בקש עבור כולם, ולא תטעה

בעל סולם, מתוך "פרי חכם על התורה", מאמר "לא עת האסף המקנה": "אסור ליחיד לצאת מהכלל, ולבקש על עצמו, אפילו לעשות נחת רוח ליוצרו, זולת על הכלל כולו. כי היוצא מהכלל לבקש על נפשו בפרט, אינו בונה, אלא אדרבה, גורם חורבן לנפשו. וצריך כל אדם להאסף בכל כוחו, בכלל ישראל, בכל פניות לה' בתפילה ועבודה, ויכלול עצמו בשורש כל ישראל."

יוצא, שאפילו לבורא אני לא רוצה לעשות שום דבר טוב, אם זה לא בא לטובת הכלל, דרך טובת הכלל, בקשר עם הכלל. גם אם יש משהו קדוש, אז זה קודם כל הכלל, כל האנושות. ואם אני מבין את חשיבות הכלל, אז מזה אני איכשהו יכול להגיע גם לחשיבות הבורא.

הנשמה הכללית שלנו היא גם כך שבורה בתפיסה שלנו, אולם, בתפילה על עצמי האדם נופל אל תוך ה"קליפות", כלומר, למצב שלילי, מצב שהוא הרבה יותר גרוע מלכתחילה.

מדוע? הרי האדם "היוצא מהכלל לבקש על נפשו בפרט", לא עושה זאת על חשבון האחרים. הוא בסך הכל אומר לבורא: "אני רוצה להיות מתוקן, מסודר. אני רוצה להגיע להשפעה, אז תן לי בבקשה כוח להשפיע ולעשות לך נחת רוח!". האם בזה הוא גורם חורבן לנפשו? הייתכן? הרי הוא פונה מכל הלב, זאת תפילה כנה ואמיתית, אשר עליה הוא אפילו לא אחראי. הלב צועק, אז מה לעשות?

אבל לא, אני חייב לעשות כל מיני פעולות חיצוניות כדי שליבי יחשוב אחרת. וזה באפשרותי. לכן העבודה שלנו נקראת "עבודה שבלב", עבודה על הלב, שהלב לא יבקש דברים לא נכונים, לא טובים, שהלב לא יבקש לעצמו אפילו אם הוא רוצה להיתקן ואפילו להשפיע לבורא. התפילה הזאת נקראת "קליפה", "חורבן לנפשו".

ולכן אני חייב לעשות כל מיני פעולות, שלפָניי יהיה רק דבר אחד – חיבור. אני לא מסוגל לבקש נכון מתוך הלב שלי המרוסק והמנותק מהכלל… אני לא יכול להשפיע לבורא אם אני לא מחובר עם האחרים. אחרת לא יהיה לי רצון אמיתי להשפיע, אז מאיפה אני אפנה אליו? מתוך החלק הפרטי שלי? אתה לא יכול, כי החלק הזה מנותק מהשלם, הוא נמצא מתחת לכל המדרגות הרוחניות, מתחת לקו הרוחני. אני לא עומד אפילו על קצה הסולם שמגיע השמיימה, אל "מלכות דאין סוף".

לכן, העיקר הוא, להתחבר. אם אני כל הזמן דואג לחיבור, אז כל מה שיוצא מזה יהיה כשר. וההיפך, אם אני לא חושב על החיבור, אז אפילו הכוונות והמילים הכי יפות ומסירות הנפש, כל זה "קליפה", "חורבן לנפשו".

בימים הקרובים לפני הכנס בסנט פטרבורג, זה מאוד מאוד חשוב לנו. ההכנה צריכה להביא אותנו רק לפעולה אחת – חיבור. ובתוכו, מה שלא יהיה, יהיה טוב.

"בכל פניות לה' בתפילה ועבודה", אנחנו קודם כל צריכים לבקש חיבור עבור הכלל, כל הזמן חיבור, ושום דבר חוץ מזה.

"ויכלול עצמו בשורש כל ישראל", זאת אומרת, במרכז הקבוצה, המכוונת "ישר- אל". כל המאמצים שלנו הם לחיבור ולאיחוד.

מתוך שיעור בנושא "הכנה לכנס בסנט פטרבורג", 05.07.2013

ידיעות קודמות בנושא:
למען אחיי אני מבקש
תפילה עבור עצמי רק מזיקה
להתפלל עבור כל אחד או עבור כולם?