. כאשר אנחנו מפתחים את התכונה הזאת אנחנו מפתחים את הנשמה שלנו. כאשר לאדם יש רצון אגואיסטי מלמטה ושאיפה עצמית, מידת הרצון הזה נקראת "נשמה".
אז האם לכל אדם יש נשמה נפרדת? לא, הנשמה היא אחת וכללית. הרי אנחנו מדברים על תכונת ההשפעה, ובהשפעה אין חלוקה, היא קיימת מעל האגו שלו. לכן נאמר שלכולנו יש נשמה אחת ויחידה. היא באמת כזאת, רק במצב ב' הנשמה הזאת מתחלקת למספר עצום של חלקים נפרדים, מפוצלים.
אבל זהו מצב זמני והחלקים מקולקלים. על ידי החיבור ביניהם הם יוצרים קבוצה יותר ויותר גדולה, עד שמגיעים לחיבור מוחלט. כך אנחנו חוזרים לנשמה אחת.
מתוך כנס נובוסיבירסק, שיעור מספר 2, 07.12.2012
ידיעות קודמות בנושא:
איך לרכוש את הנשמה שלך?
נשמה אחת לכולם
נשמה: לא מה שחשבתם
|
להשאיר תגובה | שלח לחבר
| הדפס
|
שייך לקטגוריה: גלגול נשמות, התפתחות רוחנית, כנסים, קבוצה |
חינוך על ידי האור
מתוך הכנס בנובוסיבירסק. שיעור מס' 2
שאלה: אתה אמרת ש"נשמה" זה אלטרואיזם, כלומר, תכונה שמעטים יכולים להשיגה. כאשר אנחנו עוסקים בתיקון ומעלים יחד איתנו את העולם, האם אנחנו מתחלקים עם העולם באותה הנשמה שהרווחנו, או שמגדלים לעולם נשמה על ידי כוח התיקון שיורד עלינו?
תשובתי: אנחנו לא יוצרים שום דבר חדש. יש לנו רצון אגואיסטי בהמי קטן מאוד, ואור שאיתו אנחנו יכולים לתמרן, אם הופכים להיות דומים לו. אנחנו מזמינים על עצמנו את פעולת האור והאור מזמין ברצונות האגואיסטיים שלנו רצונות עוד יותר אגואיסטיים, שאותם אנחנו כל פעם מתקנים.
נניח, רצון לקבל קטן, נקודתי, עם עוצמה מינימלית, השווה לאחד. בתוכו קיים אור, תכונת ההשפעה.
האור נכנס לתוך הרצון הזה: תכונת ההשפעה מנפחת את הנקודה הזאת על ידי הרצון להשפיע שלה, על ידי חום, אהבה, אהדה, עדינות. הנקודה הזאת תופחת, מופיע בה רצון ענק. ואז עוצמתה של ה"מלכות" הופכת להיות שווה, נאמר, לאלף. ממה היא קיבלה עוצמה כל כך גדולה של הרצון לקבל? מזה שהאור מילא אותה בצורה כזאת.
אנחנו אומרים שבאור ישנה עביות (עובי הרצון). מה זה אומר? אני הצעתי לך עוגייה, כיבדתי אותך בסוכרייה, שמתי כרית מתחת לראשך, ייעצתי לך משהו חם. אני מנפח אותך על ידי היחס שלי בכזאת צורה, שאתה מתחיל לרצות את כל זה. היחס הטוב שלי הופך אצלך לרצון, ואם אחר כך אתה לא מקבל ממני, אז אתה מתחיל לסבול. באופן כזה אני מגדל בך רצון. בדיוק את זה האור עושה איתנו, כמו למשל, עם ילד מפונק. כך הוא בונה אותנו בירידתו מלמעלה למטה.
ואחר כך, בזמן העלייה ממטה למעלה, הוא עושה פעולה הפוכה, אבל בעצם את אותו הדבר. הוא משפיע על האגו שלנו, בזה שמעצבן ומעורר אותו, כאילו מועך אותו. מהשפעתו של האור האגו תופח והופך להיות יותר ויותר גדול. באופן כזה אנחנו גדלים.
יחד עם זה המרכיבים האגואיסטי והאלטרואיסטי גדלים במקביל, ובכל מדרגה, בכל עולם, הם מנוגדים זה לזה וצריכים להשלים זה את זה, עד שאנחנו נשיג את דרגת האין סוף.
הכול עושה האור, בכך שכל הזמן מפתח בנו יותר ויותר רצונות שליליים. כאשר אתה מתחיל ללמוד, יש לך רצונות קטנים. ולמחרת אתה מתחיל לשנוא את האחרים, אחר כך עוד משהו וכולי. ועם הבורא זה אותו הדבר, היום אתה פוחד לומר משהו נגדו, מחר תשנא אותו ומחרתיים תצעק עליו. יבוא הזמן, שאתה תתבגר ותיווכח שזה כך.
