קבלה, מדע ומשמעות החיים – הרב מיכאל לייטמן בלוג אישי
שאלה: אם ה"עשירייה" לא מחוברת מספיק, איך אפשר להוסיף לה חיבור יתר?
תשובתי: יהיה ב"עשירייה" חיבור יתר, אם אני אשתמש בה כדי לבטל את עצמי.
בכללות, אני צריך להשתמש בכל העולם לצורך זה. כי העולם נברא בשבילי: החברים, ה"עשירייה", כל האנושות, כל מה שמתרחש, כל התמונה שנתפסת בהכרה שלי, שמתחלקת לדומם, צומח, חי ובני אדם. כל תפיסת המציאות שלי מיועדת בשבילי, כדי שאני אהפוך את תפיסת המציאות שלי לכוח אחד, לבורא, לאין עוד מלבדו.
עכשיו כל תפיסת המציאות שלי מחולקת בעיניי לארבע בחינות של דומם, צומח, חי ומדבר, ולמיליארדי פריטים, רק מפני שהרצון לקבל שלי שבור. דווקא השבירה הזאת מפוררת את העולם לחלקים נפרדים ובזה מסתירה את הכוח האחד. האמצעי המועיל ביותר שמאפשר לי לתפוס את הכוח הזה, הוא הקבוצה.
הקבוצה צריכה להתחבר ולעשות פעולות מסוימות, כדי לתת לכל אחד אפשרות להרגיש מה זה חיבור, איחוד. ככל שאנחנו מתחברים יותר ויותר, כך אנחנו עולים ממדרגה למדרגה. כל אחת מהמדרגות אנחנו תופסים תחילה כמפוזרת, מחולקת ושבורה, ואחר כך מביאים אותה למושג של אחד שלם.
כך אני מסיים את המדרגה הנוכחית ויכול לעלות למדרגה הבאה, שבה אני שוב מקבל תוספת של אגו, תוספת של רצון לקבל. ואז אני שוב רואה תמונה מבולגנת של העולם, שהוא כאוטי ושבור מסוף העולם ועד סופו, ושוב אני צריך לאסוף ולקבץ את הפריטים שלו, בכך שמשייך אותם לכוח אחד לפי העקרונות של "ישראל, אורייתא וקב"ה, חד הוא", "אין עוד מלבדו", "טוב ומטיב".
וכך אנחנו מתקדמים כל פעם, צעד אחר צעד. וכדי להקל עליי את כל התהליך הזה, אני נמצא בקבוצה קטנה, בעשירייה. כי בקבוצה שלנו יש כמה מאות אנשים ואי אפשר להתחבר בה עם כולם, זה כמו שאתה רוצה להתחבר עם כל העולם. האדם לא תופס יותר מעשר "דמויות" ריאליות, כך אנחנו בנויים. לא במקרה בכמה שפות פרימיטיביות יש מִספוּר עד עשר, ואחר כך מגיעה הגדרה מקיפה של "הרבה".
אבל בעצם זו לא פרימיטיביות, אלא תוצאה מהמבנה שלנו. למעשה, כל מה שהוא יותר מעשר, גם אם זה חמש עשרה וגם עם זה מיליון, זה לא משנה בשבילי, מפני שזה מעל לגדר של התפיסה שלי. לדוגמה, אם שופכים לתוך כוס יותר ממה שהיא יכולה להכיל, אז כבר לא משנה כמה יותר. גם אם נשפכו כמה טיפות או כמה מטרים מעוקבים, זה אותו הדבר.
לכן אנחנו חילקנו את החברה שלנו לעשיריות, שבהן יהיה קל לאדם להתכלל בסביבה, למסור את עצמו לחברים, להכין את עצמו למצב שהוא יהיה מסור לכל העולם, כלומר, להיות מסור לכוח העליון, לבורא. על זה נאמר: "בתוך עמי אנוכי יושבת", כך אנחנו מכינים את ה"כלים" שלנו, כך זה מתבטא מצידם.
אבל, זה בכלל לא אומר שאני מתכוון להסתגר בתוך ה"עשירייה" שלי, להתבודד בתוכה ולהתעלם מכל השאר. גישה כזאת, זו כבר "קליפה". כי אם מקודם הייתי אגואיסט פשוט, אז עכשיו אני רוצה להפיק תועלת ברצון לקבל שלי מתוך החיבור עם האחרים, מתוך המסירות שלי כלפיהם. דווקא כך כוחות הטומאה "יונקים" מיצים מהשפעה. במקרה כזה נאמר: "פיזור רשעים, טוב להם וטוב לעולם. טוב להם, שהם לא יהיו ב"קליפה" וטוב לעולם, שהם לא יבואו אחר כך לכל העולם עם השיטה שלהם.
מתוך שיחה על "עשיריות", 20.08.2013
ידיעות קודמות בנושא:
נקודת ההתחלה של הקו הרוחני
עשר, ולא תשע ולא אחת עשרה
ה"עשירייה" היא מפתח להרגשת העולם העליון
