איפה מתחיל אני האמיתי?

המחשבות והרצונות שלי, הם בעצם לא שלי. איפה מתחיל אני האמיתי? בקבוצה, שמאפשרת לך לפתח, לטפח את הרצון שלך, בצורה רצינית, מכוונת, עניינית. כאן יש לי כלים, אמצעים, שמאפשרים לי לעבד ולשנות את החומר של הרצון שלי. ואז, על ידי עבודה על הרצון בעזרת החברים, אני מממש את הבחירה החופשית היחידה שלי.

אבל אם אני לא רוצה את זה, אז יבואו צרות ומכות חדשות, ובסופו של דבר, אני בכל זאת ארצה.

שאלה: האם יוצא מכך, שאני סובל עד שאני לא אכנע?

תשובתי: הכניעה היא לא הבעיה. העניין הוא לא בה, אלא אני מתחיל להבין שכדאי לי בעצמי לשנות את הרצון שלי, שיהיה כמו הרצון של הבורא. אני נמשך לאותם הערכים והמטרה המתאימים ומתחיל ליהנות מזה.

ואחר כך מגיע שלב חדש: "חבל שאני עושה את זה בניסיון להימנע מייסורים וליהנות מהשמחה של הבורא. אני רוצה להשפיע בכל מאת האחוזים, לאהוב ללא סייג, אפילו שאין שום תגובה מהבורא…".

כזאת היא הדרך הרוחנית, שבה אני הופך את הערכים האגואיסטיים לערכים הפוכים, ומגלה פעם אחר פעם את הגבולות של החופש שלי, את המדרגה האמיתית שלי. לכן כתוב: "אתם קרויים אדם, ואין אומות העולם קרויין אדם". "אתם", כלומר אלה שמשתוקקים להגיע לבורא, כלומר, לעשות רצונך כרצונו. ואז גם אני נקרא "ישראל", שזה אומר "ישר-אל" (ישר אל הבורא).

אבל אם אני לא רוצה להידמות לו, אז אני נשאר בדרגה "בהמית", שבה כל השינויים כולל הקדמה הטכנולוגית מדעית שלנו, זה הכול נגזרות שאינן ניתנות לשינוי הבאות ממנו. כאן אני לא עצמאי. אדם רוכש עצמאות כאשר הוא עושה את עצמו דומה לבורא.

מתוך שיעור על מאמר "השלום" של בעל הסולם, 19.07.2013

ידיעות קודמות בנושא:
האני שלי הוא בעצם לא שלי
אז היכן ה"אני" האמיתי?
הדרך אל הטוב – צעד אחר צעד