מתוך שיעור מס' 2 בכנס בנובוסיבירסק, 07.12.2012
ידיעות קודמות בנושא:
רסן לאגו
להצית ניצוצות מתוך השפעה וקבלה
להוביל את הרצון אל האור
|
להשאיר תגובה | שלח לחבר
| הדפס
|
שייך לקטגוריה: גלגול נשמות, התפתחות רוחנית, כנסים |
לכוון את עצמנו לגל של אין סוף
שאלה: אם חכמת הקבלה מדברת על העולם הרוחני, האם זה אומר שהיא לא מכירה במציאות של הגוף הגשמי שלנו?
תשובתי: ההרגשות הנוכחיות שלך הן אמיתיות. אם אתה לא מאמין, אז תצבוט את עצמך טוב ומייד תרגיש שאתה קיים בתוך הגוף. אבל באמצעות פעולות מיוחדות שמאפשרות לתקן את התחושה והתפיסה אתה יכול להרגיש את עצמך במצב אחר לחלוטין.
תמונת העולם שלך היא מאוד יחסית ותלויה ברגשות ובחושים שלך. אפילו את הקיום של הגוף שלך אתה תופס ברגש, בחוש, דרך חוש המישוש. הוא מקיף את האיברים הפנימיים ואת כל מה שאתה נוגע בו.
בכללות, אנחנו יכולים לתאר לעצמנו את עצמנו כאיזה מנגנון רגשי, שמכוון לתדר מסוים. אז בוא נרחיב את טווח התדרים הזה, בוא נרחיב את הגבולות ואת עומק הכניסה של הרגשות שלנו. אם אתה תעשה את זה, אז העולם שלך ישתנה, וגם את הגוף שלך אתה תתפוס אחרת.
הכול תלוי בחושים וחכמת הקבלה מלמדת אותך איך להעביר את החושים שלך למשטר תפיסה בלתי מוגבל, שנקרא "עולם אין סוף".
היום אתה מוגבל בהרגשת מציאות מסוימת. אתה מרגיש את העולם הזה, את עצמך בתוכו, את שבעה מיליארד בני האדם האחרים, החיות, הצמחים וכולי. אלה הם הגבולות שלך. וחוץ מזה, אתה מוגבל בזה שאינך רואה לא את הסיבות, לא את התוצאות ולא את הכוחות הפועלים. כך גם ילד קטן, שרואה לפניו חלקים של לגו, ולא שם לב להיגיון והקשר ההדדי שטמון בהם.
שודדי בנקים מרססים באוויר תרסיס מיוחד, כדי לראות את קרני הלייזר של אמצעי השמירה. כך גם אנחנו רוצים לראות את אותם החוטים שמתוחים בעולם הרוחני. על ידי זה שתברר את הקשרים ההדדיים האלה, אתה תוכל להסדיר את החיים שלך, לפחות תחילה בעולם הזה.
וגם זה עדיין לא הכול. כי הגוף שלך הרי "משורטט" בחושים שלך. תשנה אותם, תכוון אותם לגל חדש ויכול להיות שהגוף ישתנה, יקבל צורה אחרת, נצחית.
הכול תלוי בכיוון של החושים שלך, ואתה יכול להעלות אותם עד למקבילים הרוחניים שנקראים: "כתר", "חכמה", "בינה", "זעיר אנפין" ו"מלכות". אז הם יעבדו על השפעה ובפליטה, במקום על קבלה וספיגה, ויהפכו לנצחיים.
הנה יוצא, שתפיסת המציאות זה דבר חשוב מאוד. לא במקרה אנחנו רוצים שהילד בראש ובראשונה, יעשה היכרות עם העולם שבו הוא חי. לפני שיתחיל לעשות ניסויים, שיכיר תחילה מה מזיק ומה מועיל, לֵמה כדאי לו להימשך וממה להתרחק. קודם כל, אנחנו מייצבים אותו בצורה נכונה כלפי הסביבה.
מכאן מובן לי איך צריך לפעול: הדבר הטוב ביותר עבורי זה לגלות את המציאות האמיתית, לייצב את עצמי נכון כלפי הכוחות שפועלים בה. כי היום אני כמו תינוק שזורק ידיים ורגליים, שעדיין לא רואה ולא שומע. ולכן אני חייב לרכוש חושים נוספים.
מתוך שיעור על המאמר "גוף ונפש", 31.08.2012
ידיעות קודמות בנושא
להפריד את ה"אני" שלי מהגוף הגשמי
ראייה כפולה מתקדמת
מטרת החברה העתידית
|
תגובה אחת | שלח לחבר
| הדפס
|
שייך לקטגוריה: גלגול נשמות, התפתחות רוחנית, מציאות מדומה, שיעור הקבלה היומי |
שרשרת הדורות
שאלה: מה משמעות המושג "גלגולים קודמים" של חיינו?
