קבלה, מדע ומשמעות החיים – הרב מיכאל לייטמן בלוג אישי
הבורא העלה במחשבתו לברוא את הנברא שישׂיג את מדרגתו, את הסטאטוס שלו, יבין את כל מה שנעשה על ידי הבורא וירגיש את כל מה שמרגיש הבורא, כלומר יהפוך להיות כמוהו. אך כדי להפוך להיות דומה לבורא, ויחד עם זאת להישאר נברא ולא להתמוסס בבורא, מן ההכרח למזג בתוכו את שני הכוחות המנוגדים של הקבלה וההשפעה.
כיצד בכלל ניתן להשׂיג משהו אם לא מתוך השוואת הניגודים? – אם אני נבראתי כך שאני נמצא בהרמוניה מלאה עם החברה הסובבת אותי, בדבקות ויחוד, אינני מרגיש אותה ואינני שׂם אליה לב! ההרגשה מגיעה רק כתוצאה של איזו פעולת נגד, כאשר משהו מפריע לי או שלא בסדר. אני מרגיש דווקא את ההופכיות והניגודיות הזאת. אינני נזכר בזה שיש לי ראש, עד שהוא אינו מתחיל לכאוב. אם פתאום כואבת האוזן, אני מתחיל להרגיש שיש לי אוזן. כך זה בכל! אם פתאום הכול בסדר, איננו חושבים על זה, איננו מרגישים שקיים משהו מסביבנו.
לכן, אם הנברא חייב להשׂיג את המציאות (גם הרוחנית וגם הגשמית), הוא חייב להימצא עימה בהופכיות וניגודיות! בכל ההרגשות שלו, התחושות, המחשבות, הרצונות, המטרות, הוא חייב להיות נגד הבורא. ובאמת כך אנחנו בנויים, כך ברא אותנו הבורא. הוא האור העליון, ואנחנו נקודת הרצון השחורה, ההפוכה והמנוגדת בכל לאור. אך בלתי אפשרי להתפתח רק מתוך החושך המנוגד לאור, אלה הם כאלה ייסורים שלא יאפשרו לנו לזוז מהמקום.
לכן הבורא בורא מציאות מיוחדת, מלכות של עולם אין סוף, ומערכת הסתרה שלמה (של עולמות) כדי שאנחנו בהדרגה נתרחק מהאין סוף הזה, היכן שאנחנו נמצאים בדבקות עם האור, בתוכו, ונרד עד למצבנו הנוכחי. כל הדרך הזאת נעשתה עבורנו, לא נדרש מאיתנו לסבול ולהרגיש אותה, כך לפנינו נוצרה מראש מערכת ההנהגה, עולמות אבי"ע. ואנחנו שהופענו בסוף המערכת הזאת, מרגישים את עצמנו כמגיעים לעולם הזה, כחיים בו. ואיננו מרגישים שאנחנו מנוגדים למשהו ושעלינו לגלות משהו.
אך בהדרגה, בדרך של התעוררויות קטנות, במשך אלפי שנות התפתחות, הבורא מעורר בנו רצון אליו, ובכך שסיימנו את ההתפתחות הגשמית, אנחנו מגיעים להתחלתה של ההתפתחות הרוחנית, אל השאלה על משמעות החיים שלנו. מהנקודה הזאת והלאה, אנחנו מתחילים להתעלות לעולם הרוחני.
מתוך שיעור על מאמרו של בעל הסולם מספר "שמעתי", 03.09.2010
רשומות קודמות בנושא:
הלוגיקה העליונה של תוכנית הבריאה
הדרך אל ההרמוניה העליונה
