הבורא הוא הטוב המוחלט

בעל הסולם, מאמר "מהות הדת ומטרתה": "ומתוך שהבורא ית' מובן לנו שהוא שלם מעצמו, ואינו נצרך למי שהוא שיעזור לו להשלמתו להיותו קדמון לכל דבר, א"כ ברור הוא, שאין לו שום "רצון לקבל", וכיון שאין לו שום בחי' של "רצון לקבל", ממילא אין לו שום בסיס להרע למי שהוא, וזהו פשוט בתכלית הפשטות.

ולא עוד, אלא שמקובל ומתיישב על לבנו בתכלית הפשטות במושכל ראשון שיש לו "רצון להשפיע" טוב אל זולתו, דהיינו לנבראיו, שזה מוכח לנו מכל הבריאה הגדולה שברא וערך לעינינו. כי בהכרח, שיש כאן בעולמנו בריות שמרגישות: או הרגשה טובה או הרגשה רעה. ואיזו הרגשה שהן מרגישות, בהכרח הוא, שנגרמת להם מהבורא ית', ואחר שידוע בבירור גמור שאין בחוק הבורא ית' להרע, כמו שנתבאר, א"כ בהכרח שכל הבריות מקבלים הימנו ית' טובות בלבד, הרי שברא את הבריות רק כדי להטיב להם.

נמצינו למדים, שיש לו ית' "רצון להשפיע" טוב בלבד, ובשום אופן שבעולם לא יצוייר בחוקו גרם של היזק וצער שיהיה נמשך הימנו ית', ועל כן גדרנו אותו ית' בשם "הטוב המוחלט."

אנחנו לא רואים את זה שהבורא הוא הטוב המוחלט. נראה לנו שבעולמנו הכול הפוך, ובניגוד לטבע הדומם, הצומח והחי, המין האנושי סובל יותר מכולם. וככל שהאדם יותר מפותח, הוא סובל יותר.

אז היכן אנחנו רואים את הטוב המוחלט?

כאן בכלל לא מדובר על צורת הקיום שלנו או על צורת החיים שמתוכה אנחנו צופים על המציאות שנקראת "העולם שלנו". כאן אין "הטוב המוחלט" ובכלל לא מדובר על כך שפעם יהיה כאן טוב. להיפך, המצב שאנחנו נמצאים בו לאורך ההיסטוריה, ונדמה לנו שאנחנו מתפתחים, זאת התפתחות לכיוון של "הכרת הרע". האמת היא שאנחנו מתפתחים כדי להכיר את הרע. בתוך הטבע שלנו, בתכונות שלנו, לא משנה איפה, מפני שהכול אותו הדבר. לכן, לא כדאי לקוות ולצפות למשהו טוב בעולמנו.

ואין בכלל לחשוב על הטוב המוחלט, על הבורא ועל הקשר איתו. כל זה בכלל לא שייך לעולם שלנו. אין שום קשר בינו ובין הכוח העליון. כאן יש רק טבע שהוא רצון לקבל המתפתח. אבל אין כאן את הכוח הטוב והמיטיב, הטוב המוחלט, הבורא.

תכלית העולם הזה היא לגלות שבלתי אפשרי לסבול אותו יותר, ויחד עם זאת, לגלות את הסיבה לכך. לא מספיק שכואב לי ואני צועק, אלא עליי לגלות בתוך הכאב מדוע זה כואב וכיצד להיפטר ממנו.

או להיפך, אני אפילו אשתדל לנהל את הכאב כדי להגיע למצב יותר טוב. זה יהיה לא סתם חוסר כאב, אלא דרגה שונה של הכרה, הבנה, השגה, ושם אני מתחיל לנהל את עצמי בעזרת הכאב הזה, משתמש בתענוג ובייסורים כב"מושכות". ועכשיו אני לא רוצה סתם לברוח מהייסורים ולקבל תענוג, אלא אני מתחיל להבין, לגלות, לאיזה מצב כדאי לי להגיע. למרות השנאה שלי כלפי הייסורים והמשיכה לתענוגים, אני בכל זאת רוצה לנהל את עצמי נכון. ובדרך אני מברר בהדרגה מה זה נכון.

אנחנו מתחילים את הבירור הזה ממצבנו הנוכחי בשלבים. לאט לאט מתבררות לי התכונות הפוטנציאליות של הטוב המוחלט. זה דורש המון זמן והמון בירורים, תהליך שלם, עד שאני קובע באמת מהו טוב ומהו רע.

אז אני כבר מתייחס כלפיהם לא בהתאם למה שאני מרגיש, אלא בצורה מטרתית, וכך אני מתקדם. אני מתעלה למעלה מהבירור ה"בהמי" של טוב ורע, שנגרם כתוצאה מהרגשה טובה או רעה, לבירור האנושי שמכוון כלפי המטרה העליונה. אני שם אותה לפניי ורק לפי זה מעריך מה זה טוב ומה זה רע.

מתוך שיעור בנושא "הכנה לכנס סנט פטרבורג", 03.07.2013

ידיעות קודמות בנושא:
עד שינוסו הצללים
כיצד עלינו להצדיק את הבורא?
הרע הוא חוסר היכולת שלנו להרגיש את הטוב