תשובה: מדובר על השדה שדרכו אנחנו קשורים זה לזה. משמעות המושג "גלגול" הוא, שנתונים גנטיים עוברים מדור לדור. בנתונים האלה אנחנו לעת עתה מגלים רק את החלק החומרי. אבל יש בהם גם מדע רגשי ורציונלי שמועבר מתפיסת העולם של הדור הקודם שעובר לצאצאים.
לכן, אפילו תינוקות מהדור החדש הם תוצאה של הדור הקודם, ויש בהם כל מה שעברו הדורות שקדמו להם. כך, דרך שרשרת הדורות מתפתח המין האנושי. וכמו שמדור לדור אנחנו מעבירים את ההישגים החומריים של המדע והטכנולוגיה, האמנות, אנחנו גם מעבירים את ההתפתחות הרגשית הפנימית שלנו וכן את ההתפתחות האינטלקטואלית.
ניתן לבדוק את זה על הילודים... אנו רואים שבימינו תינוקות נולדים בתפיסה שמתאימה לדור שלנו. אילו היינו יכולים להוליד תינוק שהיה שייך לעשרה דורות לפנינו, היינו רואים בכמה התינוק הזה שונה מהתינוק המודרני מבחינת הפוטנציאל שלו והאפשרות להתפתחות.
תופעה זו יכולה להיקרא "גלגול", מפני שאדם מעביר לחיים האלה את הנתונים מחייו הקודמים. מה הם החיים הקודמים? – חיים שהדור הקודם העביר לו.
נאמר, לפני מאה שנה חיו אנשים בעלי רמה מסוימת של אינטליגנציה ורגש. הם התפתחו בדורם ומתו. ילדיהם כבר שייכים לרמה אחרת של התפתחות. למה? כי דור אחד מעביר לדור השני לא רק חומר פיזי שנוצר מתאי האב והאם, אלא גם איזשהו מסר אנושי פנימי. להתפתחות של הדורות אנחנו קוראים "גלגולי חיים".
מתוך התוכנית "חיים חדשים", שיחה מס' 3, 29.12.2011
ידיעות קודמות בנושא:
לראות את העולם דרך העיניים של אישה
גלגול נשמה זה שינוי תכונה
גלגולי הנשמות הם ברצון שלנו
|
להשאיר תגובה | שלח לחבר
| הדפס
|
שייך לקטגוריה: גלגול נשמות, חינוך, ילדים |
כיצד לרכוש את הנשמה שלך?
שאלה: למעשה, אני מהווה בפני עצמי גוף בהמי ועדיין אין לי "נשמה". איך אני משיג אותה?
תשובתי: נשמה, זה חלק אלוקה ממעל. אלוקים, זה השפעה, דרגת "בינה", דרגה של האהבה הכללית. אם אתה רוכש את התכונה הזאת, זה סימן שקיבלת את החלק אלוקה ממעל. ממעל, משמעותו, שהערך של ההשפעה והאהבה בעיניך עליון יותר מהרצונות הבהמיים שלך.
אם אתה תרכוש חלק מהתכונה הזאת, זה סימן שקיבלת את הנשמה. מדוע? מפני שבחלק הזה, שבו אתה תוכל לאהוב את האחרים, להשפיע להם, אתה תרגיש עולם אחר, עולם הבא, משהו מחוץ לֵמה שאתה מרגיש עכשיו. כי כל הספירה (העיגול) שאותה אתה מרגיש עכשיו, כאילו שאתה נמצא בתוכה והיא מקיפה אותך, זו ספירה שאתה מרגיש בתוך האגו שלך. ואם אתה רוכש את תכונת ההשפעה, אתה כאילו יוצא מתוך הספירה (העיגול) הזאת לספירה יותר עליונה, מחוץ לעצמך. אתה מקבל הרגשה חוץ גופית, מצב רגשי במיוחד (על חושי), ואז אתה מתחיל לגלות את העולם העליון, מחשבות ורצונות שמכוונים במלואם להשפעה ואהבה. זה נקרא "תוספת" מעל לחמשת החושים שלך שיש לך היום, הראייה, השמיעה, הטעם, הריח והמישוש, שבהם אתה מתאר לעצמך את העולם הזה. אתה מוסיף לחמשת החושים האלה עוד חושים נוספים שעובדים בהשפעה, והם נקראים "כתר", "חכמה", "בינה", "זעיר אנפין" ו"מלכות", ובהם אתה מרגיש משהו נוסף שנמצא כולו בהשפעה. ואז במבנה החדש הזה שאותו רכשת, אתה מתחיל להיות "אדם", הדומה לבורא.
היום אתה קיים בספירה (בעיגול) אגואיסטית שנקראת "העולם הזה", אתה מרגיש הכול רק בתוך האגו שלך, ואלה הם החיים שלך. נניח, שהרחבת את עצמך עד לאיזו ספירה (עיגול) חיצונית. מה שאתה מרגיש בה נקרא "העולם העליון".
