קבלה, מדע ומשמעות החיים – הרב מיכאל לייטמן בלוג אישי
הבעיה שלנו היא בכך, שאנחנו מסכימים להישאר במצב הנוכחי, כמו שהוא. נדמה לנו, שעל ידי זה אנחנו רוכשים חכמה, אבל זוהי השפעה של ה"קליפות" דעולם הזה. כי בעולם שלנו, ככל שאני נשאר יותר במצב הנוכחי, חי בו, רואה כל מיני תופעות, כך אני צובר יותר ניסיון. ואין חכם כבעל ניסיון.
יוצא, שכדאי לי להימצא באותה המדרגה כמה שיותר, ובאופן כזה אני "אזדקן" שם, כלומר ארכוש חכמה. זה מה שאנחנו רואים בעולם שלנו מהניסיון שלנו. ולכן אנחנו מתנגדים לכל מיני שינויים. נדמה לנו, שזה לא נורא אם מצב אחד יימשך עוד יום ועוד יום.
אבל צריך ללכת בזה ב"אמונה למעלה מהדעת", שההבנה של כל מדרגה ומדרגה אפשרית רק מהמדרגה היותר עליונה ממנה, כל מה שאנחנו מקבלים במדרגה הנוכחית מגיע ממדרגה עליונה סמוכה. משם נובעות כל הפעולות, ההחלטות, המסקנות והכוחות שלנו. שם למעלה נמצא הראש, ואצלנו למטה, רק התוצאות ממנו, כלומר הגוף. מהתוצאות הללו אף פעם לא נלמד שום דבר, לא נדע את הסיבה האמיתית לֵמה שקורה.
אנחנו רק נראה איך אחד קשור לשני, אבל למה? הסיבה הזאת תמיד תהיה שקרית. אנחנו נחליף את הידע של השורש האמיתי בקשר בין התוצאות שלו. והם באמת קיימים, אבל הסיבה הראשונה של כל מה שעבר דרך שרשרת האירועים הזאת נמצאת רק במדרגה העליונה, היא תמיד נמצאת בעליון.
זוהי הבנה שונה לחלוטין, כמו לילד קטן ולאדם גדול שלידו. הילד מכיר את הצעצועים שלו ויודע לשחק בהם אפילו יותר טוב מאדם גדול. אבל השׂכל שמסתתר במשחקים האלה, איך לבנות אותם ולהגיש לילד כדי לקדם את ההתפתחות שלו, את כל זה עושה הגדול. ואילו הילד היה נשאר באותה הדרגה אם לא היו מביאים לו בזמן איזה שהם צעצועים חדשים, לא היו שמים אותו בסביבה יותר מפותחת.
לכן צריכים להבין, שהנכונות שלנו להישאר במצב הקיים זוהי ה"קליפה" האגואיסטית. הקבוצה והמורה חייבים ללחוץ על כל אחד ולקדמו למטרה, מבלי להסכים עם זה שהאנשים יישארו באותו המצב למשך הרבה שנים. להשאיר את עצמנו במצב אחד, זו כבר דת. והעלייה כל פעם "למעלה מהדעת", לאמונה, להשפעה, דורשת עבודה. וצריך לעורר אליה את האדם, מפני שהאגו שלנו לא נותן לנו להתקדם ותופס את הרגליים שלנו.
בדרך כלל האגו שלנו מחזיק אותנו ברגליים ומשכנע: "תישאר כאן, הכול יסתדר ויהיה טוב". בשביל מה להתרוצץ, אם הכול תלוי רק בבורא ובא ממנו, הרי נאמר, "שב ואל תעשה עדיף". האדם מייד מוצא המון ציטוטים כהצדקה לעצלנות שלו ומפסיק להתקדם.
יוצא, שהוא כבר נמצא במוות, מפני שההתקדמות הרוחנית נמדדת לפי אותם המצבים (אפילו לא רגעים), שבהם האדם משתוקק להתקרב למצב שבו הוא יעשה נחת רוח לבורא, ולכן חיפש איך לעשות נחת רוח לנבראים. מפני שרק דרך הבריות אפשר לעשות נחת רוח לבורא.
כך נסגרת השרשרת הזאת, בכך שהיא עוזרת לנו לעשות בירורים. הבורא זו הסיבה, והנבראים הם האמצעי. הנברא זה האמצעי והבורא זו המטרה.
אבל לאדם נדמה שהוא התעייף, שנגמרו האנרגיה, המוטיבציה והרגשת החשיבות, והוא מסכים עם המצב הזה, בכך שחושב שהוא יעבור בעצמו. הוא מקווה, שבסופו של דבר הכול יעבור מתי שהוא, ובאופן כזה הוא מביא על עצמו מוות. כאן יכולה לעזור רק הקבוצה, השפעת הסביבה, הערבות ההדדית, והעיקר זה העיסוק הקבוע, לפי לוח זמנים וסדר יום נוקשה שאותם האדם צריך לבצע. כך הוא מרוויח זמן.
מתוך שיעור על ספר הזוהר, הקדמת ספר הזוהר, 28.08.2013
ידיעות קודמות בנושא:
ניקוי צינורות בשביל "האור המקיף"
מעלית בין קומות ההשגה
העיקר לא למשוך את הזמן
