לקראת דיכאון או לקראת האושר?

מחקר: במשך 50 השנים האחרונות הגרמנים הפכו ליותר עשירים ב- 400%, אמנם, כמות האנשים הלא מאושרים הסובלים מדיכאון גדלה ב- 38%. קוראים לתופעה הזאת "הקללה החומרנית של האנושות".

היא התחילה לפני 100 שנה באמריקה. היום התאגידים הבין-לאומיים משפיעים על תודעתו של הצרכן התמים על ידי כך שכל הזמן מוציאים מכשירים חדשים, בגדים וכולי. הם מבזבזים 500 מיליארד דולר בשנה על פרסום. הכסף הזה מספיק כדי להפוך את האנושות לאומללה. לשם השוואה: על מנת לפתור את בעיית הרעב בעולם, צריכים להשקיע סך הכול 50 מיליארד דולר בשנה.

הבעיה העיקרית אינה בכך שאנו צריכים כל הזמן לזרוק דברים טובים מפני שהם יצאו מהאופנה. אסון האנושות הינו בציפיות הבלתי ממומשות. אחרי שהאדם קנה רכב חדש הוא מרוצה רק לזמן קצר מאוד. אם למחרת החברים שלו יקנו רכב יותר יפה משלו, השמחה הזאת תימשך רק יום אחד.

אולם למזלנו, ככל שאתה נהיה מודע יותר וככל שאתה מקבל יותר תענוג מההתפתחות והלימוד, כך אתה מתעלה יותר מעל כל הבערות הזאת.

התייחסותי: ציוני הדרך והערכים נמצאים בסביבה, יותר נכון, בידי אלה שמנהלים את הסביבה הזאת. המשבר ינער את ההמונים והם יבינו שמרמים אותם ומנצלים אותם לשם רווח, אך זוהי דרך ארוכה ומכאיבה מלאת ייסורים. הדרך הנכונה של הכרת מטרת החיים תלויה בחינוך ובהשכלה. היא הפוכה מטמטום ההמונים המוצע על ידי אמצעי התקשורת והמנוהל על ידי האליטות. להיכנס לתוך העם – זה מה שמציעה שיטת החינוך האינטגרלי. למזלנו לכולם ישנה גישה לאינטרנט.

ידיעות קודמות בנושא:
פרדוקס הבחירה
הקללה החומרית של האנושות
אשליית הצריכה