אז הכלים שאותם אתה משיג יחד עם זה, הרצונות והמחשבות, נקראים "אדם", הדומה לבורא. והאור שאתה משיג בתוך הכלים האלה, המילוי – זה הבורא, תכונת ההשפעה והאהבה.
אחר כך אתה משיג עולם עוד יותר גדול, את המדרגה הבאה, וכך אתה מתקדם ב-125 מדרגות. אבל שם כבר יש לך שׂכל עליון ורגשות שעוזרים לך להבין את המתרחש. העיקר זה, לצאת מהספירה (מהעיגול) הראשונה, מפני שהטבע שלה מופנה כולו פנימה, היא הפוכה מכל שאר הספירות שהטבע שלהן מכוון החוצה.
מתוך שיעור על ספר הזוהר, 15.06.2012
ידיעות קודמות בנושא:
הקו אמצעי הוא הנשמה
הבית של נשמתנו
על קצה לשון המאזניים
|
להשאיר תגובה | שלח לחבר
| הדפס
|
שייך לקטגוריה: גלגול נשמות, התפתחות רוחנית, זוהר, שיעורים והרצאות |
גלגולי חיים רבים בגוף אחד
שאלה: מה זה גלגולי חיים?
תשובתי: אני נמצא ברצון לקבל ומתגלה לי "רשימו" שבור, כלומר, אני מרגיש שהקשר שלי עם הסביבה והקשר שלי עם הבורא שבור. ולכן אני עושה מאמצים כדי להתחבר עם הסביבה, כדי להפוך לכלי המתאים לבורא, לאור.
נניח, שאני עבדתי, ביקשתי, בכך שפעלתי מעל לרצון לקבל השבור שלי, והשגתי את השפעתו של האור עליי שתיקן לי את הקשר עם הכלים הסמוכים השבורים, ואנחנו התחברנו והשגנו התאמה גדולה יותר לאור.
עכשיו הכלי שתוקן על ידי התמלא באור ה"נפש". באופן כזה, מימשתי את הרצון השבור שהתגלה לי. זה אומר, שחייתי תקופת חיים אחת, עשיתי תיקון.
עכשיו מתגלה לי המדרגה הבאה. הרצון הקודם מת, אני כבר לא צריך אותו יותר. האור יוצא מה"פרצוף" הרוחני הקודם ומתגלה ה"רשימו" הבא יותר גדול ומתקדם. כלומר, הוא שבור עוד יותר! אבל אני עם הניסיון של הגלגול הקודם, כבר יודע איך לתקן אותו. לכן אני ממשיך להתקדם ולהיתקן.
אני צריך לחבר את הכלים השבורים עוד יותר ומנוגדים זה לזה. ולמרות זאת, אני צריך לבקש מהאור שיחבר אותנו. כך עובר גלגול חיים אחד אחרי השני, עד שאני משיג את התיקון השלם שלי. ה"רשימות" השבורות מפסיקות להתעורר ולהתגלות, מפני שאני תיקנתי את כל השבירה, כלומר עברתי את כל הגלגולים שלי.
הגלגולים האלה אינם קשורים כלל לגוף הגשמי שלנו שחי בדומה לבהמה. אבל הוא רק דומה לבהמות, כי בכל זאת, החיים שלנו מסמלים התקדמות של הרצון לקבל.
בניגוד לטבע הדומם, הצומח והחי, אנחנו מהווים כאלה חיות מיוחדות, שבהן הרצון לקבל כל הזמן מתפתח ובסופו של דבר מגיע למבוי סתום שאותו אנחנו מרגישים היום. ואז אנחנו פתאום רואים שזה לא חיים, ואיננו מבינים לאן הולכים. הייסורים מחייבים אותנו להתחיל לשאול על מהות החיים שלנו, על המטרה שלהם, על שורש החיים.
כלומר, ברצון הזה שנמצא בדרגות ההתפתחות של ה"דומם", ה"צומח" וה"חי", כבר קיימת התחלה של איזו השתוקקות חדשה, שמחייבת אותנו לשאול על מה שנמצא במדרגה מעליי.
מתוך שיעור על מאמרו של רב"ש,08.06.2012
ידיעות קודמות בנושא:
גלגול נשמה זה שינוי תכונה
החיים הם הכרה עצמית
גלגולי הנשמות הם ברצון שלנו
|
להשאיר תגובה | שלח לחבר
| הדפס
|
שייך לקטגוריה: גלגול נשמות, התפתחות רוחנית, שיעור הקבלה היומי |
מעל פני המוות
החינוך האינטגרלי עוקר מתוך האדם כמעט כל מה שמאפיין את החברה המודרנית. ומה שנשאר זה קיום נורמלי, שקט ורגיל (אנו קוראים לזה דרגת ה"חי", אין כאן זלזול, מכיוון שגופנו נמצא ברמה הזאת). בימינו אדם משקיע את כל משאביו כדי להשיג את הדרגה הבאה, דרגת "האדם", דרגת הערבות ההדדית, דרגת העלייה והאיחוד. דווקא באחדות מתגלה הרמה הבאה של הקיום שלנו - השגת נצחיות ושלמות.
