ערוץ תקשורת דו-כיווני

אנחנו צריכים להשיג מצב כזה, שמאוד איכפת לנו מטובתו ורווחתו של הציבור, כאילו שאנחנו דואגים לילדים שלנו. כל זה יהיה בינתיים על חשבון האגו הגדֵל שלנו. השאלה היא רק, מה אנחנו עושים עם זה הלאה, כיצד עולים לעליון, למרכז הקבוצה, ודרך המרכז חודרים לתוך הקבוצה, היכן שנמצא הכוח העליון של הבורא. האם אנחנו נבקש ממנו מילויים או שנאפשר לו להתגלות בעולם, כדי שבעולם תתגלה תכונת ההשפעה והאהבה?

כל זה תלוי בנו. אנחנו משלימים את ה"כלים" של התחתונים שמבקשים את מה שדרוש לכל אחד: כסף, כבוד, מושכלות, אוכל, מין, משפחה, בכך שמצרפים לזה את היחס שלנו. כי אנחנו רוצים שה"כלים" האלה יהפכו להיות קרובים יותר לבורא, יתגלו בבני האדם ושיהיה לו מזה תענוג. את הדאגות הגשמיות הללו, לאוכל, מין, משפחה, כסף, כבוד, מושכלות, אנחנו מעלים לדרגה רוחנית, כדי שבתוכן יתגלה האור, הבורא. וזה ישמש תשובה לכל הבקשות והחסרונות שלהם בכזאת צורה, שהם בעצמם ירצו להיות משפיעים, ובזה יעשו נחת רוח לבורא.

נחת רוח לבורא, צריכה להיות הנקודה ההתחלתית והסופית של כל פעולה שלנו, הסיבה שלה והמטרה. ואילו אנחנו מבצעים כאן את תפקיד המקשר, צינור המעבר.

אנחנו פועלים בשני כיוונים: בכיוון הקהל הרחב ובכיוון הבורא, גם כלפי החסרונות הגשמיים וגם כלפי החסרונות הרוחניים. ואילו אנחנו בעצמנו נמצאים באמצע, גם בחלק הזה וגם בחלק הזה. אנחנו מזדהים עם סבלם של האנשים ומשתתפים בצערם וכל הזמן יש לנו תרעומת כלפי הבורא. באופן כזה הוא מעורר אותנו, כל הזמן מציב לפנינו מכשולים, כי אנחנו מתחילים להצטער יחד עם האנשים על כך שהם סובלים, כמה רע להם, איזה מסכנים ועניים הם: לא בית לגור בו, לא אוכל, לא תנאים, יחסים נוראיים, אכזבות ומחלות.

אנחנו מוצאים את עצמנו במצב, שבו נאלצים להאשים את הבורא ולא להצדיק אותו. לכן מופיעה אצלנו ההזדמנות לעבוד על הצדקתו, כדי לראות אותו בעיניים של "אמונה למעלה מהדעת", שהוא טוב ומטיב לרעים ולטובים!

מתוך שיעור על "תלמוד עשר הספירות", 24.09.2013

ידיעות קודמות בנושא:
התלונה של כל העולם בתפילה שלנו
תביא, תביא, תביא לנו תיקון!
לטובת המען הסופי