קבלה, מדע ומשמעות החיים – הרב מיכאל לייטמן בלוג אישי
שאלה: המצווה של "ואהבת לרעך כמוך" מוכרת לכל העולם. במה המשמעות המקורית שלה שונה מהמשמעות המקובלת?
תשובה: העניין הוא, השוני בין אברהם לבין בבל. בבבל היה מקובל לשמור על האגו הלא מתוקן ויחד עם זאת לצעוק על אהבה. מצד שני, השיטה של אברהם, כלומר, תכונת החסדים, פירושה תיקון עצמי בדרך להשפעה, כאשר הזולת נהיה יותר חשוב לאדם מעצמו.
לזה אפשר להגיע רק על ידי עבודה קבוצתית שנבנתה ועוצבה על ידי אברהם. בזמנו הוא קיבץ אנשים והתחיל ללמד אותם מסירות, ביטול עצמי וחיבור – עד ל"ואהבת לרעך כמוך". את העבודה הזאת צריך לעשות דווקא בקבוצה, שבה אנחנו בונים את הסביבה בצורה אמיתית.
אני לא רואה שאנשים היו עוסקים בזה במקום אחר כלשהו. בדורות האחרונים אף אחד, חוץ מבעל הסולם ובמיוחד הרב"ש, לא כתב על הנחיצות הנחרצת של חיבור וערבות.
האם כל מיני דתות ואמונות, מוסדות וארגונים שדוגלים באהבת הזולת תורמים לתיקון האגו? או שהם פשוט כופים את הסימנים הקולקטיביים האלה על אחרים? לדוגמה, גרמניה הנאצית גם איחדה את האנשים.
לכן, השאלה היא באיזה מין חיבור מדובר.
השיטה שלנו מאפשרת לאדם להתחבר עם האחרים, למסור את עצמו לסביבה כדי לגלות השפעה הדדית ואהבה למען כל האנושות, ולא איזה חלק ממנה שמפריד את עצמו על ידי פשיזם או פרוטקציוניזם, וכתוצאה מכך להגיע להשפעה ואהבה חלוטה ושלמה, במילים אחרות, "לעשות נחת רוח לבורא".
באינטרנט ניתן למצוא אינספור חומרים על אהבת הזולת. כל אחד שעולה בדעתו מדבר על זה, בלי להזכיר את ישראל או את אברהם, כאילו זאת המצאה פרטית שלו ונחלה רק של הדת שלו. כאשר האגו תופס את האדם, הוא לא מבין את עומקו של הנושא, לא מכיר את המקור וחושב שהאמת נמצאת אצלו. אין מה לעשות עם זה…
אנחנו מצידינו מתבססים על השיטה של אברהם. הוא גילה את "ואהבת לרעך כמוך", ואימץ את השיטה כאשר יצאה מבבל. לאחר מכן, משה פיתח אותה על ידי החיבור ליד הר סיני, וכן הלאה. בגדול, מדובר בתפקיד עם ישראל, ביסוד שלו. הוא מלכתחילה נוצר על היסוד הזה. אילו לא היה היסוד, לא היה עָם.
היהודים במצרים לא היו עָם, עד שיצאו מהעבדות וקיבלו את האמצעי שאִפשר להם לחיות כאיש אחד בלב אחד, בערבות הדדית. ורק אז הם הפכו לעָם. גם היום הם לא עָם, אלא קיבוץ גלויות.
לא מן הסתם היהודים כל כך דאגו לחינוך במשך כל ההיסטוריה. אנחנו גם רוצים להכניס אצלנו, ולאחר מכן להעביר לכל העם ולכל העולם, את שיטת החינוך האינטגרלי. הסיבה לכך היא אחת: בלעדיה העם פשוט אינו קיים.
אצל היהודים המושגים "עם", "מדינה", "חברה" באים בעקבות החינוך. עד שאברהם לא חינך, לא לימד את אלה שברחו איתו מבבל, הם לא היו עָם. הרי, צריך "דבק", שילכד את האנשים לאחד, אחרת הם נשארים זרים זה לזה. דווקא החינוך לפי העיקרון של "ואהבת לרעך כמוך" מלכד אותם לקבוצה אחת או עָם אחד. לכן, באופן טבעי, זה עם מיוחד ששונה מכל העמים שמאוחדים בהתאם לתנאים של העולם שלנו, וישראל צריך לקבל את התנאים של העולם הרוחני כדי להתאחד.
מכאן העובדה שעם ישראל לחלוטין מנוגד לכל העולם במה שנוגע לחינוך ואהבת הזולת. אם אנשים אחרים מוכנים לאמץ את העיקרון הזה בגבולות של העם שלהם, ישראל לא יכול להסתפק בגבולות של העם – הרי, אז זה כבר לא אהבה שצריכה להיות. לא, אתה מלכתחילה חייב לדעת מהי מטרת הבריאה ולהביא אליה את על העולם. אחרת, מאהבה אמיתית יישאר רק "אגו לאומי", או, כפי שאומרים היום, "גאווה לאומית" – דבר מגוחך לחלוטין. בישראל לא יכול להיות דבר כזה, הוא חייב להגביל את האגו שלו ולחבר אליו ערכים רוחניים עליונים, ולא להתגאות בהצטיינותו בענייני העולם הזה.
מתוך שיעור על המאמר "אהבת הבריות ואהבת ה'", 03.06.2013
ידיעות קודמות בנושא:
עם המאוחד בניצוצות
אברהם, אבי הקבוצה הקבלית
התיקון מתחיל מבבל
