עטיפה מושכת או סידרה אין סופית?

שאלה: כשאדם מנסה לברר את היחס שלו כלפי המין השני, הוא מגלה שהוא לא מכיר אפילו את עצמו, עם כל השכבות השלמות בתוכו. הוא זקוק להדרכה, להנחיה…

תשובתי: ההתפתחות של האנושות כבר הגיעה לרגע של "הכרת הרע" במצב שנוצר. בלי "הכרת הרע" היה בלתי אפשרי לפנות לאדם. ומצד שני, המשבר בתחום האהבה עדיין לא גרם לאנשים לנטוש את החיפוש אחר ה"חצי" השני שלהם ולעבור בהמוניהם לסמים ולתחליפי מין אחרים המעוותים את הבעיה המקורית.

אם נסתכל על הבעיה מנקודת מבט היסטורית, מערכתית, יש לנו עכשיו אפשרות להתמזג בתוך תהליך התיקון של המין האנושי, כולל דרך היחסים בין שני המינים.

שאלה: אבל היום קשה מאוד לאנשים למצוא לעצמם בני זוג מתאימים…

תשובתי: בעצם, אין יותר זוגות מתאימים. היום אף אחד לא מצהיר על אהבתו לפני שהוא מכיר את בן הזוג בשמו. אבל בדיוק כך היה בעבר, כאשר אנשים הרגישו ממבט ראשון שהם נועדו זה לזה.

היום אנחנו שנינו צריכים להתאים את עצמנו זה לזה דרך עבודת התקרבות הדדית. כדי באמת להתחבר בינינו, אנחנו חייבים לעבוד ביחד לפחות מספר חודשים ולפעמים גם שנה שנתיים. ורק אז אנחנו מתחילים להתאים אחד לשני ויש בינינו קשר פנימי שמאפשר להתמוסס, לחדור אחד לתוך השני, כמו קפה ומים שמתערבבים ביחד כבר לא נשארים כפי שהיו, אלא ביחד יוצרים משהו חדש. רק אחרי שחודרים לפחות מעט זה בתוך זה מבחינה נפשית, אנחנו מבינים כיצד להמשיך את התהליך הזה של ההתכללות ההדדית. החדירה ההדדית הזאת היא הזיווג האמיתי, זיווג בין נשמות. ואז אנחנו מוכנים להתחתן, להיות בקשר במשך שנים רבות. כי אנחנו כבר רכשנו תוכנה של חדירה הדדית נפשית, אנחנו מבינים כיצד עושים זאת ומוכנים לקיים זאת בצורה הדדית.

לכן, מורי, הרב"ש, אמר, שבתור התחלה צריך שלא תהיה דחייה חיצונית בין האנשים וכל היתר תלוי במאמצים הכלליים שבזכותם המשפחה תצליח ותפרח בלי לעצור על מה שהשיגה, ותפתח את הקשר בתוכה יותר ויותר.

שאלה: אבל כיצד האדם מחליט להיכנס לעבודה הזאת עוד לפני שהתחילה ה"דיפוזיה"? כי בעיקרון, מה שמניע אותו זאת ההתאהבות, כלומר הרגש ולא השכל.

תשובתי: צריך להוריד מהנשמה של האדם את כל ה"לבושים" המלוכלכים שהיא התלבשה בהם, ההעדפות האגואיסטיות, ההרגלים ה"הוליוודיים" והסטיגמות השונות שהרוב קובע.

אנחנו שופטים את המין השני על פי סימנים חיצוניים מלאכותיים. לכן, אם מדברים על שינויים אמיתיים, אז קודם כל צריך לעבוד עם הקהל של הפנויים והפנויות, כדי שהם יבינו את הטבע שלהם ומדוע הם אינם מצליחים לבנות יחסים יציבים. אדם זקוק לגישה בריאה כלפי עצמו וכלפי האחרים, לפי סטנדרטים נמוכים יותר מהוליווד והאינטרנט, לקצת פחות פטפוטים שמלווים ב"סמיילים".

אנחנו מדברים ומסתכלים על החיים דרך "סמיילים", דרך תבניות. אבל למעשה אני צריך להיות כמו ילד שיכול להתאהב כמו באותם הימים, כאשר האביזרים החיצונים בכלל לא עניינו אותי. אני לא ממש ראיתי את אהובתי, כי היא התמוססה בתוך ערפל של התפרצות רגשות, כאילו מישהו לחץ על כפתור בלתי נראה ואני "נדלקתי" עליה. למצב כזה עליי לחזור.