וזה אפשרי, כי כאשר מתנתקים מהגוף החי הזה, ומשיגים את כל תמונת הטבע, את הטכניקה שלה, את הכוחות שחודרים דרכו מתחילתו ועד סופו, את כל התהליך, האדם מתחבר ומשייך את עצמו לתהליך זה, ואז פשוט חי בתוכו. הוא כביכול מתנתק מגופו (אנחנו עדיין לא מסוגלים לתאר את המצב הזה), הוא עד כדי כך מזדהה עם האחדות שהושגה, ומתקיים בה, שאפילו אם גופו ימות הוא לא ירגיש את המוות, כאילו מי שמת זאת החיה האהובה עליו שגרה עימו. הוא לא מרגיש שה"אני" שלו מאבד משהו מזה.
היות והגוף שלנו מהווה אוסף של רצונות וסוגי תפיסות של עצמינו, אנחנו כבר לא מזדהים עימו, אנחנו קיימים כביכול בניתוק ממנו. זאת בעיה פסיכולוגית גם כן וניתן להתגבר עליה תוך כדי הקורס של החינוך האינטגרלי.
אנחנו צריכים להוביל את התלמידים בהדרגה, מכיוון שסוגיית המוות כל הזמן "נדחפת פנימה" ולמרות הכול היא זו שמפעילה את האדם. בכל בעיה שאנחנו מציבים לעצמינו, אנחנו מפעילים את המרכיב הזה בתת-מודע ומחוייבים לפתור אותו.
כל פתרון שנמציא - להוליד ילדים, לנהל משפחה, להיראות לפי הסטנדרטים שהחברה קבעה, כולל בתוכו את המרכיב של התכללות עצמית בתוך משהו מחוצה לי, מפני שכך אני כביכול נמשך.
מתוך שיחה מס' 8 על החינוך האינטגרלי, 15.12.2011
ידיעות קודמות בנושא:
לידת מצב ה"אדם"
רגש משותף, שכל משותף ולב משותף
הפילוסופיה של ה"אני" שלי
|
להשאיר תגובה | שלח לחבר
| הדפס
|
שייך לקטגוריה: גלגול נשמות, חינוך, ילדים, טבע |
להפריד את ה"אני" שלי מהגוף הגשמי
מה מתרחש עם החלק המידעתי שבנו כאשר הגוף מת? אפשר להעביר אותו לכל נשא אחר. הוא יכול להתקיים בנפרד ללא נשא ביולוגי, אלא בכל צורה. זהו מידע! ואת המידע אפשר להעביר מנשא אלקטרוני לדפוס, ואחר כך לחזותי, שמיעתי וכדומה. למידע בפני עצמו אין שום נשא תחתיו, הוא דרוש רק לתפיסה שלו.
לכן, במקרה הנתון, אם אנחנו רוצים לרכוש את הידע העליון, אנחנו צריכים להפוך לנשא של תכונת ההשפעה ולא של תכונת הקבלה.
התכונה האגואיסטית של הקבלה מגבילה אותנו. אנחנו יכולים לכלול בתוכנו רק את מה שנכנס לתוך החיישנים שלנו, לחושים, ורק בתחום תדרים מסוים: הראייה, השמיעה, המישוש וכולי, שתלוי בחושים שלנו, ברגישות שלהם, ביכולת ההרשאה.
בעולם שלנו, אנחנו כמובן יוצרים מכשירים נוספים, משלימים, כדי להגביר את היכולת שלנו לראות יותר רחוק ויותר לעומק. אבל זה כמעט לא עוזר לנו, מפני שאנחנו רק מרחיבים את אותם חמשת החושים. אבל למעשה מסביבנו קיימת כמות עצומה נוספת של מידע שאותו אין באפשרותנו לתפוס, ואנחנו אפילו לא יודעים מה זה.
כדי לרכוש את האפשרות הזאת אנחנו מנסים לצאת מתוך עצמנו, לא להיות מוגבלים בגוף שלנו.
זה מאפשר לנו כבר עכשיו, בהיותנו בעולם הזה, כלומר בכך שתופסים הכול דרך הגוף הגשמי, דרך האורגניזם הבהמי שלנו, להשיג מצב שבו אנחנו נרגיש את עצמנו מחוצה לו, כאילו שכבר לא חיים בתוכו, בדומה לאדם שנפטר.
בעיקרון, אם הגוף, האגואיזם הבהמי שלנו מת, אז אנחנו מרגישים משהו אחר. אנחנו יכולים גם לא למות, אלא לנטרל את האגו שלנו, ואז בזה שמפזרים את המיקוד שלנו מהרצונות האגואיסטיים שלנו לקליטת הטבע השלם, אנחנו נרגיש משהו אחר, שכבה עליונה אחרת.
