קבלה, מדע ומשמעות החיים – הרב מיכאל לייטמן בלוג אישי
העבודה על האגו שלנו היא במיוחד נגד הגֵאוּת. הכול מסודר בצורה של מדרגות, והאדם לא רואה בדיוק את מצבו האמיתי, את מקומו, את הפעולות שלו. הרצון לא נותן לו לראות, הוא מסתיר ממנו את פעולות האור כאילו שהן אינן נמצאות. לכן נדמה לנו, שהעולם מסתובב בעצמו ואין בו מישהו שמפעיל אותו, שמתכנן. הכול כאילו מסתובב באופן שרירותי, בצורה מקרית, שאין פועל ואין תכלית.
ולכן אדם שנמצא בהסתרה, התרגל לחשוב שהוא עושה הכול בעצמו. ורק על ידי הסביבה יש לו אפשרות להתחזק ולהתעלות במקצת מעל עצמו, מעל הרצון לקבל שלו, כדי להסתכל על המתרחש מהצד. ואז הוא יראה שזה לא הוא שפעל, ובכל המתרחש לא היו לו לא מאמצים ולא תוכנית ולא פעולות עצמאיות שלו.
לכן אנחנו כל הזמן מנהלים מלחמה על – מי ימלוך? או הרצון לקבל שלנו, פרעה, או הבורא. מאבק כזה נערך גם במצבים הקטנים ביותר, או בכלל בכל תפיסת החיים. ורק בזה כל פעם יש ויכוח בין ה"קליפה" וה"קדושה".
והסימן של ה"קליפה", היא הגאווה, כלומר כאשר לאדם נדמה שהוא לכאורה מסוגל לעשות הכול. אבל בעצם, נשארת לו בחירה רק בדבר אחד – כל פעם להתכלל בסביבה נכונה. מכל מיליארדי האפשרויות שבחיים, אף אחת מהן אינה מאפשרת לו לפעול בחופשיות, חוץ מאחת: קודם כל להתכלל בסביבה נכונה, ואחר כך יכול להיות להמשיך דרכה את הפעולה הזאת, מתוך הסביבה הזאת, שבתוכה הוא כבר התמוסס ונעלם.
רק בדרך כזאת אפשר לברוח מהגאווה, מהגאות, מפעולות לא נכונות. ואז באמת האדם יוכל לפעול במשהו כתוספת לקבוצה, כמצטרף ל"מלכות", לשכינה. וסתם כך לבדוק את עצמו ולדון את עצמו, זה לא יעזור בכלל. רק על ידי התכללות בסביבה, אז, אפילו הפעולה הקטנה ביותר כבר הופכת לרוחנית.
ידיעות קודמות בנושא:
אוי לו לגאוותן המבקש על נפשו
עלייה בזכות השפלות שלנו
יחד נתגבר על הכוחות הרעים שעומדים בדרך לאהבה