לשם כך עליי להוריד את כל ה"לבושים" שאני לבשתי עד היום בהשפעת החברה, בהשפעת האינטרנט, הספרים, הסרטים, ההסכמות החברתיות או סתם ההערות של האחרים על מה זה טוב ומה זה רע. עליי להיות יותר טבעי, להיות יותר קרוב לטבע, גם אם זה יותר פשוט ואגואיסטי, לא חשוב. אני לא רוצה להיות יותר תלוי בכולם.

אפשר להגיע לזה רק בחברה גדולה של אנשים כמוני, של פנויים ופנויות, כאשר כולנו ביחד לומדים להכיר את עצמנו, מי ומה אנחנו, מהו הטבע שלנו, כיצד להתייחס לעצמנו, לבן הזוג, לעולם וכן הלאה. כך בהדרגה אנחנו נפסיק להיות תלויים בכל הסטנדרטים החיצוניים שהגיעו אלינו מעבר לאוקיינוס.

הכול תלוי בהסכמה החברתית. אם היא משתנה, אז אנחנו מסתכלים בצורה שונה לחלוטין על אותם הדברים. התבניות המודרניות הן מופרכות, מדומות. קודם כל, חייבים להוריד אותן מה"במה" ויחד עם זאת, לא אחרי זה אלא דווקא במקביל, לרומם ערכים שונים לגמרי, כדי שאני לא אמשך לחיצוניות אלא לקשר פנימי. כי הקשר החיצוני שברירי וחולף, לפעמים הוא נגמר כבר למחרת בבוקר, ואת הקשר הפנימי אנחנו יכולים לפתח עד אין סוף.

בכל מקרה, צריכים ללמוד ביחד, בשיתוף הדדי בתוך הקבוצה. לעשות סדנאות משותפות ואמצעים אחרים שמאפשרים לבנות בינינו סוגי קשר שונים. רק אז אני ארגיש אילו נשים באמת יותר קרובות אליי במובן העמוק והאמיתי. ועל ההרגשה הזאת אפשר לסמוך, כי אני אפסיק לראות חיצוניות אלא אתרכז רק על עיקר, על הפנימיות. האישה כבר לא תהיה בשבילי סתם "עטיפה", אלא תהיה כמו "ספר" בעל ערך שבו מתגלה עומק חדש של רגש וקירבה נפשית. והציפייה לקשר הזה תיגע מייד במקום היקר ביותר בתוכי. ואחרי זה אני כבר מוסיף את המרכיב החיצוני.

כך בונים סדר עדיפויות והתקרבות הדדית נכונים על פי גישה הפוכה לגמרי ממה שקורה היום. כי אני לא מחפש לי אישה, אלא דווקא קשר פנימי בשכל וברגש. על ידו אני רוצה למלא את החלל שנשאר ריק מאז האהבה הראשונה.

עליי להגיע עד ליסוד של כל התיקונים. אם לא היה נשאר בי החלל אחרי ההרגשה הראשונה, לא היה לי בשביל מה לחיות. כל יתר ההרגשות הן חולפות ורדודות יחסית להרגשה הזאת. התשוקה הבסיסית לחיבור פנימי מאלצת אותי לחפש מילויים, על אף שאני בעצמי לא יודע מה באמת אני רוצה למלא.

רק החלל הזה מלווה אותי במשך כל החיים, דוחף אותי לחיפושים ולהישגים. הוא הנשמה שלי שאותה אני יכול למלא רק על ידי הקשר עם הזולת. והחלק העיקרי שלו הוא הקשר המשפחתי, או אישה ובעל. ובהדרגה, מתווספת ליסוד הזה ההתפתחות שלי, שבהדרגה מתפשטת לעבר כל העולם. זאת תחילת נשמת האדם, שני היסודות שלה, הגברי והנשי, מתחברים ביחד ובהתפתחותם כוללים את הכול.

מתוך התוכנית "חיים חדשים", שיחה מס' 197, 20.06.2013

ידיעות קודמות בנושא:
האם קיים החצי השני של נשמתי?
מחפש מישהו שאוכל לשמח אותו!
מנגינה בשני קולות