האנשים שנכנסו לתוך המצבים האלה, מתארים אותם ונותנים שיטה מאוד מדויקת איך לעשות את זה.
היום כבר מיליונים פונים ושואפים למצב הזה, והם מרגישים את מוגבלות התפיסה שלנו של העולם, את הצורך לדעת מה מטרת קיומנו. מה גם שזה לא סתם איזה צרכים פילוסופיים או מדעיים נטו לדעת, אלא הם מרגישים את זה מתוך עצמם, מהרגשת דיכאון גדול, עייפות מהחיים, מאחר וכתוצאה מגלגולי חיים רבים הם מגיעים לשאלות: "בשביל מה אנחנו באמת קיימים? כל יום אנחנו נאבק כדי לחיות, להתקיים?! האם בכך מסתכמת המשמעות של כל הבריאה?!".
אז אנחנו מתארים לעצמנו את עצמנו כיצורים הכי קטנים ונפסדים, שרק דואגים על איך לקיים את הבהמה שלהם בנוחות. האם בזה כל המשמעות?! כל עוד הגוף חי, אני רק חושב עליו. אם אני לא מתחיל להפריד את עצמי, את ה"אני" שלי מהגוף הזה, אז בעצם במה ה"אני" הזה עסוק כל חייו? רק כדי לשמור על הבהמה הזאת.
בימינו מתרחשת הפרדה הדרגתית של ה"אני" שלנו מהגוף הבהמי. האדם (ה"אני" הזה) מתחיל להרגיש שהוא לא רוצה כל הזמן לציית לגוף שלו ורק להיות העבד שלו. לכן בני האדם נמצאים בדיכאון, בחיפוש, הם צורכים סמים, לא יודעים מה לעשות עם החיים שלהם, מתאבדים.
בסופו של דבר אנחנו נכנסים למשבר מאוד קשה. אנחנו לא רוצים להקים משפחה, להוליד ילדים. אנחנו לא רואים בזה כל טעם! ובסופו של דבר, אם אני כבר צריך לחיות בעל כורחי כדי לקיים בנוחות את הבהמה הזאת, אז בשביל מה אני בכלל צריך את כל השאר, אני אחשוב רק על זה! כלומר, האדם מתחיל אפילו לסגת לאחור.
מתוך שיעור מס' 3 מהכנס בליטא, 24.03.2012
ידיעות קודמות בנושא:
להרגיש את הכוח שמנהל אותנו
הרצון החדש
להתכוונן למיקוד אחר
|
תגובה אחת | שלח לחבר
| הדפס
|
שייך לקטגוריה: גלגול נשמות, התפתחות רוחנית, כנסים, מציאות מדומה |
אנחנו עוברים למימד אחר
שאלה: איך להבין את זה שאנחנו יכולים להתקיים בצורה אחרת, ללא הגוף או מחוץ לגוף?
תשובתי: קיים מידע, קיים הנשא שלו וקיים מי שמרגיש את המידע הזה. וכולם יכולים להתחלף. המידע (התבונה, השכל וכן הלאה) יכול להתקיים לא רק בנשא חלבוני או סיליקוני וכדומה, אלא בכלל לא בנשא חומרי, לא במוח.
המידע בפני עצמו הוא לא חומרי. רק אנחנו תופסים אותו דרך נשא חומרי. אנחנו כבר מסוגלים להעביר את המידע מהנשא החי, החלבוני (המוח) לנשא שאינו חי. כל האבולוציה שלנו הובילה אותנו לשינוי הדרגתי של נשא המידע, להתרחקות הדרגתית מצורתו ההתחלתית הטבעית: מדיבור לכתיבה בערוצים שונים, ועד לתכנות ואחסון מידע במרחב הווירטואלי.
והיום אנחנו ניצבים על סף מַעבָר למצב אחר, שבו הגוף יאבד את חשיבותו, וההרגשה תעבור למימד חדש (לתכונת ההשפעה), והמידע יועבר על ידינו מנשא-המוח, ליתר דיוק מתכונת הקבלה, אל הנשא האחר: תכונת ההשפעה.
ידיעות קודמות בנושא:
חיי אושר ועושר
בתוך הקלידוסקופ של עולמות משתנים
המדע הוא לא האמת, אלא החיפוש
|
להשאיר תגובה | שלח לחבר
| הדפס
|
שייך לקטגוריה: גלגול נשמות, מציאות מדומה, שאלות ותשובות |
גלגול נשמה זה שינוי תכונה
בעל הסולם, מאמר "השלום": "באופן, שאין כאן בעולמנו, שום נשמות חדשות, על דרך התחדשות הגופית. אלא רק סכום מסוים של נפשות, באות מתגלגלות, על גלגל שינוי הצורה, מפאת ההתלבשות בכל פעם, בגוף חדש, ובדור חדש."
