בהתחברות הבורא והנברא

שאלה: מה מרגיש מקובל שהשׂיג את גמר תיקון השלם?

תשובתי: במצב המתוקן הסופי (גמר התיקון) מתרחשים שינויים עצומים בלתי פוסקים. הנשמה נמצאת בירידה ובעלייה "בו זמנית", מאחר ועבורה שני המצבים המנוגדים האלה זהים, מאוחדים. שני המצבים הקיצוניים האלה מתחברים בה לאחד שלם, מאחר והאדם תיקן את היחס שלו אליהם, כאל תופעה אחת.

אך במידת העלייה שלנו אל עולם אין סוף, "המעברים" מריקנות למילוי אינם נפסקים, אלא הופכים להקבלה של תוצאות ניגודים של מעשׂי הבורא: "יש מיש" ו"יש מאין". ודווקא אני, האדם, מחברם יחד בתוכי ובכך משלים את מעשי הבורא.

בזה מוכתבת הנחיצות בבריאת האדם, כדי שאת שני הקטבים האלו הוא יחבר בתוכו ויגלה מהו "יש מאין" ומה זה "יש מיש", מי הוא הבורא.

מתוך שיחה בנושא "המאור המחזיר למוטב", 08.09.2010

רשומות קודמות בנושא:
מנקודת החלל – אל השלמות
אנחנו קיימים מאין