שאלה: מה התועלת בהפסק בין הגלגולים?
תשובתי: זה נעשה מובן מהלימוד על ה"פרצופים" והמדרגות של העולמות הרוחניים, וכן מהלימוד של ארבע הבחינות של האור הישר.
כדי לעבור ממצב למצב, אתה צריך לשנות באופן מהותי את כל התכונות שבך.
על הרצון לקבל, שנברא "יש מאין", פועל האור העליון שמופשט מלבושים. אם כך, כיצד הוא בונה ממנו משהו מוגבל? כיצד הוא בונה את בחינה א'? ואיך בחינה א', שמתמלאת באור, הופכת לבחינה ב'? כיצד נוצר הגבול הדטרמיניסטי הזה ביניהם, כאשר בחינה אחת מגיעה לסיומה והופכת למשהו אחר? הרי האור העליון הוא מופשט, חשוף, אין בו שום חלקים, הבדלים ופרמטרים כמותיים.
בכללות, כפי שאנחנו יודעים, יש ארבע בחינות שנולדו מהשורש. חמשת החלקים האלה נבדלים זה מזה. בכלל, כל דבר יכול לשנות את הטבע שלו רק בתוך התבנית של חמשת השלבים הללו.
וכאן אי אפשר להסתדר ללא ההפסקים בזמן המעבר מבחינה לבחינה. כי בכך אני משנה את התכונה לתכונה ההפוכה ממנה. בצורה כזאת, תכונת ההשפעה של בחינת "שורש" הפכה לתכונת הקבלה בבחינה א', ולאחר מכן, ההשפעה הקבועה בבחינה ב', הפכה לשפע עוד יותר גדול, כפול, באמצעות הקבלה בבחינה ג', ולבסוף התכללה במלואה בקבלה בבחינה ד'.
כל בחינה הפוכה מהבחינה הקודמת לה. תמיד ה"מלכות" של העליון הופכת ל"כתר" של התחתון. האם ניתן לדמיין כיצד דבר כזה אפשרי? הרי ה"מלכות" היא הרצון לקבל, וה"כתר" הוא הרצון להשפיע. ובכל זאת, הם מחליפים זה את זה.
אם כן, "גלגול" הוא שינוי מהותי. היום אני לא כמו שהייתי אתמול, ובעוד עשר דקות לא אהיה כמו שאני עכשיו. זה נקרא "גלגולים".
שאלה: האם בכך הרצון לקבל גדל?
תשובתי: הרצון לקבל אינו גדל, אלא משנה את צורתו באופן איכותי. ה"גלגול" הוא לא הגדילה, אלא התוצאה הסופית. במשך החיים אתה צובר ידע, רוכש שכל, מקבל רגש, אבל עדיין אינך מסיים את הגלגול, עד שלא תשנה את ה"צורה" שלך, כלומר, את המהות שלך, את התכונות הבסיסיות שלך. דווקא הן אלה שמשתנות לתכונות ההפוכות מהן.
בטבע הדומם, הצומח והחי אין גלגולים. הם שייכים רק לדרגת ה"מדבר". הגדילה ההדרגתית היא לא גלגול. מדובר רק על השינויים, המעברים מהקבלה להשפעה ולהיפך.
לדוגמא, ממצב מסוים ירדתי לקבלה ועליתי להשפעה, שוב ירדתי ושוב עליתי. זה נקרא "גלגולים". כי בכל פעם אני עובר את "הקו האדום" שמבדיל בין שני מצבים הפוכים, מינוס ופלוס.
ואילו אם אני עולה או יורד, גדל או מצטמצם בתוך המצב הנוכחי, זה לא נקרא "גלגול".
מתוך שיעור על מאמרו של בעל הסולם "השלום", 17.02.2012
ידיעות קודמות בנושא:
ארבע בחינות של התפתחות הרצון
הוי"ה – אלוקים
אי שביעות רצון היא המנוע להתפתחות
|
להשאיר תגובה | שלח לחבר
| הדפס
|
שייך לקטגוריה: גלגול נשמות, התפתחות רוחנית, שיעור הקבלה היומי |
לסבול כדי לחיות
שאלה: איך אפשר לוותר על התענוגים הגשמיים, אם עדיין אין לאדם חיוּת ברצון להשפיע?
תשובתי: אנחנו רואים שהאנושות עוברת את כל המצבים הללו בצורה מאולצת. האנשים מתגלגלים, עד שהם נקלעים לחוסר אונים, לדיכאון, לסמים, לאלכוהול ולהתאבדויות. אנחנו מתדרדרים לכל זה בלית ברירה, מפני שכוח החיוּת הטמון בנו מחייב אותנו להמשיך להתקיים. אך למעשה, רוב האנשים בעולם היו מסכימים לא לחיות. אם נערוך חשבון מדויק, לא רגשי ולא מתוך פחד אינסטינקטיבי בהמי, נראה שהפחד מפני המוות טבוע בתוך ה"בהמה" שלנו, על מנת שאנחנו נשיג את המטרה. אותו הפחד מהמוות הוא שמחזיק אותנו, שולט עלינו, ואלמלא השליטה שלו היינו מבצעים חשבונות אחרים.
בכוונה גרמו לנו להיות משועבדים למוות, כך שנהיה חייבים להמשיך לחיות בכל מצב ונהיה מוכנים לתת הכול בעד החיים. על אף שאין ספק שהחיים בעצמם אינם שווים את זה. אלא כל זה מושרש בתוכנו, בעל כורחנו, מפני שדווקא דרך הייסורים וכל החשבונות הקשים, אנחנו בכל זאת יכולים להתקדם אל המטרה, על אף שאנחנו עוברים מצבים שאין בהם שום הצדקה להתקיים, לחיות. מטרת הבריאה מחייבת אותנו לכך. לכן, הבורא החדיר בתוך הרצון לקבל פחד בהמי, שמחייב אותנו להיאבק על חיינו. מושג ה"חיים" אצלנו הוא גבוה בהרבה ממושג ה"ייסורים", עד שהאדם באמת מגיע למסקנה שכדאי לו למות במקום לחיות. הוא נמצא בתהליך בירור עמוק מאוד. וכל זה, כדי שנוכל לשרוד, ודרך החשבונות האגואיסטיים בכל זאת נגיע להחלטה שלא כדאי לנו לחכות למוות שיגאל אותנו מהייסורים שאנחנו מרגישים ברצון האגואיסטי שלנו, אלא אפשר להחליף אותו ברצון אחר, ברצון להשפיע.
ואז ההשפעה, החיבור עם האחרים, כבר לא תיראה לנו גרועה יותר מהמוות, ולא תיראה לנו בלתי מציאותית. דווקא מפני שסבלנו הרבה באגו שלנו, אנחנו יכולים לעשות עכשיו את החשבון ולהסכים שאפשר להגיע לרצון להשפיע. ודווקא הייסורים יכולים לעזור לנו בכך. כך אנחנו מתקדמים.
זאת אומרת, יש כאן מאבק בין כוחות שונים שנלחמים בתוך האדם. ולאדם עצמו נשאר רק הסיכום ממאבק הכוחות הזה, וזאת חכמת החיים שהוא רוכש.
מתוך שיעור על מאמר של בעל הסולם מהספר "שמעתי", 02.03.2012
ידיעות קודמת בנושא:
מדורה שאינה צריכה לכבות
הפחד המרוֹמֵם
נעלה – והפחד יתמוסס
|
להשאיר תגובה | שלח לחבר
| הדפס
|
שייך לקטגוריה: גלגול נשמות, התפתחות רוחנית, טבע, שיעור הקבלה היומי |
שאלתם ? – אני עונה... – 45
שאלה מהבלוג באנגלית: בפוסט "קראוהו בהיותו קרוב", שבו מדובר על הקשר עם הבורא, אתה מדגיש ש"העיקר – לא לפספס את ההזדמנויות שמופיעות ולהגיב עליהן ברגישות". האם אתה יכול להביא דוגמאות קונקרטיות של "הזדמנויות" ושל "תגובה" נכונה עליהן?
תשובתי: בכל דקה עליך להשתוקק להרגיש שאתה בקשר עם הבורא, ואז תופיע לך הרגשה חדשה. כי אתה הרי נמצא בקשר עם הקבוצה ולומד יחד איתם. אך חסרים לך מאמצים תמידיים להחזיק את עצמך בחיבור ולהרגיש בזה "שיחה" של הבורא איתך.
שאלה מהבלוג באנגלית: האם לחַיות יש נשמה? אם כן, האם יש להן אפשרות להתפתח?
תשובתי: נשמה קיימת רק למי שמשיג את תכונת ההשפעה, לפי מידת השליטה שלו בתכונה הזאת.
שאלה מהבלוג באנגלית: האם החברים הם הנקודה שבלב שלי? האם צירוף הרצון שלי לרצונות שלהם מגלה את תכונת ההשפעה?
תשובתי: הנקודה שבלב היא אני, והנשמה היא ההשתוקקויות להשפעה, לבורא, שאותן קיבלתי מהסביבה, ושתוקנו על ידי האור.
ידיעות קדומות בנושא:
רק הטה אוזנך !
חלק אלוקא ממעל
סוד לידת הנשמה
|
להשאיר תגובה | שלח לחבר
| הדפס
|
שייך לקטגוריה: גלגול נשמות, התפתחות רוחנית, קבוצה, שאלות ותשובות |
לקריאת כל התגובות
קבלת עדכונים בדוא"ל
עדכוני rss
רדיו קבלה
הבלוגים שלי
הבלוג בסלולר